רונאלדו (לואיש נזאריו דה לימה)

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הקריירה של רונאלדו (הברזילאי) נראית גמורה עכשיו, לאחר פציעה קשה אתמול במשחק בין מילאן לליבורנו. אם יסיים אותה עכשיו, או אפילו יעשה קאמבק באירופה או בליגה הברזילאית או מקום אחר, הסיכום שלה די ברור. שחקן ענק שהשיג המון, אבל החמיץ בגלל פציעות את ההזדמנות להגיע לרמות האלמותיות של פלה או מראדונה.אבל לטעמי יש בה לקח אחד נוסף. שחקן גדול באמת צריך למעט לעזוב קבוצות. ובודאי לא לעזוב קבוצות שהוא מצליח בהן (ואני מקווה כמובן שרונאלדו אחר לא יעשה את הטעות הזו).
בסופו של דבר, מלבד המעברים המוקדמים – מקרוזריו לאיינדהובן ומאיינדהובן לברצלונה – שום מעבר קריירה לא באמת הועיל לו. אולי חוסר מזל. אולי העובדה שלא יצר חיבור מתמשך עם אוהדים. אולי הצורך להתמודד מחדש עם מערכת ציפיות. אולי הצורך ללמוד מחדש את המגינים והניואנסים בשיפוט.

ההחלטות מחוץ למגרש היו טעות אחר טעות. המעבר מברצלונה לאינטר היה טעות מקצועית. קצב ההבקעה שלו בברצלונה היה מדהים ושחקן לא צריך לעולם לעזוב סיטואציה כל כך מצליחה. המעבר מאינטר לריאל, אחרי שאינטר הייתה נאמנה לו מאד בשנות הפציעה שלו, גבתה משהו מתדמיתו. המעבר לריאל לא באמת מועיל לרוב השחקנים, הוא כמעט תמיד לא טוב לברזילאים, ושם מצא את עצמו לא אהוב על הקהל. מעמד עגום לשחקן כל כך פנומנלי. את ריאל מדריד עזב בצדק, אבל המחשבה שיתאושש מהפציעות דווקא באיטליה הייתה שוב טעות.

אולי לא גמורה לגמרי. אבל הוא צריך לחזור לברזיל.

Pitchers and Catchers Report
חידון מספר 63 - כדורגלנים ערבים-ישראלים

64 Comments

גיל 14 בפברואר 2008

אני בספק אם בעולם הכדורגל המודרני אפשרי בכלל שמישהו יגיע לרמות שליטה שהיו נחלת פלה ומראדונה. התחרות האיטנסיבית, העיתונות המודרנית, הגולבליזציה והשוק המודרני מונעים כמעט לחלוטין אפשרות כזו. אני בספק אם מראדונה ופלה היו מסוגלים להגיע למה שהגיעו היום.

לון 14 בפברואר 2008

מסכים עם הניתוח שלך. בוודאי בעניין המעברים המרובים מקבוצה אחת לאחרת.
בעיניי חובה להזכיר את הקאמבקים המדהימים שלו מהפציעות הקשות.
השיא היה כמובן במונדיאל 2002 שהגיע אליו אחרי ששיחק מעט מאוד ואחרי הלחץ המפורסם ממונדיאל 1998.
לולא התדמית שלו נפגעה, ולולא הקהל המדרידאי היה כל כך מפונק, הוא היה נחשב גם בריאל פנומן בגלל כמות השערים שהבקיע עבורה.
גם כשהגיע למילאן ישר הבקיע במשחקים בהם שותף.

כפי שבזמנו כתבת על מייקל אואן, הגדולים באמת יודעים לנהל את הקריירה שלהם ללא פציעות או ביכולת להשתקם ולשחק באופן קבוע ברמה הכי גבוהה.

אז רונאלדו לא יחשב כמו פלה ומראדונה ועדיין הוא אחד הגדולים באמת, ודאי בעיניים ברזילאיות.

לון 14 בפברואר 2008

ואני בהחלט מסכים גם עם גיל. האינטנסיביות במשחק כל כך גדולה היום, שהסיכוי שיהיה שוב כדורגלן על למשך הרבה שנים הוא קטן מאוד.

אריאל 14 בפברואר 2008

אני חושב ששילוב של כוח ומהירות כמו שראינו אצל רונאלדו זה משהו שאף אחד מבני דורנו לא זכה ואולי גם לא ייזכה לראות. אין ספק שהוא נמצא מדרגה מתחת למיתוס של פלה ומארדונה בגלל אותן פציעות וחוסר הנאמנות שלו לקבוצה אחת ועדיין, אם היה שחקן אחד שהייתי צריך לבחור שהיה הגדול מכולם בדור שאחרי מארדונה, אני חושב שרונאלדו היה האיש

רונן דורפן 14 בפברואר 2008

לון – אני מסכים עם הניתוח של גיל, אבל יותר מהצד התקשורתי. מקרה רונאלדיניו הוא הבולט ביותר. הבחור נתן בשנה שעברה עונה פחות טובה מאשר בעונה בה הצעיד קבוצה לאליפות אירופה ואליפות ספרד (אבל אבוי, לא זכה בה גם במונדיאל). ועדיין נתן עונה מצויינת עם בערך שערים ויכולת שבכל זאת אין ליותר מ-3-4 שחקנים וכבר מזדרזים בקבוצה שלו להכתיר לו יורש.
ועכשיו באמת נגמר לו החשק.

זה מה שאני מקווה שכריסטיאנו יבין לגבי קבוצות הפאר של ספרד. אם בעונה הבאה ישחק ביונייטד ויבקיע רק 15 או 20 שערים ויונייטד תגמור רק במקום השלישי, אין סיכוי בעולם שהאוהדים ישרקו לו בוז וידרשו את החלפתו.

אריאל 14 בפברואר 2008

זה מה שאתה חושב. האוהדים של יונייטד לא פחות מפונקים מאלו של ברצלונה. מי היה מאמין לפני שנתיים שזה יהיה היחס לרונאלדיניו כשהוא היה מלך העולם?
קח בתור דוגמא את רוד ואן ניסטלרוי – האיש היה מלך אולד טראפורד, ותראה באיזה מהירות הם נפתרו ממנו

רונן דורפן 14 בפברואר 2008

אריאל – צר לי, אתה מדבר בחוסר ידיעה פה… אוהדי מנצ'סטר יונייטד מעריצים את ואן ניסטלרוי והאדמה שהוא דורך עליה. הלוואי ויגיע העונה לאולד טראפורד למשחק. זה כמו כל שחקן שנתן את המקסימום – גם אם היה טוב כמו ואן ניסטלרוי או סתאם או חלש כמו פורלאן. אין מה לעשות – היחס של אוהדים באנגליה לשחקני עבר ושחקנים בקבוצה טוב בשנות אור מבברצלונה וריאל.

