אני לא אגיד שהבחירה בריאן גיגס ככדורגלן השנה היא זילות או פארסה. כי בכל זאת היא הייתה דמוקרטית. היא סתם חוסר רצינות. ריאן גיגס פתח השנה רק ב-12 משחקי ליגה. יש לו עונה נפלאה אבל כל הדיונים על "כל השנים שהגיע לו", “השחקן הטוב בעולם לגילו" או "היכולת שלו להמציא את עצמו מחדש כשחקן רוטציה שתורם המון לצעירים" הם בדיוק זה: חוסר רצינות. שאלו את הכדורגלנים מי היה השחקן הטוב ביותר השנה בליגה האנגלית והם ענו "מגיע לריאן גיגס לזכות פעם אחת". כלומר לא ענו לשאלה ששאלו אותם.
אגב: אם היו שואלים אותי הייתי עונה ג'ררד (לא בהחלטיות). ואם היו שואלים אותי מי היה השחקן הטוב ביותר של יונייטד השנה הייתי מתלבט בין רונאלדו לוידיץ', כשרוני וואן דר סאר קרובים וגיגס אחריהם. הוא שיחק ברמתם של ארבעת האחרים כששיחק, אבל כאמור לא שיחק מספיק בכדי להחשיב אותו. ובעיקר הייתי מחכה עוד כמה מחזורים – כי כרגע הכסף על השולחן ועוד נראה מי מאלו יתעלה עכשיו על עצמו. אבל לא זה עניינו של הפוסט היום.
כל הדבר הזה קורה הוא בגלל נסיון מטופש ומגלומני של גופי הכדורגל לנכס לעצמם תחומים שלא שייכים להם. ואחד התחומים שלא שייכים להם הוא ההיסטוריה של המשחק. התחום הזה שייך, במלוא הצניעות, לעיתונאים ולתקשורת. כי בכך הם עוסקים כל הזמן. ישנם כדורגלנים לא מעטים שכלל לא צופים במשחקי כדורגל של קבוצות אחרות. גם אלו שבוחרים בצורה הגונה מתרשמים באופן לא פרופורציוני בהופעות של שחקן נגד הקבוצה שלהם. אני זוכר לפני הרבה שנים הפרס של הכדורגלנים נחשב שני לפרס של העיתונאים. אבל זה השתנה. מדוע? כי לכדורגלנים יש אפשרות לעשות ערב חגיגי ולהעלות לבמה את השחקן הנבחר, ואת הנבחרים בקטגוריות האחרות, והטלוויזיה מעדיפה לשדר את זה. ולשם כך היא מוכנה לבצע פשרה חסרת יושר מקצועי – ולהכיר בבחירה שנעשתה שלושה חודשים לפני סוף העונה.
זה נובע מעויינות בסיסית של עולם הכדורגל לתקשורת. ושל הטלוויזיה המשדרת לעיתונות הבלתי תלויה. היא הרי מוותרת על המון עקרונות מקצועיים בכדי להיות הגוף המשדר – ולכן מעדיפה לזלזל בעיתונות המקצועית יותר. ולכן נולדו תארים כמו "שחקן השנה של פיפ"א" שאם תסתכלו פעם על פירוט הקולות תגלו כמה שהוא מטופש ולא אומר דבר על הזוכה. יוסי בניון למשל, שהיה בעל זכות בחירה משום שהוא קפטן נבחרת ישראל, עשה את הדבר שנכון לו: בחר שחקנים מהמועדון בו הוא משחק. כי מה אכפת לו אם שחקן השנה בעולם הוא באמת השחקן הטוב בעולם? הוא רוצה לצאת בסדר עם החברים שלו. ורק לשם ההגינות – היו בחירות אדיוטיות בהרבה משל בניון. מה שיוצא בסופו שלדבר שתואר שחקן השנה של פיפ"א לא ראוי להתייחסות. גם אם בחלק מהשנים הם מחקים את הבחירה של הבלון ד'אור – שהוא בחירת עיתונאי הכדורגל של אירופה.
יש גם בחירות גרועות ממשאלי שחקנים. אופ"א ופיפ"א בחרו לפני כמה שנים את שחקני המאה שלהם במשאלי אינטרנט. כשהייתי במונדיאל ביפן במקרה הייתי עד לשיחה בין קצין העיתונות של ברזיל לרוברטו קרלוס ובו הוא בישר לשחקן כי נבחר במשאל אינטרנט "ל-11 של המונדיאל בכל הזמנים". הבחירה הזו הייתה לפני רבע הגמר. כלומר הוא נבחר על סמך מונדיאל 98 הכושל ועל סמך משחקי הבית המוקדם של ברזיל. ספק עם 2% מהבוחרים הלא-ברזילאים שמעו את השם נילטון סנטוס. אז זו אפילו לא דמוקרטיה. זו לגמרי פארסה.
