גיגס וצ'רלטון

אני יודע ששיא ההופעות של ריאן גיגס במנצ'סטר יונייטד הוא לא שיא עולמי. פיטר שלטון הגיע גם לאלף הופעות. אבל יש נתון אחד שאני די משוכנע שחייב להיות שיא עולם. האם היה מקרה בו כדורגלן אחד שיחק 758 משחקים ברמות הבכירות עבור מנג'ר אחד?

אולי אפשר ללמוד משהו מהמנטליות שמביאה לשיא כזה משני המעורבים בו. בובי צ'רלטון אמר שהוא כבר לא חושב על השיא ובכל מקרה ריאן גיגס מאד ראוי לשבור אותו. וגיגס אמר שהשיא לא משנה ושהוא גם לא מתכונן לפרוש. כי כאוהדים אולי אנחנו חושבים שמה שקורה עכשיו הוא סיום הולם. אולי השער האחרון של גיגס צריך להיות שער אליפות. אולי השער האחרון של סקולס באולד טראפורד צריך להיות השער שייקח אותו לגמר האלופות אותו החמיץ לפני תשע שנים. אבל כנראה שמי ששוברים שיאי הופעות לא שוברים אותם כי הם עסוקים בתסריט של סיפור חייהם. זה כנראה שיא למי שלא מציב לעצמו אתגרים. גיגס לא רצה לנסות ליגות אחרות או מנג'ר אחר – והיו שנים שכל הצמרת האיטלקית חשקה בו. זה שיא של מי שמגיע כל יום לקרינגטון להתאמן במנצ'סטר יונייטד.

*

במידה רבה גיגס הוא בדיוק יורשו של בובי צ'רלטון ביונייטד. מאלו שהיו יותר אהובים ומוערכים מאשר נערצים

צ'רלטון הוא דמות קצת אניגמטית בהיסטוריה של יונייטד. שחקן הבית הראשון שהיה כדורגלן השנה באירופה. השחקן הבכיר ביותר מניצולי התאונה – וזה שהמשיך משם להיות אלוף אירופה ולפני כן להוביל את אנגליה לגביע העולם. אבל מעולם לא גיבור תרבות של יונייטד. שני שותפיו לשלישיה הגדולה היו זוהרים ממנו. ג'ורג' בסט היה גיבור תרבות כללי בבריטניה של שנות הששים והשבעים. דניס לאו הגיבור הבלתי מעורער של הסטרטפורד אנד. היורשים של אלו הם שחקנים כמו קנטונה, בקהאם, רונאלדו או טבז אם ישחק עשר שנים

גם גיגס היה כוכב זוהר הרבה מאד שנים. לא שחקן השנה באירופה – אבל חתיכת שחקן. לפני שנה קראתי ראיון בfour four two עם רונאלדיניו, והפנומן הברזילאי בחר בו כאחד מעשרת השחקנים הטובים ביותר לדעתו בדור שלו. אבל מעולם לא היה הכוכב של הקבוצה

*

אולי צ'רלטון יותר מוערך ופחות נערץ כי נאמנות היא תכונה לא סקסית. אחרי ששיחק עבור יונייטד 20 עונות הוא מכהן כבר 24 שנים בהנהלה. אולי כי התפרסמו עם השנים דברים לא מחמיאים על היחסים הביןמשפחתיים שלו. אולי כי אחיו ג'ק, עימו הוא לא היה שרוי ביחסים טובים, היה דמות ציורית ממנו

ואולי התשובה נמצאת במקום אחר. ראיתי אותו השנה מתראיין ביום השנה לתאונת המטוס. והוא דיבר בצורה כלכך לא הרואית ודיבר על רגשי אשמה כל כך קשים שיש לו. ואם עבור הציבור התאונה היא מיתוס, ארוע מכונן, וכל סיפור ההתאוששות של המועדון הוא סיפור של ניצחון ותהילה. עבורו הסיפור הזה הוא פצע. פשוט רגע איום בחיים שלא מרפה ממנו. השנים עוברות ועוד ועוד סופרסטארים עוברים במועדון – ובובי צ'רלטון ממשיך לנצל כל הזדמנות להגיד שדנקן אדוארדס היה השחקן הגדול ביותר של המועדון. זה לא נשמע לי כמו תקליט שבור של זקן שמתלונן "שהעולם כבר לא מה שהיה פעם". זה נשמע לי כמו מישהו שיש לו חוב מוסרי לחבר.

