דוקטור ג׳יי

רוחניות. לא פחות

dj

החלטתי שאני אנסה ללוות את הפלייאוף הזה בכמה פוסטים היסטוריים יותר. והיום דוקטור ג׳יי. ״ג׳וליוס אררררררווינג״ כפי שהיה מכריז עליו זינקוף הזקן.

אני חושב שהסברים פשוט לא יועילו כאן. מי שבן גילי בערך יבין ומי שלא אולי יבין זאת אינטואיטיבית. ג׳וליוס ארווינג היה לפני הכל הספורטאי המאחד ביותר שראיתי בימי חיי.

דוגמא טובה לכך היא שהוא לא השאיר אחריו נחשול של אוהדי פילדלפיה. גם בגלל הנטיה של אהדת הNBA להתמקד בשחקנים, אבל גם כי לא היה שום צורך להיות אוהד פילדלפיה בכדי לאהוב את הדוקטור. זה לא מקרה שהוא בשיר ההוא של אריק איינשטיין. זה לא מקרה שבארצות הברית הוא זכה למסע פרידה לו לא זכה שום ספורטאי לפניו או אחריו. טקסים מרגשים בכל אולם ואולם.

ואגיד לכם דבר נוסף. בימי הדוקטור לא היה את הדיון המייגע והמיותר של ״למויישה יש X טבעות ואבריימל׳ה רק Y טבעות״. אז לא היו המון טבעות. שלוש אם סופרים את הABA (ואין סיבה לא לספור).

דוקטור ג׳יי לא היה השחקן הכי טוב בכדורסל. הוא היה איזשהי שמועה, ואחר כך ידיעה, שבאיזשהו מקום קיים כדורסל אחר. לא רק מעולה אלא מיסטי. על דוקטור ג׳יי לא דיברנו כמו שדיברנו נניח על קרויף או מראדונה. דיברנו עליו כמו שאולי מדברים על איזה גולש או גיטריסט.

תראו את התמונה הזו מהראקר בהרלם. הוא שיחק שם בשנות הקולג׳ שלו כשבמכללות היה אסור להטביע.

gogo

הספורטאי הרוחני בהיסטוריה אם דעתי מעניינת אתכם.

*

אז צפיתי בתכנית בת שעה עליו – הסרט הוא בסוף טקסט – והנה התובנות שלי על הדוקטור היום.

דוקטור ג׳יי הוא בעיני דוגמא לכך שבחלקים מסויימים באמריקה יש רגרסיה ביחסים בן גזעיים. ניו יורק של ילדותו כנראה הייתה חברה הרמונית הרבה יותר מעכשיו. כי לא הייתה סגרגציה גזעית אבל עוד לא הגיעה הסגרגציה הכלכלית. כשדוקטור ג׳יי היה ילד הולכים הוא ועוד חבר שחור ומצטרפים לקבוצה לבנה. ושם יש לו גם חבר יהודי שאפילו הדביק לו את הכינוי ״דוקטור״. וזה מזכיר לי שבכדורסל תיכונים בניו יורק היום ההפרדה הגזעית כמעט מוחלטת.

ואולי כמו לפי האידיאולוגיה של מרטין לותר קינג, הדוקטור לוקח תמיד תפקיד המאחד. הוא הולך לשחק בליגה שמשחקת כדורסל שחור יותר – אבל שם מפגין נאמנות יוצאת דופן לבעלי הקבוצות הלבנים ששמו את הדולרים שלהם על כדורסל שחור. ורק התעקשותו האידיאולוגית כמעט לשחק בליגה הזו משיגה עבור הABA את התיקו או הכמעט-תיקו ההיסטורי והNBA נאלץ לקלוט את רוב הקבוצות השורדות. הליגה הייתה על סף התמוטטות אבל הNBA לא יכול היה מוסרית לטעון לתואר הליגה הטובה בעולם כשהדוקטור היה בליגה האחרת. אז אנחנו בשנות השבעים אבל הדוקטור מתייחס לבוסים שלו בהרבה יותר הבנה מהמאבקים הכלכליים הקרים של המליונרים היום.

*

אבל לא רק באמריקה הוא היה מאחד.

באופן אישי נחשפתי לNBA עוד קצת לפני השידורים בטלוויזית המזרח התיכון, שהיו כבר בשנות הדמדומים של ארווינג, ולמרות שעדיין לא דרכתי אז על אדמת ארצות הברית. חבר של המשפחה שעלה מאמריקה היה לוקח אותי למלון שרתון לראות משחקים שהגיעו בקלטות. נדמה לי שהמשחק הראשון שראיתי היה בין פילי לסיאטל. ובמשחקים הללו הרבה מהצופים היו צבא אמריקאי וגם עובדי הנדסה של הפנטגון או אולי הצבא שהיו עסוקים בבניית שדות התעופה שארצות הברית בנתה עבור ישראל במסגרת הסכם השלום. לבנים שבלבנים עם מבטאים דרומיים ותספורות מארינס. אז לא ייחסתי לכך משמעות – אבל נדמה לי שלא שמעתי שם רבע הערה גזענית. רק קריאות השתאות. כאילו הנדריקס מנגן.

והוא בשיא גדולתו ביום ההפסד הגדול ביותר שלו. כש-40 נקודות לא מונעות הפסד במשחק השישי לפורטלנד בגמר של 1977. במשחק שהוא התנגשות של אסכולות. הכדורסל הקבוצתי של פורטלנד וביל וולטון (שהשים 20 נקודות ו-23 ריבאונדים ו-8 חסימות ו-7 אסיסטים) ניצח את האינדוודואליזם. אבל הדוקטור לוקח את חבריו לברך את המנצחים. ואולי מבין שגם הוא המנצח. כן, הליגות התאחדו. כן,  הקבוצות שהגיעו מהABA נידונו לשנים בהן היו כינור שני. אבל באופן יחסי היו לABA יותר אולסטארים בעונת האיחוד. ובתוך שנים תכנס השלשה, ותחרות הדאנקים, וכדורסל הדאנקים וכל הדברים שאפיינו את הABA. ותייר זמן שייסע ויצפה במשחק ABA ומשחק NBA של שנות השבעים יבין שהשורשים של הליגה היום הם דווקא בליגה של הדוקטור. ודווקא כי היה אדם לא זועם הוא הביא את השינוי הזה כמעט ללא חיכוכים. בכדורסל לא היו את כל הסיפורים של ״קווטרבק לא יכול להיות שחור״ וכל החארטה הזה. ומהבחינה הזו אין כדורסלן חשוב כמו הדוקטור.

