הניחו נשקכם

לא כל סטטיסטיקה היא שקר. שום שחקן שמפסיד לו לא יכול לעשות יותר

nov

הייתה קצת אנושיות בדרך בה גמגם קצת אל עבר קו המטרה – הקונטקסט ההיסטורי בכל זאת עשה לו משהו.

והקונטקסט הוא זה:

בפעם האחרונה בה שחקן אחד החזיק בכל תארי הטניס, שלושה מהם היו על דשא. אחד מהם, אליפות אוסטרליה, הצריך רק שישה ניצחונות. וגם לא היה דרוג עולמי רשמי ולא שובר שוויון. והיו מחבטי עץ והמון שחקנים של 1.70. כמו רוד לייבר עצמו. מי שהחזיק בארבעת התארים. ֿ

ישנם הישגי ספורט שלאו דווקא מבטאים אמת מוחלטת – נניח שיא המדליות האולימפיות האישי הוא לא של הספורטאי האולימפי הכי גדול כי הוא  אפשרי פחות או יותר רק למתעמל או שחיין וכמעט תמיד רק למי שיש לו גם נבחרת חזקה.  וישנם הישגים שנשמעים מדהימים – כמו טרבל בכדורגל – ואז אנחנו מגלים שהענף השתנה  ועושים אותו פעם ב-3-4 שנים. זה לא המקרה: זה הישג שאין בו מקריות ואין לו תקדים בתנאים הללו וניסו אותו כמה גדולים מאד. הוא יכול להתרחש רק כי אתה דומיננטי לחלוטין, יציב לחלוטין ומשחק בסדרי גודל טוב מכולם ולהרבה זמן. והוא היה קרוב להישג כבר בשנה שעברה.

הרגשתי לתקופה שנדאל היה בלתי מנוצח ובעיקר החזק ביותר מנטלית על שלושת המשטחים בחמש מערכות – אבל הוא לא היה חסין לחלוטין לפציעות ולירידות ביכולת. וכמובן שפדרר היה לתקופה השחקן הטוב ביותר בהפרש ניכר – אבל הוא לא היה בלתי מנוצח על כל המשטחים. דג׳וקוביץ׳ עבר את הנקודה בה הם היו. ולא כי הם ירדו ביכולתם.

הניחו נשקכם.

לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים
המשחק שלא היה

100 Comments

יואב 5 ביוני 2016

לגמרי.

גור אילני 5 ביוני 2016

ג׳וקוביץ׳ הוא הטניסאי הפעיל האהוב עליי, ואני חושב שהוא הספורטאי אולי הכי חזק מנטלית שאני מכיר.
למרות זאת, כמו שאני רואה את זה, הוא כן היה צריך לחכות לדעיכה של פדרר ונדאל כדי להשלים את ההשתלטות.
אני טועה?

איציק 5 ביוני 2016

זו אליפות עם כוכבית:
פדרר לא היה
נדאל נפצע
מארי לוזר

צור שפי 5 ביוני 2016

אתגר למגיבים: השעיית המינוח ״עם כוכבית״ באופן מוחלט עד להודעה חדשה.

ישי 5 ביוני 2016

בגדול, זה מה שאיציק עושה

איציק 5 ביוני 2016

זו אליפות עם סולמית:
פדרר לא היה
נדאל נפצע
מארי לוזר
:-)

צור שפי 5 ביוני 2016

לזה אמא שלי היתה קוראת בעברית ״חכם בלילה״ או ביידיש ״אובר חוכם״.

איציק 5 ביוני 2016

אתה עוד צעיר ולא מבין, מה אני מכין לכם בהמשך ;)

D! פה ועכשיו 5 ביוני 2016

אתה תפיל את דיוקו איציק

בנישי 5 ביוני 2016

אז ככה: פדרר זכה בפאריס ולא ניצח את נדאל.
נולה נתן בראש לנדאל שנה שעברה.
נולה כבר ניצח את רוג׳ר בפאריס.
מארי טוב יותר (כרגע) מנדאל ופדרר.
נולה מלך.

איציק 5 ביוני 2016

אל יוני, או מקדוני, או סרבי…

גיליבי 5 ביוני 2016

אני לא אוהב את הכוכביות המתחכמות האלה.
בווימבלדון 2013 מארי הוגרל באותו הצד עם פדרר ונדאל. רק שהם הודחו בסיבוב הראשון והשני ומארי התמודד עם ורדסקו (מקום 30+) ברבע הגמר (והיה גם קרוב להפסד) ועם ג'רזי ג'נוביץ' (מי?) בחצי הגמר. במקביל דג'וקוביץ' שיחק מול ברדיך ברבע ושיחק חמש מערכות מול דל פוטרו בחצי. אז הכוכבים הסתדרו למארי ובדחיפת הקהל הביתי זכה בטורניר – זה חלק מהמשחק ולא כוכבית.
לפני שלושה שבועות בטורניר רומא דג'וקוביץ' הוגרל בצד עם פדרר ונדאל כאשר הראשון הודח בשלב מוקדם והשני סחט ממנו משחק של שעתיים. בגמר מארי ניצח בקלות בשתי מערכות כי שיחק יותר טוב מול מתחרים נחותים וגם נח יותר זמן (דג'וקוביץ' שיחק עד חצות מול נישיקורי).
ובכלל הרולאן גארוס היה טורניר לא טוב של מארי. הוא הפסיד יותר מדי מערכות בשלבים המוקדמים על אף שגם הפעם זכה להגרלה נוחה.
יש אלוף, הוא שחקן מטורף (וכרגע) דומיננטי ללא עוררין

