בגלל המלחמה ההיא

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

(את הוידאו הוספתי אחרי תגובה ממרק)

דיברנו אתמול על כך שמאמן יהודי-ישראלי ממוצא אמריקאי החזיר את רוסיה לפסגת הכדורסל האירופי. ומיד נזכרנו ב-1972. וחלק מהמתדיינים החשובים ביותר בדיונים שלנו נזכרו שהניצחון הרוסי באותם משחקים היה השוד הגדול בתולדות הספורט. ואני טוען שיש להחלטות ההן של מזכ"ל פיב"א וויליאם ג'ונס, שפעמיים האריך את המשחק בכמה שניה, כמה מתחרים.

כך למשל, כשרוי ג'ונס נשדד במשחקי סיאול מניצחון על יריב קוריאני שבקושי נשאר בחיים בשלושה סיבובים, נימק זאת אחד השופטים בכך "שלא רצה להרגיז את הקהל הקוריאני". כשב-2002 הוענקה מדליית זהב משותפת לזוג קנדי וזוג רוסי, בלחץ הקהל האמריקאי אחרי שבמקור הוענקה המדליה לרוסים, הם אפילו לא נימקו זאת בניקוד. אם היו חוזרים לתוצאות ומשנים אותם מילא. אבל מה שהם קבעו פה היה משהו כמו "רוסיה קלעה 61 נקודות וספרד קלעה 60 ושתי המדינות זוכות במדליית הזהב כי הקהל הספרדי מאד חם כרגע". ספורטיבית אולי לא היה פה עוול כמו ב-1972, אבל פוליטית זה הרבה הרבה יותר גרוע. זה כמו להגיד: "אמריקה מארחת את המשחקים והקהל האמריקאי יקבע מה תהיה התוצאה!" שזה להגיד את האמת בלא מעט מקרים.

אבל בדבר אחד אני מסכים. השוד ההוא נחרט בתודעה. שחקני ארצות הברית סירבו עד היום לקבל את מדליות הכסף שלהם. ממש בדומה לכדורגלני הולנד במונדיאל 6 שנים אחר כך. סליחה, לא דומה. ההולנדים בסך הכל מחו על כך שבארגנטינה נעלמים אנשים. האמריקאים נשדדו על ידי המשקיף של פיב"א.

משחק הגמר במינכן הוא בעצם ארוע יותר מורכב "מאימפריית הרשע לקחה לדוד סם את המדליה". אלכסנדר בלוב, קולע סל הניצחון, נפטר בגיל צעיר מאד מסרטן. ואת הסיפור האנושי של הגמר עצמו הזכרתי אתמול. סשה גומלסקי, האיש שהמציא את הכדורסל בברית המועצות, הכין את הנבחרת הסובייטית לטורניר הזה. הוא בעצם הכין את הכדורסל בברית המועצות להתמודדות הזו. ובגלל שהיה יהודי והק.ג.ב התריע על אפשרות שיערוק לישראל, נמנעה ממנו הנסיעה למינכן. באולימפיאדת 1976 ארצות הברית לא פגשה את ברית המועצות, שתי המעצמות החרימו בתורן את שתי האולימפיאדות הבאות, והנבחרת נפגשו שוב ב-1988. וכמו שסיפרו לנו שארצות הברית מחכה לנקמה, גם גומלסקי חיכה להזדמנות שלו. והשועל הכסוף היכה את האמריקאים יפה יפה באותו חצי גמר בסיאול. בלי תרוצים ובלי משקיף פוליטי.

ולכן אין מכחיש שב-1972 היה שוד. ואולי כהחלטת שיפוט הוא היה הכי גרוע ומגמתי. אבל הנוקשות האמריקאית לא לקבל עד היום את המדליות נובעת מאותה נוקשות בה הם עדיין רודפים את קובה. אני חושד שהם לא כל כך בטוחים שהמלחמה הקרה הסתיימה.

*

בכלל הספורט האולימפי בו גדלו הרבה אנשים בדור שלי היה מאד פשוט זה היה "היאנקים נגד האדומים". אבל בגלל שאני שוהה בחודשים האחרונים לא מעט בבודפשט, אני מגלה שיש גם צד שני. כשפושקש הבקיע שער שוויון חוקי לחלוטין ב-1954, והשופט פסל אותו ונתן את הניצחון למערב גרמנים, הרבה הונגרים לא הופתעו. כי כבר בימים לפני המשחק היו די בטוחים שבפיפ"א הורידו הוראה לא לתת למדינה קומוניסטית לנצח.

המלחמה הקרה הייתה איומה לספורטאים. אנשים התאמנו שנים ולא זכו להופיע במשחקים האולימפיים. השימוש בסמים החל ויצא מכל שליטה. בצד הקומוניסטי בגלל שהם רשעים שמשתמשים בספורט התמים למטרות פוליטיות. ובצד האמריקאי עשו בדיוק אותו דבר, רק שבצדקנות גדולה יותר. והפוליטיקה עיוותה את התוצאות.

אני זוכר את נאדיה קומנצ'י נשדדת על ידי השיפוט ב-1980 כשאלו מחשבים במשך עשר דקות איזה ציון לתת לה בכדי שלא תקדים את יילנה דוידובה. וארבע שנים אחר כך, כשהרומנים דווקא סירבו להשתתף בחרם הסובייטי על לוס אנג'לס התודה כלפיהם הייתה שהמתעמלת האלופה שלהם, יקטרינה סאבו שוב נשדדה, הפעם על ידי שיפוט פרו-אמריקאי בוטה.

עוד דבר אחד שאני זוכר יפה מהתקופה הזו הוא שבכל המאמרים במעריב לנוער, וגם בעיתונים למבוגרים, היו מסבירים לנו שהיכולת של הקומוניסטים בספורט נובעת מכך שהם משקיעים שם המון משאבים בספורט לצרכי תעמולה. המציאות גילתה דבר אחר. יחס המדליות בין ארצות הברית לחלקי ברית המועצות השונים כמעט לא השתנה. המדינה היחידה שספגה מהלומה קשה בספורט היא מזרח גרמניה, שאפילו ביחד עם מערב גרמניה לא מתקרבת להישגים מעידן המלחמה הקרה. אבל הספורט האוקראיני, הרומני, הפולני, הבולגרי, ההונגרי, הצ'כי, הסלובקי – ממשיך בתוך תנאים כלכליים לא קלים להוציא נבחרות אולימפיות שביחס של מדליות לאוכלוסיה מביס את מדינות מערב אירופה. ומסיבה אחת בלבד – הם אוהבים ספורט ומתאמנים קשה.
ולא רק בספורט אולימפי: נפילת החומות פתחה בפניהם הזדמנויות והם ניצלו אותם – בכדורסל מקצועני, בהוקי קרח ואפילו בענפי ספורט בהם לא הצטיינו לפני כן – בעיקר טניס. ציינתי לפני כמה ימים את העובדה הזו: 16 מ-25 הראשונות בעולם כיום נולדו במזרח אירופה של העידן הקומוניסטי.
בכלל לא כל מה שסיפרו לנו היה לגמרי מדוייק. אני זוכר שבסרטי המלחמה הקרה שהופקו בהוליווד תמיד הוצגו הנשים הסובייטיות כגבריות מאד וללא טיפת חן -לעומת הנשים היפיפיות של סוכני הCIA האמיצים. אני חייב לאמר שעוד לפני התמונות של האוהדות הרוסיות אתמול חשדתי שהתמונה פה קצת אחרת.

