וואו!

1. אני זוכר שלפני כמה שנים כתבתי סיפור למוסף סוף שבוע של ידיעות אחרונות על הראל לוי ואבא שלו. סיפור משפחתי מאד מיוחד. האב שהתאושש מאסון משפחתי כבד השקיע את כולו בקריירה של הראל שהגיע אז למקום השלושים בעולם וקיווה לשרוד כשחקן בכיר בסבב העולמי. הוא לא שרד את התחרות המאד קשה והפך לשחקן שמתקשה להכנס לטורנירים הגדולים. בווימבלדון האחרון לא השתתף אחרי שלא עבר את המוקדמות.

אבל כשספורטאי בא לסכם את הקריירה שלו הוא צריך להסתכל על שני פרמטרים. הראשון הוא לאיזו רמה הגיע. והשני הוא איך תפקד ושיחק בכמה רגעי מפתח בקריירה שלו. אחרי הניצחון שלו בשבדיה באמת לא הייתה לאוהד הישראלי זכות לצפות ממנו לעוד משהו. והוא נתן את אחד מניצחונות הדייויס המונומנטלים שלנו.

2. את המשחק של לוי לא ראיתי כי כאמור הייתי בטניס! התחלתי לצפות באמצע המערכה הראשונה במשחק של דודי סלע. אפשרות מאד טובה לצפייה במשחקים הללו היא באמצעות אתרים של כמה מחברות ההימורים. אני לא אוסיף יותר מדי על מה שראיתם – מלבד משפט שסלע אמר לי בתשובה לשאלה בווימבלדון. שאלתי אותו על כך שעכשיו הוא הטניסאי הבכיר של ישראל והוא ייאלץ להיות זה שמתמודד עם ציפיות. והוא אמר לי "אני רוצה ציפיות".

3. בכל זאת אוסיף משהו נוסף: סלע הוא שחקן יוצא דופן. אחד הבודדים בעולם שלא משנה את האחיזה שלו בין כף יד לגב יד. וזו אחת הסיבות שהוא משחק עם רגש נפלא כל כך. במיטבו – כשהוא נמצא ברשת ומשחק את חבטות הוולי הרכות שלו נגד שחקני הסבב הלא מעטים שמתבססים על כוח – הוא מזכיר לי מטאדור.

4. פה אני מתייחס למשהו שכתבתי בעיתון. איזה יופי שזה ביד אליהו. בטלוויזיה זה נראה נפלא – כמו טורניר רציני מאד באולם. הטניס הישראלי לא צריך לעשות אמבושים במתקן עינויים בפרדס בכדי להתמודד.

5. ודבר אחרון – וואו!

הרצאה מלומדת על הסכסוך הישראלי-ערבי + נחל אכזב שלא אִכזֵב
האמת על גביע דייויס

No Comments

אנונימוס 10 ביולי 2009

כל הכבוד לבחורים! ובאמת בקשר ליד אליהו, ההחלטה הוכיחה את עצמה ובגדול.
אם לוי הצליח לגרור את אנדרייב לרמה שלו ולחפור את דרכו לנצחון, דודי במשחק האחרון פשוט ניגב את הריצפה עם יוז'ני. טניס מבריק.

יואב 10 ביולי 2009

אני מקווה שזה לא פרובינציה מידי לקום ולהריע להם על הנצחונות ולא פחות חשוב-על הדרך.פשוט טניס נהדר ומהנה…

אילן ב. 10 ביולי 2009

כמוך כמוני גם אני צופה במשרד בגרמניה דרך אתרי אינטרנט נדחים במשחק (מזל שזה משחק עם רוסיה אז יש הרבה אפשרויות)
עכשיו אפשר להתחיל בספקולציות.
השאלה נניח והחברה הישראלים מסיימים את העבודה, הרי שלפי ההגרלה החצי גמר הוא נגד ספרד בחוץ וגרמניה בבית.
ונניח שגרמניה מצליחים ללנצח את ספרד בחוץ אך בלי נדאל(כרגע 1:0 לספרד אך רוברדו כנראה בדרך להפסד במשחק השני) האם יש איזהשו סיכוי?

martzianno 10 ביולי 2009

אכן וואו! (ושוב פעם וואו!)!!!
יום נפלא לטניס הישראלי וברשותך רונן, אעתיק את שיר ההלל מהפוסט הקודם (עם תוספת):

מי המציא את הסקסטה?
סקסטוש
מי המציא את הדוד בויילר?
דודי
דודינק'ה זה טכנאי שמקליט אותנו באולפן, דודי?
כן

תראה דודינקה: "אתה נכנס למסיבה
אתה יושב על התופים
אתה לוקח את התוף בונגו
אתה לוקח את הטימפן
אתה מכבה את האור
ואתה מביא להם בולרו קטן
בקצב הטם צ'וקה- טוקה- טוקה טם
אתה נתת להם את שלהם!

תזכור דודינק'ה:
טם, צ'וקה-טוקה-טוקה—טוקה-קה
טם, צ'וקה-טוקה-טוקה-טוקה- קה

(מתוך הבלדה על זומטי ולבתי – מילים: אריק איינשטיין, לחן: מיקי גבריאלוב)

יובל (אחר) 10 ביולי 2009

וגם היה היום שלב נהדר למדי בטור דה פראנס. פריצה מרשימה מאוד ואלגנטית ביותר של קונטאדור ברגע האמת וסיום דרמטי.

עומר 10 ביולי 2009

פשוט תענוג. היו לסלע כל כך הרבה נקודות מדהימות. הרוסים נשברו מהר מאוד בשני המשחקים.
זו פעם ראשונה שאני רואה את אנדרייב משחק והוא ממש לא נראה מקום 24 בעולם. אתם יודעים האם הוא שיחק גרוע היום או שלוי גרם לו להיראות ככה?

רונן דורפן 10 ביולי 2009

עומר – בסבב מסתובבים הרבה מאד שחקנים די מוגבלים גם במקומות גבוהים. שחקן כמו סלע הוא לצערי היוצא דופן.

יואב – הדרך, הדרך…

אנונימוס – איך תפס הביטוי "ניגב את הרצפה"?

איתמרק 10 ביולי 2009

"הטבח ביד אליהו"?

אנונימוס 10 ביולי 2009

מממ לא ממש יודע. אם מישהו יחקור בטח נגלה שזה בכלל הגיע מיידיש, כמו כמעט כל דבר טוב בעולם =)
בכל מקרה זה נראה לי מתאים אחרי תצוגת טניס כזאת יפה

אביאל 10 ביולי 2009

איזה כייף זה ספורט ביום שישי בצהריים, במיוחד שחם בחוץ, כמה שמחתי, המערכה השלישית של סלע ב6-0, איזה טניס מדהים.

יואב 10 ביולי 2009

רונן,
"הדרך" זאת אכן קלישאה חבוטה שמגזימים באיזכורה(זכויות היוצרים שייכים לאברם?)אבל לפעמים אין מנוס. הדרך בה הם שיחקו היום, סנסציונית לא פחות.

דותן 10 ביולי 2009

רונן – אני חוזר הרגע מההיכל ויש לי רק מילה אחת להגיד – וואוווווו

פשוט לא יאמן…. דודי סלע מייצר טניס של טופ 10.

ומה שהכי מרשים בכל הסיפור זה, שאתה רואה את יוזני וברור לך שאתה רואה ספורטאי – אם הוא לא היה טנסאי אז הוא היה עוסק בספורט אחר – ולידו אתה רואה את דודי סלע וברור לך שאם הוא לא היה טניסאי – הוא היה מוכר סיגריות בפיצוציה – וזה רק מגדיל את ההתרגשות שלי ממה שהוא עושה – זה פשוט על גבול הלא נתפס.

אלכסנדר 10 ביולי 2009

מדהים עוד יותר שהמשחק של דודי התחיל עם 3-0 ליוז'ני ודודי פשוט הפך את כולו מקצה לקצה.

גיא אלון 10 ביולי 2009

אני חוזר עכשיו עכשיו מהאיצטדיון.
איזה משחק !
איזו רמה !!

תענוג.
הראל לוי שיחק ברמה שהוא בעצמו כבר שכח שהוא מסוגל לה
ודודי הוא טניסאי ברמה הגבוהה ביותר שיש כיום.

דותן 10 ביולי 2009

אני רוצה רק לחלוק על דבר אחד שנאמר פה – כצופה דיוויס וותיק – אין על רמת השרון – נכון שהמתקן לא ראוי – אין חניה וצריך לצעוד כדי להגיע – אבל האווירה פשוט חוויה.

נוקיה נתפס נהדר בטלביזיה – אבל למרות העידוד המסיבי זה קצת הרגשה של קונצרט.

אביעד 10 ביולי 2009

דותן, ראיתי את התגובה שלך (מס' 13). יופי של השוואה! :)

אסף 10 ביולי 2009

דותן – רמת השרון במזג אוויר כזה… זה לא שאני מרחם על השחקנים, אני מרחם עליך כצופה.

דודו 10 ביולי 2009

YB אתה ישן?!? אנשים פה חוגגים בצורה פרובנציאלית נצחונות חסרי משמעות על כמה רוסים שהתחפשו לשחקני טניס. מה קורה איתך? שפוך עלינו קצת מים קרים…

גיל 10 ביולי 2009

רק דעתי לא נוחה מכל מה שנראה כמו מגלומניה לאומנית? אני מבין את הרצון להאחז בכל השג ספורטיבי כלשהוא, אבל מהתאורים שאני קורא ברשת על ההתנהגות הבהמית של הקהל אני מרגיש דחייה מכל העסק. ובסך הכל מדובר בטורניר לא הכי חשוב למרות שזה לא צריך לעניין את השחקנים עצמם.

רונן דורפן 10 ביולי 2009

גיל – כשיש קרנבל בברזיל כשהיא זוכה במונדיאל זו מגלומניה לאומית? ומדובר בטורניר חשוב.

גיל 10 ביולי 2009

יש שני הבדלים בולטים: אי אפשר להשוות מונדיאל לגבי דיוויס, ויש הבדל בין חגיגות במהלך המשחקים ולאחריהם למה שנשמע כהתנהגות מאוד לא ספורטיבית ודוחה של צופים. כל מה שאני אומר זה שיש לי תחושה לא נעימה מכל החגיגה הזו שלא קשורה בהכרח למשחק עצמו. האם אנחנו יכולים להינות מהמשחקים ולנתק עצמנו מהקהל? אולי.

אסף 10 ביולי 2009

גיל, בוא לא ניסחף. זה גביע דיוויס, לא ווימבלדון. הקהל הוא חלק מהעניין,אחרת היו עורכים את המשחקים במדינה נייטרלית. גם אם היתה הגזמה, זו עדיין לא "התנהגות בהמית".

"הרצון להאחז בכל השג ספורטיבי כלשהוא"? אם חצי גמר גביע עולמי לא נחשב הישג ספורטיבי (כמובן, במידה ויהיה וכו') אז אני לא יודע מה כן.

רונן דורפן 10 ביולי 2009

גיל – אז חצי הטענה שלך היא שגביע דייויס לא חשוב כמו המונדיאל, אנחנו לא טובים בספורט כמו בברזיל, אז אל לנו להתלהב. וכשאנחנו מבקיעים שער בכדורגל עלינו להשוות אותו איכותית למסי ורונאלדו לפני שמתלהבים.

התנהגות הצופים בגביע דייויס בכל העולם היא מה שקוראים פרטיזנית. למה? כי הסבב העולמי כל כך עשיר – שהוא נערך רק בארצות הברית ומדינות מערב אירופה נורא עשירות לעיני קהל מאד עשיר, ואז לברברים שלא זוכים לראות את השחקנים שלהם אין מושג איך מתנהגים בטניס. אם לא קיללו או צעקו צעקות גזעניות אז זה לא דוחה. דוחה זה באמת מה שעשו לשראפובה.
בכדי להרגיע אותך בווימבלדון גם הקהל הסרבי והצ'כי והפולני והישראלי – לא התנהגו כמו הקהל האנגלי.

אגב, גם היום בבודפשט במשחק שראיתי רק את חלקו היה מקרה מזעזע. הקהל מחא כפיים לשגיאה כפולה של השחקנית ששיחקה נגד שחקנית הונגריה. בעוד כתוב בפרוש במדריך לקהל בווימבלדון לא למחוא כפיים בשגיאה כפולה! דוחה, ברברי.

גיל 10 ביולי 2009

אני מודע לזה שגם בקרואטיה וארגנטינה מתנהגת בצורה דומה ואפילו חמורה מזה. איזה עוד ספורט יש לביתיות משקל כל כך מכריע? הרי די ברור שאם היו משחקים ברוסיה הסיכויים לנמצ היו אפסיים. אני לא יודע אם יש עוד ספורט שהביתיות בו כל כך מכריע (ועוד נקבעת בצורה שרירותית). בעיניי זה מפחית מאוד מהערך הספורטיבי של התמודדות כזו.

גיל 10 ביולי 2009

רונן, איפה בעיניך עובר הגבול בין התנהגות לגיטימית של קהל במשחק טניס לכזו שלא? ואם ככה מתנהגים בדיוויס אז למה לא בכל טורניר?

יאיר אלון 10 ביולי 2009

ההישג מבחינתי הוא מדהים…
באמת מדהים, 2-0 על רוסיה ברבע גמר גביע דיוויס, כמו שכבר אמרתם זה וואו! (שעברתי על התגובות אמרתי לעצמי שאני אדלג על זה והנה בכל זאת ככה נפתחה התגובה שלי)

לעניין האישי:
הלם! זה מה שחוויתי היום.
קודם כל לראות טניס מהמגרש (פעם ראשונה שלי) זה הרבה הרבה יותר טוב מאשר בטלוויזיה, פשוט מדהים!
בכלל יד אליהו מקום מדהים, מתקן ספורט עוצר נשימה שאיפה שלא תהיה אתה מרגיש כאילו אתה על המגרש ורואה ממש טוב, נח הכל…

דבר שני הזמן עבר ממש מהר, קצת חששנו להיגרר למשחקים ארוכים, בכלל התפלאנו (למרות שהלכנו שלושה חובבי טניס מושבעים) איך אפשר לשבת על כסא למשך שני משחקים שיכולים להיגרר ללמעלה מ-3 שעות… אז הזמן עבר כמו כולם! פשוט בטיסה…

ודבר אחרון, פעם אחרונה שהייתי ביד אליהו הייתה לפני השיפוץ, מדהים להיות בו אחרי!
כמו איזה קניון מפואר מבחינתי שיש בו גם היכל ספורט, פשוט מדהים! תענוג אמיתי!

בהצלחה לאנדי יוני מחר (ובשיא הרצינות, אני רוצה שהם ינצחו, אבל חבל לי שלא יהיה עניין ביום א'… משחק חמישי בין הראל לוי למארט סאפין, כל הקהל משתגע, חלום…)

דותן 10 ביולי 2009

רונן שאלה לי אליך – למה הבלוג מתעלם מהטור דה פראנס?

birdman 10 ביולי 2009

אריות!

