בוקר טוב כדורסל ישראלי

הכשרת השחקנים שלנו היא קטסטרופה

iarael
בוקר טוב כדורסל ישראלי. מצטער שכבר צהריים אבל אני ישן בבקרים בגלל גולדן סטייט.

גל מקל שוחרר מהכוכב האדום – קבוצת יורוליג חלשה שאין לה הרבה כסף. גל מקל הוא השחקן הישראלי שדווקא מנסה. סחב את עצמו לאן.בי.איי שם הוא לא ממש מתאים. ושרד שם תקופה כי כשיש לך אופי ויש לך מוסר עבודה קבוצות נותנות לך עוד צ׳אנסים. על כך מגיע לו כל הכבוד. אבל אין לו באמת מהירות רגליים וקליעה לליגה כזו.

וגם לא ליורוליג. דווקא הייתי במשחק יורוליג בו השתתף מול פנרבחצ׳ה. הקהל שרק לו בוז. לא כי לא התאמץ אלא כי הוא מקבל משכורת עתק במושגיהם והילדים המקומיים שעלו מהספסל להחליף אותו היו טובים ומהירים בהרבה.

אפשר להמשיך לדבר על כך ״שׁבכדורסל אנחנו לפחות עולים ליורו״. אבל אפשר גם להגיד את האמת. אנחנו עולים ליורו כי כל מדינה בה משחקים בשמץ רצינות עולה ליורובסקט. ואנחנו רושמים שם הפתעה פה או הפתעה שם כי בטורניר של 5 משחקים ב-6 ימים תמיד מישהו זורק משחק או שניים. במשחק בהכנה רצינית ובסגל מלא מול 10-12 הטובות של היבשת אנחנו נקבל בדיוק את מה שאנחנו מקבלים בכדורגל. תבוסה שתשים אותנו במקום.

אין לנו שחקנים. ואין לנו שחקנים כי אין לנו מאמנים.

כן – אין לנו מאמנים אמיתיים. יש לנו מאמנים שיכולים לנהל משחקים ברמות הגבוהות, ביורוליג ואפילו בגמר הNBA. ויש לנו מאמנים שיכולים בעונות מסויימות למצוא שחקני חיזוק מעולים. גם אם מכבי תל אביב קצת נכשלת כזה כרגע.

אבל אין לנו מאמנים שיודעים להכשיר שחקנים. השחקן השני הכי טוב שלנו אומלל ביורוליג. ואגב, גם השחקן הכי טוב שלנו הוא מחליף לגיטימי ולא שחקן חמישיה בNBA כי איש לא לימד אותו להגן או למסור כמו שצריך.

אפשר גם להמשיך ב״אבל הכדורגל ככה וככה״.

השתתפות במימון דה באזר

סדקים בחומת ברלין
תכנית גילור

80 Comments

כסיפוביץ 3 בדצמבר 2015

צריך מדינה ותרבות לפני כדורסל, לא?
כשהיסודות רקובים הבניין בסוף מתפרק.
מוזר, אבל ככה זה בחיים.

בנתיים כאן ימשיכו לכתוב כמה קובי בראיינט הוא איש בלתי נסבל..זה מה שנשאר.
מזל שאף אחד לא ניתח אותו בצורה מקצועית. זה היה יוצא מביך [ לא אתה דורפן- בתור שונא לייקרס/קובי אתה יודע יפה היכן לא להתלכלך :-) ]

דורפן 3 בדצמבר 2015

אתה יודע – אני לא חושב שזה נכון.

כי ספרד היא מדינה במשבר, כמו איטליה, ובתורכיה שולט דיקטטור פופוליסטי מסוכן. וקרואטיה וסרביה הן בטח לא דוגמא למדינות מתוקנות.
והונגריה היא מדינה סוג ב׳ אבל עם ספורט סוג א פלוס. ספורט הוא לא באמת השתקפות של החברה. והוא יכול להצליח בלי קשר למה שחושבים על המצב של ישראל.

דורפן 3 בדצמבר 2015

ואת הערכתי המאד מתונה לבראיינט שמרתי למוסף העיתון מחר :-) אז תיקח את השבחים בחזרה

קורא אדוק 3 בדצמבר 2015

עדיף חידון שישי שמוקדש לו…ככה יהיה לי סיכוי לדעת איזה תשובה או שתיים :-)

דורפן 3 בדצמבר 2015

אין בעיה. שחקן טופ 20 היסטורי עדיין ראוי לחידון.

כסיפוביץ 3 בדצמבר 2015

טופ20 זה ראוי ביותר!
ולנקודה הראשונה כוונתי לתרבות וחינוך מערכתי קודם כל.
יש לי משפחה באיטליה ועל אף כל אלו עדיין בת הדודה של הבן שלי מקבלת הרבה יותר ממערכת החינוך שם בכל מה שקשור לספורט.

אני קראתי לא פעם את הניתוחים [גם שלך ] על ההשקעה בחינוך ותרבות לספורט גם במדינות כגון סרביה, סלובניה, הונגריה וכו'
לא חושב שזה קשור למדיניות כלכלית או מדינית.
אלו שורשים מאוד עמוקים שגם מדינה במשבר לא תוכל לעקור אותם תוך חצי דור.

בתוך כל המשברים, המדיניות וכל אלה עדין יש משהו שנעשה נכון. והתוצאות בהתאם.

גל 3 בדצמבר 2015

דורפן אני מאמן וקודם כל אתה צודק במאה אחוז. העניין הוא שמאמן נוער בארץ כדי להתפרנס בכבוד מינמלי צריך להעמיס על עצמו 3 קבוצות תחרותיות ו2-3 מסגרות חוגים. כמות תמיד תבוא על חשבון איכות ולמצוא את האיזון ביניהם זו משימה קשה.. אנחנו מחנכים את הילדים שלנו ל פיי אוף מיידי כי כך גם מתייחסים אלינו. לדעתי זו כן תרבות ובגלל זה המעגל מנציח את עצמו

פורד פרפקט 4 בדצמבר 2015

1+ לרוב המאמנים השכר הוא נמוך עד גרוע. לא פלא שהם מעדיפים לעסוק בדברים אחרים

אריאל גרייזס 3 בדצמבר 2015

אין בעיה, אני אקח על עצמי את תחלואי הכדורסלן הישראלי. זה רק כדורסל או שאני אשם גם בכדורגל?

קורא אדוק 3 בדצמבר 2015

:-)

כסיפוביץ 3 בדצמבר 2015

אתה אשם רק בהאשמה עצמית
פולני, יהודי?

