קייטי לדקי

ב-2015 לא אמורה להיות שחיינית או שחיין שרואים את העולם רק עם משקפת

led

התחרותיות בשחיה מתעצמת לנגד עיננו.

מהצד הישראלי אנחנו רואים למרבה הצער איך כל התוצאות היפות של השחיינים שלנו באליפויות אירופאיות הן בשלולית. בצד הכללי יותר היה ביום הראשון לאליפות גמר שליחים 4×100 חופשי ללא ארצות הברית או  אוסטרליה. זה דבר שפעם אי אפשר היה להעלות על הדעת. פעם התחושה הייתה שלאוסטרליה יש שתי נבחרות שיכולות להגיע לגמר ולארצות הברית שלוש או ארבע.

מהצד השני אני לא נופל מהכסא כשמדברים איתו על מספר המדליות ששחיינים מסויימים זוכים בהם. בשחייה יש גוון של סגנונות אבל לא גוון עצום של מאמצים. למשל משחה ל-200 מטר מסתיים בזמן של ריצת 800 ומשחה ל-1500 בזמן של ריצת 5000. האם אין רצים מעולים ל-800 ו-5000? בוודאי שיש. שחייה מאפשרת השתתפות בהרבה מקצים שונים והשוני בין גב, שחיה לפרפר גדול פחות משחושבים (חזה זה סיפור אחר – אין בהיסטוריה שחיין עם מדליה אולימפית אישית בחזה ובסגנון אחר).

אז אלו לא כמויות המשחים ואפילו לא ההצלחה שלה כנגד התחרות הגואה בעולם שגורמים לי לא להאמין למה שאני רואה. אלו ההפרשים הפסיכיים שקייטי לדקי מנצחת בהם. היו בהיסטוריה של השחיה כמה אנשים – וויסמולר, גולד – שהיו דומיננטים בצורה מוחלטת כל כך על העולם (ספיץ ות׳ורפ ואוטו ופלפס זכו בהרבה, אבל לא בהפרשים דמיוניים בכל משחה). אבל זה קרה כששחייה הייתה ענף של 2-3 מדינות.

ב-2015 לא אמורה להיות שחיינית או שחיין שרואים את העולם רק עם משקפת.

עוד צעדת מלך
וואו, איך דפקתם אותנו

111 Comments

איציק 4 באוגוסט 2015

לא מסכים לגבי ספיץ בסגנון הפרפר. הוא היה המון מעל כולם ולקח בערך 20 שנה לשבור את השיא שלו. תומש דהרני וקריסטינה אגרסגי שלטו בהפרשים גדולים ולאורך זמן, גם ארון פירסול היה מנצח בהפרשים שבמרחקים של 100 ו-200 שקולים להפרשים של לדקי ב-1500. ולדימיר סלניקוב שלט ב-1500 ביד כל-כך רמה שאני לא חושב שלדקי קרובה עדיין למה שהוא עשה בזמנו. כמובן צריך לתת לה את הנחת הגיל (לא שהיא זקוקה להנחה זה), ומה שהיא עושה מאוד מרשים ואם תמשיך ככה, זה יהפוך למפחיד. אז כמובן שהיא אחת מיחידי סגולה אך לא היחידה.

מיקיג' 4 באוגוסט 2015

פירסול היה ענק שבענקים. אם היה עושה אותו דבר אבל הפוך, הוא היה מקבל מעמד של אייקון על זמני.

דורפן 4 באוגוסט 2015

פירסול שחיין גדול – אבל מה גורם לכם לדבר על פערים דמיוניים? ניצח גמרים אולימפים בככמה עשיריות בכל פעם.

איציק 4 באוגוסט 2015

ההשוואה לא לגמרי מדויקת. פירסול ניצח בכמה עשיריות (שזה המון) במשחה רווי שחיינים ושהגיע מזמן לבשלות. 1500 נשים הוא משחה צעיר יחסית עם טווח התקדמות גדול. אנחנו אפילו לא קרובים כנראה למיצוי הפוטנציאל במשחה זה. לכן, כישרון נדיר שבוחר במשחה זה הוא בעל יתרון הרבה יותר גדול מאשר בכל משחה אחר. מבחינה זו, 10-15 שניות של סלניקוב מרשימות לא פחות מה 30 של לדקי. הוא גם בעל זהב ב-400 ובשליחים 4X200, כלומר בהחלט היה שחיין עם טווח רחב למדי (800 לא היה אולימפי אז, ולא זוכר אם עכשיו כן), וזה עוד בתקופה שב-1500 הרגליים פחות שימשו לעבודה ויותר לאיזון.

יריב 4 באוגוסט 2015

חצי שניה במשחה שנמשך 53 שניות (100 גב) זה אותו יחס כמו 9 שניות במשחה שנמשך 15 וחצי דקות. מעבר לזה אפשר לדבר על ההבדלים בין המשחים (האם הפערים באחד באופן טיפוסי גדולים יחסית מבאחר, יכול להיות ומכמה סיבות). פירסול ניצח את אליפויות העולם ב05 ו 07 ואת האולימפיאדה ב08 ב 40, 52 ו57 מאיות בהתאמה.

איציק 4 באוגוסט 2015

האקסטרפולציה הלינארית נראת לי קצת מסוכנת אך אני בהחלט מסכים עם הכתוב.

יריב 5 באוגוסט 2015

כן, לכן כתבתי "מעבר לזה…". אני בטוח שהפערים הטיפוסיים שונים במשחים האלו, אני לא בטוח כמה.

דורפן 4 באוגוסט 2015

לא לקח עשרים שנה לשבור את הישגי ספיץ למרות שהפער שלו ב-100 פרפר באמת היה גדול מאד. סאלניקוב לא היו פערים כאלו – הוא ניצח ב-16 שניות באולימפיאדה מוחרמת אבל הוא לא ניצח בחצי דקה. דווקא נדמה לי שהאקט ופרקינס ניצחו בפערים גדולים יותר. אבל האמת שהזמן ששיא עולמי מחזיק (של מארי מאהר החזיק הכי הרבה) הוא מטעה. כי משתנים סמים ומשתנים חליפות. אני אפילו אניח בצד את ה-1500 הפסיכי. ב-400 היא זכתה בפאן-פאק בשש שניות. מתי היו הפרשים כאלו?

איציק 4 באוגוסט 2015

צודק לגבי ספיץ, משום מה זכרתי שהיה לו שיא בפרפר שהחזיק מעמד הרבה מאד זמן.
לגבי סלניקוב, אולי ההפרשים לא היו של חצי דקה, אך היו פערים משמעותיים שלא הותירו שום ספק לגבי נצחונו וזה נמשך הרבה מאד זמן. לזמן יש משמעות מאד גדולה בהגדרת הגדולה (לא כפרמטר יחיד אבל עם משקל גדול). לדקי עדיין צעירה ואולי גם היא תעבור את מבחן הזמן, אבל את זה רק הזמן יגיד.