בתרבות ספורט מתוקנת עם הערכה אמיתית לתארים ומסורת, רשויות הספורט מכירות במקומה של התקשורת. בNBA נותנים לעיתונות לבחור את הMVP. בבייסבול נותנים לעיתונות לבחור שחקנים להיכל התהילה. זה לא שעיתונאים הם האנשים הכי מושלמים בעולם – אבל זה העיסוק שלהם: השוואה בין שחקנים. צפייה בכל הקבוצות.
זה גם מעלה את רמת הדיון. נכחתי פעם בשיחה, בחדר טיפולים, בין צ'רלס אוקלי לעיתונאי יהודי זקן. שיחה שלעולם לא אשכח כי אוקלי דיבר קצת יידיש (אני לא צוחק איתכם). ואוקלי ניסה לשכנע את העיתונאי לבחור את טים דנקן לשחקן השנה למרות שהוא רוקי, לפני מייקל ג'ורדן (אנחנו בעונת 1997-1998). הוא לא אמר לו "תשמע לי, אני שחקן ואני יודע". הוא אמר לו "הוא השיג 59 דאבל-דאבל ואנחנו בעידן של הרבה שחקני פנים מעולים בליגה (אז)". אז במציאות כמו בארצות הברית גם השחקנים לומדים שהתארים הללו הם מנומקים ולא חושבים שצריך לתת אותם סתם למישהו שמוצא חן בעיניהם.
בספר שלי ריאן גיגס כבר זכה בתואר שלו: “שחקן הדור ביונייטד". תואר הרבה הרבה הרבה יותר מכובד מהשטות של אתמול.
No Comments
לא ראיתי השנה מספיק ליגה אנגלית, אבל אחרי שיצא לי פעם אחת בחיים לראות את גיגסי משחק, ואחרי שהוא הכניס את הגול הכי גדול שראיתי נגד קבוצה שאני אוהב, ועדיין אני לא שונא אותו, אז למה לא. לגבי שחקן הדור, אני מנסה לחשוב אם לארסנל יש כזה, וזה קצת עצוב לי שאין, כי פעם היו.
בקשר לבחירות של השחקנים – אין מה להתייחס אליהן, כמו שלדירוג פיפ"א אין מה להתייחס.
אכן
לכולם – סליחה שהתגובות היו חסומות לכמה שעות. תקלה טכנית.
עופר – עם אקדח לרכה הייתי נותן את זה לברגקאמפ על פני ויירה או הנרי – כי הוא אולי האיש ששינה את התדמית והאתוס של ארסנל.
רונן,מסכים עם הכל.
ואם הבחירות היו מתבצעות היום, אז טורס, לאמפארד ורוני גם שם ומניותיו של רונאלדו(שכבר שם) בעלייה. מאד נזיל העסק הזה(וגם לא מאד מהותי בסופו של דבר).
גיגסי זכה לכבוד ענק מחבריו הכדורגלנים ולכולם מאד נוח לפרגן לו.סוג של פרס על מפעל חיים. אגדה שהיתה באמת.
שרק ירבו ההזדמנויות לדבר בשבחו של האלוף הגדול ביותר בתולדות באנגליה, לפני שהקסם יחלוף.
סליחה על האוף טופיק, אבל שחקן יהודי בניו יורק ג'טס!
http://www.youtube.com/watch?v=MvY98WQ5n9g
התואר הזה הוא באמת בדיחה. לתת לשחקנים לבחור את השחקן המצטיין זה באמת דבר שנגוע, או שיש לו פוטנציאל להיות נגוע, באינטרסים לא קשורים. אתה פשוט תצביע למי שחבר שלך. ולמה לא בעצם? הוא גם באמת חבר שלך וגם זה יכול לעזור לך בעתיד. לשחקנים באמת לא ככ משנה מי יוכתר "שחקן השנה" לא באנגליה ולא בעולם. ומנגד אני חושב שלעיתונאים זה משהו חשוב. אבל חשוב באמת. זה באמת העיסוק שלהם. הם מדברים על זה כל הזמן. הם רואים את כל הקבוצות. התוצאות מתפרסמות אצלהם בעיתון/אתר אינטרנט. סוג של יוקרה מקצועית. לדעתי הסיבה השנייה ללמה התואר הזה הוא פשוט לא רציני הרבה יותר בסיסית ומקוממת. העונה בליגה האנגלית עוד לא נגמרה. לא רק שהיא לא נגמרה יש בה 4 קבוצות נהדרות שנמצאות כולן בכושר טוב. אף אחד לא יודע איך העונה הזו הולכת להיגמר, אף אחד לא יודע לא רק מי יקח אליפות אלא גם מי יסיים במקום השני? ובשלישי? וברביעי? אני בכלל חושב שארסנל נמצאת הטוב ביותר בשבועות האחרונים ושהיא תשפיע מאוד על זהות האלופה והמיקומים הסופיים בטבלה. כמה שאלות שאנחנו עוד לא יודעים את התשובות להן: מי יסחוב את הקבוצה שלו לאליפות? מי יעשה במכנסיים? מי יגלה מנהיגות? מי יבקיע שערים מכריעים? מי יציל הצלות מכריעות? מי יחטיא בעיטה גורלית? מי יהיה ווינר? מי יקח את הקבוצה שלו לאליפות ומי לאכזבה? עם כל כך הרבה שאלות גורליות ופתוחות לבחור שחקן עונה זה לא רציני במקרה הטוב וקצת מביך (לשחקן) ומעליב (את האינטליגנציה של האוהדים) במקרה הרע.