איציק 5 ביוני 2016

שמשהו יסביר את הכוכבית לגיליבי.
נראה לי שהוא מפספס משהו בתגובה שלו, למרות שבאופן עקרוני הוא צודק.

phyllo 5 ביוני 2016

הוא מפספס שג'וקוביץ' מזל מאזניים ונדאל עקרב ובתנאים כאלה הנצחון היה ברור. אם כבר אז כבר…

איציק 5 ביוני 2016

וואלה צודק, איך פספסתי את זה.

phyllo 5 ביוני 2016

אה, והרבה יותר חשוב, על פדרר כתבו מאמר* ששווה יותר מגראנד סלאם (מבחינתי)

Federer as Religious Experience

*באופן מיסטי יש למאמר שנכתב בשיא הקריירה של פדרד בדיוק 17 כוכביות

dor 5 ביוני 2016

לפי מה שאני מבין מהתגובה שלך זה מאמר עם כוכבית באופן כללי*

*בדיוק הכוכבית הזו

עדי אבני 6 ביוני 2016

פעם קראתי תגובה של איציק ואף אחד לא נפל להטרלה שלו

אלון 5 ביוני 2016

אני חושב שהיום ג'וקו נכנס לטופ 5 בכל הזמנים. יחד עם פדרר נאדל סמפרס ובורג.
ההישג שלו חסר תקדים.

אבל,
פדרר היה משלים את ההישג הזה כנראה פעמיים ברצף לולא היה מולו שחקן החימר הטוב בהיסטוריה בשיאו.
פדרר ונאדל שיחקו אחד מול השני בשיאם וזה קצת הוריד להם מספרים.

אני לא שם כוכבית או כל שטות אחרת. סתם כאוהד פדרר אני מרגיש מחוייב להגן עליו :)

נ.ב
מחמאות למארי. להגיע לכל גמרי בגראנד סלאם בתקופה בה משחקים טופ 3 מתוך חמש זה מדהים.

נובאק 5 ביוני 2016

אני כבר בטופ-5 מבחינתך? באמת תודה רבה לך!

edgecator 5 ביוני 2016

אלוף עצום. מחכה כבר בקוצר רוח לשמוע על היעדר התחרות.

יותם 5 ביוני 2016

בטוח שאין קשר לכך שפדרר ונדאל בירידה ?
במצב הנוכחי בטוח שאין מי שיתחרה בו בעוצמות ובאתלטיות

גילי פלג 5 ביוני 2016

מסכים רונן אבל בשיפוט היסטורי, לאחר פרישתו, תהיה משמעות לא מבוטלת, לשון המעטה, לסך כל הגראנד סלאם שיצליח לקחת. אם זה יהיה פחות מ-17 אזי הטענה שהוא הטניסאי הגדול בהיסטוריה תהיה שנויה במחלוקת.

אחד 5 ביוני 2016

לא רואה מישהו שימנע ממנו תואר בשנתיים שלוש הקרובות. הוא ישיג עוד 5 תארים בקלות.

יוסי 5 ביוני 2016

הסיכוי שזה יהיה פחות מ-17, לדעתי, נמוך יותר מהסיכוי שזה יהיה יותר מ-20.

גיל 5 ביוני 2016

אין מצב שיגיע ליותר מ20 לדעתי. הוא כרגע בן 29. פדרר לא לקח סלאם מגיל 31 ומעלה. הוא יצטרך להגיע לזה כנראה בשנתיים הקרובות וזה לא קל. פציעה אחת או קצת נסיגה בכושר ויש שחקנים שאורבים לו. אני חושב שהוא יגמור עם 17 או 18 אבל לא יותר מזה.

edgecator 5 ביוני 2016

לא חושב. נדאל עם 14 כבר בדיון לגיטימי מול פדרר, אם דג'וקוביץ' ייקח את השניים הבאים הוא יהיה גם כן עם 14 לרבות סלאם קלנדרי ולכן מועמד יותר מסביר לתואר הזה.

מה שכן – לא רק שאין לדעת מה יקרה איתו בעתיד, אפילו בווימבלדון הקרוב, הרי שממילא מדובר בדיון חסר כל משמעות אמיתית (מהנה ככל שיהיה, לעיתים לפחות).

אחד 5 ביוני 2016

אני טוען כבר זמן רב שהוא בגדול בהיסטוריה.