כסיפוביץ 3 בדצמבר 2015

והערה אחרונה מהדיסלקט
הדברים על קובי מתאימים אולי לאחד כמו ווסטברוק (אם היה פורש היום). אולי.
כבוד הוא חלק מתרבות
וזה גם קשור לפוסט הנוכחי

ילדים קמים בבוקר לשחק כדורסל בגלל האיש
זה נקודה לא רעה לזכותו

איציק 3 בדצמבר 2015

כנראה בארץ הוא לא ממש פופלרי לפי איך שקמים כאן ;)

כסיפוביץ 3 בדצמבר 2015

מספיקה ברית מילה והוא יותר גדול מאלוהים

איציק 3 בדצמבר 2015

איזה מהם :-)

המאמן 4 בדצמבר 2015

+1 lol

כסיפוביץ 4 בדצמבר 2015

נו איציק
אלוהים יש רק אחד

7even 3 בדצמבר 2015

אם כבר דיברת על זה דורפן…מה היחס באנגליה לכדורסל?
אני יודע שעל כל 100 אוהדי כדורגל שם, 1 יהיה אוהד כדורסל.
אבל אנגליה לא ידועה בהצלחותיה בענף…יש שם איזו תוכנית חומש?

לגבי שלנו…הכל מתחיל מגילאים קטנים.
אני שיחקתי מכיתב ב' עד כיתה י"א בליגות כדורסל (בהתחלה בבית ספר לכדורסל).
לרוב המאמנים שאימנו אותי (והתחלפו איזה 8 כאלו) היה בעיקר חשוב לנצח.
שוב – לא לרוב. חלק קטן מאד היו אחלה מאמנים על כל המשתמע מהמילה מאמן,
אבל חלק גדול סתם רצו לשמור על המעמד או להתקדם, וזה מגיע רק דרך נצחונות.
ילד בגיל 14 לא אכפת לו לאן המאמן שואף (וגם לא כזה אכפת לו מהתצואה אל תספרו לאף אחד)…
אכפת לו כמה הוא משחק. וגם להורים שלו שבאו לראות אותו זה הדבר היחיד שאכפת.
למאמנים לא.
לשמחתי לא חוויתי את זה והייתי שחקן מעל הממוצע,
אבל בדיעבר כאב לי הלב לראות שחקנים שלא יגדלו להיות עומרי כספי
אבל בסך הכל רצו לעלות קצת למגרש לשחק במשחק שהם אוהבים ולא ניתנה להם האפשרות.

דורפן 3 בדצמבר 2015

אתה כמובן מתאר את הרעה החולה העיקרית והפסיכוזית – לשחק על ניצחונות בגילאים.

בכדורגל זה גרוע לשחק על תוצאות בגילאים, אבל בכדורסל בו ההתפתחות הגופנית הסופית היא קריטית זה כבר פשע נגד האנושות.

אין לאנגליה שום תכנית מיוחדת לכדורסל. בהקצבות האולימפיות הם מקבלים משהו. יש להם כמובן כמה שחקני NBA אפילו מצויינים- כולם אתלטים שחורים ורובם לא גדלו באנגליה. בכל השנים שגרתי שם – 2003-2007 מעולם לא ראיתי עיתון מקומי כותב על כדורסל. הנטבול לנשים דווקא מקבל סיקור – כי זה משחק שהם משחקים מול הבני דודים שלהם בקולוניות.

Kirma der faux 3 בדצמבר 2015

בלי להבין יותר מדי נראה לי ששליטת המכביזם אשם בקידוש הנצחון הקרוב על חשבון הבנייה היסודית.

דורפן 3 בדצמבר 2015

אתה יודע – התייחסתי פה לאחרונה לא מעט לניו זילנד בראגבי. הם מקדשים את הניצחון ומכשירים לשם כך שחקנים. זה לא באחריות מכבי.

Kirma Der Faux 4 בדצמבר 2015

באמת שאני לא מבין בנושא, ולא מכיר את תהליך הכשרת השחקנים, אבל מקריאה בתגובות נראה לי שאלה שכן מעורים בנושא מזכירים שוב ושוב את תרבות הניצחון המיידי כמכשול המרכזי להקניית יסודות כדורסל נכונים. זה המכביזם שאני מכיר. נצחון כחזות הכל ולפני הכל, גם לפני המשחק עצמו.
ואני לא מאשים בזה את מכבי תל אביב. לגיטימי שמועדון כדורסל מקצועני יחזיק בגישה הזו. כשכל הענף מחזיק בגישה הזאת יש בעיה.

Kirma Der Faux 4 בדצמבר 2015

כמובן שעוד דבר שדי מפריע להתפתחות של הרבה ספורטאים זה השירות הצבאי.
בגלל שבעתיד הנראה לעין סדר העדיפויות יישאר צבא לפני ספורט, לדעתי במקום שזה יהיה חיסרון אפשר להפוך את השירות חובה ליתרון להתפתחות ספורטאים. במקום לבזבז את הזמן בצבא ולהתאמן עם קבוצות מקצועניות, כל חיל יקים יחידת ספורטאים מצטיינים שיתאמנו כולם ביחד ולחוד לפי מקצועות, ויקיימו משחקים מול החיילים כמו להקות צבאיות של פעם.
את מחלקות הנוער של המועדונים הייתי סוגר, ומעביר את כל הכסף לקבוצות במסגרת בית ספרית, כמו חוג העשרה שיהיו תחת פיקוח מקצועי של משרד החינוך, ויחויבו בשעות עבודה על יסודות.
אם אין תרבות ספורט בכיף אז שתהיה בפקודה.

רועי 3 בדצמבר 2015

שטויות במיץ
תאשים את השכן שלך בחוסר ההצלחה שלך.
מי מפריע לך לאמן את השחקנים שלך כראו

בלייק 3 בדצמבר 2015

אבל החבר'ה מספרים שהמאמן הישראלי הוא המוביל באירופה…..

לגבי מקל, הוא קיבל שם קריאות בוז מהקהל גם כששיחק טוב, יש שם יותר ממה שגלוי.
חיפשתי קצת חומר ברשת, אבל לא מצאתי יותר מידי באנגלית. נראה לי שגם בארץ זה זכה להתיחסות מועטה.

לא היה לו את הסוכן הנכון כדי להצליח עם הכוכב האדום, ולא במקרה הוא שוחרר בתחילת החודש בו פג תוקף ההשעיה של מרקוס וויליאמס.
אני חושב שמקל יכול להצליח ברמה הזאת, של החלק התחתון של היורוליג במבנה הנוכחי. נבא זה כבר משהו אחר לגמרי כמובן.

