נובאק. סרביה

האלוף של העם

ho

אני לא רוצה להתייחס לטניס כי בגלל טיסה לארצות הברית ראיתי רק את ההייליטס של המשחק אבל מארי סיכם אותו יפה: ״אני רק רוצה ללכת הביתה״ (הוא גם מחכה לילד, אז זו לא כזו תבוסתנות).

אתם יודעים – זה כבר דומה מאד לדומה. בכל טורניר פדרר לוקח ממנו במערכה. כמעט בכל טורניר מישהו באיזשהו סיבוב מוקדם לוקח ממנו שתי מערכות. האמת שהוא כבר לא דומה רק לעצמו. הוא דומה למשל לנדאל בשיאו. והוא דומה מאד גם לפדרר בשיאו.

*

אבל מעבר לטניס. אני נמצא הרבה מאד בסרביה, כמעט מדי חודש, ואני לא חושב שאנשים מבינים עד כמה היא מדינה בקשיים. אנשים מחייכים ויודעים לשמוח אבל המחר מדאיג שם מאד. למשל עברו דרכה בשנה האחרונה מליוני פליטים כשכל העולם עסוק במה זה יעשה ואיך זה ישפיע באירופה. לא בסרביה. זה קרה שנה אחרי שטפונות קשים. זה קורה אחרי דור בו לאנשים מאד קשה כי סרביה יצאה ממלחמת הבלקן מדינה משוקצת ומוחרמת מבחינה בינלאומית.

בגלל זה אני לא מקבל ״שאין כאן סיפור״. שהוא רק זה שמונע מפדרר את התואר שכל העולם בערך ואשתו רוצים שייקח. שהוא סוגר את הטניס.

לא, נובאק דג׳וקוביץ׳ הוא סיפור גדול בהרבה. כשהחברים הסרבים שלי מעלים פוסטים בפייסבוק אחרי כל אליפות שלו זה לא פחות ממחמם את הלב. הוא שם חיוך על פרצופם של האנשים שלו. אתם יודעים, פגשתי בו פעם וכשהוא ראה את תו העיתונאי שלי, זה היה בווימבלדון 2009 אחרי שניצח את דודי סלע, הוא אמר לי ״שלום, מה נשמע, יום טוב״ בעברית. הוא ידע כמה מלים בגלל חלק מהצוות המקצועי והמסחרי שלו באותה תקופה. הוא בכלל היה שטותניק שהתבדח הרבה אז. רואים את זה הרבה פחות היום. הוא רציני יותר. הוא גדל לתוך התפקיד. הוא יודע שיש לו משהו יותר חשוב מאשר לפרגן פעם אחת לפדרר או למארי.

באנגלית Champion of the People נשמע יותר מדוייק. הוא לא האלוף מטעם העם. הוא הקול של העם הסרבי, ובעיקר חיוךֿ מאד נחוץ לאנשיו.

דמעות של הקרבה
שבכל דור ודור

103 Comments

אלון3131 31 בינואר 2016

אגדה, קשה לי להודות בתור מעריץ גדול של פדרר אבל הדומיננטיות שלו ב12 חודשים האחרונים(מאוסטרליה עד אוסטרליה) גדולה מפדרר בשיאה, הוא מדהים.
בכלל מטורף שיוצא לנו לחזות בו זמנית ב3 מתוך הטופ 5 הכי טובים בהיסטוריה לדעתי(או לפחות הטופ 7 בוא נגיד).

נפטר מתדמית הבכיין, ספורטאי למופת וגם הקהל מתחיל להעריך אותו כאגדה אמיתית.

ועדיין אני אוהד פדרר אז אני אכניס הערה,
היחיד שמוציא ממנו את הטוב ביותר בשביל שינצח אותו, והיחיד היום שמדגדג אותו, זה פדרר קשישא, גם אגדה.

יוסי 1 בפברואר 2016

אכן, כשהוא לא מול פדרר הוא יכול לנצח בקלות כמעט כל אחד גם במשחק בינוני שלו.

גיל 31 בינואר 2016

אני באמת תוהה כמה הוא היה יותר אהוב אם הוא לא היה מגיע אחרי פדרר ונדאל כי איכשהוא הוא באמת נתפס כאחד שהגיע ופוצץ את המסיבה.

נקווה שיהיה לו מספיק אוויר לעבור את פדרר במספר הסלאמים.

גיל 31 בינואר 2016

אבל כדי להחשב להכי גדול הוא יצטרך גם לקחת את צרפת. השנה נראה לי זה יקרה כי חלאס, אפילו נדאל זה כבר לא תירוץ.

edgecator 31 בינואר 2016

נדאל לא היה תירוץ גם בשנה שעברה. אבל יש את ואוורינקה, כנראה היחידי שמסוגל לנצח את דג'וקוביץ' בסלאם נכון לעכשיו.

אחד 1 בפברואר 2016

הוא יעבור גם את מרגרט קורט(אבל כנראה לא את סרינה)

גיל 1 בפברואר 2016

אין שום סיכוי שיתקרב לקורט. אתה חושב שהוא יקח בשארית הקריירה שלו יותר סלאמים ממה שהוא זכה עד עכשיו?

אחד 1 בפברואר 2016

אין לו מתחרה רציני בעיקר אחרי שפדרר יפרוש. אם הוא יקח כל גרנד סלאם שיתחרה עליו ב3 וחצי שנים הקרובות,תרחיש בהחלט אפשרי, הוא יגיע למספר הדרוש.בנוסף הוא רק בן 28 ולא מן הנמנע שימשיך לשחק גם בגיל 35 כמו פדרר, רק שבמקרה שלו לא בטוח שיהיה לו מתחרה ברמה כזו גבוהה(פדרר גם בגילו המתקדם היה לוקח גקנד סלמים אילמלא ג'וקוביץ')

אחד 1 בפברואר 2016

וכן, בתחילת הקריירה שלו פדרר ונדאל היו בשיאם, לכן הוא זכה ב"מעט" תארים. עכשיו כשפדרר כבר לא מהווה תחרות ונדאל מחוץ לתמונה, אין מי שימנע ממנו לזכות בהכל.

גיל 1 בפברואר 2016

זה בדיוק מה שאמרו על נדאל ותראה איפה הוא עכשיו. אתה לא יודע אם מארי או ווארניקה יהפכו למתחרים יותר רציניים. אתה לא יודע אם הוא ישחק או יפצע או יאבד קצת מהמהירות והכוח. אין שום סיכוי שיקח כל גראנד סלאם בשלוש השנים הקרובות, אתה רציני?

איציק 31 בינואר 2016

כל ספורטאי שהופך להיות משהן הופך לקול העם במדינה שאין בה יותר מידי הישגים ושמחות. ראה מה קורה עם כספי או קרה עם בלאט, וברור ששניהם מתחת לג'וקו. נראה אם יהיה ככה בדימדומי הקריירה.
לגבי המשחק. נראה שגם אם ג'וקוביץ' היה שוכח לעלות למגרש הוא היה מנצח. שחקן אדיר אבל עם משחק סופר משעמם.

יואב דובינסקי 31 בינואר 2016

חשבתי אחרי ההפסד של סרינה שלא צפוי גולדן סלאם, אבל יש מועמד רציני.

גיל 31 בינואר 2016

אני בספק גדול, אפילו לסלאם רגיל. זה כל כך קשה וראינו שנה שעברה. קשה לשמור על רמה כזו גבוהה כל השנה.

