12 צהוב נראה לך מוכר?

ההופעה ההיסטורית של נבחרת טוגו בבחריין היא הזדמנות לתת כבוד לכמה מהמתחזים המכובדים בהיסטוריה של הספורט

נבחרת טוגו. הזהרו מחיקויים

סיפור חביב מגיע אלינו היום מהמפרץ הפרסי. בחריין ניצחה 0-3 במשחק בינלאומי את טוגו ואחרי המשחק התברר שזו כנראה לא הייתה נבחרת טוגו אלא מי שהצליחו להתחזות לנבחרת טוגו. על פי הנתונים מתברר שלא הייתה שם סיטואציה נטולת פויילע-שטיקים. מישהו שם הצליח לשכנע את הבאחריינים לשלם לו על ההופעה הזו של הטוגולזים.

תמיד יש לי חשש שדיון חשוב מהסוג הזה ידרדר לדיון בו אנשים ייזכרו בכל מיני הופעות גרועות של ספורטאים אמיתיים ויגדירו אותן "התחזות". וזה גורע מהכבוד שיש לתת למתחזים האמיתיים בספורט. אלו שהצליחו לשכנע שהם מישהו אחר.

למשל:

אני זוכר במעומעם הופעה בישראל של משהו שנקרא "נבחרת קמרון" בשנות התשעים שהתברר אחר כך שלא הייתה "האריות הבלתי ניתנים להכנעה" אלא יותר "האריות שאינם ניתנים לזיהוי בגלל שהם כושים".

רק בינואר האחרון נפסלו משתתפים במרתון קשיי-מן על כך שהתשמשו במתחזים בכדי לעבור חלק מהמרוץ. אני חושב שצריך לשבח את הרצים הללו. למרות שהם רמאים הם לא רצו לפגוע בכבודו של המרתון בכך שייקחו טרמפים או יצטרפו למירוץ מאוחר יחסית. הם דאגו ש-42.195 הקילומטרים אכן יושלמו. אני מקווה שנועם שיזף שכותב לנו כאן בbuzz על הכנותיו למרתון ניו יורק – ימצא לנכון להתייחס לאספקט הזה של המרתון.

צעיר שנעצר לאחרונה בטקסס והואשם באונס לאחר ששכנע בחורה שהוא איזה כוכב כדורסל מקומי ושכב איתה. וזה מעלה שאלה בעניין נושא ההסכמה בסקס. אני קיצוני מאד בעניין הזה: אני חושב שגם אם בחורה הזמינה בחור לחדרה, פלירטטה איתו, גירתה איתו מינית, התפשטה אבל אז סירבה לאקט הסופי זו זכותה. ומי שכופה עליה את העניין הוא אנס. אבל השאלה אם יש לבחורה זכות על זהותו של האדם. האם זכותה שיקלע 20.3 נקודות למשחק עם  7.6 אסיסטים ויעורר עניין בסקאוטים של המכללות?

זו שאלה מעניינת. לאחרונה עלה סיפור מאד רציני כזה בישראל בהקשר של ערבי שהתחזה ליהודי והורשע באונס אישה שחשבה שהוא מישהו אחר. אני מבין מה הניע את השופט שפירש כאן את ההסכמה כמשהו שהושג במרמה. אבל מעבר לאספקט הגזעני חשבתי שההרשעה מחפירה. כי אין לזה סוף. אם אדם מספר לבחורה שהוא מליונר, או כוכב כדורסל, ובגלל שהיא שוכבת איתו זו בעיה שלה. שתבקש דף חשבון, או תעודה שמעידה על יהדותו או תערוך לו מבחן מהיר בקליעות משלוש אם זה כל כך חשוב לה.

אותו חקיין חביב שהתחזה לקווין קיגן ועלה לשידור רדיו בו נתן עצות למחליפו בתפקיד סוון גוראן אריקסון. נשאלת השאלה אם זה משנה? אם יש חשיבות לשאלה אם זה היה קיגן? מה קיגן האמיתי היה תורם כאן יותר? כעבור כמה שנים הצליח מתחזה לשכנע את אריקסון שהוא איזה עשיר מהמפרץ הפרסי שמציע לו חוזה.

ולבסוף מי שהוא גדול המתחזים לדעתי שהזכרתי אותו בעבר. אותו אדם שנכנס ב-1900 ומשהו (לא זכורה לי השנה אבל זה ממש בהתחלה) ומסר את הכתבה שלו לקראת המירוץ הקרוב בקורנוול. סוכנויות ההימורים התבססו על המידע הזה והציעו הימורים למירוץ. ולמחרת מסר אותו אדם את הכתבה שתיארה את המירוץ והיא פורסמה והזוכים המאושרים קיבלו את כספם. כעבור כמה ימים התברר שלא המירוץ, לא המסלול ולא הסוסים קיימים בכלל.

יש ספורט מוטורי ישראלי
מי (לא) ירוויח מהגז הטבעי

94 Comments

נינו 15 בספטמבר 2010

חשבתי שתזכיר בהקשר זה גם את קרל פאואר חביבנו, שהצליח להתפלח לתמונה הקבוצתית של מנצ'סטר. לא בדיוק אותו דבר, אבל דומה…
הופיע פעם סיפור בשם המשחק על שחקני קריקט הודיים תאומים שניסו להתחלף ביניהם (אבל אחד היה שמאלי והשני היה ימני, ולכן נתפסו).
מה שמוביל לשאלת השאלות – מישהו יודע להבדיל בין פאביו לרפאל?

בליקי 15 בספטמבר 2010

* יש סיפור חביב על המשורר דילן תומאס, שהיה כידוע חובב לא קטן של הטיפה המרה. בתחילת דרכו הוא עבד בעיתון וביקשו ממנו לנסוע לסקר איזה אירוע ספורט. הוא כמובן הלך לפאב, ודיווח שהאירוע בוטל בגלל מזג האוויר.

* בחור אחר, צ'אן אוקס, שגילה שהוא מאוד מאוד דומה לטייגר וודס ובעבר אף פעם לא טרח לתקן מישהו שביקש חתימה או נתן לו לצאת ממסעדה בלי לשלם, התלונן לפני כמה חודשים שלכל מקום שהוא הולך שורקים לו בוז.

אילי מנינג 15 בספטמבר 2010

רונן – תתעדכן הבחור אכן אנס את הבחורה. ההאשמה הופחתה בעסקת טיעון מאחר ובעברה הבחורה עסקה בזנות. הבחור לא באמת הורשע בגלל שהוא ערבי, למרות שלא הייתי מתפלא שגם זה יקרה במדינתנו הנאורה, רק לא במקרה הזה.

עוד מתחזים היו בג'יינטס – כל אלה שהתחזו לקווטרבק בין סוף עידן הוסטטלר לקרי קולינס. ומדהים שהם עדין העפילו לפלייאוף פעם אחת עם אחד המתחזים.

אריאל 15 בספטמבר 2010

אם אתה מדבר על הבחור הערבי – אז אתה טועה בגדול. מדובר היה ביחסי מין בהסכמה מלאה. האיש הורשע כי היה לו עורך דין אידיוט שהמליץ לו לסגור עסקת טיעון שבה הוא מודה באונס.
וזה שהוא היה ערבי בהחלט היה פקטור בהרשעה. תשאל את עצמך את השאלה הזאת – האם בחור יהודי שהיה מספר לאשה שהוא רווק היה מורשע?

דורון 15 בספטמבר 2010

אריאל,

הסיפור הרבה יותר מורכב ממה שהופיע בתחילה בתקשורת. גם אני חשבתי בדיוק כמוך בהתחלה, אבל כתבה די ארוכה ב"העיר" שפכה עוד אור על האירוע המוזר הזה. מה שברור הוא שהבחורה היא קורבן של חיים קשים והיא לא העפרון החד ביותר בקלמר, ומצד שני שהבחור שהורשע הוא לא בדיוק חסיד אומות עולם.

