על ענישה בספורט

In כללי


הנה סוף סוף ספורטאי שמתייחס ברצינות לשמו הטוב ומפגין עמדה אמיצה מול רמאות. מדובר בלשון מאריט, האלוף האולימפי וגם העולמי (לפחות בינתיים) בריצת 400 מטרים. הוא נכשל בבדיקת סמים ויהיה עכשיו מושעה אבל הוא הספורטאי הראשון בהיסטוריה שאני מאמין בלב שלם לתירוץ שסיפק לגבי העניין. הוא סיפר שהסטרואידים נלקחו בטעות כשקנה תכשיר ללא מרשם להגדלת איבר המין. כשמישהו אומר "תאמינו לי, אני לא רמאי, פשוט יש לי זין קטן ואני נואש", אז אני מאמין לו!

 

 

 

מה שמביא אותי להתייחסות עוד יותר רצינית לרמאות. קבוצת מלבורן סטורם, אלופת אוסטרליה בראגבי ליג, איבדה את האליפות שלה וכמה תארים קודמים. הם לא קנו משחקים כמו יובנטוס, הם פשוט רימו עם תקרת השכר. רימו בערך ב-25%. כלומר בהרבה פחות מהפערים הרגילים בספורט האירופי. אלא שהאוסטרלים מתייחסים לעניינים הללו ברצינות. הם לא נתנו להם קנס. הם לא לקחו מהם בחירת דראפט בשנתיים הבאות. הם לקחו להם את האליפות.

 

 

 

אגב, בלי שום קשר לסיפור, בתקופה שגרתי במלבורן אהבתי ללכת למשחקי המלבורן סטורם. בגלל שזו עיר של פוטבול אוסטרלי שלא כל כך מתעניינת בראגבי ליג משחקי הקבוצה היו לפחות אז מין אירוע ספורט אלטרנטיבי לגמרי. הקהל הורכב ממאורים ניו זילנדים, אופנוענים, פריקים ויציע העמידה היה אפוף ענן מריחואנה. זה היה כשהם שיחקו באולימפיק פארק – האיצטדיון הצנוע בו אלי אוחנה הורחק בגלל תנועה מגונה.

 

 

 

בחזרה לסיפור העונש – לא רק שלקחו להם את האליפות, הם גם לא יצברו נקודות בעונה הנוכחית. כלומר ישחקו אבל לא יוכלו לזכות בתואר או להשתתף בפלייאוף. כלומר אף אחד לא "סוגר את הפרק הזה וממשיך הלאה" אלא הם יסבלו מכך לתקופה. והתוצאה של הדבר הזה תהיה שאיש לא ירמה עם תקרת השכר בראגבי-ליג האוסטרלי – שכמו כל הליגות באוסטרליה זו ליגה עם תחרותיות למופת.

 

 

 

זה כל ההבדל מענישת סמים בספורט. העונש של לשון מאריוט לא מעניין אותי במיוחד. מי שצריך היה להענש כבר מזמן היא התאחדות האתלטיקה של ארצות הברית שכוכביה נתפסים פעם אחרי פעם בבדיקות סמים. והיא צריכה להענש ספורטיבית – למשל הפחתת ייצוג באליפות העולם הבאה. כל עוד העונש לא מרתיע כל הבדיקות והתפיסות בעולם לא יועילו.

55 Comments

באנדר 25 באפריל 2010

לפני שבוע הייתי בהודו לכמה הימים.
כל משדרי החדשות וכל העיתונים עסקו בחקירות הקשורות ל IPL
ה IPL, היא ליגה מיקצוענית לקריקט שבזמן הקצר הו היא קיימת (פחות משנתיים) הפכה לסנסציה מטורפת. המשכורות משכו את טובי שחקני העולם (או לפחות הלשעברים) והליגה והקבוצות מגלגלות כספים באותו סדר גודל של הפריימר ליג באנגליה (בכדורגל!)
רק מה, התברר שהקומישניר, ניסה למנוע בצורה לא הוגנת ממספר גופים להתמודד במכרז להרחבת הליגה.
תוך כדי חקירה העסק הסתבך ועירב פוליטיקאים בכירים, הרבה מאד כסף, רמאות מיסים ומה לא.