הוא אימן בדיוק עונה אחת בפרסטון ומעולם לא שמעתי אותו מתערב באיזשהו עניין מקצועי במנצ'סטר יונייטד. אבל אני זוכר מעשה אחד די מעניין שעשה דווקא בתקופת משבר. מסתבר שאחרי שמשפחת גלזר קנתה את הקבוצה והגיעה לביקור ראשון בעיר שדי שונאת אותם הוא נפגש עם הרוכשים ובמשך כמה שעות סיפר להם את סיפור החיים שלו. כמה מהאוהדים המיליטנטים גינו אותו על שיתוף הפעולה. אבל כנראה שלא משרתים מועדון כדורגל יותר מארבעים שנה אם מחפשים את המלחמות

וגם גיגס מדבר מעטמתעסק מעט מאד במה שלא קשור לכדורגלראיתי פעם כתבת טלוויזיה באנגליה בה השחקנים של יונייטד ביקרו בבתי חולים לקראת חג המולדוריאן גיגס ביקר בבית חולים בו אמא שלו עדיין עבדהאני אופתע מאד אם המשכורת השנתית שלה שם מגיעה למשכורת אותה מרוויח גיגס ביומייםאבל שם היא עבדה כשהיה קשה מאד לפרנס אותו ואת אחיו אחרי שהאב עזב את המשפחהושהם היא עוד עובדתוהוא עדיין עובד במנצ'סטר יונייטד.

מחשבות ראשונות ולא מסודרות על האליפות (2)
על הפרישה של ג'סטין הנין ועל נשים בטניס

61 Comments

גיל 12 במאי 2008

הציפיות שהוא יפרוש מזכירות את הציפיות שג'ורדן יפרוש אחרי הסל ההוא נגד יוטה. שחקנים לא צריכים לחיות את החלומות של אחרים אלא פשוט להמשיך מאהבת המשחק.

שודד אדום 12 במאי 2008

כתבה מצויינת, זה בדיוק מה שמאפיין את המועדון שלי לאורך כל השנים – נאמנות מלחמה ונשמה.

ובכל זאת אני סבור שגיגס צריך לתלות את הנעליים בסוף העונה.
לסיים את דרכו (כשחקן במועדון) כמו מלך.

מקווה שפרגי לא יסחף, לא יעשה שטויות וישאיר את הוולשי על הספסל גם במוסקבה.

יונייטד מוכנה למלחמה…קדימה לנקנק לאברם ת'צורה!

קפקא 12 במאי 2008

זה בדיוק ההבדל בין שחקן בית לשכיר חרב, ואגב, אני לא מסכים שהוא לא דומה לבקהאם. אני בהחלט חושב שאילולא אלכס פרגוסון היה מסתכסך עימו, גם הוא היה גומר את דרכו במועדון.

אמיר 12 במאי 2008

גיגסי מחזיק כנראה בכמה שיאים מיוחדים במינם שאחד רונן ציין.
1.שחקן של הקריירה שיחק עבור מנג'ר אחד ברמות הגבוהות ביותר.
2.שיאן ההופעות של היונייטד בכל הזמנים וזה יקרה בשבוע הבא.
3.השחקן המעוטר ביותר בתולדות הפרמייר וכנראה בתולדות הליגה.

אם ניקח פרק זמן של 15 שנה אין ספק שהוא באחד עשר הראשונים
בכל נבחרת אירופאית אפשרית בשליטה אבסולוטית בעמדת הקיצוני השמאלי.
לראיין גיגס היו חסרים שניי אלמנטים מכריעים שהיו מקפיצים אותו שלב אחד נוסף ובעצם אחרון למדרגה של פלה מארדונה,קרוייף.

1.כעשרה שערים נוספים בכל עונה(הוא בישל אותם לאחרים).
2.בחירה מרצון לשחק בנבחרת אנגליה ולא וולס כפי שבחר.

בכל שאר הפרמטרים והתכונות גיגסי הוא גאון של כדורגל!
תעצמו את העיניים ושוב תפקחו,מי מביננו שיזדמן לו לראות את היונייטד בעוד עשר שנים יראה את ראיין יושב ביציע על הכיסא
בו יושב היום בובי צארלטון.

גיל 12 במאי 2008

האם יש עוד שחקן שזכה ב10 אליפויות בליגה משמעותית?
אני יודע שפלה זכה 10 פעמים בפאלוסיטה (ועוד אחת בניו יורק קוסמוס).

מעניין אגב להרכיב את נבחרת כל הזמנים של שחקנים שלא שיחקו בנבחרות משמעותיות (כאלו שלא הגיעו לגביע העולם למשל). גיגס ובסט יהיו שם, גם די סטפנו שהקריירה הבינלאומית שלו הייתה חסרת מזל. מי עוד?

דוד מירושלים 12 במאי 2008

פוסט גדול.
אני אינני אוהד של היונייטד, אבל לא צריך להיות כזה בשביל להעריך את השחקן הזה שכבר תקופה ארוכה אני אומר לחבריי שביום בו הוא יפרוש באמת משהו יצבוט בלב.