*

ועכשיו לכמה סיפורים של כמה גיבורי אירועי הספורט של המלחמה, ולשאלה איפה הם היום:

הנישואין של וורה צ'סלבסקה וג'וזף אולדוזיל נגמרו רע מאד מאד. צ'סלבסקה הייתה המתעמלת הגדולה של שנות הששים. היא הגנה ב-1968 על התואר שלה בקרב-רב מ-1964. היא עשתה את זה למרות שנאלצה להתאמן בסתר משום שהייתה בין החותמים על "מנשר 2000 המלים" נגד הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה. ביופי ובכריזמה שלה היא כבשה את המשחקים והפכה לסמל ההתנגדות הצ'כית. ואחד מארועי השיא של המשחקים היה המון מקסיקני מריע מחוץ לכנסיה כשצ'סלבסקה התחתנה במהלך המשחקים עם רץ ה-1500 גוז'ף אודלוזיל.

בעיקר אהבו אותם בארצות הברית, על רקע העובדה שספורטאים אמריקאים שחורים דווקא לא מחו נגד ברית המועצות אלא נגד אפליה בארצות הברית. ג'ון קרלוס וטומי סמית' נודו שנים על ידי הממסד האמריקאי. וממש כמו צ'סלבסקה מעולם לא קיבלו במשך שנים תעסוקה בתחום הספורט.

אבל נחזור לצ'סלבסקה. היא ואולדוזיל התגרשו בשנות השמונים. כמה שנים מאוחר היכה בנם המשותף מרטין אודלוזיל את האב למוות במהלך ויכוח. צ'סלבסקה אושפזה בטיפול פסיכיאטרי. הבן שוחרר בעקבות עצומה המונית אותה הוביל אמיל זאטופק.

סיפור הרבה יותר שמח הוא שאנטולי קרפוב וויקטור קורצ'נוי הם חברים. אנטולי קרפוב, השחמטאי המועדף של הממסד הקומוניסטי, הוא בכלל עכשיו אוליגרך ושווה על פי פרסומים שונים שני מיליארד דולר מגז טבעי. כמה אהבנו לשנוא אותו – בעיקר בדו קרב המונומנטלי שלו מול ויקטור קורצ'נוי, העריק הרוסי למערב. קורצ'נוי חזר מפיגור 2-5 בכדי לכפות שוויון בקרב האליפות האינסופי. מהתקשורת למדנו שהרוסים מציבים מהפנטים באולם התחרויות בכדי להפריע לקורצ'נוי וכשכל 200 רבי האמנים הרוסים, או אולי הם היו 2000, מייעצים לקארפוב בקרב נגד קורצ'נוי המסכן שהוא לבד במערכה. וקארפוב הרי מעולם לא זכה בתואר על הלוח, אלא לאחר פרישתו של בובי פישר האמריקאי האהוב (שהיום הוא דווקא מתגלה כחלאה אנטישמית נחותה).

אני זוכר את עצמי קורא בצער בעיתון על הפסדו של קורצ'נוי בקרב האחרון. 5-6 אחרי 32 משחקים. אבל כמה שמחתי לקרוא לפני כמה שבועות שקורצ'נוי בגיל 75 עדיין מדורג בין 100 הראשונים בעולם. אם אתם רוצים להתחיל אפילו להבין כמה ההישג הזה הוא בלתי נתפש קחו את הנתון הבא: השחמטאי השני הכי מבוגר בין 100 הראשונים הוא בן 53. קורצ'נוי אפילו משחק בקבוצה רוסית מקצוענית. הקבוצה הזו שייכת לאנטולי קארפוב שמשחק גם הוא בקבוצה והם חברים טובים מאד.

אולגה קורבוט – המתעמלת הסובייטית המקסימה של משחקי 1972 – הגיעה לארצות הברית שאהבה אותה כל כך. היפיפיה הקטנה הזו זכתה להערצה המונית של ילדות בכל העולם ואפילו הוקם לה מועדון מעריצות המוני בארצות הברית. אלפי ילדות, וגם ילדים, וגם חלק מהגדולים במערב, בכו כשנפלה מהמקבילים והפסידה את הזהב בקרב-רב ללודמילה טוריצ'בה ב-1972. ותמיד הזכירו לנו שטוריצ'בה בשלב מסויים הייתה בפרלמנט הסובייטי עם כל הרשעים. אז קורבוט אמנם הייתה רוסיה, וליתר דיוק מביילורוסיה, אבל היא הייתה סובייטית המחמד של המערב בתקופה בה החל פיוס מסויים בין המעצמות. קורבוט כאמור חיה כיום בארצות הברית אבל לא כל כך מסתדרת. היא נתפסה גונבת מחנויות, התבזתה באירוע ספורט שנקרא אגרוף לסלבריטאים וגם נאבקה מספר פעמים באנורקסיה.

לעומתה מאריה גורובחסקאיה מתה בשיבה טובה בתל אביב. בברית המועצות היא הייתה גיבורה עצומה. לאחר הצטיינות בשירותה כאחות במגננה המונומנטלית על לנינגרד בפני הנאצים היא חידשה את קריירת ההתעמלות שלה. ב-1952 היא הייתה האלופה האולימפית הראשונה של ברית המועצות. ב-2007 עדיין יש לה את שיא המדליות, שבעה, לאישה במשחקים אולימפיים. ב-1990 היא הגיעה לישראל עם העליה הרוסית למדינה שלא שמעה עליה. ובה נפטרה באלמוניות מוחלטת בשנת 2002.

מוחמד עלי הסכים לקבל בחזרה את המדליה שלו. הוא זרק לנהר את המדליה שלו ממשחקי 1960 בגלל שחזר לארצות הברית וגילה שבמסעדות שונות בארצות הברית הוא עדיין "ניגר". הוא הפך למתאגרף מקצועני סביר לגמרי וגם אדם משמעותי מאד בתנועת זכויות האזרח. הוא גם ביקר בהתרסה בברית המועצות ומאד הרגיז את השלטונות האמריקאים. אבל ב-1996 במשחקי אטלנטה הוא הדליק את הלפיד האולימפי והסכים לקבל שוב את המדליה שלו.

אני אנצל את הנקודה הזו לסיים. אני מקווה שפעם יהיה לי פנאי לכתוב ספר על כל הנושאים הללו. אין פה מוסר השכל גורף כי לחיים אין מוסר השכל כללי. אבל אם מוחמד עלי הסכים לקבל את המדליה אז גם כמה כדורסלנים אמריקאים יכולים לגשת ולקחת את המדליות שלהם.

דייויד בלאט
דבר אחרון על בלאט ואליפות אירופה ונבחרת ישראל (הופיע בגלובס)

48 Comments

גיל 17 בספטמבר 2007

שווה להזכיר בהקשר הזה את חצי הגמר בכדורמים בין ברה"ב להונגריה באולימפיאדת מלבורן ב1956, כמה שבועות אחרי הפלישה הרוסית להונגריה. הבריכה דיממה לא כמטאפורה והמשחק הופסק ביתרון הונגרי 4:0.

השנאה שלי לקרפוב התחילה בדו קרב המפורסם שלו נגד קספרוב שבו הממסד התייצב בבוטות לטובתו והפסיק את הקרב בטענת ששני המתמודדים "תשושים", מה שהיה בבירור לא נכון. קספרוב הכריז שהוא מוכן להמשיך לשחק אבל זה לא עזר לו (עד לקרב הבא).

אני חושב שההתנהגות של נבחרת הולנד צבועה. אם הם רצו למחות נגד המשטר, הם יכלו להחרים את המונדיאל בדיוק כמו שעשה קרויף. משום מה לא נראה לי שהם היו מוותרים על המדליה אם היו זוכים במונדיאל.

