האמת על גביע דייויס

האמת על גביע דייויס היא כזו. יש מדינה או שתיים או שחקן או שניים שאולי מזלזלים במפעל. אבל כמעט בכל מדינות הטניס אוהבים נורא את המפעל הזה. לקהל המקומי הוא ההזדמנות הגדולה לראות את הכוכבים שלו שכל השנה נוסעים בעולם. והוא משוחק מול קהל נלהב עם מלחמה על כל נקודה.

פה ושם טניסאי בכיר פורש מהנבחרת שלו לאיזשהי התמודדות. כמו נדאל מול גרמניה. אבל אולי שמתם לב שנדאל פרש גם מווימבלדון. אבל איגור אנדרייב לא הפסיד להראל לוי כי הוא זלזל.  אם הוא היה מזלזל במפעל הוא לא היה בו – כי לרוסיה יש המון טניסאים מעולים. הוא הפסיד כי התפרק בלחץ. שזה דבר שקורה בדייויס. רוסיה היא דוגמא למדינה שממש לא מזלזלת במפעל. היא לקחה אותו פעמיים בעשור הזה. ילצין ופוטין עצמם בירכו את המנצחים כשזה קרה.

את הפרופורציות להישג הזה קיבלנו היום בשעתיים בהם הרוסים סחטו את הכל מעצמם בכדי להציל נקודות הכרעה ולהציל משחקון הכרעה נגד הסרב וללכת לסט חמישי. בשעתיים הללו קיבלנו את התמונה המדוייקת של את מי בדיוק ישראל ניצחה במשחק הזה. ואת רמת המוטיבציות המעורבות.

על המשחק עצמו אומר רק בפרפרזה על אלכס פרגוסון:

!Doubles' Tennis – Bloody Hell

וואו!
זה חופש זה? זה קריעת תחת (תרתי משמע) + דרוש חתן לאלירן + מה עשו אנדיוני?

No Comments

מיכאל 11 ביולי 2009

אחד האירועים המרגשים שהיו לנו בספורט הישראלי. הרוסים טובים יותר, חזקים יותר, גדולים יותר…כן, כן. ממש כמו בימים של טקצ'נקו, ירמין, בלוב והאחרים. ההיכל, השבת, פשוט אוירה מחשמלת שחווינו כולם, גם אלה שהיו בהיכל וגם אלה שצפו בטלוויזיה. האם שמתם לב שהרחובות היו ריקים ? ממש כמו פעם…או שכולם ברחו מהחמסין?

דותן 11 ביולי 2009

דוד נגד גולית – חוויה לכל החיים

גיא אלון 11 ביולי 2009

חזרתי מההיכל אחרי יומיים בלתי נשכחים.
זה באמת משהו שאוכל לספר עליו לנכדים…

סימנוב 11 ביולי 2009

מרגש. הישג הספורט הגדול ביותר שלנו? איפה נדרג אותו?
הקיץ הזה הטניס ניצח בגדול.

ירון 11 ביולי 2009

כרטיס בקופה עלה 500 שקלים. הסתובבתי וחזרתי הביתה. שבאיגוד לא יבכו במשחקים הבאים שהקהל לא בא.
אה, כן, הישג ענק. באמת יופי. אפילו מהטלויזיה.

דותן 11 ביולי 2009

ההישג של נבחרת הדיוויס עצום – אבל ההישג הבא בעיני גדול לא פחות

דימה קרויטר זכה באליפות העולם לנוער בקפיצה לגובה
הקופץ בן ה-16 עבר 2.20 בניסיון הראשון והביא הרבה כבוד לישראל

הבחור המתחרה הצעיר ביותר בתחרות

Yair 11 ביולי 2009

האם דימה קרויטר הוא לא הבחור שהייתה לו בעיה עם (המחסור של) הדרכון וזה היה אמור למנוע ממנו השתתפות בתחרות?

ליאור 11 ביולי 2009

בינתיים ספרד מובילה 2-1 על גרמניה, מה שאומר שהנצחון כנראה מונח בכיס שלה. אלא אם כן קולשרייבר ובק יצליחו להדהים מחר את ורדסקו ופררו על חימר, בספרד.
זה קצת חבל, כי הייתה פה הזדמנות פז לקבל את גרמניה בבית עם אופציה לעשות באמת סנסציה אמיתית ולעלות לגמר.
לפי מצב הדברים כרגע ספרד תארח את ישראל בחצי גמר, ככל הנראה עם נדאל ופרר בריאים, במפגש על חימר.

יאיר אלון 11 ביולי 2009

ליאור, הכל נכון. אבל "באמת סנסציה" כבר עשינו גם ככה!

YB 11 ביולי 2009

דורפן- מה בנוגע לפרישת דוידנקו (שווה כנראה 2 נק' נגד ישראל), טומי האס, אנדי רודיק וכמדומני רוג'ר פדרר, שלא מופיע למרבית מפגשי גביע הדייויס של שוויץ?
בקיצור, גביע דייויס הוא מפעל גדול בעיקר עבור מדינות קטנות. ליתר דיוק: מפעל גדול עבור שחקנים לא ממש גדולים. אתקן: מפעל גדול עבור הרבה מדינות והרבה מאד שחקנים, אבל לא עבור השחקנים החשובים ביותר?
בקיצור, בכמה מדינות יכתבו פיצ'רים נרחבים על הצלחת נבחרת הדייויס של ישראל? בכמה מהן יכתבו פיצ'רים נרחבים על ה"פלא של הטניס הישראלי"? כמה מאמנים ישראלים יוזמנו לעבוד כמאמנים של טניסאים בכירים או באקדמיות בינ"ל בכירות בגלל ההישג? והכי חשוב: כמה פעמים נשחזר את ההישג בשנים הבאות. לדעתי: אפס, עד סוף חיינו.
לסיכום, ההישג הזה הוא פוקס. פוקס גלוריוזי אמנם ומאד מעורר כבוד לטניסאים שעשו אותו. אבל עדיין פוקס. כעת יש שתי אפשרויות: או שהפוקס הזה יגרום לממסד הטניס הישראלי לחשוב שהכל מצוין (כי ההישג, כאמור, מדהים) ולכן משבר הטניס הישראלי הגדול יימשך ואולי אף יעמיק. וקיימת אפשרות שנייה שבגלל ההישג ממסד הטניס יתנער, חברות מסחריות ישימו הרבה כסף, עשרות אלפי ילדים יתחילו לשחק, ומשאבים יושקעו בשיטות הפיתוח, הטורניר המקצועני המכובד יוחזר (ויהיו לצדו צ'אלנג'רים נוספים), הרבה יותר טורנירים שבהם משתתף סלע ופאר ישודרו. ובקיצור: הכל ייראה טוב יותר החל מעכשיו. מהיכרותי את ישראל, זה לא סביר.

יובל (השלישי) 11 ביולי 2009

יאיר 7- אכן זה אותו האחד. הואכמעט ולא קיבל את הויזה, הגיע באיחור לתחרות, לא התכונן כראוי- ולמרות הכל הגיע לאחד ההישגים הכי גדולים אי פעם של ישראלי בגיל הזה. בכל ספורט.

כשניקי פאלי יחזור מהפציעה, ובמידה ויהיו לשניים תנאים טובים, ישראל יכולה להפוך להיות אימפריה בספורט הזה. הלוואי

ציון נאנוס 11 ביולי 2009

מדובר בהישג השיא של הספורט הישראלי בעיני

מדליות אולימפיות בשיטאו ג'ודו- הן נפלאות ומרגשות,הישג עצום לפרידמן,יעל ארד והאחרים שעמדו בלחץ של מדינה שלמה, אבל מדובר בענפי ספורט די שוליים שלא רבים מתחרים בהם בעולם באופן תחרותי.בודאי יחסית לטניס
המדליות של אברבון באליפויות אירופה והעולם- שוב הישג אדיר אבל קשה להגדיר את אברבוך כתוצר של בספורט הישראלי
אליפויות אירופה של מכבי- הנצחונות האלה תרמו למוראל הלאומי בסוף שנות ה 70 אבל את באי הבלוג הזה לא צריך לשכנע כי כדורסל הוא ענף ספורט שולי מאד באירופה.וחוץ מזה אליפויות אירופה עם ארל,אולסי וג'ימבו או שאראס, פארקר ווויצ'יץ'
הן לא ממש הישגים של הספורט הישראלי
מקום שני לנבחרת הכדורסל באליפות אירופה 1979- זה ההישג
היחיד בעיני שעומד בתחרות אמיתית עם מה שנבחרת הדיוויס השיגה היום.
מקום שני לנבחרת באליפות אירופה (ולא עם יתרון ביתיות).
אבל- שוב מדובר בכדורסל שבמדינות נורמליות הוא ענף ספורט די שולי.

כאן-אנחנו מדברים על מקום בין 4 הגדולות בעולם ב טניס.
אחרי הכדורגל הוא הענף הפופולרי ביותר בעולם (אולי יחד עם אתלטיקה).
מסכים עם YB שההישג הזה לא מעיד דבר על מצבו של הספורט הישראלי ככלל או אפילו על מצב הטניס הישראלי
אבל זה מה שהופך את ההישג (3-0 נגד רוסיה.תחשבו על 3-0 נגד איטליה או צרפת נניח בשמינית גמר יורו או מונדיאל) לעצום כל כך.
כמו שאמר אלכס גלעדי בטורינו 79- זכרו את הרגע הזה כי יחלפו עוד שנים ארוכות עד שהספורט הישראלי יגיע למעמד דומה.

היתה חוייה אדירה ומרגשת בנוקיה ! אבל כאן עוסקים בניתוח ספורטיבי קר- זה ההישג הכי גדול של הספורט הישראלי.

YB 11 ביולי 2009

ציון נאנוס- מבחינה טכנית זה אכן גדול ההישגים בתולדות הספורט הישראלי. מבחינה מהותית, זה פוקס.

Shalev, Rome 11 ביולי 2009

We count also fúcks

אריה 11 ביולי 2009

לנצח 3:0 זה לא פוקס ולא בטיח, לנצח את צרפת בכדורגל 3:2 במשחק אחד זה פוקס ולא מעיד כלום.

רונן דורפן 11 ביולי 2009

yb – ראיתי את המפעל הזה באוסטרליה בצרפת. ידיד שנמצא אצלי היום שהגיע מאוסטרבה ראה המוני אוהדים ממדינת הספורט והטניס הזניחה ארגנטינה מגיעים לעיר. ראיתי מטיילים אוסטרלים מגיעים מכל אירופה לתמוך בנבחרת שלהם בצרפת. בקיצור – אין לך מושג על מה אתה מדבר. מתחת לארבעת הגרנד סלאמים זה ההישג הכי נחשק לשחקן להוביל את הנבחרת שלו לזכיה. כי מה לעשות -רוב הספורטאים בעולם כן נורא רוצים לייצג באופן פשיסטי ופרימיטיבי את המדינה שלהם. למרות שחלק מהמדינות הן לא מדינות מושלמות בקטע של זכויות אדם. מוזרים הגויים הללו.
אגב, אנדי רודיק אמר לנו אחרי גמר ווימבלדון שהוא רוצה לשחק דייויס. אבל הוא מפורק במקרה נפשית וגופנית. הוא התלונן על זה שמפגש הדייויס כל כך קרוב לווימבלדון ואמר שזה לא פייר כלפיו.

YB 11 ביולי 2009

אריה- לקבל את שוודיה בלי קהל ומול טניסאי חובבן ושני שפרש (סודרלינג, גם אותו שכחתי, לא שיחק מול ישראל בפעמיים האחרונות. לידיעת כל אלו שעדיין לא מבינים שגביע דייויס הוא מפעל שטניסאים בכירים רבים כל כך מתחמקים ממנו) זה פוקס. לנצח את רוסיה בלי דוידנקו זה גם פוקס. ועדיין, עשינו זאת. והגיע לנו לנצח פעמיים. ומגיע לנו להיות בחצי הגמר. בכל המובנים הללו, מגיע לנו (או יותר לטניסאים שלנו) כל המחמאות.

YB 11 ביולי 2009

דורפן- עדיין לא נתת לי תשובה על עניין שידורי גביע הדייויס שלא מתקיימים בישראל זה שנים (לפי דעתי, תמיד, למעט אולי שנה-שנתיים) וכמות האינצ'ים המזערים שהאירוע הזה מקבל בעיתונים הישראלים (ולפי דעתי במדינות רבות אחרות, כל עוד הנבחרת שלהן לא משתתפת). כלומר, גביע דייויס שונה באופן מהותי מכל מפעל בינ"ל אחר בענף ספורט מאז'ורי בכך שהמפעל עצמו אינו מעניין כמעט אף אחד בעולם, זולת תושבי המדינה שמשתתפת בו. לכן אסור בתכלית האיסור לראות בהישג בגביע דייויס משהו שווה ערך לאליפויות עולם בענפים גדולים אחרים ואפילו לא אליפויות אירופה בכדורגל (בכדורסל אולי כן, כי זה אחרי הכל ספורט מאד זניח במרבית מדינות אירופה).

רוצה לומר: אם ישראל תזכה בגביע דייויס או אפילו תעפיל לגמר יהיה זה הישג גדול יותר מזכייה או העפלה לגמר אליפות אירופה בכדורסל. לפחות במובן זה שיותר אנשים בעולם יהיו מודעים לו. אבל לא בטוח שהרבה יותר אנשים.

אסף 11 ביולי 2009

yb – אתה נכס לבלוג. אם רונן לא משלם לך, הוא צריך לעשות את זה עם המעבר לאורנג'.

YB 11 ביולי 2009

אתם יודעים מה, כל גרנד סלאם מקבל פי מאה (אם לא יותר מזה) סיקור תקשורתי בעולם מגמר גביע דייויס. הרבה אמד מאסטרסים (אם לא כולם) מקבלים סיקור גדול יותר. אז מספיק, להיכנס לפרופורציות ולא לתת לזקפה הפטריוטית לעוור עיני חכמים.

Red Camel 11 ביולי 2009

YB- זה לא משנה. כשאנחנו משחקים ביום שישי כדורגל, והשחקן שבד"כ נבחר אחרון משחק כמו קאקא ומנצח את המשחק בבעיטה מחוץ לרחבה בסיבוב לחיבורים (סיפור אמיתי) הוא שמח. אולי בשישי הבא הוא יחזור להיות לכלוכית, וכנראה שיבחרו אותו אחרון כמו תמיד. אבל למרות זאת זכותו לשמוח ולהתגאות, אולי אפילו יותר מהשחקנים שבכל שבוע מככבים

YB 11 ביולי 2009

אסף- תודה. אני נכנס לבלוג כי זו הנאה צרופה (למרות שאני לא מסכים לרבים מהדברים שנכבתים, הן על ידי בעל הבלוג והן על ידי המגיבים, כמעט כל הדברים נכתבים ברמה מאד גבוהה). חוץ מזה כל עזרה לידידי דורפן (שעזר לי בעבר, וממשיך לעזור לי) היא משימה ברוכה.

YB 11 ביולי 2009

רד קאמל- איני יכול שלא להסכים עם האלגוריה שלך. יש בה אפילו מן החוכמה.

Red Camel 11 ביולי 2009

ועוד דבר, אני דווקא צפיתי בכמה גמרי גביע דייויס בשנים האחרונות

תומר חרוב 11 ביולי 2009

אני באמת לא מבין מאיפה הטענות על כאילו זלזול וחוסר חשיבות של המפעל הזה ואני עוד יותר לא מבין למה זה אמור לגמד את ההישג של הנבחרת. הרי גם אם שחקני הענק אכן מזלזלים בדייויס ולא מופיעים למשחקים עדיין למעצמות כמו רוסיה וספרד יש מספיק שחקנים גדולים כדי לגבש נבחרת שעל הניר היא חזקה בהרבה מישראל.
לכן ההישג הוא אדיר ולכן יש בנבחרת הזו קסם. כי זו לא נבחרת שמצפים ממנה,כי זו נבחרת שיש בה בחור כמו הראל לוי שלא נמצא בתקופה הכי טובה בקריירה שלו מתעלה על עצמו ומשיג ניצחון אדיר שבעצם העניק לישראל יתרון עצום בהתמודדות(הוריד לגמרי את הלחץ מדודי), כי יש בה את דודי סלע שבא מהפריפריה הרחוקה ומשחק טניס שהוא פשוט יפה בכל קנה מידה אחרי שהוא כבר חשב שהקריירה שלו הולכת לזבל ואת אנדי ויוני שחזרו לשחק יחד אחרי תקופה של משבר. יש בנבחרת הזו סיפורים יפים ויש בה גם איזושהי ישראליות יפה. הלוואי שמדינת ישראל,או לפחות נבחרות הכדור האחרות, היו כמו נבחרת הדייויס.

עומר 11 ביולי 2009

YB – כמו שרונן כתב, פה ושם שחקנים פורשים אבל בד"כ יש התייצבות יפה.
אנדי רודיק אמנם לא משחק במפגש הנוכחי מול קרואטיה, אבל הוא כן שיחק במפגש הקודם, בשמינית גמר מול שוויץ, ושנה שעברה הוא שיחק בשלושת המפגשים שלהם. בסה"כ יש לרודיק 42 משחקים לאורך השנים בדיוויס.
גם פדרר משחק הרבה בנבחרת, יש לו כבר 46 משחקים בדיוויס.
טומי האס לא משחק כרגע בשורות נבחרת גרמניה, אבל יש לו בעברו 30 משחקים במסגרת זו. בגילו כבר מותר לשמור כוחות.
סודרלינג אכן לא משחק הרבה בנבחרת (9 משחקים סה"כ), אבל זה לא שהוא היה מדורג כ"כ גבוה לפני המשחק מול ישראל. כלומר, לפני הרולאן גארוס, לא חשבנו שזה הפסד כ"כ גדול לשבדיה שהוא לא משחק.
אני חושב שרוב השחקנים שלא משחקים בסופ"ש הנוכחי, הם כאלה שהגיעו לשלבים הגבוהים בווימבלדון והעדיפו לנוח השבוע.
גם בענפים אחרים שחקנים בכירים לא תמיד מתייצבים לכל המשחקים, בעיקר בשלבים המוקדמים וזה לא מפחית מרמת התחרות. יש גם הרבה מקרים של שחקנים שפורשים מהנבחרת כמה שנים לפני שהם פורשים לגמרי ממשחק פעיל. אתה יכול לקשור את זה לירידת הלאומיות בכלל וחשיבות הנבחרות הלאומיות בפרט או לכל דבר אחר, אבל זה המצב.

