רצי הרבע מייל

דור המייסדים של ג׳מייקה

jam
כמה ימים לפני שנפתחה אולימפיאדת לונדון הכנתי איזשהי כתבת ״אווירה״ על רחובות לונדון לפני המשחקים. אז הסתובבתי בהאקני ודיברתי עם אנשים. ודיברתי שם עם אחד התושבים הלבנים המבוגרים של השכונה שזכר את אולימפיאדת לונדון המוקדמת יותר – זו של 1948. הוא סיפר שהלך ברגל, משהו כמו עשרים קילומטר, לצפות במשחקים כמעט כל יום.

והדבר שהוא זכר יותר מכל הייתה רביעיית ה-4×400 הג׳מייקנית. הוא קרא להם ה״קווטר-מיילרז״ – רצי הרבע מייל. הוא הזכיר אותם. יותר מזאטופק (שנחל ניצחון בהפרש עצום ב-10000) ויותר מזוכת ארבעת מדליות הזהב פאני בלנקרס-קון. ארתור ווינט, הרב מקינלי, לזלי ליינג וטג׳ורג׳ רודן. הם לא ניצחו את הגמר כי ארתור ווינט קרע שריר. ארבע שנים אחר כך הם חזרו וניצחו בהלסינקי, אבל הרושם שהותירו בלונדון של פוסט-המלחמה היה גם של ספורטאים אצילים. די הרבה שנים לפני שארצות הברית חגגה את האינטגרציה הגזעית בספורט כאיזשהו הישג. אולי היה בהם משהו אקזוטי – כמו שלישיית הW – וורל, וויקס, וולקוט – בנבחרת הקריקט של הקאריבים באותן שנים.

ווינט היה אלוף ה-400 בלונדון, וזכה בכסף בלונדון והלסינקי ב-800. בהמשך היה שגריר ג׳מייקה בלונדון ומדינות אחרות. מקינלי היה סגנו של ווינט ב-400 ובהלסינקי עשה דאבל די נדיר – כסף ב-100 ו-400. הוא אחרי זה היה המאמן הראשי של ג׳מייקה 19 שנים. ליינג היה רץ 200 מוביל ורודן היה שיאן עולם ואלוף אולימפי (1952) ב-400.

במשך שנים הייתה איזשהי תחושה שהג׳מייקנים, בגלל גובהם, מתאימים יותר להיות רצי 400. ג׳מייקנים שרצו עבור מדינות אחרות – בן ג׳ונסון, דונובן ביילי, לינפורד כריסטי – שינו את התפישה הזאת והיום ג׳מייקה מולכת במיאוצים הקצרים.

אבל זהו דור המייסדים: ״רצי הרבע מייל של גמ׳ייקה״.

לא על ההירש לבדו
Yep

11 Comments

גיל 27 באוגוסט 2015

יפה, אולי בולט יוכל ללמוד מהם קצת קלאסה ולתת את כל מה שיש לו בריצות גם כשברור שהוא מנצח. אין דבר מרגיז יותר באתלטיקה ממישהו שמאט לקראת הסוף ועוד בגמר.

7even 27 באוגוסט 2015

ללכת ברגל כל יום מרחק של ראשון – הרצליה?
damn….

ירים קוניאק (לא סופר) 28 באוגוסט 2015

ההבדל הוא שבדרך אתה לא עובר בבת ים

wazza 27 באוגוסט 2015

אוף טופיק, אני חושב שהפורמט החדש של הגרלת ליגת אלופות הוכיח את עצמו כמוצלח ושיוויוני מאוד..

נחשון שוחט 27 באוגוסט 2015

תודה רונן. מעניין מאוד.

יורם אהרוני 27 באוגוסט 2015

והיה גם דור המשך: ג'ורג' קר שזכה בארד ב-800 ב-1960 במדי "איי הודו המערביים" ורביעית ה-4X400 מאותם משחקים ששלושה מהם היו מג'מייקה, האצן הנפלא לנוקס מילר עם כסף ב-100 במקסיקו סיטי וארד במינכן, דון קואורי, אלוף ה-200 ממונטריאול שבשלהי הקריירה שלו הגיע לכינוס הפועל ב-1983 אך בלי נעליים כי המזוודה שלו לא הגיעה איתו וחברת נייק הייתה צריכה להטיס לו במיוחד נעליים, וכמובן מרלין אוטי, האישה הג'מייקנית הראשונה שזכתה במדליה אולימפית באתלטית וחברתה הדקיקה גרייס ג'קסון. את ריי סטיוארט אולי כדי לשכוח.אבל היו גם תקופות פחות טובות. היום זה נשמע כמו הזיה אך ב-1999 רביעיית ישראל ב-4X100 גברים קבעה זמן טוב יותר מרביעיית ג'מייקה באליפות העולם (38.81 – 38.86)

shohat 28 באוגוסט 2015

מדהים. היו מחקרים על היתרון הגנטי של היהודים?

דורפן 28 באוגוסט 2015

כנראה שהיה בנבחרת ג׳מייקה נוהל שמקבל המקל מאשר בכתב שהוא קיבל אותו במצב תקין ומתחייב להעביר אותו במצב תקין לרץ הבא

Ljos 29 באוגוסט 2015

אז חבל שהרמס קונרד נולד רק כ-1000 שנים מאוחר יותר.

יובל שהוא אחר עד כדי כאב 28 באוגוסט 2015

טכנית, אולימפיאדת לונדון המוקדמת יותר היא 1908…

אלכס דוקורסקי 28 באוגוסט 2015

מאוד מעניין. וינט היה טייס בחיל האוויר הבריטי בזמן מלחמת העולם השניה, והתמחה אח"כ ברפואה.

Comments closed