הפוסט הזה מוקדש לאמא ולחותנת של ג'ון טרי, שנתפסו אתמול גונבות סחורה ב-800 לירות שטרלינג מחנות. אם במקרה היה נדמה לכם ששחקנים היום מרוויחים יותר מדי כסף. או אפילו מספיק.
והפוסט יעסוק בבני המשפחה המשפיעים וגם המביכים בתולדות הכדורגל. כנהוג לכתוב במדורי ביקורת הספרות: "הפוסט הזה מתכתב עם הפוסט על הגדולים מכולם".
האמא של רומאריו
העולם לא יישכח אותה מטפסת על ברכיה לראש מגדל במנזר בכדי לבקש מבורא העולם לאפשר לבנה הפצוע להוביל את הסלסאו במונדיאל של 1998. והכל בשידור ישיר בסאגה בלתי נגמרת בטלוויזיה של ברזיל. ההתאוששות לא הגיעה וברזיל לא זכתה בקופה.
זה מזכיר לי סיפור נהדר שקרה לכותב שורות אלו דווקא עם אבא של רומאריו. קצת לפני המונדיאל של 1994 האיש נחטף, וזה קרה קצת אחרי שנשלחו עמודים להדפסה בעיתון בו עבדתי כסטודנט מתרגם, אבל לפני שהם הודפסו. ואנוכי נשלחתי לבשר לעובדי הדפוס את הבשורה שצריך לשנות את העמוד. בטכנולוגיה של הימים ההם זו הייתה בשורה לא נעימה.
כמה דקות אחר כך הגיעה הידיעה שהאב שוחרר, ושוב המשימה להודיע על כך לעובדי הדפוס נפלה עלי. עובדי דפוס הם אנשים שעדיף לא לעצבן אותם. וכך נכנסתי מבוייש, לצידו של קולגה בכיר, לאולם המסדרה הגדול ואמרנו בלחש "צריך לשלוח שוב את העמוד".
“למה?", נבח עלינו מנהל המשמרת בדפוס.
“כי אבא של רומאריו שוחרר על ידי החוטפים" אמרנו בחרדה.
“איזה מזל", אמר מנהל המשמרת. "יופי, ברוך השם”, הוסיפו שני המדפיסים שעמדו על ידו.
האחים של אנלקה
מין כנופיה תמוהה, לא ברורה בגודלה, שגורמת לחלוץ הבאמת מצויין לעבור קבוצה מיד אחרי שסיים את תקופת ההסתגלות והחל להבקיע באופן קבוע. לז'אנר שלהם שייך גם אסיס–אח–של–רונאלדיניו. אבל שם מדובר רק באח דומיננטי אחד ולכן כנראה מסתפקים במעבר קבוצה רק מדי 3-4 שנים. מה שמרמז שמשפחה גדולה זו לא תמיד ברכה.
האחות של זידאן
האמת אינני יודע אם הגברת קיימת. עשיתי חיפוש בגוגל תמונות על פי המלים "זינאדין זידאן אחות" וקיוויתי למצוא לפחות תמונת פפראצי של בחורה משתזפת בביקיני בקאן. לטופלס לא ציפיתי בגלל המוצא המשפחתי. אבל החיפוש מעלה רק תמונות של שחקן כדורגל אחד נוגח בשחקן כדורגל אחר. אם האחות קיימת לא ברור מה טיבה האנושי. האם היא מנצלת את העושר המשפחתי ללמוד? האם היא עובדת בארגונים התנדבותיים למען הקהילה האלג'ירית? האם היא שוכבת עם כדורגלנים איטלקים…. בום. בזה הרגע דווח על חבטה אדירה שספגו הסרברים של הבלוג.
הסנדק של כריסטיאנו רונאלדו
זה שחושב שהסופרסטאר המאדריאני צריך לעבור לריאל מדריד. סנדק הוא לרוב לא אדם מקרי. אלא בן משפחה קרוב או חבר קרוב של ההורים. לכן היה ראוי לדעתי שהאדם יתואר בתור מי שהוא באמת – נניח דוד, הבוס הראשון של האבא או הרופא השכונתי בקינטה פלקאו. אבל אין ספק שסנדק נשמע רומנטי בהרבה ובוודאי מטריף את אלכס פרגוסון עוד יותר.
