על חרדה וחרדות אחרות

האם במאבק נגד סמים נמצא עצמנו מתאכזרים לחלשים?

anx

פרסמתי ביום שישי במגזין העיתון ראיון עם סקוט סטוסל, עורך המגזין אטלנטיק. נושא הראיון היה ספר מאד משמעותי שפרסם – ״עידן החרדה שלי״. שמספר איך הוא, אחד הכותבים הפוליטיים החשובים באמריקה, מתמודד כל חייו עם התקפי חרדה בלתי פוסקים.

אינני סובל מחרדות אבל כמו כל אחד יש אנשים קרובים אלי שחוו בעיות פסיכיאטריות קשות מאד. כולל תופעה שסטוסל מציין בספרו – ותמיד שמתי לב אליה – שבעיות פסיכיאטריות פוגעות לא פעם במחוננים יותר. הוא מציין בצדק שהעולם המודרני יצר חרדות שהאבולוציה בוודאי לא הכינה אותנו כלפיהם. האדם הקדמון בוודאי לא היה מודאג מהחלשות הכלכלה הסינית שאולי תפגע בקרנות הפנסיה ותשאיר אותו חשוף לעת זקנה.

כבוסטוני לא מפתיע שסטוסל משתמש בלא מעט דוגמאות ספורט בספרו. ועל כך שני הקשרים.

הוא עצמו מציין שכספורטאי לא רע – בטניס ובסקווש – מצא את עצמו פעם אחת בורח מטקס ניצחון ובהזדמנות אחרת מפסיד במתכוון בגלל פחד בימה. זה הזכיר לי קצת את סיפור מוניקה סלש שכתבה בספרה שאחרי גמר 1996 באוסטרליה, זכייתה היחידה אחרי הדקירה, כל שחשבה עליו הוא החשש שאנשים יראו אותה בטקס הניצחון ויחשבו שהיא שמנה. סלש התמודדה עם הפרעות אכילה, ספק אם זה היה מאובחן כחרדה, אבל אפשר לראות את חוסר הרציונליות הטוטאלי בהפרעות. היא כמובן לא שמנה וכמובן שחצי קילוגרם כלשהו לא עניין איש אחרי ניצחון מרגש כל כך שלה.

אבל הניצחון של סלש באותו גמר היה קל. וסטוסל גם מציין את העובדה שביל ראסל לא רק שהיה מקיא לפני הרבה משחקים חשובים – אלא שכאשר לא היה מקיא זה היה סימן מבשר רעות למשחק רע יחסית של אחד הכדורסלנים הטובים בהיסטוריה. ודיברנו כמובן על הדוגמא המודרנית של ליונל מסי שגם לא מפסיק להקיא. וגם זידאן היה מקיא לפעמים במגרשים, כולל כמה דקות לפני צמד בדקה האחרונה מול אנגליה לניצחון 2-1 ביורו 2004. האם אצלם זו חרדה או הפתעה אחרת -מי יודע? אבל חרדה היא סוג של מוטיבציה להצליח. מקרים כמו ראסל או מסי (אם זו אכן חרדה) מעידים שניתן לתעל אותה ליכולת שיא או מה שנראה מבחוץ ככושר שיא. בשיחה מאד מעניינת בין ראסל לטים דנקן, שניתן למצוא באתר הNBA, ראסל מספר לראסל המודרני שמעולם לא נתן לעצמו ציון של יותר מ-72 על משחק כדורסל. אבל בהחלט אצלו הפחד מכשלון הפך לדלק אטומי.

הזכיר לי גם סיפור שכתבתי כאן במהלך המשחקים האולימפיים אחרי שיחה עם קירן פרקינס. פרקינס היה השחיין למרחקים בינוניים הטוב בעולם לדי הרבה שנים אבל במוקדמות ה-1500 של 1996 נקלע להתקף של פחד ורק במזל גדול העפילו לגמר אחרון בפער של 22 מאיות מהמקום התשיעי.