אביעד 12 במאי 2008

רונן, אני מעריך את גיגס, אוהב אותו, וגם מעריץ אותו.
מכאן נבע הקושי שלי עם החולשה שהפגין בחלקים גדולים מן העונה. קשה לראות שחקן נערץ משחק פחות טוב ממה שאתה יודע שהוא מסוגל.

רן 12 במאי 2008

השחקן האהוב ביותר בקבוצה. שיחק כל חייו בקבוצה אחת בלי לעבור כמו כל שכירי החרב שמייצגים את כל מה שמגעיל אותי בכדורגל (אני מודע לזה שהוא שיחק ביונייטד ולא נשאר בקבוצה קטנה כמו מתיו לה – טיסייה).

גול האליפות שלו עשה בעיני את ההבדל בין אליפות מרגשת לעוד אליפות בסרט הנע של הכדורגל המסחרי ששולט היום בעולם.
אני בספק אם זה יקרה עוד פעם בעתיד.

מישהו כאן מאמין שיבוא יום ויעלו מהנוער של יונייטד תוך זמן כל כך קצר כמות כזו של שחקנים משמעותיים (גיגס, הנווילים, סקולס, באט ובקהאם)?

יפתח 12 במאי 2008

גיל-ג'ורג' וואה הליברי

בנוסף צריך להרכיב את נבחרת השחקנים הגדולים שלא שיחקו דקה במונדיאל

רונן דורפן 12 במאי 2008

גיל – עשרה גדולים שלא היו במונדיאל:
קנטונה, גיגס, בסט, לאו (ייצוג מכובד מדי ליונייטד), די סטפנו, קובלה, שוסטר, בן בארק, איאן ראש, סימונסן, וואה

רועי 12 במאי 2008

גיגס הוא שחקן נדיר בכדורגל של היום 18 שנה ו20+ תארים עם יונייטד,והיו גם שנים שהוא היה בין הטובים בעולם בתפקידו.הוא אולי לא בטופ של השחקנים המוכשרים בהיסטוריה,אבל הוא בטופ של הנשמה והנאמנות וההשקעה בשביל המועדון שלו.ההישג שלו 10 אליפויות הוא חסר תקדים בכדורגל מודרני היחדים שאני יכול לחשוב עליהם שקרובים לזה הם מלאדיני עם 7 וראול עם 6.

tksr 12 במאי 2008

גיגסי היה השחקן האהוב עלי גם בתקופות גדולות של שחקנים כקנטונה וקין.
הביקורת שהעברתי עליו בשנים האחרונות נבעה מהסירוב שלי לקבל את האותות הברורים של הזמן שחלף ומהניסיון העקשני שלי לחפש ולמצוא בו את גיגסי של פעם.
כאשר ראיתי את גארי נוויל מניף את גביע האליפות שהוא לא היה שותף לה באופן מעשי (אבל בחדר ההלבשה ובמגרש האימונים היה לו חלק חשוב ביותר על פי עדותם של טבז ואנדרסון ונאני) ואת סקולסי שנראה לרגעים כפקיד בנק שכלל לא שייך לעניין ואת האופן הצנוע שבו גיגסי מיקם עצמו בתוך המערך הצוהל של יונייטד חשבתי לעצמי שבעצם אני רוצה לראותם גם בעונה הבאה (אומנם כשחקני ספסל) ולכן אני חוזר בי מכל מה שכתבתי (וללא קשר לתוצאת גמר ליגת האלופות) – מגיע לפרגי,לגיגסי,לסקולסי ולנוויל לממש את החלומות שלהם ושלנו בעוד עונה של כדורגל.
מגיע לנו.

צביקה 12 במאי 2008

ההבדל בין גיגס לצ'רלטון, בעיני, הוא שתאונת מטוס לא הרגה את בקהאם, קין, סקולס ונוויל, כך שהוא לא נשאר שריד ואייקון כמו צ'רלטון, אלא שחקן גדול אחד מדור של שחקנים גדולים.

אגב, אני לא בטוח שאיאן קלהאן, שיאן ההופעות של ליברפול לא צבר תחת שנקלי מספר דומה של הופעות. בטח יש גם אחרים.

Mark Selby 12 במאי 2008

רונן, אתה יכול להמשיך לכתוב בכיוון הזה ואני יכול להמשיך לקרוא כל הלילה אם צריך, פוסט נהדר על גיגסי, השחקן האהוב עליי בכל הזמנים ועל בובי צ'רלטון, השחקן הכי אגדי בהיסטוריה של המועדון ללא ספק, בדיוק בגלל מינכן.