*

ואיזה סטייל! ואילו חליפות! ורהיטות בייבי, ר-ה-י-ט-ו-ת!

*

את תוצאת המשחק האחרון שלו במילווקי שמעתי ברדיו בדרך לצו השני שלי. השנים הלא מודאגות הסתיימו. סיפרו שסיד מונקריף ממילווקי חיבק אותו כשירד לספסל.

השתתפות במימון דה באזר

בחירות! בחירות! בוחרים MVP למקצוענים
לא עשה מה שאומרים לו

137 Comments

עזי 20 באפריל 2015

הכי גדול. מיתי

אריאל גרייזס 20 באפריל 2015

ענק!

גיל 20 באפריל 2015

מה הכוונה שהוא זכה למסע פרידה שאף שחקן אחר לא זכה לו? קארים לא זכה למסע הפרידה הכי מתוקשר ומקיף אי פעם (ברקוביץ לוקח אותו בסיבוב בארץ)?

ד"ר ג'יי היה אמן. בדיוק כמו פיט מארביץ' וכמו וקארי היום או זלאטן בכדורגל. אלו שחקנים שכיף לצפות בהם בלי קשר להישגים שלהם ושהם משחקים לפעמים בקבוצות פחות טובות (אם כי קארי כרגע בקבוצה הכי טובה). לפעמים זה גם קורה גם לשחקני על כמו ג'ורדן ומאנינג שאז החווייה האסתטית מצפייה בהם גם מתמזגת עם רלוונטיות של הקבוצה אבל זה באמת לא מחייב.

אוהד מטס 21 באפריל 2015

יש אחד ששיחק בינקי'ס דרק ג'יטר….

גיל 21 באפריל 2015

ג'יטר אכן קיבל מסע פרידה אבל לא קרוב למה שעבר על קארים. הוא גם לא ברמה שלו עם כל הכבוד לו.

גילי פלג 20 באפריל 2015

כבר לא יכול לחכות לפוסט ההיסטורי הבא. תענוג, בדיוק כמו לצפות בדוקטור משחק.

דורפן 20 באפריל 2015

עזי – מנסה לחשוב על מקבילה בכדורגל. גארינצ׳ה עולה לראש – אבל זה רק על המגרש. כי הדוקטור היה אינטלקטואל אמיתי ואיש עם חזון. בעצם זה קל – סוקרטס.

איציק 20 באפריל 2015

שגם סוקרטס הוא דוקטור, רק באופן רישמי…

ששון 20 באפריל 2015

שתי הערות:
https://www.youtube.com/watch?v=NZOnvr2dTyk זה אחד הדברים הכי גדולים שראיתי בחיי. משתווה אולי למספרת של ואן באסטן נגד דן בוש.
וזה שסידני מונקריף לא בהול אוף פיים זה בושה וחרפה לליגה הזאת.

D! פה ועכשיו 21 באפריל 2015

וידאו נהדר

אריאל גרייזס 21 באפריל 2015

רק אותי מטריף שכל היילייט של ה-NBA, אפילו הוא רק חמש שניות, צריך לעבור 30 שניות של פרסומת לגיים פאס? זה כל כך לא מסחרי הדבר הזה.

thomas 21 באפריל 2015

ADBLOCK

ירון 21 באפריל 2015

+1

D! פה ועכשיו 21 באפריל 2015

כן. לא הבנתי בכלל במה מדובר

אלעד 21 באפריל 2015

סידני מונקריף לא ב HOF? באמת ביזיון

גיל 21 באפריל 2015

ישנו אתר שבוחן הם שחקנים שלא בהיכל צריכים להיות שם דרך זה שהוא עונה על כל השאלות שברשימת השאלות של הועדה. במקרה שלו זה באמת ברור:

http://statitudes.com/blog/2013/10/15/is-sidney-moncrief-a-hall-of-famer/

סימנטוב 21 באפריל 2015

+1

תוהה בדרכים 20 באפריל 2015

השאלה אם בראיה היסטורית הוא לא היה קצת אנדרייטד מבחינת יכולות הכדורסל שלו (אולי באמת בגלל שהוא שיחק את השנים הגדולות שלו בABA).
מדובר פה בשחקן שהיה אחד משני הגדולים בכדורסל במשך עשור שלם (לצד קארים).קבוצה שהוא הכוכב שלה התמודדה כשווה עם קבוצות מלאות הכוכבים של הלייקרס והסלטיקס בתחילת שנות ה80.

לפחות מהרושם שלי כמעט לא מתייחסים אליו כשחקן שנמצא בשיח על טופ 10 היסטורי.

תוהה בדרכים 20 באפריל 2015

"נהיה אנדרייטד" (הוא כמובן לא היה כזה בזמן אמת).

דורפן 20 באפריל 2015

אני חושב כי שנות השבעים – בגלל הפיצול – הם קצת חור שחור בעיני אנשים. בכדורסל המוקדם יש את ווילט וראסל והסטטיסטיקה שלהם (או האישית או תארים) לא מאפשרת להתעלם מהם. ואז בסבנטיז הכדורסל מפולג, בNBA יש 8 אלופות בעשר שנים – אז אין דומיננטיות מגובה לתארים לאף שחקן. אבל נכון – הוא היה לפחות אחד מ-2-3 הטובים בעולם לפחות כל שנה מאז 1974 עד 1981 או 1982 כשמג׳יק ולארי מבשילים. לא הרבה יכולים לטעון לתקופת דומיננטיות כזו.

תוהה בדרכים 20 באפריל 2015

אני מניח שזה קשור לשנים שלו בABA ולעובדה שיש לו רק אליפות אחת בNBA.

אגב, זה לא נכון גם לגבי מוזס מאלון? לא ראיתי אותו בשיאו, אבל שאתה מסתכל על המספרים וההשפעה על הקבוצות שלו, הוא גם נראה מאד אנדרייטד.

באמת יכול להיות ששנות ה70- תחילת ה80, קצת נתקעות באמצע מבחינת תודעה. מצד אחד הן לא ממש נוסטלגיה כמו שנות ה60 ומצד שני זו עדיין לא תקופה שבה ראית שחקנים על בסיס שבועי כמו בשנות ה80 המאוחרות והלאה.
שים לב שיש תופעה דומה עם פלטיני בכדורגל שגם שיחק בערך באותה תקופה: שחקן שבזמן אמת היה השוואה לגיטימית מול מראדונה (ולפחות שחקן מועדונים יותר טוב ממנו) וגם הוא לא מקבל היום את הכבוד המגיע לו.

