לא עשה מה שאומרים לו

על הקשר בין בין ראסל האיש לבין ראסל השחקן

Bill-Russell-and-Red-Auerbach
טוב, אין מתאים מלכתוב על ראסל בבוקר אחרי תצוגה מופתית כל כך של טים דנקן. השחקן שראסל עצמו מצהיר עליו כספורטאי האהוב עליו. וחומר הצפיה הפעם מגיע מערוץ הNBA ושיחה מוקלטת שנערכה בין ראסל לדנקן. הדמיון בין סיפור החיים של השניים מפעים. שניהם איבדו את אימם בגיל צעיר, והיה סיפור של אב שהבטיח לאם שהבן יסיים את הקולג׳. לשניהם יש מאמן אחד כל הקריירה איתו הגיעו כמעט לסימביוזה. טוב לראות את הראסליזם חוזר לליגה, ושמדברים בו קצת יותר אחרי שנות פסבדו-עאלק-ניאו-ג׳ורדינזם. זו תהיה המורשת הגדולה של דנקן.

כשדנים בווינריות של ראסל צריך כמובן לבדוק.

האם מאזן 11 מ-13 הוא לא אוברייטד ולא נובע מאיזשהי הטייה תקופתית? אולי היה שם איזשהו חוסר שוויון מובנה. למרות שלעולם אל תסיקו חוסר שוויון מובנה מחוסר שוויון. ג׳ורדן זכה באליפות בשש העונות המלאות האחרונות שלו בשיקגו בלי שום יתרון שכזה.

אז ככה: ב-11 הזכיות של ראסל הגמר הלך ארבע פעמים למשחק שביעי. אחד מהם להארכה כפולה. באחד מהם היו צריכים לנצח בחוץ. 1968, שנה אחרי שאיבדו את האליפות, חזרו מפיגור 1-3 בחצי הגמר מול פילדלפיה ואת השביעי הם מנצחים בחוץ. היו לא מעט משחקי שבע בשלבים מוקדמים יותר של הפלייאוף. אז גם אם דברים השתנו אין מה לפקפק בכך שהיה ווינר חד פעמי.

*

והווינריות הזו באה ממקום מסויים:

ראסל מספר לדנקן שני סיפורים מתחילת הקריירה שלו. הראשון הוא שבאליפות הראשונה בה זכה, בתיכון, לא שיחק אפילו דקה אבל זו הייתה עבורו חוויה מכוננת. והשניה היא שבעונת מכללות הוא זוכה באליפות והוא בברור המצטיין אבל לא נותנים לו את הMVP של צפון קליפורניה. אין לי מושג אם זו הייתה גזענות – אולי גם הילד הזוכה היה שחור – אבל ראסל לא הסיק מכך קיפוח. הוא פשוט הסיק מכך שתואר הMVP לא מעניין. ולכן אולי זה קצת אירוני ואפילו לא צודק שהתואר הזה נקרא דווקא על שמו. הוא הרי לא חשב שזה חשוב במיוחד. אולי עדיף שייקרא על שם קובי בראיינט.

שלא תחשבו אגב שהוא לא התעניין במספרים שלו. הוא ידע טוב מאד את הסטטיסטיקות שלו. הוא סיפר לדנקן שהייתה לו איזשהי נוסחה למשחק מושלם שחיבר לעצמו. ושהציון הכי גבוה שאי פעם נתן לעצמו הוא 72.

*

על ביל ראסל האיש, לוחם לזכויות אזרח וכבוד אנושי אני לא אכתוב פה הרבה. שמעתי את קני סמית׳ מספר על תקופה קצרה שראסל אימן אותו בסקרמנטו ועל כך שסמית׳ התלונן על כך שאירופאים מתחילים להגיע לליגה ולקחת מקומות עבודה. טענה שאני זוכר שקראתי גם מעיתונאים שחורים מכובדים. וראסל אמר לו ״שכשחקן שחור יש לך מחוייבות תמיד להיות בעד inclusion”. והדבר האחר הוא שראסל שנא את בוסטון העיר. ראסל ידע לאבחן יפה גזענות גם כשהיא מחוברת להצבעה אוטומטית בעד המפלגות והפוליטיקאים נכונים. הוא קרא לזה flee market racism – אני לא בטוח למה התכוון בביטוי הזה – אבל הוא מדבר על גזענות חברתית ולא פורמלית.

המקום בו אולי ראסל אולי לא מובן כל כך הוא שהיום בצדק רואים בו כסמל של הערכים של המשחק והעבודה הנכונה ויסודות נכונים וכל זה. אבל הטעות הכי גדולה היא לשער שביל ראסל תמיד הקשיב למאמניו והתוצאה הטרגית היא טבעת האליפות היחידה בהיסטוריה שהיא גלמודה ובלי אצבע לשבת עליה. ביל ראסל לא הקשיב למאמניו.

בתיכון תיקנו אותו על כך שהוא קופץ בהגנה. על פי חכמי התקופה היית אמור לשמור על רגליים במקום כדי לשמור על העמדה שלך. אבל ראסל קפץ וחסם זריקות – אבל הרבה יותר חשוב מכך: הוא מי שהבין שחסימה אולי מונעת סל אחד אבל היא משנה זריקות בסלים אחרים. זה באיזשהו מקום דומה לשיטת הpass rush בפוטבול. הבנה שהגנה היא במידה רבה פסיכולוגיה והפחדה. תחשבו על כך שראסל עושה זאת גם מבלי שמישהו סופר חסימות. בסלטיקס טוענים שעשר חסימות היו עניין יומיומי עבורו. אלו אולי פטפוטי אולד-טיימרים אבל העובדה היא שראסל עושה זאת ללא צורך בהכרה סטטיסטית. או שבכלל יהיה קיים תואר ״שׁחקן ההגנה של העונה״.

המאמן שתיקן את ראסל בעניין החסימות היה מאמן לבן. ראסל מספר כמה אהב אותו מאד משום שהיה אחד הלבנים הראשונים שהתייחס אליו באמון ואהבה. אבל אהבה לחוד וכדורסל לחוד. ולראסל לא היו יסודות נכונים. הוא המציא את היסודות.

רד אורבך בעצמו הודה שהוא לא מאמן את ראסל ואמר ״שאין לו מושג מה הוא עושה״. כשהחליט לפרוש הבין שראסל לא יסתדר עם שום מאמן ולכן מינה את ראסל למאמן-שחקן. 40 מאמני-שחקן היו בהיסטוריה של הכדורסל המקצועני. ומכל אלו רק ראסל זכה באליפות (פעמיים).

וזה מביא אותי לתחושה שיש סימביוזה מסויימת בין ראסל האדם הפוליטי לראסל השחקן. שהפוליטיקה והאבחנות חידדו את חושיו. אורבך היה חברו לחיים אבל באל ספרסטיין הוא חשד גם אם ספרסטיין קידם את הכדורסל השחור. שראסל למד לשפוט כל סיטואציה לגופה ועל מורכבותה. ומכאן נולד גם מי שהבחין בקלות בין נכון ללא נכון ובין עיקר ותפל במגרש.

דוקטור ג׳יי
חידון מספר 445. תמונות שחקני NBA

233 Comments

omer 23 באפריל 2015

אני לא זוכר אף שחקן, בטח לא גבוה, ששיחק כ"כ טוב בגיל 39 כמו דאנקן. בגיל 39 הוא עדיין השחקן הכי חשוב של האלופה. לדעתי, דווקא דאנקן ולא לברון/שאק הוא השחקן הכי גדול בכדורסל בעידן שאחרי ג'ורדן.

כשמדברים על הספרס נוטים לייחס את ההצלחה שלהם בעיקר להרמוניה הקבוצתית וממעיטים מהערך האינדיבידואלי של כל השחקנים שם, כולל (ובעיקר) דאנקן. זה שזה לא מעניין אותו, לא אומר שאנחנו לא צריכים לתת לו את הקרדיט והערכה הראויים לו. דאנקן הוא לא עוד סופרסטאר- הוא טופ 5-6-7 בכל הזמנים.

דוק ריברס הוא אולי מאמן מצויין, אבל הוא מתגלה כGM די גרוע. הקליפרס לפני שנתיים-שלוש היו אחת הקבוצות העמוקות בליגה, בטח בעמדות 2-3 והיום הם קבוצה של 5 וחצי שחקנים (בארנס הוא החצי). כל השחקנים שהביא דוק לספסל התגלו כלא משפיעים ברמה הזאת (גלן דייויס, ספנסר הוז, טורקוגולו, גריינג'ר והיהלום שבכתר-אוסטין ריברס).

גריפין ופול הם סופרסטארים מצד אחד ומאוד קבוצתיים מצד שני, כאלו שהופכים את החברים לידם לטובים יותר. תן להם עוד 2-3 שחקנים סבירים והם יוכלו להצליח גם בפלייאוף.

דורפן 23 באפריל 2015

אותי אתה בוודאי לא צריך לשכנע לגבי דנקן.

אריאל ש 23 באפריל 2015

אני כבר שנים חושב שריברס מאמן די גרוע עם יחסי אנוש מצויינים. יכול מאוד להיות שהאליפות הבודדה ההיא עם הסלטיקס היתה צריכה להיות רשומה במידה רבה גם על שמו של תום ת'יבודו.

שי 23 באפריל 2015

צודק. יכול להיות שהוא מוטיבטור לא רע, אבל זהו. בסלטיקס של אחרי 2008 שכח שיש ספסל והגריאטריקוס שלו תמיד קרסו ברבע הרביעי

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

היה לנו את הדיון הזה בעונה שעברה.

לדעתי דאנקן שחקן אדיר ומהטובים בהיסטוריה בעמדה שלו שהיה לו מזל גדול מאד להיבחר על ידי הארגון הטוב בליגה בפער גדול ולהיות מאומן כל הקריירה על ידי המאמן הטוב בהיסטוריה. אני חושב שהעונות אחרונות (אפילו באליפות של 2007 הוא לא המצטיין בסדרת הגמר) מוכיחות שההצלחה היא הרבה יותר הארגון ופופ מאשר הוא.

דורפן 23 באפריל 2015

דנקן הוא הסיבה לארגון הזה.

לקובי בראיינט היה המזל להבחר לארגון הכי טוב – ואז לעשות הכל להחריב את הארגון כארגון.

דייויד רובינסון שיחק עם הרכבים מאד חזקים באותו ארגון. שום אליפות לא הייתה מושגת בלי דנקן.

דווקא מבלי להכנס לתפקידים על הפרקט – לצד ראסל ואולי מג׳יק הוא כנראה שחקן הארגון הטוב אי פעם.

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

אני לא מסכים. יש פה הרבה ענין של מזל-שמתחיל מזה שהוא נבחר ראשון בדרפט לקבוצה של 55 ניצחונות. זה כבר יתרון עצום לעונות הראשונות. תאר לעצמך שהוא היה נבחר על ידי הנטס, אתה חושב שהוא זוכה בכמות כזו של אליפויות? אתה חושב שמאמן אחר היה יכול להחזיק את חבורת הקשישים של הספארס תחרותית וארגון אחר היה יכול לצרף אליהם בשיטתיות שחקנים מעולים בבחירות נמוכות?

שחקנים כמו אלג'ואן או מוזס מאלון בזבזו חלק גדול מקריירות שלהם בארגונים גרועים. זה לא מוריד מהיכולת שלהם.

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

ואגב, אחרי כל מה שכתבת עליו, קובי בראיינט זכה בחמש אליפויות, בדיוק כמו דאנקן והרבה יותר מרוב ככוכבי העבר.

זה בדיוק מוכיח את הנקודה שלי- ארגון מוצלח שווה טבעות אליפות לא פחות היכולת של הכוכב.

גיל 23 באפריל 2015

הוא זכה ב5 אליפויות כשרק ב2 מהן היה השחקן המרכזי וגם חירב לא מעט הופעות פלייאוף לקבוצה שלו כולל שביתה איטלקית בסדרה נגד פניקס. רק על זה להזכיר אותו בנשימה עם דאנקן זו בדיחה לא מוצלחת.

דורפן 23 באפריל 2015

דיונים משנה שעברה או לפני שנתיים לגבי דנקן לא נמצאים באותה נקודה. מה שדנקן עשה בשנתיים האחרונות בגיל 37-38 משנה את נקודת הפתיחה של הדיון. טענות ששאק או קובי היו גדולים ממנו הולכות ומתנדפות. לגבי לברון לא רוצה לקבוע כי הוא עדיין עמוק בתוך החלק התחרותית של הקריירה שלו.

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

לא הבנתי מה הקשר. לדאנקן יש:

א. קבוצה וארגון מאד חזקים סביבו שמאפשרים להיות באזור התואר גם בדמדומי הקריירה.

ב. היה לו מזל עם פציעות ואספקטים שמאפשרים לשחקן להחזיק מעמד בצמרת.

זה ענין של דעה אישית, אבל לדעתי בשיפוט קריירה יותר משמעותי מה הייתה היכולת של שחקנים בשיא מאשר כשחקנים משניים בקבוצות שלהם בשלהי הקריירה.

גיל 23 באפריל 2015

לקרוא למה שהיה אתמול (ובכלל כל העונה) דימדומי הקריירה של דאנקן מראה שאתה באמת לא מבין גדול בכדורסל.

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

נכון, בגלל שהיה לו משחק גדול הוא לא נמצא בדמדומי הקריירה. הגיון של גיל.

גיל 23 באפריל 2015

שוב, אתה רק מוכיח שלא ראית אותו משחק בכלל העונה. זה לא משחק אחד אלא עונה שלמה שהיא אחת הגדולות שלו בעשור האחרון שבו הוא סחב את הקבוצה כל העונה למרות הרבה פציעות. פשוט אין כאן כמעט שום דעיכה שלו ובזה גדולתו בין השאר. היציבות המדהימה של כל הקריירה שלו.

omer 23 באפריל 2015

היכולת של דאנקן אתמול לא הייתה חריגה ביחס למה שעשה ב2 העונות האחרונות

גיל 23 באפריל 2015

עזוב, אנשים לא עוקבים אחרי הליגה וחושבים שהם מבינים גדולים.

איציק 23 באפריל 2015

הדעיכה של דאנקן כמעט ולא מורגשת, כי כמעט ולא קיימת, וזאת כיוון שהוא אף פעם לא ניסמך על האתלטיות, כי אם על יסודות אישיים והבנת משחק. דברים אלו רק משתפרים עם הגיל, ומקזזים את הפגיעה ביכולת האתלטית. כיוון שלא היה אתלט גדול אף פעם, הדעיכה לא משמעותית. מצד שני, היסודות, הבנת המשחק והיכולת המנטאלית רק עולים. שחקנים שרוב המשחק מבוסס על יכולת אתלטית יפגעו יותר או יצטרכו פיצוים גדולים יותר על-ידי היפשור והוספת אלמנטים שלא היו קודם. ניתן לראות שינוי בסגנון המשחק אצל ג'ורדן, קובי ואחרים. אצל דאנקן כמעט ואין שינוי, מה שהיה זה מה שיש פחות או יותר.

דורפן 23 באפריל 2015

תמוה מאד. לא להתייחס לשני גמרים מהטובים אי פעם כחלק מהקריירה כדי להגיד שהוא לא גדול כמו שעושים ממנו? זה כמו להגיד שאני לא מתייחס לזידאן בנבחרת ואז הוא באמת לא מדהים כל כך

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

יש לזה משמעות, אבל עצם זה ששחקן מסוים יותר טוב בגיל 38 לא הופך אותו אוטומטית לשחקן יותר גדול בראיה היסטורית.

האם אתה לא מסכים שבירד היה שחקן גדול מדאנקן למרות שבגיל 35 הוא כבר היה שחקן כמעט גמור ובגיל 32-33 צל של השחקן שהוא היה בשיאו?
האם אתה לא מסכים איתי שאייזאה היה שחקן טוב מסטוקטון למרות שסטוקטון החזיק מעמד בטופ הרבה יותר שנים?

גיל 23 באפריל 2015

איזייאה לא בהכרח גדול מסטוקטון באמת.

omer 23 באפריל 2015

תראה, כשבוחנים קריירה של שחקן אי אפשר לבחון רק את הרמה של השחקן בשיא או רק את אורך הקריירה.

האקים אולאג'וואן הוא גיבור ילדותי, האיש שגרם לי לאהוב כדורסל. עונת השיא שלו טובה משל דאנקן. כנ"ל שאק, אבל אי אפשר להתעלם מהזמן שבו דאנקן מצליח להישאר בשיא. בגיל 39 הוא עדיין אחד הגבוהים הכי טובים במשחק. אין הבדלים מהותיים ביכולת של דאנקן בפלייאוף ב99 לעומת 2014. על כמה שחקנים אפשר לומר את המשפט הזה?

בזמן שקריירה ממוצעת של שחקן נראית כמו פרבולה, אצל דאנקן זה יותר דומה לקו ישר. אי אפשר להתעלם מזה. 17 עונות ברצף של 50+ ניצחונות באזור היותר קשה. כמו שאמרו לפניי, קארים הוא הגבוה היחיד שהיה כ"כ לטוב לאורך כ"כ הרבה זמן.

למרות שדאנקן הוא אתלט ענק, מה שמייחד אותו בעיניי הוא היכולת להישאר בשיא גם בגיל מבוגר כ"כ בזכות יכולות כדורסל נטו ברמה הכי גבוהה שיש. שאקיל אמר לא מזמן שהוא מקנא בדאנקן על כך.

הספרס הוא ארגון כדורסל מדהים. אבל הספרס הוא ארגון כדורסל שלא זכה באף אליפות טרם עידן דאנקן. טים דאנקן הוא האחראי העיקרי על הפיכתם של הספרס למועדון הספורט הכי טוב בעולם. בלעדיו הספרס לא שונים מהנאגטס במקרה הרע או הבלייזרס במקרה הטוב.

