צריך לקוות שכל החבישות הללו שמכסות את הרגליים של סרינה וויליאמס הן קצת דרמטיזציה. או שלפחות תתאושש עד מחרתיים. היא מעולם לא פגשה את ג'סטין הנין בגמר של טורניר גראנד סלאם – ולדעתי מבחינת טניס זה גמר הגרנד סלאם האיכותי ביותר מאז שטפי גראף ומוניקה סלש. אפשר לדון בטכניקה – לסרינה יש עוצמות שלא נראו בהיסטוריה, להנין יש בקהאנד שלא נראה – אבל מעל הכל מדובר בלב שלהן.
מה שקצת יוצא דופן הוא ששתי שחקניות העל הללו מגיעות למשחק הזה בגילאי 28 ו-29. מאז 2002 השתיים הללו זכו ב-17 מ-32 הטורנירים שנערכו. הפיצוי הוא שהן נפגשות על המשטח הנכון למפגש כזה. שהן נפגשות אחרי הפרישה או הפרישה החלקית שלהן. הנה עוד נתון מוזר: הן מעולם לא שיחקו ביניהן גמר של טורניר בסבב שלא על חימר.
זו היריבות האפית שמעולם לא קרתה.
*
ועדיין אולי ברבות הימים הגמר הזה לא יהיה האספקט ההיסטורי המעניין של הטורניר הזה. הופעתן של שתי סיניות בחצי הגמר לא יכולה להחשב כאנקדוטה. במדינה שעד היום נודעה רק בספורט אולימפי קלאסי (וגם בפינג פונג כמובן) הנסיקה בטניס היא לא מקרית וקשורה לשינויים במדינה.
גם ז'נג ג'י וגם לי נה הן לא צעירות במיוחד. אבל היכולת של סין להפוך במהירות מאסות למדליות היא מוכחת וידועה בהרבה ענפי ספורט. זה קרה עד היום בענפים האולימפיים הקלאסיים – עם החשיבות הפוליטית שהמערכת בסין מייחסת להם. מעניין אם נסיקה כזו אפשרית גם בענף אידוודואלי.
35 Comments
נקווה שלטניס נשים סיני לא יקרה מה שקרה לשחייה – פריצה מטורפת, שמועות על סמים, ודעיכה מהירה.
ממש לא מאחל שיצליחו .
יותר כיף לצפות בשחקניות ברמה הגבוהה שמפגינות רגש ושעשו זאת מחלום אישי ולא דרך פרוייקט מאורגן של מדינה
הממשיכה להפר כ"כ הרבה זכויות אדם בסיסיות ובכל זאת לקבל רספקט או התעלמות נדיבה , עקב גודלם וחשיבותם האסטרטגית .
רק את זה אנחנו צריכים – עוד ספורטאיות כמו ראדה שועה הסורית
שמקדישה את הזכייה לנשיא המדינה הכושל שלה .
חובבן – הרבה יותר משמועת. באליפות העולם בפרת' ב-97 תפסו אצלן בקבוקים של הורמוני גדילה.
אני בעד הנין בגמר, אבל זה בכל זאת קצת צורם. שחקניות שחוזרות מפרישה מגיעות לגמרים של גראנד סלאמים די בקלות. זה משהו שאי אפשר לראות אצל הגברים. מילא סרינה שהיא לוקחת חופשות ושומרת על כושר אבל הנין? למרות זאת, זה בסופו של דבר מה שהאריך את הקריירות שלהן.
גיל –
בטניס הן מתחילות בגיל הרבה יותר צעיר. רוג'ר פדרר נמצא רק 6-7 שנים אחרי זכיית הסלאם הראשונה שלו. סרינה כבר יותר מעשור. הנין לא פחות. דנו גם בעבר על הקשיים האחרים של נשים בסבב. אז הפרישה של הנין בהחלט יכולה להועיל.
הדרך בה סרינה ארגנה את הקריירה שלה יכולה להיות לקח טוב לנדאל.
נדמה לי שאני זוכר אותן מתמודדות בגמר במיאמי על אספלט לפני 3 שנים. בכל מקרה מדובר בשתיים היסטוריות. ההצלחה האדירה של הבלגיות אחרי החזרה מפרישה מראה לדעתי כמה גדול המשקל של הכשרון הטבעי בסבב הנשים, יותר מכל אלמנט אחר במשחק כנראה.