Glen 12 במאי 2008

Centrum is great for my old memory.

I have to correct (Uzi is too silent):
Allen Simonsen played in 1986, if I rememember it right against Germany

גיל 12 במאי 2008

רונן אין אף אחד שיעשה הגנה..

גלעד ב. 12 במאי 2008

אין ספק שגיגס הוא מהגדולים אי פעם,הגדולה שלו כפי שהיטיב רונן לתאר ,בפשטותו ובאישיות היציבה,כשחקן היה לו הכל(חוץ מרגל ימין) אבל בעיקר קור רוח וחכמת משחק,10 אליפויות זה הישג אדיר,שווה להזכיר את סטויצ'קוב שזכה בשבע אליפויות מדינה רצופות-3 עם סופיה ו-4 עם ברצלונה.

יפתח 12 במאי 2008

מתיאס שינדלר האוסטרי שיחק במונדיאלים?

ואל נא תשכחו את גדול כובשי מילאן בכל הזמנים-גונאר נורדהאל

שחר ע. 13 במאי 2008

רונן המידע שנתת לגבי שוסטר הפתיע אותי,אני יודע שהוא היה שחקן גדול בספרד,האם היו סיבות כמו פציעות שגרמו לכך שהוא לא שיחק בגביע העולמי?
שחר

Glen 13 במאי 2008

Sahar: He had injuries but at the end he was an asshole like his copy of the 90's Effenberg that fought with the rest of the world.

תומר 13 במאי 2008

גלן,נראה לי שתכונות אלה דווקא היו תנאי לשחק בנבחרת גרמניה באותם שנים.
זולה שיחק במונדיאל?

יואב 13 במאי 2008

גיגסי הוא הקיצוני הטוב ביותר שראיתי, בפרמטרים של כישרון, עבודה קשה, אורך קאריירה ותוארים.הוא שחקן של תחושות וזאת גדולתו ואף חסרונו. לא צפוי מצד אחד(חיובי)וקבלת החלטות מוזרה לעיתים(שלילי).
נוטים לראות בו היום סמל למקצוענות אך קרדיט רב מזה, שייך לפרגי ששמר וגונן עליו(הוא היה מטאורי בצעירותו, לא פחות מרוני, רונאלדו). היה הולל לא קטן כשהתקשורת סביבו תמיד (זכורים לי סיפורי יוון באחת הפגרות)אבל פרגי השקיע המון על מנת להאריך לו את הקאריירה ולייצב אותו(מה שלא הצליח אגב, עם עוד קיצוני מוכשר במיוחד-לי שארפ).
משעשעת במיוחד היא התרשמותו הראשונית של אלכס עליו -"בפעם הראשונה שראיתי אותו משחק, זה היה כמו לראות קוקר ספנייל רודף אחרי עלה".

Glen 13 במאי 2008

zola- 94

legal alien 13 במאי 2008

כמה אנשים אתם מכירים, בדורנו, שעובדים באותה עבודה כבר 20 שנה כמעט? (אוקיי, לא עבודה רעה במיוחד, אבל בכל זאת). הרבה שחקנים בימינו נטולי מודעות היסטורית, כמו שמעון גרשון (להבדיל אלפי הבדלות), שיסיים את הקריירה שלו עשיר מעט יותר ואולי גם עם תואר אחד או כמה יותר ממה שהיה צובר לו נשאר בהפועל, אבל ללא המעמד המיתולוגי שיכול היה להיות לו ושרק ליחידי סגולה יש.
הרבה מהיחס לגיגס, שהיטבת לאפיין, נובע גם מהיעדר של כריזמה מסוג מסויים, כמו גם מאישיות חידתית ומופנמת. יש אנשים שהולכים עם צווארון מורם, יש כאלה יפי תואר במיוחד, ויש כאלה שלא. אגב, אני חושב שבשנתיים שלוש הראשונות שלו במועדון הוא כן התפתח בכיוון "הבקהאמי", היינו ספורטאי שזוכה למעמד של כוכב קולנוע, אבל פרגוסון דאג לקטוע את הענין הזה באיבו, מה גם שהזמנים היו שונים – הן מבחינת מדית ההמונים, הן מבחינת הפרימיירשיפ כמוצר צריכה, והן מבחינת מעמדה של יונייטד כמותג.
יפה ציינת שההישג מעיד רבות גם על סר אלכס ולא רק על גיגסי. נחמד לחשוב על אותה נסיעה של פרגוסון לבית אימו של נער וולשי צנום בשנת 1987, וכל הדברים שקרו מאז.

