על הפסדם של שלמה מן, רביב שכטר ועודד קרמר במשפט הדיבה מול אופירה אסייג

האנונימיות הכשילה את הביקורת הלגיטימית

court

 

שבע שנים לקח לבית המשפט להכריע בתביעת הדיבה של אופירה אסייג נגד שלמה מן, רביב שכטר ועודד קרמר. אני לא אכתוב כזכור, כי מי זוכר? אני אפנה לפוסט המקורי על סגירת הבלוג ROSK. וגם על התביעה המשפטית.

מדובר היה בבלוג תקשורת ספורט אנונימי שהתנהל אז. ראשית ניהלו אותו עודד קרמר (שאינני מכיר) ורביב שכטר (שהוא חברי הטוב) ואחר כך שלמה מן (שאותו אני מכיר אבל פגשתי בו לאחרונה במאה העשרים). ואני כתבתי כבר אז שבלוג תקשורת ספורט אנונימי איננו ראוי כל כך בעיני. אציין, קרמר ושכטר חשפו את זהותם לאחר שהפסיקו לכתוב את הבלוג ושלמה מן לא נחשף מיוזמתו. יש אגב עדיין עניין פתוח, בעניין מן. האם חשיפתו ככותב הבלוג הייתה חוקית. דעתי שם מתנגשת עם דעתי פה ולכן אניח לכך.

זה הדבר הראשון שיש לי לומר:

מערכת בתי משפט שמחכה שבע שנים בכדי לתת פסק דין היא מערכת בתי משפט שמתעללת באזרח. היא בוגדת, לא במדינה, אבל באמון המיוחד שיש לה. היא אומרת לאזרח הקטן ״אנחנו פה בשביל האזרח הגדול. אם אתה רוצה מאיתנו משהו נבזבז לך את כל החיים״. ולכן, למרות שאני מסכים עם פסק הדין של השופטת, הוא שווה בעיני כקליפת השום.

ושנית לתוצאה. אופירה אסייג זכתה במשפט אבל המשפט לא מוסיף לה שום כבוד עיתונאי. פסק הדין לא מוצא שום פגם בכל הביקורת העיתונאית כלפיה והאתר ONE. כמעט כל ההאשמות האתיות שהטיחו בה זכו להגנת ״אמת דיברתי״ או נתפשו כלגיטימיים במסגרת חופש הביטוי. יחסית להאשמות נגדה, הפיצויים שנפסקו לה קטנים. ובית המשפט לא הגן על שמה הטוב כעיתונאית.

אסייג זכתה בצדק בפיצויים מסויימים בגלל עניין אחד מרכזי. הטחת עלבונות סקסיסטים מאד כלפי המראה החיצוני שלה. קרמר ושכטר חטאו בכך פחות – עם הביטוי ״גברת סיליקון״. קצת מצחיק בעיני שאסייג התגוננה בכך שטענה שלא עברה ניתוח פלסטי. לדעתי גם אם הייתה עוברת ניתוח כזה אין שום הצדקה להשתמש בביטוי שכזה.

אבל שלמה מן לעומת זאת השתמש בביטויים קשים יותר. למשל: ״רק רציתי לספר שיש בהמה אחת שמרוב שעסוקה כל הזמן בלצחקק ולהעליב את הקולגות, שכחה לתקן את עטיני הפרה החולבת המשתלשלים לה מהחזה בואכה הפופיק". וזו אלימות מילולית- מינית מחפירה. שמשדרת לא רק עלבון כלפי אסייג אלא כלפי אישה במקומות עבודה. כאילו היה ערך או חוסר ערך יותר גדול לפועלה העיתונאי אילו הייתה נראית אחרת. כאילו שזה משנה.

וזה מחזיר אותי לדעתי המקורית בכל עניין הכתיבה האנונימית. לכתיבה אנונימית יש לעתים ערך. למשל אם מדובר באיזה מדליף אנונימי עמוק בתוך מקומות בהם מתקבלות החלטות הרות גורל כמו במערכת הבטחון או בחברה מסחרית גדולה. להרבה ממה שעשו בוויקיליקס היה ערך גדול.

אבל כתיבה אנונימית כביקורת על תקשורת ספורט אינה נחוצה. ולדעתי כל התוצאות האומללות של המשפט הזה הגיעו בגלל האנונימיות של הבלוג. כי ההאשמות האתיות והביקורת הסגנונית זכו להגנה. מה שלא זכה להגנה זו אלימות מילולית. ואנונימיות מעודדת אלימות מילולית. בשבע השנים שחלפו מאז דעתי רק התחזקה – וכתוצאה מהבלוג הזה – מי שמגיבים באנונימיות מוחלטת, תוך החלפת שמות, הם האלימים ביותר. מי שמגיבים בכינוי קבוע מעט אלימים פחות. ומי שמגיבים בשמם, אפילו אם זה רק שם פרטי, כמעט תמיד מגיבים בכבוד. איכשהו אנשים מתנהגים כבני אדם כשכבודם קצת חשוף. אני לא יודע על שום עיתונאי שהיה חותם בשמו על ביטוי כמו ״עטיני פרה חולבת״ לתיאור גופני של עמיתה למקצוע לו היה חותם בשמו על הכתוב.

ושוב, חבל מאד. כי מהבחינה האתית-עיתונאית היה צריך להיות כאן ניצחון חלק מאד של מי שבסופו של דבר הפסידו במשפט. מבחינת תקשורת הספורט, האנונימיות הכשילה את הטובים.

שרן ייני עולה עולה עולה
להתחיל להילחם על הדברים החשובים

142 Comments

גל ד 24 בפברואר 2015

הביטויים ששלמה מן השתמש בהם דוחים. אפילו בדוגמאות פחות בוטות שבהן נראה שהוא בכוונה משתמש בשפה ששגורה במקלדותיהם של מושאי הסיקור שלו.

עם זאת, אני לא מבין איך זו יכולה להיות הוצאת דיבה. אפילו במקרה של אישה שמתפרנסת מהמראה החיצוני שלה, טענות על החזה הנפול שלה כביכול אין בהן כדי לפגוע פגיעה ממשית במוניטין שלה. על אחת כמה וכמה מישהי כמו אסייג שהמראה החיצוני שלה אינו רלוונטי.

מסכים לחלוטין אם הטענות בדבר האנונימיות של הבלוג, אז ועכשיו.

דורפן 24 בפברואר 2015

זו לא בדיוק דיבה במובן של ״משהו לא נכון״. אלא במובן של אלימות מילולית.

גל ד 24 בפברואר 2015

אוי ואבוי. אז למירי רגב יש קייס בתביעת הסלאפ ההזויה שלה כנגד גילי גולן?

אריאל גרייזס 24 בפברואר 2015

עם כל התיעוב למירי רגב, מי שקורא למישהי זונה בפייסבוק שלה – הלוואי וישלם. גועל נפש

גל ד 25 בפברואר 2015

בטח שזה גועל נפש. אבל הרבה יותר מזעזע מבחינתי שזה משהו שזרועות האכיפה מתעסקות בו. זה צריך להיות בין מירי, לגילי, לפייסבוק ותנאי השימוש שלהם.

דור 25 בפברואר 2015

זרועות האכיפה אינן מתעסקות בתביעות לשון הרע, מדובר בתביעה נזיקית אזרחית.

גל ד 26 בפברואר 2015

היא עדיין נאכפת. זה שזה לא משפט פלילי לא רלוונטי.

תומאס נוימן 24 בפברואר 2015

דיבה איננה בהכרח "משהו לא נכון", אלא משהו שעלול לבזות אות להשפיל אדם אחר.

יהושע גתי 1 במרץ 2015

לא ידעתי על המקרה ואינני מכיר את אופירה אסייג. אבל אני יודע שההתבטאות הזאת נגד המראה שלה היא חמורה ביותר. הגדרת גזענות או סקסואלית איננה תואמת והתבטאות בהמית כזאת איננה ענין של השפלה אלא ביטוי לאדם שאיבד את ממד האנושיות וירד לתהומות רפש. וטןוב שבית המשפט לא התעלם מההתבטאות.

אריאל גרייזס 24 בפברואר 2015

מסכים מאוד. בתכ'לס, אני באמת לא מבין למה מן היה צריך להיגרר לכינויים דוחים מהסוג הזה. מעניין שהשופטת כן הכשירה ביטויים לא ממש עדינים, שאני לא אצטט פה ולטעמי גם הם מיותרים למדי. הם הופכים ביקורת עניינית לאוסף נאצות דוחה.

דורפן 24 בפברואר 2015

אריאל – לגבי ביטויים אחרים, שופטים לא יכולים לשפוט ממש כל מקרה לגופו. הם צריכים להחליט אם באופן כללי ביטויים הם לגיטימיים. נראה שהשופטת פסקה בעיקר נגד עלבונות סקסיסטים פוגעניים.

אריאל גרייזס 24 בפברואר 2015

תשמע, יש שם ביטויים כמו:
"דוכן עגבניות בשוק עם רוכלת שצועקת – רק היום, בשקל, רק אצלי"
"עוד בושה וכלימה באתר של 'בואו למצוץ בשתי שקל"
בעיניי זה סקסיסטי לא פחות. מצחיק קצת בעיניי קצת שהשופטת נתפסה לאיזה שני ביטויים והתלבשה עליהם.
בכל מקרה, אני מסכים עם השופטת, הבעיה שלי זה עם מן וחבריו שהשתמשו בהם. ואני מאוד מסכים איתך שקל לעשות את זה בחסות האנונימיות. רואים את זה בעולם הטוקבקים כל יום

דורפן 24 בפברואר 2015

אתה מתייחס לגסות של הביטוי. את זה כנראה המשפט סובל. הבעיה היא גסות שמיוחסת אישית למישהו. למשל אם מציינים את שם מי שיבצע את פעולת המין האוראלי וכו׳.

