משחקו הביתי האחרון של הקפטן של המנוולים

חשיבותו באמונתו

sg

אני לא חושב שג׳ררד היה נשאר בליברפול כל הקריירה אם לחלוטין לא היה מאמין שהיא יכולה לזכות באליפות. זאת אומרת נאמנות כמו שלו תיתכן בקבוצה כמו ליברפול, או כמו טוטי ברומא, קבוצות שהן בסביבה של הצמרת, אבל אני לא חושב שהיא הייתה מתרחשת בקובנטרי. במקום בו לא תגיע לאירופה ולא יסתכלו עליך בנבחרת. המקרה האחד שאני מכיר מהסוג הזה אחרי תקדים בוסמן הוא מאט לה-טיסיה. הוא ממש ויתר על איזשהי הכרה משמעותית רלוונטית ליכולתו.

ג׳ררד לא זכה באליפות אבל לא ויתר על המון מהבחינה האישית. היה במקום מספיק טוב לזכות בגביע האלופות ולשחק בעוד גמר ולהיות קפטן של אנגליה. ולהיות תמיד שחקן מאד מרכזי בתודעה של הכדורגל האנגלי והאירופאי. מהבחינה הזו אני בכלל חושב שהוא צדק גם מבחינת העניין החמקמק הנקרא ״מורשת״. לא יודע כמה זה היה מוסיף לשמו אם היה לצד רונאלדו ודי מאריה ואוזיל זוכה באליפות ספרד. תשוו בצד השני של המתרס את גיגס לבקהאם (בהתעלם ממקומו של בקהאם בתרבות). אז לבקהאם יש בסופו של דבר אליפויות בארבע מדינות. זו סטטיסטיקה נחמדה. זה לא משתווה ללהיות השחקן המודרני הכי מזוהה עם מנצ׳סטר יונייטד.

אבל בכך באמת חשיבותו של ג׳ררד לליברפול. אחת המכות המוראליות הגדולות שהמועדון הזה ספג הייתה עזיבתו של מייקל אואן. כשעוזב שחקן בית זוכה בלון ד׳אור אחרי שכבר זכה בגביע ובגביע אופ״א זו הבעת אי אמון מאד גדולה. אפילו יותר גרוע מאשר מצב בו היו נאלצים למכור את מייקל אואן בגלל מחסור בכסף. אבל ג׳ררד האמין שיש סיכוי. איכשהו, הרבה בזכות יכולתו, תמיד היו רמזים שאולי יש סיכוי. הייתה אליפות אירופה בנסיבות הרואיות והייתה חצי ריצה לאליפות ב-2009 – אני אומר חצי ריצה כי למרות הניצחון הגדול באולד טראפורד היא התקרבה ביותר מ-4 נקודות ליונייטד – והיו הישגים אחרים באירופה. מין רמזים שאיש מפוכח אומר ״הם לא באמת קרובים״ אבל למישהו שהוא אוהד נותנים תחושה של ״אנחנו כמעט שם״.

וכל עוד ג׳ררד האמין המועדון האמין. ושחקנים חיצוניים חשובים — טורס לתקופה, אלונסו לתקופה, סוארז – האמינו. לא כי ג׳ררד צעק בחדר ההלבשה ״אנחנו עושים את זה״ אלא פשוט כי הוא נשאר והאמין.

הטרגדיה מבחינתו היא שמתוך איזשהו חוסר סיכוי – פרגוסון פרש, צ׳לסי לא התחברה, סיטי גמגמה וסוארז זהר – פתאום הסיכוי הפך לכמה שבועות לאמיתי. ודווקא עליו נגזר לעשות את הטעות האיומה. תאמינו לי שלא צהלתי בלב (גם אם כלפי חוץ הנימוס מחייב להפגין קורת רוח רבה ולשיר על דמבה בה). בהחלט הייתי מעדיף סתם מתפרצת של צ׳לסי בדקה ה-65 או סתם קריסה של ליברפול בקריסטל פאלאס. סבל נפשי אישי של שחקנים זה לא דבר שאני מתחבר אליו.

שייקח אליפות באמריקה.

אוהד, מענטש וקפטן
התיקו עם ארסנל

120 Comments

רז 16 במאי 2015

זכה בדי הרבה תארים והכרה.
לשמחתנו לא באליפות… אבל זה כתם קטן. אולי אפילו נקודת זכות בעיני אוהדי ליברפול הצדקניים.
נציג דור הייסורים

גיא וינטרוב 16 במאי 2015

לא יעזור, גם עם עוד עשר אליפויות, הצל של ליברפול הגדולה ירדוף אתכם, שרימפסים.

דורפן 16 במאי 2015

כשהשמש שוקעת הצל הופך ארוך מאד

Danny - Long Island 16 במאי 2015

זה רק צל…..זה בסדר

יוסי מזרחי 16 במאי 2015

הוא פרש בלי שני הסמלים המשמעותיים ביותר: אליפות וחולצה של יונייטד.
ונשאיר לכם את העיסוק בצל ובנגזרות.

אודי 16 במאי 2015

לה-טיסייה וג'ולן גררו זה תמיד שני שחקנים שתקועים לי בתודעה ככאלה שיכלו לעזוב למועדונים הרבה יותר גדולים וכנראה לזכות או להיאבק על משהו.

דורפן 16 במאי 2015

אבל בסופו של דבר שחקנים שנזכרים בזכות עצמם עם מעמד עצמאי בהיסטוריה. לא תלויים בחולצה או בקבוצה סביבם.

תוהה בדרכים 16 במאי 2015

השאלה אם נזכרים על ידי אוהדי הקבוצה שלהם, או בכלל.

אולי אני טועה, אבל התחושה שלי שאם תבקש מאוהד ממנצע להזכיר עשרה שחקנים אנגלים מהננייטיז, לה טיסייה לא יהיה ברוב הרשימות. מצד שני, לא כל אחד מחפש את ההכרה הזו.

דורפן 16 במאי 2015

הוא ייזכר רק על ידי מי שראו אותו מהיציעים או מאלו שצופים בליגה באופן קבוע. לדור של אנשים שסופר מדליות או רואה 3-4 קבוצות בטלוויזיה הוא יהיה בלתי קיים.

תוהה בדרכים 16 במאי 2015

תארים זה לא העניין, עובדה שבראין רובסון הוא כנראה הכדורגלן האנגלי המפורסם ביותר משנות ה80. ג'רארד הוא בוודאי אחד השחקנים המפורסמים בעולם ב15 השנים האחרונות. זה איפה שאתה משחק.

