הגידו כן למאותגרים כרונולוגית

ילד הפלא כבר לא עושה לי את זה

אני זוכר שקראתי ב-1998 טור בספורטינג ניוז על סדרת הגמר המערבי בין הלייקרס ליוטה. והכותב שאב הנאה עצומה מכך שקבוצה של זקנים בועטת בתחת של הצעירים של הלייקרס – שאק, קובי, ואן אקסל ואדי ג׳ונס – בכל מיני טריקים קטנים. פיק-אנד-רול, חסימות מדוייקות, גם מרפק קטן כשצריך.

לא כל כך התחברתי. תמיד הייתי בעד הצעיר גם אם הפער הגילאי היה מזערי. מקנרו נגד בורג, קספרוב נגד קרפוב. כאוהד יונייטד כמובן התחברתי לקונצפט ילד הפלא שחוזר על עצמו שוב ושוב במשך הדורות.

עכשיו יש גמר שחמט עולמי בין קרלסן לאנאנד. ואני מוצא עצמי נרגש הרבה יותר מכך שאנאנד, המבוגר יותר, חזר לעצמו ונותן קרב הירואי. הוא יפסיד כנראה אבל זה לא דומה לדו קרב הקודם. היה חסר מעט מאד שיוביל עכשיו בנקודה.

אולי זה לא חוכמה – נורבגיה היא לא מדינה שאתמוך בה מול הודו – אבל יש עניין נוסף. לא יודע במה אתם הייתם עסוקים בין 1998 ל-2014 אבל אני עברתי התבגרות או אולי הזדקנות. ואם לצטט רופאה שאני מכיר היא אומרת ״אנשים בני 45 יכולים להיות במצב גופני של בני 25 או במצב גופני של בני 75 (שימו לב לחוסר הסימטריה המתמטית וההטייה הפסימית המאפיינת את בני הדת היהודית במקום)״.

ואני מוצא את עצמי הרבה יותר רוצה שהזקן יוכיח כאן ש… לא כל ברור לי מה. כי אנאנד כבר הוכיח פעמים רבות שאין לו מה להוכיח אבל בכל מקרה שהילד שמשחק נגדו…. המממ…. לא יודע …. אבל שהילדים בפינה של בית הקפה יוציאו את האזניות ויתחילו פאקינג לדבר אחד עם השני!

ואיפה המשקפיים שלי?

Queens-history

אוסטריה כמשל...למשל - יוחאי שטנצלר
יוגב

63 Comments

חוטב עצים 20 בנובמבר 2014

גלפנד?

דורפן 20 בנובמבר 2014

הא…. תיקנתי…. אבל מוכיח את הנקודה :-)

תוהה בדרכים 20 בנובמבר 2014

לפי ויקיפדיה העברית אנאנד צעיר מגלפנד (44 לעומת 46)..

בכל מקרה, מה המשמעות הגדולה של גיל במשחק כמו שח, מעבר לעניין השחיקה שמתקזז עם הניסיון?

תוהה בדרכים 20 בנובמבר 2014

OK' , ראיתי שתיקנת את זהות המשתתפים.

דורפן 20 בנובמבר 2014

הבנאדם המבוגר ביותר לזכות לראשונה באליפות העולם בשחמט היה בן 34 וגם הוא נחשב אלוף די אזוטרי שזכה כי יריבו היה שיכור. גלפנד ואנאנד היו בזמן הדו קרב ביניהם שני היחידים בחמישים הראשונים בעולם מעל גיל 40 (או משהו כזה). לגיל מסתבר יש משמעות.

אני חייב להגיד שלראות את גלפנד בסוף הדוקרב ו-25 יום בהם היה שבע שעות במשחק ועוד כעשר מול המחשב – ראיתי בנאדם מותש כמו אחרי קרב אגרוף – רק בלי הפציעות.

תוהה בדרכים 20 בנובמבר 2014

אם כתבת את מה שכתבת, אני מניח שזה מבוסס על משהו. מענין אותי מה הסיבה לכך.