אריאל גרייזס 24 בפברואר 2015

אני חושב שאין ספק מי היא הרוכלת, אבל בסדר. בגלל זה אני לא עורך דין וגם מלימודי הגמרא ברחתי מהר..

דורפן 24 בפברואר 2015

כן… אבל ברור שמדובר בדימוי… גם אם גס ביותר. נדמה לי שיש הבדל בין לכתוב ״מוצץ״ כדימוי למישהו שמשרת את אדונו לבין מסירת מידע לגבי התקיימות אקט אוראלי. לכן נראה לי שרק כשהגיעו לתיאור הגופני שלה ממש, לא כדימוי אלא כתיאור, הם נכשלו בעיני השופטת.

אד הורטון 24 בפברואר 2015

הם נכשלו בצדק אבל צריך לזכור שאז, אפילו יותר מהיום, גליצ'ים היה 24/7 מטוס ישראייר לוורנה- ובעיקר מצד הצוות "המקצועי". החפצת וביזוי הנשים שהיו (וישנם) שם על בסיס יומיומי היו ההשראה לניסוחים של ייגר.

דורפן 24 בפברואר 2015

two wrongs don't make a right

אדם בן דוד 24 בפברואר 2015

מסכים שיש ביטוים מגעילים.
אבל "דוכן עגבניות בשוק עם רוכלת שצועקת – רק היום, בשקל, רק אצלי" נשמע כמו דימוי לא רע למה שעשתה אופריה לעיתונות הספורט.

עירן 24 בפברואר 2015

הקנה מידה היחיד לאורו נבחנים הביטויים, בין תיאור ובין דימוי, הוא אם הם מקיימים את תנאי חוק לשון הרע. הבחינה היא האם (בהנחה שפרסום היה וכאן הוא היה) הם, או יותר נכון פרסומם, נועד:

א. להשפלתה בעיני הבריות או לעשותה מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
ב. לבזותה בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לה;
ג. לפגוע במשלח ידה או במקצועה;

לא קראתי את הפסיקה אך מהתיאורים כאן נראה שכך אכן נמצא. מספיק שהביטוי נועד להשפיל מישהו או לבוז לו, כדי שניתן יהא לפסוק פיצוי. אם הפיצוי היה נמוך, כנראה שהשופטת אמדה כך את עומק הפגיעה (ובכך, למעשה, רמזה אולי על דעתה על טיב ה"עיתונאות" של אסייג).

אגב, המשמעות יכולה להיות גם משתמעת לא רק מהכתוב, אלא גם מנסיבות חיצוניות, או קצת מזה וקצת מזה.

ואחרי כל זאת – מעולם לא נכנסתי לאתר one.

דורפן 24 בפברואר 2015

סוף סוף הגיע עורך דין שבא לחלץ אותי….

בוב השקט 24 בפברואר 2015

but three rights make a left

זiהר 25 בפברואר 2015

הם כן

דור 25 בפברואר 2015

לא הייתי מסיק מסקנות לגבי התובנות של השופטת לעניין רמתה העיתונאית של אסייג, באופן כללי הפיצויים בתביעות לשון הרע הם נמוכים (באופן משמעותי כמעט מכל העילות האחרות בנזיקין).

עזי 24 בפברואר 2015

כל מלה

תומר חרוב 24 בפברואר 2015

שבע שנים???לעזאזל!!
ואני לא מתכוון למשפט, אני מתכוון לחיים שלי.

D! פה 24 בפברואר 2015

+ מלא, תומר

בדיוק מה שחשבתי לעצמי גם.

צור שפי 24 בפברואר 2015

רונן – האם תוכל להסביר מה פירוש "דעתי שם מתנגשת עם דעתי כאן" באשר לחשיפת זהותו של מן?

דורפן 24 בפברואר 2015

כי אני לא בטוח (דעתי קצת השתנתה מאז המקרה המקורי) אם חשיפת השם מצד האתר המסחרי הייתה ראויה. אז אולי ייפסק שכל החשיפה לא ראויה והמשפט כולו לא לגיטימי…. לא יודע. זה נושא שונה לחלוטין.

שלמה 24 בפברואר 2015

מסכים עם כל מילה. אוסיף שלדעתי המפסידים פה הם אנחנו,ציבור אוהבי הספורט בארץ. הזכייה שלה במשפט הזה רק מעניקה לה לגיטימציה להמשיך בדרכה הצהובה והרדודה.

אביאל 24 בפברואר 2015

שלמה – העניין היפה הוא שיש לה מתחרים ולכן יש לך אופציות אחרות, האם תרצה למנוע מאנשים להמשיך בדרך שלהם אם אתה לא אוהב את מה שהם עושים ? לכל אדם (בטח באינטרנט) יש את האפשרות לעשות את הבחירה שלו.

Amir A 24 בפברואר 2015

אביאל, יכול להיות שאנחנו מסכימים על משהו? ימות המשיח.

אביאל 24 בפברואר 2015

אמיר – נראה לי שאנחנו מסכימים על הרבה יותר דברים מאשר נראה לנו :)

איציק 24 בפברואר 2015

שני מתחזים מסכימים בינהם :-)
חכו עד שאביאל ו-Amir A האמיתיים יחזרו ;)

matipool 24 בפברואר 2015

לצערי , שלמה צודק . אולי תהיה עכשיו חגיגה נוספת באולמי רסיטל עם מיטב העבריינים והמקורבים ..
אביאל – הבעיה היא שהיא גרמה גם למתחרים לרדת נמוך ולהיות צהובים במאבק על אחוזי האזנה / תגובות / כניסות .
לגבי השאלה שלך – באיזשהו מקום כן . אם אפשר לעצור קצת את ההתבהמות , הנמיכות , הצהוב , ההתערבבות המגעילה עם גורמים מפוקפקים אז כן . הייתי רוצה למנוע את זה לפחות חלקית .

אביאל 24 בפברואר 2015

מה זה גרמה למתחרים לרדת נמוך ? גם מאזדה גורמת לפרארי לרדת נמוך, זה אמור לשנות לפרארי ? אם זה מה שאנשים מחפשים אז טוב שמישהו מספק להם את זה, זה היופי באינטרנט לא ?

D! פה 24 בפברואר 2015

צריך להחליף את העם!

מתי הבחירות?

אביאל 24 בפברואר 2015

ההתבטאות של להחליף את העם (גם אם היא נאמרת בצחוק) היא בדיוק הדבר הלא דמוקרטי ביותר שאדם יכול להגיד במדינה דמוקרטית, הקטע המפתיע שהוא תמיד מגיע מהשמאל ואז פשוט הכל מסתבך לי.

אדם 24 בפברואר 2015

אני חושב שהמשפט הזה בעיקר מבטא ״כוסומו, רוב העם פה לא חושב כמוני ואני רוצה שדעתי תחשב. כוסומו, אכלתי אותה.״. או שזה מישהו שכבר החליף את העם.

גיל 24 בפברואר 2015

השמאל רק מדבר. לפחות הוא לא הורג את מי שמתנגד לדיעה לו כמו שימנים עושים.

אגב, הוא לא אמר את מה שמיוחס לו. הוא אמר כי אם זו הכרעת העם, אז הוא לא מוכן לכבד אותה.

איציק 24 בפברואר 2015

אני באמת מסתובב עם עוזון, גלילון ועוד משהו שאני לא זוכר את שמו והורג את כל אלו שמתנגדים לי, אבל הם מתרבים מזה מהר, ויש עוד ועוד ועוד, כאילו היו סינים… הודים… או גם וגם

גיל 24 בפברואר 2015

כרגיל אתה כושל בהבנת הנקרא ולוגיקה בסיסית.

איציק 24 בפברואר 2015

כרגיל אתה לא יודע לכתוב: כמו שהימנים עושים.
אתה לא מכליל את כולם, ולא את כל מי שמתנגדים לו, רק מציין עובדה… בו שקר לי עוד פינוקיו

איציק 24 בפברואר 2015

נ.ב.: שקר לי עוד פינוקיו זה פאנץ' מבדיחה שלא אספר אותה מפאת כיבוד האכסניה בה אני עכשיו כותב.

גיל 24 בפברואר 2015

הא? לא מסוגל להבין דבר פשוט כמו אם אנשים ששייכים לקבוצה X עושים משהו אז זה לא אומר שכל מי שחבר בקבוצה עושה את זה?מה שציינתי הוא בהחלט עובדה וימנים (וזו כבר כן הכללה על רובם) אכן מאוד טובים בעיוות דברים של אחרים או בהבנה של עובדות בסיסיות.

איציק 24 בפברואר 2015

אתה יודע, אני ניזכר איך שכבת על הגדר כשמישהו כתב שמוסלמים הם קיצוניים. כתבת שזה ביזיון, שרוב המוסלמים הם נורמטיבים ואסור להכליל, בגלל מיעוט, את כל המוסלמים. ואתה יודע, אתה צודק בהחלט, הרוב לא קיצוניים והם אחלה. אז נכון, הימניים הם לא כאלו אחלה כמו המוסלמים, אבל כשאתה כותב על ימניים ברור לך שאתה לא מכליל, אבל כשמישהו כותב על מוסלמים ברור לך שהוא מכליל. אז או שאתה נגד כתיבה הנראת כהכללות ואז תנהג כך, או שכולם יכולים להכליל.

גיל 24 בפברואר 2015

לא הבנתי מה הקשר בין התגובה שלך לדברים שלי. כל מה שאמרתי הוא שכאשר יש רציחות פוליטיות הן נעשות מימין. לא הכללתי על כל הימין ולא טענתי שכל ימני הוא רוצח או משהו דומה. אתה מדמיין כל מיני דברים שבעיקר מעידים על צורת החשיבה שלך לא שלי.