דנידין 11 ביולי 2009

YB רק שתדע שהיום בעיתון הגדול ביותר בצ'ילה הייתה ידיעה גדולה על כך שישראל הובילה 2-0 על רוסיה. מסכים שצ'ילה זו מדינה קטנה אבל ללא ספק עם מסורת טניס הרבה יותר מרשימה משלנו ועם מספר שחקנים בהיסטוריה שהיו בטופ-10 ואפילו אחד שהיה מקום ראשון. אני מתאר לעצמי שבעוד כמה מדינות כתבו על האירוע.

ליאור 11 ביולי 2009

YB
אני קורא את טענותייך לכל אורך התקופה האחרונה, ואני מוצא בהם טעם לפגם, לא כי אני לא מסכים איתך, אלא כי אתה יוצא מנקודת הנחה שמה שמשדרים בטלביזיה ומה שכותבים עליו בעיתונות ובאתרי ספורט זה מה שמעניין את הציבור באמת, ואני חולק על הטענה הזו.
לראות באתר ספורט מוביל בישראל כמו ONE או ספורט5 כותרת ראשית בסגנון "ראובן עובד פרש מהאימון", זה תעודת עניות לעיתונות הספורט בישראל, ולא לאוהדים בישראל. מספיק להעיף מבט חטוף באתר ESPN האמריקאי ולקנא בכמות מקצועות הספורט שהם מסקרים, ובעומק האיכות שלה. בישראל מדור הספורט המוביל הוא גליצ'ים של ONE. מזלזלים באוהד הספורט הישראלי, וזה מה שקורה. כל עיתון ספורט במדינה מקדיש 80% מהתוכן שלו לסיקור האינטריגות בכדורגל ולהדלפות מחדרי ההלבשה, ולא לספורט באמת. שידור ווימבלדון באתר ספורט 5 הביא למאות אלפי צפיות, ובפרט שידור המשחק של דודי סלע שנערך ביום שישי בשעה מוקדמת, שעה מתה עבור כל שידור טלביזיוני שהוא.
מנגד שידורי ליגת העל, כביכול מקצוע הספורט המוביל במדינה, לא עוברים את רף 10% רוב הזמן, בדרך כלל פחות, כאשר 5% מהרייטינג הם דיפולט, טלביזיות פתוחות.
אז אפשר לשבת ולהתלונן, ואפשר לקוות שיום אחד כל הדינוזאורים ששולטים בעיתונות הספורט הישראלי יעזבו את המקצוע, ובמקומם יגיעו אנשי ספורט אמיתיים, רהוטים, אינטיליגנטים, שלא חייבים כותרת לשחקן X כי הוא הדליף להם משהו מחדר ההלבשה, ואז אני בטוח שכולנו נגלה שאוהד הספורט הישראלי הוא אקלקטי, ויכול להנות גם ממקצועות ספורט זניחים כמו טניס, הוא פשוט מעולם לא נחשף אליהם.
רונן דורפן הוא לדעתי דוגמא מצויינת לכתב ספורט מהסוג הזה. אין לי כוונה להחמיא לו כי אני קורא את הבלוג שלו ומגיב לפוסטים שלו, אבל הוא באמת הוכחה חיה לכך שניתן לסקר ספורט על כל גוניו, גם הנידחים ביותר, ועדיין להישאר מעניין ומרתק.
הכל זה סיפור בסה"כ, וכשמפטמים את אוהדי הישראלי בדבר הזה שנקרא כדורגל ישראלי במשך 50 שנים, ובימי חמישי מכבי באירופה, אז זה כל מה שהוא מכיר. אם רק יעשה פה ניסוי אמיתי לעשות עיתונות ספורט אחרת, אני בטוח שנגלה שיש מקום להרבה מאוד מקצועות ספורט פה, ולא רק בשעת הצלחות כמו היום

itz 11 ביולי 2009

רוג'ר פדרר שנה אחרי שנה אחרי שנה אחרי שנה לא משחק בגביע דייויס, אנדי רודיק פרש מהמפגש נגד קרואטיה, דאבידנקו לא פצוע ולא כלום ובכל זאת לא בא לישראל וטומי האס פרש מהמפגש נגד ספרד.

תומר חרוב 11 ביולי 2009

YB- גמר גביע הדייויס לא משודר בישראל כי רשתות השידור בישראל הן זבל. הן לא שידרו גם משחק מוקדמות גביע העולם בין ישראל לצרפת.

YB 11 ביולי 2009

דנידין- מעניין ואף מפתיע שבצ'ילה פרסמו היום כתבה גדולה על כך שישראל מוליכה 2- 0 בדייויס. זה יפה. אני גם בטוח שלפני שהמצ'-אפ שלנו בחצי גמר ייכתבו בלא מעט מדינות כתבות על איך נבחרת עם שחקנים כל כך זניחים הגיעה כל כך רחוק? אולי אפילו במדינות מסויימות יציעו לבדוק את שיטת הדייויס שמאפשרת לכזה דבר לקרות (אני צוחק, אבל לכו תדעו).

ליאור- בוא אני אלך אתך. בוא נאמר שפרסומים בכלי התקשורת הפופולרים הם לא מדד של עניין ציבורי בספורט. אז אשאל אותך: כמה שיחות סלון/בית קפה/משרד התנהלו בין חובבי ספורט בישראל בעקבות גמרי הדייויס בשנים האחרונות. הרשה לי לנחש שקרוב לאפס. אני, כמי שאוהב טניס וחובב ספורט מעל הממוצע, לא ראיתי אף גמר גביע דייויס מאז 2002 (וגם אז לא ראיתי הכל) כי זה פשוט לא מעניין אותי. בעיני זה אירוע אנכרוניסטי והעובדה שגדול העולם פדרר מחרים אותו (והוא לא היחיד) מחייבת את ממסד הטניס הבינ"ל לערוך בו שינויים דרמטיים.

תומר- אפשר לבקר מאד את רשתות השידור בישראל אך בדרך כלל (לא תמיד) הן משדרות את אירועי הספורט הבינ"ל שמעניינים את מרבית חובבי הספורט בישראל. גמר גביע דייויס לא שודר במשך שנים בגלל שהוא פשוט לא עניין מספיק אנשים (ועדיין, אני חושב שהוא היה צריך להיות משודר כל שנה.)

תומר חרוב 11 ביולי 2009

yb- אם ערוץ הספורט היה משדר גמר גביע הדייויס ומפמפם אותו בפרומואים ובכתבות באתר ובחדשות הספורט ובתוכניות לא קשורות בכלל לענף(כמו שהם עושים בדרך כלל) אז אני מבטיח לך שיותר אנשים היו צופים ומתעניינים בו.

YB 11 ביולי 2009

אם אנשים היו דורשים זאת מערוץ הספורט (במכתבים, אך בעיקר בטקסטים בתקשורת, שאמורה לייצג את הלך הרוח בציבור) אז אני כמעט בטוח שהוא היה משדר אותו מדי שנה. חוץ מזה, יש לי תחושה שהחל מהשנה גמר גביע דייויס ישודר מדי שנה. ואולי זה רק ווישפול ת'ינקינג (למרות ששוב אומר, אותי באופן אישי האירוע הזה לא כל כך מעניין, לפחות כל עוד גביע דייויס הוא בהשתתפות כל הטניסאים הטובים בעולם והתקשורת הכתובה והמשודרת מתייחסת אליו במשך כל השנה. קצת כמו כדורגל נבחרות בינלאומי. כל עוד זה לא כך, אותי זה לא הכי מעניין. ובכלל, כל עוד יש גרנד סלאמים וכל כך הרבה מאסטרסטים למי יש כוח לגביע דייויס? תכל'ס הדבר הזה לא הכי מעניין).

רונן דורפן 11 ביולי 2009

yb – בישראל גם שנים לא שידרו את הפינל פור אם מכבי לא השתתפה. אבל באוסטרליה ובריטניה משדרים את גמר דייויס כל שנה. בכלל – מוזר לי שאתה תוקף (בצדק) לא מעט את תקשורת הספורט בישראל ובעניין הזה מוצא בה איזשהו מדריך לחשיבותו של המפעל.

לגבי השתתפות שחקנים בכירים – לרוב אני מוצא מגמה כזו. טניסאים מייצגים את המדינה שלהם במשך כמה שנים ואחר כך מפסיקים. כנראה בגלל העומס, הכסף או כל הסיבות בגללם רבים פורשים גם מנבחרות כדורגל. גם האינטריגות לדעתי לא מעטות.

ליאור 11 ביולי 2009

YB
איזה ענף ספורט בינלאומי ששום נציג ישראלי לא משתתף בו חוץ מכדורגל בינלאומי מעורר שיחות קפה? איך טורניר שמעולם לא שודר בארץ יכול להיות מדובר? דווקא גמר ווימבלדון הקודם עורר הרבה מאוד שיחות קפה. אנחנו חוזרים לנקודה הראשונה שלי. גמר הדיוויס שנה שעברה הפגיש בין ספרד לארגנטינה. אם נדאל לא היה פצוע אוהד הספורט הממוצע יכל לראות קרבות של נדאל ופרר נגד דל פוטרו ונלבנדיאן. קשה לי להאמין ששידורים חיים של אירוע ספורטיוי שכזה (מתעלם מהפרש השעות) לא היה מושך רבבות צופים ישראלים למסך.
אני מסכים איתך שבתוך עולם הטניס גביע דיוויס הוא לא במקום הראשון, אבל הוא כן רלבנטי וכן מושך את הטופ. נדאל, רודיק, דל פוטרו, ורדסקו. כמעט כל הטופ מקפיד להתייצב, חלקם מציינים שהחלום שלהם הוא לקחת גביע דיוויס. אגאסי וסמפראס חברו יחד לנבחרת הדיויס שלהם בשנה שהם לא דיברו אחד עם השני רק בשביל לקחת את הגביע. אתה מסיק שזוהי תחרות איזוטרית בגלל שהיא לא מסוקרת בישראל, אבל את העולם היא מאוד מעניינת.
בכל מקרה, הנקודה לא הייתה האם גביע דיוויס הוא רלבנטי הוא לא. הנקודה היא שעיתונאי ספורט ועורכי ספורט קובעים את האג'נדה בישראל, שבמילים מאוד עדינות, כבר לא מעניינת כמעט אף אחד, וככל שסיקור הספורט באינטרנט בשידורים חיים יתפתח, זה יעניין עוד פחות. נפילת הרייטינג של שידורי הספורט בישראל היא לא מקרית, רק אין מישהו מספיק ערני במערכת בשביל להבין למה זה

אילי מנינג 11 ביולי 2009

הייתי מפריד בין התגיבה ובין תרבות הספורט המקומית. אין סיבה לחפש פרופורציות בספורט. זה בדיוק מה שכיף כל כך. פרופורציות תחפש בעולם ההשקעות שם דרך אגב הוא לא קיים.

אורי ויספלנר 11 ביולי 2009

ההישג של היום הוא ההישג המרשים ביותר של נבחרת ישראלית מאז הכסף באליפות אירופה בכדורסל ב-1979.
ההישג ההוא עדיין גדול יותר, כיוון שאז ישראל התמודדה עם נבחרות על בסגלים מרשימים, ויכלה להן. איכות הנבחרות הייתה טובה יותר אז, גם רמת העניין הייתה גבוהה יותר.

רונן דורפן 11 ביולי 2009

אורי ויספלנר – ההישג היו היה קטן יותר. היה אז פער עצום בין כדורסל אירופי לכדורסל אמיתי שמאד הצטמצם מאז. נקודתית רשמנו ניצחון היסטורי על יוגוסלביה שלולא היינו משיגים אותו היינו בבית 9-12.

ההישג ההוא גם התרחש בתקופה שכדורסל באירופה עוד לא התפשט. גרמניה, צרפת, יוון ותורכיה עוד לא שיחקו אותו בצורה רצינית. כל טורניר גביע האלופות כלל משהו כמו שש קבוצות אז.

גביע דייויס מייצג את ספורט היחידים היוקרתי והעשיר בעולם.

ועוד עניין לא חסר חשיבות. לפחות חצי הנבחרת ההיא לא הוכשרה על ידי הספורט הישראלי. ללא היהודים-אמריקאים – שרובם הגיעו רק לצרכי כדורסל ועזבו את ישראל עם סיום הקריירה – לא היינו מתקרבים להישג.

מה שכן – הוא עורר יותר התלהבות כי ענף כדור קבוצתי תמיד מעורר יותר התלהבות. זה נכון.

Drazick 11 ביולי 2009

על איזה מעבר לאורנג' כולם מדברים?!
איך זה שלא נכתב על זה דבר?!?!

רונן דורפן 11 ביולי 2009

yb- סדר כותרות הספורט של הבי.בי.סי כרגע
1. אוסטרליה מביסה את אנגליה בקריקט – עניין שלהם.
2. מוקדמות הפורמולה-1
3. סנדרלנד רוכשת את פרייזר קמפבל מיונייטד – בכל זאת כדורגל.
4. טור דה פראנס
5. ישראל מדיחה את רוסיה בגביע דייויס.

בEspn

יש 11 ידיעות בעמוד הראשי:
1. אמנויות לחימה
2. נו-היטר לג'יאנטס
3. שערוריה בפלורידה סטייט
4. פורטלנד החתימה מישהו
5. לאנס ארמסטרונג
6. גביע דייויס. ארצות הברית עדיין במשחק, ישראל מנצחת – שתיהן בכותרת

רונן דורפן 11 ביולי 2009

yb – אתה גם מגזים עם עניין המזל.
גביע דייויס הוא מפעל של ארבעה משחקי יחידים – לרוב בין שני שחקנים ומשחק זוגות.
אם הוא היה משחק של עשרה מול עשרה לא היה לנו שום סיכוי.
אבל בהרכב שלנו יש כרגע שחקן שבחודשיים האחרונים משחק יותר טוב מכל רוסי בסבב. היכולת שלו באולם טובה משל כל הרוסים. בזוגות מייצג אותנו זוג שזכה באליפות אוסטרליה הפתוחה. אז ביחד עם ביתיות זו תוצאה לחלוטין אפשרית.
אפילו הניצחון של הראל לוי היה ניצחון של שחקן שהיה פעם 30 בעולם מול מקום 24. מי כמוך יודע שלמשחק בודד ספורטאי יכול לסובב את השעון לאחור.
ההישג איננו מופרך. הוא בניגוד לסיכויים. אבל לא ניגוד קיצוני.

לגבי מצב הטניס ברמת השטח אתה צודק. תפקיד העיתונות היא לא להסחף עם הניצחון הזה אלא להפנות תשומת לב למצב הלא טוב של הטניס ברמת השטח עכשיו.

תומר חרוב 11 ביולי 2009

רונן, אני לא חושב שיש מישהו שיחלוק עליך לגבי תפקיד העיתונות אחרי הניצחון אבל צריך לציין שיש תפקיד העיתונות ויש תפקיד האוהדים וכלל הציבור. וכמו שאנונימוס כתב בתגובה פה או בפוסט הקודם חלק מתרבות ספורט בריאה זה גם לחגוג הישגים. פה הטעות של yb, שהוא שוכח שלפעמים תפקידם של אוהדים זה פשוט לחגוג ניצחון ולא לשבת ולנתח האם ראוי לחגוג אותו או לא.

עזי 11 ביולי 2009

רונן, רוב הנבחרת היתה ישראלית לגמרי, מיקי, מוטי, מוסקוביץ, בוזי, חוזז, שוקי שוורץ וכו'. ברור שבארי וסילבר משמעותיים מאוד אבל הם רק שניים, זה לא היתה מכבי כדורסל.
וyb וב צודק בעיקרון

רונן דורפן 12 ביולי 2009

עזי – מנקין לא היה? ההישג עם כן גדול מהישגי מכבי – באספקט הישראלי. יחד עם זאת כדורסל באירופה של אותה תקופה לא היה בר השוואה לגביע דייויס.

Red Camel 12 ביולי 2009

רונן- בESPN לא מדברים על "אומנויות לחימה" הם מדברים על UFC100 שנערך היום. אירוע היסטורי לספורט הלחימה המשולבת, עם קרבות אדירים. מחר אני עובר ל"מצב בידוד" בו אני מצמצם את הגלישה שלי באינטרנט למינימום ההכרחי, לא מדבר עם חברים שצופים בספורט הזה, והולך להתאמן רק אם אני מקבל הבטחה מהמאמן שלי שלא יגלה לי כלום

עזי 12 ביולי 2009

מנקין היה, אבל מנקין נשאר בארץ שנים אחרי פרישתו.

רונן דורפן 12 ביולי 2009

עזי – אוקיי מקבל. אבל בוא נניח כך: הרבה יותר אנשים בעולם יודעים על התוצאה של ישראל בדייויס היום לעומת תוצאות משחקי אליפות אירופה בכדורסל של 1979. כדורסל היה זניח לחלוטין באירופה של אז. גם היום הוא לא ספורט ענק אבל גם לא זניח.

טל 12 ביולי 2009

רונן, הטיעון של "אם X או Y לא היה קורה אז לא היינו.." הוא מאד בעיית כי כל מהותו של הספורט הוא שכן ניצחנו את יגוסלביה ולכן סיימנו במקום השני.

אם נאמץ את הלוגיקה הזו, אז אם השחקן השבדי הבכיר לא היה פצוע, אז (כמעט בוודאות) לא היינו עולים לחצי גמר גביע דייויס.

רונן דורפן 12 ביולי 2009

טל – הטיעון העיקרי הוא שב-1979 כדורסל שוחק ברצינות באירופה בלא יותר מ-7-8 מדינות. זה היה זניח לחלוטין. לא ניתן להשוות אפילו במרוחק לגביע דייויס כיום.

עזי 12 ביולי 2009

רונן בלי ספק, אבל ההד בארץ היה אז גדול יותר, שיחקת נגד יוגוסלביה הגדולה ובריה"מ הגדולה על שלל כוכביהן לא בבית שלך ובלי פרישות של כוכבים. בלי ספק זה נתון לויכוח, אני למחר בעיתון שמתי את טורינו לפני הדייויס (ואת שניהם לפני מכבי 77' או המונדיאל ב-70' למשל)

טל 12 ביולי 2009

רונן, גם הטיעון על ידיעת אנשים הוא בעייתי, מכון שהיום כלי התקשורת הרבה יותר מפותחים. אתה, עכבר ספורט אולרטה רציני, לא תזכור מי שיחק בחצי גמר גביע דייויס לפני 4 שנים.