מאנו 4 באוגוסט 2015

רונן, ארה"ב ואוסטרליה כבר מזמן לא הגמוניות בתחום השליחים והשחייה בכלל, כבר מ-2008 למעשה, צרפת היא כיום המועמדת הודאית לזכייה ב-100×4 כמו שקרה שלשום, כאשר ארה"ב יכולה להפתיע. אוסטרליה לא באזור כבר לא מעט שנים. ובכלל, מתפתח פה שחיין (פלורן מאנאדו) נפלא, רק בן 24, שהוא ספרינטר ברמות הגבוהות ביותר. בלונדון 2012 הוא היה מצויין, ועכשיו הוא ממשיך את היכולת. לצרפתים יש עומק גדול יותר כיום מהאמריקאים, ובטח שמהאוסטרלים.

דורפן 4 באוגוסט 2015

מאנו – ירידה בהגמוניה כמובן. אבל עוד לא היה פודיום אולימפי בלי אחת מהשתיים – וכאן היה גמר בלי שתיהן

אודי 4 באוגוסט 2015

השחייני ב' של ארה"ב פחות טובים השנה. אם הטובים באמת היו שוחים במוקדמות (אדריאן ועוד אחד שאני לא זוכר את שמו) היו במשחים, יש מצב טוב שהם היו בגמר וגם על הפודיום. אבל זה לא משנה. יהירות או חוסר יכולת להעריך נכון את הכישרון שלהם כרגע פגע בהם. אני גם חושב שאתמול היה יום בלי מדליה אמריקאית אחת אם אני לא טועה.

Amir A 4 באוגוסט 2015

לא קשור לשחיה, אבל איך הגילוי של הסנדיי טיימס ולפיו שליש מזוכי המדליות במשחקים האולימפיים ובאליפויות העולם באתלטיקה בין השנים 2001 ל-2012 חשודים בשימוש בחומרים אסורים עובר ככה בשקט? אם זה נכון אז אפשר לסגור את הבאסטה, לא?

דורפן 4 באוגוסט 2015

צריך לראות במה בדיוק חשדו. יש 3000 חומרים אסורים – שכוללים מריחואנה וחומרים שקונים בלי מרשם בבית מרקחת – כשבמציאות צריכים עשרים

Amir A 4 באוגוסט 2015

הנה תמצית הממצאים (מתוך דיווח של ה-BBC):

A third of medals (146, including 55 golds) in endurance events at the Olympics and World Championships between 2001 and 2012 were won by athletes who have recorded suspicious tests. It is claimed none of these athletes have been stripped of their medals.

More than 800 athletes – one in seven of those named in the files – have recorded blood tests described by one of the experts as "highly suggestive of doping or at the very least abnormal".

In some finals, every athlete in the three medal positions had recorded a suspicious blood test.

Russia emerges as "the blood testing epicentre of the world" with more than 80% of the country's medals won by suspicious athletes, while Kenya had 18 medals won by suspicious athletes.

Athletes are increasingly using blood transfusions and EPO micro-doses to boost the red cell count.

הועלתה בדיווח הטענה שהאתלטיקה נמצאת כיום ברמת סימום כמו ענף האופניים בזמנו של ארמסטרונג.

לדעתי זה יהיה נאיבי לחשוב שכמות כזו של תפיסות נובעת משימוש אקראי בחומרים שלא אמורים להיות ברשימה.

דורפן 4 באוגוסט 2015

אמיר – שלא יהיה ספק.

אני בטוח שכל ענפי הספורט בהם יש כסף נמצאים ברמת סמים דומה. באלו בהם לא תופסים – כדורגל וטניס – כנראה יותר גרוע. באף ענף ספורט הספורטאים לא מוסריים יותר מבאחר.

אורי גולדבורט 4 באוגוסט 2015

תמצית הממצאים?? "גדיוי" של הסנדיי טיימס? אין כאן אף ממצא. ישנה טענה, ששני פיסיולוגים אוסטרלים ראו את זה "וזה מה שיוצא להם". בלי תוצאות של בדיקות זה לא שווה כלום והעובדה שזה מופץ על די עיתון בריטי ערב אליפות עולם בבייגי'נג דומה להפליא למה שהיה לעיתנות הבריטית להתאונן (ולהשמיץ) לפני המשחקים האולימפיים בבייג'ינג 2008. ועוד רמז דק: אליפות העולם הבאה מיועדת ללונדון 2017.

המושג של suspicious atheltes – מעשה ידי העיתון כי כך לא כתוב במסמכי IAAF. אגב היה נחמד אם יחד עם הפרשנות ללא תוצאות בדיקות, היתה מובאת גם כאן תגובת ה-IAAF.

יורם אהרוני 4 באוגוסט 2015

יש רמזים מאד כבדים שאחת האתלטיות שפרופיל הדם שלה היה מאד חשוד היא פולה רדקליף. יש הטוענים כי מופעל לחץ חזק על העיתונות לא לחשוף את שמה כרגע כי זה עלול לחבל בסיכוייו של סבסטיאן קו להבחר לנשיא הפדרציה הבין לאומית לאתלטיקה. הדיבורים על רדקליף הם לא חדשים. מדובר באתלטית שעד 2001 הייתה טובה מאד אבל זה ללא מממש הספיק לה לזכייה במדליה אולימפית או באליפות העולם על מסלול. ב-2001 באליפות העולם באדמונטון (שם סיימה רביעית ב-10,000) היא הפגינה ביציע נגד שיתופה של הרוסיה אולגה יגורובה, למרות שהרוסיה נכשלה בבדיקת סמים אך זוכתה מסיבה טכנית. מיד אחרי אליפות זו הישגיה של רדקליף (שהייתה כבר בת 29) החלו להשתפר פלאים. לא רק ב-10,000, לא רק במרתון, אפילו ב-3000 מ'.

אורי גולדבורט 4 באוגוסט 2015

יורם.
צטט את הרמזים אם אתה יכול. אני עוד זוכר את "השערוריה על כל מטר" שפולה רדקליף עוררה באדמונטון 2001.

יורם אהרוני 5 באוגוסט 2015

אורי, יש דיון ארוך (מאד) על רדקליף במערכת המסרים של לטס ראן.

