כרמלו

פשוט אין כמות מספיקה של לברונים ודוראנטים. אז לניקס יש אנטוני

In כללי

.
.
.
.
.
.
.
.
.
.

מהו כרמלו אנטוני?

שחקן גרוע? לא. בטח שלא. היה טוב אתמול חצי ראשון.

שחקן שאף פעם לא ינצח משחק פלייאוף עבור הניקס? לא. אמנם זה 0 מ-6 בינתיים אבל יגיע איזה ניצחון באיזשהו שלב ואני מרגיש שלאנטוני יהיה חלק מרכזי בו. סדרה אני לא כל כך בטוח שהוא ינצח אבל לא שולל זאת.

שחקן שלא רוצה או לא מחוייב? גם כן לא. נכון הוא שייך לסופרסטארים שרואים את העולם בכך שיש "סופרסטאר" ו"צוות מסייע" ושצריך לקבוע כבר במעמד החוזה מי לוקח את הזריקה האחרונה. אבל הוא לא היחיד שהוא כזה. יחסית הוא די מתאמץ ומחוייב ואפילו משחק קצת דיפנס.

הוא פשוט אול אראונדר כזה ששייך לקבוצת האיכות של שחקנים כמו טרייסי מקגריידי (בעבר) או אנטואן ג'יימסון (תפקיד קצת אחר) או לואל דנג או רודי גיי או דני גריינג'ר. ובשלב מסויים מישהו החליט שהוא שייך לקבוצת האיכות של שחקנים כמו לברון ג'יימס או קווין דוראנט.

אני באמת לא כותב את הדברים הללו בלגלוג. הליגה עובדת סביב השיטה הזו של "פרנצ'ייז פלייר". צריך שלקבוצות הערים הגדולות יהיה איזה שם גדול. וצריך שתהיה תחושה שזה שחקן על וגם ווינר גדול ודמות ציבורית. שהכרוז יוכל להגיד בפתוס לפני שידור "ועכשיו, ממדיסון סקוור גארדן הקרב לו ציפיתם: קובי ברייאנט נגד….." ואז צריך מישהו. ואלא אם כן זה מוח כדורסל כמו דנקן ונוביצקי צריך שהוא יהיה אתלטי ויספק קצת היי-לייטס. אבל אין באמת כמות מספיקה של שחקנים כאלו. ומיאמי בכלל לקחו שניים.

ולניקס נשאר שחקן כזה. אז עושים לו קצת יחסי ציבור.

137 Comments

שמרלינג 1 במאי 2012

כרמלו אמנם לא ברמת השחקנים הכי גדולים בליגה, אבל עדיין אני מאמין שאפשר לבנות איתו, ולא סביבו, קבוצה שתעבור סיבוב בפלייאוף.
אבל הניקס מאוד רחוקים משם. במשחק האחרון שיחקו ביבי, פילדס ונובאק בערך 20 דקות כל אחד.
ראוי להערכה מיוחדת מר אמארי שהבין לבד שהוא גורם נזק לקבוצתו ולכן החליט לפצוע עצמו. פתאום יש סיכוי טוב לקחת משחק בסדרה הזאת.

ג'רמי 1 במאי 2012

מי בכלל החליט שכרמלו טוב מאמארה? כן הוא עושה יותר דברים על המגרש אבל אמארה נתן עונה מצויינת לפני שנה (סביב ה-25 נק' ו-9 ריב' למשחק)… עד שכרמלו הגיע.

גיל שלי 1 במאי 2012

מצד שני דולאן מכר את כל המינויים שנה שעברה והשנה, והצליח לסחוט את טיים וורנר, אז כנראה שאנטוני לא יביא אליפויות אבל הביא לדולאן את מה שחשוב לו באמת. זה לא מקרה שדולאן הוא זה שכפה את הטרייד

אזי 1 במאי 2012

טרייסי מקגריידי גם היה כזה עד שעבר לו…
חבל שלכרמלו לא עובר…
מן כריס בוש מקומי…

אריאל גרייזס 1 במאי 2012

מה הוא כרמלו? שעיר לעזאזל לאוהדי ניקס. אם לא היה הוא, תמיד יהיה מישהו אחר.
עובדה שבדנבר, כרמלו עבר סיבוב או שניים וגם – הפלא ופלא – שיחק טוב.
או שאולי – מה הוא כרמלו? דרך לשכוח את ההפסד של היונייטד אתמול?

דורפן 1 במאי 2012

הרבה מהכותבים אוהבים להגיד שהם מושפעים ממנחם לס. אבל חלק ממש מושפעים.

אריאל גרייזס 1 במאי 2012

תשמע, אני רואה את הכניסה בכרמלו כל פעם שהניקס מפסידים (ומשום מה אף פעם לא משבחים אותו כשהניקס מנצחים) וזה נראה לי כמו שעיר לעזאזל קלאסי.
האם כרמלו הוא שחקן כזה גדול שיכול לסחוב קבוצה לבד? ברור שלא. אבל כמה שחקנים יש כאלו היום בליגה? בראיינט, לברון וזהו בערך. כרמלו, כמו הרבה סופרסטארים, צריך צוות מסייע. הוא צריך שיטת משחק מסוימת. את כל אלו אין לו בניקס.
אז הכי קל להגיד – כרמלו רע, אגואיסט. אני לא מקבל את זה. יש סיטואציה מסוימת.
ורק להזכיר, לפני כרמלו, גם על פלייאוף יכלו לחלום בניו יורק

אופיר 1 במאי 2012

גם בראיינט לא מגיע לשום דבר בלי שחקני על נוספים לידו.

קורא 1 במאי 2012

זה בסדר, גם ג'ורדן (שהוא בספירה אחרת מכל ספורטאי או כדורסלן שמוזכר פה).

פראליה 1 במאי 2012

בבקשה מכם, סה"כ כדורסל, תנסו להפריד בין דיון בתחום לבין אהדה חסרת פשרות שמעוותת את העובדות.

http://www.calcalist.co.il/sport/articles/0,7340,L-3569635,00.html

אופיר 1 במאי 2012

בשתי מילים: צ'אנסי בילאפס.

שניר 1 במאי 2012

בדיוק.

אריאל גרייזס 1 במאי 2012

גם צ'ונסי לבד לא מגיע לשום מקום. הנקודה שלי היא שכרמלו שחקן מצוין שצריך לידו עוד שחקנים טובים כדי להצליח.
לרדת על כרמלו, כאילו הוא עובד בריק – לא יודע, לא מבין את זה. מה, כרמלו אשם שלניקס אין שום דבר אחר להציע? שאין שם רכז נורמלי, מאמן טוב או עוד שחקנים?

CoachMG 1 במאי 2012

לדעתי מבחינת יכולת אישית הוא לא נופל משום כוכב אחר בליגה. הוא שחקן אדיר שיכול לעשות דברים מופלאים.
האם הוא שחקן שיכול להוביל שושלת? לא חושב. אני לא רואה את הניקס הופכים סביבו לשושלת
עם זאתת שלדעתי הם עדין יכולים לתת פייט במדיסון סקוור גארדן ולנצח שם אבל זה בעיקר תלוי בכושר של כרמלו. בעיקר אחרי מה שקרה הלילה לאמארה.

דורפן 1 במאי 2012

מה זה יכולת אישית. משלב מסויים כולם יכולים לעשות דאנקים ולקלוע שלשות באחד על אחד. חלק יכולים לעשות סיבוב 540 באוויר וחלק 545.משלב מסויים זה רק מנטליות.

מה זה דברים מופלאים? מקבלים 2 נקודות על סל מקרוב ו-3 על סל מרחוק ואפס נקודות בונוס על אסטטיות ויזואלית. משלב מסויים הדברים שצריך לעשות הוא לארגן את הקבוצה, לתת לה בטחון. להקרין מנהיגות שגורמת לאחרים להיות יותר טובים. אתה רואה בו את הדברים הללו?

CoachMG 1 במאי 2012

היכולת האישית שאני מתכוון אליה היא היכולת לקחת את הכדור וליצור סל. ולמרות שכל שחקן בליגה יכול לקלוע שלשה ולהטביע ההבדל בסוף הוא בעקביות שהשחקן מסוגל לעשות את זה לאורך משחק ולאורך עונה. לברון הוא הטוב ביותר בזה בליגה והסיבה לכך היא שלברון עקבי מאוד ביכולת שלו וכרמלו פחות.
לגבי "דברים מופלאים", כן אני מבין שזה אינו מושג שאפשר להוכיח סטטיסטית. הכוונה שלי היא לכל המצבים בהם הקבוצה נמצאת עם הגב אל הקיר וצריך סל, אם זה בשניה האחרונה או איזו שלשה שצריך חתיכת "ביצים" כדי לקחת כרמלו הוכיח העונה מספר פעמים שהוא שחקן קלאצ' ושאני כאוהד ניקס רוצה לראות את הכדור אצלו בשניות האחרונות.

אני באמת חושב שכרמלו שחקן מהטופ של הליגה, הוא מסוגל לקלוע מכל מצב והוא הוכיח שגם לשמור הוא יכול אם הוא מתאמץ אבל פה בדיוק הסיבה ללמה הוא לא יקח את הניקס לשושלת, אני לא מאמין שהוא מנהיג טוב ובזה אני מסכים איתך לחלוטין.

דורפן 1 במאי 2012

במילה שושלת אתה מתכוון למספר אליפויות של כל הליגה או לקבוצת צמרת באופן קבוע?

CoachMG 1 במאי 2012

המושג שלי לשושלת היא היכולת להשאר באופן קבוע בצמרת אבל זה צריך לבוא עם תארים. לא יכולה להתקיים לדעתי שושלת ללא תארים אבל זה לא אומר שהם צריכים לזכות בכל שנה בתואר. כמו שאני לא אחשיב קבוצה שזוכה בתארים אבל לא נמצאת לאורך זמן בצמרת. הניו יורק ג'יאנטס הם לא שושלת לדעתי למרות שתי זכיות סופרבול. הם לא הצליחו להתברג לפלייאוף שנתיים ברציפות בין שתי הזכיות. בריידי והפטריוטס הם שושלת

דורפן 1 במאי 2012

שושלת עם תארים ברבים עבור הניקס זה מעבר למדע בדיוני כרגע.

CoachMG 1 במאי 2012

מסכים לחלוטין

עירן 1 במאי 2012

מסכים לגמרי. גם עם הפוסט וגם עם התגובה.

כרמלו הוא – בעיקר – קלעי טוב (מאד לפעמים), שהשנה עומד על אחוז מזעזע של 43% ב – 18.5 זריקות למשחק ו – 33.5% מהשלוש עם 3.7 זריקות.

בשום מקרה זה לא שחקן שהופך קבוצה לטובה יותר, אלא כזה שדורש המון זריקות, מחטיא את רובן ולא הולך הרבה לקו, עם כ – 6 ריב' ו 2.6 איבודים.

הבעיה היא שמשחקים נהדרים שלו (בקליעה, בהגנה הוא בד"כ לא מתאמץ), כמו נגד שיקאגו במ.ס.ג משכיחים את העובדות הפשוטות הללו ואז ההתייחסות אליו היא כשחקן על, בעוד שהוא רחוק משם.

