חורחה ולדאנו והכיבוש

אבל זה בכלל פוסט NBA! סלט!

vald

גילוי מיותר: הייתי לגמרי בעד גולדן סטייט באותה סדרת גמר. הכדורסל של קליבלנד, של לברון אישית, וגם של בלאט – תמיד נראה לי עבש. של כל אחד מהם לחוד וגם של כולם ביחד. זה סוג של כדורסל שאני מסוגל לאהוב בסיטואציה אחת בלבד. שזו הקבוצה שלי וכשהיא מנצחת – והיו תקופות כאלו בניקס. אני כמובן נותן לבלאט איזשהי הנחה – שהוא לא ממש השפיע על הכדורסל בקליבלנד. שכמאמן זו לא מחמאה. מהצד השני – סטפן קארי – אני מעיר משנתם תשעה או עשרה מליון הונגרים בצעקות השתאות באמצע הלילה מספר פעמים בשבוע. אני לא יודע אם קארי יסיים בין עשרת הגדולים בהיסטוריה או לא, בקונצנזוס או לא, אבל אני אגנוב כאן את הכינוי של גארינצ׳ה. קארי הוא ״אושרו של העם״. מבחינת אשרינו שזכינו.

גילוי אחר. יש לי חברים, מתנגדים מובהקים בדיעות ומעשים לשליטה הישראלית בשטחים, ותיכף אסביר למה זה חשוב, שהיו בעד בלאט בגלל שהוא ישראלי. שזה סיפור טוב בעיניהם. שזה סוף סוף ישראל לא פוליטית. כי בלאט הוא איזה ישראל לא מתלהמת. מליון הסברים לתמוך בכדורסל המשעמם הזה. זה משעשע אותי. במיוחד כשזה מגיע מאותם אנשים שבמהלך סדרת הגמר האחרונה חשבו שההופעה של לברון (38% קליעה בהפסדים) הייתה ברמות מייקל ג׳ורדניות. הגדיל וכתב ידידי אוריאל דסקל, שבזמן סדרת הגמר סבר שלברון עושה דברים ג׳ורדניים, שהפיטורים הם ״כתם ענק על לברון״.

כמובן שאם דייויד בלאט לא יקבל קבוצת אן.בי.איי אחרת הוא יישכח כמעט לחלוטין על ידי חובבי הכדורסל באמריקה. אם ייקח עכשיו את מינסוטה ויבנה בה את השושלת שתדיח את גולדן סטייט- אז באמת לברון ייצא חמור לא קטן. יש גם סיכוי שיקבל קבוצה קטנה, יפוטר אחרי מאזן 59-23 ויסיים כשאלת טריוויה ב"מי רוצה להיות מליונר". בשלבים הקשים של התכנית.

*

אבל נחזור לעניין של ישראלים שמאלנים שתמכו בדייויד בלאט.

כי רוגל אלפר כתב בהארץ שהסגידה לבלאט היא לא פחות מתופעה פשיסטית. והוסיף לכך את האימרה ״שבעה מליון ישראלים קמים״ כהוכחה להדרת מליון ערבים מהלאומיות המתלהמת התומכת בבלאט. למרות שהביטוי לדעתי נולד רק כתוצאה מכך שבלאט כנראה לא קרא עיתון ביום העצמאות האחרון, שהיה הראשון בו ישראל עברה את גבול שמונת המליונים. מעשית כמובן ספק אם אפילו 50 אלף ישראלים קמו לראות את המשחקים אבל זה עניין אחר. אלפר מזהה תופעות מסוכנות ביותר כאן!

לפני שאמשיך – הישראלים שכותבים קללות גזעניות בעמודי המדיה החברתית של לברון הם זבל אנושי שמביישים את היהדות. לא כי אני או אתם מתביישים בהם – אנחנו לא האמא והאבא שחינכו את הזבל הזה ואין לנו סיבה להתבייש – אלא בגלל שללברון יש הרבה אוהדים יהודים ואוהדים אחרים שמודעים לכך.

*

כל זה הזכיר לי סיפור מדהים שסיפרה לי פעם מתנגדת משטר ארגנטינאית כשעבדתי בידיעות אחרונות – והעניין פורסם בסיפור שם. מדובר על אסירים שהיו כלואים ומעונים לא רחוק מהמונומנטל בזמן משחקי גביע העולם של 1978. הם ישבו ימים ארוכים בעיניים קשורות וכל הקשר שלהם למשחקים היה שהם שמעו את השאגות מהאיצטדיון. וכשארגנטינה הבקיעה הם שאגו בהתלהבות. היא אפילו סיפרה על מקרה של אסיר פוליטי וחוקר שאחרי החקירות והעינויים היו מחליפים כמה מילים על ריבר פלייט – קבוצה ששניהם אהדו. האם האנשים האלו שרבים מהם שילמו בחייהם מהטרור הדיקטטורי, שנתמך אגב בנשק ישראלי, מייצגים ״פשיזם ארגנטינאי״? בוא נאמר שהייתי עושה עוד בדיקה.

וזה מביא אותי למחשבות על מקומו של הספורט במערכת הדיעות הפוליטיות. אני למשל שומע כל הזמן את ההקבלה בין הפועל לשמאל קיצוני. ובכן יש לי חבר טוב וקולגה, יהודה ספרא, שהוא ימין קיצוני (הגדרה שלו) אבל אל תגידו את המלים שמעון מזרחי בסביבתו. האיש אוהד הפועל חולני. וחיים שדמי שכותב באתר הזה דברי נאצה איומים נגד הפועל תל אביב וגם שירי הלל לתהליך המפורסם של מכבי, בהחלט נמצא שמאלה מ-99.2% מהחברה הישראלית. מכל השמונה מליון. כולל הערבים.

וסלחו לי – לספרא וגם לשדמי – אינטיליגנציה רגשית-ספורטיבית גבוהה בהרבה משל אלפר. שזה לא מפתיע אותי – כי הוא אוהד לידס יונייטד. הם מבינים את המשפט הנהדר שאמר פעם חורחה ולדאנו, ארגנטינאי שמאלני שהפך בכיר בריאל מדריד עם המורשת הפרנקואיסטית שלה – וכינה את הכדורגל ״המקום בו אנו צודקים״. המקום בו אנחנו מניחים את כל השיט הזה בצד. בו צדקת דרכנו ברורה.

הדברים הללו קיימים גם כתופעות כלליות ולא סתם בודדים. ברצלונה ומנצ׳סטר יונייטד הם במקורם מועדוני כדורגל מאד שמאליים בקונטקסט של המדינות שלהם. יונייטד הייתה קבוצת האיגודים המזוהה הראשונה וברצלונה מזוהה עם מאבק העצמאות. אבל כיום (בעיקר לפני שסיטי נקנתה והפכה לקבוצה עשירה) תמצאו הרבה מאד אנשים שתומכים בסיטי או באספניול כי יונייטד וברצלונה הם בעיניהם בדיוק מה שיונייטד וברצלונה הן באמת – תאגיד מסחרי עצום שמשווק ביותר לילדים די עניים חולצות מופרכות במחירן שתפרו ילדים עוד יותר עניים. או סתם מועדונים שקונים מקבוצות עניות יותר את הכוכבים שלהם.

אני, כמו רוב אוהדי יונייטד או ברצלונה שמודעים קצת למהות האמיתית של המועדונים, לא הפסקתי לאהוד את המועדון. בעיקר כי אני רגיל לאהוד אותו. אבל הדבר המגוחך ביותר בעת הזו הוא לקשור לאהדה הספורטיבית הזו איזשהי משמעות פוליטית. ולהגיד על מישהו שהוא פשיסט כי הוא אוהד מכבי או בית״ר ירושלים או ריאל מדריד. או דייויד בלאט.

*

מה שאני אומר הוא ״תחשבו פעמיים לפני שאתם מערבבים בין פוליטיקה לספורט״. לא בגלל שזה ערך אנגלו-סקסי צבוע. לא בגלל שהתנועה האולימפית ביקשה. אלא כי אתם עלולים לצאת לא הכי חכמים. יש כמובן סיטאוציות פוליטיות ספורטיביות אמיתיות: אם ספורטאי מחרים את המשחקים האולימפיים או יש מחאה משמעותית אחרת – אין בעיה לנקוט עמדה לגביו מהבחינה הפוליטית. אבל בגלל שמישהו לבש חולצה סגולה או ירוקה או צהובה והלך למשחק כדורגל? או שמח שדייויד בלאט מאמן קבוצה בהתאחדות הכדורסל הלאומית של אמריקה? אתם עלולים למצוא עצמכם אומרים דברי הבל.

אל תבינו אותי לא נכון. בוודאי יש גם ישראלים שאהדו את בלאט מסיבות מגוחכות של ״גאווה לאומית״ והרגישו שהוא מראה לגויים למשהו. וייתכן שביניהם יש יודו-פשיסטים. אלא שזה מגוחך כמו להיות נגדו בגלל השליטה על עם אחר בשטחים. וכך בין ולדאנו, לברון, בלאט, קארי, השליטה על עם אחר, כדורסל בידודים, ריבר פלייט – אנחנו מקבלים את מה שאנחנו מקבלים. סלט! הולך טוב בפיתה עם מעט חומוס.

והאהדה הפנאטית של אנשים לבלאט היא כן סימפטום מובהק לדעתי למצב. מצב הכדורסל בישראל דרעק. אין שום סיפור טוב אחר.

קלאס וקלאסה
קארי בוושינגטון

196 Comments

רועי 27 בינואר 2016

אגב דורפן,
אני מחכה לפוסט שלך על הסובטאז' הנפלא של לברון לבלאט,
תחת הכותרת: "כדורסל NBA, ולברון הוא אימפריה שם".

רועי 27 בינואר 2016

סבוטאז'

דורפן 27 בינואר 2016

תיאוריית הסבוטז׳ היא מהמגוחכות בעיקר כי לברון יכול היה להביא לפיטוריו של בלאט בכל מצב. פשוט היה יכול להגיד בקיץ לפטר. האם שיחקו בחוסר חשק? כן. חוסר התלהבות? כן. יש איזשהם ניואנסים בין הקרבה הירואית לסבוטז׳.

רועי 27 בינואר 2016

ממש לא מגוכחות.
בוודאי שהוא יכל לגרום לפיטוריו, אבל כשמובסים אפשר לצייר את זה בצבעים אחרים.

דורפן 27 בינואר 2016

אני חושב שמייחסים חשיבות מוגזמת לאיזשהי חשיבות שלברון מייחס לאיזשהו מאמן. אני גם די מאמין לעדויות שהבעיה של בלאט הייתה דווקא עם שחקנים אחרים. אפילו מתוך המחנה שלו פורסם שהוא אמר למישהו ״זה או אני או קווין לאב״.

Amir A 27 בינואר 2016

אני הבנתי את המשפט הזה בתור "מישהו משנינו הולך לשלם את המחיר על מה שקורה כרגע בקבוצה" ולא בתור "צריך לבחור או הוא או אני".

רועי 27 בינואר 2016

עכשיו אתה סתם מסית מהנקודה שהעלתי.
מכבי ת"א בזמנו ניסיתה לגרור את המשחק להארכה על מנת לנצח בסופו של דבר את המשחק כדי לעלות שלב.
אתה יצאת בפוסט מגוחך.
כאן, לברון/שחקנים אחרים היו מוכנים להפסיד משחקים על מנת לפטר מאמן.
ועם זה אין לך בעיה,זו לא פגיעה ברוח הספורט.

אריאל גרייזס 27 בינואר 2016

בוא נגיד שאם לברון עשה סבוטאז', אז הוא עשה את זה בצורה ממש רעה, כי מאזן 30-11 לא ממש מתיישב עם התיאוריה. עכשיו תבוא ותגיד משחק ספיצפי שבו קליבלנד לא ממש שיחקה. ובכן, ראינו את הספרס אתמול חוטפים 30 הפרש ואף אחד לא חושב שהם עשו סבוטאז'.

צור שפי 27 בינואר 2016

מסיט

אנדר 27 בינואר 2016

מוסוט

צור שפי 27 בינואר 2016

אוזיל

אנדר 28 בינואר 2016

מי זה?