יתר העובדות לא לחלוטין מוסכמות (הסכמה, אלימות, וכיו"ב)

אביעד 15 בספטמבר 2010

ממש לא מדויק. האישום המקורי היה באונס, על כל המשתמע מכך, דהיינו שלא בהסכמה. בעסקת הטיעון הפחיתו את חומרת האישום בתמורה להודאה באשמה.
תשאל את עצמך שאלה אחרת: אם היה מדובר בבחור יהודי שהואשם באונס ובמסגרת עסקת טיעון היה מודה באישום פחות חמור, האם השופטים היו מקלים בעונשו כי הוא יהודי?
לא צריך ללכת רחוק במיוחד. בערך בתקופת הזמן בה סאבר קשור נשלח לשנה וחצי מאסר בפועל, היה יהודי אחר שהואשם באונס ובמסגרת עסקת טיעון הודה באשמה פחות חמורה – ארז אפרתי. וגם אפרתי זכה לעונש שנחשב חמור יחסית לעבירה בה הודה באשמה. רק שבמקרה של אפרתי, רוב הביקורת הייתה על שנתנו לו עסקת טיעון ולא על העונש החמור…

אד הורטון 15 בספטמבר 2010

דווקא אתה הוא הטועה. הבחור הסכים לעיסרת טיעון שהיתה אינטרס שלו כי עדות בנאנסת היתה קשה ביותר והצביעה על אונס מאד אכזרי. הפרקליטות הסכימה כי לא רצו שהבחורה תעלה אל דוכן העדים (והעיסקה מחקה בכלל את עבירת האונס) . העורך דין (הממש לא אידוט) עשה מהלך מבריק וניצל את החיסיון שהיה על עדותה של הנאנסת כדי לייצר מצג שווא לפיו הוא הורשע כי הוא ערבי וכולם חגגו (אפילו העליון קנה את זה ושיחרר אותו למעצר בית). אחר כך התפרסמה העדות והובן שלא ערבי ולא נעליים אלא אונס אכזרי על פי כל ה"כללים".
חבל שנחפזים למסקנות לפני שמכירים את העובדות ועוד אומרים לאחר שהוא "טועה בגדול"… אחר כך עוד עושים הקבלה ליהודי שמספר שהוא רווק. מיותר.

הדב 15 בספטמבר 2010

ראשית זו הכתבה שפרסמה ליטל גרוסמו בהעיר והראתה שהסיפור הרבה יותר מורכב:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1187907.html
העדות הראשונית של המתלוננת המתוארת בכתבה היא של אונס אכזרי. כאשר גם אם לא היה אונס, ניכר מעדותה ומהסיטואציה הבסיסית שמדובר בבחורה קשת יום שנוצלה ככל הנראה באופן מחפיר על ידי הבחור. כך שזה ממש לא פיק אפ מעט חלקלק כפי שניסו לתאר את זה.
למרות זאת בנקודה אחת עקרונית אני לא מסכים עם הכתבה. עסקת הטיעון הפכה את כתב האישום לכזה שמאשים את סאבר קאשור בהתחזות ליהודי לא נשוי וקיום יחסי מין במרמה עקב ההתחזות. לאחר עסקת הטיעון, היה על בית המשפט להתייחס אך ורק לעבירות שעליהם הוסכם. אי אפשר להעניש את הנאשם על אונס לפי העדות הראשונית משום שהפרקליטות החליטה לסגת ממנה ולהגיש כתב אישום מתוקן.בסיטואציה הזו על השופטים היה לגזור את הדין אך ורק בגין עצם ההתחזות. כאן נדמה לי שהעונש מוגזם מדי. גם אם בבית דין של "מעלה" הוא ממש לא מספק

גילצ' 15 בספטמבר 2010

אני חושב שהמשחק עם 'נבחרת קמרון' היה משחק נגד מכבי ת"א כפרידה ממקאנאקי, ששיחק מחצית בכל קבוצה.
גם לא בדיוק הונאה מהסוג אליו אתה מתכוון – לפני אולי עשר שנים ארבעה חיילים (בצהל) יצאו לאיזשהי אליפות באירופה כנבחרת הסקי/מזחלות/ספורט חורף אחר של ישראל. אחרי שהם קיבלו את האישורים, טסו וחזרו התברר שאין כלל נבחרת כזאת.

לגבי הבחור הערבי – מדובר בעסקת טיעון, סעיפי ההרשעה מאוד הוקלו כי התביעה לא חשבה שהסיכוי להרשעה גבוה ובגלל שלא רצו להעלות את הנאנסת פעם שנייה לעדות. העדות שלה בבית משפט היא סיפור של אונס, בלי שום הסכמה.

דורפן 15 בספטמבר 2010

אילי מאנינג, גילצ' –

הנה תקציר גזר הדין, לפני שאני משתכנע שצריך לתקן:

סגן הנשיאה

1. הנאשם הורשע, על-יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון שגובש לאחר שמיעת ראיות המאשימה, בביצוע עבירה של אינוס ומעשה מגונה, לפי סעיפים 345(א)(2) ו-348(א) בצירוף סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

2. אליבא דכתב האישום המתוקן, ביום 3.9.08, בשעה 13:00, בבנין ברחוב הלל 13 בירושלים (להלן: "הבנין"), אנס הנאשם את מ'צ' (להלן: "המתלוננת") וביצע בה מעשים מגונים, כמפורט להלן.

3. הנאשם, שהנו נשוי, הציג עצמו בכזב בפני המתלוננת כרווק יהודי, ובתוך כך – כמי שמעוניין בקשר רומנטי משמעותי. הנאשם הציע למתלוננת להתלוות אליו לבנין, ובעקבות מצג השווא האמור, היא הסכימה. הנאשם עלה עם המתלוננת במעלית לקומה העליונה בבנין. במעלית חיבק הנאשם את המתלוננת וחיכך את איבר-מינו בגופה, הרים את חולצתה וחזייתה, ונישק את חזה. כל זאת עשה הנאשם בהסכמת המתלוננת, שהושגה במרמה באמצעות מצג השווא.

4. בהגיעם לקומה העליונה בבנין הפשיט הנאשם את מכנסיה ותחתוניה של המתלוננת, והחדיר את איבר-מינו לאיבר-מינה עד שהגיע לסיפוק. אף זאת עשה הנאשם בהסכמת המתלוננת, שהושגה במרמה ובהסתמך על מצג השווא דלעיל. לאחר שבעל הנאשם את המתלוננת ועשה בה מעשים מגונים כאמור, עזב את הבניין והותיר אותה עירומה בקומה העליונה בבנין.

אנונימוס 15 בספטמבר 2010

"במעלית חיבק הנאשם את המתלוננת וחיכך את איבר-מינו בגופה, הרים את חולצתה וחזייתה, ונישק את חזה…בהגיעם לקומה העליונה בבנין הפשיט הנאשם את מכנסיה ותחתוניה של המתלוננת, והחדיר את איבר-מינו לאיבר-מינה עד שהגיע לסיפוק"

רק משפטנים יכולים לנפק פנינה שכזאת כדי לתאר סקס. משעשע

יובל (אחר) 15 בספטמבר 2010

שוב המוסד עם התעלולים שלו? אני מנחש שבקרוב נשמע על מותו ב-"תאונה מסתורית" של בכיר חמאס כלשהו בבחריין.

אביעד 15 בספטמבר 2010

רונן, ע"פ הפרקליטות ועדותה של הבחורה שפורסמו (http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1187907.html), מדובר באונס אלים. כל הנושא של אונס בשל מרמה הוא הפחתה של האישום לעבירה שאכן קיימת בספר העונשין.
ע"פ עדותה של המתלוננת בביהמ"ש לא הייתה כאן שום הסכמה.

אריאל 15 בספטמבר 2010

היה את הסיפור על הבחור בפיטסבורג שהתחזה להיות בן רוטליסברגר כדי להשיג בחורות, והוא אפילו לא דומה לו. שזה אירוני במיוחד לאור ההאשמות שביג בן עצמו היה צריך להתגונן בפניהן..

דורפן 15 בספטמבר 2010

אביעד – נדמה לי שישראל עדיין משתייכת למדינות בהן השופט פוסק על פי העובדות שהוכחו או הוסכמו בעסקת טיעון ולא על פי מה שפורסם בעיתון. קרא בזהירות את תגובה 5. פסיקת השופט היא על פי העובדות הללו. כלומר – יחסי מין בהסכמה על פי מיצג שווא של זהות הנאשם הביאו להרשעה.