צ 31 בינואר 2016

בשביל סלאם רגיל (לא קלנדרי, ז״א סטייל סרינה) הוא צריך לקחת רק את הרולאנד גארוס – לדעתי סיכוי של 50% לפחות

גיל 31 בינואר 2016

לא, זה לא נחשב לסלאם. גראנד סלאם זה סלאם באותה השנה.

יואב דובינסקי 31 בינואר 2016

אני עם גיל. ברור שזה לא קל, אבל זה לא שיש מישהו שפייבוריט נגדו כמו שנדאל למשל היה פייבוריט מול פדרר על חימר.

דורפן 1 בפברואר 2016

סלאם רציף מעולם לא נעשה כשיש שלושה משטחים – אז זו כן היסטוריה ועוד איך

גיל 1 בפברואר 2016

זו היסטוריה אבל זה משהו שרוב האנשים לא ממש מכירים כך שזה לא ישאר בתודעה. בניגוד לטייגר סלאם שהיה באמת ייחודי וחסר תקדים, בטניס כבר היו גראנד סלאמים גם אם זה היה מזמן.

red sox 31 בינואר 2016

לא שהייתי שם על זה כסף, אבל הסיכוי לגולדן סלאם קיים (תיאורטית, נכון לעכשיו) עד ווימבלדון 2017 וייתכן כמובן שיושג אף לפני. ההתייחסות לשנה הקלנדרית היא סתם קשקוש ביורוקרטי. מי שמחזיק בכל התארים בו זמנית השיג את הגראנד סלאם ולא חשוב הסדר.

כמובן שזכייה של דג'וקוביץ' ברולאן גארוס תהפוך את הסבירות לגולדן סלאם כזה למאוד גבוהה. נכון לעכשיו הוא פייבוריט ברור בסוכנויות לזכייה בצרפת.

גיל 31 בינואר 2016

זה לא קשקוש, ככה מודדים בין אם נאהב את זה או לא.

ירומיל 1 בפברואר 2016

"ככה מודדים" ו"זה קשקוש" אינם מוציאים זה את זה.

גיל 1 בפברואר 2016

אתה יכול להתווכח עד מחר שזה לא קשקוש אבל יש הגדרה אחת לגראנד סלאם.

גורביץ' 31 בינואר 2016

בנה את עצמו במשך שנים בצורה נכונה, ועשה התקדמות מתונה בכל שנה מאז הקפיצה הגדולה שלו לפני כמה שנים שמיוחסת לדיאטה נטולת גלוטן, שהרימה אותו לגבהים מבחינה פיזית.
אבל ועדיין – הרבה מזל.
לוקח את הסלאמים שלו מול סבב חסר כישרון ושחקני על, אם פדרר בגיל 35 זה האיום הכי גדול שלו זה אומר הכל על מצב הטניס גברים מחוץ לדומיננטיות של נובאק.
ד"א – יחסית לאחד שבוריס בקר זה המאמן האישי שלו, מוזר שהסרב זאת אחת הנקודות הפחות חזקות במשחק שלו.

יהויכין פנדלוביץ' 31 בינואר 2016

הסרב שלו השתפר פלאים בשנתיים האחרונות.
אחד היעילים ביותר בסבב כיום.

edgecator 31 בינואר 2016

די נו, ברצינות? מארי שחקן היסטורי עם חוסר מזל משווע. פדרר בגילו הצליח לגרד את הגבהים אליהם הגיע בשיאו. חלק נכבד מהסלאמים של דג'וקוביץ' הגיעו גם כשנדאל עוד היה בעניינים.

Harry Hole 1 בפברואר 2016

מה זה בדיוק סבב חסר כישרון? תמיד כשרוצים להמעיט בערכו של מישהו אומרים את זה, אבל במקרה של ג'וקוביץ זה ממש מגוחך. פדרר בשיאו – מבחינת תארים – התמודד מול יואיט, רודיק, סאפין ואחרים שאף אחד לא זוכר. לסמפראס היה את אגאסי ולך תזכור את כל היתר…
אני לא מבין גדול בטניס אבל לפי ג'ון מקנרו, מאטס ווילאנדר ואחרים פדרר בגיל 35 שיחק ביו-אס אופן טניס משובח מהטובים שנראו אי פעם ונובאק עדין ניצח אותו. הוא זוכה בתארים מול שניים מהגדולים אי פעם ועדיין מוצאים
דרכים יצירתיות להמעיט מגדולתו.

גיל 1 בפברואר 2016

מה זה חשוב הגיל של פדרר? הוא משחק מצוין וגם אם לא בשיאו, בעולם בלי ג'וקוביץ' היה זוכה בעוד כמה סלאמים וגם יכולת כזו הייתה מספיקה לו גם לפני עשור.

Harry Hole 1 בפברואר 2016

בדיוק

גורביץ' 1 בפברואר 2016

פדרר בגיל 35 לא יכול לנצח את דיוקוביץ' בחמש מערכות. נקודה.
הפעם האחרונה שהוא ניצח את דיוקו בגראנד סלאם הייתה בווימבלדון 2012. אם הוא היחיד שמגרד את דיוקו כרגע, זה בעיקר מראה את רמת הסבב גברים, בלי לגרוע מדיוקוביץ' יותר מדי, שמשחק ברמה סופר גבוהה.

גיל 1 בפברואר 2016

אז הוא לא יכול לנצח אותו בחמש מערכות אז מה? הוא אף פעם לא היה טוב במשחקים של חמש מערכות גם נגד נדאל ולמעשה הפסיד ברובם. במשחק מושלם הוא יכול לנצח אותו אבל עובדה שהוא אפילו לא מגיע לחמש מערכות כך שהתירוץ הזה לא רלוונטי.

Kirma der faux 31 בינואר 2016

מה שממש הפליא אותי זה שהוא בא אחרי שנה כמעט מושלמת ובאליפות הזאת הצליח להעלות את הרמה.
שתי המערכות הראשונות מול פדרר והמערכה הראשונה מול מאריי היו מוחצות לגמרי. הראשונות, ככה שאין עניין של עייפות. וזה בא מול שני השחקנים הכי טובים מלבדו שהגיעו בכושר טוב ובלי פציעות.
כבוד.

תוהה בדרכים 31 בינואר 2016

המצב שלו דומה לזה של פדרר לפני העלייה של נדאל: ענק ללא תחרות. וטניס- בטח שמדובר בטוב מ5- זה לא כדורגל שאתה יכול לעשות בונקר או לנצח במזל. מי שיותר טוב ינצח.
כמו שציינו פה, העובדה שפדרר בגיל 35 הוא התחרות הכמעט יחידה שלו, אומר הרבה (תחשבו על זה שב2008 אנשים תרצו את ההפסד של פדרר בווימבלדון בכך שהוא מעבר לשיא).

אף פעם לא כולם נמצאים בדיוק בשיא בו זמנית, אבל דבר אחד אחד אפשר לזקוף לזכותו של נדאל: השיא שלו היה בתקופה הכי תחרותית של העידן הנוכחי.

תוהה בדרכים 31 בינואר 2016

בהקשר הזה, מעניין אם חוסר היכולת של הטניס הגברי לייצר כוכבים חדשים הוא עניין מקרי או סימפטום של מגמה הרבה יותר רחבה- שיכולה לנבוע מהעובדה שעבור אתלטים צעירים הוא כבר לא משתלם כלכלית ביחס של סיכון / סיכוי כמו בעבר בהשוואה לענפים אחרים.