זה אולי יתפיע אותך, אבל בספרד למשל, הזכיה באליפות העולם בכדורסל והמאבק על האמריקאיים בגמר האולימפי היה סיפור יותר גדול מהזכיה בגביע דייויס.

YB 12 ביולי 2009

נעדרתי מהמחשב בשעה האחרונה. מודה שאני די מופתע לראות את ישראל משתחלת לכותרות ב-ESPN ו-BBC. נראה לי שזה יותר בגלל אלמנט ההפתעה מאשר עצם ההעפלה לחצי הגמר לכשעצמו. אבל זה לא ממש משנה. ההישג הזה יכה גלים מסויימים בעולם הספורט ויפה ואף מוצדק שכך. אבל לדעתי משמעות אמיתית של הישג (ספורטיבי, ולא רק) הוא אם הוא משקף מציאות. בבחינת: למי שמגיע, שיזכה. ובכן, במובן הזה לא נותר לי אלא לומר שההישג הישראלי אינו משקף מציאות. לא במובן המיקום הנוכחי של הטניסאים הישראלים ובוודאי לא במובן של סבירות שחזור ההישג בשנים הקרובות. אם מישהו חושב שיש סיכוי שההישג ישוחזר בשנים הקרובות אז אני מבין את שמחתו. אם לא, ולדעתי הוא לא ישוחזר גם בעשרות השנים הקרובות, אז אין ברירה אלא לומר: ההישג הזה לא משקף מציאות. לכן השמחה עליו די מיותרת. וגם אם אינה מיותרת, היא בוודאי מוגזמת. לא בעבור הטניסאים אבל כן בעבור חובבי הטניס ואוהדי הספורט הכלליים. כי ההישג הזה פשוט לא מסמל שום דבר לגבי הבאות. אז מי שרוצה לשמוח מאד על הישג חד פעמי, זכותו. אבל לדעתי זה קצת כמו שמחה של גבר, בודד וכזה שמנסה לתפוס זיונים בבארים כל לילה, וכמעט אף פעם לא מצליח חוץ מפעם בשנה עם איזו בחורה בעליל לא אטרקטיבית, ואז פתאום לילה אחד הוא תופס דוגמנית שיכורה, ומצליח לשכב איתה. הוא יכול להיכנס לאופוריה. הוא יכול גם להאמין שמעכשיו הוא יזיין דוגמניות על בסיס כמעט קבוע. והוא יכול גם להבין שהלך לו קלף, חד פעמי, אבל העתיד שלו יזמן כמעט רק ערבים אומללים כפי שהיו לו בעבר. ולכן מוטב לו להפסיק לצאת כל ערב ולנסות לתפוס זיונים ולהתחיל לעשות שינוי מהותי באורח חייו.

רונן דורפן 12 ביולי 2009

טל – לא הבנת. ב-1979 כדורסל היה זניח לחלוטין באירופה. בלתי קיים בכל מערב אירופה. לא קשור לתקשורת. זה לא שוחק, זה לא עניין, לא היה אז אפילו אירופי אחד באן.בי.איי. בקושי היו במכללות. דומה לכדורגל בינלאומי ב-1895 בערך.
היום, כפי שכתבת, זה מעניין מאד בכמות גדולה בהרבה של מדינות – ובהתאם, לצערי, ישראל הפכה למדינת כדורסל הרבה יותר חלשה באופן יחסי ליבשת.

טל 12 ביולי 2009

רונן, לכמה נבחרות בעולם יש מה שניתן להגדיר כ"נבחרת דיויס רצינית", אא נגדיר כ"רצינית" נבחרת שיש לה לפחות שני שחקנים בטופ 50, או לפחות אחד בטופ 20 (נניח, אפשר להתווכח על ההגדרה)?

מיותר לציין, שהרבה יותר קל להעמיד נבחרת תחרותית בטניס בהשוואה כדורסל, כי בטניס צריך הרבה פחות שחקנים ברמה טובה כדי להעמיד נבחרת תחרותית. נוביצקי מול לברון זה קשה, אבל הרבה יותר קל מנוביצקי אחד וארבעה נגרים מול חמישה אמריקאיים ברמת על.

רונן דורפן 12 ביולי 2009

טל – עם כל השמחה על עמרי כספי. נחלשנו דרמטית בכדורסל בדור האחרון. אי אפשר לטעון באופן רציני שיש לישראל כדורסלן שהוא אפילו בין חמישים הטובים באירופה. ההישג של עמרי כספי נמוך בהרבה למשל מהישגיו של יוסי בניון. נבחרת הכדורסל שלנו אינה טובה מנבחרת הכדורגל שלנו. וזה אומר לא טוב!

נבחרת דייויס רצינית? אני משער שכמה עשרות מדינות. בבית העליון אין את סרביה ובריטניה ושוויץ – וזה 3 מ-4 השחקנים הטובים בעולם. אז מתחת ל16 הגדולות יש לדעתי כעשרים נבחרות שיכולות למצוא את דרכן לכך.

תומר חרוב 12 ביולי 2009

yb- אני בטוח שלא נשחזר את ההישג הזה בתקופה הקרובה. אתה יודע למה? כי הוא לא משקף בשום צורה את המעמד של ישראל או מדינה בסדר גודל של ישראל בטניס העולמי. ההישג הזה הוא חריג ודווקא בגלל זה הוא כלכך משמח. כשקורה משהו טוב אז הנטיה האנושית היא לשמוח,אני לא מבין מה הבעיה הגדולה עם זה?
אבל עזוב,זה ויכוח סרק…אני לא חושב שאפשר להזיז אותך מעמדתך, אז אתה יכול להישאר ספקן,ציני ואומלל בכל הקשור לטניס הישראלי. אני יוצא לשמוח קצת,שיהיה לילה טוב:)

עזי 12 ביולי 2009

רונן אתה מגזים מאוד. יוגוסלביה אותה ניצחה ישראל היתה לא רק שלוש פעמים רצופות אלופת אירופה אלא גם אלופת העולם המכהנת, נכון בתקופה שהאמריקאים לא שלחו דרים-טים, אבל עדיין זו היתה נבחרת מופלאה עם קיצ'אנוביץ', דליפגיץ', דליבסיץ', סלבניץ' וצוסיץ'. ההשוואה לכדורגל צריכה להיות אליפויות אפריקה של סוף שנות החמישים ושל שנות השישים, לפני שהכדורגלן האפריקאי הגיע לאירופה.

סימנטוב 12 ביולי 2009

הרוסים הולכים לבנות את מועדון הסופר-T אין ספק שאת החולצה הלבנה ילבשו בעונה הבאה רק מדינות שיש להם מסה בשוק העולמי כבר עכשיו ברור שאם הספרדים יזכו פרז וודאי ישבח את החולצה הלבנה מספרד.

טל 12 ביולי 2009

ראשית, הויכוח שלי איתך הוא לא על רמת נבחרת הדיויס היום לעומת נבחרת הכדורסל לעומת נבחרת הכדורגל, אלא על הקביעה שלך שהישג של נבחרת הטניס יותר גדול מסגנות אליפות אירופה של הכדורסל.

ושנית, האם פדרר, מארי ודיוקוביץ' שיחקו במשחקים שהובילו לכך שהנבחרות שציינת לא בבית העליון?

זו בדיוק הנקודה שהעלתי: בטניס שחקן אחד טוב ממש (פדרר או מארי), יכול להוביל נבחרת לזכיה. שחקן טוב כמו דודי סלע וצמד מתורגל למשחק הזוגות, יכולים להוביל אותך לחצי גמר גביע דיויס עם הגרלה טובה, ביתיות וקצת מזל. זה לא יכול לקרות בספורט קבוצתי.

YB 12 ביולי 2009

תומר חרוב- צא שמח ומקווה שתעשה חיים בבילוי. אולי אפילו תתפוס זיון עם איזו דוגמנית (צוחק כמובן…אתה בטח גבר הרבה יותר מוצלח מנבחרת הדייויס הישראלית).

רונן דורפן 12 ביולי 2009

טל – אין ספק שהיום קשה יותר להיות עם נבחרת כדורסל טובה מאשר טניס. אבל ב-1979 כדורסל היה מקצועני אולי ב-7-8 מדינות באירופה. לרוב בזכות איזה מהגר אמריקאי – ברבנדר, קמיל דריקס, טל ברודי… אני לא יודע אם היית כבר מי שעוקב אחרי כדורסל אז. זה לא היה רציני בשום רמה.

רונן דורפן 12 ביולי 2009

עזי – נסחפת לגמרי. לא שהם לא שלחו דרים-טים. ולא שהם לא שלחו איזשהו מקצוען. גם את שחקני המכללות הטובים הם שלחו רק לאולימפיאדה. לאליפויות עולם היו שולחים לרוב נבחרת קונפרנס כלשהי. פעם הגיעה לישראל "נבחרת ארצות הברית" שייצגה את קונפרס המטרו-7.
אבל אין לי בעיה עם השוואה לאליפויות אפריקה של שנות החמישים עד השבעים. כשנבחרות אפריקאיות הגיעו למונדיאל וחטפו תשיעיות.

ירון ארבל 12 ביולי 2009

נראה לי שכן צריך לקחת בחשבון גם את שיטת המשחקים כשרוצים לדבר על גדולה של הישג. לומר שלהגיע לחצי גמר דיוויס קאפ זה כמו להגיע לחצי גמר מונדיאל, כמו שכתבו בכל מיני מקומות, זו דמגוגיה קטנה או חוסר הבנה גדולה.

כל עוד אתה בבית העליון מספיק 6 נצחונות בטוטאל על שתי נבחרות כדי להגיע לחצי גמר. בכדורגל 6 נצחונות לא בהכרח יספיקו כדי להעפיל למונדיאל עצמו, וזה עוד לפני שני שלבי אלמינציה במונדיאל עצמו שבהם אסור להפיל משחק. בכדורסל גם כן יש מוקדמות (לרוב הקבוצות) ובאליפות עצמה עד החצי גמר צריך לעבור שני בתים ומשחק אלמינציה ברבע גמר. המסלול לחצי גמר הוא הרבה יותר קשה.

השיטה בדיוויס, בטח כשהיא הטוב מ…, גורמת לחצי גמר להיות במרחק הרבה יותר נגיש מאשר באליפויות אחרות. מספיק יריבה פצועה וחבולה בשלב הראשון והתעלות ענקית (חד פעמית או לא) מול קהל ביתי ברבע גמר ואתה שם. אתה משחק רק נגד שתי נבחרות ואם אחת פצועה והשניה לא מוכנה מנטאלית זה מספיק. בכדורגל וכדורסל זה ה-ר-ב-ה יותר קשה כשכל יום פוגשים קבוצה אחרת והדרך בכללותה ארוכה יותר.

פחות מפריע לי העניין שלא כל השחקנים הגדולים באים. מהתחום שלי יכול לספר למשל שכשנבחרת הצעירה זכתה במדליית כסף של אליפות אירופה בכדורסל של 2004 (הלפרין, לימונד, אליהו) זה היה באליפות שחסרו בה לא מעט כוכבים (בניגוד למדליית כסף של 2000 באליפות שהיתה אולי הכי מוכשרת בהיסטוריה), אבל זה עדיין לא אומר שאין סיבה להיות מאוד-מאוד גאים. אין יותר מדי אליפויות בינ"ל (בטח כאלו שנערכות כל שנה) שכל הכוכבים מתייצבים אליהן, ובכל זאת מי שלוקח אותן מגיע לו כבוד. הישג הוא הישג הוא הישג. זה לא שניצחו נכים ומוגבלים. מניח שהרוב המוחלט לא באמת חושב שאנחנו מעצמת טניס כזו גדולה ושאנחנו אכן הרביעים בטיבם בעולם מעבר לנקודת זמן הספציפית הזו בעקבות נסיבות כאלו ואחרות. אם אני שוגה, אז אולי כן צריך לזעוק את זה מעל כל בניין.

כל זה…לשניה לא לוקח דבר מההישג הגדול של הטניס שלנו. לנצל הזדמנויות (הגרלות נוחות, פציעות אצל היריב וכו') זה בהחלט חלק מהספורט. אפילו גדול מאוד.

בשורה התחתונה, בתקווה גדולה שאני לא משוחד, נשאר עם המקום השני בטורינו כהישג הכי גדול.

קצת תיקונים לשליט"א דורפן. רק שליש מאותה נבחרת היו תוצר של הכדורסל האמריקאי. הם כן היו חצי מהשחקים המשמעותיים באליפות, אבל צריך לקחת בחשבון שארואסטי, ינאי וכמובן כמובן מ.י.ק.י היו שחקנים מאוד חשובים כשברקוביץ' הוא ה-כוכב. בארי לייבוביץ' היה בן 34 ובערוב הקריירה. הוא לא נתן אליפות גדולה בלשון המעטה. גם אריק מנקין לא היה קארים עבדול ג'אבר של האליפות.

אכן הכדורסל האירופאי היה פחות מפוזר אז (ברה"מ במקום רוסיה, ליטא, אוקראינה ולטביה. יוגוסלביה במקום סרביה, סלובניה, בוסניה, מקדוניה וקרואטיה, עדיין בלי נוכחות של יוון וטורקיה) אבל כן היו קבוצות חזקות אחרות שהיום לא קיימות בטופ של הכדורסל כמו בולגריה, פולין וצ'כוסלובקיה. צרפת מההתחלה היו נבחרת חזקה. ספציפית באותה תקופה היו להם שנים לא טובות, אבל אי אפשר להגיד שרק בשנים האחרונות הכדורסל הצרפתי התחיל להיות כח משמעותי בכדורסל האירופאי, וכמובן זה שלא היו קרואטיה וסלובניה רק הופך את הניצחון על יוגוסלביה (אלופת העולם בהרכב מלא…) לכזה ענק.

זה שניצחו בשניה האחרונה ובלי זה נופלים למקומות 9-12… זה הספורט וזה מה שעושה את ההבדל בין הישג ענק לעוד אליפות. חסרות נבחרות במונדיאל או היורו, שעשו טורניר גדול למרות שהגיעו רחוק רק בזכות שער בדקה ה-90 בשלב הבתים או השמינית גמר? אם ניצחון אחד היה ההבדל הין 9-12 לבין הגמר זה משהו אחד, אבל אחרי הניצחון על יוגוסלביה הגיעו גם נצחונות על ספרד וצ'כוסלובקיה.

ואם הובן לא נכון.. הישג ענק של הנבחרת דיוויס. כיף גדול. מרגש. אין כמו להיות אנדרדוג ולנצח. הלוואי שגרמניה ינצחו ויבואו לפה. אבל…כן, בראיה היסטורית וכו', צריך גם פרופורציות נכונות.

YB 12 ביולי 2009

חידה ליודעי ח"ן:
מה הקשר בין אריק מינקין (כך יש לכתוב את שמו) למנצ'סטר יונייטד?

רונן דורפן 12 ביולי 2009

ירון ארבל – אכן תקנו אותי כבר לגבי כמות האמריקאים. אבל דבר אחד אי אפשר לשנות – כל הכדורסל האירופי כולו הכניס כדורסלן לאן.בי.איי רק ב-1984. הענף לא היה קיים בצורה רצינית באירופה. אם תסתכל על תוצאות המשחקים האולימפיים של שנות הששים והשבעים תראה שאחרי ברית המועצות ויוגוסלביה הנבחרות הבאות באיכותן הם לא אירופאיות – וכוללות את קנדה, פורטו ריקו, קובה, ברזיל ומקסיקו.
נורא צר על עניין טורינו 1979. אבל כפי שעזי ציין – זה היה דומה לאליפויות אפריקה בכדורגל בעידן בו נבחרות אפריקאיות ספגו תשיעיות במונדיאל או בכלל לא הגיעו למונדיאל.

אפשר גם לראות את זה כך: באליפות אירופה בטורינו לא השתתף אפילו כדורסלן אחד בין 100 הטובים בעולם באותה שנה. בגביע דייויס בשלב הנוכחי כמעט כל השחקנים (לא כולל הראל לוי) הם כאלו.
המיסטיפיקציה סביב טורינו היא בגלל החשיבות שישראל מייחסת לכדורסל – הרבה בגלל עניין מכבי תל אביב. אבל ב-1979 כדורסל עוד לא קרה באירופה. וברגע שקרה – ישראל נעלמה. כי מעשית הכדורסל בישראל לא יותר רציני מהכדורגל. נבחר עכשיו ישראלי בדראפט – הרבה אחרי שכחמישים מדינות הכניסו שחקן לאן.בי.אי. כולל אירלנד, ניו זילנד, הונגריה, פינלנד וכל מיני מדינות אפריקאיות.

אופיר 12 ביולי 2009

נחמד שהמקטרגים מצאו קרדום לחפור בו בדמותו של דווידנקו. דווידנקו הוא אחד משחקני גביע דיוויס הגרועים בתולדדות המפעל, וכן, יש דבר כזה "שחקן גביע דיוויס". ג'יימס בלייק, לדוגמא, הוא עוד שחקן גביע דיוויס עלוב שהצליח להיחנק ולהפסיד משחקים בטוחים גם כשהיה בשיאו האבסולוטי. מדובר בשחקנים שנלחצים מהמעמד הייצוגי ומתפקדים הרבה מתחת לרמתם הרגילה במפעל הזה.
אנדי רודיק, לייטון יואיט ודויד נלבנדיאן הם שחקנים שמתעלים במפעל הזה גם כשהם בכושר רע בסבב, בגלל המשמעות שלו עבורם.
אני קורא פה תגובות שהן פופוליסטיות בתכליתן: רודיק כרגע הוא הטניסאי השבור בעולם, נפשית ופיזית. בכל קונסטלציה אחרת הוא היה נוסע עד לאפגניסטן כדי לשחק בגביע דיוויס. הוא גם זכה בו (לפני שנתיים כמדומני), אחרת היה משתתף גם במצבו הנוכחי.