פרקינס היה פתוח מספיק להסביר בדיוק מה עשה הפסיכולוג. הוא עבר איתו על כל התסריט של הפסד ומה יקרה בעקבותיו. ולאחר שהתברר שמשפחתו של פרקינס תשאר מבוססת ושמחה והוא יישאר בריא ואפילו ייחשב לגיבור אולימפי – וגם אוסטרליה עצמה לא תתפרק בעקבות ההפסד – פרקינס שחה את הגמר בלי פחדים. לניצחון חד צדדי מאד ממסלול מספר 8.

למרות שזה לא ממש סוף הסיפור. לאחרונה התפרסם על הרבה מאד בעיות פסיכולוגיות בדור הזהב של השחיינים האוסטרלים של תחילת המאה.

*

וזה הביא אותנו גם לנושא אחר – סמים פסיכיאטריים בספורט. סטוסל מציין כמה מקרים שתרופות פסיכיאטריות הביאו לשיפור דרמטי אצל ספורטאים שסבלו מחרדה. אבל מצד שני די ידוע שחובטי בייסבול השתמשו בעבר (ואולי היום) בכמויות פסיכיות של ריטלין וסטוסל ציין שתרופות נפוצות לעתים אצל מתחרים בחץ וקשת. לכאורה לטהרנים צריכה להיות עם כך בעיה: אם אנחנו רוצים שאנשים יתחרו בדיוק עם הגוף שנתן להם הטבע למה שלא יתחרו עם המוח שנתן להם הטבע, על כל בעיותיו?

וזה מחזיר אותי לדיונים שהיו פה בענייני סמים. ובעיקר בסמים שצריך להכיר כבר בקיומם: סמים לא מסוכנים שנמצאים בשימוש נרחב בציבור הרחב. אם תחרויות ספורט משקפות את החיים אז צריך לקחת בחשבון איך אנחנו באמת חיים. אנחנו חיים על תרופות וטיפולים רפואיים לפתרון כל בעיה. הדיון לגבי סמים צריך להיות אולי לגבי הורמוני דם וכמובן סימום גנטי, אבל לפחות לטעמי (כמעט) כל מה שנמצא בבית מרקחת בלי מרשם צריך להכיר בו. וגם בהרבה תרופות אחרות. ואגב, הגישה הזו אצלי יותר נרחבת. תמכתי גם בהשתתפוותו של אוסקר פיסטוריוס (בהגבלות שנקבעו) כפי שאתמוך בעתיד במושתלי רגליים מלאכותיות.

אנחנו בעידן בה הרפואה לא רק מרפאת היא גם משפרת – אבל לא בזה העניין. אם הספורט יהיה כל כך דווקני ביחסו נגד שיפורים רפואיים, הוא ימצא את עצמו דווקא מתאכזר לחלשים.

עזרו לנו לקיים את דה באזר

ליגת שוקי ההון - כשהעבר מסתיר את ההווה
זה לא המאמן

53 Comments

יואב 8 בנובמבר 2015

פוסט נהדר ומאיר עיניים.

איציק 8 בנובמבר 2015

איך תתיחס אם מישהו בכוונה יקטע לעצמו יד כדי לשים יד ביונית שתאפשר לו להיות שיאן עושם בידוי פטיש? נראה לי שאנשים עם תותבות חייבים להתחרות מול אנשים עם תותבות ואני לא חושב שלתת לפיסטוריוס להתחרות היה מעשה נכון.
אני כמובן נגד הורמוני גדילה למינהם או סימום גנטי, אך אני לא בטוח מה עמדתי למה שפלפס עושה, כלומר התאוששות בתאי לחץ דבר המאפשר לו להתאמן הרבה יותר. האם גם זה אמור להיות מחוץ לגבולות המותר.

no propaganda 8 בנובמבר 2015

1+

דורפן 8 בנובמבר 2015

אני אתייחס לכך כשזה יקרה. אני מעדיף להתעסק בנושאים אמיתיים. למשל שבדור הבא יהיו ילדים שנולדו בלי רגל או רגל מעוותת והנדסה גנטית או רגל מלאכותית ביולוגית תיקנה את זה. ויהיה מטורף לא לתת להם להתחרות.

