11 שהשפיעו

בעקבות הפופולאריות העצומה של הדיונים ההיסטורים, הבלוג הולך היום אל עוד פוסט בכיוון הזה. אזהרה: כאן אין הכרעות. סתם בחירה של  11 שחקנים שהשפיעו על איך שהעמדה שלהם בכדורגל באופן יוצא דופן. בדיון אשמח אם נעלה דוגמאות למי שהביאו השפעות למשחק, לאו דווקא ברמה העולמית. למשל, אם שנלינגר לקח את המטאטא מאיטליה לגרמניה, או קנטונה הוריד את המשחק של מנצ'סטר יונייטד לקרקע, אז הם דוגמא לשחקנים משפיעים.

שוער: מיודענו גיולה גרושיץ'. ההבנה ששוער מנהל את המשחק גם בשימוש ברגליים.

ליברו: בקנבאואר. הוא לא המציא את המטאטא החיובי אבל הביא לו את הפופולאריות שלו.

בלם: איבאן בלאסון, הצד הציני וההגנתי של המטאטא מאחרי הקטנצ'יו. שינוי מחריד יש לציין.

מגן: פאקטי. התמיכה בהתקפה מהווינג-בק. שני המגינים קיצונים של אנגליה ב-1966, ווילסון וכהן נופלים לקטגוריה הזו גם כן.

מגן: רוברטו קרלוס. אני נותן לו את זה על כך שהוא הראה שהמגן לא יכול רק לתמוך מהאגף אלא לשתק את הקיצוני ההתקפי כשהוא עושה זאת. לדעתי רוברטו קרלוס יצר למשל במידה מסויימת את ג'י סונג פארק.

קשר דפנסיבי: קלוד מקללה. דווקא בגלל אופיו של הפוסט אני רוצה להיות מודרני יותר. מקללה הוסיף המון על התפקיד והגדיל אותו מחיפוי הגנתי ותמיכה בהגנה להורדת הלחץ מהמתקיפים לגבי הנעת הכדור. למעשה הוא קצת ייתר את הפליימייקר הקדמי יותר – כמו סקולס או ריקלמה. מרכוס סנה הוא הממשיך שלו. דונגה כנראה הקדים אותו אבל לא השפיע במיוחד על המשחק מחוץ לברזיל. ולדאנו כינה פעם את זידאן "הפתרון לשאלת הנעת הכדור" ואז שחרר את מקללה והבין שהפתרון הוא לא בשחקן קדמי בלבד. המשחק המשלים של מקללה לזידאן, בעונה הגדולה שלו במדריד ובמונדיאל של 2006 הם קלאסיקה. בעיקר כי את זידאן לא ניתן ללמד ואת מקללה כן.

קשר – ובעצם רץ מרכזי תוקף: חוזה אנדרדה האורוגוואי. היו רצים תוקפים לפניו כמו צ'רלי רוברטס במנצ'סטר יונייטד. אבל נדמה לי שההצלחות של אורוגוואי בסוף שנות העשרים ותחילת השלושים הבהירו לכל העולם את הקריטיות בתפקיד הזה.

קשר: יוהאן קרויף. תחילת המחשבה על שחקן במושגים של תנועה ולא עמדת מוצא. השאלה כמה השפיע ספציפית היא די פתוחה. אני חושב שהוא והולנד יצרו אידיאל שבסופו של דבר השפיע רק חלקית על המשחק. חלק קטן ניסה לחקות, חלק גדול ניסה לשבש.  שוב, ואלנטינו מאצולה אולי הקדים אותו בהרבה ממאפייני המשחק, אבל מבחינת השפעה זה קרויף.

קשר: נאנדור הידגקוטי. ניהול המשחק מאמצע המגרש. את הידגקוטי אפשר כנראה ללמוד דרך דידי. דידי היה לחלוטין לא אפקטיבי עבור ברזיל באמצע שנות החמישים. אבל אחרי שהברזילאים אימצו את שיטת המשחק ההונגרית, דרך שלושת המאמנים היהודים יוצאי מ.ט.ק מאנדי, גוטמן וקורצ'נר, דידי הפך אפקטיבי ביותר ב-1958. זה אחד הדברים שעלו מהשיחה שלי עם גרושיץ' – לדעתו הם השפיעו יותר על ברזיל מאשר על הולנד.

