טומי טיילור

ביומו האחרון

taylor

פגשתי היום בסובוטיצה, גבול סרביה-הונגריה, עיתונאי ספורט סרבי מאד מאד וותיק. קוראים לו מילנקו והוא החל לעבוד ב-1956 ועדיין עובד. הפגישה הייתה בגלל כתבה שאני מכין ליום השואה אבל כמובן שדיברתי איתו על העבר וההווה וגם העתיד של הספורט בסרביה, יוגוסלביה וכל זה.

״קוראץ׳ או צ׳וסיץ׳?״ שאלתי אותו והוא אמר צ׳וסיץ׳. קוראץ׳ היה איש חכם מאד, תלמיד הנדסה באוניברסיטה שגם שיחק חכם מאד. ״אבל צ׳וסיץ׳, העיתוי שלו בניתור, לא היה דומה לו בכך. הגנה מושלמת״. עברתי לכדורגל ושאלתי ״צ׳ייקובסקי או סקולרץ׳?״ – הוא חשב שווויאדין בושקוב.

*

אבל אז התברר לי שהוא ראה את המשחק האחרון של הבאזבי בייבז. ה-3-3 בבלגרד – יונייטד הובילה 0-3 אחרי שניצחה את המשחק הראשון 1-2 אבל הכוכב האדום השוו והיה מתוח מאד (לא היו שערי חוץ אז). הוא מעיד שזה נכון שסקולרץ׳ אמר לאחר המשחק שדנקן אדוארדס הוא השחקן הטוב בעולם.

הוא נסע 200 קילומטר לבלגרד לצפות במשחק, אבל הוא לא נסע לראות את דנקן. הוא נסע לראות את טומי טיילור. הוא מאד רצה לראות אותו מאז שטיילור, החלוץ המרכזי, כבש צמד בלונדון בניצחון 0-3 על יוגוסלביה בעונת הרנסנס של אנגליה ב-1956 – כשאדוארדס נכנס לנבחרת והיא ניצחה את ברזיל, מערב גרמניה ויוגוסלביה בעונה אחת. כמה משחקני הנבחרת היוגוסלבית אמרו לו שזה החלוץ הדורסני ביותר שהם ראו. במשחק של יונייטד בבלגרד הוא לא הבקיע – אבל הוא התרשם מאד מהתנועה שלו ומהעוצמה והבטחון. וגם מכך שהאנגלים בברור עברו למשחק קרקע מודרני.

וזהו. ״ראיתי במקרה את המשחק האחרון שלו. מי יכול היה לדמיין דבר כזה?״, הוא אמר בצער.

*

ואני חשבתי כמובן על הדרך שאנחנו חווים כדורגל בימינו. כלומר רואים הכל וכל הזמן. לעומת תקופה בה למדת על שחקן וקראת עליו – ואם התמזל מזלך נסעת לצפות בו ממש במשורה וללמוד את משחקו. וכמובן שזה הופך את כל ההיסטוריה לעמומה יותר. כי אין באמת את הבנאדם הזה שראה הרבה פעמים את פלה וגם הרבה פעמים את די סטפנו – ויכול היה להשוות ביניהם. משחקים מיתים בודדים קבעו הרבה מאד. את הרוב קראת או שמעת ורדיו ומראה עיניים היה שווה את משקלו בזהב.

זה לא היה משחק מיתי לטיילור שכאמור לא הבקיע. צ׳רלטון הבקיע פעמיים. למחרת התאונה הייתה חדשות עצומות ביוגוסלביה. ומכיוון שאדוארדס לא מת אותו יום (הוא חי עוד שבועיים) – השמות העיקרים שהוזכרו היו טיילור והקפטן רוג׳ר בירן.

החדשות היו גם בעלות חשיבות מקומית – כי היו שלושה יוגוסלבים בטיסה, ביניהם תינוקת, ושלושתם ניצלו.