איציק 8 בנובמבר 2015

כאשר הנדסה גנטית או רגל ביולוגית תקינה תחליף את התותבות אז נדבר בינתיים פיסטוריוס זה העולם האמיתי וזה מלאכותי לחלוטין. הדוגמא שאתה הבאת לא רלונטית לעולם האמיתי של היום. אני מביא דוגמא מהחיים, כי אם גרמני הוציא לעצמו עין כדי לזכות בפיצויי ביטוח (פרייר, גם בלי עיין וגם נתפס) אז מישהו אולי יותר על יד בשביל שיא עולם או מדליה.

דורפן 8 בנובמבר 2015

הדוגמא שלך אינה מהחיים – כי אין תותבת כזו. האם מישהו שעבר ניתוח לתיקון ראיה צריך לא להשתתף במשחקי כדורסל מחשש שזה שיפר לו את הקליעה?

איציק 8 בנובמבר 2015

האם מישהו עם עיין ביונית (לפיסטוריוס לא היה תיקון הליכה) ישתתף באליפות קליעה, אני ממש לא בטוח שזה יהיה הוגן. תיקון קטרקט או משקפיים ודאי שלא תהייה בעייה. לדעתי יד ביונית אינה משהו יותר מופרח מרגל מלאכותית ביולוגית.

Ljos 8 בנובמבר 2015

ומה ההבדל בעצם בין עין ביונית למשקפיים? (כלומר, מבחינת היתרון שהיא יכולה לתת)

איציק 8 בנובמבר 2015

לעיין ביונית במצב המשופר כנראה לא תהייה סתם אדשה כי אם רכיבים אלקטרוניים עם רזולוציה משופרת (שהעיין תלמד להשתמש בה) אולי תנועת עיין מוגברת, תוכל להתמודד בראות לא טובה (למשל בביאטלון כשיש רוח ושלג). כלומר יוכלו להיות יתרונות שמשקפיים לא יתנו.
אתן עוד דוגמא, בעיין כזו תוכל לייצר "מסך" שייתן נתונים של רוח, אזימוט ועוד פרמטרים, מגביר אור כוכבים ועוד הרבה שיפורים. כנראה אפילו תוכל להחליף עיין בהתאם לצרכים. עיין ביונית לא תוכל להיות רכיב פסיבי כמו משקפיים, היא בהכרח תהייה רכיב אקטיבי.

Ljos 8 בנובמבר 2015

את הדוגמא השנייה אפשר ליישם במשקפיים, ואפילו כבר עכשיו, עם "משקפי גוגל" למיניהם.
אפשר תמיד לקבוע שמותר עד עדכון 2.0, ובלי אפליקציות סטרואידי מתמטיקה והורמוני גדילה עשרונית.

איציק 8 בנובמבר 2015

ודאי, הטענה שלי שלמישקפיים אתה יכול לעשות בדיקה שהם בנוים מרכיבים פסיבים בלבד ולפסול כאלו שלא, עם עין ביונית שבהכרח תהייה עם רכיבים אקטיביים יהייה בעייתי, כל עין עם טכנולוגיה שלה עם דלתות אחוריות, תוכנות נוסאח פולטסואגן, ועוד. הרבה יותר בעייתי לבדוק, פרוץ כמעט לחלוטין, אלה עם תחייב את כולם לקחת עין מהמדף שיסופקו על-ידי הועדה המארגנת של התחרויות.

Ljos 8 בנובמבר 2015

השאלה שלי היא מה ההבדל עם המצב היום?
כל עוד תשתפר הטכנולוגיה של הרמאים, גם הטכנולוגיה לתפוס אותם תשתפר (פעם כדי לשדוד בנק היה צריך רק רכב מהיר, כ-50 קמ"ש, ואדם עם אקדח. היום זה סיפור, צריך צוות שלם).

