סם אליאס (Dutch Sam)

נתקלתי באזכור מעניין על סם אליאס Dutch Sam היום. וראשית הסבר מיהו האיש:

לפני כמה שנים החליט בהיכל התהילה האגרוף לצרף מתאגרפים מהתקופות הקדומות יותר של הענף – לפני שהחל השימוש בכפפות. בין הנבחרים היו שני מתאגרפים יהודים שפעלו בלונדון בסביבות שנת 1800. שניהם יהודים-ספרדים. האחד דניאל מנדוזה הפך לגיבור לאומי – האיש שלדעת היסטוריונים רבים שינה את יחס האנגלים ליהודים. הזכרתי אותו כאן בהזדמנות אחת או שניים. הוא היה היהודי הראשון לפגוש את מלך אנגליה והיה אדם שנון ורהוט שאפילו כתב אוטוביוגרפיה. אני לא יודע על אוטוביוגרפיה מוקדמת יותר של ספורטאי מאשר זו של מנדוזה.

השני, סם אליאס, היה פופולארי פחות בין היהודים אבל דמות מרתקת של שולי החיים האנגלים והיהודים כאחד. הוא התרחק מהיהדות ונשא לאישה אישה לא יהודיה. הוא התאגרף בעשור הראשון למאה ה-19, כעשור וחצי אחרי מנדוזה. הוא נחשב לממציא חבטת האפר-קט- תנועת הוו מהבטן אל הראש. חבטה שתוארה פעם כמתארת את הלוחם היהודי לדורותיו, "כנלחם משפיפות מעמדו, מרכין ראשו אבל שואף לשמיים". הוא נלחם כ-100 קרבות בעידן שבו ידוע על מעט מאד מתאגרפים שהגיעו אפילו ל-50 קרבות.

ההפסד השני היה שנתיים אחרי שפרש. מתאגרף אנגלי בשם נוזוורת'י הביס כמה מתאגרפים יהודים וסם, למרות שכבר אלכוהוליסט ורחוק מהקהילה היהודית, הרגיש צורך לנסות ולהציל את הכבוד היהודי. הקרב קירב אותו מאד אל מותו שהגיע לאחר פחות משנתיים.

*

נתקלתי בו בספר של ישראל זנגוויל, הסופר היהודי-אנגלי הציוני שהיה מתומכי תכנית אוגנדה, באסופת סיפורים שנקראת "ילדי הגטו". בסיפור קצר הוא מתאר רוכל יהודי שמותקף בידי אנגלים ברחוב ופתאום עובר במקום אדם לא מוכר שתובע את עלבונו. במקום מתארגן קרב אגרוף קצר. הבריון האנגלי נופל מובס, אבל כשחבר מגלה לו שיריבו המקרי היה המתאגרף היהודי הנפלא הוא מתנחם. והבריון וחברו יושבים ומספרים בגדולתו של המתאגרף היהודי שנפל בחלקו לחטוף ממנו.

אני בודק עכשיו איזשהי אפשרות שמסבירה את גדולתם של המתאגרפים היהודים-הספרדים של התקופה. נכון שהם היו עניים ומנודים – אבל הם לא היו האוכלוסיה המוכה היחידה. ההיסטוריונים של האגרוף האנגלי תמיד מתארים אותם כניידים וערמומים ובעלי טכניקה יוצאת דופן, בניגוד למתאגרפים האנגלים הגדולים מהם בהרבה. לדעתי משהו ביכולת האגרוף שלהם קשור למוצאם כאנוסים. אולי בגלל מסורות לחימה שהביאו מספרד, ואולי בגלל הקיום המראני במחתרת.

הבלוג מהרהר בסיכויי הקאבס, אבל שוב נזכר בבארטמן המסכן
סיפור מאד מיותר על מייקל ויק

11 Comments

ד"ר א. 27 בספטמבר 2007

מבירור קצר ברשת עלה שגבהו של הבחור היה 1.65, ומשקלו 63 ק"ג ביום כבד.
ולא פחות משהיה מתאגרף רציני, היה שתיין רציני (3 כוסות ג'ין 3 פעמים ביום. וזה עוד הוגדר כחלק מדיאטת האימונים שלו).

מה שלא ברור לי זה איך אפשר להיות "ממציא" האפר-קאט. אנשים מתאגרפים (וסתם הולכים מכות) כבר מאות אלפי שנים. איך אפשר להמציא משהו אחרי כל כך הרבה זמן?