חלוץ: מתיאס סינדלר. הראשון שהבין, או שמאמנו הבין, שמשיכת השחקן המוכשר יותר לאחור תפתח את השטחים למשחק התקפה. וכמו במקרים אחרים זה היה מאמן, הוגו מייזל, וגם אחיו העיתונאי ווילי מייזל, שממש הפיץ את הגדרת התפקיד בעולם על פי מודל סינדלר.

חלוץ: רוד ואן ניסטלרוי. אני מתבסס פה על דברים שאמר עליו סקולארי במהלך היורו ב-2004. הוא השחקן האחד שמבין שהמץ' אפ הגדול בכדורגל הוא בין החלוץ לקו הנבדל.

לסתום את האמצע
למה הפסימיות?

No Comments

בני גלובינסקי 1 באפריל 2009

אם גרושיץ' הבין את חשיבות משחק הרגליים אצל שוער, אז ואן דר סאר לקח את זה צעד קדימה והראה את חשיבות המיקום של השוער כמו גם את משחק הרגל המשובח.

הייתי מוסיף גם את דניס ברגקאמפ לתפקיד של בין הקשר ההתקפי לחלוץ. עשה הרגה גולים ובישולים מהשטח הקטן הזה שידע להיות בו.

רונן דורפן 1 באפריל 2009

בני – בין גרושיץ' לואן דר סאר היו הרבה שוערים, וחשוב מזה, את החוק שאסור להרים כדור בידיים. זה החוק שהרג את השוער האנגלי.
לגבי ברגקאמפ – לא הייתי מייחס לו שום חידוש טקטי בכדורגל. שחקנים חד-פעמיים בעמדה שלו הם די רבים. הוא אחד הנפלאים שבהם – אבל אינני חושב שחדשן.

ליאונידס 1 באפריל 2009

רונן-חשיבות האבחנה של גרושיץ'(בק"ע משחק הרגל של השוער) ועשרים שנה אחריו גם של קרויף הינה מאד מוגזמת לתקופתם.
רק עם כניסת האיסור שחל על השוער להרים את הכדור בידים יש לזה משמעות ממשית.

השוער שצריך להיות ברשימה הינו זה של שמו ניתן פרס השוער המצטיין בספרד וזה לא קסיאס כי עם ריקארדו זאמורה.
הגדולה של שוער נמדדת לא בהצלות יפות ,שבאות לא פעם לחפות על הבנת משחק לקויה, אלא בדבר אחד -מיקום.

זאמורה מסמל יותר מהכל את הגדולה "לסגור" את השער באופן שנראה כחסר מאמץ על ידי ראיית מספר מהלכים קדימה וזאת על ידי השוער ולא איזה קרויף או זידאן.

הערכתכם את תפקוד השוער במשחק בו אתם צופים תראה אחרת לחלוטין ברגע שבו אתה מבינים שהזינוק האקרובטי לא היה מחויב המציאות.

גיל מזימבבואה 1 באפריל 2009

דיויד בקהאם הביא את הלא הכי טוב בהכל לרמת האמנות של הגבהות מצד ימין בלבד, ואמנות מסוימת של בעיטת העונשין.

עומרי 1 באפריל 2009

מה עם רייקארד?

הוא לא הקשר האחורי המודרני הראשון?
בכלל, מילאן של סאקי אחראית לחלק גדול מחידושי2 העשורים האחרונים לא?

לגבי מקאללה- לדעתי ויירה, ומה שונגר עשה ממנו, הוא האב-טיפוס האמיתי למודל ה50-50 שהפך לתפקיד אולי הכי חשוב היום אצל קבוצות-על. נכון שמקאללה עבר לצ'לסי, שם הוא פגש את מוריניו שלא זז בלי 2-3 קשרי 50-50 איכותיים בסגל ובנה את הקישור של צ'לסי על הכתפיים שלו אבל ויירה הרבה יותר חד-פעמי ומוכשר בהרבה מבחינה התקפית.

קורא 1 באפריל 2009

אני רק רוצה להזכיר שוב את ההבדל בין שחקנים כמו רוני לשחקנים כמו רונאלדו:

http://www.teamtalk.com/football/story/0,16368,1778_5128851,00.html

ציון גואל 1 באפריל 2009

ומה עם נמני? הוא הביא את הקשר שחקן-אוהד למקומות חדשים, לא?

