אנשיו של מקאו

את השיעורים כותבים המנצחים

ראיתי מסיבת עיתונאים עם המאמן הניו זילנדי סטיב האנסן אחרי אחד ממשחקי הבית המוקדם, ניצחון די לא חלק על גיאורגיה ששמרה על תוצאה נמוכה כ-65-70 דקות. העיתונאים שאלו אותו על היכולת הטכנית האישית של השחקנים. הוא ענה במשפט שמצאתי מאד מעניין כשהוא מגיע מתוך מסורת ניצחונות אדירה כל כך. הוא אמר ״יכולת טכנית אישית היא הדבר שהכי קל לתקן״.

הגמר קיבל היום תפנית נהדרת בזכות שניי טרייז אוסטרלים הירואים בין הדקות ה-53 וה-64. אבל מה שאני לוקח ממנו בכל זאת היא נבחרת ניו זילנדית שפשוט לקחה את המשחק אל המקום הכי פשוט שלו. בכל תיקול, כל ׳ראק׳, כל הצטרפות, כל ליינ-אאוט, בכל סקראם הם היו טובים יותר. דומיננטיות טוטאלית ברמה היסודית.

על הבסיס הזה מגיע העניין שרואים בעיניים – ההצטרפות הנפלאה של רצים כאופציות לשחקן עם הכדור. זו ״היכולת האישית הטכנית״ שהטרידה כמה אנשים.

*

מה שהאוסטרלים עברו בחמישים הדקות הראשונות הייתה שחיטה גרועה בהרבה ממה שעברו הצרפתים. אבל זה ראגבי. משחק של קלישאות לאומיות. איך המשחק הזה הגיע פתאום ל-21-17. בגלל כל הקלישאות של הגבורה האוסטרלית. הם היו קלישאה של עצמם. כלומר הירואיים.

*

ניסיתי לפני המשחק בטקסט אתמול לגעת במסורת הניו זילנדית. ובתוך דורות על דורות על דורות של גדולה ניו זילנדית קשה לבדל את עצמך. את סביאה ישוו ללומו. מא-אה נונו עם הרסטות והאינטנסיביות – זו קלישאה אבל בלתי אפשרי לא להזכר בטאנה אומגה. אבל מקאו כמובן מבדל את עצמו בזכיה הרצופה בגביע. יש לו יותר מפעמיים משחקים ושנים כקפטן מכל שחקן בהיסטוריה של הנבחרת הזו. האפשרות הריאלית שזה משחקו האחרון וזה קצת לא הגיוני. גם דן קרטר בא בנעלי גדולים. היו מרטנס ופוקס ומי שראה את קרלוס ספנסר משחק בוודאי זוכר אותו בהשתאות. אבל אם מקאו הוא גדול האול בלקס -אז קרטר זה האיש שלו.

*

האוסטרלים היו רוב גדול בבאר ושרו וולסינג מתילדה כשהם חזרו במשחק. אבל בסיום נעמדו התרמילאים והסטודנטים הניו זילנדים, ממש ילדים, על השולחנות וצעקו four more years. חלקם צייר את נוצת האול בלק הלבנה על החולצה השחורה ביד. הם ימשיכו לטייל באירופה עם התחושה שהם באים ממקום מיוחד. במשחק ניחושים נאספו 250 דולר לראגבי ילדים הונגרי. הראגבי תמיד שולח אותך הביתה עם חיוך.

הכוכבים הנשכחים של שנות ה-90 - שוער - אנדראס קפקה
ליגת שוקי ההון - What have you done for me lately

45 Comments

יואב דובינסקי 31 באוקטובר 2015

היה גמר נהדר והקאמבק האוסטרלי אכן היה הירואי. קרטר נפלא.

משה 31 באוקטובר 2015

דן קרטר היה היום מדהים, שיחק מושלם למעט החטאה אחת. ניו זילנד כל כך טובים שאי אפשר לא להתפעל מהחזרה והעמידות של האוסטרלים.

יען 31 באוקטובר 2015

יש את הספורט הזה ראגבי ויש את הדבר הזה שעושים הגברים בשחור-זה נקרא 'שירה בתנועה'!
כנראה שהדרך היחידה להתמודד איתם זה ב14 מול 15

דורפן 31 באוקטובר 2015

לחלוטין- היכולת שלהם כרגע מצדיקה כנראה סופר-טסט נגד שאר העולם

אריק 31 באוקטובר 2015

ההבדל לצערי היה גדול מדי.

אודי 31 באוקטובר 2015

שוב דרופ גול של קרטר FTW

wazza 31 באוקטובר 2015

אחלה סיום לטורניר מעולה (לא מבחינתי), יום שבת בוינגייט!

