הבלוג מהרהר בסיכויי הקאבס, אבל שוב נזכר בבארטמן המסכן

אולי אתם רגילים שתחת הנושא "דם" אני כותב קטעים על מנצ'סטר יונייטד אבל הפעם אני אכתוב על השיקגו קאבס. הקאבס מובילים כרגע בשלושה משחקים על מילווקי בדרך לאליפות מחוז הסנטרל של הנשיונל ליג ונשארו רק שישה משחקים לסיום. הקאבס גם בתנופה וניצחו 10 מ-12 המשחקים האחרונים בעוד מילווקי דועכת. ולקאבס יש עד הסיום שתי סדרות מול קבוצות שכבר גמרו את העונה – פלורידה וסינסינטי, ומילווקי מסיימת בארבעה משחקים מסובכים מול סן דיאגו, שנמצאת במאבק פלייאוף צמוד מאד. כך שהסיכויים הם כנראה מין פיפטי-פיפטי. אבל מה שמוזר הוא שפתאום יש רוח חיובית סביב הקאבס. פתאום מדברים על אפשרות אפוקליפטית שאיי-רוד הגדול בכבודו ובעצמו יבוא לקבוצה, וגם המועמדת המובילה לנשיאות – גברת קלינטון – היא מהאוהדים המושבעים של הקבוצה.

ציפיה של שנים לאליפות, תתפלאו, היא דבר די מוכר לי. נולדתי ביוני 1968, קצת יותר מחודש לאחר שמנצ'סטר יונייטד זכתה בגביע אירופה לאלופות ובפעם הבאה בה שיונייטד זכתה באליפות אנגליה הייתי בן 25 כמעט. אבל זה לא כל כך הרבה שנים. כי אם הקאבס לא יקחו את עצמם בידיים ויזכו באליפות השנה הם יחגגו בשנה הבאה מאה שנים ללא אליפות. אבל כפי שאומר ביטוי יפה, שנשמע יותר קולח באנגלית מאשר עברית –

So we had a bad century, it doesn’t mean we are a bad team
– זה שהייתה לנו מאה גרועה לא אומר שאנחנו גרועה!

לפני כמה שבועות ישבתי לשתות עם חבר בפלורנטין והוא אמר שהוא מתעתד לכתוב ספר על למה אנשים אוהדים קבוצות מסויימות. וזה הזכיר לי למה אני אוהד של הקאבס. זה לא קרה לפני המון שנים – זה היה בסך הכל ב-1997. 1997 הייתה שנה מצויינת לקבוצות שלי. יונייטד הגנה על האליפות והניו יורק ניקס נראו פנטסטי. הם השתחררו סוף סוף מכבלי פט ריילי והחלו לשחק כדורסל מאד אינטילגנטי בהנהגת ג'ף ואן גנדי. אני מבטיח לכם שהם היו יותר טובים ב-1997 מאשר היו בשתי עונות הגמר שלהם ב-1994 וב-1999. ובמצב של 1-3 לטובתם בסדרה עם מיאמי החלטתי לסוע לסדרת גמר המזרח מול שיקגו במה שיהיה הגמר האמיתי. וכבר הזמנתי את הטיסה, וטיסת הפנים ואת המלון בשיקגו לשני המשחקים הראשונים. כשעיתון העיר משתתף במימון בצורה נכבדת יחסית.

ואז טסתי והגעתי לניו יורק מוקדם בבוקר, ופקיד ההגירה שאל אותי מה מעשי בארצות הברית ואמרתי לו בחיוך שבאתי לראות את הניקס נגד שיקגו. הוא ענה לי "שאולי אצטרך לחכות קצת" ולא כל כך הבנתי. אח שלי אסף אותי משדה התעופה והסביר לי יפה יפה למה התכוון אותו פקיד. הניקס השתתפו בקטטה במהלך ההפסד במשחק החמישי. חמישה או שישה שחקנים עזבו את הספסל במהלך המכות. ובגלל שחייבים לרשום שמונה בפלייאוף ההרחקה תהיה בשלבים. וכך יהיו חסרים להם הרבה שחקנים גם במשחק השישי וגם בשביעי. ובגלל שההרחקה תהיה בסדר אלפבתי יואינג לא ישחק במשחק הבית דווקא.