דמוסתנס 23 באפריל 2015

גם אני שמרתי על אותם נתונים מהפלייאוף של 99 עד היום (-:

איציק 24 באפריל 2015

לדאנקן יש הרבה מאוד יכולות, אבל אתלט ענק הוא לא היה אף פעם. הוא היה סביר בתקופות הכי טובות שלו.

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

1. יש נטייה אנושית לבנות תיאוריות שלמות רק בהתבסס על המשחק האחרון. ראינו את זה השבוע בכדורגל: באיירן מינכן ןגווארדיולה הפכו תוך שישה ימים מקבוצה גמורה ומאמן אוברייטד למכונה בלתי מנוצחת שמנוהלת על ידי גאון. והכול בעקות משחק גרוע אחד נגד פורטו ומשחק מצוין שבה אחריו.

דאנקן נמצא במצב מצוין יחסית לשחקן בגילו. אובייקטיבית הוא רחוק מאד משיאו. וזו לא טענה אליו חלילה, כמו שציינת הלוואי על גבוי עבר אחרים להיות ביכולת הזאת בשלב הזה של הקריירה שלהם.

2. ההפיכה של הספארס למעצמה קשורה מאד גם למינוי של פופוביץ למאמן ושל ולכל הניהול המקצועי של הארגון. האליפות האחרונה מוכיחה את זה- זו הייתה האליפות המרשימה ביותר שלהם למרות שהיא הושגה בתקופה שבה דאנקן הרבה פחות דומיננטי. זו יכולת אימון וגם יכולת להשיג שחקנים מצוינים ומתאימים לשיטה, בבחירות נמוכות.

3. אין פה נכון – לא נכון, אלא ענין של דעה אישית. אני בדעה ששיא הקריירה יותר משמעותי מאשר עוד כמה שנים ברמות הגבוהות. מראדונה בגיל 30 כבר לא היה רלבנטי ועדיין הרבה מאד אנשים יחשיבו אותו לגדול בהיסטוריה בגלל היכולת שהוא הציג ומה שהוא השיג בתקופת שיא קצרה יחסית. עובדה גם שרוב האנשים שמים את קארים מאחורי ראסל למרות שהוא החזיק מעמד בטופ הרבה יותר שנים והוכיח את עצמו ככוח אדר (בשלהיי הקריירה) גם בכדורסל המודרני.

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

"בא אחריו".

גיל 23 באפריל 2015

קביעות מופרכות במסווה של "עובדות". בשיאו לפני 12 שנה הוא קלע 23 נקודות ולקח 11 ריבואנדים ל36 דקות. כיום, 17 נקודות ו11 ריבואנדים עם אותו מספר אסיסטים וחסימות. אחוזי הקליעה ממש זהים עם 51% משמע הוא זורק קצת פחות. ממש רחוק מאוד משיאו.

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

אתה רציני? סטטיסטיקה ביחס למספר דקות היא בלוף כי שחקן בגילו ירד מאד בתפוקה ברגע שהוא ישחק יותר דקות. זו כל הסיבה שמגבילים את מספר הדקות שלו, ביחס לעבר.

היכולת של דאנקן נהדרת (אבל רחוקה משל קארים) ביחס לגילו. להשוות את יכולתו הנוכחית לדאנקן בשיאו זה עלבון לשחקן שאתם כל כך מעריכים.

גיל 23 באפריל 2015

איך הוא ירד בתפוקה אם ישחק יותר דקות לא ברור לי. כשצריך הוא משחק יותר כמו אתמול וראינו כמה הוא "ירד" בתקופה בגלל זה. זה שהוא נותן לאחרים לשאת בחלק מהעול במקום להתרכז בלהוכיח כמה הוא גדול רק מגדיל את הגדולה שלו. ואגב, אם תסתכל על מדד היעילות תראה שהירידה שלו די קטנה ובשלב הזה של הקריירה שלו היא גבוהה ב2-3 נקודות מזו של ג'באר באותו שלב.

אז חוץ מקביעות נחרצות ומחשבה שאתה יודע יותר טוב מכולם מי עדיף (ועוד בהרבה) לא הבאת כמעט שום נתון שתומך באמירות השרירותיות שלך מה שמראה עד כמה אפשר לקחת אותם ברצינות.

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

הוא ירד בתפוקה כי בגילו הגוף שלו לא יעמד בעומסים שהוא עמד בהם בעבר. הוא לא משחק פחות מסיבות אידאולוגיות, אלא כי זה מה הגוף שלו מסוגל (לאורך זמן, לא במשחק ספציפי). אני לא מאמין שאתה אשכרה מתווכח על זה. לא נראה לי שהוא או המאמן שלו יכחישו את זה.

הקביעות שלי נחרצות פחות משלך ומוכחות לפחות באותה מידה. תירגע. אי אפשר להוכיח שום דבר מעבר לכל ספק כי הדברים לא עומדים למבחן במובן של זה משחק מול זה. יש נתונים, יש את ההקשר שלהם ועל זה הדיון.

גיל 24 באפריל 2015

הוא משחק פחות כי הקבוצה לא צריכה לרוב שישחק יותר וגם בשביל לשמור על עצמו, אבל זה לא בהכרח עבור העונה אלא לקריירה. זו הסיבה שהקריירה שלו כל כך משגשגת. אבל כשהוא משחק יותר זמן הוא משחק בדיוק באותה יעילות. אם היה רוצה לשפר את הסטטיסטיקות האישיות שלו היה משחק יותר אבל זה לא מעניין אותו. מה שחשוב הוא לא הדקות אלא מה שהוא עושה בהן והשנה היה השחקן ה14 הכי יעיל בליגה.

אני לא קבעתי פה בשום מקום שהפערים אדירים ולא ניתנים לויכוח ולכל טיעון הבאתי ראיות שתומכות בו. אתה רק עסקת בנפנופי ידיים כשהראיות לא מצאו חן בעינייך.

גיל 23 באפריל 2015

לקרוא לדאנקן שחקן משני זו פשוט בדיחה לא מצחיקה. בלעדיו הם לא מגיעים לפלייאוף השנה.

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

נקודה לגבי הספארס.

מאז שנת 90 (עונת הרוקי של דיויד רובינסון) הם תמיד קבוצת צמרת במערב, להוציא את עונת הפציעה של רובינסון שאפשרה להם לבחור את דאנקן. היו להם עונות יותר טובות ופחות טובות, אבל גם בעונות הפחות טובות הם נחשבו מועמדים ריאליים לחצי גמר אזורי לפחות. אני לא חושב שיש ליציבות כזו תקדים בספורט האמריקאי. ולא מדובר בקבוצת שוק גדול או כזו שחזקה במיוחד מבחינה כלכלית ביחס ליריבות.

דורפן 23 באפריל 2015

מאז דנקן הם 18 עונות רצופות על 50 ניצחונות (מלבד עונות שביתה).

גיל 23 באפריל 2015

היו להם 50 ניצחונות גם בעונה המקוצרת ב2012 (אבל לא ב99).

גיל 23 באפריל 2015

היחיד שבר השוואה לדאנקן הוא ג'אבר והוא במאבק איתו על כניסה לטופ 5 כל הזמנים. לג'אבר הייתה השפעה דומה בגיל מבוגר וקריירה ארוכה אבל גם יותר כישרון בחצי השני של הקריירה שלו.

דורפן 23 באפריל 2015

אבל הוא היה מספר 2 למג׳יק לפחות 7-8 שנים.

גיל 23 באפריל 2015

נכון, אם כי אני מזכיר שמג'יק לא זכה באליפות בלעדיו.

אסף 23 באפריל 2015

נו באמת. מג׳יק שיחק בסך הכל שנתיים בלעדיו.

גיל 23 באפריל 2015

כשאחת מהן הייתה הגעה לגמר כפייבוריט מול שיקגו. אני רק מציין עובדה. קארים היה משמעותי מאוד בכל האליפויות מלבד האחרונה. ב87 למשל קלע 22 נקודות בממוצע למשחק. ב88 הMVP היה וורת'י. כאמור, תקופה אחרת של קבוצות עם הרבה כישרון.

דיזידין 23 באפריל 2015

קארים היה השחקן מספר 1 בליגה במשך עשור שלם.
ואני מספיק זקן ומספיק אמריקאי לזכור אותו מגיע לליגה כרוקי. מעולם לא היה רוקי שעורר כזו התרגשות וששינה את המשחק כמו לו אלסנדר, וזאת למרות שהגיע לקבוצה עלובה כמו מילווקי.
אצלי הוא הסנטר מספר 1 בכל הזמנים.

No ONE 23 באפריל 2015

והוא לקח את מילווקי לאליפות , בדיוק כמו שדאנקן היה לוקח כל קבוצה לאליפות , לא משנה באיזה חור הוא היה נופל

שי 23 באפריל 2015

קארים היה ה-כוכב של הלייקרס עד 87 ופרש ב89. גם ב87 כשמג'יק הפציע וזכה בmvp, בגמר מול הסלטיקס קארים ווורת'י היו הסיבה האמיתית לתואר

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

ג'אבר היה שחקן הרבה יותר טוב והרבה יותר דומיננטי מדאנקן. אין בכלל השוואה ביניהם ודאנקן לא קרוב לטופ 5 היסטורי מבחינת היכולות שלו כשחקן כדורסל.

נכון שלקארים היה יותר כישרון סביבו (בשנות ה80) אבל גם ליריבות שלו היה. זה היה עידן אחר.

גיל 23 באפריל 2015

לתת הצהרות בלי שום גיבוי לא תומך בתיזה שלך. שניהם צמודים אחד לשני במדדי היעילות בכל הזמנים. ג'אבר היה שחקן משני בלפחות 3 אליפויות של הלייקרס בעוד דאנקן הוא הציר המרכזי של כל האלופות של הספרס (בלי קשר לאם זכה או לא בMVP של סדרת הגמר). לקארים היה המזל לשחק עם שחקן טופ 5 אי פעם ברוב האליפויות שלו וגם באליפות הראשונה הוא שיחק עם שחקן טופ 10 או 15 בכל הזמנים. לדאנקן לא הייתה הפריביליגיה הזו.

דורפן 23 באפריל 2015

סיפור אחר לגמרי. ג׳אבר כשרון יותר גדול אבל דווקא נתפש כמנהיג לא טוב בקבוצות שלו. מה שהוא עשה במשחק 6 ב-1980 הושכח על ידי התצוגה של מג׳יק אבל זה דבר שלא עושים.

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

אליפויות הן לא חזות הכול, מה עוד שדאנקן עצמו לא היה ה-כוכב של הקבוצה שלו בשתי האליפויות האחרונות. לדאנקן אין את המספרים והיכולת האישית להתקרב בכלל למישהו כמו קארים. הייתה לו רק עונה אחת בקריירה עם יותר מ24 נקודות למשחק.

גיל 23 באפריל 2015

דאנקן היה ועוד איך הכוכב והציר המרכזי בשתי האליפויות האחרונות. בלעדיו הן פשוט לא קיימות. ותארים אישיים וסטטיסטיקות אישיות מעניינות אותו כקליפת השום. הוא בקלות יכל לשים 30 נקודות בעונה אם היה רוצה אבל מה שמעניין אותו הוא טובת הקבוצה. ואליפויות הן בהחלט חלק מרכזי בסיפור. לזכות ב5 אליפויות בשלושה דורות של שחקנים כשלכל קבוצה יש צורת משחק ייחודית והוא עדיין הציר המרכזי בה זה דבר חסר תקדים.

דורפן 23 באפריל 2015

ולראסל היה ממוצע קריירה של 14. והוא גדול מווילט

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

לראסל יש 9 אליפויות יותר ועדיין (למרות דעתך) לא מעט אנשים ישימו את ווילט לפניו בגלל המספרים. לדאנקן יש פחות אליפויות מקארים.

אני שואל אותך בלי ציניות- אתה חושב שדאנקן היה זוכה ביותר אליפויות מאלג'ואן או מוזס באותן סיטואציות שבהן הם היו לאורך הקריירה שלהם?

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

במילים אחרות, בהתחשב בסיטואציה, שתי האליפויות של אקים שוות יותר מהחמש של דאנקן.

גיל 23 באפריל 2015

זה מגוחך לומר את זה כשהאליפויות של האקים היו בואקום של הפרישה של ג'ורדן כך שהוא אפילו לא התמודד נגד הקבוצה הטובה ביותר בתקופתו. מספר אליפויות הוא משמעותי אבל לא גורם יחיד. 5 לעומת 2 הם הבדל די גדול אבל 5 לעומת 6 (כרגע) זה כבר פער די זניח.

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

אין שום הגיון במה שכתבת. על פי הלוגיקה הזאת אפשר לטעון שלדאנקן היה פשוט מזל שהוא לא נולד בעידן ג'ורדן, אחרת הוא לא היה זוכה באף אליפות ובכלל היה לו את המזל לשחק בעידן נטול קבוצות על. הרי שדאנקן היה צריך להתמודד עם קבוצה חזקה באמת (הלייקרס של 2000-2002) הוא ניצח רק משחק אחד בשתי סדרות.

גיל 23 באפריל 2015

שחקן יכול לשחק רק נגד בני הדור שלו. בדור של האקים היה את ג'ורדן שבגלל נסיבות מיוחדות לא שיחק נגדו. הוא שיחק בגמר נגד קבוצה חלשה אחת ודי בינונית. אז הוא לקח מה שיכל שזה שתי אליפויות והן יפות מאוד והוא ללא ספק היה שחקן על, אבל דאנקן לקח אליפויות בשלושה עשורים שונים.

אה, ולגבי זה ש"לא התמודד עם קבוצה חזקה", הוא זה שחיסל במו ידיו את השושלת של הלייקרס עם הדחה שלהם בעונה הבאה. במשחק האחרון בסדרה הם ניצחו 30 הפרש בחוץ כשהוא שם 37 ו16. אחרי זה הוא "סתם" ניצח שתי אלופות מכהנות בגמר הנבא.

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

אתה מצחיק. את מי בדיוק סאן אנטוני ניצחו בגמרים שלהם? הניקס ב99, הנטס ב2003 וקאבס ב2007 היו כנראה הקבוצות החלשות ביותר שאי פעם שיחקו בגמר הNBA.
הפיסטונס ב2005 היו יותר טובים, אבל לא שונים מהניקס שהרוקטס ניצחו. אורלנדו הייתה חסרת ניסיון אבל אחת הקבוצות המוכשרות בהיסטוריה המודרנית של הליגה והם ניצחו אותם בסוויפ.

ואגב, הלייקרס שהרוקטס ניצחו ב86 הייתה הקבוצה הרבה יותר חזקה מאיזושהי קבוצה שהספרס ניצחו בסדרה, אי פעם. ההבדל הוא שאז אחרי שהגעת לגמר, לא פגשת קבוצה מהמזרח ששווה מקום שמיני במערב אלא את בוסטון שרבים מחשיבים לקבוצה הגדולה בהיסטוריה.

אסף 23 באפריל 2015

דאנקן משחק בעידן בו המערב חזק יותר באופן משמעותי. לכן זה חסר טעם לבחון את היריבות של הספארס בגמר – לפעמים הגמר היה הסידרה השלישית הכי קשה שלהם בדרך לאליפות.
פיניקס של נאש, דאלאס של נוביצקי והלייקרס של שאק וקובי חזקות בהרבה מהניקס הנטס וקליבלנד 07.
עוד דבר: ג׳ורדן לא השפיע על מספר האליפויות של האקים, הם מעולם לא נפגשו בגמר.

גיל 23 באפריל 2015

שוב, אתה יוצא בהצהרות מפוצצות שהן ריקות מתוכן. האלופות הכי חלשות? מה עם אורלנדו, אינדיאנה, פילדלפיה שהלייקרס ויוסטון ניצחו? אורלנדו הייתה אחת המוכשרות בהיסטוריה? על פי איזה מדד בדיוק? מיאמי ודטרויט היו אלופות מכהנות שרבים ראו כפייבוריטיות באותן משחקים. שנה שעברה הספרס ניצחו בסדרה עם הפרש הסלים הגבוה ביותר אי פעם תוך תצוגות שנחשבות לבין הטובות אי פעם. ולהסתכל על הגמרים לבדם רק מטעה. מה עם ניצחונות על קבוצות כמו דאלאס, לייקרס ופניקס בשיאן בדרך לגמר?

יוסטון שיחקה בשנות ה80 בתקופה שבה אין תקרת שכר. כמו שהיריבות שלהם היו חזקות כך גם היא הייתה חזקה. וב95 בלי מעבר של דרקסלר ליוסטון באמצע העונה הם לא זוכים באליפות וזו הייתה קבוצה משופעת כוכבים.

בשורה התחתונה, דאנקן השיג הרבה יותר בקריירה שלו מאקים בפער עצום ולא משנה איך תסובב את זה.

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

אסף,

גיל העלה את הטיעון על רמת היריבות בגמר, לא אני. הרי זה לא שהקבוצות עברו בדרך לשם נפלו שהספארס היו צריכים לעבור.

גיל,

צר לי, אבל אתה כותב דברים שעובדתית לא מדויקים:

1. הרוקטס לא היו קבוצה משופעת כוכבים באמצע שנות ה80 (במובן שמתקרב ללייקרס, לבוסטון, לסיקרס ואפילו לפיסטונס בסוף העשור). היו להם שני גבוהים צעירים סופר מוכשרים וחץ מזה חבורת שחקנים בינוניים ביחס למה שהיה למתחרות.

