טקסט אחד נפלא שקראתי על מוריניו, ועוד הערות. על מוריניו


אנחנו נכתוב היום שוב על מוריניו. למה? כי היום יום שני. יום מצויין לעסוק במוריניו! נ.ב. נרדמתי בלייקרס. שאלתי בבוקר את זאב אברהמי אם זה היה ניצחון נימוסין או שיש סדרה. הוא ענה לי "גם וגם" ולא הבנתי את התשובה.

 

*

 

ראשית, טור יפיפה של עמית לעבודה – עומר לחמנוביץ' – על ג'וזה מוריניו. עומר הוא עורך מדור הספרות של "ישראל היום". הוא כותב עליו שלושה דברים נכונים מבחינה תרבותיתהנה הטקסט.



 

ראשית, שגם בלב הקונצנזוס הוא חתרני. אולי טעיתי כשכיניתי את הבונקר בקאמפ נואו "אמנות אפלה". זה היה חתרני. “רבותי הספונסרים. רבותי גופי השידור. רבותי אוהדי הכדורגל האטרקטיבי, רבותי המודרנים, אנחנו שמחים שהתכנסתם כאן ועכשיוקבלו את הבונקר!".

 

 

שנית, שהוא חף מבנאליות והוא נאמן לאיזה אידיאל. האידיאל שלו הוא תארים מרכזיים בכדורגל. היום בו מוריניו יגיד "בונה קבוצה" או "כדורגל יפה" הוא היום בו יחדל להיות מוריניו.

 

 

ושלישית הוא מזכיר שהוא מפורטוגל. ארץ של ממציאים. ואני אוסיף משהו שאני חושב שהוא תקף גם לכריסטיאנו רונאלדו. בגלל העניין הגאוגרפי פורטוגזי גדול הוא לעולם מי שיוצא למסע.

 

*

 

היה גם טור מגוחך של עזי ברעם שכתב שהוא בז למבחן התוצאה וזה לא מוסרי ולכן הוא לא היה תומך במוריניו. ברעם הוא פוליטיקאי ישראלי ולכן לא מפתיע אותי שכשאפילו כשהוא צופה בכדורגל הוא מוסרי יותר מאחרים.

 

*

 

מה הבעיה עם הריאל מדריד האלו? שיפטרו את פלגריני! הם כל כך נהנים לראות אנשים מתבשלים בסיר? מה זה הסדיזם הזה? אני חוזר בי מכל האשמה אי פעם נגד ריאל. הם פשוט מועדון לא נימוסי.

 

 

שזה מביא אותי לעניין הבאמת מרתק שצפוי לנו עכשיו. מוריניו יקבל יד חופשית בריאל. לא יכתיבו לו רכש. שחקנים כמו קאקה או בנזמה אולי בבעיה. אינני יודע אבל זו התחושה שלי. אבל ברור לי לחלוטין שהוא מקבל את רונאלדו ורונאלדו מקבל אותו. והמפגש בין שני הפורטוגזים הללו יפיק אנרגיות מדהימות. הכל אפשרי. מוריניו יכול להפוך אותו לשחקן הגדול בהיסטוריה. רונאלדו יכול להתרסק (או לפחות לרשת את החולצה של מייקל אואן באולד טראפורד).

 

 


5 קושיות יומיות
למה אני אוהב את הרולאן גארוס?

139 Comments

טל 24 במאי 2010

מוריניו הוא מקרה מרתק בגלל הפער הבלתי נתפס בין האישיות שלו (או לפחות הדמות שהוא משחק) לבין הכדורגל שהקבוצות שלו מפיקות. הרי אף אחד לא היה כותב טקסטים מהסוג שהזכרת, על רפא בניטס או ריהגאל. אפילו אחרי זכיה באליפות אירופה. אף אחד לא היה מציג את הכדורגל שלהם כאנטי ממסדי / חתרני. אצל מוריניו, בגלל האישיות, אנשים רוצים להאמין שהכדורגל ההגנתי והשמרני שלו, מייצג משהו הרבה יותר עמוק.

טל 24 במאי 2010

ואגב, אתוס ההצלחה בכל מחיר שמייצג מוריניו הוא הדבר הכי פחות חתרני שיש.

מוריניו, על על קידוש המטרה בכל מחיר, השחצנות שלו, חוסר הבכוד ליריבים, חוסר הנאמנות לקבוצות שלו, קידוש ההצלחה האישית (הוא בעצמו טען שהמטרה שלו היא להיות הראשון לזכות באליפויות כל הליגות הגדולות), הנטיה לשים את עצמו במרכז על חשבון השחקנים שלו, חוסר הנכונות לבנות מהבסיס אלא להצליח מייד, הוא ה-מייצג של המאה ה21.

רועי מ 25 במאי 2010

הכדורגל של ראפא הוא חסר . אין לו את זה הוא מתבצר בשיטה שלו גם אם טעה.
וזה פגע גם בקבוצה .

מוריניו? אלוואי והיה מגיע לליברפול יותר גרוע לא יכול להיות.

רונן דורפן 24 במאי 2010

טל – לא רק שהוא מוציא את המקסימום משחקניו. הוא מוציא את המקסימום ממך!

עניין הנאמנות שאתה מזכיר נוגע בעניין הפורטוגזיות. עם כל הכבוד לשחקני הבית של בארסה או לגיגס או לראול – הם לא יכולים להיות אידיאל, כי הם משחקים בקבוצות עם האפשרות לשמור אותם. אני מעריך שגם ספורטינג הייתה רוצה להאבק על אליפויות אירופה עם רונאלדו, פיגו, נאני, קארזמה וכל השחקנים שיצאו ממערכת הנוער שלה. אבל הפורטוגזי יודע שכדי להשיג גדולה הוא צריך לצאת ולנדוד.

טל 24 במאי 2010

במעמד שלו בכדורגל היום, מישהו היה מונע ממנו להישאר 10 שנים+ בקבוצה? להבדיל מקרה ספורטינג, במקרה הזה הבחירה היא שלו. עם כל הכבוד לפורטגזיות, גם בתוך פורטוגל יש אנשים עם שונים, עם אופי שונה.

כמו שציינת- לדעתי המניע פה הוא הרדיפה אחרי גדולה אישית. מאמנים שזכו בשתי אליפויות אירופה עם קבצה אחת יש לא מעט. מאמנים עם שתי קבוצות שונות, יש הרבה פחות.

עזי 24 במאי 2010

הוא נזרק מצ'לסי על כלום בעונתו הרביעית בה, וכנראה היה נשאר בה עד היום וגם הופך אותה לאלופת אירופה אם זה היה מועדון ששולט בו אדם מהיישוב.

Mr. Kate 24 במאי 2010

ומה הבעייה ברצון למיצוי אישי? האם מישהו מאיתנו היה נשאר לעבוד עם בוס עצבני בסביבת עבודה תחמנית כשהוא יכול לעבור למקום בו הוא יקבל יותר שקט תעשייתי מהמעסיקים אותו, לשמור על רמת שכר זהה ותוצאות זהות?

בני תבורי 24 במאי 2010

הניצחון על בארסה בסאו סירו לא היה בונקר וגם לא זה שבגמר בברנבאו, אז אולי כדאי שהאומה שטופת הדמע והקסם תרגע ויותר חשוב, אולי כדאי שיפסיקו לתת טורים לכל מיני. עוזי ברעם כמובן טועה, אבל הוא כבר לא פוליטיקאי וחבל. מעבר לכך, הפוסט צפוי. אוהדי יונייטד מכינים את הקרקע לבוא היורש. התכנית ידועה: קודם כל הוא ירסק את בארסה עם ריאל ואחר כך הוא ירסק את ריאל עם יונייטד. ועל הדרך הוא כמובן יתאחד עם הפורטוגזי השני, או הראשון לשיטתכם, ובנקודה הזו אני רוצה רק לקוות שמה שיצא מהאיחוד הזה יהיה דומה למה שיצא מאיחוד הספרדים בליברפול.

jo 24 במאי 2010

בסוף רונאלדו יחזור איתו ליונייטד וביחד עם נאני נייצג את פורטוגל באירופה!!

רונן דורפן 24 במאי 2010

בני תבורי – אני לא רוצה אותו ביונייטד! אני רוצה אותו בצד השני. אני רוצה את היריב המושלם.

בני תבורי 24 במאי 2010

רונן,
תגדיר צד שני בבקשה…

יוסי מזרחי 24 במאי 2010

לא צריך אילנות כל כך גבוהים: צד שני הוא כל מי שלא אנחנו.

זיגפריד ששון 25 במאי 2010

אני אוהד יונייטד שנים רבות אך לא ללא-תנאי, למזלי יונייטד לאורך השנים ענתה לתנאים מינימלים שאני מציב לקבוצת כדורגל שראוי לאהוד אותה, ותנאים יחודיים מינימליים ליונייטד. ברגע שמוריניו ישודך ליונייטד אחדל לאהוד את הקבוצה – התנאים נשברו. אני אחוז פליאה כיצד אוהדי יונייטד וותיקים בבלוג מוכנים להסכין לרעיון, ושמא אינם וותיקים…
לזכותו של דורפן הוא מבין הדברים בלא צורך לפרטם, ואינו רוצה את מוריניו באולד טראפורד. אך הוא שוגה בכך שהוא מגביה את מקומו של מוריניו מעבר למקומו הטבעי, ותורם בלי דעת, חיזוק ל"ילדים" אוהדי יונייטד הרוצים בפורטוגזי שיבוא המה.

ישנה רומנטיזאציה של הפורטוגזים כעם שוחר מסעות. הם היו מבין הראשונים במסעות הימים הגדולים במאה ה-15 מדיאז עד ואסקו די-גאמה, מקימי המושבות הראשונות באסיה, אולם הם נעלמו מתחילת המאה 17 הן כגורם ימי, והן כגורם צבאי וכלכלי. מאז אחזה בהם התאבנות. פור
טוגל היתה האחרונה מבין האימפריות הוותיקות שפירקה את נכסיה
במאה ה-20 ונתנה לנו את סאלאזר.
בעובדה שבעורקי הפורטוגלים זורמים כמויות גדולות של דם יהודי למרות רצונם ננוחם.