אני לא אלאה אתכם בשני ההפסדים הללו, כי זה לא הנושא, אני רק זוכר שבאחד הימים הבאים התקשר אלי הבוס שלי לשאול מה אני חושב על מה שקרה, והתחלתי ללהג על הטפשות של החוקים והטפשות של הניקס וחוסר המזל שלי. ואז הוא אמר לי "לא. אני מתכוון מה אתה חושב על זה שקנטונה פרש?".

בכל אופן טיסה ומלון כבר היו לי והמשכתי כעבור כמה ימים לשיקגו לגמר המזרח של שיקגו מול מיאמי. שני משחקים בהם שיקגו לא שיחקה טוב, אבל אפשרה 6 סלי שדה במחצית השניה של המשחק הראשון, ואחרי שהעיתונות אמרה שפיפן ורודמן כל כך גדולים, הם חזרו למשחק השני והפעם אפשרו רק חמישה סלי שדה לאחר המחצית. העיתונאים ביונייטד-סנטר יושבים מאד גבוה. ולראות את פיפן שומר מנקודת תצפית גבוהה הייתה חוויה ספורטיבית מדהימה. אלוף ספורט בשיא הדומיננטיות שלו.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

באחר הצהריים שבין שני המשחקים הלכתי לצפות בשיקגו קאבס שהיו ההיפך המוחלט של השיקגו בולס. מכיוון שהייתה טלוויזיה ליד המקום שבו ישבתי יכולתי לשמוע את הארי קארי, הפרשן האגדי של הקבוצה מתחיל את השידור במלים המקסימות: "ברוכים הבאים לריגלי פילד, מבצרה של הקבוצה ה-14 בעוצמתה בנשיונל-ליג". בנשיונל-ליג היו אז רק 14 קבוצות. זה היה עדיין רק חודש מאי אבל סיכויים לעונה סבירה חלפו מזמן, ושישה חודשים של סבל ציפו לאוהדים. אבל באחר צהריים של יום עבודה הגיעו בכל זאת 25 אלף צופים וגם הגגות שמסביב היו מלאים.

וזה היה "יום בתי הספר". הקאבס הזמינו אולי עשרה בתי ספר יסודיים לא רק לצפות במשחק, אלא ממש לצעוד לתוך האיצטדיון עם תזמורות הצעידה שלהם. והבית ספר האחרון לצעוד היה בית ספר מגארי, אינדיאנה, עם מתופף שמן כמו דוב בראש החבורה. ואחרי שהקיפו את המגרש באו והתיישבו ממש על ידי, מאחרי בסיס הבית. ואז הם הוציאו ציורים שציירו כנראה כל השבוע ותלו אותם על הגדר לכבוד סמי סוסה. סוסה, שעתיד שנה אחר כך לחבוט 66 הום ראנס, בתחרות על השיא מול מרק מגוויאר, מאד שמח. הוא בא וחתם לילדים ואת הכדור הראשון לכוונו העיף לרחוב הסמוך. והקאבס ניצחו 0-7 את הפיליז.

היו עוד שני קטעים נפלאים במשחק. ראשית, על פי המקובל יצא הארי קארי למרפסת תא השידור והוביל את הקהל בTake me out to the ball park (שזה תראו בוידאו). ושנית היה מין ארוע שעל לוח התוצאות עשות תחרות בין ציור של תרנגול לציור של חזיר. והחיות התקדמו על פי תשואות הקהל. ואם התרנגול מנצח, כנפי עוף הם בהנחה של 50% בשלושת האינינגס האחרונים. ואם החזיר מנצח דווקא הבירה תהיה בהנחה. אז המבוגרים עודדו את החזיר, אבל אז הבית ספר הזה מגארי שבאינדיאנה קלט שצריך לעודד את הצ'יקן. והשמן קם עם התוף הגדול והחל לחבוט בו בטרוף. והילדים צרחו צ'יקן והיכו במצילתיים. חוץ מאותו לילה בברצלונה אני לא ראיתי שמחה יותר גדולה באיצטדיון ספורט מאשר כשהתרנגול חצה ראשון את קו הסיום.