דורפן 3 בדצמבר 2015

אני דיברתי שם עם אנשים – והכל נכון. קצת הבטחות ואולי איזה אנטישם אחד או שניים בקהל. אבל בהצגת השחקנים הוא קיבל תשואות כמו כולם. וכשעשה מהלכים טובים קיבל תשואות. אבל המחליף שהיה עם שם דומה לסטפן יובטיץ׳ היה הרבה יותר טוב משני צידי המגרש.

בלייק 3 בדצמבר 2015

לא כל כך הבנתי… דיברת עם אנשים בבלגרד והם אישרו את סיפור הסוכן והסיטואציה הבעייתית של מקל? כי אחרי זה כתבת שזה לא היה כזה מהותי בכישלון שלו.

דורפן 3 בדצמבר 2015

זו הייתה אחת השמועות. דיברתי עם אנשים שהם ברמת חברים – לא עיתונות חוקרת. אבל הייתי במשחק יורוליג. הוא פתח בחמישיה. קיבל את הכדורים, קיבל החלטות, זרק לסל – לא הצליח לו. חבר מאד טוב – שהוא מבקר קולנוע ובוודאי לא מדבר מאיזשהו אינטרס – הוא אוהד נלהב של הכוכב האדום ואישר לי שזה המצב בכל משחק ביורוליג. אי אפשר להסתיר הכל מאחרי פוליטיקה.

בלייק 3 בדצמבר 2015

https://www.youtube.com/watch?v=Z89fqIJbO18

הדרבי של בלגראד. הכוכב האדום אירחה וניצחה 92:77. מקל נבחר ל- MVP, סיים עם 12 נק', 9 אס' ו- 6 ריב'.
תסתכל על 1:16:30 למשל לחצי דקה, וזה כשהמשחק כבר גמור לטובתם, כן? נגד הקבוצה השנואה עליהם.
לא נראה לי שזה סיפור של אנטישם אחד, או בכלל של אנטישמיות.

אגב, ככל שאני ראיתי זה קרה רק אחרי שההפרש גדל. יכול להיות שזה לא מייצג, אבל יש כאן משהו שהוא מעבר למקצועי לדעתי (ולאור סיפורי הסוכן).

אוהד כדורסל 3 בדצמבר 2015

מעניין למה שורקים לו בוז?

בלייק 3 בדצמבר 2015

אני מרגיש שאתה מנסה לעזור לי להגיע לתשובה בעצמי, אולי רומז לאנטישמיות כגורם?
באמת שאני לא באמת מבין, למעט השמועות שמפורטות בכתבה שצרפתי.

דורפן 3 בדצמבר 2015

פרטיזן מאד גרועה השנה. באדריאטית היו לו משחקים סבירים. ביורוליג הוא היה מאד לא טוב.

בלייק 3 בדצמבר 2015

אני מבין שהוא לא נתן עונה גדולה, אולי ציפו ממנו ליותר, אבל לשרוק לו בוז במשחק טוב שלו (ועוד בדרבי) זה לא דבר רגיל.

בלייק 3 בדצמבר 2015

עכשיו מתפרסם שמקל עבר לעבוד עם אותו סוכן – מישקו רזנטוביץ'. משהו כאן מריח מאוד מוזר.
הנה כתבה במצאתי בוואלה על הסיטואציה של מקל:
http://sports.walla.co.il/item/2906296

אבי גרפינקל 3 בדצמבר 2015

דיברתי על כישלון מכבי תל אביב כדורגל בליגת האלופות עם סטודנט שלי, שהיה כדורגלן בגילאי הנוער בבית"ר ירושלים ואחר כך, כשעבר עם הוריו לשווייץ, בגראסהופרס.
הוא סיפר איך בגראסהופרס פיקחו על כל ביס שיוצא לשחקנים מהפה, על שני אימונים ביום, על אימוני מתיחות מיוחדים למניעת פציעות, על שעות של אימונים בחדר כושר ובמקומות אחרים בלי שבכלל רואים כדור ועל עוד המון דברים שלא קיימים או כמעט לא קיימים בארץ.
"ובעיקר", הוא סיכם, "בגראסהופרס לא נותנים לך לצאת מהאיצטדיון עד שסיימת להתקלח, להתלבש ולצחצח את הנעליים עד שהמאמן מאשר שהן מבריקות לגמרי. רק אז נותנים לך לצאת ולראות את ההורים. בבית"ר כל הפעילות היא לעיני בני משפחה וחברים שזורקים על השחקנים קליפות של גרעינים ומקללים אותך ואת המאמן שלך לאורך כל האימון".
לא דברים חדשים, אני יודע, אבל אולי שווה לחזור עליהם.

דניאל 3 בדצמבר 2015

מאמני מחלקות הנוער חושבים איך להתקדם ובשביל להתקדם צריך לנצח ובשביל לנצח שומרים איזורית בהגנה וחוסמים בהתקפה כבר בגיל 12.
השיטה לא נכונה, אם מחלקת נוער הייתה מרוויחה מלגדל שחקן אז זה אולי היה משתנה אבל כאשר האגודה מרוויחה מנצחונות והמאמנים מרוויחים מנצחונות אז לא נצליח לגדל שחקנים

יניב פרנקו 3 בדצמבר 2015

אני מסביר את זה אחרת.
בכדורסל הישראלי אין תגמול על פיתוח שחקנים – בכדורגל יש.
כלומר ג'קי בן זקן יכול לגדל באקדמיה שלו את ניר ביטון ומרציאנו ולהחזיק מזה את הקבוצה , טוברוק יכולה להחזיק מודל שלם ויש עוד דוגמאות.
בכדורסל זה לא קיים – לא משלמים על רכש שחקנים ובסוף עם פיתחת שחקן – אתה לא באמת מרוויח מזה.

וכשאין תמריץ. זה המצב.

אריאל גרייזס 3 בדצמבר 2015

כן, כי הכדורגל הישראלי הוא פס ייצור לפריימרליג

בלייק 3 בדצמבר 2015

אני מסכים עם יניב. ברור ש- 99.9% לא יגיעו לפרמיירליג, אבל גם מכירה של דסה ואזולאי למכבי יכולה להכניס כסף יפה מאוד.

אריאל גרייזס 3 בדצמבר 2015

זאת לא הנקודה – יש חוסר כשרון טוטאלי בספורט הישראלי. יש יותר, הרבה יותר, שמשחקים כדורגל אז גם יש יותר שחקנים שיוצאים לאירופה אבל ברמה הבסיסית אין שום הבדל בין החולאים של שני הענפים או של הספורט הישראלי בכלל.

omer 3 בדצמבר 2015

אני לא חושב שיש קשר למס' השחקנים.

יש יותר שיוצאים לאירופה כי היום שחקנים ישראלים משחקים גם בסלובניה, אזרבאג'ן וכו'.