אם אני צריך לבחור בין כרמלו לבין רונדו או גג'וש סמית כזה, אני בוחר באחרונים בלי היסוס.

אופיר 1 במאי 2012

מל חושב שלנצח צריכה לעמוד לנגד עינינו העובדה שמלו לקח אליפות NCAA כפרשמן כשבאים לשפוט אותו כשחקן NBA. אני לא מסכים, ולדעתי הוא streetballer שמשום מה מקבל חוזים של עשרות מיליונים בכדורסל מקצועני במקום בהארלם גלובטרוטרס.

אריאל גרייזס 1 במאי 2012

מרבית שחקני ה-NBA הם סטריט-בולרס. מה, דוראנט פחות סטריט-בולר מכרמלו? לברון? וויד?

פראליה 1 במאי 2012

כ"כ נכון.

Tal 1 במאי 2012

ועוד איך! דוראנט הוא שחקן שמגיע לאימון ראשון, יוצא אחרון, וכשהקליעה לא נכנסת לו, הוא מוסיף עוד אימון זריקות בשבוע.
כבר משהגיע לליגה היה ברור שמדובר במקצוען שלוקח מאוד ברצינות את המקצוע שלו.

באותו הגיל ושלב בקריירה מאידך, כרמלו חילק סאקר פאנצ'ז בקטטות וניפק יחד עם אלן אייברסון הרבה מאוד כותרות מפוקפקות שלא קשורות לכדורסל במאום.

אז כן, דוראנט הרבה פחות סטריט בולר מכרמלו.

רון 1 במאי 2012

כרמלו הוא שחקן שפשוט קרא את כל מה שכתבו עליו בהערצה עוד מימיו ב-OAK HILL.. כרמלו הוא תןצר של תקשורת ספורט שמקדשת את האינדיוידואל.. כרמלו הוא תוצר של אוהדי ספורט חובבי סטטיסטיקות והיילייסט..
הוא לא מכיר משהו אחר.

עומרי 1 במאי 2012

אתה עושה לו עוול. הוא אולי לא לברון אבל לבחון אותו על פי סדרה מול מיאמי, שפור אול ווי נואו היא הכי טובה בפלייאוף, זה לא רציני.
כשהוקף בקבוצה מתאימה הוא היה קרוב לגמר הנבא עם דנבר ב-2009.
וכן, הוא לקח אליפות מכללות פחות או יותר לבד.
ברבע האחרון של משחק מכריע אני מעדיף אותו על לברון.
מבחינת יכולות, הנרי אבוט פרסם פעם מאמר ענק על איך כרמלו נחשב למתקיף הטוב בליגה בעיני שחקנים רבים.

http://espn.go.com/blog/truehoop/post/_/id/23950/carmelo-anthony-superstar

MOBY 1 במאי 2012

אאוץ כואב

מנחם לס 1 במאי 2012

לא חשבתי שאכתוב היום כי קרה אצלנו אסון משפחתי ואנחנו בפילדלפיה ללווייה בשעה 11, אבל הפוסט הזה וכמה תגובות כל כך הרגיזו אותי שאיני יכול להתאפק.

מי שבאמת חזה במשחק אמש, ולא כותב רק מ-NBA.COM או ESPNת ראה את כרמלו ברבע הראשון מוציא את נשמתו, מקריב את גופו, ועושה הכל עבור קבוצה פטתית שמלבדו לא היה לו איש לעזרה (כולל אמארה) והוא קלע 15 נקודות והחזיק ל-ב-ד-ו את הניקס במשחק חצי משחק נגד מיאמי מלאת מוטיבציה. זה המשיך בחצי השני עד שהבנאדם נישבר פיזית.

מי שמטיל ספק ביכולתו כשחקן כדורסל, לא מבין כדורסל. אם הוא כזה 'המצאת מדיה' כפי שכמה בעלי ידע מכם קובעים, הוא לא יהיה בנבחרת ארה"ב. אבל הוא יהיה בנבחרת ארה"ב, ולהיות בין 12 השחקנים של ארה"ב כבר מציב אותך בטופ של הטופ של הטופ בכדורסל.

ושם, בנבחרת, עם לברון וקובי וכריס פאול וקווין לאב הוא שוב יהיה אחד השחקנים הטובים ביותר כפי שהיה ב-2008.

ודרך אגב, רציתי לשאול את דורפן: מה דחף אותך פתאום לכתוב פוסט על כרמלו? מה הוא עשה או לא עשה שפתאום מגיע לו פוסט באתר המכובד הזה?

מנחם לס 1 במאי 2012

הוא קלע 15 ברבע הראשון!

דורפן 1 במאי 2012

מנחם

לשאלתך האחרונה: צפיתי במשחק של הניקס בפעם השניה בפלייאוף הזה. נראה לי שאצפה בעוד שניים בדיוק.

הוא לא המצאה של המדיה. הסיפור שהוא שייך לרמות העל של הלברונים והבראיינטים הוא המצאה. הוא שייך לרמה של טרייסי מקגריידי. מאד מכובד, יסיים את הקריירה עם סטטיסטיקות גבוהות ועם הישגים כמו "שיא הנקודות של הניקס ברבע הראשון בחוץ בפלייאוף".

מנחם לס 1 במאי 2012

ובנוסף ל-"שיא הנקודות של הניקס ברבע הראשון בפלייאוף" הוא יירד עם עוד כמה הישגיים לקבר: 1. אלוף ה-NCAA . ה2. הפרשמן הראשון שזכה ב-MVP של ה-NCAA. . מ3. מדליית זהב אולימפית. שלושת ההישגים האלה בלבד היו שולחים כל שחקן כדורסל לקבר עם חיוך רחב.

מנחם לס 1 במאי 2012

ודבר אחרון: רונן, אני לא מאמין לך שאתה אוהד הניקס.

דורפן 1 במאי 2012

תן לי לגלות לך סוד כמוס מנחם… אבל אל תגלה לאחרים. יש סיכוי קטן שארצות הברית הייתה זוכה במדליות הללו גם בלי כרמלו אנטוני. קצת מגוחך שאתה רואה זאת כהישג אחרי שסיפרת לנו שקנטקי יכולה לזכות בטורניר האולימפי.

ושמעתי בסירקיוז הוא היה אלוף המכללות. זה בהחלט מעמיד אותו בשורה אחת מכובדת עם פרוויס אליסון ודני מאנינג וכריס לייטנר. אבל בשלב מסויים המכללה נגמרת. והחיים ממשיכים.

עומרי 1 במאי 2012

הוא אולי היה השחקן השני הכי חשוב של ארה"ב במשחקים אחרי קובי

מנחם לס 1 במאי 2012

הוא קלע אמש 30 נק' עם 9 ריב' במשחק פלייאוף חשוב מאד נגד מיאמי מלאת מוטיבציה כפי שמזמן לא ראיתיה, ונגד שמירה צמודה מאד של לברון ושל בטייה, ואם היה לך מושג מינימלי בכדורסל, היית רואה שברגע שעבר אותם, מישהו אחר מייד ניגש לעברו, צו ברור של אריק ספואלטרה. אני לא יכול לספור יותר מ-2-3 שחקנים בליגה שהיו יכולים לעשות זאת אמש. אולי דוראנט. אולי קובי. אולי נוביצקי. שום שחקן מהקליבר של פרביס אליסון, כריס לייטנר, או דני מנינג שהזכרת.

זהו סוף הויכוח מצידי. אני לא פותח את המחשב עד מחר.

דורפן 1 במאי 2012

טוב (וזה בגללך עמרי!) הגיע הזמן לקבוע כללים. בבלוג הזה לא מנהלים דיון רציני על הטורניר האולימפי בכדורסל גברים. אם נבחרת הכדורגל המאוחדת של העיר מנצ'סטר או מדריד ינצחו את נבחרת העיר נתניה – אני לא חושב שזה כל כך מעניין מי השחקנים החשובים בקבוצה. אם בבלוג אחר רוצים לדון בסיפור הזה, בשמחה.

יש שחקן אחד שהזהב האולימפי שלו צריך להכניס אותו להול אוף פיים – וזה מאנו ג'ינובולי. מעבר לזה זה טורניר מטופש יותר מההוקי קרח נשים באולימפיאדת החורף – כי שם יש שתי קבוצות.

עומרי 1 במאי 2012

רונן, האמריקאים עברו 8 שנים שחונות לא בכדי.
נבחרת ספרד זו נבחרת ראויה שיכולה לנצח אותם כמו שריאל יכולה לנצח את בארסה.
הם חששו מהטורניר הזה והתכוננו אליו ברצינות תהומית.

דורפן 1 במאי 2012

עומרי פער השחקנים בין ארצות הברית לכל נבחרת הוא בערך 125398125498 יותר מאשר הפערים בין בארסה לריאל. אף אדם שפוי לא יכול לטעון שארצות הברית לא יכולה לשלוח למשחקים שלוש נבחרות שיסיימו 1-2-3. וכנראה יותר. כדורסל זה ענף של מדינה אחת ברמה גבוהה ועוד השתתפות והתקדמות מכובדת של עוד כמה. הטורניר הזה בגדול הוא מיותר.

עומרי 1 במאי 2012

הפער בין נבחרת אמריקאית X, לספרד 2008 (עם הרבה שחקני NBA מנוסים כולל גאסול בשיאו) הוא לא כזה גדול במתכונת של הטורניר הזה. ועובדה שהגמר יכל ללכת לכאן או לכאן.

דורפן 1 במאי 2012

בספר שלי אם נבחרת של סופרסטארים מסתבכת במשחק צמוד עם שחקנים נחמדים ועם רכז בן 17 לא אומרים "וואו. הם יצאו ענקים וההוא כיכב וההוא תותח וההוא הכי חשוב" אלא אומרים את האמת: הם כמעט ופישלו באופן מביש.

אופיר 1 במאי 2012

מנחם, הענין הזה של אהדת קבוצה תמיד יהיה תמיד טריטוריה לא ברורה עבודי: האם אתה אמור לאהוד קבוצה (שבעבר אהבת אותה בזכות השחקנים ששיחקו בה) גם כשאתה לא סובל אף אחד מהשחקנים? למה אתה אמור להתחבר בדיוק, לסמל? לקמע? למעודדות?

אופיר 1 במאי 2012

*יהיה תמיד טריטוריה לא ברורה עבורי*

מנחם לס 1 במאי 2012

מה אתה שואל אותי? שאל את אוהדי מכבי חיפה ובית"ר י"ם.

אופיר 1 במאי 2012

אני שואל אותך כי לא מובן לך מאליו שמישהו שמסורתית רואה את עצמו כאוהד הניקס מסוגל להודות שהוא לא סובל שחקן של הניקס.

דורפן 1 במאי 2012

לגבי אהדת הניקס – אהדתי אותם פעם מאד.

אבל במקרה של יוסטון וצ'רלי וורד הם הראו שממש לא אכפת להם ששחקנים מתבטאים באנטישמיות.

