ההפסד לסאות׳המפטון. כל כך לא יונייטדי

כל כך רחוקה מלהיות מכונת מלחמה

אני אגיד לכם משהו מוזר. רבע השעה האחרונה, גם אם איכות הכדורגל הייתה איומה, דווקא קצת הייתה נסבלת בעיני. כי ראיתי כמה שחקנים שקצת נעלבים מזה שהם מפסידים בבית לסאות׳המפטון. משהו קצת ניער אותם. הם קצת השתללו. עדין רחוק מאד מקבוצות יונייטד של העבר. שאולי היו מפסידות בבית לפעמים – אבל ברבע השער האחרונה עשרים כדורים היו מתעופפים לשער מול הכוונים.

לקבוצה הזו יש בעיה רגשית. כל אוהד שנהג להתלונן ולהתבכיין על חוסר המודרניות של פרגוסון לפעמים, על אמונתו בשחקנים בינוניים, על הטקטיקות הלפעמים נאיוויות שלו אולי מבין עכשיו את מה שאמר לי כריסטוף מצלדר לפני שנים (דיברתי איתו אחרי שגרמניה ניצחה בעשרה שחקנים את קמרון) ״הטקטיקה היא 2% תוספת על המלחמה״. בקבוצה הזו הרבה אין מלחמה.

היא לא ״מכונת המלחמה״ כפי שכינה פעם קאפלו את קבוצותיו של פרגוסון. אין לי בעיה שהיא עדיין לא מכונת מלחמה. אלא שאני לא תמיד משתכנע שבצד השיפור ביכולת היא בדרך לשם. היא למשל באופן קבוע גרועה יותר במחצית השניה. שזה כל כך לא יונייטדי. אין לי בכלל ספק שואן יתקן עכשיו כמה דברים ובקרוב ירשום כמה ניצחונות רצופים. אבל זו לא הבעיה.

הערה צדדית: אין לי מושג למה פלקאו לא שיחק. אבל כשהוא משחק הוא מנסה לחבר את ההתקפה. ואן פרסי עסוק בעצמו. לא עושה שום פעולה שמחזקת את הקבוצתיות. יש לו יותר גולים כי הוא מכיר את הליגה ובגלל התעדוף של העמדה שלו. אבל פלקאו, כשהוא משחק, דווקא מזכיר לי לפעמים שחקן של יונייטד.

וזה נכתב לפני המשחק:

אל תהיו תמימים בעניינו של דייב. ויק ואלדז לא חותם סתם כך. ויק חותם כי אולי דייב יעזוב. וכמובן אולי גם לא. בעוד כמה ימים דייב דווקא יחתום במאן יו – בזה אני די משוכנע. אבל בחוזה שלו יהיה שחרור בסכום נאה. הטוב בכל העולמות: החוזה ביונייטד יהיה בסיס להצעות אחרות. ודייב יחליט מה טוב לדייב.

גם אל תהיו תמימים בעניין מיסטר לו. מיסטר לו הוא לא סר אל. סר אל שפט שחקנים על פי טיבם. פיט ואד שיחקו את השוער בצורה שונה לגמרי, מלבד עניין אחד – הם היו טובים. אז הם שיחקו. כמו שכריס ודייב בקס שיחקו בצורה שונה את הווינג מימין.

מיסטר לו מאמין שכל תפקיד במגרש משוחק בצורה מסויימת. כשדייב היה מציל בעיטה גדולה אצל סר אל, סר אל היה אומר ״שוער פאקינג הל זה!״. מיסטר לו לעומת זאת רושם בפנקס שאמנם יפה עשה דייב אך יש לברר למה נזקק דייב לזינוק אקרובט שכזה? למה האנשים לא היו בעמדות? למה בכלל הכדור היה ברגלי היריב. התפישה שלו של תפקיד השוער דומה מאד לסגנונו של ויק. או של אד בעבר. הידעתם שכשאד לא ספג ב-11 משחקים רצופים, הגנת יונייטד אפשרה רק 11 או 12 בעיטות למסגרת בכל המשחקים הללו. ככה אוהב מיסטר לו שאימן את אד עוד באייאקס! לא שדייב מציל עשרה בעיטות סקאוסר בחצי שעה.

כמובן שמיסטר לו מלמד את דייב ודייב מתקדם. ואולי הוא מודע לכך שויק, עם כל נסיונו, ישלם שכר לימוד על כדורי הגובה של הליגה האנגלית, אז האופציה המועדפת היא ללמד את דייב. לעומת זאת ויק יודע לשחק ברגל את הסגנון אותו אוהב מיסטר לו. אבל כמו דייב – גם מיסטר לו חושב על האופציות שלו.

הניצחון על סנדרלנד
הניצחון בוילה פארק

82 Comments

אלעד 11 בינואר 2015

איזה דיכדוך… מקווה שאתה טועה

גיל 11 בינואר 2015

אני חושב שלא הבנתם בכלל, הוא בכלל בא לשמש כמתרגם ולעזור לו עם הספרדית.

למה לדה חייאה תהיה סיבה לעזוב עכשיו (חוץ מאולי העניין הכספי)? הרי הוא עבר את השנתיים הכי קשות של יונייטד ב30 השנה האחרונות ודווקא כשהם במגמת עלייה ועם פוטנציאל הצלחה עצום, למה שלא ירצה להיות חלק מזה?

אביאל 11 בינואר 2015

גיל – קשה לסרב לריאל, בטח שאתה רוצה להיות השוער של הנבחרת ובטח שאתה רוצה להיות היורש של קאסיס.

גיל 11 בינואר 2015

אם הוא יצטיין ביונייטד זה לא יביא אותו לנבחרת? השאלה איפה טוב לו ויכול להיות שהוא מתגעגע לספרד.

אביאל 11 בינואר 2015

גיל – יכול להביא, אבל יותר קל מספרד ויותר קל מריאל – אני מניח שכמו רוב בני האדם הוא יעדיף לגור במדריד מאשר במנצ׳סטר, מה גם שהוא גדל שם אם אני לא טועה.

איתמר 11 בינואר 2015

אני מעריך שרוב שחקני הכדורגל (בוודאי הספרדים) יבחרו בריאל מדריד על פני יונייטד, לבטח בתקופה שבה קיימים פערי איכות עצומים בין שתי הקבוצות.

תוהה בדרכים 11 בינואר 2015

סיפור ואלדס מאד מוזר.