פרגוסון מכר אותו. זה הכל. הוא היה מאד מאוכזב מזה, אבל בסופו של דבר כל הצדדים יצאו נשכרים. גם לגבי היחס של פרגוסון אליו אנשים קצת מפריזים. פרגוסון קנה אותו אחרי שנה של פציעה. ובסך הכל מכר אותו לריאל מדריד אחרי שנתנו לו את האפשרות לבחור בין ריאל לבאיירן, לא בדיוק גורל אכזר.

גיל 14 בפברואר 2008

שני דברים הייתי רוצה להוסיף: העיתונות מכתירה שחקנים בתור "היורש של.." אחרי כמה משחקים טובים, ובאותה מידה ממהרת לשחוט אותם אחרי כמה משחקים או עונה גרועים. יש פיקציה של מירוץ אחרי הדבר הבא בלי שבכלל נהנו ממה שקיים.

שחקנים מצד שני, רצים אחרי פיקציה אחרת, כאילו במקום אחר יהיה להם עוד יותר טוב. הם לא מבינים שאם הם כבר מצליחים בקבוצת פאר כמו מנ'צסטר, ברצלונה או ריאל, הסיכויים שהם ישחזרו את אותה הצלחה במקום אחר קלושים. זה פשוט עניין סטטיסטי ושל כימיה קבוצתית. זה מתקשר לי בהכללה למירוץ הבלתי אפשרי שיש לאנשים אחרי האושר (כתבתי על זה בזמנו בבלוג שלי). לא חשוב כמה אתה מצליח, אחרי תקופה מסוימת יש רוויה ומחשבה שאושר גדול יותר מחכה מעבר לפינה. זו אשלייה ברוב מוחלט של המקרים וכשמכירים בזה זה מאוחר מדי.

רונן דורפן 14 בפברואר 2008

גיל. תן קישור… שחקנים בהחלט לא שואלים את השאלה הפשוטה הזו. כמה שחקנים נתנו קריירה גדולה ביותר מקבוצה אחת?

אריאל 14 בפברואר 2008

השאלה היא למי אתה מתיחס באוהדי מנצ'סטר יונייטד ואוהדי ברצלונה. אני התייחסתי לבאי אולד טרפורד היום, שלטעמי הם לא שונים מבאי קאמפ נואו. מדובר בבורגנים מפונקים שמריעים לכוכבים שלהם כשהם גדולים ושורקים להם בוז ברגע שהם יורדים ברמתם.
אני משוכנע שאוהדי ברסה האמיתיים מעריצים את הקרקע עליה דורך רונאלדיניו לא פחות מאוהדי מנצ'סטר שמעריצים את הקרקע של רונאלדו.

לון 14 בפברואר 2008

רונן, בברצלונה (הקבוצה) לא הכתירו יורש לרונאלדיניו. רייקארד ולאפורטה דבקים במילות הערכה כלפיו.
אתה צודק שיש כאן עניין תקשורתי. התקשורת שלחה אותו הרבה לפני חלון ההעברות לצ'לסי ולמילאן.
חבל שעוד מסוף החורף תחילת האביב 2007 הוא ירד באופן משמעותי בכושר.

הלוואי ורונאלדו מבין את מה שאתה מתאר. אני מסופק. אני מניח שילד שגדל בפורטוגל חולם על הקבוצות הגדולות בארצו ואח"כ על ברסה וריאל. מבחינתו זה יכול להיות מהלך הגיוני מאוד להיות ארבע – חמש שנים ביונייטד ולחשוב שאת יתר הקריירה יעשה בריאל.
הלוואי ואני טועה.

רונן דורפן 14 בפברואר 2008

אריאל – אני מעולם לא שמעתי שריקות בוז לשחקן של יונייטד באולד טראפורד. בטח שלא מצד הבורגנים שאתה מתאר – שלא עושים רעש כלל

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 14 בפברואר 2008

גם בקאמפ נואו לא שרקו בוז ללובש בלאוגרנה בהווה.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 14 בפברואר 2008

http://www.sport5.co.il/HTML/Articles/Article.403.32657.html

מקצועית זה אסון הרבה יותר גדול ממחזור 39 של הפריימרליג – הנסיעות הטראנס-אטלנטיות הרבות יקצרו קריירות..

tksr 14 בפברואר 2008

היותו גיבור טרגי,במובן מסוים, מעצימה את דמותו ואת האופן שבו נזכור אותו.
הערב ההוא באולד טרפורד.משחק ענק והופעה בלתי נשכחת של רונאלדו כאשר בעת שהוחלף כל הקהל של יונייטד עמד והריע.
http://www.youtube.com/watch?v=yrVSHy6XTik

גיא 14 בפברואר 2008

על דבר אחד אני חושב שצריך להסכים – אותן פציעות שקיצרו את הקריירה של רונאלדו הן בוודאי לא מקריות ואי אפשר לכנות אותן "מזל רע".
באותה מידה שאי אפשר לכנות את הסיום המוקדם יחסית של הקריירה של מרדונה כמזל רע.

קודם כל – בעיית המשקל הנצחית גבתה ממנו את המחיר הזה לאורך השנים,
שנית – סגנון המשחק של רונאלדו, אותם שינויי תנועה וסיבובים מהירים , יוצרים עומס עצום על המפרקים בכלל והברכיים בפרט.

זיזו 14 בפברואר 2008

רונן
אני מסכים שהקהל האנגלי מתייחס בצורה מופתית ויש בכדורגל האנגלי אווירת קודש שאולי אין בספרד. אבל, זה לא שהקהל במדריד לא נותן כבוד לשחקנים שנתנו לו את הלב. כשפורטיו, סולדדו או כל ילד אחר הגיעו לברנבאו הקהל קם על רגליו ונתן להם כבוד, אני לא מזכיר בכלל מיקרים כמו הלגה שהקהל העריץ למרות היותו שחקן לא נוצץ בעליל.
רונאלדו מעולם לא קיבל את אהבת הקהל מכיוון שהוא אף פעם לא הראה שהוא משחק בשביל הקבוצה.
צר לי להרוס את החגיגה אבל צריך לומר את האמת.
רונאלדו היה תופעת טבע, פצצה של כשרון וחוש הבקעה שאין שני לו. לצד זה הוא תמיד היה ספורטאי מפוקפק שדואג לסטטיסטיקות שלו הרבה לפני שדואג לקבוצה.
הוא היה תחנה אחרונה בהתקפה, מאמץ מינימאלי בכל מה שלא קשור לכדור ברגל שלו וסרטן מחוץ למגרש.
הקבוצות ששיחק בהם למרות עשרות הגולים שכבש היו נטולות תארים לחלוטין.
בתור אוהד ריאל שנאתי שתמיד בפתיחת העונה הוא היה מבטיח 35 שערים. למי איכפת, רוצים תארים!