2. דרקסלר אפילו לא היה אולסטר בעונה שהוא עבר ליוסטון ואיך אפשר להגדיר את השחקנים האחרים שם כ"קבוצה משופעת כוכבים" לא ברור.
בין העונה השנייה-שלישית שלו בליגה ועד שלהיי הקריירה, אלג'ואן לא שיחק עם אול סטאר אחד קבוע ואמיתי לצידו. אחד. וזאת בדיוק הנקודה: בשיאו הוא היה עדיף על דאנקן, פשוט לא התמזל מזלו להיות בסיטואציה שמתקרבת לזו שבה דאנקן היה, לאורך כל הקריירה שלו. זה ההבדל ביניהם. לא היה שחקן בNBA, כולל ג'ורדן, שהיה דומיננטי בקבוצות האליפות שלו כמו אקים.

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

וגיל,

מענין אותי האם לשיטתך, בריידי גדול ממאניג בגלל מספר האליפויות או שבמקרה הזה הסיטואציה העדיפה שבה הוא היה לאורך רוב הקריירה שלו והסטטיסטיקות מטות את הכף לזכות פייטון?

גיל 23 באפריל 2015

ליוסטון ב96 היה האקים, דרקסלר, אולי, קאסל ורוברט הורי. 5 שחקנים שקלעו בדאבל פיגרס. זו קבוצה מהחזקות והמאוזנות ביותר עם שני האל אוף פיימרים וודאיים. ב86 הם לא לקחו אליפות אבל עם שני שחקני על בשיאם הגיעו לגמר שזה יפה מאוד.

בשיאו, אולואג'און לא התקרב לגמר למרות מערב חלש בסוף שנות ה80 תחילת שנות ה90. דאנקן מהשנה השנייה הביא קבוצות לגמר באופן עקבי, עם שחקנים שונים, ורמת כישרון לא רבה במקרים רבים. הוא עושה קרוב לשני עשורים ברמה כמעט קבועה. עם דאנקן שחקנים מסביבו פורחים ומשתפרים, אפשר לומר את זה על האקים? זה כל ההבדל.

ופוטבול שונה לגמרי מכדורסל. שחקן אחד הרבה פחות משפיע וגם בפלייאוף הקבוצה הכי טובה לא תמיד מנצחת לכן ההשוואה לא רלוונטית.

גיל 23 באפריל 2015

ומאיפה הבאת זה שלא היה שחקן דומיננטי כמו האקים בגמר? 41 נקודות למשחק בממוצע נגד קבוצה מעולה ולא קבוצה חלשה כמו שיוסטון שיחקו נגדם זה פחות דומיננטי? או 38 נקודות ו17 ריבואנדים של שאקיל זה כלום? אתה פשוט כותב דברים מופרכים אחד אחרי השני.

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

"ליוסטון היו שני הול פאיימרים" (אחד מעבר לשיאו). לספור לך כמה הול אוף פיימריים היו בקבוצות של דאנקן? ממתי בדיוק הורי בעונה השנייה שלו או קאסל הרוקי הם משהו שמתקרב להגדרה של "כוכבים"? טוב שלא כתבת קני סמית וקרל הררה.

מסבירים לך שדאנקן כל הקריירה שיחק בקבוצה מוכנה לאליפות, תחת המאמן הטוב בהיסטוריה ובארגון שמנוהל הכי טוב בNBA. ראבק, הוא נבחר ראשון בדראפט על ידי קבוצה של 55+ ניצחונות שבחרה בולטרי רק בגלל הפציעה של דויד רובינסון וטאנקינג.
אתה חושב שאם הוא היה נבחר על ידי קבוצה חלשה באמת הוא מאיים על אליפות בעונות הראשונות שלו? אתה חושב שבארגון גרוע הוא היה מתקרב לחמש אליפויות (שבשתיים האחרונות הוא אפילו לא היה השחקן הבולט בקבוצה שלו)?
שחקנים בספארס לא משתפרים בגלל דאנקן, הם משתפרים בגלל ההדרכה והשיטה שמקנה המאמן הטוב בהיסטוריה.

לא כתבתי שאקים היה השחקן דומיננטי סטטיסטית, כתבתי שהוא היה הבודד הכי משמעותי עבור קבוצה אלופה. הבן אדם זכה בשתי אליפויות רצופות בלי אול סטאר אחד לצידו, כאשר הוא גובר בנוק אאוט על כוכב יריב שהתמודד מולו (יואינג, בארקלי, מאלון, שאק, רובינסון

נ.ב

יפה שכאשר זה מתאים לטיעון, פיניקס של בארקלי הופכת לקבוצה חזקה שהישג מדהים לבלוט מולה ולנצח אותה. להזכירך, זאת קבוצה שרוקטס ניצחו פעמיים בדרך לאליפויות שלהם כאשר אלג'ואן שוחט את בארקלי בקרב הכוכבים.

גיל 23 באפריל 2015

סליחה? כמה מאותם האל אוף פיימרים היו כאלו אלמלא דאנקן? אולי ג'ינובילי. לספרס כמעט אין שום אולסטארים מלבד דאנקן שזה עונה לטענה שלך לגבי יוסטון בסוף שנות ה80 תחילת שנות ה90.

"מסבירים לך", מי בדיוק מסביר? אתה? ועל סמך מה בדיוק? דאנקן ממש לא היה בקבוצה מוכנה לאליפות אלא הפך אותה לכזו. למרות עשור עם רובינסון הספרס לא התקרבו לאליפות עד שבא דאנקן ובשנה שנייה הביא לה אחת ואחרי זה המשיך לבנות קבוצות שונות כל הזמן ששיחקו שונה להיות אלופות.

אני בהחלט חושב, לא, אני די בטוח, שבכל קבוצה אחרת דאנקן היה מוביל קבוצה לאליפויות, אין בכלל שאלה.

וזה קצת מצחיק לראות איך אתה ממעיט בערך הקבוצה שלו והמאמן המצוין שהיה להם והופך כל יריבה שנגדו שיחק למינימום הסלסטיקס של 86. פניקס הייתה קבוצה חזקה מאוד בשיאה ב93 וקצת פחות ב94 וגם אז הפסידה ב7 משחקים ליוסטון. אם זו ההגדרה לשחיטה אז כנראה אנחנו מדברים שפה אחרת.

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

נכון, דיויד רובינסון לא היה הול אוף פיימר בלי דאנקן. גם אין שום סיבה לחשוב שטוני פארקר לא היה הופך לכזה בכל מקרה וגם היום לאנרד ניראה בדרך לקריירה ארוכה ומאד מצליחה.

כל קבוצה של 55 ניצחונות+ שתקבל בחירה ראשונה בדראפט (ועוד שמדובר בשחקן שמגיע אחרי ארבע עונות במכללות) אמורה להפוך אוטומטית למועמדת בכירה לאליפות.
בעונה המלאה האחרונה של רובינסון לפני הפציעה הספארס ניצחו 59 משחקים, עונה לפני כן, הם ניצחו 62. רק שיהיה ברור על מה מדובר פה.

זה לא שהוא לא שחקן היסטורי שעשה המון עבור הארגון שלו, אבל בכל ניתוח הקריירה יש התעלמות מהסיטואציה המושלמת שבה הוא היה. כן, הוא כנראה היה לוקח אליפות בכל מקרה. אבל אם הוא נבחר על ידי קבוצה חלשה באמת שצריכה להיבנות מאפס ולא מבלה כל הקריירה תחת המאמן הטוב בהיסטוריה והארגון המוצלח בליגה, הוא לא מתקרב להישגים הנוכחיים שלו.
רק בחירה על ידי קבוצה חלשה באמת הייתה "מבזבזת" לו ארבע-חמש עונות.

נ.ב

לא כתבתי שהרוקטס שחטו את הסאנס, כתבתי שבקרב הכוכבים, אקים שחט את בארקלי. זאת הסיבה שהרוקטס ניצחו את הסדרות הללו, למרות יתרון הכישרון של פיניקס.

אריאל ש 23 באפריל 2015

גיל, ראיתי את אולאג'וואן בזמן אמת והוא הסנטר הגדול ביותר שראיתי. מה שהוא עשה ליואינג ולשאקיל בגמרים עוקבים היה היסטורי ואפילו מרגש. כששאקיל מכריז על עצמו כ-"הכי דומיננטי אי פעם" או "הכי טוב אי פעם" אתה רואה עליו שהוא יודע שהאקים היה טוב יותר. ראיתי את מוזס לוקח אליפות עם פילדלפיה, ראיתי את קרים לוקח אליפויות עם הלייקרס, זו היתה תקופה אחרת מבחינת הכישרון וקרים ומוזס היו שחקנים מוגבלים יחסית למה שרואים היום, תחשבו שקורט רמביס היה שחקן פותח בלייקרס בשנות השמונים.
אז למה האקים לא הגיע ליותר גמרים? אף פעם לא היתה לא קבוצה מספיק טובה או ארגון מספיק טוב. כשהכל התחבר וג'ורדן פרש הוא באמת לקח אליפות פעמיים רצוף.
ההשוואה עם דאנקן דווקא מוצלחת כי דאנקן בתחילת דרכו הזכיר מאד את האקים בצורת המשחק שלו. דאנקן באמת הגיע לסיטואציה טובה יותר והעובדה הזו אפשרה לו לשמור על עצמו טוב יותר בלי להצטרך לנפק תצוגות על כמו האקים רק כדי לשמור את הקבוצה תחרותית. אולי לספרס יש עוד הול אוף פיימרים בגלל דאנקן, אבל ליוסטון אין יותר למרות האקים. שורה תחתונה מבחינתי שבחמישיית כל הזמנים שלי הם מספרי 5 ו-4.

גיל 23 באפריל 2015

דיוויד רובינסון הוא האל אוף פיימר כמו יואינג והרבה סנטרים בולטים אחרים שמה לעשות, הם מדרגה שנייה לסנטרים הגדולים ושלא הובילו את קבוצתם לאליפות. הם נתנו הרבה ניצחונות אבל במאבקי פלייאוף ארוכים לרוב היו פחות טובים. האקים עשה מרובינסון צחוק במפגש הישיר שלהם מה שבחיים לא היה קורה לדאנקן. דאנקן גם בהפסדים נותן משחקים ענקיים כמו משחק 7 לפני שנתיים. לא במקרה העלו אתמול סטטיסטיקה שב18 שנותיו כשחקן הוא מעולם לא נכנס לפיגור 0:2 בסיבוב הראשון. זה אומר שאין לו שני משחקים גרועים רצופים בפלייאוף כמעט אף פעם.

אם הספרס היו כאלו טובים לפני שדאנקן הגיע אז מה זה אומר שהוא תוך שנה הפך לשחקן הכי טוב שלהם ומקבוצה שנכשלה קבוע בפלייאוף הוביל אותה לאליפות? הוא נהנה בדיוק אליפות אחת מהנוכחות של רובינסון אבל ב2003 זו כבר הייתה קבוצה אחרת לגמרי, וכך גם ב2005-7 וב2014. איזה עוד שחקן היה מרכזי בשלוש קבוצות אליפות שונות זו מזו בצורה קיצונית? ג'ורדן עשה את זה פעמיים, שאר השושלות היו די דומות רוב שנות השליטה שלהן.

פרקר, ג'ינובילי וולנארד פורחים סביב שחקן כמו דאנקן שאין לו שום בעייה לתת להם להיות דומיננטיים ואין סיכוי שהיו כאלו טובים בקבוצה אחרת. כמה שחקנים שנבחרו 15 בדראפט הופכים לשחקני ההגנה של העונה ויש להם הפוטנציאל להיות MVP?

ואם אולג'ואן כזה טוב, אז איך שאחרי הגעה לגמר במשך 7 עונות רצופות הוא כמעט לא עבר סיבוב בפלייאוף במערב חלש משמעותית מזה שדאנקן התמודד נגדו?

וברקלי קלע 23 בממוצע בסדרה עם 13 ריבואנדים לעומת 29 ו14 של האקים. אכן שחיטה כשרה עשית למאצ'אפ ביניהם.

גיל 23 באפריל 2015

אריאל, ברור שהאקים שחקן ענק והיה הסנטר הגדול בדורו וטוב מרובינסון ויואינג בשיאו. אני לא בטוח שהוא היה טוב מקארים או שאק בשיאם ונגד דאנקן לא היה מתמודד ראש בראש כך שההשוואה קצת קשה.

אין ספק שלארגון והזדמנויות שיש לכל אחד יש חשיבות. אז אתה יכול לומר שדאנקן אולי הרוויח אליפות אחת בגלל הנוכחות של רובינסון, אבל מה שקרה מאז זה רק עליו וזה לא רק האליפויות. זה העקביות המדהימה, ההתפתחות של שחקנים לידו, 2 MVP לעומת אחד של אולוג'און. אני לא רואה מצב שדאנקן היה לא עובר סיבוב בפלייאוף בתקופה של כמעט 7 שנים ולא משנה מי היה משחק לידו.

לדעתי דווקא בגלל שלהאקים אין עוד האל אוף פיימרים לצידו אומרת הרבה על איך ששחקנים יכלו להתפתח לצידו. הוא היה כל כך דומיננטי שזה פשוט לא היה יכול לעבוד כנראה.

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

אריאל,

כמעריך מאד גדול של אולג'ואן אין לו שום קייס מול קארים.

ראשית, כי שחקנים נמדדים ביחס לתקופתם. דורפן נתן דוגמה מצוינת של מרק ספיץ שהתוצאות שלו פחות טובות משל שיאן ישראל היום. אין לזה קשר לגדולתו ההיסטורית.

שנית, כי קארים הוא מספורטאי העבר הבודדים (אולי היחיד?) שגדולתן מוכחת גם בספורט המודרני. הרי קארים בגיל 38, בסוף שנות ה80, בליגה שבה מג'יק ובירד היו בשיאם ושיחקו בה כבר כמעט כל כוכבי העל של שנות ה90, היה אחד השחקנים הטובים והדומיננטיים בליגה. ואם זה מה שהוא היה שווה בגיל 38, תאר לך מה הוא היה עושה בגיל 28.

השילוב שיש לו ,של אליפויות, מספרים מפלצתיים, הישארות חסרת תקדים בצמרת של הענף לאורך שנים, הוכחת יכולת להתמודד בעידנים שונים, היא חסרת תחרות. שאני קורא את הדיון פה ורואה השוואות שלו לדאנקן, אני חושב שהוא אפילו אנדרייטד. יש יותר קייס להשוואה שלו לג'ורדן.

אריאל ש 24 באפריל 2015

תוהה וגיל, גם לקארים היתה רק אליפות אחת במילווקי עד שמג'יק הגיע לליקרס. קחו בחשבון שבשיאו בשנות השבעים הסנטר הדומיננטי האחר היה ווס אנסלד שהיה הגנתי אדיר אבל נמוך מקארים בכמעט עשרים סנטימטרים. בכלל, הגובה הממוצע של שחקנים בליגה עלה עם הזמן וחשוב מכך, התחילו להגיע שחקנים אתלטיים ובעלי שליטה בכדור בגבהים של שני מטר ומעלה (ע"ע מג'יק, האקים, בירד). גם בשיאו באליפות של 1980, לראות את קארים מוריד כדור לרצפה לא עם מגן על הגב בדרך לסקייהוק היה גורם לאוהדי הלייקרס להחסיר פעימה. העובדה היא שמול סנטרים מאסיבים ומיומנים (וולטון, מאלון, סמפסון\האקים) היתה לקארים בעיה, למרות שאת האחרונים הוא פגש רק בגיל 38.

אני מאד מעריך את קארים אבל אף פעם לא נהניתי לראות אותו משחק כפי שנהניתי לראות את מג'יק למשל או את האקים. אני לא חושב שבליגה של היום הוא היה דומיננטי כפי שהוא היה בזמנו. קשה באמת להשוות את קארים להאקים כי מדובר בשתי תקופות שונות אבל העובדה היא שלקארים היתה בעיה כשהוא פגש סנטרים בגובה דומה לשלו ומהירים לא פחות. את האקים לשאק קל יותר להשוות והתירוץ הקבוע של מחנה שאקיל שטוען שאי אפשר להשוות סנטר בשיאו כמו האקים לסנטר צעיר כמו שאקיל לא עובד על מי שראה את הסדרה ביניהם בזמן אמת.

אריק 23 באפריל 2015

כל עוד הקליפרס ינסו לעשות הלי הופס בהארכה של משחק פלייאוף אם יהיו קבוצת פלי אוף דה דיי/וויק/סיזן אבל בלי שום תואר אחר. נאיביות נוראית. נדמה לי שזאת גם תמצית הקריירה של גריפין.

דורפן 23 באפריל 2015

אכן לקחו את 1 ו-3 בפליי אוף דה דיי אתמול. השאירו אבק לספארס…..

יחד עם זאת אני חושב שצריך לשפוט בסלחנות את המפסידה בסדרה הזו. זו סדרה מאד מקרית לסיבוב ראשון. שתי הקבוצות בין חמש הטובות בליגה

omer 23 באפריל 2015

כדי לקחת אליפות מהמערב לרוב צריך בין 2-3 מתוך 5 הקבוצות הכי טובות בליגה.

אנחנו שופטים את הקליפרס בסלחנות כבר 3 שנים. הם תקועים במקום בזמן שהרוקטס והווריירס השתפרו ועקפו אותם. לא רואים שום תהליך התקדמות/התבגרות בקבוצה הזאת.

בפלייאופים האחרונים, ברגע שהם פוגשים קבוצה חזקה, הם מראים שברגעים מסויימים הם יכולים להיות שווים ואף טובים יותר ובסוף מוצאים דרך לבעוט בדלי. אחרי הפעם הראשונה אתה אומר לעצמך "אוקיי, עם עוד קצת ניסיון, חיזוק קטן הם יעשו את קפיצת המדרגה" ובפועל זה לא קורה.

