וונקובר (10): ג'ואני רושט

אני לא חושב שיש יותר מדי מלים לתאר את מה שעשתה ג'ואני רושט הערב בערב הראשון של ההחלקה האמנותית לנשים. רושט נחשבת אחת מ-3-4 המחליקות הטובות בעולם. למרות שאין ספק בדבר העובדה שקים יו-נא הקוריאנית היא רמה אחרת. רושט היא סגנית אלופת העולם.


לפני יומיים אימא שלה מתה מהתקף לב פתאומי כאן בוונקובר (הם במקורם במונטריאול). היום היא התחרתה. היא החליקה בשלמות, קבעה שיא אישי בתרגיל הקצר והיא במקום השלישי.


טוב ככה או להחזיר את הגלגל?
טלוויזיה

27 Comments

דותן 24 בפברואר 2010

רונן – אתה יכול להשוות בין אולימפידת החורף לזו של הקיץ מבחינת האוירה? אין ספק שמבחינה טלביזיונית החשיפה של הקיץ גדולה בהרבה – אבל מענין אותי לדעת איך אתה חווה את וונקובר בהשוואה ל-אטלנטה/סידני/אתונה/ביגין?

רונן דורפן 24 בפברואר 2010

דותן – מקור ההשוואה שלי הוא סידני, ואינני מוצא הבדל גדול. מדינה עם מורשת גדולה של ספורט ומורשת גדולה עוד יותר של פייר פליי ומורשת עוד יותר גדולה של אלכוהול לא יכולה לארגן אווירה לא טובה.

זה מבחינת אוהדים. מבחינת ספורטאים נראה לי שאולימפיאדת החורף חברית יותר. אולי בגלל מספר קטן יותר של מדינות. אולי כי מדובר בענפי ספורט בהם המקריות די גדולה בגלל המהירויות ומזג האוויר וכיוצא באלו.

אלון זנדר 24 בפברואר 2010

הגדולה של רושט רק מתעצמת, כשחושבים על הענף שבו היא מתמודדת. כמו שרונן כתב, זה ספורט של טכניקה טהורה ומדוייקת, שמחופה באלגנטיות ורגש שלקוחים ממחוזות התיאטרון והקולנוע. מי שאינו מקרין הילה סביבו, אין לו מה לחפש אצל הקהל והשופטים.
בקיצור, זה ענף שכולו מתבסס על עצבים. מי ששולט בעצביו ברמה הגבוהה ביותר ומסוגל לריכוז עילאי, כדי להפעיל טכניקה באופן נקי ומושלם, ובו בזמן לרקוד ולשחק תפקיד באופן אמין ומשכנע, מגיע להישגים על הקרח. אה, כן, כל זה נעשה תוך החלקה מהירה בקצבים משתנים על פני קרח חלק באמצעות שני להבים חדים מתחת לנעלי העקבים. ועכשיו, נסו לעשות זאת יומיים אחרי שאמכם מתה מהתקף לב פתאומי בחדר המלון אליו הגיעה כדי לראות אתכם מופיעים סוף סוף. כשיותר ממיליארד איש צופים בכל תנועה שלך כשהם יודעים את הסיפור ורוצים לראות כל תגובה ומבע פנים. ואת כל זה אחרי ששתי מתחרות הפגינו כרגע הופעות מרשימות והגיעו לשיא ניקוד אישי בתחרות, כשהן בלתי ניתנות לעקיפה.
מישהו עוד זוכר את ההתלהסות מוויין רוני, כשזה לא בעט בעצבים בשחקן יריב? איזו שליטה בעצבים, איזה ספורטאי! ואל תבינו לא נכון, אני כמובן מאוהב ברוני.

{}
ההישג של ג'ואני רושט הוא לא פחות ממדהים, בכל קנה מידה, והסיפור הספורטיבי הגדול של המשחקים עד כה.

{}
מעבר לזה, אפשר היה לראות את התלות שלה במאמנת שליוותה אותה ותמכה בה, ואת הכח שהיא שואבת ממנה, גם כשהיא מתייפחת לה על הכתף. איזה הבדל לסוון קרמר, ספורטאי ענק ואדם שעדיין בשלבי התפתחות. אחרי שזכה בחמשת אלפים בזהב, הוא הוכשל על ידי טעות נוראית של המאמן שלו שסימן לו ביד, וקרא לו לעבור למסלול הפנימי, 29 סיבובים לסיום. כשתפס את הטעות שלו המאמן כרע תחת המטען. מהולנד ניסו להתקשר אליו לסלולארי כשראו אותו מסמן את הטעות, לשווא. בשדרנים ברדיו ובטלוויזיה התפלצו. מקריירת אימון ענקית ומפוארת יזכרו לו לעד את הטעות האנושית הזו, טעות של חוסר ריכוז. קרמר רק הסתכל עליו בבוז, צעק עליו, התעלם ממנו לשארית הערב. מהמאמן שעשה ממנו ספורטאי מצליח. עצוב.

