הנה משהו מעודד דווקא. כשרואים משחק כזה חושבים שכל שחקן ושחקן במגרש בלתי ראויים ועדיף שיעופו כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק מהמועדון. אבל ראיתי פעם משחק דומה: הפועל תל אביב הבלתי ידועה מישראל ניצחה את מילאן 0-1 באותו מפעל. מילאן כמו יונייטד, הייתה מועדון פאר רק בשם, מפוררת ומקרית בדיוק כמו יונייטד כרגע. אבל אחד השחקנים של מילאן במשחק (אמנם רק לחצי שעה אחרונה) היה אנדראה פירלו וגם הוא נראה כלומניק. אז אולי גם היום מסתתר בין השחקנים מישהו שהוא לא חסר תקווה.
לקבוצה הנוכחית כמובן אין שום תקווה.
ואן חאל לדעתי לא התפטר עד עכשיו בגלל כבוד עצמי. אבל היה רוצה שיפטרו אותו. היה רוצה שיהיה איזה סופרסטאר שהוא לא מסתדר איתו שאפשר יהיה לתלות את כל הסיפור ביחסי אנוש. אבל לא. הקבוצה די מקשיבה לו. השחקנים אמנם לא מבריקים אבל לא בעייתיים (ממפיס קנה אוטו יפה).
הוא פשוט הוביל אותם לרמה הזו.
ולפני המשחק:
אד וודוורד מינה השבוע את ניקי באט למנהל האקדמיה. אין לי דיעה מיוחדת על המינוי. אין קשר מיוחד בין תדמית של שחקנים בתקופה שהם שיחקו לדרך שהם מאמנים ואני מקווה שבאט יעשה עבודה טובה. האמת שאת האקדמיה המושמצת של יונייטד אפשר להשמיץ קצת פחות. כשרואים למשל מה עושים דני סימפסון ודני דרינקווטר בלסטר אפשר בהחלט לשאול אם באמת חובה למכור אותם אחרי 3-4 משחקים כדי לאכלס את הקבוצה במרכוס רוחו או דיילי בלינד?
אבל זו תסמונת שהחלה עמוק בתקופת פרגוסון ומאפיינת את כל הקבוצות הגדולות. הן בונות אקדמיות גדולות מדי ואז אין להן מספיק משחקים בכדי לתת לשחקנים הזדמנויות ראויות. הקבוצות הללו מקוות ללמוד על השחקנים שלהן מכל מיני תקופות השאלה אבל הצלחה בתקופת השאלה היא עניין אקראי לחלוטין.
*
ואן חאל אמר במסיבת עיתונאים שהיה רוצה לזכות בגביע האנגלי אבל לקבוצה יותר חשובה זכיה בליגה האירופאית. אני דווקא לא מייחס לו פה רוע לב, כאיש כדורגל ותיק אולי באמת הוא רואה את הקסם של הכדורגל האנגלי, אבל ברור מהדברים שהוא יודע שהוא לא המנג׳ר בעונה הבאה. אחרת הליגה האירופאית הייתה מטרה כמעט נואשת עבורו. מפעל בו זכיה תתקן כמעט את כל הנזק הגדול של העונה הזו. כרגע מסתמן שהמאבק של יונייטד על המקום הרביעי הוא דווקא מול מנצ׳סטר סיטי שמובילה בשש נקודות ומארחת את הדרבי הבא.
*
כמובן שלא הייתי בונה בכלל על זכיה או אפילו עונה יפה בליגה האירופית. שמסתמנת כחזקה ביותר.
על פי יכולת הליגה שלוש הקבוצות הטובות במפעל כרגע הן דורטמונד טוטנהאם ונאפולי כשגם ויאריאל בוודאי בסביבה. הקבוצות הללו הן בין עשרים הטובות באירופה, למרות הן לא מקשה אחת. טוטנהאם ונאפולי כמעט בוודאות לא ישקיעו כרגע מאמצים מיותרים במפעל כשאליפות די היסטורית בבית אפשרית מבחינתן.
זה מצחיק איך הסיטואציה משתנה בהתאם לליגה. בתחילת העונה הודיעה דורטמונד שהיא לוקחת שחקנים מחליפים למשחק ליגה אירופאית בכדי לתת לסגל הבכיר לנוח לקראת הליגה. עכשיו לדורטמונד המפעל הזה הוא כל העונה: כי היא לא יכולה לזכות בבונדסליגה וגם לא יכולה למצוא עצמה מחוץ לליגת האלופות. ולכן בצדק אנשים רואים בה פייבוריטית.
יש עוד מועמדות סופר לוהטות לזכיה במפעל ההזה. סביליה – שיכולה לעשות היסטוריה עצומה בזכיה שלישית רצופה – למרות שכבר עכשיו היא הקבוצה הבינונית הטובה של המילניום במפעלים האירופאים. גם פורטו היא קבוצה עם מסורת אירופאית אדירה.
והרשימה רק בתחילתה. עוד שלוש קבוצות עבורן המפעל הזה הוא בערך כל העונה עכשיו הן ליברפול, ואלנסיה ובילבאו. אני הייתי מהמר עליהן יותר משאלקה או לברקוזן שנמצאות במאבק על כרטיס ליגת אלופות בגרמניה. אבל כמובן שאם אחת מהן נופלת קצת במאבק המקומי – המפעל האירופאי יעלה אצלה לראש סדר העדיפויות. זה המצב גם בפיורנטינה. ואז יש גם הרבה קבוצות שעל פי המצב בליגה המקומית נראות בכושר- פנרבחצ׳ה, ספורטינג ליסבון ושחטר דוניינצק שמובילות את הליגות שלהן.
אופ״א הורסת את הפוטנציאל של המפעל הזה. כי משחקי יום חמישי הופכים אותו לחלוטין למפעל שבא על חשבון הליגה. ומרגע שעברה לכל כך מעט משחקי ליגת אלופות בימי שלישי-רביעי אני לא רואה סיבה לאפלייה הזו נגד הקבוצות במפעל הזה. כי מבחינת כדורגל באמת יש כאן 12-15 זוכות פוטנציאליות והוא יכול היה להיות אדיר, אבל סביר שבשלב מסויים נראה בו הרכבים חסרים.
הרכבים חסרים או לא – ביכולת הנוכחית יונייטד יכולה לשכוח מהגביע הזה. אבל איזשהו סיכוי קיים. אולי ישתפרו וזה בכל זאת מפעל גביע.
*
יונייטד לקחה לדנמרק שבעה שחקני בית צעירים בגלל מכת פציעות. שכוללת גם את ווין רוני ואפילו את קמרון בורת׳וויק ג׳קסון שהוא היחסית טוב מבין שחקני הבית הצעירים. וויל קין, שבגיל 23 צבר ארבעה שערי בוגרים בשורה של השאלות, הוא החלוץ השני.
למה? כי רוני פצוע וכי שלחו לדרכם המון חלוצים אחרים, אבל זה היסטוריה. ברמה המיידית הסיבה היא כי לא ביצעו תגבור בחלון ההעברות. זו בטוח לא החלטה של ואן חאל, כי הוא עצמו היה החלטה בתקופה הזו. וכמו במינוי ניקי באט יש משהו שהוא מעבר לאיכות ההחלטה עצמה. השאלה מי קיבל אותה?
די ברור שואן חאל לא מקבל החלטות אסטרטגיות ארוכות טווח במועדון כשהוא בברור ברווז צולע. האם אד וודוורד מקבל את ההחלטות לבד? במי הוא בדיוק מתייעץ? אפשר להניח שהוא מדבר (עדיין) עם ואן חאל ומן הסתם שואל גם את פרגוסון. אולי הוא מתייעץ עם המנג׳ר ש(כנראה) סגר איתו לעונה הבאה? ובינתיים מי מחפש שחקנים?
ואגיד לכם משהו בעניין מוריניו. אני חושב שדווקא סגר עם מנג׳ר אחר. אבל אם סגר עם מוריניו אז כל תקופת המעבר עכשיו היא איוולת.
מה אגיד לכם? מזל שבנקאים יודעים הכל.
191 Comments
רק תתקן ליברפול ולנסיה ובילבאו הן 3 קבוצות ולא 2…
לגבי השאר כמוך גם אני לא אופטימי במיוחד לגבי סיכויי הזכייה במפעל בגלל היכולת שהצגנו עד כה העונה, אבל גם כן כפי שנאמר זה בכל זאת מפעל גביע וצריך לקחת אותו שלב אחרי שלב. לעבור את הדנים בכל הרכב שלא יהיה זה מאסט ואולי אפילו כמו נגד דרבי קאונטי או הבלגים בתחילת העונה (קלאב ברוז' זה היה?) כן נראה כדורגל דומיננטי וטוב גם יחד.
הליגה האירופית זה בהחלט מפעל שלא ממשים ממנו את המקסימום, הזכרת כמה בעיות ולא נגעת בכמות הקבוצות הבלתי נתפסת שמשתתפת בו.
אני מניח שלתת יום נפרד לליגה האירופית נובע מבחינת כסף של זכויות שידור ואולי עוד יותר הרצון לשמור על הייחוד של הצ'מפיונס ליג, לכן ספק רב אם נראה איזשהו שינוי שהוא לטובתו המקצועית של המפעל.
יום חמישי זה בהחלט יום בעייתי לכדורגל ולכן שווה אולי היה שהמפעל אכן ישוחק בימי שלישי ורביעי, לא במקביל לצ'מפיונס ליג אלא כהצגה מוקדמת.
ואם ג'קסון פצוע אז אפשר להכתיר סופית את עמדת המגן השמאלי כמקוללת ביותר לעונה 2015-16.
אפשר בקלות לשבץ את המפעל הזה בשבועות נפרדים לליגת האלופות.
ובכלל לא אהבתי את השינוי של פלאטיני שמרח את שמינית גמר הצ'מפיון על פני חודש שלם ( וגם אז לא השכיל למנוע מאיתנו משחק ענק שכן ברוב איוולת המשחק של ברצלונה -ארסנל משוחק בדיוק מתי שיתמודדו ב.מינכן ויובנטוס.
זו נקודה כואבת, השחקנים שלא מקבלים מספיק צ'אנס להשתלב. אלו בדרך כלל גם שחקני בית צעירים או זרים "זולים" שמקבלים הזמדנות לצד עוד שחקנים דומים ולאו דווקא בתוך הקבוצה המובילה שמשחקת ומכירה אחד את השני טוב. סיכויי ההצלחה וההתפתחות בתוך זה הם מראש נמוכים יותר.