אבל מה לגבי הגולדן סלאם של נדאל?איך זה לא נחשב שהוא החזיק בכל התארים בו זמנית?

דורפן 5 ביוני 2016

כי זה לא כל התארים בו זמנית. זה גולדן סלאם קריירה

Selby 5 ביוני 2016

והעובדה שמארי הגיע לכל הגמרים ובעצמו לא היה רחוק מזכייה על כל המשטחים לא מלמדת אולי על כך שהיום אין כמעט הבדל בין המגרשים?
או אולי זה שבכל העידן הפתוח עד 2009 רק אגאסי השלים את ההישג הזה ומאז תוך שבע שנים שלושה טניסאים שונים עשו זאת?

אני לא מקבל את זה שיצא צירוף מקרים כזה ששלושת הטניסאים הגדולים בכל הזמנים נולדו כולם בהפרש של פחות משש שנים. זאת זילות של המושג "בכל הזמנים". מי שבאמת מאמין בזה צריך לקבל את האפשרות שבעוד 10-15 שנים ישחקו עוד שניים או שלושה שחקנים שישברו את כל השיאים האלה ואף יגחיכו אותם. ואז מה, פדרר נאדאל וג'וקוביץ' ישכחו כלא היו?
כמו שאסור להיסחף עם נוסטלגיה, אסור להפריז בעכשיויזציה.

no propaganda 5 ביוני 2016

העובדה ששינו את המגרשים אכן משמעותית מאוד.
לנדאל למשל אין מה לחפש בוימבלדון על הדשא הישן כמו שלסמפראס לא היה מה לחפש על חימר.

edgecator 5 ביוני 2016

אין ספק שלהומוגניזציה של המגרשים יש חלק לא מבוטל בכך. אבל לא נראה לך קצת מצחיק להמעיט בהישגים נוכחיים כי מישהו אולי ישתווה אליהם בעתיד?

edgecator 5 ביוני 2016

להמעיט בערכם, כמובן.

גיל 5 ביוני 2016

אני מסכים אבל זה לא רק המשטחים. בעבר שחקנים לא שיחקו כמעט באוסטרליה ולא היה קיים המדע שיש היום להכנה למשחק. זה כולל תזונה, אימונים פיסיים ומנטליים וכו'. גם הנסיעות אני מניח נעשו קצת יותר קלות ונוחות. עם זאת, גם אם תקח מנדאל ופדרר את הזכיות שלהם על דשא וחימר, עדיין תהיה עם שחקנים שיחשבו לבין הכי טובים אי פעם.

עמי ג 6 ביוני 2016

המדע עוזר גם ליריבים של ג'וקו

גיל 6 ביוני 2016

מסכים, ולכן כל שחקן במאייה הראשונה היה מנצח את בורג, קונורס ומקנרו אילו הם שיחקו כמו ששיחקו בעבר. אבל צריך לזכור שהמדע לא בהכרח משפיע באותה צורה על כל השחקנים, ואלו שגם כישרוניים וגם יש להם את הגישה למדע הכי טוב מרוויחים הכי הרבה, ע"ע לאנס ארמסטרונג.

Kirma der faux 5 ביוני 2016

כשחושבים על זה, דגוקוביץ' השתתף בכל השלבים של שמונה הגראנד סלאמים האחרונים והפסיד רק פעם אחת.

גיל 5 ביוני 2016

הספורטאי הכי גדול עכשיו.

אלכס דוקורסקי 5 ביוני 2016

לא זוכר טורניר שהתנהל כולו תחת שמיים מעוננים (לפחות במשחקים בהם צפיתי).
אמנם פרט מאוד שולי, אבל הרגשתי אפרוריות כזו, לפחות מבעד למרקע. סביר להניח כי הצופים במגרשים הרגישו אחרת.

עוד פרט שולי וטפל ביותר מהטורניר הוא השיתוף, לראשונה, ככל הנראה, של בעלי חיים, זברות, במקרה הנ"ל, בתור שחקנים פעילים. אינני מבין גדול באופנה, אבל זה לא בדיוק נעים לעין.

וחוץ מזה, מסכים עם רונן. נכון להיום (ולשנים האחרונות), נובאק יציב כמו סלע והוא בפער ניכר מכולם.

שגיא 5 ביוני 2016

באמת היו חסרים כובעי הקש של הרולן גארוס.

אלכס דוקורסקי 5 ביוני 2016

1+
שימשו כאנרגיה זמינה ליצורים המפוספסים בין המשחקונים והמערכות.

אמיתי 5 ביוני 2016

כנראה הטניסאי הכי שלם. ללא חולשות.
עשה מהפך מנטלי עצום מ2011.
די ברור שיש לו (או לפחות יהיה) קייס
לgoat

איציק 5 ביוני 2016

ככה עוזבים דיון ועוברים לאחר?

