על שיכורים בקוטב ושיכורי תהילה באברסט

קראתי סיפור בגארדיאן שאולי תמצאו אותו משעשע. מסתבר שהיה צורך לפנות בטיסה שני חוקרים מתחנת המחקר של הקוטב הדרומי. מה שקרה, סיפור חג די רגיל במקומותינו כאן באירופה, הוא שבמסיבת חג המולד שתו קצת יותר מדי והלכו מכות. חילוץ אווירי הוא מאד נדיר מהקוטב.
הבדל די תהומי מהטרגדיה המונומנטלית במשלחתו של רוברט סקוט ב-1912. כשסירובו של סקוט לנטוש אנשים גוססים, שממילא לא היה להם סיכוי להינצל, וגם סירובו להתפשר על משימתו המדעית, הסתיים במותו שלו ובמותם של כל אנשיו. בפרשה שהיא עדיין סיפור מכונן של אחוות הרפתקנים וגם של פייר פליי בריטי. הנה קישור אחד לסיפור. אגב, ראיתי פעם תמונות וידאו מדהימות של משחק כדורגל ששיחקה המשלחת על חופי אנטרטיקה לפני שיצאה לדרך. הם קברו את סרט הצילום, שנמצא אחרי מותם.
*
כל זה נותן לי חצי הקשר לכתוב על נושא שנתקלתי בו לפני כמה שבועות – מה שקורה על האברסט בשנים האחרונות. מסתבר שמאז שההר נפתח למשלחות פרטיות, תמורת תשלום לא מבוטל של כמה עשרות אלפי דולרים שמשלמים המטפסים לממשלת נפאל, הוא הפך סמל מחריד לחוסר אתיקה. מטפסים ננטשים על ידי חבריהם באזורים הגבוהים ואפילו סיפורים על מטפסים שמתו בגלל גניבות מזון בבסיס הקבע האחרון. בכדי להפוך את כל העניין למבעית עוד יותר, בגלל הטמפרטורות הנמוכות, הגופות שוכבות שם לנצח ולא נרקבות. קל מאד למצוא סמליות של מגדל בבל והרצון להגיע לשמיים וחוסר צניעות.

סיפור כזה הכתים לאחרונה הישג נדיר של מטפס בריטי קטוע שתי רגליים שהצליח להעפיל להר.

אדמונד הילרי הניו זילנדי והשרפה טנזינג נורגאי מנפאל, שני הראשונים להעפיל על ההר, פעלו בעולם ערכים אחר. הם הבטיחו לעולם לא לספר מי היה הראשון מביניהם לדרוך ראשון על פסגת ההר. הילרי מעולם לא הפר את ההבטחה וכשטנזינג עשה זאת כמה שנים לפני מותו זה רק היה בכדי לספר שהוא היה שני ולתת את הכבוד להילארי. הילארי, שהוא כמעט בן 90, דיבר לאחרונה על הסיטואציה האתית של המתרחש בהר וכינה אותה "מעוררת חלחלה".

*
אולי יש כן משהו עמוק על הרפתקנות בימינו ועל דברים שמתרחשים כשהערך היחיד הוא אגו והצלחה אישית.
באיזשהו מקום אני לא נדהם מכך שאנשים מוכנים לזלזל בחייהם של אחרים בכדי להעפיל על האברסט או על הK2 או כל משימה מסוכנת אחרת. הרי הם מוכנים לסכן את חייהם שלהם עבור המטרה הנעלה. כך למשל ישנה שאלה היסטורית ישנה לגבי האברסט ולגבי האפשרות שהמטפס האנגלי האגדי ג'ורג' מאלורי הצליח להעפיל אל ההר ומת רק בדרכו חזרה. האם הישג כזה, אם יתברר, הוא הכיבוש הראשון של ההר? בנו של מאלורי, שאביו מת כשהיה בן שלוש, שלל את האפשרות ואמר כי החזרה בחיים היא חצי המשימה (אגב, נכדו של מאלורי הצליח להעפיל על ההר). הסאגה כולה מתוארת בוויקפדיה.

זה מחזיר אותי למשהו שדנו פה לפני כמה חודשים והוא הגדרת הספורט. ובאופן אישי לי לא הייתה בעיה לכלול בספורט שחמט ומשחקי פוקר ושחיה צורנית וכדורגל ישראלי. ונשאלתי גם לגבי קרבות גלדיאטורים ומשחקי מחשב וכיוצא באלו. ואני חושב שצריך להגדיר ספורט כמשהו שיש בו חוקים ואתיקה. ולכן אנשים כמו סקוט או הילארי הם בעיני ספורטאים, ואפילו ספורטאים אגדיים, וכמעט כל מטפס הוא ספורטאי. אבל מטפס שאין לו שום מעצורים הוא לא. זה לא שיפוט מוסרי – אלא פשוט אבחנה שהאיש כבר איננו משחק.