בשנות ה90 אם שחקן ישראלי יצא לשחק בחו"ל- לרוב זה היה בליגה בכירה.

אריאל גרייזס 3 בדצמבר 2015

גם נכון

דורפן 3 בדצמבר 2015

דייויד שטרן אסר לשלם פחות ממליונים בודדים על שחקני כדורסל. הוא לא רצה שהגעת שחקנים מאירופה תביא את השיטה מדמי העברה – וזה לא מונע מסלובניה וספרד וליטא להעמיד שחקני כדורסל נפלאים.

לא חייבים לראות את הכסף הגדול בסוף התהליך. לא רואה שהכסף בכדורגל גורם לנו להיות טובים.

בלייק 3 בדצמבר 2015

אז אני מסכים גם איתך.

יניב פרנקו 3 בדצמבר 2015

יש הרבה יותר כדורגלנים סבירים מכדורסלנים סבירים.
ובמונחי פרמייר ליג כהשוואה לנבא יש לנו הרבה יותר נציגים עם השנים בכדורגל.
בכדורגל יש תמריץ להשקיע בנוער. הוא לא גדול אבל הוא קיים.
בכדורסל אפילו לא עושים בכאילו.
גולדהאר משקיע הון בנוער של מכבי ובסל זה שולי לחלוטין.

אריאל גרייזס 3 בדצמבר 2015

ברור, כי יש הרבה יותר שמשחקים כדורגל מאשר שמשחקים כדורסל. ובמונחים יחסיים, כמות נציגי הפריימרליג שלנו שווה בערך לכמות נציגי ה-NBA שלנו.

יניב פרנקו 3 בדצמבר 2015

זה יותר מיחס סל רגל – זה מגיע בעיקר מהמודל.
כל קבוצה ברגל מחזיקה מחלקת נוער וההשקעה עולה.
בסל זה אחרת לגמרי.
אין שום סיבה להשקיע בנוער סל.

שלו 3 בדצמבר 2015

יש לי תלמיד בן 17, שחקן סגל נבחרת ישראל.
כולנו מנסים לעזור לו, להיות גמישים.
ואז מגיע מאמן, בגלל שהוא היה צריך להיבחן במבחן דחוי, מוציא אותו מהחמישיה.
לא נותן לו מצד אחד לשחק, פוגע בו באימונים.
ומצד שני לא מעוניין בכלל למצוא דרך לשלב בין לימודים לאימונים.

הדבר העצוב שאני מעודד את הילד להשקיע באימונים,
ניסיתי ליצור עם המאמן קשר, כדי לראות מה אפשר לעשות ואיך אפשר לשלב.
והוא, אנלפבית, חסר השכלה ובור לא מוכן אפילו לדבר.
הילד כמובן שמבין שיהיה יום אחרי הקריירה לא רוצה מצד אחד להפסיק עם הלימודים.
ורוצה מצד שני להמשיך בכדורסל.

קוראים לזה עבד כי יימלוך.
ככה נראה עולם האימון של הנוער.

7even 3 בדצמבר 2015

מרתיח!
מאמנים עאלק

Amir A 3 בדצמבר 2015

אני רוצה להפנות שוב לכתבה שבלייק שם אליה קישור באחת התגובות כאן למעלה. מי שקורא את הכתבה יכול להבין שמייקל ג'ורדן הישראלי יושב לו שם על הספסל בבלגרד, ורק עסקנים קטנים מונעים ממנו להראות מה הוא יכול לעשות. ואחר כך דורפן כותב שהילד שהחליף את מקל היה טוב ממנו. נראה לי שיש משהו באוויר של המזרח התיכון שגורם לעיוותים בתפיסת המציאות באופן כללי.

Amir A 3 בדצמבר 2015

והנה הלינק שוב:
http://sports.walla.co.il/item/2906296

בלייק 3 בדצמבר 2015

אני לא הבנתי שמקל היה השחקן הכי חשוב בקבוצה, אבל כן קיבלתי את הרושם שיש משהו מעבר למקצועי בשחרור שלו.
אגב, את הכתבה מצאתי היום, את השמועות שמעתי עוד לפני. כמובן שיכול להיות ששמעתי עליהן מאנשים שקראו את הכתבה הזאת, אבל בעיקר תהיתי אם יש כאן מישהו עם מידע יותר מוצק, אולי ממקורות זרים ויותר אוביקטיבים.

איציק 3 בדצמבר 2015

אני חושב שאתה לא צודק בעניין המאמנים שלא יודעים לאמן יסודות ולאמן נכון שחקנים בגילאים הצעירים. מאמנים אלו פשוט לא מתוגמלים ולכן לא שווה להם לעשות זאת. ביוגוסלביה של פעם זגדין היה משקיע גם באימון הנערים והנוער ומפקח על פיתוחם. זו היתה המדיניות שם וקנראה עדיין היא כזו בגלל התרבות שהשתרשה. אם המאמנים הטובים היו מתוגמלים כראוי הם היו מוכנים לעשות זאת, אבל עם טפיחה על השכם לא הולכים למכולת. לכן מי שמאמן את הצעירים זה לרוב אלו שלא יודעים לאמן ולכן נדחו מהתפקידים הנחשבים יותר; כאלו שעושים זאת כדי להשלים הכנסה ולא באמת שבא להם; מאמנים צעירים שמבינים מהבוסים שאם הם רוצים להתקדם לאיזה מקום רצוי שהקבוצה שלהם תנצח. כלומר מאמנים את הילדים כל אלו שאסור להם לאמן אותם, ולאלו שרצוי, לא כדאי.

דורפן 3 בדצמבר 2015

אני מבין שבסלובניה מאמני צעירים שוחים בכסף וכן שווה להם. אולי זו הסיבה שאנחנו לא מעצמה – לא שווה לנו.

איציק 3 בדצמבר 2015

כפי שהתחלתי, שם זה התחיל מתרבות מהזמנים בהם מאמנים בכירים עבדו עם הנוער. זה כבר סוג של כבוד לומר אימנתי א' והוא עכשיו שם ואת ב' והוא כזה. השכר אז של המאמנים הללו היה גבוה מאד ביחס לשאר האוכלוסיה. היום זה כבר הרגל מגונה לגדל נוער ותרבות של לא לרדוף אחרי הניצחון, אם יהיו לך יסודות והבנה (יסודות גם אתלטיים) הנצחונות כבר יגיעו. בארץ זה לא היה אף פעם ולא צמח משום דבר. אימון נוער תמיד נחשב כמשהו שעושים מי שלא יכולים לאמן בוגרים, וכך זה עד היום, והשכר בהתאם. שכר זה חשוב, אבל לא הכל, וכשיש תרבות אז גם כנראה מתגמלים יחסית לא רע מאמני ילדים, נערים ונוער, וגם יש לכך תוית של כבוד אותה אין בארץ.