דורפן 16 במאי 2015

אנשים גם מבינים קצת בכל זאת בענייני תארים. ומצליחים להבחין בין דירק נוביצקי ורוברט הורי

ירושלמי 17 במאי 2015

ואת אלן שירר לא זוכרים?

דור בלוך 17 במאי 2015

או ששיחקו מנג'ר

תוהה בדרכים 16 במאי 2015

אצ'ברייה גם. אם אני לא טועה הוא שיחק את העונה האחרונה שלו בבילבאו בחינם, כ"תרומה למועדון שנתן לו הכול".

אודי 16 במאי 2015

בכלל, היה שלב בשנות ה-90 שחצי מההרכב של ספרד היה מבילבאו.

גילעד 17 במאי 2015

בא רק נזכור שאצ'בריה גדל בסוסיאדד ונחטף על ידי הכריש האזורי..
נכון לזכור שאומנם לגררו ולאצ'בריה לא היה את הלוקסוס של להיות במועדון שיש לו איזשהן אספירציות פרט לאי פרסום ספונסרים על החולצה ואי החתמת שחקנים שאינם בסקים (בינתיים גם מהאספירציות האלו, אפעס, לא נשאר יותר מדי), אבל לשניהם הייתה תקופת זוהר יחסית קצרה ואחר כך דעיכה מתמשכת לעבר הבינוניות, אז אולי היו להם קצת פחות הצעות ודווקא האפשרות להישאר סמל הייתה מבטיחה יותר מכל מיני בחינות.
(הנ"ל מעיד על עצמו כאוהד בילבאו)

דורפן 16 במאי 2015

סטיב בול בוולבס הצליח לשחק 13 פעם עבור אנגליה, כולל במונדיאל, מבלי ששיחק בחייו משחק אחד של ליגה עליונה. הוא סיים עם כמעט 300 שערים ו-18 שלושערים.

אריק האדום 16 במאי 2015

לה טיסייה היה להיט במנגר באותם ימים.הזכרון שלי ממנו היה תמיד שדרסתי את הליגה עם היונייטד אחרי שמינו אותי למחליף של פרגסון והתעקשתי על החתמה שלו כתנאי להתחילת העבודה. שחקן גדול. טוב שנשאר שם.

טימבר מרק (בלינדר) 16 במאי 2015

לא, לא. שלא יקח אליפות באמריקה. ניתן לו בראש בפרובידנס פארק.

Matipool 16 במאי 2015

נאום פרידה יפה והולם , בטח כשזה מגיע מאוהד יונייטד בכל רמ״ח אבריו .
מעריך את זה עוד יותר כשזה בבלוג האישי שלך ולא בטור בעיתון שמחייב אובייקטיביות .

red sox 16 במאי 2015

אמת.

D! פה ועכשיו 16 במאי 2015

מצטרף.

כי אם זה קל לרונן היום, כשה-19 הרחק מאחוריהם.

גיל 16 במאי 2015

אני חושב שאתה קצת רומנטיקן חסר תקנה לגביו. ג'ירארד היה כנראה עובר לצל'סי אם לא היו מאיימים עליו גורמים מפוקפקים בליברפול ואז היה הופך לשחקן שאולי כן זוכה באליפויות. אבל טוב שנשאר וככה הוא הפך לסמל של דור המדבר בליברפול שלא זכה באליפות.

דורפן 16 במאי 2015

זה היה מקרה אחד, היו כמה מצבים שהיה יכול לעבור. ובכל מקרה מעבר מחוץ לאנגליה כן היה עובר בשקט

יואב לוי 16 במאי 2015

קישקוש מקושקש! אם היית באמת מבין את מעמדו של ג׳רארד בליברפול, היית מבין שהמא

יואב לוי 16 במאי 2015

שהמאיימים בליברפול שייכים למעגל הקרוב אליו, זה כמו להגיד שנימני מקבל איומים מעבריינים בתל אביב.

בוזו 16 במאי 2015

אין שום הוכחה שאיימו עליו, הכל שמועות.
בתור ״מדען״ הייתי מצפה ממך לדבוק בעובדות אבל אתה גיל, אחרי הכל…

גיל 16 במאי 2015

הכל לפי מקורות זרים.

בוזו 17 במאי 2015

אה, מאד אמין.
לפי מקורות זרים אנדרו לאק הוציא את האוויר מהכדורים של הפאטס.

גיל 17 במאי 2015

זה הרבה יותר אמין ממשמיצים אנונימיים שלא כתבו שום תגובה מהותית בבלוג אלא רק תקפו אחרים.

בוזו 17 במאי 2015

נו, הוכחות לא הבאת. כרגיל, עוד מימי הפורום ב״וואלה״, ברגע שעונים לך אתה מתחיל עם הבכי. רק שבדרך כלל אתה בוכה שתוקפים אותך אישית ופה אתה עשית את זה….
אגב, מישהו חייב להגיד לך- אתה לא אנונימי אבל אין שומדבר מהותי בתגובות שלך. שנים שאתה כותב שטויות (ואם שונא פאטס כמוני אומר את זה…)

בוזו 17 במאי 2015

עזוב, נגררתי.
מתנצל (למה אי אפשר לערוך פה תגובות???), לא הייתי צריך להגרר להשמצות.
אם כי לעצם העניין עדיין לא הבאת הוכחות…

גיל 17 במאי 2015

נכון, לא הייתה שום תקיפה אישית בתגובה הראשונה שלך. רק התייחסות עניינית בלי להתייחס בכלל אליי. העיקר אתה מתחבא בפחדנות תחת האנונימות שלך. מצער שלא חוסמים תגובות כמו שלך פה.

בוזו 17 במאי 2015

מכיוון שאין לי כח וזמן להגרר איתך לעימותים האינסופיים שאתה כה אוהב אסיים רק בלומר לך שלפעמים אין ברירה אלא להיות אנונימי. ולגבי ההמלצה לחסום אותי- נו, אני בחברה טובה, יש לך מנהג להמליץ על סתימת פיות.
תהיה בריא.

גיל 17 במאי 2015

נכון, כל המשמיצים באותה חברה של אלו שלא מסוגלים להגיב עניינית ותוקפים אחרים. העיקר שהם אבירי חופש הדיבור. ואין שום ברירה להיות אנונימיים. זו בחירה שלך והסיבות גלויות לכל. לא כתבת פה או בשום מקום אחר תגובה עניינית אחת אלא רק השמצות. זה מסביר הכל.