רונן דורפן 17 בספטמבר 2007

גיל – אני חושב שזה הסיפור שמספרים היום על קרויף. היו שם גם ענייני ספונסרים.
קרפוב באמת היה מסתדר לא קטן.
לגבי 1956 – זו בדיוק דוגמא. הקהל האוסטרלי זרק מטבעות על הרוסים בגלל הפלישה להונגריה. איפה רוח הספורט? שחקני כדורמים שאין להם קשר לפלישה מגיעים למשחקים ושם קהל ברברי (במדינה בה אגב עדיין סחרו בילדים אבוריג'ינים כעובדי משק בית) זורק עליהם חפצים. ובמערב הציגו את זה כמין מחאה פוליטית

לון 17 בספטמבר 2007

רונן סלח לי, אבל אני נאלץ להזכיר לחברי הבלוג שאת הפוסט הזה אתה כותב בהונגריה ויש יותר מחשד סביר שאתה נמצא תחת השפעה מהפנטת של סוכנת קג"ב יפהפיה.

עיקר הרושם הזה נובע מתיאור "החברות" בין קורצ'נוי וקרפוב.
כמוך גם אני קראתי בשקיקה את הדיווחים על הקרב ביניהם. עקבתי עם דוד שלי אחרי המהלכים בכל משחק ולא פחות מזה אחרי התרגילים הפסיכולוגיים שהרוסים עשו לקורצ'נוי. אכן, מלבד 2000 רבי האומנים שעזרו לקרפוב, הופעל צוות מהפנטים נגד קורצ'נוי. אבל בראשם עמד מכשף ידוע במיוחד, בעל כוחות על, שלצערי איני זוכר את שמו. הוא היה מומחה לפראפסיכולוגיה והיו דיווחים מהימנים על יכולת הטלפתיה שלו. אולי אפילו על יכולת הטלקינזיס שלו.
הייתי אחוז התלהבות אדירה כשקורצ'נוי עשה את הקאמבק המופלה והתאכזבתי מרות כשהפסיד מייד אח"כ. אין לי ספק שזה נבע אך ורק בגלל המכשף הרוסי.
ועכשיו אתה מנסה לומר לי שהוא חבר של קרפוב. אותו קרפוב שכפי שגיל ציין, כל הממסד הרוסי עמד מאחוריו גם נגד קספרוב. "חברים טובים מאוד" – הצחקת אותי.
ברור לגמרי שהסוכנת שמנעה ממך להזכיר את המכשף הרוסי, היא שעומדת מאחורי "החברות" הזו.

המחשה נוספת להשפעה של הסוכנת המפתה עליך נובעת מההשוואה בין המעשה של עלי לנבחרת הכדורסל האמריקאית ב-72.
עלי עשה אקט חברתי וראה במהלך השנים את אמריקה עוברת שינויים משמעותיים בנושא.
איך זה קשור לעוול ספורטיבי משווע שמעולם לא תוקן, רק הסוכנת ששולטת בך יודעת.

בנוסף, אין לי ספק שההערה שלך על מראה הנשים הרוסיות הוכנסה תחת פיתויים לא הוגנים של הסוכנת (הרי בגלל זה הם שלחו אליך דווקא את הסוכנת הכי יפה שלהם, זו שנראית כמו הסוכנות הרוסיות בסרטי ג'יימס בונד).

איציק אלפסי 17 בספטמבר 2007

הנקודה לגבי ההצלחה של הגוש המזרחי גם הרבה אחרי נפילת מסך הברזל מעניינת.

א. נדמה לי שההצלחה שלהם כיום לא בהכרח שוללת את העובדה שהספורט באותם ימים היה מכשיר לתעמולנות פוליטית אלא תוצאה של המסורת שנבנתה באותם שנים, וכבר עמדנו פה בעבר על החשיבות העצומה של מסורת בספורט.

ב. התיזה המוצגת כאן קצת סותרת את התיזה בפוסט ראש-השנה על ספורט יהודי שלפיה היעדר גורם סוציו-פוליטי ממריץ הוא הסיבה המרכזית לרדידותו של הספורט היהודי בישראל.

רונן דורפן 17 בספטמבר 2007

לון – אבל איך לעזאזל אפשר לתקן את העוול הזה? המוטיבים של ג'ונס לא ברורים עד היום. נראה לי שהם קשוקים למתיחות שהייתה אז בין פיב"א לכדורסל האמריקאי. אבל בכל הכבוד זו החלטת שיפוט. זה לא שוחד או משהו כזה. כפי שכתבתי בעבר – הייתי מתקן את ההיסטוריה רק על מקרים בהם התגלה שוחד. כי לאמריקאים היה סיכוי לנצח במשחק הזה. אם היו פותחים יתרון גדול כל הסיפור לא היה קורה. אבל, למשל, הזכיה של ארגנטינה ב-1978 היא כולה פרי של סידור התוצאה מראש.

רונן דורפן 17 בספטמבר 2007

איציק – למה זה סותר?

גע"ס 17 בספטמבר 2007

לון, אם למרות שהיא נשלחה כדי לפתות אותו הוא עדיין כותב פוסטים בבלוג, כנראה שהיא לא סוכנת כל כך טובה…

לון 17 בספטמבר 2007

רונן, אי אפשר לתקן את העוול הזה, בדיוק כפי שאי אפשר לתקן את הזכייה הבלתי נסבלת של ארגנטינה ב- 78.
סה לה וי.
היות וכך, לעולם אסור לקחת את המדליה הזו. יש כתמים שיישארו לנצח.

גברת הסלים, כנראה שמיומנויות הריגול שלך מעט החלידו.
האם שכחת את אמנות הסוכן הכפול ? את האפשרויות הנפלאות שבדיסאינפורמציה ?

רונן דורפן 17 בספטמבר 2007

לון – הבעיה שלי היא לא עם העקרון אלא עם המציאות. למתעמלת רומניה אין באמת אפשרות לסרב לקבל מדליה כמו כדורסלן אמריקאי. ויש פה עניין נוסף. מי שעשה פה את העוול לא היו הרוסים אלא המשקיף האנגלי מסיבותיו.
באולימפיאדה האחרונה הותקף המוביל הברזילאי במרתון על ידי איזה מטורף דתי. הוא התאושש וסיים שלישי – אבל מיד אמר שניצחונו של האיטלקי המנצח היה מוצדק.
האמריקאים יכולים לקחת את המדליות הללו מתוך כבוד ליריביהם שניצחו במשחק בהגינות (מצידם).

יגאל 17 בספטמבר 2007

אני חושב שבסוגיית השימוש בספורטאים ככלי תעמולה של תנועות אידאולוגיות כלכליות מייקל ג'ורדן והחבר'ה של הקפיטליזם עשו ועושים עבודה יותר טובה מאלו של הקומוניזם.

רונן דורפן 17 בספטמבר 2007

יגאל – זה נכון מאד מאד מאד. ובמקרה שלהם הנזק הוא לא איזשהו מסר קומוניסטי נבוב – אלא ממש סיוע לתאגידים הכלכליים שעושים את מעשי העוול הללו. נייקי היא רק דוגמא.

מרקפוצ'ינו 17 בספטמבר 2007

ת'אמת אני לא הכי יודע איך לגשת לפוסט הזה כי כמו שאמרת רונן אין פה שום מוסר השכל.

אומנם אני מכיר השמות קרפוב, קרצ'נוי וכמובן קספרוב אבל לא מכיר את כל הסיפורים האלה. אני מכיר אותם מהסט שחמט הראשון שקיבלתי אי פעם מסבא כשהתחלתי ללמוד שח בגיל 3 (1986).

אני רוצה להתחיל דווקא מאנקדוטה קטנה. צפו בקטע המגוחך הזה מרוקי 4 שצולם ב1985(הסרט שבו הוא נלחם באיבן דראגו):
http://www.youtube.com/watch?v=s7Kg_w-0y_w

זה מראה לכם קצת על העיוות אצל האמריקאים בצורה שהם רואים את הרוסים אבל גם את עצמם.