גילעד 20 באפריל 2015

לפחות מבחינת המספרים, כי בוודאי שמעולם לא ראיתי אותו בזמן אמת, מוזס הוא האנדרייטד של כל הזמנים. רב האנשים לא יזכירו אותו בטופ 10, למרות שיש לו מספרים לגבות את זה.

תוהה בדרכים 20 באפריל 2015

לפחות במקרה שלו מוזס אפשר לטעון שהיסטורית הוא משחק בעמדה שהיא בפער גדול התחרותית ביותר. הדוקטור עד העלייה של בירד היה הטוב בהיסטוריה בעמדה שלו וגם היום הוא מינימום טופ 3.

תוהה בדרכים 21 באפריל 2015

הסתכלתי בדף ויקיפדיה שלו. מוזס זכה שלוש פעמים בMVP וחמש פעמים ברציפות בתואר מלך הריבאונדים (היחידי שעשה את זה).
נתון הMVP מאד מרשים שאתה לוקח בחשבון שעד העונה שלו בסיקסרס הוא לא שיחק בקבוצות חזקות וגם ששחקנים כמו שאק, אלג'ואן או קובי זכו רק פעם אחת ודאנקן רק פעמיים.

אנדרייטד אפילו יותר מהדוקטור.

אריאל גרייזס 21 באפריל 2015

מוזס היה סנטר עצום ואחד הגדולים אי פעם. זאת באמת עמדה עמוסה מאוד, לך תחליט מי הסנטר הטוב בהיסטוריה – קארים, ראסל, ווילט, מוזס, אולאג'ואן, שאקיל – כל כך הרבה מועמדים גדולים. זה גם מקום שבו הסקנד טיר מעולה ואין לו סיכוי להתקרב לחמישיה הראשונה – פאריש, יואינג, רובינסון. בטח פספסתי כמה.
אין דבר שמעציב אותי בכדורסל של היום יותר מאשר העלמותו של הסנטר הגדול. כשהווארד נחשב לסנטר הגדול של תקופתו, אתה מבין כמה חלשה העמדה.

איציק 21 באפריל 2015

אני לא חושב שיש באמת היום סנטר ב-NBA לפי ההגדרה הקלאסית שיודע לשחק עם הגב לסל. הווארד מאוד מוגבל מבחינה זו. גם ג'ורדאן בקליפרס וצ'נדלר במאבריקס לא בדיוק סנטרים לפי ההגדרה הישנה. אולי אנחנו לא רואים סנטרים גדולים כי ההגדרה של סנטר השתנתה ואנחנו תקועים בהגדרות הישנות (כמו שתפקיד הרכז השתנה לחלוטין). בכול מקרה, הווארד לא נראה לי מתקרב לקרסוליים של אלו שהזכרת לפי כל הגדרה שלא תבחר.
לרשימת הגדולים אני חושב שצריך להוסיף (לא לחמישיה הראשונה) את ביל וולטון, ומאד מפתה אותי להוסיף את ארוידאס סאבוניס. אומרים שג'ורג' מיקון היה הסנטר האמיתי הראשון, אך הוא היה הרבה תרם זמני ומעניין האם מישהו יודע עליו קצת יותר משמועות.

No ONE 21 באפריל 2015

יש אחד כזה ב NBA , ג'ואל אמביד

איציק 21 באפריל 2015

מוזס היה סנטר אדיר בגוף יחסית קטן (הכוונה לגובה). הוא היה הסיבה שלד"ר יש טבעת. היתה להם קבוצה ניפלאה כבר קודם אבל ללא סיכוי ממשי בגלל נחיתות בצבע. מוזס היה הערך המוסף ששובר שיוויון או מעביר יתרון. ליריבות לא היתה תשובה אליו. אני לא חושב שהוא אנדרייטיד. יש לו מקום של כבוד בין הסנטרים, וכעובדה, בהכרזה על 50 הגדולים הוא עמד שם עם עוד כמה סנטרים אגדיים.

דורפן 20 באפריל 2015

אני לא חושב שזה היה כל כך תמים גם. הNBA ממש מנסים למחוק את ההיסטוריה של הABA ואתן לך דוגמא:
אני זוכר ממש בברור שעשו עניין גדול כשהדוקטור ומוזס הגיעו ל-30 אלף נקודות. הם היו שלישי ורביעי להגיע לשם – והדוקטור גם הגיע לשם במשחק האחרון ממש שלו. אלו היו נקודות מקצועניות שכללו את שתי הליגות.
והיום כל כמה שנים אתה שומע על שחקן באמצע הקריירה שלו שאומרים שעבר את הדוקטור על 18 אלף נקודות. זה בעיני מעשה נבלה.

תוהה בדרכים 20 באפריל 2015

וואלה, שכחתי שגם מוזס שיחק בABA. זה מסביר את היחס ההיסטורי אליו.

באופן כללי, מספר נקודות בקריירה זה נתון מאד מטעה בעיני. בכוכבים מודרניים שרובם לא שיחקו בכלל או כמעט במכללות מה שנותן להם עוד שלוש-ארבע עונות יתרון ועם התקדמות הרפואה, יכולת להחזיק את הקריירה שלהם הרבה יותר זמן בהשוואה לכוכבי עבר.

אנשים לא מודעים לעבודה שללברון נכון להעונה יש בערך את אותן מספר עונות NBA שהיו לבירד.

גיא זהר 21 באפריל 2015

נכון אבל… האן.בי.איי עד ימי הבאד בויז היה מאוד התקפי ולכן המספרים של אלו שכיכבו עד סוף שנות ה80 גבוהים יותר חוץ מאיזה ג׳ורדן

ששון 21 באפריל 2015

גלעד צודק, בירד הגיע לליגה בגיל 23. זה עוד 3-5 שנים של משחק.

ששון 21 באפריל 2015

סליחה, התועה בדרכים. אבל גלעד עדיין צודק.

תוהה בדרכים 21 באפריל 2015

זה לא רק מתי הוא נכנס לליגה. בירד בשנת 90 היה כבר צל של השחקן שהוא היה בשיאו בגלל בעיות גב. לברון כבר 12 ענות בליגה ועדיין נחשב בשיאו.