אנחנו על המפה לא רק בכלל, אלא גם בספורט.

רונן דורפן 10 ביולי 2009

הגבול הוא בשני דברים.
ראשית, גזענות וכיוצא באלו. ומהבחינה הזו ההתנהגות כלפי שרפובה הייתה לא לגיטימית.
שנית, הפרעה מגמתית בזמן הנקודות. נניח אם מישהו היה צופר בזמן ההגשה. אבל זה לא היה והרוסים לא התלוננו והשופט הזהיר אולי פעם אחת. לחגוג כל נקודה בשירת דודי מלך ישראל עד הנקודה הבאה. או לשרוק בוז לשחקן רוסי שחוגג נקודה – זה לחלוטין לגיטימי, מקובל.
יותר מזה: הרבה שחקנים בסבב מתלוננים דווקא על האווירה הפורמליות המיושנת של טורניר כמו ווימבלדון. הם ספורטאים ורוצים לשחק מול קהל עם אנרגיה.
לדעתי הטענות שלך הם
non starter
צא מיד לבאר הקרוב למקום מגוריך לחגוג את היתרון!

רונן דורפן 10 ביולי 2009

דותן – לטור אני אתייחס עשר שנים אחרי שיסתיים כשאדע את התוצאות. אני לא הולך לכתוב על הישגים נפלאים של רוכבים, כשיום אחר כך, לפעמים תוך כדי הטור, הם נתפסים על סמים.

דותן 10 ביולי 2009

גיל – מה בדיוק היה בעיתי בעיניך? שצעקו בוז? – בחייך ראיתי הרבה מפגשי דיויס וטניס בכלל – נכון שהקהל בדיויס זה לא ווימבלדון – אבל הקהל היה בסדר גמור בדיוק כמו שהקהל ברוסיה היה מתנהג אם הרוסים היו מארחים – דרך אגב לא היה מרחק גדול בין התנהגות הקהל היום למשחקים של סאמפרס בניו יורק שראיתי – קהל ביתי דוחף…

גיל 10 ביולי 2009

אני מייד יוצא לחגוג..אני מסכים שהאווירה פורמאלית מדי במשחקים רגלים בסבב ואולי פה נעוצה הבעייה. הפער שקיים בין משחקים בטורניר רגיל לדיוויס.

דותן 10 ביולי 2009

רונן, אני מניח שזה נכון גם לגבי כל הריצות האולימפיות? (ואפילו כתבת טור השבוע על זה)

רונן דורפן 10 ביולי 2009

דותן – למה לגבי הריצות האולימפיות? באתלטיקה השיגו הרבה במלחמה בסמים – ועובדה שאין שיאים עולמיים כבר עשר שנים. בטור דה פראנס פוסלים בכל שנה מספר מובילים תוך כדי המרוץ. אז כל יום נספר על המלכודת הטקטית היפה של הקבוצה של המוביל – ולמחרת הוא יורחק?
כלי תקשורת בכל העולם הורידו משמעותית את סיקור הטור.

גיל 10 ביולי 2009

רונן, אבל את אותו טיעון שאתה מביא לאתלטיקה אפשר להחיל על הטור. למה על אתלטיקה כן לגיטימי לדבר ועל אופניים לא? הטור מאוד נקי בשנתיים האחרונות ואני לא יודע אם יש ענף ספורט אחר שבו נלחמו בסמים כה בחומרה. הוא לא היה ממש מעניין מאז שאמסטרונג פרש אבל השנה יש המון התעניינות בו.

אריה 10 ביולי 2009

רק לי מפריעה הליצנות של אנדי רם? הבחור פשוט דוחה ואין לי כמעט ספק שמחר אנדיוני יפסידו, גם בגלל ההתנהגות הדוחה של רם כלפי הפרטנר שלו. מזל שיש את סלע ולוי שיצילו(שוב) את המצב.

אופיר 10 ביולי 2009

יום שחור בחייו של YB, בלי צחוק.

פניתי פעם לילד שהכרתי, בעודו צופה בעיניים בורקות בגיטריסט בקליפ של איזו להקת טראש מסיאטל, ואמרתי לו: "מה אתה מתלהב, סינגולדה אוכל אותו בלי מלח", מה שהיה על תקן stating the obvious כמובן. המענין היה התגובה של הילד, שהביט בי במבט ששילב זעזוע וחוסר אמון, כאילו מה?! ישראלי דובר עברית יותר טוב מאמריקאי שרואים ב-MTV??!!
YB מזכיר לי את הילד ההוא.
אז נכון שזו גרסא חלשה של נבחרת רוסיה, אבל יוז'ני הוא עדיין אתלט אדיר עם עוצמות שלא הורגלנו אליהן כאן בישראל (אוקיי, פרט לגונזאלס אולי), ודודי פירק אותו עם טניס מרהיב.

קשה לי להעריך עד לאן יכול דודי להגיע, אחרי הכל גיל 24 בטניס זה המוצר המוגמר, מעטים עושים פריצה משמעותית בגילאים האלה (שוטלר, היריב החביב על דודי עשה פריצה לטופ 10 בגיל מבוגר יחסית ב-2003), אני רק יודע שהטניס העולמי ירוויח אם שחקן עם טאץ' וחשיבה התקפית כמו דודי יראה עקביות, על חשבון עוד רובוט עם בקהנד בשתי ידיים.

Red Camel 10 ביולי 2009

רונן- אני חושב שבטור באמת נאבקים בסמים, בלי להתחשב בפגיעה במוניטין של התחרות. דווקא בגלל זה הם הרוויחו את הזכות להתייחס אליהם.

בקשר לגביע דייויס, זה לא עוד טורניר. הכוכבים הגדולים משחקים בו, יש לו המון יוקרה, וזה רבע הגמר.
הניצחון על שבדיה לא עשה לי משהו מיוחד. לא היה קהל, הנבחרת השבדית הייתה נבחרת טלאים.
אבל היום… נבחרת מצוינת, קהל ואוירה, ובעיקר טניס נהדר של השחקנים הישראלים.
היו כמה נקודות של סלע שהיו פשוט פנטסטיות, הקפיצו אותי מהמקום לא פעם

יורם אהרוני 10 ביולי 2009

למה שרים כאן רק לדודי? שכחתם את קרב הראל?
"…בום בו, בו בום, בום, בום
הלילה לא ננום
נחצה בשקט את הכביש
עם ארבעים כדור לאיש
שמרני אל רחום.."

Red Camel 10 ביולי 2009

ואני גם חושב שלא צריך לחפש כל מיני מגיבים בכוח, גם אני לא אוהב את הגישה של חלק מהאנשים פה, אבל אין צורך לעורר בכוח ריבים (מה עוד שהם יעוררו אותם בעצמם במקרה של הפסד, או כדי לנסות לשים כוכבית על ההישג)

ליאור 11 ביולי 2009

הייתי היום בהיכל, ואחרי 5 פעמים פחות או יותר ברמת השרון אין מה להשוות. האקוסטיקה שונה, הרעש של המחבט כשהוא פוגש את הכדור שונה, ויש מזגן כמובן. מעבר לכך יש פאב במתחם, מה שאומר שאפשר לשתות בירה כשמרגישים צמאים, יש מוזיקה בכל מקום. ככה ספורט צריך להיות. אווירה שמחה, אנשים שמחים, ומתקן ראוי. המגרש שבפרדס ברמת השרון הוא שריד ארכיאולוגי שלהבנתי הולך לעבור שיפוץ מקיף בשנתיים הקרובות, להפוך להיות אולם סגור ולא רק עם 3 יציעים, וגם עם גג נסגר. ככה לפחות הכריז ראש עיריית רמת השרון בטורניר הצ'אלנג'ר שהתקיים ברמת השרון לא מזמן.
לגבי הקהל, לעומת התצוגה מול הרוסיות הוא היה ממש נופת צופים. אני בדיעה שכל עוד לא מפריעים בזמן הנקודות הכל לגיטימי, וכך היה רוב הזמן, למעט המערכה הרביעית במשחקון שדודי שבר חזרה את יוז'ני. כל סרב, ראשון או שני, בערך 5 אנשים שרקו ממש שנייה לפני שהוא חבט בכדור. כמובן שהוא החטיא הרבה ויצא מפוקוס. זה לדעתי עבר את הגבול והיה לא ספורטיווי לחלוטין. דודי כבר הוכיח שהוא לא צריך שום עזרה מאף אחד בשביל לנצח את הטובים ביותר, וכל ההתנהגות מהרגע שיוז'ני הוביל ועד שדודי השווה הייתה לא לעניין לדעתי.
וזהו, חגיגת ספורט אמיתית, שיש מעטות מהן בישראל.
עכשיו יש דילמה. אם גרמניה מנצחת את ספרד, ישראל מארחת. אם ספרד מנצחת, ספרד מארחת. בשביל לראות את נדאל בארץ הקודש הייתי רוצה שספרד תנצח, אך בהתאם למצב, עדיף לנבחרת ולאוהדים שגרמניה תנצח, ובשל הפציעות של נדאל ופרר, זה תסריט אפשרי לחלוטין. המצב כרגע הוא 1-1

זיזו 11 ביולי 2009

חזרתי מהדיוויס. אדיר.
אחרי התעדכנות בתגובות ראיתי שמי שהיה שם הרגיש דברים מאוד דומים למה שאני חוויתי.

דותן
ההבחנה שלך על ההבדלים במראה בין יוז'ני לסלע היא בול פגיעה.

לגבי ההיכל. נתחיל בטוב.
ככה צריך להיראות היכל ספורט שמארח אירוע בינלאומי. אמריקה. פשוט עשו עבודה מצוינת.
הרע.
אני מכיר את יד אליהו שנים. השיפוץ החדש מצוין והכל נפלא. עד שמסתכלים למעלה.
גג ההיכל נראה כמו יסודות של אסם נטוש. מעגל התאורה כולל מנורות מיושנות מדגמים שונים אחד מהשני עם גווני אור שונים אחד מהשני. מסביבם שאריות של גג ההיכל הישן איך ששרד.
אני מקווה שזה זמני ועוד יבוא הפתרון אבל בינתיים זה נראה רע.

ארגון האירוע היה מופתי ואכן נראה פרפקט. אבל אחרי כל זה אתה יושב במזגן ומוצא את עצמך מתגעגע לתנור ברמת השרון.
אם כל הבעיות של רמת השרון אתה יוצא משם עם חווית ספורט שההיכל פשוט לא מסוגל לנפק.

אולי זה הגודל ואולי משהו אחר. משהו היה חסר היום ואני יודע שהרגישו כך רבים מחברי שהיו איתי היום. קצת חבל שזו החוויה שמצאתי ביום שכזה.

גיל
תגיד את זה בקול רם: ישראל זקוקה לנקודה אחת מתוך שלוש בכדי להגיע לחצי גמר גביע דיוויס.
במילים אחרות: נבחרת ישראל נמצאת מרחק נגיעה מחצי גמר אליפות העולם בטניס.

בכושר או לא בכושר ישראל מובילה 0-2 על מעצמת ספורט בכלל וטניס בפרט שב 2006 זכתה בגביע וב 2007 הפסידה בגמר.

אם באתר של גביע דיוויס הכותרת להיום הייתה Incredible day for Israel אז גם לנו מותר להתלהב.

ההתנהגות. גביע דיוויס זה לא ATP. החוקים שונים וגם אם מותחים אותם זה לא נורא. זה נקרא ביתיות.
הקהל בארץ יודע גם לפרגן ולמחאות כפיים ליריב.
במפגש עם שבדיה ביורקמן ממש קנה את לב הקהל שעמד והריע לו כשירד מהמגרש אחרי שניצח את הראל לוי והדיח אותנו מהגביע. הוא היה קלאסה מהיום שהגיעה לארץ על המגרש ומחוצה לו (כולל ריקוד הורה לצלילי מוזיקה מזרחית באצטדיון).
כמובן שהוא גם פרגן לקהל ואמר שהיה חוויה לשחק מולו.

אם תראה מפגשים כמו בדרום אמריקה. צ'ילה – ארגנטינה לדוגמא אתה תבין שפה זה נראה כמו קונצרט.

דודי וכל הנבחרת (שכבר ראו דבר או שניים בטניס ומכירים את מסגרות הדיוויס) נהנים מהבלגאן ומבקשים מהקהל להמשיך. זה היתרון המרכזי שלנו כשאנחנו מארחים וחייבים לנצל אותו.

מצחיק להגיד אבל ניצחון של דודי על יוז'ני למרות שהיה מדהים לא היה הפתעה מרעישה.
הראל לוי לאומת זאת הדהים את כולם.
הקהל הישראלי בדיוויס קשור יותר לדודי סלע וזה מובן. הראל מקבל הרבה פחות תמיכה מהקהל ואפילו נתקל בחשדנות (הוא ניצח אבל בסוף יפסיד). היום היה עוד ניצחון ענק בשבילו ואני שמח שהוא זכה לעשות את זה בבית מול הקהל הזה. רבים שוכחים לו את הניצחון הגדול בשבדיה.
גם הוא היום היה נראה מופתע מההישג.

בדיון קודם הוזכר מאמן הריצה אנטוניו סנטורי וחוסר ניצול הידע שלו ע"י מערכות הספורט בארץ.
היום נתקלתי בדוגמה דומה.
בצעירותי התאמנתי אצל דויד. מאמן טניס נפלא וחביב שעלה מרוסיה. ידענו שהוא היה מאמן מאוד בכיר ברוסיה ושיש לו ידע אינסופי ואהבה ללא גבולות למקצוע.
עד היום דויד מאמן בקאנטרי מקומי אנשים שהקשר שלהם לטניס מקצועי מסתכם בזה שהם שמעו על פדרר. כמה כישרונות שעבדו תחתיו עברו להתאמן במרכז והתרומה שלו להמשך דרכם הייתה מינורית.

שנבין באיזה אדם מדובר. היום הוא ישב מאחורי שמיל טרפישצ'ב (קפטן נבחרת רוסיה)

ליאור 11 ביולי 2009

וזה משפט הפתיחה מהטור היומי של פיט בודו, כתב הטניס הטוב בעולם לדעתי שכותב באתר TENNIS

So, with one rubber played so far in some precincts, I have to ask: does any nation come up as big in Davis Cup as Israel?