צור שפי 28 בינואר 2016

מסוט אוזיל? תשאל את וונגר.

אנדר 28 בינואר 2016

מצטער לא שומעים אותו אצלנו בבית

צור שפי 28 בינואר 2016

ואת שלמה ארצי?

דורפן 27 בינואר 2016

שוב. בעיית ניואנסים קלה. בין לא התאבדו על על כל כדור, לבין עמדו כמו מגוחכים במגרש והחטיאו במתכוון.

מתן גילור 27 בינואר 2016

רועי, בתקווה שהדיון יישאר בהיסט הצר של סבוטאז' כן או לא, אומר כך – השחקן נבחר לחמישיית העונה. היה השחקן המרכזי בקבוצה שהגיעה לשיא היסטורי של הפרנצ'יז. בעונה הנוכחית הקבוצה (שוב, אותו שחקן עדיין המרכזי) מובילה את החטיבה, למרות מכת פציעות משמעותית. השחקן העלה יעילותו מהעונה שעברה ולפי דירוג האתר הרשמי של הליגה הוא השלישי במירוץ ל-MVP.
אז אם הוא עשה סבוטאז', לא רק שצודק דורפן שלא היתה לו סיבה הגיונית לכך, אלא שהוא עשה אותו ממש, אבל ממש גרוע.

D! פה ועכשיו 27 בינואר 2016

זה כי הוא שחקן גרוע! והנה ההוכחה.

מתן גילור 27 בינואר 2016

:)
גרמת לי לחשוב עכשיו על דף השחקן במשחק מחשב:
כוח – 9
מהירות – 8
קליעה – 6
הגנה – 8
סבוטאז' – 1

ארז 27 בינואר 2016

גדול!

D! פה ועכשיו 27 בינואר 2016

כשאתה סוגר חוזה מול צ'מפיונשיפ מנג'ר אני רוצה אחוז.

אנדר 27 בינואר 2016

גאוני

המאמן 30 בינואר 2016

חחח

ארז 27 בינואר 2016

10 בסולם דורפן.

יש ימים אינטנסיביים שבהם אני נכנס לכאן לכמה דקות ואז נופל על פוסט שלך. ואז (בייחוד כשיש אחד כמו זה, שהוא אדירבעיניי גם במושגים שלך) אני מרגיש כמו פאקמן שאחרי שאכל נקודות מהבוקר ברצף של פעולות סיזיפיות בלע פתאום דובדבן (או מה שלא היה הצ'ופר שם).

תבוא עליך הברכה, איש יקר.

סימנטוב 27 בינואר 2016

מצטרף ו"פאקמן" דימוי נהדר

דורפן 27 בינואר 2016

תודה

shohat 27 בינואר 2016

יפה.

גילי פלג 27 בינואר 2016

מצטרף גם.

bhr 28 בינואר 2016

וגם. מזדהה עם כל מילה.

עמית זילברבוש 28 בינואר 2016

מצטרף למילים של ארז – גם פוסט מעולה וגם תגובהן.
שימוש בפאקמן כמטאפורה, חזק ביותר :)

חובב 27 בינואר 2016

ככל שעובר הזמן אני מבין כמה הכדורסל המכוער של קליבלנד בגמר היה הברקה. היום כולם מבינים (אפילו פופ) שאי אפשר לנצח את ג"ס בכדורסל. לגנוב שני משחקים בחפירות זה כנראה המקסימום, לברון (ובלאט?) הבינו את זה וצדקו.

יריב 28 בינואר 2016

המקסימום הוא כנראה לגנוב 4 משחקים בחפירות. צריך להיות ממש טוב בחפירות בתוספת מזל.

איציק 28 בינואר 2016

זא כמו שאישתי אומרת צריך להעלות את אחוז ההסתברות של הנצחון. כנראה חפירות זו הדרך.

YuvalR 27 בינואר 2016

לגמרי. מזדהה כאוהד בית"ר שנע בקלפי בין מרצ לעבודה (מזל שמאז נורדיה יש קצת פחות אנשים שמבקשים הסבר לתופעה הזאת. אבל עדיין יש).

יואלזיניו 27 בינואר 2016

מרשים לך להצביע שם?

איברה 27 בינואר 2016

מרתק, נפלא. תודה!
כדאי לתקן אולי את הכתיב במשפט על ברצלונה "חולצות מופקרות/מופקעות במחירן".

דורפן 27 בינואר 2016

התכוונתי לכתוב מופרך – למה לא טוב?

איברה 27 בינואר 2016

עכשיו טוב ומובן.
פוסט מעולה!

סימנטוב 27 בינואר 2016

בשביל זה ואן חאל נהדר הוא מביא אותנו אוהדי יונייטד להשהות את הרגש לימים אחרים (וזה משהו שאפילו הגלייזרים לא הצליחו :) )

אלעד 27 בינואר 2016

המשפט האחרון שלך מתייחס לאוהדי הכדורסל בארץ. אין כדורסל טוב בארץ אז הם הולכים לאהוד את בלאט. ניחא. אבל כמה אוהדי כדורסל יש בארץ?

לא, רוב העוקבים היהודים-ישראלים שנוספו לקליבלנד בפרט ול-נ.ב.א בכלל בשנה וחצי האחרונות, הם מאלו שעוד לא מבינים למה שחקן שהוחלף זוכה לחזור למשחק בהמשך. הם התחילו להתעניין כי יש כאן "גאווה לאומית", "נציג ישראלי", זה כמובן מתחבר ל"הסברה" המגוחכת שמחפשים כאן תחת כל עץ רענן. ואני די בטוח שרובם נמצאים מהמרכז (של לפיד) וימינה. כי המאפיינים הם אותם מאפיינים. אני חושב שבשמאל פחות מחפשים את הגאווה הלאומית הפיקטיבית הזאת.

דורפן 27 בינואר 2016

אני חושב שאתה טועה. אני מכיר אנשים שהיו מתנגדי אפרטהייד ואפילו כאלו שנשפטו על כך – שלא הפסיקו לתמוך בספרינגבוקס כל התקופה ההיא. תמכו בחרם הספורטיבי על דרום אפריקה אבל כל עוד הספרינגבוקס שיחקו היו לטובתם. בקיצור הם פוליטיה 23 וחצי שעות, 6 וחצי ימים בשבוע.

אלעד 27 בינואר 2016

אני לא אתווכח, כי אין לי באמת נתונים על אהדה והעדפות פוליטיות. אבל אל תשכח שישראל היא לא מדינה כמו דרא"פ או ארגנטינה, ושוב – הרבה מהקופצים על העגלה הם כאלו שלא מתעניינים בכלל בספורט בשוטף. הם עכשיו יעקבו אחרי קליבלנד רק כדי לראות אם הם מפסידים ולשמוח לאידם, אבל גם זה ייעלם אחרי איזה חודש והם ישכחו שהם אי פעם עקבו אחרי הדבר זהה שנקרא נ.ב.א. אז לדעתי, החוט המקשר היחידי פה זה הלאומיות.

דורפן 27 בינואר 2016

אבל אתה מניח שרגש לאומיות לא קיים אצל אנשים מהשמאל. הוא קיים אצל רבים מהם

אלעד 27 בינואר 2016

לא דווקני, שצריך להוכיח אותו בקימה למשחקים ב-4 בבוקר ובטינוף האינסטגרם של לברון בקללות בעברית

wazza 27 בינואר 2016

אלעד הטמטום לא שמור רק לצד אחד של המפה הפוליטית ועוד עניין, במבזקי חדשות ברדיו אמרו את התוצאות של קליבלנד, רק של קליבלנד אז גם בזה התקשורת אשמה…

אלעד 27 בינואר 2016

טמטום יש מספיק לכולם…

אלעד 27 בינואר 2016

התקשורת בכלל מזעזעת. אתמול בתכנית של מליניאק וקופמן הם התחילו באייטם על המשחק של ג"ס וס"א, ולרגע חשבתי שהנה יהיה מעניין, ואז הם העלו מישהו לשיחה והנושא כמובן היה הראיון של פופוביץ בסוף המשחק והרפרנס שלו לפיטורי בלאט. משם כמובן כל השיחה התדרדרה לענייני קליבלנד ובלאט, שהם כשלג דאשתקד בהשוואה למה שהווריורס עושים.

אהד 27 בינואר 2016

פשוט פאשיסטים. כמו כל אותם סינים שהתעוררו כדי לראות את יאו מינג, כמו כל אותם פאשיסטים גיאורגים שהצביעו בהמוניהם לזאזא, כמו כל אותם קוריאנים שפתאום התחילו לאהוד את היונייטד אחרי שפארק גי סונג התחיל לשחק אצלם.
לאומיות? ממתי זה הפך למילת גנאי בדיוק?

אלעד 27 בינואר 2016

לאומיות מתגוננת מהזן הנפוץ בימין הישראלי. אתה חושב שכל אותם אנשים בדוגמאות שהבאת למעלה היו לוקחים כעלבון אישי אם מינג היה מועבר בטרייד / זאזא יורד לספסל / סונג נחתך מהקבוצה? אולי

אהד 27 בינואר 2016

אני בטוח שהתגובה הייתה אותה תגובה לו היו עושים לשחקנים האלו את מה שעשו לבלאט.
וברצינות, מה זה "לאומיות מתגוננת מהזן הנפוץ בימין הישראלי"?

אלעד 27 בינואר 2016

בין השאר, המחשבה שאם מישהו מגלה אמפתיה למי שאינו יהודי-ישראלי, הוא נחשב כבוגד או עוכר ישראל.

לא יהיה המשך לדיון הזה. הנקודה הראשונית שלי התייחסה לפיסקה האחרונה בפוסט שלטעמי לא הייתה נכונה.

תוהה בדרכים 27 בינואר 2016

הטענה שלך היא שקר מוחלט ומנסה בכוונה להקצין טענות לגיטימיות. אנשים נחשבים לבוגדים כאשר הם תומכים במוצהר ומתוך כוונה באינטרסים של האויב, לא בגלל שהם אוהבים או לא אוהבים מאמן כדורסל "ישראלי" שנולד בכלל בארצות הברית.

להפך, "השמאלנים" (המרכאות הן בגלל שהחלוקה הפוליטית פה היא קשקוש) הם אלו שמתעלמים מכך שהאנטי לבלאט נובע בחלק לא מבוטל מכך שהוא זר ואאוטסייידר עבור האמריקאיים ובעיקר שהוא לא "בראדר" כמו טיירון לו.

omer 27 בינואר 2016

רוב המאמנים בליגה אינם "בראדרים" ולא זוכים לזלזול שבלאט זכה לו.

האנטי לבלאט בארה"ב נובע גם בגלל שהוא אאוטסיידר, אבל הסיבה העיקרית לדעתי היא בלאט עצמו.

הוא הגיע מאוד נפוח לקליבלנד. מתנשא כלפי התקשורת (משהו שאסור לכל המאמנים שלא קוראים להם פופוביץ'). ההשוואות למכבי ת"א ("אני יודע מה זה לאמן במקום שאסור להפסיד בו אף משחק") ואנלוגיית הטייס בטח לא עשו לו טוב. הוא קבל על היותו מאמן רוקי בNBA, למרות שזאת האמת. הוא סירב להשלים עם העובדה שאף אחד לא ספר (ובצדק!) את מה שהוא עשה באירופה.

אם בעיניי מסיבות העיתונאים שלו גרמו לו להיראות מגוחך, אז כנראה שאצל האמריקאים זה נראה אפילו מגוחך יותר.

בלאט משול למאמן שמצליח מאוד בליגה השלישית ואז משום מקום ממונה לאחת מהמועמדות לאליפות בליגה הראשונה. כשאתה בא מליגה נמוכה ואף אחד לא מכיר אותך, קצת צניעות לא תזיק.

תוהה בדרכים 27 בינואר 2016

המצב בשמאל הרבה יותר גרוע.