ואז היה את משפט ההטרדה המינית.

אז הניקס משתדלים מאד להמאיס את עצמם. אבל איכשהו אני מוצא את עצמי אוהד וכשיש קצת חדשות טובות כמו ג'רמי לין אני מבסוט.

גלן 1 במאי 2012

אז הוא גרסה של ברנרד קינג?

הארכיון 1 במאי 2012

הניקס משוגעים!
צריך לפטר את כל ההנהלה.
לזרוק 80% מהקבוצה בשביל שחקן באמצע עונה כשהשחקן יהפוך לשחקן חופשי בקיץ???
טירוף.
היתה יכולה להיות להם קבוצה מדהימה והם זרקו הכל לפח ואני לא מבין איך לא פיטרו את כולם מזמן. במקום העבודה שאני עובד מי שמחריב את החברה חוטף בראש פלוס תביעה.

קסיוס קליי 1 במאי 2012

כי בטח עם מוזגוב וגלינארי הם כן היו עוצרים את מיאמי.
הם אפילו לא היו מגיעים לפלייאוף!

מי היה מבטיח שהיה מגיע לניקס??
הניקס לא נתנו כלום תמורתו, האמן לי.

כרמלו יושב על המשבת של גלינארי ושחקנים כמו מוזגוב, צ'נדלר ופלטון יש בשוק הכרמל 4 ב 10 .

ובמקום מי הם היו משחקים? לין? שומפרט? פילדס? צ'נדלר?

אז הם לא הפסידו כלום. יש כמה בעיות לניקס, אחת מהן זה אמרה שחייב לשנות גישה. הוא לא שחקן של 100 מיליון דולר ל 5 שנים. והוא אפילו פחות חשוב מצ'נדלר ולמעשה האו השחקן הכי פחות חשוב בניקס.
זה מלכוד הסיפור שם לכן הם לא יצמחו, יהיו חייבים להעביר אותו בטרייד.

מעבר לכך הם יצטרכו מאמן שיושב להם על הראש לא איזה חמודי גמו וודסון.

יריב 1 במאי 2012

סתם כהערת אגב, אתה יודע שהמאזן של הניקס עד אותו טרייד היה מעט מעל 50% (28-26), בעוד שאחריו הוא נשאר דומה (14-14 בעונה שעברה, 36-30 השנה)? לא ברור לי על סמך מה אתה טוען שהם לא היו מגיעים לפלייאוף, מקסימום היו מסיימים מקום 8 במקום 7.

קסיוס קליי 1 במאי 2012

נו אז הם היו מגיעים לפלייאוף מהמקום ה 8 ?
ואז מה?
חוטפים סוויפיים לנצח.

פשוט אי אפשר להתקדם עם כ"כ הרבה שחקנים בינוניים-חלשים.

כרגע יש בניקס כיוון של קבוצה טובה הם רק צריכים מאמן ולהדק את עצמם. להיות סגורים מי הם ומהם .
זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע כי כל אחד רץ למקום אחר.

קשה מאוד לעשות את זה במקום שיש בו כזה הייפ מכל שטות. לכן צריך מאמן חזק, שליטה מוחלטת בקבוצה והחדרת סגנון משחק ברור.

ורק אחרי זה הניקס יכולים בכלל לחלום על משהו.
הם כרגע 10 קומות מתחת למיאמי.

יריב 1 במאי 2012

אז בינתיים, וכל מה שאנחנו יודעים הוא בינתיים, לא נראה שהטרייד הזה שיפר את הניקס בצורה משמעותית. חוץ מזה, עד שכרמלו הגיע אמארה נראה כמו שחקן ששווה בערך את החוזה שלו. מה שקרה מאז זה שהוא הרבה פחות מעורב במשחק ההתקפי (לוקח הרבה פחות זריקות, קודם כל).

אלון 1 במאי 2012

כרמלו לא שייך לקבוצה של לברון, דוראנט, נוביצקי ובראיינט אבל זה לא חדש וחבל על מי שחשב שהוא כן.
להשוות אותו ללואל דנג, רוד גיי וג'יימסון זה גם לא לעניין. הוא נמצא איפשהו באמצע עם שחקנים כמו וויד, פול, לאב, הווארד. אין מה להתבייש בזה.

אופיר 1 במאי 2012

וויד ופול הם סופרסטארים ומנהיגים אמיתיים (עם הצלחות מוכחות) ושייכים לדעתי לקבוצה הראשונה. כרמלו כמובן לא.

אלון 1 במאי 2012

ספר לי קצת על ההצלחות של פול, לנצח סדרת פלייאוף אחת ולהתבכיין שהוא רוצה טרייד זה לא ממש הצלחה.
אפשר להתווכח על וויד אבל צריך לזכור שאליפות הוא לקח עם סנטר של 20 ו-10 והמון עזרה מהשופטים. בלי שאק הוא לא ניצח סדרת פלייאוף ולפעמים אפילו לא הגיע לפלייאוף.

יריב 1 במאי 2012

גם ברייאנט לא ניצח סדרת פלייאוף בלי שחקן פנים דומיננטי – שאקיל או גאסול. ביניהם היו 3 שנים שכללו שני הפסדים בסיבוב הראשון ושנה אחת ללא העפלה לפלייאוף.

עם זאת הנסיון לחלק לרמות הוא בעייתי, מכיוון שכמובן שיש רצף.

ירון 1 במאי 2012

מסכים – בעיני כרמלו ופול הם בערך על אותה רמה והביאו את הקבוצות שלהם לפחות או יותר אותם השגים בפלייאוף אבל משום מה רונן מהלל אחד מהם וכותב שהוא צריך להיות MVP אבל קוטל את השני ללא הפסקה

גיל 1 במאי 2012

בקיצור, אתה אומר שהוא שחקן אוברייטד ואני מסכים איתך. הבעייה עם כרמלו שהוא שחקן אנוכי שלא באמת מחויב לקבוצה. כשמתחשק לו, הוא משחק הגנה, וכשלא אז לא. כשדברים משתבשים הוא עושה את הדבר היחיד שהוא טוב בו וזה לנסות לקלוע. לפעמים זה עובד ולפעמים לא. רק אתמול הוא לקח מספר זריקות כמו כל הניקס ביחד כמעט. הוא גם לא שחקן שמקשיב למאמנים ולא במקרה העיפו אותו מדנבר.

אסף 1 במאי 2012

1. כרמלו הוביל קבוצה לגמר איזורי, ונכנע שם ליריבה עדיפה. כמו דוראנט, כמו רוז, יותר מפול. בילאפס עזר, כמובן, אבל לכולם עוזרים.

2. ההופעה שלו במשחק השני בסידרה מול בוסטון בשנה שעברה, אחרי שאמרה נפצע, יותר משהיתה תצוגת תכלית התקפית, היתה הוכחה למחויבות, נחישות וכח מנטלי שנדיר לראות בספורט. כרמלו סחב על הגב חבורת מוציאי אאוטים ( הניקס של שנה שעברה – בילאפס ואמרה פצועים וחוץ מהם שממה ) למשחק צמוד מול בוסטון בגארדן, כשהוא לא נח דקה כל החצי השני ועומד מול שמירה כפולה כמעט כל התקפה.

3. הסיטואציה ההתקפית בה הוא נמצא קשה ביותר: יש לו רכז סביר (דיוויס) בערך 20 דקות במשחק, ובשאר הזמן הוא חייב לייצר לעצמו כל מצב קליעה. מתחלפים עליו בשמירה לברון ובטייה, ובהגנה הוא צריך להזיע שוב מול לברון.

4. הקלישאות על זה שהוא לא שומר מתאימות בעיקר לחובבי כדורגל, אתלטיקה, והתעמלות קרקע. מי שאוהב כדורסל, וצופה מידי פעם במשחקים של הניקס יודע שהוא שומר טוב מאוד, ובעיקר מחויב מאוד.

5. איזה שחקן היה טוב ממנו בחודש האחרון?

אסף 1 במאי 2012

6. כיום הוא במקום 15 בכל הזמנים בממוצע נקודות למשחק.

גיל 1 במאי 2012

בילאפס עזר כמובן, והשתדל לא להפריע כמובן להוד מעלתו עם 21 נקודות ו-7 אסיסטטים למשחק, שחס וחלילה לא יחשבו שהוא היה גורם משמעותי במאזן הכי טוב שלהם בנבא.

Amir A 1 במאי 2012

נניח לרגע שכרמלו שייך לעילית שבעילית. יש עוד שחקן בקבוצה הזו שקיימת לגביו חוסר תמימות דעים בנוגע לשייכותו לקבוצה?

אסף 1 במאי 2012

הוא לא שייך לעילית של העילית. הוא מדרגה מתחת ללברון ולבריאנט, וכרגע נראה שמעט מתחת לדוראנט. אבל הוא בהחלט באיזור של פול, רוז, או כל שחקן אחר.

Amir A 1 במאי 2012

בגלל זה כתבתי "נניח". השאלה היא האם העובדה שקיימת חוסר תמימות דעים לגביו היא בפני עצמה מספיקה כדי לשלול את האפשרות שהוא שייך לקבוצה הזו.

יריב 1 במאי 2012

לא ברור לי איך אפשר לומר משהו כמו "פול, רוז…". פול ורוז אינם במדרגה דומה, פול (כשהוא בריא) הוא הגארד הטוב בליגה, ורוז היה (בשנה שעברה) ה MVP ה כי פחות סביר שראיתי בעשור. כלומר, הוא טוב גם מברייאנט. עם זאת, זו רק דעתי…

שאול 1 במאי 2012

אילו הקשבת ל-SUNSPORT עכשיו, לברון אמר ש-"כרמלו הוא השחקן שהכי קשה לשמור עליו בליגה". הוא קלע אמש כמו שדוקטור לס כבר כתב לדורפן, 30 נק' ו-9 ריב' נגד שני השומרים האישיים הטובים בליגה, לברון ושון בטייה שהתחלפו כל הזמן בשעה שנחו, והוא לא נח לשנייה כי לניקס לא היה את מי להכניס במקומו. לגחך על שחקן שמכל עשרות אלפי השחקנים ששיחקו ב-אן בי איי הוא מספר 15 בקליעה מראה חוסר הבנה מחלט. נראה היכן תהיה מחר אחרי שהוא יהיה הגורם מספר אחד בנצחון הניקס על מיאמי. בטוח שתהיה לך הסברה שלמה.

גיל 1 במאי 2012

מעניין איפה היית אתה כשלימדו תרבות דיון מהי.

שניר 1 במאי 2012

רגע , מי מקום 15 בקליעה מכל עשרות אלפי השחקנים ששיחקו ב NBA ?

אורי קורט 1 במאי 2012

הבעיה הגדולה בספורט, ובספורט אני מתכוון לעיתונאות ספורט ולא לספורט עצמו, ובעיתונאות ספורט אני מכליל את כל הפרשניםכתביםטוקבקיסטים וכל אחד אחר שיש לו דעה ושש להביע אותה במדיה כזו או אחרת, היא שכולם כולל כולם – חכמים בדיעבד.