תומאס 25 באפריל 2010

זכור לי במעומעם פרק של הסדרה סטארטרק בו הם מגיעים לכוכב בו כמעט ואין חוקים, אך מעט החוקים שיש הענישה עליהם היא אחידה – מוות.
כך נוצר מצב שאחד מהצוות דורך על הדשא…

רונן דורפן 25 באפריל 2010

תומאס – אתה מתכוון להקדמת המוות…

באנדר – הIPL היא באמת סיפור סנסציוני.

תומאס 25 באפריל 2010

בהחלט זאת כונתי. הנחתי, אולי הנחה מוטעית, שהמוות בצורתו הטבעית הוא אבן פינה בחיים וכל התייחסות ל"מוות" הינה בקונטקסט של "הקדמה". :-)

נתי 25 באפריל 2010

100 קבוצות פוטבול ואתה הולך דוקא לראגבי ליג!! כמה אופייני…

יורם אהרוני 25 באפריל 2010

נו באמת, עוד תירוץ מגוחך. אולי תעשה פעם חידון ובו יתבקשו הקוראים לדעת של מי התירוץ.
1) סיממו את משחת השיניים שלי.
2) השתמשתי רק בגלולות למניעת הריון.
3) לקחתי תרופות לבעיות השינה שלי.
4) הזריקו סמים לבקבוק השתייה שלי.
5) אכלתי ג'ינסנג.
6) הקפאין פשוט לא עוזב את הגוף שלי.
7) היצרנית החדירה סטרואידים לתוסף מבלי לרשום זאת על התוית.
8)לקחתי רק סירופ נגד שיעול.

שרון 25 באפריל 2010

אתה חוטא לבעיה האמיתית פה ומעניש את הצדיק. הגוף האמריקאי הוא היחידי שבודק את הספורטאים באופן סדיר (בודק כדי למנוע לא כדי לבדוק אם הסמים שלו עובדים על המערכת) ובגלל שהוא מוצא מגיע לו להענש. אם כך לכרמיה המזרחית לא היה מגיע אף עונש (כי לא מצאו אף ספורטאי מסומם ולא משנה שלא בדקו). הבעיה היא בכל המדינות שבהם הסמים הממריצים הם דבר שבשיגרה והבדיקות נעשות רק כדי לבדוק שהם לא ניתנים לגילוי (מדינות כמו סין רוסיה ג׳מאייקה וכו׳)

רונן דורפן 25 באפריל 2010

שרון – הבדיקות כיום הן עולמיות. ברמה של ספורטאי עילית זה לא בידיים של המדינות וכל התרוצים של "אנחנו בודקים והם לא" פשוט לא נכונים. לקרוא לאתלטיקה האמריקאית שהעלימה שנים בדיקות חיוביות "צדיקה" זה מאד מרחיק לכת. אבל השאלה בפוסט הזה היא לא הבדיקות אלא הענישה. אין שום טעם בכל הבדיקות, כשכל כך קשה לתפוס, כשאין כל כוונה להעניש בצורה רצינית.

יורם אהרוני – משחת השיניים נדמה לי שהיה דיטר באומן, סירופ נגד שיעול זה כמובן מראדונה. שכחת כמובן את התכשיר למניעת נשירת שיער של ספורטאי ישראלי מסויים.

גיל 25 באפריל 2010

אני חושב שצריך ללמוד מהמקרה של בריאן דיוויס שהתרחש שבוע שעבר בטורניר גולף. בגומה הראשונה של הפלייאוף הוא הודה שהזיז איזה קנה סוף לתת חבטה, משהו שלא השפיע כהוא זה על החבטה ומשהו שאף אחד אחר לא שם לב אליו וויתר על הגומה מה שהוביל להפסד מיידי שלו. חבל שרוב מוחלט של ענפי הספורט כבר לא ג'נטלמניים (אפילו בטניס פעם היה נהוג ששחקנים קובעים חוץ או לא).

רונן דורפן 25 באפריל 2010

נתי – שכחתי לציין את היתרון המרכזי במשחקי המלבורן סטורם – מכרו שם תירס חם!

גיל 25 באפריל 2010

בבייסבול אגב מני רמירז ואחרים שנתפסו טענו שזה חלק מטיפולי פוריות שעברו ולא שמו לב.

חלפס 25 באפריל 2010

רונן, ומה לגבי פשטידות הבשר ובירה ווי בי?