האח של גיגס
רודרי גיגס פיתח יכולת מיוחדת להיות כמו אחיו. כלומר לא ממש על המגרש (למרות שהוא שיחק בFC UNITED המורדת) אלא בלשכנע בחורות במצב של שכרות מסויימת (נניח, עשרים שוטס של וודקה ואיזה כדור) שהוא הוא הווינגר האגדי. וללכת איתו הביתה לדון בסיכויי הפרמייר ליג של העונה הבאה.
החותן של יוהאן קרויף
סוחר היהלומים היהודי–הולנדי קור קוסטר. על פי הידוע הוא זה שהכניס תמיד את קרויף לכל הסכסוכים הכספיים לגבי משכורת וספונסרים. אנחנו לא נמשיך בקו הזה כי אנחנו לא בלוג אנטי–שמי. כמה מהמשתתפים הקבועים בבלוג הם יהודים.
החותנת של גארינצ'ה
מעטים מגשימים את החלום לזכות בגביע העולם. מעטי–מעטים את החלום להיות הכוכבים הבלתי מעורערים במונדיאל בו זכו. אבל אם גם אלפי הנשים, מאות השערים, עשרות הילדים וצילומי היו–טיוב המדהימים לא גורמים לכם להעריץ את מאנה גארינצ'ה – מה דעתכם על הנתון הבא: האיש דרס למוות את החותנת שלו.
No Comments
הרגת אותי, במיוחד האח של גיגס, איזה מלך!
מה עם אבא של אייל ברקוביץ' ("רק זידאן היה טובממני כפליימייקר")? אמא של בן סהר והגדול מכולם אבא של מאור בוזגלו, סליחה של הכלאה בין קרויף לרונאלדו
אני הייתי רוצה להוסיף את אבא של אופיר קופל, שהיה יושב ביציע 9-10 בקרית אליעזר, על הכסא המוגבה בשורה האחרונה ומצלם עם מצלמת וידאו את ביצועי הבן שלו, תוך כדי שהיה סופג קיטונות של לגלוגים ובדיחות לגבי הסיכויים שלו (של הבן) להגיע לאירופה.
ויכסלפיש, עופר – תפישת המציאות של האבא של הכדורגלן הישראלי היא נושא למחקר. לא לבלוג.
ומה עם אבא של רונאלדיניו? שלפי הסיפורים כאשר רונאלדיניו קנה בית מהחוזה שלו עם פ.ס.ז' הוא עשה מסיבה ואבא שלו קפץ מהמקפתה של הבריכה ומת. אולי אגדה ואולי לא
אור אבא של רונאלדיניו טבע בבריכה שלהם כשרונאלדיניו היה בן 11-12
אור – כן. אני לא חושב שזו הייתה מסיבה אלא שהוא קיבל איזה התקף. ואת הבית קנו כשהאח קיבל חוזה מקצועני. לא ממש שייך לנסיון למצוא בני משפחה משעשעים…
מה לגבי האשה של פרגוסון שלא רוצה שהסר יסתובב לה בבית בחוסר מעש ויהמר על מירוצי סוסים?
הכדורגל הישראלי בלל הוא עניין אנתרופולוגי יותר מאשר ספורטיבי
מומלץ לבדוק בלוד מה תפקידם של האבא והאחים של טועמה אחד עו"ד שני רואה חשבון שלישי אוהד שרוף, ואיך זה משפיע על הפועל ת"א מכבי פ"ת והליגה הבלגית.
גם כתבת המופת של חיים שדמי על איגוד השופטים ב"שם המשחק" עסקה בסכסוכים העסיסיים בין נשות הקוונים לשופטים.
http://www.nrg.co.il/online/3/ART1/479/283.html
רציתי לכתוב על אבא של ג'ורדן, אבל גם לי יש גבולות.
אני רק רוצה לומר שעובדי הדפוס עדיין לא מגיבים בשמחה כשמחזירים עמודים
אה, אוף טופיק. בשישי הבא, 3.4 ב-21:30, ישודר בערוץ 8 של הוט הסרט "לשחות אל החופש", על נבחרת הכדורמים ההונגרית באולימפיאדה של 1956. מאוד מומלץ.