איציק 24 בפברואר 2015

אז פה אני אזכיר איך תקפת אותי כשכתבתי שכאשר יש פיגוע אז בסבירות גבוהה הוא בוצע על ידי מוסלמי. אני לא כתבתי שכל המוסלמים מחבלים, אך כתבת שאסור להסתכל כך, כי אם ההתבוננות הנכונה היא: אם פוגשים מוסלמים מה הסיכוי שהוא מחסל, והסיכוי לכך הוא זניח. אז למה פה אתה הופך את היוצרות. תהיה עיקבי.
ודרך אגב היכן כתוב בתגובה הראשונה שלך (אולי התכונת לכך) את מה שכתבת בתגובה האחרונה?

גיל 24 בפברואר 2015

שוב, הבנת הנקרא לא תזיק לך. ימנים רוצחים שמאלניים ולא להפך וזה לא מקרי בארץ. העניין עם המוסלמים הוא שונה לגמרי כי להכליל על מיליארד וחצי אנשים בעשרות מדינות לא שווה ערך למיליון או שניים במדינה אחת ובהקשר מאוד ספציפי. ואם אתה ממש מתעקש אתה יכול גם להסתכל על ההסתה שקדמה לכל אחת מהרציחות הללו שרמז, לא הגיעה משמאל.

איציק 24 בפברואר 2015

נוצרים לא מתאבדים באוכלוסיות מוסלמיות צפופות ואין מכוניות תופת של יהודים בתוך מלון מוסלמי, כי אם להפך, ועדיין אתה נגד להאשים מוסלמים אך בעד להאשים ימנים.
אמנם כמות המוסלמים גדול מכמות הימניים במדינת ישראל, ועדין כמות הימניים שרצחו במדינת ישראל הוא זניח לעומת כמות הימניים במדינה אז אל תסובב את המספרים כי אתה לא יכול, הם לא מסתובבים.
תראה את כמות ההסתה במסגדים המוסלמים לפני הפיגועים, אז כן, אף אחד לא אומר שאין או לא היתה הסתה, אך מה שעושים עכשיו השמאל זה הסתה לא פחות חמורה (גם לימין יש במה להתבייש) ועדין אני לא מאמין שאחד ממנהיגי השמאל באמת רוצה שיהיה מתנקש מהשמאל באיש ימין. אך זה יכול לקרות אם מישהו יפרש זאת פשוטו כמשמעו. אז אני לא עושה חשבון למי גדול יותר, אני הולך איתך ללא קשר לצידקתך או טעותך. יש יותר הסתה מימין מאשר מפלגים אחרים. אז יש יותר הסתה מוסלמית מדתות אחרות. עדין גם פה וגם פה מדובר בפרומילים ומטה שבאמת עשו משהו. אז על הימין אפשר להכליל אך על המוסלמים לא. על ימין אפשר לשאול במקרה של… מי אשם, על המוסלמים לא. מוסר כפול משהו.

גיל 24 בפברואר 2015

כל הנאום שלך בכלל לא רלוונטי כי לא הכללתי על אף קבוצה. כאמור, תלמד קצת לוגיקה לפני שאתה תוקף איש קש.

איציק 24 בפברואר 2015

לוגיקה זו לו הבעיה שלך, חשיבה בסיסית כן. עד שתגיע ללוגיקה כבר תהיה עמוק בפנסיה.

גיל 24 בפברואר 2015

לפחות אנחנו מסכימים שבלוגיקה אני מבין יותר ממך, ואם היית קצת מבין בזה לא הייתי משתמש במושג חסר משמעות כמו חשיבה בסיסית.

איציק 25 בפברואר 2015

אנחנו מסכימים שלחשוב אתה לא יודע, ולכן הערה שלך במקרה הטוב זו מחמאה, ובמקרה הריאלי, אויר.

גיל 25 בפברואר 2015

בהשמצות ועיוותים אין לך מתחרים.

אביאל 25 בפברואר 2015

גיל – אתה יודע מה מצחיק גיל ? שדמוקרטים גדולים כמוך תמיד נופלים לאותן מלכודות, אז אל תברח למחוזות אחרים. האם לדעתך צריך להחליף את העם ? ובגלל שאנחנו בדמוקרטיה יש לך גם את האפשרות שלא לענות על השאלה הזו.

D! פה 25 בפברואר 2015

תגידו אתם נורמליים?
בסך הכל הערתי שאם האנשים פה כאלו נוראיים שהם משליכים את כל הרפש שלהם על אדם שנותן להם שירות (דייל, ספק או כל דבר אחר) אז אולי רצוי להחליף את העם. אחד הפך אותי לשמאלני לא דמוקרט ושניים אחרים יצאו להתקוטטות קשה על כלום.
איציק וגיל אולי תחליטו שאתם לא מגיבים אחד לשני יותר?

איציק 25 בפברואר 2015

D! פה,
הדבר היחיד שאני יכול להגיד בתגובה שלך לגבי ולגבי גיל… אתה צודק, אבל איכשהו אני לא מתאפק ועונה. אחרי זה מצטער שנכנסתי לזה, אבל…

גיל 25 בפברואר 2015

אני בכלל לא הגבתי אליו. הוא זה שהתחיל עם העיוותים והדמגוגיה ואני רק הצבעתי עליהם.

D! פה 25 בפברואר 2015

זו תשובה של ילד, גיל. עזוב אותך
אתם כבר לפחות כמה חודשים מוצאים כל פעם סיבה חדשה להכנס לסבב איגרוף.

אם זה כיף לכם תגידו ונדע כולם להתעלם, אולי נפתח לכם זירה משלכם, אולי תלכו לפייסבוק. אם יש לכם קיק שאנשים צופים בכם, אז גם נפרגן. רק שנדע.

ואם זה לא כיף לכם אז תזכרו מה שאמר פה פעם ד"ר א. (נדמה לי, אולי אצלו בבלוג): לפעמים יש עולמות רחוקים מדי.

תתעלמו אחד ממה שאתם רואים כשטויות וחוסר הבנה ויכולת של השני לראות את האמת. הרי אתם אפילו לא מנהלים דיון, אתם לא מתווכחים, אתם אפילו לא לא מסכימים האחד עם השני בסמי-אלימות כמו שרבים וטובים אחרים עושים פה, סתם זורקים בוץ.

סיימתי. זו הייתה שירת הברבור שלי בהקשר הזה.

גיל 25 בפברואר 2015

D! פה, אני עונה ברצינות. דווקא בגלל שזה פורום ציבורי אני מגיב כמו שאני מגיב כדי להראות את הטעויות, הכשלים הלוגיים או העיוותים של הצד השני. ברור לי שאני לא אשכנע אותו אבל אני חושב שחשוב לחשוף מה שאני תופס כשקרים ועיוותים.

ואני לא משתמש באלימות או זורק בוץ אלא מצביע בשיטתיות (גם אם לפעמים זה נראה מאוד מעייף) על הכשלים בצד השני. הצד השני הוא זה שיורד לרוב לרמה נמוכה ותוקף אותי אישית והשירשור הנוכחי זו דוגמא קלאסית לכך. לומר על מישהו שהוא לא מבין בלוגיקה, משתמש בדמגוגיה או תוקף איש קש הם תאור עובדות. לעומת זאת אתה יכול לקרוא לבד את אינסוף ההתקפות האישיות עליי פה ובמקרים אחרים רק בגלל שאנשים לא רוצים או אוהבים לשמוע מה שיש לי לומר.

D! פה 25 בפברואר 2015

קיבלתי.
כפי שאמרתי, הייתי גברת שמנה. שרתי. המסך ירד.

אביאל 25 בפברואר 2015

d – לא הפכתי אותך, אני מאוד לא אוהב את ההתבטאות הזו של להחליף את העם, היא מגיעה תמיד מהשמאל ואני חושב שהיא דוגמא מובהקת לאנטי-דמוקרטיות, תכונה שמייחסים לרוב לימין, אז זה נחמד לפעמים לראות שגם השמאל חוטא בזה, שום דבר אישי.

גיל 25 בפברואר 2015

מי בדיוק בשמאל אמר אותה אם מותר לשאול? כמו שכתבתי, יצחק בן אהרון לא אמר אותה. מישהו אחר?

D! פה 25 בפברואר 2015

לא אוהב את השימוש הזה בימין ושמאל.

אין לו שום משמעות בעיני. בטח לא היום, בטח לא בארץ.

אני בעד הפחתת התערבות הממשלה בחיי האזרחים ונגד משאלי עם/או הצבעות אסיפת העם כי אני חושב שאנשים טיפשים. יחד עם זאת אני בעד רשת ביטחון סוציאלית ונגד הפרטה כשיטת עבודה. אני גם נגד מתן כח לועדי עובדים בדרך שבה היא נעשית בארץ.

איך כל זה קשור לימין ושמאל במריבה הבלתי נגמרת הזו. כולנו הרבה הרבה הרבה יותר מורכבים משתי המילים האלו. אבל שתי המילים הללו הולכות ומקעקות את כל השיח על הסכמות הבסיס שאנו זקוקים להן כדי לחיות כאן. לכן אני אומר, לא שתי מדינות לשתי עמים אלא ארבע מדינות לשתי עמים. ויפה שעה אחת קודם.

אביאל 25 בפברואר 2015

d – כמו שכתבתי, זה לא אישית נגדך.
נמשיך בזה שהאמרה הזו מיוחסת לשמאל, הרי לא תשמע אף איש ימין תוקף את ״העם״ פה (זה מנוגע לכל אינטרס פוליטי), זה גם בדיוק הנקודה בה השמאל הישראלי נכשל – בניגוד לשמאל באירופה שם השמאל מחובר לעם, לפועלים ולעוני ובישראל דווקא ללמסד השבע, שהם יבינו את זה יהיה שינוי.