מהזווית שלו אחרי פציעה קשה, אתה מחפש קודם כל מקום שבו אתה יכול לשחק. רק בטופ 5 האנגלי יש שתי קבוצות (ליברפול וארסנל) שיכולות להבטיח לו מקום בהרכב ועוד אחת (סיטי) שיכולה לתת לו סיכוי טוב למעמד כזה.
יונייטד בלי אירופה ובשלב הזה של העונה, גם לא יכולה לתת לו משחקים במפעלים אחרים.

קיימת תפיסה שדה חאה בדרך לריאל מדריד והוא המחליף המיועד שלו. לא יודע, אני לא ראיתי ידיעה אחת בעיתונים של ריאל שמקשרת אותו לשם- הכול מגיע מהצהובונים באנגליה.

יותר מזה, אני לא רואה את פלורנטינו פרס מוציא 30 מיליון יורו על שוער ואני בספק גדול אם דה חאה ירצה לשחק בריאל.

ניק 11 בינואר 2015

כן זה באמת נראה גבולי מבחינת דה חאה.
לקסיאס יש עוד 2 עונות לפחות לדעתי ולא רואה סיבה שדה חאה ילך לשבת על הספסל של מדריד (מספיק הוא עושה את זה בנבחרת) וגם הוא בא מאתלטיקו, אז יכול להיות שתהיהי לו התנגדות מוסרית ללכת לשחק ביריבה.

תוהה בדרכים 11 בינואר 2015

אל תשכח שלריאל יש עוד שוער מצוין (קיילור נבאס).

כמו שציינת הוא שחקן בית של אתלטיקו ולשחק בריאל דווקא בתקופת שיא של המועדון שלו נראה לי מהלך מאד קיצוני, בטח כאשר הוא כבר נמצא בסיטואציה טובה מאד מבחינתו.

הסיבה היחידה מבחינתו לעשות מהלך כזה היא לחץ של חברה או משהו בסגנון (ראיתי תמונה שלה. יש ממה להילחץ).

דורפן 11 בינואר 2015

ואולי יש הסכמה בין המועדונים – למשל דה חיאה בעד בייל בקיץ – כפוף לעליה של יונייטד לצ׳מפיונס.

תוהה בדרכים 11 בינואר 2015

אתה קורא יותר מידי צהובונים אנגלים.

בלי קשר לדיון מי יותר טוב מבין שניהם בתפקיד שלו, הערך של בייל- כשחקן התקפי- גבוה בהרבה. לפחות פי שלוש. נראה לך שדווקא פלורטינו פרס יוותר על שחקן התקפה עבור שוער?

אוהד נחמני 11 בינואר 2015

סיפור ואלדס לא מוזר כלל ועיקר.
החליט לעזוב את ברצלונה כשחקן חופשי כדי לחתום על חוזה גדול שבו יקבל גם מענק חתימה נכבד שיפצה אותו על ההפסדים שגרם לו אביו בעסקים כושלים. היה לו כבר קדם חוזה יפה מאוד במונקו שהצרפתים נסוגו ממנו בעקבות הפציעה. כשרגליו באוויר בא לעזרתו אדון ואן חאל. עדיף פרה אחת צולעת שעשויה להרפא על רפת ריקה.

תוהה בדרכים 11 בינואר 2015

הסיפור הזה ידוע. השאלה היא למה במצב הנוכחי הוא מעדיף את יונייטד על ליברפול או ארסנל.

מומין 11 בינואר 2015

אם מישהו יתרגם את מה שכתבת לאנגלית ויקריא את זה בקול – יש לך התחלה של סרט של גיא ריצ'י! מגניב..:)

סימנטוב 11 בינואר 2015

ממש לא…המחשבה של לו קשורה היא באיך לשלב את המילה shall במשפט
;)

חברי הטוב כשכבר הימים 11 בינואר 2015

אהבתי נורא את סגנון הכתיבה.
לגבי עזיבה אפשרית של דייב- ברור שהוא רק מתחיל להשתלב היטב כשוער ברמה עולמית, אך המועדון ממשיך מדיניות של וויתור על כוכבים עולים שהחלה בשיחרורו של בן פוסטר, ויש המרחיקים אחורה עד דני פיו.

אריק 11 בינואר 2015

אולי זה כי דייב וגאר עושים חילופי בתים??

אריק 11 בינואר 2015

איפה פלקאו ואנדר? באמת מישהו חושב שבלינד כקשר טוב מאנדר. הוא משלים אחוז מסירות כמו של דגמבה דגמבה

דורפן 11 בינואר 2015

אולי ואן חאל קרא את סארטר שכתב ״בכדורגל הכל משתבש בגלל קיומו של המתנגד״. ואגב, אם ההתאחדות הספרדית תרחיק את הררה הליגה האנגלית תכבד זאת (לא בטוח שהיא חייבת, אבל היא תכבד)

אריק 11 בינואר 2015

חחח.
נראה לי שבספרד סמים ושוחד זה בסדר

דורפן 11 בינואר 2015

לא יודע כלום על סמים. אבל הוא מסובך בידיעה על מכירת משחק. למעשה שמו אנדר צריך היה להחשיד…:-)

Oded 12 בינואר 2015

ענק!!!

שלו 11 בינואר 2015

כבר לא יודע כמה שנים אני כותב על טוטי וממליץ לראותו כי אלו הופעות אחרונות של אולי אחד מגדולי הכדורגלנים.
עוד הופעה לפנתיאון.
כשמסי יחגוג עונה 22 ברמות הגבוהות או יהיה אלוף עולם או ישחק בקבוצה בינונית על אליפות ….

תוהה בדרכים 11 בינואר 2015

רומא היא הקבוצה מספר 4 באיטליה. לזכות באליפות אחת ב22 עונות שם זה לא הישג מדהים, בטח שאתה לוקח בחשבון שלפחות חלק מהתקופה לא הייתה בדיוק מזהירה לקבוצות הצמרת שם.
גם באליפות שהוא לקח, הוא שיחק לצד שחקנים אדירים כמו בטיסטוטה וקאפו ולא היה השחקן מספר 1 בקבוצה.

טוטי מעולם לא הצטיין בנבחרת האיטלקית והוא לא הסיבה לזכייה שלהם במונדיאל, כך שגם הטיעון הזה לא רלבנטי.

מי כל אחד מעדיף ברמה האישית זה ענין של טעם, אבל מקצועית להשוות את טוטי למסי זה בדיחה.

שלו 11 בינואר 2015

רומא היא לא קבוצה ארבע באיטליה היא הרבה פחות.
הוא היה חלק מקבוצה גדולה ומחזיק אותה כבר 15 שנה כמעט לבד.
בתור מי שראה את רומא בערך 100 פעמים במגרש, אי לך מושג כמה הוא שחקן גדול.
את אוסטרליה במונדיאל הם לא עוברים בלעדיו.
במונדיאל של 2002 הוא נשדד מול דרום קוריאה.
מול הולנד בחצי היורו בפנדלים הוא הראה עצבים של ברזל (כמו מול אוסטרליה ב 2006).