גיל 23 באפריל 2015

חכה, הסדרה עוד לא נגמרה :-)

ניימן 23 באפריל 2015

קארים עבדול ג'באר? היה ה – MVP של הגמר בגיל 38 (אם אינני טועה) והמשיך לשחק עד גיל 40.

דורפן 23 באפריל 2015

קארים לא היה טוב כמו דנקן בגיל הזה. זה נון-סטארטר למרות הגמר הנפלא ההוא

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

אה? קארים בגיל 38 – 39 (עונת 85-86) קלע 23 נקודות למשחק, שזה הרבה יותר ממוצע הקריירה של דאנקן. בפלייאוף היו לו 26 נקודות למשחק.

omer 23 באפריל 2015

את קובי תשפוט לפי ממוצעים. זה דוגמא לשחקן שעשה את המקסימום כדי להביא את המספרים שלו לשיא.

דאנקן הוא השחקן האחרון שצריך לשפוט לפי מספרים. מספרים הם מדד טוב, אבל בהרבה מקרים הם מספרים רק חלק מהסיפור.

אלון 23 באפריל 2015

מבחינת קריירה ויכולת לאורך זמן אין ספק שדאנקן הוא הגדול ביותר מאז גורדן.
אבל עדיין אם אתה צריך לקחת עונה או 2 ספציפיות. שאקיל של 2000-2001 היה השחקן כדורסל הכי דומיננטי מאז גורדן כולל היום ולא רואה אף עונה של טים דאנקן ממטר.
כלומר אם אתה בונה קבוצה תאורטית ויכול לקחת את דאנקן בעונה הכי טובה שלו או שאקיל בשיאו. שאקיל בשיאו יותר טוב.אם אתה בונה קקבוצה לעשור,דאנקן.

גיל 23 באפריל 2015

לשאקיל הייתה דומיננטיות פיסית ופשוט אי אפשר היה לעצור אותו ליד הסל. הוא קלע יותר ובאחוזים גבוהים יותר אבל דווקא ריבואנדים לא לקח יותר מדאנקן שזה ממש מפתיע. לדאנקן יש כל כך הרבה דברים אחרים והמשחק שלו הרבה יותר מגוון שאני ממש לא בטוח שהייתי לוקח את שאקיל עליו בשיאו.

אלון 23 באפריל 2015

אני מת על דאנקן. הוא מהגדולים בכל הזמנים והוא משהו מיוחד.
אבל אתה רוצה להגיד לי שאתה לוקח לעונה תאורטית אחת את דאנקן בשיאו(נניח 2003 או 2005 או מתי שתגיד) על פני שאק של 2001? שוב. לעונה אחת.

גיל 23 באפריל 2015

אני אישית כן. המשחק של דאנקן הרבה יותר אסתטי ויכול להיות יעיל בדיוק כמו שאקיל כתלות במי שמשחק לידו. היו הרבה משחקים שהלייקרס עם שאקיל לא יכלו לעצור אותו בשיאו.

אלון 23 באפריל 2015

פעם אחרונה שבדקתי ב2001 בשיאו שלשאק הם דפקו להם 4-0 סוויפ מהדהד. אבל לגיטימי ההעדפה שלך.. לא נחפור על זה מעבר

גיל 23 באפריל 2015

כי הייתה לו קבוצה הרבה יותר טובה. דאנקן היה מעולה עם 23 ו12 לעומת 27 ו13 של שאקיל אבל תראה מי שיחק איתו אז. רובינסון היה בדעיכה ואנטוני דניאלס היה השחקן השני הכי טוב בקבוצה, זה אומר הכל. לשאקיל היה את קובי שקלע 33 נקודות למשחק בסדרה ופישר, הורי, גראנט, פוקס, כולם שחקנים טובים משלימים.

No ONE 23 באפריל 2015

יש אחד , קארים עבדול ג'באר

שי 23 באפריל 2015

קארים היה ענק גם באליפויות של 88 ו89 כשהיה מעל 40

היסטוריון של ספורט 23 באפריל 2015

מסכים לגבי דאנקן לא מסכים לגבי הקליפרס …יש להם די אן איי גרוע ובלתי ניתן לשינוי .

7even 23 באפריל 2015

בלי להמעיט מהישגיו של ראסל ולו בסנטימטר,
הבחור לא כיכב בתקופה שה NBA היה קרקס סמים נודד בין מדינות?
כי מס׳ שחקנים ציינו את עניין הסמים התייחס לתקופה ההיא
היום הוא יכול היה לעשות את מה שעשה?

לא אומר שהוא לא היה שחקן גדול אבל האם מישהו אי פעם נתן דעתו על כך?

דורפן 23 באפריל 2015

בעיית הסמים בליגה הייתה בעיקר בשנות השבעים. אחרי ראסל.
הוא שיחק בליגה של 8-10 קבוצות עם כל המשתמע מכך. מצד אחד יותר סיכוי מתמטי לזכות ומצד שני פחות משחקי גרבג׳.

גיל 23 באפריל 2015

אח, אח, איזה תענוג של משחק היה אתמול. זה פשוט מדהים איך דאנקן לא רק מתמודד כשווה בשווה אלא עליון על שחקנים שאין לו שום ביזנס לשחק איתם כשווים בשלב הזה של הקריירה שלו. מה שאותי מדהים זו התשוקה האדירה שלו לנצח בלי שהוא יצטרך לברבר עליה כל הזמן כמו לברון או קובי. רואים את זה בכל משחק. הוא גם לא נותן לטעויות או למהלך בודד לשבש לו את המשחק. לא משנה אם פספס לייאפ פשוט או חסמו אותו הוא ישחק את המהלך הבא כאילו לא היה כלום. במובן הזה הוא כמו שחקן גולף שלא נותן לחבטה גרועה להשפיע עליו. איך הוא מוביל את הקבוצה דרך דוגמא אישית ואתמול המצב נראה אבוד אחרי שג'ינובילי יצא ב6 עבירות ונראה שלא יהיו לו מספיק אנרגיות להארכה.

בהערת אגב, הטקטיקה של האק דה מי שזה לא יהיה דומה למה שאמרת על חסימה בכך שהיא משבשת את כל המשחק של השחקן הספציפי והקבוצה שלו ומוציאה אותם מריכוז בכל המשחק. הבעייה היא שזה גם פוגם במשחק של הקבוצה שלך ונראה שאתמול זה הוציא את הספרס מהקצב. כשאתה מוביל לא נראה לי חכם להשתמש בטקטיקה הזו.

ראסל הוא טיפוס הרבה יותר פוליטי ומוחצן מדאנקן ומשמש במידה רבה השגריר של הליגה. קשה לראות את דאנקן בתפקיד הזה אחרי הפרישה שלו אם כי די הופתעתי לשמוע שהוא מעוניין להשאר בקבוצה ולתרום לה אבל נראה לי יותר בקטע המנהלי ולא באימון.

דורפן 23 באפריל 2015

לגבי פוליטיקה זה עידן אחר. אני מבין שבענייני האי שלו דנקן דווקא די פעיל – למרות שיותר בעבודה קהילתית מפוליטיקה

אסף 23 באפריל 2015

האק-א-מישהו זה הדבר הכי מגעיל בכדורסל של היום. חוסר כבוד מוחלט לצופים וליריבים.
אני יודע שזה חוקי, וש״שחקן כדורסל מקצועני צריך לדעת לקלוע עונשין״. זה בכלל לא משנה. כפו פלופים, או צלילות ברחבה וביזבוזי זמן בכדורגל, זה פשוט מוציא את החשק לשחק או לצפות במשחק.
פשוט מביך לראות שומרים גדולים באמת כמו דאנקן, קוואי ודני גרין מרביצים לשחקן בלי כדור במקום לשחק כדורסל.

גיל 23 באפריל 2015

אין פה שום דבר מביך. כל עוד זה חלק מהכללים זו טקטיקה לגיטימית שלא מורידה שום דבר מגדולתם של השחקנים. בדיוק כמו שאין סיבה להתלונן שקבוצה משחקת בונקר. למה שקבוצה לא תשחק על החולשות של היריב שלה כשאפשר?

אריק 23 באפריל 2015

זה היה ממש רע הבוקר התחיל ב88-80 ואם לא הטעות של גריפין היה נגמר ב96-92. לגמרי עצר את הספרס.

גיל 23 באפריל 2015

אני מסכים שאתמול זה היה רע והוציא את הספרס מהקצב שלהם אבל מצד שני בלי שלוש החטאות ליי אפ של דאנקן זה היה גמור הרבה לפני כן. כאמור, כשאתה מוביל באמת אין כנראה צורך בזה אבל היצר של פופוביץ' התעלה עליו.

אסף 23 באפריל 2015

גיל, בונקר זה מה ששיחקו הבד בויז מדטרויט או הניקס של ריילי. מה שהספארס עושים זה לא כדורסל. זו בירוקרטיה.
הם יכולים למסור 30 פעם בכל התקפה ולשתף שחקנים מ 8 יבשות, אבל לצפות במשחקים שלהם נהיה סיוט. אפילו במשחק שהיה נפלא עד 6 דקות לסוף כמו של הבוקר.
ואין לי ספק שאם לדאנקן יש שמץ של אהבה למשחק הכדורסל, הוא שונא את זה בעצמו.

גיל 23 באפריל 2015

אז אתה מעדיף משחק מלוכלך על טקטיקה שהיא נקייה? משחקים כמו של הניקס כואבים לעיניים במשך 48 דקות, כאן לפחות יודעים שזה זמני. ואתה מגזים מאוד. לומר על המשחק הכי טוב של העונה עד עכשיו שהוא סיוט רק בגלל כמה פאולים שעצרו אותו? קצת פרופורציות.

אסף 23 באפריל 2015

אני לא אוהב משחק מלוכלך, אבל אני מעדיף משחק.
מה שראינו למשך 4 דקות נטו שנמשכו נצח וחצי הלילה זה לא כדורסל. זה כמו השמונה דקות אתמול בין הגול של ריאל לשריקת הסיום, שהיו בהן עבירות, התחזויות, חילופים, משיכת זמן – הכל, רק לא כדורגל.
וכן, זה לגמרי הרס לי את המשחק (שהיה סבבה, אבל רחוק מלהיות המשחק הכי טוב של העונה ).

גיל 23 באפריל 2015

זה לא אותו דבר כי קליעות עונשין ופאולים הם חלק אינטגרלי ולגיטימי מהחוקים של המשחק בעוד התחזויות הם לא. אני דווקא חושב שזה מוסיף לא מעט מתח כי כולם יודעים שזה עומד להגיע ואף אחד לא יכול לעשות משהו נגד זה ואז יש את המתח האם יקלע או לא. נכון שזה מאט את המשחק אבל ביחס לאינסוף פסקי הזמן זה לא נורא כל כך.

אסף 23 באפריל 2015

אני מניח שמי שרואה משחק כדורגל ומקווה להגיע בסוף לפנדלים בגלל המתח, יכול להינות גם מרצף קליעות עונשין.

מתן גילור 23 באפריל 2015

גיל, הבן שלי ראה איתי את המשחק. המשחק הראשון שהוא ממש יושב ורואה איתי. ברבע האחרון הוא עזב כי זה היה בלתי אפשרי לראות את המשחק. אין עוררין על כך שזה חוקי, אבל זה אנטי-כדורסל מבחינת המהות.
בקרב הצופים (לפחות בפורומים בהם אני מסתובב) יש הסכמה די רחבה שזו פרצה חוקית ותו לאו ושהגיע הזמן לשנות את החוקה. מצאו דרך איך לטפל בכדורסל אלים ובפלופים. הגיע הזמן לעצור גם את זה.

גיל 23 באפריל 2015

אבל זהו, שזה לא מוכרע על קליעות עונשין כי ב2 הדקות האחרונות משחקים כדורסל. אני מסכים איתך שזה לא יפה אסתטית אבל מגזימים עם זה ואם לא אוהבים את הטקטיקה הזו שישנו את החוקים.

דורפן 23 באפריל 2015

אסף – זה מבאס אבל לא בר השוואה לכדורגל. יש הבדל בין חוקי ללא חוקי.

גיל 23 באפריל 2015

מתן, הדבר היחיד שהוא אנטי זה משחק לא חוקי כמו התחזויות וסמים. כל עוד זה בספר החוקים למה שקבוצות לא ישתמשו בזה? למה שקבוצה צריכה לתת ליריבה יתרון רק בשם מה שאנשים תופסים כמשחק יפה יותר? באמת לא מובן לי הטיעון הזה.

ואין לי בעייה שישנו את החוק אבל כל עוד הוא קיים ישתמשו בו (והספרס ממש לא היחידים בזה).

אסף 23 באפריל 2015

לא מסכים. החזרת כדור לשוער היתה חוקית במונדיאל 90. זה לא הפך את הצפיה במשחקים ליותר נסבלת. גם היום – כל ההתחזויות/משיכות זמן/ ריצות לדגל הקרן/חילופים ארוכים הם חוקיים – עובדה שהם מתרחשים ואף אחד לא נענש עליהם.
כאן וכאן העיקרון הוא שלא משחקים בכדור. וזה מגונה, חוקי או לא חוקי.

גיל 23 באפריל 2015

אני לא חושב שהתחזות היא חוקית וגם לא בזבוזי זמן. פשוט לא אוכפים את החוקים מספיק טוב אבל זו בעייה אחרת. ודווקא המשפט האחרון של מבהיר את ההבדל. בעבירה וזריקות עונשין דווקא כן משחקים את המשחק. בהתחזויות לא.

edgecator 23 באפריל 2015

אני לא מבין, אתם טוענים שביצוע עבירה בכדורסל זה מעשה חוקי? אסור לבצע עבירות, לכן ביצוע עבירה גורר סנקציה. אסור להתחזות, לכן התחזות גוררת סנקציה. אסור לרצוח, לכן רצח גורר סנקציה.

מתן גילור 23 באפריל 2015

גיל, התחזות (או בשמה הנכון, ניסיון להטעות את השופט) היא עבירה לכל דבר ועניין והעונש לגביה נקוב במדויק בחוקה.
היה כבר שופט ישראלי שנדרש לדבר במקרה בו ניקולה וויציץ' ביצע עבירה כזו על מריו אוסטין (אאל"ט, היה זה טד וורניק). הוא אמר כך: "עלינו לשאול את עצמינו האם מדובר על עבירת כדורסל רגילה? לדעתי, לא מדובר על עבירת כדורסל רגילה." הוא בעצם ניסה לומר שהסנקציה הראויה לעבירה מסוג זה היא עבירה בלתי ספורטיבית.

גיל 23 באפריל 2015

מתן, אכן התחזות היא עבירה רק שלא אוכפים אותה ולכן שחקנים מבצעים אותה בלי שום סנקציה.

ואם רוצים להגדיר את העבירות המכוונות כעבירות בלתי ספורטיביות שיעשו את זה. כל עוד זה לא מוגדר ככה ונחשב כמו עבירה רגילה אין סיבה שלא ישתמשו בזה כטקטיקה. אתה חושב ששחקנים לא צריכים גם לנסות לעצור האלי הופים כדי לא לפגוע באסתטיות של המשחק?

מתן גילור 23 באפריל 2015

הכל עניין של מידתיות וכל אחד מעביר את הקו במקום שנראה לו. לענ"ד, לא לאפשר למנוע דאנק זה לא מידתי ולא לאפשר עבירות מכוונות בלי קשר לכדור זה כן מידתי.

גיל 23 באפריל 2015

אם שחקן מגיע מתחת לסל ולפני שהוא מתרומם להטביע אני עושה עליו עבירה שמחייבת שתי זריקות, מה בדיוק ההבדל לעבירה שמתבצעת רחוק מהסל ומביאה לאותה תוצאה?

אם רוצים להמנע מהמצב הזה שילמדו השחקנים לקלוע עונשין ואז אף אחד לא יעשה עליהם עבירות.

איציק 24 באפריל 2015

לעשות עברה על שחקן שלא מעורב במהלך רק כדי שילך לזרוק כי הוא זורק גרוע עונשין זה אחד הדברים המגעילים שהחוקה מאפשרת. אם אני מאמן, אני עושה זאת כל הזמן, כי תפקידי לנצח גם אם זה מגעיל. אם אני קומישנר, אני דואג לעצור את זה כבר מהעונה הבאה.

Kirma Der Faux 24 באפריל 2015

מסכים לגמרי. למרות הנטייה הראשונית שלי לעודד את הספארס, ברגע שהם עברו לטקטיקת חיבוק בשקל רק רציתי שהם יחטפו בראש. וכל הכבוד לדוק ריברס שהשאיר את דיאנדרה ג'ורדן על המגרש ולא נכנע לביריונות. דווקא הבלוק הגדול שלו היה הופך לרגע של המשחק אם רק גריפין לא היה מסתבך בקרוס אובר בין הרגליים בשניות האחרונות (מה שמזכיר עוד סוגיה מעניינת, לא לעשות פאול במינוס 2 שלושים שניות לסוף יכול לנצח משחקים!, ובארץ פופוביץ' זה בסדר לעצור התקפות אחרי שתי שניות עם ההאק-א-מישהו במשך רבע שלם כשאתה ביתרון, אבל לא לעצור את ההתקפה המכריעה).

גיל 24 באפריל 2015

איזו ביריונות יש פה? הם הרביצו למישהו כדי להפחיד אותו? טקטיקה לגיטימית לחלוטין גם אם לא אסטתית במיוחד.