אין דרך לדעת כמה שחקנים איבדו את הקריירה וההתפתחות שלהם כי נפלו בהשאלה או בקבוצה הבוגרת בזמן הלא נכון.
נכון מאוד, חלון ההזדמנות של שחקנים צעירים צר ותלוי במזל ובעמדה שלהם. שחקנים שאמורים להיות עם פוטנציל גדול יותר (לדוגמא פוסו מנסה, טסוזבה) לא מקבל את הצ'אנס בזמן.
כשקבוצה נושרת מליגה בכירה יותר, כמו שקורה עם ליגת האלופות לליגה האירופית או היורולויג ליורוקאפ, זה תמיד מקטין את הסיכוי שהיא תזכה במפעל המשני. התחושה של השחקנים היא שהם ירדו למקום פחות טוב וגם אם אין שם זלזול משהו במתח הנפשי שמוחזק מתפזר, ויש המון מקרים שבהם יש נפילה כבר בשלב הראשון של המפעל המשני.
צופה שגם יונייטד לא תצליח לצערי.
זה תלוי בקבוצה. מה שאתה אומר נכון ליונייטד אבל לא לפורטו או סביליה.
לא מעט מהזוכות בליגה האירופית. נשרו מליגת האלופות.
שקר כרגיל. אף אחת מהזכיות של סביליה לא הייתה אחרי נפילה מהאלופות והקבוצה היחידה בחמש השנים האחרונות שזכתה בליגה האירופית אחרי נפילה מליגת האלופות הייתה צ'לסי.
1. לא טענתי שהזכיות של סביליה הן כשהן נשרו מליגת האלופות, טענתי שלא יצא להם האויר בגלל הנשירה בניגוד ליונייטד
2. לפני שאתה קורא לאנשים שקרנים לפחות תבדור את עצמך: אתלטיקו 2010, שאחטאר 2009 וצסקא 2005.
ארבע קבוצות ב16 שנה נשמע לי די מעט.
למה ב16? ב11 שנים. זה יותר משליש. ובהתישב בכך שהן רבע מהקבוצות שמשתתפות בשלב 32 האחרונות זה מראה על קורלציה חיובית. ייתרה מכך זה מתחשב בהישגים של בנפיקה למשל שמצליחה שם כמעט כל שנה אבל לא זוכה.
*זה לא מתחשב בהישגים של בנפיקה
לפחות היית הולך כבר עד הקמתה של הליגה ואז היית מקבל 2 מ-6, לא מעט. לא ברור לי למה החלטת לעצור ב-5 במקום להמשיך עד להקמתה שזה בדיוק עוד שנה. או שאולי זה כן ברור.
1/3
קצת מתמטיקה לא יזיק.
סתם צוחק.
גם 222/666
"הקמתה של הליגה" זה כולה שינוי שם. הפורמט של מעבר קבוצות מהאלופות לאופ"א קיים כבר משנת 2000- אז ארסנל וגלטסאריי נפלו מהאלופות ונפגשו בגמר. באותו פרק זמן, קבוצות שנפלו מהאלופות זכו בחמש מתוך 16 טורנירים.
6 מתוך 16:
צ'לסי, אתלטיקו, שאחטאר, צסקא, פיינורד וגאלאטסריי
הלכתי עם ״הקמתה של הליגה״ רק בשביל שאתה לא תטען טענה שקשורה לזה כי כמו שכתבו לך כאן מעלי, האחוזים עוד יותר טובים כשכוללים גם את גביע אופ״א…
צודק, לא ספרתי את פיינורד- לא הייתי בטוח לגביהם, אז בדקתי בויקיפדיה וראיתי שהם הופיעו בסיבוב השלישי באופ"א כבר בנובמבר, אז הנחתי שהם היו שם מההתחלה.
שוב מבחינתי אחרי ולפני כל החישובים והספקולציות חשוב לשחק טוב… פשוט למצוא שיטת משחק הגיונית לסגל ולנסות לשחק חיובי.
אין לי ציפיות אחרות והן גם לא ככ ריאליות
איזה טמטום של אופ"א עם ליגת האלופות. מורחים את זה עם משחקי שמינית הגמר שלוקחים חודשף ושני משחקים עלובים ביום שהם גם ככה לא מציאות כל כך גדולות. כאילו בכוונה הם רוצים לדפוק את המפעל.
ושבוע הבא הם שמים בארסה-ארסנל ויובה-באיירן באותו זמן. הגיוני..
אידיוטים. עקרונית אין לי בעייה שישימו כמה משחקים טובים ביחד בערב של אקשן אבל כשזה רק המשחקים הללו זה טיפשי.
הגיע הזמן לצמצם את הטורניר הזה לחודש אינטנסיבי בסוף העונה. ואם לא אז לפחות את החלק הזה. שני משחקים בשבוע. בית וחוץ בום בום. אקשן.
לא צריך לצמצם אותו לחודש אבל בית וחוץ צריכים להיות תוך שבוע כמו שהיה פעם בלי המריחה הזו.
לא צריך בכלל בית-חוץ במפעל הזה. וגם לא בצ׳מפיונס. וכמובן שלא צריך להוריד אליו את נושרות הצ׳מפיונס.
בטח שצריך בית-חוץ בצ'מפיונס. זה לא מפעל גביע במובן של גביע מקומי אלא בכל זאת ניסיון לבחון מי הקבוצה הכי טובה באירופה. לא שכרגע הפורמט מושלם, אבל לקבוע הכול על משחק אחד לאורך כל הדרך זו כבר הגזמה פראית.
צריך בדיוק בגלל זה להאריך את שלבי הבתים – ולתת לטובות יותר לארח בשלבי ההכרעה. משהו כמו פורמט אן.אף.אל
פורמט הNFL קיים רק בגלל שבפוטבול אי אפשר, פיזית, לשחק כמות גדולה של משחקים. זה אחד הפורמטים הכי לא מוצדקים ומוסריים ספורטיבית שיש- כולל העובדה שלקבוצות יש לוח משחקים בדרגת קושי שונה.
בפוטבול אי אפשר, פיזית, לשחק גם כמות קטנה של משחקים…
שנים שאני חושב ככה.
צריך לצמצם את מספר הקבוצות ולהפוך את המעל למבנה של ליגה
*מפעל
*פורמט של ליגה
הכוונה לליגת האלופות.
אם כי מבחינתי גם במפעל הזה יכול להיות בית חוץ – למה לא?
לגבי הנושרות- בוודאי שלא. אבל הכל מסחרה
אני חושב שצריך רק בית-חוץ. הארכת שלב הבתים זה רק הערכת השיעמום כי משחק בודד הוא לא ממש חשוב. בבית חוץ יש את המתח גם במשחק הראשון בגלל שערי החוץ, והוא נותן מצד אחד יתרון לקבוצות טובות כי בשני משחקים קשה להדיח אותן אבל גם מספק מספיק הפתעות.
אני חושב שאם הבתים היו משוחקים תוך שבועיים אז היה בהם אקשן רב. הבעיה בכל המפעל הזה היא האורך שלו. זו לא ליגה.
אין לי בעייה שיעשו אחת לשבועיים. למעשה ככה היה נהוג במשך הרבה שנים. צריך לבטל לחלוטין את שלבי הבתים בשני המפעלים ולעבור לנוק אאוט עם הגרלה פתוחה לחלוטין בכל שלב. ככה יש משחקים טובים ועם רלוונטיות כל השנה.
אני תמיד מעדיפה את שלב הבתים בכל תחרות. הקבוצות נוטות לשחק את הכדורגל שלהם. בנוקאאוט הקבוצות משחקות טקטי הגנתי ומפחדות להפסיד. בשבילי יש כדורגל יותר טוב בשלב הבתים. אני לא אוהבת מישחקים שאתה מיתעסק בפון משועמם ומחכה לפנדלים. דרמה בטח שיש דרמה במישחקי נוקאאוט אחת לאלף מישחקים בערך זה גם מיתבטא בכדורגל מסעיר. אני אגיד יותר מזה המחזורים האחרונים בשלבים של בתים שלפעמים קובעים ובהם קבוצות תלויות בתוצאות של קבוצות שמיתחרות איתם על עלייה ומיקום – אז יש הרבה משחקים עם כדורגל מסעיר כי קבוצות חייבות לתת גולים ולנצח והן לא רואות את היריבה שלהם. הן חייבות לנצח. ואז יש מישחקים מטורפים.
אבל הכדורגל לא ממש טוב בשלב הבתים. יש פערים די גדולים ורוב הגדולות עולות ויש גם הרבה משחקים חסרי חשיבות. אם כבר עושים ליגה אז שיעשו את הסוף בליגה אחת גדולה, שם לפחות כל משחק יהיה משמעותי.
הסיבה שמורידים אליו את נשורת הצ'מפיונז היא שזה מוסיף עניין לשלב הבתים הגם ככה די מת של המפעל. חוץ מזה שזה מבטיח לאופ"א תוספת של כמה קבוצות גדולות ומושכות שם לשלבי הנוק-אאוט של הליגה האירופית, במיוחד שהרבה קבוצות גדולות נופלות מחוסר עניין ומעודף משחקים בשלבי הבתים והמוקדמות.
אני לא חושב שהוא מת כמו שהוא מת בדעת הקהל הישראלית.
אין בשלב הבתים הרבה משחקים של כדורגל איכותי, כי זה מפעל ענק עם המון קבוצות מליגות קטנות וטיסות ארוכות. זה לא דווקא רע, כי רמה גבוהה היא לא ערך עליון. בשלבי הנוק-אאוט דווקא יש הרבה כדורגל התקפי וחיובי, רק עם שחקנים ברמה נמוכה יותר מהמקבילה בצ'מפיונז.
רק ליגה אירופאית. זה הליגה הכי שווה ומגניבה ומהרבה סיבות טובות. קודם כל זה שוק צבעוני של כדורגל מהרבה מדינות. יש כדורגל של קבוצות מ- דנמרק שבדיה נורבגיה פולניה ותמיד יש שם כישרונות וסיגנון שנחמד לראות. זה גם לגמרי שווה לראות קבוצות מיתוך הליגה הספרדית צרפתית הולנדית רוסית שבד״כ לא יוצא לך לראות אם אתה לא חובב של הליגות האלו. דבר שני הקבוצות הגדולות הרבה פעמים נותנות לילדים מוכשרים לשחק, לשחקנים שנידחקו לספסל והשחקנים האלו רצים וחותכים ורק רוצים להוכיח את עצמם. אז יש הרבה מישחקים בכל יום שידורים ופעמיים והרבה גולים והרבה מישחקים פתוחים כי לאף אחד לא איכפת. ובגדול בטח זה ליגה אירופאית שהיא גם הכנה לאלופות ובמה לשחקנים ושי שם קצת הפקרות והרבה קבוצות קטנות מיתאבדות על המישחקים. זה הליגה השניה בטיבה מבחינתי אחרי הליגה האנגלית. אתה יכול לתפוס שם מישחקים מסעירים בכל מחזור בשלב הבתים.