ומסי תמיד שיחק בקבוצות כל כך חלשות שזה באמת הוא ועוד עשרה גמדים.
ונבחרת ארגנטינה שלו הייתה נבחרת נגרים והוא הוביל אותה על הגב הרחב שלו שגמר שבו זכה בשחקן המצטיין.
הבנתי.

תוהה בדרכים 11 בינואר 2015

רומא בעידן טוטי היא הקבוצה בערך מספר ארבע באיטליה. בקבוצה כזאת טוטי זכה באליפות אחת ב22 עונות, לא הגיע מעולם אפילו לחצי גמר האלופות או זכה בתואר אירופאי משני. וזה בתקופה שהייתה ברובה המכריע החלשה ביותר בהיסטוריה של הליגה האיטלקית.

טוטי נגד אוסטרליה הבקיע פנדל.

נראה לי מגוחך להתחיל להציב את היכולות או ההישגים של מסי מול אלו של טוטי, שחקן שעיקר כוחו והמיתוס שלו נובעים מהעובדה שהוא נשאר במועדון דרג שני כל הקריירה שלו. זה פשוט מופרך.
מסי הוא השחקן הגדול בדורו, אולי בהיסטוריה. טוטי גם בשיאו הוא אפילו לא שחקן הרכב בטוח בקבוצה מהדרג הראשון. סמל ענק? ללא ספק. אל תבלבל את זה עם יכולות כדורגל.

שלו 11 בינואר 2015

אבל היי אתה תמיד קופץ להשבית שמחה,
אז שיהיה לך לבריאות.

תוהה בדרכים 11 בינואר 2015

אתה עשית את ההשוואה הזאת, לא אני. אתה זה שהרגשת צורך להאדיר את טוטי באמצעות גימוד של שחקן אחר (הרבה יותר טוב ממנו).

שלו 11 בינואר 2015

כמה משחקים של טוטי ראית?
מתוכם כמה ראית אותו במגרש?
היום הוא בן 38 מסי בן 27.
כמה משחקים של טוטי ראית לפני יותר מ 11 שנה (כלומר עד גיל 27 שתוכל להשוות בינו לבין מסי)?
כמה משחקים מסי שיחק בקבוצה שהיא לא אחת מארבע הטובות באירופה?

עכשיו תחשוב שוב האם אתה באמת מכיר את טוטי.

מסי הוא יציר של שיווק.
הוא שחקן המשחק בגמר הגביע העולמי למרות שב120 דקות בגמר רץ פחות ממה שטוטי רץ בגיל 38 במשחק ליגה רגיל.
הוא שחקן טוב מאוד אני ראיתי יותר מחמישה שחקנים יותר טובים ממנו.
אבל ראיתי ממש.

משה 11 בינואר 2015

לא נכנס לויכוח, זה חסר ערך אבל אהבתי את המשפט לגבי מסי כיציר השיווק. שחקן אדיר, רחוק מלהיות הטוב אי פעם (ע"ע מארדונה).

אריק 11 בינואר 2015

מסי הוא טוב יותר, אבל מכונה משעממת של יחסי ציבור. טוטי הוא כל מה שכיף בכדורגל.

תוהה בדרכים 11 בינואר 2015

טוטי לא עדיף על מסי גם בצדדים הרעים של מסי (עצלנות מסוימת על מגרש, שליטה בחדר ההלבשה והשעפה ל הקבוצה מעבר למה ששחקן אמור להשפיע).

טוטי הוא הרבה יותר מכונת יחסי ציבור ממסי- מסי הוא שחקן מוכח ברמת הכי גבוהות, טוטי מעולם לא עשה שום דבר שמצדיק את ההייפ סביבו.

ההבדל בין שניהם שמסי הוא הכדורגלן הכי מפורסם בעולם ומשחק במועדון כמו ברצלונה שיש לו הרבה אוהדים אבל גם הרבה שונאים. מחוץ לאוהדי כדורגל איטלקי שרופים, לאף אחד אין רגשות חזקים כלפי רומא ולכן טוטי לא מייצר כמות דומה של אנטגוניזם, אלא נכס בקלות לנישת סמל הקאלט.

תוהה בדרכים 11 בינואר 2015

ראיתי את טוטי הרבה מאד פעמים ותמיד חשבתי שהוא שחקן טוב שמנופח מעבר לכל פורפורציה על ידי אוהדי כדורגל איטלקי בכלל ורומא בפרט. דוגמה קלאסית של ראש לשועלים.
להבדיל מההישגים של טוטי שמתמצאים בעיקר להישאר ולהיות בקבוצה 22 שנה ולא לזכות כמעט בכלום או להוכיח את עצמו ברמות הגבוהות, ההישגים של מסי הם מדידים, גם ברמת תארים וגם ברמת סטטיסטיקה.

אתה כל הזמן משתמש בטיעון לפיו טוטי לא שיחק בקבוצה גדולה, כאילו חסר שחקנים ששיחקו בקבוצות דרג שני, נראו כמו אלים, עברו לקבוצות הגדולות ולא עמדו בציפיות. הרבה יותר קל ונוח להיות המלך של רומא מאשר להילחם על המקום שלך בקבוצה יותר גדולה.

לא ראית חמישה שחקנים טובים ממסי. יש שחקן אחד ב30 השנים האחרונות שיש לו קייס מול מסי. את השאר הגדולים באמת לא ראית או לא ראית מספיק בשביל שתוכל לחוות עליהם דעה.

no propaganda 11 בינואר 2015

5 שחקנים גדלים ממסי ב30 השנים האחרונות:
צ'אבי, פירלו, רונאלדו הברזילאי, מתאוס, מראדונה.

תוהה בדרכים 11 בינואר 2015

זה לא הנושא, אז אני לא רוצה להפוך את לדיון משנה עם 100 תגובות.

לכן תרשה לי להגיב בפחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח.

no propaganda 11 בינואר 2015

תמשיך לקנות את מה שהתקשורת מוכרת לך ותמשיך להתאכזב מהתוצאות.

תוהה בדרכים 11 בינואר 2015

מה אתה מבלבל את המוח? על איזה תוצאות אתה מדבר?

מסי הוא אחד השחקנים המעוטרים ביותר בהיסטוריה ברמת כדורגל מועדונים וברמה האישית הוא מלך השערים של שתי הליגות הטובות בעולם (ליגת האלופות והליגה הספרדית), בגיל 27.