Kirma Der Faux 25 באפריל 2015

התכוונתי ביריונות של פופוביץ' כלפי דוק. סוג של תוציא את המפלצת מהצבע או שכל ההתקפות שלך ייגמרו בזה זהוא מחטיא שתיים מהקו. אני זוכר שדווייט הווארד היה מסופסל בדקות סיום בגלל טקטיקות שכאלה. לטעמי ביריונות.
הייתי משווה את פופוביץ' יותר לביליצ'ק (והוא יוצא מההשוואה הזאת מצוין) מאשר למוריניו, כי בעיני מדובר במאמן מבריק בכל קנה מידה שהתחרותיות דוחפת אותו להשתמש גם בטקטיקות מכוערות אל סף הרמאות, לפעמים ממש ללא כל צורך (ובמקרה של ביליצ'ק גם לחצות את הסף).
ברור לי שזה במסגרת החוקים, אבל לי כאוהד בעל סימפטיה אך ללא רגשות מיוחדים כלפי שני המועדונים זה הרס את הצפייה ברבע הרביעי של המשחק הכי מעניין שהיה לפלייאוף להציע עד אז, כך שלגטימי גם שאני ארצה בהפסד שלהם כתגובה.

בכל מקרה הלילה הספארס הראו שבלי שטיקים מפוקפקים הם נותנים הצגות.

אסף 25 באפריל 2015

צודק.
וזו גם ביריונות כלפי הצופים: לא מעניין את פופ ששילמתם 150 דולר על כרטיס או שקמתם באמצע הלילה לראות כדורסל. הוא החליט שאתם לא תיראו משחק כדורסל, כי זה מסתדר עם האינטרסים שלו.

גיל 25 באפריל 2015

הצחקת אותי. אתה באמת חושב שצריך לעניין את פופ שקמת בלילה לראות את המשחק? מה שמעניין אותו זה שהקבוצה שלו תנצח. ועד כמה שידוע לי קליעות עונשין הן עדיין חלק מכדורסל ולא MMA.

גיל 25 באפריל 2015

לינארד מנע אתמול מרדיק לזרוק שלשות חופשיות, זו בריונות? אני באמת מתקשה להבין את התלונות. לאלץ שחקן לעשות פעולה כדורסלנית שהוא לא טוב בה זו בריונות? לקלוע עונשין זה חלק אינטגאלי מלהיות שחקן כדורסל. למה לא להכריח שחקנים לעשות דברים שהם לא טובים בהם ושמועילים לקבוצה שלך? אם ריברס רוצה שג'ורדן ישחק שילמד אותו לקלוע עונשין. בדיוק כמו שהוא לא שם את השחקן ה12 על המגרש כי הוא לא טוב ככה זו בחירה שלו לא לשחק עם מישהו ששם אותו בעמדת נחיתות.

והוא רחוק מאוד מביליצ'ק. ביליצ'ק הוא רמאי. כאן כולם יודעים מה פופוביץ' הולך לעשות ולא יכולים לעצור את זה. זו גאונות לא ביריונות. בדיוק כמו שאתה יודע שקארי יקלע שלוש לא משנה מה.

זכותך כמובן כצופה לאהוב או לא את מה שאתה רואה, בדיוק כמו שהרבה אנשים שונאים את הטקטיקות של מוריניו. אבל מכאן ועד לומר שהן לא לגיטימיות רחוקה הדרך.

Kirma Der Faux 25 באפריל 2015

אני עדיין רואה הבדל בין פעולות שהן חלק מהמשחק כמו חסימות, או הצבה של שחקן גבוה על קלע שלשות לבין חיבוק של שחקן שלא מחזיק את הכדור או אפילו מתמקם לקבל את הכדור, שזו פעולה שלא קשורה בכלום למהלך המשחק.

האחריות על מניעת הטקטיקה הזאת היא על הליגה, שדווקא כן איכפת לה ממי שקם באמצע הלילה לראות את המשחק ולכן בסופו של דבר גם תעשה את זה לדעתי. (לא צריך להיות קשה מדי, רק צריך לקבוע שעבירה שכזו נקרית עבירה מכוונת או בלתי ספורטיבית או משהו כזה ולתת זריקה אחת מהקו ואת הכדור חזרה)

אם אני מסתכל על התרגילים של בליצ'ק השנה אני רואה ניצול פרצות דומה, בעיקר בתרגיל המשמעותי יותר שעבר יחסית בשקט במשחק מול בולטימור. בליצ'ק הציב קווי התקפה לא שגרתיים וחיכה לרגע האחרון (ולטענת הרייבנס גם אחרי הרגע הזה) עם ההכרזה על השחקן שלא יכול לשמש כתופס, את ההכרזה הוא העביר לשופט שכמובן לא הספיק להעביר את המידע לרייבנס לפני תחילת המהלך. זה חוקי, אבל רק בגלל שלא חשבו להמציא נגד זה חוק עדיין. וזה ניצח את המשחק שהיה צמוד עד הסוף.
גם בפרשת הניפוח לא ברור אם הוא חצה את הגבול ודאג שירוקנו אוויר לאחר השקילה, או רק שמר את הלחץ על המינימום המותר.

אצל מוריניו הכל כשר עד כמה שידוע לי, וכל השטיקים של בונקרים, אגרסיביות וביזבוזי זמן גם נמצאים בשימוש יום יומי על ידי קבוצות מעוטות יכולת, גם אם אצלו זה קצת מוקצן. הדבר היחיד שיש לי להגיד על הטקטיקות של מוריניו זה שאישית הוא גרם לי לוותר על צפייה במשחקים הגדולים של הקבוצה שלו כמו מול יונייטד סיטי או פסז'. גם את ריאל אני רואה בשנתיים האחרונות הרבה יותר. לא מאיזו החלטה מודעת או חרם, פשוט אבד לי החשק אחרי כל כך הרבה "משחקי עונה" שהוא חנק.

גיל 25 באפריל 2015

מה קשור או לא למשחק זה נתון לויכוח. הרי שחקן שרץ למעלה בלי הכדור כשאין עוד ריבואנד גם עושה כביכול מהלך שהוא לא קשור לכדור. עבירות בכדורסל הן חלק אינטגרלי מהמשחק. למה לעשות עבירה על שחקן כשאתה מוליך ב3 נקודות היא לגיטימית ולהציב שחקן חלש על קו העונשין זה לא?

האחריות היא אכן על הליגה אבל לא בטוח שישנו את זה. החוק צריך להיות שעבירה מכוונת רחוקה מהכדור תוביל לזריקות עונשין של שחקן שהקבוצה תבחר ולא זה שעשו עליו עבירה.

וביליצ'ק עשה מעשה אולי חוקי אבל שלא נשפט בצורה נכונה בגלל שהיה נדיר והעניק יתרון לא הוגן. זה לא דומה לזריקות עונשין שזה מעשה שגרתי בליגה. וזה בלי להכנס לספייגייט ודיפלייטגייט שהן רמאויות לכל דבר.

וההבדל בין פופ למוריניו הוא שהטקטיקה של פופ היא זמנית ונקודתית. הוא לא משתמש בה כל משחק וכשהוא כן, זה רק לכמה דקות, בעוד מוריניו משחק ככה חלק גדול מהמשחקים.

איציק 24 באפריל 2015

האק דה שאק זה פטנט של יותר מעשור והליגה לא עושה עם זה כלום. מטומטמים אבל זו לא הבעיה של פופוביץ'. כל עוד הקומישנר וצוותו לא עושים כלום, זה אומר, בבקשה תשתמשו, אז פופוביץ' משתמש.

אריק 23 באפריל 2015

הדבר שהכי אהבתי הבוקר היה העובדה שכשפופביץ ביקש (טעות!!) לעשות האק א גורדן, דנקן פשוט הקריב את כל העבירות שיכל, לא עניין אותו בכלל אם זה נכון או לא ואם אולי עדיף שמישהו אחר יעשה. זה דנקן.

גיל 23 באפריל 2015

אבל עם 5 עבירות ידע לשמור על עצמו ולא לעשות עבירה טיפשית בסוף. ג'ינובילי גם הקריב עצמו עם עבירה שישיתץ

shohat 23 באפריל 2015

באוניברסיטת סן פרסיסקו: ביל ראסל קבע תוצאה של 49.6 שניות ל440 יארד (טיפה ארוך מ400 מטר). קפץ לגובה 2.064 מ' ( 6 פיט 9 ושלושת רבעי). ארד אולימפי במלבורן 56 היה 2.08. ראסל שיחק בנבחרת הכדורסל האולימפית. אתלט בחסד. גם ווילט.

דורפן 23 באפריל 2015

אייברי ברנדג׳ ניסה לחסום אותו מלהשתתף בכדורסל – וראסל התכוון להשתתף בקפיצה לגובה אם היו מונעים ממנו כדורסל. אגב, גם בשנים שיצא מהעין הציבורית היה מבקר במשחקים האולימפיים. הוא מאד אוהב אתלטיקה.

שמעון 23 באפריל 2015

פשוט נהדר! תודה רבה

גיל 23 באפריל 2015

אגב, רק לראות את ההבדל בין מגוון התנועות שיש לדאנקן בעוד המוגבלות של שחקנים אחרים זה הבדל של שמיים וארץ. איך בגילו הוא עדיין קולע באנק שוטס, קולע מחצי מרחק, עושה פייקים וזה עוד בלי להזכיר את הבידודים שמשחררים שחקנים אחרים ואת התנועה שלא ללא כדור שפותחת את ההגנות. פשוט תענוג להסתכל עליו.

אסף 23 באפריל 2015

הקריירה של ראסל נשמעת מטורפת, וכנראה היה ווינר יוצא דופן. הוא היה מעולה במה שעשה, אבל כנראה שאי אפשר להשוות את זה להישגים של שחקנים וקבוצות היום. הוא פשוט שיחק ספורט אחר לגמרי.
יש לזה 3 סיבות עיקריות בעיני:
1. מספר הקבוצות בליגה – בין 8 ל 10 במהלך רוב הקריירה שלו. משהו בין דיוויזיה לקונפרנס של היום. ואי אפשר להסיק מזה שהכישרון היה מחולק על פחות קבוצות, כי לפי הפופולריות של הליגה אז, כנראה פשוט היה שם פחות כישרון.
2. צבע – אני לא יודע מה המספרים המדויקים, אבל ראסל נכנס לליגה כמעט לבנה לגמרי. באליפות הראשונה שלו היה השחור היחיד בסלטיקס. היתרונות האתלטיים של זה אדירים, וזה גם מדגים קצת את עוצמת התחרות שלו, בעיקר בשנים הראשונות ( במהלך שנות השישים כמות השחורים בליגה גדלה באופן משמעותי).
3. תקרת שכר – לא היתה. מה שהביא לזה שראסל שיחק במהלך הקריירה בבוסטון עם 9 הול-אוף-פריימרים. היום כמובן אי אפשר לדמיין את זה. דאנקן, עם קריירה ארוכה בחצי, ישחק כנראה רק עם 4.

דורפן 23 באפריל 2015

אסף – מבחינת מספר קבוצות בליגה וגם בענפי ספורט אחרים – אין שום הוכחה שמספר קטן של קבוצות מקטין את מספר האלופות. שנות השבעים היו המון אלופות והליגה הייתה קטנה. בגלל זה היה חשוב לי להראות את התוצאות של סדרות – הן לא מצביעות אפילו על אליפות קלה אחת. ובדומה לסלטיקס גם לצ׳מברליין היו מספר הול אוף פיימרים תמיד סביבו.

אני מעריך שהיה זוכה במעט פחות כיום – כי הכדורסל תחרותי יותר מהרבה בחינות (עניין השחורים רלוונטי אולי לעונה או שתיים בקריירה שלו), אבל גם כיום בוודאי שהיה חומר של זוכה סדרתי.

אסף 23 באפריל 2015

ראסל עשה את העבודה שלו והיה פנטסטי מול הדרישות שהוצבו לו.
אבל קל יותר לקחת אליפות כשאתה מתחיל את העונה בחצי גמר איזורי, ואין מנגנון שמווסת את הכישרון בין הקבוצות. אפשר לנחש שהיה לסלטיקס הרבה יותר קשה להגיע לכל סדרות הגמר האלו אם היו משחקים בליגה גדולה יותר.

ניימן 23 באפריל 2015

קראתי פעם טיעון על איך משווים כשרון של שנות השישים לכשרון של היום.

הרי ראסל שיחק מול צ'מברליין והרג אותו. צ'מברליין היה בשנות השבעים שווה ערך לעבדול-ג'באר, שבשנות השמונים שיחק מול אולג'ואן, שבשנות התשעים הרג את שאקיל, שבתחילת שנות האלפיים הרג את כל הליגה. אין שום סיבה לחשוב שראסל שהכשרון של קאסל לא היה המוביל בליגה גם כיום.

(זאת תשובה לנקודה ה – 2 שלך, למרות שאני יודע שזה לא ממש מה שטענת)

גיל 23 באפריל 2015

מאוד קשה להשוות להיום כי זה תלוי באלו חוקים משחקים. האם משחקים בחוקי תקרת השכר של אז או של היום? איזו קבוצה תהיה לראסל היום? הוא היה גומר כנראה אם לפחות חצי מהאליפויות שהיו לו אז. גם צריך לזכור שבתקופה מסוימת 8 מ10 הקבוצות עלו לפלייאוף ואחרי זה 8 מ14, למי שמתלונן שיש יותר מדי קבוצות בפלייאוף עכשיו.

אסף 23 באפריל 2015

לא טענתי שראסל פחות טוב מהשחקנים של היום ( למרות שזה כמובן נכון).
הוא נמדד מול התחרות בתקופה שלו, וניצח.
אני פשוט טוען שהתחרות לפני 50 שנה היתה פחותה מזו של היום באופן מובנה וקונסיסטנטי.

גיל 23 באפריל 2015

עם זאת אני מסכים. היה פחות כישרון ולכן לשחקן על כמוהו יותר קל לנצח.

יריב 24 באפריל 2015

תשעת ההול אוף פיימרים בבוסטון עם ראסל זה היפוך סיבה ותוצאה. מכל השחקנים ששיחקו איתו רק שניים (קוזי והאבליצ'ק) נבחרו להיכל פחות מ15 שנה אחרי פרישתם, חלק נבחרו 30 שנה אחרי. יותר משמדובר בקבוצה שלקחה אליפויות בגלל ששיחקו בה שחקנים המתאימים להיכל התהילה, מדובר בשחקנים המתאימים להיכל הקהילה כי היו בקבוצה שלקחה את כל האליפויות.

גיא זהר 23 באפריל 2015

יש ראיון מרתק של ביל סימונס עם ראסל. לא זוכר לינק.

דורפן 23 באפריל 2015

כן – שם הוא מדבר הרבה על היחס לבוסטון. קוראים לזה נדמה in russel's house

GG 23 באפריל 2015

בקשר להערה על הגזענות בבוסטון – הביטוי הוא "flea market of racism", והכוונה שהיה אפשר היה למצוא שם כל סוג ומין של גזענות.
הנה ציטוט מתוך ספרו של ראסל מ-1979, "Second Wind":

Boston itself was a flea market of racism. It had all varieties, old and new, and in their most virulent form. The city had corrupt, city hall-crony racists, brick-throwing, send-’em-back-to-Africa racists, and in the university areas phony radical-chic racists. . . . Other than that, I liked the city.

טל בן יהודה 23 באפריל 2015

רונן, כששאלת לגבי האוברייטד וכו׳ נזכרתי בנתון שאני חושב שהוא הכי מדהים שלו, והוא לא כל כך פופולרי ומוכר כמו אחרים.

ביל ראסל שיחק ב-21 משחקי ״המפסיד הולך הביתה״ בקריירה (NBA, מכללות ואולימפיאדה), 10 מהם היו משחקי 7 באןביאיי. הרקורד שלו במשחקים הללו הוא 21-0.

זהו, זה כל מה שצריך לומר.

גיל שלי 23 באפריל 2015

תודה טל. כאן המקום להזכיר שעדיין קיימים אנשים מכובדים המעדיפים את ווילט על פניו, לא אבין אותם לעולם

גיל 23 באפריל 2015

כי לווילט היו סטטיסטיקות מטורפות ואנשים נמשכים לזה. לזכותו יש לומר שהוא שיחק עם הרבה פחות כישרון לידו מאשר ראסל אבל עדיין ראסל עדיף.

דורפן 23 באפריל 2015

ועל כך אני אומר: כל האחרים יכולים מבחינתי ללכת הביתה.

איציק 24 באפריל 2015

אני מסכים, רק אזכיר שיש שחקנים שהכישרון שלהם גרם לכך שלא יהיה צורך במשחק מכריע (שלפחות לא בסדרת הגמר). זה כמובן לא בא להוריד מערכו של ראסל. סתם עלתה לי המחשבה, מתי הגדולה גדולה יותר, לנצח משחק שביעי, או לגרום שלא יהיה צורך באחד כזה… לא יודע.

זיזו 23 באפריל 2015

דיון ראסל הוא קצת לא רציני.
הסיטואציה בה פעל כל כך שונה מהיום שלטעון טוב יותר או פחות לא רלוונטי.
קשה לטעון נגד היותו הגדול אי פעם, הרי המספרים (החשובים באמת, ובכל המסגרות) כל כך מוחלטים…
באותה מידה, זה כל כך רחוק מעולם הכדורסל ורמת האינפורמציה שאנחנו מכירים שאנחנו באמת לא יכולים אפילו להתחיל לנתח.

כנראה שעל הר הראשמור של הכדורסל הוא מופיע, על זה קשה לערער.

לגבי דאנקן, טופ 10 והכל אבל בואו נשאר במציאות. תקופות שונות… סיטואציות שונות… הכל טוב ויפה, קארים עבדול-ג'אבר הוא לא.
בראיה היסטורית הוא לא נמצא על אותה מדרגה (ע"ע הר ראשמור).
למעשה, לבני דורו, ג'אבר גדול מראסל וג'ורדן. ואלו חבר'ה שראו בצלילות את שלושת הדורות.