יואב תל אביב 25 באפריל 2010

מנפץ את המיתוס בלי בושה

תושב חוזר 25 באפריל 2010

חיים ומוות ביד הלשון? (סורי…)

Glen 25 באפריל 2010

יורם אהרוני- אל תשכח את דניס מיטשל והתרוץ השלו (שזה 180 מעלות ממאריט ועדיין חביב) הוא פשוט שיגל כל הלילה. 

Yair 25 באפריל 2010

אני לא צופה ברומא או בליגה האיטלקית בכלל העונה, אבל רומא מובילה כרגע 1-0 על סמפדוריה ומשחקת כדורגל פשוט נפלא.

D! במולדת 25 באפריל 2010

אתה לא חושב שהIPL זה מה שיקר עם יקימו ליגה אירופית בכדורגל?
ברור שIPL זה סנסציה ועדיין כל הכבוד למי שהקים אותה. מעניין אותי אם זה יחול לרומם את המעמד של המשחק ברמה העולמית. אומנם וואן דייס עדיין עושים לי את זה (אם יש לך את הזמן לראות שמונה שעות משחק) אבל ה20 20 זה מדפסת רייטינג שעשויה יום אחד להכניס פסקי זמן לכדורגל.

D! במולדת 25 באפריל 2010

מה שיקרה כמובן.
ויכול גם.

יואב תל אביב 25 באפריל 2010

טירוף באולימפיקו!!

Yair 25 באפריל 2010

פאציני עוקץ וזה 2-1 לסמפדוריה, אני לוקח את מלוא האחריות, ניחסתי.
אסיק מסקנות בימים הקרובים…

יואב תל אביב 25 באפריל 2010

ראניירי נשאר ראניירי

אופיר 25 באפריל 2010

וואי… כואב הלב על שלו…
עוד אליפות סרת טעם לאינטר, הקבוצה האופורטוניסטית שניצלה את נפילת האימפריות האמיתיות.

אופיר 25 באפריל 2010

נו באמת, ככה נראית מי שמתיימרת להיות אלופה…?!? לנצח את אינטר, לנצח בדרבי רק כדי להפסיד בבית אחרי שער יתרון מוקדם?? אין לי סבלנות לקבוצות שבועטות בדלי.

Yair 25 באפריל 2010

כואב הלב, אבל אני מאמין שזה עוד לא נגמר, מה קורה במצב של שוויון נקודות?

האם אופיר מתגובה 21 ו-22 הוא אותו אחד?

אופיר 25 באפריל 2010

כן, למה, אתה מזהה חוסר עקביות? אני בסה"כ עוד אחד מאלה שנסחפו אחרי התשוקה של שלו, ומאכזב לצפות בהפסד כזה שכולו חוסר אופי. מילא אם הם היו נשארים הקבוצה המחורבנת של תחילת העונה…

Yair 25 באפריל 2010

סתם, המעבר מ"כואב הלב…" לכעס של התגובה שבאה אחרי נראה לי קצת קיצוני…

שלו רומא 25 באפריל 2010

נלחמים עד הסוף, לפחות אינטר ינצחו את האליפות הזאת ולא יקחו אותה בלי קרב ואני לא מאמין באמת שאינטר תאבד עוד נקודות, בטח לא ללאציו.

מלוויל 25 באפריל 2010

גמור, גמור. איזה מפגן של לוזריות.
לאציו בחוץ, קייבו בבית, סיינה בחוץ, אינטר ינצחו הכל

lazybones 26 באפריל 2010

ליבי ליבי עלייך שלו.

אופיר 25 באפריל 2010

יאיר, ההבדל הוא לפני ואחרי שריקת הסיום…

יואב תל אביב 26 באפריל 2010

תופעה משונה הראניירי הזה,גם אצלנו ביובה ניצח פעמיים את ריאל מדריד והפסיד לכל הליגה.

IDO 26 באפריל 2010

הסטורמ ניצחו אתמול 40:06 עונש או לא עונש השחקנים משחקים בשביל הכבוד העצמי שלהם ושתלך להזדיין ההנהלה שלהם.

בשנתיים האחרונות ללכת לראות משחקי רוגבי במלבורן מרגיש כמו ללכת עם הילדים לגן שעשועים. נקי מסודר מנומס ואסור להכניס כלבים.

בדרבי האמיתי אתמול. פרקנו את יריבתינו השנואה הילסוויל!!!! (ו -2 משחקניה הצנומים)

רונן דורפן 26 באפריל 2010

גלן – אני גם מאמין בשיטה של דניס מיטשל. אם אתה כבר נתפס תזרוק איזה תרוץ כמו "זיינתי את אחותו של הבודק כל הלילה".