זה קצת ווישפול ת'ינקינג, אבל יש לי תחושה שהכיוון כרגע הוא לשחרר את וודוורד מהסמכויות המקצועיות שלו, גם אם כפועל יוצא מהלחץ החיצוני שמפעילים המשקיעים.
כתבה נהדרת על ואן חאל והכישלון, אחד לאחד,מההתחלה ועד הסוף. ארוך אבל שווה קריאה:
http://www.eurosport.co.uk/football/premier-league/2015-2016/louis-van-gaal-from-orgasmic-serial-killer-to-consummate-cluelessness_sto5181131/story.shtml#uk-fb-sh
מדוייק.
שחצן ועקשן.
הקטע עם הכרטיסים האדומים אומר הכל.
האקדמיה של יונייטד, באמת לא טובה.
פרגוסון ודרינקווטר הם לא שחקנים ברמה שיונייטד שואפת אליה.
אם היה מישהו באקדמיה שהוא מספיק טוב, ואן חאל הוא המנג'ר האידיאלי בשביל לפתח אותו. גם קשה לאמר שואן חאל לא ניסה. הוא נתן הזדמנויות רציניות למספר די גדול של שחקנים: בלאקט, מקנייר, לינגארד, ג'קסון וגם שחקנים נוספים קיבלו הזדמנויות אם כי פחות משמעותיות.
און חאל הוציא מהאקדמיה של באיירן 2.5 שחקני הרכב( אחד הסתבר להיות פצוע כרוני). גם מהאקדמיה של ברצלונה הוציא 2-3(לא זוכר לגבי פויול).
אפשר גם לראות ששחקנים מהאקדמיה של ברצלונה שלא מקבלים מספיק הזדמנויות ועוזבים, פעמים רבות פורחים במקומות אחרים ואף חוזרים לברצלונה בהמשך(פיקה, אלבה, פאברגאס) וגם אצל באיירן לפעמים יש פיספוסים כמו הומלס.
לעומת אלה האקדמיה של יונייטד לא הוציאה שחקן שהוא ברמת השאיפות של יונייטד מאז שכחתי-19.
פיקה, אבלה ופברגאס זה הרבה שנים לאחור וברצלונה קנתה אותם אחר כך בכסף מלא. אז לא היה שום רווח או יתרון מכך שגידלו אותם.
פוגבה כמובן הוא פספוס של יונייטד וכיום שחקן (הרבה מעל) לרמתה.
צודק לגבי פוגבה, שכחתי אותו. הוא אמנם מעל לרמה של יונייטד אבל ללא ספק ברמה שיונייטדד שואפת אליה.
זה שבארסה קנתה אותם במחיר מלא, לא אומר שהאקדמיה שלה גרועה, אלא שהיא מעולה אבל לא נתנו להם את ההזדמנות( במקרה של פאברגאס אפילו זה לא נכון כי הוא עזב ממש צעיר, ייתכן שבכלל מרומו לא ברישמה במחשבה שניה).
גם בשנים מאוחרות יותר, יצאו שחקנים מהאקדמיה של בארסה כמו טיאגו( אני אישית חושב שהוא לא מספיק טוב, אבל הוא משחק בבאיירן לא מעט). יש את בוסקטס ואת פדרו ועכשיו יש את ביירין מארסנל.
גם שחקנים כמו נוליטו (שעד הפציעה שלו היה אולי השחקן המצטיין בליגה) ואיקרדי מאינטר הגיעו מהאקדמיה של ברצלונה. גם תיאגו מוטה שהוא כבר שנים ללא ספק אחד הטובים באירופה בתפקיד שלו.
אתם לא הבנתם מה כתבתי. לא שהאקדמיות הגדולות לא מוציאות שחקנים מעולים – אלא שזה בקושי מסייע לבעלת האקדמיה. כי לקבוצה אין את המשחקים לתת לשחקן. זה שהוא הופך לכוכב במקום אחר או נקנה חזרה בכסף מלא – מפספס את רעיון האקדמיה (אלא אם זה עניין כלכלי). אפילו כל הנסיונות לשמור זכויות – כמו במקרים של בוז׳אן ודה-אולפאו – בסופו של דבר לא מתממשים. זה פשוט לא קורה.
וזה קורה לכל המועדונים הגדולים בדיוק באותה נקודה – כשהם מגדילים מאד את האקדמיה והופכים אותה לבית חרושת לשחקנים. הלה-מאסיה הוכפלה בתקציבה או נבנתה מחדש לאחר גל שחקני הבית של 2008-2011. מאז היא לא שלחה לברצלונה שחקן ברמה עולמית שנקלט בה. אייאקס הגדילה את האקדמיה באמצע שנות התשעים והחלה לגדל דיילי בלינדים במקום ברגקאמפים. יונייטד גידלה את גיגס ובקהאם בסקולס כשלא הייתה אקדמיה אלא סתם קבוצת נוער. כשזה הפך לאקדמיה (שמרוויחה כסף) – היא החלה לגדל דרינקווטרים וג׳ימס ווילסון. וכך ייש 50 שחקני בית בינוניים של יונייטד בכל הפרמייר ליג במקום 1-2 שחקני וורלדקלאס תוצרת בית אצלה.
וזה לא קשור לנפילת הכשרון הבריטי – ראשית יש לא בריטים כמו פוגבה. שנית אם בייל, הארי קיין, סמולינג ונניח סטרידג׳ או סטרלינג היו בדור אחד ביונייטד – דיינו. שחקנים ברמה הזו – אם הם בקבוצת הבית שלהם ומגובשים ביחד – מספיקים כבסיס להיות בצמרת האירופאית הגבוהה.
ייתכן ואתה צודק וקבוצות גדולות, לא באמת צריכות אקדמיות(זה לא סותר את הטענה שזאת של יונייטד גרועה במיוחד).
בסופו של דבר בהרכב הפותח של ברצלונה משחקים מסי, אינייסטה ובוסקטס שלעולם לא נמכרו. בהרכב של באיירן יש את לאהם, מולר ואלאבה שגם לעולם לא נמכרו. בשני המקרים אלה שחקנים שהיו מאוד חשובים להפיכת הקבוצות למה שהן היום. אני גם מאמין שזה מה שנותן להן עליוניות על קבוצות כמו סיטי ופסז' שקונות את כל ההרכב.
זה נכון שאי אפשר להוציא כוכבי על כל הזמן אבל גם אם אתה מוציא 2-3 בעשור ומבטיח שהם ישחקו אצלך זו הצלחה גדולה לדעתי.
יש גם דוגמאות לשחקנים שחזרו בגלל שמירת זכויות כמו קרבאחאל בריאל.
העניין שמהאקדמיה של ברסה (צאבי) ושל ביירן (מולר) ואן חל הוציא שחקנים היסטוריים.
איפה הם ואיפה אנחנו…
השאלה פה היא כמה אפשר לשפוט אקדמיה של קבוצה במנותק מהמדינה שבה פועלת. הרי יש קורולציה ברורה בין כמות השחקנים האיכותיים שיונייטד מייצרת לבין ירידת הרמה בכלל של יצור שחקנים באנגליה.
ברצלונה ובאיירן מייצרות שחקנים, אבל בספרד וגרמניה כמעט כולם מייצרים שחקנים. אתה יכול ללטש את שחקנים סופר מוכשר, אתה לא יכול בכדורגל להפוך לשחקן גדול ממישהו שאין לו כישרון מלכתחילה. זה לא כדורסל שאתה יכול לקחת אתלט עצום בגובה 2.13 מ' ולהפוך אותו לשחקן בגיל 16. רוצה לומר, זה לא באנגליה גדלו סקולסים וגיגסים במקומות אחרים (להוציא את בייל).
זו נקודה נכונה מאוד, אבל יונייטד גם לא מובילה באנגליה. לא גדלים בה גם הארי קיין, אארון ראמזי ג'ו הארט ופרנסיס קוקלין.
מה הקשר בין קוקלין לשאר איני יודע.
הוא מאקדמיה של קבוצה אנגלית ומשחק בקבוצת צמרת
הוא נקנה ע"י ארסנל מסטאד לאבאלווה בגיל 17 ומשהו. לא בדיוק מאקדמיה של קבוצה אנגלית.
הוא נקנה לאקדמיה. והיה שם כמה שנים. סקאוטינג לאקדמיה זה גם דבר חשוב מאוד.
לא בדקתי אבל גם פוגבה בטח לא הגיע לאנגליה בגיל 5
למעט פוגבה, אני לא זוכר אפילו פדרו או באדשטובר שיצאו מהאקדמיה של יונייטד בעשור האחרון.
יונייטד צריכה ללכת על זכייה בכול הכוח. ראשית כי חשוב לזכות בתארים. יתקן אותי דורפן אם אני טועה, אבל אחד הדברים שהחזיקו את פרגוסון חזק בתפקיד לפני עידן הפרמיירליג, היו הזכיות בגביעים "משניים".
נכון שיש שם קבוצות בכושר יותר טוב מיונייטד כרגע, אבל מצד שני, אין שם קבוצה שאין סיכוי לעבור אותה בפורמט גביע.
בנוסף, חשוב לשחק בליגת האלופות, לא רק כלכלית, אלא בשביל למשוך שחקנים. ואם מוסכם שמוריניו הוא מאמן לשנתיים, חבל שאחת מהן תבזבז על עונה שבה לא משחקים באלופות, אגב, אני לא אתפלא אם זו אחת הסיבות שלא ממנים אותו כרגע- לא רוצים לבזבז חצי עונה שלו במצב שאי אפשר לזכות, לא באלופות ולא באליפות.
גם. וגם בגלל שהקבוצה די צעירה סה"כ, השחקנים צריכים לסגל לעצמם קצת מנטליות של ווינרים.
דווקא הראייה של ליגת האלופות פחות קריטית בעיניי. כסף בכל מקרה לא יחסר ואני לא חושב שזה ישנה הרבה לשחקנים.
ניימר גם ככה לא יגיע ושחקן של דורטמונד יעדיף כנראה את היונייטד על פני טוטנהאם גם אם השנייה תשחק בליגת האלופות ואנחנו לא.