וכך הפכתי אוהד קאבס למרות שהייתי מודע להיסטוריה העגומה שלהם. ולמרות שלא עברתי את כל מאה שנות הייסורים עברתי חוויה מכוננת אחת. ב-2003 עברתי לגור באנגליה. וביום שבאו להתקין את הכבלים הציעו לי את חבילת שידורי הספורט הצפון אמריקאית. והם רצו על זה 15 פאונד לחודש ואני אמרתי להם שזו חוצפה. אבל אז הגיעה סדרת הסבוב הראשון מול אטלנטה. וקרי ווד הנפלא ניצח את מייק המפטון במשחק החמישי ולרגע היה נדמה שהוא באמת ימשיך את השושלת הטקסנית של נולן ריאן ורוג'ר קלמנס. הקאבס ניצחו את הברייבס 2-3 בסדרה וזה היה הניצחון הראשון שלהם בסדרת פלייאוף מאז 1908. את המשחק הזה ראיתי בפאב בארל'ס קורט. אבל עדיין לא התפתתי לאותו מנוי לרשת הצפון אמריקאית. אבל כשהקאבס הוביל 1-3, כשמשחקים 6 ו-7 נועדו לריגלי פילד, כששני האייסים של הקאבס מרק פריור וקרי ווד מיועדים לזרוק, התקשרתי וקניתי את המנוי לשנה. למרות שבחבילה לא היו משחקים מהNBA או מהפלייאוף של הפוטבול.

בקיצור ראיתי בשידור ישיר את ההפסדים במשחק החמישי והשביעי, אבל ראיתי גם את בארטמן.

למי שלא מכיר את הסיפור: סטיב בארטמן היה אוהד שיקגו מנעוריו, ואפילו מאמן ילדים בעיירת מגוריו, שכמו כולם צפה בעיניים מזוגגות במשחק השישי איך הקאבס מגיעים למרחק של חמש פסילות מהוורלד סיריז. הפיצ'ר הטוב ביותר של שיקגו מרק פריור, שלט במשחק, איפשר רק שלוש חבטות, והקאבס הובילו 0-3. היה שחקן אחד פסול ושחקן של פלורידה על הבסיס באינינג השמיני. זה היה יום השנה ה-95 לאותה אליפות של 1908 וכמה מהאוהדים היותר חסרי סבלנות באמת חשבו שהגיע הזמן לחזור לסדרת הגמר. הקאבס לא היו אפילו בגמר מאז 1945.

בשלב הזה לואיס קסטיו (אני משתמש בהיגוי הספרדי) מפלורידה חבט כדור גרוע באוויר ומוזס אלו רץ בכדי לתפוס אותו לפסילה שניה. זה היה ליד המושב של ברטמן. ברטמן הושיט את היד וגרם לכדור ליפול ממש לפני שאלו עמד לתפוס אותו. וכך נמנעה הפסילה. הקהל החל לזרוק דברים על ברטמן והוא הוצא מהאצטדיון בלווי מאבטחים. המשחק הופסק לשש דקות. כמובן שקבוצה עם בטחון עצמי מתגברת על תקלה כזו. אבל לא קבוצה שמחכה 95 שנים לאליפות. מרק פריור התפרק ואחריו הקאבס כולם. ספגו שמונה נקודות באינינג וחצי שנותרו. קבוצה נורמלית מתאוששת ושואבת עידוד מכך שמשחק שבע הוא בבית וקרי ווד הוא הזורק. אבל הקאבס התפרקו שוב והפסידו 6-9.

הרבה אנשים חושבים שאהדת ספורט בארצות הברית היא סטרילית. שמו של ברטמן ומקום העסק שלו פורסמו על ידי השיקגו סאן-טיימס. המושל האשים אותו בהפסד. הקאבס מצידם פרסמו הודעה כי ברטמן לא אשם בהפסד בכדי לנסות להגן עליו – ללא הואיל. בעיר נמכרו חולצות עם כתובות שדורשות את ראשו של ברטמן. ברטמן סירב להתראיין למרות סכומים גדולים שהוצאו לו. אבל מישהו אחר התחזה לברטמן ונתן ראיון מפוברק לאי.אס.פי.אן. עורך דין שישב סמוך לו ליקט את הכדור ו-113 אלף דולר במכירה פומבית. רוכשי הכדור פוצצו אותו בטקס מיוחד.

לפני כמה שנים קראתי כתבה בESPN. כתב העיתון, אוהד קאבס, הלך לחפש את בארטמן ולהתנצל בפניו. הוא פגש אדם שעדיין חרד במידה רבה מהסביבה. שכניו וקרוביו מגינים עליו בחרוף נפש מכל מיני פסיכופטים שעדיין מאיימים עליו. אבל למה אני כותב על זה – את הכתבה תוכלו לקרוא פה.