השמאל בצבו הנוכחי הוא מצב נפשי הרבה יותר מאשר משנה פוליטית סדורה. הרי אף בן אדם שפוי בדעתו לא יכול לנתח את המצב ולהגיע למסקנה שעמדות השמאל הן צודקות במישור המדיני או הכלכלי. אנשים תומכים בעמדות שמאל (שלא מתוך תמיכה מוצהרת באינטרסים של האויב) על פי אותו עיקרון שהם לובשים בגדים מסויימים, מאזינים למוזיקה מסויימת או רואים סדרות מסויימות בטלוויזייה. אלו דעות שמהוות אביזר אופנתי מאשר מהוות ניסיון לקיים איזשהו קשר למציאות.

צור שפי 27 בינואר 2016

אהיה עדין: אתה טועה.

תוהה בדרכים 27 בינואר 2016

אני לא. אין עמדה אחת של השמאל בהקשר של הסכסוך שלנו שעומדת במבחן המציאות. בחלק גדול מהעמדות שהוא לכאורה נלחם בשמן, הוא עצמו לא מאמין (ראה העליהום האחרון על אילנה דיין- לא נעלמו כל סיפורי "ביקורת עצמית", להעמיד מראה" ו"אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר"?) אלא משתמש בהן במטרה לשרת את האינטרסים שלו.

אמיתי 27 בינואר 2016

והאינטרס של השמאל הוא…?

תוהה בדרכים 27 בינואר 2016

במקרה המצומצם של חופש דיבור וביקורת, להשתיק ביקורת עליו, להציג אותן כלא לגיטימיות ומייצגות מטרות חשוכות ובו בזמן להציג את הביקורת שמגיעה מהמצד שלו כמייצגת של אמת, צדק וערכים נעלים.

אמיתי 27 בינואר 2016

באיזהשהו מקום האם זה לא תמצית המעשה הפוליטי?

תוהה בדרכים 27 בינואר 2016

ממש לא. אתה רוצה לספר לי שערכים כמו "חופש ביטוי" או "ביקורת עצמית" אמורים להיות כלי פוליטי ולא ערכים מרכזיים בדמוקרטיה שאינם תלויים בדבר (בטח מזווית של שמאל)?

אתה יודע, ארגוני שמאל פועלים תמיד מול (אני נזהר לא לכתוב "נגד") המדינה והטיעון שלהם ובעדם הוא שהם פועלים בשם אותם ערכים. ואיכשהו כאשר פעם אחת הביקורת מופנית לכיוונם, הם מנסים לצייר אותה כלא לגיטימית ועושים דה לגיטימציה למציג אותה. אם זה המצב, איך אפשר לקחת ברצינות את ביקורת שלהם?

צור שפי 27 בינואר 2016

תוהה, אני מתעקש: אתה טועה. ובגלל שכרגע גם נהיה לי קצת זמן פנוי אנמק:
קודם כל אתה מכליל. יש שמאל ויש שמאל. זה כאילו שאני אקבע את מאפייניו של הימין באמצעות יגאל עמיר או, להבדיל אלף אלפי הבדלות, איתמר בן גביר (שהוא לגיטימי בעיני אבל ממש לא דמות מייצגת של הימין).
שנית, אתה להבנתי מתייחס רק לסכסוך עם הפלסטינים (מניח שאליו התכוונת כאשר כתבת שאין עמדת שמאל אחת בנוגע לסכסוך שלנו עם הפלסטינים שעמדה במבחן המציאות). גם ביחס לסכסוך הזה אני לא מסכים אתך או, ליתר דיוק, לא רואה את האור הגדול שבעמדות הימין. אם ראש ממשלה שבונה את המוניטין שלו על עמידה תקיפה מול האיומים מוביל אותנו לסיטואציה שבה אנחנו נמצאים עכשיו (איראן מלכת העולם, סכינים בכל מקום, אלפי טרוריסטים רוצחים משוחררים בתמורה לאוהד מכבי דמיקולו אחד, סיבובים תקופתיים חסרי שחר ונטולי הכרעה מול עזה) אז גם הימין צריך לעשות חושבים (כמו שבצדק אמר בנט). אני לא בטוח בצדקת העמדה השכיחה בשמאל (נגיד בספקטרום שבין יחימוביץ לגלאון) אבל לנוכח הפרפורמנס של הימין אני לא חושב שיש למישהו זכות לשלול אפריורי ובאופן גורף את העמדות האלה כפי שעשית.
שלישית, השמאל מדבר גם על נושאים חברתיים ולדעתי את דובריו במישור הזה ניתן למצוא גם במה שנקרא ״ימין״ (גילה גמליאל, כחלון ואורלי אבקסיס הם דוגמאות שעולות בדעתי). לטעמי, כמי שנולד לזוג הורים מהמעמד המאוד בינוני, המישנה הכלכלית של שלי יחימוביץ הרבה יותר מדברת אלי מאבירי הקפיטליזם הטורפני.
רביעית, אתה מבלבל. ארגוני שמאל לא פועלים נגד המדינה יותר מאשר סרבני ההתנתקות פעלו נגדה. הם פועלים כאופוזיציה לממשלה וזה הכי לגיטימי ותקין. מי שפועל מחוץ לחוק שיעמידו אותו לדין. עם כל השאר לא צריכה להיות לך בעיה.

באבא ימים 28 בינואר 2016

תוהה,

נראה לי שעניינית אנחנו במקום די דומה- אבל אני חושב שלמרות שניסית להמנע מזה אתה חוטא באותו חטא שאלעד חטא בו וזה הכללה גורפת של שמאל וימין. אם השמאל הוא כל מה ששמאלה מביבי הרי שרובו של השמאל הישראלי הוא שמאלני כמוך (או כמו שכאתה מעיד על עצמך). דהיינו- יודע מה צריך להיות הפתרון אבל פסימי לגבי היכולת להשיג אותו בעתיד הנראה לעין. השמאלנים שעדיין מאמינים שפתרון של הפשתי מדינות לשתי עמים נמצא ממש מעבר לפינה הם מיעוט בקרב השמאל הישראלי כפי שמעידה ההתרסקות של מרצ.

אלעד 28 בינואר 2016

לא עקבתי אחרי ההתכתבויות פה, אבל השם שלי קפץ למול עיניי, אז אני רק חייב לציין – עשיתי את כל ההתפתלויות הניסוחיות האפשריות כדי להימנע מהכללות. ומי שרואה בדבריי הכללה בא עם אג'נדה מהבית שכל השמאלנים מכלילים. שזו הכללה בפני עצמה.

ר.בקצה 27 בינואר 2016

בתמצית-
כן ביקורת, לא עליי

ארז 27 בינואר 2016

בשלב ראשון – להוכיח שהליגה האנגלית טובה יותר מהספרדית.
בשלב שני – להחזיר לפה את המנדט הבריטי.

תוהה בדרכים 27 בינואר 2016

דבר אחד טוב יעשה מנדט בריטי וזה לשפר את ההומור, כי כרגע הוא די ביבים.

וכמובן שלא תהיה לך שום יכולת להסביר עניינית איך השמאל סותר את עצמו בצורה כל כך בוטה: שנוח לו הוא מדבר בשם חשיבותה של ביקורת וכאשר לא נוח לו, הוא מנסה לעשות דה לגימציה ולחסום אותה. כאשר נוח לו הוא מדבר בשם חופש ביטוי וכאשר החופש הזה משמש לביטוי עמדות שהוא לא מסכים איתן, הוא מנסה להגביל אותו. כאשר אלו עמדות שמתאימות לו, אין לו שום בעיה עם אג'נדה, כאשר הן מנוגדות, עצם קיומה של אג'נדה מוצג כדבר לא לגיטימי.

אפשר לטעון אותו דבר לגבי הימין, אבל לפחות הימין לא מדבר בשם אותם ערכים נעלים- אצלו מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל.
ההיסטוריה מוכיחה שקיצוניות שמאלנית היא לא פחות גרועה ואלימה מקיצוניות ימנית, ההבדל היחידי הוא שבימין הדברים היו ברורים מראש.

ארז 27 בינואר 2016

בלי קשר לכלום, אני ממקם את עצמי די במרכז המפה הפוליטית, כאשר הנטייה הבסיסית שלי היא מעט ימינה.
כך שאין לי יכולת או כוונה להסביר לגבי "סתירות בשמאל".

אני "מבין" מעט מאוד בפוליטיקה (ואוהב את זה עוד פחות), אבל אנסה:
אני שותף לדעה שכיום, בסיטואציה הנתונה ובהתחשב באקלים הגיאו-פוליטי ובנפשות הפועלות (משני הצדדים), אין פיתרון ישים בצד השמאלי של המפה.
הלקחים העדכניים שלי בנושא לא מתחילים ונגמרים בעזה, אלא גם בסוריה, שהאמריקאים והשמאל הישראלי כל-כך לחצו לעשות איתה הסכם שלום זמן קצר לפני שהתחיל הגוג ומגוג שם. היה תענוג גדול אם הגולן היה בעת הזאת בידיים סוריות.
אני גם זוכר את ה"גב הבינ"ל" שהבטיחו לנו לפני היציאה מעזה אם רק יירו משם כדור/טיל אחד. בזמן אמת קיבלנו, כמה מפתיע, ז' בע'.

ריאלית, אני חושב שמנהיג פוליטי פרגמטי צריך בסיטואציה הבינ"ל הנוכחית (שנמשכת כבר כמה שנים טובות. בעצם רעות) לכל הפחות לעשות רעשים של חתירה לשלום, יוזמות חדשות וכו'. יהיה כבר מי שידפוק את זה בצד השני, אז בוא לפחות תרוויח קצת שקט ונקודות עד שהקונסטלציה תשתנה.

אחרי כל זה, ניתוחים כמו שלך, שמדברים על "מצב נפשי" של אנשים המחזיקים בדעות שמאלניות, שמדברים על חוסר שפיות ועל דעות פוליטיות כאביזר אופנה הם בעיניי התלהמות זולה, זלזול באינטליגנציה. של האנשים האלה וגם של שותפיך למחנה. בדיוק כמו ש"הם" קוראים לך ("ולשכמותך") "משיחיסטים", "כהניסטים" וכו'.
יש חארות פה וחארות שם, מנותקים פה ומנותקים שם. משובטים פה ומשובטים שם.

התגובות האלו הן כל-כך אוטומטיות שהנחת כמובן שאני סמולן (מניאק) ולכן אני עוקץ אותך במקום לחשוב שאולי יש משהו בעייתי בטיעונים שלך (ולא בדעות הלא-שפויות שלי).

דאחקת הביבים שלי (עובדה מוכרת וכואבת) הוא תולדה של זיהוי קורלציה בין מילטנטיות שלך בשדה הפוליטי והספורטיבי (לפחות במקרה הזה; במקרים אחרים ההומור ירוד בלי סיבה).

תוהה בדרכים 27 בינואר 2016

מצחיק, כי אתה חוטא באותו דבר בדיוק: אתה מניח שדעותיי הן ימנית ודתיות , כאשר בפועל אני הבן האדם החילוני ביותר בעולם ועמדות וההנחות שדרכן אני מנתח את הסכסוך (והן הסיבה לשינוי בעמדות הפוליטיות שלי לאורך השנים) הן שמאלניות לחלוטין. ההבדל הוא שאני לא רואה במושג "שמאל" ביטוי של רצון קולקטיבי להתאבד או לחילופין תמיכה מוצהרת באויב.

שמאל במתכונתו הנוכחית וכפי שהוא מוצג בשיח הוא אכן ביטוי של מצב נפשי. אלו עמדות דתיות-משיחיסטיות שהאמונה בהן לא תלויה בדבר.

אני אמחיש לך את זה דרך הטענה הכי בסיסית של השמאל לגבי "הכיבוש" כחזות הבעיה בסכסוך- והרי הטענה הזו מופרכת מכל כיוון פחות או יותר:

– הרצף ההיסטורי שמוכיח שהסכסוך קדם בהרבה לכיבוש.

– הקמת אש"פ לפני 67.

– טענות הצד השני עצמו לגבי המטרות שלו.

– ההוכחה הברורה שבסכסוך הישראלי-פלסטינאי, דווקא הסכמים (אוסלו), חתירה להסכם (ברק) ונסיגות (עזה) מגבירים את האלימות ולא מפחיתים אותה.

– כל המציאות הלא תקינה פוליטית במזרח התיכון שמוכיחה שככל שערבים מוסלמים נמצאים תחת משטר פחות חזק, כך האלימות גוברת ולא קטנה.