דוגמא מצויינת לכך היא משחק של מיאמי לקראת סוף העונה נגד מי זוכר, שבשניות הסיום לברון מסר מסירה, שלטעמי היתה מעולה ונכונה, מתוך הדאבל טים אל האסלם שעמד פנוי לגמרי בבלטה האהובה עליו בכל האולם המזויין (סליחה) קצת בתוך קו העונשין לזריקה שבקושי פגעה בטבעת וההיט הפסידו. לאחר המשחק היה קרקס תקשורתי שמבקר את לברון על כך שאינו לוקח אחריות ברגעי ההכרעה ואין לו את מה שנחוץ כדי לנצח משחקים ובלה בלה בלה.
אבל אם לרגע נבחן את שאר התרחישים האפשיים בסיטואציה זו (ולצורך הפשטה נניח כי יש רק שלושה כאלו מלבד מה שקרה בפועל):
1. האסלם קולע את הזריקה וההיט מנצחים.
2. לברון זורק מעל הדאבל טים במקום למסור, ומחטיא – ההיט מפסידים.
3. לברון קולע מעל הדאבל – ההיט מנצחים.

כל אוהד כדורסל שראה ולו תכנית אחת של ספורטסנטר אי פעם יכול לראות את תגובת התקשורת בכל אחת מהסיטאציות הללו:
1. לברון הוא שחקן אדיר עם ראיית משחק נפלאה וחוסר אנוכיות שמהווה דוגמא לשאר השחקנים בליגה, יופי של שחקן.
2. כנראה שהביקורות נכנסות לו לראש כי הרי הוא זרק רק כדי להוכיח שהוא יכול לנצח משחקים למרות שללא ספק היה צריך למסור.
3. איזה ווינר גדול לברון, היזהרו ממנו בפלייאוף.

איך כל זה מתקשר לכרמלו?
ובכן, אני ללברון לא בורח מאחריות ברגעי הסיום, או שכרמלו הוא שחקן ענק ברמות של קובי ולברון. לא ולא. אני כן אומר שאחרי שני משחקים בהם הניקס הפסידו בצורה די מבישה סך הכל למיאמי, כולם קופצים בדיעבד ואומרים שכרמלו לא שחקן. אבל אף אחד לא מתייחס לכך שהמשחקים הללו היו בחוץ, ושהגנת ההיט התמקדה בעיקר, אם לא בלבד, במניעת הכדור מכרמלו ועצירתו אם וכאשר השיג אותו.
אני גם אומר שאם בבית הניקס יתעוררו ויקחו את שני המשחקים הבאים, תוך כדי שכרמלו נותן תצוגות של 40 נקודות ו10 אסיסיטים, פתאום הכותרות יזעקו שכרמלו הוא אחד הגדולים ושהסידרה עוד תלך לניקס.

ואם לסכם בשורה אחת, תנו להינות מכדורסל ואת הדיון על מי שיק ומי שוק תשמרו לאלה שפרשו.

גיל 1 במאי 2012

אם לברון היה עושה את זה באופן חד פעמי אף אחד לא היה בא אליו בטענות. הבעייה היא שיש לו הסטוריה ארוכה של התחמקות מלקחת את הזריקה האחרונה. מילא הזריקה האחרונה, בגמר שנה שעברה הוא נעלם לרבע שלם כל רבע רביעי אז הדברים הללו צריכים להלקח בקונטקסט המתאים. כנ"ל לגבי הביקורת נגד כרמלו. האנוכיות שלו לא מתבססת על שני המשחקים הללו אבל שני המשחקים מחזקים את זה. אף אחד לא יכול לדעת מה יהיה בעתיד אז למה לנסות לנבא מה יקרה?

אסף 1 במאי 2012

ה"היסטוריה הארוכה" של לברון התחילה במשחק השני בסדרת הגמר בשנה שעברה. בקליבלנד הביקורת היתה בדרך כלל שהוא לוקח על עצמו יותר מידי, ובמיאמי ( עד הגמר ) הוא היה זה שסחב אותם לנצחונות על בוסטון ושיקאגו.

גיל 1 במאי 2012

הזיכרון שלך קצר. על זה שהוא לא לוקח את הזריקה האחרונה כבר שנים מדברים ועל האנדר אצ'יביות של קליבלנד כשהם במאזן הכי טוב בליגה דיברו גם דיברו. אז נכון שהביקורת על הרבע האחרון בסדרת הגמר זה משהו חדש אבל זה רק בגלל שזו סדרת הגמר השנייה שלו.

אסף 1 במאי 2012

תרענן את זיכרוני – מי לקח בקליבלנד את הזריקה האחרונה?

וזה אף פעם לא נמאס לכתוב: בקליבלנד היתה קבוצת לוטרי. לברון בא, והצליח להביא אותה לגמר ופעמיים למקום הראשון בליגה. לברון עזב, והם סיימו במקום האחרון במזרח ושברו את שיא ההפסדים הרצופים.
להביא קבוצה כזו למקום ראשון בליגה זה הישג אדיר, ולא אנדראצ'יבריות.

גיל 1 במאי 2012

אילגאוסקאס, מו וויליאמס ואחרים. זה לא שלברון לא לקח בכלל אבל הרבה פחות מכוכבים אחרים במעמדו ובהרבה פחות הצלחה. ואף אחד לא מבקר את הכישרון שלו, אבל מכאן ועד להפוך אותו לאחד השחקנים הגדולים אי פעם רחוקה הדרך. אתה לא יכול מצד אחד לומר שהוא לקח אותם לגמר פעם אחת ולהתעלם ממה שקרה בשנים שלאחר מכן שהוא נכשל שוב ושוב בפלייאוף. מה קרה לאותה יכולת שהובילה אותו למקום ראשון בליגה? איפה היא נעלמה בפלייאוף? ג'ורדן במצבו בנה משיקאגו אימפריה. ללברון היה את היכולת לעשות אותו דבר בקליבלנד אבל הוא נכשל.

דורפן 1 במאי 2012

יש לי תחושה שגם אם לא ייקח אליפות, אפשר בהחלט יהיה לראות בלברון את אחד מ-15-25 השחקנים הטובים אי פעם. לפעמים גם היכולת ב-46 הדקות האחרונות והעונה הרגילה והסיבובים המוקדמים של הפלייאוף מדברת.

יריב 2 במאי 2012

אני זוכר שבאו אליו בטענות אחרי המשחק הראשון בסדרת גמר המזרח מול אורלנדו, כשבהתקפה האחרונה הוא הוציא כדור לווסט שהחטיא שלשה חופשית. אני בטוח גם היום שזה היה המהלך הנכון, אבל זה לא עבד. רגב, במשחק אחריו הוא נאלץ לזרוק וקלע איזו שלשה מטורפת, כמו שהוא עושה מדי פעם.

יריב 2 במאי 2012

אגב, להשוות בין הצוות שהיה סביב לברון לזה שהיה סביב ג'ורדן זה די מגוחך. ב 93 ג'ורדן עזב את שיקגו, מה היא עשתה? סיימה עם 55 נצחונות, מקום 3 במזרח והפסד צמוד בחצי הגמר האזורי בשבעה משחקים. כשלברון עזב את קליבלנד מה הם עשו? לא הצליחו באותה מידה, אני חייב לומר.

גיל 2 במאי 2012

רונן, אבל הוא יזכר יותר כאיזה עירוב בין וילט לדומיניק וילקינס. שחקן עצום לתקופתו, כזה עם סטטיסטיקות מפלצתיות אבל ללא אליפות או אליפות אחת. במונחים של הכישרון שלו זה יהיה אנדראצ'יבריות.

גיל 2 במאי 2012

יריב, אף אחד לא השווה את הצוות של לברון לזה של ג'ורדן. כשקבוצה מסיימת את הליגה במאזן של 66-16 שהוא הכי טוב בליגה אין לה תירוצים. זו קבוצה מאוד חזקה שצריכה להתמודד על האליפות והם הפסידו בגמר המזרח. אז שנה אחת לא אומרת כלום. שנה אחרי זה שוב, עם המאזן הכי טוב בליגה והפעם הם עפים בסיבוב השני לבוסטון כשהוא משחק בצורה מחפירה. הסיבה שקליבלנד לא הגיעה לגמרים מאז הגמר הראשון הן בעיקר לברון ולא מישהו אחר.

יריב 2 במאי 2012

הסיבה שהם הגיעו לפלייאוף היא לברון. הסיבה שהם לא הגיעו לגמר היא שגם את לברון אפשר להגביל, ושהקבוצה זקוקה ליותר משחקן בודד. בסדרה נגד אורלנדו הוא קלע 38.5 נקודות למשחק ב 25.5 זריקות שדה ו15.5 זריקות עונשין, זו יעילות התקפית יפה בנפח עצום, קשה לבוא בטענות על התפקוד ההתקפי שלו בסדרה ההיא. בסדרה מול בוסטון הוא הצליח הרבה פחות, כולל משחק אחד נורא, וכולל משחק אחרון די חלש (אגב, גם המשחק האחרון מול אורלנדו היה די חלש, הוא קלע בו 10 פחות מבמשחק הבא אחריו), שהשאיר גם טעם רע כי הם ויתרו על המשחק מעט מוקדם מהמקובל. אז אפשר לבוא בטענות על זה שמול ההגנה של בוסטון הוא הצליח פחות, זה נכון. עם זאת, כולם מצליחים פחות מול ההגנה של בוסטון, ולכל שחקן יש גם ימים חלשים (וגם בסדרה ההיא הוא נתן תצוגה או שתיים). כדי לעבור קבוצה טובה צריך קבוצה טובה, לא מספיק שחקן יחיד. לפרטים אתה יכול לבחון את פלייאוף המזרח במחצית השנייה של שנות השמונים, או את זה של עונת 94-95.

גיל 2 במאי 2012

אתה לא יכול להחזיק במקל בשתי קצותיו. אי אפשר לומר שקליבלנד מגיעים למאזן הכי טוב בליגה שנתיים ברציפות רק בגלל לברון, ואז בפלייאוף נגד אותן קבוצות הוא פתאום צריך עזרה. יותר מזה, זה לא עניין של עזרה אלא ירידה ביכולת שלו במשחקים וסדרות מסוימות וגרוע מכך, חוסר חשק ופחדנות לקחת את המשחק עליו. מה בדיוק יעיל בלקחת המון זריקות אגב? בכל מקרה, זה לא עניין של סטטסיטיקה זו או אחרת. הסדרה נגד בוסטון, הסדרה נגד דאלאס שנה שעברה הראו בבירור בעיות מנטליות קשות. לא הגיוני שבסדרה מסוימת הוא יהיה נפלא ואז פתאום ישחק בפחדנות. אז לצד תצוגות מרשימות יש לו נפילות וזה בדיוק מה שמבדיל שחקנים ענקיים מסתם שחקנים טובים.