אביעד 15 בספטמבר 2010

רונן, אם אנחנו מדברים על זה במונחים משפטיים, אז כל העובדות המתוארות כאן חופפות להגדרה של אונס על פי חוק העונשין. אתה טענת שההרשעה מחפירה בשל הנסיבות, אז הנסיבות מעט שונות ממה שאתה מתאר או חושב.
1. הטענות של המתלוננת הן לא "מה שפורסם בעיתון", אלא די להיפך – העיתון פרסם את עדותה כפי שנשמעה בבית המשפט.
2. השופטים פוסקים על פי העובדות ועסקת הטיעון. אך ההחלטה שלהם כאן מצטמצמת לגזר הדין בלבד. הם הרשיעו את הנאשם באונס באופן טכני לאחר שקיבלו עסקת טיעון במסגרתה הנאשם הודה באשמה. מישהו כפה עליו להודות באשמה? גם הערעור שהוגש לביהמ"ש העליון אינו נוגע להרשעה אלא לחומרת העונש. ואסור לשכוח שהשופטים "פוסקים על פי העובדות שהוכחו או הוסכמו בעסקת טיעון", אבל הם גם שמעו במו אוזניהם את עדות המתלוננת.

גלן 15 בספטמבר 2010

אין כמו מישיגן כשמדובר במסה של התחזות. וכמובן אין לשכוח את ,נמר של נייר' גם זה מייד אין מישיגן
http://en.wikipedia.org/wiki/Barry_Bremen

דורפן 15 בספטמבר 2010

אביעד – לשופטים אין נסיבות. שופטים מכריעים על פי העובדות בבית המשפט. יצירת הרשעה מהעובדות הללו, לא אלו של עיתון הארץ או איזו אמת אבסולוטית אחרת, היא הדבר המחפיר.

השופט קבע שניתן להרשיע בן אדם באונס אם קיים יחסי מין בהסכמה תוך התחזות לסוג אחר של אדם. נניח להגיד שאתה רווק יהודי ולא ערבי נשוי. יתרה מזו הוא כתב שיש כאן פגיעה בקדושת הגוף. כלומר אם היה באמת יהודי רווק כמו שהבטיח קדושת הגוף שלה הייתה נשמרת. היותו מישהו אחר חיללה את גופה.

החפיפה לאונס על פי חוק העונשין היא החלטת השופט. הוא החליט שהחפיפה הזו נוצרה בכך שהאדם התחזה. זה מה שהפר את יסוד ההסכמה בעיניו. לא אלימות – אלא התחזות. זו פרשנות לחוק העונשין וזו פרשנות מחפירה בעיני.

דורון 15 בספטמבר 2010

רונן, זה לא השופט קבע, זה החוק קבע. גם אני לא מת על הפרשנות, אבל גם כשאתה נוהג ומדבר בסלולרי תוך כדי אפשר להרשיע אותך רק ב"אי אחיזת ההגה בשתי ידיים" שהיא כמובן עבירה פחותה ודי מגוחכת.
החוק:
סימן ה': עבירות מין
אינוס
[תיקון: תשמ"ח, תש"ן, תש"ס, תשס"א]
345.
[א/152 (1)(א-ג)]
(א)
הבועל אשה –

(1)
שלא בהסכמתה החופשית, גרימת סבל גופני, הפעלת אמצעי לחץ אחרים או איום באחד מאלה, ואחת היא אם נעשו אלה כלפי האשה או כלפי זולתה;

(2)
בהסכמת האשה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה;

(3)
כשהאשה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, אף בהסכמתה; או

(4)
תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האשה, או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית;

(5)
תוך ניצול היותה חולת נפש או לקויה בשכלה, אם בשל מחלתה או בשל הליקוי בשכלה לא היתה הסכמתה לבעילה הסכמה חופשית; הרי הוא אונס ודינו – מאסר שש עשרה שנים.

בעז 15 בספטמבר 2010

השופט פסק על פי העובדות שהיו בפניו. העובדות היו:

א. הודאת הנאשם בעבירה של קיום יחסים במרמה.
ב. עדותה של הקורבן על נסיבות קיום יחסי המין.

העובדות שעלו מהעדות היו של התנהגות חמורה של הנאשם שאלמלא העיסקה יכלו להביא להרשעה באונס חמור.

בנסיסות אלו ( כולל הרושם שקיבל מעדותה של המתלוננת) קבע השופט כי במסגרת העונש אותו הוא יכול לגזור ( קרי יחסי מין במרמה) הוא פוסק לפי הרף העליון של הענישה ,כי ההתנהגות כפי שהובאו עליה עדויות בביהמ"ש היתה חמורה.

אני מאמין שגם יהודי שהיה מתנהג באופן דומה היה צמוצא את עצמו מאחוי סורג ובריח . הביקורת אם יש על הפרקליטות היא מדוע הלכו לעסקה ולא עמדו על הרשעה באונס. אבל כפי שעולה מהנסיבות המתוארות הקורבן הייתה עדה לא מוצלחת, בעלת עבר בעייתי וכעיקר סבלה קשות על דוכן העדים מחקירה נגדית אגרסיבית של הסנגור.

לגבי הסנגור. הוא ניהל את התיק ומנהל אותו עד עכשיו בצורה מעולה. עצם העובדה שהמחוזות הליברלים בחברה קמו להגן על עבריין מין מורשע – שהואשם באונס קשה – מתוך הצגת התיק כרדיפה גזענית מראה על האיכות שלו כסנגור.

שי 15 בספטמבר 2010

אם הוזכרו התחזויות רדיו, יש את החקיין בתוכנית של דידי הררי שהתחזה לאבי נימני והתקשר אל שלמה שרף והציע לו לחזור לאמן את מכבי.

אביעד 15 בספטמבר 2010

רונן, בפירוש לא נכון. אתה ממשיך להסתכל על הפרסומים המקוריים כאל האמת הצרופה.
השופטים לא החליטו להרשיע את הנאשם בהתחשב בעדות המתלוננת או כל ראיה אחרת שהוצגה בפניהם טרם תיקון כתב האישום.
הוגש כתב אישום מתוקן ובצידו הודאה באשמה של הנאשם. מה בדיוק רצית שהם יעשו? שיודיעו שהם מקבלים את כתב האישום המתוקן אך לא את ההודאה באשמה???
הנאשם הורשע בשל הודאתו. חד וחלק. לאחר מכן, השופטים קבעו עונש שנחשב חמור יחסית לנסיבות המתוארות בכתב האישום המתוקן, אך אינו חורג מגבולות החוק ואני לא שולל שנקבע גם בשל השתלשלות העניינים עד אותה נקודה, קרי כתב האישום המקורי ועדות המתלוננת (אני לא שולל אך גם לא יודע בוודאות מדוע הם קבעו זאת, זה משהו שרק השופטים יודעים). לא מן הנמנע שכאשר הרכב השופטים כתב בפסק הדין ש"קדושת גופה של המתלוננת חוללה", הם לא חשבו על כתב האישום המתוקן, על על עדות המתלוננת. אני לא אומר שזה בסדר להעניש אדם בהתאם לעבירה חמורה יותר מזסו בה הוא הודה, אך למרות שהעונש לו זכה קאשור נחשב חמור ביחס לעבירה בה הודה, הוא לא חמור יותר מהקבוע בחוק.
אני חוזר שוב להשוואה שעשיתי למקרה ארז אפרתי.
סאבר קאשור הואשם בעבירה X והגיע לעסקת טיעון במסגרתה האישום הומר לעבירה Y והוא הודה באשמה המופחתת. לאחר מכן הרכב השופטים גזר את דינו לעונש שנחשב חמור לעבירה Y אך הינו במסגרת החוק ולטעמי אינו חמור בהתחשב בעבירה בה הואשם מלכתחילה.
ארז אפרתי הואשם בעבירה Z ובמסגרת הסכם טיעון הומרה ההאשמה לעבירה M והנאשם הודה בעבירה המופחתת. לאחר מכן הרכב השופטים גזר את דינו לעונש שנחשב חמור לעבירה M אך הינו במסגרת החוק והיה נחשב לסטנדרטי או אף קל בהתייחס לעבירה בה הואשם מלכתחילה.
אז למה במקרה סאבר קאשור כולם מדברים על גזענות ובמקרה אפרתי מדברים על "עונש קל"? כי המקרה של ארז אפרתי סוקר בהרחבה בכלי התקשורת מתחילתו עד סופו ואילו מקרה סאבר קאשור זכה להתעניינות תקשורתית רק בסופו. כשגזר הדין של קאשור התפרסם במקור, כמעט אף אחד לא ידע (ולא טרח לבדוק) שקאשור הואשם במקור בעבירה חמורה יותר, אף אחד לא שמע את עדות המתלוננת (שנשמעה בדלתיים סגורות). למה הדבר דומה? תאר לך שהיונייטד מסיימת בתיקו 0:0 ביתי עם ווסטהאם אחרי ש-3 שחקני היונייטד מורחקים על לא עוול בכפם ב-10 הדקות הראשונות. סיקור המשחק מתעלם מההרחקות ומציין רק את התוצאה הסופית. כל מי שניזון רק מהסיקור התקשורתי תוקף את היונייטד לאור התוצאה, מי שראה את המשחק יודע ש 0:0 זו תוצאה טובה בהתחשב בנסיבות (זה בלוג ספורט במקור אחרי בהכל).
לדעתי, אם מקרה סאבר קאשור היה זוכה מתחילתו עד סופו לסיקור לו זכה מקרה ארז אפרתי, אז לא היית מדבר על גזענות או על פרשנות מחפירה. היית מתרעם על העונש הקל לנאשם.
אני מזכיר לך, סאבר קאשור ערער לבית המשפט העליון, אך לא על עצם הרשעתו אלא על חומרת גזר הדין בלבד. וגם זה רק אחרי הסערה התקשורתית שקמה.