לדעתי השחקן הנבחר חייב לבוא מתוך האלופה. ג'רארד (כנראה) לא ראוי כי הוא לא הצליח להוביל את קבוצתו לתואר.
כמה משחקים גיגס שותף כמחליף?
אם בניון פחדן מדי להצביע כפי שהוא חושב, אז ההצבעה צריכה להיות חשאית.
הכבוד הכי גדול שאפשר לקבל הוא שקולגות שלך מעריכים את היכולת שלך כשזה עוד רלוונטי ולכן אני חושב שמגיע גם מגיע. בכלל לבחור במשחק קבוצתי שחקן העונה זה קצת העייתי כי גם רונאלדו שבשנה שעברה נתן עונה ברמה אינדיווידואלית אולי הכי גבוהה. היה חלק מקבוצה וטקטיקה שהבליטה את יתרונותיו והסתירה את מגרעותיו, דרשה ממנו לעשות הכי טוב רק במה שהוא מוכשר בו, אבל עם קבוצה קצת פחות טובה וצורך להגן יותר היה גורם לו להיות יותר עייף בפעולות ההתקפיות ואולי לתוצאות פחות טובות. האם כדורגל נמדד במספר הדקות שמשחק או במספר הדקות האיכותיות ששיחק? אולר גונר סולשיאר שיחק באופן ממוצע מעט מאוד דקות ועשה קריירה מרשימה שהרבה שחקני הרכב בקבוצות צמרת באנגליה היו מתחלפים בה.
ובשבילי שערי אליפות, זכיה בתארים קבוצתיים, וקריירה הכי מפוארת אולי בהסטוריה של מנצ'סטר ואנגליה הם תארים הרבה יותר משמעותיים משחקן השנה.
ועיתונאים לא צריכים לרצות גורמים מגורמים שונים? כאשר לנייק או לאדידס יש אינטרס כלכלי בכך ששחקן "שלהן" יזכה במשאל כזה או אחר, האינטרס הזה לא יכול לבוא לידי ביטוי בצורת הבהרה למו"לים ולערוצי שידור במה חוזה הפרסום הבא שלהן תלוי?
אני לא יודע אם בחירת השחקנים בהכרח מאוזנת או הגיונית יותר או פחות מזו של העיתונאים, אבל ברורים לי שני דברים: הראשון הוא שזה לא כל כך חד וחלק כפי שהוצג כאן, והשני הוא שזה מאוד טבעי שהתקשורת תתייחס לפרס שהיא מעניקה ברצינות גדולה יותר מכפי שהיא מתייחסת לפרס "מתחרה" שמעניק גוף אחר.
בירדמן – לשחקנים שזוכים באליפות נותנים מדליית אליפות. הובלת קבוצה לאליפות היא בהחלט טיעון בעד שחקן – אבל לא מחייבת. אם מרכוס סנה מוביל את ויאריאל למקום השני בספרד לפני ברצלונה מדובר בהישג יותר גדול מאשר אליפות לשחקן בריאל מדריד.
אגב, לשם ההיסטוריה: בניון בחר טורס ראשון, ג'ררד שני, רונאלדו שלישי.
ולמי שחשב שקרלוש קירוש יש קשר להשארות של רונאלדו ביונייטד. קירוש, שבכל ראיון טלוויזיה תמיד אמר שרונאלדו הוא השחקן הטוב בעולם, לא בחר בו בין שלושת הראשונים (הוא בחר כמאמן נבחרת פורטוגל). משהו קרה ביניהם.