רומן 5 באוגוסט 2015

עוד קונספירציה של האמריקקים וחבריהם נגד רוסיה, הרמאים הגדולים בהיסטוריה עם החיוכים המתחסדים והמזויפים שלהם. הרי כל העולם עד היום בטוח בזה ש בן ג'ונסון היה מסומם וקארל לואיס היה נער מקהלה טהור. זה כל כך מקומם ההתחסדות שלהם, אני פשוט מתעב אותם

יורם אהרוני 4 באוגוסט 2015

נדיר מאד למצוא מישהו שמגיע לרמה עולמית גבוהה גם בריצת 800 וגם בריצת 5000 מ'. אתה מכיר מישהו שזכה במדליה אולימפית או באליפות העולם גם ב-800 וגם ב-5000 באותה אליפות? סעיד אוויטה זכה במדליית זהב אולימפית ב-5000 ב-1984 ובארד ב-800 מ' ב-1988. כמובן שכל רץ 5000 חייב להיות מסוגל לרוץ 800 "לא רע בכלל" וחלק מהרצים התחילו ב-800 וסיימו את הקריירה ב-5000, אבל לא ממש הגיעו לטופ העולמי בשני המקצועות. ב-2015 יש רץ אחד שהוא בין הטובים ב-800 וגם בין ה-50 הראשונים ב-5000. – איינלה סולימן מג'יבוטי המדורג במקום ה-45 ב-5000 ובמקום השלישי ב-800. יתר על כן, להוציא את מו פארח, אין כיום כמעט רצים גברים המצטיינים גם ב-1500 וגם ב-5000. בעבר היו לא מעט ויש כמובן כיום גם אישה, גנזבה דיבאבא, שכנראה תנסה לעשות דאבל 1500/5000 באליפות העולם.

דורפן 4 באוגוסט 2015

יורם – זה קשור לעומס ולאפשרות להצליח בשניהם יחדיו. אבל בהחלט היו כאלו שהצטיינו בריצות הללו בתקופות שונות וכאלו שמסוגלים להצליח.
אבל למשל בשחיה היו שחיינים שהיו מדליסטים עולמיים ב-100 ו-1500 או 800 – וב-200-1500 היו הרבה. בריצה לא תהפוך רץ 1500 גם למקום העשרת אלפים בעולם ב-100 או 200. פשוט כי אין בשחיה משחה שהוא אנאירובי

אריאל גרייזס 4 באוגוסט 2015

לדעתי הצנועה המשחה של 50 ו-100 הוא אנאירובי – מבחינת זמני מאמץ זה מקביל לריצות 200 ו-400 – ואלו מאמצים אנאירובים. גם ריצה של 800 זה לא מאמץ אירובי לחלוטין, ואני מניח שזה דומה למשחה 200.

דורפן 4 באוגוסט 2015

אריאל לא. ״השבירה״ של האירובי היא בסביבות ה-22 שניות לגברים (השיא העולמי בריצה ל-200 הוא 19 וקצת אבל ל-300 הוא כבר כ-32 שניות). אולי ה-50 מטרים (שמעשית בנטרול הקפיצה הוא מאמץ של 17-18 שניות עונה להגדרה של לא-אירובי נטו, אבל לא ה-100.

דורפן 4 באוגוסט 2015

אגב, אני די בטוח שבשחיה הגבולות קצת קצרים יותר כי יש הרבה יותר השקעת כוח. למרות שנדמה לי שב-50 שחיינים לא נושמים

איציק 4 באוגוסט 2015

לא רואה איך אפשר לא לנשום בחזה או בגב ;)
בחופשי רבים לא נושמים (כמובן שכולם שוחים חתירה. פרט לאחת המכביות, לא זכור לי שמשהו שחה משהו אחר פרט לחתירה במקצה החופשי), בפרפר אני חושב שהרוב עושים נשימה אחת או שתיים.

דורפן 4 באוגוסט 2015

ירון אילתי פעם שחה פרפר באליפות הארץ. הוא היה צריך לקבוע איזה קריטריון ולכן פתח את המשחה בשליחים חופשי בפרפר. השיא לא הוכר כמובן

איציק 4 באוגוסט 2015

הלכת רחוק מאוד אחורה בזמן, וגם אני. זה רק מדגיש כמה נדיר לראות שגנון אחר פרט לחתירה במשחה החופשי, וגם השחיין במכביה שחה פרפר.
למה השיא לא הוכר? הרי השחיין הראשון יכול לשבור שיא. אני מניח שהוא שבר את השיא בפרפר אך הוא לא הוכר, אחרת אין משמעות להצהרה שלך.

דורפן 4 באוגוסט 2015

הוא שבר את השיא בפרפר וכמובן שאתה לא יכול לשבור שיא פרפר במשחה חופשי. כפי שלא הוכר שיא עולם של ליבי לנטון כששחתה נגד גבר.

איציק 4 באוגוסט 2015

סגנון חופשי כשמו כן הוא, מאפשר לשחות בכל סיגנון. זה נראה לי מוזר, אלה אם אומרים זהיה לו מושך כמו שקיים בריצות ארוכות למשל.

יורם אהרוני 4 באוגוסט 2015

רונן, נראה לי שאתה קצת מתבלבל במושגים. יש לגוף 3 מערכות לייצור ATP: מערכת אנאירובית א-לקטית (ללא ייצור חומצת חלב) – מערכת קריאטין פוספט. זו מייצרת את רוב ה-ATP בשניות הראשונות של המאמץ. כאשר היא ממצה את עצמה, בערך אחרי ספרינט של 80 מטר אצל רצי הצמרת, המהירות מתחילה לרדת. אם הריצה ארוכה יותר, נגיד 400 מטר, עיקר ה-ATP מושג מן המערכת השנייה, המערכת האנאירובית הלקטית (שיש בה ייצור חומצת חלב) – הגליקוליזה (פירוק גלוקוזה לחומצה פירובית ובהמשך חלק לחומצת חלב). לזו יש תרומה נכבדת אפילו בריצת 800 מטר וגם בריצת 1500 מ'. ככל שהמרחק עולה, יותר ויותר ATP נוצר במערכת השלישית, המערכת האירובית (תלויה לחלוטין באספקת חמצן) – מעגל קרבס . למעשה אם תזכר במקסיקו-סיטי 1968, זמני 1500 לא נפגעו מן הגובה! זה אומר שהאוויר הדליל בחמצן לא הפריע עדיין להישגים. רק מ-3000 מכשולים ומעלה הייתה ירידה תלולה בהישגים יחסית להישגים בגובה פני הים.

דורפן 4 באוגוסט 2015

אוקיי. בלי להיות מדען – עד 200 מטרים לגברים זה במהירות שיא או על סף המהירות הזו.

יורם אהרוני 4 באוגוסט 2015

זמני הביניים של יוסיין בולט לכל 50 מטר בשיא העולם ב-200: 5.60 – 4.32 – 4.52 – 4.75.. תמיד בריצות עד 400 מטר (כולל 400 מטר) המקטע השני של ה-50 מטר יהיה המהיר ביותר בשל אפקט ההאצה שקיים במקטע הראשון. מה שאנחנו רואים שבמקטע האחרון המהירות של בולט הייתה כבר רק91% מהמהירות שלו במקטע השני. המקטע השני הוא בקשת והרביעי בישורת כך שייתכן שהירידה עוד יותר גדולה אם הוא היה רץ 200 מטר בקו ישר.