בקיצור, באמת תופעת טבע. אבל אני לא ראיתי אותו אף פעם באותם עיניים שרבים ראו.

זיזו 14 בפברואר 2008

המעבר שלו בין קבוצות גם מראה את הפוקוס שלו רק על עצמו.
רוב האגדות לא נודדות אלא בונות את שמם עם אותה חולצה.

מילה טובה לריאל שהחתימה את ראול ואיקר לשארית הקריירה שלהם!

אריאל 14 בפברואר 2008

אני חושב שההבדלים שאתה מתאר נובעים יותר מהבדלי האופי בין הבריטים המאופקים לספרדים חמי המזג (וסליחה שאני גולש לסטראוטיפיזציה). באותה מידה, גם לא ראית משחק שבו זרקו ראש של חזיר על שחקן שעבר לקבוצה יריבה (כמו שבברצלונה עשו לפיגו), זה לא אומר שמדובר באוהדים פחות או יותר קנאים.
בוא נודה באמת, ספרד או אנגליה, המועדונים הגדולים באמת הפכו לקונגלומרטים עצומים שמטרתם היא עשיית כסף. כשלמנצ'סטר יש 300 מיליון אוהדים ברחבי העולם, קשה לי להאמין שרובם ימשיכו לתמוך ברונאלדו אם הוא פתאום יפסיק להבקיע שערים. כמו שנתנו לואן ניסטלרוי לעזוב בלי שום סנטימנטים, ככה גם רונאלדו יכול מחר ללכת אם יהיה צורך. רבאק, ארסנל מכרה את הנרי, השחקן אולי הכי גדול בהיסטוריה שלה. וזה לא שרונאלדו גדל במועדון כמו סקולס או גיגס או אפילו בקהאם.
אני משוכנע שאם לרונאלדו תהיה עונה רעה או שתיים, הוא אולי לא יישמע שריקות בוז כי זה לא האופי הבריטי, אבל בהחלט תשמע את דרישת הקהל שיילך

עזי 14 בפברואר 2008

גיא, סגנון המשחק של רונאלדו אכן גבה מחיר (וכשאומרים רונאלדו רונן, לא צריך לכתוב שם מלא או להגיד הברזילאי, אם לא מדברים ספציפית על הקבוצה שלכם או על נבחרת פורטוגל, רונאלדו יש רק אחד). מנגד מה שאתה קורא "בעיית המשקל הנצחית" היא דבר שצץ רק בשנתיים האחרונות ושתי הפציעות הקשות ביותר בקריירה שלו היו כשהיה רזה.

דעתי על גדולתו של הפנומן ידועה, זהו יום של שברון לב. חלוצים כאלה לא נראה עוד.

עזי 14 בפברואר 2008

זיזו, נטולות תארים לחלוטין? פעמיים גביע עולמי, פעמיים קופה אמריקה, אליפות ספרד, גביע המחזיקות, גביע אופ"א, גביע ביניבשתי, גביע ספרדי וכו'.
ורונאלדו קיבל את אהבת הקהל במדרידבשנים הראשונות לא פחות מכל אחד אחר שלא גדל במועדון. בעונה האחרונה זה היה סיפור אחר. כשזידאן עבר מקאן לבורדו ליובנטוס לריאל זה היה בסדר?

רונן דורפן 14 בפברואר 2008

עזי. זה אכן יום שברון לב. ורונאלדו שלנו ישיג יותר (הלוואי שגם את המונדיאל) משום שהוא לא פחות מוכשר טכנית, בנוסף למצב גופני מושלם.

יואב 14 בפברואר 2008

החלוץ הגדול ביותר בדורו ללא תחרות אמיתית. היה לו הכל. לא נכנס לאופי, או לחוסר קבוצתיות כי אני לא מכיר אותו ומעולם לא שיחק בקבוצה שהתעניינתי בה לאורך זמן. מבחינת תכונותיו-מרצדס.
אריאל- במקרה רוד ספציפית, הדיעות בקרב אוהדי יונייטד חלוקות. זוכרים לו חסד עבר, מודעים לגדולתו אבל יש כאלה שזוכרים ריב מתוקשר לפני גמר גביע מול ארסנל בו נודע לו שהוא לא פותח ומשם התחילו הבעיות(ומערכת יחסים בלתי אפשרית בינו לבין רונאלדו). אין דבר שאנגלי מעריך פחות מאגו של שחקן שבא על חשבון הקבוצה. ועדיין ברוב הפורומים הרלוונטים-יש מעקב שבועי אחריו ורצון שיצליח.
מה רצית שיעשו שהוא הועזב? מה יש ביכולתם לעשות? תמיד אלכס יהיה יותר גדול מכל שחקן בודד כי אף אחד לא חושד במניעיו.
מה גורם לך להיות כל כך משוכנע שהקהל ידרוש את ראשו של רונאלדו אחרי עונה לא טובה? יש לזה תקדימים בעבר?
ונכון שהפינוק הורס כל חלקה טובה אבל אולד טראפורד עדיין סולד אאוט תמיד.מה שלא ניתן להגיד על שום קבוצה אחרת בעולם מלבד קבוצות בליגה האנגלית…

יאיר 14 בפברואר 2008

עזי, רונאלדו לא זכה באף אליפות באיינדוהבן, מייד אחרי שעזב לברצלונה היא החלה ברצף אליפיות.
אותו דבר בברצלונה, שתחת רובסון הוא הראה מבצעי כדורגל מדהימים אבל רק בעונה אחרי שעזב הם זכו באליפות.
לאינטר אפילו העזיבה שלו לא הספיקה בשביל להביא אליפות מיידת אבל זה כבר אולי באמת היוצא מהכלל…

בכל מקרה זה נכון שהעזיבות התקופות שלו קבוצות לא תרמו לקריירה שלו, אבל במבט לאחור לרוב הקבוצות שהוא עזב זה דווקא די עזר…

רונן דורפן 14 בפברואר 2008

עזי – אל תעשה לרונאלדו עוול. גביע ביניבשתי? שני מונדיאלים? הישגים אמיתיים: מונדיאל אחד, אליפות ספרד אחת. החוסר הגדול הן אליפויות לאומיות. בוא לא נשכח שעדיין רוב משחקי הכדורגל שכדורגלנים משחקים הם בליגה.

