כשצדק הוא לוקסוס

מה מלמדות אותנו פרשיות אלימות במשפחה בספורט?

dd

שלשום במהלך המשחק של הניינרס היה תשדיר מטעם הNFL נגד אלימות במשפחה. נושא שאיים להטביע את הדימוי הציבורי של הליגה בחלק הראשון של העונה. כמה מהכוכבים הגדולים של המשחק האלים הסתבכו מאד. אז הליגה מענישה ועושה גם תשדיר ואולי תורמת את חלקה להגברת המודעות לעניין. אני לא מזלזל בכך.

אבל אם הספורט הוא איזה דימוי לחיים הנה אנחנו מגלים בצורה מעציבה איך מסתיימות רוב הפרשיות הללו. כרגע לא נראה שאיש ממכי הנשים או הילדים יילך לכלא. ובדרך כלל כי על כל הרצון לצדק ולהגנה מפני אלימות, לקרבנות הסיפורים הללו בNFL יש אינטרס שהשחקן יחזור לשחק. כי הוא המפרנס שלהם. ובמקרה של ספורט מקצועני גם מפרנס מאד עשיר.

בכדי לבסס תלונה על אלימות במשפחה צריך הרבה מאד אומץ וכוח לפרק תא משפחתי. ויש כאן נשים שנקרעות בין הרצון להגן על עצמן או אפילו על ילדיהן – מול החשש שייקחו להן וילדיהן את הבטחון הכלכלי. ואני לא חושב שהטרגדיה הזו ייחודית למשפחות עם מפרנסים עשירים כמו בפוטבול. אני לא חושב שלאישה עניה קל יותר להלחם בבעל שהוא מפרנס בצניעות. מקרי הפוטבול רק המחישו זאת.

האמת שזה לא רק כסף ולא רק ילדים. ריבה סטינקמפ – שגם אם הוחלט משפטית שפיסטוריוס לא רצח אותה אבל הוא כן נהג כלפיה באלימות – הייתה סטודנטית למשפטים ודוגמנית עם קריירה. היא לא הייתה צריכה את הכסף וילדים לא היו שם. האם זו רק אהבה ששמרה אותה במערכת יחסים כזו? בוודאי שאינני יודע. אבל גם לאישה עם פרנסה ומעמד קשה לפרק מערכת יחסים כזו. בואו נשאל את עצמנו שאלה כזו: האם בחברה שלנו אשת קריירה עם ג׳וב טוב או אישה שהיא עשירה בגלל נישואיה לבעלה באמת יכולות ללכת למקלט לנשים מוכות?

וזה הלקח בעיני ממקרי האלימות במשפחה בספורט. לא שזו מגיפה. לא שזה גם יכול לקרות במשפחות עשירות. את כל זה כל בר דעת יודע. אלא להבין שיש כאן קרבן שהצדק עבורו הוא לוקסוס.

הנצחון על שאלקה
בלי משחק רגל בלי משחק ראש

17 Comments

אלון 26 בנובמבר 2014

מישהי שעבדתי איתה סיפרה לי שהיא היתה פעם במערכת יחסים כזו (עם חבר). אישה משכילה, חזקה שלא צריכה גבר שיפרנס אותה וידאג לה. הבן אדם האחרון שציפיתי שיהיה במצב כזה. היא אמרה שאף פעם היא לא הבינה איך נשים נשארות עם בן זוג מכה ומתעלל אבל שהיא היתה במערכת כזו היא היתה פשוט קפואה ולא היתה מסוגלת לעשות כלום. יום אחד הבוס שלה שם לב לסימן כחול ופשוט גרר אותה למשטרה, היא אמרה שהיא לא רצה לחשוב איך זה היה נגמר אם הוא לא היה לוקח אותה להגיש תלונה.

גיל 26 בנובמבר 2014

לדעתי יש לא מעט מקרים לא מדווחים של אלימות במשפחה בדיוק בגלל הסיבות שציינת. גם לפני כמה שבועות היה איזה מאמן מהעבר שאמר שפעם החליקו את זה בתוך הקבוצה. אז היום כבר לא יעשו את זה אבל כמה מקרים לא מגיעים לתודעה? יש בעייה עם עבירות כאלו בדיוק כמו שיש בעייה עם דיווחים על מקרי אונס. תראה את השופטת שלא מוכנה להתלונן בגלל שהיא לא רוצה שהקריירה שלה תהרס.

Amir A 26 בנובמבר 2014

הצדק הוא לוקסוס עבור רובינו. אם אתרע מזלו של אדם להיקלע למצב שבו הוא נדרש להילחם עבור צדק כדאי שהוא יהיה בעל אמצעים. מספיק לראות איך חברות הביטוח השונות מתעמרות בלקוחות מתוך הידיעה שלמרבית האנשים הפשוטים פשוט אין את האמצעים להשיג צדק.

ולגבי הנשים המוכות, במיוחד אלו שיש להן את האפשרות הכלכלית לעזוב, אני באמת שלא מסוגל להבין למה הן לא מקפלות את החבילה. אחד מסיפורי המסתורין של העולם, כמו החומר השחור ביקום או האמונה שלאסטרולוגיה יש משמעות אמיתית.