לצערי, יש לי הרגשה שבדפי ההיסטוריה דאנקן לא יקבל את המקום הראוי לו. הוא יהיה מין שמועה למביני עניין.
שחקנים כמו שאק וקובי ידוברו בעוד שהוא יוזכר במין honorable mention לפני שממשיכים בדיון…

רונן, מסקרן אותי מאוד מה תכתוב ביום שבו קובי בראיינט (שאיך שהוא אפילו פה הצלחת להשמיץ אותו) יפרוש (כמובן שגם את זידאן הצלחת איך שהוא להשמיץ).
אני מדמיין כמה תסריטים:
1. לא תכתוב.
2. סדרה של השמצות ארסיות.
3. קשה לי לדמיין את זה אבל אולי תמצא לנכון לראות איזה שהיא זווית של יופי בקריירה לא רעה של שחקן נחוש ובעל כישרון מעל הממוצע.
לכל המגיבים שיכתבו אז שלמעשה מדובר באגואיסט שקארי קיטלס עדיף עליו בכל פרמטר, בינתיים, תשמרו את זה בבטן, חבל להיכנס לזה עכשיו.

גיל 23 באפריל 2015

על סמך מה אתה אומר שקארים הוא לא? הקריירות שלהם מאוד דומות. לדעתי יש הטייה בשיפוטים של אנשים כי סנטרים פשוט נוטים להיות דומיננטים מאחרים ולכן הם נתפסים כגדולים יותר היסטורית. דאנקן עם מבנה גוף הרבה פחות מפלצתי משל שאקיל או רוב הסנטרים משיג יותר מכולם כמעט.

לגבי דאנקן, אל דאגה, אף אחד לא ישכח אותו ודווקא בשנים האחרונות הוא מקבל הרבה יותר תשומת לב מתחילת הקריירה שלו וההערכה אליו רק גוברת.

דורפן 23 באפריל 2015

אני מתכוון לכתוב על בראיינט כבר בימים הקרובים. אז חכה בסבלנות :-)

יהודה 23 באפריל 2015

הסדרה האולטימטיבית להבנת הוינריות של ראסל היתה הסדרה האחרונה שלו כשחקן (וכמאמן בסלטיקס) בשנת 69' מול הלייקרס עם צ'מברליין, ווסט וביילור כשללייקרס ייתרון ביתיות שלדעת כל הפרשנים שיקף את הייתרון המוחץ שלה.
נכתב על כך הרבה אבל על מנת להציץ הצצה ראשונה לדרמה הגדולה שהתרחשה באולמה הביתי של הליקרס במשחק השביעי (ובדרך עד למשחק השביעי) אפשר לצפות בלינק הבא:
https://www.youtube.com/watch?v=H2AGB7SrvK8
אבל העונה הזו, לסלטיקס בכלל ולראסל בפרט, צריכה יותר מזה – היא שווה כתיבת רומן.

עוד משהו ביחס לדאנקן, כשבאים להעריך את המורשת שלו (ושל פופוביץ') צריך להוסיף את העובדה שהוא שינה את רוח הנ.ב.א. והחזיר אותה להבנת המשחק כמשחק קבוצתי ולא כמשחק שבנוי סביב עילויים וכך החזיר לנו את המשחק כפי שצריך לשחק אותו.
עם כל הכבוד לג'ורדן הוא חתום על התפנית לכיוון היכולת האינדיווידואלית. בנוכחותו של ג'ורדן התפנית סיפקה לא גם הרבה השראה אבל עם פרישתו, כשהיא הועברה לידיים אחרות (קובי כמשל), היא לימדה על פוטנציאל ההרסני של התפנית הזו לכדורסל.
דאנקן (כן, עם פופוביץ' ועם הארגון – אבל בכל אופן דאנקן) לימד את הליגה מחדש את המשחק – ובאמריקה זה הולך רק עם הצלחות שאיתן כמו שאומרים שם 'אי אפשר להתווכח'. היו הבלחות נוספות של הכיוון הזה (פיסטונס של 04' ו 05', הסלטיקס של 08') אבל מי שהצליח להכניס את זה עמוק לתודעת הליגה זה דאנקן בזכות ההצלחה העקבית שנתנה דוגמת מופת לאיך נראה המשחק כאשר שחקן גאוני רואה את הקבוצה קודמת לכל שיקול אגו (גם ביחס לגובה החוזה שהוא מוכן לקחת – אגב כאן כאן בניגוד בולט לקובי), בכך הוא החזיר את המורשת של הליגה עם הסלטיקס של ראסל, הניקס של תחילת השבעים, הסלטיקס והלייקרס של שנות ה 80' – זו תרומתו למשחק: שינוי הבנת הליגה כולה על הדרך שבא המשחק צריך להיות משוחק, עד כדי כך.

יוני 23 באפריל 2015

כיף לקרוא דיון סוער של אנשים שיודעים לא מעט. איזיאה גדול מסטוקטון, אבל אני משוחד כאוהד פיסטונס. שתי אליפויות, זה מה שיש לצ׳מברליין, שבמשך 5 עונות בלייקרס עם ווסט זכה בתןאר אחד. זה מביך. אפילו ג׳יימס ווייד זכו בשניים תוך 4 שנים.
אגב ג׳יימס, סיכוי לא נמוך שהוא יסיים בטופ 10 פליי אוף בנקודות, אסיסטים, ריבאונדים, חטיפות ואולי גם חסימות. זה מופרע. עדיין אחרי ג׳ורדן, ראסל, מאג׳יק, קארים ובירד בדירוג שלי.

גיל 23 באפריל 2015

כל הסטטיסטיקות בפלייאוף מוטות כי היום יש הרבה יותר משחקים בעבר.

תוהה בדרכים 23 באפריל 2015

למרות המחלוקת שלנו בנושאים אחרים, מקריאת הספר שלו אני יודע שדורפן שותף לדעתי לפחות בנושא אחד (בניגוד לדעת שאר העולם): סטוקטון היה אוברייטד.

גיל 23 באפריל 2015

סטוקטון הוא אנדרייטד לטעמי. לא מעריכים כמה טוב היה כקלע, עם אחוזי קריירה של 51.5 שהם גבוהים מאלו של ג'ורדן. הוא גם היה שומר מעולה. מאלון הוא האוברייטד בין השניים כשהיה צריך אותו הוא לא תפקד כמו שצריך.

דיזידין 23 באפריל 2015

איזיאה הוא אחד משלושת הרכזים הגדולים בהיסטוריה.
ואילו סטוקטון – היום יש בליגה לפחות חמישה רכזים טובים ממנו.

גיל 23 באפריל 2015

באמת? אלו רכזים בדיוק? אין אחד שהוא טוב ממנו כיום. ואיזייאה שיחק עם חבורה קשוחה ושני האל אוף פיימר ועוד אחד שצריך להיות שם. סטוקטון שיחק עם אחד בלבד.

דיזידין 23 באפריל 2015

אני מניח שתשעה מתוך עשרה פרשנים יסכימו שמג'יק, אוסקר רוברטסון ואיזיה הם הגדולים ביותר.
והיום – כריס פול, ווסטברוק, קרי וג'ון וול טובים מסטוקטון. דריק רוז המסכן היה גם צריך להיות ברשימה.
לגבי טוני פארקר אפשר להתווכח, וגם צריך לחכות כמה שנים ולראות לאן לילארד וארווינג עוד יגיעו.

גיל 24 באפריל 2015

אני ממש לא בטוח. מג'יק לא היה ממש רכז במובן הקלאסי והוא נמצא בקטגוריה נפרדת וללא ספק שחקן טוב יותר. אוסקר רוברטסון שיחק בתקופה אחרת לגמרי וקשה להשוות אותה להיום ואני ממש לא בטוח שרוב האנשים חושבים שאיזייה טוב יותר.

ווסטברוק?! ג'ון וול?! תגיד לי שאתה לא צוחק.קארי עם 8 אסיסטים בקושי למשחק? ומה בדיוק כריס פול השיג בקריירה שלו?

דיזידין 24 באפריל 2015

כריס פול נבחר יותר פעמים מסטוקטון לחמישיית העונה.
גם סטיב נאש.
בוודאי שג'ייסון קיד.
עם רוברטסון, מג'יק ואיזיה אין בכלל השוואה.
סטוקטון נבחר כמו גרי פייטון כזה.

גיל 24 באפריל 2015

אז אני מבין שלפי ההגיון הזה כריס פול גם עבר את אייזיה? רק בגלל שבתקופת סטוקטון שיחקו שניים מהפליימקרים הגדולים בכל הזמנים לא מפחית מגדולתו. הוא נבחר 6 פעמים לחמישייה השנייה שזה מדד לא רע לגדולתו אבל יותר מהכל, הוא אשכרה היה טוב בדבר הכי חשוב שרכזים נמדדים בהם והוא אסיסטים. כשלפול תהיה עונה קרובה ל14.5 אסיסטים נדבר. נאש הוא מקרה אחר ובאמת יותר קרוב אליו אבל הוא בעונות השיא לא התקרב לסטוקטון באסיסטים וגם היה חור בהגנה מה שסטוקטון מעולם לא היה. ולסטוקטון יש אסיסט אחד יותר בממוצע מרוברטסון.

אז יפה שאתה חושב שאין בכלל מקום להשוואה בין מלך האסיסטים בכל הזמנים בהפרש של 3000 אסיסטים ממי שבא אחריו אין קייס נגד ג'ון וול אבל מה לעשות שזה לא מסתדר עם הנתונים האובייקטיבים וגם מי שראה אותו משחק.

דיזידין 24 באפריל 2015

ובכל זאת, כריס פול קולע הרבה יותר מסטוקטון ולוקח יותר ריבאונדים.
בשתי הנקודות החזקות של סטוקטון, אסיסטים וחטיפות, הם בערך שקולים (10.5 מול 9.9 אסיסטים)
כריס פול גם נבחר הרבה יותר פעמים לחמישיית העונה, לחמישיית ההגנה ולאולסטאר.
הנתון של מספר האסיסטים בקריירה לא כל כך משמעותי, כי סטוקטון שיחק בינתיים עשר עונות יותר.

ואגב, הנתון של מספר הבחירות לחמישיית העונה הוא מאוד משמעותי בעיני.
לכן גם צ'מברלין נחשב גדול מראסל. בני דורו חשבו ככה ובחרו בהתאם.

גיל 24 באפריל 2015

פול הוא מקרה שעדיין אי אפשר לשפוט את היכולת ההיסטורית שלו כי הוא באמת הקריירה שלו. המספרים לגבי חמישיות ראשונות או שניות לא יכולים להחשב יותר מדי כי כרגע אין כמעט תחרות בעמדה הזו. בתקופתו בניו אורלינס נראה שהוא על סף להיות אחד הכי גדולים אבל הוא לא הוביל את הקבוצה שלו לגמר המערב אפילו ועושה הרבה טעויות בזמנים קריטיים (כמו משחק 5 נגד אוקלהומה שנה שעברה). השנה הוא באמת השתפר אבל עד שלא יוביל קבוצה להשג משמעותי או לתצוגות סוחפות סטייל פניקס יהיה לו קשה להחשב להיסטורי.

ובדיוק כמו שהחשיבו את צ'מברליין לעדיף והיום כבר לא ככה צריך להתייחס לכל בחירה בהקשר המתאים. סטוקטון שיחק בתקופה של שניים בטופ 3-4 רכזים של כל הזמנים ועדיין עמד יפה בהשוואה אליהם. כריס פול לא.

איציק 24 באפריל 2015

אני חושב שמאוד קשה להשוות בין ה"רכזים" של היום לרכזים של פעם. הגדרת התפקיד שונה לחלוטין ורק השם נשאר אותו שם. היום מצפים מרכז שיהיה חודר, קלע, אתלט גדול, והרבה פחות מנהל משחק ומוסר אסיסטים. כנראה שלפי הדרישות החדשות סטוקטון רחוק מלהיות רכז איכותי, אבל, ופה האבל הגדול, את סטוקטון צריך למדוד בהתאם לזמנו. לסטוקטון היתה יכולת מופלאה לארגן את המשחק, הוא שלט אבסולוטית בקבוצה בהתקפה; היתה לו ראיית משחק אבסולוטית (נדמה לי שבוצעו איתו בדיקות והתברר שהראייה ההיקפית שלו גדולה בהרבה מהנורמה); הוא היה קלע בחסד מכל טווח; היתה לו חדירה סבירה פלוס; והוא היה שומר גדול למרות ממדיו. אני נוטה לחשוב שגם היום שחקן כמוהו היה מצליח לארגן קבוצה ולגרום לה לתפקד טוב מאוד למרות שלא היה נכנס לתקצירי ההיי-ליטס של משחקי היום כמו ווסטברוק או קרי. אני לא מוריד מערכם של הרכזים היום אך עדיין לא היתי ממהר להכתיר אותם במקום סטוקטון. לגבי ג'יסון קיד, למרות היותו מנהיג ורכז מעולה, הוא לא באותה מדרגה. את אוסקר רוברטסון לא ראיתי ולא יודע. מג'יק הוא פלנטה אחרת, הרבה מעל כל השאר, אבל הוא היה הרבה יותר מרכז. אייזיה, לא יודע בדיוק איך להשוות בינהם. היחיד שאני שם אותו בתחרות עם סטוקטון זה נאש, אבל אולי כי אני מוטה. אני מת על השחקן הזה. יכולת אישית, ראיית משחק, היכולת להלהיב את הקבוצה והקהל, זה משהו ששווה להערכתי המון, גם אם במספרים הוא נחות מסטוקטון, וגם שומר הרבה פחות טוב. ועדיין, הלב אומר נאש, הראש, סטוקטון.

shadow 24 באפריל 2015

מה שאתה כותב מגוחך לגמרי

כריס פול הוא הדוגמא המושלמת להתגלמות האוברייטד.

שחקן שלא עשה דבר וחצי דבר בקריירה שלו, חוץ מלהיות ממש טוב בלהיות לוזר.
המזל שהוא כבר כמה עונות בקליפרס מראה שהוא לא מסוגל, ככה שלא נצטרך להתמודד עם השאלה מה היה קורה לו היה משחק בקבוצה טובה יותר – הוא משחק בקבוצה טובה יותר ואם אתה צריך פירוט גש לדקות האחרונות של המשחק אתמול ותגיד לי אם נראה לך שהוא מתפקד טוב בתור רכז – שגם אמור להיות "לידר".

ראסל ווסטברוק שאני מת עליו ושאני חושב שהוא ווינר בנשמה עוד לא עושה יותר מדי בליגה כדי שנוכל בכלל להשוות אותו לסטוקטון – הוא גם הרבה פחות רכז קלאסי מסטוקטון, בדיוק כמו רוז.

קרי נראה כמו משהו שיכול להתקרב, אבל יש לו עוד דרך ארוכה שכן עד היום עוד לא עשה דבר וחצי דבר וזו העונה הראשונה שהוא אשכרה רלוונטי לאיזה שהוא דיון – בוא ניתן לזמן לעשות את שלו ואז נראה אם אפשר בכלל להזכיר אותו עם סטוקטון.

ג'ון וול ? בוא נשאיר את ככה.

באופן הכי מוזר טוני פארקר הוא היחידי שאי אפשר להתווכח עליו פה כי הוא אכן גדול מסטוקטון. הבנאדם רכז מושלם. אמנם היתה לו עונה לא משהו והוא מראה סימני דעיכה, אבל בשנים קודמות הוא היה ענק (כולל שנה שעברה). הוא גם אלוף אירופה.

אם כבר, פארקר הוא התגלמות האנדרייטד. לא להאמין שכבר שנים בוחרים את פול (שלא עשה כלום בקריירה) לפניו לחמישיית העונה.

shadow 24 באפריל 2015

אני רוצה לחזור בי לגבי האבחנה של פארקר.

הכוונה היתה שהוא היחידי שאפשר להתווכח עליו, כי לדעתי הוא טוב מסטוקטון בגלל ההשגים שלו והווינריות שלו.

אפשר לטעון שסטוקטון גדול ממנו בגלל השגי הקריירה שלו בחטיפות ואסיסטים, אבל לדעתי בספורט קבוצתי יש משקל חשוב מאוד להשגים קבוצתיים ופארקר היה חלק מאוד משמעותי בהשגים הקבוצתיים.

דיזידין 24 באפריל 2015

לפחות הפסקנו לספור את מספר האליפויות שלהם (סטוקטון, בארקלי ואני לקחנו אותו מספר אליפויות).
אז בואו לא נספור את מספר האליפויות של ראסל וצ'מברלין.
למשל, אין לי מושג אם יוהאן קרויף לקח אפס או 20 אליפויות, וזה בכלל לא משנה: כל מי שראה אותו חייב להסכים שהוא בין חמשת הכדורגלנים הגדולים בהיסטוריה.

shadow 24 באפריל 2015

לדיזדין – אתה לא באמת משווה כדורגל לכדורסל?! – ובטח שלא לNBA.

בדיוק כמו שלא באמת השוות את סטוקטון לג'ון וול.

shadow 24 באפריל 2015

אגב נכון להיום אני כבר ממש לא בטוח שקרוייף נבחר בחמישיה הראשונה, אבל גם כמה שנים אחורה תארים הם בדיוק מה שהיה חסר לו בשביל שיהיה אפשר לדבר עליו בנשימה אחת עם הגדולים ביותר.

נ.ב

בהסתכלות רחבה יש מצב שגם כמה שנים אחורה הוא לא נכנס ל- 5 הגדולים.