IDO 14 בפברואר 2008

אני מקווה שהוא עוד יחזור, שחקן ענק.

עזי, עוד הישג הוא מלך השערים בכל הזמנים במונדיאלים. ש 23 מהם הוא התחיל וגמר עד הסוף!

שווה בדיקה, נראה לי שהוא השחקן עם קצב ההבקעה הכי גבוה משהו כמו גול למשחק.

יכול להיות שההסבר לאי ההישגים שלו בקבוצות הוא שהוא תמיד פצוע, כי אם עוד 20-30 גולים כמעט כל קבוצה שווה עוד 2-3 מקומות מעל המיקום שלה. (ואם הכסף שרונלדו עלה לה, החלוץ השני הוא תמיד סטטיסט…)

עזי 14 בפברואר 2008

יאיר, רצף? אליפות אחת משלוש העונות הבאות.
רונן, זה נכון, רוב המשחקים הם בליגה, אבל כשהוא ענק בליגה , בכל קבוצה, אומרים פה שהוא חושב על עצמו. זה כמו בבדיחה על הכובע.
מלך שערים בהולנד, מלך שערים בספרד (גם עם ריאל וגם עם ברצלונה), מלך שערים בכל אירופה, שחקן השנה באיטליה, שחקן השנה בספרד, שחקן השנה בליגת האלופות. כמובן אני לא מזכיר את המפעלים הזניחים של הנבחרות. ופעמיים מתוך שלוש הזכיות בכדורגלן השנה בעולם היו בגלל ההופעות בקבוצות כי זה לא היה בשנים של מונדיאל.
מה שמדהים זה ששוב ושוב במשך שנים מפקפקים בגדולתו. כשתהייו זקנים תזכו לספר לנכדים, אנחנו ראינו את הפנומן בשיאו

עזי 14 בפברואר 2008

עידו, אתה צדיק בסדום. זה נתון ידוע כמובן, אבל רונן מוטה לו לייחס לו חשיבות.
אגב, אם רק תארים מקומיים היו נחשבים אז יעקה הלל הוא גדול שחקני ישראל בכל הזמנים.

רונן דורפן 14 בפברואר 2008

עזי – יעקב הלל לא שיחק שלוש שנים כושלות עם פיגו, זידאן, בקהאם, רונאלדו, רוברטו קרלוס וראול באותה קבוצה. בסופו של דבר שלוש שנות הגלקטיקוס הם כתם על הקריירה של כולם.

אפשר להאדיר ולהאדיר. אבל העובדה היא שמאז ברצלונה קיבלנו ממנו כנראה רק שנה אחת רציפה טובה – מהמונדיאל עד סוף העונה שאחר כך. ולכן אפשר להשתמש בקלישאות של לספר לנכדים… אבל זה התפספס.

גם אחרי המונדיאל הקודם אמרו "הוא סתם לכולם את הפה". אבל כשנבחרת ברזיל כושלת והוא מבקיע נגד יפן וגאנה, האסוסיאציות למראדונה פשוט לא באות באופן טבעי.

כמובן שהוא שחקן ענק וחלוץ ענק. אני לא נוטה לחשוב שבסוף חשבון יותר ממרקו ואן באסטן וגבריאל בטיסטוטה.

ולגבי הסטטיסטיקה. אין לו ממוצע של גול למשחק. באיינדהובן וברצלונה התקרב לזה ומאז לא.

עזי 14 בפברואר 2008

נוטה לא כמובן

זיזו 14 בפברואר 2008

עזי
שני גביעי עולם? מצחיק.
בארה"ב רונאלדו שיחק במצטבר 0 דקות!!!
גביע אופ"א, מחזיקות, ביניבשתי וספרדי לא נחשבים בכלל מבחינתי שמדובר בשחקן בסטטוס כזה.
גם הקופה אמריקה לא מציאה.
אליפות עם ריאל היא כאשר הקבוצה היא בשום אופן לא חשודה בזה שהיא שלו, הוא היה שלישי במעמד ביום טוב עם רוח גבית!
בכלל אין לו מה להתגאות בתקופה במדריד!
מה שאי אפשר לקחת מרונאלדו זה את הגביע העולמי עליו הוא חתום. אפשר לטעון שהוא לא היה השחקן הטוב בקבוצה אבל הוא עמד מול רגע המבחן הגדול בקריירה שלו והטביע את חותמו על ההיסטוריה.
לכן בברזיל הוא תמיד יישאר קדוש! (להבדיל מ…).

לגבי המעבר של זידאן. זידאן עשה העברה אחת מהרגע שיצא מצרפת. רונאלדו , גם בלי להחשיב את המעבר המתבקש מאינדהובן , לבש עוד 4 חולצות שונות. בקבוצה אחת הוא בגד אחרי שהם תיפלו בו בחום ואהבה בזמן שהוא עשה מליונים מלשבת ביציע! ועוד חזר לשחק באותו אצטדיון עם חולצה של היריבה הגדולה שלה!
לא רקורד להתגאות בו.

זיזו 14 בפברואר 2008

עזי
מלך השערים בהולנד, ספרד, איטליה ואירופה.
שחקן השנה באיטליה, ספרד, בעולם ובליגת האלופות(ברצינות?).
יפה מאוד
אה רגע… אלו כולם תארים אישיים!!!

נ.ב. זכייה בתואר שחקן השנה בעולם אחרי המונדיאל ועונה שבה שיחק 7 משחקים!

רונן דורפן 14 בפברואר 2008

כן – השחקן עונה בעולם היה קצת מוגזם לאותה שנה.
אגב- במעבר חד. רוד ואן ניסטלרוי – עמלן ונגר כשכמותו – מתקרב לממוצע ההבקעה שלו, אבל חשוב מזה – לא נכשל בשום מקום.

בהולנד, מלך שערים ואלוף. באנגליה, מלך שערים ואלוף. בספרד, מלך שערים ואלוף.