גורביץ' 31 בינואר 2016

מתקשר גם לזה שמאז אגאסי / סמפראס / קורייר לא צמח שחקן גברים גדול במעצמת טניס כמו ארה"ב, אולי רודיק

טל 12 31 בינואר 2016

פוסט כזה שמחמם את הלב.

באמת שהיה צעיר יותר הרשה לעצמו קצת יותר להתבדח.אהבתי את חקויים שלו.קצת חסרים לי שחקנים כאלו כיום.אני הייתי אוהד ג'ימי קונורס.

תiמר 31 בינואר 2016

לא

פורנוהוליק 31 בינואר 2016

תותח. גם שחקן כביר, גם אישיות, גם כריזמה, גם שגריר של ארצו.

ariG 31 בינואר 2016

2 הסנט של מי שבילה את 5 הימים האחרונים במלבורן…

א. עוד במטוס בדרך נובאק לא עוזב אותך. הוא בכל הפרסונות וכל פתיח של סרט מההמראה בסינגפור ועד הנחיתה (תודה ל-ANZ BANK). הפרסומות היא על נובאק האדם לעומת נובאק השחקן. שלטי החוצות המקבלים אותך בשדה ועד ההגעה לרחוב קרלייל בגטו היהודי הם נובאק נובאק ושוב נובאק (פעם זו היתה קורניקובה.. ואז שאראפובה… היו ימים). וכל הפרסומות בטלוויזיה, וכו' וכו' הקהל לא לא-אוהב-אותו ובוודאי שמאד מעריך אותו, אבל מה לעשות – קשה לאהוב מכונה, מה גם שפדרר עדיין כאן – והמיטה עדיין חמה…

ב. כשאתה יושב שורה שנייה מאחורי הבייסליין (סיפור ארוך איך הגעתי לשם (-:…) אתה רואה את נובאק גדול יותר מכל שלט…
הדיוק, העומק של הכדורים, הכל נמוך, עוצמתי. הוא מוכן לכל מכה כ"כ מוקדם, בונה נקודות בסבלנות, דוחק את מארי שכל פעם מתרחק עוד כמה סנטימטרים מאחורי הבייסליין. ומארי מצדו משחרר אנחות עוד כאשר הוא משנה כיוון כל פעם וזה עוד לפני האנחה שבאה עם המכה עצמה. ראיתי כבר משחקים מקרוב אבל לא ככה ולא נגד ג'וקו – ההשקעה הנדרשת אחרי כל מכה – החזרה למקום, המוכנות למכה הבאה – משהו שקשה לקלוט.

ג. ג'וקו בקושי עושה טעויות – ואני לא מתכוון לשגיאה הכפולה במצב שוויון 40 (כולם היו בשוק), אלא כדור קצר, גבוה וכד'. ומנגד – כל כדור כזה של מארי – עונש מיידי. ג'וקו מחייב את היריבים שלו להיות בשיא כל המשחק – דבר שקשה מאד כמובן – פיזית, אבל גם מנטלית, ועל כך נקודה הבאה.

ד. ג'וקו מכונה. ומזכיר כאן את המכונה מימי ילדותי – איוון לנדל. ריכוז מלא בכל נקודה ונקודה. ג'וקו נראה בדיוק אותו הדבר אחרי ווינר מדהים או שגיאה בלתי מחויבת. מחיאות הכפיים עדיין בעיצומן והוא כבר בנקודה הבאה. וכל זאת לעומת מארי שאתה שומע אחרי כל נקודה מה הוא מרגיש (אמנם קשה להבין עם המבטא), שפת הגוף לא מסתירה מאום (מדהים שמארי מפיק מעצמו ככ הרבה עם מה שנראה כמו פק"ל מלא על הגב). לעתים נראה כאילו יש שני משחקים – המאבק של מארי נגד מארי, ומארי נגד מכונת הכדורים בצדו השני של המגרש.

ה. כמה שהקהל דחף את מארי – זה לא עזר לו. אף היה נראה שזה רק מגדיל את קוף -5- הגמרים על הגב שלו. כמה מתסכל לדעת שאתה כ"כ טוב, אולי שני הכי טוב, אבל יש מישהו אחד בעולם שעומד בינך לבין הפסגה, ואין לך מושג איך להגיע אליו.

ו. סוף דבר – הצפייה בפדרר כאשר הוא מתאמן במגרש הצדדי (שעתיים לפני חצי הגמר) – וואו, תענוג צרוף. Poetry in motion. נו, הייתי חייב….

אלכס דוקורסקי 1 בפברואר 2016

איזה יופי של תגובה!

אבי 1 בפברואר 2016

תודה! כנראה שהייתה עלייה חדה בערך הדולר (האוסטרלי?), אם 2 סנט שווים כ"כ הרבה.

ארז 1 בפברואר 2016

נהדר

איתן 1 בפברואר 2016

*****

Georgie Best 1 בפברואר 2016

מעולה!

ניר לוי 31 בינואר 2016

לא יודע למה כל כך מזלזלים פה במארי (היחיד שנותן פייט זה פדרר, היחיד שיכול לנצח ברולאן גרוס זה וורינקה ועוד אמירות בסגנון). מארי נתן היום הופעה ענקית, מגיע לו המון קרדיט על איך שהוא חזר אחרי המערכה הראשונה המוחצת של נולה (ראינו איך פדרר נראה אחרי אחת כזאת בחצי גמר, היה קשה לצפייה), נתן מערכה שנייה ענקית, וגם במערכה השלישית לחזור אחרי שבירה במינוס שתיים זה מרשים.
אפשר להתווכח הרבה על מי הגדול בהיסטוריה, אבל אין ספק שמארי הוא השחקן הכי טוב שמעולם לא היה ראשון בדירוג. פשוט חוסר מזל להיוולד לדור הזה עם שלושת המפלצות האלה. אם הוא היה משחק בדור של רודיק ויואיט הוא היה מסיים עם 6-7 סלאמים לפחות

rami 31 בינואר 2016

אני מאוד אוהב אותו אבל הוא לא שם. לא קשור לדור כזה או אחר. זה עניין מנטלי. בדור אחר הוא גם היה 2. אחרי כל נקודה הוא ממלמל לעצמו דברים, כועס על עצמו, מבסוט מעצמו – הוא ברכבת הרים מהשנייה הראשונה ועד האחרונה. נניח השבירה בגיים ה1 היום – למה זה היה טוב? הרי הוא היה לגמרי בעניינים מבחינת טניס לאורך כל הסט ה2 והשלישי, אבל הוא היה מיואש מההפסד בסט 2 שהוא התחיל בזחילה את ה3 וישר נשבר, ואז צריך להתחיל לחצוב את הדרך חזרה לסט וזה מתיש – מנטלית ופיזית. וזו בדיוק הבעיה שלו. אחלה של שחקן, אחלה הגנה, מבנה פיזי מעולה ומגוון של חבטות אבל הוא פשוט חלש מדי בראש.

rami 31 בינואר 2016

*השבירה בגיים ה1 של הסט ה3

edgecator 31 בינואר 2016

זה נכון שלמארי יש מגבלה מנטלית, אבל קשה שלא לייחס לפחות חלק ממנה לגדולתם ההיסטורית של השחקנים מולם הוא צריך היה להתמודד לאורך כל הקריירה שלו על מנת לתרגם את הפוטנציאל שלו לתארים.
לגבי היום, למארי יש קושי ספציפי עם אוסטרליה, כשבארבעת הגמרים הוא הפסיד כמובן רק לדג'וקוביץ' ופדרר. וסביר להניח שגם סיפור התינוק שבדרך לא הועיל.