רועי מ 25 במאי 2010

כן שמעתי על האלא שמדברים גבוהות על כדורגל סקסי.
אבל מה זה שווה ללא תארים?
לא מבין את האנטי נגד מוריניו. כל כך אהבתי לשנוא אותו. שאני מקווה פעם אחת לאהוב אותו אצלנו בשוכנה. השכונה זה ליברפול כמובן

שי 24 במאי 2010

המאמן הפוסט מודרניסטי הראשון. מאמן שהוא סלב בזכות היותו סלב. בטוח שאם תשאל כל לא חובב ספורט מי זכה בצ'מפיונס השנה התשובה המיידית תהיה "מוריניו" כשם שבשנה שעברה התשובה היתה "מסי".

עזאזלו 24 במאי 2010

בעקבות העברת הדיון לכאן, מעתיק מעצמי את ההערה מהפוסט הקודם, בוויכוח לגבי מוריניו וה"בונקר" (כן או לא), "תוצאה" מול "יופי" וכו' וכו'.

רונן, ברשותך הייתי רוצה להוסיף עוד קיסם למדורה. מכיוון שיש נטיה לשחק בנתונים כדי שיבססו את ההוכחה – איש איש לשיטתו – למה לא להסתכל על הנתון הכי חשוב?

לא, לא הנצחון. ולא מספר הגביעים. ולא אחוזי השליטה בכדור. ולא מספר הפרצופים העוינים שמוריניו הגאון והשגיב משחרר למצלמה בראיון אחד.

כסף. הערך היחיד שנמדד בעולם הפוסט מודרני. רייטינג. אחוזי צפיה.

אפשר להסביר את זה ככה: כדורגל הוא שואו. הוא עסק. תכלית עסק – להרוויח. הדרך שלי להרוויח (לו אני ברצלונאי), היא לשחק אטרקטיבי. לגייס אהדת מיליונים, “אוהדי הצלחות” וכו’. פה ושם אפסיד תואר למוריניו, הגאון השגיב. אז מה? אז מה אם הפסדתי? בינתיים הרווחתי פי כמה, השקעה שתניב פירות בהמשך. כי אוכל לקנות עוד שחקנים ולגייס עוד המונים וכו’ וכו’.
למה לנתון הזה אין שום חשיבות? בעידן הרייטינג, הוא מאוד הגיוני: תשחק לא יפה – תאבד קהל ומפרסמים. תשחק יפה – תרוויח כסף. נורא פשוט.

חכם בדיעבד 24 במאי 2010

מסכים ביותר. אפשר לראות עד כמה העניין הכספי עומד במוקד הבחירות עכשיו בברצלונה, ועד כמה חשוב לכולם להפוך למועדון הכי מרוויח בעולם. כדי להוציא יותר, לקבל חוזי טלוויזיה טובים יותר ולהיות הכי.

התותחן 25 במאי 2010

כל זאת בהנחה שאתה ברצלונה, מאחר שבכל מה שנוגע לכדורגל היפה והאסתטי יש בעיקר את ברצלונה (בצד הווינרי) וארסנל (בצד הלוזרי). מוריניו זיקק את האופי האינטרי-איטלקי למיצוי המושלם שלו, כל שאר הבכירות משחקות על הוריאציה שבין יעילות לאסתטיות שמטרתן האמיתית היא השגת תוצאות, צ'לסי עדיין משחקת את הכדורגל שמוריניו הנחיל לה, וריאל לא תשחק כדורגל איטלקי, אלא תזוקק לכדורגל יעיל יותר שמושתת על אופיה, ושם נמצאת העוצמה של מוריניו הוא לא כופה השקפה מסוימת על הקבוצות שלו, אלא משתמש בה להשגת תוצאה אופטימלית (ועם זאת, לא הומרתי, אני עדיין חסיד של הארסן ונגריות, יופי לשמו, גם אם לא תכליתי)

קורא 24 במאי 2010

מה שאני אוהב במוריניו זה את המחוייבות לתוצאה, בניגוד לכל הקשקשנים של הכדורגל היפה. אפשר להשיג תוצאה גם עם כדורגל יפה אבל זו לא המטרה העיקרית. חוץ מזה, באשר לטענה שהוא מעדיף את טובתו האישית על טובת שחקניו, מדובר בקשקוש מוחלט. השחקנים של מוריניו כפי שכבר הסתבר בנצחון של אינטר, זכו בתואר, הוא מעדיף את טובת הקבוצה, כשבמקרה הזה, היא גם טובתו האישית.

טל 24 במאי 2010

ובמה הוא שונה בזה מ99 אחוז מהמאמנים בעולם? רפא בניטס לא זכה באליפות אירופה, באותה דרך ועם כלים הרבה יותר מוגבלים (תוך ניצחון על מוריניו עצמו)??? אפשר לחשוב שהסנדרט בכדורגל העולמי היום הוא לשחק פתוח ופתאום הגיע מוריניו, חתרון שכמותו, והכניס את הקונספט המוזר של לשחק עבור תוצאה. אגב, אפשר להתווכח על ענין ההוכחה. ברצלונה עם המחייבות שלה לכדורגל התקפי, לא הצליחה פחות ממוריניו בשנים האחרונות. מוריניו הצליח השנה, בדיוק כפי שהוא נכשל באירופה בין 2005 ל2009.

ובוודאי שמוריניו שם את עצמו במרכז. אתה מכיר מאמן אחר שדקה אחרי שהקבוצה שלו זוכה באליפות אירופה ראשונה אחרי 45 שנה, אומר שהוא עוזב לקבוצה אחרת?

עזאזלו 24 במאי 2010

דווקא בעניין האחרון אני חולק עליך. זה אקט שיכול להיראות אצילי, סוף רומנטי (קשה במקרה של מוריניו, ובכל זאת). הנה, זהו. עשיתי את שלי. פורש מהקבוצה בשיא. נדמה לי שמאמן ספרד עשה אותו דבר ביורו האחרון, והוא בערך ההיפך ממוריניו.

טל 24 במאי 2010

הוא יכל היה לחכות ולא לעשות את זה בראיון שאחרי המשחק. תן, פעם אחת, לשחקנים שלך להיות במרכז.

איתן 24 במאי 2010

הבאת אותה חזק בקישקשתא. מה השלב הבא? מטומטמים? קוקסינלים? מז…ים בת.ת?

איתן 24 במאי 2010

התגובה הנ"ל היא ל"קורא", חובב הפועל קשקש.

רונן דורפן 24 במאי 2010

עזאזלו – הערך הזה יכול להחשב לערך מרכזי בתחרות בין מלקולם גלזר לז'ואן לאפורטה לפלורנטינו פרז. זו תחרות כלכלית. מכיוון שמוריניו הוא לא בעל קבוצה ולא עושה את הכסף (למרות שהוא עושה לעצמו ברוך השם מספיק) זה לא הערך שהוא נשפט על פיו.

טל 24 במאי 2010

ריאל תהיה מבחן גדול עבורו, בשני מובנים: א. פעם ראשונה שהוא מקבל קבוצה גדולה באמת. ולא רק זה, קבוצה שהקהל שלה לא מקבל את הסגנון ה"מנצח" שהוא הציג בקבוצות קודמות שלו. לדעתי ההאשמות על הסגנון האובר הגנתי שלו, פוגעות במוריניו במקום רגיש (ראו התגובה הבוטה שלו לסטיב נאש), ומענין לראות עם בריאל הוא ישנה את דרכיו ויוכיח שהוא יכול לנצח גם בשיטה אחרת.

ב. פעם ראשונה בהרבה מאד זמן שהוא יצטרך להתמודד עם קבוצה חזקה יותר על הנייר בליגה מקומית. ובליגה של 38 מחזורים, הטקטיקות שלו הרבה פחות יעילות. עם כל הרעש, פעם היחידה בשנים האחרונות שהוא היה צריך להתמודד בליגה עם קבוצה באמת חזקה (יונייטד ב2007) הוא הפסיד. אפילו העונה באיטליה, הוא הסתבך מאד מול קבוצה הרבה פחות חזקה משלו על הנייר.

עזאזלו 24 במאי 2010

לא משוכנע בכלל. אלי גוטמן הונס מבית"ר למרות תוצאות טובות. זה כמובן לא המקרה היחיד. במקרה של מוריניו זה קצת מסובך, כי לו-עצמו יש סטאר קוואליטי, הוא הופך להיות הכוכב הראשי של הקבוצה שלו (כמו מראדונה), שמן הסתם מוסיף לאטרקטיביות/ רייטינג שלה.
אבל אני לגמרי לא משוכנע שמאמן שהיה מביא "סתם" תוצאות טובות, על חשבון הסגנון, הזהות, היופי – ולפיכך היה כושל במבחן הרייטינג והכסף – היה נחשב מאמן מצליח בעיני בעליו ובעיני האוהדים.
אני אומר את זה בחצי פה, כי לא בדקתי מקרים כאלה. אבל אם אנחנו ציניים, כסף עלול להיות חשוב יותר מהישגים ספורטיביים נטו, ולשמש בתור המדד הקובע ל"הצלחה".

אסף 24 במאי 2010

אני לא מבין למה צריך לעטוף את מוריניו ואת הדרך שהוא עושה עם הקבוצות שלו באידיאלים ומיתוסים.
הבנאדם פרגמטיסט עד עצם.
רונן – תארים הם לא אידיאל. למעשה, הם ההיפך מזה. ואני די בטוח שמוריניו לא עשה שומדבר חתרני ( כלומר, מתוך כוונה לחתור תחת איזו מוסכמה או הגמוניה ) בקמפ נואו, אלא פשוט עשה מה שחשב שיביא לו את הניצחון.