רונן דורפן 12 ביולי 2009

YB – האם אוהד אברטון לא צריך לשמוח על ניצחון על מנצ'סטר יונייטד כי הוא לא מבטא עליונות אמיתית של אברטון על יונייטד? טיעון מוזר משהו?

אופיר 12 ביולי 2009

שכחתי להוסיף שאין לי ספק קל שבקלים שדודי סלע היה מנצח את דווידנקו, וזה בגלל שאני עוקב אחרי טניס באדיקות, לא בגלל שאני לאומן פטריוטי פאשיסט אונס ערביות, וכמובן שאני כזה – הרי שמחתי היום.

YB 12 ביולי 2009

הכדורסל הישראלי, ואני חושב שאפילו ירון ארבל יסכים, הוא בושה וחרפה. חוץ מכספי ואליהו אין כאן כלום. הלפרין לא שחקן. גם לא גרין, או טפירו ו/או בורשטיין בכושרים הנוכחי. ובכל מקרה, כל החבורה הזו כמקשה אחת מביישת את שחקני העבר שישראל הצמיחה. אז נכון שכספי אנרגטי ומבטיח ואליהו טאלנט אמיתי, אבל חוץ מהם באמת אין כלום. והמצב השלילי הזה כבר מתרחש הרבה מאד זמן. למעשה, מאז שנות ה-90 המוקדמות לא גדלו כאן שחקנים באמת איכותיים (אני גם לא ממש מחזיק מעודד קטש, לדעתי גדול האובר-רייטדים אבל לא חייתי בארץ בחלק מתק' זוהרו, אז אולי אני טועה).
ובכלל, גם אם היו גדלים בארץ ישראלים מוכשרים עדיין היה מבאס לראות כאן כדורסל כי הליגה כל כך לא תחרותית (ודי איכותית) אז מכבי פשוט הייתה משתלטת על כל המוכשרים ומייבשת את מרביתם. בקיצור, המצב און דה פייס. הכדורסל האירופי לא מספיק טוב. הוא לא משודר מספיק. האירופאים הצעירים המוכשים כולם גולים לאן.בי.אי. מרביתם מתבזבזים. לאירופה מגיעים כל מיני דרופ אאוטס אמריקאים, ברובם לא מספיק טובים.
בשבילי כדורסל היום זה רק טורניר ה-NCAA ופלייאוף ה-NBA. חוץ מזה תעזבו אותי מהספורט הזה.

ירון ארבל 12 ביולי 2009

אתה מקצין… לא שקנדה, קובה וברזיל לא סיימו במקומות גבוהים באולימפיאדות ואליפויות עולם של אותן שנים (אגב, המגמה נחלשה בסביבות אותה תקופה של סוף שנות ה-70) אבל בהחלט בהחלט בהחלט האירופאיות היו באותו אזור, לרוב במיקום גבוה יותר.

אבל… כל זה בכלל בכלל לא שונה מהמצב של היום. גם כשהכדורסל האירופאי מאוד התקרב לטופ של האן.בי.איי, אתה לא רואה את מקומות 1-8 נשלטים באופן טוטאלי ע"י ארה"ב ואירופאיות במפעלים הגדולים. יש לך את ארגנטינה, פורטו ריקו, אוסטרליה ועדיין ברזיל שנותנות פייט טוב על מקומות בטופ.

לרגע לא אטען שלא היה מרחק גדול מאוד בין הטופ של האן.בי.איי (כלומר הטופ של הענף) לשאר העולם, אבל הוא היה מרוכז במדינה אחת בלבד. מה שקרה מתחת לזה עומד בפני עצמו.

לכן זה לא דומה לעידן שאלופת אפריקה עולה למונדיאל וסופגת תשיעיות מכל נבחרת אירופאית או דרום אמריקאית שהיא פוגשת (כלומר יש ה-ר-ב-ה נבחרות יותר טובות ממנה), אלא למצב שאלופת אפריקה עולה למונדיאל, אין לה שמץ של סיכוי מול ברזיל אבל םע כל השאר היא מתמודדת יפה מאוד. זה כבר יותר דומה לתאור המצב.

YB 12 ביולי 2009

דורפן- טיעון יפה עם אוהד אברטון. ברור שהוא צריך לשמוח על ניצחון על מאן יונייטד וברור שאוהדי הדייויס של ישראל צריכים לשמוח מהניצחון על רוסיה. אבל בניגוד לאוהד אברטון, שמחוייב לפגוש במציאות בעוד שבוע, אוהדי הדייויס יכולים לשקר את עצמם במשך הרבה מאד זמן. תאר לך שנשחק נגד גרמניה בחצי הגמר. ואז שוב טומי האס לא יבוא. וישחקו קולשרייבר והנו ניים הזה בק. וישראל תנצח. הישג כזה ייתן לטניס הישראלי לגיטימציה לא להתקדם ואף ללכת לאחור עוד 20 שנה. לכן כל הדבר הזה די מסוכן.

ירון ארבל 12 ביולי 2009

האמת… משהו שאפשר לבדוק עובדתית, כדי לקדם את הדיון פה על כמה איכותי הוא הדיוויס, ומי שיותר בענף בטח יוכל לענות על זה בקלות.

16 נבחרות בבית העליון. אם נשאיר רגע את שחקני הזוגות בצד, כל קבוצה רושמת 3 שחקני יחידים למשחקים (אאל"ט). זה אומר 48 שחקנים. כמה מאותם 48 מדורגים בטופ 70? כמה מה-24 של הרבע גמר הם בטופ 40?

באבא ימים Old Timer 12 ביולי 2009

YB בוא נשאל את השאלה שוב:

האם אוהד של יוון לא אמור לשמוח על הזכיה ביורו? האם אוהד תורכיה לא אמור לשמוח על ההעפלה לחצי גמר המונדיאל- במילים אחרות. האם השמחה אל גדולה יותר ככל שההישג חד פעמי יותר ולא להיפך?

באבא ימים Old Timer 12 ביולי 2009

אגב לפי התגובה שלי אתה לא הדיסלקט היחיד פה.

– במילים אחרות = במילים אחרות –

אל=לא

יואב 12 ביולי 2009

עודד קטש אוברייטד..משעשע. כן, אתה בהחלט טועה ולא צריך לחיות כאן בימי הזוהר שלו כדי לדעת את זה. רק לראות אותו משחק חמש דקות.נו שויין, למה לא סיפרו את זה לאוברדוביץ…

גיל 12 ביולי 2009

המבחן האמיתי להשג יהיה אם הוא יופיע מחרתיים בPTI. אני אישית לא זוכר שדיברו שם כמעט על גביע דיוויס, אבל צריך לזכור שהפתעות מרעישות בכל ספורט מקבלות כותרות ואין זה בהכרח מעיד על הפופולאריות של הענף. רק לפני שבועיים הניצחון של ארה"ב על ספרד והכמעט ניצחון על ברזיל עשו המון כותרות בארה"ב, אבל זה לא אומר שכדורגל הוא ענף כל כך פופולארי (למרות שיש שיפור).

מסטול מאושר 12 ביולי 2009

YB אתה חריף חכם שנון וכנראה מבין הרבה יותר ממני בספורט אבל אני חייב לציין שאתה שובר סטלות רציני
אוקיי אז הכל עלוב בישראל וחסר יכולת,ובכלל כל הישג הוא מקרי והכל חולף…
אז מה?
במקום לקרוא פה בתגובות על הבק הנד של דודי סלע או להסתלבט על הפרשנות האיומה בערוץ חמש אני קורא פשוט דברים שליליים ומבאסים.
אכן אתה נכס צאן לבלוג,אבל שחרר קצת…

ועכשיו לדברים החשובים שאליהם התכנסנו:
האם שלמה צורף הוא מגדול גרועי פרשני ישראל אי פעם?
האם הוא יכול להעפיל לחצי גמר גביע דיוויס בפרשנות גרועה?
(YB הנה אני מרים לך להנחתה…אני מחכה לתגובה שאומרת שרמת הפרשנות הגרועה בארץ לא כל כך גרועה ורק בגלל מזל ופציעות של פרשנים עולמיים גרועים אחרים שלמה צורף הגיע להישג הזה…:) )

YB 12 ביולי 2009

יואב- בוא נשכח מקטש. באמת לא חייתי בארץ כמעט בכל תקופתו אז לא לעניין לדבר על יכולתו. למרות שממה שראיתי לא ממש התלהבתי. וגם אני לא חושב שזה מקרה שמכבי התחילה לזכות בגביעי אירופה רק לאחר שמקדונלד החליף אותו. ולפי מה ששמעתי, גם בפאו הוא היה כמעט כל השנה שחקן מחליף. אבל עזוב את קטש. דעתי לגביו לא חשובה ולא מספיק מבוססת.

באבא ימים- אולי השמחה כן גדולה יותר ככל שההישג יותר חד פעמי. אבל אם אני יווני, אני לא שמח מי יודע מה מההישג של נברחת יוון ביורו 04'. במובן מסויים ההישג הזה הביא לכדורגל היווני יותר בושה מתהילה. גם אם ישראל הייתה משחקת מגעיל ומעפילה למונידאל לא הייתי שמח.
בנוגע לטורקיה ומונדיאל 02' ואפילו יורו 08'- בהחלט יש סיבה להיות שמח. ואגב, תראה שההישג הראשוני לא היה חד פעמי.
אבל למרות הכל הנק' שלך די נכונה. הישג נדיר באמת משמח יותר מהישג שחוזר על עצמו במובן כזה או אחר. אז יאללה, כולם לשמוח בגלל ניצחון נבחרת גביע דייויס. כולם חוץ ממני.

YB 12 ביולי 2009

מסטול מאושר- גרמת לי לצחוק הרבה. לא אוסיף מעבר לכך.

אופיר 12 ביולי 2009

גרמת לי לצחוק בקול רם בשורה האחרונה, יש בך איזשהו חן אנדרדוגי…

ניר 12 ביולי 2009

אני מבקש להקפיד ולכתוב שישראל כרגע היא בין 4 הראשונות בעולם, ולא בין 4 הטובות בעולם.
אין ויכוח שישראל כרגע היא בין 4 הראשונות בעולם ואין גם ויכוח שישראל כרגע היא לא בין 4 הטובות בעולם.
ועדיין כמו שציפי אובזילר אמרה:
אל אל ישראל

התלמיד(לשעבר) 12 ביולי 2009

לא מבין על מה כולם מאושרים… נכון ההישג הוא גדול, אפילו מעולה… דודי באמת שחקן מדהים, הראל התעלה על עצמו ונתן מופע מעולה גם של טניס וגם מנטליות(צריכים להראות את המשחק שלו לסטודנטים לפסיכולוגיה ולחיילים לפני קרבות), אנדיוני עשו את המוטל עליהם אבל ויש אבל גדול… בעוד 5 שנים מישהו חושב שמה שההישג הזה ישנה? רוסיה תהיה עדיין ברמת ה8 נבחרות הכי טובות ואילו ישראל תדשדש הרבה מאחור. אין לנו עתיד בטניס ל10 שנים הקרובות! אין שום שחקן מתחת לגיל 18 שאפשר להגיד עליו שהוא יכול להיות ב150 הראשונים בעולם בעתיד. הכי עצוב הוא שבמדינה המחורבנת שלנו(YB מותר לי להגיד שהמדינה היא שלנו? זה לא פאשיסטי מדי?) אף אחד אפילו לא חושב לתעל את ההישגים העכשווים ואת הפופולאריות הגוברת למען העתיד.. במקום שמועצת ההימורים תשקיע את המיליונים שלה באצדטיון של באר שבע, או חיפה או פתח תקווה הייתי מעדיף שהטניס ושאר ענפי הספורט הפחות מתוקצבים יקבלו את הכסף. תחשבו מה יקרה אם במקום לבנות אצדטיון של 30000 מקומות שיתמלא רק פעמיים בשנה יבנו אצטדיון של 10000 מקומות שיהיה מפוצץ כל השנה ואת שאר הכסף ישקיעו בבניית מתקנים ראויים לטניס, בבניית אקדמיית טניס רשמית במדינה ובעידוד צעירים לערוק ממגרשי הכדורגל אל מגרש הטניס. בעקבות ההישגים של דודי, אנדיוני והנבחרת בשנים האחרונות אני רואה איך הדור הצעיר ובכלל גם אנשים שהם לא פריקים של ספורט כמוני או כמו שאר הנוכחים בפורום מגלים עניין רב במשחק הזה. אז כן, הרווחנו ביושר את הזכות לשמוח היום, אבל מחר יהיה יום עצוב

יורם אהרוני 12 ביולי 2009

שני תיקונים : 1) הפסד ליוגוסלביה ב- 1979 לא היה שולח את ישראל לבית 9 – 12 אלא לבית 7 – 12, כאשר היא גוררת אתה מהבית המוקדם הפסד לצרפת… הניצחון בנקודה על יוגוסלביה שהושג אחרי טעות שיפוט חמורה (פיני חוזז נתן זינוק התאבדות על יוגוסלבי שנכנס לסל והשופטים פסקו חוץ לישאראל במקום עבירה ליוגוסלביה…)משמעותו היה עליה לבית 1 – 6 כשהיא גוררת אתה ניצחון על יוגוסלביה. בנבחרת היו ארבעה ילידי ארה"ב: סילבר, קפלן, מנקין לייבוביץ'.
2) דימה קרויטר ניצח באליפות עולם לגיל 17 ולא באליפות עולם לנוער שהיא אליפות עד גיל 19.

IDO 12 ביולי 2009

ראשית – אם בגודל הגביע עסקינן, הרי שגביע דיוויס הוא הגביע הגדול מכולם. אפילו פסימסט כמו התלמיד לשעבר יואמר "וואו" כאשר יראה את הגביע מונח בתוך ארון הזכוכית!

שנית – גביע דיוויס הוא הקטר שמניע את גלגלי הטניס בכל התאחדות טניס. ולמי שרוצה הוכחה לקטר ששמו גביע דיוויס, יזכר בסרביה וקרואטיה שהגיעו להישגים בדיוויס תחילה.

לכל אותם הורסי שמחות מעליי רק אציין כמה מהאירועים הגדולים של גביע דיוויס ב-5 השנים האחרונות:
הנצחון ב5 מערכות של לייטון על פדרר ב 2005 כשהוא מפגר 2:0 ו 4:1 בשלישית.
השנה המופלאה של ראפא ב 2008: (למען הדיוק מפברואר עד פברואר): 3 מייג'ורס, מדליית זהב אולימפית, וגביע דיוויס לספרד.
שחזור נבחרת החלומות של ארה"ב עם בלייק, רודיק והבריאנס ב- 2007 (נבחרת החלומות המקורית כללה את סמפרס, קורייר, מקנרו).

קלאסה.

מיכאל 12 ביולי 2009

לאן נעלם גלעד בלום ?

S&M 12 ביולי 2009

כנסו לפרופורציות, אתם נסחפים. זה לא גדול ההישגים של הספורט הישראלי. שחמורוב הייתה בגמר אולימפי, היו קופצים במוט בגמר אולימפי, שייטים וג'ודאים זכו במדליות, הכדורסל באירופה ועוד ועוד.

אם היה מפעל דומה בשייט ו/או בג'ודו, נבחרת ישראל הייתה מגיעה להישג כזה באופן קבוע. תמיד יש בארץ כמה שייטים וכמה ג'ודאים בצמרת, גם אם לא הכי גבוהה, אבל מקבץ מספיק לתוצאות כאלה.

יכול להיות שאני אומר שיש היסחפות על רקע זכיה של שכן שלי, שחר יעקב, בתואר סגן אלוף אירופה לנוער בשייט (לייזר רדיאל, דגם אולימפי), שנה אחרי שזכה בתואר אלוף אירופה והעולם (תחרות משותפת לשני התארים). ובעוד שבועיים הוא באליפות העולם ביפן. אז נכון שלא באו 10,000 לראות אותו, וגם הרחובות לא היו ריקים בזמן שהטלוייזיה לא שידרה את המשט – אבל העפלה לחצי גמר דייויס היא יפה – אבל בהחלט לא גדול ההישגים של הספורט הישראלי.

כשיגיעו לגמר או יזכו – אפשר יהיה להתחיל לדבר על "גדול ההישגים" וכו'.

גילוי נאות: אני חושב שזה הישג גדול, אבל יכול להיות שאני לא מפרגן מספיק גם בגלל כל המסביב – המעבר ליד אליהו שלווה בטונים צורמים; הריב המכוער בין רם לארליך; מחירי הכרטיסים המטורפים שכמו מחשבה של כל ישראלי נועדו לדפוק קופה ולברוח; הנאומים הפתטיים בסוף לקהל שהביאו אותי להתנתק מהטלוויזיה במבוכה.

דותן 12 ביולי 2009

מיכאל – גלעד בלום שוקד על תגובה ל YB …

אריאל 12 ביולי 2009

איך אני אוהב את כל אותם עוכרי שמחות שרק מחפשים לספר לנו כמה ההישג הזה חד פעמי ולא משמעותי. אני מניח שאם YB היה חי בתקופת התנ"ך הוא היה מספר לנו שבעצם גוליית זלזל ודוד לא היה קטן כמו שעשו ממנו ובכלל – לגוליית היו עוד שלושה אחים גדולים ממנו אבל הם בדיוק היו עיפים ולא רצו לבוא לקרב. שלא לדבר על החיתים והיבוסים, שבכלל היו גדולים פי שניים מהפלישתים. על זה נאמר – יאללה, יאללה.
כל סנסציה ספורטיבית מורכבת משילוב של נסיבות, לפעמים זה ביתיות, כמעט תמיד זה יריב שמזלזל (ראה ערך סאפין בתחילת השבוע), לפעמים איזה טעות שיפוט וטיפה מזל אף פעם לא מזיקה. אז מה, זה לא מקטין מגודל ההישג. ומה שנעשה אתמול הוא בהחלט הישג הספורט הישראלי הגדול ביותר לפחות מאז הנבחרת של 79' – אני לא רואה סיבה לנסות להאדיר אחד על חשבון השני. להשוות את זה לאיזה מדליה בספורט זניח כמו ג'ודו או שיט זה מצחיק. מדובר באחד מחמשת ענפי הספורט הפופולריים בעולם ואנחנו אחת מארבע הנבחרות הראשונות בו, כל מי שמנסה בכלל להוריד בגודל ההישג הוא לא ממש אוהד ספורט אמיתי לטעמי, כי הרי בשביל מה אנחנו רואים ספורט אם לא בשביל ניצחון האנדרדוג?

