בין סטטיסטיקה להיסטוריה


דרק ג'יטר השווה אתמול את שיא החבטות של לו גריג ביאנקיס. ובקטע הוידאו הקצר שבישר על השיא השדר ציין שלדעתו הוא היה צריך להיות מדורג גבוה יותר בדרוג גדולי שחקני הברונקס בומברס שעשו בESPN לאחרונה. ג'יטר דורג שישי. לא ראיתי את הדרוג אבל אני משער שחמשת המדורגים לפניו היו רות', גריג, מנטל, דימאג'יו ויוגי ברה.


ואז חשבתי לעצמי דבר כזה: אם היו מבקשים לדרג את גדולי מפציצי הטראפורד בכל הזמנים, מה הסיכוי שמישהו היה מדרג שחקן אחד משנות העשרים, ואחר משנות השלושים, ואחד משנות הארבעים-חמישים, ושניים מהחמישים-שישים? אין סיכוי. מה שקורה במשאלים כאלו לגבי כדורגל הוא שבוחרים שחקנים מהעשורים האחרונים אלא אם יש שם שכל כך התקבע מיתולוגית שאי אפשר להתעלם ממנו.



זו יופיה של הסטטיסטיקה וזה אגב האסון התרבותי הגדול בכך שהסמים עיוותו את הסטטיסטיקה. הם חיסלו את "מגרש כל הזמנים המיתולוגי". וגורמים לכך שכל ויכוח מתחיל בהקדמה המייגעת "אי אפשר להשוות בין תקופות". שלא תבינו לא נכון. אי אפשר האמת להשוות בין תקופות. רות' וגריג לא חבטו מול פיצ'ר שחור. דימאג'יו כיכב בליגה שדי הוחלשה בגלל המלחמה. וכו' וכו'. אבל הסטטיסטיקה לפחות יוצרת דיון. בכדורגל שיאי ההבקעה של רוב הנבחרות הם 7-8 לפעמים עשרה שערים לשחקן במשחק אחד. אין לנו מושג איך להתייחס לשחקנים כאלו.



לכאורה גם ענפי ספורט אמריקאים אחרים אוספים סטטיסטיקה. אבל איכשהו היא לא מסתדרת כל כך יפה. בפוטבול מקצועני המשחק השתנה מבערך 80% מהלכי ריצה לבערך 60% מהלכי מסירה. בכדורסל העיוות הוא לא פחות גדול. ערכתי פעם את החישוב האם ה-81 של בראיינט טובים יותר מה-100 של ווילט צ'מברליין. סטטיסטית אין ספק שכן. אם בראיינט משחק את אותן דקות (הוא שיחק 42 לעומת 48 של ווילט) דקות באותו קצב משחק (מספר זריקות לשתי הקבוצות) הוא קולע 131 נקודות. אבל הנה הבעיה: בראיינט השיג את זה נגד קבוצה חלשה בליגה של 30 קבוצות. ווילט נגד קבוצה בינונית בליגה של 10 קבוצות. אם נחליט מחר לעשות דראפט בו יוקמו רק עשר קבוצות, אף אחת לא תהיה חלשה מספיק בכדי לספוג מבראיינט אפילו 81 נקודות. גם כשהוא בשיאו.



זה תאורטית נכון גם לבייסבול – בהבדל אחד. בבייסבול מספר הקבוצות גדל פי שלוש, אבל הלבנים הפכו לכשליש מהליגה. לכן אגב תתחייחסו בכבוד לכל כוכבי שנות הששים – מייז, קופקס, בוב גיבסון, האנק ארון. הם שיחקו בסיטואציה הכי תחרותית. עדיין ליגה קטנה – אבל כבר מעורבת דמוגרפית. צודק בוב קוסטס כשהוא מכנה את ארון ומייז – שני השחקנים החיים הגדולים ביותר.



אפשר עדיין למצוא גם בכדורסל שיאים אל-תקופתיים. אבל אלו הם בעיקר בסטטיסטיקות פחות שגורות. אני אוהב את הכמעט 0.8 נקודות לדקה של ג'ורדן. כי גם הגדולים לפניו וגם אחריו לא חצו אפילו א ה0.68. אבל אלו סטטיסטיקות מפולפלות. לא פשוטות להשוואה כמו סטטיסטיקות של בייסבול.