ניר לוי 1 בפברואר 2016

אתה מתעלם מהיריב. להתאושש ממערכה של 80 דקות ולהפסיד את הגיים הראשון בשלישית זה הרבה יותר מתקבל על הדעת מאשר בכלל לתת פייט בשנייה אחרי הפתיחה של נולה (שוב להזכירך מה קרה לפדרר יומיים קודם) וגם יותר מלחזור בשלישית. הוא לא ברמה של נולה, זה ברור וגם אני אומר, אבל מול כל דור אחר היינו מדברים עליו אחרת לגמרי, ממש לא כמו לוזר

פורנוהוליק 1 בפברואר 2016

מול איזה דור?
דור נדאל?
דור פדרר?
דור סמפראס\אגסי?
מארי היה משתלב כמספר 1 בתקופות כמו זו שיואיט היה מספר 1 .

edgecator 1 בפברואר 2016

לא משתלב אלא שולט. בכל תקופה אחרת גם היה זוכה ביותר מ-2 מייג'ורים, נראה לי שזו השערה יותר מסבירה בהינתן העובדה שהוא משחק לאורך כל הקריירה שלו מול מי שמסתמנים כשלושת הגדולים בתולדות הענף, כלומר כנראה מול התחרות הקשה ביותר אי פעם.

edgecator 31 בינואר 2016

מסכים מאוד עם השורה התחתונה, לא לגבי היום. המשחק לא התעלה לרמה גבוהה באופן עקבי, התחושה הכללית הייתה שדג'וקוביץ' משייט בנוחות יחסית למעמד בעוד שמארי די נאבק עם עצמו. מה שמתקשר לחוסר המזל שלו – אוסטרליה היא עוד קוף שהוא צריך להוריד מהגב.

עמי ג 1 בפברואר 2016

בדור של אגאסי וסאמפרס מארי היה כנראה מספר 1. הוא יותר טוב משניהם.
זה מה שאני חושב.
ובכלל – מה אכפת לי להגיד את זה? אני צריך להוכיח את זה? מישהו יכול להוכיח אחרת?

edgecator 1 בפברואר 2016

הצלחת לצאת מתוחכם ומאוד לא חכם בו זמנית. רספקט.

אנונימוס מוס 31 בינואר 2016

סרבי עסלי אבל גר במונטה קרלו בכלל.

Harry Hole 1 בפברואר 2016

אוף טופיק, אבל עדיין סרביה.
בוב בוזיק, מתאגרף קנדי ממוצא סרבי, שלחם פעם במדיסון סקוור גארדן מול לארי הולמס ואדם יוצא דופן עזב החודש את עבודתו כברמן ב-finelli's בניו יורק אחרי 26 שנה כדי לשוב לבלגרד ולהלחם על בית משפחתו שהוחרם ע"י הקומוניסטים בתום מלחמת העולם השנייה.
אפשר להמשיך להתווכח עד מחר על גדולתו של נובאק, אבל בלי שום ספק בוב היה הברמן הטוב בעולם.
http://mobile.nytimes.com/2016/01/24/nyregion/fanelli-cafe-manhattan-bartender-bob-bozic-reclaims-mansion-in-europe.html?referer=

גלעד בלום 1 בפברואר 2016

אם היתה אליפות עולם דמיונית של כל המדורגים ראשונים בהסטוריה בשיאם סביר להניח שג׳וקוביץ היה זוכה בה. הטניס שהוא משחק כרגע הוא הטניס הכי מושלם ויעיל ששוחק אי פעם. הוא שולט בראלי מהקו האחורי מול כל שחקן, משחק ההגנה שלו שווה לזה של נדאל בשיאו, כיסוי המגרש כנ״ל וגם הכושר הגופני ללא תקדים. בפן המנטלי הוא ברמות של ביורן בורג, שליטה מוחלטת ביצרים, עצבי ברזל בנקודות החשובות.

יש פה כמה מגיבים (גורביץ) שטוענים שהתחרות לא משהו-עם כל הכבוד זה שטויות, הסבב עמוק כפי שלא היה מעולם, אני אפילו לא בטוח שפדרר היום פחות טוב מפדרר בשיאו, נובאק פשוט עילוי שמצא את הנוסחה לנצח בקביעות את שניים מהשחקנים הגדולים אי פעם באופן קבוע, אין שום כוכבית על ההישגים שלו.

השליטה שלו בסבב אבסולוטית וזה לא פחות ממדהים כי הקודמים לו פדרר ונדאל הציבו רף מאד מאד גבוה, כמעט בלי אפשרי. אבל כדי להיות הגדול בכל הזמנים יש לו עוד הרבה עבודה, קודם כל לסמן וי על תואר בצרפת שבלעדיו יהיה לו כתם קטן על הקריירה. דבר שני להגיע ל-17 תארים כדי להשתוות לפדרר ודבר שלישי להיות בצמרת אותה כמות שנים שפדרר שם (עשור לפחות) כי להיות בטופ 3 בעולם ולהמשיך להגיע לחצאי גמר וגמרים של טורנירי גראנד סלאם בגיל 30 פלוס כפי שפדרר ממשיך לעשות זה בכלל בכלל לא מובן מאליו, למעשה זה חסר תקדים.

זה די ישים מבחינת נולה ואפילו ריאלי בהנחה שהוא ממשיך לקחת 2-3 תארי גראנד סלאם בשנה אבל זה לא מובן מאליו. כל שושלת בשיאה נראית כאילו שתימשך לנצח (גולדן סטייט אמרנו?) אבל בזמנו אמרנו שאף אחד לא יעבור את ה-14 תארים של סמפראס עם 7 ווימבלדונים, אחר כך אמרנו שאף אחד לא יוכל לפדרר, ואז רפא בא ופירק את התיאוריה הזאת, בשלב מסוים גם רפא נראה בדרך הבטוחה לשבור את השיא של פדרר.

אני לא אומר שנולה ידעך אבל כמו רפא גם המשחק שלו בנוי על עליונות פיזית שממנה נובעת העליונות המנטלית. הסטטיסטיקה מלמדת שאין כמעט אלופי גראנד סלאם מעל גיל 30 (יש אפילו אחד ב-30 שנה האחרונות?) כך שהחלון של נולה לא הכי גדול. מספיק לאבד חצי צעד כדי לאבד את היתרון ואת כח ההרתעה, כרגע שחקנים מפסידים לנובאק כבר בחימום אבל כמה הפסדים פה ושם, איזו פציעה מטרידה, תשישות מנטלית, חתונה, ילד, כל תקלה קטנה ברמות הללו יכולה להשפיע, לא קל להגיע לשיא ברגע הנכון שנה אחרי שנה.

ההימור שלי- הוא יעבור את סמפראס וייתקע אי שם בין סמפראס והפנומן השווייצרי.

יריב 1 בפברואר 2016

פדרר זכה בווימבלדון בגיל 30 ו11 חודשים. אם אתה מתכוון למי שחגג כבר יום הולדת 31, סמפראס זכה בארה"ב 2002 פחות מחודש אחרי יום הולדתו ה31, ואגאסי זכה באוסטרליה 2003 בגיל 32 ותשעה חודשים.