שלו – תחזיק מעמד, רומא לא נבנתה ביום אחד… או משהו כזה.

עידו – האם הסטורם משחקים את כל המשחקים שלהם בדוקלנדס או לפעמים עדיין משחקים באולימפיק פארק?

אופיר – הנח לרומא. אם הם בעטו בדלי אז שאלקה השמידו את הדלי שלהם עם חצי טון דינמיט. וגם באנגליה תהיה סגנית אלופה שתרגיש שבעטה בדלי.

תומר חרוב 26 באפריל 2010

שלו- אני לא חושב שזה גמור, לאציו נלחמת על החיים, היא יכולה להוציא משהו מאינטר.
בכל זאת זה נורא נחמד שסמפדוריה אולי תשיג את המקום הרביעי, מכיוון שאני לא מאמין שיובה תצליח לעשות זאת(גם לא מגיע לה), קדימה סמפדוריה לליגת האלופות.
יואב תל אביב- אני דווקא הייתי נותן לראניירי יותר זמן ביובה, בכלל הייתי נותן יותר זמן למאמנים ביובה, אין שום סיבה שמועדון שטעם הצלחה עקבית של מאמן לא יעשה את זה, זה לא צריך להיות ריאל מדריד. בכלל מעניין איך במקום כמו איטליה שמצמיח הרבה מאמנים טובים, סבלנות למאמן היא לא טריוויאלית.

גיל 26 באפריל 2010

איזו סדרה ענקית בין הספרס לדאלאס. יאללה, עוד ניצחון אחד והספרס חזק בתמונה האליפות.

יוני 26 באפריל 2010

אני חושב שאני היחיד שאינו אוהד אינטר ומרוצה מהפסד רומא אתמול. סמפדוריה בדרך לצ'מפיונס! הקבוצה שהביאה את ויאלי ומנצ'יני לבמה, האנדרדוג האמיתי של סוף שנות ה-80 באיטליה (לא נאפולי עמוסת הכוכבים הזרים). בסוף גם אני אנחס את הקבוצה שלי ופאלרמו יעלו…

ויינר 26 באפריל 2010

גם פאלרמו בצ'מפיונס זה מעורר. העיקר לא יובה, שלא עשו דבר מלבד לנצח את מכבי חיפה.

תושב חוזר 26 באפריל 2010

כמה טוב יכול להיות התסריט הבא- מרסיסייד מנצחים את צלסי ומסדרים לנו אליפות, לאציו מנצחיםאת אינטר ומסדרים לרומא את התואר…אח, כמה נעים לחלום

רונן דורפן 26 באפריל 2010

גיל – אני נוטה להסכים איתך. שחזור מוזר של הגמר לפני שלוש שנים נראה אפשרי בהחלט.

moby 26 באפריל 2010

ומשום מקום הגיעו יוטה ובלי רבע הרכב מנצחים את דנבר. עכשיו כבר לא שואלים מה תפקידו של מאמן בנבא. והשאלה המתבקשת איך אנטוני מוזכר בנשימה אחת עם וויד ולברון?

עדי קיסן 26 באפריל 2010

המקרה של הסטורם ממחיש את הטענה לפיה הספורט הוא מיקרוקוסמוס. כי כרגע אני באוסטרליה, ואני נפעם מהסדר, הרצינות והבוקיות לגבי חוקים. המסקנה שלי היא שכשיש יכולת לחזות מה יקרה – ובאוסטרליה הוא שיאכפו כנגדך את החוק – אתה תכבד את החוק, ואם לא, לפחות תקבל את העונש בהכנעה. ככה מנקים שחיתות, רחובות ובעיקר נהנים מהחיים. מה שמוביל בקו ישיר לספורט. זה מחליף את רוב הדאגות.

רונן דורפן 26 באפריל 2010

עדי קיסן – איך אתה יכול לטעון שיש צדק אם אתה כרגע באוסטרליה ואני לא?

מובי – זה כפי שלברון מוזכר בנשימה אחת עם ג'ורדן. הNBA זה פשוט בלון מלא אוויר חם. אם יפוצצו אותו יש ליגה סבירה ועידן של הרבה שחקנים נפלאים. אבל מנפחים ומנפחים את הבלון.