– חוסר היכולת של תומכי נסיגה להסביר מה הם יעשו במצב שבו אחרי נסיגה ישראלית יירו לכיוונה טילים על בסיס יומי גם מכיוון הגדה.

צר לי, מזווית שמאלנית חילונית ופרו ישראלית, הבן אדם הסביר לא יכול להסתכל על הנתונים הללו ולהגיע למסקנה שסיום "הכיבוש" יפתור משהו. וזה ממש על קצה המזלג.

נ.ב

זה לא הנושא, אבל אין שום דבר מיליטנטי בעמדות הספורטיביות שלי. כל עמדות שאני מציג הן חצובות בסלע ומוכחות במבחן התוצאה פעם אחר פעם. יש דמיון לוויכוח הפוליטי והוא בכך שבשני המקרים יש אנשים שמתעקשים להחזיק באותן דעות גם שהן מתנפצות פעם אחר פעם על סלעי המציאות. ההבדל הוא במקרה הספורטיבי זה לא באמת משנה מעבר לדיון בבלוג ובמקרה הפוליטי אלו טעויות שעולות בחיי אדם.

אדם 27 בינואר 2016

כל עמדות שאתה מציג הן חצובות בסלע ומוכחות? אז אתה טוען שכל הצדק העולמי נמצא אצלך וכל מה שצריך זה להקשיב לך וכל השאר או הוזים או טיפשים?

אנדר 28 בינואר 2016

א. הוא לא היחיד שטוען כך
ב. מה לעשות והוא מנמק את דעותיו בצורה מעולה, ובטח הטובה ביותר פה בדה באזר

תוהה בדרכים 27 בינואר 2016

עוד דוגמה.

קח את ההגנה של קבוצות שמאל על האסלאם, המלחמה ב"איסלמופוביה", מלחמה על ערכים דוגמת יחסיות תרבותית וכו'.

בפועל, הרי אין בעולם אידאולוגיה שרחוקה ומנוגדת לעמדות וערכי שמאל כמו האסלאם. במקרה המסוים הזה אין אפילו מראית עין של ערכי שמאל שמסתירים ומובילים לדיכוי ודיקטטורה אלא סתירה מוחלטת ומבנית של כל מה ששמאל אמור לייצג. אז אתה יכול להסביר למה מציאות של המאה ה21 בעולם המערבי השמאל הפך להיות מגינו של האיסלאם במקום חוד החנית במאבק נגדו וכל מה שהוא מייצג?

ארז 27 בינואר 2016

תוהה, תודה על התגובה המפורטת והמושקעת. אני לא יכול להסביר כי כמו שכבר הבהרתי אני לא שם.
הנחתי שאתה ימני כי אתה ימני ברמה שאי אפשר לפספס.
ולא הנחתי לרגע שאתה דתי. או לא דתי. זאת הייתה דוגמא לסטריאוטיפים חלולים שעפים משני הכיוונים.

תוהה בדרכים 27 בינואר 2016

אני לא ימני כי אני לא מאמין בערכי הימין.

ארז 27 בינואר 2016

אוקיי.
אז סליחה.

אמיתי 27 בינואר 2016

הימין לא מדבר בשם ערכים נעלים…אוקי וזה גאווה למה?
הימין מדבר בשם ערכים לאומניים…נאמנות ובגידה…בהחלט לא
משהו להתגאות בו.

D! פה ועכשיו 27 בינואר 2016

ואוו!
מודה שאחרי קריאת התגובה הזו אני מבין דברים הרבה הרבה יותר טוב.
עד עכשיו הייתי די משועשע אבל אני חושב שזה מתחיל לעבור לי.

matipool 27 בינואר 2016

D – אוף טופיק אבל איפה אפשר להתלונן על המשחק אתמול ? מה זה זה ?
גם עוד שעתיים לא היינו מבקיעים . זה היה נורא אבל מי יזכור את זה אם איכשהו ננצח בגמר .
פעם לא הייתי מתייחס בכלל למפעל הזה אבל אתמול השמחה אצל השחקנים הייתה כמעט כמו על עלייה לגמר הצ'מפיונס . איך זמנים משתנים .

D! פה ועכשיו 27 בינואר 2016

אין לי מושג מתי!
כנראה שלא תהיה ברירה ולחבור לפייסבוש כדי לבדוק מה קרה לפורום והאם אין כוונה להחזיר אותו לחיים.
אני שוקל כמחאה לבטל את החברות ;)

זה היה זוועתי ביותר. ומסכים לגבי המפעל, מצד שני אחד הדברים שנאמרו נגד BR זה שהוא הראשון שלא זכה בכלום שלוש שנים, אז אין ברירה. זה היה עלוב מה שקרה שם 120 דקות. והחלון תיכף נסגר!!!!

תומר ש 27 בינואר 2016

יש הרבה במה תוהה כותב, אבל במיוחד בקרב צעירים יותר.

יונתן 28 בינואר 2016

תגובה מגוחכת

אוהד כדורסל 28 בינואר 2016

מדויק

עמית 27 בינואר 2016

מעולה ומדויק,
רוגל אלפר זה פרובוקציה שיצאה משליטה

ניב 27 בינואר 2016

נפלא!

S&M 27 בינואר 2016

טור נהדר. אני מבקש הרחבה על החוקר והנחקר הארגנטינים. יש את הסיפור המלא ברשת?
וגם לא כל כך הבנתי את הנמשל מהשיחה שלהם אחרי החקירה והפשיזם.

דורפן 27 בינואר 2016

שהם מבינים שהחיים והעינויים זה רק משחק. הדבר החשוב זה ריבר

דורפן 27 בינואר 2016

פרסמתי את זה לדעתי במגזין ספורט שהיה קיים בידיעות בשנים 98-99…. כלומר לפני קיום הרשת. הכרתי את הסיפור מאיזה ספר אסופת מאמרים בשם perfect pitch שהיה יוצא כל כמה חודשים ושרד 4-5 מהדורות.

YairN 27 בינואר 2016

All that to excuse you being a Beitar fan. Still inexcusable.

אוהד אחד 27 בינואר 2016

"ויסיים כשאלת טריוויה ב"מי רוצה להיות מליונר" – בשלבים הקשים של התכנית"
גמרת אותי מצחוק במשפט הזה , מבריק !

יונתן 28 בינואר 2016

לגמרי

ניינר / ווריור 27 בינואר 2016

רוגל אלפר אוהד גולדן סטייט אז אני סולח לו על השטויות הפעם. וגם בגלל אלבום המופת פסיכופט צעיר.

סימנטוב 27 בינואר 2016

! (נקודה)

דורפן 27 בינואר 2016

כאוהד גולדן סטייט צריכים להרגיז אותו טרמפיסטים כמוני, לא טרמפיסטים של קליבלנד

ניינר / ווריור 27 בינואר 2016

אני אוהד גולדן סטייט מ1988. עד לפני כמה שנים היו שואלים אותי את מי אני אוהד והיו אנשים שלא ידעו על איזו קבוצה אני מדבר. ברור לי שיהיו עכשו מלא טרמפיסטים (כמו בשנות התשעים שכל הילדים לבדו גופיות של הבולס-מעניין את מי הם אוהדים היום), והמון המון הייטרים.
ממש לא אכפת לי מאלה ומאלה-אני רק מאושר מהעובדה שזכיתי לראות את הקבוצה שלי משחקת את הכדורסל הכי מופלא שאני ראיתי אי פעם ונהנה הנאה כבירה מהקוסם באופן שלא נהניתי מאף ספורטאי עד היום

סימנטוב 27 בינואר 2016

בדיוק, מי שרוצה שיצטרף לאהדה של הלוחמים רק שישאר ולא יחמוד את אשת רעהו
ובדיוק לא אכפת לי מאחרים. מ96 אני דבוק לקבוצה הזאת, לא חשבתי שיהיה כל כך מרגש ואני סופג כל רגע (וזה כמובן בלי קשר לעובדה שהתרנגולים מבטים במראה לאחור על השדים הורודים ;) )

רן הנרגן 27 בינואר 2016

+1

סימנטוב 27 בינואר 2016

יש הקבלות לסוגיית וגנר? והאם נכון להשמיע אותו בציבור כיום או בעתיד. (רק שואל)

איציק 28 בינואר 2016

כן ולא

אחד 27 בינואר 2016

לא מובן למה אתה מתייחס בכזאת רצינות לדברים שנכתבו בהארץ(או בכלל קורא את הארץ).
כותבים שם הרבה שטויות, אין צורך להתרגז.

wazza 27 בינואר 2016

אולי כותבים שם הרבה שטויות אבל זה עדיין העיתון הכי טוב בארץ (חוץ מהספורט של ישראל היום)

אחד 27 בינואר 2016

אני לא בהכרח מסכים עם הקביעה הזו, אבל הזבל הכי טוב הוא עדיין זבל

חכם בדיעבד 27 בינואר 2016

מה שמוזר יותר הוא שאנשים עדין מאכילים את עצמם בזבל הזה. גם אם פחות מסריח.
באמת מתקשה להבין רכישה של מוצר כל כך גרוע כמו עיתון

matipool 27 בינואר 2016

הולך טוב עם הקפה של הבוקר .
הרגל של שנים אצלנו . אשתי , אני וידיעות .
ברכבת אני לוקח את ישראל היום וקורא מהסוף להתחלה . עד שהם מגיעים לפוליטיקה ואקטואליה , זה עיתון לא רע בכלל עם דגש על מדור ספורט מצוין .

חכם בדיעבד 27 בינואר 2016

בשביל לקרוא ספורט יש אפליקציות :-)
גם חסכת בנייר..

ומסכים לגבי איכות מדור הספורט.
הן של ישראל היום והן של הארץ.

גיל 27 בינואר 2016

משמעות פוליטית אפשר למצוא בכל דבר. אבא של סטיב קר למשל, נרצח בביירות על ידי הגי'האד האיסלמי. זה לבדו אמור להפוך אותו לגיבור בישראל.

חכם בדיעבד 27 בינואר 2016

מעולה
צריך לספר שאני מעולם לא קמתי לראות את דיויד בלאט.
גם לא כאשר אשתי מסתירה לי את הטלויזיה בזמן ספונג'ה.

חכם בדיעבד 27 בינואר 2016

האופי של בלאט לא נסתר מעיני התקשורת האמריקאית
אם יש משהו יפה אצלם זה :
א. לא באמת מעניין אותם מה חושבים עליהם מחוץ ליו אס אוף איי
ב. לברון הוא אמריקה בעוד בלאט הוא אורח שלהם
ג. בסוף הסיפור יצא מכל הכיוונים. אני קורא מספיק ביקורת על בלאט שלא קשורה לכדורסל אלא לאישיות ובעיות בחדר ההלבשה

תוהה בדרכים 27 בינואר 2016

בעיקר לברון חשוב לעסקים ובלאט לא.

אני מזכיר שESPN צנזרו ביקורת על הקומישינר של הפוטבול ממניעים עסקיים.

חכם בדיעבד 27 בינואר 2016

בדיוק

ירושלמי 27 בינואר 2016

כמובן שאסור לערב ספורט ופוליטיקה.
אלא אם מדובר בקבוצות ישראליות שמשחקות מעבר לקו הירוק כמו בית"ר אריאל ואז נקבע לה בכוח באיזה ליגה מותר לה לשחק.

תוהה בדרכים 27 בינואר 2016

זה אופטופיק, אבל מאיזו בחינה ברצלונה מייצגת שמאל? ברצלונה, יותר מרוב המועדונים בעולם, מזוהה עם לאומיות (קטלונית). העובדה שהלאומיות הזו נמצאת בהתנגדות והתנגשות עם לאומיות ספרדית-קאטסליאנית לא הופכת אותה לעמדת שמאל.

זה אותו בלבלול שאתה רואה גם בשיח הפוליטי שלנו, כאשר כל עמדה אנטי ישראלית (מבפנים או מבחוץ) משויכת ל"שמאל" כאשר בפועל היא נובעת מהאידאולוגיות הימניות ביותר שיש.