הענף האחד שדי דומה לבייסבול בהקשר הזה הוא קריקט. ושם גם לא חלו שינויים דמוגרפיים כל כך גורפים במשחק. ה99.9 של דונלד ברדמן חורג מכל דבר עבר, הווה, עתיד. וכך באמת לא הייתה שום בעיה לאוסטרלים לבחור אותו לספורטאי המאה שלהם בסוף המאה העשרים.



לבייסבול ולקריקט מאפיין אחד ברור שהופך את הססטיסטיקה שלהם לקדושה. ברור לנו שגם בראיינט וגם צ'מברליין לקחו הרבה זריקות במשחקי השיא שלהם. והסיבה העיקרית שאוהד כורסה חושד במספרים כאלו היא כי הוא מודע שזו לא הדרך הנורמלית לשחק את המשחק. מסיבה כלשהי – לגיטימית או לא – המשחקים הללו היו לא מאוזנים. בבייסבול וקריקט כולם חובטים בתורם. איש לא מקבל הזדמנות טובה מחברו לצבור סטטיסטיקה.



לא מפתיע אותי לכן שדווקא בייסבול (וגם קריקט) הוא הענף שכינס סביבו הכי הרבה תרבות. סטטיסטיקה אחידה היא לכאורה חסרת נשמה. אבל היא מאריכה את ההיסטוריה של המשחק בתודעת האנשים. 1281 השערים של פלה הם סתם צ'יזבט. היה עדיף להתרכז במספר המדהים של 757 שערים במשחקים רשמיים. לעומת זאת 2,721 החבטות של גריג עבור היאנקיז. זה מובן לגמרי.

No Comments

חייש 10 בספטמבר 2009

אני חושב שלא הוגן להשוות נקודות של סנטר לפני חוק ה3 שניות, לנקודות של גארד. צ'מברליין אולי שיחק בליגה קטנה יותר, אבל עדיין, הוא היה מספיק סוס בשביל לקבל פעם אחרי פעם כדור בצבע ולהשחיל אותו. אין לי ספק שבראיינט עבד קשה יותר על כל נקודה.

עזי 10 בספטמבר 2009

בתגובה לבחירה שלנם ESPN

עזי 10 בספטמבר 2009

בתגובה לבחירה שלהם ESPN

אריאל 10 בספטמבר 2009

אף פעם לא חשבתי על הנקודה הזאת של הזדמנויות שוות, אבל היא נכונה מאוד.
דרך אגב, יש היום הרבה סטטיסטיקות בבייסבול שמסוגלות לעשות התאמות בין תקופות שונות ומגרשים שונים – גם הן מראות שהבייב היה השחקן הגדול בהיסטוריה.
היחיד אולי שג'יטר יכול לעבור אותו בהיסטוריה של היאנקיז לדעתי הוא יוגי ברה, שהוא דמות יותר מיתולוגית ומבחינה סטטיסטית ג'יטר גדול ממנו. כל השאר גדולים ממנו – ולו בגלל אלמנט המיסטיקה שסובב כל אחד מהם

רונן דורפן 10 בספטמבר 2009

חייש – ווילט שיחק עם חוק השלוש שניות.

אילי מנינג 10 בספטמבר 2009

חוק השלוש שניות הומצא בשביל ווילט

6 29 בינואר 2010

During the 1944-1945 season the offensive 3-second violation was enacted for College basketball and the NBA started it in 1946.

כנראה שלא… סוצ!

עידו 10 בספטמבר 2009

לא הבנתי את" הכי הרבה תרבות".
איזה סוג?
איך מודדים?
מי מודד?
מי אמר שסביב פוטבול, סומו או טניס יש פחות?

רונן דורפן 10 בספטמבר 2009

אריאל – ועל זה יוגי היה אומר משהו כמו "הסוד במועדון גדול יש לך 9-10 אנשים בין חמשת הגדולים". לגבי בייב, אין לי ספק שהוא הדומיננטי סטטיסטית ביותר יחסית לתקופתו באיזשהו ענף אמריקאי (גרצקי… אולי. רייס… אבל רק בתפקידו). רק עניין הדמוגרפיה בעייתי פה. תאורטית זה קיים בכל ענף ספורט. אבל בבייסבול זה בעייתי במיוחד כי נערכו יותר מ-400 משחקים בין קבוצות שחורות ולבנות בכל מיני סיטואציות והשחורים ניצחו 75%. מצד שני, כתבתי את זה פעם, בייב היה גומר תרנגול הודו שלם בארוחת צהריים. הגדול מכולם.