לא נכון בהגדרה 3 בדצמבר 2015

סליחה רונן, אתה טועה ומטעה!!
הכדורסל הישראלי ברמה מצוינת,תסתכל על רשימת הזוכות בגביע היורוליג. יותר מזה?
והמאמנים הם הטובים יבשת! תסתכל על רשימת מאמני האמ בי אי…
לא הפוסט הכי מחודד בקלמר

בני 3 בדצמבר 2015

לא ראיתי שבפוסט התייחסו לרמת מנהלי העסקים בארץ

נועם 3 בדצמבר 2015

יש למישהו מושג באילו מדינות באירופה כדורסל הוא בין 3 ענפי הספורט הפופולריים?
שאלה נוספת היא כיצד מודדים פופולאריות של ספורט האם לפי מספר העוסקים בספורט או לפי מספר הצופים. אם כי אני מניח שיש קורלציה לא רעה בין הפרמטרים.

אלכס דוקורסקי 3 בדצמבר 2015

ליטא – הוא הענף הפופולארי ביותר בה וכמובן המוצלח ביותר, עוד בטרם נכבשה על ידי ברית המועצות.
אמות המידה שכתבת די נכונות, לדעתי.

דורפן 4 בדצמבר 2015

סביר שגם מדינות יוגוסלביה. שאחרי כדורגל הוא נמצא עם כדוריד, עף, כדורמים וטניס

S&M 3 בדצמבר 2015

הבעיה בכדורסל הישראלי היא לא המאמנים. יש מאמנים מעולים. הרבה יותר טובים ממאמנים במקומות אחרים. כאלו שלומדים, משתפרים, חיים את הענף. ואני מדבר גם (ובעיקר) על מאמני נוער.

הרבה שנים אני מלווה את הילדים שלי שמשחקים כדורסל. הן כהורה, והן כחבר בהנהלת אגודה.
הבעיה בכדורסל הישראלי שהנצחון הוא חזות הכל. הרצון לנצח מונע קודם כל מהרצון של מאמנים להצליח ולהתקדם, ומאגודות ליצור לעצמן מוניטין כאגודות מצליחות. זהו אלמנט שיווקי חשוב, כי בתחרות העצומה בענף, אגודה שזוכה בתארים מושכת אליה יותר ילדים מתאמנים שמשלמים כ-350 ש"ח בחודש.
בשם הרצון לנצח, אגודות רבות משדלות שחקנים טובים לעבור אליהן.
עברתי דברים הזויים עם הילדים שלי. לבן הגדול הציעו להצטרף לאגודה בעיר גדולה, בה יגור בדירה עם שחקנים נוספים ואם בית, וילמד בבית ספר שישחק בליגת העל של בתי הספר. ואם אתעקש שהוא יגור בבית וימשיך ללמוד בבית הספר הרגיל שלו, יסדרו לו הסעות כל יום מהבית, שעה וחצי הלוך, שעה וחצי חזור. לבן השני הציעו אותו דבר, בעיר קרובה יותר.

מה רע בזה תשאלו?
כל השחקנים האלו שנאספים מאגודות קטנות, עוברים לאגודה גדולה, ושם לוקחים אליפות. הם בטוחים שהם התקדמו, אבל האמת היא שהם הלכו אחורה. שחקן "כוכב" באגודה קטנה, משחק 40 דקות, עושה על המגרש מה שהוא רוצה, מקבל את כל ההחלטות, מחזיק בכדור, משפר יכולת אישית, ויכול לפתח יכולות וירטואוזיות שפעם היו לשחקני כדורסל ישראלים, והיום כבר אין (ברקוביץ, עדי גורדון, טפירו ועוד).
אול אראונד פלייר כזה שעובר לאגודה גדולה, ומשחק עם שחקנים נוספים כמוהו שנאספו ממקומות רבים אחרים, עוצר את ההתקדמות של עצמו. הוא כבר לא נמצא על המגרש 40 דקות, הוא לא בהכרח השחקן המוביל, שמקבל את כל ההחלטות, ואת ההזדמנות לעשות שטויות. הוא הופך להיות בורג, רול פלייר, בתוך קבוצה של עוד כמה רול פליירס מוכשרים כמוהו. הרי אי אפשר שהוא יקבל משהו על חשבון אחרים, כי גם לאחרים יש הורים שהבטיחו להם שהבן שלהם יתקדם וישתפר בזכות זה שהוא ישחק ויתאמן עם השחקנים הטובים ביותר.

הוזכר בטור גל מקל, וזה הזכיר לי את הקבוצה שבנתה מכבי ת"א בגיל נוער כשגל מקל ועמרי כספי היו שחקנים, ואבי אבן (אם אני זוכר נכון) היה מאמן. גל מקל עשה בגיל צעיר את הטעות, והלך מקבוצה קטנה לגדולה. האבסורד הוא שהוא חזר על אותה טעות בדיוק בתור בוגר (והתעשת מהר מאוד ועזב לגליל). עומרי כספי כנ"ל. שניהם, וכל קבוצת הנוער של מכבי ת"א מאותו מחזור, הם שחקנים שנאספו מרחבי הארץ. ההתפתחות שלהם נעצרה.

אם מישהו ראה את בר טימור משחק בגיל 12 (ראיתי אותו בכמה הזדמנויות, מגיל 12 עד גיל 17, והיום), הוא לא מבין איך יצא ממנו רק השחקן המוגבל שאתם רואים היום. בהפועל חיפה הוא שיחק עם גילאים יותר בוגרים בשנה או שנתיים, ועשה על המגרש מה שרצה. צריך היה לצאת ממנו לפחות וירטואוז כמו עדי גורדון או מאיר טפירו. בגילאים הנמוכים (מתחת לגיל 14), הוא היה עדי גורדון. ואז הוא עבר לקבוצה גדולה, מכבי חיפה, כדי לשחק בליגה הלאומית לנערים (הפועל היו במחוזית/ארצית), ובליגת העל של בתי הספר. ויש לו אליפויות, והכל טוב ויפה, אבל הוא עוד שחקן ליגה ולא יותר. לא יודע מי יעץ לו לעבור בגיל 17 לשחק עם בוגרים, ולא לשחק עם נוער. שיא של טיפשות. במקום להוביל קבוצה ולשחק כמו מלך העולם, הוא עבר להיות שחקן שוליים מתחיל בבוגרים, והפסיד שנה שלמה של התפתחות.
יש עוד דוגמאות רבות לשחקנים שעשו את הטעות של לעזוב קבוצה קטנה בה שיחקו 40 דקות כשחקן מוביל. לא תמיד מנצחים, לא לוקחים אליפות, ולא רואים אותם בטלויזיה בליגת בתי הספר. פיתו אותם לעבור לקבוצה גדולה, לקבל חשיפה, לזכות בתארים, לקבל פחות דקות ולהיות רול פלייר במקום אול פלייר.