בשנת 2004 נחתתי בפורטלנד ארה"ב, זה היה בדיוק אחרי האולימפיאדה שבה הדרים טים קיבלו בראש משאראס. אני זוכר נסיעה ברכבת הקלה אחרי משחק של הבלייזרס שבה הקשבתי לכמה אוהדים מנתחים את ההפסד למדינה האירופאית ההיא. אמרתי להם "זה בגלל שאתם לא משחקים כמו קבוצה, ואתם לא משקיעים בהגנה". הם הסתכלו עליי באותו בוז שכנראה הסתכלו על השם של שאראס ערב אותו משחק, והמשיכו לדבר בינם לבין עצמם. מה כבר "זרים" מבינים בכדורסל.

א-ב-ל יש הבדל עצום בין דרך החשיבה של הרוסים לבין החשיבה של האמריקאים. ופה אני ינקי לחלוטין. אבא שלי אמר לי לא מזמן שבברית המועצות הוא למד שכל מערכת ניתן לשחד וכל אדם אפשר לכופף בעזרת יותר כסף.
במדינות ברית המועצות לשעבר עד היום נהוגה מדיניות של המשטרה לרמוז לך שאפשר לשחד אותם. טריק ידוע הוא להחביא שטר כסף בתעודת הזהות שלך כך שאם תעצר לבדיקה השוטר יקח את השטר ויעזוב אותך במנוחה. נראה אותכם מנסים את זה באמריקה.

הרוסים גם אהבו להציג את עצמם כחובבנים וכל ניצחון על אמריקה היה ניצחון על המקצוענים (במיוחד בהוקי). בינינו זה ממש לא היה הסיפור.

אני לא בטוח כמה ממכם זוכרים את המשחק של ישראל מול יוון ביורו הקודם והשיפוט הנוראי שהיה בו (לא שזה דבר נדיר בכדורסל האירופאי)…רק אזכיר שבכיר בהתאחדות הרוסית (אם אני לא טועה) אמר לפני המשחק משהו בסגנון "אנחנו לא יודעים אנחנו בטוחים שיוון תנצח".

עוד סיפור מהחלקה על הקרח. באולימפיאדת החורף ב2002 אירינה סלוצקיה הייתה צריכה 5 שופטים שימקמו אותה במקום הראשון אחרי התרגיל האחרון אך רק ארבעה עשו זאת (לא זוכר מאילו מדינות). סלוצקיה לפי התרגיל הייתה אמורה לסיים מקום ראשון בתחרות אך סיימה שנייה. רוסיה יצקה לה מדליית זהב מיוחד כי מבחינתה היא זכתה בזהב (מזכיר טיפה את האליפות של הפועל תל אביב בכדורסל מלפני שנתיים).

מדינות משתמשות בספורט כדרך להראות שהדרך מחשבה שלהן היא הנכונה עוד מימי האימפריה היוונית ואני לא חושב שזה ישתנה בקרוב (אני עוד זוכר את ההייפ מהמשחק של אירן -ארה"ב במונדיאל 1998). לא כל עוד אירן וסוריה ימנעו מהספורטאים שלהם להתמודד עם הציונים.

מרקפוצ'ינו 17 בספטמבר 2007

רונן רואים שלא גדלת במדינה קומוניסטית – אשריך. זה לא סתם מסר קומוניסטי נבוב – זה הרבה יותר מזה. זה לגיטימציה נוספת להמשיך להחזיק משטר אפל שבאפלים ואישור להשתמש באזרחים ככלי להעצמת השלטון מבלי להתחשב ברגשות, מחשבות ורצונות של האזרחים. אתה היית רוצה שבגיל 3-4 יאספו אותך מהגן וישלחו אותך לפנימייה רחוק מההורים רק בגלל שיש לך פוטנציאל להיות ספורטי מצליח (וכל זה בלי לשאול אותך או את ההורים?)

לא אומר שמה שנייקי עושה יותר טוב אבל בטח שלא יותר גרוע

שרון רזניק 17 בספטמבר 2007

רונן, חייב אני לציין, שגם אני במקום האמריקאים, לא רואה את עצמי לוקח את מדליות הכסף…עם כל הרצון הטוב ועם כל האנטי-בכיינות,והשנים שחלפו מאז,לא מסוגל.אם פתאום יוחלט "לחלק" את המקום הראשון ולתת גם להם מדליות זהב- מילא…

רונן דורפן 17 בספטמבר 2007

מרק – ראשית תודה, והוספתי את הוידאו לפתיח.

אני לא אוהב להשוות בין עוולות. אבל בין הדברים שהתגלו בנייקי במתפרות באינדונזיה היו אונס של עובדות כעונש וגם רצח של עובדים שניסו לארגן איגוד. אז בסולם העוולות שלי זה קצת יותר גרוע.
יש לי חבר מאד טוב, יליד מגדן, שנשלח ללמוד במוסקבה בגלל הצטיינות במתמטיקה. זה לא היה 12 שעות נסיעה מהבית – זה היה במרחק 12 אזורי זמן – בדיוק חצי עולם.

רונן דורפן 17 בספטמבר 2007

שרון – אני חוזר על מה שאמרתי ללון. מי שרימה לא היו היריבים שלהם. ויש דבר כזה שנקרא כבוד ליריב. צריך לזכור שזה היה עידן של שיפוט גרוע מאד בכדורסל. "קלקולים" בשעון היו דבר מאד תדיר

מרקפוצ'ינו 17 בספטמבר 2007

וסטלין שלח את סבתא רבא רבא שלי לסיביר רק בגלל שאמא שלו עבדה ככובסת (גם אצלה וגם אצל משפחות עמידות אחרות). ואת האנשים שהוא שלח למות מקור בסיביר ימצאו בתור מאובנים אחרי שכל הקרח ימס ואוסטרליה תתתבע. סטלין יזם את זה, הבעלים של נייקי מקסימום התעלם. בשורה התחתונה כנראה ששניהם פושעים באותה רמה ועימנואל קאנט היה שולח את שניהם לגרדום בשביל הצדק.

"צריך לזכור שזה היה עידן של שיפוט גרוע מאד בכדורסל"….העידן הזה עוד קיים ותעירו אותי כשהוא יסתיים.
ד"א גם במכללות וגם בNBA משתמשים בווידאו, מתי אירופה תצטרף?

רונן דורפן 17 בספטמבר 2007

לא מרק. הטיעון של יגאל הוא אחר לחלוטין. סטלין היה בוודאי גרוע בהרבה מהבעלים של נייקי.

אבל טייגר וודס ומייקל ג'ורדן הם גרועים בהרבה, באספקט הזה, ממתעמלת או קופצת לגובה רוסיה מסכנה שלא היה לה שום רווח מהניצול הפוליטי שלה.

מרקפוצ'ינו 17 בספטמבר 2007

צודק, חוסר תשומת לב שלי

רונן דורפן 17 בספטמבר 2007

אגב, הסרט. צריך לקנוס את מי שכתב את הסצינה הזו על רשלנות. הוא מכניס שם כל סטריאוטיפ אפשרי אבל אין שם אפילו בבושקה אחת? שערוריה

שרון רזניק 17 בספטמבר 2007

רונן, איני סותר אותך בעניין זה, לא הסובייטים רימו אלא פיב"א. ואותה פיב"א כבר כמה דורות חייבת להם מדליות זהב, לא הסובייטים.

שאלה: האם רק נייקי עוסקת בסחר עבדים שכזה או שגם חברות נוספות? (מי?)