יורם אהרוני 12 ביולי 2009

גדול ההישגים? מה זה באמת משנה? אני חושב שכל העיסוק בבחירת גדול ההישגים, ספורטאי השנה, הספורטאי המצטיין של האליפות היכל התהילה וכדומה הוא עיסוק סרק. השנה החליטו באליפות ישראל באתלטיקה לבחור את דורית נאור כאתלטית השנה. דורית היא מטילת כידון בת 39, אם לילדים, בעלת תואר ד"ר ועובדת במשרה מלאה והיא באמת סמל ומופת והלוואי שיהיו הרבה כמוה. אבל אייך כל זה קשור לתואר אתלטית השנה? הרי אירנה לנסקי ספורטאית בעשר דרגות מעליה ויש עוד כמה אתלטיות המדורגות גבוה ממנה בדירוג העולמי של המקצוע שלהן. רוצים לתת גביע הוקרה? שיתנו! אבל אייך זה קשור לבחירת אתלטית השנה… זו רק דוגמה קטנה. לדעתי בספורט יש תחרויות של ממש עם מנצחים ברורים ולכן לא צריך בכלל לעסוק בשאלה האם הישג בכדורסל הוא גדול מהישג בג'ודו, כדורגל, טניס או שייט.

גיל 12 ביולי 2009

מה שאני לא אוהב בדיונים הללו זה הניסיון לגמד את הדיעות של אחרים כאילו הן לא לגיטימיות. זכותם של אנשים לחשוב שזה גדול הישגי ישראל ב30 שנה האחרונות. אני לא בא לזלזל בהישג אבל לדעתי צריך קצת פרופורציות. השג ספורטיבי ענק הוא בעיניי שילוב של יכולת עילאית מול הספורטאים הטובים בתחום ולא רק עניין של מזל או הגרלה. אני למשל מעמיד את ההשגים של אברבוך לאורך השנים כהשגים הגדולים ביותר של הספורט הישראלי כי הם עקביים, בתחרויות חשובות ומול הצמרת העולמית. אפילו בגביע דיוויס אני חושב שההשג של הניצחון בצכ'יה היה איכותי יותר, ואפילו הניצחון ההרואי נגד שוויץ היה טוב יותר, למרות ששניהם לא הביאו עלייה לחצי גמר.

אגב, לגבי כדורסל שוכחים שב1987 ישראל הגיע למקום ה-7 בעולם שזה השג כמעט בלתי נתפס ומשום שם די נשכח.

אריאל 12 ביולי 2009

גיל – קיבלנו את ההגרלה הכי קשה שיכולה להיות, ואפילו לא נתנו לרוסים "להנות" ממזג האוויר הישראלי. לפני שנה היו פה הרוסיות בגביע הקונפדרציה ונתנו לנו בראש. בדיוק בגלל זה מדובר בהישג ענק – לא עלינו לחצי הגמר כי נתקלנו בהגרלה קלה – היתה לנו הגרלה קשה מול הנבחרת מספר אחת בעולם – ועברנו אותה ב-3:0 חלק תוך תצוגת טניס מעולה. בדיוק בגלל זה מדובר בהישג ספורטיבי עצום.

ניינר 12 ביולי 2009

באמת עם כל ההתלהבות והשמחה, עדיין נשאלת השאלה איך ערוץ הספורט מרשה לעצמו לעלות לשידור עם "פרשן" עילג ואינפנטיל כמו שלמה צורף? עצוב ש"פרשן" כזה שותף בשידור של אחד מרגעי השיא של הספורט הישראלי בשנים האחרונות. במחשבה שנייה זה לא מפתיע. ערוץ שמחזיק ב"שדר" כמו אבי מלר, יכול להחזיק גם "פרשן" כמו צורף. פשוט מביך
ועמובן, מילה טובה לשרת הספורט הנפלאה שלנו, שמעודה לא שמעה על המושג גביע דייויס, אבל ברגע ששמעה שיש כאן פוטו אופ ישר עשתה פן וקפצה להצטלם, כאילו שהיא שייכת לארוע הזה במשהו.

עזי 12 ביולי 2009

אריאל, הנשים זה פדרציה ולא קונפדרציה ומה לעשות הרוסיות טובות מהרוסים בטניס. ולעניין, ההישג הוא גדול – אני דירגתי אותו לעיתון חמישי ברשימת ההישגעם הישראלים אבל זה כמובן נתון לויכוח וסובייקטיבי – מנגד צריך לזכור שטניס הוא ספורט פופולארי מאוד, אבל הוא קודם כל ספורט יחידים, הנבחרות בו פחות חשובות. בדיוק כמו שבאופניים יש קבוצות אבל מי שייקח את התהילה הוא היחיד או באנלוגיה האהובה על רונן זה כדורסל אירופי לעומת האן.בי.אי. ישראל אירחה שבעה משמונה המשחקים האחרונים )והיחיד בחוץ היה ללא קהל), שחקניפ יריבים פרשו וכו'. מנגד ישראל היתה אנדרדוג קלאסי, היה טניס איכותי והפתעה והישג גדול.

גלעד בלום 12 ביולי 2009

וואי בי-אתה מעיק.

הנצחון בדייויס-הישג ענק,נדיר ואולי חד פעמי.

לאלה שאומרים פוקס-מדובר בגביע שנתי,לא במונדיאל אלא טורניר נוק אאוט שנתי,ולכן באופן טבעי יש פציעות והיעדרויות של שחקנים מידי פעם אבל באופן כללי זה מפעל חשוב שבו משתתפים רוב השחקנים.השנה אפילו מחלקים נקודות דרוג על נצחונות בדייויס.באופן טבעי בטורניר נואאוט יש מצב שנבחרת קטנה תתפוס שנה משוגעת,צריך שילוב מקרים מסוים וזה מה שקרה לנו השנה אבל בכל זאת השחקנים צריכים לעשות את העבודה וכשזה קורה זה מרומם את הרוח ומשמח את האנשים גם ברמה האנושית של אהדה לשחקן מסוים,מעבר לאהדה הפטריוטית,אני בטוח שבאוקראינה או בשבדיה היו לא מעט צופים שצפו במשחק הזה ואהדו את ישראל כי היא היתה האנדרדוג.

הולך בטל 12 ביולי 2009

הספורט הישראלי ירוד ? הספורטאים הישראלים עלובים ?

כנראה שכן,אבל לעולם הספורט הישראלי והספורטאים הישראלים יהיו טובים יותר,מוצלחים יותר ומעניינים יותר מאותם אנשים יהירים שמסקרים אותם וכותבים את הגיגיהם רוויי הביטול,השנאה והתיעוב (העצמי ?)

אנו חיים בעידן הקופמניזם ובניו החורגים.

ספיידרמן בקיבוץ 12 ביולי 2009

מצטרף לגלעד בהתייחסות ל yb , לא רואה צורך להרחיב מעבר.
אני חושב שכל עוכרי השמחה, מיישרי הפרופורציות ונביאי הזעם מתעלמים מהיבט אחד שמלבה אף הוא את החגיגות. משהו קטן וזניח שנקרא השחקנים והמאמנים. בשביל החברה האלה זה הישג של פעם בחיים (ואני מאחל כמובן שיהיו עוד), לשחק ביד אליהו מפוצץ, להיות חלק מקבוצה – מנבחרת, ולנצח נצחון כזה…אז לבקש מהם לשמור על פרופורציות? קטנוני ומטופש. לא כולם גור שטיינברג, שכבר בראיונות מיד אחרי הזכיה של גל פרידמן התייחס למצב השיט בארץ באופן ביקורתי (ואני לא אומר זאת נגדו, זו זכותו המלאה). אז השחקנים חוגגים ארוע היסטורי בחיים שלהם, ואני שמח בשמחתם. ואלה הפרופורציות הנכונות.
הייתי במשחק העליה של הפועל חולון כדורסל מהליגה השלישית לשניה לפני כמה שנים – משחק מכריע נגד רחובות, אולם פחים מפוצץ. בסוף המשחק חגגנו כאילו אין מחר. מבחינת פרופורציות? הגזמנו כנראה….מבחינה אנושית – העובדה היתה ונותרה שגם אחרי אליפות וגביע בלתי נשכחים זה היה ונותר אחד מארועי הספורט הגדולים שהייתי בהם.

אביעד 12 ביולי 2009

YB, משפט אחד הזוי שלך לגבי אי שידור גמר גביע דייויס תפס את תשומת ליבי- לטענתך שידור כזה היה מתרחש "אם אנשים היו דורשים זאת מערוץ הספורט (במכתבים, אך בעיקר בטקסטים בתקשורת, שאמורה לייצג את הלך הרוח בציבור)". אתה רציני?! באופן עקרוני, מה שאתה בעצם אומר זה שערוץ הספורט היה משדר את גמר גביע דייויס אם היו יותר כתבות בערוץ הספורט וב ONE שהיו דורשות זאת (החתול והשמנת, נשמע מוכר?). אני מצטער, אבל באמת שלא נראה לי שהכתבות המצויות באתר ערוץ הספורט וב ONE ביום חול רגיל משקפות את העניין בציבור. מה שאתה טוען זה די הזוי – בערוץ הספורט לא מופיעות כתבות על גביע דייויס אלא על האימון של הפועל ת"א וזה מוכיח שהציבור מתעניין יותר באימון של הפועל ת"א אז אין מה לשדר את גביע דייויס. 10,000 איש בצהרי שישי שבת ביד אליהו ואלוהים יודע כמה עוד עשרות אלפים שצפו בבית הוכיחו שאתה טועה. נכון, חלק גדול מהצופים היו כאלה שצפו רק בגלל צירוף המילים "ישראל" ו"הישג", אבל אני מבטיח לך שבדמינטון או לקרוס לא היו מושכים כמות דומה (מבלי לזלזל בענפים אלו כמובן).
בקשר להישג עצמו – נכון, העתיד בטניס שלנו נראה קודר. ודווקא בגלל זה אתה צריך לשמוח על ההישג הזה. כי ההישג הזה יכול להיות מקפצה שדרכה נשפר את העתיד, יותר ילדים בני 10 אולי ירצו להתחיל לשחק טניס, יהיה לראשי הענף קייס בבואם לנסות ולהגדיל את התקציב, לא יודע מה. אם נשתמש בזה נכון, ההישג הזה יכול וצריך לעזור לעתיד הטניס הישראלי, אז אולי במקום לקטול ולהוריד, תתמקד בזה?

ספיידרמן בקיבוץ 12 ביולי 2009

קראתי שוב את התגובה שלי ואני מבקש להבהיר שאני לא משווה בין הפועל חולון לנבחרת הטניס מבחינת גודל ההישג, אלא מבחינת החוויה של להיות חלק ממשחק של פעם בחיים. ענינית אני שייך לאלה שחושבים שזה הישג שלפחות לא נופל מהמקום השני בטורינו

פילוסוף רדום 12 ביולי 2009

YB – אני מאחל לך שתצליח לתפוס את {מושא הערצתך} (השלם כאוות נפשך אני הייתי שם את אנה איבניסוביץ')במצב הכי פגיע שלה, אחרי פרידה מגעילה, שתויה, וחרמנית, ותצליח בלשונך החלקלקה להביא אותה למיטתך, ולעשות את הלילה של חייך.
למחרת בבוקר תשב עם עצמך ותחשוב במרירות וביקורתיות בלתי נגמרת – מממממ, זה לא ממש הישג כי היא לא היתה בשיאה, וביום רגיל זה לא היה קורה…

ירון ארבל 12 ביולי 2009

אליפות העולם בכדורסל עם המקום ה-7 היתה ב-1986 ואכן זה סוג של נשכח, אבל דווקא על ההישג הזה יותר קשה לי לסנגר. כלומר, מאוד מרשים, מקום 7 בעולם וכו', אבל… צריך לקחת בפרופורציות גם אותו כי הוא פועל יוצא של הגרלה נוחה (קיבלנו רק את ברה"מ כנבחרת אירופאית בבית המוקדם), וברגע שפגשנו נבחרות אירופאית בכירות כמו ספרד ואיטליה אז חטפנו בראש. את הנצחונות רשמנו על אנגולה, אורוגוואוי, קנדה, קובה ויוון (שנה לפני הפריצה…עדיין נבחרת חלשה). לא כולן נבחרות נחשלות, אבל בין זה לבין נצחונות על ספרד, יוגוסלביה הגדולה וצ'כוסלובקיה של 1979… המרחק גדול.

ספיידרמן בקיבוץ 12 ביולי 2009

אשתי ואני הולכים לחתונה של חברה טובה.
אשתי נרגשת, מאושרת, מזילה דמעה – משתתפת במלוא לבה עם החברה בארוע הכי גדול של החיים שלה. אני רוטן, מהרהר ביני לבין עצמי שמחצית הנישואים מסתיימים בגרושים, שכל הענין הזה הפך לתעשיה ממוסחרת ומיותרת, שאמא של הכלה נראית קריקטורה. הבנתם את הפרינציפ. אין פה צודק או נכון, איש איש לפי טיבו. אבל אין לי ספק מי נהנה יותר.

כשזה מגיע לארוע כמו זה של אתמול, אני הופך לאשתי. וזה אחד הדברים הגדולים בספורט. ואל תצטטו אותי בענין הזה !

רונן דורפן 12 ביולי 2009

ירון – נדמה לי שאתה רואה הכל מעיניים אירופיות. אין שום עדות לכך שעד תחילת שנות השמונים כדורסל אירופי מעבר ליוגוסלביה-ברה"מ הוא ברמה יותר גבוהה מכדורסל דרום אמריקאי. גם היום הפער לא גדול. אני לא מתמצא יותר מדי – אבל להגיד שצ'כוסלובקיה הייתה טובה מקנדה או קובה או אורוגוואי. לא יודע.

עוד דבר ירון – זה לא נכון שההישג בדייויס יותר נגיש. אתה עובד שנים כדי להגיע לבית העליון. לא הגעת לשם במקרה. הכניסה מאד קשה – ניצחנו למען השם את צ'ילה עם השחקן השישי בעולם אז כדי להגיע.
וגם הנטיה לומר "כדורגל וכדורסל" לא נכונה. בכדורסל נורא קשה להיות מודח. תמיד מגלים שיש טורניר הזדמנות אחרונה. ואז באליפות עולות 3 מ-4 ששלב. ואחר כך 4 מתוך 6. הטורנירים של הכדורסל הם די בדיחה בשיטה שלהם.

אפילו העפלה בכדורגל מבית אירופי למונדיאל היא הישג עצום. אבל מכיוון שלא עשינו אותו… אז אין צורך להשוות.

זיזו 12 ביולי 2009

yb
את החוויה שהייתה אתמול בהיכל לא תצליח לקחת גם עם תמשיך לשפוך רעל. אנשים התרגשו ואת הלב אי אפשר לרמות.
הדבר המצער היחיד בניצחון זה שהוא ביאס את היום.
תכננו לחזור להיכל ולחגוג עוד יום מהנה של טניס ובמקום זה אנו תקועים בבית ומחפשים מה לעשות (אין צורך לרחם).

לגבי ההשתלחות שלך בענף הכדורסל (תגובה 69) כל מה שיש לי להגיד זה שבושה שערוץ הספורט המוביל במדינה נותן לאדם שמתאב את הענף לדווח עליו ולנתח אותו.
אז לפני שאתה מצהיר על זה שהביקורת לא כוללת אותך ואתה אופוזיציונר למערכת ומציג את עצמך כעיתונאי שונה מהכלל אולי כדי שתפסיק לכתוב במרירות על ענפים שממילא לא נוגעים בך.

עד אז אתה חלק מאותה מערכת שמדווחת על אימוני בית"ר לפני כל אירוע אחר.

על זה אגב אין לי ממש ביקורת. בוואלה יש אופציה חדשה שבה אפשר לראות מה הכתבות שנצפו הכי הרבה ועל איזה כתבות הגיבו הכי הרבה. מצפייה בדירוג אני פשוט מבין שזה מה שהקהל בארץ דורש ולכן זה מה שמספקים לו. לגיטימי לחלוטין.

זכותו של כל אדם להתפרנס והוא לא צריך להתנצל על כך. אבל קצת מוזר שאדם משמן את הגלגלים של הטנק מתלונן על כך שמפעילים אותו.

אתה כנראה אחד מהאנשים היותר מקורבים למערכת מיושבי פורום מכובד זה. מכאן שאתה גם אחד מאלו שהם באמת בעלי יכולת השפעה על המצב שאתה יוצא נגדו. אם אתה עושה זאת אז זה בסדר אבל בלי קשר נראה לי שאנשים פה קצת מבולבלים מכך שדווקא אתה הקול הקיצוני נגד המערכת אותה אתה מקיים וממנה אנחנו סובלים.

יובל (השלישי) 12 ביולי 2009

זיזו- דווקא וואלה זה האתר שנותן לנו הכי הרבה ספורט "אחר". ולא מקובע רק סביב הכדורגל. לא פעם אני פותח שם את מדור הספורט ורואה בכותרות טניס, כדורסל מכללות, סופר-בול, אתלטיקה ועוד.

אין ספק שבסופו של דבר הקהל אכן דורש את מנת הכדורגל שלו, אבל וואלה, וגם "הארץ" פה ושם יודעים למצוא את עמק השווה בהיבט הזה

שי 12 ביולי 2009

הדבר הכי מצער באירוע של אתמול זה קנס של 500 שקל שחיכה לי על הרכב מחוץ להיכל ….

עמית 12 ביולי 2009

פילוסוף רדום-מבריק!

זיזו 12 ביולי 2009

יובל
אני גם מעדיף את וואלה. לא התכוונתי להשמיץ אותם.
פשוט רציתי לציין את הדירוג שהם מפרסמים כדי שאנשים יוכלו לראות ולהבין במה הקהל מתעניין.
פרסום דירוג שכזה הוא דווקא עוד נקודת זכות לאתר.
זה מעניין ומלמד.

טל 12 ביולי 2009

זיזו העלה פה נקודה מאד נכונה. אחד הדברים הדי מדהימים שגילו בדיון הזה הוא שהאדון YB לא אוהב את תחום שאותו הוא מסקר.