עידו – זה סוג הדברים שידועים פשוט. כמות הספרים, השירים, הכתיבה, הסרטים (פחות) סביב הבייסבול גדולה בהרבה מכדורסל או פוטבול.

טל אנסקי 10 בספטמבר 2009

ויש גם דברים שבמשחק קבוצתי לא רואים מעבר לסטטיסטיקה. מראדונה לקח מונדיאל ב86 עם עשרה טרמפיסטים. שאקיל אוניל הופך את הגארד שמשחק איתו לאול סטאר (פני, בראינט וייד..

DT 10 בספטמבר 2009

מה זה 99.9 בקריקט (סליחה על הבורות)?

רונן דורפן 10 בספטמבר 2009

טל אנסקי – קודם כל ברוך הבא. לפחות לגבי בראיינט ודווין וויד זו האשמה קשה. שניהם לא היו צריכים שיהפכו אותם לאולסטארים. בראיינט זכה מאז בMVP ואני מעריך שוויד יזכה. פני סיפור מורכב יותר ועצוב יותר.
DT- ממוצע של 99.9 ריצות בכל אינינג של משחק בינלאומי בו אתה משחק. לאיש מלבד ברדמן – מוקדם או מאוחר לו או בן תקופתו – אין יותר מ-61

טל אנסקי 10 בספטמבר 2009

תודה על קבלת הפנים. הכוונה היתה שבספורט קבוצתי הגדולים באמת עושים את הקבוצה לטובה יותר, מעבר לסטטיסטיקה האישית שלהם. קובי ענק אבל בגיל 22 לא היה לוקח אליפות ללא שאקיל לידו.

אילי מנינג 10 בספטמבר 2009

דווקא ג'טר הוא דוגמה טובה לחוסר משמעות של סטטיסטיקה. הרי סטטיסטית arod הרבה יותר טוב ממנו ועדיין ג'טר בדיון בגלל מנהיגות, ואליפויות. לפני חמש שנים si עשו דירוג של שורטסטופס וג'טר לא היה אפילו חמישי. Arod היה ראשון.

אילי מנינג 10 בספטמבר 2009

הכוונה כמובן לא לחוסר משמעות של הסטטיטיקות אלא למוגבלות הסטטיסטיקה אל מול התמונה הכוללת של השחקן

אילי מנינג 10 בספטמבר 2009

כמובן עוד לפני שעניין הסמים יצא לאור. בArod דווקא לא חשדו שהשתמש בסמים

אילי מנינג 10 בספטמבר 2009

ותגובה לאנסקי. וויד לקח אליפות עם שאק הרבה יותר חלש מאשר קובי. שאק כבר היה הרבה יותר דומה לשאק של השנה בפניקס

רונן דורפן 10 בספטמבר 2009

עזי – בשערים של רוני או בהופעות של גיגס לא נספרים משחקי ידידות של המועדון. בכדורגל כן סופרים שערים בינלאומיים בידידות. מעניין אגב יהיה לראות דרוג עם אלימינציה של משחקי ידידות.

הייתה לי טעות – עם פלה. מניתי רק פאוליסטה, קוסמוס, ומשחקים בינלאומיים. צריך כמובן למנות ליגות רשמיות אחרות בברזיל.
אבל אז אם בודקים את ממוצע ההבקעה – כמעט שער למשחק, הוא באמת עומד כמבקיע בערך על הכמות של פושקש. בחישוב שעשו לפני כמה שנים יחסית לממוצעי הבקעה בליגות פושקש באמת הקדים אותו כגדול המבקיעים. נדמה לי שגרד מילר היה שקול אליו פחות או יותר.

אילי מנינג 10 בספטמבר 2009

אגב רונן, פוהולס צריך להיות אחד הגדולים בהיטוריה שכן אם הוא לא על סמים (עד היום אין הוכחה) הוא משיג סטטיסטיקות מדהימות נגד פיצ'רים על סמים כמו רוג'ר, וגם מצליח בפלייאוף לא כמו Arod

אורן 10 בספטמבר 2009

ויש גם את ההטייה שבסטטיסטיקות. אנשים מעריכים שחקנים לפי האלמנטים הנמדדים במשחק, שהם לא בהכרח מעידים על חוזקו של .moneyball השחקן. דוגמא מעולה – הספר

רונן דורפן 10 בספטמבר 2009

אילי, חייש – אתם שוגים באגדה אורבנית. חוק שלוש השניות תמיד היה קיים. ב-1952 הורחבה הרחבה – אזור הצבע – וזה לפני ווילט. כנראה בגלל מיקאן.