גל ד 31 באוקטובר 2015

סליחה על הקטנוניות, אבל הסמל שלהם זה שרך.

בכל מקרה, מסכים עם הכל. היכולת של הנבחרת הזאת להערים קשיים על הנבחרות שמולה כל שניה של המשחק מעוררת השתאות.

ויכסלפיש 31 באוקטובר 2015

הקאמבק האוסטרלי הגיע ביתרון של שחקן, ניצלו אותו היטב

ויכסלפיש 31 באוקטובר 2015

הקאמבק האוסטרלי הגיע בזמן יתרון של שחקן על ניו זילנד, ניצלו אותו היטב

מתן 31 באוקטובר 2015

הידע שלי בראגבי שואף לאפס (אני לא יודע אפילו רבע מהחוקים) אבל ראיתי כמה משחקים וחלקי משחקים מהאליפות הזאת והאול בלקס זאת הנבחרת הכי דומיננטית שאני זוכר באיזשהו ענף. אפילו יותר מארה"ב בכדורסל. בכל משחק זה פשוט נראה כאילו הם משחקים מול חובבנים חסרי מושג

ויכסלפיש 31 באוקטובר 2015

כדאי לזכור שהשנה הפסידו באוסטרליה ולא זכו באליפות הצ'מפיונשיפ של חצי הכדור הדרומי

ריצ'י מקאו 1 בנובמבר 2015

מהמוצדקים. שליטה מוחלטת.

רון 1 בנובמבר 2015

חייב להבין מה עושה את מקאו לאול בלאק הכי גדול בכל הזמנים,
או כמו שרענן פן אמר בשידור אתמול – השחקן הכי טוב בעולם.

בני תבורי 1 בנובמבר 2015

אני מתכנן להגיע למשחק של ישראל – קרואטיה בווינגייט בשבת הבאה. אם תזהו מישהו שם שאין לו מושג במה מדובר, בואו לומר שלום.

ריצ'י מקאו 1 בנובמבר 2015

אם אתה באמת הולך, תגיד לי. התלבטתי אם ללכת.

גל ד 1 בנובמבר 2015

אני אנסה להגיע גם כן.

D! פה ועכשיו 1 בנובמבר 2015

הופ! וינגייט זה קרוב. מישהו יכול להעלות פה פרטים נוספים? שעות וכאלה…

רון 1 בנובמבר 2015

לפי מה שרענן פן (פרשן ספורט 1 וגם מאמן הנבחרת) אמר אתמול בשידור – שבת ב-14:00

D! פה ועכשיו 1 בנובמבר 2015

אה, איזה קטע.. אני חושב שהוא שירת שנה מעלי בצבא..

מעולה.. אשתדל להגיע..

יותם מ 1 בנובמבר 2015

מקאו, קארטר אבל גם נונו, קונראד סמית׳, טוני וודקוק וקווין מיאלמו. שישיה מיתית. משחקים ביחד כבר כמעט 15 שנים בנבחרת.
כולם עומדים לפרוש.

Gil - Zimbabwe 1 בנובמבר 2015

כמה רציתי אחרי הקאמבק של אוסטרליה שהם ינצחו ואז זה היה נחשב לגמר הגדול מכולם, אבל ניו זילנד פשוט מעולים ודן קרטר זה האריק קנטונה של הראגבי, שירה בתנועה, כמה חוכמה ומחשבה מעורבים אצלו בכל תנועה.
אגב מישהוא יודע למה אין את שמות השחקנים על החולצות? מסורת בריטית?

האביר שאומר ני! 1 בנובמבר 2015

תשובה מאחד הפורומים:
My club asked that, then I asked them, what happens when you are asked to play a different position? What happens when there is an injury and someone has to start in place of you?
Rugby is a sport where positions and numbers are the same thing. You aren't #70, Nate Rowlan. You are #3 the tight-head prop.
This is the brilliance behind rugby…a more humble, gentlemanly sport…which is also violent. Lovely combo.

דורפן 1 בנובמבר 2015

כן – בעיקר החלפת תפקיד. בראגבי המספר קשור לתפקיד

אריק 1 בנובמבר 2015

מוסרים אחורה… מדברים על תפקידים במושגים של מספרים…
אני חושב שאני מכיר מישהו שיוכל להיות מאמן רוגבי טוב.

סימנטוב 1 בנובמבר 2015

+1

משה אהרון 1 בנובמבר 2015

ובקשה קטנה לראגבי יוניון: הקטינו את אורך הטורניר ללא יותר מ-4 שבועות!