בקשר לדעות האישיות שלך, האידיאולוגיות הגדולות מתו, אני קפיטליסט ואני נגד עובדי קבלן, הכל מהתובנה שהאויב הגדול האמיתי של הקפיטליזם הוא לא הסוציאליזם אלא הקפיטליזם החזירי, ברור שיש שילובים כיום, הבהרתי גם למה ייחסתי את זה ספציפית לשמאל.

D! פה 25 בפברואר 2015

שיחררתי

גיל 25 בפברואר 2015

איזה בדיוק מלכודת נפלתי? אני לא מבין בכלל את האמירה להחליף את העם שהיא חסרת משמעות. אפשר להחליף עם?

אביאל 25 בפברואר 2015

גיל – אולי אתה לא מבין אותה, אבל בתגובה הראשונה שלך לדברים שלי לא הבהרת את זה, יותר מזה, הכנסת פתאום את עניין האלימות של הימין, נושא שכבר דיברנו עליו לפני כמה ימים כאן בהרחבה ולכן אין צורך להרחיב בעניין. בדיוק בגלל זה הגבתי ככה.

לאיזה מלכודת נפלת אתה שואל ? אז אני אומר שהאמירה צריך להחליף את העם היא אמירה שמגיעה מהשמאל והיא אמירה לא דמוקרטית ואתה ישר הולך למחוזות אחרים במקום להתייחס לדברים עצמם.

בנוגע לזה שהיא לא ריאלית – זה שהיא לא ריאלית לא הופכת אותה ללגיטמית, גם את אמירת יושבי היציע המזרחי בטדי שקוראים לחסל כל ערבי\מוסלמי בכדור הארץ אפשר לייחס כאמירה לא ריאלית, זה לא פוגע בחומרתה.

גיל 25 בפברואר 2015

כמו שכתבתי למעלה, אני לא יודע למי אתה מייחס את האמירה הזו כך שלא ברור לי את מי בדיוק אתה תוקף. ההערה שלי הייתה שאולי יש דיבורים מאוד לא יפים בשמאל, אבל האלימות הפוליטית מגיעה בעיקר מהימין וזה הרבה יותר גרוע ממה שמאן דהוא אמר פעם.

ויש הבדל גדול בין אמירה של אדם פרטי בנסיבות מאוד מסוימות (נניח, צער על הפסד בבחירות), לבין אמירה שנאמרת על ידי המוני אנשים בפומבי כדרך חיים.

אביאל 25 בפברואר 2015

גיל – האמרה אכן מיוחסת כנראה בטעות לבן אהרן (למרות שזה לא ברור), אבל ההוויה שלה היא חלק מהווית השמאל, רואים את זה בהרבה מהדיונים כאן ״העם מטומטם״, ״עם עם כזה אין לא מתפלא״ וכו׳ וכו׳, אותה מהות, כאילו יש בעיה עם העם ועל השמאל נגזר לחיות עם זה, אני חושב ואני גם דיי בטוח שאתה מסכים איתי לגבי העניין שהמהות של המשפט הזה פסולה לחלוטין, רצון העם (כל עוד היא לא עבירה על החוק) היא הדמוקרטיה בכבודה ובעצמה, עם כל החסרונות שמתלווים לכך.

גיל 25 בפברואר 2015

איזה פוליטיקאיר היום אומר דברים כאלו? לא מכיר כזה וזו גם התאבדות פוליטית. דווקא אני זוכר אמירות של אנשי ימין שאמרו דברים ברוח דומה בעבר (למשל בתגובה לבחירות ב84 מישהו אמר שהעם באמת מטומטם אם אחרי 400% אינפלציה עדיין בחר בימין). בכל מקרה, אני לא חושב שהאמירות הללו כל כך חריפות ולא חשוב מי אומר אותן. הן סתם מביעות תיסכול ואין כאן שום ניסיון להחליף את העם (מה שזה לא יהיה) או לעשות איזה מעשה לא דמוקרטי. הרי לומר שהעם מטומטם לא גורע במשהו מהקבלה של תוצאות הבחירות אלא הבעת מורת רוח.

ערן (המקורי) 24 בפברואר 2015

מעולה.
האבחנה שלך, לגבי הזיקה בין שימוש בכינויים לבין אלימות אינטרנטית, מעניינת וחשובה מאד.

אד הורטון 24 בפברואר 2015

מדכא מאד. הייתי מהקוראים הקבועים של ייגר מאיסטר והאיש פשוט טילטל את תקשורת הספורט הנחותה פה. אקרא בהמשך את פסק הדין המלא אבל ממה שהובא פה אעיר שאכן ניתן להתנחם באמירות הברורות כלפי האינטגריטי והמקצוענות הלא קיימים של האשה הזו (ואני עדין מפחד תביעה…) אבל לצערנו זה לא יזיז לאף אחד. לגבי האמירות הסקסיסטיות והמגעילות אני מודה שלא זכרתי אותן ולרוב הביקורת היתה סופר חריפה אך ענינית. חבל שזה הלך לשם וחבל עוד יותר שאמירות כאלו – דוחות ככל שיהיו הביאו לפיצוי לא מידתי כזה, בטח ביחס לפסק הדין המנחה בעניין שהוא של ידיד האתר (לשעבר?) בקרמן שכתב על לוני שהוא עכבר פחים ולא שילם שקל. אני כמובן לא בא בנעליו של שלמה שלמיטב ידיעתי ניזוק קשות בכל היבט מהפרשה שבה הוא שימש בעיני כשליח ציבור במלוא מובן המילה אבל אני חושב שיש מקום לערער, לפחות על גובה הפיצוי. נקווה גם שבמשפט השני על חשיפת זהותו, שם אני חושב שהיה לו קייס לא רע כנגד ההתנהלות האיומה של וואן, הוא ייצא כשידו על העליונה.

צור שפי 24 בפברואר 2015

קראתי את עיקרי פסק הדין ב"עין השביעית" ולצערי נדמה לי שהשופטת צודקת ושהעונש מוצדק בהתאם. גם אני לגמרי בעד השלישיה ומתעב את אופירע ו"פועלה" אבל היה שם שימוש בכינויים מבחילים שאסור להשתמש בהם. קשה לי לקבוע שהעונש איננו מידתי אבל כמי שעיתונות ספורט איכותית יקרה לליבו הייתי נענה ליזמה לסייע לשלושה בתשלום הקנסות הכספיים.

דורפן 24 בפברואר 2015

קודם כל במונחי דיבה – היא זכתה בסכום נמוך.
לגבי בקרמן. כשהוא כותב על לוני ״עכבר פחים״ ברור שזה דימוי ולא תיאור.
לעומת זאת הדברים של מן (אלו שלא זכו להגנה) הם תיאור ותיאור פוגעני.

בכל מקרה – והתייחסתי לכך בזמנו – בקרמן היה מוגן על ידי הביטוח של רשת שוקן. דבריו עברו את העורך של רשת שוקן ואולי גם את הייעוץ המשפטי. גם אם היה מפסיד לא היה משלם מכיסו. עיתונאי חתום בשמו בא ומגיש כתבה לפרסום – אין בכך שום בעיה. יש מספר איזונים ובלמים – עריכה, ביטוח ולבסוף משפט.

אריאל גרייזס 24 בפברואר 2015

לגבי האנונימיות, חשבתי על זה מעט ולמרות שאני מסכים עם תוכן הדברים, אני גם חושב שיש עדיין יתרון לאנונימיות במקרים מסוימים. אישתון, למשל (איפה הוא נעלם בשנה האחרונה?) עשה עבודה עיתונאית חשובה מאוד שבה לאנונימיות היה יתרון גדול (ולא סתם מדינת ישראל ניסתה בכל מחיר להוציא אותו ממנה). כמובן, הוא שמר על סטנדרטים עיתונאיים ראויים, שלא כמו מן.
עוד דבר שחשבתי עליו זה שאני טיפה מוטרד עכשיו. ככותב בלוג פה, ברור שאין שום דבר שמגן עליי. אני לא חושב שכתבתי משהו שיגרור אי פעם תביעת דיבה (אלא אם אשתו של פדרר קוראת את הבלוג שלי) אבל מה יקרה אם למישהו שכתבתי עליו לא ימצא חן מה שכתבתי והוא ישתמש ביכולת הכספית שלו כדי להיכנס בי?

דורפן 24 בפברואר 2015

כפי שכתבתי – יש אינטרסים – מלחמות, ממשלות, רמאות כלכלית בקנה מידה גדול – שמצדיקות אנונימיות. לא אתר הספורט ONE

לגבי הסיטואציה שתיארת. היא אפשרית. בגלל זה בלוג הוא לא כלי תקשורת ואיננו תחליף לתקשורת.

D! פה 24 בפברואר 2015

דורפן, תודה.

פסוט מעולה ותענוג לחזור לפוסטים ההם ולדיונים שהתנהלו בהם. בדיוק הסיבות שבגללם נשארתי כאן לאורך השנים. רק לשתוק ולהתענג.

————–
וזה גורם לי להעלות בקשה אחת, שאני יודע שכבר הועלתה על ידי אחרים, ואין לי שו מושג מתי וכיצד היא אפשרית. זה הזמן להכניס מערכת תגובות מתוחכמת יותר לאתר, זה אולי לא יציל את המידע שעבד בעמודים כלכך ישנים בני 7 שנים אבל זה ישדרג מאד את האתר. אני ממליץ בחום על המערכת שאפשר לראות בעין הדג; מאפשרת הן רישום/ללא רישום הן מעקב אחרי תגובות אחרונות, דיונים חמים וכו וכו וכו.