היא צריכה וחייבת – אבל אין לה את היכולת.
דיינפרו הגיעה בעונה שעברה לגמר והיא בטח לא קבוצה יותר טובה מיונייטד. הגרלה טובה, מזל, התעלות במשחקים נתונים והכול באפשרי.
שלוש הקבוצות היחידות במפעל שהן באופן ברור עדיפות משמעותית על יונייטד כרגע הן דורטמונד, נאפולי ואולי טוטנהאם (שיונייטד כבר ניצחה אותה העונה).
קח את סביליה כדוגמה (שהיא מחזיקת הגביע בשנתיים האחרונות ואולי נחשבת לאחת מארבע מאחת הבכירות לזכייה): הקבוצה הזו לא ניצחה משחק חוץ אחד בליגה. או באירופה.
טוב, זה כי היא עוד לא פגשה את יונייטד. והייתי מוסיף גם את ויאריאל, אבל ממילא בינה לבין נאפולי תצא רק אחת.
בכל מקרה, מה שאתה אומר די נכון אבל קיים גם מהצד השני – אין כמעט במפעל קבוצות שיונייטד פייבוריטית ברורה מולן.
ויאריאל הבקיעו 30 שערי ליגה ב24 משחקים- מאזן יונייטדי תחת ואן חאל.
הסגנון משחק שלהם היום הוא הרבה יותר טקטי והגנתי מהסגנון שהם היו מזוהים איתו לאורך השנים. הם עושים את זה טוב, גם נגד קבוצות חזקות (ניצחו את ריאל ואתלטיקו), אבל הם לא מסוג הקבוצות שיעשו ליונייטד בית ספר. יהיה משחק כמעט נטול מצבים שיוכרע על איזו הברקה בהתקפה או טעות בהגנה. הם לא קבוצה שאין ליונייטד מה למכור מולה.
ואגב, ארבעת המפגשים בין יונייטד וויאריאל הסתיימו כולם ב0-0. וזה היה בתקופה ששתי הקבוצות היו יותר התקפיות מהיום. כך שלטובת צופי הכדורגל, עדיף שהמפגש הזה לא יתקיים.
ויאריאל כנראה לא תעשה ליונייטד בית ספר סטייל בילבאו, אבל היא טובה הגנתית לא פחות מכאלו שיונייטד הפסידה להן העונה והרבה יותר מחלקן, וחכמה יותר מכמעט כולן.
הנקודה שלי שהיא לא קבוצה שאין מה למכור מולה. זאת הפאונטה- יש בליגה האירופית הרבה קבוצות טובות, אפילו טובות מאד, אין שם קבוצה שאין ליונייטד סיכוי סביר לעבור אותה בפורמט גביע.
בליגת האלופות ראינו בשנים האחרונות התפתחות של סופר קבוצות, שכל הדחה שלהן שלא אחת מול השנייה, נחשבת להפתעה גדולה. תחשוב על זה שאם ארסנל ינצחו את בבית את ברצלונה (עזוב ידיחו אותה) זה ייחשב להפתעה גדולה. וארסנל היא אחת משתיים-שלוש הקבוצות הטובות באנגליה ואולי המועמדת מספר 1 לאליפות שם היום. רומא היא הקבוצה שלוש-ארבע באיטליה והיא נחשבה לחסרת סיכוי מול המדורגת שלישית בספרד, עם מאמן רוקי. אלו יחסי כוחות שעד לפני שש-שבע שנים נחשבו לדמיוניים.
הליגה האירופית בפתיחות שלה הרבה יותר דומה למה שהייתה ליגת האלופות בעבר ויחסי הכוחות שם הרבה יותר שקולים, גם אם יש קבוצות שנמצאות בכושר יותר טוב מיונייטד.
אתה צודק. אלא שמצד שני, הצלחה בטורניר גביע דורשת התעלות מנטלית, דווקא כשהפערים מצומצמים – ועסקינן ביונייטד הנוכחית, קבוצה שמגיעה לכל משחק עם נחיתות מנטלית מובנית.
חייבת לעשות הכל כדי להגדיל את הסיכוי לזכיה.
אף פעם לא הבנתי מה כל כך נורא בלשחק ביום חמישי.. מה ההבדל בין לשחק ברביעי באלופות ואז בשבת בליגה לבין לשחק בחמישי ואז בראשון בליגה?
כי באלופות הרבה פעמים יודעים אם אתה בשלישי או רביעי ומתחשבים בכך. חמישי הוא בהכרח החלון הקצר יותר, בנוסף לכך שזה מפעל ארוך יותר (משום מה)
זה מפעל כל כך ארוך שבלתי אפשרי לעקוב אחריו עד שמגיעים לשלבים הסופיים. זה אוסף של משחקים רנדומליים.
ליגת האלופות היא הליגה הכי טובה לצפיה. היתמכרות טוטאלית. כדורגל מעולה. הרבה קבוצות שאתה לא מכיר שבאות להוכיח את עצמם הרבה כדורגל מהיר פתוח הרבה גולים. אתה ניתקל בקבוצות פולניות ודניות ונורבגיות אתה ניתקל בילדים מוכשרים של קבוצות גדולות ובשחקני ספסל שנותנים להם לשחק והם רצים על המיגרש בלי כלום להפסיד. זה כל הקטע. הרבה קבוצות. ליגה הרבה יותר מסעירה מליגת האלופות מבחינת כדורגל. אם אתה רוצה כדורגל נטו רק בליגה האירופאית.
אני מניח שהתכוונת לאירופאית, ואני מסכים. קבוצות אנונימיות שנלחמות כי כל משחק כמעט משמעותי ושמרגישות שיש להן סיכוי אמיתי להתקדם במפעל.
היי גיל תודה בטח היתכוונתי לליגה האירופאית.
אה וגם הרבה פעמים בקבוצות היותר גדולות שנותנות לילדים מוכשרים לשחק ולשחקנים שתקועים בספסל. כמה פעמים זה שחקנים שכולם רוצים לראות וזה תמיד מענין לראות את מה שיש לסגלים הארוכים בקבוצות האלו להציע. וכמובן שחקנים כאלו משחקים עם הרבה תשוקה.
עדיין,
נניח שמזיזים משחק לראשון אחרי האלופות אז במצב של שבת-שלישי\רביעי-ראשון או של שבת-חמישי-ראשון, משחקים את אותה כמות משחקים באותם מספר ימים. גם לשחק בשלישי אחרי שבת זה לא אידיאלי כי יש רק יומיים מנוחה וחוץ מבגרמניה אף אחד לא מזיז לשישי.
בעיה נוספת שיש הן מרחקי הטיסה. בליגה הארופאית יש יחסית הרבה קבוצות ממזרח ארופה, אזרביג'אן וכו' והטיסות ארוכות או לא ישירות.
בנוסף, היה לליברפול בעונה שעברה משחק בטורקיה שנמשך להארכה ופנדלים והסתיים בשעה מאוחרת מאד. הם הגיעו רק בשעות הבוקר המאוחרות לליברפול, משחק הליגה שאחריו היה נגד סיטי ביום ראשון בשתיים עשרה בצהריים. למעשה השחקנים ביצעו רק אימון שחרור לפני המשחק בליגה
מרחקי הטיסה מאבדים את עיקר הרלוונטיות שלהם אחרי שלב הבתים.
החשש של אופ"א היא שאם ישימו את המשחקים האלה למול ליגת האלופות, אף אחד לא ירצה לצפות בהם. וחמור מכך, שבמקרים מסוימים (נגיד, קבוצה מקומית מצליחה או שיבוץ למול וולפסבורג-גנט) אנשים דווקא יעידפו לצפות בהם ויורידו מההילה הקורנת של הצ'מפיונז ליג.
הם לא צריכים לשים אותם מול ליגת האלופות. מה הבעייה לשים את כל משחקי האלופות ביום שלישי ואת הליגה האירופאית ביום רביעי?
שהם רוצים שפחות משחקים של ליגת האלופות יהיו ראש בראש אחד מול השני
אבל זה לא צריך להיות ככה. אין בכלל תחושה של ליגת האלופות כשמורחים את המשחקים ככה על פני חודש. שיעשו 4 משחקים ביום לפחות והייתי עושה אפילו 8. זו חגיגה אמיתית.
תשמע, אצל האמריקאים כשיש פלייאוף אף פעם משחק לא נופל על משחק. לא ב-NBA, לא בבייסבול ובטח לא בפוטבול. כמובן שפה יש ליגות מקומיות שצריכים להתחשב בהן אבל בעקרון פרנסי אופא צודקים – לשים ארבעה משחקי פלייאוף במקביל זה בזבוז מחריד של רייטינג. אז הם עברו לפורמט שבו יש רק שני משחקי פלייאוף במקביל.
אם הם היו חכמים, המשחקים היו על שבועיים בלבד והיו משחקים בשתי שעות ראשיות – כמו שעושים בליגה האירופאית. משחקים בשעה 8 (שעון ישראל) למשחקים שנערכים באיזורי זמן שלנו ומשחקים בשעה 10 למשחקים באיזור זמן אנגלי/ספרדי. ואז היה לך ערב של כדורגל רצוף, כמו שיש ערב של פוטבול ב-NFL. הפריסה על חודש שלם היא פארסה, אין ספק
הפארסה האמיתית היא שיש ארבעה מועדים שונים למשחקים בכל סיבוב ועדיין שני המפגשים הכי מעניינים נערכים באותו יום.
מה מעניין בשני מפגשים כל כך חד צדדיים, שנגמרו עוד לפני שהחלו?
מעבר לאיכות, המפגש של יובה מול באיירן אמור להיות אחד היותר מאוזנים בשמינית.
כן, כתבתי על זה קודם
אני מסכים שמרבע הגמר משחקים צריכים להיות לחוד אבל בשמינית הגמר כשיש לך כל כך הרבה משחקים לא מעניינים? בפוטבול ברור שאין חפיפה כי יש מעט משחקים וכל אחד הוא מכרה זהב, אבל בנבא יש קצת חפיפה ובכל מקרה, זה הכל קשור לרייטינג. אם היו שמים לפחות 4 משחקים ביחד לא היה לזה יותר קהל מאשר שני משחקים שבהרבה מקרים לא מעניינים אף אחד? ומסכים ששני משחקים ברצף היה הרבה יותר טוב ולא צריכה להיות לאף אחד בעייה עם זה.