יריב 2 במאי 2012

אתה מכיר את ההבדל בין עונה רגילה לפלייאוף, בפלייאוף יש הכנה ייעודית לקבוצות ולכן דרוש תמיד גיוון יותר גדול, בכל. לקליבלנד לא היה את זה, אז מה שמספיק לעונה הרגילה לא בהכרח מספיק לפלייאוף (אם כי בהפסד לאורלנדו זה היה מאוד גבולי).

מה שיעיל בלקחת המון זריקות זה לקלוע אותן באחוזים גבוהים. הממוצע בליגה נע סביב נקודה להתקפה, אתה מוזמן לעשות את החישוב לנתונים של לברון באותה סדרה. ובנקודה זו רק אעיר שמקובל לטעון שעם עלייה במרכזיות השחקן (אחוזי שימוש) יש ירידה ביעילות, בגלל שזה מעיד על כך שהשחקן צפוי לבצע יותר מהלכי אין-ברירה, שהם מהלכים רעים יחסית (אבל אין ברירה). בפלייאוף זה צריך להיות יותר משמעותי, בגלל שהיריבה גם מבצעת התאמות.

יריב 2 במאי 2012

אגב, לגבי מי היה לוקח את הזריקה האחרונה בקליבלנד, הנתונים האלו אמנם כבר בני 3 שנים, אבל אני מציע להעיף מבט בכל זאת:
http://www.82games.com/gamewinningshots.htm

גיל 2 במאי 2012

שוב, אתה לא יכול מצד אחד לבוא ולטעון שהוא התעלה בסדרות מסוימות והוביל את קליבלנד לשלב הבא, למשל בסדרה המפורסמת נגד דטרויט שהובילה אותם לגמר, ואז לפטור אותו מאחריות כשהוא נכשל. בדיוק כמו שהוא שיחק מעולה וניצח, הוא גם שיחק בצורה מחפירה והפסיד. אין בושה בלהפסיד בפלייאוף אבל זה לא רק המה אלא האיך. כשג'ורדן הפסיד לדטרויט או לבוסטון זה הגיע אחרי תצוגות עילאיות שלו, במקרה של לברון זה בדיוק להפך. כשהוא טוב, הקבוצה מצליחה אבל כשהוא גרוע הם לא, האשמה כמו התהילה שייכים בעיקר לו.

ולגבי הנתונים שהבאת הם אכן מיושנים וגם מפספסים את הנקודה. זה לא שהוא לא לקח זריקות אחרונות אלא שהוא ויתר על רבות כשהוא יכל והיה צריך לקחת אותן. הפלייאוף שנה שעברה ובעיקר סדרת הגמר הם ההוכחה לכך. זה לא רק הזריקות האחרונות אלא הפחדנות שבולטת בשפת הגוף שלו. יש לו כתם גדול לכפר ואני לא בטוח שאליפות אחת תמחק את זה, בטח אם הוא לא יהיה השחקן הדומיננטי בקבוצה.

יריב 2 במאי 2012

אתה לא קורא מה שאני אומר, בסדרה ההיא הוא התעלה וקליבלנד הפסידה, כי צריך יותר משחקן בודד. אגב, אם אתה רוצה להתעסק בג'ורדן אז אומר רק זאת. בדקתי את הסדרות ששיקגו הפסידה עם ג'ורדן, ופרט לסדרות הסיבוב הראשון (הסוויפ לבוסטון ב1985) הוא מעולם לא הגיע למספרים הללו (38.5 נקודות למשחק ב 48.7% שדה). הנתונים עצמם (לסדרות הטוב משבע, כאמור):
1988 – 27.4 נקודות ב 49.1% שדה
1989 – 26.7 נקודות ב 46.0% שדה
1990 – 32 נקודות ב 46.7% שדה
1995 – 31 נקודות ב 47.9% שדה

אז האם אנחנו צריכים להאשים את ג'ורדן בהפסדים בסדרות אלו (אני יודע שאתה עומד לטעון שדטרויט הייתה קבוצה הרבה יותר טובה מכל דבר בעשור האחרון ושב1995 ג'ורדן שכח איך משחקים והיה צריך ללמוד מחדש, שיהיה).

בקיצור, כשלברון היה חלש קלבילנד הפסידה, אין מה לדבר. אבל גם כשלברון היה במיטבו זה לא תמיד הספיק, כי הייתה שם קבוצה בינונית וחד מימדית. זה יכול לעבוד בעונה הרגילה, קשה לגרום לזה לעבוד בפלייאוף. אגב אם אני כבר מעלה מספרים, אלו של לברון בסדרה החלשה נגד בוסטון – 26.8 נקודות ב 44.7% שדה, זה רע בהרבה מהנורמה שלו, אבל זה לא איום לפי הסטנדרט של אף אחד, אפילו לא של ג'ורדן. (אלו כמובן ממוצעים, במשחק 5 הוא היה זוועה, אבל גם לג'ורדן היו משחקים זוועתיים בודדים).

לגבי הנקודה האחרונה: הוא לקח הכי הרבה זריקות אחרונות בליגה! וזה כולל כמעט את כל התקופה שלו בקליבלנד! קשה לטעון שהוא נמנע, לפחות בקליבלנד, מזריקות אחרונות. ופלייאוף של שנה שעברה הוא נתן סדרת תצוגות בגמר המזרח, כולל משחק לא רע ברבעים אחרונים, קצת יותר מ8 נקודות בממוצע למשחק ברבע 4, ו6 נקודות בהארכה היחידה. אני מניח שגם זה חיזק את עמדתך שהוא פחדן ולא רוצה להיות שם בכלל, הרי ראו את זה בשפת הגוף שלו.

אם אתה רוצה לבטל סתם כל נתון שאני מביא כי הוא לא תומך בראייתך את המצב, אני מניח שאני תמיד יכול להפסיק לנסות לבלבל אותך עם עובדות, אבל אם כך אני לא רואה טעם לדיון.

jk 1 במאי 2012

לברון שחקן גדול, אין על זה ויכוח. אני מסכים שהדיון על קבלת ההחלטות שלו לא באמת רלוונטי כי בהרבה מאוד מקרים לא היה חסר יותר ממילימטר כדי שדברים יראו אחרת. יש לו עוד כמה שנים טובות לשחק וגם מייקל לקח אליפות ראשונה רק בגיל 28 אחרי 6 שנים בליגה (והוא הגיע ל-NBA כשחקן הרבה יותר מנוסה מלברון, שהגיע ישירות מהתיכונים).
לגבי כרמלו אני כבר לא יכול להסכים. כרמלו (מאז אותה עונה בסירקיוז ועונת רוקי מרהיבה ב-NBA) לא הוכיח את עצמו. כמו שדורפן כתב בפוסט, כנראה ובאמת מישהו דאג לנפח את מעמדו של מלו כדי למכור יותר.
לא כל הפרשנים והמגיבים חכמים בדיעבד. אם תעקוב אחרי התגובות שהיו רק באתר הזה בתקופה האחרונה תראה אנשים ששומרים על אותו קו (הן נגד מלו והן בעניינים אחרים) במשך תקופה ארוכה. לכל אחד יש דעה, לכל אחד יש זכות להביע אותה, ויותר מכך, לפעמים אנשים באמת מבינים על מה הם מדברים ומה הם אומרים (דברים שרואים מפה, לא רואים משם. המשפט הזה עובד לשני הכיוונים ויכול להיות נכון ולא נכון באותה מידה). צריך לדעת למי להקשיב, זה הכל.

גיל 1 במאי 2012

אבל לברון כבר 9 עונות בליגה והוא נכשל כשהקבוצה שלו הייתה הכי טובה בעונה הרגילה. ג'ורדן לא נכשל מעמדת פייבוריטיות ומה שקרה שנה שעברה לא מוסיף בלשון המעטה. לפני שהוא מגיע לג'ורדן רצוי שיעבור עוד כמה תחנות בדרך כמו זכייה אחת באליפות.

jk 1 במאי 2012

לא השוותי לג'ורדן, רק רציתי להגיד שלברון נותן תצוגות נדירות באיכותן ושמדובר בשחקן מיוחד. יש לו עוד דרך ארוכה לעשות, בעיקר בתחום קבלת ההחלטות, אבל עד שלא יגיע מאמן אמיתי שילמד אותו כדורסל זה לא יקרה. ג'ורדן עבר אצל דין סמית' ופיל ג'קסון, לברון אצל מייק בראון ואריק ספולסטרה, יחי ההבדל. לברון למד את הליגה במשך 3-4 שנים ואז נתקע, ג'ורדן למד את הליגה, וברגע שהגיע מאמן ראוי זה גם התבטא באליפות. לג'ורדן היה את פיפן ללברון את אנדרסון ורז'או. עכשיו יש לו את ווייד, ויכול להיות שאחרי זיווג של שנה זה יגמר באליפות.
קצת קשה להגיד את זה, אבל באמת נראה לי שמה שמפריד בין לברון לזה שהיו היום בבעלותו שתי טבעות זה מאמן איכותי.

גיל 1 במאי 2012

אין ספק שהוא שחקן מיוחד אבל היו לו את כל הכלים להצליח בקליבלנד בשביל אליפות והוא לא עשה את זה בעיקר באשמתו. בינתיים נראה מה יקרה עם מיאמי. שנה ראשונה זו שנת התאקלמות אבל גם בה, הוא נעלם בסדרת הגמר. נראה מה יהיה השנה.

אורי קורט 3 במאי 2012

כל התגובות הענייניות שלכם מובילות אותי לטענה נוספת:

האם זה הגיוני שהשחקן הכי טוב, הכי מוכשר והכי מוכח בהיסטוריה יהווה את הברומטר לכל שחקן טוב שבא אחריו ולפניו?
קובי – 5 אליפויות, MVP, מקום ראשון בקלעי הלייקרס בכל הזמנים, מקום 5 בקלעי הNBA בכל הזמנים והרשימה נמשכת *, ולמרות זאת לא צריך להרחיק לכת בשביל לשמוע אנשים טוענים שהוא overated (עוד מילה פופולרית בקרב המבקרים), בגלל שלג'ורדן יש 6 אליפויות ובפחות נסיונות.
לברון – אפשר בכלל להתחיל? השחקן הנפלא הזה הוא מפלצת כדורסל שלא ברא השטן, אבל מה לעשות, הוא לא מושלם! כן כן, זו האמת המרה. ללברון, כמו לקובי ואפילו לג'ורדן, יש חסרונות. החיסרון של לברון (וייתכן שהוא אף היחיד, עובדה מדהימה בפני עצמה) הוא במקרה חוסר יכולת לקחת אחריות ברגעי הסיום.
אז בגלל שלג'ורדן היו כבר 3 אליפויות בעונתו התשיעית *, ולברון בינתיים הספיק להפסיד שני גמרים תוך כדי תצוגות נפל ברגעי הסיום, ישר קופצים כולם להגיד שהוא overated ושאין לו זכות להיות באותו משפט עם מייקל וכן הלאה.
למרות זאת, אני משוכנע שכל אחד מהמקטרגים הללו, לו היה פותח מחר את העיתון ומגלה שלברון חתם בקבוצה שהוא אוהבאוהדמסמפט תמורת החוזה המקסימלי תגובתם האינסטינקטיבית תהיה לקפוץ לתקרה באושר ולדמיין את העונות הבאות של כדורסל משובח שקבוצתם תציג, לעומת התגובה המתבקשת להחתמה של שחקן שהוא בבירור overated שהיא שהקבוצה אינה יודעת מה היא עושה ושהוא אינו שווה את הכסף שזורקים לעברו.