בהשוואה לענפי ספורט "רגילים" נראה לי ששחמטאי דומה יותר לתפקיד של מאמן. ופה יש לך מאמנים מצליחים גם בגילאים מבוגרים בהרבה. לא יודע, 45 זה לא מבוגר אין שלא מסובבים את העניין. אפילו באגרוף יש לך אלופים בגיל 40+.

המשמעות של השחיקה היא כל כך גדולה או שיש סיבות נוספות?

דורפן 20 בנובמבר 2014

אני חושב שזו ירידה בביצועים קוגנטיבים. אולי לא כמו ירידה ביכולת שרירים אבל משמעותית

איציק 20 בנובמבר 2014

מתאגרף יכול להצליח גם בגיל 50, הרי בשביל להצליח אין לו צורך להשתמש במוח, איבר שנשחק הכי מהר ;)

גיל 20 בנובמבר 2014

סמיסלוב זכה בגיל 36, שנתיים יותר מאויבה.

איציק 20 בנובמבר 2014

אני מניח שיש משמעות ל"גמישות" של המח, למהירות התגובה, היכולת להתמקד ולבצע ניתוחי עומק. לא לחינם הרבה מתמטיקאים גדולים עשו את הדברים הגדולים בגילאים צעירים עד צעירים מאוד. על רקע זה ההישגים של קולמוגורוב בגילאים המאוחרים מרשימים מאוד. אתה הרי לא מצפה שקורצ'נוי יוכל להבריק עכשיו, הוא כנראה מסוגל לתפעל מחשב, אך לא מסוגל להכיל את כמות המידע ובטח לא לעבד את כולו. הצעירים כן משוגלים לכך. יש להם גם כנראה יותר כח להשקיע שעות רבות יותר מרוכזים יותר (למרות שלגבי זה לא בטוח עם כל ההיפר-אקטיביות של הדור הזה). נכון לשניסיון יש משמעות, אך מה שעבר קרלסן בחייו הקצרים כבר הביא את הניסיון כנראה קרוב מאוד למקסימום והניסיון השיאורי של אנאנד לא משחק שום תפקיד.

דורפן 20 בנובמבר 2014

קורצ׳נוי היה במאיה הראשונה אחרי גיל 70… הוא ממש סנסציה מהבחינה הזו

איציק 20 בנובמבר 2014

ודאי ודאי, אך האם אתה משוגל לראות אותו מתמודד על תואר?
נראה לי שאפילו אופטימיסט כמוך, לא אופטימי עד כדי כך.

אריאל גרייזס 20 בנובמבר 2014

פעם שניה שהספלר שלך מתקן למשוגלים, אני מתחיל לחשוב שיש דברים בגו

איציק 20 בנובמבר 2014

you are evil

איציק 20 בנובמבר 2014

אני חייב להתחיל לעבוד על הדיקציה שלי…

D! פה 20 בנובמבר 2014

דןןקא בהקשר של גיל מבוגר משוגלים זה נהדר.

איציק 20 בנובמבר 2014

רק אז צריך לדייק על איזה תואר מדובר…

D! פה 20 בנובמבר 2014

רב אמן – מרק שגל כמובן

איציק 20 בנובמבר 2014

:-)

גיא 20 בנובמבר 2014

זו הסיבה העיקרית שאני בעד מאנינג. הבן אדם עוד מעט בן 40, אחרי ניתוחים מורכבים בצוואר, ונמצא בטופ של ענף סופר תובעני.
אני בן 40 ונלחם קרב מאסף נגד הכרס.