אגב, אני מתקשה להאמין שפדרר בן 35 לא נופל מפדרר בן 25.

גלעד בלום 1 בפברואר 2016

יריב, אלו שציינת הם היוצאים מהכלל שמעידים על הכלל, מאז 2002 עברו 14 שנים ושוחקו מעל 50 טורנירים גדולים כלומר ב- 95 אחוז מהזמן בן אדם שהוא צעיר מגיל 30 זוכה, אם תלך אחורה עוד 20 שנה אז האחוז יגדל, סטטיסטיקה פשוטה. כתבתי שכמעט אין שחקנים מעל גיל 30 שזוכים בטורניר גראנד סלאם, כלומר הצדקת את טענתי, תודה .

לגבי פדרר- בגיל 25 הוא הציג טניס אדיר ושלט בסבב ללא עוררין אבל לא היה מולו את ג׳וקוביץ בשיאו או את נדאל בשיאו, כשנדאל הגיע לשיאו פדרר הפסיד לו ואחר כך התחיל להפסיד גם לג׳וקוביץ, זה בעיקר מעיד על הגדולה של השניים הללו, אבל בכל מהלך הקריירה שלו הוא (כמעט) מעולם לא הפסיד לשאר השחקנים ועד היום הוא עדיין מנצח את כולם חוץ מאת ג׳וקוביץ (ואת נדאל על חימר). כתבתי שאני לא בטוח שפדדר היום פחות טוב מבשיאו כי אם ג׳וקוביץ לא קיים אז לפדרר עוד 3-4 תארי גראנד סלאם, הוא נתן טניס אדיר בשנים האחרונות, יש לו יותר נסיון, הוא שיפר את משחק הרשת שלו, את גב היד, את חכמת המשחק, בהטוב משלוש הוא עדיין יכול לנצח את נובאק וגם עשה את זה במאסטרס בבית המוקדם לפני זמן קצר (דצמבר).

אכן זה קשה להאמין (אבל בלתי ניתן להוכחה) שבן אדם יציג את אותה רמה לאורך כל הקריירה שלו ולכן הוא מכונה הפנומן, ראה מה קורה לשחקנים שמאבדים חצי צעד (נדאל), פדרר עשה התאמות למשחקו כי גם הוא איבד חצי צעד, יש לו את היכולת והכשרון, למזלו הוא כבר עשה את הסטטיסטיקה שלו בגיל צעיר (כשלא היו שחקנים 3 הסטוריים בסבב כמו שיש היום)

אופיר 1 בפברואר 2016

גלעד, קטונתי מלחלוק על דעתך כשמדובר בטניס, אבל אני חייב להעיר לגבי לדברים שלך בנוגע לעומק בסבב היום: מצב הסבב (לעניות דעתי) לא פחות ממזעזע, בלי שום כשרון מבטיח שמאיים אפילו לדגדג את רמות העילית אליהן הורגלנו, לא רק על ידי הגלאקטיקוס (פדרר, נדאל ונובאק) או סמפראס\אגאסי, אלא אפילו בקנה המידה של רודיק\סאפין\יואיט\פררו\נלבנדיאן.
אתה הרי יודע שבטניס מתקרבים כבר לשיא בגיל 21-22 (גיל שבו כל השמות שהזכרתי כבר זכו במייג'ור, למעט נלבנדיאן שהגיע לגמר ווימבלדון), ואם תעיף מבט בשכבת הגיל הזו ב-ATP כרגע תראה רק חושך על פני תהום, וזה המצב כבר שנים לא מעטות.

פורנוהוליק 1 בפברואר 2016

הפוך….
חלק מהנ"ל (פררו, רודיק, יואיט) זכו בתארים כי הם נהנו מוואקום.
הספורט היום פיזי יותר מבעבר. לכן לוקח לשחקנים יותר זמן להתפתח כי לוקח זמן לבנות גוף חזק וביריוני.
השיא הוא בכלל לא 21-22. אולי לכמה יחידי סגולה.
מזעזע?…. הגזמה קלה…

אופיר 1 בפברואר 2016

ממש לא הגזמה! טניס מאז ומעולם עבד ככה:
עוד כשקונורס ובורג בשיאם, מגיע מקנרו ומאתגר אותם.
עוד כשמקנרו בשיאו, מגיעים בקר, אדברג ו-וילאנדר ומאתגרים אותו.
עוד כשהנ"ל בשיאם, מופיעים סמפראס, אגאסי וקורייר ומאתגרים אותם.
ואז פדרר ושות', ואז נדאל, דיוקוביץ' ומארי, ואז…? נאדה!

מי פרץ מאז שמארי הגיע לגמר הסלאם הראשון שלו לפני 7.5 שנים? מי הרוח הרעננה בטניס? נישיקורי (בן 26)? דימיטרוב שכבר לא צעיר וכבר לא יקרה? ראוניץ' המוגבל? איך טניסאים טובים-אבל-לא-מצויינים כמו ברדיך, מונפיל, צונגה ודומיהם ממשיכים להגיע לרבעי גמר של סלאמס כשאפילו בשיא כוחם לא זהרו יותר מדי?

אפשר להמשיך לספר סיפורים על הזמן שלוקח להבשיל, או פשוט לעבור על רשימת זוכי הסלאמז ולראות באיזה גיל זכו במייג'ור הראשון: פדרר 21, נדאל 18, דיוקוביץ' 20, מארי 25 (גמר ראשון ב-21), וואווינקה 28, צ'יליץ' 25, דל פוטרו 20, יואיט 20, סאפין 20, רודיק 20, פררו 23 וכן הלאה. אז אפילו אם נקבל את ההיפותיזה שלך (שאין שום ראיה שתומכת בה) שגיל השיא עלה, ספר לי על טניסאי מדהים בן 24 שראית בשנה האחרונה? 25 אולי?

הענף חולה, וההכרה טרם חילחלה. אולי אפילו ב-2016 הנגישות שלו ללא-עשירים, לא-לבנים נותרה מוגבלת, וכל הכשרון בורח לענפים אחרים.

אופיר 1 בפברואר 2016

שכחתי בשורה השלישית את איבן האיום, אבל הפרינציפ ברור…

פורנוהוליק 1 בפברואר 2016

האחיין שלי. בן 23, שחקן מטקות מדהים. הגנה והתקפה ועבודת רגליים פנטסטית על מגרשי חול.

אופיר 1 בפברואר 2016

אז אפשר לבנות עליו לאולימפיאדת הערסים ב-2017 בבננה ביץ'.

פורנוהוליק 1 בפברואר 2016

מטקות = ערסים? ….

גלעד בלום 1 בפברואר 2016

אופיר, לא קטונת ולא נעליים…אבל אתה צריך לראות קצת יותר פורנו, פורנוהוליק עלה על הנקודה :)..

לא הייתי מתאר את הסבב כחושך על גבי תהום, אין ספק שהגיל הממוצע בסבב עלה בגלל שאורך הקריירה של שחקנים עלה בעקבות שיפור שיטות האימון, תזונה ורפואת הספורט. אין להסיק על הסבב בעשור האחרון כי מדובר בדור הסטורי של 3 שחקנים שהשתלטו כל אחד בתורם על הסבב וטרפו את כל התארים הגדולים, אתה יכול לומר שכל השאר זבלים או להכיר בגדולה של השלושה.