בני תבורי 24 בפברואר 2010

אלון,
סגנון ההתבטאות שלך נפלא וסוחף.

אלון זנדר 24 בפברואר 2010

עוד דבר לספורט החורף: הוא מתקיים במספר מרכזים גיאוגרפיים מוגבלים, והאימוים בו נעשים באותם מקומות על ידי ספורטאי כל המדינות. לכן יש הרבה יותר חברויות בין ספורטאים, גם ממדינות שונות, למשל מריה ריש הגרמניה ולינדסי וון האמריקאית. יש בו גם אלמנט רציני של "פאן", של ספורט של מעמדות מסויימים ובעלי גישה מסויימת. כך למשל בין ספורטאי הפריסטייל רב המחבר על המפריד, וגם בסקי האלפיני, הדאונהיל, הספורטאים כולם מכורים לשלג, לקור, למהירות ולסיכון. כך שיש בין כולם תחושה משותפת של סימפטיה. גם היות מספר הענפים מוגבל ומספר ההתאחדויות עוד יותר מוגבל מביא אנשים יחד. וחשוב מכל – לכל סקי יש גם אפרה-סקי. בכל מקום ותמיד. אנשים שאוהבים לבלות ולשתות נמצאים עם אנשים דומים להם משני המינים, כולם ספורטיביים וצעירים, רובם אטרקטיביים ומצליחים – מה הפלא שכמויות הקונדומים המחולקות בוונקובר שברו כל שיא מוכר?

עזי 24 בפברואר 2010

אלון, קיבלת ממני מייל אתמול בלילה?

רונן דורפן 24 בפברואר 2010

אלון – סוון קרמר גמר אצלי. לא רק הוא – גם סוון גוראן אריקסון וקרמר מסיינפלד גמורים אצלי בגלל המקרה הזה. לפני כמה ימים כתבתי על הרוח הספורטיבית הנפלאה של הקהל ההולנדי בריצ'מונד. הם ממש התביישו.

אריאל 24 בפברואר 2010

תקראו לי אטום, אבל סיפורים מהסוג הזה בעיקר גורמים לי להסתכל הצידה. נראים כמו סיפורים שבמאי הוליוודי כתב מאשר סיפור ספורטיבי. יש נקודות שבהן הקיטש הופך להיות כל כך בלתי נסבל שהוא מאפיל על הסיפור.
כשאני משווה את שני הסיפורים של אתמול – הרקדנית מול המחליק ההולנדית, אני מסוגל הרבה יותר להזדהות דווקא עם ההולנדי. כשאדם קרוב כל כך אליך נפטר, התגובה האנושית בעיניי היא לא ללכת להתחרות אלא דווקא להתכנס בתוך עצמך ולהתאבל. לעומת זאת, כשאתה מפסיד תחרות אליה התאמנת 4 שנים, התגובה האנושית בעיניי היא לכעוס על מי שהכשיל אותך, אפילו אם הוא המאמן שהביא אותך לשם.
ספורטאים אנושיים הרבה יותר מרגשים אותי מרובוטים. להופיע בפני קהל עם חיוך על הפנים יומיים אחרי שאמא שלך נפטרה זה לא אנושי, זה כמעט רובוטי לטעמי.

רונן דורפן 24 בפברואר 2010

בני תבורי – אלון בקרוב בארץ ולדעתי הוא אורח טוב לתכנית שלך. השומעים ייאלצו להצטייד באנציקלופידיה אבל יש לו טעם מוסיקלי מפותח מאד.

בני תבורי 24 בפברואר 2010

ואיך אני יוצר עימו קשר?

רונן דורפן 24 בפברואר 2010

אריאל – אתה לא אטום. אבל נדמה לי שהתגובה של רושט טבעית לא פחות משל קרמר. לא מדובר בשחקן שמשחק כדורגל בכל שבוע. מדובר ברגע אליו התכוננה שנים ביחד עם אימא ולדעתי זו טעות מאד גדולה לא להשתתף. אני מכיר אנשים שניגשו לבחינות חשובות בזמן שישבו שבעה. מה שהרשים אותי זו לא העובדה שהשתתפה אלא היכולת שהפגינה.

יותם מ 24 בפברואר 2010

אלון,
כתבת נהדר.
לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר.