איגוד הכדורסל ממשיך ומקצין את האיוולת הזו בשנים האחרונות. אם לא מספיק ריכוז הכוחות בקבוצות הגדולות, האיגוד פתח אקדמיה – אספו את השחקנים המובילים מהקבוצות האחרות, וריכזו אותם בקבוצה אחת "בה הם יתאמנו וישחקו עם הטובים ביותר כדי שיתקדמו". זה בדיוק אותו מסר שמקבל שחקן פוסטר במכבי – באימונים נגד הטובים ביותר אתה תתקדם הרבה יותר. האמת היא שזה בדיוק להפך. דווקא בקבוצה קטנה ושולית, בה הוא לא ירד מהמגרש, ויקבל את ההחלטות עם הכדור, יש לו סיכוי יותר גדול להפוך לשחקן מוביל, שיוכל להפוך לשחקן בוגרים.

יש היום מגמות מנוגדות באיגוד הכדורסל. מצד אחד האקדמיה הנ"ל, אבל מצד שני בקט סל הכניסו חוקים חדשים בשנים האחרונות. במקום רבעים, שישיות; משחקים 4 על 4 במקום 5 על 5; מקסימום 3 שישיות לשחקן, כשכל שחקן חייב לשחק; ליגה פעם בשבועיים, ועוד. זה שיפור לעומת מה שהיה, אבל גם זה מיותר. מי בכלל צריך ליגה בקט סל? כשאתה מכניס ליגה למשחק, בהכרח אתה מכניס עיקרון של מדידה ומבחן נצחונות. בטח שכל מאמן רוצה לנצח, כי ההורים צועקים, כי ההנהלה לא תרצה להעסיק מאמן מפסיד, ועוד. צריך לבטל את הליגות, ולשחק טורנירים מקומיים, בלי ליגות, בלי פרסים, בלי טבלאות. אבל אין לאף אחד אומץ לבטל את הליגות.

לדעתי, לא צריכות להיות ליגות בכלל עד גיל נערים א (כיתה י'), וגם אז, שיטת הליגות בארץ היא מטומטמת, שרק עליה אני יכול לכתוב ספר.
אין בהכרח קשר בין יכולת הקבוצה לליגה בה היא משחקת. השיבוץ לליגה הוא לפי הישגי האגודה בשנים הקודמות. כלומר, אם שנתון אחד נשאר בלאומית, אז השנתון שאחריו ישחק בלאומית, גם אם זו קבוצת פח. ואם השנתון הגרוע ירד ליגה, אז האגודה יורדת ליגה, גם אם השנתון שאחרי כן הוא נדיר באיכותו.
זה התמריץ המרכזי לבריחת שחקנים מהקבוצות הקטנות לגדולות, ולשידול שחקנים לעבור לגדולות. בוא אלינו, תשחק בלאומית, עם הכי טובים נגד הכי טובים. האגודה רוצה לשמור על מקומה בלאומית, אז היא דואגת להביא שחקנים. ואילו השחקנים שלא משחקים בלאומית, לא רוצים להישאר באגודה קטנה, כי גם אם הם ישחקו בה ויצליחו להעלות אותה ללאומית, לא הם ישחקו בלאומית אלא השנתון שאחריהם.
גם ליגת בתי הספר היא רעה חולה, שמוסיפה עומס מיותר על אותם שחקנים, וגם היא מקדשת קודם כל את הנצחון. והיא בכלל יצור מלאכותי, כי אין כדורסל בבתי הספר. הכדורסל הוא באגודות. היא חייבת להיסגר.

לסיכום, רונן, לא המאמנים הם הבעיה – השיטה חולה. יש מאמנים מצוינים, אבל אם הם נבחנים בנצחונות ובמיקום בליגה, אין להם שום סיבה ללמד יסודות ולבנות שחקנים, כשאפשר לשדל ילד מוכשר מקבוצה אחרת לעבור לשחק אצלם.

איציק 3 בדצמבר 2015

אותי תמיד לימדו וגם למדתי על בשרי, אם אתה רוצה להתקדם, תתאמן אם אלו שברמתך ורצוי גם קצת טובים ממך. תשחק מול אלו שמאתגרים אותך. אם יש לך דרייב אתה תתקדם, תשתפר, תהייה טוב יותר. מה אתה מציע, תישאר בקבוצה בינונית בה תוכל ללהטת כי אין לך אתגר, אתה עובר אותם כמו מיים, קולע מתי שבא לך. מה למדת מזה? איך זה שיפר אותך? ההצעות שלך נראות לי הצעות להליכה בטוחה לאחור. יש המון רעות חולות אך מה שאתה מתאר רובן לא ניכללות בהן (ליגות לילדים זו כמובן שטות, ותחרות צריך לטפח באופן אחר בו הניצחון לא נימצא במקום הראשון). אני באמת לא מבין איך להיות בקבוצה חלשה, וכנראה עם מאמן בינוני, גם אם יתן לך ביטחון, יגרום לך להשתפר. נהפוך הוא, צריך ללכת למקום בו יש אתגר, שחקנים שלא תעבור אותם בקלות, שלא תקלע מתי שבא לך, שתצטרך לעבוד על שליטה בכדור, עם ראית משחק, קליעה, ניתור, זריזות ועוד כדי שתוכל לעבור אותם. מול קונוסים כמעט כל אחד יכול. ועוד לא דיברתי על ראיית משחק, הבנת משחק, תאום זוגות ושלשות, ועוד דברים שאפשר לשפר רק כשיש יריב ראוי בצד השני.