תוהה בדרכים 16 במאי 2015

שימו לב שמבחינתם תארים בקבוצות, אין הבדל גדול בין ג'רארד לרונאלדו או מארדונה.

הלוואי על רוב השחקנים לזכות כקפטן הקבוצה שלהם בליגת האלופות.

דורפן 16 במאי 2015

כי אנשים סתם מנופפים באליפויות. הן אומרות משהו אבל לא המון. הנה מריו גצה זכה באליפויות ואפילו כבש את שער הניצחון בגמר המונדיאל. והשנתיים האחרונות שלו הן דוגמא לאיך שחקן בדרך להיות גדול הופך להיות לחלוטין סתמי.
סוארז עם סיכוי של 70% כרגע לזכות בטרבל. אבל העונה שלו בליברפול בעונה שעברה הוסיפה יותר לשמו. כלומר אם היה עובר נניח מאייאקס לברצלונה ותמיד היה צוות מסייע למסי, לעולם לא היה מקבל את הכבוד שהוא מקבל כרגע.

תוהה בדרכים 16 במאי 2015

סוארז הוא לא דוגמה כי (להבדיל מגצה) התרומה שלו לזכייה האפשרית בתארים היא עצומה, ברמה כזאת שאני לא חושב שהם היו מושגים בלעדיו, גם אם הוא לא השחקן הכי טוב בקבוצה שלו.

סוארז הוא לא בן ליברפול, הוא לא שחקן בית של המועדון, אין שום סיבה מבחינתו להקריב את הקריירה שלו בשם ה"רומנטיות". גם אם הוא לא יזכה באף תואר העונה, הוא נמצא במקום שבו הוא צריך להיות, מתחרה על התארים הגדולים, לצד ומול השחקנים הטובים בעולם.

דורפן 16 במאי 2015

בכלל אין לו סיבה. אבל לעולם יש הבדל בין כוכב לכוכב-משנה. אם היה רק בברצלונה כל הקריירה לא ניתן היה להבחין בהבדל האמיתי בינו לשחקן כמו תומאס מולר או איניאסטה. יש הבדל בין שחקן שאנחנו יכולים לדבר בדיונים ״שׁהם גדולים ובוודאי היו מצליחים לסחוב קבוצה קטנה יותר״ לעומת מי שבאמת עשו זאת.

תוהה בדרכים 16 במאי 2015

אני חושב שבכדורגל הגדרות של "שחקן משנה" לעומת "כוכב" הן הרבה פחות ברורות ומשמעותיות.

בכדורגל השפעת השחקן הבודד היא הרבה פחות גדולה והיכולת של שחקן גדול להוביל קבוצה לבד, היא מוגבלת. בטח בעידן הנוכחי שאתה מתחרה מול קבוצות של אחרות חצי מיליארד יורו. הרי אפילו היום רוב אוהדי הכדורגל יגידו לך שלבאיירן או ריאל יש סגלים יותר טובים משל ברצלונה (מישהו אפילו התווכח איתי פה שלPSG יש סגל יותר טוב).
ההשפעה של סוארז וניימאר על ברצלונה היא עצומה, גם אם הם לא השחקנים הכי חשובים וטובים בקבוצה. האם העובדה שבסט היה הכוכב הגדול של יונייטד מורידה מצ'רלטון ולואו?

תזכור שסוארז הוא שחקן בן 28 שלא זכה כמעט באף תואר קבוצתי באירופה (כולל בהולנד). המשפחה שלו גרה בברצלונה. בין אם אתה מאשים אותו או לא, הוא באמת הרגיש רע באנגליה. עם כל הכבוד (שישׂ) לליברפול, לא הוגן להעמיס עליו את כל משא הציפיות והתקוות של 25+ שנה. הוגן בעיני ששחקן עם כזה כישרון יזכה לשחק בגיל 27-28 בקבוצה שהולמת את הציפיות והיכולות שלו.

דורפן 16 במאי 2015

מי האשים? אני רק מסתכל לאחור.

כשעוברות השנים מהפרישה, והשיפוט ההיסטורי הופך אמיתי ומתון יותר, אין לאנשים נטיה לשים בין הגדולים אי פעם שחקנים שלא היו הכוכב העיקרי של הקבוצה שלהם. ולדעתי בצדק.

כי השחקן השני והשלישי פשוט לא משחקים בתוך אותו לחץ. תאר לך שאיניאסטה היה הכוכב העיקרי של ברצלונה ופתאום מעביר 12 חודשים בלי שער או אסיסט? זה היה מתפרש כקריסה וסוף קריירה ומה לא. במציאות, קבוצה התאוששה, התאים עצמו מחדש, פחות חשוב מבעבר אבל עדיין שחקן נפלא. אבל איש לא הפיל עליו את הבעיות של ברצלונה בתקופה הפחות טובה. זה לא דומה ללחץ על מסי – אם היה מעיז להעביר 12 חודשים עם 25 שערים ועשרה בישולים בנוסף לעונה בלי תואר היו צולבים אותו – ואפילו לא על הלחץ שהיה על סוארז בליברפול בעונה שעברה.

תוהה בדרכים 16 במאי 2015

מתוך ששת השחקנים שאתה מחשיב לגדולים אי פעם, יש שני צמדים ששיחקו יחד. בקנבאור ומולר שיחקו יחד. גם רונאלדו, פיגו וזידאן. צ'רלטון נחשב לאנגלי הגדול אי פעם למרות שבסט נחשב לכוכב גדול יותר. אני חושב שבכדורגל ההגדרות הללו פחות משמעותיות בהשוואה לNBA ששם יש אבחנה ברורה בין ה-כוכב, כוכבי המשנה והרול פליירס.

לחץ? לדעתי הלחץ על השחקן השני-שלישי בחשיבותו בברצלונה הרבה יותר גדול מאשר על הכוכב של קבוצת צמרת באנגליה. זו פשוט תרבות כדורגל אחרת, לטוב ולרע- ראה הלחץ העצום על בייל (שהוא לא הכוכב הגדול של ריאל) וזה עוד אחרי שבעונה שעברה שערים שלו הביאו לריאל שני תארים כולל ליגת אלופות. במועדון ענק כמו יונייטד, אחרי הוצאה של 200 מיליון יורו, מספיק למאמן עונה בינונית וטופ 4 בשביל לשמור על התפקיד. תראה מה המצב של אנצ'לוטי בריאל או אנריקה בברצלונה.