בירדמן, ממש לא מסכים איתך. הרי אנחנו כל הזמן מבקשים לחזור לימים שבהם שחקנים נשארים בקבוצות שלהם ולא עוזבים אותן למען כסף או הזדמנות לתארים קבוצתיים, אז למה לתת עוד מוטיבציה למעבר לקבוצה גדולה בכל מחיר. אם שחקן יודע שהוא יכול לקצור תהילה אישית גם בקבוצה שלא זוכה בתואר אולי זה יגרום לו לחשוב פעמיים לפני שהוא עובר. חוץ מזה,כדורגל הוא משחק קבוצתי,אין ממש מישהו במנצ'סטר שהתעלה בצורה בלתי רגילה מעל לחברים שלו ומעל לכל הליגה.
רונן,הוא לא מנוע לבחור שחקן מהנבחרת שלו?
רועי – מסכים
אני לא חושב שיש מישהו שהוא נטול אינטרסים ונבחר בצורה טהורה. וגם בקשר לצורה הטהורה גם היא לא בדיוק מוגדרת היטב.
למה הוא חייב לבוא מהאלופה ?
האם סטטיסטיקה חשובה, או שזה עניין תחושתי ?
האם התפקיד על המגרש משמעותי ?
איך מגן יכול להתחרות בחלוץ ?
איך חלוץ של קבוצה בעלת קישור מעולה יכול להתחרות בחלוץ של קבוצה של קישור לא מעולה?
בקיצור – לא חייבים לדרג הכל ותמיד, וגם אם עושים זאת יש תמיד לסייג את הבחירה, היא לא האמת ההיסטורית !
רועי – אתה מפספס לחלוטין את עניין האינטרסים.
אני אשתמש בדוגמא של עצמי. אם יוסי בניון, שבוודאי לא מבין פחות ממני בכדורגל, בוחר הוא רוצה לצאת טוב מול החברים שלו. היוקרה שלו ככדורגלן לא תלויה באיכות הבחירה שלו.
אם אני בוחר, והבחירה שלי מתפרסמת, אני לא רוצה לעשות מעצמי צחוק. איש לא יתייחס אלי ברצינות כעיתונאי אם אבחר בחירה מטופשת או נגועה באהדות.
ולכן צריך להוסיף שני דברים:
לא כל עיתונאי בארצות הברית משתתף בבחירה. רק עיתונאים עם וותק ויוקרה מסויימת.
את הבחירות חובה לפרסם. כל עיתונאי שאני מכיר בארצות הברית מפרסם את בחירתו.
רונן, דווקא בגלל שברגקמפ שינה את האתוס של ארסנל, ושיחק לפני ואחרי הטרנספורמציה הגדולה, אני לא בטוח שהייתי נותן לו. אני חושב שהייתי נותן לטוני אדאמס – שחקן שכמוהו חסרים היום לארסנל. שחקן ששימר את הארסנל הישנה, והיה לו חלק נכבד גם בחדשה.
קירוש לא בחר ברונאלדו??? אז במי הוא בחר?
כנראה שהם הסתכסכו בנבחרת פורטוגל לא נראה לי שזה היה בזמנו במנצסטר.
תומר (וגם לחיים) – אתה צודק. חשדתי בכשרים! לקירוש היה אסור לבחור ברונאלדו. זה שוב מעלה בעיה. שחקנים לא יכולים לבחור שחקן מהלאום שלהם אבל יכולים לבחור מהמועדון שלהם. קירוש בחר בצ'אבי.
אם אני לא תועה קפלו בחר בגראד, והם לכאורה מאותו לאום…
לא הוא לא.. לא משנה
הגיגיו של קנטונה בעניין הבחירה בגיגס
http://fourfourtwo.com/news/england/29824/default.aspx
חיים – קפאלו בחר רונאלדו, מסי, טורס. וזה שוב אבסורד. למשצ'רנו מותר לבחור את ג'ררד אבל אסור לבחור את מסי.
רונן,
העניין הוא שכשאתה מדבר על השחקנים שמועמדים לתארים האלה, אפשר לבחור בחירה שנגועה באהדה או באינטרס כלכלי גם מבלי שהיא תהיה מטופשת ותציג את הבוחר כאידיוט. אם יש לך חמישה-שישה מועמדים לתואר "שחקן השנה בעולם", בד"כ כולם מספיק לגיטימיים כדי שגם אם תעדיף את השחקן של הקבוצה שאתה אוהד או שהספונסרית שלו מפרסמת גדולה בגוף העיתונאי שבו אתה עובד, זה יראה לגיטימי (ויותר מזה – אולי אפילו יהיה לגיטימי). הדברים האלה קורים כל הזמן בתחומי סיקור אחרים, אז למה שזה לא יקרה בספורט?