אילי מנינג 10 בספטמבר 2009

תודה רונן ומה עם דעתך לגבי משמעותה המוגבלת של הסטטיסטיקה בניתוח השחקן?

רונן דורפן 10 בספטמבר 2009

אילי – זה מובן לחלוטין. יחד עם זאת היא לפעמים עושה חסד. לא כל שחקן זוכה לשחק בקונטנדרית. וזה שוב יופיה של הסטטיסטיקה בבייסבול.
בכדורסל אם שחקן צובר סטטיסטיקות והקבוצה נכשלת אנחנו לרוב מאשימים אותו. או לפחות אומרים שהסטטיסטיקות מנופחות. בבייסבול – בשחקנים כמו טוני גווין או טד וויליאמס – הסטטיסטיקה מספרת על קריירה נפלאה ונטולת אליפויות.

רונן דורפן 10 בספטמבר 2009

אנשים – אני מעדיף שלא יהיו תגובות לתגובות. אלא אם מישהו מתקן את עצמו.

טל אנסקי 10 בספטמבר 2009

אז לא להגיב לך פה?
:-)

עומרי 10 בספטמבר 2009

קובי ברייאנט הוא………………………………………..

די אין לי כוח. :)

מה שכן, דווקא בפנטזי נדמה שהפוטבול עקף את הבייסבול בפופולריות.

אילי מנינג 10 בספטמבר 2009

כן זה מה שיפה בבייסבול, אבל הנקודה שלי שקשורה לעיסוק שלי היא שלאנשים נח להישען על סטטיסטיקות כי הם נותנות עוגנים (ולכן יכולות לשמש להשוואות) בעוד שהחיים שלנו לא ניתנים למדידה ולכן התמונה של הסטטיסטיקות הנה חלקית.
לגבי פוהולס אם הוא לא משתמש זה פשוט נורא שכן כל המשתמשים דפקו אותו ואת מיקומו בהיסטוריה בגלל השייכות לתקופה (וזה שהוא כזה חזק), אצלו אין ירידה בסטטיסטיקות גם אחרי שהחמירו את הבדיקות. ואחרון דווקא בבייסבול אכן הסטטיסטיקה של האליפויות (שבפוטבול למשל היא מקרית אבל קובעת) מאבדת מחשיבותה בצורה מוצדקת על מנת להשוות בין שחקנים בגלל שהעוגנים הם כה מרובים

The Nation 10 בספטמבר 2009

ישנם כל כך הרבה פקטורים שהשתנו עם השנים (DH, רוטציה של פיצ'רים, ממדי אצטדיונים, התפתחויות שונות במדע בכלל וברפואה בפרט ועוד ועוד) כך שקשה להשוות בין שחקנים או קבוצות לאורך השנים. היום סביר להניח שיוגי ברה לא היה יכול לשחק בקבוצה עם בקושי שלושה שחקנים מתחת למטר ושמונים ס"מ ועם מימדים ממוצעים של כמעט מטר ותשעים ס"מ וכתשעים ק"ג (הכוונה ליאנקיז הנוכחיים). אני מסכים שאחד הדברים היפים בבייסבול הוא הנוסטלגיה וההיבט ההיסטורי של המשחק. (מה הקשר של דף התוצאות בין הפיליז והמטס?…).

גיל 10 בספטמבר 2009

אני חושב שהדרוגים מושפעים מאוד מתור הזהב של כל ספורט. בבייסבול זה היה בין שנות ה20 ל60 ולכן יש להם ייצוג מוגבר. בכדורגל ברשימת כל הגדולים יש לך את פושקש, די סטפאנו, פלה, יוסביו, קרויף..כולם מלפני שנות ה80.

לדעתי אגב ג'יטר גדול ממנטל בסך כל השגיו. ג'יטר הוא חיה מוזרה. מצד אחד, הרבה מהדברים שהוא עושה לא נראים בסטטיסטיקות עד שמחקר סטטיסטי מצא שהוא בין השורטסטופס הכי גרועים בליגה, מצד שני רק שבוע שעבר מאמן הרד סוקס פרנקונה אמר שג'יטר הוא אנדררייטד.