דה ברוינה
הניצחון על ווסט-האם

#

33 Comments

אלכס דוקורסקי 12 באפריל 2016

מצוין, תודה רבה.

אמיתי 12 באפריל 2016

מה שניקרא פרופורציות. יפה

yaron 13 באפריל 2016

לגמרי :-)

יואב 12 באפריל 2016

מרומם את הנפש. תודה.

ק. 13 באפריל 2016

מעולה

אבי 13 באפריל 2016

מהטובים

ארז 13 באפריל 2016

מצוין, ו"מוסר ההשכל" במיוחד.

matipool 13 באפריל 2016

תודה שדה באזר קיים .

סימנטוב 13 באפריל 2016

הידע נגיש, הכל על כף היד ואין מקום לדיון מתמשך (מחוץ לדה באזר ;) )
יש גם מצב הפוך שההיסטוריה העמומה מאדירה את את השחקנים שלא ראינו

אריק 13 באפריל 2016

בודאי שמאדירה. לפעמים אתה נתקל באיזה קטע וידאו ואומר… מממ… זה לא מאוד מרשים.

רונן דורפן 13 באפריל 2016

היא לא מאדירה ולא בלתי מאדירה. צריך להבין אותה. מי שחושב שפלה – בדיוק במצבו הפיזי כששיחק – מבקיע יותר מ-15 שערי פרמייר ליג בימינו בעונה -משלה את עצמו. נתתי לו הנחה – לא בטוח שמרכיבים אותו. השחקנים היו איטיים בדיוק כמו שרצי ה-1500 היו איטיים לעומת אלו של ימינו. רונאלדו ואפילו דידיה דרוגבה היו מבקיעים 20 שערים במונדיאל 58 לבדו (אפילו אז היה שחקן שהבקיע 13 – רונאלדו בוודאי היה מבקיע שלושער לכל יריבה). אני מציין את רונאלדו ולא את מסי כי אני מתייחס כאן לפיזיות בלבד.

אבל ההסתכלות הזו היא לא נכונה. אם פלה היה נולד היום, הוא היה מתאמן בסטנדרטים של היום, ומשחק על פי הידע של היום, וסביר שהיה השחקן הטוב בעולם – כי לכשרון טבעי ולתחרותיות אין גיל ואין תקופה.

אני מסייג זאת רק לענפי ספורט שעברו מהפך דמוגרפי. אם כדורסל היה לבן עד 1950-1955 או טניס היה אנגלו-סקסים בלבד בערך – אז לא ניתן להתייחס לשחקנים לפני כן בקנה מידה של שחקנים כיום.

אגב בהקשר הזה – תזרקו את כדור השרוכים והפנימית למשחק של ימינו ולא בטוח שנראה גול.

גיל 13 באפריל 2016

אי אפשר להשוות על ידי תרגיל מחשבתי של לקיחת השחקן במכונת זמן ולראות איך היה משחק בתקופות שונות. מה שרלוונטי זה ההישגים שלו ביחס לאחרים בתקופתו תוך לקיחה בחשבון של תחרותיות יחסית. בבייסבול היו רק לבנים במשך תקופה ארוכה ובנבא הייתה פחות תחרותיות בשנים שראסל לקח 11 אליפויות. פלה דווקא התחרה נגד קבוצות חזקות בן ברמה המקומית והן הבינלאומית בתקופה מאוד תחרותית והיה כזה טוב כך שאין ממש מחלוקת לגביו. גם יש מספיק וידאו מתקופתו כדי לראות כמה היה גדול.

אמיתי 13 באפריל 2016

צודק מאד. ההשוואה היחידה שממש יש לה תוקף היא יחסית לתקופה.
השאר ספקולציות ומשאלות לב

גיל 13 באפריל 2016

רונן, זה תלוי גם לאיזו תקופה הולכים. שים את מסי ורונאלנדו באיטליה או ספרד בשנות ה80 והם לא מסיימים משחק. רונאלדו היה מתמודד טוב יותר עם הפיזיות אבל בטח היה מתבכיין אחרי כל פאול.