יאיר 14 בפברואר 2008

עזי, הייתי צריך לדעת לא לזרוק סטיטסטיקה בלי לבדוק בויכוח איתך. בכל מקרה גם אחד זה רצף…

אני לא מוריד מיכולתו האישית של רונלדו. השנתיים שלו בברצלונה היו מדהימות, ומספיק להביט בקטע וידאו שמופיע כאן למעלה בשביל לראות שמבחינת יכולת הוא ללא ספק מהגדולים ביותר אי פעם. אבל בכל זאת כל קבוצה כמעט שהוא עזב הצליחה יותר אחרי שהוא עזב אותה(גם איינדהובן לקחה את האליפות בדיוק עונה אחרי שהוא עזב, ואני לא טוען לשנייה שלוק ניליס הוא חלוץ יותר טוב ממנו). זה קרה פעמיים או שלוש לאורך הקריירה שלו, מה שגורם לי לחשוב שיכול להיות שזה לא רק צירוף מקרים (ואני בטוח שאתה יכול להביא טיעונים יותר מהגיוניים בשביל להסביר למה העובדה הזאת לא קשורה אליו), בי אישית מקננת התחושה שחסר לו המשהו הזה שלוקח קבוצה לבד עד הסוף כמו שמארדונה עשה (ולדעתי לקחת את נאפולי לאליפות איטליה על חשבון מילאן של אז זה יותר ממונדיאל) ולכן הוא לא יכול לעמוד באותה מדרגה של דייגו.

זיזו 14 בפברואר 2008

רוד בנוסף, אל אף החשד הכבד שהוא "פשוט בן זונה" (פטריק ויירה בספרו).
נותן תחושה של הזדהות אמיתית עם המועדונים בהם הוא משחק, העזיבה שלו במנצ'סטר פגע בו אישית בצורה קשה מאוד.
הוא ראה את עצמו מסיים את הקריירה כאגדה באולד טרפורד.

פרגסון, למרות שזה נוהג שאני מאוד לא אוהב אצלו, נוטה להצליח כשהוא מסלק את בני טיפוחיו כשהוא מרגיש שהוא לא צריך אותם יותר.
לריאל יש נטייה דומה להרוויח כאשר פרגי כורת עוד ראש, אז כולם מרוויחים!

גלן (בו) 15 בפברואר 2008

73 הומרנס, 72 הומרנס, 71 הומרנס………0

יואב 15 בפברואר 2008

לעומת יכולותיו, כמובן שיש פספוס. והדרך בה סחב את ברזיל לתואר לא דומה לדרך ההירואית, המרגשת(עם חבורה של "סנדלרים") והאינדבדואלית כל כך של דייגו(שהוא גם הכישרון הגדול ביותר וגם השחקן הכדורגל הטוב שראיתי) אבל רונאלדו בשיאו, הוא החלוץ הטוב ביותר, האסתטי ביותר, ממש בלתי ניתן לעצירה של הדור הזה.
ועם כל ההאהבה לרוד, שעושה רושם שגם במאדים הוא יכבוש, זאת אופרה שונה לגמרי ביכולות ואיכויות. לכן רוד יזכר כאחד החלוצים הגדולים ורונאלדו כאחד השחקנים הגדולים.

עזי 15 בפברואר 2008

יאיר, הוא היה שנה אחת ברצלונה, והמשהו הזה היתה סדרת פציעות איומה (חוסר מזל או לא, אפשר להתווכח) וכל פעם הוא חזר מפציעה והמציא את עצמו מחדש. רק על כך הוא ראוי להערצה.

ההשוואה לרוד ואן ניסטלרוי, אפס גולים במונדיאלים, מעולם לא הגיע עם הולנד מעבר לרבע גמר בטורניר כלשהו ובשיאו במנצ'סטר היה במקום השישי או השביעי בבלון ד'אור, היא מגוחכת.
אבל באמת נראה לי ביזארי שבחבורה של אנשים רציניים ואוהבי המשחק אני מוצא את עצמי מגן על גדול שחקני הדור. אולי זו השלישייה באולד טראפורד שאתם לא סולחים עליה. מצידי תגידו שיניב עזרן טוב ממנו, מבטיח לא להגיב יותר על הפנומן.

רונן דורפן 15 בפברואר 2008

עזי, עזי- העובדות מה יהה עליהן? ואן ניסטלרוי הבקיע במונדיאל. לקח את הולנד אל מעבר לרבע הגמר ואם היה משחק חלוץ מרכזי של ברזיל מול סין, קוסטה ריקה ויפן גם היה מבקיע יותר.

אינך מגן על גדול שחקני הדור. אתה מגן על השחקן המוכשר בדורו שקיבל החלטות קריירה לא טובות ולכן לא הגיע למעמד המתחייב מכשרונו. ואן ניסטלרוי לעומתו זה משל הנמלה והחרגול. הנה – בכח ההתמדה, באתיקה של נגר הולנדי, במינימליזם קלווניסטי, לאחר מפח הנפש שנחל כששוחרר ממנצ'סטר – מביא לריאל את מה שרונאלדו, זידאן, בקהאם ופיגו לא עשו בצוותא: שתי אליפויות רצופות כשהוא החלוץ מספר אחד בליגה.

ולגבי המחלוקות האגודתיות שאתה מנסה לקדם לשווא: אוהדי יונייטד מחאו לו כפיים על אותה שלישיה מרגשת. אוהדי ריאל עיקמו את האף וחששו שהיא אולי פוגעת במעמדו של ראול.

אביעד 15 בפברואר 2008

אני רוצה להוסיף עוד משהו קטן לגבי ההשוואה בין רוד ורונאלדו…
רוד עזב את מנצ'סטר כי במהלך עונתו האחרונה, הוא התבשר פעמיים שאינו בהרכב ופעמיים עזב את האיצטדיון בתגובה (גמר גביע הליגה מול וויגאן ומחזור הסיום מול צ'רלטון), בנוסף הוא הסתכסך עם רונאלדו ובאימון אחד זה הגיע למהלומות אחרי שרוד קרא לעבר רונאלדו "לך תבכה לאבא שלך" פחות מחודשיים אחרי שאביו של רונאלדו נפטר (אח"כ הוא טען שהתכוון לקירוש, אבל זה נשמע לי קלוש מדי). במצב שנוצר לא הייתה ברירה לפרגוסון אלא למכור אחד מהם והוא בחר בשחקן הטוב והצעיר יותר.
לרונאלדו (הברזילאי) הייתה בעיה נוספת במהלך הקריירה – עודף המשקל שלו נבע לא רק ממבנה הגוף שלו אלא גם מנטייה להוללות (בדומה למה שאוכל את אדריאנו עכשיו) והוא לא שמר על עצמו ועל הגוף שלו, זה מסביר חלק מהפציעות. רוד לעומתו, שומר על אורח חיים ספורטיבי ומנסה להוציא את כל מה שהוא יכול מעצמו. אצל רונאלדו תמיד הייתה התחושה שהוא יכול יותר, אבל פשוט לא רוצה לעשות את הצעדים המתחייבים ומכאן לפחות לי יש תחושת החמצה לגביו.