במשחקי חוץ בניון ישן עם טורס בחדר, מה הוא יבחר את רוני כשחקן הכי טוב? ברור שלא. אבל גם בחירה חשאית היא לא מוצלחת כי אז אין בכלל נימוקים בעד ונגד, יש בחירה וזהו.
my pick from the start of the league, until today ONLY
1. Vida
2.Aniesta
3.Messi
4. Ronaldo
5. Torres
As I see it til now
Can easy change for any of them as the finel games are infront of us
בתור אוהד ליברפול וכבר לפני כמה חודשים אמרתי ליואב כי לדעתי ריאן גיגס השנה עושה את ההבדל בין יוניטד לליברפול. אני לא מסוגל להניח את האצבע אם זו התשוקה למשחק , יכולת במגרש או השפעה על הקבוצה כולה אולם מבחינתי הוא השחקן הכי חשוב של יוניטד השנה.
הבעייה המרכזית היא שבחלק מהבחירות הן אינן גלויות. נניח בחירות להיכן התהילה או לMVP בליגות השונות בארה"ב אנונימיות ואז יש כל מיני ליצנים שמקבלים נקודות. אם עיתונאי לא מסוגל להגן על הבחירה שלו בפומבי הוא לא צריך לבחור. עם עיתונאים יש לפעמים אותה בעייה שהם לא רואים את כל המשחקים הרלוונטיים. זה נכון בעיקר לדירוגים של פוטבול מכללות וגם לselection sunday שם יש העדפה לליגות בכירות.
נקודת המוצא של כולם בדיון היא שהשחקנים בוחרים את השחקן ,שמקצועית היה הטוב ביותר בנקודת הזמן של המשאל.
יתכן שזו הכונה העקרונית ,אבל באופן יוצא דופן גם במבט אחורה וגם לעתיד, יש במהלך זה של השחקנים, מעין הצהרה.
אל תניחו לרגע שהכדורגלנים לא יודעים שגיגס שיחק בחצי מהמשחקים ואל תניחו שהם לא מודעים לפאן זה ולהיבט אחר,כמו השפעה של שחקן על קבוצתו בהיבט עונתי צר. הם מבינים כקולקטיב, לא פחות מכל אחד אחר ,שזו הזדמנות בלתי חוזרת להעריך חבר, יריב, גאון כדורגל, אדם יוצא דופן (וכל אחד יוסיף כרצונו)לקראת פרישה.
כך צריך לראות את ההצבעה ולא בשום הקשר אחר.
ישנם ללא ספק שחקנים,שבהיבט מקצועי טובים ממנו כיום,אבל אין כמותו,ואין מישהו שניתן יהיה בעתיד הנראה לעין להגיד: הוא דומה לגיגס,או שהוא מתקרב לאיש לדמות ולהישגים.
כזה יש רק אחד,וזו משמעות בחירת השחקנים,ולא עוד.
חג שמח לכולם.
נקודת המוצא של כולם בדיון, היא שנבחר כאן בשחקן הטוב ביותר בנקודת הזמן שבה התקיים המשאל.
טעות בידכם.
שחקני הליגה באנגליה ,הצביעו כדי לתת כבוד לשחקן יוצא דופן בכל היבט,ואשר עומד לפני פרישה. אל תניחו שהם,כבודדים וכקולקטיב, לא יודעים שהוא שיחק רק בחצי מהמשחקים ואל תניחו שהם לא יודעים ומודעים לכל טיעוני הנגד שעולים בדיון.
צריך לראות את ההצבעה כאות כבוד וכאמירת תודה והצדעה לאיש יוצא דופן ,גאון כדורגל ונאמן למועדון שבו גדל, שהישגיו יוצאי דופן ולא נראה שמישהו יחזור עליהם לא בכמות ,לא בגיוון,ולא במידת השפעתו האישית על השגתם.
כך צריך לראות את ההצבעה, ולכן לדעתי הצנועה, הדיון כמו שהוא מתנהל, מחטיא את המטרה,ואפילו חבל שהוא מתקיים כלל.
חג שמח לכולם.
יוסי מזרחי, תרשה לי להמשיך אותך – יש טובים ממנו, אבל אין טובים כמוהו. ראיין גיגס.
חברים, חששתי שהתגובה הראשונה שלי נפלה כתוצאה מטעות שעשיתי ולכן התגובה השניה.
בכל מגרה יש חפיפה יפה ושוב חג שמח.
יוסי מזרחי,כל זה טוב ויפה אבל אם השחקנים היו בוחרים בוידיץ' או באשלי יאנג,זה גם היה תקף? ומה יהיה בשנה הבאה?