אני בעקרון מחרים מוצרים של נייקי מאותה סיבה אך יש ברשותי חולצת נייקי של יונייטד… בעיה.
היתכן שכאוהד יונייטד מושבע ואדם מוסרי/מצפוני, נתקלת, או מישהו כאן בבלוג, באותה הדילמה?

מרקפוצ'ינו 17 בספטמבר 2007

כל חברת טקסטיל שרוצה להתחרות עם נייקי עושה פשעים קשים נגד בני אדם לפחות בשלב אחד של פיתוח מוצריה.
יותר מזה, גם הקונצרנים הגדולים שמחזיקים חברות אלכוהול ומשקאות קלים ובכלל מוצרי מזון מתאכזרים לעובדים (ואם תחקור קצת על קוקה קולה בכלל תקבל חום).
אם התחלת עם להחרים מוצרים אתה לא תצא מהפלונטר הזה.

יגאל 17 בספטמבר 2007

ואגב סוכנים חשאיים רונן, נתת לי פעם רישיון להשתמש ב"קיבינימאט" בבלוג בחגי ישראל. אז הנה אנחנו בשיא העונה, ותרשה לי להקדיש אותו בהמשך לארועי סוף השבוע למכבי חיפה על זה שגרמה לי להרגיש שוב כמו ילד בסבנטיז, ולניו יורק מטס שהצליחו להתבזות מול פילדלפיה בפעם השניה תוך שבועיים באופן יצירתי במיוחד.

לך תאמין שהישועה תבוא דווקא מהפורטי ניינרס שמצליחים לנצח כבר משחק שני ברציפות. ולא רק לנצח אלא בדרך הניינרית המסורתית! תוך נאמנות לעקרונותיו פורצי הדרך של ביל וולש, השם יקום דמו, ובחדשנות שלא היתה מאז המעבר מקסדות העור הפורטי ניינרס עושים את כל זה כשהם משחקים ללא קווטרבק!!

לון 17 בספטמבר 2007

רונן, הכדורסלנים הסובייטים שתפו פעולה עם העוול. הם יכלו להתנהג כמו ספורטאים אמיתיים ולהפסיק את השערורייה. הם בעצמם רצו לשופטים. לא מגיע להם שום כבוד.
"עידן של שיפוט גרוע" ???? "קלקולים בשעון היו דבר מאוד תדיר" ?????? רונן, תהיה רציני בבקשה.

מתעמלת רומניה יכלה בקלות לסרב לקחת מדליה. יתכן שאם היתה נוהגת כך, המשלחת והציבור היו תומכים בה. חבל שזה לא נעשה יותר.

אבל למה בכלל עוול אחד שלא תוקן מחייב שעוול אחר יקבל לגיטימציה ? מה ההיגיון ?
ולמה יש לי הרגשה שאם היה מדובר בכל אומה אחרת, לא ארה"ב, זה לא היה מפריע לך ?

ממה שאתה כותב אני מקבל תחושה שהקומוניזם היה הרבה יותר טוב מאמריקה הקפיטליסטית.
כתבת שאתה לא אוהב להשוות בין עוולות ומייד טענת שהעוולות של נייקי קצת יותר גרועות.
(אם ההשוואה בין ספורטאים, אז הספורטאים האמריקאים לא אנסו אף אינדונזית. אם ההשוואה בין הקפיטליזם שנייקי נציגתו, אז השווה לנציגי הקומוניזם – המשטרים החשוכים).
לכן, אם אתה משווה את העוולות של נייקי לעוולות המשטר הקומוניסטי, אז בבקשה השווה למחנות העבודה של סטלין. ל ע ש ר ו ת מיליוני האזרחים שנרצחו ע"י המשטר. לחיים של מ א ו ת מיליוני אנשים שנהרסו בגלל הקומוניזם.
יום יום מאות מיליוני אנשים נאנסו תחת המשטר הקומוניסטי.
מקווה שראית את הסרט "חיים של אחרים". המחשה קטנה של היום יום. לא רצח, סתם שיגרה קומוניסטית. כן, גם שם היה אונס של אישה. מכובד. עליו הפרבדה של מזרח גרמניה לא דיווח.

רונן דורפן 17 בספטמבר 2007

לון… לא הבנת לחלוטין את יגאל ואותי. אני מתכוון לכך שמייקל ג'ורדן וטייגר וודס יותר אחראים מאשר מתעמלת רוסיה שייצגה את ברית המועצות לעוולות שקשורים אליהם. כי הם יודעים על זה! הנתונים הללו הוצגו בפני הספורטאים הללו. הם גם עושים כסף מהחברות הללו. ספורטאי שמרוויח עשרות מליונים מאד מאד אחראי לחברה שרוכבת על ההצלחה שלו.
ושאלה נוספת: תזכיר לי את המקרה האחד בו ספורטאי ירד מהמגרש משום שהשופט שרק לזכותו בצורה לא הוגנת. ואתה מבקש ממני להיות רציני?
בודדתי את אמריקה משום שהיא המדינה היחידה שעשתה את המעשה הזה – לא לקבל מדליות. כלומר החליטה שזה העוול האיום ביותר בתולדות הספורט. פושקש היה שני מטר לא בנבדל. הוא עלה לקבל את מדליית הכסף ולחץ את ידו של הקפטן הגרמני. הגרמנים לקחו את המדליות שלהם ב-1966. ברזיל הופיעה למשחק על המקום השלישי ב-1978 ולקחה את מדליית הארד שלה אחרי זה.ההתנהגות האמריקאית בעניין הזה פתטית – וברור לכולם שהם לעולם לא היו עושים את זה אם ההפסד היה ליוגוסלביה, פורטו ריקו או איטליה.

עומר ח. 17 בספטמבר 2007

רונן,
נראה לי שספר פרי עטך הוא כמעט דבר הכרחי לביסוס ספרות ספורט איכותית בארץ. למרות שאני קורא בשקיקה את כל הפוסטים, הייתי מוכן להקריב ירידה קלה בתדירותם, למען ספר אשר אני בטוח שיזכה לביקוש רב. אפשר אולי בסוף כל פרק גם להשאיר מקום לתגוביות…

מרקפוצ'ינו 17 בספטמבר 2007

אני חושב שהטענה של רונן מתרכזת בעיקר בביקורת על ספורטאים כמו וודס וג'ורדן שבחרו להתעלם מהביקורת על נייקי למרות שהיו יכולים לעשות את זה בניגוד לספורטאים הרוסים שלא ממש יכלו להעביר ביקורת על המשטר כי לא רצו להעלם בתאונת דרכים מסתוריות (כמו שאנשים שמבקרים את פוטין היום נעלמים). אני לא בטוח בכלל שזה צודק לבוא אליהם בטענות אבל לפעמים זה הדבר הכי קל לעשות.

גם לתקוף את אמריקה זה קל. האמת היא כרגיל באמצע. מה שכן אני לא בטוח שהיה מוצדק לארח את האולימפיאדה הקרובה בסין

נתן העזתי 17 בספטמבר 2007

יגאל, אני דוקא חשבתי שאלכס הראה שיפור מהמשחק הקודם. הוא הצליח להחזיק דרייבים של יותר מחצי דקה… שוין. לפחות ההגנה נפלאה.

בקשר למכבי חיפה, כמה עונות של דשדוש לא יזיקו לאגו המגעיל והמוגזם שפיתחנו. אני זוכר איך בילדותי הייתי מקבל דיווח מגיסי על המחזור המדויק בו אפסו הסיכויים התיאורתיים לרדת ליגה. זה תמיד היה יום חג בשבילו. לא צריך לחזור עד שם, אבל בכל זאת, הפכנו לקבוצה שבעה וחזירית שכמה שנים של כשלון לא יזיקו לה.