ובלי מילה על האח של דריקס? :]
ומה לגבי ספורטאים אחים ? בובי וג'קי צ'רלטון בכדורגל, האחיות ויליאמס בטניס, אנתוני פארקר ואחותו המדהימה בכדורסל ועוד רבים אחרים
האח של גיגס גם קיבל את הטויוטה שגיגסי זכה בה בגביע הביניבשתי הקודם. גם אני רוצה להיות האח שלו…
סליחה על האוף טופיק
אבל
יש למישהו לינק למשחק הנבחרת?!!!!!!!!!!!!
שרון – לינק:
http://tv-hd.co.cc/tv.php?id=2
http://www.reshet.tv/newsite/programs/%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%A2/mondial/mondial.aspx
http://www.reshet.tv/newsite/programs/%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%A2/mondial/mondial.aspx
ماركو ماتيراتسي نكح
בתחום הכדורסל בארץ – אח של פפי.
תודה לכולם.
הראתם אופי.כמו הנבחרת(?).
להרלד בוהר, שחקן כדורגל בנבחרת דנמרק לפני מלחמת העולם השניה, היה אח קצת יותר ידוע ממנו – הפיזיקאי זוכה פרס נובל נילס בוהר (שגם היה כדורגלן חובב בעצמו).
יובל – שניהם היו כדורגלנים בנבחרת. ושניהם היו פיזיקאים. ואגב – שניהם היו כדורגלנים חובבים כי לא הייתה מקצוענות אז.
וזה היה הרבה לפני מלחמת העולם השניה, גם לפני הראשונה. הרלד בוהר שיחק בנבחרת דנמרק במשחקים האולימפיי של 1908
לבריאן לאדרופ יש אחות בשם קוני, היא התחתנה בגינוסר והיתה ספרנית בבית ספר התיכון שלנו (אחרי שעזבתי). אין לי מושג אם היא עדיין בגינוסר.
הדוד של אורי לוזון הוא ראש משפחת פשע!
אני חושב שהשיא זה אבא של ילנה דוקיץ'
what about Toto Tamuz's adopting mother?Baruch dego has an annoying adopting father too…shahar Peer's father,Dudi Sela's brother and the list goes on and on,by the way off topic but how bad was the Israel-Greece game?it was the worse football i watched in the last 20 years in this level,busha.
וכרגיל מתעלמים מחלקם של האחים של משה סיני
משתמש אנונימי: שמח שאם דבריך נשארת אנונימי :)
אנונימי- דווקא היה משחק בסדר. לא רמה הכי גבוהה, אבל היו הרבה מצבים והשחקנים לא עמדו במקום כמו ברוב משחקי הליגה הישראלית (כנראה בגלל שרוב השחקנים ששיחקו בכלל לא שייכים לליגה הישראלית).
מספיק עם הגישה "הקופמנית" כאילו כל מה שאיכשהו קשור לספורט ישראלי אוטומטי זוועתי. בחלק גדול מהמקרים זה נכון אבל זה לא תמיד
מה שכן, יוון היא הנבחרת הכי מחפירה שראיתי בר"ג. וזה כולל את ישראל של גרנט.
ישראל שיחקה לא רע וראו שהם מנסים, מה לעשות שהם לא יודעים ממש איך לעשות את זה.
זה לא בגלל שהייתה לו רגל קצרה?
רועי – אני מבקש לא להתבדח על העניין. במקומות שהם לא מרסיסייד זה די לא מקובל לדרוס אפילו את החותנת.
שום התייחסות לנשות שחקנים? ודאי יש כמה סיפורים בענין.
ןהאח של גיגס זה סרט ההמשך לאח של דריקס?
I can't believe Niels Bohr was a footballer! Guess the days of great minds playing football are long gone.
As for family stories, I remember those about Bergkamp's father in law driving him around the continent to Arsenal's Champion League matches. I used to wonder what they would chat about during those long drives.
הסיפור על אבא של רומריו ועובדי הדפוס נהדר.