אז אני שואל – האם ייתכן ששחקן שכל בנאדם שיש לו טיפת אהבה לכדורסל היה רוצה אותו בקבוצתו, ושכל GM היה זורק לו חוזה מקסימום מבלי לחשוב פעמיים, ושכל מאמן נהנה משק קמח עד לגמר הNBA, ושכל מגן מאבד שינה בלילה לפני המשחק מולו, ושכל מתקיף יורד בתפוקתו בצורה משמעותית אל מול ההגנה שלו, האם ייתכן בכלל ששחקן כזה הוא לא מהגדולים ביותר, רק בגלל שהוא לא מושלם?

מייקל ג'ורדן הוא לא דוגמא להשוואה לשום שחקן, ובשום מקום לא נקבע שעל מנת להיות מהגדולים ביותר יש להשתוות לג'ורדן בכל תחום אפשרי ובראש ובראשונה מספר האליפויות.
הרי ברור לכולם שגם אם קובי יסיים עם 8 אליפויות אין זה אומר שהוא גדול מג'ורדן, ועל אותו משקל גם אם לברון יסיים עם אליפות אחת, או ללא אליפויות כלל, אין זה מעד על איכויותיו כשחקן כדורסל.
היי, לדרק פישר יש הרבה יותר אליפויות מללברון, אולי איזה טרייד פישר- לברון יתבשל לנו בעונה הבאה אם להיט יש קצת שכל…

*הנתונים מהזיכרון ואני לא מתחייב לרמת הדיוק שלהם

אסף 3 במאי 2012

אני מעריך שכ 90% מההשוואות בין לברון לג'ורדן נעשות ע"י אלו שמנסים לגמד את לברון.

דורפן 3 במאי 2012

היום אולי כן. אבל בתחילת הקריירה היה מסע שלם – של לברון עצמו, של דייויד שטרן ואחרים לקדם את ההשוואה הזו. כפי שעשו עם בראיינט לתקופה. יעבור להם.

גיל 3 במאי 2012

שוב, ההשוואה הזו מופרכת כי לברון צריך עוד לעבור אי אלו שחקנים היסטוריים כדי שבכלל יהיה בסיס להשוואה כזו. אבל כמו שרונן אמר, לברון רכב על הגל של ההשוואה הזו. כל הפרסומות שכולנו עדים וכו', והוא בעצמו כיוון הכי גבוה. זה דווקא לא יאמר לגנותו ולזכותו, ביחס להרבה שחקנים אחרים שהושוו לג'ורדן מאז הפרישה כמו וינס קארטר או מגריידי הוא כנראה בעל הכישרון הכי גדול וכזה שגם מממש חלק גדול ממנו. אבל דווקא בגלל זה ההעלמויות שלו ממשחקים הן חידה בלתי פתורה.

אסף 3 במאי 2012

וודאי שההשוואה מופרכת. השאלה היא לכן, למה אתה ממשיך לחזור אליה שוב ושוב. זה פשוט מעקר את הדיון.

גיל 3 במאי 2012

איפה ראית שהשוויתי ביניהם בדיוק? אני לא התחלתי להשוות אותם אלא אחרים עשו את זה.

יריב 3 במאי 2012

אם אתה לא קורא לזה:
"ג'ורדן במצבו בנה משיקאגו אימפריה. ללברון היה את היכולת לעשות אותו דבר בקליבלנד אבל הוא נכשל."
להשוות ביניהם, לא ברור לי למה כן תקרא כך.

גיל 3 במאי 2012

נו, ומה לא נכון בזה? לברון נכשל להביא אליפות בקליבלנד וברח משם כשרק יכל. זו התנהגות פחדנית ביותר שמראה שאין לו את הכוח להוביל קבוצה לאליפות כשחקן הראשי כנראה.

יריב 4 במאי 2012

אתה מדהים אותי. ראשית אתה אומר, אין מה להשוות, ואז כשאומרים לך שאתה זה שהכנסת את ההשואות לדיון, אתה מכחיש. כשמראים לך איפה הכנסת את ההשוואות לדיון אתה עובר לטעון שזו השוואה נכונה. האם אנחנו בכלל מדברים באותה שפה?

גיל 4 במאי 2012

אתה קורא בכלל מה שכתבתי? אני לא זה שהתחלתי את ההשוואות פה אלא הגבתי אליהן אז תפסיק להיות נודניק. כנראה שאין לך ממש תגובה לנימוקים אז אתה עובר להתקפות אישיות.

יריב 4 במאי 2012

טוב, אני הבאתי לך ציטוט שבו אתה משווה (וכמובן, מוצא את לברון חסר, אבל זה לא חלק מהעניין). אתה טוען שזו תגובה להשוואה שמישהו אחר העלה? אתה יכול להראות לי איפה? כי אני לא מצליח למצוא. אולי החיפוש בדפדפן שלי לא עובד…

גיל 4 במאי 2012

כנראה שאתה מוצא רק מה שנוח לך, אני בטח לא אעשה את זה עבורך וזה גם לא מעניין אותי. המהות היא החשובה ולא ויכוחים ברמת של ילד בכיתה ג'.

יריב 4 במאי 2012

המהות היא שאתה, וזו לא הפעם הראשונה בה אתה עושה את זה בדיונים המתחייסים ללברון ג'יימס, מכניס השוואות לג'ורדן כדי לתמוך בטענות בסגנון של "לברון לא מתפקד ברגעים החשובים". אחר כך אתה אומר שאין מה להשוות ומפזר אמירות כלליות על זה שמישהו אחר הישווה, גם כאשר השוואה כזו כלל אינה מופיעה בדיון. אבל אנחנו באמת סוטים פה מהנושא, אז בוא פשוט נמנע להבא מאזכור של ג'ורדן בדיונים שעוסקים בג'יימס, הרי זה כלל לא שייך, בטח שלא לפוסט שעוסק באנטוני.

גיל 4 במאי 2012

לא זוכר מה היה בדיונים קודמים אבל בין אם משווים את לברון לג'ורדן או לכל שחקן מצטיין ברמה שהוא שואף להגיע עליה הוא יוצא רע בהשוואות. בשורה התחתונה, הוא תיפקד רע מאוד ברגעים הקריטיים של העונה שעברה ולפני שנתיים וזה לא קשור אפילו ליכולת אלא למאמץ שהוא לא מפגין. שישחק כמו קובי, דאנקן, שאק, פירס או כל שחקן אחר שכבר זכה באליפות ותמיד התאמץ בלי קשר ליריבה גם אם לא תמיד זכה (אם כי קובי גם לא תמיד עשה את זה). אם לברון רוצה להיות אחד הגדולים הוא לא מראה את זה זו הנקודה.

אבי בן דוד avigoal 1 במאי 2012

הודג'סון יצליח בנבחרת, הוא מאמן של קבוצות קטנות.

אופיר 1 במאי 2012

החלק הכי טוב בלהשמיץ את כרמלו זה לראות את מנחם נדלק…

גל אל-איי 1 במאי 2012

מה אמר בשנה שעברה קניון מרטין, שחקן הגנה מעולה שכנראה יעזור לקליפרס לעבור השנה שלב, אחרי שהנאגטס עשו על כרמלו טרייד לניו יורק? "עכשיו אפשר לשחק כאן כקבוצה".
כרמלו הוא אולי הסקורר הטוב ביותר בליגה כיום. אבל כדאי להקשיב לקולין בתוכנית "דה הרד" (אגב לחובבי הספורט בארץ – תוכנית הספורט הרדיופונית הכי טובה בארה"ב – חפשו אותו באי.אס.פי.אן). הוא חזר אחורה והראה שברוב המשחקים שכרמלו קלע יותר מ-30 נקודות – הניקס הפסידו. כשקלע נקודה בודדת, 11 או 17 נקודות במשחק – הניקס ניצחו. ובניגוד לקובי, למשל, הוא לא עושה מספיק דברים מעבר לקליעה כדי לעזור לחבריו לקבוצה להיכנס לרית'ם. הוא "בול-הוג" שקשה לנצח רק איתו משחקים. הפציעה המטומטמת של אמרה, לדעת קולין, יכולה רק להועיל לניקס. כרמלו ישובץ כ-4 ויוכל למצוא ביתר קלות את סטיב נובאק לדוגמה, אחד מעשרת ה"פריפרל שוטרס" הטובים בליגה.
הניקס תקועים. השילוב של צ'אנדלר-כרמלו-אמרה לא עובד. סטיב קר אמר הבוקר שהוא פשוט לא רואה שם כימיה. גוד לאק לאוהדים ולמנחם. מל לפחות יכול להתנחם שההיט יהיו השנה בגמר. מקווה שנגד הלייקרס.

jk 1 במאי 2012

זה נכתב פה יותר מפעם אחת, מלו הוא סקורר חסר מצפון. חבר'ה כאלה לא מביאים תארים, רק קולעים הרבה נקודות.

יונתן 1 במאי 2012

קולין קאוהרד הוא איום ונורא. אם פותחים מילון בערך דושבאג יש שם תמונה שלו. ואתה עוד שולח אנשים להאזין לו.

גל אל-איי 1 במאי 2012

אני לא יודע איפה אתה חי, יונתן. קולין קאוהרד הוא שדר הספורט הטוב ביבשת. הוא חכם, הוא לעניין, הוא מתמצא בכל הענפים ומה שהכי אני אוהב אצלו – הוא מחבר בין הספורט לשאר התחומים הרלוונטיים בחיים, בעיקר כשמדובר בסקס, ביזנס ופוליטיקה. לקרוא לו דושבאג? וואלה אנחנו לא מאותה פלנטה. בוא נעשה ניסיון: 10 מותיקי הבלוג יאזינו לו שלוש שעות ביום ויביעו את דעתם. ומעניין אם מל יודע על מיאני מדבר ומה דעתו. אניבודי הום?

יונתן 2 במאי 2012

חייתי כמה שנים באל איי ויצא לי לשמוע לא מעט את ההרד. האיש נרקיסיסט נפוח שבטוח שהאמת זורחת לו מהתחת. אין לו מושג בכדורסל ונאום ההתחסדות שלו אחרי הבכורה של ג׳ון וול הצחין מגזענות עשה לי בחילה קשה. בקיצור בלתי נסבל.
הייתי שמח לו המבחן שהצעת היה יוצא לפועל.

דורפן 2 במאי 2012

יריב – תתפלא. בניגוד למשחקי פנטזי ליג – למשחקי כדורסל אמיתיים צריך להתאמן. וזו באמת הסיבה שג'ורדן לא זכה ב-1995. גם הוא צריך להתכונן לעונת הכדורסל כמו שצריך ולא בעבודה על כוח הידיים בשביל חבטות בייסבול. והפלייאוף של 1995 הוא עדות למאמץ הגדול שהוא השקיע כדי לזכות בעונות אחרות. זה לא שהוא רק צריך להופיע כדי לנצח. אם היה זוכה ב-1995 זו הייתה זילות של הכדורסל (וצריך לזכור שב-95 בניגוד ל-94 הבולס בלעדיו כבר לא היו טובים).