אייל סגל 20 בנובמבר 2014

באופן כללי, שחמט זה משחק שיש לו מימד פיזי, גם אם זה לא נראה לעין – מאמץ מנטלי אדיר דורש דרישות מהגוף. ודי ברור, לפי עדויות של הרבה שחקנים, שיש יכולות קוגניטיביות קריטיות לשחמט שנוטות להיפגע עם הגיל – בעיקר היכולת לחשב חישובים במהירות והיכולת לשמור על ריכוז מוחלט במשך זמן ארוך; משחקים ארוכים כיום יכולים להתמשך לשש-שבע שעות. פעם זה היה פחות קיצוני, כי אם משחק היה מתמשך מעבר לגבול מסויים היו דוחים אותו ומסיימים בפעם אחרת.

כמה עובדות:

– בטופ-100 כיום אין אף שחקן מעל גיל 50 ורק אחד שמבוגר מגלפנד (נייג'ל שורט).

– 34 הוא לא הגיל המבוגר ביותר של זכייה באליפות עולם – יש חמישה אלופי עולם שזכו בגיל יותר מבוגר, והמבוגר ביותר מביניהם הוא שטייניץ בגיל 50, אם כי אז זה היה עידן אחר לגמרי (נתתי את הנתונים בתגובה 4 לחידון שהיה פעם בנושא הזה – http://debuzzer.com/dorfan/16005).

– אנאנד נולד בדצמבר 69, אז אם מעגלים נכון יותר לומר שהוא בן 45 מ-44.

דורפן 20 בנובמבר 2014

אייל – אני מדבר על זכיה ראשונה – לא להגנה על התואר.

אייל סגל 20 בנובמבר 2014

גם אני מדבר על זכייה ראשונה. אליוכין נולד ב-1892 וזכה בפעם הראשונה ב-1927, סמיסלוב נולד ב-1921 וזכה בפעם הראשונה (והיחידה) ב-1957. בוטביניק נולד ב-1911 וזכה בפעם הראשונה ב-1948; אנאנד נולד ב-1968 וזכה בפעם הראשונה ב-2007 (אלא אם סופרים את הזכייה שלו בתחרות הנוק-אאוט מחוץ לשושולת ה"קלאסית", כמו שציינתי שם); שטייניץ נולד ב-1836 ושכה בפעם הראשונה ב-1886.

אייל סגל 20 בנובמבר 2014

סליחה, אנאנד ב-69

גיל 20 בנובמבר 2014

כמו לאהוב את הספרס בנבא. אגב, אני חושב שאתה עושה קצת עוול לקרלסן בזה שאתה אומר שהיה חסר קצת שהיה מוביל בנקודה. קרלסן מראה דומיננטיות בהתמודדות הזו וברור שהוא השחקן הטוב יותר. אם אנאד היה מוביל עליו עכשיו זה היה בניגוד לרוב מהלכי המשחק. גם אם היה מוביל או היה תיקו סביר שקרלסן היה משחק קצת אחרת.

ניימן 20 בנובמבר 2014

כמו לאהוב את קובי באנ.בי.איי.

גיל 20 בנובמבר 2014

קובי זוכה היום להרבה אהבה כי הקבוצה שלו מסריחה והוא לא מעורר אנטגוניזם כמו פעם.

אייל סגל 20 בנובמבר 2014

קורצ'נוי, אגב, זה מישהו שהיתה לו פריחה מאוחרת וממש הגיע לשיאו במחצית השנייה של שנות ה-40 שלו. אבל רק כדי להמחיש מה שציינתי למעלה לגבי זה שפעם עניין הגילאים היה פחות דרמטי באופן כללי: ב-1984, אחרי שקספרוב ניצח את קורצ'נוי, שכבר היה בתחילת שנות ה-50 שלו, בחצי גמר המועמדים (בדרך לדו-קרב הראשון שלו עם קרפוב), הוא פגש בגמר את סמיסלוב שהיה בן 63 ואלוף עולם בשנות ה-50.