ויכסלפיש 11 ביולי 2009

א. כל הכבוד לבחורים, עוד ראיה לכך שבספורט איכות קריטית הרבה יותר מכמות. ב. מי הבא בתור? יש לנו סגל זעיר, גם אם ההישג יביא דחיפה לענף וספונסרים – הסיכוי לשחקן איכותי חדש בשנתיים הקרובות נמוך מאוד

YB 11 ביולי 2009

הייתי היום ביד אליהו והניצחונות- גם של סלע וגם של לוי- מאד מאד מרשימים. כמובן שיש לציין את היכולת הנוראית של שני היריבים שלהם אבל אני משוכנע שגם היריבים היו מציגים טניס הרבה יותר טוב סלע ולוי עדיין היו מנצחים.
ולמרות כל אלו הניצחונות הללו לא הופכים את לוי לטניסאי מקצוען טוב או את סלע לתותח בסבב ה-ATP. כדי להיות תותח הוא יהיה חייב להתחיל לעשות הישגים יפים בטורנירים רבים. אם ישחק כפי ששיחק היום (או כפי ששיחק בשלושת הסיבובים הראשונים בווימבלדון) אז אפילו יש סיכוי לא רע שזה יקרה. טניס הגברים היום נמצא בנק' שפל חסרת תקדים (דורפן, אני לא ממש מבין מדוע אתה לא מצייין זאת. הבט בדירוג של מאה הטניסאים הראשונים בעולם ותראה כמה נו ניימס נמצאים שם, סיטואציה קיצונית בהשוואה לכל תק' אחרת מאז תחילת שנות ה-80). אבל זו לא "אשמתו" של סלע כמובן. בכלל, קל מאד לפרגן לבחור החמוד הזה (אני מדבר על הפרסונה, אין לי מושג איך הוא בחיים עצמם) כי הוא לא שחצן, לא מתנשא, והוא די "קול", וזאת בהשוואה להראל לוי, שדווקא עושה רושם של בחור נחמד אבל לא קול בעליל. כמו שחר פאר הוא מקמץ אגרוף ושואג יש אחרי כמעט כל נק', מנהג די מעצבן שאפילו הפך טניסאי גדול מסוגו של לייטון יואיט לבלתי נסבל.
אבל מדוע להטיפל לשלילי ביום שבו לוי נותן את אחד המשחקים הטובים בחייו.
לסיכום: כל הכבוד לנבחרת הדייויס של ישראל (כולל לקפטן המצליח וה"קול", אייל רן). אבל גם נעפיל לחצי גמר גביע דייויס, וכנראה נעפיל (למרות שלא הייתי סומך על זה ב-99%) עדיין מצב הטניס הישראלי רע ומר. אין לנו דור המשך ומצב הנוער על הפנים, הן בגברים והן בנשים. אז למרות כל האופוריה הפטריוטית והסנטימנטלית שתטוף את מדורי הספורט והציבוריות הישראלית בימים (ובשבועות ובחודשים) הקרובים כדאי לזכור זאת.

Red Camel 11 ביולי 2009

לפעמים הצלחה נקודתית יכולה למנף ענף שלם
נקווה שמשהו כזה יקרה?

Mr. Kate 11 ביולי 2009

דבר ראשון-היה מעולה היום בהיכל. באמת שככה צריך לראות אירועי ספורט. עשרת אלפים איש צועקים את נשמתם, באולם ממוזג, שנראה טוב ושנמצא 10 דקות ברכיבת אופניים מהבית. האמת שגם אני וחבריי שמנו לב לגג, שהיה מלא בחרא של יונים, אבל בסך הכל הייתה אווירה מחשמלת. שירה עצומה של "אל אל ישראל", שסחפה אפילו אותי.
בנוגע לקהל-אני חשוב שיש כאן העצמה גדולה מידי של קהלץ גם אנדרייב וגם יוז'ני התראיינו לרדיו גביע דיוויס, ושניהם נשאלו על סוגיית הקהל. אנדרייב(שהיה גם יותר עצבני במשק-זרק מחבט, זוכרים?-) אמר שהקהל חם ונותן אווירה של משחק גדול וזה מרגש. יוז'ני הזכיר שהקהל יכול להלחיץ מאוד את שני השחקנים.
גם חשוב להזכיר שהטקטיקה הרוסית פשוט נמחקה. אני חושב שיוז'ני היה אמור להיות "האס" מול דודי, כי בכל זאת טיפה קשה לו להתמודד עם סרבים עצמתיים עדיין. עכשיו, אחרי ההתפרקות של אנדרייב רק טיפש יעלה אותו למשחק גורלי, מה שמשאיר את סאפין לקרב אימתני. זאת אומרת שגם אם נפסיד בזוגות, סאפין יגיע עייף ותשוש אחרי משחק, ואילו דודי יגיע אחרי יום מנוחה. אני אופטימי.

Red Camel 11 ביולי 2009

לא יודע מאיפה הסימן שאלה הזה צץ
רונן, תוכל למחוק אותו בבקשה, וגם את התגובה הזאת

מתעניין 11 ביולי 2009

רונן אתה יכול לפרט בקצרה לגבי המצב האישי הסבוך שהיה להראל?
כמה שאפשר כמובן בגבולות חשיפת הפרטים האישיים

רונן דורפן 11 ביולי 2009

מתעניין – הדברים פורסמו והאב דיבר על כך בגלוי. היה סיפור של התאבדויות במשפחה כשהאב היה צעיר – הרבה לפני שהתחתן או שהראל נולד. האב שיקם את חייו ולהראל לא היה מצב אישי סבוך – ההשקעה של האב בהראל הייתה עצומה.

רונן דורפן 11 ביולי 2009

YB – אתה הופך סיבה ותוצאה ומגיע למסקנה הפוכה מהמציאות. טניס הגברים הוא לא חלש. המחסור ב"שמות" קשור לשני דברים: אוריינטציה אמריקאית של התקשורת ושני שחקנים שפשוט מנעו מדור שלם של שחקנים לאיים על תארי סלאם.
הבעיה שלו היא אחרת: הוא דל סגנונית משום שדור חדש של מחבטים ומיתרים הפכו אותו למשחק של הפגזות מהקו האחורי בלי קשר למשטח. אבל אתה מסיק מזה את המסקנה שסלע נהנה מכך. להיפך: בדור בו הציוד פחות דומיננטי דודי סלע היה מדורג גבוה בהרבה בעולם.

עומרי 11 ביולי 2009

נדמה שכמעט בלתי אפשרי לההפך לטניסאי מקצועני בארץ מבלי שעומדת מאחוריך דמות דומיננטית שלוקחת את הפיתוח שלך כפרוייקט. העניין קיים גם בענפים אחרים אך בטניס זה ממש להיות או לחדול. כמובן שהסיבות מצויות בעלויות הכבדות הקיימות בפיתוח שחקנים וכן באופיו הבודד של הספורט שדורש חיזוקים מנטליים רבים. מעניין אם גם לפדרר יש מישהו כזה, למשל. קשה לי לדמיין את הוריו הרוקחים דוחפים אותו בצורה כזו לספורט..

cookie-monster 11 ביולי 2009

איזה מין משטח הם שמו שמה בהיכל

יואב 11 ביולי 2009

yb
מה קשור פה האי טי פי? הוא כנראה לא יהיה טופ טן שם. נכון, זה קצת מביך שהוא משתרך מאחורי האלופים שייצרנו, אבל אני מאמין שנתמודד עם העובדה המצערת הזאת…

אילי מנינג 11 ביולי 2009

איזה כיף כראות עליונות מנטלית של ספורטאים ישראלים תיהנו מזה.

יוסי 11 ביולי 2009

אפילו אם הלאומיות מריחה למישהו כאן מסריח, עדיין טבעי לחלוטין שחלק גדול מההנאה מספורט יבוא מהזדהות. והרבה יותר קל להזדהות עם אנשים מישראל מאשר ממקומות אחרים. אם רק תבחנו את כל המנגנונים הרגשיים שגורמים לכם לאהוד קבוצות ברחבי העולם ובישראל, תגיעו למסקנה שבהסתמך על מנגנונים רגשיים אלו בלבד, אפילו ללא פטריוטיות רובוטית זו או אחרת, טבעי לחלוטין לאהוד את ספורטאי וקבוצות המדינה שלכם מול ספורטאי וקבוצות מדינות אחרות.

אז YB ואחרים, אין סיבה לחרדה מרגשות השמחה שאתם כמעט חשים, זה בסדר. זה לא אומר שבקרוב תתחילו לעזור לבנות מאחזים ביו"ש, להשפיל פלשתינים במחסומים, לאהוד את בייתר י"ם, או לצחוק מבדיחות של צביקה הדר בכוכב נולד. תשחררו את השמחה הזו שמסתתרת מאחורי שכבות עבות של קוּליות וריחוק. שום דבר רע לא יקרה.

יורם אהרוני 11 ביולי 2009

מישהו יכול להסביר לי למה בטניס צריך שקט ובכל ענפי הספורט האחרים מותר להרעיש? לא ישמעו את קריאות הקוונים? חוץ מזה אני לא מוצא שום הסבר… פעם גם באתלטיקה הכרוז היה מבקש שקט והס הושלך באצטדיון לפני נסיון מכריע בקפיצה או בשעת הזינוק. אז בא אחד, קופץ המשולשת וילי בנקס ושינה הכל. הוא ביקש עידוד מהקהל שנענה לו ברצון. היום זו הנורמה…היום גם משמיעים מוסיקה באצטדיון בזמן התחרות ואפקט קולי מלווה את דאית הכידון. אני זוכר שכאשר גבי רוזן שברה את שיאה של אורית אברמוביץ' בקפיצה לגובה עברה בדיוק רכבת מאחורי האצטדיון ומשטח הקפיצה הוא ממש קרוב לשם.

דותן 11 ביולי 2009

יורם – נקודה מצוינת אני ממש מסכים – ספורטאי צריך לדעת להתמודד עם קהל זה חלק מהענין.

לגבי הטניס בכללותו – YB צודק – הענף בקריסה מוחלטת – להוציא את דודי סלע ועוד 3 טניסאים מתבגרים שיפרשו בקרוב אין אף אחד (לישראל 4 טניסאים בטופ 1000) – המצב של הענף קשה מאוד.

עדידולה3 11 ביולי 2009

אני עם אילי, לראות עליונות מנטלית – זה מה שהכי ריגש אתמול, במיחד בלוי. דורפן, מצטרפת לבקשה להסבר על המשטח.
ועדיין- הזעתי מול הצ'יליאנים ברמת השרון אבל זה היה חלק מהתענוג שבנצחון. אני כזו- אוהבת טעם של פעם ומתקשה להסתגל לשינוי. נגד ההכנסות הגדולות לאיגוד אני סותמת פי ואומרת שאפו.

איש 11 ביולי 2009

יורם- גלעד בלום הסביר את זה כאן (בתגובה בבלוג) בעבר- הצליל של פגיעת הכדור במגרש חשוב לטניסאי לתזמון החבטה. לכן השקט משמעותי.
קוקי מונסטר- משטח בטון.

YB 11 ביולי 2009

דורפן- אני לא חושב שאני הופך סיבה ותוצאה. סלע נהנה מכך שטניס הגברים הוא הרדוד שהיה אי פעם מבחינת כשרון. אין מספיק שחקנים טובים בסבב (ובוודאי שלא לעומת זמנים עברו). לא הבנתי בדיוק את עניין האוריינטציה האמריקאית- האם אתה מתכוון שבגלל שאין הרבה אמריקאים טובים (בטופ 100) אז יש סיקור פחות לשחקני הטופ 100 ככלל?

יותם מ 11 ביולי 2009

רונן,
בעניין הטור אני חולק עליך. התייחסותך מתבקשת. תן לחברה קרדיט. אל מול עינינו צומחת כאן יריבות ספורטיבית ותחרות מן המדרגה הראשונה. זה כאילו היו עושים טרייד ומעבירים את קובי לקליבלנד לשחק עם לברון. היופי הוא שלאף אחד אין שליטה על הנעשה-לא לארמסטרונג, לא לקונטאדור ולא למנהל הקבוצה, ברונייל.
אם מישהו ייתפס על סמים, נטפל בו. עד אז כולם נקיים!

תומר חרוב 11 ביולי 2009

מסכים עם התגובות של כל מי שהיה בהיכל,במיוחד עם גיא אלון. גם לי זו היתה פעם ראשונה במשחק טניס וזה היה נהדר.
כאוהד, אתה נכנס ממש אל תוך ההתמודדות בין שני הספורטאים. סוף סוף הבנתי כמו שצריך את מה שרונן כתב פה לפני כמה ימים על כמה יפה הטניס שאתה רואה את כל המשברים המנטאלים של השחקן בזמן אמת ועוד יותר יפה כשהוא יוצא מזה.
חוץ מזה דודי היה פשוט מבריק,הראל לחם בגבורה(אהרוני,באמת קרב הראל)והקהל היה בסך הכל בסדר גמור. איזה כיף לראות נבחרת ישראלית שבאמת ובתמים אני רוצה בהצלחתה וגם נהנה מההצלחה שלה(בכדורגל זה לא ככה ובכדורסל כל עוד צביקה שם אני די סולד). היה גם נפלא לראות את הקבוצתיות של נבחרת ישראל לעומת הרוסים. ברגעי המשבר וההצלחה לדודי הייתה תמיכה בלתי פוסקת מהספסל, בעוד אפשר היה לראות את מישה יושב על הספסל לבדו,ראשו עטוף במגבת,חברי הנבחרת שלו יושבים ואפילו הקפטן שלידו לא מחליף איתו מילה שלא לדבר על טפיחה על השכם.
ומשהו על הקהל,את ההתנהגות הכי מגעילה דווקא ראיתי מאוהד/מלווה רוסי. זה אולי לא היה ווימבלדון אבל התנהגות לגיטימית לגמרי באירוע ספורט,כמי שמורגל למשחקי כדורגל בישראל זה היה כמו ללכת לאופרה.

רוני שטנאי 11 ביולי 2009

אני מתכונן כבר למשחק של היום(הדגל מתייבש על החבל מרוב הזיעה של אתמול, אני שותה תה עם דבש כדי להחזיר את האיכות למיתרי הקול השחוקים, ומשטף הדם החדש ביד אני אתעלם לאור החשיבות של המפגש), ואני חייב לאמר שזו הייתה פשוט חוויה בלתי נשכחת ואחד מימי הספורט הגדולים ביותר שהיו לנו בארץ.
הייתי במפגשי הדיוויס עוד בימי מנסדורף, בלום ופרקיס העליזים ברמת השרון ואתמול הארוע לא נפל משום מפגש עבר.

העידוד אמנם לא תמיד היה בשיאו, אבל הוא היה טוב מאוד יחסית ודחף את הנבחרת הלאה וזה התפקיד של הקהל בגביע דיוויס. אמנם היו איזה שניים שלושה שקראו קריאות בזמן נקודה וזה חבל, אבל חוץ מזה הקהל לטעמי היה מעולה ורחוק מאוד מבהמי – העובדה היא שהמשחקים כמעט ולא הופסקו והרוסים לא התלוננו יותר מדי.