אגב, בבייסבול כן יש עיוות מסוים בסטטיסטיקות בלל ההולכות הרבות. אם לא היו מוליכים כל כך הרבה היום סביר שהסטטיסטיקות של שחקנים כמו איירוד ופוחולוס היו מפלצתיות הרבה יותר.

טל אנסקי 10 בספטמבר 2009

גיל – איך תרכיב רשימה של כדורגל ללא מראדונה רונאלדו וזידאן? שניהם כיכבו בנבחרות שזכו במונדיאל אחד והגיעו לגמר במונדיאל אחר שזה יותר מפושקש יוסביו וקרויף.

רונן דורפן 10 בספטמבר 2009

טל – היה לנו כבר דיון – הדיון הארוך בתולדות הבלוג – 45,000 מלים -על הנושא הזה. http://blog.orange.co.il/dorfan/?p=1060

גיל מזימבבואה 10 בספטמבר 2009

אני חסיד קטן מאד של סטטיסטיקות, אני חושב שהסטטיסטיקה הרסה כל חלקה טובה בספורט (מלבד הקריקט) והיום ספורטאי ניגש דבר ראשון לדף, הוא (וסוכניו) מוכרים אותו בזכות הסטטיסטיקה ולא בזכות מה שהוא באמת. אני חושב שהרבה ספורטאים גדולים נשכחו מאחור כי לא היה להם "דף" להראות וחבל.

גיל 10 בספטמבר 2009

טל, לא אמרתי ששחקנים מהשנים האחרונות לא יכללו, אבל אמרתי שיש ייצוג נכבד גם לשחקנים ותיקים.

גיל 10 בספטמבר 2009

אגב, בבאולינג הסטטיסטיקות אף פעם לא משקרות.

ליאונידס 10 בספטמבר 2009

רונן-הטופס שלך הינה ממש מוצג מוזאוני!

מעניין אם השימוש בו נפוץ כיום עם התפתחות המדיה הוויזואלית.

איתן 10 בספטמבר 2009

וזו גם בדיוק אחת מהבעיות הגדולות בליגה הישראלית. כל שנתיים משנים את השיטה כך שאף פעם לא ניתן להשוות סטטיסטיקות אישיות ו/או קבוצתיות בין עונות שונות.
פעם ליגה של 16 בלי פלייאוף, פעם ליגה של 12 עם שלושה סיבובים ופעם ליגה של 16 עם שיטת ניקוד מוזרה בסיבוב השלישי.
בקיצור, בלגן סטטיסטי שלא נותן שום אפשרות להשוואה.

Red Camel 10 בספטמבר 2009

לדעתי המטרה של הסטטיסטיקה היא בדיוק מה שקורה בפוסט הזה, לתת עוד מימד להתדיין עליו (ולמי שלא הבין אני חושב שזה חיובי).

רונן- אולי תוסיף איזה דף סטטיסטיקות של הבלוג.
הפוסט הכי נקרא, הפוסט עם הכי הרבה תגובות, הכי הרבה תשובות נכונות בחידונים וכדומה וכדומה

ד"ר א. 10 בספטמבר 2009

חוק ה-3 שניות נכנס לתוקף ב-1936, לכבוד אחד לירוי אדוורדס, הסנטר של אונ' קנטקי (1.96 בערך).

זיו 10 בספטמבר 2009

לפחות במקרה של הדון צריך לציין דבר נוסף. בגלל השינויים המסתמנים בקריקט (התחזקות הגרסאות הקצרות של המשחק) סביר להניח שהשיאים שלו בטסטים לא ישברו.
בתקופתו לא היו משחקי ODI ו-20/20, אלא רק טסטים. היום שחקנים כבר מתאימים את עצמם לכל הסגנונות של המשחק ויש הבדלים גדולים באופן המשחק בגרסאות השונות (במיוחד עבור חובטים). אפשר ברמה גבוהה של ודאות להמר שמה שהדור של לארה וטנדולקר לא הספיק לשבור – כבר לא יישבר בדור הבא של שחקנים שיהיו יותר רגילים לגרסאות הקצרות של המשחק.

אביעד 11 בספטמבר 2009

על כל היתרונות של הסטטיסטיקה, נגדה אפשר לומר דבר אחד פשוט – נדב הנפלד. שום סטטיסטיקה לא יכולה לכסות כמה טוב הוא באמת היה.