LT 24 במאי 2010

לא ברור לי-
ביל וולש שכלל את הווסט קוסט אופנס על מנת לנצח, ודרך אגב, יצא שהמשחק של הקבוצה שלו נראה טוב.
ריינוס מיכלס (או מי שלא שכלל את שיטת המשחק שבה משתמשת ברצלונה), השקיע זמן כדי להראות טוב, או בראש ובראשונה כי היה נדמה לו שיש לו סיכוי גבוה יותר לנצח?
מישהו, עזי, יודע?

רונן דורפן 24 במאי 2010

אסף – האידיאליזם דווקא לא מתבטא בנואו קאמפ. שם לא הייתה לו יותר מדי בפתיחה. הוא היה צריך איזשהי וריאציה של כדורגל סגור ובחר בסגורה ביותר.

אספר לך סיפור אחר: פעם ראיתי אותו במסיבת עיתונאים אחרי משחק מצויין של ג'ו קול. ואחד העיתונאים שאל משהו כמו "ג'ו קול נראה מצויין תוכל להגיב על כך?"

מוריניו ענה: "בפעם הבאה שקול ישחק עבור הציבור (הוא אמר את המילה ציבור במין בוז מתנשא) הוא לא ישחק יותר בצ'לסי".

אביאל 24 במאי 2010

עזאזלו – בקשר לתגובה מספר 6 שלך, אם כל זה שברצלונה משחקת את הכדורגל "היפה" בעולם, עם שישה תארים בשנה אחת ועם אוהדי ההצלחות, איך תסביר את זה שריאל מדריד עדיין מכניסה יותר כסף ממנה ? הנה ריאל עשירה, זה מספיק להם ? לא, הם רוצים תארים וזהו זה.

עזאזלו 24 במאי 2010

אני רק העליתי סברה.
אבל אתה יודע מה, אולי בעולם האמיתי והקובע – זה של לפורטה, פרז ואברמוביץ' – זה הנצחון הכי גדול.
בוודאי שהם ירצו תארים. אלה כללי המשחק. זה מה שאתה משדר לאוהדים. אני אפילו חושד שכמה מהם אפילו מתרגשים כשהקבוצה שלהם מבקיעה גול. ובדרך כלל, תואר = עוד כסף.
אבל אולי לא תמיד. לא רק. אולי המהלך להביא את הזידאן ולמכור עוד טריליון חולצות, וחוזה שידור בסין רבתי, שווה הרבה יותר מעוד אליפות לה ליגה.

טל 24 במאי 2010

דוגמה גרועה, כי ריאל של פרז היא ה-סמל לקבוצה שמקדשת כוכבות וסגנון משחק, על חשבון פרגמטיות.

ואגב, אותם אוהדים שמדברים עליהם, הם לא אוהדי הצלחות. לא חסר קבוצות אחרות שהצליחו בשנים האחרונות. בעיקרון אפשר לטעון שכל אוהד יונייטד מתחת לגיל 30-35 הוא אוהד הצלחות. האוהדים שהזכרת, הם אוהדי סגנון משחק, בדיוק כפי שיש (לפחות פה) כל מיני אנשים שתמכו באינטר מתוך תמיכה במוסרית בסגנון הנשגב שהיא מייצגת. על פי ההגיון שלך, כל אוהדי ברצלונה מהעונה שעברה, צריכים לעבור לאינטר העונה. זה לא יקרה. מענין אותי לדעת, ממתי אתה אוהד צ'לסי?

עזאזלו 24 במאי 2010

אני? לא רוצה ללכת לצ'לסי, חלילה.
אוהד בית"ר, ארגנטינה ואראלה, קרי ריאל סוסיאדד "סן סבסטיאן" דונוסטיה, ובזה הסדר. ובעבר יונייטד, בתקופת רובסון, עד 99 כשנגמר לי סופית באותו משחק.

גמל אדום 24 במאי 2010

LT- את זה אפילו אני יודע… לנצחץ
למרות שקרויף תקף פעם את מוריניו על שיטת המשחק שלו. קרויף טען שכדורגל הגנתי זאת שיטה שמתאימה רק לקבוצות שנאבקות כדי לשרוד ואילו קבוצות גדולות צריכות גם להיות אסתטיות ומרהיבות.

LT 24 במאי 2010

יפה, אז הטוטאל פוטבול הומצא כדי לנצח. למה לנסות לשכתב ההיסטוריה ולטעון שמקורו בניסיון לשחק יפה?
הכי יפה לשחק כמו הגלובטרוטרס, אבל מול ההגנה של ג'ורדן ופיפן? אין לזה ממש סיכוי.

טל 24 במאי 2010

LT, זה לא מדויק. לפחות ברצלונה וריאל (של השנים האחרונות) רוצות מאד להצליח- תראה את הסכומים שהם מוציאות על שחקנים- אבל לא מוכנות להתפשר בשום מצב, על סגנון המשחק. המשחק בסאן סירו הוא דוגמה לזה. ברצלונה השיגה את שער החוץ שלה, שער שהיה אמור להבטיח לה את העליה ולמרות זאת המשיכה לתקוף וספגה ששלושה שערים במתפרצת! אתה רואה קבוצה של מוריניו סופגת שלושה שערים במתפרצת בשלב נוק אאוט במשחק חוץ במצב שהתוצאה טוב לה (ולצורך הענין גם הפסד 2-1 בחוץ הוא תוצאה טובה)?

אני לא נוקט עמדה מוסרית בשאלה אם הגישה הזו צודקת, אני מציין עובדה.

ניר 24 במאי 2010

נזרום איתך ועם לחמנוביץ': מלבד הדרמה, דמות הפרוטגוניסט הנהדרת ("היריב המושלם" – אהבתי) והיכולת להכניס מוטיבציה אפילו בקבוצה חסרת אמונה בעצמה כמו אינטר, מה הביא איתו הממציא הפורטוגלי הגדול לכדורגל עצמו?
איזו בשורה הוא נושא מבחינת כדורגל, על הדשא ממש, לא כל ההו-הא מסביב? (אני מניח שתשובה אחת תהיה שכבר אי אפשר היום להפריד בין ההוא-הא מסביב לבין הכדורגל עצמו).
מה ראיתם פה, מבחינת ההגנה, שאני פספסתי?

אופיר 24 במאי 2010

הוא לא הביא שום דבר. אפילו צעירים כשרוניים הוא לא טיפח.

ארז 24 במאי 2010

העניין עם מוריניו הוא למעשה פשוט ביותר –

רוב האנשים וביניהם אני, מוכנים לסבול בשקט אבל לקבל את זה שהקבוצה שלהם משחקת כדורגל לא יפה לעין כל עוד היא מנצחת. אך כשמדובר בקבוצה אחרת, על אחת כמה וכמה איטלקית, רחמנא ליצלן! – זה לא מקובל.
כאלה הם אוהדי הכדורגל, שרובם גברים משולהבים וקשה להם להבין מונחים מסובכים כגון 'איפה ואיפה' (כותבי ומגיבי בלוג זה לא כלולים, כמובן, בניתוח הסטראוטיפי המעמיק הנ"ל)

שי 24 במאי 2010

יוצאים מהכלל אוהדי בית"ר שהעיפו את גוטמן

ניר 24 במאי 2010

אוהדי חיפה שמיררו את חיי רוני לוי ושרו לו "אליפות בלי מאמן"?

חכם בדיעבד 24 במאי 2010

כמו השאלה מה ההבדל בין זונה לשרמוטה. זונה היא זו ששוכבת עם כולם, שרמוטה היא זו ששוכבת עם כולם חוץ ממך. השוביניזם מכוון.

עזי 24 במאי 2010

LT – הם בפרוש עשו זאת כדי לנצח, אבל יש מי שמשחק למען יופיו של המשחק ואתוס התקפי גם לפני ניצחון או השגת המטרה. טלה סנטנה זצוק"ל היה כזה בצורה דגולה, ארסן וונגר הוא כזה לפעמים בצורה פתטית.
אגב, ברצלונה לא משחקת טוטאל פוטבול, השיטה שמיכלס שיכלל. זה שהיא משחקת יפה ועם הרבה פוזשן זה עדיין לא קרוב לטוטאל פוטבול. יש בברצלונה תפקידים מאוד מוגדרים, החשיבות היא למי שעם הכדור, לא מי שבלעדיו ועוד

גיל 24 במאי 2010

אני לא מבין על מה התלונות נגד אינטר בגמר? היה משחק גמר לא רע, הרבה יותר טוב ממה שצפיתי ואינטר בכלל לא שיחקה בונקר.

עוד נקודה שצריך לשים אליה ביחס אליו לדעתי, היא העובדה ששחקנים שמשחקים עבורו מתים עליו. אפילו כשהוא מאמן אותה רק שנה או שנתיים לא תשמע בדל של תלונה עליו כמעט. זה אומר הרבה מאוד בעולם שבו שחקנים מתלוננים באופן קבוע על המאמן שלהם.

אביעד 24 במאי 2010

אותי הניסוי של מוריניו בריאל מאוד מעניין.
לשם התחלה, זו הפעם הראשונה בקריירה שלו בה הוא יידרש לשחק כדורגל אטרקטיבי כמטרה בפני עצמה. לא אמצעי, לא מטרה משנית. מטרה ראשית.
שנית, על אף הערכתי אליו, אני לא סובל אותו ואני לא רוצה אותו ביונייטד. לדעתי הוא לא ישנה את הכדורגל שלו עבור היונייטד או כל קבוצה אחרת. אני יודע שיואב ואחרים חולקים עליי בנקודה זו. אני מניח שהשנה נגלה עד כמה מוריניו הוא פרגמטי.