ליאור 1 בנובמבר 2015

גמר גדול שמסיים טורניר נהדר.סיפור קטן ומייצג הוא של סוני ביל וויליאמס מאתר ילד שמאבטחים פינו בברוטליות כשניסה להגיע לאול בלאקס בהקפת הניצחון,הוא ניגש אליו ונתן לו את המדליה שלו כמתנה.

תומר (הוותיק) 1 בנובמבר 2015

רונן, מה היה קורה אילו האמריקאים היו מייצרים נבחרת מחבר׳ה של הפוטבול, הם לא היו מפרקים את הצורה לשאר הנבחרות אחרי כמה שנים של אימונים?

גיל 1 בנובמבר 2015

אלו שחקנים בדיוק תקח? ליינמנים יהיו איטיים מדי, רסיברים חלשים מדי. ליינבקרים וטייטאנד יתאימו ושחקן כמו גרונקובסקי יהיה מצוין וגם שחקן כמו גיי גיי ואו אבל יהיה להם קשה לשחק 40 דקות רצוף שלא לדבר על התיאומים עם השחקנים האחרים.

רפאל זר 1 בנובמבר 2015

מזכיר לי את הניסיון לקחת כמה רצים קנייתים לסקי אלפיני… וברצינות, גם אני חשבתי על זה לא פעם והתשובה לדעתי היא לא. סמואה האמריקאית, אי קטנטן עם שני בתי ספר תיכון ומעט תנאים מייצר בקביעות שחקנים מעולים לNFL ולמכללות. הרבה שחקנים בניו זילנד ( וגם באוסטרליה) הם עם מאפיינים גנטיים דומים ( מסמואה, טונגה, מאורים וגם מפיג׳י).
שחקנים כמו ג׳וליאן סבאה, נהה מילנר סקאלי, סוני בוי וויליאמסון או נונו וכמובן לומו אם היו גדלים בסמואה האמריקאית היו הופכים לכוכבים ב NFL. וזה רק פורווארדים. בקס ( הבריונים בחפירות) כמו מיאלמו יש אפילו יותר..

דורפן 1 בנובמבר 2015

תומר – מהנסיון הדי מועט, השחקנים עם היכולות הפיזיות של האיים – ג׳וניור סיאו, טרוי פולמאלו – לא בדיוק נשחטו על ידי האמריקאים החזקים. ראגבי הוא שילוב של כוח עם יכולת אירובית – שום שחקן פוטבול אמריקאי לא רץ ליותר מחמש דקות במצטבר על פני שלוש שעות.

רון 1 בנובמבר 2015

השאלה כמובן היא מה היה קורה אם רוגבי היה פופולרי בארה"ב, ו הילדים שם היו משחקים רוגבי בתיכון… הרי ברור שהבעיה של נבחרת ארה"ב ברוגבי היא שכל האתלטים הולכים לפוטבול…
נראה לי שבשנים האחרונות הרוגבי מקבל שם יותר חשיפה, במיוחד השביעיות שיהיו ענף אולימפי בריו. בהקשר הזה חובה לציין כמובן את carlin isles, האיש המהיר ביותר ברוגבי, שלאחר שהבין ששחקן פוטבול הוא כבר לא יהיה, הצטרף לנבחרת השביעיות של ארה"ב. ממליץ לראות קטעי יו טיוב שלו, הוא מהיר בטירוף ופשוט עושה צחוק מההגנות של היריב. יהיה מעניין לראות אותם בשנה הבאה באולימפיאדה.

דורפן 1 בנובמבר 2015

תראה – אנחנו שומעים כל הזמן על כך שכל דבר שאמריקה תגע בו היא תשתלט עליו. במציאות היא שולטת רק בענפים אותם המציאה ושנמצאים לחלוטין בתחומה או באופן דומיננטי מאד (כמו כדורסל). לא רואה שהשתלטו על הכדורגל. או אפילו על הכדורעף.

אז לא. היא לא תמחוק פער של שנים בשום קלות.

רון 1 בנובמבר 2015

לא אומר תשתלט בקלות, אבל כן אומר שיש שם פוטנציאל מטורף.

רון 1 בנובמבר 2015

לא אומר תשתלט בקלות, אבל כן אומר שיש שם פוטנציאל מטורף.

דורפן 2 בנובמבר 2015

יש לי דוד שאימן שם במכללות. כמובן שהתחרות מפוטבול מזיקה – אבל לאוסטרליה למשל יש שני קודים אחרים של אלימות עם כדור ולניו זילנד גם יש עוד אחד. פוטנציאל אתלטי יכול להביא אותך עד מקום מסויים. לצרפת הרי יש פוטנציאל אתלטי עצום עם כל הקבוצות האתניות שיש בארצות הברית – וגם אהבה אדירה לראגבי. ועדיין הם לא ניו זילנד.