אייל סגל 20 בנובמבר 2014

[במשפט האחרון הכוונה "בן 63 ואלוף עולם בשנות ה-50 של המאה"]

סימנטוב 20 בנובמבר 2014

the trouble with is that it's wasted on the young

יורם אהרוני 20 בנובמבר 2014

דור הג'ינס שותה קווינס הייתה סיסמת פרסומת שזכתה בפרס כלשהו והוכיחה דבר שהיה ידוע מממילא: אתה לא יכול לעבוד על כל האנשים כל הזמן. אפילו שמסע הפרסום הוא מבריק, אם המוצר גרוע, במקרה זה פשוט לא טעים, אנשים לא יקנו אותו. מה שקרה עם הקווינס בשנות השבעים קרה אחר כך לפרוזן יוגורט בשנות התשעים: היה להיט לזמן קצר ומאחר שלא היה טעים, פשוט נסגרו המקומות שמכרו אותו (או ששמו יותר דגש על מה שכולם אוהבים – גלידה). עזריה אלון ז"ל הגיב על הפרסומת לקונס בסיסמה משלו: דור האגזוז שותה גזוז.

D! פה 20 בנובמבר 2014

אחת הבעיות של הפרוזן יוגורט הייתה – טה טה טה – שאנשים פשוט לא באמת אוהבים יוגורט – הוא חמוץ להם. ואז רוב המקומות התחילו למכור תחליפים מתוקים יותר. וטעימים עוד פחות.

Amir A 20 בנובמבר 2014

אפילו רוד סטיוארט לא הצליח למכור לנו את "בירה שנדי". כל כך הרבה זבל ניסו לדחוף לנו לפני שנים.
ודורפן, רציתי להודות לך על הדיכאון היומי, שנחת לי על הראש ברגע שהבנתי שנולדתי לפני אנאנד.

matipool 21 בנובמבר 2014

אמיר – אני כנראה בגילך וזוכר את רוד סטיוארט והשנדי מתחילת האייטיז .
תופתע לדעת שבירה שנדי חזרו בשנים האחרונות ואני מודה שזה טעים ביותר ( לפחות עם הלימון ליים ) .

Amir A 21 בנובמבר 2014

אתה צודק. אני אכן מופתע….

איציק 20 בנובמבר 2014

רק תחזירו לי את המשקה הירוק של קריסטל… חסר, חסר, חסר!!!

Amir A 20 בנובמבר 2014

וואו, איך תפסת אותי לא מוכן. לא ראיתי את המשקה הזה כבר עשרות שנים ועדיין איך שקראתי את התגובה שלך הטעם שלו עלה לי מהזכרון. לא יאומן איך הדבר הרדיואקטיבי הזה נצרב במוח.

איציק 20 בנובמבר 2014

היה משקה רדיואקיבי גדול ;)

גיל 20 בנובמבר 2014

ואגב, סיבה לתמוך באנאנד היא שזכייה פה תתן לו דחיפה כאלוף עולם היסטורי ולא כזה שזכה קצת מההפקר בגלל שקרלסן לא התמודד בתחרות המועמדים שגלפנד זכה בה, או שיחק נגד מועמדים חלשים יחסית וכשהוא לא נחשב לשחקן הטוב בדורו.

צור שפי 20 בנובמבר 2014

אפרופו כלום, אחד, שמעון פרס שמו, נהג לומר שגיל צעיר וחוסר ניסיון הם חסרונות שחולפים עם הזמן.

היסטוריון של ספורט 21 בנובמבר 2014

אבל החיסרון של זקן שחי בנדמה לי …כנראה לא יחלוף אף פעם

גלן (סנטור מקארתי נגד מני פאקיו) 20 בנובמבר 2014

אייל, דורפן , מה עם ריטלין או אדרל. לא סוג של PED שיועיל ל"קשישים" בספורט הנ"ל? בודקים דם בכלל בתחרויות.

דורפן 20 בנובמבר 2014

המון שחמטאים – מהדרגים הנמוכים לפחות – משתמשים בנרקוטיקה.