S&M 4 בדצמבר 2015

את מה שלימדו אותך על בשרך, מיישמים כבר עשרים שנה "בהצלחה" גדולה. וזה הרג את השחקן הישראלי. התפישה הזו שגויה מעיקרה. הדרך הנכונה היא לחזור אחורה, לבטל את עודף התחרותיות, לבטל את התמריצים שיש לאסוף שחקנים מקבוצות קטנות לקבוצות גדולות, ולתת להם לשחק 40 דקות בקבוצות קטנות.
כן, בדיוק מה שאמרת, ללהטט בקבוצה קטנה, זה מה שיעשה אותו שחקן. שהרי, את היכולת האישית שלו הוא יכול לפתח רק כך, או במשחקי 1 על 1 בשכונה. ומאחר ובשכונה כבר לא משחקים, אז מה שנותר זה לעשות "שכונה" מהליגה.
אני יודע איך זה נשמע, אני יודע שזה נשמע אבסורד, ושזה נשמע כמו הצעה מגוחכת. יודע.
זה בגלל שהתרגלנו לחשוב שרק מסודר, מקצועי, מאורגן הוא נכון. וזה לא נכון. השגיאה נובעת מכך שלא הוגדרה המטרה הנכונה. והמטרה הנכונה של אגודות הספורט בגילאי נוער היא לפתח את היכולת *האישית* של השחקן. לא חשוב היכולת הקבוצתית, לא חשוב שיידע תרגילים, לא חשוב שיפרגן. חשוב לתת לו לשחק אחד על אחד נגד מגן.
האבסורד האמיתי הוא שכולם חושבים כמוני. כולם מסכימים ששמירה אזורית היא רע בגילאים צעירים, ועד גיל נערים (ועכשיו נוער) היא אסורה. אסורה. למה אסורה? כדי להכריח את השחקן לפתח יכולת אישית, גם הגנתית וגם התקפית. אבל כאן זה נגמר. בקטנה, מאמנים מזייפים הגנות וכן שומרים אזורית כדי לנצח. וזה עוזר לקבוצה אבל דופק את השחקן שלא מפתח יכולת אישית. ומאמנים מלמדים אותם תרגילים (רק בקט סל אסור לשחק תרגילים), כדי לחסוך מהם את הצורך בפיתוח יכולת אישית של חדירה, ולהקל על הקבוצה לנצח.
כל הדברים הקטנים האלה הם שימת דגש על ההצלחה הקבוצתית לפני היכולת האישית של השחקן.
אני אומר – עד הבוגרים, שחקן צריך לפתח כמעט אך ורק יכולת אישית. צריך להכריח אותו לשחק אחד על אחד. וזה לא רק אחד על אחד כמו וויל ביינום, אלא גם קארי משחק אחד על אחד בקליעה. שחקן היום לא יודע לייצר לעצמו מצב קליעה. הוא יודע להגיע למצב קליעה בתוך התנועה הקבוצתית, אחרי חסימות. שחקן שחודר זה בכלל נדיר.
לכן, ככל שזה יישמע מוזר ואבסורדי, דווקא המשחק השכונתי יפתח שחקני נוער, ולא המשחק הקבוצתי והמאורגן. והיום זה הפוך.

איציק 4 בדצמבר 2015

אתה לא רק נשמע אבסורד, זה אבסורד!!!
צריך להעלות את רמת התחרותיות, רק לא באמצעות ליגה כי אם בתוך הקבוצה, שישחקו אחד על אחד, שתיים על שתיים, שלוש על שלוש. זה מפתח יכולת אישית, אבל גם קבוצתית. לדעת למסור נכון זה יכולת אישית אבל גם קבוצתית כי זה להבין איפה השחקן שלך ואיפה היריב, האם למסור ואיך או בכלל לא. לתפוס עמדה על שחקן זה יכולת אישית אבל גם קבוצתית. הבנת משחק ויכולת קבוצתית זה לא תרגילים כי אם תאום. יכולת קבוצתית זה לא שמירה איזורית כי אם אישית אבל גם לדעת לצאת למלכודת או לחטוף כדור. ללהטת בכדור זה לא יכולת אישית מספקת וזה כל מה שאתה מחפש. לעבור דחליל לא ילמד אותך גם את זה. לקחת כדור חוזר על חלשלוש לא ילמד אותך לסגור לריבאונד. בארץ שכחו ללמד יסודות אישיים וקבוצתיים כי הכל זה תחרות בליגה ולא בתוך הקבוצה. אבל לאסוף את החזקים שיקרעו אחד לשני את הצורה זו הדרך ולא לפזר אותם בין קבוצות שהאימונים לא יתרמו להם ולא לתת להם 40 דקןת (או כמה שלא משחקים בגילאים הצעירים) כדי שיהיו גולברים מול גמדים. שמאמנים שכחו מזה אימונים אישיים של עבודה על קליעה, סגירה לריבאונד, יסודות כדרור כמו שינוי כיוון או מסירה ועבודה על היכולות הפיזיות והאתלטיות. לכל זה אין שום קשר לפיזור בין קבוצות קטנות. זה אבסורד אחד ענק.

S&M 5 בדצמבר 2015

אם לתמצת את כל מה שאמרת, אז אתה בעד המגמה הקיימת. יש לי ילד כזה, שאני קורא לו 'מישטובלו'. גם אתה, שמח בחלקך, וברמת השחקן הישראלי.

איציק 5 בדצמבר 2015

ממש לא, אני רק לא מסכים עם הפתרונות שלך. תאמין לי, יש גם יצורים כאלו.

המאמן 4 בדצמבר 2015

בשתי מילים: תרבות ספורט.

עשה איתי קורס מאמנים שחקן קרואטי ששיחק שנים בארץ, גם במכבי תל אביב.

זה מה שהוא הסביר לי.

החלום הכי גדול של הילדים שם הוא להיות ספורטאי.

ספורטאי עילית מקבל שם כבוד מלכים.

זה, וגמול כספי על הצלחה של שחקן מקצועני למאמן שלו מהילדים ועד לנוער.

כסיפוביץ 4 בדצמבר 2015

תרבות ספורט מתחילה מאיפה שהוא.
לא נולדים איתה אלא משרישים אותה.

הכבוד לספורטאי עבר לדוגמא
הכבוד בכלל למאמן או דמות חינוכית והכבוד למקום בו אתה מתחיל ללמוד, להתאמן וכו'.

לא תמצא כאן שום דבר ממה שרשמתי למעלה. באף מסגרת.

הגמול הכספי הוא הבנה של גיל מאוחר לצד דחיפה של ההורים.
אני לא יודע מהי המדיניות בהונגריה, סלובניה, קרואטיה לגבי הורים מלווים באימונים.
אני חושש שלא תמצא חבורות של בהמות אדם ביום שבת וראשון במשחקים [ליגות כמובן ] של גילאים 8-10
שלא נדבר על גיל מאוחר יותר.

חלום להיות ספורטאי רוכשים מהבנה חינוכית תרבותית לחיים [ולא אומרים ביוש לסמלים אדון אריאל גרייזס]

כמו שכתבתי.
שורשים רקובים לפעמים מצמיחים עלה ירוק. גם הוא בסוף נושר. ואין יותר מתאים מגל מקל לתת תמונה שכזו.
הוא לא שונה מיותם הלפרין, ליאור אליהו ושות.

המאמן 5 בדצמבר 2015

נגעת בנקודה כשכתבת מדיניות.

תרבות היא תוצאה של מדיניות.