עופר 13 במאי 2008

ריאן גיגס. רק השם מעביר בי את התחושה הזו, של להיזכר בו מבקיע את הגול נגדנו בחצי גמר ההוא, וגם להיזכר שראיתי אותו משחק. אני זוכר שהוא ולי שארפ התחרו על עמדת הקיצוני שמאלי במאניו. אני זוכר הגבהות שלו. בעיטות שלו. אבל, כמו שכתבתי כבר כמה פעמים, אני באמת זוכר איך לא אהבתי אף אחד במנצ'סטר חוץ ממנו וקיוויתי נורא שהוא יעבור למכבי חיפה.

אגב, מכבי חיפה כדורסל ניצחו היום בנתניה, בהפתעה מרעישה, והיא רחוקה מרחק ניצחון ביתי אחד מעליה לליגת העל. אני לא יודע כמה אנשים שקוראים בבלוג גרים באיזור, אבל תהיה חגיגה גדולה בהיכל ביום חמישי לפני המשחק והיה הרבה קהל, ואם ננצח, תהיה חגיגה אף יותר גדולה. אז ד"ר א' – אתה מוזמן ותביא גם את הילדה :).

birdman 13 במאי 2008

דורפן, יופי של פוסט. כולם מודעים להשוואת השיא, אבל אתה יודע להניח על זה את האצבע.

צ'רלטון מחזיק גם בשיא הכיבושים של המועדון עם 249. לגיגס יש 144(הנתון מהאתר הרשמי של המועדון, לא יודע אם זה מעודכן). דניס לאו השחיל 237 גולים ב-404 משחקים, קצב אש תיאורטי של 1.7 שערים למשחק. עם נתונים כאלה לך תתחרה על לבם של שוכני הסטרטפורד-אנד.

לגבי שילטון, ואני מסתמך על הזיכרון בלבד, בגיל 47 קבוצתו האחרונה – לייטון אוריינט מהליגה השלישית וויתרה על שירותיו בגלל שהוא לא עבר את החצי בבעיטת שוער.

אלון זנדר 13 במאי 2008

יפתח – סינדלאר (לא קשור לשינדלר מהרשימה, שמו נכתב SINDELAR) שיחק אף שיחק – ב1934 אפילו הוצמד אליו בחצי הגמר מול איטליה המארחת השומר האישי הטוב בעולם, לואיס מונטי הארגנטינאי לשעבר, כדי שיקצוץ את רגליו. עד כדי כך, שסינדלאר אפילו לא הצליח לעלות למשחק הבא – המשחק על המקום השלישי נגד גרמניה.
גם גונאר נורדאהל שיחק במונדיאל – ב1950 בברזיל. למרות שנהוג לספר שהמעבר למילאן סיים את הקריירה הבינלאומית שלו בגלל שהשוודים רק שיתפו חובבנים בנבחרת, הוא כן נסע לברזיל – ב1954 שוודיה לא עלתה, וב1958 בשוודיה עצמה המונדיאל התקיים אחרי פרישתו. אני חושב שגם אחיו קנוט, שחקן השנה בשוודיה ב1949 עוד לפני אחיו, שיחק – אבל לא בטוח.

אלון זנדר 13 במאי 2008

בדקתי, וגונאר היה היחיד מחמשת האחים לבית נורדאהל ששותף באליפות עולם. סליחה, קנוט!
גונאר נורדאהל השתתף, האמת, רק במשחק אחד באותו מונדיאל – ההפסד 1:7 לברזיל. אבל אם כך, יש לי עוד מקרה גבולי בשביל הרשימה: גינטר נצר. הוא אמנם השתייך לסגל נבחרת גרמניה לאליפות העולם 1974, אך למרות שהיה השחקן הטוב בבונדסליגה, הוא רק שותף למשך 31 הדקות האחרונות בהפסד הכואב למזרח גרמניה. כך שאולי אפשר להעלים מהן עין.

לון 13 במאי 2008

פוסט יפה.

צ'רלטון וגיגס הם (היו) שחקנים נפלאים שחסרה להם תכונה חשובה כדי להיות כוכבים: כריזמה.

גיגס היה השחקן הבולט והכי מוכשר של יונייטד עם פרישתו של קנטונה בסיום עונת 96-7. ב- 98 יונייטד לא השיגה דבר ובעונת הטרבל בקהאם הצעיר ממנו לקח ממנו את הזוהר. אז זה היה עדיין רק במגרש. בקהאם התקבל בכל המגרשים בשריקות בוז ובהקנטות בגלל ההדחה של אנגליה ממונדיאל 98. אבל לאורך העונה הוא הוכיח יכולת אדירה ובמקביל הרבה אופי. וכך, למרות שהשער המופלא של גיגס נגד ארסנל בחצי גמר הגביע נחשב לשער הגדול ביותר בתולדות המפעל, גיגס נשאר שחקן נפלא, אבל ההערצה הלכה לבקהאם.
גרי נוויל לקח את המנהיגות אחרי קין. גיגס וסקולס שקטים מידי.