גדי מרקוביץ 20 בנובמבר 2014

לא מעט שחמטאים ברמות הגבוהות ביותר סיימו את חייהם עם מחלות נפש כאלה ואחרות – רק מהזיכרון עולים לי שטייניץ, לסקר, עקיבא רובינשטיין מהעבר הרחוק.
פישר היה לא מאוזן מגיל צעיר.
קרפוב עבר התמוטטות עצבים בדו קרב עם קספרוב ב1985.
איוואנצוק לא לגמרי אתנו – עם מערכת עצבים יותר חזקה אין ספק שהוא היה יכול להיות אלוף עולם.

הנקודה היא שמעבר למאמץ הקוגניטיבי יש בשחמט לחץ נפשי אדיר.

אייל סגל 20 בנובמבר 2014

אין ספק שיש לחץ, אבל אני בספק אם הוא שונה מהותית מזה שבצמרת של ענפים תחרותיים בכלל. עד כמה שידוע לי, המקרים שהזכרת פחות או יותר ממצים את מאגר הדוגמאות, ולהוציא את זה של קרפוב – שהיה אפיזודה חד פעמית כתוצאה של דו קרב ארוך ומתיש באופן קיצוני – אין שום עדות לאיזה שהוא קשר סיבתי בין הדברים ( במובן זה שהשחמט * גרם* לבעיות הנפשיות). במקרה של פישר הייתי אפילו אומר שזה נראה הפוך: כמי שהיו לו בעיות נפשיות די רציניות מגיל צעיר, השחמט הכניס כיוון ופרודוקטיביות לחיים שלו, שנעלמו אחרי שהפסיק לשחק ברגע שהשיג את אליפות העולם. אז התרחשה הקריסה שלו אל תוך חור שחור של פרנויה והרס עצמי.

איציק 20 בנובמבר 2014

האם אתה רומז שהפסקת קריירת שחמט עלולה להיות מסוכנת לבריאות הנפשית ;)

אייל סגל 20 בנובמבר 2014

אגב, שטייניץ ורובינשטיטין אכן אושפזו במסודות לחולי נפש לקראת סוף חייהם אבל לא לסקר עד כמה שידוע לי.

גדי מרקוביץ 21 בנובמבר 2014

טעות שלי עם לסקר.
בכל מקרה לא חסרות דוגמאות של שחמטאים עם אישיות גבולית. רואים את זה בכל תחרות בארץ ובעולם. הנקודה שלי היא ששחמט זה עולם פנימי שמתרחש עמוק במוח האדם כאשר הלוח והכלים הפיזיים הם למעשה קצהו של קרחון.
להבדיל מספורט רגיל בו הסכנה היא מוחשית וברורה בשחמט זה עניין של לחפש סכנה בכל מקום ובכל רגע בתהליך של עיבוד נתונים בראש (כבר דיברנו בפוסט הקודם על טעויות) וזאת במשך שעות רבות. להתגונן מאיום שח זה כל אחד יכול אבל לשמור על חייל שעלול להיות מוחלש בעוד חמישה מהלכים זה דבר שמביא אותך לקצה.
אחד המשחקים החשובים ביותר שלי בתור נער באליפות ישראל הפתוחה היה נגד שחמטאי ירושלמי בשם מיכאל דוד (דמות ציורית מאוד בשחמט הישראלי במשך עשורים רבים). במשך כשעתיים בכדי לקבל סיכויי ניצחון נאלצתי להציב את המלך שלי במצב של "על הקצה" . מיותר לציין את המתח האדיר שיוצרת סיטואציה כזו אך לבסוף ניצחתי.
הלכתי לישון כשבבוקר משחק אחרון בתחרות. זה היה הלילה המסויט ביותר בחיי. כל הלילה הזיתי איך הכלים של יריבי תוקפים את המלך שלי מכל כיוון – עדיף כבר סיוטים שאני שבוי מערבי אצל דע"ש
שחמטאי מקצועני חווה זאת כל חייו ומעטים שמסוגלים להכיל זאת.