אמיתי 5 ביוני 2016

ככה זה עם סמולאנים בוגדים

karim the dream 5 ביוני 2016

הספורטאי הכי דומיננטי נכון לעכשיו בפער עצום. עכשיו רק חסרה לו זכייה בזהב באולימפיאדה ומבחינתי השיא שלו משתווה לכל הפחות מול כל טניסאי בכל תקופה שהיא.

ק. 5 ביוני 2016

פוסט מדויק. יותר מעובדה של הארבעה תארים זו הדומיננטיות המטורפת שהייתה גם שנה שעברה (ואם אני זוכר נכון תיארת אותה בפוסט ספורטאי השנה של 2015 ). הוא שיחק מספיק מול נדאל בשיאו וגם מול פדרר הוא במאזן חיובי.
אף אחד מהגדולים האחרים לא היה מול פדרר בשיאו אבל הוא ניצח אותו בגמרים בשנתיים האחרונות שפדרר היה ביכולת שיא של השנתיים האחרונות.
אם לא ייפצע בשלוש שנים הקרובות, וכרגע אין רמזים שהוא נשחק גופנית, הוא יגיע לאזור של ה17 גראנד סלאמס

גלעד בלום 5 ביוני 2016

יש לי חבר מהמר ששאל אותי מי ינצח, אמרתי לו ג׳וקו בארבע, שלח לי טקסק אחרי הסט הראשון, אמרתי לו ג׳וקו בארבע, הוא שאל למה, עניתי לו שזה בגלל שג׳וקו שחקן טנ יס יותר טוב, הוא הפסיד לו ברומא ענה לי אותו מהמר, בגלל זה מוריי יפסיד היום, עניתי, סטטיסטיקה והסתברות, אבל מריי לקח אתג׳וקו פעמיים בגמר גראנד סלאם, אז מה, עניתי, לג׳וקו 11 תארים למוריי רק 2, זה לא עניין של מזל.

אבל מה ששכנע אותי שהוא ינצח היה הרוגע שלו גם כשהפסיד את הראשונה, מוריי ניסה לפמפם את עצמו ולהיכנס לראש של ג׳וקו אבל אחרי כל נקודה מוריי נראה כמו אחד שסיים הרגע טריאתלון בעוד ג׳וקו נראה כאילו שהרגע התחיל המשחק, ההתלהבות של מוריי בהתחלה התנקמה בו, זה דורש המון אנרגיה לעשות אגרפים וךצעוק קמ און אחרי כל נקודה, מה גם שג׳וקוביץ שלט בקצב והריץ את מוריי הרבה יותר, בהטוב מחמש מערכות זה קריטי.

לגבי הדיון ג׳וקו-רפא-פדרר:

1) אני לא בטוח שג׳וקוביץהיום פחות טוב מפדרר או נאדאל בשיאם, למעשה אני די בטוח שהוא יותר טוב (כי אין ממש הבדל בהישגים על כל המשטחים)

2) ג׳וקוביץ עבר את נאדאל כשזה עוד היה בשיא.

3)ג׳וקוביץ מהיחידים שדגדגו את פדרר כשזה היה עוד בשיאו (נאדאל השני כמובן)

4) אם לא יעבור את ה-17 בתארי סלאם אז פדרר ייחשב מעליו.

5) הוא בטופ 5 בבירור (כל הזמנים)

6) מבחינת חוסן מנטלי טופ 3 (יחד עם בורג ונאדאל)

איציק 5 ביוני 2016

שאלה, ברמה היסטורית ברור לי שאגאסי הרחק מאחור, אך מבחינה מנטאלית נראה לי שהוא לא נפל מהם.

Selby 5 ביוני 2016

אגאסי לדעתי המגוון בהיסטוריה, שחקן קו אחורי שזכה בווימבלדון והגיע לעוד גמר אחד וחצאי גמר בתקופה שפיזית אסור היה לתת לך לתת לכדור לקפוץ על הדשא כי לא ידעת איך הוא יתנהג והיה סיכוי סביר שפשוט ישתטח.
אוקיי, מה שאמרתי על הדשא נכון גם לגבי ביורן בורג שגם הוא טוען לתואר הזה אבל יש הבדל משמעותי.
ההבדל הוא שמבורג ועד אגאסי היה שיפור עצום במחבטים וכתוצאה מכך בתקופתו של אגאסי שיחקו מגישי על במהירויות הגשה שמקנרו למשל לא יכל להגיע אליהן עם מחבטי עץ או פוסט-עץ.
השילוב הזה בין דשא נוראי(במובן הטוב :) ) לסרבים חזקים ושחקני רשת פנטסטים יצרו תנאים לכאורה בלתי אפשריים עבור שחקן כמו אגאסי. אבל הוא הצליח.
בתנאים כאלה ספק אם נאדאל ונובאק היו עוברים רבע גמר. למעשה יהיו שיגידו שבתנאים כאלה לאיזנר וקרלוביץ' כנראה יש סיכוי טוב יותר.

דורפן 5 ביוני 2016

בתנאים כאלו המשחק בין אייזנר לקרלוביץ עוד לאט נגמר בכלל….