בשנים שאני שיחקתי ( 83-95 ) באמת היתה יותר תחרות אמיתית ופתוחה ואף שחקן לא שלט בסבב ללא עוררין (חוץ מלנדל שהגיע ל-8 גמרים רצופים באליפות ארצות הברית)

מאריי מעצבן אבל שחקן מעולה שאם היה נולד בדור של היואיט היה זוכה בעוד כמה תארים גדולים, כנ״ל רודיק בזמנו. אם יחזיק מעמד עןד כמה שנים ברמה הזאת הוא גם יצליח כנראה להוסיף עוד 2-3 תארים כי הוא ממש קרוב לרמות של שאר השלושה ( אם כי מגעיל בשפת הגוף שלו, קטסטרופה אסתטית)

הענף חולה אבל לא מהסיבות שאתה מתאר, הוא חולה בגלל ההימורים, הסמים ובעיקר בגלל הטכנולוגיה שמאפשרת חבטות בעצמה אדירה שהופכות את רוב המשחקים למשעממים, אין בכלל טקטיקה, נגרים כמו ראוניץ ואיזנר דופקים מליון אסים שחקנים כמו נישיקורי וג׳יל סימון מגיעים לכל כדור ותקועים בקו האחורי, אין שום גיוון , כולם משחקים באותו סגנון, אין משחק רשת, דווקא טניס הנשים יותר מעניין . מבחינת רמה נטו המדורג 20 בעולם היה נותן בראש לרוד לייבר בשיאו 6-2 6-2 (אבל אם לייבר היה גדל עם המחבטים החדשים ושיטות האימון המודרניות הסיפור היה שונה כמובן)

ארז 1 בפברואר 2016

גלעד,
בלי קשר לכלום, חיכיתי להזדמנות מתאימה שבינתיים לא הגיעה, אז עכשיו:
אחד מימי הכיפור שהכי זכורים לי כנער זה אותו יום כיפור שנפל על יום א', היום השלישי והאחרון בגביע דייויס נגד שוויץ ברמה"ש.
אתה ועמוס מול רוסה ולאסק. המשחק החמישי היה שלך נגד לאסק, השידור נפסק כמה שעות לפני כיפור (ערוץ 1…) והשתגעתי כי גם ברדיו לא אמרו את התוצאה. בערב פגשתי חבר שהיה שופט קו במשחק והוא עדכן שפירקת אותו…
עם כל הכבוד (ויש המון) להישגים של דודי ואנדיוני בשנים האחרונות, המפגשים מול שוויץ ומול צ'כיה (כמה שנים קודם, גליקשטיין ועמוס) הם אלו שהכי חקוקים לי.

גלעד בלום 1 בפברואר 2016

ארז, תודה, חיממת לי את הלב, מפגש הדייויס ההוא נכנס לפנתיאון, מצד אחד אני קצת אוכל את הלב שלא שודר או אפילו צולם כי הייתי בשיאי באותו יום ואכן פירקתי אותו אבל מצד שני זה שהמשחק לא צולם הכניס אותו למיתולוגיה, עד היום אני מקבל תגובות מאנשים שהיו במשחק פיזית ( בערך 6000 ), אחרי המשחק הקהל פרץ למגרש והניף את עמוס ואותי על הכתפיים עד חדרי ההלבשה, חוויה שאקח איתי לקבר.

לגבי דודי- מגיע לו כל הכבוד על הקריירה היפה, גם הוא עשה כמה דברים יפים בדייויס (חצי גמר !), אנחנו כבר קיבלנו את הכבוד בזמנו, עכשיו זה הזמן של דודי. גם לאנדיוני מגיע כבוד גדול אם כי טניס זוגות זה ענף אחר.

דורפן 1 בפברואר 2016

אני חייב להודות שאנחנו עזבנו אחרי שלקחת את הסט השני. כדי להספיק להגיע הביתה להכנה לצום.

אבל זכורה לי תמונה מאותו יום. אנשים עומדים בתור למזנונים ומקבלים במחיאות כפיים את עמוס שיצא מהאיצטדיון. הטניס שהוא שיחק נגד רוסט אותו יום היה אולי הטוב ביותר שהוא שיחק בישראל

עמי ג 1 בפברואר 2016

הבעיה עם הטניס התחרותי בגברים היא שהוא הפך למשחק של ענקים עם סרבים עצומים. אפילו פדרר נשען היום המון על הסרב. גם ג'וקו. נדאל נמצא בנחיתות מולם גם כשהיה בשיאו בגלל שהסרב שלו חלש יחסית. באמריקה מגדלים רק ענקים כמו איסנר.
מתישהו יצטרכו לדעתי להגביל את ההשפעה של הסרבים (הגבהת הרשת? מעבר לסרב אחד בלבד?). אחרת העניין במשחק ילך וידעך. אסתטית הרבה יותר נעים ויפה לצפות במונפיס, נישיקורי ודודי סלע שיש להם משחק מגוון עם המון סוגי חבטות. אבל את ההצלחה בטורנירים מביאים ענקי סרבים מסוגם של של צ'יליץ', ראוניץ' וברדיך (איסנר בכל זאת פחות כשרוני).
העניין בטניס גבוה היום בגלל ענקי הדור מסוגם של ג'וקו, פדרר, נדאל. ומארי. אחרי שהם יפרשו הטניס עלול להיות הרבה יותר משעמם.
הערת אגב – העוצמה והדומיננטיות העצומה של 4 הגדולים הנוכחיים רק מעצימים את ההישג העצום של ואברינקה שהצליח לחלץ שני סלאמים בתקופה הכי קשה בסבב.

כח הגברה 1 בפברואר 2016

אני הצעתי פעם (בפוסט של דורפן, אני חושב) להגביל את מספר הפעמים שמותר להגיש סרב שני במשחקון לשלושה (ואולי שניים), בעיתוי לבחירתו של המגיש, כאשר בכל deuce המגיש מקבל עוד סרב שני אחד.
גם יגביל את החשיבות של ההגשה (לא תוכל להגיש סרב שני אחרי כל סרב ראשון), וגם יוסיף למשחק מימד אסטרטגי מעניין (האם להתחיל עם סרבים "בטוחים" ולשמור את הסרבים השניים לסוף המשחקון, אם תזדקק להם – או להתחיל עם סרבים ראשונים חזקים, בשאיפה ליצור יתרון, אבל להסתכן בהשארות ללא סרבים שניים בהמשך המשחקון וכו'. אפשר גם להחליט, אחרי סרב ראשון לא מוצלח, כשנשארו לך סרבים שניים, האם להגיש סרב שני או לבחור להפסיד את הנקודה).

כח הגברה 1 בפברואר 2016

שלוש פעמים, שלושה סרבים שניים.
ערכתי את התגובה תוך כדי הכתיבה ועשיתי בלאגן בשם המספר…

ארז 1 בפברואר 2016

רעיון ממש מעניין.
אבל קשה לי להאמין שיאומץ.

גיל 1 בפברואר 2016

זה פשוט מסובך מדי. אתה רוצה ששחקנים יתחילו לחשב במהלך המשחק מה עדיף להם? זה לא ממש מעשי. החוק צריך להיות חד משמעי. אני לא חושב שצריך להגביל את מספר הסרבים אבל כן הייתי מגביל את האיזור כך שלשם הדיוק יצטרכו להאט את הסרב.