אני בוודאי לא אוהד קאבס כזה גדול, סתם קורא על המשחקים בבוקר ובעונות של 90 הפסדים לא טורח להעסיק את עצמי בכל משחק. כך שבאמת שלא חוויתי את כל סבל השנים הארוכות. אני אהיה אפיקורס ואומר האמת – שגם אוהדי הקאבס לא סבלו כל כך. להבדיל מבוסטון שהיו לה הרבה קבוצות גדולות שהפסידו הפסדים שוברי לב, הקאבס פשוט היו תמיד גרועים.

אבל מאז אותו לילה ב-2003 האליפות הזו הפכה דוחקת. בכל פעם שעונת הפלייאוף מתקרבת אני חושב על בארטמן המסכן. על פי וויקיפדיה הוא יליד 1977. היש אוהד ספורט שעבר טראומה אכזרית מזו? האם, על פי קצב האליפויות הנוכחי, הוא נידון לחיות חיים שלמים עם האשמה?

wanted-cubs.jpg

תהיה ועדת חקירה
סם אליאס (Dutch Sam)

33 Comments

גע"ס 25 בספטמבר 2007

ששת המשחקים האחרונים האלה במייג'ור ליג מדירים שינה מעיניי. גם במובן הכי מילולי של זה – כי אצפה בהם וארבעה מהם מתחילים ב-1:00 שעון ישראל (ותודה למשרד הפנים על שעון החורף המוקדם), וגם כי לראשונה אני מבינה למה התכוון זה שסיפר לי שלמטס יש כשרון מרהיב להרוס לעצמם ברגעי האמת.

מי ייתן וקבוצותינו יפגשו בפלייאוף.

יגאל 25 בספטמבר 2007

מי יתן וקבוצותינו יגיעו לפלייאוף.

לון 25 בספטמבר 2007

רונן, יופי של פוסט. מאוד נהניתי.

מגיעה לך תודה מיוחדת על הציטוט של הארי קארי : "ברוכים הבאים לריגלי פילד, מבצרה של הקבוצה ה-14 בעוצמתה בנשיונל-ליג“
אני חובב ציטוטים שמשקפים ראייה חיובית של החיים גם כשמאוד קשה וזו פשוט דוגמה נפלאה.

וגם כמובן על הציטוט השני שמשקף מחשבה דומה: So we had a bad century, it doesn’t mean we are a bad team!. נהדר.

איזה יופי של חיבור ילדים לאהדת קבוצה. אני בטוח שהילד עם התוף יזכור להרבה שנים (ואולי תמיד) את אותו משחק.
לא פלא שהאיצטדיון מלא גם אצל קבוצה כל כך לא מצליחה.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 25 בספטמבר 2007

אני מקווה שבפעם הבאה שקבוצה מובילה 3:1 לא תעשה שום דבר נמהר (3 סטרייקים ואתה בחוץ).

האמת שאם כמה שאנחנו מהללים את תרבות הספורט האמריקאית, האוהדים שלהם אכזריים הכי הרבה. איזה התעללויות עברו ביל באקנר וסקוט נורווד שפיספס לבאפלו סופרבול. האירועים הללו הרסו את הקריירה שלהם מכאן ואילך והכתימו את המורשת שלהם שלא בצדק. הגדילו לעשות אוהדי בוסטון שפירסמו שהם סוף סוף סולחים לבאקנר אחרי האליפות שלהם, בעוד שהם אלו שצריכים לבקש סליחה.

בכל אופן, הפלייאוף בבייסבול זה הדבר הכי לא צפוי ואם קבוצה כמו הקארדינלס זכו שנה שעברה, הכל אפשרי. לקאבס יש מאמן מצוין בדמות לו פינלה, אבל השאלה המרכזית תהיה אם זה באמת כדאי? נניח שהם יקחו את הוורד סיריס, הם הרי יאבדו הרבה מהחביבות שלהם. תראה מה קרה לבוסטון מאז הזכייה שלהם.

גיל 25 בספטמבר 2007

המשתתף האנונימי זה אני.