אולי צריך לעבור לשלב הנוק-אאוט כבר בדצמבר-פברואר כשהצ׳מפיונס בפגרה ואז הליגה האירופית תהיה בכל זאת מרעננת? כמו גביע הליגה באנגליה לדוגמה שהוא התואר הראשון שניתן לזכות בו (מלבד מגן הקהילה).
כתבתי בתגובה הראושנה אך רלוונטי לכאן.
פלאטיני משך את שלב שמינית הגמר בצ'ימפיון למשחק חודש כמו מסטיק.
הפתרון הוא כל כך פשוט …לשבץ את משחקי הליגה האירופאית בשבועות מגבילים לליגת האלופות באותם ימים שלישי ורביעי ….ככה יהיה יותר רייטיניג ויותר שוויוניות….
ניקי באט זה מינוי. לא היה שם אף אחד שנה.
ונגר אמר משהו מעניין בנושא השבוע. בוגרי מחלקות הנוער של המועדונים הגדולים לא רעבים מספיק.
אם ימנו את מוריניו בסוף אז למה לא לפני חודשיים?
בגלל קשיים פילוסופיים בהגדרת העונה השנייה. זו תהיה 2016-17? 17-18? משהו באמצע ולא תיקחו אליפות? זה הימור מסוכן!
הקבוצה הדנית נקראת מידטיולנד ולא מייטלאנד. FC Midtjylland (אמצע/מרכז-יולנד, יולנד הוא חצי אי).
מעניין באמת איך טוטנהאם יעלו היום נגד פיורנטינה, עד היום פאוצ׳טינו עלה עם הרכב די חזק באירופה אבל לאור המעמד החדש שלנו כמועמדת לגיטימית לאליפות אולי הוא ייתן לקיין ולעוד כמה שחקני מפתח לנוח, אני חובב של המפעל ומפנטז על טרבל שלנו, דחילק מאז 95 לא לקחנו תואר…
לקחתם ב2008 על הפרצוף של גרנט.
גלעד, מוותר בלי היסוס על המפעל המיותר הזה והגביע הטיפשי הזה שאין לו משמעות עבורנו כי נהיה בליגת האלופות בכל מקרה. שיעלו עם הנוער ומבחינתי לעוף כבר הלילה. בעונה כזו הסטורית חבל לבזבז כאן משאבים
וואלה לא מבין אותך..המטרה פה היא תואר אירופאי. בצמפיונס תהיו בכל מקרה
ככה שחוץ מההגרלה שהיא קשה לא יודע למה לא לנסות..
האליפות והגביע האנגלי הרבה יותר חשובים. אנחנו לא קבוצה לשלושה מפעלים במקביל
האליפות כן, הגביע לא בטוח. ואני גם לא בטוח שאנחנו לא יכולים להתמודד בשלושה מפעלים במקביל: בעמדות המגנים יש לנו רוטציה טובה מאוד, בקישור יש לנו עומק יוצא־דופן. התלות בקיין ובצמד הבלמים מטרידה כמובן, אבל ורטונגן יחזור מתישהו, ויש אלתורים שאפשר להיעזר בהם כדי לספק קצת מנוחה לאלדרווירלד (אם יצטרך) ולקיין (שבוודאי יצטרך). לא אידאלי, אבל גם לא בלתי־אפשרי. Audere est facere!
אוהדי טוטנהאם יקרים- אני לא מאמין בלוותר על תואר, אף אחד לא לוקח אותנו ברצינות כי אנחנו סתם קבוצה נחמדה שמשחקת יפה כבר שנים ולא זוכה בכלום, אין לנו את הלוקסוס של לוותר על תואר אירופי, יש סגל רחב, הקבוצה ברצף מטורף של משחקים ללא הפסד, אין כזה דבר לוותר, מסכים שיש לתת מנוחה והוא נתן, ועדיין עשו תוצאה יפה בלי קיין, דמבלה, ווקר, לוריס, וורטונגן שפצוע ממילא, לאמלה, סון.
אני אומר- ללכת על כל שלושת התארים ואם נצא עם אחד מהם אז אני קונה, ברור שאליפות הכי כיף וחשוב והסטורי אבל מה זאת אומרת לוותר? ומי מבטיח לי שאם נעוף מאירופה נזכה בשניים האחרים? אירופה קאפ זה אחלה מפעל, אני אישית מחבב אותו מאד, אם כבר משנים די אן איי של מועדון אז עד הסוף.
אמן ואמן.
(רק אתקן שסון פתח וקיין החליף אותו, וגם דמבלה נכנס במחצית.)
צודק, לקחנו גביע הליגה בעונת 2007-2008, והתואר הקודם גם היה גביע הליגה ב-98/99, ולפני זה ב-90/91 גביע אנגלי, לא מספיק בשביל מועדון שמתיימר להיות טופ 4, אוהדים רוצים תארים, גם השחקנים רוצים, האמן לי, כולם שם רעבים וצעירים.
מופע השעמום המושלם יוצא לסיבוב הופעות (קצר) ברחבי היבשת…
הגרפיקה של הליגה האירופית מעוצבת על ידי מעצבים מתחילת ה90 שהוכנסו לבונקר במזרח ארופה ללא קשר עם העולם החיצון.
רגע שלנו מתחיל עוד מעט אל תעשה ספויילרים
מה צריך ואן חאל לעשות בשביל שיפטרו אותו סופסוף?
אולי לפרוש פוסטרים של אלכס פרגוסון ובובי צ'רלטון ולהשתין עליהם בפרהסיה.
על המורשת שלהם הוא כבר השתין.
מביש ומביך.
הוצאת לי את המילים מהפה רטרואקטיבית.
זוועת אדושם ורוח מרחפת על פני תהום.
זהו. הגענו לתחתית. המשימה הושלמה. לואי יכול ללכת.
כבר במשחק הראשון התעוררנו מהאשליה שאפשר לזכות בליגה האירופית. נקווה שנותרה לבן אדם טיפת כבוד ושהוא יקום וילך מיד, כי פשוט לא נותר מה להרוס. כאב פיזי ממש!
בין כל הרונלדואים, הגיגסים והסקולסים, מי שהכי חסר לקבוצה הזאת זה רוי קין אחד.
קבוצה שנלחמת כמו שחקני שחמט…
ולגבי סיכויינו לזכות, בכושר הזה אני בספק שהיינו לוקחים את גביע הטוטו בארץ
מצד שני כיף לראות את הפרצוף של האפס הארגונטי אחרי ההפסדים המביכים לסנדרלנד והיום.
אולי עכשיו זה גם העונש שלו.
תוצאה יפה, אפשר לעשות את זה בגומלין
מצחיק אתה…..ברמות….
מה? מעדיף שאתלונן על ואן חאל? אין לך מספיק מזה?
United till I die…..we are almost there
Or till they die
Which ever comes first
על התיקול של מאטה בגול השני הייתי מוריד אותו לקבוצה האפרוחים (אבל מבקש מהם להיות עדינים איתו)
עזוב..טיבעוני זה..כמה שנים כבר בפריימרליג עדיין בלרינה
שהקבוצה לא מאומנת ולא מחוברת, השחקנים נראים הרבה יותר גרועים ממה שהם באמת גם ברמה האישית. אתם יודעים, היו אוהדי יונייטד שחשבו ברצינות, שדי מאריה, השחקן החשוב ביותר בזכייה באלופות של ריאל שהצטיין מול הקבוצות הכי טובות באירופה, הוא שחקן לא מספיק טוב שלא מסוגל להתמודד עם סנדרלנד וניוקאסל.
יש פה סוג של מעגל: אתה רואה קבוצות הרבה יותר מחוברות, חושב שהשחקנים שלהן יותר טובים ולכן הן נראות יותר טוב, קונה אותם ומתפלא שהם לא מצליחים לשחזר את היכולת שלהם.
מסכים
נדמה לי שהדיון על די מאריה בעיקרו לא נגע לרמתו כאינדיבידואל אלא יותר לרמתו בתור ה-שחקן של קבוצת על (משהו שהוא לא עשה בריאל). בכל מקרה, אתה יכול להגיד מה שתרצה על היכולת של די מאריה בריאל, אבל ביונייטד הוא היה חלש מאוד. אפשר להאשים בזה את ואן חאל ונסיבות חיצוניות, אבל לי לפחות נראה די ברור שזה הרבה מאוד באשמת די מאריה. הוא בשום שלב לא נראה מחוייב לחלוטין ופזל תמידית החוצה וזה נראה ככה. הוא באמת לא היה טוב מספיק בשביל סנדרלנד וניוקאסל. אני מניח שזה כי לא התחשק לו, לא בגלל שהוא לא יכל.
לא חוכמה, הדנים היו הרבה יותר רעננים. הם נחו יותר מחודשיים
לקח לדורפן 4 חודשים אבל גם לו בסוף נפל האסימון שההולנדי הוא כנראה המקור הגדול ביותר של כל מה שרע בקבוצה
הבעייה היא שכמו שאתה כותב, אין כאן איזו קריסה מוחלטת אלא סתם יכולת עלובה של שחקנים שנראים כמתאמצים לפעמים. עדיף כן לתת לגיגס רק בשביל לנער אותם קצת לפני הקיץ אחרת כולנו נמשיך לישון.
מילאן ההיא היתה משופעת כוכבים. בין הקבוצה ההיא לקבוצה ששנה מאוחר יותר זכתה בצ'מפיונס לא הפריד הרבה פרט למוטיבציה וגיבוש, וזה הלקח שיונייטד צריכה לקחת. אין ספק שהסגל שלכם שווה הרבה יותר מהתוצאות.
וגם החלפת מאמן, מילאן פתחה את אותה עונה עם פאתיח טרים והחליפה אותו באנצ'לוטי.
הפארסה שלא פיטרו את האיש והמחברת- לדיראון עולם. או לפחות עד שזה יקרה(:
הוא דירדר כל סטאנדרט מקצועי. הוא חרפה בתגובות,
ואין שום דבר בעברו שיעזור לו. בניגוד למקובל, מעולם לא היה גאון הדור שלו.
ואני מהסלחנים שהכי מאמין במאמנים- ה ב י ת ה . עכשיו!
זה אופטופיק, אבל גם הקבוצה של מילאן שזכתה בליגת האלופות ב2003 לא הייתה כזאת גדולה: הם סיימו מקום שלישי בליגה במרחק גדול מהמקום הראשון וניצחו רק משחק אחד מתוך חמישה משחקי הנוק אאוט בדרך לזכייה בתואר (עם הגרלה יחסית נוחה).