דורפן 13 באפריל 2016

הם היו לומדים לשחק בתוך התקופה – כי הם היו חלק מהתקופנ – כי הם אלופים. בדיוק כמו הטענות האדיוטיות שסטף קארי לא היה שורד בשנות השמונים

גיל 13 באפריל 2016

אין לי שום ספק שהם היו מעולים, רק שהם לא היו מבקיעים 50-60 גולים בעונה.

דורפן 13 באפריל 2016

הם לא היו מבקיעים כי זו הייתה הליגה האיכותית בהיסטוריה. שיחקו בה בה כל הגדולים אבל מפוזרים בקבוצות שונות

גיל 13 באפריל 2016

וגם בגלל סוג המשחק. הם היו נפצעים הרבה יותר.

אחד 13 באפריל 2016

הספרדית או האיטלקית?

רונן דורפן 13 באפריל 2016

האיטלקית של שנות השמונים

edgecator 13 באפריל 2016

אבל גיל – חשבתי שאי אפשר להשוות ע"י תרגיל מחשבתי של לקיחת השחקן במכונת זמן.

גיל 13 באפריל 2016

זה נכון, אבל עשיתי כמה התאמות והכנסתי אותם לכושר המתאים :-)

אריק 13 באפריל 2016

זה לא לגמרי נכון. למשל ייתכן (כמובן שזה תרגיל קצת טפשי) שאינייסטה בשנות ה69 עם ממדי הגוף שלו הזרזיות והשליטה בכדור היה חשב לגדול הקשרים בהיסטוריה.

אריק 13 באפריל 2016

אמאל'ה וזה עוד במחשב.
שנותה-60
זריזות
נחשב

martzianno 13 באפריל 2016

נהדר.

אריק האחר 13 באפריל 2016

יפה מאד
תודה

גיל 13 באפריל 2016

אני תמיד חושב מה היה קורה אם הוא ואחרים היו משחקים בגביע העולם של 58 ולוקחים את הגביע אז, אולי כל ההיסטוריה של הכדורגל הייתה משתנה.

גיא זהר 13 באפריל 2016

לא היו לוקחים. א. בגלל ברזיל. ב. לא היו מספיק בשלים.

גיל 13 באפריל 2016

אז אולי ב62, או שאולי מנצ'סטר הייתה שוברת את ההגמוניה ההתחלתית של ריאל מדריד. אין גבול למחשבות…

דורפן 16 באפריל 2016

הם ניצחו 0-4 את צרפת קצת לפני התאונה. וצרפת הייתה הנבחרת השניה בטיבה באליפות. אז סביר שהיו עושים איזה הישג

אלון זנדר 13 באפריל 2016

יש לכך עוד אספקט: שחקנים שיחקו באותה תקופה את המשחק שלהם ויכולת לכן בכל משחק נתון לראות אותם ולהבין את סוג המשחק הספציפי שלהם. יחד עם המצלמות בכל מגרש, והכסף הגדול, היכולת של כל שחקן מונחת על שולחן הניתוחים וועוברת MRT. כל מאמן וכל יריב (בעצם כל שחקן מנג'ר מול מחשב) יודע בדיוק את התנועות של כל שחקן ואיך לנטרל אותו. לכן גם היכולות והכישרון מבצבצות רק לפעמים גם אצל הכוכבים כיום.

גיל 13 באפריל 2016

זה נכון, הפתעות טקטיות כמעט לא רואים היום במשחקים של הקבוצות הגדולות או פתאום איזו צורת משחק חדשה שאף אחד לא יכול להתמודד איתה. מעניין שבכדורסל עם קארי זה דווקא קורה.

אביאל 13 באפריל 2016

מצוין ומרגש.

Comments closed