שלו רומא 24 במאי 2010

למוריניו מספר צדדים, אני מודה שיש לי אליו יחסי אהבה שנאה, אני ראיתי ושמעתי אותו רבה מאוד בשנתיים האחרונות באינטר, דבר ראשון שהייתי אומר עליו שיש שני מוריניו האחד שלפני המשחק והשני זה שאחריו והם הפכים. לפני המשחק יש לך תחושה שהוא ימכור את אמא שלו אם זה יועיל לו, הוא יפגע במאמן הקבוצה שממול, יעלוב בו, ינסה להשפילו, בשני סייגים אם זה משהו שהוא לא חושש ממנו, או פרגי כי הוא אמר שאותו הוא מאוד מעריך. אחרי המשחק הוא נופת צופים, מסביר גם לאחר הפסדים מה לא הלך וכו' כל זה כל עוד לא פוגעים בכבודו ובעיקר בכבוד שחקניו. שזאת הנקודה הבאה לגביו הוא מאמן של שחקנים, כמה פעמים ניסו לסכסך בינו לבין בלוטלי, כמה ציטטות של בלוטלי הביאו בפניו, הוא התחמק מהן באלגנטיות, הוא הביא את השחקנים שלו לשיא יכולתם בקבוצות שאימן.

ויכסלפיש 24 במאי 2010

ניר, נראה לי שהתיאום בין המערכים היה מדהים, אם פאנדב יודע להגיע לרובן יחד עם קיבו ואטו יודע למנוע מבאדשטובר לעלות אז ההכנה היתה ברמה גבוהה באופן חריג.

הנהלת ריאל מוכנה להביא אותו כי אחרי שנה כזו הגיעו שם למסקנה שאולי הוא יידע לרסן את האגו של קאקא בנזמה ורונאלדו ולהפיק ממשחק ההגנה הם את המקסימום. הם גם יכולים לפטר אותו עם תארים כמו את קאפלו

שי 24 במאי 2010

בקשר לעוזי ברעם. חיים ברעם אחיו, אמר לא פעם שהוא יעדיף את הג'סטה הרומאנטית, את ההפסד היפה על פני הניצחון התכליתי המכוער. כנראה שעוזי הולך בדרכו

תומר חרוב 24 במאי 2010

הם אוהדי הפועל ירושלים. הם לא יודעים מה זה ניצחון.

סופרפלי 24 במאי 2010

בתור אוהד הפועל ירושלים, אני מאשר.

שי 24 במאי 2010

בניגוד למשחק מרהיב עין אותו רואים מדי שבוע בקטמון

יוסי מזרחי 25 במאי 2010

חמור מזה, הפ לא מבינים מה אומר ניצחון…

עמר לחמנוביץ 24 במאי 2010

ראשית, תודה רונן על ההפניה לטור.
לעניינו: בתור מבין קטן יחסית בכדורגל אענה לניר כי ההמצאה של מוריניו אינה בחידוש טקטי על המגרש, אלא יותר בתפישה שלו את הספורט ואת הכדורגל כאפשרות להעצים את הדרמה של החיים.
המעבר לריאל רק מעצים את העובדה הזו – לא כמו יוליוס קיסר שניצח והלך, אלא כמי שמבין את התפתחות הקריירה שלו כעלילת רומן טוב. הפרק הבא יהיה מרתק.

ניר 24 במאי 2010

עם זה אני מסכים, וציינתי את זה. נאהב את מוריניו או נשנא אותו – מרתק בטוח יהיה.
אגב, קראתי את הטור בעיתון ונהניתי מאוד מהכתיבה, גם אם בעיני אין שום דבר חתרני במה שעושה מוריניו, בעידן פוסט פוסט-מודרניסטי בו הכוחניים (רם עמנואל, אייל ברקוביץ'), המניפולטורים (דן מנו) וחסרי הנימוס והטאקט (סיימון קאוול) הם גיבורי התרבות, ודווקא השמירה על הגינות ועל מעטנשיות נהיית יותר ויותר האתגר.
אגב (ואפרופו הדומי לסגנון של קאוול ודומיו), עוד תרומה אדירה של מוריניו היא לחוש ההומור בכדורגל העולמי.

עמר לחמנוביץ 24 במאי 2010

באמת חוש ההומור זו מעלה נהדרת אצל מוריניו. אולי כל ההגעה שלו לאיטליה היתה בגדר קומדיה דל'ארטה…

ליאור 24 במאי 2010

עמר

בשם הסטודנט היחיד (כנראה) להיסטוריה כללית בדיון הזה, אני מוכרח למחות על הגדרתו של וסקו דה-גמה כ"ממציא". אפשר, אולי, לכנות אותו פורץ גבולות, וגם זה בעירבון מוגבל, שכן הפורטוגזים התקדמו באופן מתמיד דרומה לאורך חופה המערבי של אפריקה במהלך המאה ה-15. דה גמה בסה"כ היה זה שניצל את המקפצה הגיאוגרפית החדשה (כף התקווה הטובה)ש"גילו" קודמיו כדי להגיע להודו. מבחינת הפורטוגזים, אגב, הקפת כף בוח'אדור (סהרה המערבית של ימינו)הוא "פריצת הגבול" (או ליתר דיוק, "שבירת המחסום המנטאלי") האמיתית. אם אתה רוצה לתת קרדיט לספן פורטוגזי כלשהו על "פריצת גבולות", תן אותו לז'יל אינש.

צור שפי 25 במאי 2010

תואר שני בהיסטוריה זה נחשב? גם אני הייתי פעם סטודנט, אגב – בלעניין היורש של פרגי שהועלה כאן כבדרך אגב התשובה שלי היא – לורן בלאן

הצפרדע 24 במאי 2010

זוז'ה מוריניו הוא אדם אמיתי.
בעידן אנשים קפואים כבניטז ומשעממים כוונגר אנחנו אוהבים את האיש שלא נכנע לדיפלומטיית הכדורגל, איש שניתן לאהוב או לשנוא אך לא להשאר אדישים אליו.
הוא לא פוגע סתם באנשים, הוא משיב כשצריך או משתמש בלוחמה פסיכולוגית.
בעיני הוא תמיד נתפס כאדם מאוד אנושי, למרות כל המלחמות התקשורתיות בכל מה שזז, הוא תמיד היה אב לשחקניו, התמונה שלו עם רובן וטרי בוכה אחרי ההדחה מול ליברפול עומדת לי מול העניים, החגיגות עם שחקנים כמו למפארד וזאנטי ברגשות מוחצנים. יודע לשמור על הריחוק ועם זאת להיות קרוב.
ודבר אחרון- אם הוא הצליח לקחת חבורת תבוסתנים (באירופה) וליצור מהם חבורה מלוכדת כל כך אני מאמין שגם בריאל הוא יצליח לעשות מהם קבוצה.

רונן דורפן 24 במאי 2010

הריעו לצפרדע – אם לנסות להגדיר בפעם ה63463 את מוריניו. הוא אחד הפרצופים שבולטים לקהל בתוך כל "האותו דבר" הגדול. גם פרגוסון, גם וונגר, אבל הם כבר זקנים…

הצפרדע 24 במאי 2010

ונגר בולט באפרוריותו, אפשר להכיל את כל התגובות שלו למשחקים בשלש שנים האחרונות בשני משפטים, בעצם משפט אחד יספיק..

עמר לחמנוביץ 24 במאי 2010

מי המוריניו של הכדורסל? אולי אוברדוביץ'? לא נראה לי. הוא זמן רב מדי בפנא.

עזאזלו 24 במאי 2010

בהרבה מובנים – במיוחד גניבת הפוקוס לעצמו – פיני גרשון.

טל 24 במאי 2010

מבחינת אופי? פיני גרשון, מינוס הגזענות. הנקודה שאצל פיני התנהגות חסרת כבוד ונימוס לא מתקבלת (בצדק) כ"מוסיפה ענין", אלא מעידה עליו כבן אדם.

בהערצה לאופי של מוריניו, מתחבאת ההנחה שהתנהגות שחצנית וחסרות כבוד היא ביטוי למישהו אמיתי. אולי אני תמים, אבל לדעתי יש אנשים שביטוי של האופי האמיתי שלהם הוא להתנהג בצניעות בכבוד לאנשים אחרים.

עזאזלו 24 במאי 2010

מה לעשות, פיל ג'קסון יש רק אחד. המיוחד, על אמת.

רוני שטנאי 24 במאי 2010

מוריניו הוא כמו הרוי קינים והגאטוסואים של עולמנו רק עם הרבה יותר קלאס. כשהוא איתך אתה מאוהב בו עד מעל הראש ותהיה מוכן לסבול כל דבר כמעט שיעשה לטובת הקבוצה שלך(וכן אולי תגיד לפעמים שזה לא היה בסדר ותעשה נו נו נו כדי לחיות טוב עם עצמך). וכשהוא מולך אתה מקלל כל רגע ובז לצורת המשחק וההתנהגות שלו , רק בגלל שעמוק בתוכך אתה פשוט מפחד במקרה הרע או מעריך במקרה הטוב, את מה שנמצא מולך.

אופיר 24 במאי 2010

רוני, אני לא רוצה את מוריניו בצד שלי, בהתחייבות.

ארנון 24 במאי 2010

עמר, נחמד הנסיון לערוך השוואה בין מוריניו לפסואה. אבל, עם כל הכבוד, שיריו של פסואה הם סמל לצניעות ולקטנותו של האדם אל מול העולם. אצל ז'וז'ה זה בדיוק הפוך.
אולי החוט המקשר ביניהם נעוץ בהדגשת פשטותם של הדברים. פסואה יצא נגד כל אותם דיונים פילוסופיים על העולם וביקש פשוט להתבונן בו, מוריניו הולך על כדורגל פשוט: נבקיע גול, נעמיד שלושים שחקנים על קו ה-16, וננצח!

באבא ימים 24 במאי 2010

אני חושב שמה שמקומם במוריניו הוא באמת חוסר הבנאליות שלו. אחד מן הטאבואים המובהקים בעולם הספורט הקבוצתי בכלל הוא שאף יחיד איננו גדול יותר מן המועדון. אני לא יכול לחשוב על מאמן שהעיז לעשות את זה. כשמוריניו אומר "מיציתי" הוא אומר בדיוק את הדבר הזה. אינטר היא תחנה במסע שלו. מסע שהוא הרבה יותר גדול מאינטר עצמה.