מרקפוצ'ינו 25 בספטמבר 2007

"הם השתחררו סוף סוף מכבלי פט ריילי והחלו לשחק כדורסל מאד אינטילגנטי בהנהגת ג‘ף ואן גנדי"

שום קבוצה מעולם לא שיחקה כדורסל אינטליגנטי או אפילו קרוב לזה תחת פיקודו של האחים ואן גנדי. במיוחד לא קבוצה שבה שיחק אחד מהלוזרים הכי גדולים בכדורסל האמריקאי…חוץ מזה פוסט נפלא! :)

לון 25 בספטמבר 2007

אני רוצה להתייחס לנאום-הרצאה חוצב הלהבות של מייק גאנדי מאמן הפוטבול של אוקלהומה סטייט לעיתונאית שכסחה שחקן שלו – בובי ריד.
סוף סוף קם מישהו והעמיד עיתונאי/ית במקום.
יש כל כך הרבה חוסר מחשבה, זילות רגשות ופגיעה בספורטאים ע"י עיתונאים שפשוט משאירים את האנושיות או ההבנה הבסיסית שלהם בבית.
שוב ושוב אנחנו נתקלים בעתונאים ששוכחים שמדובר באנשים צעירים, לעיתים צעירים מאוד.
הפעם היה קל להגן מפני שמדובר בספורטאי צעיר ולא מקצוען, אבל אני מקווה שזה יתן השראה גם לאחרים.

מצד שני, אני שואל את עצמי (ואין לי תשובה) אם היה מעז לצאת כך גם נגד עיתונאי גבר. במיוחד משום שתקף אותה על כך שברור לו שאין לה ילד.

אני חייב לציין שבכתבה יש בהחלט קטעים מרושעים. הכתבת מקשרת בין העובדה שאמו של ריד האכילה אותו לגישה שלו על המגרש.

זה מסתכם בכמה שורות. הראשונות מופיעות בתחילת הכתבה:
Bobby Reid stood near the team charters last Friday night, using his cell phone, eating his boxed meal.

It would've been normal post-game activity but for one thing.

His mother was feeding him chicken.

האחרות מופיעות לקראת הסיום:
Or does he want to be coddled, babied, perhaps even fed chicken?
………..
A 21-year-old letting his mother feed him in public? Most college kids, much less college football players, would just as soon be seen running naked across campus.

אח"כ היא מציינת שהוא אמנם זרק במיאוס את הכובע שלו אחרי מהלך שהתפספס, אבל נראה צוחק עם עוזר מאמן ליד הקווים בדקה האחרונה למשחק (הגרוע של קבוצתו).

במסיבת עיתונאים אחרי הנאום של גאנדי, היא ועיתונאים נוספים ביקשו שיציין מה היה לא נכון במה שכתבה. הוא סרב, אם כי אמר שזו נקודה נכונה להצביע על מה לא נכון כשהוא פוגע באמינות של עתונאי.

ממה שאני מבין, הכתבת השתמשה באמנות הדמגוגיה.
יתכן אפילו שכל העובדות נכונות, אבל ההקשרים והקישורים הם שנותנים את הטון ומשנים לגמרי את משמעות הדברים.

(לדוגמה, שני חברים משתעשעים עם כדור ואחד אומר לשני: "נשבע לך, אם אתה לא נותן לי את הכדור עכשיו, אני הורג אותך".
דמגוג יאמר ששמע אותו מפורשות אומר לחברו שיהרוג אותו, מבלי לציין את הנסיבות).

אני לא מכיר את הפרטים לעומק, אבל ההקשרים שהיא עושה נראים לי לא הוגנים.
יש בהם לעג לילדותיות ותינוקות שלו, למרות שאין לה אף טענה על התנהגות כזו שלו על המגרש !
לא פחות חשוב, הטענה שלה שבגלל זה הוא לא הורכב במשחק. אלא שמי שקובע הוא המאמן מייק גאנדי ואיתו היא לא בדקה את העובדות !

יאמר לזכות העורך שלה שאומר בפה מלא שזה בהחלט לגיטימי לשאול עד כמה מותר לבקר ספורטאי קולג' ושיש אנשים הגיוניים שתומכים בדעתו.

היות ולוקח זמן להעלות קישורים, אצרף בתגובה נפרדת.

לון 25 בספטמבר 2007

זו הכתבה שהרתיחה את מייק גאנדי (שימו לב יש גם המשך בעמוד מס' 2):
http://newsok.com/article/3131543

זה הקישור לנאום חוצב הלהבות של מייק גאנדי בשבת:
http://youtube.com/watch?v=5VytIZZzee0

(אותו קטע, חתוך מעט, מופיע גם בצמוד לכתבה)

זו מסיבת העתונאים ביום שני, בה נשאל לגבי הנאום שלו ומה היה לא נכון בכתבה שלה:
http://youtube.com/watch?v=4NGlt9v8lMY

וזו התגובה שלה ושל העורך לנאום שלו:
http://youtube.com/watch?v=R4AisVxShCs&mode=related&search

גיל 26 בספטמבר 2007

אגב, ברטמן קיבל הרבה הצעות לחופשות חינם בפלורידה..