אורי גולדבורט 4 באוגוסט 2015

השבירה של אירובי? מה פתאום…200 ו-400 מטרים אנארוביות לחלוטין. אבדן מהירות בסיום של (אפילו 100 מטרים לרבים), 200 ו-400 מטרים – ככל שהריצה יותר ארוכה בספרינטים, יחותר רחוק מהקו – אינו תוצאה של מעבר לריצה "אירובית".

יורם אהרוני 4 באוגוסט 2015

אגב, אין שיא עולם בריצת 300 מטר. ההישג הטוב ביותר שידוע עליו הוא 30.85 של מייקל ג'ונסון משנת 2000. אם זה היה מקצוע אולימפי יתכן שמייקל ג'ונסון ואחרים היו מתאמנים אליו במיוחד והיו מתפתחות שיטות אימון כדי לשפר עוד את ההישגים במקצוע זה. אין הרבה כמו מייקל ג'ונסון שהגיעו לטופ העולמי גם ב-200 וגם ב-400. יש השנה כוכב חדש מדרום אפריקה שקבע תוצאות מצוינות ב-200, 300 ו-400 – Wayde van Niekerk

אורי גולדבורט 4 באוגוסט 2015

רונן, אתה מתווכח עם יורם אהרוני על אתלטיקה? לא תצליח. ואגב רק אדם אחד ויחיד השיג מדליות אולימפיות ב-800 ו-5000 מטרים ושמו סעיד אוויטה.

נחשון שוחט 4 באוגוסט 2015

אני מסכים עם יורם. יש הבדל משמעותי מאוד בין ריצת ה – 800מ' לריצת ה – 5,000מ'.
נדיר מאוד למצוא רצים שהיו world beaters בשני המקצועות.
בלתי-מעשי עוד יותר למקסם את היכולות בשניהם המקביל – כל אחד מהם מחייב התמקדות אימונית אחרת.
ולבסוף, ההתאוששות מריצה קשה יותר מהתאוששות משחיה.תחרות ה – 800 כוללת שלושה סיבובים (כולל ריצת הגמור). ה – 5,000 שני מקצים. לא יודע לי על מישהו שניסה את זה (כן ראינו דאבלים של 1,500 ו – 800).
נשים בצד את זה שברוב האליפויות הגדולות ריצות הגמר בשני המקצועות צמודות זו לזו.

איציק 4 באוגוסט 2015

נחשון,
למה ההתאוששות בשחיה מהירה יותר? אני מניח שזה נכון, אך לא מבין מה הסיבה לכך.

נחשון שוחט 4 באוגוסט 2015

המאמץ בשחיה תחרותית איננו פחות מהמאמץ בריצה. אך בשחיה אין impact, נגרם פחות נזק לתאי שריר (קרעים מיקרוסקופיים הנגרמים כאשר השריר מתארך ובאותו זמן חוטף impact- תופעה חמורה במיוחד בריצות בירידה, אך קיימת בכל ריצה מהירה), פחות DOMS – delayed onset muscle soreness (תופעה הנגרמת כתוצאה מהאמור) – רצים בדרך כלל ירגישו רגליים מאוד "כבדות" 12-24 שעות לאחר ריצה תחרותית מהירה.

אני לא מבין מספיק בשחייה, אך מה ששחיינים ברמת העלית עושים לעתים קרובות (ולא רק יחידי סגולה כמו פלפס או לדקי, אלא גם השחיינים הישראלים הטובים) – שיאים אישיים בשני מקצים למרחק 200מ' במרווחים של חצי שעה – זה דמיוני לחלוטין עבור רצים (למרחקים בינוניים פלוס).

גיל 4 באוגוסט 2015

חידשת לי לגבי החזה זה באמת נתון די מדהים. ולדקי באמת מדהימה. השאלה שלי היא האם זה גם בגלל שנדמה לי שבמשחים ארוכים יש פחות תחרות? מאז ומעולם הם היו נישתיים וזה נכון שהיא בעלת טווח נדיר של שחייה אבל אני זוכר דומיננטיות כמו שלה ב800 נשים ו1500 גברים בעבר רק שזה היה במשחה אחד.

גיל 4 באוגוסט 2015

והאמריקאים ביזיוניים עד עכשיו באליפות. מה שקרה ב100X4 זה פשוט לא יאמן ולא שזה התרחש בגלל פסילה שלהם.

רועי 4 באוגוסט 2015

האיכות של האמריקאים באליפות הזאת, למעט לדקי, כל כך חלשה, שלדעתי היא נובעת מחוסר הכנה מכוון, וקשה לי להאמין שככה זה יראה באולימפיאדה.
לדקי מדהימה אבל צריך לזכור ש-1500 נשים איננו מקצוע אולימפי.

דורפן 4 באוגוסט 2015

מכיוון שיש להם שיטת מבחנים ההכנה היא לא משהו מוגדר אצל האמריקאים. יש הרבה שחיינים שהמבחנים האולימפיים הם חזות הכל אצלם

red sox 4 באוגוסט 2015

רונן זה מקרה קלאסי של הדיון החוזר פה תמיד על גדולה היסטורית מול חולשת היריבים. הפעם, בלי להוריד מילימטר מלדקי, אני חושב שזה בעיקר החלק השני.
אם היא מנצחת את ה400 ב4-5 שניות בלי להתקרב אפילו לשיא העולם שלה זה מעיד בעיקר על רמת השדה ולא רק עליה.
ב-1500מ' זה אפילו יותר קיצוני. שיפור של חצי שנייה לשיא העולם שווה זמן טוב בכמעט חצי דקה מהתוצאה בשנייה בטיבה ולהפרש של יותר מדקה שלמה מהאמריקאית הבאה בדירוג.

היא ענקית ובדרך הבטוחה להיות שחיינית היסטורית, אבל הפרופורציות חשובות.

דורפן 4 באוגוסט 2015

השיאי עולם של הקודמות קשור לחליפות. ההפרש כן משמעותי.

red sox 4 באוגוסט 2015

מה קשורות החליפות לתוצאות שלה בקאזאן? שיאי העולם המדוברים הם שניהם של לדקי והושגו שניהם לפני שנה. החליפות אסורות לשימוש מ2010 או 2011.

דורפן 4 באוגוסט 2015

אני מתכוון ששיא העולם שלה – נניח זה ב-400 – אולי טוב רק בקצת מהשיא הקודם של פלגריני. אבל פלגריני קבעה אותו בחליפה. אז מעשית לא השדה הלך אחורה אלא שהיא מעשית כ-5-6 שניות מהירה ממנה

איציק 4 באוגוסט 2015

מעשית היא במקרה הטוב 5-6 שניות טובה יותר ממשחה בוסר, לכן צפוי שיהיו קפיצות גדולות של שיפור, מה שקשה, עד בילתי אפשרי, לעשות במשחים ותיקים, ובטח כשהם גם קצרים בהרבה.

red sox 4 באוגוסט 2015

אני לא מתווכח שלדקי היא עילוי, אבל עזוב רגע את פלגריני או כל מי שקדם לה.
אני מסתכל על משחה נתון (וגם אתה, הרי הפוסט עוסק בהפרשים במקצים ספציפיים). היא שחתה קרוב מאוד לתוצאת השיא *שלה* ב-1500 ומשמעותית לאט יותר מתוצאת השיא *שלה* ב400. בשני המקרים זה הספיק להפרש עצום מהשדה כולו שאמור להיות הטופ העולמי. כלומר, היא לא עשתה שום דבר חריג ביחס לסטנדרט הגבוה מאוד שלה, אלא רמת המתחרות בנקודת הזמן הזו (או בתחרות הספציפית הזו) רחוקה מאוד מלהיות תחרותית.