באבא ימים 24 במאי 2010

אגב אם אני זוכר נכון יש איזשהוא מתח מעמדי בין מוריניו לבין רונאלדו. סוף סוף לרונאלדו יהיה מאמן שבאמת חושב שהוא עבד. יהיה מעניין.

mirage 24 במאי 2010

חוש הומור? Ian Holloway המאמן של Blackpool שתשחק שנה הבאה בפרימייר ליג! תראו מה קורה לכתב שמנסה לראיין אותו: http://www.youtube.com/watch?v=fB9rI7p7vmk

ומבחר ציטוטים שלו: http://www.nufcblog.org/2009/09/best-quotes-in-football-step-forward-ian-holliway/

שי 24 במאי 2010

נראה לי שהוא מסכם די יפה את הויכוח בין משחק יפה למחויבות לתוצאות

דוד 24 במאי 2010

אני חושב שההערה כי מוריניו נותר חתרני גם בלב הקונצנזוס היא נכונה, אבל חוץ מזה, הטור של החבר של לחמנוביץ די מקושקש ומזכיר את גיבובי המלים של שגיא כהן המנסה לקשור בין בעיטת בננה לנובל קוויזין. לקחת שני פורטוגזים שונים מתקופות רחוקות ולקשור אותם בכוח למוריניו זה בבל"ת. אבל זה מקורי. וכנראה שבמקומות מסוימים, מקוריות מסוגננת עושה את שלה.

גיל 24 במאי 2010

מייק בראון פוטר כצפוי. עכשיו יש להם בעייה למצוא מאמן כל עוד לא ברור אם לברון נשאר.

עזאזלו 24 במאי 2010

חברים, חברים, סליחה על ההפרעה.
עוד שעה מתמודדת נבחרת הטרללה האהובה שלנו, ארגנטינה, במשחק מבחן מול מעצמת הכדורגל קנדה. אחרי המבחן בהאיטי, מראדונה נכון לאתגר אמיתי.
וכמה נעים להיזכר בימים שישראל היתה יריבת המבחן האחרונה, ולא היתה פרסונה נון גראטה. הערב ההוא ברמת גן 86. נגמר 2:7. משחק שייזכר בעיקר בזכות דבר אחד: אורי וסיני שיחקו סופסוף יחד!

אריאל 24 במאי 2010

אני דווקא זוכר את ההצגה של אבי רן, שחטף שביעיה ועדיין היה המצטיין במגרש..

עזאזלו 25 במאי 2010

מבדח. נגמר 5. אל תהססו להניח על ארגנטינה את מיטב כספכם, אם תגיע לגמר המונדיאל. מול קנדה.
מסי כנראה פצוע, לא שותף כלל. גם לא מיליטו. אי אפשר להגיד הרבה על הדבר הזה. דה-מריה הוא כנראה גניבה מוצלחת של מדריד. גם חוויאר פסטורה יכול להיות תחליף מרענן לוורון, השחקן שכנראה הסב הכי הרבה נזק במהלך הקריירה שלו לקבוצותיו, ובעיקר חסם שחקנים אחרים. פסטורה חמוד ומאוד מזכיר, גם פיזית, את פבלו איימאר המוחמץ, שכה חסר כעושה משחק. שלו או מישהו שראה אותו יותר, אשמח לשמוע.
וגם הרבה קונפטי במונומנטאל. דז'ה-וו.

רונן דורפן 25 במאי 2010

עזאזלו – האם עינו אסירים פוליטיים במחצית?

עזאזלו 25 במאי 2010

לא צריך, למדו לעשות את זה גם בארץ.

רונן דורפן 24 במאי 2010

גיל – זה כל כך ברור שהוא הולך

אוזי (למעשה אוזימנדיאס) 24 במאי 2010

אני חושב שהאמוציות בדיון מצביעות בדיוק על גדולתו של ז'וזה

בני תבורי 25 במאי 2010

האם מותר על פי חוקי הבלוג שהתגובה תהיה קצרה יותר משם המגיב?

moby 24 במאי 2010

רונן דוקא המעבר של מוריניו למדריד יכול לעשות רק טוב לברצלונה.
1. להיפגש עם הטקטקן 2-6 פעמים בשנה יגרום להם לחשוב איך מפצחים הגנות סדורות. היה והם מצליחים הקבוצה הזאת תהיה קבוצה שתזכר לדורות.
2. תדחוף גם את גורדיולה לגבהים שפלגריני לא יכול.
3. נראה לי שיחזיר את מסי לגודלו הטבעי. מוכשר, מרהיב אבל לא בין הטופ 10 .

עזאזלו 24 במאי 2010

לא בין הטופ 10 בעולם, בליגה הספרדית או בבארסה?

רונן דורפן 25 במאי 2010

עזאזלו – בדקתי ברשימות של הבלוג. ליאו מסי נמצא שם ברשימת "עשרה ארגנטינאים מבטיחים בחלק הקדמי של המגרש"

דרור 24 במאי 2010

נו שוין,
אז מוריניו מפורטוגל.
אז מה?

אה, כמובן! פורטוגל זו ארץ של ממציאים!
(באמת? זה מגובה בנתונים? יש שם יותר ממציאים לאורך ההיסטוריה מאשר בגרמניה למשל? רוסיה? או שאר מדינות עם יחסי ציבור קצת פחות סקסיים?)
היי, אז למה שלא נשווה אותו לשניים מתוך בערך חמשת הפורטוגלים שאנחנו מכירים לאורך ההיסטוריה!

יהא ז'וז'ה גאון מדעי כמו ואסקו דה גמה, קולוסוס אמנותי כמו פסואה!
ודאי, אין חולק.

אבל בעצם, מוריניו מגיע גם מארצם של רודנים.
הרי את ילדותו הוא כנראה עוד הספיק להעביר באחת הדיקטטורות היותר מוזרות, מסתגרות וחשדניות במערב אירופה שאחרי מלחמת העולם השניה, תחת שלטונו של סלזר, ידידו הנאמן של פרנקו.

אז אולי הכדורגל ההגנתי-הרסני שהוא משווק משקף דווקא את המשטר האוטוריטרי-פשיסטי שקדם למהפכת הציפורנים?
האם אין שום אפשרות שה"אמנות האפלה" של מוריניו היא רק הד לטכניקות האפלות של ה
PVDE,
המשטרה החשאית דמויית הגסטפו שפעלה בימי סלזר?

ורגע, מה עם הדיכוי הפורטוגלי ארוך השנים והרציחות ההמוניות באנגולה, מוזמביק ושאר הקולוניות?
חתרנות? לא בבית ספרנו, מסתבר…

אבל כמובן כל זה מחויר מול דה גמה.
הו, דה גמה! הו מדעני וספני פורטוגל באותם ימים יפים.
ואלו באמת היו ימים…

לא סתם ימים, אלא מאות שנים של שליטה בימים!
מאות שנים של הרס אפריקה ושל סחר עבדים באוקיינוס האטלנטי, שהפורטוגלים, יכולים להתגאות בהיותם יוצריו, עוד מימי עבדות קני הסוכר הנהדרים בסן תומה, וקייפ ורדה וכמובן היהלום שבכתר – ברזיל!

כל כך סקסיים הברזילאים האלו! ואיזה מבטא פנטסטי יש להם
וגם לפורטוגלים, אפילו שהוא שונה!

פשוט להוריד את הכובע בפני ואסקו דה גמה, ברתולומיאו דיאס, אנריקה הספן וקברל. כל הכבוד על מפעל מקסים לתפארת כבוד האדם וחירותו!
והיום המעגל נסגר, ומוריניו מעביד את מייקון. פנטסטי!

יחי ז'וז'ה.
הידד
Wiriyamu

http://books.google.co.il/books?id=R6gAOAcSJfEC&pg=PA68&lpg=PA68&dq=wiriyamu&source=bl&ots=XXjLhYayKT&sig=6GF2Jji2shBxfYzeO1fFIbc90jQ&hl=en&ei=GuD6S7vOHdefONG64ZUM&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=3&ved=0CBoQ6AEwAg#v=onepage&q=wiriyamu&f=false

מובן מאליו שאין שום סיבה לייחס למוריניו ולו קמצוץ של קשר לזוועות הפורטוגזיות במהלך השנים.
אבל כריכתו בהישגיהם של ואסקו דה גמה וריקרדו ריש היא מופרכת באותה מידה.

כולה מאמן שאפתן ואופורטוניסט, בענף הספורט הנחות מכולם, בו יכולה הקבוצה הפחות טובה והמשעממת להשיג באופן די עקבי את הנצחון.

martzianno 25 במאי 2010

נפלא! (ושוב: נפלא! – כי אי-אפשר רק מילה אחת)

עזאזלו 25 במאי 2010

"והיום המעגל נסגר, ומוריניו מעביד את מייקון. פנטסטי!".
גזרתי, שמרתי.

בני גלובינסקי 24 במאי 2010

מוריניו לא יסכים להיות פקיד בברנבאו כמו רוב המאמנים שעברו שם לפניו. זה יוביל או לפיצוץ אטומי עם פרס או למכונת תארים משומנת.

יוסי מזרחי 25 במאי 2010

בני, אני משוכנע שהענין עלה על השולחן לפני הסיכום ומכאן שמכונת תארים היא אפשרות סבירה יותר.

גלן 24 במאי 2010

לדרור, מוריניו וסלאזר התודה. אני מסתובב כבר שנים רבות עם התחושה שכדורגל הוא הנחות בענפי הספורט. עכשיו זה סופי.