רונן דורפן 27 בספטמבר 2007

לדוקטור. אני חושש שאתה נופל במלכודת של הרבה אנשים כאילו באגרוף "סתם הולכים מכות".

לענף יש המון מגרעות ברורות ומעמדו המוסרי מאד בעייתי אבל כדיסצפלינה של ספורט הוא ברמה מאד מאד גבוהה. הקומבינציות השונות של החבטות והשימוש המדויק בהם מחושבים מאד. אני משער שמדובר בשילוב החבטה הזו בתוך תכנית הקרב שלו.

birdman 27 בספטמבר 2007

דורפן, קטסטרופה (4)?

ד"ר א. 27 בספטמבר 2007

חו"ח, ברור לי שיש מידה רבה של תחכום. הם אפילו קראו לאיגרוף science, כפי שציינת באיזה טור בעבר.
אם ההסבר שלך נכון (הראשון להכניס סוג כזה של חבטה לתכנית קרב, או לרצף מסויים של שילובי מכות), אני יכול להבין את האמירה.
אבל לשלוח אגרוף מלמטה למעלה, לעבר לסנטר – המהלך הזה נולד כבר אצל קין והבל.

יובל 27 בספטמבר 2007

רונן, פוסט מצויין ומעניין.

אגב, סיפור שסיפרה לי סבתי (שנולדה ברומנייה בתחילת שנות השלושים) מזכיר את סיפורך על המתאגרף היהודי שתבע את עלבונו של הרוכל היהודי –
מוצי ספאקוב היהודי היה אלוף רומניה באיגרוף (ואולי אלוף אירופה, היא לא בטוחה בפרטים אבל אם תרצה בטח תוכל לברר עליו. אגב, מוצי ככל הנראה היה כינוי אבל ספאקוב היה שם המשפחה).

בכל מקרה, באותה תקופה (לפני הכיבוש הנאצי) היתה קבוצת כדורגל בבוקרשט בשם מכבי, ששחקניה, ע"פ סיפורה של סבתי, היו נתקלים באלימות פיזית קשה מצד "הגויים" אם היו "מעזים" לנצח במשחקיהם.
ספאקוב הנ"ל היה מגיע לעתים להגן על כבודם של הכדורגלנים היהודים, ובדר"כ לא נאלץ להשתמש בכוחו – בעיקר בשל הכבוד הרב שרכשו לו הרומנים.

גיל 27 בספטמבר 2007

לא ממש קשור, אבל התצוגה של ברזיל היום הייתה פשוט מדהימה. הגברים צריכים ללמוד מהן כמה טריקים ומהי נבחרת ברזילאית אמיתית.

german correspondent 27 בספטמבר 2007

yuval,

the name of the boxer was Moti Spakov, popular and long time Romanian champion, belonged to the "Romanian Team" of that time and his greatest victory was against the German champion in Vienna, January 1930.

On the other hand, he was one of many in Europe, some of them more successful than him, even European and world champions.

Maccabi teams were in every major town in Europe in the 30s, some under different names. And violence against them was a thing of everyday life, not only after they won!

יובל 27 בספטמבר 2007

לכתב הגרמני –
קודם כל תודה רבה על המידע.

לגבי העובדה שספאקוב היה אחד מתוך רבים – ייתכן, את הסיפור שמעתי רק מסבתי שגדלה כאמור ברומניה, ובתור ילדה מאוד צעירה ברחה לארץ – ככה שאני מניח שהיא לא ממש הבינה באיגרוף האירופאי.

הסיבה שהזכרתי את זה היתה שהסיפור של מר דורפן על המתאגרף היהודי-בריטי שהגן על כבוד הרוכל היהודי ברחוב הזכירה לי את אותו סיפור שסבתי סיפרה לי.

ruti 5 באוגוסט 2008

Hi,

Just wanted to explain that Britain has a long history of minority boxers, not only Jews but also Irish, Black, Roma and Sinti, Welsh and Scottish boxers were always very active in the sport, and today there are a large number of eastern European boxers and of course, due to the charismatic Amir Khan, there are also many Muslim boxers. It has to do with a lot of thing: the rags to riches myth, the fact that boxing is part of the life of the ghetto, and its aura of being a masculine and a British sport. I could go on and on (having published a book about minority boxers) but that would just be blowing my own trumpet.
Ruti Ungar

רונן דורפן 5 באוגוסט 2008

רותי – בהקשרים שונים בבלוג ציינתי כמה פעמים מתאגרפים יהודים בריטים: ברני ארון, דניאל מנדוזה וקיד לואיס. בנוסף ציינתי את אמיר קאהן.

Comments closed