צריך להיות ברור שהויכוח הוא לא האם הוא צודק בתחושות הסובייקטיביות שלו ובטענות שהוא העלה. זכותו המוחלטת של בן אדם לבחור לעצמו את תחומי הענין שלו. השאלה מהזווית שלנו, כחובבי ספורט, היא איך יתכן שגופים תקשורתיים מעסיקים כפרשנים, אנשים שלא אוהבים (שלא לומר מתעבים) את התחום שאותו הם מסקרים. איזו רמה של זילזול בקוראים / צופים צריך בשביל זה?

אתם רואים מצב שבו ESPN יעסיקו כפרשן בייסבול בן אדם שמצהיר שהוא לא סובל את המשחק?

די הרבה פעמים אני לא מסכים עם הניתוחים המקצועיים של דורפן. אבל לזכותו יאמר, שהאהבה שלו לספורט בולטת בכל פוסט שהוא מפרסם. וזה לבד כבר שם אותו הרבה מעל הקופמנים למינהם שהתחושה הכללית שהם משדרים היא שעצם העיסוק בספורט: א. גורם להם לסבל (פיזי ממש) ב. שהם עושים לנו טובה שהם שהם מפרשנים אותו לפרנסתם.

ויכסלפיש 12 ביולי 2009

גיל המונדובאסקט היה ב-86' ועלינו אליו בזכות ניצחון דרמטי על צ'כוסלובקיה ביד אליהו.

כל אלה שמנפחים את הדייויס ל"גדול ההישגים של הספורט הישראלי" לוקים בחשיבה של ציידי הצלחות ומוחקים ערימת הישגים בהבל פה.

אבי אבות הפוקס הישראלי הוא העלייה למכסיקו 70' מבית קל במיוחד מול אוסטרליה שטורטרה ברחבי העולם לפני רמת גן, אבל זה לא מפריע לדורות של כתבי ספורט להסתכל בהערצה עיוורת לעבר הכוכבים המזדקנים. הניצחון על הרוסים בטניס הוא לא פוקס אלא התעלות חד פעמית, לפחות בשלב זה, וגם קפיצת מדרגה מאלמוניות לחצי גמר דייויס. במקום להעריך תוצאות וסנסציות (מישהו אמר 0:5 על אוסטריה?) צריך להעריך תארים ופודיומים, ובדיויס אין מדליות אלא רק גביע, בעוד שהכדורסל ב-79' הגענו לגמר אליפות אירופה והפסידו לבריה"מ ועמדו על הפודיום עם מדליות כסף, הטניס עדיין רחוק מזה. אגב למי ששכח ההישג של הכדורסל היה פיק בין מקום 5 ב-77' ומקום 6 ב-81' כלומר זה היה האיזור הטבעי של הנבחרת.

רונן, אפילו ניצחון על נבחרת הנוער על ברית המועצות באיזשהו טורניר כדורגל בקאן ב-69' נחשב פה להישג ענק. הרי את הגרמנים עוד לא ניצחנו בענפים שמעניינים אותם, אז נשארנו עם גאווה על נצחונות על הדב הרוסי.

מסטול מאושר 12 ביולי 2009

אופיר-קלעת בול עם האנדרדוגיות,בדרך כלל אני לא מעודד קבוצות שמשחקות ביד אליהו…מה שכן,אני מאוד אוהב את רענן כץ ואת מה שהוא עושה בקבוצה ההיא :)

זיזו-רשמית הפכת למגיב האהוב עליי פה.אני מתחבר כל כך עם כל הדברים שאתה רושם. אתה (וכמובן רונן) מזכירים לי למה אני אוהב את הבלוג הזה-כי הבלוג הזה אוהב ספורט.אוהב.במשמעות הכי טהורה ומענגת שיש.בלי מרירות,בלי ציניות,רק אהבה ודיונים מרתקים מאין כמותם על האם שחקן עם שם של קבוצה יכול להצליח בקבוצה אחרת….

YB-אני מקווה מאוד בשבילך (בשיא הכנות) שיש סוג ספורט כלשהו שאתה אוהב לראות בארץ (פסלנו כבר טניס,כדורסל,כדורגל כמובן)
כי אם אתה אוהב לראות רק NBA וMLB וNFL וכל מיני אחרים בשלוש אותיות,אז אני די עצוב בשבילך שאתה חי ועובד ב"סחי" הזה יום יום.

אבל למה לי לחפור כשאני יכול לצטט משפט ענק שבדיוק קראתי:
"אנשים התרגשו ואת הלב אי אפשר לרמות" (זיזו,2009)

כסיפוביץ 12 ביולי 2009

זיזו- מדויק ונכון
וחוץ מזה מה כבר אפשר לצפות מערוץ ששם את קיציס ושלמה צורף בעמדת השידור.
אישית אני לא מסוגל להבין את ההחלטה הזו.
קיציס הוא לא שדרן ספורט ושלמה צורף הוא פרשן לפיצוציות בלבד.
אז מערוץ שזו רמת השידור שלו לא הייתי מצפה לנפלאות גם ברמת כמה מהכתבים שלו.
בשבילי הם כמו ילדים קטנים שמחפשים תשומת לב ע"י כך שהם קופצים הכי גבוה שאפשר כדי להראות לנו כמה הם שונים מאיתנו וכמה אנחנו איוולים.

טל- קופמן הוא עיתונאי שתוקף יותר את המערכת ופחות את הספורטאים עצמם. הוא יכול מאוד לעצבן אבל הוא נביא זעם מטיבעו.
לא היית שומע אותו תוקף את דודי סלע או מזלזל בציניות בניצחון ובחשיבות המפעל.
YB נראה כמו אחד שמנסה לחקות אותו. אבל חוסר המקוריות שלו הוא בעוכריו.

גיל, מזימבבואה 12 ביולי 2009

הישג ענק. וכמה שלא ינסו לשים כוכביות ליד ההישג אי אפשר לגמד אותו. ורק לחשוב שלפני שלוש שנים הם שיחקו (ללא הראל לוי) בזימבבואה על מנת לעלות לדרג הבכיר.
ד"א עד היום תוליה התמונה שלהם באחת המסעדות האיטלקיות שהם נהגו לאכול בה, ועד היום כל פעם שאני אוכל שם הבעלים שואל אותי עליהם.

זיזו 12 ביולי 2009

מסטול
תודה רבה.
כמו שאתה אוהב. בלי ציניות ורק באהבה, תודה.
(ואם אתה באמת מתרגש ומאושר כל כך אז תן איזה קונקשן של ספק ( – ; )

רגעי השיא שלי בספורט הישראלי פחות קשורים להישג המקצועי.
בלי לחשוב יותר מדי נראה לי ששלושת הרגעים הכי מרגשים מבחינתי היו ה2-3 מול צרפת, ה0-5 מול אוסטריה והזכייה של יעל (ב)ארד.
אני יודע שאלו הישגים פחות גדולים מקצועית מאחרים אבל אלו נגעו לי בלב.
אולי אלו יותר רגעים של תמימות.
כשגל פרידמן זכה בזהב הראשון שלנו כבר לא נדהמתי כמו בזכייה הראשונה של יעל ארד. אולי אז יכולנו להתלהב מבלי להרגיש צורך להתנצל על כך או לערבב ביקורת (לתגובה אין שום קשר לYB, זאת התרבות שלנו בכלל. קופמניזם למי שאוהב את המונח).
המשחק מול אוסטריה היא ערב קסום של אופוריה מוחלטת. מוצדקת אגב. בכל פעם שאני רואה את המשחק הזה שוב אני המום מהרמה של הנבחרת. זה היה פשוט קונצרט.
נראה לי שהרגעים בסוף המשחק מול צרפת לא זקוקים להסבר. כל מה שצריך לכתוב בכדי לעורר את הזיכרון אצל כולם זה את זוג המילים הנצחי: מאיר תירגע! ענק.
אולי שכחתי הישגים גדולים אחרים שהיו נכנסים לרשימה אבל מה זה משנה. כיף להיזכר.
נראה לי שאלדד אמיר ויואל סלע ראויים לאזכור, כבוד וקצת רחמים.

מהחוויות שלי בדיוויס בפרט בלי ספק המפגש המרגש ביותר היה מול צ'ילה. לפני שקצת התרגלנו לנצח, בתנור ברמת השרון דודי סלע shook up the world. אווירה כזאת אולי לא נזכה לחוות ביד אליהו. אם כן אז כנראה שזה יהיה באמת ההישג הספורטיבי הגדול ביותר בהיסטוריה של המדינה.

איל 12 ביולי 2009

אנשים, מה יש לכם עם החבטות שאתם דואגים לחבוט ב-YB. מה, העובדה שאין לאדם את המנגנון שמאפשר לו לשכוח את הביקורתיות שלו ברגעי אופוריה (ושהוא קצת נהנה מהפרובוקציה) לא צריכה להפוך אותו לשק החבטות שלכם. הוא לא תוקף אתכם על מי שאתם, אז תגיבו גם אתם לגופם של דברים ולא תהפכו את זה להתנצחות אישית.

ההישג ענק וההתעלות הייתה מרשימה, אבל YB צודק בהחלט לגבי חשיבות המפעל הזה ששמו דייוויס. טניס הוא ספורט אישי, ההישגים בו הם אישיים. בעיני מרבית אוהדי הטניס, החשיבות של המפעל הזה מוגבלת עד כדי זניחה, ביחס לחשיבות שקיימת לטורנירים מקבילים בענפי ספורט אחרים, קבוצתיים.

לכן, ההישג ענק, ההצלחה כבירה, ההתעלות של הספורטאים היא בלתי רגילה – אבל זה לא צריך להפריע לכם – אוהדי ספורט עם חוש ביקורתי מפותח, להנות מההצלחה הזו – תוך הידיעה שלא מדובר בטורניר בעל חשיבות עולמית – לרבות בעולם הטניס.

רונן דורפן 12 ביולי 2009

אייל – המפעל איננו זניח כלל. הוא חיה קצת אחרת. התחרות קשה. שחקנים מעולים שרוצים לייצג את המדינה שלהם. לא שונה במיוחד מהמשחקים האולימפיים. מעבר לארבעת הסלאמים נראה לי שיש שלושה ארועים די שווים שספורטאי רוצה לשים ברזומה שלו – זכיה בדיוויס, מדליה אולימפית ואליפות מאסטרס. העובדה שאולי הם מחמיצים משחקי דייויס יותר בקלות מאשר טורניר סבב המאסטרס קשורה לכסף. לא ליוקרה.
ברור שעם העומס של הסגל לא כל כוכב מגיע כל שנה לייצג את הנבחרת שלו. אבל זה נכון לגבי היורו בכדורגל, האולימפיאדה בכדורסל וכמעט כל מפעל בינלאומי. אולי למעט המונדיאל.

פילוסוף רדום 12 ביולי 2009

איל – לגופו של עניין YB מסרב להכיר בכל הישג של שחקן ישראלי (כספי,סלע בווימבלדון, בניון – הם דוגמאות מהשבועיים האחרונים בלבד) או נבחרת ישראלית באופן שיטתי עד כדי שהתגובה הראשונית שלי לפוסט הנוכחי היתה – טוב עוד מעט יבוא YB ויסביר לנו למה אנחנו פרובינציאליים ומנפחים כל דבר.

רונן דורפן 12 ביולי 2009

אגב – בכל דיוני גדול ההישגים לנבחרת ישראלית נעדר כאן עוד הישג מהשנה האחרונה. המקום השני באולימפיאדת השחמט. אולי אפשר לדון אם מדובר בספורט או לא. אבל מבחינת גודל ההישג לעומת היקף התחרות הוא לא נופל בדבר מהדייויס או כל ארוע אחר.

ירון ארבל 12 ביולי 2009

רונן, רואה את הכל דווקא מעיניים עולמיות במיוחד. אם תבדוק את התוצאות של ברזיל וקובה באותן שנים מדוברות באולימפיאדות ואליפויות עולם תראה שהן בוודאות לא מרשימות יותר משל האירופאיות. גם לא ברמת המיקום הסופי וגם לא בתוצאות במהלך האליפויות. פעם אלה מנצחים ופעם אלה. מבחינתך זה אומר שהכדורסל האירופאי לא היה בשמיים כי אתה יוצא מנקודת הנחה שהכדורסל בקובה וברזיל לא היה ברמה גבוהה באותן שנים (אחרת אני לא מבין את הלוגיקה), למרות שהן כן רשמו תוצאות טובות מפעם לפעם גם נגד השלוש ששלטו (שזו אינדיקציה שהן דווקא כן היו קבוצות ברמה). צ'כוסלובקיה היו כמעט בכל רבע גמר באותן שנים כשיצאו מגבולות אירופה. זה לא שהיום טורקיה (על משקל המחליפה של צ'כוסלובקיה) היא קבוצה של חצי גמר מונדובאסקט…כמו שהיום ברזיל, ארגנטינה, פורטו ריקו ואוסטרליה הן נבחרות (ואגב ניו זילנד היו בחצי גמר מונדובאסקט של 2002) שהולכות רחוק כך היה גם פעם. זה שהיום יש יותר גלובליזציה של המשחק ופעם הגבולות היו סגורים אז כל אחד נשאר בתחומו… זה עיקר הסיבה למה זה מתקבל בטבעיות.

קטונתי מלשלוט בדירוג הטניס והאיכות ברמה גבוהה כמו חלק מהאנשים פה, ויכול להיות שהבדיקה שעשיתי לא מספרת אכן הרבה (ואם זה העניין אשמח אם יוסבר לי למה) אבל העפתי מבט בבית הגמר של דיוויס השנה. הולנד בלי שחקן במאיה שם. שבדיה עם שחקן אחד במאיה שם. רומניה עם שחקן אחד בטופ 80. אוסטריה עם שחקן אחד בטופ 80. ישראל עם שחקן אחד במאיה. 5 מתוך 16 נבחרות עם שחקן אחד או בכלל בלי במאיה הראשונה. זה אומר שנבחרת עם שחקן אחד במאיה (וזה אנחנו כשבטח לא ליותר מדי נבחרות יש זוג כמו אנדיוני) בהחלט בהחלט יכולה להגיע לשם. אפילו אפשר לומר שצריכה להגיע לשם על פי הכמויות.

מעבר לזה שיש פה עניין חישובי קל. כדי לנצח סדרת דיוויס מספיק לך שחקן אחד טוב בכושר טוב וצמד טוב לזוגות. זה מספיק בשביל להביא 3 נקודות ולעבור שלב. כל עוד בצד השני אין אימפריה זה אפילו די דורש. בכדורגל, ובמקרה הזה גם כדורסל, צריך יותר מזה כדי להגיע רחוק (מלבד מקרים יוצאי דופן של מפלצת בסגנון דירק נוביצקי).

מה שכן…nקבל שהשיטה בכדורסל הרבה יותר מקלה להצליח מאשר בכדורגל. זה אגב נובע בעיקר משיקולים כלכליים (שיהיו כמה שיותר משחקים) אבל בשורה התחתונה לעניינו, אתה צודק בהחלט ברובד הזה. הסיכוי להגיע לחצי גמר (בטח בשנים האחרונות) הוא ידידותי לסביבה, כנראה יותר מכל ספורט אחר.

רק שאם לוקחים את זה חזרה ל-1979, כי זו נקודת ההשוואה שלנו בסופו של דבר, אז בזמנו לא היתה הזדמנות אחרונה, עלו רק 2 מתוך 4 מהבית הראשון (כמו במונדיאל) וכדי להעפיל לגמר היית צריך לסיים 2 בבית של 6.

איל 12 ביולי 2009

פילוסוף –

קטונתי מלסנגר ולייצג את YB ואת העניין לגבי בניון פספסתי, אבל לגבי היתר – YB היה די עקבי בטיעונים שלו, והטעם להם לא היה, למיטב הבנתי, צרות עין, אלא טעמיו היו מנומקים. אבל לא על זה דיברתי – הביקורת בכל הדיונים בהם הוא כיכב, הפכה בשלב מסוים לביקורת אישית חריפה ולא עניינית.

YB 12 ביולי 2009

חבר'ה, נהנה לקרוא אתכם. כולכם, בסופו של דבר, פטריוטים. מותר לכם. אני פחות פטריוט מכם (או יותר נכון, פטריוט בצורה מאד שונה מכם). מותר לי. דורפן, האם לפני שנה/שנתיים/שלוש כתבת בבלוג שלך על השלבים הרלוונטים בגביע הדייויס? אני לא זוכר במדויק אבל נדמה לי שלא. מדוע עכשיו אתה כותב? כי גם אתה פטריוט. מותר לך.

רונן דורפן 12 ביולי 2009

YB – אינני פטריוט כלל. אני עיתונאי ספורט ישראלי. מספק חומרי קריאה לקוראים בעברית. משתדל לתת להם תמונה גם על האשז בקריקט – אבל גם לדון במה שיותר קרוב אצלם.

איל 12 ביולי 2009

רונן,

אולי הבחירה במילה "זניח" היא טעות. יכול להיות שזה מנגנון התחרות (נוק-אווט בבית של אחד הצדדים) שגורם ל"צדדיות" של התחרות הזו. אין אירוע מכונן של צבר מדינות שמתאספות במקום אחד בזמן אחד. יש כאן אירוע שלפחות בשל אופי ארגונו, הופך, בעיקרו, לאירוע בעל אופי בילטרלי במקום מולטיליטרלי. משכך, העניין (למעט אולי בגמר, אם הוא בין שתי נבחרות חזקות מאד) בטורניר הזה מוגבל.

YB 12 ביולי 2009

איל- מודה על התמיכה והסבלנות. באמת לא פשוט לעמוד בכל המתקפות הללו. אבל אין מה לעשות, אלה הם חיינו.

רונן דורפן 12 ביולי 2009

אייל – הייתי מתאר אותו כעניין "מקומי גדול". נכון – אין עניין אדיר בכל מדינה מה קורה במדינות האחרות. אבל עבור שתי המשתתפות והטניסאים המשתתפים היוקרה היא גדולה. כל אחד רוצה לייצג את המדינה שלו יפה.

לגבי הכמות הקטנה יותר של ספורטאים שנחוצים להצלחה – זה נכון ועובד לזכות המדינות הקטנות. בכדורסל דור של שישה כדורסלנים טובים בארגנטינה הצליח להדיח את ארצות הברית במשחקים האולימפיים. מבחינה זו כדורגל במקום אחר לגמרי. גם כשאומרים לנו "שחקן אחד הוביל קבוצה לגביע" זה קרה בברזיל וארגנטינה..