דורפן 15 בספטמבר 2010

אביעד – אם אני מודה ברצח לא מרשיעים אותי ברצח כי הודיתי. קובעים את העובדות משום שהודיתי. בן אדם לא מודה בהרשעה שלו. אם למשל אני אומר לבית המשפט "אני מודה באונס. מיששתי לה את החזה" זו לא הודאה באונס. זו הודעה במישוש החזה – שזה מעשה מגונה בכפיה. אז הוא הודה בכך שהוא התחזה ליהודי בכדי לקיים איתה יחסי מין.

מכאן השופטים צריכים להחליט איזו עבירה זו. והם החליטו שזה אונס. הם קבעו שהתחזות מפרה את יסוד ההסכמה בעבירת האונס. וזה שערורייתי בעיני.אם העובדות במציאות שונות והגיעו לעובדות הללו רק על ידי משא ומתן זה בכלל לא משנה. משנה התקדים: התחזות מפרה את יסוד ההסכמה באונס.  ואני לא מתבסס על שום סיקור. אני מתבסס על גזר הדין.

תעשה את הבדיקה שלך על הסיפור הבא:

אביעד הלך לפאב והחל לדבר עם בחורה. הוא סיפר לה שהוא כרגע מכר את חברת ההיטק שלו ב-25 מליון דולר. בכוונתו עכשיו לטייל בעולם שלוש שנים והוא מחפש מישהי לעשות את זה איתה. הבחורה נדלקה על הסיפור ושכבה איתו. למחרת התברר לה שהסיפור אינו נכון.

עכשיו אם פסק הדין בתגובה 5 הוא תקדים הסיפור הזה הוא אונס. תתקשה למצוא איזשהו הבדל. וזו שערוריה.

דורון 15 בספטמבר 2010

רונן, באותו הקשר – מה בדבר מישהי שהצטיידה בסיליקון? :-)

יש מצב שטייגר וודס הוא בכלל קורבן אונס סידרתי?

אילן 15 בספטמבר 2010

רונן- הבנה בענייני ספורט (ונושאים רבים אחרים) יש לך, אבל כנראה שעולם המשפט הוא לא אחד מהם וכל תגובה שלך בנושא רק מלמדת על כך יותר ויותר. (לא שאני חכם גדול- פשוט משפט פלילי הוא התחום שלי).

כפי שכבר אמרו לך אין בנושא הזה פרשנות. מדובר בנאשם מיוצג שמודה בעסקת טיעון, לאחר הוכחות ובעבירה שנכנסת בצורה ברורה תחת הגדרת החוק. לשופטים כאן אין שום פרשנות.אם בתחילת ההליך היה מוגש כתב האישום הזה, יכול היה הסניגור להעלות טענה מקדמית לפיה "עובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה", אולם גם הטענה הזו לא הייתה מתקבלת היות ולפי החוק כן מדובר בעבירה. אבל במצב כזה סביר מאוד להניח שבהכרעת הדין הנאשם לא היה מורשע, למעשה קשה להאמין שכתב אישום כזה היה מוגש מלכתחילה.

ביחס לכתב האישום המתוקן, השופט אכן החמיר עם הנאשם וסביר שהדבר התרחש בעיקר כי מדובר בתיק שהיה בתהליכי הוכחות מתקדמים והשפט נחשף לפרטים. כאן דווקא יכול להיות דיון האם הדבר ראוי, אבל מדובר במשהו שקורה לא מעט. קשה לשופטים להתנתק לחלוטין מכל מה שנחשף בפניהם.

הקישקוש המוחלט הוא כל הטענות לגבי ה"תקדים" שנוצר- כי לא נוצר כל תקדים. אף פרקליטות לא תגיש כתב אישום במקרה כזה ולו, כמו שכבר נאמר, משיקולי מדיניות משפטית (אתה יודע, גם לא מגישים כתבי אישום נגד בחורים צעירים ששוכבים עם החברות שלהם שהן בנות 17 וחצי). צריך להכיר בכך שהיה כאן מקרה עם נסיבות מיוחדות מאוד ועם השתלשלות עניינים שונה ולהפסיק לנסות והכניס ענייני גזענות ולהתבכיין על בתי המשפט (משהו שהפך להיות באחרונה לסוג של ספורט לאומי).

דורפן 15 בספטמבר 2010

דורון – מכיוון שאנחנו מדברים על סעיף 2- "במרמה" זה בהחלט נתון לפרשנות. בוא ניקח את השקרים הבאים:

"אני מעולה במיטה"

"יש לי איבר מין גדול"

"אני מסוגל לעשות את זה שבע פעמים בלילה"

"אני מליונר"

"אני רווק יהודי"

"אני מאלף אריות במקצועי"

"אני בתול ומחפש מישהי לפעם הראשונה"

"אני לא הולל. בכל החיים שלי שכבתי רק עם שתי בחורות שהיו חברות שלי"

כל אלו שקרים שעלולים לגרום לאישה לקיים יחסי מין. האם על כל אלו היית מרשיע? אז אם התשובה שלך היא לא – אז יש כאן פרשנות.

דורון 15 בספטמבר 2010

רונן,

1. במקרה האמור הנאשם הודה בעובדות כתב האישום ועבירה על סעיף החוק הספציפי. זה לא ממש מותיר מקום לשיקול דעת בענין ההרשעה, ואם הוא הודה, כנראה ששקל את הסיכויים להרשעה במקרה והתיק יישמע במלואו.

2. בדוגמאות שהבאת: ב99% מהמקרים לא יוגש כתב אישום בגלל חוסר ענין לציבור, אבל אם כבר יוגש כתב אישום, והנאשם יודה בעובדות ובעבירה על סעיף החוק, אני מניח שהוא גם יורשע. זה מאוד לא סביר, ולכן גם לא קרה מעולם, אבל בתיאוריה זה יכול לקרות.

3. האם אני הייתי מרשיע? זה לא ממש רלבנטי. אני גם לא הייתי מרשיע על אחזקת מריחואנה או על נסיעה ב108 קמ"ש במקום 90. אבל במדינת חוק וגו'

red sox 15 בספטמבר 2010

העובדה שיחסי מין בין יהודיה לערבי נחשבים דבר שיש בו עניין לציבור, בניגוד (לטענתך) לשאר המקרים, היא בדיוק מה שהופך את הפסיקה הזו לגזענית. חברה שאינה גזענית לא היתה רואה בקשר מיני בין-גזעי/בין דתי דבר שיש בו עניין לציבור.