לון 17 בספטמבר 2007

רונן, ההשוואה שעשית היתה זו: "הנזק הוא לא איזשהו מסר קומוניסטי נבוב – אלא ממש סיוע לתאגידים הכלכליים שעושים את מעשי העוול הללו. נייקי היא רק דוגמא".
מסר קומוניסטי נבוב לעומת מעשי העוול של נייקי.
אז זהו, שהלוואי הלוואי ומאחורי הקומוניזם היה עומד רק מסר נבוב. העולם היה נראה לגמרי אחרת.
למזלנו האידיאולוגיה של העולם החופשי והקפיטליסטי ניצחה. אבל אם המצב היה הפוך לא היינו יכולים בכלל לדון בכל זה. יש סיכוי טוב שהיינו באיזה קולחוז.

הספורטאים המצטיינים של המדינות הקומוניסטיות ידעו הרבה יותר על עוולות המשטרים מספורטאי המערב על הנעשה בתאגידים. פשוט מפני שהם חיו שם. הם גם נהנו מתנאים מיוחדים והטבות שנמנעו מרוב האוכלוסייה. קרפוב למשל הוא דוגמה מובהקת. הוא חי ברמת חיים הרבה יותר גבוהה מיתר האזרחים. והוא ידע היטב שבמאבק נגד קורצ'נוי, שערק לעולם החופשי, הוא שותף לקרב אידיאולוגי בין הקומוניזם לעולם החופשי.

לגבי הסובייטים ב- 72, יש הבדל בין לרדת מהמגרש לבין לרוץ לשופט ולבקש לשנות את ההחלטה החוקית וההוגנת. פעמיים.

ושוב, להשוות את זה לטעויות שיפוט כמו הגול בגמר של 66 לא רלוונטי כלל.

בנוגע ל- 78, השוחד הארגנטינאי לא נודע בזמן אמת. החלו שמועות אבל לא יותר מזה. בזמן המשחקים לא הוכח דבר.
ובהחלט אם היה נודע בזמן אמת, היה ראוי שברזיל לא תתייצב למשחק על המקום השלישי.
המונדיאל הזה היה נראה אחרת לגמרי אם הולנד וברזיל היו מחרימות אותו אחרי ניצחון ארגנטינה על פרו.
זה היה מחסל את הלגיטימציה של הניצחון המביש ההוא.
בדיוק כפי שראוי שיתייחסו למה שקרה ב- 72.

יגאל 17 בספטמבר 2007

נתן, יצא לי לראות את שני המשחקים של הניינרס. הגנה אכן כלבבי, אבל כללית אנחנו נראים שם בעיקר כמו פרש בלי ראש בכל מהלך התקפי.
בנוגע לחיפה, יתכן שתיאולוגית ואידאולוגית אתה צודק אבל ראשית אני אוהב לנצח, ושנית אני דווקא חושב במחילה, שאנחנו אחת מהקבוצות היותר רגועות וצנועות בהתנהלותנו הכללית ביחס לגאדמאיקיה, מאנה את נימני וקומורדים בן עמי והראל.

ד"ר א. 18 בספטמבר 2007

רונן –
עדיין לא הצלחתי לפצח את חידת היחס שלך לארה"ב. מצד אחד, יצאת לא פעם להגנתן, כמעוז של מחשבה חופשית, חופש ביטוי, חירות אמנותית וכו'.
מאידך, הנימוקים שלך מזכירים לי את משפט המפורסם של ג'ונס בהקשר זה:
The Americans have to learn how to lose, even when they think they are right.
זה נכון, באופן עקרוני, אבל נשמע רע מאד מפי הגנב עצמו.

חוץ מזה, הקונצרנים הקפיטליסטיים הגדולים עדיין רחוקים שנות אור מעוצמת הרשע וכמות הנזק שגרמו המשטרים הקומוניסטיים. אם לא נעצור אותם עכשיו, הם בהחלט יכולים לתת תחרות הוגנת, אבל אפילו בלי הפרעה זה יקח להם עוד זמן רב.

רונן דורפן 18 בספטמבר 2007

לדוקטור א'. לגבי היחס שלי לאמריקה. אין לי "יחס לאמריקה". יש במדינה הזו דברים נפלאים כמו חופש היצירה והדת ורוח ההמצאה. ויש גם את עצימת העיניים ממה שעושים תאגידים אמריקאים או את הדרך שבה מתנהלת המלחמה בעיראק. לא ניחנתי ביכולת ההפשטה הנפלאה שיש לאנשים שמסוגלים להגדיר את היחס שלהם לאמריקה בשתי שורות.

אחד הדברים שאני הכי אוהב באמריקה זה הספורט. והעובדה כי אחרי משחק ספורט חשוב שהוכרע בשערוריית שיפוט, ואולי על הדרך הייתה גם איזשהי קטטה, תראה את כל הספורטאים לוחצים ידיים. והסיפור הזה במינכן הוא כולו סיפור של מלחמה קרה. ההאדרה של השערוריה והסירוב לקבל את המדליות נובעות רק מהעובדה שמהצד השני עמדה נבחרת ברית המועצות. אנחנו רואים כל שנה טעויות שיפוט בספורט האמריקאי ואת התגובה המכובדת אחריהן. וחבל מאד שהם לא יכולים לכבד כדורסלנים שממש כמוהם התכוננו למשחקים בעבודה קשה.

לון – אם אתה חושב שספורטאי של ברית המועצות היה בעמדת השפעה כמו טייגר וודס או מייקל ג'ורדן משום שהוא קיבל דאצ'ה, מכונית וולגה וחופשה בחו"ל אחרי טורניר בינלאומי – אז אתה טועה. ג'ורדן יכול להשפיע על ההתנהגות של נייק טיפה יותר מאשר מאריה גורובחבאייה הייתה יכולה להשפיע על ההתנהגות של סטלין או גומלסקי על ההתנהגות של ברז'נייב. להגיד שהם חיו שם זה קצת להתעלם מהגודל של המדינה הזו. לאריסה לאטינינה או ואלרי בורזוב חיו כמה ימי נסיעה ברכבת מהגולאג הקרוב.
לערוק למערב ולהכריז על מלחמת אידיאולוגיות בין המזרח למערב זה פתרון ערכי נפלא. אבל לחלק מהספורטאים היו גם משפחות וילדים שבא להם לראות אותם מזמן לזמן.

זה דומה לטעות של 66 ולא לשוחד של 1978 גם אם זה חמור יותר. כי זו החלטת שיפוט ולא שוחד.

ספורטאים, גם באמריקה, מנסים להשפיע על שיפוט. שופטים עוברים הכשרה ויש להם הוראות איך להתעלם מכך. פרגוסון ומוריניו עושים זאת בכל מסיבת עיתונאים. רוי קין התלונן על כל כרטיס צהוב ורונאלדו רוצה פנדל בכל פעם שנוגעים בו ברחבה. אני יגיד לך משהו על השחקנים הרוסים – אם לא היו מתלוננים על השעון היו טוענים לעבירה של האמריקאים ומבקשים זריקות עונשין. ככה זה בספורט. האשמה היא כולה של השיפוט. אני משער שעוד לא מצאת את הדוגמא של הספורטאי שביקש לבטל שריקה לא מוצדקת לזכותו.

מרקפוצ'ינו 18 בספטמבר 2007

רונן, 2 מקרים:

1) משחק כדורגל בין אירן לדנמרק ב2003 בטורניר קרלסברג. שחקן אירני מרים את הכדור ביד ברחבה אחרי שחשב שהשופט שרק למחצית (השריקה הגיעה מהיציע). שחקן דנמרק מתייעץ עם המאמן ומעיף את הכדור לקיבינימאט. איראן מנצחת 1:0. השחקן הדני זוכה בפרס השחקן הספורטיבי.