יפתח 15 בפברואר 2008

אל תחטאו בזכרון קצר, הוא הפנומן, אחד הגדולים וללא ספק המוכשר בדור.
אי הזכייה בתארים נזקפת לנסיבות: קאפלו היה לו כרועץ גם כמאמן יריב וגם כמאמנו, הלוזריות של אינטר והשליטה של יובנטוס בשופטים, דבר שגנב לפחות אליפות אחת בשנות התשעים מאינטר, הפרויקט המגלומני בעיר מדריר בתחילת המאה ויותר מכל הפציעות, שלא נתנו לכשרון שלו מנוח.

בתור פגוע ברכיים בעצמי, עצם העובדה שהבחור הזה שיחק כדורגל בשמונה השנים האחרונות (ברב שמונה השנים האחרונות), על אף הפציעות הקשות מאוד שעבר, זה הוא נס. הבחור נפצע בצורה קשה עוד בימי איינדהובן הרחוקים.

בכל מקרה, אם יפרוש או לא, אני גאה לומר שחייתי בזמן שהוא שיחק.

לון 15 בפברואר 2008

עזי, הנקודה המרכזית בעיני לגבי רונאלדו, היא שמעולם לא לקח קבוצה לאליפות. במובן הזה הוא לא מדגדג את פלה ומראדונה. וגם לא את זידאן. רונאלדיניו למשל, לקח את ברסה לשתי אליפויות ולזכייה בליגת האלופות. האליפות היחידה של רונאלדו רשומה לא רק על שמו. ויש רק אחת כזו. הוא היה שחקן נפלא, אבל לא מנהיג. לא היה לו ערך מוסף מעבר ליכולת הטכנית הנפלאה. משהו שלפלאטיני למשל, היה בשפע. משהו שלקרויף היה בשביל כמה שחקני על. לכן הוא יושווה לואן באסטן ולבטיסטוטה, סקוררים נפלאים, אבל לא מעבר.

ולהזכירך, במדריד שרקו לו בוז בעונה הראשונה, עד שהחל להבקיע באופן קבוע, כולל השלישייה מול יונייטד. ואני מחאתי לו כפיים (בבית) עם הקהל באולד טראפורד.

לעומת זאת, אני לא מבין את אלה שמייחסים חשיבות רק לתארים הקבוצתיים. סטוקטון ןמאלון מעולם לא לקחו אליפות וזה לא מוריד משהו מגדולתם. ואף אחד לא יטען שהם שיחקו רק עבור הסטטיסטיקות האישיות, למרות שהיו נפלאות.
אף פעם שחקנים לא העלו טענות נגד רונאלדו שהוא לא משחק עבור הקבוצה. כחלוץ התפקיד שלו היה להבקיע ולתת אסיסטים ואת שניהם הוא עשה נפלא.

לגבי ואן ניסטלרוי, הוא הבקיע שער בודד במונדיאלים. ב- 98 לא שיחק. ב- 2002 הולנד לא השתתפה בטורניר הגמר. ב-2006 הפסידה בשמינית הגמר (ואן באסטן האידיוט לא שיתף אותו במשחק. וכידוע, זה קצת קשה להבקיע כשאתה לא משחק).

יפתח 15 בפברואר 2008

וזה נשמע כאילו הוא לא זכה בכלום. הוא זכה בכל תואר משמעותי חוץ מבאליפות אירופה לקבוצות

רונן דורפן 15 בפברואר 2008

אביעד – ואן ניסטלרוי לא עזב את האיצטדיון בגמר גביע הליגה. אני זוכר אותו מתחמם במחצית השניה ולא נכנס.

יואב 15 בפברואר 2008

אביעד, למיטב ידיעתי רוד באמת התכוון לקירוש שהוא העליב את רונאלדו, כי הוא נחשב לפטרונו בקבוצה. זיכרון מות האב זרה עוד מלח על הפצעים.

עזי 15 בפברואר 2008

כמובן שרוד הבקיע נגד חוף השנהב והגיע עם הולנד לחצי גמר יורו, חשבתי שאם לא סופרים את הגולים נגד גאנה גם אלה נגד חוף השנהב לא נחשבים ואם זכיות באליפות יבשת פעמיים רצוף לא נחשבות, יבשת שהוציאה לא פחות אלופות עולם מאירופה, אז גם זו של אירופה לא. הציניות שלי היתה דקה מדי ולא הובנה כהלכה.
לון, ב-98' למרות שהוא שנה מבוגר מרונאלדו שהצעיד נבחרת לגמר אחרי שהיה בסגל שזכה גם ארבע שנים קודם לכן והוביל גם נבחרת לזכייה היסטורית בקופה (לראשונה לא על אדמת ברזיל), רוד לא היה מספיק טוב להיות בסגל גם לא בתור שחקן ספסל – די ברור שג'ימי פלויד האסלבנק מלידס יונייטד ופייר ון הוידינק הם מחליפים ראויים יותר של ברגקאמפ וקלויברט. אותו דבר ביורו 2000, רונלדו בינתיים לקח עוד אליפות יבשת, אבל רוד לא ברמה של פיטר וון ווסן או רוי מקאיי. ב-2002 הוא לא הצליח להביא את הולנד בכלל לטורניר (איפה סחיבת הקבוצה המפורסמת? הוא היה מלך שערי הולנד במוקדמות, בטח הסתכל רק על המספרים האישיים שלו).
אליפות אחת עם מנצ'סטר יונייטד בחמש שנותיו בקבוצה זה כישלון קולוסלי בקנה מידה קבוצתי. בכל טווח של חמש שנים בפרמיירליג זכיתם ביותר אליפויות (לא אמרתם שלא הבקעת השערים האישית היא החשובה אלא התארים הקבוצתיים?). מיד אחרי שפרגי זרק אותו חזרה אליכם האליפות, זה הרי לא מקרי.
נחמד רונן שכבר הכתרת את ריאל לאלופי ספרד גם השנה, טיפה מוקדם למרות הפער, אבל תסבירו לי למה שרוד כובש 25 גולים וריאל זוכה בתואר הוא הוביל אותה לאליפות ושרונאלדו כובש 23 (ומבשל יותר) וריאל זוכה באליפות הוא לא הוביל אותה לתואר? אני מצטער, אבל אני מריח שמץ של מגמתיות ואם היא לא נובעת ממחלוקת אגודתית אז יש לה אולי סיבה אחרת. בכל מקרה גם בשיאו רוד מעולם לא היה בחמשת הראשונים בשום בחירת כדורגלן השנה מוכרת ומכובדת. כנראה שמחוץ לבלוג הזה די הרבה אנשים חושבים כמוני.
זיזו, זידאן לא הוביל את ריאל לתואר אליפות יותר מרונאלדו או ראול או פיגו, ובטח אתה לא מתכוון שהאליפויות עם יובה היו בהובלתו, כי זה ממש יהיה לא נכון.
לסיום ממוצע השערים בקריירה של רונאלדו גבוה מבחינת שערים למשחק מזה של ואן ניסטלרוי, ורונאלדו שיחק ב-12 השנים האחרונות באיטליה וספרד, הליגות הקשות ביותר להבקיע בהן, אחרי שעזב את פ.ס.וו בגיל 20. רוד עזב את פ.ס.וו רק בגיל 25, מעולם לא שיחק באיטליה ורק עונה וחצי בינתיים בספרד.
ועכשיו אני מתחייב – לא אגיב יותר לעניין הזה.