דורפן 24 בפברואר 2015

הדברים שאתה כותב בחלק השני הם קצת סינית עבורי. את מתכוון למערכת כמו דיסקוס?

D! פה 24 בפברואר 2015

הם סינית גם בעבורי, רונן. ודיסקוס זה אפילו יותר סינית בשבילי (ואני דווקא מכיר כמה מילים בסינית)

הנה -> http://www.fisheye.co.il/

תעיף מבט בצד שמאל של האתר.

D! פה 24 בפברואר 2015

ואם הצלחתי להבין נכון ממה שאני רואה שאינטרנט אז דווקא לא, אני מעדיף את זו שקיימת בלינק ששלחתי לך.

ירון 24 בפברואר 2015

אפשר אולי להתחיל בלהוסיף timestamp ליד כל תגובה? זה אמור להיות פשוט

יוני (המקורי, מפעם) 24 בפברואר 2015

אפשר, כדאי ורצוי.

זה משנה 24 בפברואר 2015

פלוס מאה

גיל 24 בפברואר 2015

נכון. במערכת הקודמת היה תאריך ולפחות 3 תגובות אחרונות בצד. עכשיו רואים אותן רק אם נכנסים לעמוד הראשי של הכותב. זה מקשה לדעת אם יש תגובות חדשות וכמה.

גיל 24 בפברואר 2015

רונן, לגבי האנונימיות בתגובות אתה צודק 100%. תמיד אפשר לשים מערכת תגובות שמחייבת הרשמה ושימוש בכינוי אחד וכך למנוע תגובות אנונימיות (סטייל תפוז).

S&M 24 בפברואר 2015

רונן, אני חולק על כל מה שאמרת. וזה ברור, כי אני עורך הדין שהפסיד בתיק הזה, גם אם זכיתי ב-98% ממנו, זו עדיין הרגשה חרא. אני חושב שנצליח בערעור להעיף גם את 2% האחרונים. לא אכנס לפרטים המדויקים של מה שאני חולק עליך, ומי שרוצה אתן לינק לקריאת הסיכומים ופסק הדין, ואחסוך מכולם את הטרחנות והפרטים. זה יהיה ארוך מדי. רק זה:

א. בזמנו, כשכתבת שאי אפשר להעביר ביקורת בצורה אנונימית, עניתי לך שאני לא מסכים, ושביקורת יכולה להיות הרבה יותר אפקטיבית כשהיא אנונימית, וצריך לדבר לגופו של עניין ולא לגופו של המבקר. דווקא היעדר אנונימיות פוגע בביקורת.

ב. זה לא רק שהמשפט נמשך 7 שנים. את הסיכומים האחרונים הגשנו לשופטת לפני כ-3 שנים. התיק עומד ומחכה 3 שנים לפסק דין. ההוכחות היו לפני 4 שנים. אתה באמת רוצה שאני אסמוך על מערכת משפטית ושופטים שיזכרו מה היה בהוכחות 4 שנים אחרי, ושלוש שנים אחרי סיכומים? אידיוט מי שמאמין במערכת המשפט אחרי שערורייה כזו. הגשתי לפחות 3-4 בקשות למתן פסק דין, ובכל פעם השופטת הבטיחה פס"ד, אפילו קצבה לעצמה זמנים, ולא עמדה בהם.

ג. שלמה לא אמר "עטיני פרה חולבת" במנותק מההקשר. בחייך, זה שטחי מדי להגיד את זה. שלמה אמר בבלוג שלו משהו כזה – אם את, אופירה, אומרת על (בחיי שאני כבר לא זוכר מי השדרית של ערוץ הספורט…) X שהיא עירקית מגבול —- שיש לה ליפה במקום שיער ושן 48 רקובה, או איזה קשקוש כזה, אז מה תגידי אם אני אגיד עלייך שיש שדרית עם עטיני פרה חולבת שמשתלשלות לה עד המותן (או משהו ברוח הזו, לא זוכר ציטוטים מדויקים).

ד. מתוך עשרות (ואפילו מאות) ביטויים שיוחסו לשלמה, השופטת החליטה ש-3 או 4 מהווים לשון הרע. ואלו הם: שאתר סיטינט מפגין התנהגות כוחנית, עטיני פרה חולבת, שאתר וואן משקר בלי למצמץ ואפילו לא טורח להזיז את השעון אחורה, ושאתר וואן לא הסיר את התגובות (טוקבקים) הסקסיסטיות ממהאתר מטעמי רייטינג. ובכל הדוגמאות היא טועה. הכל הוכח מעל ומעבר. לדעתי, כל התיק הוכרע על העניין הנשי. את זה אני למד מהשטות שבגללה שכטר וקרמר הפסידו.

ה. אצל קרמר ושכטר זה אפילו יותר מגוחך ממקרה שלמה. בדיחה של ממש. מלכת הסיליקון לא מתייחס לניתוח פלסטי של אסייג, אלא לקידום דר' קליין מנתח פלסטי. אם הם לא יזכו בערעור, צריך לסגור את בתי המשפט ולזרוק את המפתח לים. כי אצלם, להבדיל משלמה, לא הייתה מסה קריטית של שפה נמוכה, שהשופטת הייתה צריכה לבחור 2-3 ביטויים ולהכריע. אצל קרמר ושכטר זה מצחיק ממש. כשקראתי את ההכרעה בעניינם נקרעתי מצחוק. אשכרה. מי שמכיר את התביעה, יודע שאם הם פרסמו ונתבעו על 2-3 ביטויים, שלמה נתבע על 2,000 – אלו בערך הפרופורציות. ואחרי זה, הוא יצא עם 75,000 ש"ח לעומת 15,000 ש"ח שהם קיבלו. וזה לא בגלל שאני (ויונתן קלינגר חברי) עו"ד תותח שהוצאתי אותו נקי (יחסית) אלא כי הפסיקה שגויה מהתחלה עד הסוף.

יהיה ערעור, נקבל חסות על הערעור מגוף ציבורי שיעזור, ואני מאמין שיהיה טוב.

מה שכן, לטובת הטוקבקיסטים, פסק הדין מכשיר לכולם את השימוש במושג "אופירע" ועוד 1,000 כינויי גנאי ואחרים שבית המשפט קבע שהם מותרים. אולי בזכות זה ראוי שישתתפו עם הנתבעים במימון ההפסד דרך של מימון המונים. ;-)

גל ד 24 בפברואר 2015

צחוק צחוק, אם אתם פותחים קיקסטארטר לממן את התשלום הזה (או את הערעור) אני מבטיח לתרום. יש לי הרגשה שבדומה למקרה של ציארלס קראון נגד The Oatmeal אתם גם תעברו את הסכום הדרוש (אם כי לא באותם סדרי גודל.)

matipool 24 בפברואר 2015

מאחל לכם את כל ההצלחה בערעור והלוואי שהקנסות יבוטלו במלואם .
מאד מטריד מה שאתה כותב על המערכת המשפטית .
כשאתה מציג את ההקשר המלא ביחס למה ששלמה כתב ( וגם קרמר ושכטר ) , פסק הדין נראה הזוי .
ואי אפשר לסיים בלי : אופירע , אופירע , אופירע – האתר שלך הוא המיץ של הזבל .

דורפן 24 בפברואר 2015

אס אנד אם. אני דווקא לא חושב שאנחנו חולקים על המון. וכפי שכתבתי – כבודה של אסייג כעיתונאית לא שוקם, וכמעט כל ההאשמות זכו להגנה. ואני מסכים לפסק הדין כמעט בדיוק (קראתי רק כתבה עליו) – שכל הביקורת על הרמה העיתונאית והאתית צריכה לזכות להגנת המשפט. אבל לא הביטויים המעליבים.

אנחנו מסכימים גם על מערכת המשפט.

אני לא מסכים שהמשפט המדובר של שלמה מן יכול להכתב באיזשהי קונסטלציה. המשפט צריך לדעתי להגן גם על הרעים והגסים מביזוי אשר כזה. ברמה הערכית הוא גם ביזוי נשים עובדות באופן כללי. אני אוסיף – בכדי לחדד את המקום בו אנו חלוקים – אי אפשר להפוך את מראה שדיה של עיתונאית למשהו שמותר להתייחס אליו. פשוט לא. גם אם היא מנוולת גדולה, מקדמת ניתוחים פלסטיים, הורסת את עיתונות הספורט, מקדמת את גאידמק והופכת אנשים מהעולם התחתון לסלבריטאים. אני מסכים איתך שהעניין הנשי הכריע, אבל לא מוצא בזה בעיה. ואין ספק שהזמן שעבר שיחק לרעתכם – כי פסק הדין ניתן בסיטואציה ציבורית רגישה הרבה יותר להטרדות נשים וכיוצא באלו.

מקרה קרמר ושכטר הוא מעניין, כי בעצם כינו אותה מלכת הסיליקון על כך שהיא מקדמת ניתוחים כאלו. אבל הם עשו זאת (במקרה שצויין) בכתבה שונה לחלוטין שעסקה בבלאט. אז עד כמה אפשר לצפות מהקורא להבין שבעצם מדובר בביקורת. מקווה שתתגלה כצודק ואני כטועה!

אנונימיות היא אכן כוח, אבל במקרה הזה הכשילה את האנונימי. ולא מקובל עלי שחופש הביטוי הוא מוחלט בלי לשון הרע לצידו.

בפוסט המקורי שלי חשבתי ששכטר וקרמר ייצאו ללא פגע ושלמה מן יפסיד. לפי מה שאתה כותב זו תוצאה הגיונית של הערעור.

אגב, לא מצאתי את פסק הדין המלא – יש לך קישור אליו?