אני לא כותב את זה בקטע שלילי או חיובי, אני חושב שזה פשטני לחשוב שהלחץ על הכוכב הגדול הוא אוטומטית משמעותי יותר שאתה משווה בין תרבויות כדורגל שונות.

דורפן 16 במאי 2015

שיחקו ביחד בנבחרת (אין מה לעשות) ועשו את גדולתם לחוד לפני זה (די סטפנו ופושקש) – אז זו סתם טענה. כתבתי ״שיחקו את כל הקריירה לא ככוכבים הראשיים״.

הלחץ על מאמן ריאל ובארסה הוא גדול. עוד עניין לא קשור. הלחץ על שחקן שנקנה בהרבה כסף גם הוא גדול, וגם זה עניין לא קשור וצדדי. הוא תמיד היה גם כשעסקת השיא הייתה מליון דולר.

הלחץ על שחקני המשנה נמוך משל הכוכבים. 37% מאוהדי ברצלונה לפני שנה ענו במשאלים שמסי צריך ללכת כי הוא היה כנראה סתם השחקן הראשון או השני בעולם בפער נאה אבל לא פער עצום. כבר אז אמרתי שבהתחשב בכמות האוהדים של בארסה אין מספיק פסיכולוגים כדי לערוך הסתכלות לכולם. איניאסטה עבר 12 חודש בלי שער ובישול וזה לא עלה על סדר היום (אולי מקומו בהרכב כן).

והשורה התחתונה. אין כמעט שחקנים – אני אפילו לא בטוח לגבי מסי ורונאלדו – שליברפול הייתה מגיעה רחוק יותר איתם בהחלפה אחד-לאחד עם סוארז בעונה שעברה. ואם יש אז אלו מסי ורונאלדו (למרות היסטוריה בעייתית שלהם בקבוצות פחות חזקות – אבל אני מוכן להניח שהנבחרת זו גם בעיה של מיעוט במשחקים, בקבוצה הם כן היו מוצאים דרך להבקיע בכמויות גדולות). בוודאי לא זלטן ובוודאי לא שחקן קישור. וגם לא אגוארו למרות שלא פעם משבחים אותו ״כסוארז רק בלי הבעיות״

דורפן 16 במאי 2015

אגב, ציינתי את השישיה הזו בעבר. עכשיו אין לי ספק ששמו ההיסטורי של מסי ישרוד גם כן לכחמישים שנים אחריו בדיונים כמו ״טופ-5״ (ובוודאי חלק מהמוקדמים יותר יתעמעם באופן טבעי כשלא יישארו אנשים שצפו בהם בזמן אמת. אבל אם פושקש ודי סטפנו וגארינצ׳ה שרדו בדיונים חמישים שנים אחרי פרישתם הם יכולים להיות מרוצים במקום בו הם נמצאים). פלה נראה לי כמין בייב רות׳ או ברדמן שלעולם לא ייעלם מהתודעה.

המובטל בטיטו 16 במאי 2015

דורפן, בחייאת.

37% היו כמה אלפים גולשים באתר של ׳ספורט׳ (שהוא פחון לכל דבר בעיתונות של ברצלונה והרביעי בתפוצתו בקטאלוניה) שהצביעו בלהט אחרי איבוד האליפות לאתלטיקו. לפי הטוקבקים שם, חלק לא מבוטל גם היו אוהדי ריאל מדריד ששמחו לאידם.

אינייסטה בישל בליגת האלופות ובגביע המקומי במהלך הבצורת שלו בליגה, אבל הוא שחקן שמעולם לא היה נמדד בסטטיסטיקה. הרב המוחלט של התוצרת שלו זה המסירה למסירה ההורגת.

דורפן 16 במאי 2015

אז מסי כן נמדד בסטיסטיקה ולכן הוא משחק תחת לחץ גדול בהרבה סדרי גודל. כשאתה לא נמדד בסטטיסטיקה – הלחץ עליך קטן יותר.

שלו 16 במאי 2015

הקרייירה שלך תלויה גם ביריבות התקופתית.
כנראה טורינו הגדולה תחשב חזקה מאינטר או יובה.
לעניין גרארד הוא שמזלו ששיחק בזמן שקבוצה אחת משלה.

תוהה בדרכים 16 במאי 2015

זה נכון. ליברפול 2009 הייתה כנראה יותר חזקה מכל אלופת אנגליה מאז. לרוע מזלם הם התחרו מול הקבוצה אולי החזקה בהיסטוריה של יונייטד.

Matipool 16 במאי 2015

אמרו כבר פעם שתזמון זה כמעט הכל בחיים .
עוד קצת מלח על הפצעים הפתוחים ..

טל המנצ'סטרי 16 במאי 2015

מה?
ליברפול של 2009 היתה חזקה יותר מסיטי אלופה בשיא של יא יא טורה או אגוארו?
במחצית המשחק 4-1 באולד טראפורד, לו יונייטד שומרת על יתרון 1-0 הפער היה קופץ ל 12 או 14 נקודות, בחודש מרץ, איבוד מומנטום של יונייטד כתוצאה מפער גדול בטבלה וגם ריצה ארוכה בעוד 2 מפעלים (אלופות וגביע אנגלי) גרמו לליברפול לצמצם את הפער אבל גם סיומת טובה לעונה לא הופכת את ליברפול של אותה עונה לאיזה משהו יוצא דופן או חזק באמת וברמה של אליפות.

הקבוצה ב 2009 של יונייטד היתה חזקה ביותר, ביחד עם קבוצות נוספות, זו של 94 למשל.

דורפן 16 במאי 2015

94 זה יחסי. הפרמייר ליג הייתה ליגת פנסיונרים אז. ב-2007-2009 זו הייתה ליגה עם שלוש נציגות בחצי גמר האלופות. 2008 הייתה כמובן קבוצה חזקה יותר ו-1999 הייתה מנצחת את שתיהן כי היא פשוט הייתה אולי הקבוצה החסינה ביותר בכלל בדור האחרון.

טל המנצ'סטרי 16 במאי 2015

אני לא יודע מה זה ליגת פנסיונרים, כל עונה, כל תקופה עם הקשיים והמשתנים שלה, אני כן יודע מה היה הסגל שיונייטד העמידה, וגם איך הכדורגל היה נראה.
הדבר היחיד שמצטער אותי לגבי אותה קבוצה זה שהיא לא יכולה היתה להתמודד שווה בשווה באירופה בגלל חוק הזרים דאז שכלל שחקנים בריטים.