אביעד 15 בספטמבר 2010

red sox, התביעה כאן הוגשה במקור לא בגלל שהבחור ערבי אלא כי מישהי התלוננה שהוא אנס אותה בכוח, בלי הסכמה. אין קשר לעניין ציבור. השאלה היא מה ההשפעה של המקרה הזה על הדוגמאות שרונן הביא.

גמל (סתם גמל) 15 בספטמבר 2010

רק רגע, הייתה בחורה נשואה ששיקרה לי שהיא לא נשואה.
עכשיו אני יכול להאשים אותה באונס?

דורון 15 בספטמבר 2010

רק אם היא נאקה בזמן האקט :-)

גמל (סתם גמל) 16 בספטמבר 2010

אני בוש ונכלם. קראתי את התגובה הזאת עשר פעמים עד שהבנתי את הבדיחה. אני מוריד לעצמי נקודה בחידון הקרוב

דורפן 15 בספטמבר 2010

גמל – כן. על פי התקדים אני לא רואה שום מניעה. אביעד – אתה רואה פה מניעה?

אביעד 15 בספטמבר 2010

להאשים באונס תמיד אפשר. הרשעה היא עניין אחר לחלוטין.
הגמל שלנו בהחלט יכול להאשים אותה באונס. הוא לא יקבל על זה הרשעה בחיים. אתה יודע מה יצטרך לקרות בכדי שהוא יוכל להשיג הרשעה כנגד הנשואה הלא נשואה?
הוא יצטרך להגיש תלונה שהיא אנסה אותו בברוטאליות בלא הסכמתו, לשכנע בכך את המשטרה והפרקליטות, שיוגש נגדה כתב אישום על אונס בלא הסכמה, לעלות על דוכן העדים, להעיד בפרוטרוט על הכאב והסבל הפיזיים והנפשיים שנגרמו לו, ככל הנראה לשכנע את השופטים ואז ככל הנראה להידרש לעלות על דוכן העדים שנית בשל עברו כזונה ממין זכר (גמל – מצטער), לגרום לפרקליטות לחשוב שהוא לא מסוגל לעדות נוספת בגלל הטראומה ואז לשכנע את הצדדים להגיע להסדר טיעון במסגרתו האישה תודה שההסקס היה בהסכמה אבל רק אחרי שהיא סיפרה לו שהיא לא נשואה.
אם כל הדברים הללו יקרו, אז אין מניעה להרשיע אותה באונס.
אם השתלשלות העניינים תהיה אחרת? אני לא רואה איך זה קורה.

גמל (סתם גמל) 15 בספטמבר 2010

לא הבנתי. אם לשכב עם בחורה בהסכמה אבל להטעות אותה ולשקר וככה להשיג את הסכמתה זה אונס, מה הקשר עברו של המתלונן (הייתי צעיר והייתי זקוק לכסף) או האם היא השתמשה בכוח?

גמל (סתם גמל) 15 בספטמבר 2010

ואני מדבר על מקרה אמיתי

אביעד 15 בספטמבר 2010

גמל, מבחינה חוקית תוכל לטעון שהיא אנסה אותך. אני טוען שבית המשפט לא ירשיע אותה. מעבר לכך, התלונה שלך לא תהפוך לכתב אישום בכלל.
במקרה הזה, העניין הגיע לכתב אישום ולבסוף להסדר טיעון והרשעה כי הבחורה התלוננה שנאנסה בכוח. לאחר שהוגש כתב אישום ולאחר שהיא העידה בבית המשפט, הסניגור ביקש לחקור אותה שוב בשל עברה כזונה. בפרקליטות החליטו שהם מעדיפים להגיע להסדר טיעון בעבירה פחות חמורה במקום שתעיד שוב וכך נולדה ההרשעה כביכול כי הנאשם שיקר למתלוננת אודות דתו.

תושב חוזר 15 בספטמבר 2010

רבותי, אני ממש מקוה שאיש מכם לא עובד כעורך דין…
הסיבה שגמל לא יכול להתלונן על אונס על פי הסעיף שהובא בו היא לא שלא היתה אלימות (זה לא משנה אם יחסי המין היו בהסכמה שהושגה במירמה). צריך להראות שהמירמה היא שגרמה להסכמה. אבל יש מלכוד קטן אחר – הגדרת סעיף האינוס היא"הבועל אישה". לא "הבועלת גמל"

אביעד 15 בספטמבר 2010

תושב חוזר – תודה על המחמאה. אני עובד כעו"ד. אם כי לא פלילי.
היות ובקטנות עסקינן, הס' הדן באונס הוא ס' 345 והוא אכן מדבר על נשים בלבד, אבל ס' 347 המדבר על מעשה סדום חל על גברים.
ס' 347ב – העושה מעשה סדום באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 345, בשינויים המחוייבים, דינו כדין אונס.
כלומר, מי שמבצע מעשה סדום "בהסכמה שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה", דינו כדין אנס.

אביעד 15 בספטמבר 2010

רונן, מעולם לא כתבתי שהנאשם הודה בהרשעה שלו. כתבתי בפירוש – "הנאשם הורשע כי הודה".
כתב האישום המתוקן דן גם הוא באונס. כתב האישום המקורי היה "אונס בלא הסכמה", כתב האישום המתוקן היה "אונס בהסכמה שהושגה במרמה". בכל מקרה זוהי עבירה של אונס והנאשם הודה בכל המתואר בכתב האישום המתוקן. ניסוח כתב האישום המתוקן נעשה בהסכמה מלאה עם סניגורו של הנאשם. מטרת הצדדים הייתה להציג כתב אישום שיאפשר לשופטים להרשיע את קאשור באונס אך בדרגה נמוכה יותר ממה שנכתב בכתב האישום המקורי. המטרה הזאת הושגה במלואה.
אז אני שואל שוב, מה ציפית שהשופטים יעשו?
בוא אשאל אותך שאלה אחרת: האם אתה היית מסוגל לשבת על כס השופט, לשמוע את הבחורה הזאת מספרת באריכות על מה שהיא טוענת שקאשור עשה לה, להאמין לה, אבל אח"כ לקבוע שהוא חף מפשע כי לא מוצא חן בעינייך הניסוח של כתב האישום המתוקן?
גם סאבר קאשור וגם סניגורו לא מערערים על עצם ההרשעה. הם לא טוענים שנה שקאשור היה אינו אונס. ישנה הסכמה בין התביעה והסניגוריה שגם בנסיבות המתוארות בכתב האישום המופחת, מה שקאשור עשה היה אונס.
אי ההסכמה היחידה היא העונש. קאשור טוען ש"אונס בהסכמה שהושגה במרמה" אינו מצדיק שנה וחצי בכלא.
אין לך שום בעיה להגיד שהעובדות במציאוןת לא רלבנטיות ולהתייחס לזה משפטית. אז גם מנקודת מבט משפטית, אם הנאשם אינו חולק על הרשעתו, מדוע אתה כן.
מה שמפריע לך זה "התקדים"? אבל הרי לא מדובר בתקדים. הדיון היה בפני בית המשפט המחוזי מה שאומר שבית דין בערכאה גבוהה יותר לא כבול לתקדים הזה וגם לא בית דין בערכאה זהה.
למיטב זכרוני, עבירות אונס כלל אינן נידונות בפני בית משפט השלום (אבל לגבי זה אני לא בטוח לחלוטין. עבר זמן מאז שהתעסקתי בדין הפלילי).