רונן דורפן 26 בספטמבר 2007

מתנצל על שגיאות הכתיב – הפוסט נכתב אחרי יום עבודה ארוך – השתדלתי לתקן ולהביא את הכמות לרמה (המוגזמת) הרגילה

רונן דורפן 26 בספטמבר 2007

ובינתיים הפער הצטצמם לשני משחקים אחרי שהקאבס הפסידו בפלורידה

גיל 26 בספטמבר 2007

פלורידה כזו קבוצה מגעילה. אין בכלל זכות קיום לקבוצה שם שהבעלים עושה הכל להרוס אותה. לפני שבוע הראו שבמשחק בית היו שם כמה מאות צופים.

yoni 26 בספטמבר 2007

פוסט פשוט מהנה. בלי לדעת בכלל באיזה ענף ספורט זה הנשינאל ליג הזה הזהיתי רבות עם הנאמר בו. רוח הספורט והאופטימיות שנובעת ממנו מתחברים לכל אוהד ספורט אני מניח.

ד"ר א. 26 בספטמבר 2007

חידה בודדה:
מהי כתובתו של ריגלי פילד, ומי רשום שם כדייר קבע?

ובלי קשר:
למרבה הצער, לפי הידיעות מהימים האחרונים כל מי שהאשים את טל בורשטיין בתחילת הקיץ בהשתמטות מהנבחרת חייב לו עכשיו התנצלות.

איתי נ. 26 בספטמבר 2007

מרק – לא מסכים איתך. אני חושב שהואן גאנדים מובילים כדורסל מאוד אינטילגנטי, אם כי הגנתי ומשעמם

ולגבי הבייסבול – Let's go Padres!!! בתקווה שהם יחזיקו מעמד

Glenn Edward Schembechler 26 בספטמבר 2007

Nice.
Like many of you I have 4 sets of teams:
1> my team
2> the second team that I like (backup).
3> the one I wish I was supporting.
4> the one I hate.
Most times the 2nd and 3rd are not the same!
I love City, next I want to know what happened in White Heart lane
But I wish I was a Newcastle fan. My greatest impression from English
Stadium other than Main Road was there. I envy them.
I can make the list in other fields but for our purpose:
I am a Tiger fan, want to know what happened with the Mets but
I wish I wish I was a Cubs fan. All around it is probably the greatest baseball adventure.
Better in my opinion than Boston.
I will be in Chicago this weekend but sadly they play on the road.
So at least Ronen we have one mutual team in common- There is chance to the Middle East!
I think you raised an interesting point about baseball which you previously touched: the individual Vs the team is so unique.
I imagine you would not say no to Ronaldinio or Messy in Man United
but as much as I want to see A-Rod in the Tigers/Cubs I fear this might ruin his attempts
to delete the problem we have with our buddy from the Bay area.
Beside, if he will break the record with the NYY it will motivate us to support
the next in line to break the record.
Prince Fielder from the Brewers is the youngest to hit 50 HR in a season.
He might be our next (black hope) although you need some 5-7 years to make him
A real candidate.

רונן דורפן 26 בספטמבר 2007

גלן – אני חושב שיש לך גם אמפטיה לקבוצות היהודיות כקבוצה שניה.

אבל אם להשתמש בדוגמא שלך:
אני אוהד מנצ'סטר יונייטד.
הקבוצה השניה בה אני מתעניין היא טוטנהאם.
זאת שהייתי רוצה לאהוד? קצת קשה… אולי ווסטהאם… אבל לפני השינויים האחרונים. אם לצאת מאנגליה אז אני חושב שרומא.
זאת שאני שונא מבחינה ספורטיבית היא פ.צ מרסיסייד – אבל אם העניינים האנטישמים לא ייפסקו בקרוב, אז צ'לסי עשויה לתפוס את מקומה.

עומר ח. 26 בספטמבר 2007

מעניין האם תשכיל סוף סוף הנהלת הקאבס להפסיק את האיסור על הכנסת עיזים לאצדיון. לא ניתן להתעלם מתפקידה של "קללת העז" בכישלונה המתמשך של הקאבס, בטח אחרי הישרדותה של "קללת הבמבינו" במשך 96 שנים…

Glenn Edward Schembechler 26 בספטמבר 2007

Anti-Semitism in Stamford Bridge? No way, they were all these years so pro Jewish and I did not know…. Next thing I will learn is that Anti-Semitism rules in Tottenham!