אני מדגיש את זה דווקא בגלל שברוב המוחלט של המקרים (הנושא הזה חוזר כאן בדיוני טניס, אתלטיקה וכדורגל בין היתר) אני בצד שמשייך דומיננטיות לגדולה היסטורית אמיתית של ההגמון ולא לחולשת המתחרים.

גיל 4 באוגוסט 2015

אתה שוכח שהיא רק בת 18 כשהיא קובעת את כל השיאים הללו. היא עדיין שנים משיאה ויש סיכוי שהיא תשלוט בעשור הקרוב בכל המשחים הללו. אגב, יהיה מעניין לראות אותה שוחה את המירוצים הארוכים במים הפתוחים.

red sox 4 באוגוסט 2015

זה בכלל לא הדיון כי הפוסט עוסק במצב נתון של ספורטאית שלא רואה עם משקפת את המתחרות שלה. אבל אם אתה מתעקש: "היא ענקית ובדרך הבטוחה להיות שחיינית היסטורית, אבל הפרופורציות חשובות" (קופי-פייסט מלמעלה).

גיל 4 באוגוסט 2015

אבל מה שרונן אמר נכון, היא לא רואה במשקפת את היריבות שלה. זה קשור לקצת חוסר תחרותיות אני מסכים.

יריב 4 באוגוסט 2015

מעבר לשיאי העולם, פריס שחתה 16 שניות יותר מהר בגמר של 2013 מבמשחה הזה, למשל (סיימה שנייה את המוקדמות האלו).
אז לדקי שחתה כדי לשבור את השיא, והאחרות שחו כדי להגיע לגמר. היא הכי טובה, אבל הפער הינה לבינן הוא לא חצי דקה, כנראה 10-15 שניות.

דורפן 4 באוגוסט 2015

בפאן-פאק היא ניצחה ב-27 שניות

דורפן 4 באוגוסט 2015

הבעיה שהגמר אולי לא יהיה אינדיקציה כי היא תרצה לנוח לקראת חצי גמר ה-200

איציק 4 באוגוסט 2015

אני מסופק שהצורה בה היא שחתה זו מנוחה.

יריב 4 באוגוסט 2015

באופן כללי, ב1500 אף משחה לא יהיה אינדיקציה, מהסיבה הפשוטה שיש מרכיב טקטי חזק בתחרות. אם שאר השחייניות משוכנעות שאין להן סיכוי לנצח את לדקי, המטרה שלהן היא הכסף והתחרות תיבנה בהתאם. נראה לי ששיאים אישיים הם אינדיקציה יותר טובה.

רועי 4 באוגוסט 2015

אגב כדאי לשים לב שארי תום עידן החליפות, הייתה קצת רגיעה בשיאי העולם, ונראה שעכשיו העליה ברמה שעושות כמה שנים מקרבת את התוצאות לתוצאות ב-2009. יש מקצועות שעדיין התוצאות קצת רחוקות אבל בניגוד לאתלטיקה, החליפות כנראה לא יהיו יותר מאנקדוטה עוד כמה שנים.

איציק 4 באוגוסט 2015

רונן, שים לב שבגמר למרות שבירת שיא משמעותית היא ניצחה "רק" ב-15 שניות. נניח שהיא שמרה כוחות לחצי ב-200, עדיין לא צפוי שהיתה שוברת את השיא בעות 12-15 שניות כדי להיות בפער עליו אתה מדבר. פחות או יותר ההפרש בו ניצח סלניקוב.

דורפן 4 באוגוסט 2015

כן. אבל סלניקוב היה באולימפיאדה מוחרמת (למרות שרק על ידי ארה״ב ולא אוסטרליה) – אבל, וזה העיקר, זה היה לפני 35 שנה. התחרותיות בעולם עלתה דרמטית. במילניום הזה מישהו זוכר פערים כאלו?

יריב 4 באוגוסט 2015

15 שנה זה לא ממש פרספקטיבה היסטורית, אתה יודע.

כמובן, אם בשנות ה70 וה80 (למשל), פערים כאלו היו דבר נפוץ והיום היא המקרה היחיד זה בחלט מצדיק את המשפט האחרון שלך. אני לא מכיר את עולם השחיה של שנות ה70 וה80 (אני בקושי מכיר את זה של היום), אבל מהדיון שמתנהל פה לא נראה לי שזה המצב. אם זה המצב אז אולי ב2015 לא אמורה להיות שחיינית כזו אבל גם ב1980 לא היה אמור להיות שחיין כזה.

דורפן 5 באוגוסט 2015

יריב – במינכן 72 ומונטריאול 76 ארצות הברית לקחה כמעט את כל הזהב (לדעתי פספסה אחת במינכן ושתיים במונטריאול). אז אם סלניקוב עשה את ההפרש הזה במשחקים הבאים ללא שחיינים אמריקאים – זה לא דומה להיום.

איציק 5 באוגוסט 2015

גם עם האמריקאים זה לא היה שונה. ב-1500 היתה שליטה מוחלטת שלו. ושוב אתה לא מתייחס לעובדה ש-1500 נשים זה משחה צעיר ויש סיכוי רב לתופעות כאלו. בדיוק כמו שקרה בקפיצה במוט נשים בהתחלה. ככול שענף ותיק יותר, כך הסיכוי לקבל תופעה כזו נמוך יותר.

יריב 5 באוגוסט 2015

זה נכון.

מצד שני, נראה שהפער האמיתי בין לדקי למתחרותיה הוא כ-15 שניות, שזה פער גדול אבל לא עצום ב1500. בגברים 3 פעמים במאה הזו הזוכה בזהב באליפות העולם ניצח בלמעלה מ10 שניות, שתיים מהן מעל 15 (האקט זכה בהפרש 18 שניות ב2003, 24 שניות ב2001). מה שמרשים בעיני זו העקביות שלה, שאין לשחייניות אחרות. אני מנחש שזה קשור לזה שהיא לא רואה אותן כתחרות ולכן שוחה באותו אופן כל הזמן.

איציק 4 באוגוסט 2015

עזבו הכל, ג'מיקנית על הפודיום ב-10 חזה, הם עוד יזכו במדליה במזחלות…

איציק 4 באוגוסט 2015

100 חזה כמובן.

Amir A 4 באוגוסט 2015

אוי, איזה סרט גדול זה היה.