נראה לי שחלקכם פספס את מהות הדיון. אין שום בעיה במחווה כזו או אחרת לראיין גיגס, אבל אופן הבחירה הזה הוא לא ברמה מספקת והוא לא רציני בעוד היחס אליו הופך להיות רציני יותר משנה לשנה בגלל הכוח שיש לשחקנים והטלוויזיה שמשתפת עם זה פעולה. זה חלק מההפיכה של כדורגל מתרבות לבידור. לכולנו ברור שגיגס הוא לא שחקן העונה,יש אולי עשרה שחקנים שבאים לפניו אבל לשחקנים העניין הזה בכלל לא חשוב,העיקר שאפשר לעשות מחווה,כאילו שחסרות לגיגס מחוות או תארים. לעיתונאים ולאוהדים זה די חשוב ולכן זה בחירה הזו היא אבסורדית.
עד כמה הבחירה של שחקנים ומאמנים במשאל של פיפ"א – ולכן גם במקומות אחרים – לא רצינית תעיד הסיבה שבגינה מנעו לפני כמה שנים לבחור בבני ארצם. היוכמה וכמה מאמנים וקפטנים שבחרו שחקנים מהנבחרת שלהם בלי קשר לכלום, למשל מאמן טרינידד-טובאגו שבחר את דווייט יורק (שכבר היה בברמינגהאם) ועוד שני שחקני נבחרת ארצו אלמונים לחלוטין.
אפשר לדעת מאיפה המידע על מי בחר במי?
עזי עזרה,
גיגס פתח השנה ב – 12 משחקים, בכמה משחקים ג'רארד, וידיץ', רונאלדו, פרדיננד פתחו? בכוונה לא שאלתי על ואן דר סאר.
בעיניי הבחירה בגיגס היא שגיאה (נכון לעונה זאת) אבל לא זהות הבוחרים או זהות הנבחר היא הבעיה הגדולה, הסיבה בגללה לפרס הזה אין שום משמעות, לא רק השנה אלא בכל השנה, היא העיתוי. איך אפשר לבחור מי שחקן השנה כשההצבעה נסגרת למעלה מחודשיים לפני סוף העונה? במצב כזה, יש עונות בודדות מאוד בהן הבחירה תיראה כנכוהנ גם בסוף (הבחירה ברונאלדו בשנה שעברה היא אחת כזאת), כאוהד יונייטד אני זוכר 2 מקרים, ב 2003 כשהנבחר היה הנרי למרות שבחודשיים האחרונות ואן ניסטלרוי הוביל את היונייטד לאליפות אחרי פיגור 8 מארסנל, ב-1999 ג'ינולה נבחר למרות שמנצ'סטר זכתה בטרבל, בוודאי יש עוד הרבה דוגמאות כאלו. לכן התואר הזה הוא תוספת נחמדה לארון של גיגס ותו לא.
מסכים לגבי המשאל באנגליה, מה שכן- זה שמאל העיתונאים לא מקבל שידור וכו' לא הופך אותו לפחות חשוב, האם הוא באמת פחות זכור ככל שעובר הזמן?
כמובן שלכדורגל האירופי יש המון מה ללמוד מהספורט האמריקאי אם ברצונו באמת להשתוות אליו באספקטים מסביב למשחק.
עם זאת, אני חושב שאתה מחמיר עם תואר שחקן השנה של פיפ"א. לדעתי הוא לא פחות חשוב מהבלון ד'אור והיו שנים שהוא עשה צדק במקומות בהם הבלון פיקשש כמו ב-2001 פיגו ע"פ מייקל אואן של הבלון או 2000 עם זידאן ע"פ פיגו.
אני יודע שזה טיפה אוף טופיק, אבל איפה היה טורס בכל המשאל הזה? אני לא זוכר שראיתי השנה באנגליה שחקן בכושר יותר טוב.
פרדיננד 24, רונאלדו 28 (ועוד שניים כמחליף), וידיץ 29 (ועוד אחד כמחליף), ג'רארד 26 (פלוס אחד). וכל אלה גם היו פצועים בשלב זה או אחר של העונה. חלק גם מושעים.
רונן,
כשמאמניי נבחרות בוחרים את שחקן השנה בעולם זו פארסה,אין לי ספק שהם אינם צופים במשחקי
הליגות המובילות בצורה רציפה וסדירה,השרופים של הליגה האנגלית,ספרדית,איטלקית רואים הרבה
יותר כדורגל מאותם מאמנים,כשקשטן צופה בכדורגל נחות בקופסא או באורווה אין מצב שהוא יודע
באמת איך התרחש המהפך מול טוטנהאם או מי הצטיין בריאל בשעה שהוא צפה בדרבי התל אביבי.