בנוסף, גיגס נשאר שחקן כנף ולא פיתח יכולות אחרות. ההבדל בינו לבין רונאלדו בולט בהקשר הזה.

העובדה שצ'רלטון נכשל כמאמן בשנה הבודדת שלו ולא חזר לכך, מצביעה על חוסר היכולת שלו לדרבן ולגרום לשחקנים להתעלות.
הוא הבין זאת מהר ובחר להיות דמות ייצוגית ולא לקח תפקיד בעל השפעה של ממש.
באותה מידה יפתיע אותי אם גיגס יהפוך למנג'ר. יכול להיות שעבודה עם נוער תתאים לו, אבל לא הובלה של מועדון.

לדעתי, אם גיגס וסקולס מעוניינים להמשיך, אז הרווח שלנו. יש להם עדיין מספיק יכולת לתרום כמחליפים. את הניסיון ורוח
היונייטד שלהם, אי אפשר לקנות.

YB 13 במאי 2008

לא ברור לי מדוע אוהדי יונייטד אוהבים יותר שחקני רכש כמו טבז ואפילו קנטונה מאשר שחקני בית אגדיים כמו גיגס וסקולס. מי לדעתך בקב' של אמצע שנות ה- 90 היה גדול יותר מגיגס?

לון 13 במאי 2008

אני בהחלט מסכים שהתואר השני ברציפות, ביחד עם העזיבה של מוריניו, החזירו את הדומיננטיות ליונייטד.

חשוב לזכור שלפני שנה, צ'לסי נחשבה לקבוצה המועדפת על שחקנים. בגלל הכסף, מוריניו והאליפויות.
כמעט כל שחקן רצה להגיע אליה. אשלי קול למשל עזב מועדון מצליח עם משכורת יפה כדי להגיע אליה.

היום, ובמיוחד אם יונייטד תזכה בליגת האלופות על חשבון צ'לסי, כח המשיכה של יונייטד לפחות שווה לזה של צ'לסי.

כדאי לחזור ולהזכיר שהמאזן של פרגוסון באמת יוצא דופן. למשל, כשליברפול זכתה בעשר האליפויות האחרונות שלה, היא עשתה זאת עם שלושה מנג'רים (פייזלי, פייגן ודלגליש).

השבחים לרונאלדו ולהתקפה מובנים, אבל אסור לשכוח את ההגנה האדירה בראשותו של פרדיננד.
לולא ההגנה הזו יונייטד לא היתה זוכה באליפות וודאי שלא היתה מגיעה לגמר האלופות.
כשפרדיננד ווידיץ' נפצעו, רמת ההגנה ירדה באופן ברור. לכן, בשנה הבאה צריך לא רק חלוץ, אלא גם לפחות עוד בלם איכותי.

ואני לא מתפעל מהקישור שלנו. חסר קשר התקפי משמעותי. אנדרסון לא מהווה מספיק איום על השער, סקולס כבר מזמן לא תורם כבעבר (גול אחד נגד ברצלונה לא משנה את המצב).

אני מגיב כאן מפני שהפוסט הקודם מכיל תגובה מבישה שחייבת להימחק.

גיל 13 במאי 2008

אגב רונן, דניס לאו שיחק בגביע העולם ב1974.

אריאל 13 במאי 2008

אני די משוכנע שברוס גרובלאר לא שיחק באף מונדיאל

עזי 13 במאי 2008

שחר, שוסטר פרש מהנבחרת בגלל סכסוך עם יופ דורוואל המאמן דאז ולא חזר.

ליאונידס 13 במאי 2008

שחר/עזי,שוסטר הסתכסך לא רק עם דרוואל אלא גם עם מה שנקרא "המאפיה הבאוורית" בנבחרת-שחקני באיירן מינכן ובעיקר עם ברייטנר ורומיניגה.

birdman 13 במאי 2008

לאו הבקיע 0.59 שערים למשחק, ולא כפי שנכתב קודם.

סופרפלי 13 במאי 2008

איזה כיף לך שיש לך קבוצה שאתה באמת אוהב.