תומר ש 27 בינואר 2016

+1

חכם בדיעבד 27 בינואר 2016

+100

אוהד נ. 27 בינואר 2016

אכן. אם ברצלונה מזוהה פוליטית עם משהו זה עם הבורגנות הקטלונית, שהיא הדבר הכי רחוק מהשמאל שאפשר לחשוב עליו. אם אתה רוצה שמאל, היסטורית, תמצא אותו דווקא אצל האוהדים הקטלונים של אספניול. שם היתה, ועדיין יש, תודעה מעמדית. לא באוהדי ברצלונה.
וגם כל הסיפור של הזיהוי של המועדון עם הלאומנות הקטלנית הוא, איך לומר, יותר ממפוקפק, כמו הלאומנות הזו עצמה, שעדיין מחפשת את עצמה. בקיצור, סלט.

אביאל 27 בינואר 2016

תוהה – אתה צודק, אבל העניין הוא נקודת המבט, אם אתה מסתכל מבחוץ בהקשר השוואתי אתה צודק והתנועה אכן ימנית-לאומית. אבל אם אתה מסתכל בהקשר פנים ספרדי, הפוליטיקאים בשמאל הספרדי תומכים יותר בעצמאות או לפחות יותר אוטונומיה למחוזות הסוררים (קטאלוניה והחבל הבאסקי) מאשר הימין ולכן אלה הדורשים עצמאות לאותן מחוזות משויכים לשמאל, בדיוק כמו בארץ עם הערבים, למעט חדש (שהם אכן שמאל מובהק מבחינה לאומית-חברתית-כלכלית).

כמו שאוהד כתב, אם נבחן מנקודת המבט החברתית-כלכלית הקטאלונים (גם בבחירות הפנימיות) נחשבים יותר לשמאל חברתי-כלכלי מאשר באופן כללי בספרד.

דורפן 27 בינואר 2016

בדיוק – זה כמו ששמאל בישראל מוגדר לפי השקפה מדינית יותר מאשר כלכלית.

ר.בקצה 27 בינואר 2016

חד״ש היא כנופיה לאומנית לחלוטין

ר.בקצה 27 בינואר 2016

מה עם האולטרס שלהם, בוישס נויס?
הם התחילו כקבוצת שמאל

באבא ימים 29 בינואר 2016

יש דבר כזה לאומיות שמאלנית. נראה לי שעל פי הודאתך אתה כזה. נראה לי שגם אני כזה. בן גוריון היה כזה. עמוס עוז הוא כזה. להמשיך?

Gil - Zimbabwe 27 בינואר 2016

דורפן, שלא תיגמר לעולם.
כשרובנו מתעסקים בדברים הבנאלים "והמשעמים" אתה מופיע עם טור שמכריח אותנו לראות דברים מזווית שונה וזה יפה.
תודה.

אלון 27 בינואר 2016

מזכיר לי תגובות של כמה ישראלים בבוסטון שרצו לארגן המון תומכים שיגרמו לסלטיקס להחליף את סטיבנס בבלאט. לטענתם רק בלאט יוציא את בוסטון מהבינוניות.
גם פטריוטיות וגם חוסר הבנה בכדורסל. זה אותם אנשים שהגיעו לגארדן עם צעיפים של מכבי למשחקים של קליבלנד.

ארז 27 בינואר 2016

באמת היה דבר כזה? גדול!

7even 27 בינואר 2016

אם הבעיה היא הכיבוש אז מתי מוסרים את מנהטן ופאריס לערבים?
יש תנאים מוקדמים למו"מ?
זה הרי עובד טוב. תעשה פיגועים תקבל שטחים

shohat 27 בינואר 2016

אהדה ורצון בהצלחתו של המוכר, מי שראינו אותו גדל מתפתח ומגיע לשיא הגובה, שאנו נוטים להזדהות איתו כמו עם חבר, אפילו תחושה של "הוא משלנו" כי הוא מדבר בשפה שלנו ומנגב חומוס איפה שגם אנחנו, שלא לדבר על התרומה שלו לספורט בארץ – סליחה, לקרוא לזה פאשיזם זה לעשות בנאליזציה לסכנת הפאשיזם. וזה לא פחות מסוכן. (אני לא מתייחס לתגובות והתנהגויות מסוימות שחורגות מכל גבול, אני מדבר על עצם האהדה והחיבור הרגשי ועל ההכללה הטפשית של הרצון בהצלחה של בלאט).

אהדה על בסיס הזדהות אותנטית כזו היא הגיונית וטבעית בעיניי הרבה יותר מאהדה מקודשת ושרירותית (ובגוף ראשון: "ניצחנו", "אנחנו צריכים" וכו') לקבוצה בהרכב-איכות-פילוסופיה מתחלפים ממקום שאין לאדם שום זיקה אליו. לא שיש בעיה עם זה – זה חלק מהיופי בספורט – אבל אם אפשר לאהוד בעוצמה רגשית ללא שום זיקה, מדוע לפסול חיבור רגשי לדמות שהתרגלנו לאהוב ולמסע של אדם שבנה את הצלחתו כאן?

אותי בלאט קנה כשהיה עוזר מאמן של גרשון בעונת הסופרוליג. זו עונת הכדורסל האחת שנהיתי ממנה יותר מכל. הרגע שבו הגיע לאמן באן.בי.איי מסמל הצלחה בלתי-מסתברת של אדם מוכר ואהוד. הצלחה שמסמלת חלומות בלתי-סבירים שיש לכולנו. אם לאנשי קליבלנד ששרפו גופיות של לברון מותר להיות all in סביב "התכנית לבניית האימפריה והמורשת" של לברון ג'יימס (ראיתי שהיום הם קוראים לזה "brand"), אז גם אנחנו יכולנו להיות all in בתמיכה לחלום של דייויד בלאט. בעיניי, הוא הרוויח את זה.

תומר ש 27 בינואר 2016

מעולה נחשון, מבטא את מחשבותי במדוייק.

אביאל 27 בינואר 2016

זה היה הבעיה של רבים מהפוליטיקאים בשמאל (בארץ) בכלל ושל עיתון הארץ בפרט, זה נראה כאילו אף אחד לא לימד אותם את המשמעות הפשוטה של זאב, זאב.

עסק שחור 27 בינואר 2016

+1

מוריניו ג'וניור 27 בינואר 2016

ונימוק הגיוני אחד להיותו מאמן נבא בלי אפילו להיות חלק מאיזה מערכת נבא קודמת?

עידוקוליס ליפשיץ 27 בינואר 2016

הסיפור עם הנחקרים הארגנטינאיים – יכול להשבע שאני זוכר את זה מההולנדי של עכו (או מגיליון מיוחד של שם המשחק?)
נהדר!

תומר 27 בינואר 2016

בהולנדי של עכו אכן היה סיפור דומה רק ששם הנחקר היה ישראלי אם אני זוכר נכון ובסוף זרקו אותו אל הים (ואל מותו) ממטוס

רן הנרגן 27 בינואר 2016

רונן, הדוגמאות שאתה מביא שונות מהותית מהמצב שרוגל מתאם. אתה מדבר על אנשים שאוהדים קבוצה / נבחרת לאורך שנים ולא משנה הסיטואציה. רוגל כותב על אנשים שמאמצים קבוצה כי ישראלי הפך למאמן שלה. הדגש הוא על ישראלי ולא על בלאט. הלאום ולא האיש.

אבל אני חושב שרוגל לא עשה שירות טוב לטענה הבסיסית שלו, שבישראל היום הפשיזם גואה. התופעה שהוא מתאר היא קרתנית בעיקרה, לאומנית משהוא אבל לא פאשיזם במובנו הפשטני.

למי שזקוק כאן להארה הנה מספר דוגמאות לפשיזם מהזמן האחרון:

הצהרת נאמנות כתנאי לתמיכה תרבותית.

שכתוב ספר לימודי האזרחות.

חוק השקיפות.

ודוגמא קטנה לאפרטהייד ששורר בשטחים הכבושים. כשעזרא נאווי ומכרו הפלסתינאי שוחררו על ידי בית משפט ישראלי אזרחי בפסיקה שלא עברו כל עברה. נשלח הפלסתינאי, תושב השטחים הכבושים, לבית משפט צבאי. ואידך זיל גמור

אביאל 27 בינואר 2016

רן – אם אתה שם בסירה אחת את הנאציזם והפשיזם האיטלקי עם הכביכול פשיזם שאתה מתאר אתה עושה שירות בעיקר לראשון.

בקשר להצהרת הנאמנות, עולם האומנות הוא עולם אבסטרקטי שאי אפשר באמת לשלוט בו, במדינה פשיסטית לא היתה מותרת כל אומנות שפוגעת בשליטים (שלא נדבר על נאמנות למדינה) או אפילו כזו שלא מובנת להם (קרא את אומנות כרודנות של דנה-אריאלי), אמנם אני אישית לא מסכים עם המהלך של השרה רגב אבל דווקא למדינה כממנת יש את התירוץ המוסרי-חברתי-כלכלי בהקשר של נתינת כספים והפיקוח עליהן מהסיבה הפשוטה ביותר והיא הדמוקרטיה – שכן הכסף הציבורי שייך לכלל הציבור והוא צריך להימסר על פי ראותו של אותו ציבור ונראה לי שזה דיי טבעי לא לרצות לתת את הכסף שלך לאנשים שרוצים לחתור תחתיך ותחת אורך החיים שלך, בטח ובטח באזור ששרוי במלחמה ושאנשים מתים בו יום יום.

בקשר לספר האזרחות, ראשית, השימוש במילה שכתוב כבר מעבירה את ההקשר השלילי, הוא עודכן, אכן יש בו כמה אמירות לא ברורות אבל בתור תלמיד אזרחות לפני 12 שנים בערך גם אז היו בו אלמנטים מנותקים ולא ברורים, ההתערבות הפוליטית לא התחילה רק עם בנט היא התחילה עוד בראשית המדינה, הניסיון לייצר את המשוואה כאילו השמאל הוא עושה את הדבר הנכון והאובייקטיבי והימין פועל רק לטובתו ולאינטרס שלו לא מחזיק מים והוכח פעם אחר פעם כשגוי מיסודו, הכל פוליטי בהקשר הזה.

בנוגע לחוק השקיפות, מספיק מילים נכתבו גם כאן בדה באזר, מדינות מופת באירופה לא מסכימות כלל וכלל למימון מדינתי באשר הוא, ככה שתיוג (שכנראה גם כן לא יהיה, יהיה רק דיווח מסודר) הוא לא איום על הדמוקרטיה, אם כבר להפך, חיזוק הריבונות, אין למדינות זרות שום תירוץ מוסרי להתערבות במדינות אחרות דרך עמותות מוסוות.

אמיתי 27 בינואר 2016

אתה מתבלבל בין שילטון הרוב לדמוקרטיה…

אביאל 27 בינואר 2016

אמיתי – האמת שההבדל דיי ברור לי, יש גם עוד מושג, שהחברים במרצ הם סממן מובהק שלו, עריצות המיעוט, זו ממשלה נבחרת עם אג׳נדה ברורה בהחלט, כל הדברים שרן כתב הם שינויי מדיניות, הם לא נוגעים בחוקי היסוד לצורך העניין ותפקידה של ממשלה הוא לייצר מדיניות.

אגב, אם נשתמש בכלים מרקסיסטים, דיי ברור מה הולך כאן, מאבקי כוח בין האליטות הישנות לאליטות החדשות, חוק השקיפות הוא עדות לכך, שכן עם החלושתן של האליטות הישנות הן יוצאות החוצה לקבל עזרה.

אמיתי 27 בינואר 2016

מדינת ישראל חיה על סיוע מבחוץ מאז ומעולם…יש הרבה
אירגוני ימין שניתמכים עי כסף זר ואני מניח שאתה יודע את
כל זה…
תפקידה של שרת תרבות במדינה דמוקרטית הוא לא קביעת הטעם
המוזיקלי ואף לא ביקורת תיאטרון אלא ניהול התרבות ויצירת אטמוספריה
בה ניתן ליצור. רק במדינה טוטליטרית השילטון קובע לאזרחים מה לחשוב.
לדעתי מדינה דמוקרטית ניבחנת בכמה שפחות כח לשילטון על האזרח
והשארת המרחב הציבורי לאזרחים ללא התערבות השילטון.
ישראל הולכת לכיוון השני

אמיתי 27 בינואר 2016

ואגב כסף זר…איך עוד לא תפסו את אגוורו על העלמת מס?
בערך כל הארגנטינאים באירופה נישפטים רק הוא נקי…עוכר יונייטד

אביאל 27 בינואר 2016

אמיתי – יש הבדל בין כסף שמייצר מדיניות לכסף לצורך בנייה וחיזוק ביטחונה של מדינה.