עמר לחמנוביץ 25 במאי 2010

ארנון – ההשוואה של מוריניו לפסואה היא רק בעניין ריבוי הזהויות. האפשרות של האמן לשחק עם הקהל/הקוראים ולהיות בלתי צפוי.
ארנון ודוד – מסכים אתכם לגמרי שאי אפשר לשים בכפיפה אחת את מוריניו עם דה גמה ופסואה. אבל זה כל הכיף. לקחת דמות ייחודית משדה אחד ולזרוק אותה לשדה אחר. אין כאן משוואה מסודרת אלא רק משחק ספרותי.וכן, מקוריות מסוגננת עושה לפעמים את שלה. תראה את מוריניו.

דוד 25 במאי 2010

מקוריות מסוגננת עושה את שלה במקומות שבהם כנות אינה צו עליון. כשאתה אומר "אבל זה כל הכיף", אתה בעצם אומר-אל תקחו אותי ברצינות. אז בסדר, לא ניקח. אבל יש משהו נוסף: את דבריך כתבת בטור בעיתון די נפוץ והמשמעות היא שמאחר ויש היום המון מרחב ביטוי מילולי, בעיתונות וברשת, וכל אחד רוצה להאיר זווית מקורית משלו, אז גם אם אין מה לחדש, מנסים בכוח ומפליגים לעולם שבו האמת היא רק צל של עצמה. והתוצאה הבלתי נמנעת- המלים מאבדות את כוחן כגשר בין אנשים והופכות בהדרגה רק לכלי האדרה עצמית. וזה כבר רציני

אופיר 25 במאי 2010

רונן, קצת צורם לי שאתה נופל כמו יתר העיתונאים לפופוליזם שבעיסוק במוריניו, אפילו שאני מבין את הפיתוי של להתעסק בצהוב.

יכולת באותה מידה להקדיש פוסט לדייגו מיליטו או לז'וליו סזאר, שהם, דה-פאקטו, האנשים שניצחו את הגמר הזה, למרות התחושה שמוריניו מנסה ליצור כאילו הוא זה שהבקיע שני שערים מחצאי מצבים.

רונן דורפן 25 במאי 2010

אופיר – אני מבין את הדרישה למיליטו או לז'וליו סזאר. אבל מי זה הדה-פאקטו הזה? הוא היה לדעתי די לא מורגש במשחק.

הצפרדע 25 במאי 2010

ואני בכלל חשבתי שדה פקטו מאמן במרסיסייד, מוזר.

אופיר 25 במאי 2010

אתה רואה? אם היו קוראים לו דה-פאקטיניו כבר היית מקדיש לו פוסט…!

אביאל 25 במאי 2010

טל – אני מודה שאני אוהד צ'לסי מאז שמוריניו המאמן שלהם, לא בגלל אליפויות, בעיקר בגלל מוריניו, באנגליה לא אהדתי אף קבוצה ובעיקר שנאתי את יונייטד/ליברפול וצ'לסי נראתה לי כקבוצה הנכונה, אין לי בעיה להגיד שאני אוהד צ'לסי מאז מוריניו, עם מה שעברתי עם הקבוצה הזאת בשלוש השנים האחרונות ועדיין נשארתי אוהד שלה זה מספיק להראות שאולי הגעתי בגלל ההצלחה אבל נשארתי כי התאהבתי בה.

וטל אני מבין בדיוק על מה אתה רומז, אבל כולנו הרי אוהדים בגדול את הקבוצות המצליחות, אתה את ברצלונה ואני את ריאל כי הם היו הקבוצות הגדולות שגדלנו עליהן, הכוונה באוהדי הצלחות, הם אותם אוהדים שאהדו בשנה שעברה את ברצלונה בגלל איך שהיא שיחקה, שנאו וקיללו את צ'לסי בשנה שעברה, עכשיו הם עברו לשנוא את מוריניו והלאה והלאה.

בכלל, לדעתי לפחות אוהד נמדד בשנים הקשות יותר של המועדון שלו, בדיוק כמו שעשו הפסקה של שנה בערוץ הספורט בהילולות ברצלונה, בשנה שהיא לא לקחה שום תואר (לפני שנתיים) ושנה קודם רונאלדיניו, דקו, צ'אבי ואטו נחשבו גדולים לא פחות מצ'אבי אינייסטה, מסי ואיברימוביץ'.

ולא הבנתי למה זו דוגמא גרועה ? עזאזלו אמר שאולי עדיף לא לקחת תארים אבל להרוויח אוהדים ואני הראתי לו שזה ככה בריאל מדריד אבל הם עדיין צמאים לתארים, מה גרוע בזה ?!

אביאל 25 במאי 2010

ואופיר – בקשר לזה שמוריניו לא מקדם צעירים, טוב נו אולי הוא לא מעלה שחקנים מהנוער, אבל תראה מה הוא עשה מלאמפרד, תראה איך מייקון התקדם, תראה את דרוגבה, אסיין, קראבליו (עוד מפורטו), תראה איך זאנטי משחק בגיל 36, סזאר וכו' וכו', לפעמים זה הרבה יותר קשה לקחת שחקנים עם ניסיון, לאפס אותם, לתת להם תפקידים מוגדרים למרות שהם רגילים למשהו אחר, לקדם אותם ככה שיגיעו לטופ העולמי (לאמפרד, דרוגבה, סזאר, מייקון) מאשר לקחת שחקן כשרוני מאוד מהנוער ולהפוך אותו לסטאר גדול, שאת זה עושים כבר כמה מאמנים בעולם, ככה לפחות אני חושב.

אבי 25 במאי 2010

על מה מסתמכים אלה שחוששים ממדריד "בונקריסטית"? מורניו הוא אדם שמבין את תפקידו על הבמה, והוא יספק את הסחורה המבוקשת במדריד, כפי שקלע לטעם הקהל של אינטר.
הבאת מוריניו היא מהלך גדול של ריאל. סוף סוף מאמן עם כח בקבוצה הזאת. ההצלחה כמעט מובטחת.
מוריניו אמן בבנית קבוצות חזקות – ריאל בעיקר לא הייתה קבוצה – והוא עושה את זה עם שכל ובלי זריקת כסף לרוח. הוא לא זה שיביא עוד ועוד כוכבי על התקפיים מוכחים ויקרים (=ריאל בשנים האחרונות), ולא אתפלא אם כמו שצופה רונן הוא ייפטר מכמה מהם. השנה הקפיץ את הרמה של אינטר תוך וויתור על הכוכב הגדול ביותר ואיסוף שחקנים מקבוצות לא גדולות באיטליה + פליטי ריאל ובאיירן. עם בואו לצ'לסי קנה רק להטוטן אחד (רובן), אבל הביא איתו מפורטו את פריירה וקארבליו וקנה את צ'ך …וגם איזה חלוץ אפריקאי חזק ששיחק בצרפת. עונה אחרי כן השקיע רק באסיין.
לסיכום: פחד אלוהים.

אבי 25 במאי 2010

רונן, זו לא הפעם הראשונה שלך להרדם במשחק! אני תמיד גם מקליט.

רונן דורפן 25 במאי 2010

לגבי קידום צעירים. בדיוק כפי שמישהו פה מקדם תיאוריה לא רלוונטית "שאם ליגת האלופות הייתה בשיטת ליגה מוריניו היה נכשל" אז נפתח פה דיון בשאלה "האם מאמן של קבוצה גדולה צריך לקדם צעירים/לשחק עם איטלקים/לשחק התקפי".
מוריניו א. פוטר את עצמו מכל המשימות האתיות הללו. ב. לא משתמש בהן כתירוצים ("קידמתי צעירים", "אני בונה קבוצה", "שיחקנו חיובי")

עזאזלו 25 במאי 2010

כריסטיאנו רונלדו מנסה לשחזר את יד האלוהים! וגם פה הוא נכשל.
אמש, במשחק בו פורטוגל של נאני ודקו הצליחה לחלץ תיקו מאופס מקאבו ורדה, נבחרת שהשחקן הכי מפורסם שלה הוא סזאריה אבורה.
כאן, סביבות 1:35
http://www.youtube.com/watch?v=AGjrDdeeImk
רונן, האם יש להכניסו עכשיו אל רשימת הקלון, כמו מראדונה?

רונן דורפן 25 במאי 2010

עזאזלו – המונדיאל הוא זכוכית המגדלת הגדולה. אפשר לרמות כל שבוע בליגה ולהיות הגון במונדיאל ולהזכר כשחקן הגון. אפשר להיות הגון כל שבוע בליגה ולרמות במונדיאל (או כמעט במונדיאל, כמו הנרי) וזה יידבק.

עזאזלו 25 במאי 2010

כלומר, הפשע תלוי בנסיבות ולא במעשה + כוונה. מהפכה בדיני העונשין :)
מה אגיד, לא טיעון רציני, במלוא הכבוד. אפשר להגיד, דייגו פשוט מגעיל והוא דפק את אנגליה, וכריסטיאנו הוא אליל נעורי ממנצ'סטר. זה נשמע יותר הגון.

פראליה 25 במאי 2010

אני מציע להשעות לתקופה קצובה את הבא שיגיד שמוריניו שמרן או הגנתי. לא ניתן להגיד על מי שהגדיר את תפקיד המנג'ר מחדש בשש שנים האחרונות את התואר "שמרן", אולי את ההיפך.

הגנתי הוא בטח לא, זה שהוא שיחק אחורה נגד בארסה בחוץ עם עשרה שחקנים גרם לו לעבור במקום שבו כולם היו נכנעים.

אחת ולתמיד, מוריניו הרבה יותר מתאים את השיטה לשחקנים ולא להיפך, הוא יודע לשחק ביעילות בהתאם לשחקנים וכמעט בכל השיטות ובאותה רמה.

בנוסף הוא יצר תופעה חדשה, אוהדים של מאמן, כמי שמעריך את היכולת שלו ובטח את האישיות שלו הוא גורם לך לרצות שקבוצות שאין לך על הנייר שום קשר אליהן, ינצחו כי זה מתפרש יותר כניצחון שלו מנצחון של השחקנים שלו.
ההשפעה שלו פשוט מובהקת.
(מבלי לגרוע מהקרדיט הענק שמגיע לשחקנים שלו בכל המקרים – פורטו, צ'לסי, אינטר).