איציק 4 באוגוסט 2015

אני לא יודע כמה אמת יש בזה אך קראתי באיזה מקום שזה מבוסס על סיפור אמיתי. לא יודע. זה כל-כך הזוי שזה מוכרח להיות נכון.

רומן 4 באוגוסט 2015

אני אומר את זה שנים על הערכת היתר שנותנים לכמות המדליות בשחיה.
תמיד שיגע אותי איך האמריקקים ממתגים את פלפס, שסהכ אסף את כל המדליות הפחות חשובות בשחיה ואיך כולם היללו אותו בזמן שהישאם אל גארוז' עשה משהו בלתי נתפס של לנצח גם ב 1500 וגם ב 5000.
כל הריבוי משחים הזה פשוט לא הוגן, דמיינו שהיה 100 מטר עקבים לישבן/ 100 מטר ברכיים ךחזה ו 100 מטר צעד תימני, ואז שליחים ומעורב והשד יודע מה עוד, כמה מדליות היו אם כך ליוסיין בולט?

איציק 4 באוגוסט 2015

זה שאתה אומר שנים על הערכת יתר לכמות המדליה בשחיה יכולה גם להצביע על כך שאתה כבר שנים טועה. בכול אופן, אני ממש לא בטוח אם היה מיקצוע באתלטיקה של 100 בריצה לאחור אז בולט היה זוכה, או בכלל עומד על הפודיום. ההסקב הישירה מתוך ביצועיו ב-100 ריצה קדימה לגבי יכולותיו בריצה אחורה אינה מובנת מאליה. הוא בטוח היה משיג אותי וכנראה גם אותך, אך אני מניח שהיו כאלו שהיו רצים לא מהטופ בריצה קדימה שהקואורדינציה שלהם בריצה אחורה היתה טובה מזו של בולט או של בלייק. מי שלא היה שחיין חושב שזה הכל דומה, אז אתם טועים. יש יחידי סגולה שמסוגלים לזה, אך הרב לא. כאשר מתחילים לדבר על שחייני מעורב אז אלו בכלל ספורטאי על שאני יכול לחשוב רק על מתחרי קר-רב כספורטאים שלמים יותר. מי שלא התנסה במעבר מגב לחזה בשחייה תחרותית לא מתחיל להבין את הקושי של העיניין.

דני 5 באוגוסט 2015

רומן, אתה טועה בגדול. יש שוני ענק בין כל הסגנונות ובין המרחקים בסגנונות עצמם. העובדה שפלפס לקח 5 מדליות זהב אישיות רק מראות שהוא הגדול בהיסטוריה. אם נקח את פלפס כמקרה מבחן נראה כי הוא שחה 200 מעורב, 400 מעורב, 200 פרפר, 100 פרפר ו -200 חופשי, מצד אחד הוא שחה את המשחים הקלאסיים של הסיבולת (משחי המעורב + 200 פרפר), בנוסף הוא התחרה בספרינט פרפר (וכן, אני יודע שהסגנון החזק שלו זה פרפר, אבל התנועה הנדרשת ב200 שונה מהתנועה ב100), בנוסף, הוא שחה 200 חתירה, ואני לא בטוח שהיו אלופים אולימפיים ב- 200 חתירה בנוסף ל"משחי הסיבולת". ולא הזכרתי שהוא שחה גם 100 חתירה בשליחים הזכורים לטובה "שהצרפתי הכו את האמרקאים שוק על ירך".
גם באותו סגנון, ההבדלים בין המרחקים גורמים לכך שהתנועות במים (ולא הקצב) שונה לגמרי. שחיין 200 חוזה שוחה ומתאמן אחרת משחיין 50 חזה, ואני כמאמן שחיה יכול להגיד שאלו 2 ענפים שונים בתכלית.
אפרופו באליפות הנוכחית, שימו לב ללאסלו צה, מהגדולים בדורינו, ששחה מדהים 50 פרפר (למרות שהיה שחיין "סיבולת" כל השנים).

איציק 5 באוגוסט 2015

אני כשחיין חזה בפנסייה (מעל 30 שנה בפנסיה) מסכים עם ההבדל בין 100 ל-200 חזה ובטח 50 חזה.
מה שעושה לאסלו צה באליפות זו, זה יותר ממדהים.

אורי גולדבורט 4 באוגוסט 2015

הפכו את 7 מדליות הזהב של מרק ספיץ ב-1972 "הישג שאין דומה לו". אם מחלקים, רואים ארבע מדליות אישות בשני סגנונות, חתירה ופרפר, ושלושה משחי שליחים. זה כל כ מרשים מול נצחונות במקצוע אתלטי אולימפי ארבע פעמים רצופות ( אל אורטר המנוח, קרל לואיס), או שלושה +מדלית כסף (ויקטור סאנייאייב, יאן זלז'ני)? או מול אוסף מדליות כמו של גדולת הספורטאיות היהודיות בכל הזמנים, אירנה קירשנשטיין ב-1964 ו-1968 ו-1972 (אחרי לידה ) ו-1976.

ולכן רומן צודק.

גיל 5 באוגוסט 2015

זה בהחלט מרשים כי עובדה אף אחד לא עשה את זה עד פלפס ומספיק רגע אחד של חולשה כדי שהחלום יתנפץ. זה שבוע של ריכוז שיא בעוד במקצועות יחידים זה רק יום או יומיים. אגב, בכל המקצים הללו הוא שבר שיאי עולם.

איציק 5 באוגוסט 2015

האמת, ההישג של ספיץ כל-כך חריג שבמידה מסוימת אפילו פלפס לא חזר עליו: לא רק 7 מדליות זהב מתוך שבעה נסיונות, גם 7 שיאי עולם. בלתי נתפס.

איציק 5 באוגוסט 2015

מאד ייתכן שאם בזמנו היה גם 50 חופשי אז זה היה 8 מ-8.

איציק 5 באוגוסט 2015

בהמשך לתגובה של אלון, כנראה היה קובע רק שיא אולימפי ;)

דורפן 5 באוגוסט 2015

ההישג של ספיץ בכל הכבוד הרבה פחות מרשים משל פלפס. ארצות הברית הייתה מנצחת אז מירוצי שליחים ב-3-4 שניות. ארצות הברית הייתה עם שני שחיינים על הפודיום בכל המשחים חוץ מאחד. ספיץ עשה את זה בעולם שחיה של ארצות הברית וקצת אוסטרליה. פלפס מול תחרות עולמית עמוקה ואיכותית.

גיל 5 באוגוסט 2015

ברור שההישג של פלפס יותר גדול אבל עדיין, עובדה שאף אמריקאי לא עשה דבר דומה לספיץ עד פלפס גם כשהייתה פחות תחרות.

איציק 5 באוגוסט 2015

רונן, אני כותב דיברי כפירה. קרא את התגובה של גיל, וצרף אותי לתגובה!!!