איציק 21 בנובמבר 2014

מעעניין מאוד, אך אולי רוב השחמטאים הבכירים יודעים להתנתק מהסיוט ברגע שהמשחק נגמר. כלומר כן להמשיך לנתח אפשרויות/טעויות אך בצורה קרה. אלו שלא מצליחים, בבעייה…

אייל סגל 21 בנובמבר 2014

גדי, אתה מתאר יפה את החוויה שעברת – אבל האם היית אומר שזה הפך אותך לחולה נפש או בעל הפרעת אישיות קשה? יש לי רושם שאתה עושה איזו רומנטיזציה שטנית של המשחק שעל פניו ממש אין לה ביסוס אמפירי. להוציא את איבנצ'וק שהזכרת – וגם לגביו יש לי ספקות – על מי משחקני הצמרת היום או בדור הקודם היית אומר שהוא סובל מבעיות נפשיות ברמה קלינית? (ולא במובן ה"עממי" והמאוד רופף של המושג, על פיו אפשר די בקלות לומר על כל אדם שהוא חולה נפש)

גדי מרקוביץ 21 בנובמבר 2014

זה בדיוק מה שאני אומר – לא כל אחד יכול להיות שחמטאי גם אם יש לו הבנה שחמטאית גבוהה. צריך מערכת עצבים חזקה וכמו שאיציק אמר יכולת לשכוח ממה שהיה ולהסתכל קדימה.
אני לא המשכתי בשחמט מקצועי קודם כל כי לא הייתי מוכשר מספיק ולכן מחלות הנפש שלי לא קשורות לאותו משחק :)
הטרגדיה קורת כאשר אדם אוהב שחמט אך מערכת העצבים שלו לא מספיק טובה. זה מביא אנשים שאם היו מתעסקים בעבודות שגרתיות לא הייתה להם בעיה אקוטית עם ה"נפש" אבל המשך בקריירה מקצוענית זה שילוב קטלני. יש לא מעט
דווקא המקרה של אנאנד במשחק השישי כמדומני ממחיש זאת. אנאנד הוא אדם חזק נפשית (הכול יחסי). ההחמצה האדירה שלו לנצח השפיעה עליו לטווח קצר והוא למעשה לא תפקד רק במשחק ההוא. לאחר מכן הוא חזר לעצמו והדו קרב ממשיך להיות שקול.
אצל איוואנצוק המצב שונה. מדובר על גאון שחמט בקנה מידה קיצוני. רבים טוענים שהוא מסוגל לשחק ברמות הכי גבוהות שאי פעם שוחקו. אבל ואבל גדול הוא לא אחת קורס ברגעי המתח ואז גם מתחילה שרשרת הפסדים מביכה כלומר זה נשאר איתו לאורך זמן.

עכשיו לשאלה שלך לגבי מי מהצמרת "חולה נפש" ? אז זה נכון שכמעט אף אחד מהם לא "חולה נפש" בדיוק בגלל שאם היה להם הם לא היו מגיעים לצמרת (מלבד איוונצוק שהוא כאמור גאון שחמט)

אספר לכם סיפור שסיפר לי חוזמן על איוואנצוק:
לפני מספר שנים נערכה ברוסיה אחת מתחרויות הפרס הגדול. לאחר מספר משחקים חוזמן שם לב לתופעה בה איוונצוק משחק את מהלכיו מהר מאוד(המשחקים החלו בשעה שלוש כל יום). התוצאה הייתה הפסדים רבים.
חוזמן שאל אותו לפשר התנהגותו והתשובה הייתה (נא לשבת): "יש כל יום בשעה שש תכנית טלוויזיה שאני לא מוכן להפסיד". מסתבר שזו הייתה אופרת סבון שהוא התמכר לה.