שלו רומא 11 בספטמבר 2009

יש לי בעיה עם סטטיסטיקה בתור אחד שבקי
במספרים,
בסטטיסטיקה אפשר להראות כל כך הרבה דברים לא רלוונטים.
אביעד – נכון ענק הרבה יותר גדול משורת המספרים שלו.

redsox 11 בספטמבר 2009

רונן-מכיוון שא ניתן להשוות בין תקופות אומר רק שזהו בקלות הפוסט הטוב ביותר מאז המעבר לאכסניה החדשה של אורנג'.

עומר 11 בספטמבר 2009

אחת הסטטיסטיקות האפקטיביות ביותר לטעמי היא מה היתה התוצאה בדקות שהשחקן היה על המגרש (כדורסל). זו סטטיסטיקה שנהגו להוסיף בספורט "הארץ" עד לפני כמה שנים בסיקור המשחקים של מכבי תל אביב. נראה לי שהיא גם מעלימה את החיסרון של הסטטיסטיקה (נדב הנפלד) כפי שציין אביעד.

S&M 11 בספטמבר 2009

אפרופו סטטיסטיקה, למקרה שנגמר לכם המלח, ליברפול מקום 8 ומנצ'סטר בכלל לא בתמונת המועדונים הגדולים במאה ה-20.

http://sports.walla.co.il/?w=/162/1572193

גיל 11 בספטמבר 2009

אס אנד אם, אתה חי בעבר. מנצ'סטר המועדון הכי גדול במאה ה21, למי איכפת המאה ה20?

martzianno 11 בספטמבר 2009

תבורך אביעד, על העלאת שמו של הצדיק גדול הדור – נדב הענפעאלד, שומר ישראל!

איתן גרין 11 בספטמבר 2009

לפחות בכדוסל יש כמה אלמנטים בעיתיים בסטטיסטיקה.
למשל: שחקן יכול למסור כדורים נפלאים לחבריו אבל אלו, שלומיאלים שכמותם, לא יעשו מהם סל. יחטיאו אופן מחפיר ואותו שחקן שמוסר כל כך טוב ישאר עם 0 מסירות בדף הסטטיסטיקה.
שחקן יכול לקחת שוב ושוב ריבאונד מתחת לסל לזרוק, להחטיא ושוב לאסוף ריבאונד התקפה ושוב להחטיא וכן הלאה. ירשם לו סל אחד בסופו של דבר ויתכן ואפילו לא זה אבל, נניח, 4 ריבאונדים בהתקפה. ולא משנה אם הוא עמד שם מתחת לסל לבדו לגמרי ופשוט החטיא החטאה מבישה אחרי החטאה מבישה כדי לאסוף את הכדורים למספר מרשים בסטטיסטיקת הריבאונדים שלו.

ויכסלפיש 11 בספטמבר 2009

בניגוד לספורט אמריקאי, גדולתו של כדורגלן נמדדת בשקלול הישגים בקבוצה ובנבחרת (לא רלוונטית בארה"ב). וכאן הסטטיסטיקה האישית לא מספיקה והקשר בינהל בין זכייה בתארים רופף.

הגלובליזציה של המשחק יצרה אפשרויות חדשות לשחקנים לא אירופאים. לפלה יש ליברטדורס ובין-יבשתי עם סנטוס בתחילת שנות ה-60, ושלושה מונדיאלים. למראדונה יש רק גביע אופ"א ומונדיאל, לדי סטפאנו 5 גביעי אלופות וכו'וכו'. זידאן והנרי, רונאלדו ורונאלדיניו זכו בתארים החשובים בשתי הקטגוריות.

השחקנים עם מגוון התארים הגדול ביותר הם שיראה קבריני פאולו רוסי ועוד שחקנים מאיטליה 82' ויובנטוס 77-85 ואין להם מה לחפש ברשימת הענקים המצומצמת של כל הזמנים.

נינו 11 בספטמבר 2009

אגב, לגבי נתונים בכדורסל – אני חושב שיש נתון אחד שחייבים להוסיף (בהתאם לדיון על הנפלד): מס' הנקודות שנקלעו על אותו שחקן. כיום אין סטטיסטיקה שמראה את זה באופן ברור, כי לא תמיד שני הסנטרים המתחרים (למשל) משחקים באותו זמן, או שלפעמים יש חילופים בהגנה.

Comments closed