יותם 21 באפריל 2015

מה הטעם היום למחוק את ההיסטוריה של הABA? הם כבר ניצחו, למה לשכתב את ההיסטוריה?

גיא זהר 21 באפריל 2015

כלל ידוע שאת ההיסטוריה כותבים המנצחים

יותם 21 באפריל 2015

למשפט הזה ריפררתי, אני שואל מה הטעם?

D! פה ועכשיו 21 באפריל 2015

בגלל, אני מניח, שלניצחון ולדרך אליו יש מחיר. אם משכתבים את ההיסטוריה המחיר הזה יורד.

אלעד 21 באפריל 2015

הבעיה עם השוואות כאלו, היא שלאורך השנים לא הרבה שורד ונשארים דפי סטטיסטיקות וכל מיני נתונים. היום הכל מצולם אז אולי מה שאנשים עושים היום יישכח פחות. אבל כדי להבין מה היה הדוקטור כנראה שהיה צריך פשוט להיות שם כשזה קורה. וזה משהו שההיסטוריה לא יודעת להעביר.

זה לא רק בספורט דרך אגב. במרחק השנים אירועים שהיו אדירים לזמנם נראים כהערת שוליים ותו לא. כי מספרית וסטטיסטית הם לא נראים כאלו יוצאי דופן.

זיזו 20 באפריל 2015

לפני כמה שנים הוא ביקר בארץ והוצג במחצית של משחק של מכבי ביד אליהו.
דני ענבר שאל אותו, מייקל או קובי?
הוא ענה בפשטות: "קארים עבדול-ג'באר"

איציק 21 באפריל 2015

לא חוכמה, יש לו זיכרונות טובים מקארים. הוא אחד הבודדים שנתן לו גג מצלצל להוק. ורק כדי להיות הוגן, הוא בא לו מהצד. מקדימה אף אחד לא יכל לתת גג להוק של קארים.

שמעון כסאח 21 באפריל 2015

הוא צדק.

גל ד 21 באפריל 2015

התשובה הנכונה היחידה לשאלה "מייקל או קובי?" היא כאפה.

איציק 21 באפריל 2015

זה באמת אומר משהו על דני ענבד, וממש לא משהו טוב…

D! פה ועכשיו 21 באפריל 2015

++

גלן 20 באפריל 2015

כל כך נכון.

גיל 20 באפריל 2015

יש איזו שהיא מקבילה ישראלית? רוב השחקנים שהיו קוסמים על המגרש לא ניחנו באינטלגנציה מרובה, אולי קטש.

תוהה בדרכים 20 באפריל 2015

יוגב אוחיון.

גיל שלי 21 באפריל 2015

קטש ובארי

איציק 21 באפריל 2015

אנחנו שוכחים, אבל טל ברודי כשהגיע לארץ נחשב שסוג של קוסם, לפני בארי והרבה מאוד לפני קטש. למרות שכשחקנים אני חושב שהם עולים עליו, הוא כנראה הראשון.

matipool 21 באפריל 2015

דורון שפר .

גיא זהר 21 באפריל 2015

שפר בחיים לא. שפר מעולם לא הטביע.

MOBY 21 באפריל 2015

גם שטיינהאואר

מולי 21 באפריל 2015

עדי גורדון

איציק 20 באפריל 2015

ד"ר ג'יי היה משהו נשגב כאשר עוד לא שידרו NBA אבל כולם שמעו עליו. אחר-כך התחילו לשדר קצת NBA והתברר שכל מה שאמרו עליו הוא נכון ויותר.הוא היה אישיות גדולה. הוא היה שחקן גדול. אבל זה לא רק שחקן גדול, הוא היה גם שחקן שהיה תענוג לצפות בו. אם בלברון יש עוצמה אדירה, בג'ורדן חייתיות של טורף בפעולה, ד"ר ג'יי נראה מרחף מעל כולם בספרות שלו. הוא לא עומד באותה מדרגה שלהם כשחקן אך אם לא הוא, הם לא היו. למי שזוכר, למרות גובהו, איזור המיחיה שלו בהתקפה עומדת היה קרוב לסל. כשהגיע מוזס מלון לפילי, סנטר ענק (לא במימדים, ביבי גורילה כנראה היה גדול יותר מבחינה זו), הד"ר הבין שצריך לתת למלון לנהל את העיניינים בקרבת הסל. הוא כבר לא היה צעיר, אך היה תענוג לראות את השינוי במשחקו כאשר הוא זז 3-4 מטר מהסל, פיתח קליעה יציבה ממרחק זה. אצלנו אומרים שבגיל זה לא משנים הרגלים, הוא שינה, וקיבל את השינוי בברכה, והתמורה באה בטבעת. אם יש מגיע בספורט, לד"ר הגיע, ועוד איך הגיע.

קורא אדוק 20 באפריל 2015

מעולה!

יוני 20 באפריל 2015

פוסט מעולה. הגמר של 77, לא 76.

אלון 21 באפריל 2015

בגלל ד"ר ג'יי אני עד היום תקוע עם הסיקסרס. אם הייתי בוחר בבירד החיים שלי היו הרבה יותר טובים.

בני תבורי 21 באפריל 2015

אלון,
כמוני כמוך. אל תתייאש.

אסף 21 באפריל 2015

יש הרבה אנשים בני ארבעים פלוס שתקועים עם ליברפול ופילדלפיה. זה הלך טוב ביחד בבית ספר הדרים בראשון

משה 21 באפריל 2015

בדיוק.
אני תודה מה החלק הפחות טוב בחבילה הזו.

בוזו 21 באפריל 2015

אצלי זה יותר גרוע – בגלל הסיקסרס התאהבתי גם באיגלס ובפיליס.
סססאמק על הדוקטור הזה….

דורפן 21 באפריל 2015

מקווה שלא נתקעתם עם הצ׳יז סטייק

פאקו 21 באפריל 2015

מאיגרא רמא (ד"ר ג'יי) לבירא עמיקתא (טים טיבו)

תום 22 באפריל 2015

ולבירא תחתיתאת החביתא (ראיין הווארד והשריר הקרוע של קליף לי).

תומר 21 באפריל 2015

כנ"ל פלוסה- 49ers

איציק 21 באפריל 2015

גם אני הרבה שנים היתי עם הסיקסרס, זה נמשך לתקופה של בארקלי אבל איברסון הוציא את זה ממני. לא יכולתי לסבול אותו ואת הסיקסרס איתו. אפשר לומר הרבה דברים על היכולת של איברסון (והיא היתה אדירה), אבל לא סבלתי אותו לא כשחקן ולא כאישיות.