בני תבורי 24 בפברואר 2010

אריאל,
ומה דעתך על הסיפור הזה: 27 יוני 2002בחדר במלון "הארד רוק" בלאס ווגאס נמצאת גופתו של ג'ון אנטוויסל, הבאסיסט של להקת "המי" שמת מהתקף לב יום לפני תחילת סיבוב הופעות גדול של הלהקה בארה"ב. הנותרים הופיעו בלעדיו כבר למחרת.סיפור הוליוודי? ללא ספק, אבל על אמת. אגב, את ההופעה הם פתחו בשירת אקפלה של השיר Cousin Kevin שנכתב על ידי המנוח וכל המופע היה תחת הכותרת Lament for Johnny.

גיל 24 בפברואר 2010

אכן סיפור מרשים וסביר שההופעה שלה היא סוג של תרפיה. הסיפור של ההולנדי עדיין גדול יותר בעיניי בגלל ששטות של מאמן הרסה לספורטאי מדליית זהב כמעט בטוחה. כל הקטע של מעבר בין מסלולים נראה לי מלאכותי ולא כל כך מבין למה הוא הכרחי בגלל במרוץ כל כך ארוך.

לגבי האווירה, זה די ברור שהיא הרבה יותר ידידותית מתחרויות ספורט אחרות. אני חושב שיש לכך הרבה סיבות. אחת מהן, כמו שנאמר פה, היא שיש יחסית מעט מתחרים בכל ענף. רבים מהם מתחרים ביחד בענפים שונים. דבר נוסף, בגלל אופי התחרויות שבהן לרוב כל אחד מתחרה לחוד, יש הרבה זמן מת שספורטאים מבלים ביחד לאחר שסיימו את חלקם. הדבר החשוב, מעבר לעניין שיש כנראה הרבה שרירותיות בחלק גדול מהתחרויות, יש גם התרסקויות ופציעות. נראה שהספורטאים באמת לוקחים ללב התרסקות של עמית כי כולם היו באותו מצב לפחות פעם אחת והם יודעים מה זה אומר.

עם זאת, קצת חסר לי הרוע או התחרותיות המופגנת ולכן אהבתי את התגובה של ההולנדי כמו גם של הרוסי שהפסיד בהחלקה על הקרח.

גיל 24 בפברואר 2010

אגב רונן, מה דעתך על הפיאסקו של השידורים של NBC? צופים בחוף המערבי רואים את השידורים ב3 שעות דיליי. אתה יכול ללכת לארוע חי בונקובר, לחזור הביתה לסיאטל ולחכות כמה שעות עד שתראה אותו.

גיל 25 בפברואר 2010

והנה משהו ממש לא הוגן שקרה היום. מנקוסו נדפקה בגלל שוון התרסקה ונאלצה להפסיק את הגלישה המצוינת שלה. היא חיכתה למשהו כמו 13 גולשים ובתנאים הרבה יותר גרועים ואחרי שהמקצה הראשון גבה מחיר פיסי ממנה היא סיימה 18. היא גם תקפה את וון לפני המרוץ על זה שהיא מקבלת את כל תשומת הלב ואם יש לה יותר רע אז כולם באבל כאילו אין מתחרות אחרות.

ארנון 25 בפברואר 2010

יכול להיות שהאוירה הטובה נובעת גם בשל סוג הספורט. אני מניח שרוב הגולשים רואים בספורט שלהם קודם תחביב ורק אחר כך תחרות (כמו שרונן כתב על גולשי הסנואובורד, שבעצם יותר מתרגשים מגלישת קרחונים מטורפת מאשר ממדליה אולימפית).

גיל 25 בפברואר 2010

רונן, אני מקווה שלא איבדת את הדרך לבלוג בגלל הערפל בוונקובר..

Amir A 25 בפברואר 2010

לא יודע למה, אבל בימים האחרונים בכל פעם שמדברים על החלקה אומנותית עולות לי בראש תמונות של עיזים מפזזות על הקרח.

אני רק שאלה 25 בפברואר 2010

כל המתחרים האלה בענפי החורף, הם מתפרנסים מהענפים האלה או שמדובר בתחביבים בלבד ?

איך למשל גולש מזחלות או רקדן על הקרח אמור להתקיים בשנים שאין אולימפידה ?

רונן דורפן 25 בפברואר 2010

רק שאלה – כל המתחרים הרציניים הם מתחרים שמתפרנסים מהענף. חלק לא קטן מהם עשירים מאד.