יונתן 13 במאי 2008

גיגסי אוי גיגסי..
אני לא ישכח איך אחרי הסלאלום המדהים נגד ארסנל בגביע..
הוולשי בעל פני הילד והתלתלים הוריד חולצה ..
ומתחת לחולצה היו לו שערות על החזה כמו של מנגליסט ישראלי מצוי..

birdman 13 במאי 2008

יונתן, אז עוד יש לנו תקווה…

עזי 13 במאי 2008

גלן, אני לא תמיד פה אתה יודע…ואתה צודק לגבי סימונסן

היו שחקנים שזכו ביותר מעשר אליפויות עם אותו המנג'ר, למשל דייויד מייקלג'ון (במלה אחת) עם 12 אליפויות (מתוך 13)אצל ביל סטרות', מנג'ר שזכה ב-18 אליפויות על ריינג'רס, סנדי ארצ'יבלד זכה עם סטרות' ב-11 אליפויות.

לון 13 במאי 2008

עידו, אני לא מוכן להתייחס לעניין הזה בהומור. אני עדיין מקווה שרונן ימחק את התגובה.

גיא 13 במאי 2008

אם בכל זאת נסכם את הקריירה של גיגסי, הרי שברור למה הוא הפך לסמל : התמדה, נאמנות, מצויינות ספורטיבית ודוגמה אישית כבן אדם צנוע.
יחד עם זאת – יש לי הרגשה של פספוס. גיגס אף פעם לא היה הכוכב בה' הידיעה של הקבוצה. זה תמיד היה קאנטונה/בקהאם/כריסטיאנו/ואן ניסטלרון וכו'.
ואני שואל את עצמי אם זה בגלל שהוא לא בנוי להיות הציר המרכזי, או בגלל שהוא שיחק בתפקיד שלא מאפשר את זה.
האם הוא הקריב מתהילתו האישית למען הצלחת הקבוצה (ועם התוצאות אי אפשר להתווכח) או שהוא פשוט הגיע למקסימום שיכל (ברמה האישית) במהלך הקריירה ?

אלון זנדר 13 במאי 2008

גלן – קומה התנערה עם חלכה (עם עבדים מזי רעב – זה כנראה התאילנדים), לשנה הבאה באירופה הבנויה לתפארה!

תומר 13 במאי 2008

יונתן,באותה השנה הופיעה שאלה מתוך שאלון לשונאי יונייטד ואם אני זוכר נכון היא הלכה כך:
כשראיין גיגס כבש את השער מול ארסנל בגביע:
א-התלהבתי כי זה היה שער יפה
ב-סיננתי קללה עצבנית אבל עדיין הודיתי שמדובר בשער יפה
ג-שרפתי את הטלוויזיה וניקרתי לעצמי את העיניים מכיוון שראיתי את גיגס מוריד חולצה.

Glen 13 במאי 2008

Alon: Europe is passe. Did not you hear that Asia is the next empire?
Actually my only pride is our brave captain Richard Dunne. He sacrified himself with a red card so good chances we will not have the Fair play prize and play in UEFA cup next year.
That is what I call leadership.

רונן דורפן 13 במאי 2008

גיא – נדמה לי שהוא פשוט לא היה ברמתם של קנטונה או רונאלדו. וזו האשמה מאד אכזרית….
עידו – אני לא מוחק. אבל בבקשה.. לא לדחוק את העניינים לכוונים כאלו.
למתקנים – אכן לאו, סימונסן וגם נצר שיחקו דקות מועטות בגביע העולם. לרשימה הזו אפשר להוסיף גם את קווין קיגאן.

יפתח 13 במאי 2008

תודה אלון. לא ידעתי את זה לגבי נצר, למה הוא בקושי שותף?

עזי 13 במאי 2008

טרבור ברוקינג שיחק בגביע העולם כמו קיגן, נכנס כמחליף באותו משחק אחרון נגד ספרד ב-82' שאנגליה היתה צריכה לנצח ונגמר 0-0. שווה להזכיר את אמלין יוז המנוח שהיה השחקן הכי צעיר בסגל אנגליה במנדיאל של 70' ובסופו של דבר לא שיחק דקה במונדיאלים.

גיל 13 במאי 2008

כולם מדברים פה על המונדיאלים האחרונים אבל אני מניח שהיו הרבה שחקנים מעולים שלא שיחקו במונדיאלים הראשונים מכיוון שלא כל הנבחרות בחרו להשתתף בהן.

Glen 13 במאי 2008

Due to some History events plus a plai crash we can add Mazzola (the father) to the respectible list of non-mondial greatest.

Glen 13 במאי 2008

plain crash….

גיל 13 במאי 2008

גלן, באותה מידה אפשר להוסיף את דאנקן אדוארדס ושאר שחקני יונייטד שנהרגו באסון.

Glen 13 במאי 2008

Gil: true yet Mazzola played more years in the upper levels and in his case the main reason is WW2, not the crash.