אלא אם אתה באיירן מינכן בליגת הדרדסים, אתה לא יכול לזכות כל שנה באליפות. מהשחקנים שהזכרת, מסי זכה ברמת מועדונים ביותר תארים מכולם (מלבד צ'אבי).

no propaganda 11 בינואר 2015

מלך השערים זה יפה רק שזה לא תואר אמיתי. בזה הוא יכול להתחרות בכריסטיאנו ובגרד מולר, שחקנים גדולים בפני עצמם אבל לא בין הגדולים באמת.
אם לא שמת לב אז אין צ'אבי אין תארים. למסי יש עוד 1-3 אליפויות בגיל שבו הוא שחקן משמעותי בקבוצה.
הוא זכה ב2 ליגות אלופות כשחקן משמעותי ובזה זה כנראה נגמר.
כמובן שהוא לא זכה ולא יזכה במונדיאל. ביורו הוא לא משחק.

כל תארי הדמה כמו אליפות העולם למועדונים, סופרקאפים ואפילו גביע הם יפים לניפוח מספרים ותו לא.

בקיצור הוא זכה בהרבה דברים אבל לא משהו היסטורי עבור מישהו בסדר גודל שהתקשורת עושה ממנו.

תוהה בדרכים 11 בינואר 2015

אתה כותב דברים מופרכים.

ששת השחקנים השחקנים לגדולים בהיסטורי ברוב הרשימות הם פלה, מראדונה, גרינצ'ה, קרויף, די סטפנו ופושקאש.

מתוך השישה האלו, שלושה לא זכו במונדיאל ושניים שיחקו אחד עם השני. ברזיל ב62 זכתה מעשית באליפות בלי פלה. הולנד ב78 הגיעה לגמר והייתה מרחק סנטימטרים לזכייה, בלי קרויף.

רונאלדו פנומנו זכה באליפות אחת בקריירה האירופית שלו ומעולם לא בליגת האלופות, למרות שהוא שיחק במועדונים הכי גדולים שיש.
מתיאוס מעולם לא זכה בליגת האלופות ורק באליפות אחת באינטר.

תוהה בדרכים 11 בינואר 2015

"ששת השחקנים שנחשבים לגדולים בהיסטוריה".

no propaganda 11 בינואר 2015

לא יודע מאיפה הנתונים שלך על מי הם ששת השחקנים הגדולים בהסטוריה , איפה בקנבאואר, איפה יאשין. אבל בכללי הכדורגל אז היה שונה לחלוצים היה הרבה יותר משקל במשחק של קבוצה.

רונאלדו באמת גבולי בהשוואה למסי. לצד מסי עומדת כמות גדולה של אליפויות שתי ליגות אלופות. לצד רונאלדו עומד המונדיאל, גביע אופא( כשזה היה תואר רציני ביותר ) אבל בעיקר לדעתי הוא טוב ממסי כי בתקופת השיא שלו לא היה לאף אחד ספק שהוא הטוב ביותר, פשוט לא היו כאלה. וזה לא נכון לגבי מסי. אם אתה מתעקש להוציא את רונאלדו אני אחליף אותו במאלדיני.

מתיאוס זכה במונדיאל וגם ב7 אליפויות נוספות עם באיירן ולא בתקופת ליגות הצעצוע של ימינו אלא בתקופות של ליגות הרבה יותר תחרותיות.

תוהה בדרכים 12 בינואר 2015

רונאלדו הברזילאי בר השוואה למסי בשיא שלו- העונות בברצלונה ואינטר. כמו רונאלדיניו, הוא בסך הכול של הקריירה שלו לא בר השוואה, פשוט מכוון שהיו לו פחות מידי שנים בטופ.

בטענה על כך ש"היה ברור שהוא הטוב ביותר", אתה טועה, משתי בחינות:

1. לא היה ברור שהוא כי טוב, בטח אם הדברים היו נשפטים כמו היום בשיא עידן האינטרנט שבו לכל אחד יש דעה, שהרבה פעמים מושפעת מגורמים לא ממש מקצועיים.

אני מבטיח לך שאם היינו מקיימים דיון כזה ב97-99 לא מעט אנשים פה היו כותבים שזידאן / דל פיירו / ריבלדו עדיפים עליו והוא עצמו בכלל לא מתקרב לרומאריו או ואן באסטן. אנגלופילים אדוקים היו אפילו טוענים ששירר עדיף עליו.

2. אם אתה מסתכל מקצועית נטו, זה מאד ברור שמסי הוא השחקן הטוב בעולם כבר שבע עונות, להוציא את תקופת הפציעה שלו בחצי הראשון של העונה שעברה.

זה שלריאל מדריד וליונייטד יש המון אוהדים שעושים לובי לרונאלדו, זה שלברצלונה ומסי יש המון שונאים בעקבות ההצלחות האחרונות שלהם וזה שריאל מקבלת בממוצע פנדל כל שני משחקים מה שמאפשר לרונאלדו לנפח את המספרים שלו, לא משנה את העובדה שמסי הוא בפער גדול השחקן הטוב בעולם.

אין בן אדם אובייקטיבי ושפוי בדעתו שיכול לראות את שני השחקנים הללו משחקים ולחשוב שרונאלדו טוב יותר.

D! פה 12 בינואר 2015

לריאל יש המון אוהדים שעושים לובי ולברצלונה המון שונאים.
בחיי תקים מפלגשה.

העניין הוא, ואמרת את זה, שזה עניין של העדפה אישית, אז למה להתווכח.

גם אני בין אלו שחושבים שלהצליח בקבוצה בינונית-גדולה לא פחות ואולי יותר מרשים מלהצליח בקבוצה שנמצאת תמיד בשפיץ של השפיץ של הגדולות.

שחקנים גדולים לא מנסים להבקיע עשרות שערים בשנה.

יעקב 11 בינואר 2015

ואן חאל הצליח לעשות מה שמויס לא .מוציא את החשק לראות את הכדור רגל המשעמם ביותר שראיתי את יוניטד משחקים.בונקר התקפי שמטרתו להחזיק כדור ולמנוע הזדמנויית מהיריב בתקווה להברקה בצד ההתקפי.