אילי מנינג 12 ביולי 2009

Yb מה הקשר לפטריוטיזם. הזדהות היא המהות בספורט אני למשל לא מסוגל לראות משחקים בלי לפתח העדפה לאיזושהי קבוצה אחרת משעמם לי. ברור שקל להזדהות עם נבחרת מקומית עם טיפוסים מלבבים ועם כיף במשחקים, לא רואה כל רע בהתלהבות מהישגיהם. ושוב לעניין הפרופורציות, הן לא שייכות לספורט. אוהדי ל.א לא חגגו פחות השנה למרות שאיכותית אי אפשר להשוות את הקבוצה של השנה לזו המדהימה משנות ה80. הנצחון של הגיינטס על ניו איגלנד היה אחד הרגעים הגדולים שחוויתי (חוץ מלידת ילדים וכו) גם אם לא היה מדובר בסופרבול הגדול בכל הזמנים וגם אם הגיינטס לא היו מנצחים בסדרה של הטוב מחמש.

לא כל מי שנהנה מאווירה מדהימה, ונצחון הוא פשיסט.

אילי מנינג 12 ביולי 2009

בקשר לכל הדירוגים למיניהם, הם רלונטיים כמו כל הדירוגים של קבוצות שדורפן לא כל כך מתלהב מהם (אז למה כאן אתה מתאמץ כל כך). הקונטקסט של העבר מעניין אך הכיף הוא בהנאה מההווה.

עוז 12 ביולי 2009

בינתיים במארבלה הלוהטת (34 מעלות כרגע) קולשרייבר מוליך 0-2 במערכות על ורדאסקו והוא בדרך להשוות את ההתמודדות בין גרמניה לספרד. זה לא מוריד מהפייבוריטיות של טומי רוברדו (14 בעולם) מול אלכסנדר בק (51) אבל אלמנט הלחץ משנה דירוגים בדייויס ורוברדו עצמו כבר הפסיד לקולשרייבר ביום שישי בשלוש מערכות, כך שמצב העניינים די פתוח. הקהל אגב מזכיר את הקהל הישראלי בתגובות שלו בזמן המשחק, כך שהגרמנים, אם יבואו, כבר רגילים.

יואב 12 ביולי 2009

yb
גם אני לא פטריוט גדול אבל טבעי לי במקרה הזה, להעדיף את הספורטאים מאותו הכפר שלי.החלוקה שלך לפטריוט או לא היא מאד שחור ולבן ומפספסת גוונים אנושיים ברורים וקיימים.

טל 12 ביולי 2009

הטיעון על חוסר התענינות כלל עולמי יכול לבטל כל הצלחה ספורטיבית של כל נבחרת, בכל ענף, מחוץ לכדורגל.

בימים אלה ממש, האנגלים עושים ענין ענק ממפגש מול אוסטרליה שלא מענין אף אחד מחוץ לשתי המדינות הללו.

הענפים הבולטים באנגליה אחרי הכדורגל הם רוגבי וקריקט, שני ענפים שמספר המדינות שמשחקות בהן באופן תחרותי הוא נמוך משמעותית מכדורסל שאנשים פה כל כך מזלזלים בפופלריות שלו וכולל בעיקר קולוניות לשעבר (לא רק, אבל בעיקר). אז נכון שלפחות במקרה של הקריקט במספרים מוחלטים הוא פופולרי מאד, מכוון שהוא הספורט מספר 1 במדינות ענק כמו פאקיסטאן והודו, אבל הכדורסל הוא הספורט מספר 1 בסין ואף אחד לא זוקף את זה לזכותו.

לא ראיתי שכאשר אנגליה זכתה באליפות העולם ברוגבי, מישהו טען שזה לא חוכמה להצליח בספורט שמשוחק ברצינות בקושי ב10 מדינות בעולם, שחצי מהן נמצאות באי הבריטי.

טל 12 ביולי 2009

YB, התחמקת כאילו היית מפציץ חמקן (תסלח להמונים הנבערים והפטריוטים על הדימויים המילטריסטיים שלהם, בסדר. אלה הם חיינו וזו נקודת ההתייחסות שלנו) מהשאלה למה אתה מסקר תחום, שלטענתך, אתה לא סובל.

ובכדי להקדים תרופה למכה, אני מבהיר (שוב) שהטענה היא לא נגד הזכות שלך לחשוב מה שאתה רוצה על ענף כזה או אחר, אלא נוגעת לשאלה האם לסקר ולפרשן תחום שאתה לא סובל בהגדרה, לא מהווה זלזול בלתי נסלח בקהל הקוראים והצופים של אותו ענף.

איל 12 ביולי 2009

טל –

לי אישית קשה להבין את זה, אבל בארצות שמשחקות קריקט (הודו, פקיסטן), אני מעריך שהמשחק בין אנגליה לאוסטרליה מעניין מאד. רוצה לומר – המשחק הזה מעניין מאד חובבי קריקט.

הטענה לגבי העניין העולמי הייתה שגם בקרב חובבי טניס, משחקי הדיוויס לא מרכזים עניין גדול, אלא אם מדובר בעניין מקומי, וזאת בניגוד לחלק מענפי הספורט שיכולים לרכז עניין גם כאשר הקבוצה שלך לא משחקת.

סוס זקן 12 ביולי 2009

אם ניצחון בשניה האחרונה לא נחשב, זה מבטל גם ניצחון מסויים בקמפ נואו ב- 1999?

מסטול מאושר 12 ביולי 2009

טל קלעת בול

פראליה 12 ביולי 2009

בתור מי שהיה שם וידוע כמי שלא ממש צובר חוויות ממנו, גאון, אבל גאון, מי שהצית את הניצוץ לראשונה, של להעביר את המשחק ליד-נוקיהו. אי אפשר לאמוד בנקודות כמה המעבר הזה היה שווה. היתרון היחסי שלנו ברמה"ש קטנטן לעומת האוירה שהאקוסטיקה באולם הזה יצרו לטובתנו. זו בהחלט היתה חוויה של פעם בחיים, וזאת מבלי להזכיר את הנאום הבנגוריוני והלא צפוי של הקפטן המרשים.
ולגבי דירוג ההישג, אני לגמרי חי בשלום עם הדירוג של עוזי דן בהארץ.

בני תבורי 12 ביולי 2009

וואי בי(חייאת אללה),

די!

עזי 12 ביולי 2009

פראליה – כבוד.

איתי 12 ביולי 2009

פטריוט- פטריוטיזם, אני מניח, היא הזדהות עם טובת קבוצתך (כטובתך) כנגד קבוצה אחרת או אחרות ובמובן הזה היא אינה שונה מאנוכיות, אבל רגע-אז אני לא אמור לרצות שישראל תנצח? מחשש להקרא פטריוט. האם מישהו חושש שברגעי הזדהות בהם אני שוכח את עצמי,- גרמתי איזה עוול?
(צריך אולי להזכיר שאנוכיות היא היא שמחריבה את העולם.)

אביעד 12 ביולי 2009

ירון ארבל, אמרת ש"כדי לנצח סדרת דיוויס מספיק לך שחקן אחד טוב בכושר טוב וצמד טוב לזוגות". יש בזה הרבה מן הצדק. אבל זה קל על הנייר, לא כזה פשוט במציאות. לא להרבה מדינות יש אחד משני המרכיבים, שלא לדבר על שניהם.
בכל ההתקפות כאן על YB, ראיתי שנשמטה כאן הבדלה חשובה – הביקורת שהוא הטיח בחגיגות הניצחון בדייויס היו קשורות גם למוטיב הלאומי ולכן שונות ונבדלות מהביקורת שהוא הטיח בחגיגות סביב כספי וסלע שהיו מקצועיות נטו (הם אמנם ישראלים, אך ההישג של סלע בוימבלדון והבחירה בכספי בסיבוב הראשון ב NBA לא באו תחת כנפי המדינה אלא הישגים של אינדיבידואליים למען עצמם). אני לא זוכר ביקורת דומה על בניון, אבל זה מובן (פעם אוהד ליברפול, תמיד אוהד ליברפול).

פראליה 12 ביולי 2009

הפטריוטיזם האידאליסטי שלי –
ישראלי+אישיות שלא לרוחי= לא אוכל,
אישיות שלא לרוחי+לא ישראלי= לא מעניין,
לא ישראלי+אישיות כלבבי=מצויין,
ישראלי+אישיות כרוחי וכלבבי=הכי טוב, סיפור אהבה. אין הרבה ולא היו הרבה כאלה.

זיזו 12 ביולי 2009

אוף טופיק מאוס ולעוס (פשוט רציתי שאנשים שהשתתפו בדיון שלו יראו)
בדיון על מחלקת הנוער של ריאל מדריד אני טענתי שלהבדיל מהדעה הרווחת לריאל יש מחלקת נוער שתמיד וגם היום הייתה מהמובילות בעולם.
הדעה הרווחת בציבור היא שריאל זה מועדון שמזלזל בנוער שלו ובנוי מרכש של כוכבים.
כמובן שההשוואה שעלתה היא מחלקת הנוער של ברצלונה שגידלה בשנים האחרונות דור מדהים.
כמו בהזמנה נתקלתי בsport5 בכתבה על פבלו סראביה "הסחלב הלבן".
מסופר על הבחור בן ה17 שמועדונים רבים חושקים בו כולל ארסן וונגאר (שזו מחמאה אולי הגדולה ביותר לשחקן צעיר) אבל הוא אומר שבשבילו רק מדריד והוא חולם על הברנבאו.
מי שיעמיק בכתבה יגלה שלא רק שגדל בנוער של ריאל במקרה עילוי אלא שהוא חלק מהקבוצה שזכתה באליפות העולם לקבוצות נוער!
בחצי הגמר הוא כבש שלושער נגד ברמן ובגמר הוא כבש בניצחון מול… ברצלונה!
הוא הוסיף לתואר את גביע השחקן המצטיין.

יואב 12 ביולי 2009

אביעד,
בספר שלי, אדם שפעם אהד את יונייטד בסתר(בגלל יופי הכדורגל שלה) ועד השנה היה בעדה באירופה(ציטוט שלו מלפני כמה חודשים)הוא לא ממש אוהד ליברפול.לא יפה להאשים סתם(:

יוני 12 ביולי 2009

זיזו, אני מקנא בך על האושר שהסחלב גורם לך. בלי ציניות.

עזי, אל תיקח קרדיט מעוזי דן מהארץ… בלי קשר, לא ענית לי על השאלה מאתמול בערב מדוע אינך אוהד את הנבחרת בכדורגל. לא כביקורת, פשוט דעתך חשובה/מעניינת.

גיל 12 ביולי 2009

המונדובאסקט אכן היה ב86 ונכון שהיריבות בגמר היו יחסית חלשות, אבל להגיע לגמר כולל הניצחון הגדול על צ'כיה היו הישגים עצומים.

אגב, האם הנצחונות שלנו באירוביזיון בשנות ה-70 מתגמדים בראייה היסטורית כי הייתה אז פחות תחרות?

עוז 12 ביולי 2009

ודוגמא נוספת לפרופורציה על ההישג אפשר למצוא במפגש המקביל בין גרמניה לספרד. המגרש במרבאליה כמובן מלא לחלוטין, אוירה חמה ונהדרת, ורדאסקו הספרדי ששיחק היום בפעם השלישית הצליח לחזור מפיגור 0-2 במערכות לשיוון במערכה החמישית, ונלחם מול קולשכייבר במשך למעלה מ-3 שעות עד שהפסיד 6-8 במערכה החמישית במותחן הירואי של שני השחקנים שכמעט התפרקו בגלל החום הכבד.

אם מישהו מעוניין לעקוב אחרי המשחק החמישי והמכריע, אני מאמין שבלינק הזה יהיה שידור:
ustream.tv/channel-popup/livenlearn

אביעד 12 ביולי 2009

זיזו, גזור ושמור.
עוד 5-10 שנים (בערך) נראה מי מהגרעין הזה בנוער של ריאל שוחרר מבלי ששיחק בבוגרים או שיחק בבוגרים זמן קצר ושוחרר (ומה הם עשו אח"כ) ומי תקע יתד בבוגרים.
גם בדיון הקודם לא התווכחו איתך יותר מדי על הטענה שמחלקת הנוער של ריאל היא אחת מהטובות בעולם. השאלה היא מה קורה אחר כך.

עזי 12 ביולי 2009

יוני, זה אותו אדם…..
בגלל שאני אוהד את ברזיל. וגם בגלל ההתנהלות, האנשים, הגועל נפש, המאמנים וחלק מהשחקנים.

בני תבורי 12 ביולי 2009

יואב,
ספר? איזה ספר?

יואב 12 ביולי 2009

בני,
בספר שלי=לדעתי.
ספר אמיתי-עוד חזון למועד(:

YB 12 ביולי 2009

טל- מפציץ החמקן חזר.
לשאלתך מדוע אני מסקר תחום שאני לא סובל. ובכן, אני לא ממש מסקר שום תחום (ככלל). אני מסקר קב' מסויימת ועוד הרבה מאד תחומים מפרספקטיבה מגזנית-עיתונאית-פובליציסטית. חוץ מזה, אין ממש תחום שאני לא סובל. לפני חודשיים שידרתי את גמר הנערות בין בני הרצליה למכבי אשדוד ומאד נהניתי. כי היו שם ספורטאיות, היה מתח, והייתי מעורב בכל העניין. כל חיי אני אוהב ספורט. לטעמי קצת יותר מדי. כל תחרות באשר היא מעניינת אותי ברגע שאני צופה בה. אך כיוון שאין לי זמן כל היום לצפות בכל אירועי הספורט אני בוחר לצפות במה שהכי מעניין אותי.
כדורסל הוא אחד מענפי הספורט שאני הכי אוהב. העובדה שבארץ הכדורסל הפך לזוועתי היא לא אשמתי. יחד עם זאת, כשיש משחק דרמטי במיוחד (וכזה שאני צריך לסקר) אז הרבה פעמים אני אפילו מוצא בו הנאה. גם אם מעורבת בו מכבי תל אביב במסגרת היורוליג.

דורפן- אני חושב שאתה פטריוט לפחות במובן שבמרבית המקרים (לא כולם, אני מדגיש) אתה רוצה שנבחרות וקב' ישראליות ינצחו. אצלי, לצערי או שלא לצערי, המצב אינו כזה. בעבר היה. יום אחד אולי יהיה. הספורטאים הישראלים היחידים שאני רוצה שיצליחו (וגם זה, רק אם אני רואה אותם בלייב. אם לא, זה לא מעניין אותי) הם אלכס אברבוך, דימה קרויטר ואלכס שטילוב. אם איל ברקוביץ' עדיין היה משחק אז גם בהצלחתו מאד הייתי רוצה.
אה, וכמובן ליאור אליהו. מאד רוצה שהוא יצליח בטאו ויטוריה. הילד החמוד הזה די שנוא בישראל (מה שנותן לו הרבה נק' אצלי), כיוון שזו מדינה שמרבית חובבי הספורט בה לא יודעים להעריך את הכשרון הפנומנלי שלו. אולי אני טיפה מגזים. אבל באמת מדובר בטלאנט מאד מאד מיוחד, וכל מה שתשמע בישראל זה "איך הוא לא עושה הגנה". כמו תקליט שחוק. כמו העתקת מנטרות מהטלוויזיה. כמה עליבות יש אצלנו. לא ייאמן. אם באמריקה יש שחקן שהוא טאלנט התקפי מזהיר שלא עושה הגנה כמעט לא תשמע את זה. ושם אתוס ההגנה בכדורסל הוא כמעט מקודש (וודאי ברמת הקולג'ים). אז מדוע לא תשמע זאת? כי שם מבינים שכדורסל הוא קודם כל שואו, מופע אסתטי שבו לשחק כמו אליהו יש כל כך הרבה זכויות שהעובדה שאינו מגן מעולה כמעט ואינה רלוונטית. במשך שנים דירק נוביצקי היה שחקן הגנה גרוע. בקושי דיברו על זה. סטיב נאש דיפנדר עוד יותר חלש. בקושי שמענו. אז לא שאני משווה את אליהו לשני גדולי העולם הלבן הללו, אבל דחילאק. תתחילו להעריך יופי וכשרון, לפני שאתם נוזפים במקהלה בשחקן סופר מוכשר שלא עושה הגנה.

נ"ב- מה שבאמת מרגיז אותי אצל אליהו זה לא שהוא לא מגן מעולה, אלא שהוא קלעי גרוע מאד. כמובן שהוא קודם כל אשם בזה. אבל גם הכדורסל הישראלי ככלל, מהאיגוד (רמת הנבחרת) דרך רמת המועדון (מכבי). לא יכול להיות שלא יכפו על אליהו לעבוד על קליעתו לפחות שעתיים-שלוש ביום. לא יכול להיות. ולא משנה אם הוא רוצה או לא. זו בושה ששחקן כל כך מוכשר לא מחוייב לעבוד על ההתקפה שלו על ידי הקבוצות שלו. לכן אני מאשים את הקב' ואת העיתונות שמסקרת את התחום ואינה מגנה אותן (ואני כלול בה) עוד יותר מאשר את השחקן. כי כאשר אליהו לא קולע מספיק טוב ובכך אינו משלים את כשרונו הכביר בשאר התחומים, אנחנו, עשרות ומאות חובבי כדורסל ישראלים, מפסידים מכך הרבה יותר ממנו.

אנונימוס 12 ביולי 2009

אני לא מסכים כמעט בכלום עם YB בנושא גביע דייויס וגימוד ההישגים שלנו.
אבל הביקורת על כך שהוא מסקר מערכת שלדעתו מנוהלת (ומסוקרת) בצורה ביזיונית היא די מצחיקה.
מעכשיו רק לאנשים שחושבים שדברים מנוהלים טוב ונראים טוב בתחום סיקורים יש זכות לסקר?
נפסול כתבים ביטחוניים שחושבים שצה"ל מנוהל כמו חנות מכולת?
כתבים כלכליים שחושבים שמשרד האוצר מוביל אותנו לאבדון?