איציק 8 בנובמבר 2015

כנראה ששכחת את האפונובנק, זה לא היה מזמן.
זה לא עיניין של הבדל בין אז, עכשיו ובעתיד. אני חושב שאסור לאפשר רכיבים אקטיביים, והתותבות אשר יאפשרו להתחרות הן אקטיביות. אפילו הגפים של פיסטוריוס הן לא סתם תותבת, היא מעבירה אנרגיה הרבה יותר טוב מהרגל, היא קלה יותר אז צריך פחות אנרגיה להשקיע כדי להניע קדימה את הגוף. אז עכשיו תחשוב רגליים תותבות מחומרים קשיחים ןקלים בהרבה מהרקמות בגוף, עם מערכת קפיצים שיגבירו את הדחיפה ועם מערכת חשמלית שתגיב לפקודות המוח (תתחבר למערכת העיצבית) ואף תגביר אותה במקרה הצורך. מה עשית בזה, איך זה קשור לספורט?

Ljos 8 בנובמבר 2015

בעיקר כי השוד האחרון שלו היה בערך שנה אחרי שנולדתי… (מצטער)
הבנתי למה אתה מתכוון (זה קצת שונה ממה שהבנתי קודם). אוגמנטציה זה נושא די שנוי במחלוקת. שרק מתחילים לבדוק את הגבולות שלה, ובעיקר הגבולות המוסריים שלה. אני מבין את הבעייתיות. מתי נגמרת עבודת השריר ומתחילה עבודת הסוללה הפנימית? אתה שם את הגבול בפעולה אקטיבית, ולא תגובתית. האם ניתוח לייזר אינה פעולה אקטיבית שמשפרת את מצב העיניים? אולי זה משהו שנעשה פעם אחת ודי, אבל זוהי התערבות בראייה. ואם התשובה היא לא, מה אם אחרי ניתוח לייזר תוכל לראות יותר טוב משראית אי פעם?
וסתם שאלה שמעניינת אותי – אם נניח נגיע לעתיד וכולנו נזכה לחלקי חילוף רובוטיים שכאלה במקרי הצורך. עדיין תתמוך באי הכנסת אוגמנטציה לספורט?

איציק 9 בנובמבר 2015

ניתוח ליזר משאיר את עדשת העיין כמשהו פאסיבי, גם אם משופר למצב המקורי. כמו שעושים ניתוח חיך שסועה ואז הדיבור הופך למובן בהרבה. אם תוסיף בניתוח מגביר אור כוכבים, זה כבר תוסף אקטיבי אליו אני מתנגד.
לגבי שאלתך השנייה. אני ארצה שאנשים ביולוגיים יתחרו מול ביולוגיים וסיבורגים מול סיבורגים ורובוטים מול רובוטים.

Ljos 9 בנובמבר 2015

למה בעצם אתה מתנגד (אם אתה מתנגד) לתוספים, הורמונים, סטרואידים וכו', שיש היום?

איציק 9 בנובמבר 2015

יש כמה סיבות:
1. אולי סיבה פסיכולוגית שלי בה אני רואה את הספורט כמשהו שבן אדם משפר את עצמו ולא תוספים.
2. אני נגד כל דבר שמזיק בטווח הארוך לספורטאי (אדם) כמשהו שצריך לאפשר כדי לקבל השיגים עכשיו.
3. אני בעד שהתנאים שיהיו כמה שיותר שווים (אני יודע שהם אף פעם לא יהיו שווים לחלוטין), וזה שמישהו במעבדה סודית רקח שיקוי שרק הוא יודע ולכן הספורטאים שאיתו מנצחים, או אם יש מעבדה מיוחדת מאוד יקרה שרק יחידי סגולה יכולים להרשות לעצמם עושה לי לא טוב. האמצעים צריכים להיות נגישים לכולם (עד כמה שניתן) ולא להתבסס על תחרות טכנולוגית בין המעבדות.