דטרויט שניצחה בסדרות את בוסטון של לארי בירד, את שיקגו של פיפן וג'ורדן ואת הלייקרס של מג'יק-וורת'י באמת חזקה מכל קבוצה של התקופה הזו. מה לעשות? די מוסכם שג'ורדן-מג'יק-בירד הם שלושת הווינרים והמנהיגים והשחקנים הגדולים שהכדורסל ראה מאז ימי ביל ראסל ודטרויט ניצחה אותם בסדרות.

לברון שהוא שחקן גדול על פי יכולתו עדיין מחזיק בשיא NBA מאד פרומבלמטי – הירידה הכי גדולה בין הממוצע בעונה לממוצע בסדרת הגמר. זה לא נתון השוואתי לאחרים – שתמיד אפשר לתלות ביריבה ותקופה וצוות מסייע ומה לא – זה נתון של השחקן יחסית לעצמו. מתפקד גרוע

יריב 2 במאי 2012

אבל לג'ורדן היה זמן לחזור ולהתאמן, ואני בטוח שהוא עשה זאת. אחרי הכל, מדובר בשחקן שהכניס לחוזה ש לו את סעיף "אהבת המשחק" המפורסם, אתה חושב שהוא עזב את הכדורסל כשהוא עזב את הכדורסל התחרותי? כמו כן, בעונת 85, ג'ורדן לא שיחק כל העונה בגלל פציעה, מה שגם בוודאי לא איפשר לו להתאמן. זה לא מנע ממנו לתת את אחת מהופעות הפלייאוף הטובות אי פעם (ולהפסיד בסוויפ, מה לעשות שמה שקובע זה כלל הקבוצה). ודטרויט אולי היתה טובה יותר, אני לא יודע ויש לי הרגשה שיש נטיה להאדיר את הקבוצות והשחקנים של שנות ה80 וה 90. היא בוודאי לא הייתה טובה יותר ביחס למתחרות משהקבוצות המובילות של ה NBA בימינו טובות ביחס למתחרותיהן, והתוצאות הללו הושגו בשני המקרים מול קבוצה מהעילית של הליגה, והנתותנים ששחקנים משיגים היום אינם גבוהים מבתקופה ההיא. אגב, גם החוקים השתנו והשחקנים לא משחקים באותה עמדה, אז ברור שההשוואה אינה מדויקת, אבל היא נותנת מושג.

לגבי השיא הפרובלמטי, ללברון ממוצע קריירה של 27.6 נקודות למשחק, 19.5 למשחק בסדרת הגמר. לצ'מברליין, למשל, פער גדול בהרבה. בקריירה יש לו ממוצע של 30 נקודות למשחק, ואפילו אם איננו סופרים את 3 סדרות הגמר בהן השתתף בשנות ה70 (בשלהי הקריירה, ממוצעים נמוכים יחסית) הוא עדיין לא הגיע אפילו ל 20 בממוצע למשחק גמר, אז אינני יודע על איזה שיא אתה מדבר. אולי יש שיא לפי הגדרה של "מאז X", אבל אז אשמח אם אכן תציין זאת.

גיל 2 במאי 2012

יריב, אתה מתעקש להביא סטטיסטיקות שלא אומרות כלום אם לא ראית את המשחק(וכן,שנת 95 לא קשורה לכלום). אם לא ראית את ג'ורדן בסדרות הללו אז אתה לא יכול להבין מה היה שם. יריבות כמו הסלטיקס והפיסטונס שהיו מהקבוצות הגדולות ביותר אי פעם שמו להן למטרה לחסל את ג'ורדן עם שמירות כפולות ומשולשות ועם הגנות אלימות שהיום היו מרחיקים אותך מהמגרש לחצי עונה אם היית משחק ככה. אם ג'ורדן היה משחק בתנאים של היום הוא היה קולע 50 נקודות כל משחק. ג'ורדן והבולס עלו לסדרות הללו כאנדרדוגים וזה כולל את האליפות הראשונה שלו נגד הלייקרס. לעומת זאת, לברון עלה לסדרות בשנים האחרונות כפייבוריט או לפחות כשווה ערך והפחדנות שלו גלויה לכל. נכון, הוא נותן משחקים ענקיים ולא כל סדרה שלו היא גרואה, אבל מה שקרה שנה שעברה ברבע האחרון בגמר היה משהו ברור לכולם בדיוק כמו הסדרה נגד בוסטון מלפני שנתיים. תסתכל על המשחקים ותראה איך פתאום ברבע הרביעי הוא מסרב לעשות דברים שעשה כל המשחק וממש מפחד מהכדור. תקרא מה כתבו אחרי המשחקים הללו ותשווה את זה למה כתבו על ג'ורדן אחרי ההפסדים שלו. אני באמת לא מאמין שצריך להסביר הבדלים כאלו ברורים.

יריב 2 במאי 2012

ואתה מתעקש לתת הגדרות מעורפלות בצורה שתבטיח שלא תהיה אפשרות לנהל דיון עובדתי, אז אני מניח שאפשר לעזוב את הדיון לחלוטין.

גיל 2 במאי 2012

למה מעורפלות? שתי נקודות ברבע הרביעי של משחקים 4 ו-5 שנה שעברה זו לא סטטיסטיקה אובייקטיבית? הסטטיסטיקות די ברורות וגם הפחדנות שלו היא עובדה מוסכמת בעיניי כל הפרשנים. זה לא איזו דיעה פרטית שלי. תקרא מה כתבו אחרי המשחקים של לברון בסדרה הזו ובסדרה נגד בוסטון. יותר מזה, תקרא את מה שלברון עצמו אומר בראיון לSI לפני שבוע שבו הוא בעצמו מודה שהוא לא השפיע ממש על המשחקים ברבע הרביעי.

גיל 2 במאי 2012

וילט באמת נחשב ללוזר גדול בזמנו ואחרי זה.

דורפן 2 במאי 2012

השיא הוא ספציפית לעונה שעברה. בין העונה הרגילה לסדרת הגמר.

תחשוב סטטיסטית – אם לבנאדם יש בתחילת הקריירה מכל מיני סיבות (חוזק הליגה, איכות ההגנות) ממוצע 50 – קצת לא הוגן להשוות את זה לסדרה כעבור 13 שנים כשהליגה שונה לגמרי ואולי השחקן כבר לא מה שהיה. השוואה בתוך אותה עונה בין הליגה לגמר נותנת תמונה טובה של כוח מנטלי. אני לא משער שאתה משווה את זה לג'ורדן…

יריב 2 במאי 2012

צ'מברליין השתתף בשלוש סדרות גמר בשנים האלו, ואני כללתי את שנות הדעיכה שלו בממוצע העונתי, לכן הוא רק 30 ולא 40 למשחק. אפשר לנסות לעשות השוואה יותר מסודרת, לי אין כוח לזה כרגע. אני לא משווה את זה לג'ורדן, ההשוואה לג'ורדן היתה בדיוק על הנקודה שבה גיל העלה את ג'ורדן, והוא דיבר על חוסר ההצלחה של קליבלנד.

אם הנתון הוא משהו ביחס לשנה שעברה בלבד, אז זה לא מרשים כלל, משתי סיבות.
א) לשחקנים שונים ביצועים שונים מול קבוצות שונות. איך היה ג'יימס מול דאלאס בעונה הרגילה? משמעותית פחות טוב מבעונה הרגילה באופן כללי (אם כי אלו רק שני משחקים, מה זה כבר אומר?). לפיכך, יכול להיות שאנחנו רואים פה בעיית מאץ'-אפ אמיתית מול ההגנה היריבה.
ב) מדובר בכמות משחקים קטנה מאוד, מה שחושף אפשרות להטיות סטטיסטיות משמעותיות.

אגב, האם אני צודק בניחוש שלדוויין וייד יש את השיא של הירידה הגדולה ביותר בין הממוצע בעונה הרגילה לממוצע בסדרת הגמר האזורי? מה זה אומר?

דורפן 2 במאי 2012

יריב – אתה צודק בדבר אחד. לפלפולים סטטיסטיים אין סוף.

ג'ורדן בסדרות גמר – אגדי

וויד בסדרות גמר – סדרה אחת ברמה ג'ורדנית ואולי יותר, סדרה אחת בינונית

ג'יימס בסדרות גמר – מזעזע. ובמיוחד בזו בה כן הייתה לו קבוצה מעולה סביבו

גיל 2 במאי 2012

אי אפשר להשוות שום דבר לוילט כי זו תקופה אחרת לגמרי. הנבא היה חובבני במונחים של היום. אתה יכול לקרוא כתבה שהתפרסמה לפני שבועיים בSI על הנושא: http://sportsillustrated.cnn.com/vault/article/magazine/MAG1197392/index.htm

עומרי 2 במאי 2012

יריב, אין ספק שאתה טוב עם מספרים. אניגם חושד שלמדת סטטיסטיקה באופן די מדוקדק באוניברסיטה.

אבל לא נותר לי אלא להסיק שלא ראית – לא את ג'ורדן בשיאו, שזה מתקבל על הדעת אם אתה בן פחות מ27-8- אלא את גמר הפלייאוף בשנה שעברה.
יש לי חשש עמוק שאתה מתווכח כאן על בסיס גיליונות מספרים מאתר הליגה ונוסחאות מסובכות מ82GAMEs.com

אם היית רואה את הגמר היית חוזה בהיחנקות הכי מרהיבה בספורט האמריקאי בעשורים האחרונים. מבט אחד על פניו של לברון ברבע הרביעי של משחק 5 או שש ולא היית מנהל את ההשוואות המעייפות שאתה מנהל כאן.

יריב 2 במאי 2012

לא למדתי סטטיסטיקה באופן מדוקדק, התזה שלי היא בהסתברות (שזה דבר אחר לגמרי!).

לגבי מה ראיתי, לא ראיתי את ג'ורדן בשיאו. את סדרת הגמר בשנה שעברה בהחלט ראיתי, והיה לי הרושם שלברון נמנע ממעורבות בחלקים מסוימים, אבל גם שההגנה של דאלאס עבדה עליו נהדר. אם היינו מתחילים מהמקום של "לברון איכזב בסדרת הגמר מול דאלאס" לא הייתי נכנס לויכוח בכלל, אבל אנחנו נכנסנו לויכוח בנקודה של "לברון לא לוקח אחריות ומוביל בפלייאוף, כשהקבוןצה צריכה אותו", וזה פשוט לא נכון (כלומר, לא באופן גורף כמו שזה בוטא). זה לא נכון גם בסדרות שבהן הקבוצה הצליחה, כמו מול שיקגו בשנה שעברה, וגם בחלק מהסדרות בהן הקבוצה הפסידה, כמו הסדרה מול אורלנדו לפני 3 שנים. אגב, אני בטוח שהיו עוד היחנקויות מרהיבות בספורט האמריקאי בעשורים האחרונים, אני בטח אמצא כמה וכמה דוגמאות יפות מעולם הפוטבול אם אטרח לחפש. סביר שאפילו אמצא כמה מעולם הכדורסל, אם אתעקש.