יוסי מזרחי 11 בינואר 2015

סליחה על הראיה הצרה שלי את המשחק, שממה.
ובהקשרים האלה, מעניין את סבתא שלי מה יהיה בעתיד עם השוער.
הבעיה היא שהיום אין לנו כדורגל, לפחות לא כזה שהורגלנו לו ,כלומר שהחלק הכי חשוב, למעשה תכלית העניין הוא הוא לשים גול. וזה קורה כשבהרכב יש ארבעה משחקני ההתקפה מהטובים בעולם, ולעוד אחד אין מקום על הספסל.
אז סליחה שאני לא משועשע ממשחקי מילים,מעניינים ככל שיהיו, ואני די מודאג, כי זהות השוער היא לא הצרה שלנו דהיום.

אריק 11 בינואר 2015

יש לון חאל דברים טובים והיה גרף התקדמות עד שהפוץ קשה העורף החליט לכפות את די מארייה ובלינד על ההרכב כי הם חלק מהתוכנית העל שלו והבנתי שלעולם הוא לא יהיה טוב ליונייטד כי רק ון חאל מעניין את ון חאל. ולחשוב שאמרו את זה על מוריניו…

יואב 11 בינואר 2015

הרכבת של המיוחד כבר יצאה מהתחנה. חשוב מה יהיה בעתיד כי לא יתכן שרק המיוחד יכול לאמן בהצלחה את יונייטד. ז

סימנטוב 11 בינואר 2015

paralysis from analysis

יעקב 11 בינואר 2015

המאמן הזה הצליח להגיע לכמות הנקודות של מויס ללא רכש של 6 שחקנים.אם ארסנל וליברפול משחקות כמו שנה שעברה אנחנו באותו מקום.פשוט בלוף.מקווה שלא יעלו לליגת האלופות ונפטר מהמאמן הציני ביותר שהיה כאן

איתמר 11 בינואר 2015

יונייטד אפורה ומשחקת כדורגל מביך.
יהיה מעניין לשמוע את התירוצים של ואן חאל.
די מאריה הוא אכזבת העונה. התחיל נפלא במשחקים הראשונים ומאז דעך והפך לשחקן לא רלוונטי עם תרומה אפסית.

אריק 11 בינואר 2015

אמרתי לבני בשיא ההתלהבות שהיתה פה שאני רואה כאן ורון 2 מקווה שטעיתי. הוא טוב כנושא כלים של רונאלדו או מסי כשהוא פתאום הוא חושב שהוא צריך לבעוט ויש לו בעיטה מזעזעת ושהוא הכוכב אז זה יהיה כשלון.

אריק 11 בינואר 2015

קומן לא צריך זמן להסתגל. בא חדש והביא חצי סגל…

אלעד 11 בינואר 2015

התחלנו עם שליטה במשחק והיצמדות לתבנית הטקטית בכל מחיר. בלי לבעוט לשער חס וחלילה.
מסיימים בשיטת אנדי קארול. הגבה ככל יכולתך ופלאיני בתפקיד סנטר.
די מביך.

הנקודה החיובית – סמולינג.

Yair 11 בינואר 2015

פעם ראשונה שאני פסימי לגבי יונייטד של ואן חאל העונה, הקבוצה שלו פשוט הייתה חסרת מושג היום, קומאן קרא את ואן חאל והעמיד לו במרכז השדה קיר שביטל לגמרי את משחק ההתקפה, ולא עם יותר מדי מאמץ

אופיר 11 בינואר 2015

מתי זה כבר לא נחשב מוקדם מדי לכתוב שלואי ואן חאל, עם תקציב חסר תקדים, מוביל את יונייטד לעונה מבישה (מבחינת רמת הכדורגל וצבירת הנקודות)?

יואב 11 בינואר 2015

מתי שבא לך. מי אמור לתת לך אישור?

wazza 11 בינואר 2015

אל תתיחסו הוא פשוט רוצה שנפטר עוד מאמן לפני שונגר הולך (אני לא יודע איך עושים סמיילי)

אופיר 11 בינואר 2015

:-)

ניק 11 בינואר 2015

נראה לי נשבר פה איזה שיא.. בעיטה אחת לשער כל המשחק, של 2 הקבוצות

אילן 11 בינואר 2015

זו בדיוק הנקודה. עצוב

תוהה בדרכים 11 בינואר 2015

אם שמעת את מה שאמר גארי נוויל, זה לא בהכרח סימן רע מבחינת רמת משחק. לדבריו, משחקים שבהם קבוצה בועטת 30 פעמים לשער (ליברפול – ארסנל) הם סימן לשכונתיות וחוסר אינטנסיביות.

https://www.youtube.com/watch?v=ZNoqesG3x2I

גיל 11 בינואר 2015

רונן, לקבוצה אין בעייה רגשית יש לה בעייה ביכולת. מילא אם היו משחקים בצורה סבירה אבל המשחקים שלה פשוט נוראים לצפייה. אולי ואן חאל ייצב את השורות ועוד יוביל אותה להישגים אבל אם זו רמת הכדורגל שתשאר אני מוותר.

יואב 11 בינואר 2015

פרגי טעה, פרגי לא חיזק את הקישור, פרגי השאיר ירושה רעה.
נו שוין.
אצל פרגי הקבוצה מעולם לא היתה אדישה, פרגי לקח אליפויות דו ספרתיות עם אושה, בראון ופורצ׳ן.
אצל פרגי חיפשו להבקיע ויונייטד תמיד היתה יונייטד. יפה גם בימים לא טובים(מתייחס לליגה ולא לאירופה).
אצל פרגי כל שחקן התקדם, אפילו אוונס נראה ראוי.

יונייטד כרגע? ניסוי מעבדה מאד יקר של מאמן מאד זחוח.
יונייטד תסתדר בלי ליגת אלופות עוד עונה. אבל יונייטד לא יכולה להרשות לעצמה לא להיות יונייטד. וכרגע, היא קבוצה סתמית ורגילה. אין עלבון גדול מזה.
פרגי היה מנצח את הקבוצה הזאת בכל יום נתון-עם באט, קלברסון, היינזה ודני וולבק וכאלה…:

יוסי מזרחי 11 בינואר 2015

כל ארבעת הפסקאות נכונות. רק בצפון קוריאה ובליכוד, המנהיג לא טועה לא יכול לטעות ואסור להגיד שטעה.

יואב 11 בינואר 2015

טעה באספקטים מסויימים, שכנראה לא רלוונטים לקבוצה שרוצה תארים.
היום, רואים מה שווים האחרים. הסקוטי הצעיר וההולנדי הזחוח.
כנראה שיש דברים חשובים יותר בקבוצת כדורגל מלסדר לקאריק מחליף.נעבד לא רע העניין הזה.

יוסי מזרחי 11 בינואר 2015

יואב חברי היקר.
גם פה אתה צודק ומדויק.