מי שלא מבין שמוריניו הוא סוג אישיות שתמיד תהיה במרכז ואין לזקוף את זה לגנותו, צריך לקחת קצת שיעורי פסיכולוגיה, זה ממש לא מפריע, להיפף, זה הופך את השיטה הפסיכולוגית שלו להיות מעניינת ויעילה יותר, חבל על רגשי הנחיתות.

אופיר 25 במאי 2010

טוב, הבנתי, אני משהה את עצמי.
לדעתי הכדורגל שלו (אם בכלל אפשר לומר כזה דבר על מי שמעולם לא שיחק כדורגל מקצועני) שמרני והגנתי, אין בו שום דבר אניגמטי אלא סתם ארוגנטי, ואוהדים של מאמן זו בדיחה עצובה, אבל היי – זה אני – אני בטח לא חכם כמוך.

פראליה 25 במאי 2010

לא סגור על ענייני חוכמה אבל על העברית הייתי מתחיל לעבוד כמה שיותר מהר. ולעניין, אתה אומר שמי שלא שיחק כדורגל אז אין לו כדורגל כמאמן? מממ, אני מתאר לעצמי שואן-חאל מאמן התקפי והקריירה שלו לא היתה הרבה יותר טובה משל מוריניו.
את עניין האניגמטי באמת לא הבנתי.
את "אוהדים של מאמן" לקחת ממש ליטרלי, הא? אז אולי אני ליצן אבל לא כ"כ עצוב.

טל 25 במאי 2010

מוריניו הוא המאמן ההגנתי ביותר בצמרת האירופית. מוריניו לא עושה בונקר בכל משחק, אבל אין קבוצה אחרת בצמרת האירופאית שמשחקת יותר זהיר וציני מאינטר. וראיתי אותה בעשרות משחקים העונה.

הניסיון להכחיש את המובן מאליו נובע מהאופי של מוריניו. כמו שציין פארליה, חלק מהאנשים מעריצים אותו בגלל הדמות שהוא וקשה להם להשלים עם סוג הכדורגל שהוא משחק ומייצג. הפער הוא בלתי נסבל. מאמן שחצן, מוחצן, אלגנטי, תקשורתי כמו מוריניו לא אמור לשחק כל כך הגנתי, שמרני ופחדני. זה בכלל אמור להיות התחום של צנוניות מסוגו של בניטס, לא?

וציון העובדה (המדויקת) שהניצחונות מתפרשים כניצחונות שלו ולא של הקבוצה, זה חלק ממה שעושה אותו לכל כך מאוס. במקום שזה יהיה הרגע הגדול של אינטר, של זאנטי, זה הופך לרגע הגדול של מוריניו.

עזאזלו 25 במאי 2010

אני עדיין רואה בריפליי את הגול הראשון של מיליטו בגמר.
בעיטת שוער ארוכה של סזאר – נגיחה של מיליטו – חזרה מסניידר, ושער. אין ספק, ניכרת עבודת יד של מאמן ושינון אינסופי באימונים של המהלך הזה. לא פחות מגאון.

רונן דורפן 25 במאי 2010

עזאזלו – אם היית רואה כמות גדולה של משחקי צ'לסי היית יודע כמה אתה צודק ולא בציניות. קבוצות של מוריניו יוצאות במהירות עצומה להתקפות מתוך הבנה. שהגנה לא מוכנה יוצרת סיכוי לשער לא פחות מהתקפה של 25 מסירות מול הגנה בעמדות. לראייה: 777 מסירות של בארסה מול מוריניו לא הניבו הרבה יותר מבעיטת השוער הזו של סזאר.

בלאנקוס 25 במאי 2010

מדברים על מוריניו,ובינתיים פורטוגל עם קרלוס קירוש סיימה ב 0-0 עם נבחרת איי קייפ ורדה(כן יש מקום כזה).
רונאלדו,נאני ודקו שיחקו.

פראליה 25 במאי 2010

אבל טל, האם זו אשמתו של מוריניו?

תשמע, אני עוקב אחריו הרבה זמן והוא אף פעם לא אמר "ניצחתי", הוא מגלה נאמנות מוחלטת לשחקניו ולמועדון (כשהוא נמצא בו וכפי שראינו השנה גם לאחר שעזב אותו!) ונחשב איש של שחקנים.
מי שהופך את הרגע לרגע שלו היא שוב.. התקשורת..

מזוול הילבילי 25 במאי 2010

ללא ספק התגובה המופרכת ביותר. מוריניו טורח לציין את הישגיו ללא הרף, מנכס נצחונות ותארים לעצמו ולא טרח להזכיר את דייגו מיליטו פעם אחת במסיבת העיתונאים שלו אחרי הגמר. ללא כל קשר, הוא המאמן הטוב בעולם, גאון ופרפטציוניסט, ותודה מעומק לב על הסיכה שהוא נעץ בממלכת הזחיחות הקטלונית.

רונן דורפן 25 במאי 2010

מזוול היל ביל – זה אולי נכון. אבל את בלון הזחיחות בפומפי הוא לא ממש הצליח לפוצץ.

אביעד 25 במאי 2010

טל, למוריניו מגיע לקבל את רוב הפוקוס. אם אינטר הייתה מפסידה אז לא היית שומע הרבה את המילים "אינטר הפסידה" או "זאנטי הפסיד" אלא יותר את המילים "מוריניו הפסיד". הוא מרכז את תשומת הלב אליו בכדי להוריד לחץ מהשחקנים ואם הקבוצה מפסידה אז הוא זה שסופג את הביקורת. אז למה זה "מאוס" כשהוא נהנה מרוב הקרדיט?

רונן דורפן 25 במאי 2010

עזאזלו – אגב, לשאלתך אם יש מקום בשם כף ורדה – זה האי הפורטוגזי שנאני נולד בו.

עזאזלו 25 במאי 2010

אני? שאלתי? אפילו ביקרתי בקאבו, שלא לדבר על כמה הופעות של סזאריה ("הדיווה היחפה") אבורה שראיתי. אגב, מומלצת בחום. גם המיקס שקרל קרייג עשה לה פשוט אגדי, לחובבי דטרויט טקנו.

איש 25 במאי 2010

עזאזלו, בלאנקוס- מי שזיין את הפורטוגלים אתמול היה השוער של קייפ ורדה. לא חכמה בהתחשב בעובדה שקוראים לו Fock.

רונן דורפן 25 במאי 2010

עזאזלו – ראשית, השנאה שלי לנבחרת אנגליה היא גדולה מאד. אז לכך אין קשר. כל מה שאמרתי הוא שאני לא חושב שהמקרה הזה ייזכר כמו המקרה של דיאגו. כי אנשים לא נוטים לזכור רמאות שלא הועילה במשחק ידידות לעומת רמאות שהועילה ברבע גמר המונדיאל.

עזאזלו 25 במאי 2010

אוקיי, יש בזה משהו. באנלוגיה המעין-משפטית, זו באמת שאלה קלאסית – האם חומרת פשע תלויה גם בתוצאותיו (גנבתי 100 או גנבתי מיליון, הרגתי אדם או רק פצעתי, רימיתי במונדיאל או רק בידידות), או די בעצם המעשה והכוונה (הושטתי יד לכדור, לחצתי על ההדק, כייסתי). שאלה פתוחה עם הסדרים שונים.

פראליה 25 במאי 2010

עזאזלו, יש מצב שאתה משחרר לינק?
דורפן, למה אתה שונא את אנגליה?

רונן דורפן 25 במאי 2010

פראליה – כך מקובל בסקטורים נרחבים של אוהדי יונייטד. להיות נגד אנגליה. הנבחרת הכושלת שאוהדיה תמיד יפילו את התיק על יונייטד. בנוסף – סוג האנגלים שאוהדים את הנבחרת הוא לא סוג האנגלים שאני אוהב.

עזאזלו 25 במאי 2010

האמת, הפתעת אותי. עבור ישראלי טיפוסי (? – אני לפחות), צריך סיבות אקסטרה אורדינר לא לסמפט את אנגליה. בגלל זה אולי הבלוג שלך כ"כ מעניין, אנשים כאן מאוד חורגים מהשטאנץ.
רגע – אז מי הנבחרת שלך מסורתית, ולמונדיאל הקרוב?

רונן דורפן 25 במאי 2010

בדרך כלל אני תומך בהולנד. למרות שבמונדיאל הקודם הם עלו לי על העצבים. אבל במונדיאל הזה אני אתמוך בדרום אפריקה. משם הגיעה משפחתי והכדורגל תמיד סימל את המאבק באפרטהייד.

פראליה 25 במאי 2010

מעניין, אני דווקא מכיר כמה אוהדי יונייטד די אוטנתיים שלאו דווקא נגד הנבחרת, בכל מקרה לצערי הנבחרת אכן כושלת ואכן יש כמה מקרים בולטים שהאשם היה בכם (פיל דביל השתפר מאד מאז עזב אתכם, לא?), בכל מקרה האהבה שלי לאנגליה (גם בכלל) לא תלויית מועדון והיא שורשית ומובהקת (בלי קשר להיעדר אלטרנטיבות, ספורט הנבחרות בכלל הוא בעייתי מאד בעיניי).

חזי 26 במאי 2010

מוריניו הולך להכשל בריאל. ריאל לא בנויה למשחק הגנתי, זה לא חומר השחקנים שלה ולא הדי אן איי שלה.
אם מוריניו ישחק הגנתי בקלאסיקו הוא
יעוף מריאל על טיל. אם הוא ישחק פתוח
בקלאסיקו הוא יקבל בראש.
אני לא רואה אותו משחק התקפי ומנצח בקלאסיקו. זה כל הסיפור.