טל 26 באפריל 2010

רונן, אני לא רוצה להשמע כמו מעריץ זב חוטם, ואומנם לברון כניראה לא ייקח 6 סדרות גמר בקריירה שלו (למרות שזה לא רעיון מופרך לגמרי, אפילו היום כשאין לו עדיין טבעת אחת),
אבל לדעתי, כשמקלפים מג'ורדן את האגדה והווינריות, נשאר שחקן כדורסל שלא עולה בכשרונו ויכולותיו על לברון ג'יימס, ואולי אפילו להפך.

בעיניי ההשוואה דווקא מוצדקת,
ובוודאי הרבה יותר מאזכור כרמלו אנתוני וגם דווין וויד (אפילו שהוא עונד טבעת) עם הקינג.

רונן דורפן 26 באפריל 2010

טל – להגיד "כשמקלפים את הווינריות" זה כמו להגיד "כשמקלפים מאוסאין בולט את המהירות, הוא לא אתלט יותר טוב מאף אחד אחר".

לפני שנה היה פה מתדיין אחר -זיזו – שהחל לדבר איתי על "הקליעה הטהורה" של בראיינט לעומת ג'ורדן. אין לי מושג מה זה קליעה טהורה. אין לי מושג מהן "היכולות של לברון". השחקנים הללו לא נמדדים בכל הבולשיט הזה. הם נמדדים היסטורית.

כתבתי על כך השבוע לעיתון בעניין מסי. שאלת השחקן הגדול בהיסטוריה היא לא השאלה אם למסי הייתה רגל ימין טובה משל פלה או ספרינט טוב משל פושקש. זו שאלה היסטורית. אם יעשה היסטוריה ויכתוב סיפור היסטורי גדול – יוכל להיות מוזכר עם אלו.

ג'ורדן עשה היסטוריה. ושלא תטעה – זו אפילו לא רשימת האליפויות. הוא פשוט העמיד שורה ארוכה ביותר של תצוגות הרואיות במעמדים הגדולים ביותר. זאת בצד העובדה שכמעט לא רשום על שמו כשלון אובייקטיבי (הפסד בסדרה בעונה בה שיחק 20 משחקים זה בערך הכשלון הכי גדול שלו). הוא יצר מיתוס של בלתי מנוצח וגיבה אותו פעם אחר פעם. במיתוס הזה לברון ג'יימס לא נוגע. העתיד הוא כמובן העתיד – אבל המרחק הוא עצום.

אם לברון פורש היום מה שיש לנו זה הר של סטטיסטיקה והערכות שונות לגבי יכולתו. היסטורית הוא במקום של מישהו כמו אוסקר רוברטסון. כי אם אבקש ממך את רשימת המשחקים ההירואים של לברון אתה תתקשה. אתה תמצא כל מיני מקרים שהוא דפק טריפל דאבלים בעונה הרגילה וכמה משחקים רוויי נקודות בפלייאוף. אבל מה המשחק שלו שמקביל למשחק המחלה של ג'ורדן ביוטה? מה המשחק שלו שמקביל לקאמבק מול הניקס? מה הקרב ההירואי שמזכיר את הקרבות של ג'ורדן בדטרויט (גם אלו שהפסיד)? מה המשחק האחד שראית ואמרת לעצמך "המשחק הזה מגדיר את גדולתו של לברון ג'יימס!". מה תיתן לנכדים שלך? דו"ח סטטיסטי? סרט היילייטס? כרגע – גורנישט מיט גורנישט .

כרגע ללברון אין אפילו את הסיפור ההיסטורי של טים דנקן. דנקן הוא מטרה נאה ללברון לנסות להתקרב אליה בשלב הזה של הקריירה. כרגע אין שום מיתוס פלייאוף סביב לברון ג'יימס.

IDO 26 באפריל 2010

רונן, על תהיה חזיר, אתה היתה בוונקובר ואנחנו לא! והסטורם משחקים באולמפיק פארק המפואר (היום זה AAMI PARK). וזה לא דומה לשום דבר שאתה זוכר.

רונן דורפן 26 באפריל 2010

עידו – מה זאת אומרת?אז היה יציע אחד חדיש עם תא כבוד שגם בו הייתי פעם בהזמנה. ובצד השני היו טריבונות עמידה מיושנות בצל עצים שאנשים הסתלבטו בהם והיו מוכרי תירס חם. אם אין תירס אני לא חוזר!