רונן דורפן 1 באפריל 2009

גיל מזימבבווה – חשבתי לכלול את בקהאם. ההבנה שאפשר לשחק קיצוני מבלי להיות בעל יכולת לעבור שחקן בכדרור הייתה הברקה בזמנו.

עמרי – מראש אמרתי שזה לא ה-11 המשפיעים ביותר אלא 11 משפיעים. אני מסכים מאד לגבי רייקארד – אבל העדפתי לבחור את מקללה בצד מישהו עתיק ביותר.

לאונידס – זה נכון שהחוק ייתר את ההשפעה של גרושיץ'.

זיזו 1 באפריל 2009

אמה ז'קה אמר תמיד על ברטאז שהגדולה שלו היא בדחיפת הקבוצה קדימה. אני לא אומר שהוא זה שהביא את התכונה לעולם אבל היא בלטה אצלו.
מישהו יודע למי הקרדיט בעניין?

לגבי מקללה. אני חושב שזה קצת מוריד בערכו להגיד שאת זידאן אי אפשר ללמד ואותו כן.
למקללה הייתה קריאת משחק ומיקום שמעטים בהיסטוריה משתווים לה.
אגב, סנה אולי מזכיר אותו אבל דיארה (לסאנה) הוא פשוט קופי! איזה שחקן, בינגו. ריאל חיפשה יורש במשך שנים והיא הולכת ליהנות ממנו שנים רבות.

אומרים על ואנגר שהוא הביא לאנגליה את התזונה הנכונה ואורח חיים ספורטיבי אך אני מסופק בכמה הוא השפיע מחוץ להייבורי או האמירויות.

שוערים עולים ובועטי עונשין. היגיטה הוא הזכור מכולם, צ'ילברט אולי המוצלח מכולם אבל מי היה הראשון או שזה תמיד היה נהוג בדרום אמריקה והם רק חשפו את זה לשאר העולם?

עזי 1 באפריל 2009

דז'למה ונילטון סנטוס היו המגינים התוקפים הראשונים.

glen 1 באפריל 2009

Not for his position (although he was a great player) but
Nils Liedholm was probably the first (at least he got the credit from the Italians) to really practice a lot adding more private practices to what the others used to do, from sprints to 3000m and more.

פילוסוף רדום 1 באפריל 2009

אני בהחלט לא מספיק מבין אבל רק תמהה אם אף אחד מהגדולים באמת,מראדונה/פלה וחבריהם, לא שינה את הגישה בכך שגרם לאנשים לבוא ולראות כדורגל בשל הקסם ברגליהם.
ומה עם מאמן ?

גל ד 1 באפריל 2009

ז'אן-מארק בוסמן.

יואב 2 באפריל 2009

השחקן השתיים עשרה-סולשיאר.
פרגי-לקח את אליפות אנגליה ואירופה עם שני רוטווילרים קומפקטים ומספר שבע אחד-על ידי תנועה בלתי פוסקת וללא תשע אמיתי וגב לשער.
דווידס-הפקמן האנושי הראשון בקישור(לפני מקאללה) ששיכלל את יכולותיו של הקשר האמצעי-הגנתית, התקפית וניידות.

אנונימוס 2 באפריל 2009

ובינתיים בזמן שישראל מוכיחה בפעם המי יודע כמה שהיא פשוט לא ברמה בשביל לעלות לטורניר חשוב, בוליביה עם תוצאת השנה נותנת שישייה לארגנטינה! ואו. זה כמו…כמו שבוליביה תיתן שישייה לארגנטינה! לא יאמן.

לון 2 באפריל 2009

רוברטו קרלוס – לדעתי חשיבותו בכך שהוא לא רק הצטרף להתקפה כמו פקטי או המגנים של הולנד בטוטאל פוטבול, אלא שהוא היה חלק אינטגרלי לחלוטין מההתקפה, וזאת תוך כדי שהמשיך במשחק הגנה אדיר.

מרסל דסאי – עם כל הכבוד למקללה, דסאי היה הראשון שהביא את תפקיד הקשר האחורי לידי אומנות. מה שהוא עשה לברצלונה בגמר האלופות ב- 1994 היה מאסטר קלאס.
הוא גם זה שאחראי לפיתוח מסורת נפלאה של קשרים אחוריים בצרפת. אחריו הגיעו דשאן, פטי, ויירה ורק אח"כ גם מקללה.