רפאל זר 1 בנובמבר 2015

אופס.. התבלבלתי כמובן בין בקס לפורווארדס

Ljos 1 בנובמבר 2015

יש לי שאלה שאני חייב לשאול, ואני לא יודע איפה או את מי, אז אשאל כאן. הכי טוב היה אם הייתי יכול לשבת עם מעריץ שרוף של המשחק ולהבין את זה ממנו, אבל זו לא אופציה כרגע.
אני רוצה לחבב ראגבי. עם כל הסיפורים עליו פה והאהבה הרבה שאני רואה למשחק יחד עם ההשוואות לכדורגל, אני רוצה מאוד לאהוב ראגבי. אבל זה נראה (עבורי, כמתבונן כמעט חד פעמי) שהוא ענף שמאגד בעיקר את מה שלא מושך אותי בספורט קבוצתי – בעיקר מאבקים פיזיים, פחות טכניקה וראיית משחק. אז לאדם הספציפי הזה פה, מאסכולת סטיב נאש למשחק, איך אני מוצא את מה שאני מחפש בספורט גם בראגבי?

גל ד 1 בנובמבר 2015

פחות סטיב נאש ויותר סן אנטוניו. נטל קריאת המשחק ברוגבי מתפזר על כל השחקנים, ומתבטא בתנועה ללא כדור לא פחות מבקבלת ההחלטות של השחקן המחזיק בכדור בכל רגע נתון. התקפה ברוגבי שבה הכדור נע לרוחב המגרש עד שנמצאת פירצה היא בעיני אחד הדברים היפים שיש – מבחינת טכניקה וראיית משחק.

Ljos 1 בנובמבר 2015

קודם כל, תודה על התשובה.
גם סן אנטוניו של השנים האחרונות הולך בעיני, וקנית אותי עם התשובה על ראיית המשחק. אצטרך כנראה לחפש את זה במשחק הבא שאצפה (יש כאלה בקרוב או לחפש שידורים חוזרים של האליפות שנגמרה?). בינתיים ניסיתי לראות כמה קטעים מכל מיני משחקים מהטורניר, ועדיין אני בעיקר רואה שחקנים שרצים עם הראש בתוך קיר של שחקנים ומקווים לטוב ביותר. אני זוכר שלפני זמן מה פורסם פה סרטון של מהלך של נבחרת ניו-זילנד, שבאמת נראה כמו מלאכת מחשבת. אבל הבנתי שזה מהלך נדיר למדי.

גל ד 2 בנובמבר 2015

זה קצת כמו בכדורגל שבשביל שמהלך יצליח צריך שהרבה דברים יתחברו בבת אחת. אבל כל פעם ששחקן הולך ככה עם הראש בקיר יש לו שבריר שנייה להסתכל אם נפתחה לו אופציית מסירה או לא (ואם יש לו זמן להשלים אותה) או אם הוא מעדיף שלא להסתכן באיבוד ולהרוויח איזה מטר בפריצה (ובראק, שזה ההתגוששות הזו אחרי תיקול.) בכל מקרה, לריצות האלה עם הראש בקיר יש כמה סיבות (להבנתי, מומחה אני לא.)
א. כאמור, שמירה על הכדור, והתקדמות הדרגתית.
ב. התנועה ההדרגתית היא לא רק קדימה, אלא גם ובעיקר לצד אחד של המגרש, מה שמושך את ההגנה ומאפשר לעקוץ אותה בצד השני אחרי מסירה מהירה.
ג. לפעמים יוצא מזה מהלך משמעותי, או בהטעיה מוצלחת או בהושטת כדור לשחקן שמצטרף רגע לפני שהמתקל מצליח להוריד את נושא הכדור לקרקע. (ההתמקמות של השחקנים סביב השחקן הבודד הזה היא משהו שצריך לשים לב אליו, זה ממש לא התקפת סקוטי ברוקס ששחקן אחד עושה משהו עם הכדור והאחרים מסתכלים עליו, הם צריכים להתאים את המיקום שלהם לתנועה שלו.)
ד. סחיטת עבירות. פחות יפה לעין, אבל הרבה מאוד נקודות מושגות מבעיטות עונשין בדיוק במצבים האלה.

Ljos 2 בנובמבר 2015

אין לי מה לשאול ולהוסיף, מלבד תודה. מקווה שזה יעזור.

Comments closed