לעומת בחירת מאמניי העולם הריי שבחירת השחקנים האנגליים יכולה להיחשב כחצי מדעית!
אמיר,מה זאת אומרת איך קשטן יודע איך התבצע המהפך מול טוטנהאם? כמו שאני יודע, מהבלוג:)
בסך הכל הניתוח של רונן את טיב וטבע הבחירה נכון למדי, אבל אני מבקש להוסיף על כך משפט "יוגי ברה" מסוגו: בנסיבות הנוכחיות – גילו,מעמדו, תרומתו העונה וגם העובדה שאין מועמד אחר שהוא בחירה מובילה מובהקת, גיגס הוא לבטח השחקן שהכי מגיע לו לקבל את התואר שלא לגמרי מגיע לו לקבל.
אביעד – אני מסכים שבעיתוי מתאים יותר – נניח לאחר סיום העונה – גם בחירת שחקנים הייתה ראויה יותר. כך למשל לז פרדיננד לא היה מקדים את קנטונה ב-1996.
ספיידרמן – שימוש יפה ליוגי ברה.
אמיר – אכן כן, לתת למאמני ישראל ונפאל לבחור את שחקן השנה בעולם זה מביך עוד יותר.
רונן – מה ההימור שלך לדרוג של העיתונאים..?דרך אגב מתיי הוא יפורסם..?
למי שבחר את טורס אז חצי עונה הוא לא שיחק. אם כבר אז את סטיבי שבהחלט נתן עונה מצויינת. אבל המצטיין צריל להבחר בסיום העונה . וכנראה שצריך להגיע מהקבוצה שזוכה באליפות. אלא אם שחקן נותן תצוגה בהחלט מרשימה מעל כולם. וכאמור לא היה אחד כזה העונה .
הסטטיסטיקה כלל לא חשובה העונה כי אין אף שחקן שבלט מספרית יותר מהשאר. גיגס נבחר בשל ההשפעה העצומה שלו על יונייטד ועל הליגה בכלל. הוא קיבל את הפרס גם בגלל יכולת ההסתגלות היוצאת דופן שפיתח. יותר מראוי לתואר למרות שתארים קבוצתיים חשובים לו יותר והוא מדגיש את זה שוב ושוב.
אם כל הכבוד לעיתונאים, הם לא יכולים לראות את כל משחקי המחזור כל שבוע, מהמגרש. לכן כוכבים עולים מקבוצות קטנות תמיד יופלו לרעה.
הבראון לואו מדל (שחקן השנה בAFL), נקבע בשיטה הכי הוגנת בעולם, וראוי שתוישם גם בכדורגל.
בסיום המשחק שופט המשחק (שהוא אוביקטיבי, והכי קרוב להתרחשויות) בוחר את שלושת השחקנים המצטיינים.
בסוף העונה נערך נשף גדול עליו מגיעים השחקנים ונשותיהם, ונספרים הקולות על פי סדר המחזורים. בסיום מוכרז הזוכה שקיבל הכי הרבה קולות.
שיטה מעולה, שמבטיחה שהמצטיין האמיתי לאורך עונה שלמה, הוא הזוכה.
אוף טופיק (סליחה…) משהו יודע למה החתימו רק את רפאל? מה קורה עם פאביו?
מסכים עם סימנטוב . מוזר כי דווקא פאביו במשחקים ששיחק היה נראה שחקן יותר טוב אפילו מרפאל!
החתימו רק אחד כשי שאף אחד לא יתבלבל ביניהם יותר. חוץ מזה, אולי החתימו אחד וככה שניהם יוכלו להחליף אחד את השני בלי שאף אחיד ישים לב.
כל הבחירות האלה מיותרות לחלוטין. בספורט יש בחירות אמיתיות כל הזמן: קבוצה בוחרת מי ישחק בה, מאמן בוחר מי יעלה בהרכב, מי יוחלף וכו'. בענפים מדידים כמו שחייה, הרמת משקלות ואתלטיקה אפשר לעשות דירוג איכות על-פי שקלול הישגים אך גם זה לא ממש מעניין אותי. פעם דרגו בטרק אנד פילד ניוז את אלוף העולם בריצת 800 מטר אותה שנה במקום נמוך וציינו שהוא הפסיד הרבה פעמים במהלך העונה. אז מה? ברגע החשוב ביותר הוא ידע להתעלות ולנצח. הניצחון לא הושג במזל. הוא הושג אך ורק בזכות יכולת להתעלות בתחרות החשובה ביותר. הגיע הזמן שגם העיתונאים יפסיקו את עיסוקי הסרק האלה. אם אין להם על מה לכתוב אז שיתאמצו קצת יותר ולא ימציאו דברים. לא התרגשתי יותר מדי גם מהפתק שהבאת על הרכב כל הזמנים של השוער ההונגרי משנות החמישים. ההרכב שלו מעיד בעיקר עליו ולא על איכות השחקנים.