אסף 26 בספטמבר 2007

לד"ר:
1. 1060 west addison
2. ג'ייק בלוז כמובן
3. I hate Illinois Nazi’s

יגאל 26 בספטמבר 2007

אפרופו בארטמן האומלל, אני חושב ששווה להתייחס קצת לשעת מבחן זו שתקופה זו בשנה מעמידה בפנינו, אוהדי הספורט הגלובליים שיש להם קבוצה בכל נמל, ופאב אהוב ליד כל אצטדיון משמעותי ביבשת.
ברשותכם ארחיב:

לספורטאים יש טריאטלונים, פריז דאקרים, טור דה פרנסים ומרוצי הקפת הכנרת. מבחנים טוטאליים המעמידים את האתלטים מול אתגרים עליהם חלמו בכל קילומטר ובכל שניה של זיעה באימונים בשמש ובגשם.

גם לנו האוהדים יש ארוע כזה. יש לו גם שם: "אוקטובר".

זה החודש שבו עומדים למבחן כל הישגיו של אותו אוהד לאורך כל השנה.
לאחר המנוחה היחסית של האוהד באוגוסט נטול מונדיאל או יורו אנחנו נכנסים ישירות לעניין עצמו. אוקטובר, חברים, מפריד בין ילדים וגברים, בין צופים לבין אוהדים בין ניו פאנס אופנתיים וסלבריטאיים בחצי שקל לבין אוהדי הצווארון הכחול, הלאדס שהולכים טרוטי עיניים במכורת הפחם של שדרות רוטשילד ובשדות הכותנה של האפר ווסט.
אוקטובר הוא ססמוגרף רגיש שיספר לכל אוהד האם הוא מסוגל לעמוד בסיבולת ובמחוייבות הנדרשים להשתתפות בפוסט סיזן ב MLB.TV, התחממות ופתיחת מבערים ב NFL, סיום אחת מהעונות היותר מעניינות של הפורמולה אחת, ליגה אנגלית, מכללות פוטבול, ליגה ספרדית, ליגה איטלקית ו"אחת מהליגות הנידחות בעולם" כפי שמתפייטים עלינו בצהובוני הממלכה.
ואם מדובר ברונן אז יש להוסיף כמובן גם את הפליי אוף בליגה הצפון קלטית לזריקת גמדים למרחק, ואת חצי הגמר של אליפות בודפסט בברידג' אומנותי.

קחו למשל את ימי ראשון. תוך פרק זמן של חצי יממה האוהד יתמודד עם מירוץ גרנד פרי אחד, 3 משחקי פוטבול, 2 משחקי בייסבול וביקור בין שעתיים במנצ'סטר, ברצלונה, מילאנו, וקריית אליעזר.

אז נראה מי זייף באימונים ומי שמר על אורח חיים ספורטיבי, מי בילה יותר מידי בדיסאייבל ליסט בחופשות משפחתיות בטוסקנה ומי הזיע מול המסך במחזורי חג המולד באיפסוויץ ובנוריץ, מי התפתה לבלות את הפסח עם סטודנטית לקולנוע ו3 בקבוקי ויסקי בצימר ידידותי לסביבה בגליל ומי נתן כתף בפורס דאון, ו1 יארד בשלג.

אז אנחנו נגלה מי יגיד בפנים חמוצות ומבויישות במשרד, "כן, קראתי בבוקר שהיה באמת משחק מעניין" או "חבל מאוד שנרדמתי ברבע השלישי". אנחנו נחייך בבוז ונשאל איך היה כוכב נולד 15
שעת מבחן היא לנו השעה הזאת, חברים.