ומבחינת מדיניות הממשלה בישראל לדורותיה, אין חשיבות גדולה לספורט.

בתור מאמן, אני יכול לספר לך כמה וכמה סיפורים על "תמיכה עירונית/ארצית" בספורט, אבל כנראה לא תאמין לי.

אם כבר יוצאים לנו כמה ספורטאים, זה בעקבות עבודת קודש של מאמנים שאיכפת להם, ילדים/ילדות עם אופי נדיר ומשפחה שמבינה את העניין לעומק.

אופיר 4 בדצמבר 2015

לא הבנתי, אז מדינה אמורה להתבאס שהספורט המקצועני שלה סוג ג' מינוס, גם אם היא מדינה סוג א' פלוס?
כי יצא לי לחיות במקום שמתמודד כל שנה בצמרת המקומות הטובים בעולם לחיות בהם, והמדינה השקיעה בלי סוף במתקני ספורט מכל הסוגים, אבל בקושי שמה שנקל על ספורט מקצועני. אז אנשים עסקו בספורט חובבני בלי סוף, ותוחלת החיים היא מהגבוהות בעולם, ואחוזי השמנת היתר נמוכים, והנוער רץ בין קיאקים לסקי להוקי לכדורגל במקום לעשות סמים או ללכת מכות, אבל מצב הספורט המקצוני בכי רע.

ואם אתה שואל אותי, ככה בדיוק המדינה צריכה לתקצב ספורט.

אופיר 4 בדצמבר 2015

*המקצועני*

דורפן 4 בדצמבר 2015

זה נשמע כמו סקנדינביה – אבל באיזו מדינה סקנדינבית מצב הספורט בכי רע?

אופיר 4 בדצמבר 2015

לא סקנדינביה, אבל בוא לצורך העניין נקח את דנמרק כדוגמא (כדורגל לא רע, כמובן).

הנקודה שלי היא שאם נשארה לך בטעות רזרבה בקופה הציבורית, לא הייתי משקיע אותה במאמן ספורט מקצועני לטובת הזקפה הלאומית.

ירוק 5 בדצמבר 2015

אופיר, זה מעניין – איזו מדינה זו? בהנחה שאתה לא רוצה לשמור על סודיות :)

אמיתי 6 בדצמבר 2015

סינגפור אולי?

היסטוריון של ספורט 4 בדצמבר 2015

הפעם פספסת (או שאני פספסתי אותך )
דיוויד בלאט
גינצבורג
דרוקר
ארז
פרנקו
ולא הזכרתי את פיני או אפילו צביקה.
הבעיה היא לא ברמת המאמנים .
אין הרבה מדינות שיש להם מאמנים שאימנו
בכ"כ הרבה נבחרות אירופאיות בעשור האחרון
(רוסיה ,צ'כיה ,פולין ,בולגריה ,הולנד ובטח שכחתי עוד כמה).
גם לא תמצא יותר מדי מדינות בהם זכו המאמנים בכ"כ הרבה תארים אירופאים כמו המאמנים הישראלים …בטח לא מחוץ לארצם
(גרשון 3 גביעים בלאט גביע +גביע אירופה לנבחרות דרוקר שני גביעי אירופה משניים ).

איציק 4 בדצמבר 2015

ואף אחד מהם לא מאמנים ילדים, נערים ונוער. כלומר אין מודעות שהמאמנים הטובים גם ישקיעו חלק מהזמן בנוער. אני גם לא בטוח שכל מאמן בוגרים טוב, הוא גם מאמן טוב לגישאים הצעירים, אבל כנראה שהוא הרבה יותר טוב ממה שיש עכשיו.

מאיר (חדש בשכונה) 4 בדצמבר 2015

נראה שלא רק שיטות האימון והשאיפה לנצחון בכל מחיר כבר מגיל קטן הם הגורמים. הרי עד לפני כחמש עשרה שנה גדלו פה כמה וירטואוזים ברמה נהדרת כמו מיקי, זלוטיקמן, קטש וגורדון. לדעתי השיטה לא השתנתה. הנכון ביותר זה לשמוע את אותם כוכבי עבר, אני מאמין שלהם יש הסבר טוב. לתחושתי, הנוער של היום כבר מתעניין פחות בספורט אלא במחשבים וכו כך שבסהכ יש הרבה פחות שעות משחק, בין במסגרת קבוצה ובין בשכונה, לכל ילד. פעם קיטרנו שלא גדלים גבוהים אבל יש שחקני חוץ מוכשרים, היום גם זה כמעט ואין.
וצודק דורפן שהכדורסל בבעייה שמוסתרת על ידי נצחונות כאלה או אחרים באליפויות אירופה.

MOBY 5 בדצמבר 2015

והשופטים אפילו יותר.
ההגנה על האינטרסים של העשירות הוא כלכך ברורו לעין שאני לא מבין איך לא יוצרים קליפים של החלטות שיפוט ואיפא ואיפא באותו המשחק.

פנדה 6 בדצמבר 2015

מנסיוני בג'ודו תחרותי, המאמנים של הילדים מתחלקים ל-2אסכולות:
"נצחון בכל מחיר" ו"המלמדים".

ניתן לשים לב להבדלים הללו בעיקר בתחרויות ילדים. הילדים של המאמנים התחרותיים מצליחים לנצח בהתחלה, בגילאים הנמוכים. למה? כי המאמנים מלמדים טכניקות מתקדמות יותר לפני שמלמדים טכניקה נכונה. את הטכניקות המתקדמות הם מבצעים גרוע, אבל זה מספיק בגילאים האלה, ובגלל זה הרבה פעמים מעלימים עין.
מצד שני, איפשהוא בגילאי 14 הייתרון הזה נעלם, אבל המחסור בבסיס עדיין שם ובולט מאד, וגם הם התרגלו לביצוע הרע של הטכניקות המתקדמות.

מהצד השני יש את המאמנים המלמדים. הם דוגלים בכך שלפחות עד גילאי 13-14 התחרויות הן רק לצורך לימוד ואימון. התחרויות בגיל הזה הן בשביל לנסות את מה שלמדו באימונים וכדי להתרגל להיות בתחרות.
יש למאמנים האלה תוכנית אימונים שאמורה להוציא ספורטאי לבוגרים בצורה מסודרת. ואולי בגלל זה יש לנו יותר ספורטאים ברמה בינ"ל בג'ודו..

בקיצור הפואנטה של החפירה הזו היא כדי להסביר שדווקא יודעים בארץ איך לאמן וללמד ילדים, גם בלי משכורות גבוהות למאמנים. זה פשוט לא קורה, ולא ברור למה, בענפי הכדורסל-כדורגל.

Comments closed