אלון 21 באפריל 2015

בן 40 פלוס אבל חוץ מהסיקסרס נתקעתי גם עם האיגלס ואסטון וילה. אני האבא היחיד שמקווה שהילדים שלו יבחרו אחרת.
תודה דוקטור גי'

No ONE 21 באפריל 2015

אוהדי ה NBA הצעירים זוכרים אותו רק בתור זה שקיבל נשיקה צרפתית עם לשון מאמא של ג'אוואל מגי על מחצית המגרש באחד ממשחקי האולסטאר לפני כמה שנים(אולי משחק הרוקיס או תחרות ההטבעות )
אומרים על הדוקטור שהוא היה ווילט בלי לכתוב ספרים ועם קצת יותר קונדומים(למרות שלמרות התדמית הנקייה יש לו כמה ילדים שחלק מהזמן הוא לא ידע עליהם וחלק מהזמן הוא היה פשוט DEADBEAT DAD

לכל אוהדי פילדלפיה המודאגים , בניגוד לבעלים הקודם אד סניידר הבעלים הנוכחי ג'וש האריס לקח את דוקטור ג'יי בתור יועץ מיוחד עם נגיעה לסמכויות מקצועיות והדוקטור עומד מאחורי מה שפילי עושים.

אלון 21 באפריל 2015

אתה מתכוון הבעלים שרוצה להעביר את הקבוצה לניו ג'רסי?

No ONE 21 באפריל 2015

אף אחד לא מעביר את הקבוצה לניו ג'רזי , הסיקסרס בונים מתקן אימונים חדש טופ אוף דה ליין ב קאמדן , ניו ג'רזי
המתקן נבנה על גדות נהר הדלוואר בצד של ניו ג'רזי כאשר גשר של חמישה מייל מפריד בין מתקן האימונים לעיר פילדלפיה הנמצאת בפנסילבניה
משהו כמו לנסוע מחולון לראשל"צ , משהו כמו 9 דקות נסיעה
הסביבה שהמתקן נבנה בניו ג'רזי ולא בפנסילבנניה היא בגלל הבדלים פיננסיים בין המיסים,מחירי אדמות וכדומה

אלון 21 באפריל 2015

אתה מתעלם מהעובדה שהוא הבעלים של הדבילס.

No ONE 21 באפריל 2015

סטן קרונקי הבעלים של ארסנל ושל הדנבר נאגטס, אז דנבר עוברים ל- לונדון?

טמפה לא עברו למנצ'סטר פעם אחרונה שבדקתי

בני תבורי 21 באפריל 2015

רק אני כאן ראיתי אותו משחק לייב?

גיל שלי 21 באפריל 2015

ראיתי אותו משחק מול לארי ב1982 בספקטרום, כחלק ממתנת בר מצווה

בני תבורי 21 באפריל 2015

שלי יא צוציק…

שלו 21 באפריל 2015

גמני

איציק 21 באפריל 2015

קנאה אוכל אותי, מבקש למחוק את התגובות של שלושת אלו, כדי שלא יצרבו לי העינים…

YG 21 באפריל 2015

אני לצערי לא. אבל ראיתי את מייקל ארבע פעמים. כולל גם פעם אחת במדי וושינגטון נגד ה-"ג'ורדן הבא" קובי בראיינט..

איציק 21 באפריל 2015

עצם הכתיבה "ג'ורדן הבא" וקובי בראיינט מעוררת חלחלה ובחילה. איפה ג'ורדן ואיפה בראיינט. אחד, האחד, והשני אפילו לא בחמישיה השלישית בראייה אוביקטיבית.

אודי 21 באפריל 2015

מה הופך את הראיה שלך לאובייקטיבית?

איציק 21 באפריל 2015

הציניות בלבד…
האם יש בכלל דבר כזה אוביקטיביות בדעה אישית?

YG 21 באפריל 2015

איציק- מכיוון שהיו כבר כמה "ג'ורדן הבא" שמתי את זה במרכאות..

בני תבורי 21 באפריל 2015

מייקל? נבר הרד… :)

דורפן 21 באפריל 2015

ראיתי אותו בתל אביב במשחק כוכבים.

MOBY 21 באפריל 2015

גם אני

באבא ימים 21 באפריל 2015

גם אני.

שלו 22 באפריל 2015

גם אני

מיכאל 21 באפריל 2015

רק אני ראיתי אותו בשידורים בשרתון ? אה, גם בארי לייבוביץ הי הבא לשם לראות את הדבר האמיתי

אלעד 21 באפריל 2015

יש לי בעיה אחת איתו – ש"בגללו" אני תקוע עם הסיקסרס כבר מעל 30 שנה. ולובש מספר 6 בכל הזדמנות.
אני זוכר כשהוא הודיע על פרישה. קראתי את זה בעל המשמר ובכיתי כל היום (הייתי בן 9). ואת הסידרה האחרונה מול מילווקי שבאחד ההפסדים הוא מחטיא זריקת עונשין קריטית.

YG 21 באפריל 2015

גם אצלי החלק הראשון. אם כי אני הייתי קצת יותר גדול שהוא הודיע על פרישה..

shohat 21 באפריל 2015

מעולה. מצפה לסדרת הפוסטים. אהבתי את ההשוואה לכוכב רוק. מבחינת כדורסל שינה את האופן שבו משחקים (או חולמים לשחק) את המשחק – אתלטיות ואסתטיקה מעל לטבעת. מבחינה תרבותית הוא קדם לג'ורדן כשחור שמיליוני נערים לבנים תולים מעל למיטה פוסטר שלו / קונים נעלים שלו / מנסים לחקות אותו. הוא הפרוטוטיפ של הכדורסלן האתלטי, באן בי איי של היום יש כבר גירסאות משופרות שלו מהבחינה הזו (וסף ה"וואו" בלי ספק עלה). דווקא בגלל זה מרגש לראות את המקור.

YG 21 באפריל 2015

נהדר! תודה.

הדמות בגללה התחלתי לראות את הספורט הזה.

תומאס נוימן 21 באפריל 2015

Billy Crystal: Julias Erving, finally a great Jewish basketball player

ענק!