בכול התקופה של אנצ'לוטי כמאמן, הקבוצות החזקות ביותר של מילאן היו בין 2004 ל2006 (בעיקר הקבוצה של 2003/4). באופן קצת מוזר הם זכו באלופות דווקא עם קבוצות פחות טובות (2003 ו2007), בעוד עם הקבוצות החזקות ביותר שלהם הם פישלו בקנה מידה היסטורי עם המהפך של לה קורוניה והחזרה של ליברפול מ3-0.
טעות, זו הייתה צריכה להיות תגובה לאופיר.
אני מסכים, אבל ביחס ל-2001/2 עצם העמידה שלהם מול קבוצות כאלה היתה שדרוג עצום.
באופ-טופיק משלי, צפיתי בסאן סירו במשחק הפתיחה שלהם בצ'מפיונס באותה עונה מול לאנס: 2-1 מצמד דחי'ות של אינזאגי.
*דחיקות*
אינזאגי היה החלוץ הכי טוב בהיסטוריה.
העולם חיכה מאז הפרישה של פיפו לאוכל נבלות ברמה הזו שיירש אותו ונראה שמוראטה הוא האיש.
נהההה, מוראטה טכני מידי בשביל להיות אינזאגי, הוא גם מעז לעשות שני דברים שאינזאגי לא עשה אף פעם:
א) לכבוש ממרחק העולה על 3 מטרים.
ב) לצאת מנבדל.
וואלאק? לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי אותו כובש שער שלא מול רשת חשופה.
בשביל מוראטה כל רשת היא רשת חשופה.
השחקן שהכי מזכיר לי את אינזאגי זה דני וולבק.
איפה, הלוואי. אם וולבק היה נתפס באופסייד שליש מהפעמים שאינזאגי היה נתפס בהם הוא היה כובש בכל עונה עוד עשרה שערים לפחות.
תומר, אני מפציר: חזור בך והתנצל על ההשוואה האיומה, המופקרת, חסרת האחריות ובעיקר הלא נכונה. וולבק אפילו לא יודע לעשות פרצוף בכייני אחרי גול.
ועדיין יש לו סיכוי לא רע בכלל לזכות באליפות לפני ליברפול, גם לפני ואן חאל…
אל תחליף נושא :)
אתה צריך לעודד את וולבק ולשמוח בשבילו. לדעתי יונייטד תסבול מקללת וולבק עוד הרבה זמן. לקחו שחקן פרגוסוני קלאסי ושחררו אותו ליריבה מקומית בשביל להביא שחקנים יוקרתיים יותר. יצאו פלורנטינו פרס.
וולבק הוא בערך השחקן שהכי פחות מזכיר את אינזאגי בכדורגל העולמי.
אינזאגי הוא שחקן שהייחוד שלו היה בכך שהוא היה לכאורה היה שחקן מאד מוגבל מבחינת כישרון, טכניקה והשפעה על המשחק לאורך 90 דקות, אבל שהיה לו חוש ריח יוצא דופן לשערים, תכונה שהפכה אותו לשחקן מכריע לאורך שנים ברמות הכי גבוהות. וולבק הוא בדיוק ההפך- הוא שחקן שנחשב לבעל תרומה טובה למשחק השוטף, אבל כזה שלא מבקיע מספיק שערים עבור חלוץ.
הדמיון היחידי שבכל זאת יש ביניהם הוא שלוולבק כן יש נטייה להבקיע שערים מכריעים.
השחקן שהכי מזכיר את אינזאגי בכדורגל העולמי היום (לא באותה רמה כמובן) הוא צ'יצ'ריטו.
אנשים חושבים שאינזאגי זה חוש לשערים. זה ממש לא העניין. לדעתי היו שחקנים עם חוש לא פחות טוב ממנו לשערים אבל אינזאגי (ואת זה צריך לראות באצטדיון) הוא פשוט שחקן שלא מפסיק לרוץ אחרי הכדור. הוא אומר: אני אתפס עשר פעמים בנבדל אבל פעם אחת לא. אני עשר פעמים אעשה את הספרינט אחרי הבלם לחינם אבל פעם אחת לא.
ובזה וולבק מזכיר לי אותו, הלחץ הבלתי פוסק, כל הזמן לנסות. אגב, גם זאזא קצת מזכיר אותו בזה, אפילו יותר ממוראטה. למרות שזאזא איטי יותר, אבל יש לו את זה.
היו שחקנים גם עם חוש ריח יותר טוב ממנו לשערים, אבל הם גם היו שחקנים הרבה יותר מוכשרים מבחינת היכולות שלהם.
מה שייחודי אצל אינזאגי זו האפקטיביות האדירה שלו (ברמות הכי גבוהות ובמעמדים הכי גדולים) לעומת התפיסה שלו כשחקן מאד מוגבל.
גם למפארד לא היה מתעצל לדפוק ספרינטים עד רחבת ה 16 בכל הזדמנות
חייב לציין שזה אחד הדברים הכי מוזרים ששמעתי – להשוות את וולבק לאינזגי.
אם להסתכל נטו על תפקיד החלוץ – זה שצריך לשים גולים – אז וולבק הוא אולי אחד הגרועים באירופה ב20 שנה האחרונות . אינזגי היה אחד הטובים.
לתוהה: כשאתה צודק אתה צודק
אחד הדברים הכי מעצבנים בתקופה האחרונה אלה הם ההתנצלויות של שחקני יונייטד על היכולת והתוצאות.
גם אתמול, קאריק , סמולינג, קודם לכן מאטה, רוני ויש עוד, מישהו צריך להגיד להם שסליחה אומרים ביום כיפור, כי עם כל הביקורת שיש לי כלפי ואן חאל, אי אפשר לנקות את השחקנים מעוד משחק של אפס מוטיבציה כמעט ולראייה, במחצית שנייה שבה הקבוצה הדנית התעללה והעליבה את השחקנים שלנו, כשלרגעים הרגשתי שהדנים משחקים כאילו זה משחק קט-רגל כשאחד לוקח כדור ופשוט מסובב שלושה וארבעה פעם ועוד פעם ולא היה אף אחד שיבוא וידפוק לו איזו בעיטה ברגל ולהגיד, עד כאן!
השופט הוציא לשחקני יונייטד שלושה כרטיסים צהובים בלבד וגם הם על עבירות קלות (חוץ מזו של לאב שתזמן לא נכון ותיקל מסוכן) ובאמת שאפשר להאשים את כל המערכת, אבל אי אפשר לנקות את השחקנים שכמו נגד סנדרלנד במחצית השנייה, ככה גם אתמול, פשוט לא היו שם ומבחינתי השחקנים הותיקים יותר, אלה שהיו אמורים לקחת אחריות, אלה המאכזבים ביותר, הררה, מאטה, קאריק, אפס מנהיגות, אפס הכוונה, אפס לקיחת אחריות.
לפני חלוץ נוסף (או 2) לפני בלם (או 2) יונייטד צריכה איזה "שווינשטייגר" במרכז השדה, אבל כזה שיהיה צעיר וחזק ובעיקר עם נוכחות, כי הררה ועם כל האהבה שלי אליו, הוא שוליה לקוסם, הוא לא יהיה השחקן המרכזי וכזה שקיוותי שישנה את הקבוצה, ישפיע עליה מהקצה לקצה, מאטה הוא לבטח לא כזה, אני יותר ויותר מבין את מוריניו כשאמר עליו שהוא שחקן לוקסוס, כישרון נהדר אבל כל-כך לא יציב וזה גרוע יותר משחקן פחות טוב אבל לפחות כזה שמנק יכולת X בצורה יציבה יותר.
אבל כמובן שמעל כולם נמצא ואן חאל, התחלתי לשמוע את התירוצים שלו לאחר המשחק אתמול וכמעט שברתי את הטלוויזיה, הוא דיבר על חוק מרפי ובהקשר של הפציעה של דה חאה ובכדי לנסות להסביר את מה שאירע במשחק, זה הספיק לי, הלכתי לישון, יום חמישי עשר בערב ופשוט ברחתי למיטה מהשפל הזה שאני באמת לא זוכר כמוהו ביונייטד ב 30 השנה האחרונות.
על הכישלון הקולוסאלי של ואן חאל מהרגע הראשון ועד לרגע שבו הוא יעזוב את המועדון, טעויות כמעט בכל מישור, את אלה גם המנג'ר הכי ירוק ואפור לא היה מצליח להשיג.
ואן חאל יכול להתבכיין עד מחר על פציעות של 14 שחקנים, אבל אפילו וודוורד באחד הדברים היחידים הנכונים שאמר, הוא הזהיר את ואן חאל כמו אחרים מבנייה של סגל קצר מדי, זה לא מספיק טוב וחכם לקבוצה אנגלית, הפילוסוף היהיר חשב שהוא יודע טוב יותר מכולם ושאף אחד לא יתלהב מהעובדה שהצעירים משחקים היום, זה לא מבחירה ולא בגלל שואן חאל תמיד ובכל מקום קידם צעירים, זה נכפה עליו בגלל המצב, אחרת גם לינגארד היה כבר מושאל או נמכר וכשזה היה הכיוון לגביו בתחילת העונה.
מדברים הרבה על קזינו בימים האחרונים בישראל, ובכן ואן חאל בתקופה שלו ביונייטד הוא המהמר הכי גדול שראיתי אי פעם בכדורגל ועוד לא ראיתי מהמר שניצח בסופו של דבר, כולם נופלים ועל זה שהוא הימר במועדון שלי, על זה אני לעולם לא אסלח לו.
אם נשארה לו טיפת כבוד הוא מניח את המפתחות על השולחן, ויגיד שהוא ניסה, נכשל והגיע הזמן לחתוך את הדברים.
אם וודוורד היה מבין שמועדון כדורגל זה מעבר למציאת ספונסרים בכסף גדול, הוא ניגש לואן חאל, לוחץ לו את היד ואומר, תודה על הכל אבל הגיע הזמן להיפרד.
הימור שלי, זה לא יקרה ועד למפלה הבאה, אלוהים ישמור, זה עוד יכול לקרות נגד שרוסבריי בגביע.
יום שישי בבוקר.
אתמול, בפעם הראשונה בחיי אני חושב,ישבתי בבית וקראתי ספר מול טלויזיה כבויה.
שומו שמיים והאזיני ארץ,לאן הצליח ההולנדי הארור הזה לדרדר אותי. כאמור,לא ראיתי את המשחק וקיבלתי בסיום SMS מהבן שאמר כך:
" הפסדנו. אני מתחיל להאמין שיש אלהים" .