יואב 12 בינואר 2015

תודה יוסי(:
זאת לא היתה ביקורת כלפי אף אחד.
לחשוב שפרגי שיחק עם גיגסי ואושה במשך חצי עונה(שהיתה לא רעה).
האיש מכשף. אין מילה אחרת.

אבי 12 בינואר 2015

יפה ונכון, יואב.

אריק 11 בינואר 2015

פלקאו יותר טוב, הרבה יותר טוב. אבל לא הולנדי שזה בעיה קשה מבחינת ון חאל במדד העיקרי לפיו הוא שופט שחקנים. כן הולנדי. לא הולנדי. אפשר גם להסיט את קאריק חזרה אחורה למרות שהוא קשר מצויין כי צריך לעשות מקום לעוד הולנדי. שיונייטד ניצחה בלעדיו, הרבה.

Shutzi 11 בינואר 2015

הופעה חלשה ופחדנית, ששוב מסתמכת על המזל (נצליח לשים שניים שלושה גולים ממצב וחצי). הבעיה שזה עבד לואן חאל בהרבה משחקים, אז למה שהוא ינסה אחרת. השליטה בכדור היא חשובה ומורידה לחץ מההגנה, אבל לא יכול להיות שבקושי ניצור מצבים וכל כך הרבה שחקנים יהיו חלשים.
הקרב על מקומות 3-4 הולך להיות מותח וקריטי, כמעט כמו מאבקי האליפות להם הורגלנו … וכן זה מאד חשוב לחזור לטופ 4 כבר בעונה הנוכחית.

יוסי מזרחי 11 בינואר 2015

קראתי עכשיו (20:44) את הסיכום של רונן. שתי הערות לי:
ואן פרסי על כל מה שיש ומה שאין בו, הוא חלוץ חוד ,עיקר כוחו ברחבה. בשני מקרים, בדקה 50 הוא חילץ כדור בערך 20 מטר מהשער שלנו, 70 מטר משטח המחיה שלו, ואחרי שש דקות, עוד מלחמה בעיגול האמצע, ובעקבותיה צהוב.
והיו עוד מקרים.
במקום שהקבוצה תעבוד עבורו ותדחף לו כדורים הוא נאלץ לבוא אחורה. זה לא מקרה אלא סימפטום שמעיד על בעיה בזרימת המשחק. וזה לא ואן פרסי אלא מי שמציב את המערך העלוב הזה שגם בעייתי בתפיסה וגם חסר שחקנים מתאימים לישומו. לדוגמא, אף אחד משלושת הבלמים שלנו לא מוביל כדור ברמה גבוהה, לכן, הניהול מאחור הוא קטסטרופה ולכן כמות החזרת הכדורים לשוער, פשוט כי לא יודעים מה לעשות איתם.
ובאשר לפלקאו.
יש הגיון מסוים במחשבה לשחרר אותו. מדובר בהרבה מאוד כסף ובעמדה שתיאורטית יש לה כמה פתרונות שכבר בידינו ובכסף שיתפנה, יש מה לעשות וזה בלשון המעטה קיצונית.
אבל, היחס אליו לא מכובד.
זה מזכיר לי את החצי השנה האחרונה של טבז, והקרקס שעשו ממנו ושלבסוף ךצו אחריו עם הלשון בחוץ והשאר ידוע וזכור.
במצב של ההתקפה שלנו יש ליונייטד צורך בפלקאו והוא יכול להיות אקס פקטור שיקרין על כל הקבוצה, אבל בצד השני יש את ואן חאל, שעם הישגים שהביא יש בו יותר מדי דוגמאטיות ועקשנות לשמה.
החלק שהכי מרגיז אותי הוא (היא) השאלה מה היה עושה מישהו אחר ידוע ומוגדר עם הכסף שואן חאל קיבל ויקבל, ושאלה אם לא טעינו בדרך????

יונתן פ. 11 בינואר 2015

הבלוף של רצף הנצחונות נחשף.
קבוצה בינונית שתתמודד עם שאר הבינוניות על מקומות 3-7.

יואב מקטמון 11 בינואר 2015

הצעה לחידון הבא של בעל הבלוג:
1) מתי בפעם האחרונה סיימה מנצ'סטר יונייטד משחק בלי בעיטה אחת למסגרת?
2) מתי בפעם האחרונה סיימה איזושהי קבוצה בפרמייר ליג משחק בלי בעיטה אחת למסגרת?
3) כמה שחקנים חדשים נוספים צריך הפילוסוף כדי שנזכה לראות בעיטה למסגרת?
4) מתי נבין שמה שיש לנו כרגע על הקו זה בלוף הרבה יותר גדול מדיוויד מויס? (לפחות לו לא היתה יומרה ושחצנות כאלה)
5) שאלת בונוס למצטיינים: מה הדרך הקצרה ביותר ממנצ'סטר לאמסטרדם, ומי מתנדב להראות אותה לפילוסוף?