YB כבר חיכיתי שיגיע מי שיגיד שהרוסים שיחקו איום, שאין לנו שום עתיד לטניס, שהטניס העולמי מתדרדר והולך וכו' וכו', ציפיתי גם שזה יגיע ממך או ממישהו כמו קופמן כלומר כאלו שלא יכולים לראות שמישהו מצליח ותמיד ינסו למצוא את התירוצים. תהיו לי בריאים , אל תהנו מרגע השיא ותנסו לגמד כל הישג. חבל רק שאתה ועוד כמה עיתונאים תופסים מקום בהיכל לכאלה שרוצים לראות ולעודד את הנבחרת ולא להסתכל על הצד הרע.
אתה אוהב כל כך להיות ההוא שכולם מתעצבנים עליו כי הוא כביכול אומר את האמת ונגד הקונצנזוס, הבעיה היא שזה כבר הופך ונהיה עצוב מרגע לרגע , פשוט מעורר רחמים .

הפחד הגדול שלי שלמרות היום הנפלא זה עדיין לא יספיק, אני מאוד מקווה שאתבדה.

אל אל ישראל !!!!!

IDO 11 ביולי 2009

קוקי – משחקים טניס באולם על שטיח לרוב מסוג ריבאונד (כמו באליפות אוסטרליה לשעבר, וטורניר פאריס).

אוף טופיק – סדרת האשס בקריקט. אני מודה, אני גר באוסטרליה אני משחק קריקט בחוף הים ובקמפינג עם החברה, והייתי מסוגל לראות טסט קריקט עד לא מזמן. אבל מאז ה T20, ו 2 ליגות ה IPL, אין לי סבלנות לזה יותר.בזבוז זמן. גם באנגליה האיצטדיון ריק.

זה כמו לרכב על סוס מתל אביב לרומא אחרי שכבר המציאו את המטוס.

דותן 11 ביולי 2009

איש – ענין השקט בשל צליל פגיעת הכדור במגרש זה קשקוש – איזה בדיוק רעש עושה פגיעת כדור על דשא – וענין השקט הכי מוקפד בווימבלדון …

טניס בניגוד לענפים אחרים נבנה כספורט אצולה – ונתפס בימים עברו כסוג של אלטרנטיבה לתיאטרון – ושם שומרים על השקט – זה ענין היסטורי וזה הסיבה האמיתית … דרך אגב כשיש רעש זה מפריע ל2 השחקנים באותה מידה ככה שאין באמת פגיעה ספורטיבית.

סימנטוב 11 ביולי 2009

no sure you want to post it just FYI

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3744526,00.html

שלו, ההוא מרומא שעכשיו בפיטרהלונגה אומבריה. 11 ביולי 2009

יותם מ – אני חושב שהגישה שכולם בטור נקיים היא בעייתית לאור הטורים האחרונים…
להפך אני חושב שכולם משתמשים פשוט מקדימים את הטכנולגיה של הגילוי.
מבחינה אנושית המאבק הוא אדיר,
יש את הבעיה של האהדה לזוכה והאכזבה או השמחה על הפודיום בפריז כשבדיעבד מתברר השימוש בסמים.
כמו האליפות בדיעבד של אינטר שהיא רק לפרוטוטקול אבל מענקים
ואושר רגעי בעת הזכיה היו נחלתם של אוהדי ושחקני יובה.

Yair 11 ביולי 2009

בובי צ'ארלטון הוא אגדה ואדם נהדר, היה לי הכבוד לפגוש אותו פעם מחוץ לאולד טראפורד בדרך למשחק, עצר לדבר עם אוהדים, לחתום וכו'…
מה שכן, אני לא מסוגל להוציא מהראש את המבט שהיה לו בפנים כשצילמו אותו בדקת הדומיה לזכר חללי האסון במינכן בדרבי לפני שנתיים, שובר את הלב.

רואים שהוא גולש באתר וואן, ד"א, ראיתם איך מעודכן על מעללי בניון בליברפול?

Drazick 11 ביולי 2009

ליאור, אתר נפלא מה שציינת – Tennis.com

פרויקט נהדר שהם עשו הם המכות הטובות בהיסטוריה:
http://tennis.com/features/greatestshots/index.aspx

שלו, ההוא מרומא שעכשיו בפיטרהלונגה אומבריה. 11 ביולי 2009

רונן – עונת הכדורגל מתחילה, בעיקר בליגה האירופאית יש חידושים.
הנקודה המרכזית היא 5 שופטים ואיך זה יעבוד.
האם המשחק יסבול פחות מטעויות שופטים קריטיות,
או יזרום יותר ושחקנים מתחזים או אלימים יתפסו לעיתים יותר קרובות ?

מספר כתבות תחילת עונה דנו בנושא טוטי ורומא.
חלקם תורגמו מאיטלקית באופן חלקי, בצורה מגמתית ללא הבנת המצב והצפיות הרומאיות.
ישנם אפילו עיתונאים שהשוו את טוטי לנימני (שכידוע בתור צהוב אני מאוד מעריך אבל…)
אז ככה הסיבה שהאוהדים של רומא יצאו נגד הבעלים
(ורק כדי לסדר את האוזן, מדובר במאות מתוך יותר מ40,000 מנויים)
הייתה חוסר השקעה בקבוצה בעיקר בהגנה.
האוהדים של רומא לא רואים באליפות מטרה עליונה.
אחרי שתי אליפויות שכמעט פירקו את הקבוצה וגרמו לה פשיטת רגל,
יש רצון לראות קבוצה תחרותית!
טוטי הוא באמת הבעיה האחרונה של רומא.
לכתוב על באטיסטה שהוא פרורים (שחקן הסגל המורחב של ברזיל!!!),
זה חוסר הבנה , בכדורגל, ובאמצעים של רומא.
לזלזל בשמינית גמר ליגת האלופות (16 הקבוצות הטובות ביבשת).
ולא לראות בזה הישג (ובכל זאת הפסד בפנדלים לארסנל…)
זאת לא גישה של אנשי מקצוע.
לרומא אם אני לא טועה יש את התקציב השישי או השביעי הכיח גבוה באיטליה.
היא מחזיקה חמישה שחקני נבחרת בפוטנציה (טוטי, פרוטה, דה רוסי, אקווילני, ובריגי) מתוכם שלושה אלופי עולם.
בנוסף שלושה שחקני נבחרת ברזיל.
הסיבות שרומא כאילו נכשלה שנה שעברה, הן רבות.
אני אתחיל עם קצת כבוד לשאר הקבוצות, ג'נובה (גנואה) ופיורנטינה נתנו עונות מצוינות.
הן שיחקו יותר טוב מרומא ובעיקר לא הפסידו משחקים שלא היו צריכים להפסיד.
אינטר יובה ומילאן באמת יותר טובות יותר עשירות ועם סגל יותר עמוק.
נפולי אודינזה פאלרמו וקטניה גם נתנו עונה טובה.
רומא התחילה שנה שעברה את האימונים מאוחר (מדי), וכתוצאה מכך נכנסה לכושר לקראת סוף הסיבוב הראשון.
בשלב זה בליגה הם היו לא רלוונטים לאליפות (אחרי הפסד בייתי לאינטר יובה ותיקו עם מילאן.
גם בעיקבות הכנה לקויה לעונה המון שחקנים סבלו מפציעות, שחקנים מאוד חשובים כמו אקוילאני סיסניו, חואן.
ההגנה של רומא שגם ככה חלשה, הייתה צריכה גם להתרגל לריסה ומוטה.
בנוסף גם פאנוצ'י עשה בלגן.
היחידי שהצליח איך שהוא להוריד את הלהבות ולאחד את הקבוצה ולתת קצת שקט היה טוטי.

ולסיום – בקרב אוהדי רומא, טוטי הוא סמל!
הוא לא עזב כשהיה קשה, הוא לא רצה יותר כסף ממה שרומא יכלה לתת.
הוא לא מסכן, הוא סמל!
הוא תמיד היה שם ותמיד יהיה.
כשהיה צריך להרגיע את פאנוצ'י הוא היה זה שישב על הספסל ואמר שהמאמן הוא זה שמחליט!
הוא הלב והנשמה (ובקרוב גם ליפי יחזיר אותו לנבחרת ויבנה אותה סביבו).
ולהזכיר הוא זה שבעט את הפנדל בדקה ה 87 נגד אוסטרליה.

בכלל הכתבות שוב הזכירו לי את הבדלי הגישה של אוהדים אירופאים,
וישראלים…

גלעד בלום 11 ביולי 2009

וואי בי-אתה צודק,אין טניס בארץ,צריך לסגור את הענף,סלע סתם שחקן,לוי פנסיונר שתפס יום טוב ויריב חלש(כולו 24 בעולם)ההישג עלוב והושג רק בגלל חולשת היריב,גם מול שוודיה ניצחנו בפוקס,זה הכל פיקציה,הדייויס טורניר לא חשוב,הישג נקודתי,מפעל לא רלבנטי,נו באמת….

אהרוני-הצליל של המפגש עם הכדור והצליל לש הקפיצה עוזרים לטיימינג של המכה,זו הסיבה העיקרית של "חוק השקט"בטניס,גם בגולף בזמן החבטה כולם בשקט,זה לא כל כך קשה לבני אדם עם רספקט להיות בשקט,אחרי הכל הם שילמו כסף לראות טניס איכותי ולא קרקס.זה נוהג של יותר ממאה שנה ואני לא רואה למה הוא צריך להשתנות,אפילו בדייויס הוא נשמר ברוב המקרים,זה תורם לאיכות של המשחק.ברור שאם יש רעש אז זה מפריע לשני השחקנים ואז זה לכאורה "הוגן" אבל זה יוריד את הרמה וזה לא אינטרס של אף אחד.אגב,החוקים בסבב שונו עם השנים והיום הם פחות נוקשים,גם הטורנירי גראנד סלאם,מותר לנוע במהלך הנקודה באיצטדיון וגם לדבר בלחש אבל זה ממש לא מקובל לעשות רעש בזמן הנקודה או לקרוא קריאות שיוציאו מישהו מריכוז במהלך החבטה.

לגבי ההישג-אין עוד שום הישג,יש הובלה.כשנגיע לשלוש נקודות נפתח את השמפניות,אני עוד לא חוגג,אם ננצח אז העולם לא יחזור להיות כמו שהיה,זה הישג משמעותי שישתיק כל מיני וואי בי-אים למיניהם לפחות לכמה דקות.הישג ספורטיבי נטו בלי שום כוכבית,יאללה אנדיוני.

Yair 11 ביולי 2009

מישהו יודע למה סאפין לא הגיע לארץ בסופו של דבר?
וברצינות, what went wrong? הבחור השני היה מצליח יותר אם היה משחק לבד לדעתי.

cookie-monster 11 ביולי 2009

מצאתי את ההשידור במערכה השניה מרגיז יהיר ומנחס להפליא ברובו.
יאללה אנדיוני

Yair N. 11 ביולי 2009

Meanwhile in Cardiff 4 century-makers in one innings
:)

cookie-monster 11 ביולי 2009

לא נראה לי שיש יותר מדי ענפי ספורט שיותר כיץ לצפות בהם כשאתה ניטרלי. אבל בשבילי טניס הוא אחד מהם. אין לי את העצבים לזה. זה כמעט כמו לצפות בפנדלים 3 שעות.

cookie-monster 11 ביולי 2009

כיף*

יוסי מזרחי 11 ביולי 2009

גלעד בלום, מתי תלמד להתעלם מפרובוקציות ? כמו שאני זוכר, אתה יותר מבר מצוה,כבר יותר משנתיים. לא מתיחסים לביקורות שהן רק ביקורות "מתלוננות".

עוד אוהד לידס 11 ביולי 2009

קוקי מונסטר קלע למחשבות שלי.

כמובן שאני שמח ומתלהב מההישג, אבל האמת שהצפייה במשחק הזוגות היום היא פשוט סבל טהור בשבילי. אני לא מסוגל לשמור על רמת מתח כזאת לאורך 3 שעות ויותר.

מרקפוצ'ינו מארה"ב 11 ביולי 2009

לא מקורב לדור ההמשך בטניס בארץ אז אני לא באמת יודע אבל האם נבחרת הנוער של ישראל לא הגיעה לחצי גמר אליפות אירופה השבוע?

ראשיד 11 ביולי 2009

מפלצת עוגיות – מצטרף אליך, קיציס?? ומרגע שצורף הצהיר על הניצחון הבטוח הכל הלך הפוך.
אנדיוני עברו לבונקר בשתיים אפס.

ליאונידס 11 ביולי 2009

הסרב של יונח ארליך הינו נק' תורפה מאסיבי…

רונן דורפן 11 ביולי 2009

דרזיק – פרוייקט יפה. אני משער שחייבים לתת לפדרר את הפורהאנד – אבל הייתי שוקל את שטפי גראף. חסרות לי כמה חבטות אחרות:
בקהאנד שתי ידיים – מוניקה סלש
פורהאנד תוך כדי ריצה – רפאל נדאל.

רונן דורפן 11 ביולי 2009

יאיר – קריסה של אנגליה באשז היא אחת המחזות היפים בספורט.

מרקפוצ'ינו מארה"ב 11 ביולי 2009

למה היהודים חייבים לעשות הכל בדרך הקשה?

מרקפוצ'ינו מארה"ב 11 ביולי 2009

יש!!!!!

Drazick 11 ביולי 2009

אכן רונן, מאוד מעניין מה שכתוב שם.
אני גם לא בטוח לגבי הסרב של סמפראס.
היה לו סרב אדיר ובטח עם משמעות מדהימה בסגנון המשחק שלו, אבל דווקא האלמנט היוצא מין הכלל שלו לדעתי היה הטאצ' שלו עם המחבט סביב הרשת ואלמנט האתלטיות. אפילו הופתעתי מהמיקום שלו בכף היד (שני רק לפדרר).

יהיה נחמד לשמוע דעות של החברים פה לגבי הדברים, שוב הלינק כאן:
http://tennis.com/features/greatestshots/index.aspx

לגבי המשחק, כמו יהודים טובים כדי להושיב את כולם סביב השולחן המציאו הגדה כ"כ ארוחה רק בשביל לאכול.
אנדיוני המציאו משחק כ"כ ארוך כדי לעשות את השבירה על סאפין.
מברוק…

Yair 11 ביולי 2009

אנחנו במפה…..

טניס זוגות זה בעצם מטקות על משטח קשה לא?

Drazick 11 ביולי 2009

ופה יש עוד ניתוחים פיסיקליים וטכניים של שחקני טניס:
http://www.tennisserver.com

אנונימוס 11 ביולי 2009

יש! כל הכבוד לבחורים.
עכשיו צריך לשבת עם החבר'ה מהטניס כדי שיעבירו סדנה שחובה על כל כדורגלני וכדורסלני ליגת העל לעבור תחת הכותרת "איך הרווחתי מאות אלפי דולרים בקריירה ועדיין נשארתי עם מחוייבות לנבחרת ורגליים על הקרקע במקום תירוצים אינספור ללמה אני לא מתאמן ופחות טוב מהגויים"

אבישי 11 ביולי 2009

הם בחצי הגמר!
הם בחצי הגמר!
הם בחצי הגמר!