יורם אהרוני 15 בספטמבר 2010

בשנות השבעים אירגן מישהו משחק כדורגל ברומניה בין קבוצת כדורגל מקומית לבין נבחרת של עובדי בית מלון ישראלי. הוא מכר לרומנים את הסיפור שקבוצת עובדי המלון היא הפועל תל אביב. בתקופה שדרום אפריקה הייתה מושעית מתחרויות בין לאומיות חיפשו חלק מהספורטאים שלהם דרכים שונות ומשונות להשתתף בתחרויות. חלקם השתתפו על ידי כך שקיבלו אזרחות של מדינה אחרת כמו מרצ'לו פיאסקונרו,שיאן העולם בריצת 800 שייצג את איטליה או מרק הנדלסמן שקיבל לצורך כך אזרחות ישראלית וכמובן זולה באד שקיבלה בהליך בזק אזרחות בריטית ב – 1984. אבל היו כאלה שפשוט נרשמו כאזרחי מדינה אחרת. כך למשל היה עם משלחת של רצי מרתון שהשתתפה במרתון הכנרת השני ב – 1978 ונרשמה בשם רודזיה. אחד מהם אפילו ניצח במרוץ עם הישג בכלל לא רע לתקופה: 2:14:02. מקרים דומים היו במרתונים אחרים ברחבי העולם ולפעמים הרצים לא רק "שינו אזרחות" אלא גם את השם.

ד. ישראל 15 בספטמבר 2010

מזכיר לי מקרה הפוך – באחת המכביות האחרונות הופיעה משלחת דרום אפריקה בשם מוסווה, מכיוון שאז עוד היה חרם על המדינה ופחדו מתגובה של הוועד האולימפי הבינלאומי

יוסי 15 בספטמבר 2010

כך נכתב בהעיר: "[בעסקת הטיעון] הסכימו הצדדים לשנות את סעיף האישום מאונס ללא הסכמה חופשית לאונס בהסכמה שהושגה במרמה. סעיף חמור הרבה פחות. […] ניסוח זה עונה באופן מלא על דרישות הסעיף בחוק העוסק בחלופה שעניינה 'אונס במרמה'".
כלומר, עיסקת הטיעון נעשתה בתמורה לכך שהנאשם יודה בעבירה כלשהי. השופטים היו מודעים היטב לכל השתלשלות הסיפור (הם האזינו לעדויות לפני העיסקה), והיה ברור להם שמדובר בעיסקת טיעון שבה הנאשם הודה בסעיף פחות חמור.

רונן בעצם דורש מהשופטים שבמצב שבו ההגנה מסכימה שהקורבן אשם בעבירה הכתובה בכתב האישום, אז השופטים יגידו: לא, מה פתאום, הוא לא אשם.
וזאת, כשהם יודעים היטב שמדובר בעיסקת טיעון. זה פשוט לא הגיוני שהם יעשו את זה. מקסימום, הם היו יכולים להגיד משהו כמו "תשמעו, הפשרה שמצאתם מייצרת כתב אישום מטופש. תמצאו סעיף אונס אחר להסכים עליו".
בקיצור, הסיפור הזה לא באמת קשור לשאלה אם מין באמצעות התחזות הוא אונס.

אד הורטון 15 בספטמבר 2010

רונן- ממקום מושבי (הנמוך) כעורך דין לא פלילי אני חייב לומר עוד דבר שאולי יורד קצת יותר למציאות היום יומית של בתי המשפט ומתרחק מהדיון המשפטי המעניין שמתנהל כאן. ברגע שכתב אישום מתוקן במסגרת עיסקת טיעון (ובכלל) השופט יכול לשפוט רק על פיו. אם יש הוכחה בה אתה יורה במישהו והוא מת או לחילופין אפילו הודית במעשה ומסיבה כל שהיא (קשיים בראיות/ הסכמת להיות עד מדינה נגד פושע גדול יותר/ יש לך עורך דין מאד טוב שעולה מלא כסף…) יש עיסקת טיעון שמפחיתה את האישום לגרם מוות ברשלנות או אפילו לחבלה אז על זה ידונו. כל השאר לא רלבנטי. אתה צודק במובן הקר לפיו אם זה מה שהוצג בפסק הדין הרי שזו "המציאות האובייקטיבית" כפי שהתרחשה בפועל אבל דווקא במסגרת הדיון כאן שהוא לא דיון משפטי בעיקרו אלא מוסרי או חברתי בהחלט יש מקום לראות מעבר לפסק הדין ובטח ובטח מעבר לספין של מר קאשור (שכזכור עורכי הדין שלו היו אלו שדחפו לעיסקה שהיטיבה עמו מאד, כפי הנראה). במסגרת הזו עדותה של הנפגעת היא מסמך חשוב גם אם פורמלית התיאור הנוראי שלה הפך בפסק הדין ל"הסכמה שלא מדעת".
דוגמא קלאסית לאנומליה הזו היא כמובן משפט קצב. המעשים הרי ידועים, לכאורה. אז למה בעיסקת טיעון הם ניצול יחסי מרות ומעשה מגונה ובמידה ותהיה הרשעה הם יהיו אונס? הם הרי לא השתנו? זו הטרגדיה של המשפט והפער המובנה בו בין אמת "משפטית" לאמת "אובייקטיבית" (ככל שיש כזו, כמובן).

אד הורטון 15 בספטמבר 2010

ורצתי רק להעיר עוד בקצרה- שבד"כ העבודת המתוארות בעיסקה או בכתב האישום המתוקן הם אלו שעל בסיסן כותב השופט את פסק הדין כי בהקשר הזה העיסקה מקלה על חייו- הוא לא צריך להכירע מה ארע אלא זה מוסכם על הצדדים והוא רק גוזר את הדין (ע"ע העיסקה המתרקמת עם ענת קם).

יוסי 15 בספטמבר 2010

כינוי מצוין, אד.

דורפן 15 בספטמבר 2010

אביעד – בשיטת המשחק שלנו פסק דין הוא סוג של חקיקה – כתקדים. אני מצפה שהשופטים לא ינפקו גזר דין בו הקשר בין העובדות לאונס הוא שההתחזות שללה את יסוד ההסכמה. אם הם לא מרוצים מעיסקת הטעון שינזפו בפרקליטות או לא יקבלו אותה.

מה שאתה מתאר הוא שערוריה יותר גדולה: השופטים מחליטים על פי איזשהו מידע שלא מוצא את דרכו אל פסק הדין. ציון במשפט תפדה.

צור שפי 15 בספטמבר 2010

לפני שעיברת את שמו קראו לציון במשפט תיפדה ציון פדלון. זה לא אני זה זו ארץ זו, אני רק מביא גאולה לעולם.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 15 בספטמבר 2010

רונן- תרשה לי להפתיע אותך, כמעט בכל משפט פלילי השופטים נותנים משקל למידע שלא מוצא את דרכו לפסק הדין ולרוב אגב, מדובר דווקא בפעולות שפועלות לטובת הנאשם ולהקלה בעונש.

בסופו של דבר השופט יושב ושומע את כל העדים בפניו ורואה דברים שלא בהכרח נכנסים לפרוטוקול. שהוא כותב את הכרעת הדין הוא מסתמך אומנם על המסמכים ועל הפרוטוקולים, אבל בהחלט יש גם משקל לתחושה האישית, לאינטואיציות ולנסיבות שונות ומשונות.

תאמין לי שאני מכיר מספיק מקרים שהקלו על נאשמים רק כי "הם די מסכנים". תסכים איתי שלא מדובר בטענה משפטית.

אביעד 15 בספטמבר 2010

רונן, בשיטת המשפט שלנו פסק דין הוא תקדים רק כלפי ערכאה נמוכה יותר. שוב, למיטב זכרוני בעבירות אונס בית משפט השלום אינו דן אז אין כאן תקדים. בכל מקרה, היות וההחלטה כאן נבעה מעסקת טיעון והודאה של הנאשם – גם בעובדות וגם בכך שהעובדות בהן הודה עולות לכדי העבירה המתוארת בכתב האישום המתוקן, אזגם בית משפט השלום לא יהיה כבול לפסק הדין הזה כתקדים.
מה שאני מתאר הוא אפשרות לפיה השופטים החליטו על עונש חמור יותר מהמקובל בגלל עובדות שלא מצאו דרכן לפסק הדין. אפשרות. בפועל, גזר הדין אינו חורג מהחוק. אני לא מוכן להאשים את בית המשפט בשערוריה בגלל משהו שנראה בעיניי כאפשרות.
יש מרחק עצום בין טענה שבית המשפט לא היה צריך לקבל את הסדר הטיעון לבין טענה של פרשנות מחפירה או גזענות כפי שהעלית כאן.

דורפן 15 בספטמבר 2010

אביעד – השאלה שלי היא כזו. האם אתה מוכן שבגזר הדין יופיעו עובדות כאלו ובסיומן החותמת "אונס"?