טל המנצ'סטרי 11 בינואר 2015

כשחזרתי ממנצ'סטר לאחר המשחק נגד ליברפול כתבתי במקום אחר, כל עוד התוצאות טובות, הקהל יסבול את המערך הלא מתאים, את העובדה שאנחנו חדירים מדי הגנתית, את העובדה שאנחנו בקושי מגיעים למצבים וכשהיה לנו רצף של כמה ניצחונות עם ניצול מקסימלי של 2,3 הזדמנויות במשחק.
כשהתוצאות יהיו פחות טובות ואי אפשר להמשיך ולבלף, כלומר לנצח עם יכולת שכזו, אז בשלב מסויים הלחץ של הקהל שרוצה לראות את יונייטד ויונייטד זו התקפה, ועוד התקפה וכדורגל מרתק ושחקנים שבאים ומביאים לידי ביטוי את הכישרון שלהם וכזה יש לנו בערמות, בטח בחלק ההתקפי) ולא כדורגל מסורס ומסרס אז הדברים ישתנו.
את קריאות ה Attack Attack Attack שמעתי נגד ליברפול מהיציע ובכל פעם שעוד פעם הנענו כדור בצורה סתמית למדי באזור החצי ולמטה, היום בקושי שמעתי את הקריאות הללו כי מאוד יכול להיות שהקהל פשוט השתעמם, כמו שאני השתעממתי וזה הדבר הכי נורא מבחינתי כאוהד שרואה את הקבוצה שלו, השעמום ולא בפעם הראשונה העונה.
די, זה לא הכדורגל של יונייטד ואני פשוט לא תופס מדוע ואן חאל ממשיך להתעקש על המערך הזה וכשכבר אין תירוצים של פציעות.
אני לא מבין את משחקי הכיסאות הללו, בנוגע להרכב וגם בהקשר של כמה מהחילופים שלו וזה מכעיס אותי שמשחק שלם ולא באמת בעטנו למסגרת, אגב, שלושת המצבים שמאטה הגיע אליהם, מצבים טובים, היו כשעברנו לשחק במשהו שהזכיר מערך של 4-4-2, משחק כדורגל פשוט שבו מכניסים כדורי רוחב או גובה טובים מהצדדים ואין לי בעיה שמאטה החטיא, קורה, אבל לעזעזל, היינו חייבים לחכות כמעט 70 דקות בכדי שנגיע לאיזה מצב אמיתי של כיבוש?
יש לא מעט שאלות שקיוותי שישאלו את ואן חאל לאחר המשחק, איפה היה פלקאו? אם לא פצוע או משהו כזה, אז אני בחיים לא מבין מדוע לא ישב על הספסל.
מה היתה המטרה של הכניסה של בלאקט כמגן שמאלי?
למה בלינד ובפעם הראשונה העונה ועד שכבר חוזר מפציעה, משחק כבלם שלישי?
למה שוב פעם הררה על הספסל?
עד מתי לא נשתמש ברוני כמו שצריך? האם ויין רוני צריך להיות הפועל השחור שלנו ולעזור לסמולינג בעבודת ההגנה ובמקום להיות שם למעלה, הכי למעלה?
אני עצבני, עצבני כי סאות'המטון די הגישו לנו את המשחק על מגש של כסף, טאדיץ' על הספסל ובכלל, הם שיחקו עם יראת כבוד כלפינו, שעדיין יש לנו (גם הרווחנו אותה, חלק ממנה בחזרה העונה, בעיקר בגלל רצף הניצחונות שהשגנו עד לאחרונה) עד שהבינו שאין צורך בכבוד אלא שיש פה פראיירים.
ואן חאל לאחר המשחק ובתשובה לכמה שאלות קלות שנשאל אמר,
הרבה דמגוגיה וקשקושי סרק, שנראינו טוב יותר היום מאשר המשחק נגד סאות'המטון אבל היי, האם בכלל נראינו טוב היום?
התייחס למצבים שהגענו במחצית השנייה (של מאטה) ולא לקשר את זה בין השינוי במערך ולא בזה שנועד להשיג גם אחוזי החזקה גבוהים בכדור
וגם לגבי פלקאו,אמר שזו החלטה מקצועית כי היה צריך לתת מקום לדי מריה בין היתר, אז אוקיי, לא בהרכב אבל למה לא על הספסל? מה, ווילסון צעיר וחסר ניסיון יכול לתת יותר כשעולה כרגע מהספסל?
אם ואן חאל מצפה שנגיע ליותר מצבי הבקעה דרך ה 3-5-2, זה יצטרך עוד זמן, לא משהו מוגדר וכשאני פחות אופטימי בהקשר הזה.
במערכים נוחים, טובים ומתאימים יותר וכבר עכשיו לחומר השחקנים הנוכחי, לכדורגל האנגלי, אז הפוטנציאל הוא עצום.
אבל זה שוב פעם הניסיון לשלב יותר מדי שחקנים טובים ביחד ומבלי לחשוב או על הפקק תנועה שזה יוצר, על הדברים הרעים שזה יותר, על העובדה שצריך להקריב מישהו (רוני ושוב פעם רוני)
אם במשחק נטול פלקאו בסגל הסתבכנו ותקענו לעצמנו מקלות בגלגלים, מה יהיה כשהוא יהיה על הספסל או יצפה לראות הרכב? (וכרגע זה נראה בדרך ל 20 מיליון פאונד שילכו לפח אחרי עונת השאלה אחת בלבד וכשאת וולבק מכרנו ב 16 מיליון)
יש לנו ארבעה משחקים נוחים על הנייר בליגה, פחות מ 12 נקודות ואני לא יודע באיזה פער נמצא את עצמנו מהטופ 4 וכשארסנל מתחילה לצבור נקודות, גם ליברפול וגם טוטנהאם מציקה בסביבה, ודווקא בליגה, צמרת כל-כך חלשה וכפי שלא היתה שנים באנגליה, זה יהיה פספוס מטורף לו לא נסיים במקומות 3-4 העונה.

יואב 12 בינואר 2015

כל מילה טל.

אבי 12 בינואר 2015

הייתי באותו המשחק, וזכיתי גם לפגוש את טל, ואני מסכים עם כל מילה.
כרגע זה לא הכדורגל של יונייטד, כפי שהקהל של יונייטד תופש אותו, וזה עניין חשוב. זה קהל שלא יאהב גם טיקי-טאקה במיטבו, לא כל שכן משחק מסירות עקר.

בגדול, העידוד באנגליה הרבה יותר חיובי, והרבה פחות ארסי ממה שמוכר פה. האוהדים, כמה מוזר, בעד הקבוצה שלהם, ומעודדים אותה, לא מוחים נגדה; גם כאשר היא גרועה; בייחוד כאשר היא גרועה. לכן בלטה האכזבה כשהמשחק שוחק הצידה ואחורה – זו אכזבה שניתן לחוש ממש פיזית. ביונייטד אוהבים משחק ישיר יותר. שוב, אוהדים לא יקומו ויקללו ויצעקו על הקבוצה שלהם. זה כמעט להיפך: הם מתכנסים בתוך עצמם בכתפיים שחוחות ונאנחים Why sideways?, או Why back?, וברגע ששחקן (נגיד רוני) פורץ קדימה בתנועה אנכית הם נעורים לחיים, והלחיים נהייות ורודות יותר מצעקות Come on! Come on! במבטא לא אוקספורדי. כל היציע נעמד. ככה הם, וזה מה שהם אוהבים. בסופו של דבר זו הקבוצה שלהם, ולאורך זמן, שינוי דנ"א כזה לא יחזיק מעמד.

אני עדיין מקווה ומאמין שזו רק פאזה; צעד מחושב אחורה. אוהד ישר צריך להודות שלקבוצה, גם בשנים האחרונות של פרגי, חסרה היכולת להתמודד עם קבוצות שטובות באחזקת כדור (בילבאו!), או היכולות לנקוט בגישה הזאת לפרקים. אולי שווה ללמוד קצת מאחד שמבין בנושא. אני מאמין שואן חאל יאפשר משחק יותר נועז, אחרי שיסמוך על הסולידיות של הקבוצה. יש לקוות.

בכל מקרה, שווה ללמוד ממנו. …ועוד כמה שנים יבוא גיגס, והוא לא שכח.