Ljos 9 בנובמבר 2015

פפפט, שמרן :).
אין לי מה להוסיף כרגע, אז – תודה על הדיון.

גיל 8 בנובמבר 2015

אני חושב שהמבחן היחיד זה האם התותבת נותנת יתרון. אם כן, אין לה מקום ואת זה אפשר לקבוע על ידי ועדת מומחים.

דורפן 8 בנובמבר 2015

גיל – אני משער שכאשר הנדסה גנטית תייצר ידיים, היא תארגן ידיים חזקות.. אם כבר.

גיל 8 בנובמבר 2015

נכון, וגם זה צריך להיות אסור אבל זה עדיין מדע בידיוני בעוד תותבות הן עניין נפוץ.

עמי ג 9 בנובמבר 2015

אולי צריך להתייחס לכל העניין הזה בשיטת הקומונסנס.
אם מתקבלת תחושה שנוצרת תחרות לא הוגנת בין אנשים עם תותבות לאנשים ללא תותבות – צריכה להתבצע הפרדה.
אחרת התחרות מאבדת ערך ספורטיבי.
כמו שמפרידים בין גברים לנשים ולכולם ברור שכך נכון לעשות כי יש הבדלים ביולוגיים.

גיל 8 בנובמבר 2015

תספר לאוהדי האיגלס שדונובן מקיא בסופרבול זה היה בעצם בגלל שהוא גאון.

אכן יש סיבות אבולוציוניות אפשריות למה הפרעות פסיכיאטריות פוגעות יותר במחוננים וגאונים. זה לא רק החברה המודרנית ששונה מהחברה של ציידים לקטים שמהן התפתחנו, כי אם זו הייתה הסיבה היחידה אז כולנו היינו סובלים מהפרעות פסיכיאטריות. זה כי אותן מוטאציות שנותנות יתרון בתחום מסוים יכולות להזיק בתחום אחר. למשל, שאיפה לפרפקציוניזם או אובססיביות הן מעולות לאתלט אבל יכולות לשים אותו על הקשת האוטיסטית במקרים מסוימים. יש טענות שאנשים כמו ביל גייטס סובלים מאספרגר שהוא על הקשת האוטיסטית.

כמובן שגם העובדה שספורטאים נמצאים תחת אור הזרקורים וכל פעולה שלהם מדווחת היום רק מגבירה את הקשיים כי אלו באמת חוויות שרוב האנשים לא צריכים לעבור.

אלעד 8 בנובמבר 2015

בינתיים מקנאב הוא הקוורטרבק היחידי באני לא יודע כמה שנים שהביא אותם לסופרבול. אז עדיף להגיע ולהקיא מלא להגיע בכלל.

גיל 8 בנובמבר 2015

אני איתך, האוהדים כפויי טובה וגם אחרים שחושבים שהוא אוברייטד.

יאיר 8 בנובמבר 2015

אם אנחנו מסכימים שספורט תחרותי הוא לא רק היכולות של הגוף אלא מעבר לזה, גם יכולת להביא את עצמך למקסימום ברגע נתון כמו ריכוז למשל, כמו לעמוד בלחצים וכו' אז גם לתרופות פסיכיאטריות שאינן משפרות ביצועים גופניים באופן ישיר אין מקום בספורט מקצועני לדעתי.

תרופות שנמסרות בבית מרחקת ללא מרשם, כן .למרות האמור למעלה הייתי מתיר אותן כי הן פשוט חלק מהחיים שלנו בעידן המודרני.