דורפן 16 במאי 2015

זו אכן הייתה הגבלה שצריך להתחשב בה. אבל מצד שני שחקנים כמו רבנאלי וג׳ינולה או ג׳וניניו הגיעו לליגה הזו בשלהי הקריירה וממש כיכבו בה.

טל המנצ'סטרי 16 במאי 2015

והיו גם שמות צעירים וטובים והיו גם קבוצות חזקות וגם אם לא שמות גדולים וגם היתה את יונייטד ועוד לפני שבנתה לעצמה בין היתר את המחסום הפסיכולוגי אל מול כל השאר, לא צריך להמעיט בחוזקה של תקופה ורק בגלל שהיו תקופות חזקות אחרות.

אני רואה את פטריס אברה, שחקן שכבר היה חור מהלך ב 3 עונות אחרונות ביונייטד ודווקא בליגה אנגלית שנחלשה (והכל יחסי) והנה, הוא בגמר ליגת האלופות וב 2 המפגשים האחרונים נגד ריאל מדריד הגדולה, אלופת אירופה והוא לא ממש הראה איזו נחיתות, זה יכול להגיד משהו בגנות ריאל מדריד וכשלא הצליחו לקרקס על אברה קשישא?

טל המנצ'סטרי 16 במאי 2015

ואגב, ז'ונינו הגיע לבורו בשלב שבו היה נחשב לכוכב עולה, ז'ינולה אולי לא הגיע בשיאו אבל עדיין שחקן נחשב, בטח בקדנציה הראשונה שלו בניוקאסל ולא לאחר מכן בטוטנהאם וראבנלי, הוא המשיך לכבוש גם במקומות אחרים לאחר העונה במידלסברו.

דורפן 16 במאי 2015

טל … בחייך… עד דניס ברגקאמפ לא היה מקרה משמעותי של מעבר שחקן חשוב לאנגליה. היה קנטונה שבא בגלל שק של בעיות בבית. היו לך כל מיני לבוף ודי מאתו ואנדי קנצ׳לסקיס וקלינסמן בסוף דרכו ממש ככוכבים גדולים. אני חושב שהשינוי הגדול מגיע דוקא מארסנל – כשוונגר השתלט על חלק מהעילית הצרפתית וברגקאמפ ואוברמארס. פרגי נכנס למשחק מחוץ לבריטניה (אני מתכוון בכסף גדול – לא שמייכל וקנטונה שהיו גניבות) עם סתם וורון וואן ניסטלרוי. עד סתאם הוא בכלל לא התמודד על שחקנים מבחוץ. אתה זוכר בוודאי שסאלאס לא רצה לבוא כי העדיף את לאציו?

טל המנצ'סטרי 16 במאי 2015

רונן, הנקודה שלי היא שלכל עונה, כל תקופה היו את הקשיים שלה. הכדורגל של תחילת שנות ה 90 באנגליה, מבחינת שיפוט, מבחינת הגנה על שחקנים, היה שונה ומגונן פחות לצורך הדוגמא.
הקבוצה של 94 היה מושלמת מבחינת כמה אספקטים ושלדעתי היו משחקים תפקיד מרכזי ומצליח בכל תקופה אחרת,
שמייכל,ברוס,קין, רובסון, אינס, קאנטונה, לא רק שחקנים נהדרים אלא בעלי אופי קשוח, לוחמני, מקצועני וללא פשרות, שחקנים בעלי אופי שכזה כל-כך חסרים לנו בקבוצה היום (להוציא את רוני)
וזה בדיוק מרכיב מרכזי של הקבוצה ב 99, כלומר אני לא רואה לנכון לגמד את הקבוצה ההיא שהיתה חזקה בליגה אבל להגיד שרק בגלל שהליגה היתה מורכבת ושונה משנים שלאחר מכן, רק בגלל זה הקבוצה ההיא באה לידי ביטוי והצליחה כפי שהצליחה.
זרים, הם שינו לטובה את איכות הליגה ובטח כשהחלו להגיע הטובים שבינהם בעולם הכדורגל, מצד שני, בשנות ה 80 וכשזרים כמעט ולא הגיעו לאנגליה, היא היתה המובילה באירופה, ולכן, שוב, כל תקופה והמשתנים שלה, לטוב ולרע.

אני לעולם לא אצליח להרכיב את ה 11 הטובים ביותר בכל הזמנים של יונייטד ולכן גם אני לא בא וקובע שהקבוצה של 2009 היתה הכי טובה בכל הזמנים של יונייטד וגם לא זו של 99 וגם לא זו של 94 (ומי שראה יכול לדבר על זו של 67, 68 או 57, 58, כל אחת כבודה במקומה מונח.

שלו 16 במאי 2015

לי הוא תמיד הזכיר את נימני.

שלומי 17 במאי 2015

כן, רק שלנמני יש אליפויות ;)
ושלא יובן לא נכון, אני סולד מנמני האדם.
נמני השחקן, לפחות זה הצעיר, היה אחד הגולרים הגדולים בכדורגל הישראלי.

יואב 17 במאי 2015

גם המבוגר היה מהגולרים הגדולים.

אריק 16 במאי 2015

לא מתחבר לעניין חוסר השמחה מההחלקה. לא מתחבר לחוסר השמחה לאיד למדבר האליפויות.
למרות שהוא קצת אובררייטד בעיניי. הוא היה יריב שהיה כיף לשנוא אותו. מה נשאר לנו? ההוא שרץ מצחיק?
מה שכן במבט לאחור אולי קצת חבל בשבילו שלא זכה בשנה שעברה.

דורפן 16 במאי 2015

למה שיהיה בהחלקה? עדיף שסתם היו שובקים.

אריק 16 במאי 2015

כי זה הכי כואב. והוא היה הנמסיס האמיתי האחרון.
לכן שמחתי לאידו.
במבט לאחור די חבל לי עליו, אבל לאותו רגע הקלוז אפ שלו שימח אותי.
ככה אני אני רוצה את הכדורגל שלי להתרגש כשסקולס משחק ולרצות שגרארד יכשל. עם פרישתם הכל קצת מתקהה. אותם שחקנים ומאמנים שעוברים ממגה ביזנס אחד לאחר.
לא אוהד של קוקה קולה או נייקי.
רק טרי עוד כאן.