עמית 15 בספטמבר 2010

הטור משעשע עד שעולה חשד שכתב אותו מתחזה לרונן דורפמן… (-:
ולעומת זאת התגובות והניתוח המשפטי בפרשת הערבי המתחזה והצעירה הטיפשה מבאסות. חשבתי שלנושא כזה יהיו תגובות ואנקדוטות הרבה יותר מצחיקות.
בזכרון מעומעם (הייתי בשנות העשרה המוקדמות) אני זוכר שבשנות ה-80 בטקס "שחקן השנה" של "חדשות" ואני חושב שגם של "ידיעות אחרונות" היו מביאים למשחק ידידות עם נבחרת ישראל (אני חושב) את "הקבוצה הגדולה ביותר בברזיל – ואסקו דה-גאמה" עם כתבות רקע צבעוניות. יש לי חשד שזה היה בלוף

אריאל 15 בספטמבר 2010

מה שמזכיר לי שהנבחרת פעם שיחקה בשנות השמונים נגד ליברפול וג'ימי טורק שם שער ב-4-1. גם השער הזה היה בלוף?

אביעד 15 בספטמבר 2010

רונן – לא מת על זה, אבל גם לא מוכן להתעלם מהנסיבות.

דורפן 15 בספטמבר 2010

טוב- נדמה לי שהדיון שלנו הגיע לנקודה בה אנחנו מבינים היטב זה את זה ולחלוטין לא מסכימים…

אביעד 15 בספטמבר 2010

מוסכם :)

אורי 15 בספטמבר 2010

דיון שלם על מתחזים, כאלה שרשומים כשחקנים ועולים על המגרש למרות שאינם כאלה…והמילה ברבאטוב עוד לא הוזכרה?

תושב חוזר 15 בספטמבר 2010

אגב, נאשם מודה (או לא מודה) בעובדות שבכתב התביעה. הוא לא מודה שהיה "אונס" או "מירמה בנסיבות מחמירות" או "לא משנה מה". הוא מודה שהעובדות האלה והאלה אכןהתרחשו כמתואר בכתב האישום. יכול להיות מצב שהוא מודה בעובדות אבל ההגנה מראה שהעובדות לא מספיקות לקיים את יסודות העבירה הדרושה להרשעה

אביעד 15 בספטמבר 2010

לזה נבראה הגנת "מודה בעובדות אך לא באשמה". במקרה הזה סאבר קאשור הודה באשמה. יתרה מכך, הוא ערער על חומרת העונש ולא על עצם הרשעתו. כלומר הוא למעשה מסכים עם הרשעתו בעבירה שיוחסה לו.

Z 15 בספטמבר 2010

אני חושב שראיתי איפשהו כתבה שבה סופר שלמעשה עבדו על מנצ'סטר יונייטד בנושא קלברסון – שלחו את הקלברסון הלא נכון או משהו כזה, כי הקלברסון שיונייטד התכוונו לרכוש הוא מגן ימני. לא בדקתי אף אחת מהעובדות לעומק, לכן אשמח לתגובה מיודעי דבר.

דורפן 15 בספטמבר 2010

z – לא היה ולא נברא. הקלברסון שהגיע למנצ'סטר יונייטד הוא זה שזכה בגביע העולמי עם ברזיל.

גיל 15 בספטמבר 2010

הייתה גם מישהי שהתחזתה לגבר במרתון בוסטון בשנות ה70 כי אסור היה לנשים להתחרות אז אם אני לא טועה. בכלל, היו די הרבה התחזויות של גברים לנשים ולהפך אם זכור לי נכון.

שלו 15 בספטמבר 2010

ערב שני של האלופות רומא מעלה הרכב לא רע מול באיירן עם בוריילו וטוטי מקדימה כשבריגי ירוץ את הקילו טרים החסרים של טוטי, הרבה שחקנים חסרים (ווצ׳ניץ׳, ריסה) אבל במאבק הגרמני איטלקי על נציגה רביעית נראה כאילו הבית הזה לא ישפיע, לי נראה שברמן תהיה במאבק עד הרגע האחרון מול טוטנהאם, וששאלקה בסופו של יום לא תעבור שלב, אינטר כנראה תצליח לעלות השאלה היא מילאן, אזכיר שבאופן פשוט האיטלקיות צריכות להצליח יותר מהגרמניות באופן משמעותי כך שאף גרמנית לא תגיע לשלב שאין בו איטלקית ושבכל שלב יהיה לאיטלקיות עדיפות מספרית.

רועי מ 15 בספטמבר 2010

רונן
כדאי שתתנצל על המקרה שהיה בישראל שמעתי פרטים על המקרה הזה. וזה ממש רחוק ממה שאתה אומר
היה שם אונס ואלימות. כדאי שתקרא את החומר וההדויות של הבחורה.
העניין שהם רצו להמנע מהדות של הבחורה בגלל מצבה הנפשי.
מה שיצא לתקשורת זה שבגלל שהןא ערבי אז הוא קיבל עונש חמור יותר. אבל המקרה שונה. שמעתי דיון שלם על המקרה הזה בטלוייזיה.
הייתה במקרה אלימות אני יכול לנסות ולמצא יותר פרטים אבל לא מבטיח שום דבר.

גיל 15 בספטמבר 2010

כלומר, כדאי לאנשים לסמוך על מה שאתה אומר ולהתעלם ממה שכתוב בפסק הדין?

בעיניי, הדבר היחיד שאפשר להתבסס עליו זה פסק הדין. יכול מאוד להיות שהסיפור האמיתי שונה אבל צריך להיות ספקנים לגבי מה שמודלף לעיתון. צריך לזכור שהתחקיר העיתונאי הוא חד צדדי ולא לוקח בחשבון את הצד של הגבר.

אביעד 16 בספטמבר 2010

גיל – הפוך גוטה, הפוך. עדותה של הנערה נשמעה בדלתיים סגורות ולא הותרה לפרסום במקור. מצחיק שאתה אומר שצריך להיות ספקניים לגבי מה שמודלף בעוד שההדלפה באה למעשה מצד הסניגור.
מה שאתה שמעת בתקשורת היה הצד של הגבר, "אמרתי לה שאני יהודי וכשהיא גילתה שני ערבי היא התלוננה על אונס" וכל הרמיזות הגזעניות שהתלוו לכך. "התחקיר" העיתונאי שבא אח"כ כלל בסה"כ שני דברים – ראיון עם התובע וקטעים מעדותה של המתלוננת בביהמ"ש. אחרי שראיתי את שני הצדדים אפשר לומר הרבה דברים, אבל הרמיזות הגזעניות למשל אינן במקומן…

גיל 16 בספטמבר 2010

למה הצד של הגבר? אחרי המשפט שמעו את הצד של הגבר אבל הכתבה בעיתון היא בהחלט חד צדדית לטובת האישה. אז איך אפשר לדעת למי להאמין? האובייקטיביות היחידה קיימת בפסק הדין ורק לזה אפשר להתייחס כרגע.

אביעד 16 בספטמבר 2010

זה בדיוק מה שאמרתי – אחרי המשפט, הדבר היחידי ששמעת עליו היה הצד של הגבר. כמה הוא מסכן שהוא נאשם באונס רק כי עשה מה שכולם עושים, איך דפקו אותו כי הוא ערבי.
לא הוא ולא סניגורו לא טרחו להזכיר שהתלונה המקורית וכתב האישום המקורי דנו באונס ברוטאלי. פרח מזכרונם.
לעומת זאת, כשהכתבה הייתה על הצד של האישה, לא פחדו לחשוף שם גם דברים בעייתיים: העבר בזנות, תלונות העבר בגין תקיפות מיניות שהגישה.
אז פסק הדין הוא אובייקטיבי. והשופטים הזכירו שם מונחים שאין להם מקום בהאשמה מסוג זה, והם נתנו ככל הנראה את העונש הכי חמור שיכלו על העבירה בה הודה. ללמדך מה ככל הנראה חשב הרכב השופטים על מר קאשור "המסכן".