ברור שארגוני ימין נתמכים ע״י כסף זר, העניין כאן הוא שמדינות מתערבות עם אינטרסים מסוימים ועם שדים ישנים.

אתה טועה בגדול, מירי רגב לא קובעת מה ומי יופיע מי שקובע זה האמן, במידה והוא רוצה לקבל כסף מהמדינה הוא לא יכול לחתור תחתיה, אם יש לו מימון פרטי אין עם זה שום בעיה, מירי רגב אמרה את זה היום בועדת החינוך, כל עוד המדינה (וכך האזרחים) משלמים את המיסים זכותם המלאה שלא יחתרו תחתם בכספם שלהם.

הפרמטר לפיו מדינה דמוקרטית נבחנת בכמה שפחות כוח לשלטון על האזרח היא פשוט לא פרמטר, אין שום ממצא וסיבתיות לכך, קח את אינדקס הדמוקרטיה של Freedom House שהוא המדד המקובל לדמוקרטיה ותמצא במקומות הראשונים גם את קנדה וארה״ב שמתערבות באופן מועט יחסית וגם את שוודיה ונוורוגיה שמתערבות מאוד, ככה שישראל לא הולכת לשום כיוון כאן. אגב אינדקסים אובייקטיבים, המדד של ישראל הולך ומשתפר עם השנים לפי האינדקס הנ״ל, כרגע אנחנו נמצאים בדירוג 1.5 מתוך 7, כאשר המדינות המתקדמות נמצאות על 1. זה בטח לא מסתדר לך עם התחושה שהתקשורת הישראלית יוצרת בנוגע למצב הדמוקרטיה אבל עם נתונים קשה להתווכח.

Ljos 28 בינואר 2016

תוכל להגדיר בבקשה "לחתור תחתיה"? אילו דעות ומראות מותר להציג לפי ההגדרה של מירי רגב? האם "גבעת חלפון" נחשב חתירה בגלל ייצוג הצבא? אולי "ארבינקא" או "שלאגר"? ומה עם להקות כמו המכשפות או זמרים כמו הצל, מישהו מהם חותר תחת המדינה ואיך?

אביאל 28 בינואר 2016

Ljos – זאת שאלה טובה, כמו שכתבתי למעלה אני אישית מתנגד למהלך הזה כי הוא לא אפקטיבי בשום צורה אבל אני יכול להבין אותו, בעיקר מהזווית הפוליטית.

אמיתי 28 בינואר 2016

מצחיק אתה…בנייה זה לא מדיניות?…
שוודיה מחליטה איזה מוזיקה ישמעו ברדיו…?
לא ניזון מהתקשורת בייחוד חי פה. לא מכיר
את האינדקס עליו אתה מדבר אבל גם ללא
הכיבוש מדינת ישראל אינה דמוקרטיה כרגע
ואני מכוון בייחוד לנושאים אזרחיים כמו שויון
זכויות אדם ונישואים. אכן דעותי הן סוביקטיביות
אבל כמה שאני לא מכבד אותך התגובה שלך היא
לא תמימה אלא מיתממת. מירי רגב לא קובעת כלום…
איך אמר חכמינו אסף בחייאת שוםשום? ומי קובע
מה זה חתירה מתחת למדינה? אני?

אביאל 28 בינואר 2016

אמיתי – הנקודה היא מה הטוב הכללי שיוצא מהמהלך, כאשר אתה מקבל כסף זר כדי לבנות ערים הטוב המשותף של כולם מתרחש, כאשר אתה מקבל כסף כדי להשיג עדויות וברוב הזה לפברק עדויות על המתרחש בשטחים אני לא רואה כאן את הרוב המשותף של אזרחי ישראל, אני רואה כאן את האינטרסים של גורמים באירופה נגד ישראל.

אתה כנראה צריך לעבוד על ההגדרות שלך, זה שהממשלה השוודית לא מחליטה מה ישמעו ברדיו לא קשור למידת ההתערבות של הממשלה, הנקודה היא מידת ההתערבות הכלכלית של המדינה, כאשר בצד אחד השוק החופשי ובצד השני התכנון המרכזי (שניהם דרך אגב לא מתקיימים כיום בצורתם המלאה, אולי למעט צפון קוריאה שם התכנון מרכזי לחלוטין) וזו הכוונה, לא מדובר פה על טעם וריח אלא על הטווית מדיניות כלכלית שמשפיעה על המרקם החברתי-פוליטי במדינה.

זה שאתה לא מכיר את האינדקס זה בסדר גמור, אבל אם מדברים על עובדות ולא על דעות אז יש חשיבות לנתונים, להשוואות מתאימות ושאר הכלים האמפיריים שעל פיהם אפשר לקבל עובדות ולא לפי תחושת הבטן האישית של כל אדם, לכן לפי הפרמטרים המקובלים בעולם (שׁאגב משפיעים על השקעות זרות כאן, על חיבורים אקדמיים וכו׳) ישראל היא דמוקרטיה ליברלית גם אם זה לא מסתדר לך בבטן.

אמיתי 28 בינואר 2016

אתה מתעלם ממה שנוח לך…מה זה הטוב הכללי? אתה מדבר
על אובייקטיביות וכל הזמן מערב מושגים שהם בהכרח לא אוביקטיביים.
אני מדבר על חירויות אזרחיות ואתה בא עם כלכלה…
בנייה בהתנחלויות לצורך העניין או מימון של יהודים לקניית בתים בחברון
לא זהים לצוללת מגרמניה.
חייב לציין שלא חקרתי אף דמוקרטיה בכלים אמפיריים ולפי תגובתך אתה
לפחות קצת…אבל אני בטוח שיש מחקרים (שחיתות עוני פערים וחירות) בהם
אנו לא נימצאים בחברת מדינות כשוודיה.
לא מקבל את האקסיומה שלך בקשר לשוברים שתיקה ובצלם.

אביאל 28 בינואר 2016

אמיתי – יש דברים שהם היבטים נורמטיביים כמו מה לעשות עם כסף שמקבלים בתרומות, יש גם הבדל בין כסף שמגיע לממשלה וכסף שמגיע לידיים פרטיות, הצוללות המוזלות מגרמניה הן לא באותו פרמטר כמו כסף של יהודי אוסטרלי שקונה דירות בחברון.

מה זה חירויות אזרחיות בדיוק ? לא אמרו בשום מקום שאסור להציג אומנות כזו או אחרת אלא שאומנות שהמדינה משלמת עליה לא יכולה לחתור תחת אותן יסודות של המדינה.

שבוחנים את מידת ההתערבות של מדינות בוחנים כיום את ההתערבות הכלכלית, זה לא מנותק גם מזכויות אחרות.

פערים חברים חברתיים הם בעיה אבל הם לא משפיעים בצורה מובהקת על הדמוקרטיה והדוגמא המרכזית לכך היא ארה״ב.

תומר 28 בינואר 2016

אביאל, כשאתה כותב"…הכסף הציבורי שייך לכלל הציבור והוא צריך להימסר על פי ראותו של אותו ציבור ונראה לי שזה דיי טבעי לא לרצות לתת את הכסף שלך לאנשים שרוצים לחתור תחתיך ותחת אורח החיים שלך…" אתה מבטא את הבלבול שאמיתי התכוון אליו בין דמוקרטיה לבין שלטון הרוב.
יש שירותים מסוימים שמעניק השלטון שעל פי התפיסה המקובלת של הדומוקרטיה, לא אמורים להיות מוכתבים מנטיות פוליטיות (בגבול המותר כמובן), אני סבור שתמיכה בתרבות אמורה להיות אחת מהן.

מעבר לזה, אמירה כמו שלך, קל עד מאוד למתוח למחוזות לא רצויים לרוב האנשים (האם שימוש בתשתיות ציבוריות אינו מימון? האם נכון "לממן" תנועות קיצוניות במובן של מתן שירותי הבטחה על ידי המשטרה בהפגנותיהם? האם לא ראוי לבחון את מדיניות מס ההכנסה כפונקציה של "מידת חתירתך תחת אורח החיים של רוב הציבור"?)

אביאל 28 בינואר 2016

תומר – ההבדל ברור לי, אבל גם עריצות המיעוט היא סכנה לדמוקרטיה, אם שניהם על כף המאזניים ללא ספק שצריך ללכת עם הרוב וזו הנקודה.

אף אחד לא עונה על שאלה פשוטה מאוד, למה שמדינה תיתן כסף לגורמים שחותרים דרכה ולמה זה בכלל קשור לדמוקרטיה ?

Amir A 28 בינואר 2016

בגלל שהמדינה משרתת את האזרחים ולא האזרחים את המדינה. וכל עוד האזרח לא עובר על החוק אז למדינה אסור להפלות אותו לעומת אזרח אחר רק בגלל שדעותיו לא תואמות את דעת המחזיקים ברסן השלטון באותו הרגע.

אביאל 29 בינואר 2016

אמיר – ומה הקשר בין מה שכתבתי למה שאתה כתבת ? אני מחכה עדיין להצדקה של מימון לגורמים חתרניים וכן הבחורה שחירבנה על הדגל עברה על חוקי המדינה ובהם האיסור על ביזוי סמלי המדינה, חוק שלא מירי רגב או אלקין המושמצים חוקקו, אלא כנראה חוק דיי ישן.

Amir A 29 בינואר 2016

אביאל, לגבי עבירה על החוק אין ביננו ויכוח. אני יכול לאהוב או לא לאהוב את החוק אבל ברגע שמישהו בחר לעבור על החוק בבקשה, שישלם את המחיר. השאלה היא האזרחים שאינם עוברים על החוק. אם אני בוחר לצאת בהצגת תיאטרון שתראה את הצביעות של הליכוד ושל ש"ס ביחסן לשכבות המצוקה. יש תקצוב או אין תקצוב? ואם אני יוצא בסרט דוקומנטרי שמראה שכל הדחיפה לשלום עם הפלשתינאים נועדה רק לאפשר לאיזה איל הון אוסטרי לפתוח קזינו ביריחו, יש תקצוב או אין תקצוב?

אביאל 29 בינואר 2016

אמיר – אין שום בעיה עם שניהם, אם אני לא טועה זה עלה בעיקר מכיוון ההצגה בתאטרון מחיפה שם הוצג מחבל רוצח של נערה צעירה כאיזה סוג של גיבור או משהו בסגנון ולא היה איזה איסור להציג את ההצגה אלא רק שלילת תקציב.

גיל 28 בינואר 2016

איפה בדיוק אמנות חותרת? נדמה לי שאתה מתבלבל עם המסיתים מאם תרצו. אמנות כשמה כן היא, היא אמנות. היא יכולה להיות גרועה, טובה, יפה, מכוערת, אבל במהות היא אמורה לעורר דיון. אם מישהו משתין על דגל המדינה בהצגה או כל מיצג אחר שתבחר, זו חתירה?

ולאמנות אין זכות קיום בלי מימון ממשלתי.

אביאל 29 בינואר 2016

גיל – כמו שכתבתי זה שמחרבנים על הדגל זו עבירה על החוק, אגב אם מישהו היה טורח לבדוק הוא היה רואה שיש כבר חוק כזה רק שהוא מיושם בדיעבד ולא קודם העלאת היצירה.

בכל מקרה אומנות היא כלי פוליטי מובהק שהן משטרים אפלים והן משטרים נאורים עשו ועושים בו שימוש, אני כתבתי כבר בהתחלה שאני נגד החוק ומסיבות פרקטיות, על אומנות אי אפשר לשלוט וגם לא צריך לשלוט אבל אפשר לתהות לגבי המימון.
אגב ארה״ב מוציאה מעט מאוד כסף על אומנות ביחס לגודל שלה ולאיכות המוזיאונים והיצירות שלה, הרוב הוא מימון פרטי.