גל ד 24 בפברואר 2015

אני חולק עליך ברמה העקרונית, למרות שלמרבה הצער עושה רושם שהחוק הישראלי לצידך. התגובה לביטויים בזויים כמו אלה של שלמה מן צריכה להיות גינוי ציבורי, לא סתימת פיות בחסות החוק.

דורפן 24 בפברואר 2015

גל ד – סלח לי אבל איך אמור להיות גינוי ציבורי של אנונימי? האנונימי מסתתר מהגינוי הציבורי. הוא לא מוכן שתהיה איזשהי השלכה אישית לדבריו. ופה יש הבדל גדול בין קרמר ושכטר למן. הם כתבו בבלוג, אבל אז חשפו את עצמם, וכל אחד רשאי היה להחליט לגבי טיבם. מן ביקש להסתתר לנצח.

גל ד 24 בפברואר 2015

גינוי של הבלוג, מה הבעיה? לך כבלוגר יש בעיה לכתוב שבלוג "העומד בשער" חצה את גבול הטעם הטוב, אף על פי שאתה מסכים עם תוכן דבריו? אתה לא יכול לכתוב את המשפט "אי אפשר להפוך את מראה שדיה של עיתונאית למשהו שמותר להתייחס אליו." בהתייחס לבלוג אנונימי שמוכר לרוב הקוראים שלך?

והאם אתה חושב שאותה תביעה לא היתה מוגשת, או נדחית, אם מן היה מזדהה בשמו?

יש פה שני נושאים שונים ששנינו חושבים שהם פסולים, אבל אני חושב שהם צריכים בכ"ז להיות חוקיים, ועושה רושם שאתה לא. ביקורת אנונימית, והתבטאות גסה ופוגענית.

למיטב הבנתי האנונימיות חוקית, והתבטאות גסה לא. זו לטעמי פגיעה מיותרת בחופש הביטוי. למרות שכמובן שזכותם של תפוז היתה להעיף אותו קיבינימאט על התבטאויות כאלה מעל הפלטפורמה שלהם.

דורפן 24 בפברואר 2015

חידדת את חילוקי הדעות… שנותרו על כנם

עירן 24 בפברואר 2015

גל, עם כל הכבוד, הפרשנות שלך לא ממש רלבנטית. מה שקובע הוא מה מותר ומה אסור לפי חוק לשון הרע. חופש הביטוי אינו זכות ללא כל סייג. אם היא מתנגשת עם פגיעה בכל הטעון הגנה לפי חוק לשון הרע, נערך איזון לבחון את הפגיעה ומידתה וכך, אם בכלל, נקבע הפיצוי.
הויכוח שלך, איפוא, הוא עם החוק עצמו ושם אתה בבעיה קצת יותר גדולה מאשר מול דורפן.

גל ד 25 בפברואר 2015

אין ספק שהויכוח שלי הוא עם החוק. אני גם כתבתי את זה פעמיים. יש הרבה חוקים שאני חושב שהם רעים. זכותנו כאזרחים במדינה דמוקרטית לקיים דיון לגבי חוקים גרועים ולעורר מודעות לפגמים שבהם.

S&M 24 בפברואר 2015

חילקתי את התגיובה שלי לשתיים, ואת הקישור לפסה"ד שמתי בנפרד. זה מחכה לאישור בטח.

יש לי דבר אחד להגיד על האנונימיות, ואם לחדד את מה שכתבתי קודם, כאן אני כן מסכים איתך. אני בעד אנונימיות. מותר, וצריך להיות מותר, לכתוב ביקורת אנונימית. ולא מהסיבות הלא נכונות (תיכף), אלא בגלל שכך נמנעת מהמבוקרים בריחה מהביקורת, ותקיפת המבקר. כלומר, עיסוק בגופו של המבקר, במקום בגופה של הביקורת. זו הסיבה שאני לא חושב שיש לשלול אנונימיות גם ממבקר. להפך, האנונימיות לעתים אפילו מחויבת המציאות כדי שאני אאמין למבקר. למשל, מבקר מסעדות. אני לא מאמין לביקורת של שגיא כהן שהוא פיגורה מוכרת, כי בטח איך שהוא נכנס למסעדה, הם נערכם למבצע צבאי והוא מקבל יחס מועדף. אבי אפרתי לעומת זאת אנונימי יחסית, למרות שהוא איש ידוע. הביקורת שלו הרבה יותר רצינית ושקולה, ובגלל שהוא אנונימי יחסית לבעלי מסעדות, הוא לא מקבל יחס מועדף ולכן האנונימיות שלו היא כוח חיובי.

איפה אני מסכים איתך? בכותרת המשנה דייקת, גם אם הנימוקים שלך לא נכונים בעיני. דייקת, משום שהאנונימיות היא עניין משכר. בגלל האנונימיות המבקר הופך שיכור כוח. הוא לא מבין שאין באמת אנונימיות, ושהכח הזה משקר. הוא לא באמת קיים. וכשאתה שיכור, אתה עושה שטויות, נסחף, נגרר, צועק על דייל שאתה רוצה שוקולד, וכו'. וזה לדעתי מה שקרה לשלמה. ההצלחה האדירה של הבלוג תחת ידי שלמה, הביאה אותו להיות שיכור, הפכה אותו ליותר בוטה, והביאה אותו להשתמש בביטויים קשים. וזה, בסופו של יום, הפך למסה קריטית שהכריעה את המשפט. כי שפכו על השופטת ערימה של ביטויים נמוכים, מוצאים מהקשרם, והיא קרסה. מתוך מאות ששפכו עליה, שלושה הסתבכו לה בשערות, וזה פסק הדין.

הבעיה היא שלא רק שלמה אשם. אני כקורא קבוע, וכמגיב קבוע, הרגשתי שאני שותף. כולנו, ואני לא יודע מספרים מדויקים, אבל זה עשרות אנשים, עודדנו את שלמה, טפחנו לו על השכם, התפעלנו ממנו, מהדיוק שלו, מהאזמל החד שהוא היה, והפרחנו עוד ועוד אוויר חם בבלון שלו. והוא לא התמתן ולא נזהר, כי אנחנו ניפחנו לו את האגו. ולכן הרגשתי אשם במידה מסוימת, ולכן הבטחתי לו שאני אתן לו ייצוג משפטי עד הסוף. וגייסתי לזה את יונתן קלינגר, גם כי הוא איש מקצוע טוב, גם כי הוא בקיא בתחום והייתי צריך עזרה בנושאי הגנת הפרטיות וזכויות יוצרים, וגם כי הוא בעל פרופיל חברתי והוא הסכים להצטרף פרו בונו באופן מיידי.

מהבחינה הזו אתה צודק, שהאנונימיות הכשילה את שלמה. ואחרי מעשה, כשהוא קיבל את התביעה והכרתי אותו יותר טוב, ביום יום הוא לא מתבטא ככה. שלמה מן זה לא "ייגר מאיסטר". הוא רחוק מזה. הבנאדם נורמטיבי, רגיל, מדבר יפה, מנומס, תרבותי לגמרי. ואדם מגיע להיות "ייגר מאיסטר" רק בגלל שהוא שיכור מהאנונימיות. וואלה, בחר, במקרה, הוא בחר בדיוק שם מתאים לשיכרון האנונימיות הזה.

דורפן 24 בפברואר 2015

פה אני מסכים איתך לחלוטין. שלמה מן הוא לא ייגרמייסטר ביום יום. אדם נעים מאד לעבוד איתו. הוא המשיך כמובן לכתוב בעין השביעית, דברים מאד ראויים לכתיבה. אני לא יודע כמה חשיפה הטור בעין השביעית קיבל לעומת ייגרמייסטר. אם פחות – אז זו אכן תעודת עניות לקוראים.

אריאל גרייזס 24 בפברואר 2015

אם ככה שגיא כהן כשנערכים אליו כמו מבצע צבאי, אני לא רוצה לדעת איך הוא יהיה כשהוא אנונימי..

איציק 24 בפברואר 2015

האם אתם טוענים ששגיא כהן אוכל חינם?
לכן הוא כזה מבסוט כל הזמן.

איציק 24 בפברואר 2015

S&M,
אני מודה שעד היום לא שמעתי על המשפט, לא הכרתי את הבלוג האלמונימי, ולא נכנס ל-ONE. אבל אתוך אני רואה מגיב פה, וגם נהנה לקרוא. לא זכור לי מתי השתמשת בשפה בזויה (אולי, אבל אני לא זוכר), ובכל זאת אתה מקפיד להשתמש בכינוי ולהשאר אנונימי לאנשים כמוני (מי שמכיר אותך, מכיר, ומי שלא, לא ידע לעולם). האם אתה יכול להסביר למה אתה שומר על אלמוניות ולא משתמש בשמך, אפילו אם רק הפרטי? האם יש איזו הרגשת כח, חופש באנונימיות שמאפשרת לך לכתוב בצורה שונה מזו שבה היתה כותב לו היתה כותב תחת שמך המלא?
שואל מתוך סקרנות בלבד, ומכבד אם תבחר להתעלם מהשאלה.

דורפן 24 בפברואר 2015

איציק – אם יורשה לי להתפרץ – במקרה הזה זה כינוי מתוך כינוי. אם הוא כתב לך שהוא עורך הדין בסיפור אז ברור מיהו ואין פה שום רצון להסתתר.

איציק 24 בפברואר 2015

א. אני לא מדבר על התגובה הזו כי אם בכלל. הרי גם לפני חודש הוא השתמש בכינוי זה. אני לא שואל למה הוא משתמש בכינוי בתגובה זו, כי אם בכלל.
ב. כיוון שאני לא הכרתי את הסיפור אז אני גם לא ידעתי (ועדיין לא יודע) מיהם עורכי הדין. האמת אני גם לא הולך לחפש כי זה לא כל כך עקרוני לי. לכן אם הוא לא מנדב מידע זה כן אני לא אדע, וזה ממש לא נורא לעצם תגובה זו.