טל 26 במאי 2010

לא חושב שלריאל צריכה להיות בעיה לשחק הגנתי ברמת הסגל שיש לה. לריאל מדריד יש שחקני הגנה מהטובים בעולם. להזכירכם, רוב ההרכב של אינטר הגיע מהליגה הספרדית, ארבע מתוכו הם שחקני ריאל לשעבר. ומי שזוכר איזה עגלה היה סמואל בריאל, יבין שזה הרבה יותר ענין של סגנון משחק, מאשר יכולת. השאלה הגדולה היא באמת האם הקהל של ריאל יקבל סגנון משחק כזה.

שלו רומא 26 במאי 2010

חזי – מוריניו מגיע לריאל מנקודת חוזק, הם יותר צריכים אותו מאשר הוא אותם. הוא יוכל (אם יהיה חכם מספיק) לסנדל אותם לחוזה של שלוש שנים נגיד, עם פיצויי פיטורין גבוהים מאוד, עם מרחב פעולה מוחלט במסגרת תקציבית ידוע מראש, ובעיקר שאי אפשר יהיה להתערב לו בעבודתו. את העבודה שלו שם נצטרך לשפוט אחרי מספר עונות ולא בקלסיקו הראשון. מצד שני קאפלו הגיע לריאל עם שם לא פחות גדול, ומוניטין חזק, וגם הביא תוצאות וזה לא הספיק לו, אז לא משנה מה יקרה קומדיה או טרגדיה, יהיה מצחיק.

טל 26 במאי 2010

אגב קאפלו, שבאו אליו בטענות שהסגנון של ריאל הגנתי מידי, הוא ענה במשפט האלמותי: "אם אנחנו משחקים הגנתי מידי, איך יכול להיות שאנחנו סופגים כל כך הרבה שערים"?

טל 26 במאי 2010

שלו, זה לא לגמרי מדויק, בטח לא מהזווית של ריאל וגם לא בהכרח מהזווית של מוריניו. ריאל רואה בעצמה כמועדון הגדול ביותר בעולם, מועדון שהוא החלום ושיא הקריירה של כל איש כדורגל (לא נכנס לויכוח אם הם צודקים, אני מציין את זווית הראיה שלהם). מבחינתם אין פה מצב לפיו אלוף אירופה הטרי עושה להם טובה ומגיע כדי להצעיד אותם להצלחה, אלא שההצלחה של מוריניו באינטר עשתה אותו ראוי לאמן את ריאל מדריד. ומה שכתבתי זה פחות או יותר ציטוט של ה"מארקה" שהוא השופר של ריאל. חוץ מזה שבספרד מוריניו לא נערץ כמו שהוא נערץ באנגליה, כך ספק אם יפלו שם לרגליו ויעריצו כל מילה שיוצאת לו מהפה.

מהזווית של מוריניו, הוא רוצה להיות המאמן הראשון שיזכה באליפות בשלושת הליגות הגדולות. ומכוון שבברצלונה הוא לא יאמן, ריאל זו האפשרות הריאלית היחידה שלו.

פראליה 26 במאי 2010

דורפן, אני מאד מבקש,
מחזור 10-15-20 ככה, מתי שיבוא לך תעמיד בשורה את כל מי שהגיב כאן –
"מוריניו משעמם, הגנתי, שמרן, הולך להכשל, הולך להתרסק, לא יחזיק מעמד עד החורף"..
תעשה לי את התענוג הזה בבקשה?

טל 26 במאי 2010

תבדיל. מוריניו יכול להצליח ועדיין להיות שמרן ומשעמם. זה בדיוק מה שהוא עשה באינטר. ההבדל הוא שבריאל- ראה מקרה קאפלו- זו תהיה עילה להעיף אותו מהקבוצה.

נעזוב הגדרות שיפוטיות כמו "משעמם". במדינה דמוקרטית אפשר לקבל את העובדה שיש אנשים (אתה ואבי רצון זה שניים. מצד שני, תחשוב מה זה אומר להיות באותה סירה עם אבי רצון) שחושבים שהכדורגל הזה מלהיב. זכותכם. לא יכול ויכוח אמיתי על כך שמוריניו הוא מאמן מאד הגנתי. לפחות אבי רצון מודה שזה הכדרוגל שמלהיב אותו ולא מנסה לקרוא לו בשמות אחרים.

פראליה 26 במאי 2010

טל , עד שאחד מאיתנו חוזר בתשובה אנחנו לא נהיה חברים.
לצערי שמעתי את רצון כמה פעמים וזו ממש לא ההשקפת שלו (הוא אוהד מילאן אם אני זוכר נכון ואוהב "פנטזיסטים"), לדעתי אין לו מושג בכדורגל וחוץ מזה אם אני איתו באותה סירה אני טובע.
אני חושב שאתה יכול להסיק משמי את מי אני אוהד בארץ, את הקבוצה היחידה בארץ שחרטה על דיגלה ההתקפה-התקפה-התקפה אז בהזדמנות אני מזמין התנצלות.

ניר 26 במאי 2010

אף על פי שכבר זנחתי את הדיון אני חייב להתערב בנקודה הזו ולא להסכים איתך לגבי הדגל הזה שאתה מדבר עליו.
בעבר מכבי חיפה אולי חרתה על דגלה התקפה-התקפה-התקפה אבל ב-10 השנים האחרונות זה הפך גם להתקפה-התקפה-הגנה ולפעמים אפילו הגנה-התקפה-הגנה (לא כל כך מזמן, רק תסתכל על הנתונים של חיפה מול הפועל ת"א העונה). בכלל, הגישה ההתקפית-בכל-מחיר נזנחה לטובת קבוצות כמו בני יהודה והוחלפה בוריאציות שונות על המשולש הישגים-התקפה-הישגים.
לפני שאתה או מישהו קופץ להאשים אותי באנטיחיפאיות ובהפועליזם, אציין שגם אני אוהד חיפה ודווקא אין לי בעיה עם הגישה החדשה שלנו.
כל זה, אגב, בהמשך למחאה הדומה שהבעתי בפני כותב הטור הבא, שמייחס לחיפה אתוס דומה למה שאתה מציג:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1169599.html

פראליה 27 במאי 2010

אם קלטתי אותך נכון, זרמת שם יותר לכיווני הצלחות ואוהדים ובזה אני מסכים איתך. אני ממש לא מסכים לגבי הסגנון של חיפה, להבדיל ממה שנהוג לחשוב (מדיה, הפועל, בלה בלה) גם העונה חיפה שיחקה יותר התקפי מהפועל (זה שהם תמיד היו יותר יעילים זו כבר בעיה הסטורית אחרת), חיפה יוזמת תמיד ותוקפת תמיד גם כשהיא משחק רע, אין קבוצה שיוזמת ותקפת כמו חיפה על-בסיס קבוע לאורך השנים.

חזי 27 במאי 2010

דווקא המקרה של קאפלו מוכיח בדיוק את מה שאני טוען, בריאל חשובה צורת המשחק אפילו יותר מההישגים.
אם מוריניו לא יספק להם את השואו
שהם רוצים הם יעיפו אותו.
אם הוא יביא להם זכייה בצ'מפיונס
בסגנון משעמם והגנתי, תהיה להם התלבטות קשה אם להשאיר אותו.
אם הוא ישחק ככה בקלאסיקו, אפילו אם
הוא ינצח הם יעיפו אותו.

ובקשר לחיפה והפועל השנה, גם אני אוהד חיפה שמעדיף את ההתקפה ולכן
במהלך העונה היה לי מאוד קשה עם העובדה שהפועל כבשה יותר, עד שראיתי סטטיסטיקה שהראתה שחיפה השנה הגיעה למצבים ונכנסה לרחבה יותר מהפועל.
הבעיה שלנו השנה היתה ניצול מצבים,
החמצנו בכמויות ועל זה שילמנו את המחיר (ושום מילה על הקיזוז, שהוא
פארסה בפני עצמו)

ניר 27 במאי 2010

לא מסכים – זו לא רק הסטטיסטיקה. נכון שבחצי הראשון של העונה היינו טובים ומוחצים, אבל בגדול אני חושב שהפועל שיחקה יותר יפה והתקפי השנה, עם יותר שליטה במשחק. ואנחנו לעומתם התבססנו יותר על הגנה חזקה שמאפשרת לצאת למתפרצות קטלניות. זה סגנון שדי מאפיין אותנו כבר הרבה זמן, דווקא כשאנחנו שולטים במגרש אנחנו מתקשים לפצח הגנות (כמו במשחק השלישי מול הפועל, במשחק הסיום נגד בני יהודה ועוד). כשאנחנו מוותרים על השליטה ויוצאים למתפרצות אנחנו הרבה יותר טובים.

ניר 27 במאי 2010

פראליה – הניר שמגיב שם הוא לא אני, לא הגבתי שם (התכוונתי שהבעתי את המחאה שלי באופן אישי בפני כותב הטור).
ברור שחיפה יוזמת ותוקפת – היא קבוצה גדולה, בד"כ הקבוצה הגדולה יותר היא היוזמת. אני מתכוון שלעומת מצב בו רק ההתקפה והאסתטיקה חשובות(הדוגמה הקבועה שלי היא בני יהודה), מאז ששחר לקח את המועדון (ולא היה רק ספונסר) ובעקבות הדרישה להישגיות, הצלחנו לשלב בין גישה התקפית יחסית (אף משחק שלנו לא יהיה בונקר, וכמעט אף משחק לא יהיה משעמם) לבין הגנה חזקה ויציבה. עזוב את המדיה, תסתכל על הנתונים – מי הבקיעה יותר העונה ומי ספגה פחות. ואני לא מדבר רק על השנה, אמנם תמיד יש מחויבות לכדורגל התקפי אבל במכבי בהחלט יודעים שהתקפה לבד לא מספיקה ונעשתה שם עבודה חשובה בכל מה שנוגע להגנה בעשור האחרון.

Comments closed