מרקפוצ'ינו 26 בספטמבר 2007

יגאל, שכחת את משחק הנשים היום בערב מול טורקיה ואת המשחק של ארה"ב -ברזיל מחר בצהריים בחצי גמר מונדיאל נשים (המנצחת תפגוש בגמר את גרמניה שלא ספגה שער באליפות עדיין, תודה ששאלתם).

legal alien 26 בספטמבר 2007

פוסט נהדר, תיאור המשחק של הקאבס מלבב ממש.
לא נראה לי שיש סיכוי שאיי רוד יגיע לקאבס, יש כתבה מענינת על כך בניו יורק מגזין השבוע.
יגאל – יפה כתבת. אבל לא ציינת שלנשואים בינינו האתגר קשה שבעתיים. אגב, פעם עלי מוהר כתב טור בנושא זה בעקבות אליפות העולם באתלטיקה, ותהה אם האדם אינו מתקרב לקצה גבול היכולת האנושית (בכל מה שקשור לצפיה בשידורי ספורט, כמובן)

יגאל 26 בספטמבר 2007

צודק לגמרי אליין.
הנשואים הם הדובדבן שעל קצפת אוהדי הספורט. יחידת העלית. סקשן וואן. דה אימורטלס.

מעבר לכל מה שתארנו כאן קודם מדובר כבר ביכולת על אנושיות בכל מה שקשור בחלוקת קשב, מו"מ, יחסי אנוש, ובעיקר יכולת הקרבה.

סיפורים עוברים על אוהדי הספורט הנשואים מפה לאוזן בפאבים חשוכים ועפופי עשן. נזכרים שם ב"שלמה דה קיד", אשר אף על פי שהיה נשוי טרי שבר את שיא הצפיה הרצופה באנד זון שבין השעות 3 ל 6 בבוקר לכל אורך החודש, ועל "בוריס לב הארי" אשר סרב באומץ לב שלא נראה כמוהו במשך 3 ימים רצופים ללכת לחתונת הצהריים של החברה שלמדה עם אשתך באוניברסיטה בזמן גמר הגביע האנגלי עד שנפל שדוד והשלט בידו הימנית, או על איתן "67 אינצ'" שהצליח כמו שהאגדה האורבנית מספרת לקבל אישור לאירוח של 5 (!) חברים בגמר המונידאל פלוס עישור חד פעמי לעשן ג'וינט.

אין ספק. אחינו הנשואים הם האוהדים הגדולים ביותר אי פעם.

יגאל 26 בספטמבר 2007

אישור, בלאט.

ד"ר א. 26 בספטמבר 2007

אסף –
הכתובת נכונה, אבל הדייר הוא אלווד.
הפרס לפותר החידה – שתי פרוסות טוסט מלחם לבן, בלי כלום.

יניב 26 בספטמבר 2007

המשך המעקב אחרי ג'וזפה רוסי : הערב שער נוסף של רוסי נגד ראסינג סאנטאנדר.במקביל פרגוסון העלה במשחק גביע הליגה את הצמד הכביר דונג ואיגלס.
מי שראה את צמד השערים של רוסי במשחק נגד מורסיה מבין מדוע אנשים ביונייטד טענו בשנים קודמות שבסגל הקבוצה רוסי שני רק לואן ניסטלרוי בכל מה שקשור להבקעת שערים ברחבה בגלל המיקום המצוין שלו והחוש הזה שיש לחלוצי רחבה משובחים.
זו כבר מסתמנת כאחת הטעויות הגדולות של פרגוסון ובניגוד לדבריו אין כל ביטחון שליונייטד יש זכות סירוב ראשונה על רוסי.
כמה חבל.הפסדנו חלוץ מצוין.

מרקפוצ'ינו 26 בספטמבר 2007

גם הפסדתם את גביע הליגה

עמית 26 בספטמבר 2007

פרגוסון שילם (וכנראה ביזבז) כל כך הרבה כסף על אנדרסון (פלופ בהתהוות) כשהיה לו יהלום כמו רוסי ביד

zikit 26 בספטמבר 2007

החזרת אותי לזכרונות כואבים, שנות התשעים עם הניקס (שאז התחלתי לאהוד אותם). אני דווקא חיבבתי את הואן גנדי שלנו.
סיפורי האיך או למה אני אוהד, הם האהובים עלי בז'אנר. גם בלי להבין כמעט כלום בבייסבול נהניתי.

איתי נ. 27 בספטמבר 2007

יגאל – אתה כל כך צודק בקשר לחודש המאתגר שניצב בפנינו. חבל שאין לי בעבודה עם מי לדבר על ספורט. אבל לזכותי יזקף יום ראשון הגדול – בשבוע פתיחת העונה של ה- NFL, הזמנתי אלי חברים ב- 19:00 בערב וראינו את שלושת השידורים הישירים בטלוויזיה ובנוסף את הצ'ארג'רס מול הברס באינטרנט

Comments closed