אבל יש לציין שעם כל הקושי בדשא הווימבלדוני אז – המחבט עוד לא היה מכונת יריה כמו עכשיו

Selby 5 ביוני 2016

אפשר להפריד בין שתי תקופות של שיפורים במחבטים. בלי השיפור הראשוני אז באמת לא יתכן שחקן כמו רודיק שמגיש 250 קמ"ש.
וכשאנשים רואים שחקן מגיש 250 קמ"ש בהנחה שהוא לא 2.10 מטר טבעי שיגידו "וואו, יש לו מכונת ירייה במחבט".
אבל כשהם רואים שחקן שמחזיר סרב של 230 קמ"ש הם אומרים "וואו, תראו כמה כישרון יש לו". למה אז הם לא חושבים על המחבט?
עבורי זה בדיוק הפוך, כלומר אני מסוגל להבין את הטכנולוגיה שמאפשרת סרב כזה, אבל הטכנולוגיה שמאפשרת להחזיר סרב כזה היא כבר חייזרית בעיניי.
תחשבו איזה קפיץ צריך בשביל לספוג כדור שנע במהירות כזאת, איך בכלל לא שוברים את פרק כף היד?
רוצה לומר, היה שיפור נוסף במחבטים והוא קרה בעשר השנים האחרונות והפעם שחקני הקו האחורי הם ורק הם אלו שהרוויחו ממנו. אם חוזרים למחבטי עץ אי אפשר להגיש פצצות אבל אי אפשר גם לרוץ שני מטרים מאחורי קו הבסיס ולחבוט משם פצצות.

אמיתי 5 ביוני 2016

נאדאל קצת יותר מדיגדג את פדרר..הייתי משתמש בדימוי מעולם האיגרוף.
ייתכן שגם 15 -16 סלאמים ישימו את גוקו מעל פדרר בגלל השגי מאסטרס
סוף שנה והעובדה ששיחק בתקופה של שני ענקים.

גילי פלג 6 ביוני 2016

גלעד, את סמפראס אתה לא מדרג בטופ שלוש של החוסן המנטלי ? אני זוכר אותו חזק בראש בצורה מפחידה ממש.

איציק 5 ביוני 2016

רונן,
אני מסכים שלשחיה והתעמלות מכשירים/אומנותית יש אפשרות לגרוף הרבה יותר מדליות מענפים אחרים, ולכן כמות המדליות אינו מדד הגון והוגן לקביעת הגדול מכולם (אם בכלל קיים מדד כזה). מצד שני לקבוע מראש שבגלל הסיכוי לריבוי מדליות לא יתכן שיהיו הגדולים מכולם זה לא נכון. פלפס, קורבוט או קומנצ'י (שהשם שלה הוא מותג למצוינות עד היום) הם מתחרים ראויים להיות בכול רשימה מכובדת של הגדולים מכולם ביחד עם בולט, ג'ורדן, ואחרים.

דורפן 5 ביוני 2016

וביחד עם מתאגרפים כמו פאפ או סטיבנסון שזכו בכל שלושת מדליות הזהב שהיו יכולים לזכות בהם.

איציק 5 ביוני 2016

אני מסכים, לי אין קריטריון לקבוע מי הגדול מכולם, אני שואל האם לך יש קריטריון/קריטריונים?
אתה כותב את המשפט "ישנם הישגי ספורט שלאו דווקא מבטאים אמת מוחלטת – נניח שיא המדליות האולימפיות האישי הוא לא של הספורטאי האולימפי הכי גדול כי הוא אפשרי פחות או יותר רק למתעמל או שחיין וכמעט תמיד רק למי שיש לו גם נבחרת חזקה." מבחינתי המשפט פוסל אותם מלהיות הגדולים מכולם בגלל הענפים בהם הם מתחרים. האם יתכן והם יהיו הגדולים מכולם למרות הענפים בהם הם מתחרים?

דורפן 5 ביוני 2016

אין לי – פשוט הבאתי דוגמא לקריטריון שלא יכול להכריע.

הנה קריטריון אולי קצת יותר טוב כי הוא מאפשר יותר השוואה בין ענפים: בכמה משחקים אולימפיים היית הטוב בכל הענף (לא רק תת הענף)?

פלפס – שתיים וחצי לפחות

קומנצ׳י – שתיים משתיים

סטיבנסון – שלוש

קרלין – שלוש

לוגאניס- פעמיים

וכך הלאה… בולט..זאטופק.. נורמי וכמה אחרים.

איציק 5 ביוני 2016

בהחלט מעניין

גיל 5 ביוני 2016

לפי זה בריג'יט פישר היא הכי גדולה כי זכתה ב6 זהב ב6 אולימפיאדות שונות ועוד פספסה אחת בגלל החרם (אם מקבלים כקריטריון זוכים במדליות קבוצתיות). גם אלדר גרביץ' עשה את זה בסיף. אם בענפי יחידים יש את זה שזכה ברכיבה ב5 זהב אם כי אין לי מושג אם הם נחשבו להכי טובים בענף שלהם. קרל לואיס זכה ב4 זהב ברוחק ולא ברור איך אפשר לקבוע מי האתלט הכי טוב בכל אולימפיאדה.