רונן, זה יכול לעבוד רק אצל הנשים לדעתי. נדאל צריך לשחק פחות אבל אני לא רואה מצב שהוא פורש לשנה-שנה וחצי וחוזר בכושר משחק גבוה.
גיל – כתבתי שנדאל צריך ללמוד מסרינה. לא מהנין. סרינה לא פרשה מעולם. עדיף לו לשחק פחות כמו שהוא יודע מאשר ההצעות הטפשיות שישנה את סגנון משחקו.
עד כמה שידוע לי, סרינה כן פרשה.
לאחר רצח אחותן, היא וונוס לא שיחקו טניס למעלה משנה (וזה היה כששתיהן היו בשיא הקרירה שלהן). אולי זו אינה פרישה רשמית, אבל זו לבטח היעדרות שמנעה מהן במשותף לפחות עוד שני גראנד-סלאמים.
נראה לי שמי שצריך ללמוד לקח מזה זה איגוד הטניס העולמי ולא נדאל או טניסאי אחר. העומס הנפשי והפיזי שכרוך במשחקים ובנסיעות פשוט גבוה מידי. אמנם הנשים משחקות רק 3 מערכות אבל נראה לי שהמעמסה העיקרית היא בהיבט המנטלי ובהתרוצצות ברחבי העולם. אולי יש בבלוג טניסאי עבר ישראליים מהמאייה הראשונה שמאמנים עכשיו בניו יורק ויוכלו לחוות דעתם מהי המעמסה העיקרית על הטניסאים והאם 3 או 5 מערכות משנה במיוחד. אני יודע שבעיקרון נשים טובות יותר במאמצים ממושכים, אולטרה אולטרה מרתון וכאלה. אבל אני לא בטוח שזה תקף גם כאן אבל אולי הן יהיו לא פחות טובות במשחקים של 5 מערכות.
עומר, אין קשר בין טניס לבין מאמצים ארוכים – טניס הוא משחק אנארובי – ספרינטים קצרים של מספר שניות, לעומת ריצות ארוכות שהן מאמצים אירוביים.
אין בכלל ספק שיש הבדל גדול מאוד בין לשחק הטוב משלוש לעומת הטוב מחמש. מספיק היה לראות היום את צ'יליץ' מפסיד למארי פשוט בגלל עייפות אחרי ששיחק שלושה משחקים של חמש מערכות.
צריך לזכור שרק בטורנירי הגראנד סלאם ואולי פה ושם בכמה גמרים יש הטוב מ5 מערכות. רוב הטורנירים קצרים יותר מבחינת המשחק וגם מבחינת התחרות. אין שום ספק שטניסאים הם הסםורטאים הבודדים בעולם והחלק המנטלי הוא אולי הכי חשוב בספורט הזה. מצד שני, אם אפשר לעשות קריירה לא רעה גם בלי לרדוף באובססיביות אחרי המקום הראשון אז מה רע? יש שחקנים שבנויים לטחון כל טורניר קטן ולצבור נקודות ואחרים לא.
יש מעגל מכושף שבמסגרתו כדי לא לקבל מדורגים גבוהים בשלבים המוקדמים של טורנירי גראנד סלאם צריך לצבור נקודות בטורנירים הקטנים כדי לשמור על דירוג גבוה. לסרינה זה פחות שינה, כי היא מאז ומעולם האמינה (ובצדק) ביכולתה לנצח כל יריבה שתעלה מולה. אצל הגברים המחיר של זה גבוה מדי, ולכן הם לא יכולים להרדם בשמירה. בעקבות אבדן הנקודות הנוכחי נדאל יתדרדר למקום הרביעי בעולם, מה שעשוי לגרום לו לפגוש את פדרר כבר בשלב חצי הגמר של הטורניר הבא (יותר קטלני עבור פדרר, למען האמת). ירידה של מקום נוסף בדירוג עשויה להפגיש אותו מול פדרר, מארי, דג'וקוביץ' או דל פוטרו כבר ברבע הגמר.
אני מתקשה להבין איך 2 טניסאיות, גם אם טובות, מגיעות לגמר גרנד סלאם בכזו מהירות אחרי הפסקות ארוכות.