2) ולדימיר סמסונוב אחד מגדולי שחקני הטניס שולחן משתתף בטורניר בארה"ב ( בUS OPEN). במצב של 8:7 השופט מעניק לו נקודה נוספת אחרי ראלי אדיר אך סמסונוב מבקש ממנו להעביר אותה ליריב (ווסיק). השופט מתעלם וסמסונוב מבקש שוב. ווסיק מצידו מסמן שהתוצאה נכונה 9:7 על הלוח היא הנכונה. סמסונוב ניגש ומסביר גם לשופט וגם לווסיק שהוא נגע פעמיים בכדור (אף אחד באולם לא שם לב).

יש צדיקים בסדום

לון 18 בספטמבר 2007

רונן, אני בהחלט מסכים שלג'ורדן ווודס יש יותר השפעה על נייקי מאשר לספורטאים הסובייטים היתה על המשטר שלהם.
אבל בין לערוק לבין לשתף פעולה באופן מוחלט עם המשטר יש סקאלה רחבה מאוד שלא השתמשו בה.
וכאמור, הם ייצגו טבח המוני ושלילת חופש של עמים רבים.

ב- 72 מזכ"ל פיב"א התערב, איך זה קשור לשיפוט ?

מרק נתן שתי דוגמאות, לבקשתך אני מוסיף:

רוג'ר פדרר כמה פעמים בקריירה העביר נקודה שנפסקה לטובתו אל היריב. זה קרה גם באליפות ארה"ב האחרונה במשחק נגד איסנר. לכן לפני ההוק-איי, היו מקבלים את פסיקתו אם היה אומר שהכדור היה בחוץ.

והיה גם את השחקן האנגלי שהודה שלא היה פנדל, לא מצליח להיזכר מי זה היה, אתה ודאי תזכור (נדמה לי שאואן, אבל אני לא בטוח).

לאור הידע הגדול שלך פי כמה משלי בספורט, אין לי ספק שתוכל להוסיף עוד כמה וכמה דוגמאות.

אבל מהסובייטים לא ביקשתי שיהיו צדיקים כמו בתגובות הללו, אלא רק שלא יהיו נאלחים ששודדים ניצחון בכח. כל מה שנדרש מהם זה לקבל את ההפסד ולהבין שזה ממש לא שייך למשחק ונוגד כל הגינות להיעזר במזכ"ל פיב"א.

מרקפוצ'ינו 18 בספטמבר 2007

השחקן שהודה שהיה פנדל היה רובי פאולר מליברפול מול ארסנל. הוא החמיץ את הפנדל אבל עד היום לא בטוחים אם בכוונה או לא

מרקפוצ'ינו 18 בספטמבר 2007

התכוונתי שלא היה פנדל כמובן

אנונימי 18 בספטמבר 2007

דה רוסי הבקיע שנה שעברה ואחכ אמר לשופט שזה היה עם היד נראה לי…

אורי 18 בספטמבר 2007

לא צריך להוסיף דוגמאות דמיוניות לממשיות.
אין צל של הוכחה שהשער שהבקיע פושקש ופסל לינג בגמר 1954 לא הובקע ממצב נבדל.אנחנו נסחפנו לזה כי לא רצינו שגרמניה השנואה תזכה, כאילו שפריץ ולטר וחבריו היו קלגסי מלחמה.

רונן דורפן 18 בספטמבר 2007

לון – הסובייטים היו כו כל ספורטאי שמתלונן ודורש פנדלים שלא היו ולא נבראו. לולא וויליאם ג'ונס בכלל לא היית יודע על ההתנהגות שלהם.

אני יכול להבין בסערת הרגע את סירובם לקבל מדליות. הסירוב שלהם היום, על רקע מה שידוע על גומלסקי ואלכסנדר בלוב, ושיפור היחסים בין המדינות, והעובדה שמותר מקצוענות באולימפיאדה, והעובדה שהרבה מהם התעשרו בכדורסל מקצועני, ושוויליאם ג'ונס מת, ושהם זוכים בהמון מדליות – הוא קצת פתטי.

לון 18 בספטמבר 2007

בעיניי יש הבדל עצום בין לדרוש פנדל שספק אם היה, לבין נכונות לתת לגורם חיצוני להתערב. בעיניי זה הבדל עקרוני, יכול להיות שאנחנו חלוקים בעניין הזה.
לולא וויליאם ג'ונס כל העניין לא היה מתרחש. הם היו יוצאים מנוצחים כפי שהצדק דרש.
בהקבלה, לולא ממשלת ארגנטינה שיחדה את ממשלת פרו לא הייתי יודע על הגורם לתבוסה של פרו. יכול להיות שבכלל לא היה הפסד וברזיל היתה פוגשת את הולנד בגמר.

מצטער, ממש לא ברור לי מה הקשר למה שידוע היום על בלוב וגומלסקי. היום ידועים עוד כל מיני דברים שלא היו ידועים פעם. למשל, עד כמה הסובייטים היו מקצוענים והפרו בבוטות את הכלל של אותם ימים שרק חובבנים משתתפים באולימפיאדה.

בעיניי ההתעקשות בעניין למרות השיפור ביחסים בין המדינות, מוכיחה שאכן מדובר בזעם על העניין הספורטיבי, ללא קשר למאבק הבין גושי.

השחקנים הרוסים קיבלו הרבה הטבות כלכליות בזכות "הניצחון" על האמריקאים, בזמן שהאמריקאים חזרו לקולג'. העובדה שחלק מהאמריקאים הפכו למקצוענים לא תמחוק לעד את "ההפסד" לרוסים. לנצח הם יחיו בתחושת עלבון והחמצה. אין שום סכום בעולם שיכול לשנות את זה.
לפי הגישה הזו, העובדה שקורבנות של פשעים ומעשים שפלים הצליחו אח"כ בחיים, מבטלת את המעשים הנוראים שעשו להם.

האם העובדה שוויליאם ג'ונס מת מוחקת את העוול ? לפי אותו היגיון אפשר למחוק המון פשעים מפני שמי שעשה אותם מת….

סליחה, איך קשורות המדליות האחרות לעניין ? לפי הגישה הזו, האמריקאים בכלל יכולים לוותר על כמה מדליות מפני שממילא יש להם המון. וזה באמת יהיה הרבה יותר הוגן אם יחלקו כמה מדליות למדינות שאין להן בכלל או יש להן מעט…

השחקנים שלא קיבלו את מדליית הזהב באותו יום, לא יקבלו אף פעם תיקון לעוול הכבד שנעשה להם. הם השקיעו את מיטב ומירב המאמצים, האימונים וההכנות ובסוף שדדו אותם באופן מכוער. אם זה פתטי, אז כל תחרות ספורט היא פתטית.

רונן דורפן 18 בספטמבר 2007

לון – תודה! אני מרגיש שוב צעיר, ברז'נייב יושב בקרמלין והעולם מחולק יפה בין שחור ולבן. סליחה – אדום ולבן. אני מאד מקווה שלא אראה את מיקי תומס בהרכב מנצ'סטר יונייטד בשבת.

תחרות ספורט היא לא פתטית, אבל גם לא מלחמה. אחד הדברים שמאפיינים אותה הוא שבסיומה לוחצים ידיים. ואם יש סערת רגשות מחכים כמה שנים ואז לוחצים ידיים.

האמריקאים, שהם תדיר מהנהנים הגדולים בשערוריות שיפוט והעלמת שערוריות סמים אולימפיות.