אלון 5 באוגוסט 2015

פלפס בביג'ין עשה 8 זהב שמתוכם 7 שיאי עולם, רק ב100 פרפר הוא הסתפק בשיא אולימפי.

איציק 5 באוגוסט 2015

זה מה שאמרתי, אין 100% הצלחה. עבר במדליות, השווה משפר שיאי עולם, "נכשל" באחוזי הצלחה.

אלכס דוקורסקי 4 באוגוסט 2015

בתור מישהו שאינו יודע לשחות כלל (כולי תקווה שהוידוי המסעיר לא ימוטט את קירות דה באזר), מאוד מאוד נהנה לצפות באליפות העולם, ובכלל בתחרויות השחייה (מניח שהייתי נהנה גם אילו הייתי מסוגל לשחות). מחר יהיה חתיכת גמר במאתיים חופשי של הנשים.
מלבד חלק מהמרחקים שזהים (ואולי גם פורמט השליחים, שכמובן שונה מאוד באופן ההחלפה), שני ענפים, שמרכזים אליהם את מרבית העניין במשחקים האולימפיים, שונים מאוד. השוני בין הענפים אינו גורע מן ההישגים של בכירי הספורטאים בהם, אבל הוא גורם לקושי מסוים בהשוואה ביניהם (שלעתים מתרחשת עקב מרכזיותם על הבמה האולימפית, כאמור).
האתלטיקה הינה הרבה יותר מגוונת. יודה פטיש וקופצת במוט יכולים להתחרות במקצוע שלהם בלבד (כמובן שהאחרונה יכולה להיות מאוד מהירה, עקב המהירות הנדרשת בשלב ההאצה, אבל סביר להניח שלא תשיג את הקריטריון הנדרש להשתתפות במאה מטר, לצורך העניין). מטבע הדברים, המקצועות השונים באתלטיקה דורשים ציוד מגוון כמו מכשירי זריקות שונים, כלובי זריקה ויידוי, מזרונים, מכשירי רוח ומדידה וכו'.
נדיר למצוא מישהו בין השחיינים הבכירים שנוטל חלק רק במקצוע אחד. לרוב יתחרו גם במספר סגנונות (עובדה זו אינה מעידה כי המעבר בין הסגנונות הוא פשוט. מדובר כמובן בספורטאים ברמת כושר ואימון גבוהות ביותר. אבל עצם ההשתתפות במספר סגנונות, מעידה כי הדבר אפשרי). מתקן התחרות, בנוס,, הינו אחיד והוא כמובן בריכת השחייה.
אי אפשר בלי מילה על הפיזור הגאוגרפי. חלפו אמנם הימים שארה"ב, אוסטרליה, גרמניה המזרחית ובריה"מ חלקו ביניהן את המדליות בבריכה, וכיום ישנם שחיינים מצטיינים ממדינות רבות אבל הגיאוגרפיה של האתלטיקה בכל זאת רחבה יותר, לדעתי, וכוללת ספורטאים גם ממדינות, שספק אם קיימת בחלקן בריכה אולימפית תקנית.

כל זה, כאמור, לא משנה, לע"ד, דבר לגבי ההישגים של טובי הספורטאים בענפים הללו. בלתי אפשרי לקבוע מי גדול יותר בין פלפס לאל גארוז', לצורך העניין. היותו של פלפס מעוטר יותר הופכת אותו כנראה לגדול השחיינים בכל הזמנים. אבל כשרוצים להשוות את אל גארוז', כדאי לעשות זאת אל מול אתלט שרץ בינוניות. כל אחד מהם הינו, כנראה, הגדול מכולם במקצועות שלהם. פלפס הוא גדול שחייני הפרפר ואל גארוז' הוא כנראה רץ ה-1,500 הטוב בכל הזמנים.
מובן שזו בסך הכל דעתי. כל אחד יכול בקלות גם לערוך איזשהו דירוג, בהתבסס על סטטיסטיקות שונות, בין ספורטאים מענפים שונים ולהפריך בקלות את הטיעון שלי.

אלכס דוקורסקי 4 באוגוסט 2015

מחילה על הניסוח…

shohat 5 באוגוסט 2015

הנה השוואה מעניינת בין פלפס לאל גארוז: הגובה של פלפס 193 סמ. הגובה של אל גארוז 175 סמ. מביו השניים, אל גארוז לובש ג'ינס במידת אורך גדולה יותר. (מובא בספרו של דייויד אפשטיין The sports gene).

אלכס דוקורסקי 5 באוגוסט 2015

יפה (:-
לא הייתי חושב על זה…

איציק 5 באוגוסט 2015

זו עובדה ידועה שלרגלים קצרות ופלג גוף עליון ארוך נותן יתרון בשחייה. הרבה נכתב על הגוף הלא פרופורציונאלי של פלפס שנותן לא יתרון גדול מאד בברכה. כנראה יחס הפוך במבנה גוף נותן יתרון בריצה. אם היה אפשר לותר על פלג גוף עליון ולקבל רגלים עד הצוור, זה היה אופטימאלי ;)

רומן 5 באוגוסט 2015

אבל בהחלט אפשר להשוות בין פלפס לאלכסנדר פופוב, ברור שגנבי הדעת האמריקקים ותומכיהם יתמכו במפלץ האמריקאי, אבל את מי זה בכלל מעניין פרפר/מעורב/ לא יודע מה.
קפוץ לבריכה ושחה הכי מהר שאתה יכול, לא מבין למה צריך סגנונות חוץ מאשר לנפח את כמות המדליות.
מבחינתי יש 5 מקצים חשובים 50, 100,200,400,1500 חתירה וכל השאר סתם חרטא.

רומן 5 באוגוסט 2015

להשוות בין פופוב תורפ והוגנבנד לפלפס זה כמו להשוות בין גברסלסלי לבין האלוף האולימפי בהליכה שלאף אחד אין מושג איך קוראים לו.

איציק 5 באוגוסט 2015

למה בכדור ברזל לא אומרים זרוק הכי רחוק שאתה יכול כי אם יש מגבלות על הסגנון מה מותר ומה אסור, ויש פסילות על סיגנון (לא רק על דריכה על הקו)? אותו כנ"ל בהחלקה על הקרח זוגות יש החלקה ויש ריקוד. למה ההפרדה, שיעשו משהו מגניב על הקרח, והמגניב ביותר יזכה. אז לכל ספורט והיחודיות שלו. ממש חבל שלא מתחשבים בדעתך.

רומן 5 באוגוסט 2015

גם נכון.
בכל אופן המטרה היא לעבור הכי מהר את המרחק, פלפס היה רחוק מהטובים ביותר בזה, אז הוא בחר להשתתף בתחרויות זניחות והשתמש במכונת התעמולה האמריקקית בשביל לעבוד על כולם.
זהב ב100 חופשי שווה יותר מכל המדליות שלו יחד.

יריב 5 באוגוסט 2015

גם בולט היה רחוק מזה, הדרך "לעבור הכי מהר את המרחק" היא בטיל.