אלון זנדר 25 בפברואר 2010

רק שאלה, אני מכיר אותך מהתור, לא? חכה, חכה! אבל לשאלתך, דווקא הבאת דוגמאות לא נכונות. הדרום קוריאנית הפנטסטית מרוויחה 8 מיליון דולר בשנה, חמישית מזה מפרסים, השאר מפרסומת וספונסרינג, בעיקר סמסונג. והיא המרוויחה השלישית במשחקים, חוץ מהמקצוענים של ההוקי קרח. מעבר לזה, ממתינה לה קריירה מובטחת ועשירה בהחלקה המקצוענית, שהמורכבת ממופעים שעושים סבבים בכל העולם. וגם במזחלות יש הרבה ספונסרינג ועשרות תחרויות בשנה. חוץ מזה, הרבה מהמתחרים מועסקים, נניח, על ידי הצבא, המשטרה או אפילו המכס המקומיים, עוברים הכשרות מינימליות ומקבלים שכר.
{}
בכל זאת, כפי שרמזתי באופן דקדק למעלה, אכן חלק מסויים, בעיקר במקצועות הפריסטייל וה'פאן', באים ממעמד גבוה עד עשיר להסריח, והם סטודנטים או אפילו לא, ומתקיימים עם תמיכה משפחתית נדיבה, לפני שיתבייתו ויקימו עסק.
{}
גיל, למה עוברים מסלולים? אתה האחרון שציפיתי ממנו לשאלה – כדי שיהיה הוגן, כמובן. ההבדל המטרי בין מסלול חיצוני לפנימי הוא ענק, אם רק היו נותנים לאחד לעשות עשרה סיבובים פחות לא היה בסיס להשוואה איך הם מתקדמים זה יחסית לזה. נשאר רק להחליף מסלולים מדי סיבוב וחצי!

גיל 25 בפברואר 2010

אלון, ברור שאתה צודק טכנית אבל השאלה היא למה לא מתחילים שני המתחרים מאותה נקודה במירוץ כזה ארוך בדיוק כמו שעושים במסלול הקצר. ההפרדה בין המסלולים כדי שיהיה נוח להחליק לא תופסת פה בעיניי, בדיוק כמו שלא עושים את זה בריצת עשרת אלפים למשל.

אגב, שון וייט הרוויח שנה שעברה 10 מיליון דולר מספונסרים וסביר שהוא ירוויח הרבה יותר אחרי המשחקים הללו.

אלון זנדר 25 בפברואר 2010

גיל – בגלל הסכנה. כלומר הסיכון לפציעה חמורה – אין סיכוי ששניהם יצאו מאותה נקודה קרובים זה לזה בלי שלפחות אחד מהם יועף מהמסלול. ועל המסלול הספציפי הזה הסיכון גדול הרבה יותר מאשר נפילה על מסלול רקורטן, משובח או לא. כמובן שגם השליטה בגוף גבוהה יותר על מסלול מאשר על קרח, כך שאפשר לצאת מהתנגשות גם בלי ליפול, ועוד לא הזכרתי את הלהבים הבאמת מאד חדים שמתחת לנעליים – כבר נחתכו בגללם ידיים שלמות והופרדו מהזרוע אליה הן היו שייכות לפני כן. לא מחזה נעים. ומלכלך את הקרח, שממילא לא היה מוצלח בוונקובר והצריך הרבה עבודה. אני חושב שהבהרתי את עצמי.
{}
שון ווייט היה גדול המרוויחים בין משתתפי המשחקים בשנה שעברה, עוד לפני התחרויות, יותר גם משכר הNHL הגבוה ביותר בין המתחרים – 9 מיליון דולר- והוא גם האדם שיותר אמריקנים היו רוצים להזמין לארוחת ערב משפחתית מכל אדם אחר. מה שזה לא אומר.

בני תבורי 25 בפברואר 2010

אלון, קיבלת את המייל שלי?

גיל 25 בפברואר 2010

אלון אני מסכים אבל עם כך, למה במסלול הקצר כן יוצאים ביחד?

אלון זנדר 25 בפברואר 2010

לקח לי זמן להבין שאתה מתכוון לשורט-טראק…
קודם כל, שם מתחילים ארבעה, יציאה במסלולים היתה יוצרת אצטדיוני ענק. אבל בכלל, אופי הספורט שונה, ובשורטטראק הנפילות הן חלק אינטגרלי מהספורט. לכן הם שומרים על מרכז כובד נמוך ואפשרות תמרון גבוהה – הם מחליקים טקטית, ולא בשיא המהירות לאורך המסלול. בנוסף, המהירות בעקבות זאת נמוכה הרבה יותר מההחלקה המהירה, גם כי אין אפשרויות להאיץ -אין ישורות ולכן ההאצה היא זוויתית- וגם כי אופן ההחלקה שונה. ולסיום – המחליקים הקצרים גם חובשים קסדה, המסלול מוגה ומרופד סביבו – כדי למנוע פציעות. זו לא אופציה להחלקה המהירה…

Comments closed