אגב, כשאני מביא נתונים אני בדרך כלל הולך לחפש אותם ב basketball-reference.com, אם כי גם 82games כולל מידע מעניין.

גיל 2 במאי 2012

העניין היא שאצלו זה די שיטתי כבר. מול הספרס בגמר זה אולי עוד מוצדק אבל מה שקרה בשתי הסדרות נגד בוסטון ושנה שעברה בגמר אין לו תירוץ. אנחנו לא מדברים על שחקן משני אלא על אחד שלא רק אמור להוביל את הקבוצה שלו לניצחון אלא שמדברים עליו מרגע שנכנס לליגה כפוטנציאל לאחד הגדולים אי פעם ואת זה לא תראה מאף אחד מהשחקנים שהוא כביכול מושווה אליהם, מג'יק, בירד, ג'ורדן וכו'. האמת שגם לקובי זה קרה וגם אותו ביקרו לא מעט אבל הוא לפחות יכול לומר שהוא כבר זכה באליפויות.

אסף 2 במאי 2012

אף אחד לא מוביל את הקבוצה שלו לניצחון לבד. לא ג'ורדן, לא מג'יק, לא ראסל.
תנסה לחשוב על שחקנים שאם היית שם אותם במקום לברון בקליבלנד, באותה קבוצה, היו לוקחים אליפות. אני בספק אם תמצא חמישה כאלה ( לא כיום, בהיסטוריה ).

לעומת זאת, ההופעה שלו בגמר שנה שעברה היתה גרועה, ודווקא אחרי פלייאוף מעולה.

גיל 3 במאי 2012

תראה, אף אחד לא אומר שהם עשו את זה לבד אבל יש שחקנים מובילים כמו בירד, מג'יק, אולג'און, דאנקן ושאק שהם המרכז והכל סובב סביבם. אי אפשר להחליף סתם ככה שחקנים בתפקידים שונים ולשתול אותם במקום לברון ולדעת מה יקרה, אבל הנקודה היא שיחסית למה שהוא עשה או מסוגל הוא שיחק בצורה גרועה. אני לא אומר שהוא היה חייב לנצח אבל סדרות כמו נגד בוסטון או שנה שעברה הם מתחת לרמה שלו כשזה הכי קובע.

יריב 3 במאי 2012

יש פה עניין מהותי בטענה שלך שלא לגמרי ברור לי. באיזה מובן זה "הכי קובע"? איך הסדרה נגד דאלאס יותר קובעת מבחינת מיאמי מאשר זו נגד שיקגו? הכוונה לאותו מובן בו נקודות של הרבע הרביעי שוות יותר מאלו של הרבע השני?

גיל 3 במאי 2012

מה לעשות שנגד דאלאס זה היה הגמר? אין יותר קובע מזה, ודווקא אחרי שראינו מה הוא מסוגל לעשות נגד שיקאגו, לכן האכזבה.

אסף 3 במאי 2012

אני מסכים לגמרי לגבי הגמר האחרון, אבל יש הבדל אדיר בינו לבין הסידרה עם בוסטון: מול בוסטון לברון היה טוב.
הוא סיים את הסידרה עם ממוצעים של 27-9-7 , ואת המשחק האחרון והמושמץ עם טריפל דאבל אדיר של 29-19-10. מה לעשות שבבוסטון שיחקו 4 הול-אוף-פיימרים ( ככל הנראה ), ובקליבלנד השחקן הכי טוב ( מו וויליאמס ) הוא היום שחקן ספסל בקליפרס?

לשם הפרספקטיבה, בכל השנים של לברון בקליבלנד, אף שחקן חוץ ממנו לא נבחר לאול-סטאר ( וויליאמס נקרא פעם אחת ברגע האחרון, להחליף את בוש שנפצע ).
אז אם ציפית שלברון יקח אליפות עם קבוצה כזו, אתה כנראה מעריך אותו הרבה יותר ממני.

גיל 3 במאי 2012

לברון לא היה טוב בסדרה נגד בוסטון. עוד דוגמא למספרים שמרמים. הוא פשוט הפסיק לשחק והראה חוסר מאמץ. במיוחד במשחק החמישי שהיה עלוב.

וכן, הייתי מצפה מקליבלנד להגיע לפחות לגמר פעם אחת איתו בשנים שהקבוצה עם המאזן הטוב בליגה. אין תירוץ לאיכות בעונה הרגילה ואז התקפלות בפלייאוף. הרי כבר הוא הגיע לגמר נגד הספרס אחרי תצוגות עילאיות נגד דטרויט. אז למה אז כן וכשהוא פייבוריט לא?

אסף 3 במאי 2012

בטח, הוא הפסיק לשחק. בגלל זה קליבלנד ניצחו פעמיים קבוצה שהגיעה למשחק 7 בגמר באותה שנה. גיל, הסידרה היתה לפני שנתיים, לא עשרים. ראיתי אותה, ואתה לא יכול לספר לי שלברון היה חלש.
אני מציע שוב: איזה שחקן היית שם במקומו, שאתה חושב שהיה מנצח באותה עונה, עם אותה קבוצה בקליבלנד?

אני מניח שאתה מאוכזב גם מרוז, פול, דוראנט, קובי, וויד, גארנט, ורונדו ( רשימה חלקית של שחקנים שהיו טובים בעונה הרגילה ונכשלו ברגע האמת, בלי תירוץ. וזה רק בשנה שעברה ).

גיל 3 במאי 2012

בחייך, הסדרה באמת הייתה רק לפני שנתיים, תקרא למשל מה ביל סימונס כתב אחרי המשחק החמישי: http://sports.espn.go.com/espn/page2/story?page=simmons/100512&sportCat=nba

זה היה משחק עלוב ברמות שלא יתוארו משחקן ברמתו. אתה לא מבדיל בין הפסדים שהם לגיטימיים לתצוגות מחפירות תוך הפגנת פחדנות או חוסר חשק. אף אחד מהשחקנים שהבאת לא התאמץ כמו שלברון לא נראה מתאמץ במשחק נגד בוסטון או מפחד כמו ברבע האחרון בגמר שנה שעברה.

דורפן 3 במאי 2012

אסף – אני חייב לציין שהגירסה על הצטיינותו היוצאת דופן של לברון ג'יימס במשחקים מכריעים היא מקורית, חדשנית ומרעננת. אבל לפעמים כשכל העולם חושב שהוא קרס, והוא נראה קורס, אז הוא באמת קרס. אפילו אם הסטטיסטיקה של ההרעה הכי גדולה בין העונה לגמר היא רק מאז האיחוד עם הABA או כהונתו הראשונה של רייגן.

יריב 3 במאי 2012

ואני חשבתי שכדי לקחת אליפות חייבים לנצח את כל הסדרות, אבל כנראה שאפשר להסתפק בלנצח את הגמר ולהפסיד את הגמר האזורי.

אגב, דורפן, אני יודע שהרבה יותר קל להתווכח עם איש קש מאשר עם הטענות של אסף. עם זאת דומני שעדיף, מבחינת השכלת הקוראים, להתמודד אם מה שהוא באמת אומר.

rondi 3 במאי 2012

גיל – הזיכרון שלך סלקטיבי. אני מסכים שלברון סיים את הסדרה מול הסלטיקס בצורה תבוסתנית (ודרך אגב גם התחיל אותה ככה עם התבכיינויות על המרפק), אבל הכדורסל שלו במהלך רוב הסדרה היה מעולה. הוא היה אגרסיבי ודינמי וניסה להוביל את הקבוצה פרווה שלו מול חבורת לוחמים מהקשוחות שנראו בליגה בשנים האחרונות. התלות המוחלטת של הקאבס בלברון הייתה מכשול עצום מול קבוצה שיש לה כל-כך הרבה איומים, אבל אין ספק שבשני המשחקים האחרונים הדבר הכי בולט במשחק שלו היה ויתור.
לדעתי האישית לברון הבין שהקבוצה שלו לא מספיק טובה, למרות עמודת הניצחונות, עוד בתחילת הפלייאופס…

סדרת הגמר של שנה שעברה זה סיפור אחר שבו הוא קיבל שיתוק מול קבוצה פחות טובה.

אי אפשר להתכחש למחסום המנטלי של לברון ג'יימס. פחד מכישלון ופחד מהצלחה הם תאומים כמעט זהים ולדעתי לברון סובל מהאחרון. אבל ההבדל בין מחסום פסיכולוגי לתקרת יכולת הוא שהמחסום יכול להיעלם בשניה ולפתוח עולם חדש של אפשרויות. כל מי שממהר להספיד אותו סתם מסתכן באכילת הכובע.

גיל 3 במאי 2012

רונדי, בכלל לא סלקטיבי. אני זוכר טוב את הסדרה והוא אכן התחיל אותה טוב אבל שיחק יותר ויותר גרוע ככל שהיא התקדמה. אתה יכול לחפש את הפוסטים של אברהמי מאותה תקופה שעקב אחרי כל משחק. דווקא בגלל שאנחנו יודעים שהוא יכול לשחק מעולה וללא מורא כמו המשחק נגד דטרויט מאוד מפתיע ומאכזב לגלות את הקריסות המנטליות שלו. יכול להיות שהוא פשוט לא מסוגל לבוא למשחק מעמדת פייבוריט. אף אחד לא מספיד אותו אבל הציפיות ממנו הוא להיות ענק והוא לא תמיד מספק את זה בצורה שקשה למצוא לה מקבילה. בתור אחד שהוכתר עוד בטרם שיחק משחק אחד בנבא כפוטנציאל לטופ 10 אי פעם אם לא למעלה מכך, משהו שהוא לא התנגד לו והליגה פמפמה במשך שנים, המשחקים הללו יוצרים דיסוננס. כמו שכתבתי, יש הבדל בין להיות בינוני או אפילו גרוע כשאתה עושה כל מאמץ מול קבוצה הרבה יותר טובה, לבין השיתוקים שהוא מקבל. הוא יצטרך לעבוד קשה להסיר את התווית הזו ממנו.

עומרי 3 במאי 2012

הנה דקות הסיום משחק 7 בין הלייקרס לקינגס ב-2002. תתמקדו בקובי בראיינט – בן 24, עוד לא בשיאו, פחות טוב משמעותית מלברון של ימינו. ואחד שמאחוריו כמה התפרקויות פלייאוף אנדרייטד.

ובכל זאת- תראו איך הוא נושא את עצמו. דורש את הכדור. הולך חזק. אומר לעצמו- אני צריך להביא את האליפות, אין מישהו אחר (והיה שם אחד, שאק בשיאו.)

עומרי 3 במאי 2012

התפרקויות פלייאוף בראייה רטרוספקטיבית – הן באו לאחר הסדרה הזו כמובן.

Comments closed