שורו,
הביטו,
וראו
מה גדול היום הזה.

מרקפוצ'ינו מארה"ב 11 ביולי 2009

וברכות גם לדימה קרויטר….יום לא רע לספורט הישראלי בסה"כ :)

YB 11 ביולי 2009

גלעד בלום- לידיעתך, גמר גביע דייויס (וחצאי גמר גביע דייויס, וגם הרבעים) הם אירועים שלעולם אינם משודרים בישראל בשידור חי. מדינה שמשדרת עשרות ומאות אירועי ספורט בשנה מהעולם בשידורים ישירים. אז עד כמה גביע דייויס באמת אירוע משמעותי? גם במדינה שאתה חי, ואני חייתי בה בעבר, לא זכור לי שהתייחסו אי פעם מעבר לכתבות שוליות או אייטמים מס' 10 בספורטסנטר לגביע דייויס.
אני באופן אישי לא טוען שגביע דייויס הוא אירוע כה זניח. אך מדינת ישראל טוענת כך. ולכן החגיגה שלה היום הוא דבר מגוחך ואף מביש. כי אין סממן בולט יותר לחוסר תרבות ספורט מאשר לא להתייחס לאירוע ספורט מסויים כמעט בכלל בימים כתיקונם ורק כאשר נציגה ישראל מצליחה בו, כן להתייחס אליו (מאד דומה לסיקור היורוליג עם ובלי מכבי תל אביב). היורוליג, בניגוד לגביע דייויס, הוא אירוע ספורט זניח בהרבה (רק שיהיה לרקורד).

ובנוגע לטניס הישראלי- אני בניגוד אליך לא חושב שהטניס הישראלי שווה משהו בעשור וחצי האחרונים. באיזו עוד מדינה לקחו אירוע ספורט מאז'ורי ומרגש (טורניר רמת השרון) ומכרו אותו לאוזבקיסטן?!
ולדור של שלמה, עמוס, שחר וגלעד אין ממש יורשים, למעט דודי סלע כמובן. הראל לוי הוא טניסאי שעשה מעט מאד בקריירה. הוא כבר די מבוגר ועדיין הוא נתן מעט מדי רגעים גדולים לענף או לחובבי הטניס בישראל. אני חלילה לא מזלזל בו, רק מציין עובדות.
ובנוגע לאנדיוני- אין ספק שהם זוג נפלא ומצליח מאד, אבל טניס זוגות הוא ענף ספורט שולי לחלוטין. לולא איגוד השחקנים הוא כבר מבוטל מזמן כי הוא לא מכניס כסף או מביא קהל. הוא ענף הספורט המקצועני הבלתי רווחי היחיד שקיים (אני חושב).
נכון שבגביע דייויס משחק הזוגות הופך לפתע למעניין ומרגש, אבל זה עדיין לא הופך אותו לענף ספורט חשוב. אני לא חושב שיד מדינה ששחקני טניס זוגות מקבלים בה תשומת לב תקשורתית וציבורית כמו ישראל.

ועדיין- שוב אומר כמו אתמול: כל הכבוד לנבחרת הדייויס. וכל הכבוד לאנשי הטניס (כמוך וכמו עמוס ואחרים) ששמחים היום מאד. כי הם יודעים שהענף הנפלא שלהם מקבל כעת את זמנו מתחת לשמש- כפי שראוי לו. חבל רק שאנחנו חיים במדינה שלא מתעניינת בטניס (לדודי סלע, אייקון ספורט ישראלי, אין אפילו ספונסר רציני אחד, הטורניר נמכר כבר מזמן ועדיין לא הוחזר, אין נוער מוכשר, גביע דייויס לעולם לא משודר וכו' וכו'). למדינה כזו עם תרבות ספורט כזו לא מגיע לחגוג.

אמנון 11 ביולי 2009

אוי היה היום משחק נוראי. מותח אבל נוראי. מסתבר שהניצחונות הגדולים ביותר של נבחרות וקבוצות ישראליות הן על רוסים.

עומר 11 ביולי 2009

מבין 4 הנבחרות שעשויות לשחק מולנו בגמר, מול קרואטיה וארגנטינה זה יהיה משחק בית, מול צ'כיה משחק חוץ ומול ארה"ב תהיה הגרלה.

Yair 11 ביולי 2009

YB אתה אומר הרבה דברים נכונים, אבל כרגיל מסיים בנימה מקוממת.
מי אתה שתקבע מתי מותר לעם ישראל להתייחס לטניס ומתי לא? נדמה לי שמתישהוא בשבועות האחרונים החלטת לקחת את ה moral high ground וקצת קשה לך לרדת, זאת אומנם קלישה חבוטה וממש לא מקורית, אבל כשיש סיבה לחגוג במדינה שלנו, זאת ממש לא בושה להצטרף לחגיגה.

זה שגביע דיויס לא משודר ומסוקר בארץ זאת אשמה של תקשורת הספורט אליה, אם אני לא טועה, אתה שייך.

Red Camel 11 ביולי 2009

עומר- ממש נסחפת קדימה. ואיפה יערכו חגיגות הזכייה בגביע?

עומר 11 ביולי 2009

YB – למה אתה ממשיך לברבר על כך שאין נוער מוכשר בטניס הישראלי? רק לפני שבועיים נבחרת הנערים העפילה לחצי גמר אליפות אירופה ובכך הבטיחה גם את מקומה באליפות העולם. זה הישג שגם הנבחרת עם דודי סלע בזמנו לא הגיעה אליו.

Yair 11 ביולי 2009

ועוד משהו, בכל פעם שיש פה ארוע ספורט שנסחפים אליו אנשים שבד"כ לא היו מתעניינים ה"אליטה" של הספורט מגיבה בזלזול ובבוז, כאילו אומרים איפה הייתם עד היום…
צריך להתחיל איפה שהוא לא? איך אפשר להגיב ככה לארוע כמו שהיה בנוקיה אתמול והיום ואז לבכות שאין פה תרבות ספורט?

YB 11 ביולי 2009

יאיר- לעולם אל תאשים אותי בחטאי תקשורת הספורט הישראלית ככלל כי אני אחד מגדולי מבקריה. מה שאני אומר זה פשוט: אם גביע דייויס הוא אירוע ספורט כל כך חשוב והעובדה שנבחרת ישראל העפילה בו לחצי גמר מוכרת כאחד ההישגים הגודלים בתולדות הספורט הישראלי (הגדרה שאני, לפחות במובן הטכני, אינני מתנגד לה) אז איך לעזאזאל אנחנו לעולם לא רואים את גביע דייויס בטלוויזיה. איך זה שתשאל את חובב הספורט המצוי מי זכתה בגביע דייויס לפני שנה, שנתיים ושלוש ולא יהיה לו מושג. בצדק, כי הוא לא ראה את המשחקים. בעיני זה סממן לרקבון ערכי ולפרובינציאליות במובן הבוטה ביותר. ומי שלא מבין את זה- זכותו המלאה.

אופיר 11 ביולי 2009

YB, גמר גביע דיוויס, למיטב זכרוני, משודר בכל שנה בערוץ 5. אולי (אני לא בטוח בקשר לזה) היו פיספוסים בשנים מסוימות, אבל אני זוכר היטב את השידור ב-2002 כשאותה נבחרת רוסיה (עם אותם סאפין ויוז'ני) זכתה בגביע בפאריז, כמו גם את הסנסציה שצרפת עשתה על הדשא במלבורן שנה קודם לכן, ואת הפייט שספרד נתנה על אותו הדשא שנה לאחר מכן.

אני מניח שאליפות אירופה בכדורגל היא גם כן אירוע ספורט מינורי, הרי לאף אחד בארה"ב לא אכפת ממנה.

YB 11 ביולי 2009

עומר- כבר שנים שלא קראתי על הישג של נער/נערה ישראלי/ת בטורנירים חשובים בחו"ל (בניגוד לכל טניסאי העבר ואפילו להרבה כאלה שהצטיינו בגיל הנוער, כמו נועם בר, בועז מרנשטיין ורביב ויידנפלד, לא הצליחו לשחזר זאת בבוגרים). אגב, היו עוד רבים. מה שאין, או כמעט אף פעם אין, זה טניסאי שמצליח בבוגרים מבלי להצליח בנוער. לפי מה שנאמר הכשרון הבולט היחיד בכל גילאי הנוער, גברים כנשים, הוא ילד בן 15 בשם איגור סמילנסקי (בתקווה שאני כותב את שמו נכון). ענף שלם שבונה על ילד בן 14 זה לא רציני. בטח לא ענף שהצמיח בעבר עשרות שחקני נוער מצוינים. אגב, הבעיה היא לא רק בנוער. מי מבין נבחרת הדייויס שלנו הוא טניס טוב בבוגרים? רק דודי סלע. הראל לוי עוד מדשדש, אבל נועם אוקון ואמיר חדד ממש לא רלוונטים. כלומר, המשבר הוא חוצה גילאים. ולכן זה כל כך מוזר שהעפלנו לחצי גמר גביע דייויס. אבל מי שרוצה לחגוג את זה, זכותו המלאה. אותי לא תמצאו בחבורת הפטריוטים שמשקרים את עצמם.

טל 11 ביולי 2009

הסיפור פה הוא נורא פשוט, אנשים דוגמת "YB", נגועים באנטישמיות. ולמה אנטישמיות ולא "אנטי לאומיות"? מכוון שחגיגות שמחה של מדינה ערבית בעקבות הישג ספורטיבי, היו דווקא גורמות להם להתרגשות גדולה.

לYBים של העולם פשוט נגרם סבל פיזי מלראות ספורטאים ישראלים חוגגים ואוהדים ישראלים שמחים על הישגי נבחרות ישראליות. כל השאר זה סתם תירוץ.

Yair 11 ביולי 2009

YB – קודם כל תרשה לי להתנצל אם הבנת מדברי שאני מאשים אותך בחטאי תקשורת הספורט בארץ, לא זאת הייתה כוונתי.

שנית, היחידים ששמעתי שמגדירים את ההישג כ"גדול בתולדות הספורט הישראלי" הם אנשים מענף הטניס, וזה לגיטימי בעיניי.

אין לי בעיה שאנשים מתלהבים מ"ההישג" הזה, גם אם הם לא יודעים מי לקח את גביע דיויס או אפילו לא מבינים איך קפצנו ישר מ-0 ל-15. כי זה הכיף בספורט לאומי, שסבתא שלי מתעצבנת מול הטלויזיה שיוני ארליך לא עובר את הרשת, והיא אפילו לא יודעת מי הוא מהשניים… אבל היא יודעת שישראל עלתה לחצי גמר של משהו, וזה מרגש אותה.

יואב 11 ביולי 2009

yb
אין תרבות ספורט פה-זה נתון ידוע ונכון.האם זה אמור להפחית מהשמחה?האם לא הגיוני שבארוע שיא לספורט הישראלי(לספורט הישראלי, לא לעולם)לא יהיה סיקור שיא?זה סנוביזם שלא מתבסס על כלום, ריק מתוכן ובעיקר מזלזל בספורטאים שעבדו קשה כדי להיות במקום הזה.על רקע הבינוניות הכללית בשאר נבחרות הכדור הישראליות,הם זוהרים למרחוק והרוויחו בכבוד את רבע השעה שלהם.

יובל (אחר) 11 ביולי 2009

טל (102) – באבחת תגובה אחת הצלחת לשכנע אותי ש-YB צודק בחלק גדול מהטענות שלו. מרשים למדי.

עומר 11 ביולי 2009

Red Camel – אל תשאל שאלות שאתה יודע את התשובה עליהם. כמו שאמרתי, אם זה יהיה משחק בית אז החגיגות יערכו בארץ ואם לא אז כבר נחשוב על זה (-:

Yair 11 ביולי 2009

ד"א, YB, אתה מעלה פה טענות רבות כנגד הספורט הישראלי, והטניס הישראלי בפרט, על כך שאין דור המשך וכדומה, הן כנראה נכונות, אני משער שאתה יודע יותר טוב ממני, אבל האם לדעתך העפלה לחצי גמר גביע דיויס וסיקור תקשורתי נרחב שלו (למרות ששנה שעברה לא שידרו את הגמר !!!) לא יכולים רק לעזור לשפר את המצב?

YB 11 ביולי 2009

אופיר- ההנחה שלך אינה נכונה למרות שגמר 02' אכן שודר ואני אף זוכר אותו היטב. למעשה, זה גמר גביע הדייויס האחרון שאשכרה חרוט בזכרוני. בנוגע להערה האירונית לגבי אליפות אירופה בכדורגל- העובדה שכדורגל אינו פופולרי בארצות הברית לא הופכת אותו כמובן לענף לא מרכזי. בקטע הזה האמריקאים פשוט מפגרים (או לחילופין, יש להם מספיק ענפי ספורט כבירים אחרים שממלאים את שנת הספורט. אבל חשוב לדעת, הפופולריות של הכדורגל בארצות הברית עולה כל הזמן. לאחרונה אפילו אפשר לחוש בכך בעיתונים הגדולים ובאתר ה-ESPN, סוג של ברומטר, שנותן לכדורגל הרבה יותר מקום בידיעות הבולטות ואפילו בפוד-קאסט). בנוגע לכמות האנשים שמשחקים את המשחק בארצות הברית, אין צורך להוסיף. כמעט כל ילדה, רזה כשמנה, משחקת אותו ונבחרת הנשים שלהם מופלאה. ונברחת הגברים, אף היא כבר העפילה לרבע גמר מונדיאל ולפני כמה שבועות כמעט ניצחה את ברזיל. בקיצור, אפשר לזלזל באמריקאים על כך שהם אינם עוקבים מספיק אחר כדורגל. אי אפשר לזלזל בהם על כמות האנשים שמשחקים, והתשתיות העסקיות והחינוכיות שיש למשחק.
אבל כאן חשוב להבין דבר נוסף לגבי ארצות הברית. ספורט אוליפמי (כולל אתלטיקה ושחייה ועוד ענפים רבים שפופולרים ברמה הבינלאומית) גם לא מעניין אותם כמעט בכלל. כנ"ל רכיבת אופניים (ולמרות זאת, היא הצמיחה את לאנס ארמסטרונג) וכנ"ל במובן מסויים טניס. למעט היו.אס אופן, האמריקאים די אדישים למשחק ברמת ההמונים (ובעשור האחרון אפילו הגולף עקף אותו במיילים רבים). גביע דייויס, לפחות על פי שש השנים שאני חייתי שם, ממש, אבל ממש, לא מעניין אותם.

טל 11 ביולי 2009

יובל, לא הבנתי את הטענה שלך. איפה בדיוק הטענות שלי מוכיחות את הטענות שלו?