אייל סגל 21 בנובמבר 2014

טוב, במחשבה שנייה השאלה לגביך לא היתה ממש הוגנת כי אתה הרי לא שחקן מקצועני ולא הפכת את השחמט לקריירה… אבל האמירה שלך בסוף לגבי שחקנים מקצוענים ש"מעטים [מהם] מסוגלים להכיל זאת" נראית לי ממש מוגמת. ברוח מה שאיציק אמר, אולי כדי להפוך לשחקן מיקצועני ברמה רצינית צריך בדיוק לפתח מנגנון התנתקות הרבה יותר יעיל מהמשחק ברגע שסיימת אותו.

גדי מרקוביץ 21 בנובמבר 2014

שוב אני חושב שכולנו מסכימים – שחמטאי צמרת צריך להיות אחד שגם מבין שחמט ברמה הגבוהה וגם בעל מערכת עצבים חזקה ובריאה.
דווקא ברמות של +-2600 מתחילים למצוא את "המוזרים" או כאלה שהשחמט נטו שלהם לא מרשים אך ישי להם מערכת עצבים חזקה ביותר.
הייתי בלא מעט תחרויות שחמט בחיי שכללו את כל קשת הרמות. לא מעט מהמראות הם מביזארי ועד גרוטסקי.
אני לא מנסה לצייר תמונה שחורה אלא לנסות להדגיש עד מורכבות המשחק ואת מבנה האישיות הדרוש בכדי להצליח.

איציק 21 בנובמבר 2014

אני מסכים שלשחמט צריך מערכת מנטאלית חזקה במיוחד, בגלל זה כנראה יש שחקני ליגה מעולים שלא מסוגלים להתמודד בטורנירים ארוכים אך משחק בודד בשבוע מוציא מהם את הטוב שבהם. אבל מחוץ לשחמט יש מספיק מוזרים בספורט המיקצועני. אחד היותר אהובים עלי היא דניס רודמן למרות שהוא דווקא היה הכי מאוזן בזמן המשחק ואת הפורקן שלו עשה מחוץ למשחק בדברים מאוד ביזארים. העיניין הוא, שאחרי שנגמר לו הכדורסל, נישאר רק הביזאר ועכשיו עצוב לראות מה נשאר ממנו.

אייל סגל 21 בנובמבר 2014

מוגמת = מוגזמת…

גיל 20 בנובמבר 2014

לדעתי זה לא שיש להם מחלת נפש אבל דרושה אישיות מאוד מיוחדת כדי להיות שחמטאי צמרת. בניגוד לטניס למשל שגם שם משחקים לבד ונוסעים הרבה בעולם, יש כאן לחץ גדול יותר כי טעות אחת יכולה להרוס משחק שלם. גם התגמולים הכספיים קטנים יחסית וצריך אישיות מיוחדת לקריירה כזו.

ק. 20 בנובמבר 2014

https://www.youtube.com/watch?v=9rP1sv55Zcs
קטע שהפוסט הזכיר (עם נגיעות של הפוסט של שדמי)

איציק 21 בנובמבר 2014

טורניר השחמט בווסיוקי… לדוברי הרוסית במיוחד, על פי הספר "12 כסאות"
https://www.youtube.com/watch?v=3FobA0-M8Y0

ג'וג'וסיאן 21 בנובמבר 2014

הספר תורגם גם לעברית

איציק 21 בנובמבר 2014

גם מל ברוקס עשה סרט, אבל מאוד לא מוצלח :-(

matipool 21 בנובמבר 2014

אחלה שיר ואחלה קליפ .
קצת צובט לי בלב .

אפריים 21 בנובמבר 2014

בחיי קניתי רק חולצת משחק " רשמית" אחת.
מספר 9 על הגב. ניק ואן-אקסל. אגדה מהלכת.
עשית לי את השבת עם האיזכור שלו.

(ובהקשר ישיר לפוסט, ממליץ על הקטע של ביל מהאר על "דור התחת"- http://www.youtube.com/watch?v=0kWaKhrpa28 )

איציק 21 בנובמבר 2014

שלושה משחקים שהתחילו היום, אשר יקבעו האם שילטון וישי הישן ישוב לשילטון ;)

Comments closed