IDO 26 באפריל 2010

תראה מה שקצת שחיטות בונה לך…
http://www.melbournestorm.com.au/default.aspx?s=new-stadium

מי התייר שהתרשם משמירת החוק המדוקדקת באוסטרליה?

רונן דורפן 26 באפריל 2010

עידו – אני גם פקחתי עיניים מנושא שמירת החוק באוסטרליה…
האולימפיק פארק הישן זה המגרש אתלטיקה שרואים בצילום מהאוויר. אז לא שיפצו את הישן אלא בנו אחד אחר בסמוך.
יש שם עוד מבנה חדש שאני לא זוכר – זה עם הגג בין האתלטיקה לMCG- האם זה האקוואטיק סנטר?

גיל 26 באפריל 2010

טל, כבר כתבתי בעבר שכישרון זה אוברייטד וזה נכון פי אלף במקרה של לברון. שלא תטעה, אני חושב שמבין כל השחקנים שאחרי ג'ורדן הוא אולי בעל הסיכוי הכי גבוה להגיע למשהו שיוזכר בנשימה אחת איתו, אבל בינתיים זה לא קורה. חוץ מתצוגת על במשחק נגד דטרויט לפני 3 שנים לברון נכשל שוב ושוב בפלייאוף ובצורה מביכה למדי. לקבל סוויפ בגמר כשאתה לא משאיר עליו שום חותם זה משהו שלא יעלה על הדעת עם ג'ורדן. ג'ורדן נמדד יותר מהכל גם בהפסדים ההרואיים שלו שבהן יכולת שיא שלו לא הספיקה (וזה עוד בלי להזכיר את ההגנות שהוא התמודד איתן).

בשביל להיות שחקן היסטורי לברון צריך השגים היסטוריים וזה לא רק אליפויות. משהו שיגרום לצופים שהספורט הזה לא מעניין אותם להסתכל על הנבא יהיה נחמד בתור התחלה.

גיל 26 באפריל 2010

רונן, מה שכתבת בתגובה לטל מעלה את השאלה האם במציאות הספורטיבית של היום יכולים בכלל להווצר שחקנים היסטוריים בספורט קבוצתי.

רונן דורפן 27 באפריל 2010

גיל – בוודאי שיכולים. במיוחד בספורט האמריקאי שהוא שקול ומנפק פלייאופים חזקים. אתן לך דוגמא – תום בריידי היה קרוב מאד להשתוות למונטנה כקווטרבק פלייאוף. לולא התפיסה של פלקסיקו בורס יש לו ארבע טבעות, יש לו דרייב היסטורי, יש לו שלושה תארי MVP – אם היה משיג את זה היה לו לפחות מיתוס מתחרה לזה של מונטנה. הוא לא הצליח – אבל מסיבות של ספורט – לא איזשהי משהו תרבותי סביב המשחק.

מייקל ג'ורדן לא שיחק בעולם שונה במיוחד מזה הנוכחי.

אינני רואה את ההבדל בין ספורט אישי וקבוצתי מהבחינה הזו. הסדרה נדאל-פדרר היא מיתית. הגמר ביניהם בווימבלדון הוציא את שניהם ווינרים אדירים – גם אם היה צריך בסופו של דבר מפסיד.

הספורט היחיד בו אני קצת מסכים שהחסם קיים הוא כדורגל. ראשית, כי הכדורגל היום מורכב מכמה קבוצות על כל כך חזקות שזה קצת מייתר תכונות של חוסן נפשי ושרידות אצל הכוכבים. שנית, בגלל שכדורגל היה ספורט כל כך משמעותי פוליטית, קשה יהיה לשחזר סיפורים כמו מראדונה, פושקש או אפילו די סטפנו וקרויף במשמעות הפוליטית שלהם.

גיל 27 באפריל 2010

אני לא בטוח שזה אפשרי בכדורסל יותר מכיוון שקשה לי לראות את הנבא מגיע לגבהים של שנות ה80 וה90 מבחינת העניין. בייחוד בגלל שהוא פונה היום לכל העולם ולא מתרכז רק בארה"ב.

לגבי טניס או כל ספורט אינדיבידואלי אחר אני מסכים. פדרר, נדאל וטייגר הם שחקנים היסטוריים. גם בבייסבול זה עדיין אפשרי כי יתכן שנמצא מפלצות סטטיסטיות בספורט שהסטטיסטיקות הכי נחשבות.