גלעד בלום 1 בפברואר 2016

עמי, אני מסכים איתך לגמרי. כשהטניס הומצא עם מחבטי עץ הוא היה ענף ספורט מנטלי של טכניקה, רגש, תנועה וטקטיקה.
בשביל להשיג אס עם מחבט עץ היית צריך טכניקה מושלמת וגם הטובים שבשחקנים בעולם לא היו מגישים יותר מאסים בודדים במשחק, המחבט היה כבד ובעל ראש קטן. גם מהקו האחורי היית צריך טכניקה וקוארדינציה כי אם לא פגעת במרכז המחבט (הסוויט ספוט) הכדור לא היה עובר את הרשת. כשהכניסו את הראש הגדול לענף (1980) החל עידן ההגשות המטורפות והוא התעצם עם הוטכנולוגיה שהפכה את המחבטים לקלים יותר ועצמתיים יותר. היום בגלל השינוי הטכנולוגי ההוא הסבב עבר טרנספורמציה והוא למעשה משחק של כח ואתלטיות, אין כמעט טקטיקה כי מה שווה טקטיקה כשבן אדם כמו איזנר דופק 3 -4 אסים במשחקון.

כח הגברה- רעיון מעניין אבל קצת מסובך כפי שרשמו מעלי, בכל מקרה ראשי הענף שמרנים מידי וייקח שנים עד שיתעוררו, אולי כשראוניצים ואיזנרים ישלטו בסבב לחלוטין אחרי שג׳וקו יפרוש הם יתעוררו, כיום יותר כיף לראות טניס נשים!

הכיוון שלך נכון- לדעתי השינוי שיבוא יהיה אחד מהשניים- או שיעברו לסרב אחד ואז הדודי סלעים של העולם יפרחו או שיקטינו את שטח הריבוע וגם אז דודי סלע יחגוג אבל פחות כי עדיין תהיה משמעות לסרב טוב, אני בטוח שימצאו דרך לתת אסים גם בריבוע קטן יותר.

לי יש רעיון יותר טוב אבל לא ישים כי הוא מהפכני מידי- לחוקק חוק ששחקן חייב להגיש ולרוץ לרשת לפחות פעמיים במשחקון, זה יחייב שחקנים לעבוד על משחק רשת ויהפוך את המשחקים להרבה יותר מותחים ומעניינים, לא רק קרבות מתישים מהקו האחורי.

כח הגברה 1 בפברואר 2016

תודה לכולם על ההתייחסויות.
הרעיון אכן קצת מסובך, אבל אחרי תקופת הסתגלות אני מניח שהשיטה החדשה תהיה די טבעית לשחקנים.
גם כיום השחקנים מקבלים החלטות "אסטרטגיות" לגבי הסרב (כמו לאן לכוון את הסרב – למשל, אם היריב חלש בהחזרה בבקהנד, תרצה לכוון את רוב הסרבים לשם, אבל לא את כולם – כי אז היריב יהיה מוכן לכך).
בטורנירים גדולים, כמו AuOpen זה גם יהיה יחסית פשוט להוסיף על לוח התוצאות מונה של מספר הסרבים השניים שנותרו למגיש, שיתעדכן בהתאם להתפתחות המשחקון. דווקא בטורנירים קטנים יותר, עם פחות טכנולוגיה, יהיה יותר מסובך לעקוב אחרי זה.
אהה ורוצים מסובך – מה דעתכם על 15 סרבים שניים למגיש בכל מערכה?…
גלעד, מה שאתה אומר לגבי טניס הנשים נכון גם בכדורעף – דווקא הנחיתות בגובה ובעוצמה מובילה למשחק מעניין יותר, עם נקודות ארוכות יותר. אולי יש עוד ענפי ספורט כאלה.
אני מניח שראשי הענף לא ישנו כלום לא רק בגלל שמרנות – אלא גם בגלל שיש להם מוצר שעובד – ומכניס יותר כסף כל שנה לכל המתפרנסים ממנו.

גלעד בלום 1 בפברואר 2016

אם האיזנרים ישלטו כמה שנים אז הרייטינג יירד ואיתו הכסף ואז יבוא השינוי, כרגע בטופ של הטופ יש עדיין שחקני טניס אמיתיים אבל ראוניץ נראה לי הולך להיות המונגולואיד הראשון שיגיע למספר 1, יש לו מאמנים טובים וכשהוא ילמד לשחק קצת מהקו האחורי ולהשיג שבירות מול ג׳וקו הוא יהיה מס 1

גיל 1 בפברואר 2016

אחרי הדור של סמפראס ואגאסי היה הרבה פחות עניין בטניס הגברים. זה השתנה עם ההגעה של פדרר אבל לא בהרבה כי הוא פשוט שיעמם את כולם בניצחונות שלו. רק כשנדאל הגיח הטניס הפך שוב לנושא לשיחה.

כח הגברה 1 בפברואר 2016

אז אני אחכה עם הרעיונות שלי עד שראוניץ' יהיה מדורג ראשון…
מצד שני, אם הוא ילמד להשיג שבירות נגד דיוקוביץ' מהקו האחורי, אולי יגיע לו להיות ראשון.

כח הגברה 1 בפברואר 2016

דרך אגב, זכורים לי במעומעם טורנירים באולם על משטחים סופר מהירים מסוף שנות ה- 80' ותחילת ה- 90', שמשחקים בהם (בין שחקנים כמו בקר, איבניסביץ' וכד')היו מסתיימים בתוצאות כמו 6-7 7-6 6-7, עם 3 אייסים במשחקון.
הטורנירים האלה נעלמו די מהר. אולי זה עניין טכנולוגי, של הזמן שלקח לפתח משטחים נורמליים לאולמות.

רומן 1 בפברואר 2016

אבל אין לו בכלל משחק רשת

אחד 1 בפברואר 2016

יחסית לאחד שנוטר ניטה לגרמניה גם אחרי 70 שנה, סלחת לסרבים די מהר על פשעי המלחמה שלהם משנות ה90

S&M 1 בפברואר 2016

זה מתקזז בגלל הפרטיזנים הסרבים שנלחמו במשטר הקרואטי של הנאצים.

. 2 בפברואר 2016

הקרואטים והבוסנים היו גרועים לא פחות במלחמה הזאת. אבל כולם האשימו את הסרבים. כנראה בכי הקרואטים קתולים, אז הם כביכול מערביים, הבוסנים מוסלמים, בעידן פוליטיקלי קורקט אסור להגיד על מוסלמים משהו רע. והסרבים הם נוצרים אורתודוקסים ובעלי ברית של רוסים, אז ברור שהם רשעים ומותר להאשים אותם בכל העוולות

אלכס 3 בפברואר 2016

+100000000

גיל 3 בפברואר 2016

איך הם היו גרועים לא פחות כשרצח העם נעשה בעיקר על המוסלמים? בפועל, הבוסנים הם אלו שסבלו מפשעי מלחמה נגדם.

תומר 3 בפברואר 2016

שאלה קצת משונה, הם היו גרועים לא פחות אבל חלשים יותר ולכן רצחו פחות, זה באמת די אלמנטרי

ואגב, לא רק הבוסנים סבלו מפשעי מלחמה נגדם, גם המיעוט הסרבי בבוסניה סבל וכך גם המיעוט הקרואטי בסרביה ובעצם כל מי שהיה מיעוט.
ועוד אגב, ממה שקראתי על המלחמה הזו, דווקא הקרואטים היו האכזריים מכל הצדדים הלוחמים.