(16:38 בסרט שדורפן העלה)

ק. 21 באפריל 2015

פוסט מעולה, למרות שכמעט לא ראיתי אותו בלייב (התחלתי לעקוב בדמדומי הקריירה שלו…)

7even 21 באפריל 2015

בלי להוריד לרגע מגדולתו כשחקן ואישיות…לי תמיד נדמה שמדברים על שחקני עבר(בכל ענף) בצורה הרבה יותר מפוארת ממה שהיה באמת.
לא שהם לא היו גדולים. אבל פעם לא היתה תקשורת כ"כ חודרנית, סמארטפון בכל פינה, ואפילו לא טלוויזיה בכל בית.
לא היה פייסבוק, וואטסאפ, 700 ערוצי ספורט, ולא היו נשפכות במדיה 7 מיליון מילים על כל משחק לפני שהתחיל ו 70 מיליון אחרי שנגמר.

בגלל שחלק מהדברים לא נצפו בלייב, וחלקם לא נצפו בכלל, זה כאילו נוטים לחשוב שהכל היה הרבה יותר טוב, יותר נשגב, יותר מפואר.

סתם, למשל:
אנשים שכן צפו בדוקטור ג'יי אומרים שאת מה שהוא עשה אז והיה נראה משהו אדיר, עושים היום 30 פעם בכל משחק NBA, רק שפעם זה היה ייחודי.
אבל זו רק דוגמא אחת.
אם ג'ו מונטנה וטום בריידי היו מתחלים בשנים שהם שיחקו, אז בריידי היה נחשב לגדול בכל הזמנים לא?
ומה עם פלה? יכול להיות שאפילו רונאלדו כבר טוב ממנו?
ג'ורדן קלע 63 במשחק שהפסיד בו ולארי אמר עליו מה שאמר. יכול להיות שהיום היו אומרים עליו שהוא אגואיס? הרי צריך יותר מזוג ידיים כדי לספור תצוגות כאלו שנעשו מאז

כשיותר קל להעביר ביקורת עם המדיה של היום, והמילה הופכת לזולה הרבה יותר, הדברים של פעם נראים לנו הרבה יותר גדולים (כנראה) ממה שהיו באמת.
ושוב – כל זה נאמר בלי לקחת שמץ מהגדולה של האנשים ההם, אבל לא בטוח שהיא בעוצמה גדולה יותר ממה שאנו חווים היום. פשוט זה רחוק, ונוסטלגי, וכיף להתרפק על זה.

אלעד 21 באפריל 2015

לי זה נראה בדיוק ההיפך. שמורידים מערכם של שחקני עבר, בגלל שאין הרבה עדויות מצולמות, בגלל שהיום כולם עושים מה שהם עשו. אז אתה פתאום שומע שהד"ר אולי היה אובר-רייטד כי הוא בעצם לא זכה בהרבה תארים, ואת הסל המפורסם ההוא מול הלייקרס, היום כל יוצא קולג' יכול לעשות. והוא לא היה שחקרן שממלא את דפי הסטטיסטיקה כמו שמצפם מהכוכבים של היום.
אבל הכדורסל אז היה שונה, לא רק התקשורת. וכדי להבין את זה באמת צריך היה פשוט להיות שם. ואין לנו אלא להסתמך על מי שהיה שם ומאשר לנו ממקור ראשון שמדובר היה בגדולה אמיתית. לא גלוריפיקציה ולא נעליים.

איציק 21 באפריל 2015

בקשר לסל מול הליקרס, ממש לא מסכים. לא בטוח שיש אפילו אחד שמסוגל לעשות את כל המעוף ולשים את הכדור בסל, ואצלו זה נראה אצילי וקל.

אלעד 21 באפריל 2015

יכול להיות שאתה צודק. אבל לא זו הנקודה – היום אין ספק שהמשחק הוא יותר אתלטי. אנחנו מקבלים כמובן מאליו כל מיני דאנקים של בלייק גריפין או ליי-אפים ב-360 מעלות גם של שחקנים פחות מוכשרים כמו מונטה אליס או שאנון בראון.
אבל כשהדוקטור עשה מה שהוא עשה, איך שאבא שלי תיאר לי את זה – היה שקט בקהל. כולם היו בשוק.

כמובן שלא נשכח לציין – הוא היה הרבה יותר מדאנקר ומרחף. אבל בדברים האלו הוא באמת היה הראשון.

איציק 21 באפריל 2015

בזה אין לנו חילוקי דעות, ראה תגובה מתחתיך.

7even 21 באפריל 2015

אלעד – אין ספק. בהחלט ייתכן שהוא היה הראשון, אולי בגלל זה אנו נוטים להפריז בדברים שעשה.
פשוט הפרספקטיבה שלנו היא לעומת הנעשה היום, באופן טבעי.

דורפן 21 באפריל 2015

7even
כל הגישה שלך מוטעית לדעתי. שחקני היום עולים על העבר ביכולת. לא רק מסי טוב מפלה, גם דרוגבה ורוני ותומאס מולר (אבל לא בן שהר). אנחנו רואים את השיאים העולמיים מאז בענפים מדידים – שחיה, אתלטיקה. או בענפי ביצוע – התעמלות, החלקה, קפיצות למים. ואין לנו שום סיבה להניח שהטכניקה בענפים אחרים לא השתפרה באותה מידה.

אבל שני דברים:

1. אין מה לייחס לזה יותר מדי. אם פלה היה נולד באותה שנה כמו ווין רוני הוא היה מקבל אותו אימון כמו ווין רוני והוא מן הסתם היה השחקן הטוב בעולם. לתחרותיות ויצירתיות אין תחרות.

2. גדולתך ההיסטורית היא יחסית לתקופתך. אם ספיץ זכה בשבע מדליות זהב אולימפיות אז זה לא משנה שאלוף ישראל היום שוחה את כל המקצים הללו מהר ממנו.

תוהה בדרכים 21 באפריל 2015

קארים בשלהי הקריירה (שחקן שנכנס לליגה בשנות ה60) התמודד בצורה מצוינת עם שחקנים כמו אלג'ואן ויואינג. אני באמת לא רואה סיבה שהוא לא היה אוכל את דווייט הווארד לארוחת בוקר.

עוד דוגמה. אתה לא חושב שקבוצה כמו אורלנדו של שאקיל ופני (מלפני 20 שנה) הייתה מנצחת קבוצה כמו הקליפרס היום? ואני לקחתי בכוונה דוגמה של קבוצה שלא זכתה באליפויות או לא היה לה ניסיון יוצא דופן.