גיל 29 בינואר 2016

נו, אז אם זו עבירה על החוק אז שיעמידו אותם לדין, בשביל מה צריך את החוק הקיים? איזה שימוש עושה משטר דמוקרטי באמנות? ושוב אני שואל, איזו חתרנות נגד המדינה יכולה לעלות מאמנות?

אביאל 29 בינואר 2016

גיל – כמו שכתבתי החוק הקיים יכול לפעול בדיעבד, רק אחרי שהיצירה כבר מוצגת, עכשיו רוצים פשוט להקדים את זה.
בנות הברית במלחמת העולם השנייה ובעיקר ארה״ב במלחמה הקרה עשו שימוש באמנים ובאומנות אמריקאית כדי להראות את מידת החופש והיצירה כחלק מהמסורת האמריקאית החופשית, בימנו השימוש הוא אמצעי Soft Power כדי לקדם את המדינה בזירה הבנלאומית עם דגש על הדיפלומטיה ציבורית.

בקשר לחוק – זה הציטוט למה נועד החוק: המדינה בקשת לשלול את תקציב המדינה ממי שיפגע או יבזה את דגל המדינה או סמלי המדינה, יסית לגזענות, לאלימות או לטרור, יציין את יום העצמאות כיום אבל או ישלול את קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית.

גיל 29 בינואר 2016

לא, החוק הקיים רוצה לשמש כצנזור של אמנות שלא מוצאת חן בעיניי השלטון. הרי באותה מידה למה שלא נמנע מאנשים מסוימים לצאת מהבית כדי למנוע פשיעה? אבל אתה מתעלם שוב מהשאלה שלי. איזה נזק יכול להגרם מיצירת אמנות למדינה? זה שמגדירים משהו כלא חוקי או חתרני לא הופך אותו לאיזה משהו נוראי שבאמת מזיק. אז יבזו את דגל המדינה בהצגה, אז מה? אם זה לא חוקי הם יעמידו את האחראים לדין. שום נזק למדינה לא יגרם מהצגה כזו. מה שהחוק רוצה זה למנוע ביקורת על השלטון כשהם קובעים מה נחשב לביקורת.

אביאל 29 בינואר 2016

גיל – אני לא רואה איך ההצהרה על החוק כאמור ״המדינה בקשת לשלול את תקציב המדינה ממי שיפגע או יבזה את דגל המדינה או סמלי המדינה, יסית לגזענות, לאלימות או לטרור, יציין את יום העצמאות כיום אבל או ישלול את קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית.״ קשורה למפלגה כזאת או אחרת או לאיזה צד של המפה, שני הצדדים אני מניח לא יקבלו מעשים כאלה.

גיל 29 בינואר 2016

זה ברור שהיא קשורה למפלגה או קבוצה זו או אחרת כי הוא נחקק על ידי שלטון מקבוצה מסוימת שקובעת מי יפר את החוק ומי לא. זה לא דמוקרטי ונודף בו ריח של צנזורה למי שמתנגד לשלטון. העובדה שאתה לא יכול לענות איזה נזק בדיוק יכול להגרם מיצירת אמנות מראה כמה הוא מיותר.

באבא ימים 29 בינואר 2016

אתה רוצה לעשות קיצוץ רוחבי בתקציב האומנות, אין שום בעיה עם זה. אתה לא יכול להפלות בחלוקת בחלוקת התקציבים על רקע דעה פוליטית. רק כדוגמה- אני לא חושב שמדינת ישראל רשאית למנוע תקציב ממופע שהמסרים שלו תומכים במדינת הלכה, שזו גם חתירה תחת עקרון היסוד של מדינה יהודית ודמוקרטית כל עוד חוקי לקרוא לזה במסגרת חופש הביטוי.

טל 12 29 בינואר 2016

מסכים
האם ניתן לכתוב למשל הצגה ביקורתית על השילוב הבלתי אפשרי בין יהודית ודמוקרטית ועדיין לקבל מהתקציב? נניח הצגה על אחד שרוצה לעסוק בגידול ומכירה של חזיר בישראל (אולי כבר עסקו בזה?), עושים לו בעיות והוא מגיע לבית משפט שם השופטים צריכים לקבל החלטה אם זה תואם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.מחד, חוק יסוד:חופש העיסוק,אז כן מבחינה הדמוקרטית.מאידך,זה לא הולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

אביאל 29 בינואר 2016

באבא – על איזה אפליה על דעה פוליטית אתה מדבר ? אני אכתוב מה שכתבתי לגיל, בקשר לחוק – זה הציטוט למה נועד החוק: המדינה בקשת לשלול את תקציב המדינה ממי שיפגע או יבזה את דגל המדינה או סמלי המדינה, יסית לגזענות, לאלימות או לטרור, יציין את יום העצמאות כיום אבל או ישלול את קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית.
אם הדעה הפוליטית של השמאל מזדהה עם אחד מהאלמנטים הללו היא בבעיה.

גיל 29 בינואר 2016

לא ברור לי איך בדיוק יקבעו דברים כאלו. האם הצגה של נושא מסוים שמובא בחוק ביצירת אמנות נחשב להבעה בעד או נגד? אם דמות בהצגה יוצאת נגד מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית אבל דמויות אחרות הן בעד האם ההצגה היא בעד או נגד? החוק הזה הופך את המדינה לפרשנית של אמנות וזה אף פעם לא טוב כי ברור למה הכוונה.

באבא ימים 29 בינואר 2016

על פי נוסח החוק כל הופעה שקוראת להחלת מדינת הלכה לא תהיה זכאית למימון. ברור לך מן הסתם שאני מתנגד למדינת הלכה ועדיין אני לא חושב שצריך להפלות מופע כזה.

אגב הנה שאלה ראשונה של פרשנות. מה משמעות ״שולל את קיומה של המדינה כמדינה דמוקרטית״ מי שטוען שהיא איננה דמוקרטית או מי שטוען שהיא לא צריכה להיות כזו?

אביאל 29 בינואר 2016

גיל ובאבא – שאלות טובות וקשות ולכן אני מניח שהחוק נועד בראש ובראשונה לגרום לליכוד להראות יותר ימני, בעיקר בעקבות הזליגה בסקרים לבית היהודי ולליברמן, אני מניח שרק מקרי קיצון יאסרו, שכן באמת קשה לעבור על הכללים הנ״ל, הרוב המוחלט של היוצרים לא רוצה לשנות את ישראל כמדינה דמוקרטית ולא רוצה לפגוע בסמלי המדינה, לכן זה כנראה בלון נפוח, טוב לליכוד וטוב למתנגדים והתקשורת כרגיל חוגגת בלי לרדת לעומק.

גיל 29 בינואר 2016

או שאתה תמים או שאתה מתמם. אם מדובר במיעוט שבמיעוט של יצירות שלא רק לא ברור מה הקריטריון לאכיפתו או מה הנזק שבו, אז ברור שהמטרה היא צנזורה של דיעות לא רצויות לשלטון.

באבא ימים 29 בינואר 2016

אני חושב שהתקשורת צריכה לרדת לעומק ולהגיד בדיוק את מה שאתה אמרת. החוק הזה נועד לקרוץ לצד הימני של המפה הפוליטית. זו המטרה שלו ולא משנה מה נרמס בדרך. לגבי האכיפה- כמו שקרצו לימין בחקיקה, כך ירוויחו נקודות באכיפה. לא חושב שהאכיפה תהיה מרוסנת. בטח לא על עוד זה תלוי במירי רגב שלא תחמיץ הזדמנות להרים את קרנה בעיני הקיצונים שבקיצוניים. העניין הוא שזה נראה כמו חלק מקמפיין הרבה יותר רחב ואני מטיל ספק במקריות של הדברים. זה החוק הזה, זה מיקי זוהר שמהמר על השנאה לתל אביב ובמובן מסויים מלבה אותה, זה סרט ההר שטירמר, זה ההתקפות על ריבלין, זה קמפיין השתולים 2.0 (שהגינויים להם הוא זכה מביבי מזכירים את ביבי שלפני רצח רבין – גינויי ״כן אבל״). הדברים האלה לא קורים בן לילה. התהליך של הגבלות על חופש הביטוי מאידך ועידוד ההסתה נגד דעות שלא מתיישרות עם קו הממשלה מאידך הוא תהליך זוחל. ברגע שאתה מתרגל לאוירה מסויימת, החרפה שלה לא נתפסת כדבר כל כך נורא. אני לא חושב שזה מופרך לזהות כאן מגמה. אגב- אין צורך שהכל יהיה מוכתב מלמעלה כל מה שצריך לעשות זה לעודד את המגמה הזו ולא להלחם בה. היא כבר תזין את עצמה. השנאה תגבר, וככל שיגדל מספר השונאים, יגדל מספר הפוליטיקאים שירצו למצוא חן בעיניהם. הפוליטיקאים יתחרו זה בזה על מי יותר מלקק להם, מה שיגדיל עוד יותר את מספר השונאים ואת מספר הפוליטיקאים שירצו ללקק להם וכן הלאה. אני לא חושב שראינו את סוף התהליך.

אמיתי 28 בינואר 2016

אומנות מעצם טבעה מעמתת, כשהיא טובה, את מי שצורך אותה עם דילמות
וקונפליקטים. היא אינה החיים עצמם אלא מה שהיה יכול להיות ותפקידה במובן
הזה הוא לפתוח אפשרויות ולתת לדמיון ולמציאות להתערבב וכן הרבה פעמים
לחתור מתחת לאמיתות מוסכמות ולבחון אותן. מי שמפחד מהאפשרויות ומחשיבה
אחרת כנראה יש לו סיבה טובה. כי האלטרנטיבה והשונה מפחידים אותו. לקריאה
נוספת וכנראה בניסוח טוב בהרבה:
http://www.haaretz.co.il/gallery/.premium-1.2831908

אביאל 29 בינואר 2016

אמיתי – זה לא סותר שום דבר ממה שאמרתי, אבל ישנם אלמנטים שלא מקובלים כאשר הם נעשים בחסות המדינה, בפעם השנייה, מירי רגב אמרה בעצמה שכל עוד מדובר על מימון פרטי אין שום הגבלה אבל אם ישנם אמנים שלוקחים כספי מדינה ובשם האומנות כביכול הם בעד הפסקת הרעיון הציוני, נגד מדינת ישראל כיישות עצמאית וריבונית, מבזים סמלי מדינה (עבירה על החוק) אין שום סיבה שהמדינה תממן להם את זה, אם האומנות שלהם כל כך טובה וכל כך עמוקה הם ימצאו מספיק משקיעים שישלמו להם.

Ljos 29 בינואר 2016

רק הערה קטנה – ללא תמיכה מקרן תרבות ממשלתית כלשהי, קשה עד בלתי אפשרי ליצור משהו בארץ. אלא אם כן מדובר בשם גדול מאוד (במונחים ישראליים) או מישהו שאחד מחברת ההפקה היחידה הגדולה (במונחים ישראליים) בארץ חפץ ביצרו.

אמיתי 29 בינואר 2016

בוודאי שסותר…אם לא ניתן וגם לדעתי לא צריך לקבוע מה היא
חתירה מתחת למדינה ואם בהגדרה, לא רק שלי כן?, אומנות היא
מעשה לא קנצנזוסיאלי אז צריך לנתק את הכסף מהפוליטיקה בתרבות
וגם בספורט קרי הפרדת רשויות…דמוקרטיה.
אתה עדיין מתעקש לא להבין שדמוקרטיה נותנת למרחב דעות להתקיים בה
כולל לממן אותן גם אם לטענת פוליטקאים מסויימים דעות אלה "חותרות מתחת
למדינה" או שאינן משרתות את "הטוב הכללי". הפרדה זאת קיימת במדינות דמוקרטיות
בישראל פחות.
ובקשר למה שאמיר כתב על מי שעובר על החוק גם זה לא נכון – גדולים ודמוקרטים ממני
כבר כתבו שאזרח טוב במדינה דמוקרטית אל לו לציית לחוק כל הזמן ובכל דבר. ברנדייס
לדוגמא. שוב זהו אחד ההבדלים בין מדינה דמוקרטית לטוטליטרית. לעיתים אי ציות אזרחי
הוא מופת לאזרחות

ר.בקצה 27 בינואר 2016

פשיזם= סך פעולותיו של יריבי הפוליטי, וכל אחת מהן בנפרד.