לי ברור לחלוטין שמה שכואב באמת לYB היום זו ה"חגיגה הלאומנית" בעקבות ההישג. לגטימי לכאורה. זכותו של אדם לחשוב מה שהוא רוצה. רק שהשאלה האמיתית פה היא האם הוא היה מגיב באותה תגובת גועל פבלובית, גם לחגיגה בעקבות הישג ספורטיבי של נבחרת מצרים למשל. מה אתה אומר?

עומר 11 ביולי 2009

YB – לפי הלוגיקה שלך, כשנבחרת הכדורגל של יוון זכתה באליפות אירופה ב- 2004 או כשדרום קוריאה העפילה לחצי גמר המונדיאל ב- 2002 לא היתה סיבה אמיתית לחגוג במדינות האלה כי הענף בכללותו נמצא במצב גרוע שם, אין שחקנים בקבוצות הגדולות ונבחרות הנוער שלהם לא עשו הישג משמעותי כבר שנים. ההישג הוא הישג גדול כשלעצמו ובבעיות, שקיימות, אפשר לטפל אח"כ.
חוצמזה שהישגים כאלה הם בדיוק מה שיכול לדחוף אנשי עסקים ופוליטיקאים להשקיע כספים בטניס, למשוך ילדים לשחק טניס במקום כדורגל או פלייסטיישן, ולגרום לערוצי טלוויזיה לשדר יותר טניס.

יובל (אחר) 11 ביולי 2009

טל – אבל YB לא מצרי ולא מגיב בבלוג מצרי. אז מה הקשר? למה שהוא בכלל ירגיש קשר רגשי כלשהו לתגובה במצרים לאיזשהו הישג?

YB מותח כאן, ולא בפעם הראשונה, ביקורת על תרבות הספורט בארץ. בהרבה דברים אני מסכים איתו, בהרבה לא. לי, לדוגמה, לחלוטין לא מפריע הדיסוננס לפיו שמחים בארץ על הישגים בענף ספורט שמזניחים אותו בדרך כלל. כן מפריע לי שמזניחים אותו.

אבל להאשים את YB ב-"אנטישמיות" זה לא רק לא הוגן, אלא בעיקר מעיד שיש אמת בטענתו שהחגיגה הספורטיבית (הלגיטימית, לדעתי) אינה טהורה אלא מלווה בסנטימנט לאומני מכוער (ולא רק פטריוטי). לטעון כנגד מי שלא מצטרף לחגיגה שהוא "אנטישמי" זה פשוט מכוער, נמוך ומאוד רדוד. זו גם זילות של המונח "אנטישמיות" אבל זה כל כך נפוץ ומקובל בארץ שכבר הפסקתי להתפלא.

טל 11 ביולי 2009

ההמניעים שנתן YB לסיבות לא לחגוג, בפועל אמורים רק להעצים את תחושת השמחה על ההישג.

ברור לגמרי שהיחס של מדינות להישגים ספורטיביים נובעים גם ואולי בעיקר, מרמת ההצלחה לה המדינה מורגלת בספורט.

לדוגמה, האנגלים עשו בשנה שעברה סיפור ענק מזכיה של ילדה בת 14 בטורניר הנערות של ווימבלדון. הישג כזה לא היה עושה שום כותרת בארצות הברית ספרד או צרפת. אפילו בישראל חווינו הישג דומה ולא עשינו ממנו ענין עד כדי כך גדול. ולמה? כי האנגלים מצפים כבר עשרות שנים לזכיה מקומית בוויבלדון וכאשר אתה לא משיג כלום בבוגרים, גם זכיה של ילדה בת 14 בטורניר נערות הוא סיבה לחגיגה.

השמחה על ההישג של הנבחרת היא כל כך גדולה בגלל שהיא כל כך לא מובנת מאליה ומפתיעה.

YB 11 ביולי 2009

טל- אני מודה שיש לי סימפטיה רבה למדינות ערביות. ליתר דיוק: לא למדינות כמו לאינדיבידואלים רבים שלדעתי מפגינים לזולת גישה חמה, מכבדת ומנומנסת מהרבה ישראלים. בכל אופן, גם ישראלים רבים אני מאד אוהב. אני רק לא אוהב את זה שהמדינה לא יודעת שתפקידה החשוב ביותר הוא לעשות שלום עם שכנינו הערבים (ובבקשה אל תגידו לי שאין פרטנרים- אין משפט ישראלי שאני מתעב ממנו). העובדה שאנחנו לא עושים שלום ולא מתנהלים ומתנהגים בצורה טובה יותר כלפי עצמנו, היא באמת סיבה לכך שאני אוהד פחות את נבחרות ישראל מאשר בעבר. פעם, הפסד של נבחרת ישראלית היה גורם לי לבכי. היום זה לא המצב.
ובבקשה ממך טל, אל תאשים אותי באינטישמיות כי בשנים האחרונות אני הרבה יותר מחובר לזהות היהודית שלי מלישראלית (למרות שגדלתי בבית די חילוני). אחת הרעות החולות היא שמדינת ישראל לא מיישמת ערכים רבים מהדת היהודית. מה שהיא כן מיישמת, לצערי הרב, זה חיבור בין דת ומדינה וכפייה דתית-פוליטית.

יואב- גם אתך אני מסכים. הטניסאים הרוויחו ביושר רב את "רבע השעה שלהם" והרבה יותר מרבע שעה.

יאיר- ההערה שלך בגדול מקובלת עלי. אולי לא צריך להתמצא בספורט או במפעל מסויים כדי להתרגש ולחגוג הצלחה בו. פשוט יש בזה משהו די מגוחך. כי אם לא אכפת לך מהספורט/מפעל, מדוע אתה חוגג את ההצלחה? כלומר, כל המהות היא שגביע הדייויס משמש עוד תירוץ לזקפה פטריוטית.

יובל (אחר)- תודה רבה על התמיכה. זה באמת דבר די מתועב להאשים אדם באנטישמיות כי יש לו ביקורת על ישראל או ערכיה.

יאיר- אני מקווה מאד שההעפלה לחצי גמר הדייויס תשפר את המצב. הלוואי שהיא תחזיר את טורניר רמת השרון למימדים בהם היה בשנות ה-80 וה-90. הלוואי שהיא תחסל את העימות רב השנים בין מרכזי הטניס לאיגוד הטניס, אחת הסיבות המשמעותיות לכך שלא מפתחים פה מספיק שחקנים טובים. והכי חשוב: הלוואי שהיא תשכנע רבבות ילדים מכל קצות הארץ להתחיל להתאמן בטניס.

טל 11 ביולי 2009

יובל, "אנטי לאומן" הוא מי שמתנגד לכל לאומנות, גם ישראלית, גם אנגלית, גם כורדית וגם ערבית. אנטישמי הוא מי שמתנגד רק לחגיגות לאומיות של ישראלים (יהודים. אני די בטוח שלשמחה לאומנית של ערביי ישראל בעקבות הישג ספורטיבי, הוא היה מצטרף בשירת "בילאדי בילאדי").

אין פה שום קשר ל"מגיב בבלוג מצרי". השאלה היא האם הוא מרגיש את אותה תחושה גועל גם בתגובה לחגיגות ספורטביות של לאומים אחרים. אני מרשה לעצמי להיות סקפטי.

יואב 11 ביולי 2009

לנגח את הפטריוטים זה להתעסק בטפל.את מי הם מעניינים ביום בו ספורטאים ישראלים לא עושים שילשול כאשר משהו מונח על הכף?
זה ממש לגרד את האוזן דרך הגב…

טל 11 ביולי 2009

מענין. אני מבין שהעובדה שבאותן מדינות ערביות מלאות אינדבידואלים חמים כלפי הזולת, לא ממש שומרות על ליברליות קדושה שחסרונה כל כך מפריע לך במקרה הישראלי, לא מאד מדירה שינה מעינך. אחרי הכל, הם פראים אצילים, אז מותר להם.

יובל (אחר) 11 ביולי 2009

טל – אתה פשוט טועה. בכל כך הרבה רמות. מדינת ישראל היא לא העם היהודי. אדם יכול לשנוא (ממש לשנוא) את מדינת ישראל ולא להיות אנטישמי. יש יהודים ששונאים (ממש שונאים) את מדינת ישראל והם לא אנטישמים. למעשה – הזיהוי של מדינת ישראל והעם היהודי הוא חיבור מכוער למדי בעיני.
תחושה רגשית נובעת גם מקרבה והשפעה. אני, לדוגמה, מסוגל בהחלט להגיב בצורה שלילית ורגשית מאוד חזקה לתופעות מסוימת בציבוריות הישראלית (כמו לדוגמה לנטייה לצעוק "אנטישמי" לעבר כל מי שלא מהלל את כל פעולות מדינת ישראל) ולא להגעל באותה מידה מאותן תופעות במדינות אחרות פשוט כי זו המדינה שלי ואני מרגיש יותר קשר, אחריות והשפעה ממה שקורה במדינה שלי. אני לא אוהב את התופעות הללו במדינות אחרות, אבל זה פשוט פחות מפריע לי.
וחוץ מזה שאתה לא מסוגל להפריד בין "אנטישמיות" ל-"אי אהבת מדינת ישראל" (ואפילו ל-"ביקורת על מדינת ישראל"), וחוץ מזה שאתה ממהר לקבוע קביעות נחרצות ("די בטוח") על אנשים שאתה אפילו לא מכיר, אתה גם לא מצליח להבדיל בין "לאומנות" ל-"פטריוטיות".

יוני 11 ביולי 2009

אני לא מבין את הביקורת על YB. בלי קשר לפטריוטיזם.

צריך להפריד את ההישג הגדול היום, מאוד משמח ומרגש, ממצב הטניס בארץ, שהוא מאוד בינוני. אם מסתכלים קדימה 5 שנים, סלע אמור טפו טפו להישאר כמוביל, זוגות בטח אפשר לשחק גם בגיל מתקדם כי מתאמצים פחות, ופה בעצם זה נגמר. המחליפים של הנבחרת הנוכחים הם גם בערך בגיל 30, לא צעירים שמחכים לתורם, וזה אכן קצת מבאס.

אני חושב ש-YB פשוט מבליט את החולשות, וזה מאוד לגיטימי, גם אם לא מה שאוהבים לשמוע.

YB 11 ביולי 2009

לא חסרה אצלנו ליברליות פר סיי (חסרה קצת, אבל זה לא הדבר המהותי). חסרה כאן דרך ארץ. נימוס. תרבות. כבוד לעבר. כבוד לאחר. לשפתו. לסיפורו. לעברו. כבוד לעבר שלנו. לדת שלנו. לסיפור שלנו. למקורות שלנו. חסר כבוד למצויינות. למקצועיות. ליושר כפיים. לטוהר מידות. חסרה חמלה לחלש. חסרה חמלה לזר בקרבנו. לעובדים הזרים. לאתיופים. לרוסים רבים. בוודאי לערבים.
חסר טוהר מידות. חסר כבוד לאי האלימות. אני מקווה שאני לא מתפייט יותר מדי, אבל אלו הדברים המשמעותיים שחסרים בארץ.

יוני 11 ביולי 2009

YB, איך אתה אומר שזה חסר. ממש לא יפה :-)

טל 11 ביולי 2009

אני מגיב בצורה שלילית כאשר אנשים לוקחים דברים שאני כותב במפורש ומעוותים אותם כדי שיהיה להם יותר קל להתמודד עם הטיעון שהעלתי.

לא כתבתי שאין ל"YB" זכות לא לשמוח על הישג של נבחרת ישראל. זכותו לעשות מה שהוא רוצה. אחרי הכל, אנחנו חיים במדינה דמוקרטית (להבדיל ממדינות ערב ש"YB" כל כך אוהב). גם לא כתבתי שהוא יתנגד לכל שמחה "לאומנית" בחברה הישראלית (טענת ה"איכפת לו מהמקום שבו הוא חי"). כתבתי במפורש שאני בטוח שבשמחה לאומנית בעקבות הישג ספורטיבי של קבוצה ערבית-ישראלית, הוא היה תומך מאד. הוא יתנגד רק לשמחה "לאומנית" של יהודים במדינת ישראל בעקבות הישג ספורטיבי. מה ההסבר שלך לענין?

מיותר לציין, אני לא מכיר את "YB" ברמה האישית אבל יש לי הכרות די מעמיקה עם עמדותיו וכתביו, מפה וממקומות אחרים.

Yair 11 ביולי 2009

יוני, YB הוא זה שעשה את החיבור בין שני הדברים בתמיהתו איך אפשר לשמוח על ההישג בעוד עתיד הספורט לוטה בערפל… מכאן חלק מהביקורת על תגובתו, שלי לפחות.

טל 11 ביולי 2009

כן, רק שכל אותם ערכים קדושים שציינת, חסרים בעוצמה הרבה יותר גדולה במדינות ערביות. אני לא צריך לספר לך שמצב המיעוטים שם גרוע בהרבה מאשר בישראל. ועובדה שאותן אתה מאד מסמפט (לדבריך). מוזר.

אופיר 11 ביולי 2009

אני נוטה להסכים עם טל, די ברור לי שמדובר פה בתסביך שנאה עצמית. אם YB היה אחד מאותם ערביי מחמד שהוא כל כך אוהב סביר שגם אז היה רוצה למחות נגד בני הלאום שלו, מה שהיה נגמר כנראה בהוצאה פיראטית להורג במקום כמה טוקבקים נזעמים באינטרנט.
אם היה אמריקאי, סביר שהיה שולח יד בנפשו לאור הפטריוטיות הגואה שם.

טל 11 ביולי 2009

לא הבנתי מה הקשר בין הבעיות שקיימות בטיס הישראלי ומידת השמחה שאנחנו אמורים להרגיש בעקבות ההישג. להפך, זה רק אמור להגדיל את ההישג ועושה אותו להרבה פחות מובן מאליו. להצליח כאנדרדוג, כנגד כל הסיכויים, זה הרבה יותר מרגש. או לפחות ככה תמיד סיפרו לנו.

YB 11 ביולי 2009

טל- מודה. בהצלחה של קב' ערבית-ישראלית הייתי שמח מאד. אני אוהב ערבים ורוצה בהצלחתם ובוודאי כאשר הם כאלה אנדרדוגים. פעם גם הייתי אוהד שרוף של כל נבחרות ישראל (האנדרדוגיות, כמעט תמיד). היום זה לא כך. אולי בגלל מה שמדינת ישראל הפכה להיות. אולי יש סיבות אחרות. על כל פנים, אני שומר לעצמי את הזכות להרגיש אחרת ולכן אני מקווה מאד שבעתיד אשמח הרבה יותר בהצלחות של נבחרות ישראליות. זה יאמר, מבחינתי לפחות, שהמדינה ואפילו אני, עשינו כברת דרך.

טל 11 ביולי 2009

אבל עובדה שנבחרת ישראל היא אנדרדוג ברור בסיפור הזה. עובדה גם, שהערבים הרבה פחות סובלניים מהיהודים ומהווים דוגמה הרבה יותר קיצונית של מה ש"הפכנו להיות" וגורם לך להתנגדות כל כך חזקה לנבחרת ישראל. ועדיין, את הערבים אתה אוהב (לדבריך) ובהם אתה היית תומך (לדבריך).