דורפן 5 ביוני 2016

אפשר לאתר מי עושה דברים מיוחדים – למשל יותר מזהב אישי אחד זה קשה בדורנו

דורפן 5 ביוני 2016

פישר, להבנתי, לא תמיד נחשבה החותרת הטובה בקבוצה. רדגרייב תמיד כן

karim the dream 5 ביוני 2016

בתור שחיין תחרותי לשעבר אני רוצה להדגיש כמה זה קשה להתחרות לאורך שבוע כל יום במשחי מוקדמות, חצאי גמר וגמר ובשמונה סגנונות שונים. כמובן שלשחייני מעורב כמו פלפס יש יתרון שכן הוא מסוגל להתחרות ביותר סגנונות מאחרים, אבל המאמץ הפיזי והמנטאלי שנדרש ממנו בזמן התחרות הוא עצום. ההישג שלו קרוב לוודאי שלא ישוחזר בעשור הקרוב, והוא מבחינתי לכל הפחות בטופ 3 של הספורטאים האולימפיים אי פעם.

איציק 5 ביוני 2016

גם אני כשחיין לשעבר מסכים איתך.

דורפן 5 ביוני 2016

ראשית, אינך שחיין תחרותי לשעבר. אתה בברור כדורסלן – ואפילו אחד שסירב לשחק במשחקים האולימפיים!

אין שאלה שפלפס הוא אחד ממתי מעטים, בדורו כנראה שאפשר להשוותו רק לבולט.

כל שאמרתי שמספרי מדליות לא יכולים להיות קריטריון – כי נניח חותר כמו סטיבן רדגרייב זכה בחמש מדליות זהב רצופות – זה המקסימום שהוא יכול להשיג בחמש אולימפיאדות והישג בלתי נתפש בענף כל כך מתיש. אפשר להשוות בינו לפלפס – אבל לא על פי מדליות.

ליאור 5 ביוני 2016

מה שבטוח שעכשיו עם החימר מאחוריו כל הדיבור יהיה על הסופר גולדן סלאם כלומר גם זהב אולימפי, חושב שמחינת כושר ווימלדון כנראה עם סיכוי גבוה מאןד אבל שבועיים אחרי זה ריו. ואחרי היו.אס ונראה לי שפיזית זה יהיה גדול אפילו על הסופרמן הזה

אורי 5 ביוני 2016

לצערי, אני נאלץ להסכים עם האמירה להישג "עם כוכבית".

נדאל ופדרר בשיאם היו גדולים ממנו, ושניהם הוכיחו את זה (נולה לא היה ילד כשהם התמודדו איתו בשיאם).
באופן אישי אני לא השוואות בין דוריות (בסגנון גולדן סטייט של היום לשיקגו של גו'רדן), אבל פה זכינו לדעתי לראות התמודדויות בין שלושה מהטניסאים הגדולים בהיסטוריה. וכאמור, גם נדאל וגם פדרר היו טובים ממנו בשיאם.

בסוף, מעל העליונות הבלתי מעוררת של ג׳וקוביץ׳ (שהיא באמת מרשימה) – יש לנו וואקום שלא היה כדוגמתו בטניס העולמי.

ואני לא סתם אומר את זה.
אין אף שחקן משמעותי בטופ 10 העולמי שהוא בן 25 ומטה. תראו לי עוד ספורט שלא מצליח להצמיח כוכבים כמו הטניס העולמי של היום.

בכל אופן, שחקן ענק, מהטובים בהיסטוריה – אבל בעיני הוא לא מספר 1 (גם אם יגיע ל-18 גראנד סלאמים).

אורי 5 ביוני 2016

אני לא אוהב השוואות*

גיל 5 ביוני 2016

וואקום שלא היה כדוגמתו? בתקופת פדרר היה וואקום גדול יותר. היום לפחות יש את וורוניקה ומארי שמסוגל לנצח אותו ביום נתון. הוא גם ניצח את נדאל בשיאו ואת פדרר קרוב לכך.

edgecator 5 ביוני 2016

דג'וקוביץ' לא היה קרוב לשיאו בתקופה שבה פדרר היה בשלו. אם כבר, פדרר בשנתיים האחרונות מגרד את הגבהים אליהם הגיע בעבר ועדיין מפסיד לו במייג'ורים פעם אחר פעם. הסיפור מול נדאל שונה אבל לא בהרבה, הייתה חפיפה חלקית אך לא מלאה בין התקופות בהם שניהם היו באיזור הטניס הטוב ביותר שלהם (אחד מהם עדיין). לומר ש"הוא לא היה ילד" שקול ללומר שפדרר ונדאל אינם אורחים קבועים היום במחלקה הגריאטרית. בקיצור, זה לכל הפחות מתקזז – וכרגע לדג'וקוביץ' יש מאזן חיובי מול שניהם, ללא אופק לשינוי.