איציק 21 באפריל 2015

שתי הערות,
1. יש לך איזו אובססיה לספרה 7 ;)
2. באמת הרבה שחקנים עושים דברים מדהימים שהד"ר לא חלם לעשות, רק מה, הוא היה הראשון. אף אחד לא התקרב לכך לפניו ולכן זה היה מדהים. כל אלו שעושים זאת היום נשענים עליו ועל ממשיכיו. מה שכן, על הסל שלו מול הליקרס ג'ורדן סיפר שניסה לעשות עם כיסאות במקום שחקנים ולא הספיק לו מעוף כדי לשים את הכדור בסל. ג'ורדן לא היה צנוע, וגם ידע דבר מה על מעופים וירטואוזיים. כניראה בכול זאת היה בו משהו…

7even 21 באפריל 2015

אוהב את המספר:)
יכול בהחלט להיות שג'ורדן נכשל בניסיונות,
אבל אני יכול לחשוב על כל מיני דברים שעשה בלייק גריפין, או שחקנים אחרים, שייתכן מאד שהדוקטור גם לא היה יכול לעשות:)

איציק 21 באפריל 2015

זה נכון, רק שהוא הראה להם את הדרך. הם שדרגו הרבה דברים שהוא עשה, אבל לו זכות ראשונים, הואוווו הראשון והכי חזק.

נחשון שוחט 21 באפריל 2015

פאבו נורמי, הנחשב לאחד מגדולי הספורטאים האולימפיים בכל הזמנים, היה מפסיד באליפות ישראל (כן, ישראל) ובריצת ה – 10,000מ' החזקה ביותר שלו, היה איטי מהמנצחות במשחקים האולימפיים לנשים.
אמיל זאטופק היה היום רחוק – רחוק מאד – ממינימום אולימפי בכל המקצועות בהן זכה במדליות זהב.
רוג'ר באניסטר – שעשה את ה"בלתי-אפשרי" כשרץ מייל בפחות מארבע דקות – לא ממוקם היום בין 1,200 הרצים המהירים ביותר למרחק. כן, 1,200.

גדולה של ספורטאי חייבת להישפט בהשוואה לסטנדרטים של התקופה שבה הוא חי והתחרה. הספורטאים הגדולים – ד"ר ג'יי בוודאי ביניהם – היו פורצי דרך עבור רבים שהגיעו בעקבותיהם.

רטקסס 21 באפריל 2015

הודעה מצוינת,
מסכים מאוד עם הסיפא של דבריך.
ספורט הוא, בין היתר, להצטיין ולהיות הטוב יותר מבין הסביבה שלך במסגרת נתונה (אליפויות מקומיות, ליגות איזוריות, גביעים) ולא בהכרח אבסולוטית.
גם פוליטיקאים של פעם כנראה היו נאכלים היום בלי מלח (דוד בן גוריון עם התקשורת של היום? אלוהים יודע לאיפה זה היה מגיע. איך משה רבנו היה מגיע לראיון טלויזיוני? ;-) ) , אבל זה לא אומר שום דבר על הגדולה שלהם.
ספורטאים גדולים כמו ד"ר ג'יי הם על-זמניים.

אלעד 21 באפריל 2015

תגובה מעולה, נחשון.

7even 21 באפריל 2015

ברור נחשון, כמו שכתבתי למעלה – אין שום ספר שהדוקטור היה פורץ דרך. לרגע לא פקפתי בכך,
הטענה שלי היא מה היום היה היחס לפורצי דרך.
למשל, בלייק גריפין הציב פה סטנדרט רציני של דאנקים, תום בריידי עמידה מרשימה בפוקט, ועוד ועוד.
אנחנו לא מסתכלים עליהם בסוג של הילה כמו שאנו מתסכלים על אותם אלו מהעבר.
למה? כי אולי יש 50% שמסתכלים עליהם בהילה, אבל 50% שיביאו אלף טענות נגדיות על למה לא.

אז, בתקופה ההיא, כל זה לא היה קיים.
מנגנון העברת הביקורת על כל דבר 3 שניות אחרי שהוא נעשה והועלה ליו טיוב ונלעס מיליוני פעמים עוד לפני שנגמר המשחק, פשוט לא היה קיים.

גל ד 21 באפריל 2015

יש תמה שאני חוזר עליה מדי פעם בהקשרים שונים. והיא שלספורט, כל ספורט, יש אספקט פיזי ואספקט מנטאלי (שזה מובן מאליו.)

ושאני מתעקש שהאספקט המנטאלי הרבה יותר מעניין, וגם יותר חשוב (הסיבה שאני רואה בענפים מנטאליים ספורט לכל דבר.) ההבדל בין ד"ר ג'יי לאתלט על בן ימינו כמו גריפין היא ביכולת לבצע דברים שהתקיימו עד אותו רגע רק בדמיונו. אני אמנם לא מסוגל לנתר מעל עיתון מגולגל, אבל אני משוכנע שהיכולת להתגבר על המכשול המנטאלי של "למה לעזאזל נראה לי שאני אוכל לעשות כזה דבר" מרשימה יותר מעוד קצת רקמת fast twitch ברגליים.

נחשון שוחט 21 באפריל 2015

לדעתי אתה צודק באופן חלקי.
כלומר, נכון שהיו הכל חשוף יותר לביקורת ומנותח מכל כיוון.
אבל 1) גדולה במונחים היסטוריים כן מאובחנת גם היום. אם זה מנינג, בריידי, לברון, דאנקן, פופוביץ',מסי ועוד. בלייק גריפין שחקן מצוין ואולי מטביע בצורה יותר מרשימה מהדוקטור (אני הייתי מציין את וינס קרטר) – אבל הוא לא מתקרב לאותה רמת השפעה על המשחק.
אבל 2) חפש ביו-טיוב air up there – taurian fontenette – זה הסטנדרט של הדאנקים. (אם כבר הנושא עלה, זו הזדמנות, זה כיף).
אבל 3) ד"ר ג'יי הראה יכולות שלא נראו בזמנו (מחוץ למגרש בהארלם ודומים לו) ההשפעה שלו שינתה את המשחק. רבים הלכו בדרכו וחלקם עלו עליו ביכולות מסוימות. אבל האתגר הוא לחשוב מי דומים לו ב – impact על הספורט/הענף. כלומר, על מי דורפן יכתוב את הטור שנחכה לו בפלייאוף 2045? (אז השחקנים יהיו מושלמים יותר, וכלי הביקורת והניתוח מתוחכמים עוד יותר).
אבל 4) גם מונטנה התמודד עם השוואות לג'וני יונייטיס. גם ג'ורדן ספג ביקורת נוקבת במיוחד בשנים הראשונות, שלעולם הוא לא יוביל קבוצה לאליפות ואי אפשר להזכיר אותו בדיון על ה – top 5. וסמפראס שמע כל הזמן שעם כל הכבוד, רוד לייבר היה רק אחד. המאבק על המקום המיוחד בהיסטוריה הוא לא פשוט, וטוב שכך.