אביעד 16 בספטמבר 2010

גיל, הכתבה בעיתון לטובת האישה באה רק אחרי הבליץ התקשורתי של קאשור וסניגורו, רק אחרי שהספיק להתקבע אצל רבים בתודעה כמה מסכן הוא קאשור, רק אחרי טורי דעה חריפים ונוקבים של דוד רוזנטל, רוגל אלפר ואחרים שתקפו את הפרקליטות והשופטים ללא רחם. זה לא הצד של הגבר? רק אחרי כל זה יצאה כתבה אחת לטובת האישה. ואת מי אתה מאשים בהדלפה עיתונאית וחד צדדיות? את האישה.

גיל 16 בספטמבר 2010

הכתבות הללו לא התבססו על הדלפות מצד הגבר אלא על הדברים שכתובים בפסק הדין שהם עדיין מה שקובע. הגירסאות שמודלפות על ידי שני הצדדים לא אמינות באותה מידה. נראה מה יהיה בערעור.

אביעד 17 בספטמבר 2010

הבנתי. אז כתבה שכוללת ראיונות עם סניגורו של הגבר והגבר עצמו ובין השאר מתבססת על מה שכתוב בפסק הדין זה בסדר וכתבה שמתבססת על עדותה של האישה בבית הדין והתובע שמדבר על הרקע לסיפור והסיבה לטעמו להפחתת האישום זו הדלפה לעיתונות ותחקיר חד צדדי? בחייך.

גיל 17 בספטמבר 2010

אין לי מושג על איזו כתבה אתה מדבר. אני מתייחס אך ורק לדברים שכתובים בפסק הדין, לדברים שהוא נאשם והורשע בהם.

עומר ח. 15 בספטמבר 2010

אגב, הסיפור על ההוא שמפברק מירוץ סוסים, קובע יחס הימורים ואחרי זה לוקח את הכסף, זה תיאור כמעט מדויק של הדרך בה עובד שוק ההון.

תמיר 16 בספטמבר 2010

התגובה הכי טובה בשרשור הזה!

אורי 15 בספטמבר 2010

אם זה הוזכר ולא שמתי לב אז סליחה, אבל לפני כמה שנים שדרן רדיו ספרדי התחזה לפלורנטינו פרז, התקשר לחוזה אנטוניו רייס (דאז בארסנל) ושמע ממנו לא רק כמה הוא חולם לעבור לריאל, אלא גם לכלוכים על ונגר, הנרי וכו'. הדרך מחוץ להייבורי הייתה קצרה עבורו מאז.

דורפן 15 בספטמבר 2010

רועי מ. זו בדיוק הבעיה. שיפוט אמור להיעשות בבתי המשפט. בגזר הדין אמור להיות כתוב מה היה, והוכח ועונש בהתאם. ואם היו דברים נוראים אז שיישפט עליהם. במצב כזה בו אומרים "לא נרשיע אותו במעשים כאלו וכאלו אבל ניתן לו עונש עליהם" זה שיפוט על ידי בדילים ולא בתי משפט.

רועי מ 15 בספטמבר 2010

עד כמה שהבנתי בשל מצבה הגיעו לפשרה מסויימת.
יכול להיות שהניסוח היה מסריח אבל לא תמיד יש צדק משפט אתה בטח יודע את זה.
בכל מקרה בתחילה גם אני הגבתי כמוך.

איש 16 בספטמבר 2010

מה לגבי הישראלי שהתחזה ב- 1997 למהנדס ותכנן את גשר המכביה?!

לוינטל 16 בספטמבר 2010

פאולו קאלאברסי – בדרן הטלביזיה האיטלקי. הוא המתחזה הגדול מכולם. הוא תימצת את כל עידן רמון קלדרון לערב אחד.
הוא התחזה לניקולאס קייג' (והוא דומה לו בערך כמו שדורפן דומה לבר רפאלי), מה שסידר לו כרטיס VIP למשחק ליגת האלופות בברנבאו, התחככות בכוכבי הקבוצה, לחיצת יד ותצלום על קלדרון וקבלת חולצה חתומה של ריאל ממנו.
http://www.soccerticketsonline.com/ramon-calderon-may-be-blind/
הנה הסיפור למי ששכח

לוינטל 16 בספטמבר 2010

טוב, הגזמתי קצת עם בר רפאלי. בכל מקרה הנה התמונה
http://estaticos.archivo.marca.com/ficheros/marca/imagenes/ca/cage_calderon080308_ES.jpg

IDO 16 בספטמבר 2010

לוינטל זה לא ניקולס קייג' ליד יולי עופר?

גיא אלון 16 בספטמבר 2010

אם במתחזים עסקינן, אז יש לי שתי מילים
תון קאנן (אני כבר לא בטוח שזה היה שמו )

חוץ מזה – היה איזה סיפור פעם עם וינפרד קינג ששיחק באיטליה והקבוצה שלו החליטה לשחק עליו במשחק בו מכבי ת"א שלחה סקאוט – כל זה רק כדי להיפטר ממנו בכל מחיר.
הוא קלע 34 נקודות, רק כדי להגיע ליד אליהו ולספק רגעים קומיים למכביר

יואב 16 בספטמבר 2010

הגיע בלי ברכיים.

גלן 16 בספטמבר 2010

גם אני לא מבין מה עניין הכתבה של הארץ (ןאפילו אם היא מהימנה) לנושא. אם בית המשפט מאמין לעדותה במשטרה שימצא אותו אשם באותו אספקט ולא ימציא אספקט הזוי שישמש כתקדים גם במיקרים באים בהם אין אפילו שאלת אונס אלא רק התחזות.
ואגב יתקנן אותי יורם אהרוני אבל נדמה לי שגם ב72 במרתון היה מתחזה שנכנס ראשון לאיצטדיון. היה פעם ראיון עם הזוכה שאמר כמה שהוא התבאס כשלא הריעו לו בכניסה לאיצטדיון האולימפי. שבעיני (בתור מי שלסיים 10K בחיים זה ארוע מדהים), כניסת רץ מרתון ראשון לאיצטדיון היא הרגע הכי מאושר , עילאי ומשפעל אדרנלין ואנדורפין שיכול להיות לספורטאי מנצח.

טון קאנן 16 בספטמבר 2010

המתחזה לנימני בתוכנית של דידי הררי… זה היה ענק, וזה עשה את הרעש על מנת להיכנס לפנתאון… שווה להזכיר את זה ואם מישהו יודע איך מוצאים את התוכנית ברשת- יותר עדיף…

קורא אדוק 16 בספטמבר 2010

עזבו אתכם שטויות,
טבזיקו הסתפר??????????

גמאני 16 בספטמבר 2010

אם הסיפור של הבחורה נכון אני מקווה מאוד שהיא לעולם לא תקרא את הפוסט הזה או את התגובות כאן

לעמות זאת אם הסיפור של הבחור נכון והוא יגיע במקרה לפוסט הזה אני לא חושב שיש לו ממש ממה להיפגע

Royi 16 בספטמבר 2010

טוב שקראתי את הטור הזה.
לא בגלל המתחזים, אלא בשביל ההרגשה היותר טובה מהרקע למשפט הזה.
כי בהתחלה באמת קצת הרגשתי שלא רק שאנחנו מתחזרים למדינת צדק עם מערכת משפט, אלא אנחנו גם את זה עושים גרוע.
עכשיו נותרתי עם הגרוע, זה גם משהו…

גיל 17 בספטמבר 2010

הנה, אתמול הייתה לנו דוגמא להתחזות ספורטיבית. דרק ג'יטר התחזה כאילו הפיצ'ר פגע בו כשהוא פגע במחבט ועשה מזה הצגה שלמה. הוא קיבל ביקורת אבל גם תשבחות בגלל שבבייסבול רמאות היא חלק מהמשחק. אם זה היה איירוד היו הורגים אותו.

אשך טמיר המקורי 17 בספטמבר 2010

כבר שנים שאשטון ק'וצר מתחזה לשחקן כדורסל בנ.ב.א מדי פעם.
הוא אפילו לא שם איזה שפם כדי להסוות את עצמו. קורא לעצמו שם "קייל קורבר"… כמה פאטתי.
לאחרונה נצפה מתחזה במשחקי שיקגו בולס.

Comments closed