אני לגמרי חושב שהחלק המנטלי הוא הקריטי בטניס (אין סוף דוגמאות – פדרר-דוידנקו כדוגמא עכשווית) ואני מסתכל על תהליך החזרה של נדאל מהפציעה. הבן אדם מתאמן ומשחק כבר כמה חודשים מאז שנפצע ועדיין לא החזיר לעצמו את הבטחון שאפיין אותו בשיאו. ובלי הבטחון הזה הוא פשוט לא הצליח לנצח שחקני טופ-10 גם כשהטניס שלו חזר פחות או יותר למיטבו. ולהזכירכם, נדאל היה הר של קשיחות מנטלית.
אז איך זה שבטניס הנשים זה כל כך שונה?
הקאמבקים האלה מוכיחים שוב שיש כמה שחקניות שהן ברמה אחרת מהשאר .
יש את האחיות , הבלגיות , שראפובה
ואולי גם ההיא , נו …
ג'ניפר קפריאטי : ) .
TD – נדאל מתאושש מפציעה. זה שונה משחקניות שפורשות מרצון
הניחוש שלי- יהיה אנטי-קליימקס, סרינה הולכת לפרק אותה.
TD, מה שעולה לי בראש הוא המשחק של שחר פאר מול הינגיס בשמינית הגמר של הרולאן גארוס בעונת הקאמבק של הינגיס. שחר, שגלעד (עם מידע פנימי) החווה כבר את דעתו על כמות הכשרון הטבעי שלה אל מול מוסר העבודה העילאי שלה, היתה אז צעירה יותר, אבל חצופה יותר ושיחקה טניס טוב בהרבה (ויעיד על כך הנצחון שלה על דמנטייבה בשתי מערכות סיבוב קודם לכן). הינגיס, לעומת זאת, חזרה אחרי שנים של התעללות מצד האחיות ושאר הבריוניות שהחלו להופיע בסבב, ולא ממש קרנה מביטחון (וגם הפסידה את משחקה הבא). המשחק הסתיים בנצחון של הינגיס בשלוש מערכות.
אני טוען שהכשרון העדיף של הינגיס ניצח את המשחק, ומובן שאתה יכול לסובב את הטיעון שלי על הראש – הרי שחר בכל זאת ניצחה את דמנטייבה שהיא טניסאית מוכשרת בלי ספק – ולצערי לעולם לא נוכל למדוד את החשיבות של כל אחד מהאלמנטים שעושים את המשחק מה שהוא.
סרינה היא אלופה מנטלית, אבל מעל לכל יש לה אתלטיות ועוצמות שהסבב לא הכיר לפניה. קלייסטרס היא אתלטית מדהימה, ודוקא הצד המנטלי שלה הכשיל אותה בעבר. להנין יש את הטכניקה הכי טובה שראיתי אצל שחקנית אי פעם. לדעתי אלה הדברים שעושים את ההבדל אצל הנשים, ועל כך נאמר:
Form is temporary, but class is permanent.
נראה לי האנגלים מחבבים במיוחד את הזה האמירה האחרונה – עם כל עניין המעמדות וכו' .
אמר מובראכ לזמרי הראי
יש לכם מונדיאל, חלאס ודי
אמר לקאמי לידידו נגיב מחפוז
אלבר, אתה יכול להיות שבוז
ענה לו אלבר,אני? אני עם בית"ר
שם מבינים את הקונצפט של "הזר"
אמרה אום כלתום יא מג'נוני
יש לכם בקיץ את ויין רוני
ואת זה שנשוי לויקטוריה
וגם משחק אחד בפרתוריה
ואגב שמעתי בשורה משמחת. הולכים להראות את בטלביזיה את יונייטד-ארסנל בתלת-מימד. סופסוף לא רק לי יהיה כאב ראש מ2 הקבוצות האלו……………
טוב משעמם לי
ובכלל סאלינג'ר נפטר. כמה עצוב אז הנה טריביה:
איך הוא קשור ל FIELD OF DREAMS עם קוין קוסטנר?
גלן, הסופר בסרט, שם משפחתו מן, שמשחק ארל ג'ונס מבוסס על דמותו של סאלינג'ר. הגיבור בשדה החלומות (קווין קוסטנר) נקרא ריי קינסלה, יש דמות כזו גם בתפסן בשדה השיפון.