גיל 21 באפריל 2015

דווקא בגלל שלא היה פייסבוק וטוויטר שחקנים יכלו להתרכז בעיקר בדברים החשובים שזה כדורסל וזיונים.

איציק 21 באפריל 2015

האם יש חשיבות לסדר שבחרת לדברים החשובים?

עמית 21 באפריל 2015

אגדה חיה!
יש לי חיבה לאסתטיקה של הNBA של סוף שנות השבעים ונפלא לראות בסרט (הנהדר) את ג'ורג' גרווין,דייויד תומפסון וכו'.

Gil - Zimbabwe 21 באפריל 2015

ברגע שהוא פרש הפסקתי להתעניין ב – NBA, כשג'ורדן הגיע חזרתי להתעורר באמצע הלילה ומאז שהוא פרש אני מעדיף לראות NBA רק בהיילייט. מודה שפשוט אני לא מצליח להימשך לזה ופסקי הזמן באורך של שעות….
אני זוכר שקראתי עליו לראשונה (אני חושב שזה היה בדבר לילדים) ומאז כל מוצאי שבת התפללתי שישדרו משחק שלהם בטלויזיה הלבנונית. ואז הגיעה תחרות ההטבעות והוא הטביע עם שני כדורים שבאותה תקופה זה היה מדע בדיוני, ומאז כל פעם שמזכירים כדורסל אמריקאי דבר ראשון אני חושב על הדוקטור.

איציק 21 באפריל 2015

אני חושב שהטבע עם שני כדורים היתה של לארי ננס.

גיל שלי 21 באפריל 2015

זה אכן היה לארי ננס מפניקס. דוק הטביע מקו העונשין, מייקל שיחזר את זה כמה שנים אחר כך

איציק 21 באפריל 2015

סוף סוף יש לי חותמת רישמית שהזיכרון שלי לפעמים עובד נכון :-)

Gil - Zimbabwe 21 באפריל 2015

שאתה צודק אתה צודק, משום מה זכרתי רק את ג'ורדן מהעונשין.

matipool 21 באפריל 2015

גיל – כשבירד ומג'יק נכנסו לליגה לא חזרת להתעניין ?
אלו היו השנים שהקפיצו את הליגה למעלה . המאבקים בין כוחות האור מבוסטון לכוחות החושך מ-אל.אי היו הדבר האמיתי .
תקופת ג'ורדן הייתה כמובן שיא נוסף ומאז פרישתו גם אני הפחתתי בהרבה את ההתעניינות עד לתקופת הטריו של בוסטון .

Gil - Zimbabwe 21 באפריל 2015

האמת שזה לא עשה לי את זה, אם כי בדיעבד אני די כועס על עצמי שלא ראיתי אותם יותר. בשבילי ליגת ה – NBA היתה:
הדוקטור.
לו אלסינדור (כמה כעסתי עליו בתור ילד שהוא התאסלם ונהיה קארים).
מייקל האלוהים.
ואז באים כל השאר כמו מג'יק בירד וכ"ו.
אהבתי גם את סיפור הברכיים (שבאותה תקופה גמרו קריירות לשחקנים) של ביל וולטון – כמה הוא היה אמיץ.

D! פה ועכשיו 21 באפריל 2015

מדהים לא רק כמה המשחק השתנה אלא כמה המדע והרפואה מסביב השתנו ושינו את המשחק.

ברכיים!!! פעם חירבו קריירות שלמות והיום זה כמעט פרט שולי.

אדרבא 21 באפריל 2015

ספר את זה לקטש

גיל 21 באפריל 2015

זה ממש לא נכון. גם היום שחקנים נפגעים מבעיות ברכיים ולא תמיד מתאוששים.

איציק 21 באפריל 2015

אין טענה שפציעות לא גומרות קריירות. הטענה היא שיש פציעות שפעם גמרו והיום יש טיפול. זה נכון בכלל בספורט מקצועני. הרפואה היום מטפלת טוב יותר בהרבה מהפציעות משהיה פעם ולכן הקריירות יותר ארוכות בממוצע. כמובן שבכלל הרפואה היום (ותחומים נוספים) טובים ממה שהיו פעם)

גיל 21 באפריל 2015

אין ספק שהרפואה יכולה להאריך קריירות של שחקנים אבל מכאן ועד להפוך אותן לפרט שולי רחוקה הדרך. גרג אודן גמר את הקריירה שלו, שחקנים כמו גראנט היל ואפילו דרק רוז לא חזרו להיות מה שהיו לפני הפציעה. לא כל דבר אפשר לתקן ולהחזיר למה שהיה. אפילו קובי בריאנט כנראה גומר את הקריירה בגלל פציעה כזו.

איציק 21 באפריל 2015

זה כל כך ברור שזה אפילו לא נושא לדין.

יוסי 21 באפריל 2015

מענטש!!

Leonidas 21 באפריל 2015

כדי להבין כמה הוא היה אגדי די אם תראו אותו מטביע בגיל 63 !!!
https://youtu.be/-ZJGQz-MBXg

סימנטוב 21 באפריל 2015

essence עמד במחבחן שהציב לעצמו
פוסט מרתק

שניר 22 באפריל 2015

מעולה, תודה.

גיל 23 באפריל 2015

יש יפים ממנו, יש אולי טובים ממנו, אבל לא יודע אם יש שחקן חכם ממנו ועקבי כמוהו בלסחוב קבוצה כל כך הרבה זמן. עוד תצוגה לפנתאון היום.

חלפס 23 באפריל 2015

לגמרי

איל 24 באפריל 2015

פוסט מעניין, תודה.
סרט (מרתק בעיני) שמספר את הסיפור של ה-ABA (וכמובן כולל התייחסות מיוחדת לד"ר): https://www.youtube.com/watch?v=P0OuHgr18Cc

Comments closed