דורפן 26 בנובמבר 2014

אני לא יודע. אבל אולי בגלל תחושה של חברה שיפוטית כלפיהן

גיל 26 בנובמבר 2014

זה לא עניין של חברה שיפוטית אלא של תהליך איטי שקשה להשתחרר ממנו. אלימות כמעט אף פעם לא מתחילה בצורה קשה. היא לרוב מתחילה ממשהו יחסית קל, דחיפה, סטירה קלה או מה שזה לא יהיה. אלו מצבים שנשים יכולות להצדיק אותם בזה שאולי הגיע להן או שהוא לא ממש התכוון והוא גם התנצל אחרי זה והבטיח שזה לא יחזור. הרבה פעמים זה מלווה בהתנהגות למופת וקל לפטור את ההתנהגויות הללו כמשהו בלתי נשלט ורגעי. לאט לאט האלימות מתגברת וכשאין יותר הצדקות יש כבר פחד של מה יקרה במקרה שהן יעזבו ותחושה של עדיף המצב הנוכחי מאשר הלא ידוע בחוץ.

אנונימוס 26 בנובמבר 2014

קשה לנו לדעת באמת, כי לא היינו במצב הזה. אבל לדעתי יש פה שני דברים מאד אנושיים – קודם כל הפחד להכיר בזה שהגעת למצב הזה. אנחנו לא אוהבים להודות בפני עצמנו שנכשלנו, ולפרק משפחה בגלל דבר כזה זה הודאה בפני עצמך והעולם כולו שנכשלת בדבר הכי חשוב אולי בעיני החברה (בניית משפחה). ומלבד זאת הפחד משינוי השגרה. ללכת אל הנודע. זה שני פחדים מאד חזקים, אולי הכי גדולים שלנו.
למי שלא מסוגלת להרשות את זה לעצמה מבחינה כלכלית, ויש לה ילדים אז בכלל זה נראה בלתי אפשרי לחלוטין וקשה להאשים אותה.

אלון 26 בנובמבר 2014

כמו שכתבתי למעלה, קל לשפוט עד שאתה לא נמצא במצב הזה.

Amir A 26 בנובמבר 2014

לא באתי לשפוט אותן לטוב או לרע, רק לציין שאני לא מצליח להבין את זה.

איציק 26 בנובמבר 2014

אני מסכים עם דברים שנכתבו בחלק מהתגובות, אך אוסיף שנראה לי שאולי זו גם ההרגשה כמו שאומרים במיקרי אונס. אומרים שהאישה נאנסת פעמים, פעם בפועל ופעם מעל דוכן העדים בחקירה הנגדית. כמובן שזה לא אונס פיזי כי אם נפשי ומאוד קשה. גם המתלוננות על אלימות מקבלות יחס דומה בחקירה הנגדית. אין כמעט שום הגנה עליה על הדוכן כיוון שזכותה של ההגנה לנסות להוכיח את חפותו של הנאשם, אבל מבחינתה זה לחוות שוב את הכל. הרבה מהן מפחדות מהרגע הזה ומקוות שהכל בסוף יסתדר. לרוב זה לא.

ירושלמי 26 בנובמבר 2014

במדינה שבה "הזמר של המדינה" מקיים יחסים עם קטינות והוא עדיין נחשב לגיבור תרבות וסולחים לו אחרי שתי דקות.
הנשיא הוא אנס.
מטריד מינית מתמה ליו"ר קבוצת כדורגל.
אנשי משטרה בכירים, ראשי ערים ובעלי תפקידי מפתח במדינה מואשמים באונס והטרדות על ימין ועל שמאל.
במדינה כזאת מה הפלא שזה היחס וזו ההתנהלות כלפי אלימות נגד נשים, גםמבחינה פורמאלית\חוקתית\אכיפתית וגם של האזרח הקטן.

כחול 26 בנובמבר 2014

+100

צור שפי 26 בנובמבר 2014

רונן, לא הבנתי למה אתה מתכוון ב״צדק הוא לוקסוס״.

דורפן 27 בנובמבר 2014

צור – שלאישה מוכה שאולי רוצה להלחם על הצדק שלה וענישת המכה, לעתים זה לוקסוס כי המכה הוא המפרנס של ילדיה. והיא נכנסת למעגל של ״רק פעם בכמה חודשים הוא מאבד את הראש״ ובגלל זה לא שווה לה להקריב את הבטחון הכלכלי של ילדיה

גיל 27 בנובמבר 2014

אבל זה לא ממש ברור לי למה זו סיבה. הרי אם היא מתגרשת ממנו ויש להם ילדים אז הוא צריך לשלם מזונות ככה שהיא עדיין נהנית מהכסף שלו לא?

דורפן 27 בנובמבר 2014

גם עורכי דין הם להרבה נשים לוקסוס.

צור שפי 27 בנובמבר 2014

רונן – ברור לגמרי שעבור נשים התלויות לפרנסתן בבן הזוג הסיטואציה שתיארת היא חלום בלהות. אגב, אותה סיבה (תלות כלכלית) מותירה פעמים רבות בני זוג (לרוב נשים) בתוך מסגרת נישואין כושלת ואומללה גם מבלי שהדברים יגיעו לכלל אלימות. הנקודה המעניינת במיוחד שהזכרת היא שגם נשים עצמאיות כלכלית וחזקות (לפחות לכאורה) לפעמים אינן מפרקות את החבילה בעקבות אלימות ככה שכנראה שיש כאן דברים שהם מעבר להבט המטריאליסטי.

כסיפוביץ 26 בנובמבר 2014

אני אתייחס לכותרת.
תכלס. כלום.
אולי רק העובדה שיש אנשים שקיבלו מעמד של עגל זהב והמח שלהם לא יודע להמודד עם העובדה הזו.
הם לא שונים מאחרים.
דווקא אני יותר מפנה אצבע מאשימה לסוגדים ולא לאייקונים. ממש כמו לפני 5000 שנה +-

Comments closed