שמעון 16 במאי 2015

איזה קטע ששניהם החליקו..

הבריטים הגמלוניים האלה לא שווים יותר מדי בלי מי שמסביב.לב גדול ותרבות ספורט ותו לא. תראו תנבחרת.

מי מה למה 16 במאי 2015

ממש חכמה גדולה להתפאר ברשימת התארים של סקולס (או גיגס או כל שחקן אחר ששיחק ביונייטד תחת פרגוסון) לעומת רשימת התארים של ג'רארד מבלי להתייחס להבדלים העצומים בחוזק הקבוצות ששניהם שיחקו כל הקריירה ובהבדלים העצומים בתקציבים של שתי הקבוצות , ובעובדה שאת סקולס אימן כל הקריירה אלכס פרגוסון ואת השני אימנו מאמנים כמו דלגליש והודג'סון.

תחליף בינהם קבוצות ורשימת התארים מתהפכת, ככה פשוט.

צור שפי 16 במאי 2015

בהשוואה שעשית בין המורשת של גיגס ובקהאם אני חושב כמוך אבל לדעתי רוב האנשים שאינם אוהדי יונייטד (גם אני לא) לא בהכרח יסכימו.

דורפן 16 במאי 2015

צור – יעברו השנים וישקע האבק. האנשים שחושבים שבקהאם גדול יותר הם אלו שבטוחים שיש כיום 3-4 שחקנים בין העשרה הטובים בהיסטוריה (במציאות יש אחד ואולי 2 בין ה-25). בקהאם ימצא את מקומו הראוי והסופר מכובד – אחד מ-20 השחקנים הגדולים של יונייטד בתקופת פרגוסון (אולי קצת יותר מזה) ותופעה חברתית מרתקת. אין לו מקום מיוחד בהיסטוריה של ריאל וכמובן לא של מילאן.

red sox 16 במאי 2015

מדויק.

גיל 16 במאי 2015

אני לא חושב שאתה צודק. בעוד 30-40 שנה כשהאבק באמת ישקע אז כבר לא יהיו אנשים שראו כדורגל משנות ה50 וה60. אז אולי פלה ודי סטפאנו ישארו גדולים לתמיד כמו בייב רות' וטיי קוב, אבל שחקנים אחרים כמו רונאלנדו או רונאלדיניו, ואפילו זידאן ואחרים יחשבו להערת שוליים. ככל שההיסטוריה רחוקה יותר כך פחות ופחות שחקנים שורדים את מעמדם ההיסטורי.

חזי 17 במאי 2015

זידאן לא יכול להיחשב להערת שוליים בשום קונטקסט. ההיפך. ואגב, אלמלא הנגיחה ב 2006 ייתכן והיה מחזיק בשני גביעי עולם.

גיל 17 במאי 2015

הוא יזכר כשחקן גדול לדורו אבל לא כזה בקונטקסט היסטורי של הכי גדולים.

בני 16 במאי 2015

אתה לא בטוח שכיסטיאנו רונלדו הוא בטופ 25 בהסטוריה? זה לא נוקשה קצת?

איתמר 17 במאי 2015

אני דווקא מעריך את בקהאם שבחר, בניגוד לגיגס, לצאת מאזור הנוחות של אולד טרפורד ולבחון את עצמו, את יכולותיו ואת מעמדו המקצועי, במועדונים גדולים אחרים.
מנקודת המבט ההיסטורית של אוהדי יונייטד, גיגס לעולם לא יקדים את קנטונה ואת רוי קין. חשיבותם המקצועית והתרבותית לבניית האתוס המחודש של יונייטד עולה באופן מובהק על חשיבותו של גיגס.

ערן (המקורי) 16 במאי 2015

25 שנים אחרי האליפות האחרונה, כאשר מאז השגתם אין ספור צלחות וגביעים, ובשבילכם אנחנו עדיין "המנוולים".
מצבנו טוב.

דורפן 16 במאי 2015

בדיוק. תנוחו… המצב מצויין :-)

אדום עתיק 16 במאי 2015

ההחלקה של ג'רארד היא סוג של צדק פואטי מול אותה צ'לסי שנגדה ״איבד כדור״ רק כדי שיונייטד לא תיקח תואר כמה שנים קודם לכן. וגם זה חלק מהמורשת.

דוד 16 במאי 2015

בנוסף ל-לה טיסייה, יש גם את סטיב בול אשר שיחק מגיל 21 עד הפרישה במדי וולברהמפטון, רק בליגת המשנה, באותה תקופה רשם גם 13 הופעות בנבחרת הלאומית ו-300 שערים במדי המועדון.

מאנו 16 במאי 2015

ג'רארד הוא דוגמא קלאסית, ביחד עם גיגס לשחקן שנה את שמו על נאמנות ותשוקה, ופחות על יכולת.
מבחינה מקצועית מדובר באוברייטד שזכה לתהילה בזכות מנהיגות ונאמנות כאמור, ולא בזכות איזו יכולת מדהימה שגילה לאורך הקריירה.
סמל גדול, שחקן חביב ולא יותר.

Matipool 16 במאי 2015

אם אתה אומר .. ואם ראית אותו בקביעות עד 2009 ואתה עדיין חושב כך אז משהו כאן התפספס .

אמיר המקורי 17 במאי 2015

מי שאומר משפט שכזה על שני ענקי כדורגל ראוי לו שיתחיל לצפות בענפי ספורט אחרים…לך על קריקט………….

פה איתמר 16 במאי 2015

בסגנון המשחק לה טיסייה תמיד הזכיר לי את אבי נמני. שליטה פנומנלית בכדור אבל איטי להחריד.
דורפן, מה היה המעמד האובייקטיבי של ברקוביץ בקרב אוהדי סאות'המפטון לעומת לה-טיסיה (לא תמיד שניהם שיחקו יחדיו)?

ערן (המקורי) 16 במאי 2015

לא בר השוואה.
אף שחקן סיינטס, לרבות ברקוביץ', לא זכה למעמד שמתקרב לזה של לה טיסייה, שהיה אליל (כמו שעשו פעם).
ההשוואה לצב מעליבה להפליא.

דורפן 16 במאי 2015

למה שהם יזכרו את ברקוביץ׳ על חצי עונה? היה כוכב בניצחון היסטורי אחד על יונייטד ועוד כמה מבצעים יפים. הקבוצה העיקרית בה יש זכרונות מאד טובים מברקוביץ׳ היא ווסט-האם.