אני לא מסכים איתך לחלוטין לגבי בריידי אבל זה דיון אחר.

רונן דורפן 27 באפריל 2010

גיל – עם כל הכבוד לנסיקה של הNBA בשנות השמונים והתשעים, זה רק עניין ספורטיבי. יכולה לקום קבוצה וליצור שושלת. בסך הכל הכשרונות העצומים הללו – בראיינט, לברון, דוראנט, וויד – מופיעים בשכיחות גבוהה ובשלב מסויים יגיע אחד מהם שישלב גם אישיות מיוחדת מהרמה של בירד או מג'יק ואולי אולי ג'ורדן (זה ייקח יותר שנים).

אם טים דנקן יוסיף אליפות אחד או שתיים בקלות נוכל לצרף אותו למי שפעם החלטנו כאן שהם ששת ההיסטורים – גם אם נניח שג'ורדן ואולי ראסל הם במדרגה מעל. על לברון הספר בוודאי לא סגור וגם קובי בראיינט עשוי להזכר כאחד מעשרת השחקנים הטובים בהיסטוריה.

העניין הוא שמדובר בספורט מאד קטן – ליגה אחת, מפעל אחד, ענף שפיזיולוגית פתוח בעיקר לאחוז אחד מהאוכלוסיה (אפילו קובי בראיינט הוא באחוזון הגבוה באוכלוסיה). הגדולה בכדורגל היא כל כך יותר קשה.  

לגבי כדורגל. אני יכול לראות אגדות היסטוריות מתפתחות. אם למשל יקום שחקן אפריקאי ויוביל את נבחרתו לזכיות רצופות בגביע העולמי – הוא ישנה את ההיסטוריה של המשחק. אם רונאלדו יוביל את פורטוגל לתארים קבוצתיים או מסי את ארגנטינה לגביע העולמי – בצד זכיה סדרתית בבלון ד'אור הם גם ייחשבו ככאלו. אבל מישהו צריך לשבור את הסטטוס קוו שלדעתי אתה מתכוון אליו- האינסטנט כוכבות שמתאדה מהר.

גיל 27 באפריל 2010

בכדורגל זה כנראה נכון מה שאתה אומר אם כי עובדתית זה לא קורה כבר כמעט 20 שנה (אפשר להוסיף גם שחקן אמריקאי שמוביל אותה לאליפות העולם). אבל בכדורסל הבעייה היא לא בכישרון אלא בפיתוח ומימוש שלו. רוב שחקני הנבא לא מממשים את הכישרון ובתוספת העובדה שיש יותר קבוצות והוא מתפזר יותר קשה ליצור שושלות. אפילו שאקיל שהוביל את הלייקרס ל3 אליפויות רצופות הוא לא שחקן היסטורי ברמה של מג'יק. זה לא עניין של מספר אליפויות. אם דאנקן יזכה בעוד אליפות או שתיים הוא בהחלט ישדרג את מעמדו מבחינה היסטורית אבל הבאז סביבו לא ישתנה. לא יהיו יותר אוהדים שיקומו באמצע הלילה לראות אותו, הוא לא יוסיף עוד כסף לליגה. לברון היחיד היום שיש סביבו באז כזה אבל על המגרש הוא רחוק עדיין מלממש את הפוטנציאל.

rondi 27 באפריל 2010

לברון ג'יימס כבר עושה היסטוריה.
הוא עדיין בשליש הראשון של הקריירה שלו וכבר עכשיו אי אפשר להתעלם מהאגדה שמסביבו. הופעות הרואיות כבר היו לו גם מול דטרויט וגם מול בוסטון. זה נכון שג'ורדן לא היה מזוהה הפסדים וכישלונות אבל בשלב הזה של הקריירה שלו הוא גם לא היה חתום על הצלחות…
הכישרון שלו מתבלט הרבה מעל לכל שאר הכישרונות העצומים שמניתם. כל הליגה משתגעת כבר שנתיים רק מהאפשרות הקלושה שהוא יבחר לממש את האגדה שלו במקום אחר ממקום הולדתו.
כמו שאמרתם, למרות שלכולנו ברור שהטבעת הראשונה שלו היא עניין של זמן, זה אפילו לא עניין של מספר האליפויות.
נ.ב – מבחינתי דנקן שחקן היסטורי.

Comments closed