אריק 5 ביוני 2016

אבל הוא כל כך משעמם…

גלעד בלום 5 ביוני 2016

בואו נעשה סדר- סלבי- אגאסי לא מגוון, הסגנון שלו די חדגוני, כלומר הוא משחק באותו סגנון על כל המשטחים מהקו האחורי, ההגשה בינונית פלוס ומשחק רשת לא טוב בכלל. הוא זכה בכל ארבעת הטורנירים עם אותו טניס.

מה שעושה אותו ענק (ואת בורג וקונורס כנל) זה שהוא זכה על דשא עם משחק שמסתמך על חבטות העברה, החזרה מהקו האחורי ולא על משחק הגש ורוץ לרשת. מדהים כם כןף מגוון של משטחים כן, אבל לא טניס מגוון.

לגבי מה שנאמר כאן לגבי מחבטים, טכנולוגיה, משטחים וכולי:

השינוי הטכנולוגי אכן השפיע על המשחק ועל הסגנון השלט, רק אם היו משאירים את המשחק עם מחבטי עץ היה ניתן לעשות השוואה ריאלית. ברגע שהדור של סוף שנות השבעים עבר למחבטי מתכת, מיד אחר כך הראש הגדול ועם השנים הגוף רחב והחמרים של ספינות חלל המשחק עבר אבולוציה מטורפת ששינתה את הטכניקה של המשחק ואת הטקטיקה שלו לחלוטין.

למשל עם מחבטי העץ הכבדים והקטנים היה קשה מאד (למי שזוכר) בכלל ליצור מגע נקי בין הכדור לחוט, היית צריך לפגוע ממש במרכז המחבט (סוויט ספוט) כדי לייצר עצמה ודיוק. זה הכריח שחקנים להיות בעלי קואורדינציה גבוהה. בנוסף , עם מחבטי העץ אי אפשר היה לייצר עצמות בהגשות ובחבטות הקרקע ולכן חייב היה השחקן לפתח משחק רשת ומגוון חבטות (חיתוך למשל) כדי למצוא דרכים לזכות בנקודות.

מבחינה טקטית העובדה שצריך מגוון חבטות הפכה את המשחק לטקטי מאד וחייבה תחכום ופעולות הסוואה, מעין שח בין השחקנים.

לגבי המשטחים: בעבר המשחק שוחק על דשא או חימר, מגרשי האספלט הומצאו באמריקה בשנות החמישים, באירופה היו משחקים על שטיח בחורף.

האספלט הפך את המשחק לפופולרי והסגנון היה משהו באמצע בין משחק דשא וחימר.( תלוי במהירות המשטח, יש דרגות מהירות החל ממשטח איטי בהרבה מחימר ועד למשטחים מהירים מאד)

אבל מה שהכי השפיע בעשור האחרון הוא סוג הגידים ששזורים במחבטים. הגידים הסינטתיים של היום מאפשרים עצמות מטורפות בחבטות ולא פחות חשוב ספינים מטורפים ( לא הספינים של ביבי ) .

אבל מה שקרה זה אובר אבולוציה- המחבטים המתכתיים בתחילה הועילו לשחקני הגש ורוץ לרשת כי איפשרו הגשות חזקות והראש הגדול עזר למשחק הרשת. הדור השני של המחבטים הוליד מחבטים כה קלים ובעלי עצמה שהם מאפשרים לענות על ההגשות בעצמות גבוהות ולחבוט ווינרים מכל חור במגרש גם אם זה 5 מטרים מאחורי הקו האחורי ( מה שהיה בלתי אפשרי עם מחבטי עץ ).

ולכן משחק ההגש ורוץ לרשת עבר מהעולם, קודם כל ההגשה כה מהירה שאין זמן להגיע לרשת ושנית ההגשה חוזרת כל כך מהר שגם אם תרוץ לא תספיק להגיע לרשת.

הרבה יותר פרקטי לעשות את מה שרודיק והכפילים שלו עושים- להגיש הגשה חזקה ולברוח מגב היד כדי לחבוט כמה שיותר חבטות כף יד ולהריץ את היריב עד שהוא נטחן. במובן הזה הסגנון של נאדאל לא שונה, רק לנאדאל הגשה פחות טובה, גב יד הרבה יותר טוב, עבודת רגליים וכושר גופני ומנטלי יותר טוב (ולכן יש לו 14 תארים גדולים ולרודיק רק 1).

העובדה שהדשא של ווימבלדון הרבה יותר ״איטי״ משל שנות השמונים והתשעים נכונה אבל היא לא ממש משמעותי כי פשוט אין שחקנים שמגישים ורצים לרשת (חוץ מקרלוביץ ודסטין בראון) ולכן גם אם נאדאל וג׳וקוביץ היו נפגשים בדשא של שנות השמונים המשחק היה מתנהל מהקו האחורי ( לכו לראות את המשחקים בורג קונורס מהגמרים שלהם על הדשא החולי של ווימבלדון, היו לא מעט נקודות מהקו האחורי).