אלון זנדר 13 במאי 2008

גלן – אני חושש שסיטי יאלצו להילחם בשתי החזיתות. אם הבנתי נכון, הFA כבר רשמו את הקבוצה לאופ"א. ואתה יודע מה, במצב רוח פוסט-אליפות ופרה-גביע, אני גם נותן קצת קרדיט לסיטי שגידלו את הילד גיגס כמה שנים, וגרמו לו להבין מה באמת חשוב ולרצות ליות שחקן יונייטד ונבחרת וויילס.

יפתח – נצר גם לא היה טיפוס קל, (זכור בגרמניה משחק בו הוא החליף את עצמו עצמאית ונכנס למשחק בלי שהמאמן יוכל לשנות משהו), הלמוט שן לא מדי אהב אותו, כמו אצל שוסטר גוש באיירן בקבוצה לא אהב אותו יותר מדי (זו תקופת השנאה ה

אלון זנדר 13 במאי 2008

גלן – אני חושש שסיטי יאלצו להילחם בשתי החזיתות. אם הבנתי נכון, הFA כבר רשמו את הקבוצה לאופ"א. ואתה יודע מה, במצב רוח פוסט-אליפות ופרה-גביע, אני גם נותן קצת קרדיט לסיטי שגידלו את הילד גיגס כמה שנים, וגרמו לו להבין מה באמת חשוב ולרצות להיות שחקן יונייטד ונבחרת וויילס.

יפתח – נצר גם לא היה טיפוס קל, (זכור בגרמניה משחק בו הוא החליף את עצמו עצמאית ונכנס למשחק בלי שהמאמן יוכל לשנות משהו), הלמוט שן לא מדי אהב אותו, כמו אצל שוסטר גוש באיירן בקבוצה לא אהב אותו יותר מדי (זו תקופת השנאה המרה בין מנשנגלדבך ובאיירן, בין כדורגל התקפי ואפקטיבי, בין צפון ודרום ובכלל), ונוסף על הכל, וולפגנג אובראט מקלן נחשב ברמתו, או לפחות ליותר יעיל וקבוצתי – כך שהוא ניהל את מרכז השדה עבור בקנבאואר, הנס ושות'.

יוסי 13 במאי 2008

האמת היא שיותר מרשימים שחקנים שזכו בהרבה תארים במועדונים שונים ותחת מנג'רים שונים, לא? הרי אז הדבר מעיד יותר על האיכות שלהם.

אני לא מנסה להוריד מערכו של גיגס שהרבה שנים היה השחקן האהוב עלי ביונייטד.

GLEN 14 במאי 2008

אלון: אפילו כשאנחנו מתכננים משהו זה מתפקשש. בכלל זה דיי משפיל בעיני להכנס לגביע עקב "משחק הוגן". זה כמו משהו/י שמכירים לו/ה בחור/ה עם מראה לא מי יודע מה אבל עם אופי טוב. אני מצפה לתגובה ממיכלי.

בכל מקרה אני מקווה שהצבע הכחול יחזור לשלוט במנצ'סטר וכמה שיותר מהר. המלצה שלי: כבר ביום רביעי עם רינג'רס.

לון 14 במאי 2008

הסיפור של נצר ואובראט, קרה גם בנבחרת איטליה כשמאצולה (הבן) הועדף על פני ריברה, שכונה נער הזהב של הכדורגל האיטלקי והיה מעין מקביל לנצר. בארץ היו הצמד מלמיליאן וסיני שלא הצליחו ביחד בנבחרת. ג'רארד ולמפארד מראים לנו שיכול להיות שאכן יש בעיה עם שילוב שני קשרים דומיננטיים והשילוב קטן מסך היכולת של כ"א. המאמנים כמעט תמיד מעדיפים את האפור יותר (אובראט ומאצולה) על המבריקים והאינדבידואליסטים (נצר וריברה).

איתמר 14 במאי 2008

כתבה נהדרת. אחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים בהיסטוריה של מנצ'סטר.

רונן דורפן 14 במאי 2008

YB – אתה מעלה נקודה נכונה לגבי שחקני בית. אני מעולם לא איתרתי יותר חיבה ביציעים לשחקני בית על פני שחקנים אחרים. הם מתחברים לפייטרים – רוי קין, ואן ניסטלרוי. הם גם מתחברים למי שלא משקר להם: סולשיאר אמר מיד שבילדותו אהד את מרסיסייד, טבז אומר כל הזמן שהוא רוצה לחזור יום אחד לבוקה.

יואב 14 במאי 2008

אני זוכר שמאד הופתעתי לגלות(במשחקים של יונייטד שחזיתי בהם) ששירים על בקהאם וגיגס לדוגמה, לא פופולארים כמו שירים על קאנטונה, סתאם(פשוט טרוף) ואולה.

Comments closed