מה לעשות המשחק הוא רק 90 דקות מה עם יתר 1350 הדקות ביממה? צריך לעשות משהו לא? …בסדר כל 8 דקות חושבים על משהו אחר אז נשארנו עם 1180 דקות :)
(אני מנסה את כוחי בפילוסופיה ישומית)
ומה עם ברבטוב למה אף אחד לא בוחר אותו?
פילוסוף, הפעלת את גודווין.
רונן, ברצלונה סיימה את עונת 2007-8 ללא תואר. קבוצה שמיצתה את עצמה. בתום העונה גווארדיולה הובא לעמדת המאמן עם פילוסופית משחק חדשה, במקום ראייקארד. רונאלדיניו הועזב, סה"כ הובאו 8 שחקנים חדשים ועזבו 10. זאת לא הברצלונה שאנו רואים היום.
יחד עם מרקוס סנה משחקים בויאריאל, בין היתר, סבסטיאן ויירה, חואן קאפדבילה, רוברט פירס, סנטי קסורלה, גיז'רמו פרנקו, ניהט, וג'וזפה רוסי. לא פראייירים.
לדעתי, הובלת ויאריאל למקום השני בספרד לפני ברצלונה של עונת 2007-8 אינה הישג יותר גדול מאשר אליפות לשחקן בריאל מדריד.
בירדמן, פילוסופיית משחק חדשה כן, שחקנים חדשים לא ממש. המספרים של מכרו שמונה הביאו 10 הם לא מרשימים, כמעט כל קבוצה באיטליה וספרד וצרפת מביאה ומוכרת בכמויות, בתכ'לס רונאלדיניו כבר לא היה שחקן הרכב בשנה שעברה, ב-11 של ברסה (הקלאסיים) בעונה שעברה היו הקישור וההתקפה (והשוער) זהים לחלוטין לאלו של השנה, תוסיף את פויול ורפא מארקז ותקבל בת'כלס שינוי של שני שחקנים, דני אלבס ופיקה. ולא מעט מחליפים. זה רק מראה כמה גווארדיולה שינה מבחינת תפיסה וסגנון, כי פחות אות יותר הוא עושה את זה עם חומר השחקנים של העונה שעברה.
ציטוט של פרגי מ Teamtalk (בשעתו דיברנו על החילופים המאוחרים שלו)
The 67-year-old has been in charge at the Theatre of Dreams for close to 25 years and Ferguson points out the changes he has witnessed during that time.
"The current players don't look like the ones 25 years ago," he claimed. "They are not as strong mentally because before they grew-up in a not very easy environment.
"Today they like to believe they came from working class, but it is not working class from the 30's, 40's or 50's, the ones I knew.
"So you have to adapt, manage egos, characters, and motivate players who have everything today."
Ferguson continued, "Football looks more and more like chess and in chess if you lose your concentration only for one second you are dead.
"I like to let the adversary coach make the first substitution. That makes me see what he wants to do."
זו אכן שטות, אבל וידיץ די התעייף בסוף העונה, רונאלדו זכה בעונה הקודמת והיו צריכים לבחור מישהו מהאלופה הזו שבדרך
אני לא יודע מי שם לב, אבל בימים האחרונים כמות הברזילאים ביונייטד הצטמצמה באופן דרסטי. קודם פוסיבון זומן לנבחרת איטליה הצעירה בזכון הדרכון האיטלקי שלו, עכשיו מדברים על כך שקיירוס יזמין את רפאל ופאביו לנבחרת פורטוגל (יש להם חלק פורטוגזי במשפחה, זה אפשרי). אנדרסון כנראה יישאר היחיד.
אז מי נבחר לשחקן השנה של הליגה הספרדית לעונת 2007/8? לא הצלחתי למצוא ברשת.
אוף טופיק, התבוסה ההיסטורית של ניו אורלינס אתמול עוד תלווה את פול הרבה זמן. זה לא עוד משחק. להפסיד 58 הפרש בבית זה משהו בלתי נתפש. פול וההורנטס מאכזבים מאוד בפלייאוף ואין שום סיבה לתת להם הנחות אחרי מה שראינו מהם שנה שעברה. מצד שני, בילאפס מוכיח שהוא כנראה השחקן הרביעי הכי טוב בליגה היום ואולי יתברר בסופו של דבר כאחד הטריידים הכי מוצלחים אי פעם.
יותר מדי זמן בלי פוסט חדש.
רונן, אני מתחיל להיכנס לקריז.
אני צריך את המנה שלי!