דיזידין 24 באפריל 2015

עד כאן. על קרויף ועל מלמיליאן אסור להגיד דברים רעים!
אבל ניצלתי את פסק הזמן ובדקתי אם אכן תארים היו חסרים לקרויף: בתשע שנים באייאקס הוא זכה בשמונה אליפויות הולנד ובשלושה גביעי אירופה לאלופות. והוא גם זכה שלוש פעמים בתואר שחקן השנה באירופה.

shadow 24 באפריל 2015

הכוונה היתה לתארים ברמת הנבחרות והוא שיחק באחת התקופות המוכשרות של הולנד.

ליגת אלופות יש גם למסי ואם כבר משווים בצורה הזו אז נראה לי שמסי עולה עליו בכל פרמטר. (ואני בכלל בצד של רונלדו).

בכל מקרה אני פחות חזק בתחום הכדורגל.

איציק 24 באפריל 2015

כל מי ששיחק בתקופת השליטה של ג'ורדן, ראוי שמחסור בהישגים קבוצתיים לא יחשבו לו לרועץ ;)

גיל 24 באפריל 2015

קשה להשוות בין השניים כי רכזים היום עושים דברים אחרים ממה שרכזים עשו בעבר. היום הם יותר אתלטים, חודרים הרבה ופחות מוסרים. חלק מהם בכלל לא רכזים קלאסיים כמו קארי שהוא יותר שוטינג גארד מפליימייקר והוא היחיד שמצטיין גם בקליעה מחצי מרחק ולמעלה מזה כמו סטוקטון. גם היום החוקים הם לטובת ההתקפה ואסור להרביץ כמו שהיה בעבר כך שהסטטיסטיקות טובות יותר היום.

איציק 24 באפריל 2015

פול שומר טוב בהרבה מפארקר, אבל אני מסכים שהוא אנדרייטיד. לדעתי פארקר בכול זאת לא בעמדה של סטוקטון. יש לו יותר אליפויות כי הוא היה בזמן שלא היה ג'ורדן, ואני גם חושב שהשחקנים שעוטפים אותו והמאמן שיש לו טובים ממה שהיה לסטוקטון. פארקר חודר טוב יותר מסטוקטון, ובשיאו, יותר טוב מכל רכז אחר שאני מכיר, כולל ווסטברוק, אך בשאר הפרמטרים הוא פחות טוב (אסיסטים, קליעה, שמירה).

shadow 24 באפריל 2015

פארקר שיחק ומשחק בעידן, קובי, שאק, לברון, דוראנט, גארנט, פירס ועוד.
מול קבוצות חזקות בהרבה ממה ששיחק נגדן סטוקטון.
אגב ג'ורדן לדעתי שיחק באחד העידנים החלשים של הליגה.

אולי רק העידן שבין הפרישה שלו לעליית הלייקרס/ספרס היה יותר חלש.

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

ממתי הקבוצות היום חזקות יותר? בכל עידן פארקר הוא התמודד עם קבוצה חזקה באמת- הלייקרס של תחילת העשור הקודם. הקבוצות בשנות ה90 היו חזקות יותר.

גם אין דבר כזה "עידן שאק ולברון" (שלא לדבר על דוראנט). הם שיחקו בליגה במקביל כמה שנים (כולל באותה קבוצה) אבל מעולם לא היו בשיאם באותו זמן. באותה מידה אני יכול לכתוב שסטוקטון שיחק בעידן ג'ורדן, מג'יק, בירד, קארים, דוקטור ג'יי, אקים, שאקיל, בארקלי, יואינג, רובינסון וכו'. כולם היו בליגה בזמן שהוא שיחקה בה, אבל שיאם לא היה במקביל.

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

סטוקטון אוברייטד בעיני כי זמן אמת הוא לא היה עדיף על גארי פייטון למשל ולא קרוב לאייזאה. גם פני הרדוואי לפני הפציעות היה בירור עדיף עליו.
הנקודה לגביו שהוא החזיק מעמד בטופ יותר זמן ולכן נזכר יותר מרכזים אחרים בני דורו.

shadow 24 באפריל 2015

רשמתי ותקרא שוב.
שיחק ומשחק

הוא לקח אליפויות בכמה עידנים ומה שמשנה הוא בשנים שהקבוצה שלו היתה הייתה רלוונטית מול מי שיחק.
יוטה לא היתה רלוונטית בכל השנים שאתה מזכיר שחקנים מהתקופה.

בכל אופן אי אפשר להגיד על סטוקטון שהוא אוברייטד. הוא דווקא מישהו שכבודו במקומו מונח.

לא זכור לי שיש סביבו דיון שיוצא מפרופורציות כשמשווים אותו לגדולים באמת.

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

צריך להבהיר שאוברייטד אין פירושו שחקן לא טוב ,אלא "מוערך יתר על המידה". הכול יחסי. כלומר אם אתה השחקן העשירי בטיבו בהיסטוריה בתפקיד שלך, אבל נחשב לשלישי בטיבו, אתה אוברייטד, אבל עדיין שחקן גדול.

זה הסיפור עם סטוקטון- הוא היה רכז גדול ללא ספק, אבל טופ 3-4, בהיסטוריה (לפני אייזאה) זו הגזמה פראית לגביו. לעניות דעתי הוא לא היה יותר טוב מגארי פייטון למשל.

איציק 24 באפריל 2015

אם תעשה רשימת מכולת מול מי מהגדולים שיחק סטוקטון היא תהייה ארוכה לא פחות. זה שאבסולוטיט היות היא יותר איכותית כנראה, חזקה יותר, אתלטית יותר, זה לא רלוונטי. ג'וני ויסמילר ירד ראשון את הדקה מ-100 מטר חתירה, היום עושים זאת בחזה, וילדים בני 14 יורדים מהדקה ב-100 חתירה (היום קוראים זאת 100 מטר חופשי. אז נדמה לי כראו זאת חתירה, כי היום לא חובה לשחות חתירה אם כי כולם עושים זאת, פרט למכביה לפני איזה 20 שנה שמישהו עלה לגמר כששחה פרפר). האם תאמר שג'וני ויסמילר לא עומד עם הגדולים רק בגלל התוצאה (והיו גדולים ממנו אך מסיבות אחרות)? רק בגלל שזה אפילו לא מינימום כניסה לתחרות בינונית? זו גישה משונה, בכך אתה פוסל המון מתמטיקאים, פיזיקאים, וחוקרים אחרים כיוון שמה שידעו אז מתגמד לעומת מה שקורה היום, ומהר מאוד גם אלו של היום יזרקו על-ידך לפח. זו גישה מוזרה קצת.

גיל שלי 24 באפריל 2015

תוהה, ליד סטוקטון ומאלון היו נגרים, הכישרון סביב פייטון וקמפ היה עמוק הרבה יותר, סטוקטון הגיע ליותר סדרות גמר, והסדרות של יוטה מול שיקאגו היו תחרותיות. לא מבין איך גארי פייטון עולה על סטוקטון והעובדה שלא קראתי על הרבה דעות כאלה פרט לך גורמת לי להרגע ולהבין שהעיניים שלי כנראה לא הטעו אותי. ראית הרבה מאוד את שניהם, הם לא קרובים ולטובת סטוקטון. מה שכן, זיק אכן עולה עליו, הוא אכן אנדר רייטד

איציק 24 באפריל 2015

פייטון לדעתי היה שומר טוב מסטוקטון למרות שגם הוא היה שומר מעולה, אך בסך כל היכולות סטוקטון עולה עליו.

אסף 24 באפריל 2015

גיל, אתה משווה את סטוקטון ומאלון לפייטון וקמפ, כאילו מאלון וקמפ הם מאותו קליבר.
שון קמפ נבחר 3 פעמים לחמישייה השנייה של העונה, וזה בשיאו.
קרל מאלון נבחר 11 פעמים לחמישייה הראשונה. אה, וגם היה mvp פעמיים.
רק זה הופך את ״הכישרון סביב סטוקטון״ לעמוק הרבה יותר מאשר סביב פייטון. והיו גם ג׳ף הורנאסק וג׳ף מאלון ששיחקו ביוטה, וממש לא היו נגרים.
חוץ מזה פייטון שיחק ביותר גמרים מאשר סטוקטון – חוץ מהגמר עם סיאטל הוא הגיע לשם עם הלייקרס בתור רכז פותח ועם מיאמי כרכז מחליף בדמדומי הקריירה.

גיל שלי 24 באפריל 2015

הגמרים עם לא וההיט לא ממש נחשבים, הורנסק היה שחקן נחמד לכל היותר ומאלון הועבר לפילי תמורתו

גיל שלי 24 באפריל 2015

בכל מקרה לידם היה שרמפף, הוקינס, מקמילן, ועוד שחקנים מעולים בכמה דרגות מעל יוטה

אסף 24 באפריל 2015

גם את הגמר עם סיאטל אתה פוסל, או שאותו אתה מאשר?
אגב, הורנאסק היה אולסטאר, אבל סבבה – אם קארל מאלון שווה ערך לשון קמפ – אפשר לזלזל גם באולסטאר.

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

לא כתבתי שפייטון עלה על סטוקטון, כתבתי שהם היו שחקנים בערך באותה רמה (בשיאם).
אני גם מסכים שבראיה היסטורית לסטוקטון יש יתרון, בגלל אורך הקריירה ושיא האסיסטים, שזה נתון מאד משמעותי שאתה מדבר על רכז.

הפואנטה שלי שגם בשיאו סטוקסטון מעולם לא הראה רמה או דומיננטיות של שחקן שנחשב לאחד משלושה-ארבעה הגדולים בעמדה שלו. ומעולם לא הרגשתי שיש איזה הבדל גדול בינו לבין הרכזים הטובים האחרים בליגה בכל זמן נתון. חוץ ממנו כמעט כל שחקן אחר שזוכה למעמד כזה היה סופר דומיננטי בשיאו. אני לא חושב שבאיזושהי נקודת זמן בקריירה שלו סטוקטון היה אחד מחמשת השחקנים הטובים בליגה.

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

אם היינו מנהלים דיון כזה בין 88 ל93, ממש לא היה קונצנזוס שהוא עדיף על קווין ג'ונסון או מרק פרייס. שיא האסיסטים וסיום הקריירה החזק נותן לו יתרון בראיה היסטורית, אבל הפערים בזמן אמת היו רחוקים מלהיות גדולים כפי שזה אולי מצטייר היום.

גיל 24 באפריל 2015

אסף, אני משווה את סטוקטון בלבד ולא סטוקטון ומאלון למרות ששיחקו ביחד. יש ניתוחים ברשת שמראים שעם או בלי מאלון סטוקטון היה מוסר כמעט אותה כמות של אסיסטים. אגב, שוכחים שהוא שיחק בדרים טים. אז נכון שאיזייאה הוחרם אבל העובדה שהוא ללא עוררין היה בין השלושה הכי טובים בתור הזהב של הרכזים אומרת הכל.

סטוקטון היה רכז טהור שהצטיין במה שרכזים צריכים לעשות וזה ניהול המשחק ומסירות לסלים. יש לו אגב איבוד כדור אחד בממוצע פחות מאיזייה ומג'יק שזה הבדל עצום, מה שמראה שהיה קשה מאוד לקחת ממנו את הכדור.

גיל 24 באפריל 2015

לומר שפייטון וסטוקטון היו אותה רמה בשיאם זה אפילו לא מצחיק. לפייטון לא הייתה אף עונה מעל 9 אסיסטים למשחק. לסטוקטון היו 10 כאלו כולל 8 עונות מעל 12. הוא גם קלע ב5% פחות מסטוקטון.

גיל 24 באפריל 2015

כן, תוהה תמשיך עם הדמגוגיה שסטוקטון לא הראה דומיננטיות לעמדה שלו. יש לו את 4 העונות עם מספר האסיסטים הגבוה ביותר לעונה ו7 מתוך 10. ממש לא דומיננטי.

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

יופי, ולפייטון היו עשר עונות עם ממוצע נקודות גבוה מעונת השיא של סטוקטון. בנוסף, הוא היה אולי שחקן ההגנה הטוב בליגה, בטוח בעמדה שלו וזה מסוג הדברים שלא נכנסים לסטטיסטיקה. וכאמור, אפילו לא טענתי שהוא היה שחקן יותר טוב, טענתי שהם היו שחקנים בערך באותה רמה.

הדיון על המונח "דומיננטי" הוא סמנטי. כתבתי בפירוש למה התכוונתי- באף נקודת זמן בקריירה שלו סטוקטון לא היה אחד מחמשת השחקנים הטובים ליגה.

גיל 24 באפריל 2015

פייטון קלע שלוש נקודות בממוצע יותר מסטוקטון בכל הקריירה. סטוקטון מסר לשלושה אסיסטים יותר שייצרו לפחות 6 נקודות אם לא יותר. כך שבחשבון הכללי סטוקטון תרם הרבה יותר. מדד היעילות של סטוקטון הוא 32 בכל הזמנים. של פייטון 100. וסטוקטון היה שחקן הגנה לפחות טוב כמו פייטון. לא סתם הופכים להיות מלך החטיפות בכל הזמנים.

ואתה ממשיך עם הדמגוגיה שלך. אף אחד כאן לא טוען שסטוקטון הוא אחד השחקנים הכי טובים אי פעם. הטענה היא שהוא בין הרכזים הכי טובים אי פעם ובעשור בין 87-97 הוא ללא ספק אחד משני הרכזים הכי טובים בכל נקודת זמן.

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

אין גבול לדמגוגיה. הרי פערי ממוצע הקריירה בין שניהם הם תוצאה של העונות האחרונות של פייטון כשחקן שולי. הפערים בעונות השיא שלהם יהיו באזור השש נקודות (אל תתפוס אותי במילה, אין לי כוח לעשות חשבון מדויק).
הטענה שסטוקטון היה שחקן הגנה לא פחות טוב היא אחת המופרכות וההזויות שקראתי באתר הזה.

גיל 24 באפריל 2015

לצעוק דמגוגיה לא עוזר להסתיר את הדמגוגיה שלך. גם לסטוקטון הייתה ירידה גדולה באסיסטים לקראת סוף הקריירה אז מה? בסך הכל, הוא היה שחקן טוב בהרבה, כולל בשיא.

אה, אין לך כוח לבדוק כי זה אולי לא תואם לתאוריה שלך? בעונות השיא שלהם פייטון קלע 7 נקודות יותר כשסטוקטון מוסר ב6 אסיסטים יותר. כלומר פער של לפחות 5 נקודות וסביר יותר בתפוקה שלהם. אכן, שניהם "שווים" זה לזה.

ואכן סטוקטון היה שחקן הגנה ברמה של פייטון והמספרים מראים את זה. לומר משהו אחר בלי להביא שום תמיכה רק מעיד על חולשת הטיעונים שלך. משעשע איך אתה מתפתל בכל מיני טיעונים בלי להביא שום מספרים שיתמכו בטענות המופרכות שלך.

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

אי אפשר להוכיח "הגנה אישית" חתיכת קשקשן. אם לא היית חסר מושג באופן מוחלט היית יודע שחטיפות אין פרושן כלל יכולת הגנתית של שחקן. פייטון היה ידוע קודם כל כשחקן הגנה (מכאן הכינוי שלו- "הכפפה"). סטוקטון לא היה סטיב נאש אבל גם לא היה פייטון- שחקן שנבחר תשע עונות ברציפות לחמישיית ההגנה ולשחקן ההגנה של העונה.

מכוון שאני מכיר את החומר האנושי שאני מתמודד איתו, אני בטוח שתתווכח בכל זאת.

גיל 24 באפריל 2015

אה, עברנו להעלבות אישיות אחרי שאין לך שום טיעון ענייני. אם אי אפשר להוכיח יכולת הגנתית אז איך אתה קובע דברים בצורה כזו נחרצת? ואיפה בדיוק אמרתי שחטיפות זה המדד היחיד להגנה, דמגוג שכמותך? ואני מבין שכבר אין לך מה לומר לגבי האיכות שלהם כשחקנים אחרי שהראיתי לך איך הטענות שלך לא מסתדרות עם הסטטיסטיקות.

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

אני עברתי ל"העלבות אישיות" אחרי שהבלגתי הרבה זמן על ההודעות שלך. וכל מלה שכתבתי עומדת בעיקרון "אמת דברתי".

אתה לא מודע לדברים שאתה עצמך כותב (לא פלא, מדובר בשטויות שעדיף לשכוח שנייה אחרי שקוראים)- אתה נתת את נתון החטיפות של סטוקטון כהוכחה לך שהוא היה שחקן הגנה לא פחות טוב. אני מצטט: "וסטוקטון היה שחקן הגנה לפחות טוב כמו פייטון. לא סתם הופכים להיות מלך החטיפות בכל הזמנים".

אפשר להוכיח שפייטון היה שחקן הגנה יותר טוב אם מתייחסים לבחירה שלו לשחקן ההגנה של העונה ולבחירות הרצופות לחמישיית ההגנה. אם אתה לא מתייחס לבחירות מהסוג הזה כהוכחה, אי אפשר להוכיח כי אין סטטיסטיקות (שאני מכיר) של הורדת ממוצעים של שחקנים ששמרת עליהם או משהו בסגנון.

יש לי מה הרבה לומר בנושא הכללי, אבל לא בדיון איתך ספציפית כי אנחנו נגיע לעוד 200 הודעות ולא נתקדם במילימטר. לא להודות שפייטון היה שחקן הגנה עדיף זה כמו לא להודות שסטוקטון היה מוסר טוב יותר. ועובדה שאפילו על זה אתה מצליח להתווכח.

גיל 24 באפריל 2015

לומר אמת דיברתי בלי להביא שום נתון לא הופך את הדברים לאמת. אכן פייטון נבחר ליותר חמישיות הגנה אבל זה רק מדד אחד. סטוקטון היה אנדייטרד בתור שחקן הגנה בגלל שמאלון היה בקבוצה. המספרים ההגנתיים שלו לא פחות טובים מפייטון רק עם פחות הייפ. אבל זה לא הדיון פה. כל הדיון נפתח בטענה שלך שפייטון היה שחקן לא פחות טוב מסטוקטון כשרוב המדדים הסטטיסטיים נוטים בבירור לטובת סטוקטון. מלך המסירות והחטיפות בכל הזמנים ובפער עצום ממקום שני אומר הרבה. פער עצום במדדי היעילות (32 מול 100) רק מדגישים את זה.