רייקארד לא היה קשר אחורי במובן שהופיע החל מתחילת שנות התשעים. הוא עשה עבודה יותר התקפית מזו של אנצ'לוטי ששיחק לצידו במילאן. כאמור, לדעתי דסאי היה זה שעיצב את התפקיד כפי שהוא נתפס כיום.

יש עוד דבר שאני לא בטוח לגביו, שדסאי היה הראשון שבסוף הקריירה עבר מתפקיד של קשר הגנתי להיות בלם. השפעה לדוגמה היא ניסיון של פרגוסון להעביר את רוי קין לתפקיד בלם בשלהי הקריירה שלו.

פראנקו בארזי – אני חושב שמגיע לבארזי הכבוד של מי שהפך את ההגנה בקו אחד לאומנות. לדעתי היא זו שהביאה לשליטה המסיבית של הקבוצות האיטלקיות באירופה בשנות התשעים. הוא החל בכך במילאן של סאקי, האחרונה לזכות בשני גביעי אלופות ברציפות. הוא היה המנצח על תזמורת קו הנבדל. המנצח בארזי היה מסמן, כל ההגנה האיטלקית נעה קדימה והחלוצים האומללים נותרו עם דגל הקוון.

יוהאן קרויף – לדעתי הוא שינה את המשחק מפני שהיה הליברו האמיתי. שחקן חופשי לגמרי בחלק הקדמי. רשמית הוא היה חלוץ מרכזי ואתה במידה דומה של צדק רשמת אותו כקשר. אני לא יודע לומר לגבי חלוצים לפני תקופתו, אבל כעיקרון תפקיד החלוצים היה לקבל כדורים קרוב לרחבת היריב או בתוכה. הוא היה הראשון שלקח כדורים עוד מחלק המגרש של קבוצתו, נע לצדדים ועשה ככל העולה ברוחו. לפי מיטב הבנתי, ללא הדוגמה של קרויף, לא היו צומחים חלוצים כמו קווין קיגן ולא היו המושגים חלוץ שני או קשר קדמי, במובנם המודרני.

עומרי 2 באפריל 2009

ז'אן-מארק בוסמן…

גיל 2 באפריל 2009

כבר אמרתי לפני כמה חודשים שהטורניר בדרום אמריקה הוא אחד הפתוחים אי פעם. למרות שסביר שארגנטינה וברזיל יעלו מהבית, קל לא יהיה להם.

רונן דורפן 2 באפריל 2009

עמרי וגל ד- הערה מצויינת לגבי בוסמן. נדמה לי שהיה חלוץ…

לון – אני חושב שהקבוצה שלי תינגף מפני שלך….אני כן רואה המשכיות מרייקארד לדסאי – זה אפילו באותו מועדון. לגבי קרויף קשה לומר שמישהו משחק את התפקיד שלו. אפשר לומר שנתן השראה לביצוע הרבה מאד תפקידים במגרש.

אנונימוס וגיל – אפילו ליאו מסי הגדול צריך לנשום אוויר.. אין משמעות לתוצאת משחק בגובה הזה.

רונן דורפן 2 באפריל 2009

זיזו – אני לא מוריד מערכו של מקללה. התכוונתי לכך שדי לא לעניין לתדרך שחקן לשחק כמו זידאן ודומיו – כי זה לא כל כך ריאלי לדרוש את זה משחקנים. לעומת זאת מקללה הוא בית ספר מהלך לאיך שצריך לשחק עמדה מסויימת.

עומרי 2 באפריל 2009

הייתי בבוליביה. ביומיים הראשונים הגובה הזה נוראי.אח"כ מתרגלים. אומנם לא שיחקתי משחק כדורגל של 90 דקות מול מקצוענים אבל גם אין לי את הריאות של קרלוס טבז.

מעניין אותי אם הם הגיעו להסתגל כמה ימים לפני. זה הפסד שאסור שיקרה לנבחרת עם הסגל הכי מרשים בואכה מונדיאל 2010.

גיל 2 באפריל 2009

פיפ"א לא קבעה מגבלות למשחקים בגובה כזה? יש כאן עיוות מסוים לא? במיוחד כשאי אפשר להביא את השחקנים שבוע לפני שיתרגלו.