עזי – יש לנו גמר!
שלו – כן! בדיוק לפי התקווה. מצרים גדולים, אבל אני נשאר עם גאנה.
עזי אכן (התשובה, מצריים וגם גאנה)
סרינה עבור טניס הנשים בעשור האחרון זה קרוב לטייגר וודס עבור הגולף. ספורטאית מהממת. כאשר בחרתי אותה לספורטאית השנה כאן הייתי במיעוט אדיר. בקלייסטרס בחרתם. קלייסטרס?!
העניין הוא שאנשים כבר מצפים מסרינה שתנצח ותיקח את התארים .
אף אחד אפילו לא ציפה שקלייסטרס תחזור , ובוודאי שלא תיקח את הגראנד סלאם האמריקאי בטורניר הגדול הראשון שלה .
הסיפור שלה נתן המון השראה , סיפק הפתאה ראויה ונחשב לאירוע שאפשר ללמוד ממנו הרבה ולקחת ממנו תובנות חיוביות לגבי החיים .
אנשים נזכרים בהישג הזה עם חיוך ומקבלים חיזוק נוסף .
יואב ,
רציתי רק להוסיף על תגובתי מקודם –
שאני זוכר את הטור המעולה שכתבת על ספורט נשים ומידת המחוייבות שלהן ברמות הגבוהות לעומת עמיתיהן הגברים בדרגות מקבילות .
זו באמת סיבה נוספת מדוע הסיפורים המרשימים האחרונים מעולם טניס הנשים מעניינים פחות ממה שהיינו מצפים .
הזכירו כאן את מרטינה הינגיס, אז רק רציתיח לציין שמלבד הכישרון האדיר (לעניות דעתי טניסאית מוכשרת לפחות כמו הנין, ועם טניס יותר מהנה לצפיה), היא הוכיחה גם יציבות אדירה בשנות ה90, מהיו.אס אופן של שנת 96 (היא הייתה אז בת 16), ועד לאוסטרליאן אופן של שנת 2002 היא פספסה רק 3 חצאי גמר. ב22 תחרויות גראנד סלאם.(וגם הגיעה לגמר 12 פעמים ולקחה 5 תארים). אפשר להשוות את ההישג הזה רק לתקופות הטובות של סטפי גראף וסלש(וכמובן לפדרר של השנים האחרונות).
אני חושב שנוטים מאוד להפחית מהגדולה שלה כטניסאית, בגלל האופי שלה, ולא בצדק.
יואב – בחרו את טניסאית השנה ולא את טניסאית העשור.מה לעשות הסיפור של השנה בטניס ואולי בספורט הנשים (לא לדעתי)היתה קלייסטרס.
מנטאליות והשגיות בספורט משולבים יחד. באיגרוף,בכדורגל,בכדורסל ובכלל הטענה היא שיותר קל לקחת אליפות מאשר לשמור עליה (עוד סיבה לעליונות של מייקל כרגע על כל המועמדים המוצלחים). קלייסטרס היא טניסאית מעולה מהעשיריה הראשונה (שבכל יום נתון…….) ללא הלחץ היא הצליחה להוציא מעצמה יותר (וכשהוא חזר גם הטניס הפחות טוב חזר). הנין שלטה בטניס הנשי אולם כפי שהבלוג שם לב לא בדיוק התמודדה עם הטובות ביותר (שזה מוזר בפני עצמו? איך זה קורה?) מספר אחד והטוען למספר אחד לא נפגשים? אולי צריך לבדוק את שיטת ההגרלות והבתים בטניס? אולי הגרלות משמינית או חצי גמר? כן אני יודע שתהיה בעיה עם השידורים והטלויזיה אבל לא בעיות בלתי ניתנות לפיתרון יצירתי.
הן לא נפגשו בגמרים של הסלמאים בגלל העובדה שבחלק גדול מהן הן לא דורגו 1,2.
ככה, רק להשוואה, תסתכלו על הההיי-לייטס מגמר אוסטרליה 2001, סרינה ויליאמס נגד הינגיס, אני לא רואה (כמעט)משחקים ברמה כזו היום.
http://www.youtube.com/watch?v=bk3xWlrV8d8&feature=related
רבע גמר, סליחה