גלן 16 במאי 2015

רונן, אני לא מאמין שאני צריך להגיד את זה כמו אדום עתיק. ליברפול צ'לסי 2010, ג'רארד ודרוגבה. בכנות, יש בעיני שם עננה לפחות של "מינימום מאמץ" . ככה סתם יורקים עלייך ואתה חושב שזה גשם?

יואב 16 במאי 2015

לייק

באבא ימים 17 במאי 2015

זה היה שטויות בזמן אמת וזה שטויות היום.

דורפן 16 במאי 2015

אני רואה את זה אחרת. זה הרגע בו הקהל שם עבר סופית את המטאמורפזה מענק אירופאי למקהלה של ״רק לא יונייטד״. הרוח באה מהיציעים לא מג׳ררד.

אסף the kop 17 במאי 2015

צודק. הפכנו ליונייטד.

גלן 16 במאי 2015

אין לי בעיה עם כל השוואה היסטורית שעושים אוהדי יונייטד לקבוצות שלהן אבל לטעמי ,לא זאת של תחילת הפרמייר ליג ו אפילו לא זאת של הטרבל חזקות כמו זאת של 2007-9 . הקבוצה הזאת בין הראשונה לשנייה הכי חזקה של בריטניה מבחינתי יחד/אחרי ליברפול של פייזלי.

יואב 16 במאי 2015

קבוצת הטרבל תפסה את כל הקישור של יונייטד בשיא.
לא חושב שהיתה רביעיה בריטית כזאת.
וארבעה חלוצים ברוטציה אמיתית בכושר מעולה.
וזה הספיק כדי לגבור על ארסנל נפלאה ודאבליסטית על הקשקש בשני המפעלים.
קבוצה של הגורל, חסונה כמו ברוס לי וקשוחה כמו הארי המזוהם.

גלן 16 במאי 2015

כן, אבל גם עם הנטו מול יובה בחצי גמר , ובכל זאת בגמר הייתה קבוצה אחת שמונים וכמה דקות על המגרש וניסים הם אחלה לאוהד אבל מי שצריך ניסים , לא בטוח שהוא כזה כביר. בדור של רונאלדו עצמתה של יונייטד לא הייתה נתונה כמעט אף פעם ב? ו אפילו לגמר בוומבלי הם עלו בקלילות. והגרלה קלה זה משהו שמחשיבים לאלו שעצמתם כי רבה
באירופה ו אנגליה. למעט המזל הרע שהפיל אותם בדור עם קבוצה עוד יותר סופר היסטורית הם היו בהחלט ראויים להביא את הבק טו בק הראשון מאז בוסמן.

טל המנצ'סטרי 16 במאי 2015

גלן,

בגמר ב 99 היינו נטולי קין וסקולס, זה הצריך שינוי די מרחיק לכת, בקהאם שיחק במרכז הקישור, גיגס בימין ובכדי שבלומקוויסט ישחק בצד שמאל. היתה לזה השפעה מכרעת כי כל שיווי המשקל הקבוצתי הלך לאיבוד.
בחלק האחרון של אותו משחק, כשבלוקוויסט יצא, כשאחרים חזרו לעמדות מתאימות יותר, פתאום ראינו את בקהאם מגביה מימין וסולשיאר נוגח מתוך רחבה ה 5 ועוד, זו כבר היתה יונייטד ש"חזרה" להיות יונייטד.

שלו 16 במאי 2015

אבל שגיא כהן אמר שריאל השנה הייתה הכי קרובה לבק טו בק…

יואב 17 במאי 2015

גלן,
באיירן היתה טובה יותר אבל לא כמו שנצרב בתודעה. הייתי שם(וגם טל) וכמובן שראיתי את זה עוד כמה פעמים אחרי. ובלי חדר המנועים שלנו. זה ממש קריטי חיסרון כזה.
פגשנו את באיירן בבית המוקדם באותה עונה. זה הסתיים פעמיים בתיקו אבל רק כי שמייכל היה זקוק לחופשה באי. היינו טובים יותר במינכן ובמנצ׳סטר.
האמת היא שאם שמייכל היה ברגיל, ברצלונה היתה עולה מאותו בית ולא באיירן.
כתבתי לך, כמו הארי המזוהם. היא כמעט הפסידה את הכל באותה עונה. והיא סירבה.

גלן 17 במאי 2015

יואב, עדיין היא תזכר באירופא בזכות הניסים ולא בגלל עצמתה. אני לא חושב שזה מפתיע שאחר כך לא היה לזה רצף משמעותי אירופאי (אפילו לא גמר, סתם פייט משמעותי). אני זוכר ריאל ואחר כך בייארן חזקות יותר שלא לדבר על מכבי חיפה :-) . קבוצה אמיתית שולטת בימים ביותר מהבלחות. כזאת הייתה יונייטד של רונאלדו ופרגסון המאוחר.

טל המנצ'סטרי 17 במאי 2015

יואב,

בתיקו 2 במינכן בשלב הבתים, הגול הראשון של אלבר, היו 3 נבדלים במהלך של השער ובשער השיוויון שלהם בדקה ה90, אוי איזה טעות של שמייכל שטיפס על טדי שרינגהאם…וכן, היינו הרבה הרבה יותר טובים באותו משחק.

אבנעזר בלפור 16 במאי 2015

אני אוהד ליברפול עוד משנות ה-70 וסטיבן ג'רארד מסמל בעיניי את כל הבינוניות שיש במועדון הגדול(לשעבר?)הזה.וכפרפראזה על דבריו של שאול ביבי,שכתב על עופרה חזה בסמוך למותה-" האמת,סתם זמרת",אז סטיבן ג'רארד-האמת,סתם שחקן.

באבא ימים 17 במאי 2015

ממש לא סתם שחקן. אבל לא בטופ 5 של שחקני ליברפול לדורותיהם.