גיל 8 בנובמבר 2015

הבעייה עם שימוש בתרופות ללא מרשם שגם איתן אפשר להשיג יתרונות. אני מסכים עם רונן שאין שום סיבה שאתלט לא יקבל טיפול רפואי שאנשים אחרים מקבלים. הבעייה היא שאנשים מנצלים את זה. אולי אפשר פשוט ליצור מנגנון שבו יש רופאים שכולם מסכימים אליהם שהם יהיו אלו שיתנו את המרשמים לכולם או שאם אתלט הולך לרופא שלו אז הוא צריך אישור מהרופאים המוסכמים.

יאיר 8 בנובמבר 2015

כמו מה?

גיל 9 בנובמבר 2015

אני לא רופא או רוקח אבל חלק מהבעייה היא שמה שמותר במקום אחד ללא מרשם אסור במקום אחר עם מרשם. לכן קביעת רף המרשם/לא מרשם לא ממש טובה בעיניי.

שםזמני 8 בנובמבר 2015

חרדה היא מנגנון הישרדותי שמגונן מפני מה שההכרה מכירה כסנה זו או אחרת.
ד"א אולי פחות לספורטאים אבל למחוננים יש בעיה קשה בהתמודדות הקשיים. לאורך השנים ההצלחה באה להם בלי מאמץ, והצורך למאבק נוגד את הזהות שלהם.

בני תבורי 8 בנובמבר 2015

אני לא מתכוון לקיים דיון כי אני לא איש מקצוע ויש לי תחושה שאתה כן, אבל האם חרדה אינה משהו שמתעורר דווקא בגלל מה שקיים בתת מודע?

אריק 8 בנובמבר 2015

כמובן שלא. ייתכן חוסר תודעה לגבי החרדה לא לגבי הסכנה.

שםזמני 8 בנובמבר 2015

לא איש מקצוע, הורה שעובר תקופה לא קלה.

אופיר 9 בנובמבר 2015

)-: תהיה חזק, בנאדם.

שםזמני 9 בנובמבר 2015

תודה!!

S&M 8 בנובמבר 2015

חוק מהחיים: כשיש איסור, החכמים/הרמאים עוקפים אותו ומשיגים ייתרון על פני הישרים/הסבונים. ראה תקופת היובש בארה"ב שהביאה לפריחת המאפיה, סחר בסמים, שוק ההלוואות, הימורים, זנות וכל תחום אסור אחר.

אנחנו, הסבונים, סוגדים לספורטאי על, שאח"כ מתבררים כרמאים שניצלו ספורטאים סבונים אחרים. זה מביא לחוסר אמון, זילות והוצאת דיבה. זה פוגע בספורט, רק כי אמרנו שזה אסור. זה כי טבע האדם מתקומם נגד מי שלא משחק לפי הכללים, גם אם הכללים הם שטותיים ומלאכותיים.

סמים משפרי תוצאות צריכים להיות מותרים וגלויים. שכל ספורטאי ישתמש במה שבא לו, אבל שיחויב להצהיר על כך, ואני אחליט אם לאהוד את מסומם א' או ב'.

ואם ייתפס משתמש שלא הצהיר, שייענש. ברגע שהכל גלוי, הכל שוויוני וצודק. ברגע שזה מוסתר, הם משתמשים ומשקרים. עדיף שישתמשו ויצהירו.

איציק 8 בנובמבר 2015

ואחר-כך, כיוון שהם הצהירו והכל חוקי, אז משלם המיסים גם יממן את השתלת הכבד שלהם או הטיפולים בגלל ההשלכות הפסיכוטיות שלהם. ככה לפחות לא כולם משתמשים ולא בכמויות מטורפות. צריך לעצור את זה בראש ובראשונה כי זה בא על חשבונינו, כי זו כבר לא היכולת האישית ואפשר להחליף אותם בסיבורגים או רובוטים. רוצים לדעת מה גבול היכולת שלנו ולא של התכשירים. אז נכון, אנחנו לא מצליחים ב-100% אבל צריך לעשות 100% מאמץ כדי שזה יקרה.