אבי 11 בינואר 2015

רבע השעה האחרונה הייתה תעודת כישלון לואן חאל.
לקבוצה בפיגור אסור להעיף כדורים ללא כתובת, ובטח ובטח שלא לקבוצה כמו מנצ'סטר יונייטד על קליבר השחקנים שלה.
פשוט אסון, העפנו כדורים ללא כתובות ואת רובם סאות'האמפטון לקחו, ואת אלו שעוד הצלחנו להגיע אליהם בדרך נס העפנו לרחבה והשוער שלהם לקח. בשביל סיכוי לעשות משהו דווקא בדקות האלה צריך להתחיל להניע כדור, ללכת מהאגפים, לשלוח את יאנוזי למלחמה. ולהתחי לסחרר את המגנים, לסחוט עבירות, להגביע כדורים מהאגפים, לחתוך פנימה, לאיים מרחוק כשנפתח פתח בהגנה. אבל בשתי מילים, לשחק כדורגל.
אבל בשום תרחיש אפשרי לא להתחיל להעיף כדורים ללא כתובת.
ואן חאל, נכשל.

אבי 12 בינואר 2015

אבי, אני שנים כותב פה כ"אבי", וזה יכול לבלבל.
מה דעתך להוסיף עוד איזה כינוי מבדל? מה לעשות, נולדנו עם שם נפוץ…

אבי1 12 בינואר 2015

אוקיי, בינתיים 1 עד שאחשוב על משהו…

כספרי 12 בינואר 2015

אח הלוואי ותגיעו לברמל-ליין בגביע. ננקנק אותכם…שדים אדומים עלאק

אופטימיסט 12 בינואר 2015

במשחק הזה היה שילוב של שתי בעיות, שגרם לגמלוניות החל מהחצי של היריב:

1. הבעיה הראשונה היא חוסר דיוק במסירות. זו יכולת שאיכשהו חומקת מתחת לרדאר ולא מקבלת את תשומת הלב הראויה ואולי בגלל זה היא ממשיכה להחריב משחקים. במועדון פאר כמו יונייטד לא ייתכן אחוז גבוה כל כך של מסירות לא מדויקות ואיבודי כדור בגלל חוסר הבנה בין השחקנים. ברצלונה של השנים האחרונות למשל, היוותה דוגמא ומופת לאיך למסור מדויק. סיטי (עם כל הצער שבדבר) גם עושה את זה לא רע. רוני הוא השחקן היחיד שמנסה לעמוד בסטנדרט הראוי – סקולס. מסירה נכונה היא הבסיס של כדורגל ילדים, אז מה לעזאזל עובר לשחקן ביונייטד כשהוא מוסר בצורה שקופה לשחקן תוקף במקרה הטוב, או בצורה מרושלת לשחקן הגנה במקרה המסוכן יותר?

2. חלודה. מכת הפציעות אמנם עברה, אבל די מריה, שואו, בלינד, ג'ונס, סמולינג והררה, כולם עדיין בשלבים שונים של התאוששות מפציעה ארוכה. מה שואן חאל מכנה game rhythm, זה בדיוק העניין – לוקח זמן לחזור לכושר משחק מלא או במילים אחרות, למומנטום פיזיולוגי-מנטלי שדרוש בשלבים האלה. עבור לא מעט שחקנים, הם כמו מתחילים את העונה מחדש וזה בא לידי ביטוי בכמו החמצן שמגיעה למוח ולרגליים שלהם – הם פחות חדים בתנועה ובמחשבה. הייתי אומר שהבעיה הראשונה הוא תוצאה ישירה של החלודה, אלמלא היא הייתה ניכרת בשלבים מוקדמים מאוד של המשחק.

דבר אחרון – אחד האלמנטים שנעדרים מקבוצות של פרגוסון, הן הכניסה ל-zone. אני לא אשתמש בביטויים מלחמה או טירוף, כי הם לא מספיק מדויקים, מה שסר אלכס היה עושה זה להכניס את השחקנים ברבע השעה האחרונה לריכוז על, מן טראנס של ספורטאים. הם היו מחלצים כדורים בחצי של היריב בלי לכסח, מוציאים התקפות מהירות בלי כדורי עומק סתמיים, ומשחררים בעיטות למסגרת גם דרך עשרה שחקנים ברחבה. היו מייצרים קצב רצחני שקבוצות פשוט לא היו מסוגלות להתמודד איתו, תוך ידיעה שהם הולכים לכבוש ויהי מה. זה בלתי אפשרי לביצוע עם שחקנים שהם פעילים לסירוגין.

יאמר מה שיאמר על ואן חאל, הוא טקטיקן מהטובים בעולם. גם אם יונייטד צריכה לשים בצד את האופי הפרגוסוני (ולא היונייטדי כפי שנהוג לחשוב) שלה, מה שצריך להיות בטופ של סדר העדיפויות הוא סילבר וור, ואת זה משיגים בניצחונות. לא משנה באיזו שיטה משיגים את הניצחונות, זה לא יעבוד בלי דיוק במסירות, צריך להיות ברורים בנושא הזה.

כץ 12 בינואר 2015

למען האמת אני מופתע מהתגובות. כנראה זה מה שקורה כשמתרגלים לזכות בכ"כ הרבה תארים.

האם אף אחד לא זוכר את השנים הלא יציבות של יונייטד לפני עשור?? השנים הראשונות של מוריניו באנגליה.. הוא לקח 2 אליפויות ואחריו ארסנל לקחו אליפות. אלה היו 3 שנים ללא תואר משמעותי ליונייטד. רבים הספידו את פרגי ודרשו את פיטוריו. ואז בשנה הרביעית הקבוצה התחברה, רונאלדו התפוצץ והשאר היסטוריה.

אני בוטח בואן חאל לחלוטין. הוא בונה קבוצה שתצליח בשנים הקרובות, רק צריך לתת לו זמן. הוא הצליח בכל מקום, הוא בנה יסודות להמשכיות בכל מועדון שבו אימן והוא יעשה את אותו הדבר גם ביונייטד.

בקשר למשחק מול סאוטהמפטון, יונייטד שלטו במשחק ויכלו גם לנצח את המשחק.

בהזדמנות השנייה של סאוטהמפטון במשחק (הראשונה הייתה בדקה ה- 2) הם הצליחו להבקיע. גם התגובה של יונייטד הייתה טובה והם הגיעו להזדמנויות שהוחמצו ע"י מאטה. התוצאה יכלה להיות שונה לגמרי.

חוץ מזה, אם כבר מפסידים אז עדיף בחלון ההעברות, אין ספק שזה מזרז רכישה של שחקנים.

Comments closed