איציק 5 באוגוסט 2015

בו נוסיף אילוץ, לעבור הכי מהר את המרחק ולהשאר בחיים ;)

יריב 5 באוגוסט 2015

איציק, הרבה אנשים טסו בטילים במהירויות גבוהות מאוד ונשארו בחיים. זו הסיבה שכתבתי "בטיל" ולא "על טיל".

איציק 5 באוגוסט 2015

OK, מקבל, אך כיוון שזה קורה באיצטדיון, נחליף את האילוץ שכל מי שנמצא באיצטדיון (ואף מחוצה לו) ישאר בחיים.

יריב 5 באוגוסט 2015

טוב, זה כבר תלוי במבנה האצטדיון ובכלי עצמו. אני חושד שאפשר לעשות משהו שהצופים לא יפגעו ממנו (אבל הרצים במסלולים הסמוכים זה סיפור אחר).

נתפשר על אופנוע? אפשר גם לנסות בליסטראה ולשים את ה"רץ" במתקן מיוחד לנחיתה.

איציק 5 באוגוסט 2015

:-)

ק. 5 באוגוסט 2015

על פוטון של אור אפילו יותר מהר

איציק 5 באוגוסט 2015

לא, המטרה לעבור את המרחק הכי מהר בהתאם לחוקים. בגלל זה כדי לשים את הכדור בסל אסור לבצע צעדים (מחוץ ל-NBA), ובכדורגל אסור לשים את הכדור בשער ביד (פרט למרדונה). שם אתה לא יוצא נגד קיום החוקים ככלל (לכולם יש חוקים שאוהבים יותר או פחות). אז גם בשחיה, קפיצה במוט (אסור שם להעמיד את המוט ולתפס עליו כי פעם לולין יפני אחד זכה ככה בתחרות), בהחלקה על הקרח ובעוד ענפי ספורט יש את החוקים שלהם, וככה אנחנו אוהבים אותם, או שלא… חוץ מזה, אם תבטל את סגנון החזה, אאלץ להחזיר את כל המדליות שלי, ואני כבר השווצתי לילדים שלי, וזה יכול להיות בעייתי ומאכזב מאד.

רומן 5 באוגוסט 2015

גם בקפיצה לגובה אני לא אוהב את האיסור של לקפוץ בשתי הרגליים.
בסופו של דבר הציבור מצביע ברגליים, ככל שהענף פשוט יותר כך הוא יותר אהוד. זה היופי בכדורג לעומת כדורסל, מיעוט חוקים והכל פשוט.

איציק 5 באוגוסט 2015

זה היופי בשש-בש לעומת שחמט.

דורפן 5 באוגוסט 2015

רומן – יש איזשהו תחום של הספורט שאיננו קונספירציה של הכוחות שרודפים אותך? :-)

רומן 5 באוגוסט 2015

שאלה טובה,

זה שאתה פרנויד לא אומרים שלא רודפים אחריך.

דורפן 5 באוגוסט 2015

:-) ואני אומר. ברור שרודפים אחריך. אז אין מה להיות פרנואיד. אפשר להרגע

איציק 5 באוגוסט 2015

רומן, זה בסדר, הכל יעבור ברגע שיתפסו אותך :-)

אייל הצפון 5 באוגוסט 2015

ההבדל העיקרי בין שחייה וריצה הוא התווך (ולא הטווח). מקדם הגרר במים הרבה יותר גבוה, ולכן הטכניקה הרבה יותר משמעותית. כולל לתזמן את הנשימות.
הדבר היחיד שבטוח זה שבאולימפיאדה יגיעו כמה סיניות בנות עשרה, שאף אחד לא שמע עליהן עד כמה חודשים לפני האולימפיאדה, יקחו כמה מדליות ויעלמוח מהזירה באותה מהירות.
האמריקאים מגיעים ברובם מרקע של קולג'ים שבה גם יש תחרויות בין מעדונים על בסיס קבוע כך שאפשר לצבור מידע על פרופיל דם של מתחרים לאורך זמן וגם יש אתוס של הגינות וכל אוניברסיטה עוקבת על המתחרים. באירופה אין את הקטע של תחרות בין קולג'ים אבל ברמת המדינה עורכים בדיקות (מי פחות ומי יותר). אצל הסינים לעומת זאת, גם לא ממש בטוח שרוצים, וגם קשה (כלומר יקר) לעשות פרופיל דם או בדיקות למאות אלפי/מיליוני ספורטאים כל שנה.
הכי קל טכנית לסגל טכניקה מגיל 8-9, ואז לגלות מישהי שבגיל 15 הגיעה לשיא החוזק הפיזי (אצל גברים זה מגיע כמה שנים מאוחר יותר), ולתת לה את התמריצים לפני שהיא מגיעה לגיל שבו מתחרים (ועוברים בדיקות באופן קבוע).
לפני 30 שנה הספורט היה חלק מהמלחמה הקרה, לכן הייתה לגיטימציה בארה"ב, בבריה"מ ובמדינות מזרח אירופה למתן חומרים אסורים, כולל כאלו שהסבו נזקים בלתי הפיכים. כיום עיקר המאבק הוא בין ספורטאים מאותה מדינה על חוזי פרסום ברמת המדינה. המקומות היחידים שבהם הספורט נחשב עדיין למזקיף גאווה לאומית הם סין, מדינות עולם שלישי, וישראל.
אבל זה כבר עניין של סדרי עדיפויות לאומיים בחינוך.

austaldo 5 באוגוסט 2015

יש לך טעות לגבי מייקל פלפס, אולי כי עבר קצת זמן מאז שהוא היה הרבה יותר טוב מהיריבים שלו.
פלפס השתתף בהמון מישחים. בחלק בהם היו מתחרים שהצליחו לדגדג אותו קצת – איאן קרוקר למשל ב 100 פרפר.
ב 3 המישחים החזקים שלו – 200 פרפר, 200 ו 400 מעורב בין 2003 ל 2009 הוא ניצח תמיד בהפרשים עצומים. היו תקופות שגם ב 200 חופשי אף אחד לא התקרב אליו.
צריך לזכור שמייקל פלפס וויתר מראש על מישחי הגב ועל 400 חופשי בגלל העומס של התחרויות, גם במישחים האלו הוא היה יכול לעשות שיאי עולם. לא היה שחיין כל כך טוב וכל כך דומיננטי כמו מייקל פלפס.

לגבי קייטי לדקי – היא באמת משהו מיוחד. היא היתה מספיק טובה בשביל להתחרות במיבחנים האמריקאים לאולימפיאדת בייג׳ינג ב 2008 כשהיתה בת 11!

איציק 5 באוגוסט 2015

זה רק אומר על חולשת השדה האמריקאי אם ילדה בת 11 יכולה להתמודד לאולימפיאדה ;)

אלכס דוקורסקי 5 באוגוסט 2015

1+
:-)

Comments closed