גיל 8 בנובמבר 2015

אבל אתה הרי יודע שזה לא עובד. הרי יש גנבים, רוצחים ואנסים ועושים הכל למנוע את זה למרות שזה תמיד היה קיים ואם לא היו חוקים בעניין אז המצב היה הרבה יותר גרוע. המאבק בסמים משפרי ביצועים חייב להיות מבוסס על האם אנחנו חושבים שהוא מוסרי או לא בלי קשר לשאלה אם הוא מצליח ב100%.

ואיך בדיוק תקבע מה נחשב ללגיטימי ומה לא? אם אתלט אחד שהשתמש "רק" בסטרואידים וסיים שני לזה שהשתמש בהנדסה גנטית אז תחשיב את הראשון לאלוף?

S&M 8 בנובמבר 2015

כל שיטת שיפור תוצאה שתיחשב חוקית, היא לגיטימית.
למה שעירויי דם עשירים בכדוריות אדומות ייחשב לא חוקי? כל כך הרבה אנרגיה מתבזבזת על תפיסת רמאים. והם רמאים כי אנחנו קבענו שזה אסור.
הגיע הזמן לעצור ולחשוב, למה לכל הרוחות זה אסור?
הרפואה מתקדמת, רונן מדבר על חרדות, תרופות פסיכיאטריות שמשמשות אנשים ביום-יום, אבל בספורט זה אסור.
לאסור ריטלין זה אנכרוניסטי. על טיפות אף השעו אנשים. מגן לקח אפדרין, והעביר קריירה שלמה כשהקהל קורא לו מסומם.
תוספי מזון שיש בכל סופרמרקט נחשבים באולימפיאדה בתור "סמים". זה טירוף.

אין לי שום רצון לדרג אלופים לפי דרגת מסוממותם. האמירה שלי שיצהירו, לא נועדה לדרג אותם, אלא רק ליצור שקיפות שתביא אותי, כאוהד, להחלטה אם אני רוצה להיות אוהד שלו, או לא.
ברגע שהכל מותר, אז אין ייתרון שקרי לאף אחד. הייתרון היחידי יהיה זה שממילא יש לספורטאי על היום – יהיו להם המומחים הכי גדולים והתכשירים היותר מוצלחים. ואלו ילכו לספורטאי הטוב ביותר. הברירה הטבעית תעבוד לטובת הטובים יותר, ולא יהיה מצב שבו הטוב ביותר מפסיד לרמאי.

גיל 9 בנובמבר 2015

אתה מדבר על אלו קריטריונים צריך כדי שחומר מסוים יהיה מותר וזו שאלה אחרת. הקריטריון המרכזי בעיניי הוא בריאות הספורטאים לטווח הארוך. כל תכשיר או תרופה שמזיקים בטווח הארוך גם אם נותנים יתרון היום צריכים להיות אסורים. לכן תכשירים לאף או אפילו עירויי דם יכולים להיות חוקים. קריטריון נוסף היא הנגישות לתרופות הללו. אם למשל עירויי דם דורשים הרבה כסף ואמצעים אחרים כמו רופאים שחלק ניכר מהספורטאים לא יכול להשיג אז זה צריך להיות אסור בעיניי.

S&M 9 בנובמבר 2015

מחיר התכשיר אינו קריטריון. ספורטאי על מקבלים תנאים יותר טובים, מאמנים וציוד יותר טובים, וגם יקבלו טיפול תכשירים יותר טוב ויקר.

מה האלטרנטיבה ללגליזציה? זה:
http://m.globes.co.il/news/m/article.aspx?did=1001079573

במקום לעסוק במהות, משחקים בחתול ועכבר.

גיל 9 בנובמבר 2015

כן, אבל מה אם אתה לא ספורטאי על אבל יש לך כישרון עצום שלא יכול לבוא לידי ביטוי בגלל שאחרים כן משתמשים בסמים?

D! פה ועכשיו 8 בנובמבר 2015

פוסט חשוב רונן.

מעורר את המחשבה.