D! פה 24 בפברואר 2015

איציק, מה ההבדל בין S&M לג'וני, למשל

או לאיציק

כולם כינויים המשמשים לזיהוי. רובו פה לא מזדהים, אף כי רבים מאלו שנמצאים פה זמן מספיק ארוך כן חשפו את זהותם בשלב כזה או אחר מכל מיני סיבות.

איציק 24 בפברואר 2015

יש הבדל כי איציק זה שמי האמיתי, ולא פעם כתבתי ששם משפחתי הוא לפידות. אפילו כתבתי את מקום עבודתי ומקום מגורי. לכן אני לא מסתיר את זהותי. אני מבטיח לך שכל הפרטים שמסרתי אמת.
כיוון שאני לא מסתתר מאחורי כינוים, ורוב האנשים שכותבים פה לא מנבלים את הדף או כותבים דברים להתבייש בהם (פנטזיה שאולי מישהו היה רוצה לממש בכתיבה אנונימית), אז אני לא מבין מה נותנת האנונימיות. יתכן ויש אנשים שעוסקים בדברים רגישים ורצוי שלא ידעו את שמם ואז זה מובן. אם זו סיבה אחרת אז פשוט מעניין למה.
למשל עורך דין שמביע את דעתו לגבי שיפוט הכדורגל דעתו לא שונה מדעתי, וכך גם בנושא גנטיקה או שיתוף שחקן זה או אחר. אם הוא מביע דעה משפטית, בדרך כלל הוא מציין שהוא עורך דין או ברור מתגובתו. לכן, למה להסתתר?

איציק 24 בפברואר 2015

נ.ב.: את אותה השאלה שהפנתי ל-S&M אני יכול להפנות אליך והיא תקפה באותה מידה. הרי אין לי שמץ מי אתה.

D! פה 24 בפברואר 2015

אבל איציק, כמו S&M וכמו D!, זה כינוי.
ולגבי זה שאתה מצהיר משהו כאמיתי, טוב, אתה יודע.

אני זוכר היטב שבזמנים מסויימים חשפת מי אתה ובמה אתה עוסק. האם זה לא מה ש-S&M עשה בדיוק היום?
ואולי הוא, כמוך, וגם כמוני, עשה את זה בעבר?

למה אתה לא מכנה את עצמך כד"ר איציק לפידות מרחוב ככה ושמה פינת כאן?
לא יודע
פשוט יותר נוח להשתמש במילה אחת ולא למרוח את שמך בכל מקום. ככה זה מבחינתי וכמו שאמרתי מבחינתי איציק, בוחצלגיחצן או SM זה בדיוק אותו הדבר, כינוי, וכזה שאם הזמן ועשרות התגובות המצטברות אני יכול לשייך לאיזשהי דמות וירטואלית

איציק 24 בפברואר 2015

לשאלתך, אני ממשיך עם איציק כי התחלתי כך, ואולי חבל שלא התחלתי כאיציק לפידות. אם תשאל למה איציק ולא יצחק, אז כבר מעל 40 שנה לא קוראים לי יצחק פרט למקומות שבהם יש איזו חשיבות לרישמיות מדומה או דיוק בפרטים האישיים.
העיניין שונה בתחליט לגבי התוספת ד"ר. אני לא חושב שזה רלונטי לדיונים המתקיימים פה, וברוב המקומות שבהם אני משתתף. בגלל זה אני לא אוהב תוספות של עו"ד, נטוריון, או אינג'. תארים אלו נותנים איזה נופח של חשיבות מדומה ושל יתרון כלשהו בידע או הבנה. כאשר יש דיון הקשור לתחום התמחותי, אני לא מסתיר אותה, אבל לא בגלל היותי ד"ר אלה כיוון שזו התמחותי. אותו דבר זה יכול להיות כשדנים בנושאי רפואה, אז רופא יכול לתת ערך מוסף בדיון ספציפי זה, אך אני לא מצפה שבכול תגובה שלו יכתוב פרוקטולוג מוישה ברוך.

D! פה 24 בפברואר 2015

אני אוהב את זה שזה פשוט איציק. מודה.

ובכל מקרה בוב השקט ענה הרבה יותר טוב ממה שאני יכולתי.

בוב השקט 24 בפברואר 2015

מתוך העין השביעית –

מן, באמצעות עו"ד שמעון מורמי ועו"ד יהונתן קלינגר.

עכשיו אתה יודע מי הוא?

איציק 24 בפברואר 2015

אתה לא עונה לעיניין. לא איכת לי מינהוא, אני שואל למה הוא או אתה משתמשים בכינוי. מה זה נותן לכם, הרגשה טובה, תחושה של חופש… אני לא מחטט בפרטים של אף אחד, גם לא של אלו שמזדהים בשמם.

איציק 24 בפברואר 2015

לא טוב לאכול ולכתוב בו זמנית. אפילו אני עם שגיאות הכתיב שלי מתבייש :-(

בוב השקט 24 בפברואר 2015

אני כמובן לא יכול לענות בשמו של שמעון, אבל הנה התשובה שלי –

זה לא עניין של חופש אלא של פרטיות. יש לי שם ייחודי ולכן חיפוש מאד פשוט בגוגל יביא לך מיד כל מקום שבו השם שלי הוזכר (על ידי או על ידי אחרים). אין לי מה להסתיר ואני משתדל מאד לא לכתוב באנונימיות דברים שלא הייתי כותב תחת שמי המלא, אבל אני בכל זאת מעדיף שלא כל אדם שפוגש או שומע עלי יוכל תוך דקות לדעת עלי פחות או יותר הכל. זאת, אגב, גם הסיבה המרכזית (אם כי ממש לא היחידה) שגם אין לי חשבון פייסבוק (או כל רשת חברתית אחרת).

אני לא יכול לדעת בודאות כי זה לא המצב, אבל כנראה שאם היו קוראים לי משה כהן, לא הייתה לי בעיה להתשמש בשמי המלא פה, או בכל מקום אחר.

איציק 24 בפברואר 2015

OK, תודה

S&M 24 בפברואר 2015

איציק, אני לא אנונימי, ואף פעם גם לא הייתי.
אני חושב שמהימים הראשונים בבלוג של רונן, לא זוכר באיזה הקשר, כמה ולמה, כתבתי מי אני, מה שמי, איפה אני גר, אולי גם נתתי קישור לדף שלי. לא זוכר.
חלק מהאנשים כאן גם חברים שלי בפייסבוק, למרות שלא פגשתי אף אחד מהם (חוץ מאורי, שאני לא זוכר באיזה כינוי הוא כותב כאן, שהיה גם בבלוג של שלמה מן, והקפיד להגיע לכל דיון שהיה בבית המשפט כדי להחזיק לנו את היד. ;-)
למה אני כותב בכינוי?
סתם.
ולא סתם סתם, אלא סתם ברמה ילדותית. הכל התחיל בתחילת שנות ה-90, שאז הייתי סטודנט ועבדתי בלילות במחשבים, ומהשעמום התחלתי להתחבר במודם לב.ב.סים, ואח"כ פתחתי ב.ב.ס בעצמי. ושם, בב.ב.סים היו לאנשים כינויים, ואני שלא היה לי ראש לטרוח להמציא שם כמו כל הילדים מהמבוכים ודרקונים, לקחתי את ראשי התיבות שלי, והפכתי אותם לכינוי. ל-ב.ב.ס קראתי S&M's, והכינוי בו כתבתי היה S&M. מאז כולם מכירים אותי כך.

ואח"כ, כשביבי זיהה את האינטרנט, וכולכם התחברתם לעולם "שלי", באתי עם הכינוי משם לכאן, וזהו. סתם קשה לי לשחרר. זה לא אנונימיות, זה פיגור שכלי, שבנאדם בן 53 כותב בכינוי של הרב בני אלון.

תוכל לקרוא יותר על העניין הזה כאן. אני אפילו מוזכר שם:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2984509,00.html

איציק 24 בפברואר 2015

תודה רבה :-)

D! פה 24 בפברואר 2015

תודה על הלינק, מרתק

wazza 24 בפברואר 2015

אין לי מושג מה כתבת פה…

תומאס נוימן 24 בפברואר 2015

בהצלחה בערעור.

הייתי אומר לך שכמו עם מקרה בקרמן ולוני, אם תגיעו בסוף לביהמ"ש העליון אתם תזכו.
לצערי אין היום אהרון ברק בעליון, והאווירה הכללית בעליון מייחסת פחות חשיבות לחופש הביטוי.

ברק פירש ביטויים לא פחות קשים, והחליט שאינם לשון הרע (אפילו לא היה צורך להיכנס לניתוח ההגנות של חוק איסור לשון הרע, הוא פסק בעצם שללוני אין עילת תביעה). זה היה פסק דין מהפכני בעיני, בזמנו, אבל אני די מאוכזב מעוצמת השפעתו כיום (נמוכה מידי).

לפעמים התיקים הללו נחתכים על ההבנה של השופט ברזי "הז'אנר" והנפשות הפועלות בו.
אם התיק היה מגיע לשופט או שופטת הבקיאים (ולו במידת מה) בעולם תקשורת הספורט, ברזי אתר ONE על שלוחותיו, וברזי אסייג ופועלה – אני מאמין שפסק הדין היה שונה. יחד עם זאת, רוב רובו של פסק הדין הוא הצלחה יפה.

אביאל 24 בפברואר 2015

ניומן – בקשר להערה שלך על אהרון ברק בעליון, אני לא רואה קשר בין חופש הביטוי להכל שפיט של ברק – שלא נדבר על מספר לא קטן של אסונות שנוצרו בישראל כתוצאה מהכל שפיט של ברק שאליו כל כך מתגעגעים.