טל ואחרים כותבים שאם יש לו כבוד אז היה שם את המפתחות וכו'. אין לו כבוד לכלום חוץ מלגאווה המטומטמת שלו. הוא לא ילך לבד אלא אם יגורש ומאחר שודוורד יהיה ניזוק מפיטורין של מי שהוא הביא ותמך זה כנראה לא יקרה.
עניין אחר- המאמן הבא.
אני שמח שזה יהיה מוריניו שלא יעשה הנחות לאף אחד וינקה באמת את הסגל ממי שלא צריך להיות בו.
כנראה שנלך לשנת בניה נוספת, הכרחית ואני מקוה גם אמיתית אבל בכל מקרה זו לא תהיה שנת בזיון. זה כבר לא יקרה ולו רק כי אי אפשר לרדת נמוך יותר.
ולו היה בידי הדבר, הייתי מחתים כעדים על מכתב הפיטורין שלו את צציצריטו ודני וולבק.
כמטאפורה המתארת את מה שעבר עלינו בתקופת החושך שלו.
יוסי,
אחרי המשחק נגד סטוק בבוקסינג דיי הוא הציע, אמר לוודוורד שאם הוא חושב שהוא (ואן חאל) לא יכול להצליח יותר אז שיגיד וניפרד.
הוא לא טמבל ואן חאל, הוא מבין את המצב, שפת הגוף שלו משדרת שזה הסוף, משדרת מצוקה, מאוד יכול להיות שהאגן הוא מה שמחזיק אותו עדיין מלהתפטר, אבל במועדון כדורגל תיקן במצב כזה לחתוך את הדברים צריך להגיע מהיושב ראש, וודוורד חייב לעשות לזה סוף
כי באמת כבר אי אפשר להמשיך ככה.
ואן חאל אמר שהסיכוי הכי טוב שלנו להגיע לליגת האלופות זה דרך הליגה האירופאית, עכשיו גם זה בסכנה, אי אפשר להמשיך להמר של אולי זה יצליח.
אני לא יודע איפה הדברים עומדים בנוגע למוריניו, אם זה הוא בכלל, אני לא יודע איפה גיגס בתמונה, אם יש בכלל סיכוי שיתנו לו את התפקיד, אבל אם אלו הן 2 האופציות שעומדות על המדף, צריכים להוציא אחת מהן לפועל עכשיו!
ון חאל סובל. הוא מת שיגאלו אותו מיסוריו. את וודוורד אני לא מבין, כל יום של ון חאל גורם לו להראות עלוב יותר. ממה הוא מפחד?
אני גם חושב. ואן חאל כבר לא רוצה להיות המנג׳ר. האחריות כבר קומה אחת מעל
ואן חאל צריך ללכת ווודוורד צריך להיות מודח מתפקידו כיושב הראש המועדון.
צריכים לחזור לתת לאנשי כדורגל לנהל את הכדורגל במועדון ולאנשי העסקים להתרכז בעסקים.
באמת ואן חאל האשים את הפציעה של דה חאה??? רומרו הציל שם כמה שערים בטוחים.. העצב והטיפשות אין להם סוף
זו היה ההסבר/תירוץ מרכזי וראשון שלו אתמול לאחר המשחק:
“Yes, I think it’s the law of Murphy"
רומרו הציל את יונייטד אתמול מתבוסה קשה בדיוק כמו שבלעדי דה חאה העונה, יונייטד היתה קבוצת תחתית.
אני לא כל כך בעניין של להאשים את השחקניםת זאת רוח המפקד. לסרס כל דבר. וככה לא מורחקים באדום ממעטים לאבד כדורים אבל אין חופש לכסח ולהסתכן ולהלהיב. הוא כיבה את כל המערכות. זה מזמן בניוטרל.
אריק, הכל התחיל בהתפרקות שלהם תחת מויס. זלזלו בו, לא נתנו לו לעבוד, ואחרי שפיטרו אותו הם הבינו שיש להם כוח להשפיע. אז עכשיו לא בא להם על ואן חאל והם מחכים למישהו אחר שיושיע אותם.
זו כבר קבוצה אחרת לגמרי מזו שהיתה למוייס ואלה שעשו לו את המוות (למוייס) כבר מזמן לא רלוונטים, ריו פרש לאחר עונה איומה (מקצועית ואישית) בק.פ.ר, וידיץ' היה נראה כמו הצל של עצמו באיטליה ופרש וואן פרסי לא ממש נהנה בטורקיה.
זה לא משנה, התקדים נקבע ששחקנים יכולים לזלזל בלי שזה ישפיע עליהם יותר מדי אבל יוביל לפיטורי מאמן.
עם זה אני מסכים. ברגע שוודוורד לא נתן גב למוייס, משם החלה הרעה.
זה קיים היום בכל קבוצה. זה הכדורגל היום.
זה מאוד יכול להיות אבל בקבוצות מנצחות לא שומעים את זה והייתי מצפים מהשחקנים האלופים שיתנו את הטון וישמרו על הרוח המנצחת. כל זה רק מראה כמה הסר היה מיוחד.
זה לא קשור למויס או ון חאלץ תראה מה עשו קוסטה והאזארד. זמנים השתנו ועדיין הכשלון של מויס, ון חאל ומוריניו (השנה) היה בלהוציא מקסימום מהשחקניםף בעיקר שהדברים לא עובדים. המשותף לשלושתם ויש הבדל גדול ברמה בינהם, זה הדוגמטיות. חייבים קצת יותר פרגמטיזם. למה ביובה זה לא קורה עם אלגרי אחרי פתיחת עונה איומה ואובדן של וידאל ופירלו? התשובה זה פרגמטיזם ויכולת לעשות התאמות. כל מי שבטוח שפפ יעשה חייל בסיטי שיזכור את זה. לא ברור לי איך אלגרי לא מבוקש יותר.
כששחקנים לא שמים על המאמן שלהם אז אין הרבה מה לעשות. אם יש מקרה או שניים בתרבות ארגונית חזקה אז אפשר להתמודד עם זה, אבל כשהרבה שחקנים מזלזלים במאמן אז האחריות היא גם עליהם. איך מאמן יכול להוציא את המקסימום מהשחקנים שלא מאמינים בו? נכון, חלק זה באשמתם אבל גם לשחקנים יש אחריות. כולם מדברים על טקטיקות שמקטיקטות אבל כששחקנים משחקים רע אז אי אפשר להאשים רק את המאמן.
למה במקומות מסוימים זה עובד ובאחרים לא קשה לדעת. תראה את מוריניו שעד השנה מעולם לא הייתה קבוצה שלו שהתפרקה ככה, וזה עם אותו מאמן של שנה שעברה. בכל אופן, אני לא חושב שאפשר לנקות את האחריות מהשחקנים.
במקרה של ון חאל, זה עליו. הוא מוציא מהם כל אפשרות ללקיחת סיכון כל מי שמנסה לעשות משהו ומאבד כדור ננזף פומבית ויורד לספסל. תראה את ספרס, המאמן שם פחות בעל שם ועדיין העסק עובד.
מויס לא התאים לקבוצה של פרגי, ומוריניו שידר זחיחות החל מינואר דרך מחנה האימון ועד מגן הקהילה, הוא חשב שמה שעבד ימשיך לעבוד ולא עשה התאמות.
פופוביץ' פחות בעל שם מתחומו מואן חאל כן? יהירות אירופית טיפוסית
שאלה לדורפן, מה צריכים לעשות במועדון בקיץ כדי להתחרות על מקום בצ'מפיונס ולאיים על אליפות (ציפיות גבוהות אני יודע, דבר ראשון שהם צריכים זה להפוך לקבוצת כדורגל, ואם אפשר כזו ולא סובלים מצפייה בה)?לעשות מהפך מחדש עם כל הרכשים של הקיץ הקודם נראה לא מציאותי ולא הגיוני, אבל אני לא רואה את השלד של יונייטד בעתיד מורכב מממפיס, שניידרליין והשאר. מה שכן לדעתי פגעו בול הוא מרסיאל, והוא אולי יהיה השחקן של המועדון שלנים קדימה.
שניידרליין הצליח מאוד בפרמייר ליג וממפיס יכול לפרוח. בשממה הזאת לא יצמח דבר. זה שמרשיאל מבריק בקבוצה כזאת בגילו זה רק מעיד על כמה הוא טוב. אבל שואו ושניידרליין וגם הררה וממפיס יכולים לפרוח. הררה היה נהדר אצל ביאלסה גם מול קבוצות חזקות ממה שיש בפרמייר ליג.
טוב שני בפני שלי:
בהנחה שמוריניו מגיע כמו שאני חושב אז התשובה הקצרה היא כן..יש שלד.
דה חאה: אין ספק בכלל.
בלינד: טיפה בעייתי מול התקפות מסויימות אבל הוא סוג של ייני – עושה עבודה שחורה לא רע.
סמולינג: בלם טוב פלוס. מוציא מעצמו יותר מהכישרון.
מגנים: המון כישרון התקפי פחות הגנתי אבל בגדול שם יש גם כמות וגם איכות.
שניידרלין: לטעמי לרוב עובד טוב אם כי לא יעיל מספיק התקפית.עדיין מרוצה ממנו
קאריק: עדיין מוסר טוב אבל זה כבר לא זה ולא בונים עליו כשלד.
מאטה: פשוט לא שם בשום אספקט..אין יציבות והמשכיות. או שישוחרר או שיסופסל.
הררה: גם לא מבריק אבל ייתכן ויש לו יותר ממה שהוא מראה תחת ואן חאל.
פלאייני: לא יודע מה להגיד עליו…לא אוהב ולדעתי לא יעיל אך לעיתים הוא היחיד שנראה שאיכפת לו.
ממפיס: אני אופתע אם הוא ימצה חצי מהכישרון שלו. ברגים וכו
רוני: לא מאמין שמוריניו יוותר עליו וגם יש לו חוזה הזוי. אולי יעבור אחורה קצת. בעיה
מרסיאל: הבטחה שמתממשת רוב הזמן ואין ספק שאחרי עונת שיפשוף ייתן גם מספרים.
שורה תחתונה יש שלד טוב בייחוד מאחור..הבעיה בקישור ההתקפי ושניים שלושה חלוצים..
לא יודע אם נרוץ שנה הבאה כל הדרך אבל בסיס יש. צריך מנגר וראבאק
דה חאה: אני לא בטוח, למרות החוזה החדש שחתם עליו.
בלינד: הוא לא בלם, נקודה. כקשר אז רק בקישור מעובה עם עוד 2 לצידו, אחרת זה פשוט לא.