אמיתי 8 בנובמבר 2015

אהבתי…נושא מאד מעניין.
ואחלה ראיון גם.
תודה

shohat 8 בנובמבר 2015

מאד מעניין.
הנה השאלה הקשה. אל מול הסברה שהספורט מתאכזר לחלשים (= מפלה לרעה) אפשר להציב: הספורט מתגמל חזקים /בעלי תכונות פיסיות ומנטליות מסוימות. זה אותו הדבר מהכיוון ההפוך.
לכן השאלה הופכת להיות מהי נקודת הבסיס של השוויון. וכאן הטיעון עלול להיות מעגלי.
מעשית, בהקשר של נטילת תרופות, מתעוררת שאלת היחס בין false positive ל false negatives, כלומר מהו הסף לאיבחון בעיה או ליקוי שמצריכים טיפול. אז אלברטו סלאזאר מצא רופא שמתיג עצמו כפורץ דרך ומאבחן כל ספורטאי סבולת כסובל מתת פעילות של בלוטת התריס. וכך כל הרצים מקבלים מרשם רופא והכל חוקי. כנ"ל אסטמה ועוד סוגי תופעות. המנגנון של תרופות מאושרות. Tue.
במבחנים של מועצת רואי החשבון, הם מקבלים כל כך הרבה פניות להארכות זמן על בסיס אבחונים של ליקויי למידה, כך שהם פשוט האריכו את הזמן לכולם (מה שמעקר את התוכן מהמטרה לצמצם את הפערים. של מי שסובלים באמת).

ערן 8 בנובמבר 2015

הקאות זה סימפטום ידוע של עודף אדרנלין שאין לגוף לאן לתעל.

התופעה נפוצה גם בקרב לוחמים, בליגיון הרומי "הרקת קיבה" היתה חלק קבוע מההכנות לקרב.

bhr 9 בנובמבר 2015

כל שנה בטור דה פראנס יש איזה רוכב שנעקץ ע"י דבורה ולא יכול לקבל טיפול כי מדובר בחומר אסור ונאלץ לפרוש. זאת אולי הדוגמא הכי אירונית כי הרי מדובר בתחרות שכולם נוטלים בה.

עומר ה 9 בנובמבר 2015

זה מזכיר לי את הסיפור של ריאן לקסר. כל עוד הוא שיחק בקבוצות כדורסל קטנות בישראל, הכל היה בסדר. רק שעבר להפועל ירושלים ושיחק בגביע אירופי, גילו שהא4 משתמש בריטלין.
אני מניח שהוא בן אדם שהיה צריך ריטלין גם בחיים ללא קשר לכדורסל.
מאז הרמה שלו התדרדרה והוא הגיע במהרה לליגה השנייה.
אנשים כאלה ראויים לאפשרות לקבל טיפול ולהיות שווים לאנשים "רגילים". צריך מנגנון פיקוח, אבל אין הבדל בין זה לבין ספורטאי שמקבל אנטיביוטיקה ולכן חוזר ממחלה מהר יותר

רומן 10 בנובמבר 2015

אני לא כימאי, אבל נדמה לי שאפשר להרכיב חתיכת סם מתוך התרופות ללא מרשם, קח לדוגמא טיפות אף, יש שם אפדרין, תזקק אותו משם ותקבל סם סם.

איתן 10 בנובמבר 2015

מקודאין שיש בלא מעט תכשירים נגד הצטננות, בתהליך כימי ביתי אך מסוכן ניתן להכין הרואין: שיהיה בהצלחה :)

רומן 10 בנובמבר 2015

בדיוק, אתה רק מחזק את הטענה שזה לא רמיני לאפשר להשתמש בכל הסמים שיש ללא מרשם.

רומן 10 בנובמבר 2015

*רציני

אד הורטון 10 בנובמבר 2015

רונן תודה על הכתבה.
היתה עבורי לעזר בתקופה של התמודדות מאתגרת ולא מוכרת.

Comments closed