רונן דורפן 15 בפברואר 2008

עזי – בעקבות השגיאה שלך בעניין כך כך חשוב כמו מספר שערי המונדיאל של גדול חלוצי ריאל מדריד בדור זה (והוא ייזכר שם לטובה הרבה יותר מקודמו הברזיאלי) – אתה מתבקש בזאת לחבר את החידון של שבוע הבא. הוא חידון עזי דן השלישי.

עזי 15 בפברואר 2008

רונן, כנראה שלחת את התגובה לפני שראית את זו שלי. הייתי ציני. גדול חלוצי ריאל מדריד בדורנו הוא כמובן ראול, אבל רק כדי שתהיה מרוצה יש לך בפוסט הבא, חידון על ערבים ישראלים, שאלה שלי בתגובות.

רונן דורפן 15 בפברואר 2008

ורק בכדי להבהיר – אינני חושב שרוד גדול מרונאלדו. הבאתי אותו כדוגמא לשחקן הרבה פחות גדול, שהתקרב אליו מאד בהצלחות, משום שקיבל החלטות קריירה טובות ולא תמיד חשב על התחנה הבאה.

עזי 15 בפברואר 2008

אני מסכים איתך לגבי ההחלטות של רונאלדו ללא ספק, אבל העזיבה של בארסה לא היתה החלטה שלו אלא של הסוכנים שלו וגם בגלל נונייז. באינטר הוא בעט, אין ספק, אבל קראה לו ריאל, זה היה מפתה. ומריאל הוא נבעט. בסופו של דבר בין גיל 20 וחצי ל30 הוא היה חמש שנים באינטר וארבע וחצי בריאל, קשה לקרוא לזה מחשבה על התחנה הבאה.

IDO 15 בפברואר 2008

רונן אני חושב שאתה מפספס את הנקודה, בעניין רונלדו.

מה שמעניין את הבחור זה בעיקר הנבחרת. מה שההיסטוריה (בעוד 20 שנה נניח) תראה זה ההישגים בנבחרת. תואר מלך השערים בכל הזמנים במונדיאלים הופך אותו אם תרצה או לא תרצה (עובדתית) לסקורר הטוב ביותר בכל הזמנים ברמת הנבחרות.

ועד שרוד או רונלדו הפורטוגזי יעשו 15 גולים + במפעל הזניח שקוראים לו אליפות העולם בכדורגל, על תבלבל אותנו בעובדות כמו מי היתה אלופת ספרד ב 2002… זה מפעל זניח לעומת אליפות העולם.

רונן דורפן 15 בפברואר 2008

עידו. אתה חי בעבר. עד חוק בוסמן כדורגל נבחרות היה חזק מאד. בשנות השבעים נבחרות לאומיות היו חזקות מקבוצות. היום הן רחוקות מאד מרמת קבוצה רצינית. לדוגמא, ב-1966, מנצ'סטר יונייטד, שעתידה להיות אלופת אירופה – מצליחה לשלוח שני שחקנים לנבחרת אנגליה. כיום, כל שחקן סגל של יונייטד, אם הוא במקרה אנגלי, הוא אוטומטית בסגל הנבחרת. זו מגמה בכל מקום ובכל נבחרת.  

נוסף להתחזרות המועדונים והחלשות הנבחרות גם הגדילו מאד את המונדיאל. הרמה בכדורגל הנבחרות במונדיאל של 32 נבחרות ירדה פלאים והיא לא מדד משתי סיבות: מספר היריבות הקיקיוניות עלה פלאים. רונאלדו הבקיע שערי מונדיאל חשובים וטובים אבל שיחק במונדיאלים גם הרבה מאד משחקים מול סין, קוסטה ריקה, יפן, מרוקו, גאנה. להגיד ששער מונדיאל לברזיל מול סין או יפן או קוסטה ריקה הוא משמעותי מקצועית זה מאד קלוש.

אם מה שמעניין את הבחור זה הנבחרת אז הוא קצת מזלזל באוהדי קבוצות שמשלמים כסף טוב לראות אותו. רונאלדו ורוד באים לכל משחק כאילו אנשים שילמו כסף טוב לראות אותם.
העובדה היא שרונאלדו סיים לא אהוב על האוהדים בהרבה מקומות. מעמד מוזר לחלוץ גדול. לא?

דבר אחרון – וכאן אני בטוח שגם עזי הרונאלדיסט יסכים – גדול המבקיעים ברמת הנבחרות – הוא גרד מילר. 68 שערים ב-62 משחקים כשהנבחרת שלו (גרמניה של 70-76) עוברת את תקופת הזוהר הגדולה ביותר לנבחרת אירופית אי פעם. ושוב, מילר עשה את זה בעידן בו כדורגל נבחרות היה הכדורגל הכי חזק.

IDO 15 בפברואר 2008

שוב אתה מבלבל אותי ואת הקוראים בעובדות לא רציניות. כל השחקנים שמשחקים בליגת האלופות נמצאים גם בנבחרת הלאומיות. ולכן הסטטיסטיקה שם היא גם מה שקובעת בעיני רוב האנושות.
מה לריאל אין משחקים נגד לה קורוניה שמשחקת עם שוער שלישי? בליגה האנגלית דרבי גורדה משיבוץ המשחקים??? ובמונדיאל 74 לא שיחקה אוסטרליה??? .
ואם ליגת האלופות (על פי רונן דורפן) היא המפעל החשוב ביותר, איך זה שעדיין נבחרותקבוצות לא אירופאיות מנצחות את הגביע הביניבשתי???.