יצע המרצע משק החומוס.

יודע מה? אתה לא בהכרח אנטישימי, אולי אתה סתם לאומן ערבי.

טל 11 ביולי 2009

יצע=יצא.

YB 11 ביולי 2009

אופיר- במובן מסויים אתה צודק. בכל מקום בו אני נמצא (כמעט, לא תמיד) יש לי ביקורת חריפה על אותו מקום. שנאה עצמית- אולי. מצד שני, לא בטוח שזו שנאה עצמית. לפני כמה חודשים ראיינתי את גדעון לוי וניסיתי לטעון כי אולי העמדה השמאלנית "קיצונית" ניזונה מכמות מסויימת של שנאה עצמית. הוא שלל זאת בתוקף. במובן מסויים הוא די שכנע אותי. ואולי בכל זאת שנאה עצמית מניעה סוג מסויים של השקפת עולם. האם זה אומר שצריך לשנוא את האנשים שאולי שונאים את עצמם?
על פניו, הגיוני. מצד שני, מעשה תועבה של ממש. כי אז נהיה עולם שכולו ניזון משנאה (לא רחוק ממה שקורה, לצערי).וגם: על כולנו להבין שכל עמדתנו (או לפחות מרביתן הגדול) צומחות על קרקע נפשית מסויימת. לכל אחד מאיתנו יש את המצב הנפשי שלו- אהבה, מגלומניה, שנאה, ועוד אינספור מצבים נפשיים.
אני חושב שעלינו לכבד את מצבו הנפשי של האחר. ולא לשנוא אותו כי לטענתנו, ואולי אף לטענתו: הוא שונא את עצמו. כי אם לא תהיה לנו טולרנטיות למצבו הנפשי של האחר, אז לאחרים לא תהיה טולרנטיות למצב הנפשי שלנו.

ודבר נוסף, אנחנו לא פסיכולוגים ולכן לא תפקידנו לשפוט אחרים (שאותם, במרבית המקרים אנחנו אפילו לא מכירים) על שום מצבם הנפשי. מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה להתמודד עם הטענות שלהם. לכן אנא מכם, התמודדו עם טענותיי והשאירו את מצבי הנפשי לפסיכולוגית שלי. היא מקבלת על זה מספיק כסף.

יובל (אחר) 11 ביולי 2009

טוב. אני עושה מעשה גלן.
לא תיארתי לעצמי שגם לכאן תגענה תגובות ה-"אנטישמיות" ו-"שנאה עצמית".

עומר 11 ביולי 2009

ל -YB
הרבה זמן אני כבר קורא כאן את התגובות שלך ובחלק גדול מהמקרים אני בהחלט מסכים איתך אבל אני חושב שהגישה שלך קצת לא נכונה..
לא שמעתי ולא ראיתי מעולם אבל מעולם מדינה מושלמת! כנראה גם שלא תהיה כזאת.. אני חושב שהביקורת שלך נכונה ומוצדקת אך עדיין נבחרת הדיוייס של ישראל עשתה הישג כביר שמעולם לא נעשה פה בארץ..
הייתי בכל המשחקים ביד אליהו נהנתי מכל רגע, עודדתי בטירוף ואני באמת מאושר לא רק על התוצאה אלא גם על הדרך..
השאלה היא כמובן איך ממשיכים מכאן הלאה?
לא ראיתי בשום ענף ספורט בארץ שאין בעיות השאלה היא רק מה עושים בנידון?
אני לא חושב שצריך להיות קשר בין הניצחון המדהים והאי שמחה שלך לבין כל הבעיות בתחום הטניס בארץ.. אני יודע את כל הבעיות אך עדיין עד שיש לנו קצת נחת אתה עסוק בלהרוס לנו את הדברים המדהימים שקרו בטניס הישראלי בשנים האחרונות? ( ישראל ב-4 הגדולות בעולם? זה נשמע מופרך והאמת שהגיע לה! היא הייתה צנועה,אנדרדוגית ושיחקה מעולה!)
לכן הפואנטה שלי מכל הדברים שאמרתי היא.. שמותר לשמוח ואפילו צריך על ההישג האדיר הזה! שבוע,שבועיים ועכשיו אחרי ההישג הזה צריך למנף את הענף עם כל בעיותיו כי אנשים צמאים לטניס בארץ! אז עשה לי טובה שמור את הביקורת שלך וכל הדברים הרעים לעוד שבוע,שבועיים אז באמת יהיה אפשר להתחיל לטפל בזה ובעקבות אדי ההצלחה של הדיויס אני באמת מאמין בכל ליבי שזה יצליח עם קצת רצון טוב,קצת יוזמה וקצת כסף —> הכל יש כאן בארץ רק אסור להיות עצלנים!

עזי 11 ביולי 2009

טל, בכל הכבוד אתה מקשקש. הדיעות הפוליטיות בנוגע לסכסוך לא משנות ולא מעלות או מורידות, זכותו של בורוביץ' ידידי – ולעתים אני חולק עליו, אבל הוא צודק בויכוח הספציפי פה ברוב הטיעונים שלו – לאהוב ולאהוד ושנוא ולתעב את מי שהוא רוצה. אני הייתי בעבר הרחוק אוהד גדול של נבחרת ישראל בכדורגל והיום אני ממש, אבל ממש, לא אוהב אותה ולא רוצה בהצלחתה. וזה בלשון המעטה. זה לא הופך אותי לפחות פטריוט מאוהד הנבחרת, ואני לא אכנס איתך להיסטוריה אישית כי לא זה העניין, אבל תאמין לי, פטריוט גדול אנוכי והמדינה הזאת חשובה לי כמו ילדיי. וגם לבורוביץ' היא חשובה, גם עם עמדתו מקוממת אותך, הוא זכאי לה.

YB 11 ביולי 2009

עומר- מסכים כמעט עם כל מה שאתה אומר. אני פשוט לא מרגיש צורך לחגוג. גם בגלל שההישג בעיני הוא סוג של פיקציה, וגם בגלל שאני לא חוגג בשמחותיה של מדינת ישראל העכשווית. כשאנחנו נתחיל להיות מדינה יותר טובה, אז כנראה אחגוג.

יוני 11 ביולי 2009

עזי, סתם לקוריוז, מה יגרום לאחד כמוך שיודע משהו על כדורגל, לשוב לאהוד את הנבחרת? צניעות השחקנים תספיק?

אני לא מעוניין למנות את חוליי וחסרונות הכדורגל הישראלי, רק לדעת מה היה הקש שלך…

אנונימוס 11 ביולי 2009

לטעמי חלק מתרבות ספורט, זה לדעת גם לחגוג הישגים. לקחת הישג שנייה אחרי שהושג, למצוא סיבות למזער אותו, להחליט שרק לאוהדי הענף מקדמת דנא מותר לחגוג בו הישגים, ולכן אסור לאנשים פשוט לגלות פתאום ענף (פופלארי למדי בעולם) ולשמוח שנציגי ישראל מצליחים בו, זה לא תרבות ספורט. זה סתם מחסום רגשי.

עומר 11 ביולי 2009

YB – כל אחד והחלטותיו..
אני רק חושב שכרגע זה לא הזמן וגם זה לא המקום לכתוב על כל בעיותיו של הטניס בארץ..
אני חושב שהרבה אנשים בארץ כולל אנוכי רוצים פשוט לשמוח שמחה טהורה על הישג אדיר. אף אחד לא מכריח אותך לשמוח את שמחתנו אבל אני חושב שיש להעריך את מה שעשתה הנבחרת גם אם אתה לא מקבל את זה כל כך וגם אם אתה חושב שהמזל שיחק לטובתה..
אבל אין מה לעשות! זה היופי בספורט! בלי הפתעות ובלי מתח לא הייתי מתעניין בספורט בכלל.. אם ידוע מראש שהחזק תמיד מנצח בשביל מה לבוא לראות? להתעניין? זה היופי של הספורט אני מקווה לפחות שאתה מעריך את מה שקרה כאן ואני חושב שבהחלט מגיע לכל הנבחרת ואפילו לאיגוד שאני אישית חשבתי שההחלטה שלהם הייתה פופוליסטית ולא התחשבה בצורכי הנבחרת. אך התבדתי אפקט יד אליהו שיחק ישר לטובתה של הנבחרת. האולם היה מפוצץ כל משחק בקהל תומך ומעודד! שאפו!
אני מאמין שיש לך את הכוח לנסות להשפיע כמו לכל אחד מאיתנו ואם אתה לא עושה את זה בהחלט יהיה ניתן להתאכזב.. כמו שאני רוצה בטובתה של המדינה ומקווה להשפיע ולעזור בתחומים שאני רואה לנכון גם אתה, שיש לך כוח מסוגל זאת ואני רואה בזאת כזכות ענקית בשבילך.. בהצלחה!

טל 11 ביולי 2009

עזי, לא נותר לי אלא לשוב ולתהות על הנטייה המוזרה שאנשים פיתחו פה, להגיב על טענות שה"צד השני" (אני) לא העלה.

כתבתי במפורש שזכותו של YB לחשוב מה שהוא רוצה ולתמוך במי שהוא רוצה. אין גם ויכוח שהוא זכאי לעמדתו בדיוק כפי שאתה, אני, איתמר בן גביר ודיויד דיוק זכאים לעמדתם. אני אפילו מסכים לחלוטין ברמה העקרונית עם הטענה שאי תמיכה בנבחרת ישראלית לא נובעת בהכרח ממניעים אנטישמיים.

אני כן טוען שבמקרה הספציפי שלו, היא כן נובעת ממניעים אנטישמיים או אם נשתמש במילים פחות חזקות, מסוג של שנאה עצמית.

הויכוח הוא לא "זכות" אלא על "מניעים". על השאלה למה אדון YB מתעב לאומיות יהודית אבל תומך בלאומיות ערבית. למה הוא אוהב (לדבריו) מדינות ערביות וערבים, למרות על פי אותם קרטיריונים שהוא ציין, הם מהווים גרסה הרבה יותר קיצונית של עוולות ישראל והחברה היהודית פה.

והכי מגוחך? YB בעצמו אישר שההתנגדות שלו לנבחרת נובעת ממניעים פולטיים ולא שלל לחלוטין את האפשרות שהוא מונע משנא עצמית. כלומר הויכוח שלכם הוא גם איתו.

YB 11 ביולי 2009

טל- כפי שאמרו לפני, הכל פוליטי. והכל אישי. כלומר נפשי. מה חדש תחת השמש?
עומר- מסכים. יפה שאוהד ספורט לוקח את צדו של האנדרדוג. ומסכים עוד יותר: תפקידנו לשנות ולהפוך את המקום בו אנחנו חיים לטוב יותר. אני משתדל לעשות זאת אך לדעתי לא מספיק. בכל יום אני רוצה לעשות יותר. ואני מקווה שבעתיד אעשה הרבה יותר.
עזי- מודה לתמיכתך ולגמרי מסכים עם עמדותיך רק בבקשה, בלי שמות בתגובות. כאן אני YB. מי זה בורוביץ' בכלל?

YB 11 ביולי 2009

וטל (שכחתי להשיב באופן מלא לטענתך): בנוגע לשנאה העצמית, אני גם קנדי. האם אני נגד נבחרות קנדה למיניהן? להיפך. אני תמיד בעדן. אני גם שמאלן. האם זה הופך אותי לשונא קב' הפועל או בעיקר כאלו שמזוהות עם מחנה השמאל (סכנין למשל)? להיפך. אני בעדן.
מודה ומתוודה שעם נבחרות ישראל הרבה יותר קשה לי, כי אני מאד לא אוהב את מה שמדינת ישראל הפכה להיות. לא חושב שיש לזה קשר, ולו הדק ביותר, לשנאה עצמית. אבל זכותך לחשוב אחרת.

הולך בטל 11 ביולי 2009

YB הוא בני ציפר לעניים ממחוזות הספורט
YB נורא רוצה שלום אבל מתעקש לדבר בשם הפלסטינים ולכן מתקשה להבין שכיסופיהם וחלומותיהם של הפלסטינים לא נמצאים בשטחי המדינה הזעירה ש-YB מייעד להם ברצועת עזה וביהודה ושומרון אלא בכל המקומות שבהם מתקיימת הישות הציונית
אילו YB היה אדם מוסרי (והוא הרי מתיימר היות כזה) הוא היה אורז מזוודות ושב למכורתו קנדה ומפסיק להיות שותף למפעל הקולוניאלי הציוני – רק סוף המפעל הציוני יסיים את הכיבוש
כמו ציפר גם YB נרגש עד דמעות מהפרא האציל במדבריות ערב,מנדיבותו,מהחום האנושי שהוא מפזר,מערכיו,מיופיו
כמו ציפר גם YB לא מסוגל להסתיר את התנשאותו המסתערבת

טל 11 ביולי 2009

סכנין לא קשורה למחנה ה"שמאל". הערכים של החברה הערבית הם ערכי ימין קיצוני שמנוגדים לחלוטין לכל מה ששמאל אמור לייצג- חופש, ליברליות, שיוויון, דמוקרטיה, זכויות אדם. היושב הראש המיתולוגי של סכנין (ראש העיר היום) הוא חבר במפלגת הימין הקיצוני בל"ד. הקישור בין סכנין ל"שמאל" הוא עוד ביטוי לבילבול הקבוע וההבדל הדק שבין להיות "שמאל" לבין להיות "ימין" של הצד השני.

אם היית מתנגד לכל מפירי זכויות האדם באשר הם, הייתי יכול להתווכח עם העמדה שלך אבל לכבד אותך על כך שאתה נוקט בעמדה מוסרית ועקרונית. הבעיה היא ש(לדבריך) את מדינות ערב, מפירות זכויות אדם הרבה יותר גדולות מישראל, אתה כן אוהב ובהן ובחברה הערבית, חברה הרבה יותר גזענית ומדכאת זכויות אדם מהחברה היהודית, כן היית תומך. למה במקרה של הערבים עוולות מוסריות לא מונעות ממך לתמוך בקבוצות ונבחרות ייצוג ובמקרה היהודי כן?

YB 11 ביולי 2009

הולך בטל- לא מסכים אתך בפירוש. אני חושב שערבים רבים מכירים במדינת ישראל ובעיקר בזכות היהודים למדינה. נכון שהמדינה הזו נבנתה במובן חלקי על חשבון הערבים ונכון שהם צריכים להיות מפוצים על כך. אבל מה שיותר חשוב, חשובה שתהיה אמפתיה למצבם ולאסונם של הפלשתינים. וכל עוד שאנחנו לא נגלה אמפתיה, לא יהיה סיכוי לשלום. כשאני אומר אמפתיה אני מתכוון גם ללימוד השפה הערבית (כשפת חובה עבור כל ישראלי, אני לצערי לא דובר את השפה הזאת ואני מאשים בעיקר את עצמי אך גם את מדינתי). ולא פחות חשוב: לפרויקטים שיקרבו בין הציבור היהודי לערבי בישראל ובין הציבור הישראלי לפלשתיני. כל עוד שלא נעמול על פרויקטים כאלו, לא יהיה שלום. וכל עוד לא יהיה שלום, מצבנו לא יהיה טוב. במובן הזה אנחנו באמת חיים על זמן שאול.

