big-screen.jpg

רגע ספורט סוריאליסטי אבל ביחד עם זאת מאד מאד מרגש. שדרת באז'י-ז'לינסקי בבודפשט חסומה. ברמקולים הגדולים משדרים שערים מהעבר. מרחוק שומעים את קולות התופים. תזמורת הצעידה של הצבא ההונגרי. ואחריה פרשים. ואחריה הכרכרה עם הארון. ואחריה אלפים נושאים לפידים, או נרות קטנים או דגלים, או צעיפי כדורגל או מצלמות וידאו. ארונו של פרנץ פושקש מגיע אל הבזיליקה במרכז הבירה ההונגרית. "ההונגרי המפורסם ביותר", אומר לי סטודנט צעיר. כאילו חושש שתייר לא יודע.

שעתיים קודם לכן נאם בוז'נסקי באיצטדיון. "בשמי ובשם גיולה גרושיץ'", הוא אמר, "אחרוני חבריך החיים לנבחרת הזהב. אנחנו מודים לך על הכישרון ועל האנושיות. גדול הקפטנים ההונגרים". עשרת אלפים אנשים מלווים את הארון שיוצא מהאצטדיון במחיאות כפיים. שאוהדי קישפט הונבד באחד היציעים מתחילים לשאוג "פוש-קש, פוש-קש".

האיצטדיון הוא מבנה קומוניסטי ישן אבל יפה ביותר. מושלם גיאומטרית. בחוץ מחלקים לנו הדפסה מחודשת של עיתון ספורט ישן שמבשר כי הונגריה ניצחה באותו איצטדיון את אנגליה 1-7. אחד מ-34 ניצחונות רצופים.

wreath2.jpg

ליברפול והשייח אל מקטום (הופיע בגלובס)
ג'ילברטו סילבה, עצום