האמריקאים עשו את המחאה שלהם. וויליאם ג'ונס ידוע כגדול המנוולים אי פעם בתולדות הספורט. עכשיו תפגינו קצת נימוס כלפי התנועה האולימפית וקחו את המדליות שלכם.

זה אחד המקרים הגרועים בהיסטוריה של הספורט ולא היחיד. ואני חוזר לעניין יוטה: מה שעשו בסולט לייק סיטי (גם אם השאירו מדליית זהב אחת אצל הרוסים – הרי נטלו ממנה את הלגיטימיות שלה) זה לא פחות בוטה. במינכן לפחות הטריחו את אלכסנדר בלוב לקלוע לבסוף סל ניצחון מפוקפק.
ביוטה לא היה צורך בזה: הקהל רוצה מדליה, הקהל מקבל. זה פשוט היה שימוש בכוח.

רונן דורפן 18 בספטמבר 2007

אבל לון… אני מציע כאן פשרה!
שארצות הברית תיקח את המדליות – משום שהיא מכירה בכך שהחיים מורכבים וגם היא רימתה לא פעם.

הכדורסלנים כיחידים יכולים לקחת את המדליות או להשאיר אותם בועד האולימפי האמריקאי.

גיל 18 בספטמבר 2007

הבעייה רונן היא שהרוסים עד היום בטוחים שהם זכו בצדק בזהב ולא הייתה כאן שום בעייה. אני זוכר ראיונות איתם מלפני כמה שנים שהם לא מבינים על מה המהומה. אם הרוסים יכירו בזה שהניצחון שלהם הושג בדרכים לא כשרות, האמריקאים יכולים לקחת את המדליות שלהם. אחרת, זו סתם מתן גושפנקא לעוול ספורטיבי ואני יכול להבין אותם.

רונן דורפן 18 בספטמבר 2007

גיל – אני חושב שהחשיבה הרוסית נובעת מזה שמזכ"ל פיב"א הנאלח באמת עשה את הכל ביוזמתו. הם לא נתנו לו כסף ולא סוכנת ק.ג.ב יפיפיה. הטיעונים של לון לגבי הספורטאים הרוסים הם טיפ טיפה אוטופים.

ואם הגישה האמריקאית היא רק הצדק –  למה הם מגוננים בחירוף נפש על המדליה ההיא בהתעמלות? למקרה שאינך מכיר את הסיפור – הייתה פשוט טעות אריתמטית בחיבור הציונים והאמריקאים טענו שזמן הערעור חלף ושזה "כמו שריקה גרועה בפוטבול". הבעיה במינכן היא שזו שריקה ממש גרועה בפוטבול – אבל עדיין אין בסיס חוקי לשנות את התוצאה משום שלא הייתה שחיתות ועקרון סופיות התוצאה חל פה.

גיל 18 בספטמבר 2007

אני חושב שבכל זאת יש הבדל. יש הבדל בין טעות אנוש שגורמת לניקוד שגוי, לבין ניסיון מכוון להטות את התוצאה (גם אם לרוסים לא היה יד בזה). בסופו של דבר אני לא מתייחס ברצינות לתחרויות כמו התעמלות והחלקה על הקרח ובעיניי הן יותר בגדר קרקס מאשר ספורט.

בכל מקרה, בעיניי זה רק אנושי שאנשים מגינים על מה שיש להם בשני המקרים. באותה מידה אפשר לשאול למה הרוסים לא נוהגים בנדיבות לב בנוגע לכדורסל. אי אפשר לצפות מאנשים להתנהג באצילות. אם זה מגיע אז זה באמת מכובד. אני בהחלט חושב שהאם יכל לצאת גדול אם היה מוותר על הזהב שלו, אבל יש משהו מאוד אנושי בהתעקשות שלו.

רונן דורפן 18 בספטמבר 2007

גיל, אני משער שברור לך שבתרבויות מסוימות החלקה אמנותית והתעמלות הם הדבר הכי חשוב וכדורסל די אזוטרי. בודאי כדורסל אולימפי שהוא לא פסגת הכדורסל בעוד בענפים הללו האולימפיאדה היא הפסגה.

השאלה מה עבר במוחו של ג'ונס. הרי לא יכול היה לדעת שיהיה משחק צמוד.

אגב, משהו שכדאי שתדעו לגבי התנועה האולימפית האמריקאית:
בעבר עבדתי בפרוייקט עבור התנועה האולימפית וערכתי עבורם כותרי סי די רום אנציקלופדים של ההיסטוריה האולימפית. הטקסטים, שנכתבו על ידי היסטוריונים, הועברו לכל תנועה אולימפית רלוונטית לבדיקה (למשל -אם נכתב על מתעמל יפני זה הועבר ליפנים).

היחידים שצנזרו תכנים היו האמריקאים וברמה מגוחכת. שתי דוגמאות:
1. הם סירבו שייכתב שהם החרימו את משחקי מוסקבה והסכימו רק לניסוח "בחרו לא להשתתף".
2. הם סירבו שיכלל סיפורם של מרטי גליקמן וסם סטולר – שני האצנים היהודים שהוצאו מנבחרת השליחים בברלין.

לון 18 בספטמבר 2007

רונן, יש תחומים שבהם אין יחסיות ואכן יש בהם שחור- לבן. בדיוק כמו שאני לא מוכן לקבל רצח "על כבוד המשפחה" ולהתחשב במנטליות השבטית, כך אני לא מוכן לקבל מעשה נבלה שאין בינו לבין ספורט מאום. בנושא הזה פוסט מודרניזם אאוט, מודרניזם אין.

ההבדל המובהק בינינו שאתה מתייחס כל הזמן למה שקרה שם כמו משחק שהיו בו טעויות שיפוט.
לדעתי מרגע שהתערב בו מזכ"ל פיב"א, זו הפסיקה להיות תחרות ספורט והפכה לשוד.
בתחרות ספורט לוחצים ידיים בסוף. בשוד מעמידים לדין את השודד ואת מי שסייעו לו.
מצטער, לא שמעתי על שוד שבסיומו הנשדד לחץ ידיים לשודד.

זה לא עניין של מחאה. היות ובספרי ההיסטורי בריה"מ נשארת כאלופה, צריך שיישאר בספרי ההיסטוריה שארה"ב מעולם לא הכירה ב"הפסד".
מה הקשר לנימוס כלפי התנועה האולימפית ? מה דעתך שנאנסת תוותר לאנס על הרישום הפלילי שלו מטעמי נימוס ?
(ולמה בכלל להפגין נימוס כלפי התנועה האולימפית שאפשרה לא רק את השערורייה הזו, אלא גם המון שערוריות אחרות ?)

נו, אז היו עוד מעשי עוולה. אז בגלל זה צריך למחוק את העוול הזה ? אני באמת לא מצליח אפילו להתקרב להבנת הטיעון הזה.

כפי שכתבתי, יש נושאים שאין בהם פשרות.
העובדה שהחיים מורכבים וגם האמריקאים אינם טלית שכולה תכלת, פשוט לא קשורה לעניין.
הכדורסלנים שהשתתפו באותו משחק לא עשו עוול לאף אחד. אתה רוצה להעניש אותם על דברים שבני עמם עשו ?
לצערי, ברוח הדברים הזו ומאותו היגיון, היהודים שחיים עכשיו מואשמים ברצח ישו ע"י אנטישמים ברחבי העולם.

את העוול הזה אסור לשכוח ואסור לוותר בעניין.

מוציא דברים מהקשרם 18 בספטמבר 2007

הפוסט הזכיר לי את המשחק בין צרפת לכוויית ב-1982 (המונדיאל בספרד). זוכרים?

http://www.248am.com/mark/interesting/kuwait-vs-france-1982-world-cup/

השופט הודח כמובן.

Comments closed