הסתכלתי ב12 רשימות של הפוינט גארדים הטובים בכל הזמנים ולא מצאתי אפילו רשימה אחת שבו סטוקטון לא לפניו ולרוב בפער גדול. לעומת זאת ב7 מאותן רשימות סטוקטון היה לפני אייזיאה. אז כמובן שכל אותם מומחים הם חסרי מושג ואתה יודע יותר טוב מכולם.

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

שנוח בחירות העיתונאים הן הוכחה לטענה שלך (שסטוקטון עדיף) ושלא נוח , הן לא משקפות ותוצאה של הייפ (בתפיסה הכללית שפייטון היה שחקן הגנה טוב יותר). אתה סותר את הטיעון של עצמך ואפילו לא שם לב.

אני מודע לכך שהתפיסה הרווחת היא שסטוקטון היה שחקן טוב יותר. הרי זו כל הפואנטה של הדיון שהתפתח פה סביב השאלה אם הוא מוערך יתר על מידה. אם אתה חושב ששחקן X "מוערך יתר על המידה" המשמעות היא שאתה מודע לכך שרוב חובבי הכדורסל מעריכים אותו יותר ממך. על זה הדיון.
העובדה ששמים אותו ברשימות הללו לפני אייזאה זה הביטוי שלו כאוברייטד בעיני.

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

ואגב, ציינתי במפורש שבראיה היסטורית סטוקטון מקדים את פייטון, בגלל שיא האסיסטים ומכוון שהוא היה יותר שנים בטופ. הטענה שלי היא שבשיא אין הבדל ביכולת שלהם.

גיל 24 באפריל 2015

לא סותר שום טיעון אלא אומר שבחירות בשנה ספציפית לא בהכרח נותנים את התמונה הכוללת של השחקן.

וזה שטענת שסטוקטון אוברייטד שווה כקליפת השום כשכל המומחים חושבים אחרים ויש להם את הסטטיסטיקות לגבות את זה. כאמור, לא הבאת שום נתון שיראה שהתפיסה הרווחת לא נכונה.

גיל 24 באפריל 2015

לגבי השיא הראיתי לך שהתרומה של סטוקטון גדולה יותר אבל זה לא ממש משנה. חלק מהגדולה של שחקן זה היכולת להשאר בטופ לאורך הרבה זמן.

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

ה"מומחים" גם מסכימים שפייטון שחקן הגנה הרבה יותר ועובדה שאתה מתווכח על זה. ואלו לא בחירות בשנה ספציפית אלא במשך תשע עונות רצופות.
דעתם של מומחים היא לגטימית, אבל לא מדובר באנשים שירדו מהשמיים עם לוחות הברית ומותר לחלוק על דעתם. הרי רוב ה"מומחים" גם יסכימו שבריידי גדול ממאניג ואתה לא תסכים איתם.

חלק הפואנטה של אתר הזה היא זוויות ראייה ודיונים בנושאים שאין עליהם הסכמה גורפת.

גיל 24 באפריל 2015

כל דיעה לגיטימית אם היא מנומקת. אני נימקתי למה אני חושב סטוקטון לא מוערך מספיק כשחקן הגנה. אתה לא הבאת שום נתון שמראה שהוא פחות טוב מאיזייאה או ברמה שווה לפייטון. זה כל ההבדל.

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

לא הבאת שום נימוק לזה שהוא שחקן הגנה שווה לו חוץ מהטענה על מספר החטיפות, שמהוות אספקט מאד צר של משחק הגנה. וגם פה לפייטון יש יתרון של חצי חטיפה למשחק בממוצע קריירה.

הנוסחאות המטופשות של הוליגר ודומיו הן לא נימוק.

גיל 24 באפריל 2015

שוב פעם אתה ממציא דברים? כבר פעם שנייה שאתה משקר בקשר לנתונים. סטוקטון חטף בממוצע חצי יותר מפייטון. פשוט לא יאמן איך אתה לא מסוגל לקרוא אפילו נתון פשוט כזה. אין פלא שאתה בוחר לקלל את מי שמביא מדדים מורכבים של יעילות, זה פשוט גדול עליך בכמה מספרים אבל הכי קל להשמיץ אותו במקום להסביר למה המדד מוטעה או להביא מדדים אחרים.

אז אני מבין שקצת קשה לך להתמודד עם הנתונים אבל אני שמח שלפחות כולם ראו את הדמגוגיה והשקרים שלך וחוסר היכולת שלך להביא טיעונים ענייניים.

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

ליצן אתה יכול להירגע, לא שקרתי, קראתי בטעות את העמודה של נתוני האול סטאר במקום ממוצעי קריירה. קורה גם לגדולים ביותר ויכול לקרות גם לאידיוט כמוך. אתה לא מספיק חשוב כדי שאני אעשה מאמץ ואשקר.

ואין לך שום טיעון עיניני חוץ מצווחות היסטוריות, הרי יש הסכמה כללית שפייטון היה שחקן הגנה הרבה יותר טוב, טענה שרק גיל הדביל חולק עליה.

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

ואגב, אתה לא כתבת רק שהוא "לא מוערך מספיק כשחקן הגנה", כתבת שהוא היה לפחות ברמה של פייטון. שני דברים שונים לחלוטין.

גיל 24 באפריל 2015

אני מבין שאיבדת שוב את העשתונות כשערוותך נחשפה ברבים. אני מאוד מקווה שעורכי האתר יחסמו אנשים כמוך שחוץ מלהטריל ולקלל לא מסוגלים להתדיין בצורה עניינית ותרבותית.

תוהה בדרכים 25 באפריל 2015

מי שלא מסוגל להתדיין ב"צורה תרבותית" זה אתה. אני הבלגתי הרבה יותר זמן משהייתי צריך. וזה בכלל לא קשור לדיון המקצועי.

אידיוט.

גיל שלי 24 באפריל 2015

קארל מאלון היה הרבה יותר טוב מקמפ, אבל גם אם היה זוכה בטבעת עם קובי ושאק עם גארי פייטון זה לא היה משנה את ההערכה שלי שהוא פחות טוב מדאנקן ובארקלי

Matipool 24 באפריל 2015

קרל מאלון היה טוב יותר מבארקלי . בארקלי היה פופולארי ואהוב יותר .

איציק 24 באפריל 2015

אני עם גיל שלי!!!

גיל 24 באפריל 2015

לא חושב שמלון היה טוב מברקלי. מלון נהנה לשחק עם אחד הפוינט גארדים הטובים בהיסטוריה מה שהוביל להרבה נקודות. ברקלי היה ריבואנדר טוב יותר וגם הייתה לו תשוקה למשחק שכמעט לאף אחד אחר לא הייתה בהיסטוריה. ברקלי התעלה במשחקים החשובים ולמרות שהפסיד לג'ורדן הוא נתן כל מה שיכל. מלון היה טוב בעונה הרגילה אבל שיחק רע בגמרים. אני הייתי לוקח את ברקלי בכל רגע נתון.

גיל שלי 24 באפריל 2015

הוא זה שנבחר לדרים טים, פרוטקציה?

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

כריס מאלין נבחר לדרים טים על חשבון ג'יימס וורתי ודומיניק.

ואתה מפספס את הפואנטה. הנקודה היא לא מי היה יותר טוב. הנקודה היא שהיה דיון. סטוקטון בזמן אמת לא היה גדול כמו שהוא מצטייר בראיה היסטורית. אני חוזר- באף נקודת זמן הוא לא היה אחד מחמשת השחקנים הטובים בליגה.
רק לשם ההשוואה, שחקן כמו דוקטור ג'יי שנחשב לשלישי בטיבו בעמדה שלו בהיסטוריה, היה אחד משני השחקנים הגדולים בכדורסל במשך עשר שנים.

גיל שלי 24 באפריל 2015

לא חושב שהיה באמת דיון לעומת קווין ג'ונסון או פייטון או פרייס אך אין ספק שהוא לא התקרב למעמד של הדוקטור. באמת בעמדה 2 אין עומק אחרי מייקל ואילו ב 3 וב5 יש עומק מטורף

איציק 24 באפריל 2015

כריס מאלין לא נכנס על חשבון אף אחד כי אם בזכות. היה צריך קלע בקבוצה (נכון שהם יכלו להסתדר גם בלי אבל נכון היה שיהיה) ומאלין כקלע טוב היה בהרבה גם מוורתי שמאוד אהבתי, וגם מוילקינס שממש לא אהבתי גם כשהיה ביוון. אז נכון שכשחקן מקומו בהיסטוריה נחות מוורתי ווילקינס, אך לתפקיד שחיפשו הוא היה טוב בהרבה.

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

אני מסכים, רק נתתי את זה כדוגמה למה הטענה שסטוקטון היה בנבחרת החלומות לא סותרת את הטענה שלי שהוא לא היה שחקן ברמה מעל רכזים בולטים אחרים בליגה בתקופתו. וכידוע, אייזאה היה זה שנכנס לנבחרת אלמלא פוליטיקות פנימיות.

איציק 24 באפריל 2015

זה ממש סותר את הטענה שלך. את סטוקטון בחרו לתפקיד רכז. כנראה לתפקיד סנטר לא היה נבחר. מבין הרכזים של אז הוא מבין הראויים ביותר. למרות הבחישות, ב-92 לא בטוח שתומאס היה טוב מסטוקטון. כל בחירה לא היתה מופרחת.

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

זה לא סותר, כי עובדה שמאלין נבחר על חשבון שחקנים יותר טובים ממנו ובוודאי שמות גדולים ממנו.
ואני אפילו לא טענתי ששחקנים אחרים בעמדה היו טובים מסטוקטון, טענתי שהם היו בערך באותה רמה.

איציק 24 באפריל 2015

זה שהם היו טובים ממנו לתפקיד שלא היה צריך אותם לא מוכיח שום דבר. אם היתה עושה בדיקה של קלעים, כנראה שוורתי ווילקינס לא היו ברשימה ומאלין כן!!! כשתעשה רשימה של רכזים, מאלין לא יהיה שם וסטוקטון כן.
מה שאני מנסה להדגיש זה את העובדה שאתה מנסה להשוות תפוחים עם כיסאות כשאתה מדבר על וורתי מול מאלין. הכסא הרבה יותר נח לישיבה אבל אני רוצה פרי; הם שחקנים הרבה יותר טובים מתחת לסל, 3 מטר מהסל, בריבאונד אבל אני צריך קלע.

Matipool 24 באפריל 2015

גיל – אפשר לבחון את הסטטיסטיקה בפלייאוף לפי ממוצעים ולא סך כולל .
תוהה – על איזה ספר של דורפן מדובר ?
לגבי סטוקטון – ממש ממש לא אוברייטד . זכיתי לראות אותו בשידורים רבים ולולא ג׳ורדן , הבן אדם היה עם 2 טבעות . שחקן נפלא גם בהתקפה וגם בהגנה . איך מלך האסיסטים והחטיפות של כל הזמנים , יכול להיות אוברייטד ?! מבחינתי , הוא שני רק למג׳יק כרכז / מנהל משחק .

גיל 24 באפריל 2015

אני לא יודע לאלו סטטיסטיקות אתה מתכוון אבל אני מסכים איתך שממוצעים הם מדד טוב.

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

ספר על הNBA שהוא הוציא ב95. זה היה אחד מסדרת ספרים על NBA שיצאו באותה תקופה בקביעות בכל שנה החל משנת 1990 (מליניאק הוציא את שני הספרים הראשונים, ואחריו היו עופר שלח ומנחם לס).

אלכס דוקורסקי 24 באפריל 2015

גם זאב אברהמי כתב, לא?

איציק 24 באפריל 2015

רונן, שאלה אחרת לגמרי
התחלתה את הסדרה עם שחקן עם גופיה מס' 6, והמשכת עם שחקן נוסף עם גופיה מס' 6. אבל מס' 6 הראשון בסדרה היה גם מס' 32. האם אנו צפויים עכשיו גם לסדרה של מספרי 32? דווקא יש כמה ראויים…

יוני 24 באפריל 2015

לגבי סטוקטון, הוא מראה שבעצם המערב היה חזק בסוף שנות ה-80 עד סוף ה-90. סטוקטון ומאלון יחד חיכו 12 שנה כדי להגיע לפיינלס. לפניהם היה מגיק, בארקלי, חאכים ופייטון. איזיאה עבר את בירד, הפסיד למג׳יק, ניצח פעמיים וירד מהבמה מול הגדול מכולם. פרופורציות.

אייל הצפון 24 באפריל 2015

כשהייתי בכיתה ט' למדנו לתכנת בפסקל על מחשבי IBM פי סי. אחת התלונות הנפוצות של התלמידים הייתה "הוא לא עושה מה שאומרים לו". ועל זה ענה המורה: "מחשבים תמיד עושים מה שאומרים להם. כתי להיות מתכנת טוב צריך לדעת איך לומר למחשב לעשות מה שאתה רוצה שהוא יעשה". שחקנים הם בני אדם, ועדיין רובם יעשו מה שמהאמן אומר, מעטים יעשו מה שהמאמן מתכוון, ויש יחידי סגולה שאינטליגנצית המשחק שלהם גדולה יותר מזו של המאמן, ויעשו את הדבר הנכון, גם אם הוא ההיפך ממה שהמאמן אומר.
דוגמא לאינטליגנציית המשחק של ראסל, היא שבאן. בי. איי., אז ובמידה רבה עד היום, המאמנים מורים לשחקנים שאחרי שהם משתלטים על כדור חוזר, לחכות לרכז ולתת לו את הכדור שיוביל את ההתקפה. ראסל סיפר בראיון שהוא הראה לרכז איפה לעמוד, (ליד קו האמצע, בצד הנגדי לצד שממנו נזרק הכדור), כבר בזריקה לסל, כך שאם הריבאונד יפול באזור שראסל לוקח אותו, הוא ישר ימסור את הכדור לאותה נקודה כדי להתחיל את ההתקפה לפני שהקבוצה היריבה תסתדר בהגנה. וזה עבד עם כל הרכזים ששיחקו איתו בסלטיקס.
לא רק שראסל היה הראשון להכניס את הדבר הזה, הוא היה אחד היחידים שהיו מספיק אינלטיגנטים כדי להחליט מיד מה הדבר נכון לעשות עם הכדור החוזר.
בנוגע לוויכוח מי יותר, ראסל או דאנקן), יש טענות לטובת שניהם, אבל זה הזכיר לי את הוויכוח בין השדרים בשידור הסנוקר אתמול, מי יותר גדול, הנדרי (ראסל), או אוסאליבן (דאנקן), ודעתי היא שמי שרוצה שיעשה דירוגים, אבל מה זה משנה בעצם?

איציק 24 באפריל 2015

זה ממש לא משנה, אז כמובן הנדרי ;)

אייל הצפון 24 באפריל 2015

לדעתי, הסיבה היחידה לבחור בהנדרי היא שכשהתחילו לשדר סנוקר ביורוספורט הנדרי כבר היה לקראת הירידה בכושר, ותמיד מי שלא רואים בשידור ישיר ובצבע תמיד נטבע בזכרון יותר טוב :)

איציק 24 באפריל 2015

לא מובן לי על מה אתה מדבר, אני לראשונה ראיתי את הנדרי במילואים כשהיה צעירון לגמרי וטחן לכולם את הצורה. זה היה עוד בסוף שנות השמונים, כשהוא עוד לא היה אלוף כי אם בעליה. היה מטאור מדהים. עוד לא היה בן 20 וכבר תותח.

רן הנרגן 24 באפריל 2015

יועיל מי ויפתח דיון על הפלייאוף. AD מדהים והחזרה של גס מהקבר במשחק השלישי מדהימה לא פחות

גיל 24 באפריל 2015

ניו אורלינס לא יכלו לקחת ריבואנד התקפה והפסידו את המשחק. אגב, לכל אלו שהתלוונו על הטקטיקה של הספרס אתמול זו דוגמא מצוינת שאם היו אותה הייתה מביאה לניצחון של ניו אורלינס.

asaf 24 באפריל 2015

הדבר הכי מוזר בכל הפוסט הזה זה שעוד מתקיים דיון על מקומו של דאנקן בהיסטוריה בתור אחד הגדולים 3 העונות האחרונות שלו בגילאים 37-39 פשוט מדהימות הן סטטיסטית והן מנהיגותית מה עוד האיש צריך להוכיח בשביל להפוך לקונזנצוס??????

Shai 24 באפריל 2015

“Boston itself was a flea market of racism,’’ [Russell] wrote. “It had all varieties, old and new, and in their most virulent form. The city had corrupt, city hall-crony racists, brick-throwing, send-’em-back-to-Africa racists, and in the university areas phony radical-chic racists. . . . Other than that, I liked the city.’’

MOBY 24 באפריל 2015

גם היום בוסטון היא אחת המקומות הגזעניים בארצות הברית

ששון 25 באפריל 2015

כפי שכבר אמרו פה קודם, ראסל מעולם לא הפסיד game 7. נקודה.
דבר שני, מאמנים לא יכולים להבין גאון כמו ראסל. הם לא מסוגלים לתפוס את מה שהוא מביא למשחק, את החידוש שבחסימות,ף בדיוק כמו קארים והחידוש ההיתקפי החד פעמי שהוא המציא. לנסות לתקן לראסל את משחק ההגנה זה כמו לנסות לעבוד עם קארים על הזריקה שלו.

Comments closed