גיל 3 בפברואר 2016

אבל זה לא משנה מה הם היו אולי עושים שאף אחד באמת לא יכול לדעת, אלא למה שקרה בפועל והוא שהם אלו שנרצחו בעיקר בפשעי מלחמה וסבלו מטיהור אתני.

תומר 3 בפברואר 2016

קצת מזכיר לי את הויכוחים הבלתי נגמרים האלו על ישראל ורצח העם בעזה או ווטאבר והתשובות על דרזדן.

כשיש מלחמה מתים אנשים, מי שחזק הורג יותר, זה לא הופך אותו לרשע יותר ממי שחלש ולכן הורג פחות.

אין בהכרח קשר לוגי בין רמת מוסריות לתוצאות (והרי זה היה הטיעון הראשוני שלך כזכור "…איך הם היו גרועים לא פחות כשרצח העם נעשה בעיקר על המוסלמים?…")

גיל 3 בפברואר 2016

באמת? זו התשובה שלך? לא להבחין בין כוונות למעשים בפועל או בין חיילים לאזרחים? זו תשובה שטחית ביותר שמתעלמת ממה שקורה בפועל. נכון הכל ווטאבר, רצח בעזה, דרזדן, רצח בוסנים, סתם תהיות של יפי נפש שלא מבינים שבמלחמה מתים אנשים.

תומר 3 בפברואר 2016

טוב, את זה כבר ממש לא הבנתי

מה שדיברתי עליו זו הטעות שלך, כמעט ברמה התחבירית, שלפיה מי שהרג יותר הוא גם ה"רע" יותר
מתנצל אם לא הסברתי את עצמי היטב.

גיל 3 בפברואר 2016

אין כאן שום טעות תחבירית אלא בעייה בהבנת הנקרא. מי שביצע רצח עם היו הסרבים לא המוסלמים. אני מדבר על ההרוגים שנבעו מפשעי מלחמה, לא מהרג חיילים בקרבות. אתה זה שהפכת את זה למספר הרוגים כללי. עכשיו תסביר לי איך רצח אזרחים שלא קשורים בכלל ללחימה ושנרצחו לא מאיזה מהלך מלחמתי, קשור לזה שבמלחמה נהרגים אנשים?

תומר 4 בפברואר 2016

נו, זה טיפה מעייף ככה
כשמישהו כותב: "…הקרואטים והבוסנים היו גרועים לא פחות במלחמה הזאת. אבל כולם האשימו את הסרבים…" ואתה עונה ש "…איך הם היו גרועים לא פחות כשרצח העם נעשה בעיקר על המוסלמים?…" אני חושב שההתבטאות הזו יסודה בטעות ברמה של בניית המשפט ממש, כי אתה יוצר זהות חד חד ערכית (שלדעתי היא לא מחוייבת ואף שגויה מעיקרה) בין מי שגרוע לבין מי שהורג יותר. הרי אפשר להגיד "הם היו גרועים באותה מידה אך לא ביצעו רצח עם כי לא יכלו"

גיל 4 בפברואר 2016

אתה יכול להתעלם מזה כמה שאתה רוצה, אבל העובדה שרצח העם התרחש בצורה ברורה וחד משמעית כלפי מיעוט אחד היא הדבר החשוב פה. הבוסנים לא השמידו סרבים והכוונות שלהם, אם היו, באמת לא רלוונטיות. אם אתה מתעלם מהתופעה המרכזית ולא מביא שום הוכחה לכך שהבוסנים היו גרועים באותה מידה חוץ מהתפלפלויות לשוניות אז תחסוך את זה ממני.

תומר 4 בפברואר 2016

אה, ואת ההערות על הבנת הנקרא תחסוך ממני בבקשה, אם אתה רוצה להתווכח איתי אז בכיף אבל אני חושב שעדיף בלי הנסיונות המגושמים האלה לפגוע, זה לא באמת עוזר.

S&M 1 בפברואר 2016

סרביה כמו ישראל. החיים חרא והעם מבסוט.

עידן. 1 בפברואר 2016

מדהים הקטע הזה שבכל ממד אפשרי של ה- oecd אנחנו מגרדים את התחתית של התחתית (עוני, פערים בחברה, פריון עבודה, חינוך, רווחה, דיור ועוד), אבל במדד שביעות הרצון מהמדינה הישראלים נמצאים בטופ.

נושא מעניין למחקר.

גיל 1 בפברואר 2016

יש הרבה מחקרים על זה.

אחד 1 בפברואר 2016

זה בגלל שביבי מגן על הישראלים מהאיום האיראני ומהערבים שנוהרים לקלפיות, אז מוותרים לו על כל הזוטות שציינת

Royi 1 בפברואר 2016

או אולי הפוך, שהפרמטרים הללו, של כלכלה מערבית, לא מתאימים לאושר של בן אדם.
איפשהו שכחנו שהכלכלה אמורה לשרת את האדם והמדינה ולא להיפך.

לא שאני פותר מהכשלים, שכן אלו קיימים, אלא רק מצביע שהאושר, שזה משהו שהתפתח בבני אדם בצורה קצת שונה מהכלכלה המערבית.
הייתי אפילו אומר עם ניגוד אינטרסים…

יאיר אלון 1 בפברואר 2016

דג'וקוביץ' הוא כנראה סיפור ענק בסרביה אבל הוא משעמם מאוד לענף. הדומיננטיות שלו פוגעת בערך התחרות (לא באשמתו כמובן) וסגנון המשחק שלו משעמם למות, משחקים של נולה נגד מארי או נדאל הרבה פחות מהנים לצפייה עבורי מאשר האס נגד קולשרייבר אפילו. סתם קרב חפירות מהקו האחורי, מאז שהסרבי נהיה כ"כ דומיננטי אפילו מתח אין.

זה לא כמו בתקופת פדרר שהביא תחושה של שינוי לטניס (ודורפן אף כתב על זה להארץ לפני עשור בערך) ששוב יש משמעות לטכניקה וגיוון בחבטות. שיש מה לדבר על סגנון משחק.
השחקנים שהדביקו את הפדרר לא חזרו ליסודות המשחק של טאץ' (אגב בתחילת דרכם נובאק ומארי היו מלאי טאץ' והתחרו בניהם מי חובט הדרופ שוט הטוב בסבב),טקטיקה ומגוון עצום של חבטות אלא דווקא לקחו את הקיצון השני, העליונות האתלטית שלהם והיכולת לדייק בעצמות גבוהות מאוד הן שהביאו את הדומיננטיות.
ניצחו את פדרר ע"י הזדקנות שלו ויכולות פיזיות בלתי רגילות מצד המתחרים וכך סבב הATP הפך משעמם מאוד בתקופה האחרונה. מה נשאר לנו? ואורינקה על חימר?

פורנוהוליק 2 בפברואר 2016

אני אוהב את הסגנון שלו. הדיוק, העוצמה, היכולת להגיע לכל כדור, האתלטיות המרשימה, החוכמה במשחק.
יש שאוהבים את הסגנון של מסי (או קרי), יש את רונלדו (או לברון\ג'ורדן).
ויש מי שנהנים משניהם.

אדרבא 2 בפברואר 2016

איפה לון נעלם?

Comments closed