עזי 2 באפריל 2009

פיפ"א קבעה וחזרה בה בעקבות המחאות של מדינות האנדים – שמראדונה תמך בהן אז. היום הוא בטח היה משנה את דעתו…

ניינר 2 באפריל 2009

מה עם קרלוס אלברטו? הייתי שם אותו לפני רוברטו קרלוס. אני חושב שהוא המגן הכי התקפי שנראה בתקופתו. חוץ מזה הוא היה אחלה שחקן ואחד שלא היה סתם מגן אלא בורג חשוב בנבחרת הגדולה של ברזיל

דודו 2 באפריל 2009

יואב- סולשיאר היה מחליף מצוין אבל בטח לא הראשון שהתפרסם ככזה. הידוע מכולם היה דייויד פיירקלאף מליברפול שכבש עשרות שערים, חלקם חשובים מאוד, בשנים שליברפול שלטה ללא עוררין באירופה, רובם כשעלה מהספסל.
בטח יש עוד דוגמאות ותיקות יותר לשחקני ספסל בולטים. אשמח לשמוע עליהן.

יואב 2 באפריל 2009

דודו,
אתה בוודאי צודק(כרונולוגית) אבל אני מתייחס לדבריו של פרגי שהילל את יכולת הניתוח של סולשיאר מהספסל וההבנה הברורה מה הם נקודות התורפה של היריב ומה עליו לעשות. שחקן מחליף כל כך מוכשר ובעל חוכמת משחק כזאת, בהחלט משדרג את עמדת המחליף הראשון.לא מפתיע שהוא קיבל את הריזרב.

רונן דורפן 2 באפריל 2009

יואב, דודו – סולשיאר בטח לא היה השחקן הטוב ביותר שאי פעם ישב על הספסל. בכל שבוע יושבים 3-4 טובים ממנו בריאל מדריד. אבל הוא באמת המחליף האחד שתפר את תפקיד המחליף כמי שתפקידו לשבת וללמוד 70 דקות ואז להכנס ולעשות את הביזנס.

יואב 2 באפריל 2009

רונן,
שחקני ריאל המסופסלים הם קורבנות זמניים של סגל עשיר ורוטציה.חלקם, לא שחקני ספסל בהגדרה(גם הנורבגי לא שחקן ספסל באיכויות)ומצבם משתנה ממשחק למשחק.סולשיאר באמת הגדיר את התפקיד מחדש,כמו שכתבת.הג'וקר האולטימטיבי שמשנה סט של מספרים-על בסיס קבוע.

Red Camel 2 באפריל 2009

עומרי- נבחרת ברזיל לא הגיעה כמה ימים לפני כדי להסתגל אלא כמה שעות. יש שתי גישות, הראשונה אומרת שצריך להגיע בערך שבוע לפני המשחק כדי שהגוף יתרגל לגובה. הגישה השניה והדי מטופשת אומרת שיש להגיע כמה שעות לפני המשחק כדי לשחק לפני שהגוף מבין מה קורה לו ואיפה הוא נמצא. לדעתי הגישה השניה מאוד מטופשת (למרות שאני לא בר דעת בנושא) ונבחרת ברזיל עמוסת הכוכבים לא יכולה להגיע שבוע לפני משחק ולכן בוחרת כבר שנים להגיע כמה שעות לפני המשחק למגרשים במדינות הגבוהות.

גלעד 3 באפריל 2009

לדעתי, השחקן הכי משפיעבכדורגל העולמי הוא ז'אן מארק בוסמן.
אותו שחקן מליגה שלישית בבלגיה עשה את השינוי הכי גדול בכדורגל. הכדורגל הגלובלי של היום וריבוי הלאומים בכל קבוצה הוא תוצאה ישירה של התביעה של בוסמן. מיותרלציין כי הוא השפיע על כל ענפי הספורט.
אמנם לא היה שחקן גדול, וזאת בלשון המעטה, אך ללא ספק הוא ברשימת המשפיעים.
אם צרך לתת הרכב של אחד עשר שחקנים משפיעים, אז בוסמן הוא המאמן.

ג'ימי כהן 6 באפריל 2009

איך השארת בחוץ את שרגא גרייני, מוצי ליאון ואהוד בן טובים?

Comments closed