דורפן 17 במאי 2015

אולי רביעי-חמישי

Matipool 17 במאי 2015

לפני כמה שנים היה באתר הרשמי של ליברפול דירוג של מאה השחקנים ״שהרעידו את הקופ״ שהיה למעשה שאלון דירוג לשחקנים הגדולים של ליברפול בכל הזמנים .
סטיבי סיים שם שני אחרי דלגליש ולפני ראש , בארנס ופאולר .
כמובן שיש פקטור רציני לכך שחלק גדול מהמדרגים הם צעירים ויש גם פקטור גדול לאהבה שרוחשים לשחקן כזה או אחר ( פאולר האהוב לעומת אואן ״הבוגד״ ) . קיגאן סיים שם רק שביעי ( שילוב של העזיבה המוקדמת להמבורג יחד עם העובדה שכיכב בליברפול בשנות השבעים ) .
בדירוג של הגדולים ביותר יש נטייה לבחור בשחקנים התקפיים יותר ולכן שחקנים אדירים כמו אלן האנסן , פיל ניל , אמילין יוז וכו׳ נדחקים אחורה .
נבחרת ליברפול של כל הזמנים מבחינתי :
קלמנס , ניל , האנסן , יוז , קנדי , סונס , סטיבי , בארנס , דלגליש , קיגאן , ראש .
מסכים שסטיבי הוא באזור מקום 4-5 .

סימנטוב 17 במאי 2015

סטיבי לפני ברנס וקיגן אולי אבל לפני דלגליש?

matipool 17 במאי 2015

סימנטוב – אם התכוונת אלי , אז לא .
כתבתי הרכב של 4:3:3 לפי הסדר במגרש ולא לפי הדירוג שלהם .
סטיבי כאמור באזור מקום רביעי / חמישי . אם היה מצליח לזכות נניח בשתיים או שלוש אליפויות ומצליח להביא גם את גביע האלופות ב-2007 ( הישגים שהוא לא היה רחוק מהם ) , היה נחשב לגדול מכולם בליברפול .

סימנטוב 17 במאי 2015

אוקי בקריאה שנייה הבנה ראשונית…

D! פה ועכשיו 17 במאי 2015

באבא, אני צעיר ממך וזוכר רק חלקים משנות השמונים
אז אני לא מתווכח כלל.
מי החמישה שלך?

matipool 17 במאי 2015

אבנעזר – הגדרה מעניינת . יכול להיות שנתת לעונות האחרונות להשפיע עליך קצת יותר מדי ?
טורס , בניון וקראגר הצהירו שהוא השחקן הכי גדול שהם שיחקו איתו והם שיחקו עם לא מעט שחקנים . אני נוטה לצד שלהם בהשוואה להגדרה שלך .

דורפן 17 במאי 2015

אבל הם לא שיחקו עם קני דלגליש וקווין קיגאן. מהמקום השלישי הדיון הוא פתוח יותר.

גיל 17 במאי 2015

דיון כזה על שחקנים של יונייטד נראה בלתי אפשרי. יש שתי תקופות מיתולוגיות ולך תבחר מהן את השחקן הכי גדול. צ'רלטון, סקולס, קין, בסט, קנטונה?

Matipool 17 במאי 2015

דורפן – ברור . אני לא שם את סטיבי לפניהם אבל ההגדרה של מר בלפור הייתה שהוא ״סתם שחקן״ .

באבא ימים 17 במאי 2015

דלגליש, בארנס, ראש, קיגאן, קלמנס… אתה יודע מה, מקום חמישי לפני קלמנס.

D! פה ועכשיו 17 במאי 2015

אז גם אצלך הוא נדחק לאזור הזה.
אני רק מניח שזכייה בתואר בעונה שעברה, או לפני כן בקבוצה עם אלונסו וטורס היו משדרגות אותו משמעותית.

באבא ימים 17 במאי 2015

כן. כי אני נותן משקל גם למשך הזמן בו שיחק בליברפול. יש עוד שחקנים שבשיאם היו טובים לדעתי מג׳רארד בשיאו (אואן, טורס, סוארס) אבל הם שיחקו בליברפול תקופות קצרות יותר.

באבא ימים 17 במאי 2015

אולי זכיה בתואר ב- 2009 היתה משנה בעיני את מקומו בדירוג. לא זכיה ב-2013/14. אני לא חושב שהתפקיד שהוא מילא בזכיה הזו מצדיק שינוי בדירוג.

D! פה ועכשיו 18 במאי 2015

אני נוטה להסכים. סוארז אחד הגדולים והמרגשים שלי אישית יצא לראות אבל לא מספיק זמן אצלנו, ובכלל.
אני חושב שתדמיתית זכיה בעונה שעברה היתה מוסיפה לו נקודות זכות. אולי מאחר והוא היחיד עם נסיון וותק בקבוצה הזו.
ב-2009 הוא היה יותר משמעותי אבל גם היו יותר שחקני מפתח, גם טורס וגם אלונסו ומסצ'ארנו.

סימנטוב 17 במאי 2015

הופעה אחרונה באולד טראפורד היום …של?
(דה חאה, די מריה, פלקאו, אוונס, אולי גם רפאל יאמר שלום מהיציע)

Matipool 17 במאי 2015

מקווה בעיקר שזו ההופעה האחרונה של דה חאה . מכה קשה ליונייטד אם הוא עוזב . באמת שוער נפלא .

גיל 17 במאי 2015

אבנעזר – אם זו דעתך כנראה אתה אוהד את הקבוצה הלא נכונה, אבל ללא ספק אתה בבלוג הנכון.
מעטים השחקנים שלקחו לבדם גביע אנגלי, ליגת אלופות, ועוד כהנה וכהנה, כשמאחוריהם קבוצות בינוניות ואפורות. לא סקולס, בקהאם וגיגס.
היחיד שעולה בדעתי הוא מראדונה, וגם לא סחב 17 שנה בנאפולי.
תרגיל מחשבתי – אם תשימו את מסי או רונאלדו במקום סטיבי, האם הם היו לוקחים את הצ'מפיונס ב-2005 ?
ונק' אחרונה – כל זה לא קרה ב סאות'המפטון. זה קרה בקבוצה האנגלית המעוטרת ביותר והמצליחה ביותר.

גיל 17 במאי 2015

אנא השתמש בשם אחר למניעת בלבול כי זו לא תגובה של גיל המקורי.

אריק האחר 17 במאי 2015

שחקן גדול קפטן ענק.
שמחתי לאידו בהחלקה אחרי ששמח בפומבי לכישלונה של יונייטד בגמר האלופות.
ראיתי אותה משחק בשיאו על המגרש
התרומה שלו הייתה בכל חלקי המגרש על השחקנים והקהל.
אין לו מחליף בליברפול באופק וטוב לי בכך.
שייקח עשר אליפויות מצידי במולדת הכדורסל.

אבו צ'יצ'ריטה 17 במאי 2015

יפה מאד. אני לא בטוח שאמריקה זה רחוק מספיק אבל יאללה, נפרגן לו אליפות שם

Comments closed