זה מזכיר לי, להבדיל, את הביקורות על אנשי שמאל כלכלי שלא חיים בפחון מ1000 שקל בחודש. כאילו אם אתה חלק ממערכת שלדעתך מנוהלת לא נכון אז אין לך זכות להתקיים בתוכה כמיטב יכולתך ולנסות לשנות אותה.
על פי אותו היגיון אפשר היה בזמנו לבטל את כל תורתו של מרקס כי הוא חי במערכת קפיטליסטית, את שאיפות שלום עכשיו להחזרת שטחים כי הם חיים במדינה כובשת, אנשי ימין שלא חיים בהתנחלות, וכן הלאה וכן הלאה.

YB 12 ביולי 2009

אנונימוס- מסכים עם עמדתך. ברבים מן המקרים דווקא המבקרים החריפים ביותר הם אלו שאכפת להם הכי הרבה.

YB 12 ביולי 2009

התכוונתי- עשרות ומאות אלפי חובבי כדורסל ישראלי. אולי קצת הגזמתי אבל נראה שלי שאלו פחות או יותר המספרים. אגב, בושה שמדינה שכל כך אוהבת כדורסל מצמיחה כל כך מעט כשרון. לא חושב שיש לתופעה הזו אח ורע בעולם הכדורסל.

יואב 12 ביולי 2009

אליהו מוכשר וחמוד אך את בעיית הקליעה אתה יכול להפנות רק אליו ואל מוסר העבודה שלו. מעבר לזה שקליעה טובה היא משהו מולד וטווח השיפור שלה בגילאים אלה הוא קטן מאד, אליהו גם לא מאמין בה.והוא אכן כישרון התקפי יוצא דופן(בקנה מידה ישראלי)במובן של גובה ושליטה בכדור.אגב, עניין ההגנה אמור להציק לאליהו לא פחות.לעיתים זה נראה מביך.הוא לא חי קבוע על סקור של עשרים וחמש נקודות כדי לא להזיז רגליים בצד השני.
נ.ב
לא מודע לעובדה שהוא שנוא בישראל. מכבי מצרים מאד על עזיבתו.

YB 12 ביולי 2009

ברייקינג ניוז: ארצות הברית משחקת ברגעים אלו במשחק מס' 4 ברבע גמר גביע דייויס (נגד צ'כיה) והעניין אינו מצויין בראשי של ESPN או בעשרה (10!) כותרות המשנה. הוא שנאמר: בארצות הברית גביע דייויס הוא אירוע סופר איזוטרי.
כמעצמת הספורט מס' 1 בעולם, יש לנו דבר או שניים ללמוד מהם. לעתים גם כדאי ללמוד איך הם מתייחסים לנבחרות לאומיות (די בצמצום), במיוחד כאשר הם מבינים שיש באותו ענף לא מעט אירועים יותר משמעותיים. ברור שהמצב שלנו לגמרי שונה ואין לנו את הלוקסוס שיש לאמריקאים. ועדיין, יש מה ללמוד מאופן ההתייחסות שלהם לאותו אירוע בדיוק.

זיזו 12 ביולי 2009

זה שאתה צופה בNBA לא מפריע לך לפרסם דעות מאוד מוצקות לגבי רמת הליגה, רמתם של קבוצות וערכם של שחקנים.
בכלל, בתור אחד שעוקב באופן אדוק אחר הNBA ורואה משחקים על בסיס יומי לאורך כל העונה אני מוצא שבערוץ הספורט ובאתר שלו כמעט אין אנשים שאני יכול להגיד עליהם שאני מרגיש שעוקב באותו אופן מלבד ירון טלפז ואייל גרוסברד.

בTNT ובESPN אני לומד כמעט כל שידור משהו חדש. אני כותב את זה דווקא כי אני חושב שבארץ יש פוטנציאל להפיק שידורים ברמה גבוהה וכואב לי שזה לא קורה.
אפשר היה להוסיף אנשי מקצוע רבים על חשבון אותם דמויות קבועות שללא ספק עייפות מכדורסל וחושפות בורות מעליבה במהלך השידור. בארץ גם עברו הרבה שחקנים עם עבר NBA עשיר. אפילו כאלה ששהו בארץ בתקופות בהם שודרו משחקים של שחקנים שאיתם הם שיחקו ויכלו להוסיף הרבה ידע וצבע לשידור. זה אף פעם לא קרה. חבל.

גביע דיוויס לא נראה כל כך זניח בספרד והקהל שלהם (כולל השחקנים) מריע ומרעיש לא פחות מהקהל הישראלי.
רוסיה אגב ניצחה פעמים בעשור האחרון את הטורניר ובחמש השנים האחרונות הגיע ברציפות לפחות לחצי הגמר. עד שפגשה את האימפריה הישראלית ( – ;
ברייקינג ניוז: לאמריקאים יש כמות הישגים ספורטיבית שאין לאף מדינה אחרת בעולם. לאמריקאים יש עבר טניס עשיר והם לא אמורים להתלהב ממשחקים שלהם ברבע גמר גביע דיוויס.
לעומת זאת כשנבחרת הכדורגל שלהם עלתה לגמר גביע הקונפדרציה האזוטרי בעיני רבים בעולם הכדורגל, להם זה היה היסטוריה ופתח את כל המהדורות בESPN.
לנו חצי גמר גביע דיוויס זה היסטוריה ולכן זה פותח אצלנו את כל המהדורות.
אז ההתייחסות שלהם לדיוויס לא מקבילה לזו שלנו, הקונפדרציה קצת יותר ותגובתם הייתה דומה.

אתה צודק, יש מה ללמוד מהם.
כשמישהו מגיע להישג חוגגים איתו ומפארים אותו. שבוע אחרי זה אפשר להתחיל לנתח אותו.

זיזו 12 ביולי 2009

YB
זה שאתה לא…

אילי מנינג 12 ביולי 2009

YB when we have all the great local sports and rivalries they have than naturally the interest in isoteric sports will recede. and I totally share your fustration with lior elyahous work ethic. Jamchi and miki were the hardest working players at their time and it looks like halperin works hard too

מרקפוצ'ינו מארה"ב 12 ביולי 2009

עדכון קטן – צ'כיה בחצי הגמר עם 3:2 על ארגנטינה. היא תפגוש בחצי כנראה את קרואטיה אלא אם כן בלייק יצליח לחזור (בפיגור 2:1 ו 4:2 ברביעית) וגם אז מרדי פיש יצטרך לנצח את השרוך. ספרד עלתה עם פררו במקום רוברדו מול בק והספרדי בדרך לניצחון. אפשר להתחיל לפנטז על נדאל-סלע משחק חמישי בפלאזה דל טורו.

מרקפוצ'ינו מארה"ב 12 ביולי 2009

קרואטיה גם עלתה לחצי גמר.

ד"א מוזר שעדיין לא ראינו תגובה מהאחראי על הטניס בבלוג הזה – לון. כנראה שהוא עדיין בהנגאובר :)

YB 12 ביולי 2009

זיזו- נא לא להתייחס אלי באופן אישי או למקום העבודה שלי. התייחס רק לטענות שלי. תודה.

זיזו 12 ביולי 2009

YB
מקובל.
אבל הדברים נכונים גם לגבי לטענות שלך כאן בבלוג למיטב זכרוני.
מקום העבודה שלך הוא הצינור המרכזי לספורט בישראל ועובר ביקורת בבלוג זה הרבה לפני שידעתי על הקשר שלך אליו וראוי שביקורת זו תימשך.
אשתדל להימנע מעתה על כתיבה שקושרת אותך לנושא.
סליחה.

ירון ארבל 12 ביולי 2009

אביעד, אבל לנבחרת שלנו בהחלט יש את המרכיבים האלה. לא אמרתי שזה פשוט, אבל אם יש לך את המרכיבים האלה אז הרבה יותר קל לנצח מאשר בכדורסל עם מספר מרכיבים דומה. בטח ובטח ובטח בכדורגל.

לגבי ליאור… הוא קלעי יותר טוב ממה שיודעים ונראה. לא ריי אלן אבל אם ישאירו אותו חופשי, ועם הביטחון המתאים מהמאמן הוא יכול לתפור את השלשה. לפחות באימונים הוא פוגע אותם (כולל מטווח NBA – היה לו אימון עם יוסטון שהוא לא הפסיק לקלוע שלשות).

במובן הזה המעבר לויטוריה הוא בת'כלס המבחן האמיתי שלו. אני לא אתפלא אם הוא יקלע שם כמו שבחיים לא קלע פה ג'אמפ שוטים כל עוד נותנים לו את המטר והזמן (וזה מספיק בהחלט).

הפסיכולוגיה משחקת תפקיד מאוד חשוב בקליעה מרחוק של מישהו שלא נולד להיות קלעי. אבל עוד חזון למועד… אולי גם שם הוא יתקל באיזה מחסום.

ביפי 12 ביולי 2009

קיילי מינו, דני מינו, צ'רלי יאנקוס, בית האופרה של סידני, דיים עדנה, חורשת האקליפטוס – הבחורים שלכם ספגו מנה הגונה.

הוצאנו תיקו בקארדיף!

סר מונטי פאנסאר, האומה מודה לך.

עומר 12 ביולי 2009

אתם יודעים האם בקפיצה לגובה שולחים רק אתלט אחד מכל מדינה לאולימפיאדה (ואליפות עולם/אירופה) או שאין הגבלה כזו?
במילים אחרות: האם פאלי וקרויטר יוכלו לזכות בלונדון 2012 בזהב והכסף בהתאמה או שניאלץ להסתפק רק בזהב?

יורם אהרוני 12 ביולי 2009

באתלטיקה אפשר לשלוח שלושה במידה ששלושתם עשו קריטריון A בין-לאומי. יש גם קריטריון B שהוא קצת יותר קל המאפשר לשלוח אתלט אחד ממדינה. אם פאלי וקרוייטר יעברו קריטריון A שניהם אז הם יוכלו לנסוע במידה שהועד האולימפי הישראלי יחליט לשלוח אותם. לא תמיד ספורטאים שעוברים קריטריון בין-לאומי נשלחים. ראה מקרה דודי סלע שלא נשלח לבייג'ין.

ראשיד 12 ביולי 2009

"לא הרבה זוכרים, אבל ב-1987 הפסדנו להודו ברבע הגמר במפגש שעל הנייר באנו אליו כפייבוריטים. הודו, שהיתה נבחרת עם שחקן וחצי, ניצחה אותנו עם שחקן סבב לגיטימי אחד (ראמש קרישנן) ועוד שני שחקנים שהיו על סף פרישה והיו מעל גיל 35 (האחים ארמיטראז'). הודו הגדילה לעשות כשניצחה את אוסטרליה (בחוץ!) על דשא בחצי הגמר ונעצרה רק בגמר מול צרפת של יאניק נואה והנרי לאקונט שהיו בעשירייה הראשונה בעולם. ההודים באותה שנה נהנו מהגרלה נוחה וביתית, ממיצוי מקסימלי של היכולת של הכוכב שלהם, ומהופעות הירואיות חד פעמיות של שחקנים מזדקנים. נשמע מוכר?"

גלעד בלום, גלובס, 09.03.2009 – נביא!!

עומר 12 ביולי 2009

תודה יורם.

נסיים בנימה אופטימית: גם בין נדאל להראל לוי יש הפרש של בערך 200 מקומות.

יובל (השלישי) 12 ביולי 2009

אגב אתלטיקה- איזה אחד, אלכס אברבוך פורש. לא ידיעה מרעישה, אבל שווה פוסט.

בסך הכל הספורטאי הכי גדול שהיה כאן. לא פחות

גיל, מזימבבואה 12 ביולי 2009

ביפי כל הכבוד, האמת לא האמנתי שככה זה ייגמר, רק אל תשכח שזה היה המשחק הראשון. אין ספק שפנסר ואנדרסון הם הגיבורים של אנגליה עד יום חמישי. לא ידעתי שפנסר הוא סר. מתי הוא קיבל?

פראליה 12 ביולי 2009

146, זה ממש כאילו אני כתבתי (למרות שלא נשאלתי), בתיקון קטן, ברזיל=אנגליה

רונן דורפן 12 ביולי 2009

yb – מיד עם סיום המשחק עלתה הידיעה בכותרות אי.אס.פי.אן – במקום השביעי או השמיני. ואם ארצות הברית הייתה מנצחת זה היה גבוה יותר. וחוץ מזה: גם אם ארצות הברית לא מתלהבת מזה, זה לא מעלה או מוריד במיוחד. היא סתם גרועה בטניס כרגע.

שלו, ההוא מרומא שעכשיו בפיטרהלונגה אומבריה. 12 ביולי 2009

לידיעת המתעניינים:
הקוריארה דלו'ספורט ידיעה בעמוד 18 אחרי 14 עמודים של כדורגל,
2 של פורמולה 1, לפני נעמוד הטור דה פראנס שם המוליך הוא איטלקי…

YB – דבר אחד הפריע לי, מה כן?
הביקרות מבחינתי היא לגיטימית, אבל צריכה להיות עם ליווי של אלטרנטיבה.
אני בהחלט פאטריוט, ועדיין לא תומך בנבחרת ישראל בגלל שהיא כזאת.
אני לא חובב טניס ועדיין נצחון של החברה האלה כן עושה לי משהו.
נבחרת הכדורגל לא מדברת אלי בגלל כל כך הרבה דברים ועדיין הפטריוטיות שלי לישראל לא נפגעת.
המשוואה פטריוטיות = לאומנות היא קצת מסוכנת.
אני לא מסכים עם הרבה דברים שכתבת, ועדיין אני חושב שזה חשוב שיכתבו.
אבל זה מאוד קשה לקרוא תגובות אלה, לי לפחות יש תחושה שהן לא באות ממקום טוב.
חשתי את הצורך להגן על חופש הביטוי שלך אבל זה לא פשוט.
ועדיין אני חושב שזכותך לפרסם את דעתך, אבל הייתי שמח גם לקבל בצמוד אליהם,
איזה שהיא אלטרנטיבה, איך במציאות הקיימת אפשר אחרת…
אני לא מכיר אותך, ומכבד את האלמוניות שהאינטרנט מאפשר.
מצד שני זה לא צריך למנוע מאנשים למתוח ביקורת על עיתונות הספורט בישראל.
לצערי בלוג זה הוא אחד מאיי השפיות והאיכות הבודדים באוקינוס הבינוניות מסביב.
אני לא מדבר על אתרים צהובים, אלה על ערוצים שהמנדט שלהם לשדר ספורט (מבלי להתייחס באופן ספציפי).
אני נמצא במדינה שיכולה להיות "גאה" בתרבות טלוויזיה נמוכה מזאת הישראלית,
שבה הטריבונה של אבי רצון היא תוכנית סוגה עילית …
ועדיין ערוצי הספורט (של סקאיי איטליה לדוגמה) הם 10 דרגות מעל ישראל.
וזה לא היה ככה תמיד, בעיקר לאור העובדה שבארץ יש אנשי מקצוע טובים.

אני כן מצטרף לגישה שהטלוויזיה אחראית לתרבות הספורט הנמוכה,
במקום לחנך את הציבור לאהבת ספורט.

רונן דורפן 12 ביולי 2009

עומר – נדאל מתאושש מפציעה, הראל מתעלה בדייויס, יהיה לו זמן ללמוד את נדאל בזמן שנדאל ייקרע בסבב, הלחץ של הקהל הביתי על נדאל, פיפטי-פיפטי.

שלו, ההוא מרומא שעכשיו בפיטרהלונגה אומבריה. 12 ביולי 2009

עזי אני איתך (146), ולא בגלל שקל לאהוד את ברזיל, בגלל שכיף לאהוד אותה.
יש לה את אותם בעיות כמו בישראל (התאחדות מושחתת, ולא רק התאחדות…) רק הרבה יותר כשרון…

Red Camel 12 ביולי 2009

איך חיכיתי שמישהו יכתוב סוף סוף על אולימפיאדת השחמט
בזמן התחרות הייתי בארה"ב והכרתי כמה אירופאים, בהתחלה הם שאל אותי רק על השירות הצבאי והמצב במדינה. אח"כ דיברנו בעיקר על MMA. כשסיפרתי להם שישראל בדיוק זכתה במדליית הכסף באולימפיאדת השחמט (וניצחתי איזה אוסטרי נחמד מאוד) הם הסתכלו עליי בצורה שונה לגמרי. עד עכשיו אני מקבל הודעות מכל מיני גרמנים, ובעיקר גרמניות (: שרוצים לבוא לארץ לבקר

אייל 13 ביולי 2009

מדליית הכסף באולימפיאדת השחמט 2008 היא אכן הישג היסטורי; אם עושים השוואה לגביע דיוויס (או כמה מההישגים הקבוצתיים האחרים שהוזכרו כאן), כדאי רק לציין שישראל היא לא בדיוק אנדרדוג בשחמט – למעשה היא די מעצמה בשנים האחרונות, ולכן מימד הסנסציה לא היה כל כך גדול. באולימפיאדה של 2006 ישראל כבר זכתה במקום רביעי (ופיספסה את הארד רק בגלל שובר שוויון), ובאולימפיאדת דרזדן עצמה ישראל היתה מדורגת מס' 8 (מתוך 154 מדינות) מבחינת מד-הכושר הממוצע של השחקנים, ועל הלוח הראשון שיחק מי שסיים במקום 3-2 באליפות העולם ב-2007.

אסף 13 ביולי 2009

שאלה למי שהיה בנוקיה: כמה עלו הכרטיסים?

cookie-monster 14 ביולי 2009

מישהו אמר מקודם 500ש"ח. מה שגרם לי לשאול את עצמי כמה הם העו עולים ברמה"ש

תומר חרוב 14 ביולי 2009

אסף, היו כרטיסים במחירים של 200 שקלים ביציעים 11-12 ואלה שמולם(120 מוזלים לחיילים, סטודנטים וילדים). אני קניתי ב450 ליציע מרכזי וראיתי יותר טוב מאלו ששילמו 1500 למקומות קרובים יותר. כל המחירים בם כמובן לשלושת ימי המשחקים. לא זול אבל סביר בשביל המעמד, אני דווקא הייתי בוחר אם כבר להתרעם על העובדה שהמשחקים לא שודרו בערוץ פתוח למרות שעם כמות הפרסומות שהיו דוחפים שם אני לא בטוח מה עדיף.

ישראל 23 ביולי 2009

הגיע לשבדיה להפסיד

Comments closed