YB 11 ביולי 2009

טל- אני לא תומך בנבחרות ערביות. במרבית המקרים אין לי מושג מה הן עושות. אני כן תומך בסכנין, כי לדעתי המועדון הזה מתנהל בכבוד הן לציבור שלו ובעיקר כלפי הציבור היהודי. אין לי מושג לאיזו מפלגה מאזן גנאים משתייך אבל יש לי מושג איך הוא מתנהג (או לפחות מדבר). ואני כמעט תמיד מסכים עם מה שהוא אומר. הוא איש של שלום, פיוס וקירוב לבבות. ולכן אני אוהב את סכנין.
בנוגע למדינות ערב- ברור שאני לא אוהב את הפגיעה בזכויות האדם ואת גישתן כלפי ישראל. אבל אני אף פעם לא חייתי שם. ומה לעשות שבמזרח התיכון יש ערכים שונים מהערכים המערבים שאותנו אנחנו מכירים. הרי גם בינינו יש יהודים שהגיעו ממדינות ערב עם ערכים אחרים. האם זה הופך אותם לפחות טובים?
אז נכון שאין צידוק בעולם לדיקטטורות או פגיעה בזכויות אזרח אבל גם מדינת ישראל היא דמוקרטיה מפוקפקת ביותר, מלאת שחיטות ורוויית מנהיגים מאופסים, וגם אצלנו אין כבוד גדול לזכויות אדם. אז לפני שאנחנו מבקרים את מדינות ערב (בצדק), בוא נתקן את עצמנו.

עזי 11 ביולי 2009

טל, בגלל שאני מכיר את המגיב YB לא רע ואף עבדתי איתו שנים לא מעטות, ואתה ככל הנראה מלא מכיר אותו, תרשה לי להגיד לך שאין פה שנאה עצמית ואין פה שום נעליים.
הולך בטל, ישראל בהכללה, הציונות בהכללה והיהודים בהכללה רצו, התיימרו ואף הרבה פעמים היו טובים יותר ומוסריים יותר. YB שופט את העניין בעיניים האלו, ברור שבמדינות ערב יש דיקטטורוה וברור שהן לא מגיעות לקרסוליים של ישראל בחופש ביטוי או עיתונות או זכויות אדם, אבל אתה לא רוצה להיות מצרים או סעודיה, אתה רוצה להיות דנמרק או קנדה. להגיד 'הם מפוצצים אוטובוסים של חים מפשע ויורים על אזרחים ומסתתרים בתוך משפחות ולא אכפת להם והם אכזריים אז בואו נעשה גם אנחנו ככה כי במילא העולם נגדנו' זו בדיוק אחת הסכנות שYB מתריע עליהן. כן אנחנו, בהכללה, מוסריים יותר, אבל אנחנו הולכים ומאבדים את זה ואם נהיה כמו שכנינו, אז ככבר לא כל כך משנה מה יהיה קץ הסכסוך, אם יהיה.

טל 12 ביולי 2009

לא הבנתי.

אם אתה מקבל (ולו חלקית) הפרת זכויות אדם של הערבים, בטענה שזה מה שנהוג במזרח התיכון", למה אתה יוצא נגד ההתנהלות הישראלית? ישראל היא לא חלק מהמזרח התיכון? אנשי שמאל קיצוני מדברים על "השתלבות במרחב" שישראל אמורה לעשות.תקן אותי אם אני טועה, אבל הערכים המקובלים במזרח התיכון הם דיכוי מיעוטים והפרת זכויות אדם. במילים אחרות, אנחנו משתלבים יופי. כל מה שנשאר לנו זה לבטל את הדמוקרטיה, לדכא עוד יותר את המיעוטים והנשים בחברה הישראלית, להתנהג קצת יותר בברוטליות בפעילות הצבאית (עם כל הכבוד לעופרת יצוקה, בסטנדרטים שהציבו ספטמבר השחור, טבח אל חמה והטבח שביצע סדאם בכורדים, המבצע הזה לא עומד) ואפשר יהיה להגיד שההשתלבות הושלמה. זו המטרה של השמאל הקיצוני, לא?

מעבר לחוסר המוסריות שבו, הטיעון הזה גם נוטה למעגליות- הערכים הללו אופייניים למזרח התיכון בגלל שהוא נכבש כמעט כולו על ידי הערבים, שהם מייצגים של חברה שאלו הערכים שלה. זה בערך כמו להגיד שמזרח אירופה בתקופת ברית המועצות היו "ערכים קומניסטיים". באמת חוכמה גדולה.

בתשובה לשאלתך- אני לא מכיר ביחסיות מוסרית. ערכים אנטי מוסריים לא הופכים ללגטימיים בעיני רק בגלל שערבים מאמינים בהם. למשל, אני לא מאמין שיש סימטריה מוסרית בין דיכוי נשים ואי דיכוי נשים, גם אם כמה פנימסטיות פוסט מודרניסטיות ינסו להסביר לנו שבעצם האשה במערב מדוכאת על ידי החברה לא פחות מהאשה באפגניסטאן וסעודיה.

בהקשר הזה, מענין אותי האם הטיעון של "ערכים שונים מהערכים המערביים" שימש אותך אי פעם בניסיון להצדיק את התנהגות של אוהדי בית"ר, המזרחיים ברובם?

YB 12 ביולי 2009

עזי וטל- אני גם חושב שיש לשאוף לערכים ליברליים והומנים. אבל אסור לעשות אחד לאחד ולומר שהערכים הללו הם בהכרח ערכבים מערביים. יש לעתים לא פחות ליברליות והומניות בערכי המזרח, הרחוק והתיכון. רק להזכיר, במשך מאות בשנים היה ליהודים הרבה יותר טוב במדינות ערב מאשר במערב ומזרח אירופה. וגם בדת האסלאם, ולמעשה כל דת, יש ערכים מאד הומנים ונפלאים לצד ערכים (ובעיקר פירושים) חשוכים.
לכן אני מתנגד להשוואה ערכית. לא בגלל שצד אחד לא יכול להיות יותר או פחות ערכי מצד אחר אלא בגלל שהמטרה היא להיות יותר ערכי, ולא לחפש שהאחרים יהיו יותר ערכיים. ביום שבו נהיה שבעי רצון במאה אחוז מהערכיות שלנו, אז אולי, אולי, נוכל לשפוט ערכים של אחרים. כיוון שהיום הזה מאד רחוק מאיתנו, בואו נתרכז במה שאנחנו יכולים לעשות כדי להיות אנשים יותר טובים.

אופיר 12 ביולי 2009

מעניין אותי אם גם בשוויץ יושב לו איזה תואם YB שאומר עכשיו:

"על מה אתם שמחים כל כך? פדרר אולי זכה בסלאם מס' 15 אבל אין שום טניסאי שלנו שמסתמן כיורש עבורו. וואוורינקה בסה"כ בטופ 20 אבל זה בגלל שזו תקופה חלשה לטניס. ובכלל, פדרר כל כך התקשה בגמר הזה, שאני לא רואה איך הוא יזכה בתואר ה-16 שלו.
מעבר לזה, קשה לי לשמוח בהישג של שוויצרי בגלל ההתעלמות המחפירה מסבלם של יצרני השוקולד בקאנטון האיטלקי, וגם בגלל חשבונות הבנק היהודים".

YB 12 ביולי 2009

הולך בטל- להיות בני ציפר לעניים זה סוג של מחמאה למרות שניסית, ובמובן מסויים אף הצלחת, להעליב אותי במקצת, כי אף פעם לא נעים להיות גרסה "לעניים". אבל אם כבר להיות עני של מישהו אז עדיף של בני ציפר. או עזי דן או רונן דורפן.

YB 12 ביולי 2009

אופיר- סחתיין על חוש ההומור. אבל שוויצי (כך יש לומר, לא שווייצרי) בגילי, שגדל על היינץ גונדהרט ואחיו (שכחתי את שמו), יעקב לאסק ומרק רוסה- בחיים לא היה אומר את מה שאמרת. לעומת כל טניסאי העבר הללו פדרר ו-ואורינקה זה ג'ורדן ופיפן. אז טענתך, למרות שהייתה קצת מצחיקה, היא לגמרי לא במקום.

אופיר 12 ביולי 2009

YB, לצערי אף אחד לא יכול להיות שבע רצון ב-100 אחוז מהערכיות של עצמו, ובכלל ערכיות היא מושג סובייקטיבי ונשפט בהתאם לרוח התקופה. הבריטים, למשל, כל כך שבעי רצון מערכיות עצמם, שהם מטילים עלינו חרם אקדמי. כדי להגיע לרמת שביעות הרצון הזו הם בזזו חצי עולם, אבל היי – זה היה מזמן.
להיות ערכי זה טוב, כשהישרדות לא נמצאת יותר על סדר היום, לדוגמא כשאתה מוקף בים ולא באויבים.

יש לך כאן נבחרת כחול לבן של חבר'ה שלטעמי הם מלח הארץ והם (כמעט) במאה אחוז תוצר של הספורט הישראלי. בעיות היו ועוד תהיינה, בערימות. מתי נשמח אם לא עכשיו, קיבינימאט?!

טל 12 ביולי 2009

מיזה "אנחנו" ומי זה ה"אחרים"? תקן אותי אם טועה, אבל לא תגדיר את עצמך כ"ציוני". האם זה מונע ממך לבקר את הציונות? הרי זה לא שאתה חלק מאותו "אנחנו" שמורכב מה"ציונים". אתה בוודאי לא חלק מה"מתנחלים". האם זה מונע ממך לבקר אותם? אתה גם לא חלק מקבוצת "אוהדי בית"ר ירושלים". האם במקרה של קריאות גזעניות שלהם, אתה לא מבקר אותם מהסיבה הזו?

היהודים בארצות ערב היו "דימיס", בני חסות במעמד לא שווה למוסלמים. הם גם סבלו ממעשי טבח מזדמנים של המוסלמים. אני מסכים שזה יותר מטוב מלעבור שואה, אבל זה הרבה פחות זכויות מה שיש היום למיעוטים בתוך מדינת ישראל.בהקשר הזה, אחת השאלות המענינות היא למה העולם נזעק כנגד האפרטהייד בדרום אפריקה ולא כנגד משטר האפרטהייד בסעודיה שממשיך עד היום.

אופיר 12 ביולי 2009

פדרר וואוורינקה הם ג'ורדן ופיפן לכל מדינה, בלי קשר להישגי העבר שלה, ומארק רוסה היה טניסאי מצוין: חצי גמר רולאן גארוס וזהב אולימפי.

הנקודה היא שיש זמן לשמוח וזמן לדאוג. היום זה זמן לשמוח.

YB 12 ביולי 2009

טל- תמיד חשבתי על עצמי כעל ציוני בהגדרה (אמא שלי אפילו עשתה עלייה לארץ). אבל אולי אני לא. אולי אני פשוט ישראלי מטעם זה שנולדתי כאן ובעיקר מטעם זה שהחלטתי לחיות כאן. בכל אופן, אתה צודק לגבי הנק' שאני מבקר ערכית גם את מי שאיננו אני. זה כמובן נכון. אבל לדעתי אם תקח את הישראלים היהודים כמקשה אחת, אז מוטב שהם (ואני בתוכם) יבקרו את עצמם (ואני אותי) ובעיקר נתאמץ לשפר את עצמנו לפני שנהיה כל כך ביקורתיים כלפי אחרים.

אופיר- רוסה באמת היה טניסאי מצוין אבל כמובן שאין מה להשוות לפדרר ואני לא אתפלא אם אפילו ואורינקה יום אחד יעקוף אותו וייחשב לגדול יותר. אבל גם אם לא, שוויץ, שבעבר הפסידה לנו בדייויס שלוש פעמים, היא היום מעצמה. זו התקדמות. אנחנו עברנו נסיגה. ולכן, כפי שכבר הסברתי לא מעט היום באינספור דרכים, אין לנו ממש טעם לחגוג. אלא אם אנחנו מרוכזים רק בהיום.
ובכלל, בנוגע לשמחה כל אחד צריך לעשות מה שטוב לו. אם אתה שמח, תשמח ותיהנה מזה. אם אתה לא שמח, אל תשמח. בכל מקרה, לא צריך לכפות שמחה או עצב על קולקטיב.

אופיר 12 ביולי 2009

YB, הענין הוא אחר: הייתי מכבד אותך יותר (לא שאני לא מכבד אותך, או חושב שאתה מעונין בכבוד שלי) לו היית מניח את הקלפים על השולחן: לא הדאגה הכנה שלך לספורט הישראלי היא שמונעת ממך שמחה ביום כזה, אלא עצם ההצלחה של נבחרת ישראלית במפעל סופר-פופולרי של ענף סופר-פופולרי. לא צריך אפילו לקרוא בין השורות כדי להבין שהיית מעדיף בהרבה שישראל תפסיד בהתמודדות הזו כדי שתוכל לכתוש אותם פעם נוספת, למרות שלפי כל קריטריון אובייקטיבי ההישג היה מרשים גם אילו היינו מפסידים את ההתמודדות.
אז הפעם נמנע ממך הסיפוק שבכשלון הישראלי (אכן טריטוריה חדשה עבור שכמותך), וכמו בכל אבדן, הגעת לשלב ההכחשה, בו אתה מספר לעצמך ש-"גביע דיוויס הוא מפעל קיקיוני" ו – "אין דור עתיד". מי יודע, אולי אם תספר לעצמך את השקרים האלה מספיק פעמים תתחיל גם להאמין באמיתותם. בינתיים שחקנים כמו רודיק ונלבנדיאן ימשיכו לוותר על טורניר המאסטרס של סוף השנה כדי להבטיח את כשירותם לגמר גביע דיוויס (חפש ברשת, לא המצאתי כלום).

דרך אגב, אני לא אגבה ממך אגורה שחוקה עבור האנליזה הזו, עלי (זה קטע ישראלי כזה).

YB 12 ביולי 2009

אופיר- בוודאי שאני מעוניין בכבוד שלך, כמו בזה של כל אדם שאני מעריך. והנה, אני מניח את הקלפים על השולחן. הייתי מעדיף שנבחרת ישראל תפסיד. אני לא אוהד נבחרת ישראל. בעבר הייתי ומקווה מאד גם להיות בעתיד. אבל בינתיים, נכון לעכשיו, אני לא.

אופיר 12 ביולי 2009

כבוד.

Comments closed