סמולינג: בלם נהדר שרק יתפתח עוד ועוד, מקצועית וכמנהיג.
מגנים: שואו ודרמייאן, כולל החבר'ה הצעירים, אנחנו מסודרים בעמדה הזו.
שניידרלין: הוא טוב, זו עונת התאקלמות אבל חייב להודות, בראש וביכולת העונה הוא עדיין שחקן של סאות'המטון.
קאריק: עדיין הקשר הכי טוב שלנו וזאת הבעיה, הוא צריך להיות כבונוס, לא כשחקן העיקרי.
מאטה: מוריניו אמר עליו שהוא שחקן לוקסוס, אמר וצדק. הוא נהדר כשהקבוצה רצה, כשצריך לסחוב את הקבוצה, לא הוא האיש.
הררה: צריך לשחק מתחת לחלוץ אבל כמו מאטה, הוא לא בנוי מהחומר שישנה לבדו את פני הקבוצה, צריך שיסחבו אותו גם כן וזה בסדר גמור.
פלאייני: למכור. לא בגלל שאין לו יכולות שיכולות להיות בסדר גמור לסגל רחב, גם לכזה של יונייטד, אלא בגלל האופי. אין לי בעיה עם שחקנים בינוניים, יש לי בעיה עם שחקנים בינוניים ואופי של לעשות במכנסיים ברגעי האמת ופלאייני משפיל את הראש אל מול הגדולים וזה לא מספיק טוב.
ממפיס: סבלנות, יש שם כישרון, חייבים לטפל בראש של הבחור, אם היה אפשר גם להוריד לו את הקעקועים הטיפשיים וכל פוזת הראפר.
רוני: אין עוד מלבדו, הוא מעולם לא היה הבעיה, גם לא העונה ובעונה הבאה הוא יהפוך להיות מלך השערים בכל הזמנים של המועדון, כבוד.
מרסיאל: מה 15? זה ילד זה?
שורה תחתונה, יש שלד טוב, לצערי הלכנו אחורה בשנה וחצי תחת ואן חאל ובגלל זה לא יהיה מנוס מרכבת נוספת של שחקנים בקיץ הקרוב.
עד הפגישה עם ואן חאל היה מר שניידרלין שחקן בטוח בהרכב צרפת.
הוא נראה היום כמו שהוא נראה גם בגלל כל מה שקורה סביבו.
והוא כן שחקן שניתן לבנות עליו לעתיד. יש לו את מה שצריך ויש לו גם את מי שלא צריך מעליו.
אני מסכים שהגזמתי עם שניידרליין, בעיקר בגלל שהוא משחק חכם. אבל לדעתי ממפיס לא יגיע לשום מקום, אני לא אוהב איך שהוא משחק. דריבל מצוין, אבל כל כך לא חכם.. אני תמיד יעדיף אינטיליגנטים על כישרוניים.
רונאלדו היה בעייתי גם כן בשנים הראשונות שלו מבחינת אינטליגנציה. לפעמים השינוי מגיע עם קצת יותר בגרות, לפעמים דרך עבודה קשה, צריך יהיה לקוות שהוא יעבוד קשה ממפיס, אחרת אין לו סיכוי וגם עם הדריבל המצויין שלו.
הם כל כך שונים. כריסטיאנו יכול להיות השחקן הכי גרוע במגרש ולסיים עם צמד, ואז שוכחים עם כל ההתקפות שהוא מחרב. אף אחד לא יכול לשחזר את התופעה הזו.
זה נכון לרונאלדו של היום, בתחילת הדרך שלו הוא היה שחקן מתסכל ביותר לפעמים עד שלמד נכון וטוב יותר, זאת החוכמה וזה מה שממפיס יצטרך לעשות.
מסכים כמעט עם כל מה שטל ואמיתי כתבו לגבי הסגל לעונה הבאה, אבל על דבר אחד אני חולק. צריך לומר תודה לרוני, לארגן לו משחק פרידה מכובד ולצאת לדרך חדשה, בלי רוני הכל כך דומיננטי, אפילו יתר על המידה. הדומיננטיות הזו הורסת לדעתי את התלכיד והסולידריות בקבוצה. שחקנים אחרים מרגישים, שרוני יכול לעשות כמעט כעולה על רוחו, בלי שהמנג׳ר יכול לעשות משהו בנידון. רוני יכול לשחק גרוע רצף של משחקים, ועדיין הוא עולה בכל משחק. זה גורם לפיצול בקרב השחקנים ולהחלשת המרות של המנג׳ר. יונייטד חדשה זה יונייטד ללא רוני!!!
כתבתי שהוא בעיה…בהחלט לא הבעיה אבל בכל זאת.
וממפיס לדעתי לא וזה בהחלט מוקדם לקבוע, לא יתפתח לשחקן
טוב תחת אף מנגר..הלוואי ואתבדה.
לי אין בעיה לשחרר שחקן שפרגי חשב שאפשר לוותר עליו לפני שלוש שנים. עם זאת, הוא לא הבעיה. אולי החוזה שלו כן.
רוני הוא כמובן לא הבעיה הכי גדולה של יונייטד בתקופת ואן חאל. לא לכך התכוונתי. נראה לי פשוט עדיף, שהמנג׳ר שיבוא לאחר ואן חאל לא יצטרך להתמודד עם הסטטוס והכוח של רוני בחדר ההלבשה ובקרב האוהדים.
שלא יובן לא נכון, לרוני היתה קריירה אדירה ומלאת הערכה ביונייטד, ואני גם אוהב שחקנים כמוהו שנשארים בקבוצה שלי להרבה שנים (למרות שזה עלה בהרבה כסף ואיומים של עזיבה מצד רוני), אבל רוני לא יכול לרדת למעמד משני, כמו שסקולס וגיגס עשו לדוגמא, ולכן הוא צריך למצוא מסגרת אחרת.
את זה הוא דווקא יכול לעשות.. בעונות המעולות עם רונלדו וטבס הוא הרבה היה שורף את אגף שמאל כמו פועל טוב בזמן שהרונלדו ניהל את ההצגה… ובכלל בכל הקריירה שלו הוא היה מעולה כשהיה משהוא טוב לידו (ואן ניסטרלוי, רונלדו, ואן פרסי) ולא לבד. אז לרדת למעמד שני כנראה פחות יפריע לו. הבעיה שביכולת שלו בשנים האחרונות גם במעמד עשירי אין לו מקום בקבוצה. בטח שלא בהרכב. ועם החוזה המגוחך שלו אין שום סיבה להשאיר אותו כחלוץ שלישי.
עם הסכומים שהולכים היום בסין, אתה יכול לא רק להיפטר מהחוזה שלו, אלא לעשות עליו הרבה כסף. אם על שחקן אפור כמו רמירז שילמו 30 מיליון ועל ג'קסון מרטינז שילמו 45 מיליון יורו, בגיל 29 ואחרי שני שערים בחצי עונה, תאר לך כמה ישלמו על רוני שהוא באמת אחד השחקנים המפורסמים בעולם.
סין..קטאר..ארה"ב..כוכב יופיטר..
לאן שלא יפנה, שיהיה לו בהצלחה.. רק שילך כבר!
זה ההבדל- הסינים משלמים סכומי העברה משמעותיים (ביחס לרמת השחקן, הרבה יותר מהמקובל באירופה), קטאר והMLS, לא.
לדעתי לא יעזוב לסין והאמת לא יודע אם לארהב.
צריך לזכור שני דברים בקשר למעבר לסין:
השחקן צריך להסכים
החוזה של רוני הזוי כי יש לו תמלוגים על מרצנדייס ככה שכסף הוא עושה
בעיה
הוא כמובן גם יכול לעבור למועדון פחות גדול / עשיר באירופה או בתוך הפרמיירליג כפי שעשו ראול וקאסיאס (למשל לחזור לאברטון). רק במצב הזה הוא יצטרך לוותר על לא מעט כסף.
אם כבר שחקן בוחר לעזוב את אירופה, סין נראית האפשרות כי טובה: הם משלמים יותר מארצות הברית ומציעים תחרות ספורטיבית יותר רצינית ממדינות המפרץ.
בכל זאת יש סיבות טובות לבן־אדם להעדיף לחיות בארצות הברית ולא בסין.
רק דיברתי…:
http://www.calcalist.co.il/sport/articles/0,7340,L-3681466,00.html
גם בעונה הכי גרועה שלו בקריירה הוא עדיין השחקן הכי חשוב של הקבוצה
http://www.dailymail.co.uk/sport/football/article-3455959/Manchester-United-struggle-without-captain-Wayne-Rooney-win-percentage-drops-22-cent-striker-s-absence.html
ואם מישהו רוצה להבין קצת עד כמה גם רוני סבל העונה מהדרישות של ואן חאל ולא בגלל שהוא כבר גמר את הסוס כמו שרבים כתבו עליו, שייקרא את הכתבה הבאה גם כן
http://www.independent.co.uk/sport/football/premier-league/manchester-united-players-increasingly-fed-up-with-louis-van-gaals-odd-tactics-as-micro-manager-a6885676.html
התרומה וחשיבות של רוני ביונייטד היא הרבה מעבר לכיבוש שערים, הוא המנטור של הצעירים, הוא דמות חיובית ביותר בחדר ההלבשה, הוכיח את המנהיגות שלו גם העונה כשהיה זה שפעמיים ניגש לואן חאל ואמר לו על חדר הלבשה "מת" וגם לאחר מכן שדרש שינוי בהקשר של הכדורגל, של לתת לשחקנים יותר חופש פעולה על המגרש וגם בדרישה של פחות אימון במשך השבוע וכשהם הרגישו חנוקים לגמרי (לזכותו של ואן חאל ייאמר, כי אכן הוא שמע את הבקשה והסכים לה, יש פחות אימון במשך השבוע וגם, מאז תחילת השנה, היו יותר משחקים שבהם יונייטד שיחקה אחרת, יותר ויותר שחקנים כן מצאו את עצמם תוקפים יותר, אומנם הבעיות הן גדולות וחמורות עוד יותר אבל כן היה שינוי)
כמו כל אחד אחר, גם רוני צריך תחרות, הספיקה לו מחצית אחת נגד סטוק בבוקסינג דיי לשבת על הספסל בכדי שזה יעשה לו את הסוויץ' ולאחר מכן ועד לפציעה האחרונה, רוני היה השחקן הכי טוב של יונייטד, זה פאק גדול נוסף של ואן חאל כשלא השכיל לבנות תחרות בתוך הקבוצה עצמה.