מישהו מהקוראים זוכר את ההישגים של הקבוצות של פלה (בלי לפתוח ויקפאדיה)??, אבל 3 אליפויות עולם זה כולם זוכרים.

ה-15 גולים של רונלדו במונדיאלים, ישארו הרבה אחרי שנשכח שהוא עבר מאינטר – לריאל…

מראיונות עם הבחור עולה שמה שמעניין אותו זה: א) נבחרת ברזיל ב) כסף ג) בחורות.
זה מסביר למה הוא מבריא לקראת המונדיאל, ושבטווח הוא משיג לעצמו חוזה שערוריתי בעיר נוצצת כמו מילאן או מדריד, ולא סוף העולם אם הוא פצוע רוב הזמן יותר זמן לעיסוק (ג)…

רונלדו אתה תותח!

גיל 15 בפברואר 2008

רונן, מילר גדול מז'יס פונטיין שהבקיע 30 גולים ב21 משחקים, כולל 13 בגביע העולם בשבדיה?

רונן דורפן 16 בפברואר 2008

סטטיסטית כמובן לא. אבל אצל מילר זה בא ביחד עם זכיה במונדיאל, זכיה ביורו, קריירה אגדית בקבוצה, שלושה גביעי אלופות ותואר שחקן השנה באירופה.
בתקופתו של פונטיין גדול המבקיעים היה פושקש.

עידו – דרבי קאונטי הרבה יותר חזקה מנבחרת סין. ואין במונדיאל זכר לקבוצה ברמה של ברצלונה או ארסנל. שכחתי שמה שקובע בכדורגל זה כסף ובחורות. נדמה לי ששכחת את המכוניות. לג'ורג' בסט היה את היושר המקצועי לפרוש כשאלו עניינו אותו יותר מהכדורגל.

עזי 16 בפברואר 2008

אצל פונטיין זה היה נקודתי, מולר (כך צריך לכתוב) אכן היה אגדה. אבל ברור שהממוצע של פושקש (84 שערים ב-85 משחקים) מעמיד אותו קרוב מאוד לצמרת. אם לא פוסלים את השער שלו בגמר ב-54' והונכריה לוקחת אולי הוא או שאנדור קוצ'יש (75 גוילם ב-68 משחקים). אבל מולר בהחלט הסקורר האולטימטיבי.

רונן דורפן 16 בפברואר 2008

ההישג הנדיר של פושקש הוא לבוא לספרד, אחרי שנה וחצי בלי כדורגל מסודר, ואחרי גיל 31 להיות ארבע פעמים מלך השערים.
מספרי שערים הם אולי תקופתיים – אבל מלך השערים הוא לא יחסי.

לון 16 בפברואר 2008

רונן, אני איתך לגמרי עם פושקש. אבל נדרשת הבהרה. זה מה שכתבת עליו בעבר:
"ההישג המדהים של פושקש – להגיע בגיל 30 לליגה הטובה בעולם אחרי שנתיים מחוץ לכדורגל".
אז האם זה היה בגיל 30 או 31 ? אחרי שנתיים או שנה וחצי ?

והאמת היא שהפתעתם אותי. כשערכנו דיון על גדולי השחקנים בכל הזמנים העליתי את שמו של מילר. אף אחד לא תמך.
וכדאי להזכיר שרונאלדו אמנם הבקיע 15 שערים במונדיאלים, אבל עשה זאת בשלושה. מילר הבקיע 14 בשניים.

(עזי, בגרמנית כותבים את האות יו עם שתי נקודות מעליה ומבטאים בין "מי" ל- "מו". בעברית אין את ההגייה הזו.
ועזי עוד עניין, היו תגובות של מגיבים שונים בעניין רונאלדו. אני השוויתי בינו לואן באסטן ובטיסטוטה ולא לואן ניסטלרוי. בקשר אליו פשוט תיקנתי את הנתונים).

יואב 16 בפברואר 2008

מולר לא היה רק סקורר אדיר, אלא חלוץ הרחבה האאולטימיטיבי(גנב בשם פחות רישמי) שיצר אחריו זאנר חדש של גנבים. לכן היסטורית, רב משקלו של מולר. רוסי, אינזאגי, בני טבק, העיט ואף ראול(שהוא גם שחקן חוץ רחבה נהדר) הם תיזכורות לגרד האגדי. שער הניצחון שלו בגמר(לבוא לפינה הקרובה ולבעוט לרחוק בכזאת מהירות תוך כדי לחץ)ועוד עשרות שהובקעו בתוך החמש בעירבוביות מטורפות, הן מעשי אמן… אבל עדיין- כחלוץ.כמובן שהיו חלוצים שלמים ואסתטים יותר אבל את מולר ניסו ומנסים לחקות עד היום…

דני דגן 16 בפברואר 2008

לון, נכון, אבל זה יותר דומה למולר, אנשים ששפת האם שלהם גרמנית טוענים שבעברית יש לכתוב מולר.

רונן דורפן 16 בפברואר 2008

לגבי הגיית מילר – גדלנו על גרד מילר…
לון – אני משער שהסיבה שאנשים לא מחשיבים את מילר לאחד הגדולים בהיסטוריה הוא שכשבאים להכתיר את הגדולים ביותר – מחפשים גם איזשהו אלמנט אסטטי, וירטואוזי או אלגנטי במשחקם. אין ספק שהיה מוח כדורגל נדיר.

לגבי פושקש – לפי חישובי – איפשהו בין יום הולדתו ה-30 וה-31. אבדוק מאוחר יותר בוויקפדיה.

אלון זנדר 18 בפברואר 2008

אם מישהו עוד מסתכל – חזרתי מכינוס, וכל מה שיש לי להגיד זה שאת האות Ü בגרמנית נכתבת בתעתיק בעברית כ'י'. נכון שיש דוברי גרמנית שטוענים אחרת, אבל הם טועים. יש לנושא הזה חוקיות, וכמו ש TH זה 'ת', וT זה 'ט', כך גם במקרה הזה.
בכל אופן, גם מבחינת ההגייה זה דומה יותר לחיריק מאשר לחולם, או שורוק.

גנה 29 באפריל 2008

אין כמו גביראל ליהמ בעלום אהבה לנצח בהצלחה לך גבריאל לימה

Comments closed