חג המולד (3) המקום הראשון
חידון מספר 56 (סיכום שנת 2007)

15 Comments

גיל 28 בדצמבר 2007

הבעייה כפי שאני מבין אותה קצת אחרת. זו לא בעייה של חוסר אתיקה (לא שזה לא קיים), אלא חוסר המקוצועיות הבסיסי של המטפסים. ההר הפך לדיסנילנד שכל עשיר מזדמן מנסה לטפס עליו כסמל סטטוס. טיפוס הרים, בדיוק כמו שכתבת, הוא ספורט שדורש אימונים שנרכשים בשנים ואי אפשר לעבור קורס מזורז ולצפות שתוכל לטפס על ההר הגבוה בעולם בקלות. לפני כמה שנים הייתה טרגדיה שכמה עשירים מפורסמים נתקעו על ההר ומתו כי היה לחץ גדול מצידם להמשיך לטפס, והחוסר מקצועיות של המדריכים אותם הוביל למותם (יצא על זה גם ספר של אחד הניצולים).

ההישג הגדול ביותר של הילארי לא היה הטיפוס על ההר אלא מה שהוא תרום וממשיך לתרום לשבט השרפה ולזכויות שלו, מאבק שהוא זוכה להערכה רבה על ידם.

uRv 28 בדצמבר 2007

אותי הכי מטריד בכל העניין הזה של טיפוס הרים זה כמות הזבל האדירה שהמטפסים משאירים מאחוריהם.
אמנם הם לא היחידים שמזהים את העולם, אבל עדיין …

יניב 28 בדצמבר 2007

יש בספר הקורס החדש על ספורט של האוניברסיטה הפתוחה, פרק שלם שעוסק בהגדרת הספורט

רונן דורפן 28 בדצמבר 2007

גיל – הילארי הוא אכן אדם דגול. הוא גם היה הראשון להיות בשני הקטבים ועל האברסט.
אתה צודק לגבי הדיסנילנד… הזבל שציין urv הוא בעיה נוספת.

יניב – אתה לומד את הקורס?

י.ג 28 בדצמבר 2007

זה הקורס שכנראה יניב מדבר עליו:
http://www.openu.ac.il/courses/10583.htm

כתבתי אותו עם שני חברים. יש טקסטבוק ראשון בעברית, מקראה ומדריך למידה.

למרות שמדובר בנחתום שמעיד על עיסתו הרי שלדעתי הספר טוב כמעט כמו הבלוג הזה, שיחד עם הספורטאקונומיסט.קום הם אתרי הספורט הטובים ביותר שאני מכיר..ישר כח רונן.

י.ג 28 בדצמבר 2007

אגב, נעזרתי בך לא מעט בפרק 7 של הספר..י

רונן דורפן 28 בדצמבר 2007

י.ג … האם אני מפספס משהו? איזה ספר? אני גם לא בטוח מי אתה..

גע"ס 28 בדצמבר 2007

י.ג הוא כנראה ד"ר יאיר גלילי

Glenn Edward Schembechler 28 בדצמבר 2007

Very interesting: just from the syllabus you might think that half of the responders here are involved in this course…

birdman of the batsmen 28 בדצמבר 2007

מרדונה, חסר חוקים אתיקה ומעצורים, איננו ספורטאי. גול עם היד וסמי מרץ, לא האדם שהייתי רוצה בתור חבר למשלחת טיפוס על האוורסט, והוא בטח גם היה מפמפם לי באוזן על אחמדיניג'ד כל הזמן…
מרדונה הושעה ב-91 לשנה על שימוש בקוקאין – סם מרץ לפעילות לב-ריאה. במונדיאל 94 נתפס על שימוש באפדרין והושעה ל-15 חודש. ב-97 נתפש שוב.
כמו הטיפול המצויין במאריון ג‘ונס, צריך לשלול ממנו את התארים שלו בעוון רמאות. כולל את מדלית המונדיאל של 86.

לון 28 בדצמבר 2007

י.ג. האם אפשר לשמוע את הקורס באופן חופשי (נניח בתור מבצע מיוחד למשתתפי הבלוג…) ?

Glenn Edward Schembechler 28 בדצמבר 2007

לון: אולי בתור מבחן בסיום הקורס נקח את המבחן הסוף שבועי של רונן. אני כבר נרשם לשלב ב'.

י.ג 29 בדצמבר 2007

רונן, כל קורס באוניברסיטה הפתוחה הוא בעצם כמה ספרי לימוד עם אופציה להנחייה ולכן הקורס שכתבתי עם רוני ואמיר הם 3 ספרים: אחד, טקסטבוק (600 עמ' וייצא בקרוב גם כספר לקהל הרחב) עם הפרקים שרואים באתר הקורס, מדריך למידה ומקראה עם 12 מאמרים קלאסיים בתחום. לון, אין בעיה להיות שומע חופשי אך אני לא מלמד את הקורס רק כתבתי אותו..
יאיר

י.ג 29 בדצמבר 2007

אגב, לכותבי/קוראי האנגלית שביננו, יש גם בפעם הראשונה כתב-עת במדע המדינה שהקדיש גליון שלם (ערכתי עם אמיר גם כאן) לספורט ישראלי:

http://www.informaworld.com/smpp/title~content=g782012573~db=all

לון 30 בדצמבר 2007

י.ג. תודה. יש לך מושג מי מעביר את הקורס ?

Comments closed