היסטוריון של ספורט 24 בפברואר 2015

+10

ירוק 25 בפברואר 2015

אילו אסונות, אביאל?

אביאל 26 בפברואר 2015

ירוק – בראש ובראשונה המשפטיזציה שעוברת על ישראל, שים לב לעלייה הניכרת בשימוש בבית המשפט העליון, החל בכל מינוי בכיר שדורש בעקיפין אישור בג״ץ, תוכניות כלכליות, ירוקים, מיעוטים – לכל צד בכל דבר יש מה להגיד על כל יוזמה ציבורית או פרטית, נוצרת סחבת אדירה, מאות פרויקטים מכל הסוגים תקועים – זה עולה עשרות מילארדים לציבור.

שלא נדבר על כך שישראל היא בערך המדינה היחידה בעולם שבעת פעולות צבאיות (ממש באמצע פעולה) בג״ץ נדרש לאלמנט כזה או אחר.

אני לא אומר שהכל רע ובג״ץ הוא קריטי למדינה, אבל הצעדים של גרוניס בצמצום הגישה לבג״ץ צריכים להמשיך, לבג״ץ יש תפקיד קריטי במדינה אבל הוא לא צריך להפוך לזרוע שלטונית נוספת, אין צורך לעשות בו שימוש על כל בניין, הזזת אבן או מינוי – בסופו של דבר זה פוגע בבג״ץ לטווח הארוך.

בני תבורי 24 בפברואר 2015

דורפן,
תודה על הפוסט. פשוט תודה. התיעוב שלי מהגברת מחוויר לעומת התיעוב שיש לי מכתיבה אנונימית (אם כי אני מכבד זכותו של כל אדם להישאר אנונימי אם רצונו בכך) משתלחת ואכזרית ובלתי נחוצה.

היסטוריון של ספורט 24 בפברואר 2015

זה לא קורה לי הרבה …אך לא הכרתי א הסיפור ועדיין לא ברור לי דיו במה מדובר.
אכנס לעין השביעית לנסות להבין יותר.
בינתיים נותר לי להזדהות עם בעל הבלוג (גם לא קורה לי הרבה)
על פתיחת דבריו
בעניין מערכת בתי משפט שמתעכבת על פס"ד במשך 7 שנים !

אריאל בר חיים ׁ(AKA: אריק האדום) 24 בפברואר 2015

אותי שכנעת. אני מעדכן את הכינוי שלי מהיום

איציק 24 בפברואר 2015

עכשיו נראה אותך מדבר כמו שדיברת עד עכשיו…

S&M 24 בפברואר 2015

אבסורדי, אבל אצלי זה דווקא עולם הפוך. תכלס, רק בבלוגים כאן אני מגיב בכינוי. וכאן אין סיבה או הצדקה לא לדבר יפה. בשם האמיתי אני מרגיש יותר חופשי כי אני לא מתבייש לעמוד מאחורי הדברים שלי. בוא תראה:
https://m.facebook.com/shimon.morami
כמה חופשי? לדוגמה, בבחירות במועצה האזורית תמכתי במועמדת המפסידה, וזיהמתי את הרשת בלי חשבון לכלום, עד שהבן של ראש המועצה חגג את הנצחון של הרעים עם חולצה לועגת לי. זה גם עלה לי בתלונה בלשכת עורכי הדין על התבטאויות לא הולמות עורך דין (שנגנזה כי הייתה בולשיט).
לא מרוויח כלום מהכתיבה בכינוי, לא אנונימיות כי הכותבים הראשיים כאן מכירים אותי בשם, ולא חופש מיוחד כי ממילא אין כאן על מה ואת מי להשמיץ. :)

איציק 25 בפברואר 2015

שוב פיסבוק… :-(
אין לי פיסבוק, לא רוצה פיסבוק, און דה פייס-בוק…

אריאל גרייזס 24 בפברואר 2015

לא לא! אהבתי שיש איזה עשרה אוהדי יונייטד שכולם אריק מסוג זה או אחר..

אדם בן דוד 25 בפברואר 2015

אריאל זה אתה?????
אני בהלם!

ניר 24 בפברואר 2015

בדרך כלל אני אנונימי אבל לעולם אני לא מקלל. הפעם חרגתי ממנהגי. בכל מקרה הסכום הוא ממש לא שולי לאדם נורמטיבי. מה שאותי הפתיע זה הפער האדיר בין הסיקור האוהד שהם קיבלו בתקופת המשפט שבו לא הוזכרו הביטויים האלה בכלל לבין פסק הדין. אני לגמרי הושפעתי מהסיקור והייתי בעדם ועכשיו אני מרגיש טמבל_ מה שמלמד על הפער בין התקשורת לבין המציאות.

S&M 25 בפברואר 2015

אתה לא צריך להרגיש טמבל.
שלמה מן כתב במשך כשנתיים, כל יום פוסט. 700 ומשהו פוסטים בעניין תקשורת ספורט. ובכולם הוזכר אתר וואן או אופירה אסייג. הלכו וליקטו מתוך ה-700 ומשהו האלה, ושלפו ביטויים תלושים מהקשרם, ועל זה ניהלו משפט. זה כמו שתיקח את מלחמה ושלום, ומתוך מליוני המילים שם תיקח רק את המילים שהן קללות, ועליהן תדון בלי ההקשר.

זו עבודת פרך להסביר את ההקשר, ולהסביר שאין פה לשון הרע. ולך תסביר את זה לשופטת שאין לה מושג בספורט או בעיתונות ספורט.

אני משוחד, אני לא אובייקטיבי, אני אוהד שלמה מן עוד לפני שהייתי מעורב במשפט, אבל אני אומר לך – ועל זה אף אחד כאן לא יחלוק עלי – שאופירה אסייג הרוויחה ביושר כל מה שאמרו עליה, ועוד עשו איתה חסד כי מגיע לה ולאתר שלה עוד הרבה יותר סיקור שלילי מזה שניתן עד היום.
אז טמבל בטח שאל תרגיש. אפשר לא להסכים עם דרך הביקורת, עם צורת ההתבטאות, אבל המבוקרים חטפו בצדק, והיו צריכים לחטוף אפילו יותר.

אבי 25 בפברואר 2015

תודה על הפוסט, על הדיון המעשיר שאחריו, ועל הפוסטים הקודמים שחזרתי לקרוא.
לא זכרתי דבר על הפרשה. מודה.

חוטב עצים 25 בפברואר 2015

תודה רבה

רחל 26 בפברואר 2015

פוסט מרתק, תגובות מרתקות, ואני אוסיף מחשבה: הביקורת הכללית של מן על one והעומדת בראשו היתה ועודנה הזניית מקצוע העיתונות. על זה בית-המשפט לא חלק (וגם לא סמך ידיו במפורש, כמדומני). עצם הביטוי "הזניה" מתייחס לתחום שהוא עצמו שרוי כמעט מאז ומעולם בוויכוח ציבורי – הזנות, וממילא הוא מתייחס לפני הכל לנשים, בין אם הן "מקצועיות" ובין אם ההגמוניה באשר היא מכריזה עליהן כ"מופקרות". כלומר, הביטוי נע על המנעד שבין תחום עיסוק (בעייתי ושנוי במחלוקת ככל שיהיה) לבין התנהגות מינית שלוחת רסן בעיני הסביבה והזמן המסוימים. במקביל הביטוי מסמן מנעד שבין בוז וכעס (השופט בן זונה) לבין חיבה (זונה, איך ידעת שזה בדיוק מה שאני אוהבת!). בכל מקרה, כשהטיעון הכללי הוא הזניית מקצוע, עולם המושגים שהוא כולל עוסק, בהכרח, בגוף וביחס אליו, ובעיקר בהפקר – פעולות בוטות חסרות אחריות שנועדו לשימוש צורכי העונג של צד אחד, בעל אינטרס ומשאבים. כפי שכתב עורך-הדין של מן, הביטוי "עטינים" וגו' נכתב במפורש במקור כתובה להזניה הקבועה שבה נהג one ביחס למסוקרות ולמסוקרים שלו – שימוש בגופן, למשל, כדי לבזותם, כמו במקרה השדרית, על המוצא המזרחי שלה ומצב השיניים שלה, בלי לציין את שמה (וכך למנוע ממנה את הזכות לתבוע). בכך הזנתה אסייג הן את מקצוע העיתונות (רכילות מרושעת, שנועדה לגמד ולהשפיל את הנמענת) והן את האתר one, שהפך לזירה לחיסול חשבונות בסגנון שכונה אלימה ואיומה. תגובתו של מן (שהוסרה זמן קצר לאחר מכן ביוזמתו) היתה רטורית, מידה כנגד מידה, ומעבר לנסיבות המקומיות והמוצדקות שלה (רטורית, כשברור היה לכל מי שקרא בתבונה שגברת אסייג המטופחת לתלפיות אינה הכתובת הגופנית לתגובה) – הדגישה את המרחב שבו פעל one – מרחב של הזניה, הפקרות, העדר גבולות של אנושיות והגינות.

רונן דורפן 2 במרץ 2015

רחל – שכחת דבר אחד. שלמה מן הוא לא שופט ולא טריבון. אז אין פה שום ״תגובה מידתית״. זה לא תפקידו לקלל חזרה בצורה מכוערת את מי שמקלל בצורה מכוערת. ואגב, באופן כללי קללות מכוערות אינן תרופה טובה לקללות מכוערות.

עוברת אורח 28 בפברואר 2015

"יחסית להאשמות נגדה, הפיצויים שנפסקו לה קטנים" – יש לך את זה ביותר פרוידיאני?

גל ד 1 במרץ 2015

היות וזה בכלל לא פרוידיאני, כל דבר יהיה פרוידיאני לפחות באותה מידה.

Comments closed