באבא ימים 29 בינואר 2016

ומנגד

״בגידה״/״בולשביזם״ = סך פעולותיו של יריבי הפוליטי וכל אחת מהן בנפרד.

אבי גרפינקל 27 בינואר 2016

"בוודאי יש גם ישראלים שאהדו את בלאט מסיבות מגוחכות של ״גאווה לאומית״ והרגישו שהוא מראה לגויים למשהו" – אבל אם הבנתי את רוגל אלפר, זה בדיוק מה שהוא אומר. זה פשיזם לא בגלל הכיבוש, אלא בגלל הכמיהה היהודית־ישראלית לקבלת כבוד מהעולם וכיוצא באלה נימוקים.

אביאל 27 בינואר 2016

מה לרצון לקבל כבוד ולפשיזם אבל ?

ריצ'י מקאו 27 בינואר 2016

יופי של טור!

Fred the red 27 בינואר 2016

מתי רוגל אלפר מתחיל לכתוב בדה באזר על המשבצת שהתפנה מבורוביץ׳? אחח איזה טרול מופלא

אבו צ'יצ'ריטה 27 בינואר 2016

יש עוד ענין, לא לאומני אלא אנושי – אתה בעד בלאט כי אתה מכיר אותו, והוא פחות או יותר משלנו (במובן האישי, לא רק הלאומי), והוא סוג של סיפור סינדרלה שפתאום בנשף הכי יוקרתי (עד שזרקו אותה ). כי אם הוא הגיע לאן שהגיע אז אולי גם אני יכול לתפוס איזה ג'וב חלומות (אני לא). אז אתה נהיה קצת בעדו (אפילו שהוא מכבי).
אשר לפיטוריו – החלטה מבישה ובזויה ואנטישמית ופוגעת בכל מה שטוב ויפה בעולם. אם אני הגי אם של קליבלנד הייתי מקבל אותה גם כן.

אמיתי 27 בינואר 2016

נקודה שאלפר העלה בטור שלו היא שאת לברון לא מעניינת
עובדת היותו של בלאט ישראלי, הוא מתייחס אליו כאל מאמן
כדורסל…אבל ציבור גדול בארץ ניכס לעצמו את בלאט והפך אותו
ממאמן כדורסל לסמל ומקור הזדהות…ומכאן התיסכול הגדול
וחוסר הענייניות בתגובות לפיטורים.

בני תבורי 27 בינואר 2016

ועכשיו תשים יד על החזה ותצהיר שכל יחסך לבלאט אין לו קשר לעובדה שהוא חלק מהממסד המכביסטי שימוני. יש לי חשד קל שאילו בלאט היה עושה את הקריירה שלו בגליל עליון ובאירופה, היה מקבל יחס אחר גם ממך.

דורפן 27 בינואר 2016

אם אתה מתכוון אלי… יחסי לבלאט תמיד היה חיובי. אתה אולי מתכוון ליחסי ליחס לפיטורי בלאט או לשיפוט מידת הצלחתו. ודווקא מעולם לא ראיתי אותו כחלק מהממסד המכביסטי אלא כאאוטסיידר שלהם.

אריק 27 בינואר 2016

פשוט נהדר, רונן.

זינק 27 בינואר 2016

כל הסיפור של "לא מערבבים פוליטיקה וספורט" הוא קשקוש מוחלט. אנחנו בעולם של הכל מתערבב בהכל.
כישראלים אנחנו חווים את זה בלא מעט מקומות שספורטאינו זוכים להתחרות תחת מעטה חשאיות במקרה הטוב, או מגרשים של קבוצות אירופאיות שיש בהם יותר דגלי פלשתין מדגלי הקבוצה המקומית. אז מה הפלא שבמקרה של בלאט אנשים מפתחים הזדהות חזקה.
הספורט לא שונה בזה משום תחום אחר בחיים. אנשים נוטים לשייך תכונות על פי תבניות ידועות מראש. ורוב האנשים הם כאלה.
בארה"ב הנאורה והליברלית בתקופת המלחמה הקרה, מספיק היה לצייץ (איך קראו לציוץ אז?…) עמדה סוציאליסטית ומיד הפכת לקומוניסט אויב העם. במחוזותינו אם אתה שייך לזרם השמאלי אז אתה נאור וליברל ואם אתה ימין אתה חשוך ושונא אדם.
אני לא יודע אם בגרמניה היה פחות הייפ על נובצקי כשכיכב בסדרת הגמר, אבל אולי בגלל הבידוד המסוים ותחושת הנרדפות מייצרים כאן הזדהות גדולה יותר ממקומות אחרים.

כספרי 27 בינואר 2016

המלצה על ספר שעוסק בקשר שבין אהדה ספורטיבית להשקפה פוליטית :"מרכס באנפילד" מאת אמיר בן פורת….גם ספרו כדורגל ולאומיות הוא מסמך מרתק…

רפאל 28 בינואר 2016

תודה על ההמלצות.
מסמך מרתק לא פחות –
איך הכסף הגדול השתלט על הכדורגל וכולנו נהיינו 'אוהדים' של אותן קבוצות בעלות אמצעים כאשר שם המשחק
הוא מי יפסיד פחות נקודות לשאר העלוקות בליגה ( ללא מרכאות כי הן שם רק בשביל להשלים את המניין, הכרח המציאות והחשיבה הקיימת )
ובכך ירוץ גבוה יותר בטבלה ויזכה לחגוג את האליפות שלו בסיום, בין אם התקיימו משחקים מול מועמדות אחרות לתואר הזה או לא.
מידי כמה שנים יש איזו הפתעה יחסית, אבל זה רק מעודד את העשירות להשקיע עוד.
הקונספט הקיים מכריח אותך למעשה להיות בעל אמצעים יוצאי דופן ע"מ להיות קיים ומתגמל רק אותם.
מי שאין לו אפשרות אפילו לחלום על התמודדות לאורך זמן, זורקים לו את הגביע כחלומות ותקוות, כאילו עד אז העונה לא הייתה גמורה.
במידה וקבוצה יחסית קטנה מתקדמת בגביע, כולם צוהלים לאותה 'סינדרלה'.
במידה וקבוצה חזקה מתקדמת, אומרים שאפו על ההצלחה בכמה מפעלים.
זה win win למי שיש לו כסף.
זה ניתוחים שלאחר המוות לשאר הקבוצות

מוריניו ג'וניור 27 בינואר 2016

אנשים טובים, ספרינגסטין נתן להוריד חינם הופעה שלו בשיקגו מלפני שבוע (יומיים לפני ההצגה של הווריורס שם). מה אומר? אותה רמה כמו קרי. הביצוע שלו לtake it easy של האיגלס מרגש פחד.

לגבי בלאט-. לא ישכנעו אותי אחרת. ספרינגסטין כתב שיר שהלחין קוינסי ירום הודו ושרה המלכה לשעבר דונה ששמו הוא 'פרוטקציה'. השם של השיר (ולא תוכנו) מתאים לבלאט וההזיות של גילברט. האיש קיבל קיצורי דרך שגם מאמנים טובים ממנו באירופה לא קיבלו. תאונה צפייה מראש.

Drazick 28 בינואר 2016

יש קישור? להופעה…

אסף the kop 27 בינואר 2016

רוגל אלפר הוא נכס לימין.
גם שדמי.

קירקגור 28 בינואר 2016

גם סילוואן.

קירקגור 28 בינואר 2016

דורפן, מתנצל על הפרובנציאליות, אבל אין עליך. אתה גאווה לאומית מחוץ ללאום שלה.

אמיר 28 בינואר 2016

אני ערבי ישראלי אסלי, ומה זה תמכתי בבלאט. ממש התבאסתי מהפיטורים ואני מת שהוא יחזור לאמן שמה.
וחוץ ממני אני מכיר מספיק ערבים שעכבו אחריו ותמכו בו.
מה זה אומר על בלאט? או עליי?? או עלינו הערבושים הישראלים???

Drazick 28 בינואר 2016

שאתם בני אדם, חלק מהרקמה האנושית שחייה כאן.
למה שזה יאמר משהו, לטוב או לרע?
הלוואי ורק נמשיך למצוא משותף ולהתעסק בספורט.

טל 12 28 בינואר 2016

בסדרת הגמר בעונה שעברה בלאט הוביל מול המאמן מולו בשלושת המשחקים הראשונים.עד שהם הבינו בגולדן סטייט מאיפה זה בא להם הם כמעט הפסידו את האליפות.נהנתי מזה וגם מהכדורסל של גולדן סטייט.קבוצה נהדרת.

פחות מסובך לי להיות אוהד של בוסטון סלטיקיס כאשר בלאט לא מאמן אבל עדיין מסובך ואין פתרון פשוט.זה מצב בו אני לא לגמרי מרוצה. יש לי את הקבוצה שאני אוהד בוסטון סלטיקס את השחקן שאני הכי אוהב לראות טוני פארקר,אז אני גם קצת בעד הקבוצה שלו.במקרה של משחקים בין הקבוצות שיש לי בהן עניין נוצר מצב בו לא יכולה להיות אצלי לגמרי אכזבה או שמחת ניצחון.יש גם וגם וקצת קשה לכמת את זה.בוסטון הפסידה 0-4 אבל לקליבלנד של בלאט,לדוגמא.אז אחרי זה הלכתי עם קליבלנד. אם קליבלנד היו מגעים לגמר מול הקבוצה של טוני פרקר- ספרס, בעונה שעברה אז גם הייתי במקרה שכזה עם אותה הרגשה חצויה,גם אם לא לגמרי חצי חצי.

נניח אם בוסטון,אותם אני אוהד עוד משנות ה 80, היתה מפסידה בגמר המזרח לקבוצה של בלאט אז כמובן הייתי מאוכזב מאד כי בכל זאת בוסטון,אבל גם קצת שמח.

אז איך אמרת שמו רוגל? הוא יכול ללכת מבחינתי לאכול רוגלך,זה מרגיע.

יואב דובינסקי 28 בינואר 2016

אתן לך את שני הסנט שלי. מעבר ללאומנות או מכביזם או שמאל או טרפיסטים, אני חושב שחלק משמעותי מגל האהדה לבלאט נבע מדור שקם באמצע הלילה לראות את ג'ורדן ובעשור האחרון די איבד עניין בNBA ודרך בלאט פתאום מצא את החיבור שגם התלווה לתחושות נוסטלגיות. הפיטורים שלו מאיימים על זה.

פורנוהוליק 28 בינואר 2016

מה, כשבניון , רוזנטל ואבי כהן שיחקו בליברפול – לא גילית את הסקאוזר הקטן שמסתתר בך?

כח הגברה 28 בינואר 2016

קצת באיחור, אבל בכל זאת – אני מסכים עם רוח הדברים, אבל יש לי מספר הסתייגויות:
– יש הבדל בין מי שהיו אוהדי ספורט מושבעים, ונשארו כאלה למרות כל הפורענויות שעברו עליהם ועל מדינתם, לבין מי שלא התעניינו כל כך בספורט (או רק ב NBA), והפכו בזכות בלאט ל"אוהדים מושבעים".
– יש הבדל בין להגיד "התחלתי להתעניין בקאבס בזכות המינוי של בלאט, ואני מקווה בשבילו שיזכו באליפות" לבין להגיד "אני אוהד של הקאבס".
– יש הבדל בין להגיד "אני שמח שבזכות המינוי שלי למאמן הקבוצה, הרבה ישראלים החלו להתעניין בכדורסל, ב NBA ובקאבס" לבין להגיד "שבעה מיליון ישראלים תמעוררים באמצע הלילה לצפות בקאבס".

לא ממש פאשיזם, כן יציאה מוחלטת מפרופורציות, ו"אהדה" מוזרה למדי.

אבאלון 28 בינואר 2016

רונן – האם אני שומע אצלך מעט ספקנות ביחס לאותנטיות של האהדה שלך ולמשמעות שיש לה עבורך כיום?

Comments closed