היום אים משמעות למשטח לא בגלל שהמשטחים דומים ( הם בכלל לא דומים ) אלא בגלל שהסגנון של השחקנים דומה.

דחילק לכו ותבדקו כמה שחקנים משחקים היום עם גב יד ביד אחת, אמנם שניים הגיעו לחצי בפאריז אבל במאיה הראשונה אני מתקשה לספור יותר מחמישה שישה, בנשים אפילו פחות.

האבולוציה של המשחק היא תמיד צודקת, פשוט יותר פרקטי היום לתת גב יד עם שתי ידיים, ולא שווה לבוא לרשת, הטקטיקה המתוחכמת שאלו שהמציאו את המשחק התכוונו אליה ושאיפשרה שחקנים כמו שלמה גליקשטיין, ראמש קרישנן, ג׳ון מקנרו ואיליה נאסטאסה עברה מהעולם, היום מאמנים כמעט ולא מלמדים משחק רשת או חבטת חיתוך, 80 אחוז מהאימונים הם על חבטות קו אחורי , בריחה מהגב יד , חבטות עם הרבה ספין, הטקטיקה די מסתכמת ב-״ לך תכה הרבה אלכסונים עד שהיריב יחטיא ״. מי שמנצח הוא זה שעומד אחרון על הרגליים, רוב הנקודות די דומות כי כמה אפשרויות כבר יש אם שני השחקנים לא עוזבים את הרשת.

הספורט הוא עדיין מנטלי מאד אבל האלמנט הפיזי הרבה יותר משמעותי וגם הטכניקה בשתי החבטות העיקריות וכמובן ההגשה, אם השגת את שלושת החבטות הללו אתה מסודר, לא צריך להיות גאון כמו אגאסי למשל

Amir A 5 ביוני 2016

רובנו כאן מקשקשים לרוב בלי הראיה מבפנים ולכן זה תמיד תענוג לקרוא את מה שכותב מישהו שבאמת בא מתוך ענפי הספורט. ועכשיו שאלה – האם בעידן בו כמעט כל השחקנים משחקים מהקו האחורי עם מגוון של שלוש חבטות לא אמור להיות יתרון למישהו שיאתגר אותם עם משחק רשת? עם חבטות שהם לא רגילים אליהן? או שמדובר בסיטואציה כמו סגנון פוסברי שהרג את גלילת הבטן פשוט בגלל שהוא טוב יותר?

דיזידין 5 ביוני 2016

מצטרף לתענוג.
אז בקיצור הרסו את הטניס?
מטקטי ומתוחכם לכוחני ומהיר?

ניר 5 ביוני 2016

גלעד, תודה על ההסבר המפורט.

יש עניין שמסקרן אותי בעקבות מה שרשמת, לאור האבולוציה של הטניס וההסתמכות הכמעט מוחלטת על פיזיות וכושר גופני העולם היה צריך להיות שייך לצעירים ולא כך הדבר.

בעבר היה צריך להיות שחקן הרבה יותר מגוון ופחות פיזי מהיום ובכל זאת היו טניסאים שעוד לפני גיל 20 פרצו לצמרת.

היום כשהפיזיות היא הדבר העיקרי ודווקא הגיוון שדורש יותר אימון וניסיון הוא פחות חשוב, כמעט ולא רואים שחקנים צעירים בטופ.

מה ההסבר לתופעה?

Selby 6 ביוני 2016

ניר, לדעתי הצנועה אין פה סתירה אלא להפך, זה סוג מסויים של כושר גופני שלוקח הרבה שנים לבנות ולכן גיל כושר השיא של טניסאי היום הוא בערך בין 24 ל30.

כשהמשחק הסתמך יותר על כישרון טבעי, כלומר או ש"יש לך את זה" או שאין, אז היה אפשרי לעילוי כמו בוריס בקר לזכות בווימבלדון בגיל 17.

אריק 5 ביוני 2016

הבעיה שהאופי הדרוש למשחק סיזיפי כזה לא מאפשר לך להיות נסטסה או מקנרו. החבר`ה האלה קצת מכונות.

גיל 5 ביוני 2016

גלעד, אין דאגה מהמשחק החד גוני הזה? אף אחד לא חושב להגביל במידה מסוימת את מה שמחבטים יהיה מותר להם לעשות, כמו ששינו את הכידון כשהתחילו לזרוק אותו רחוק מדי? אף אחד לא רוצה להחזיר קצת מהקסם של המגגון?

Selby 6 ביוני 2016

תגובה נהדרת עם תובנות שרק שחקן מקצועני יכול לתת, תענוג לקרוא, תודה רבה.

לגבי אגאסי, אכן בחירת מילים לא נכונה שלי, התכוונתי למה שאתה אמרת, הצלחה על המשטחים המגוונים ביותר.

בשורה התחתונה אני מאוד מסכים עם המסקנה שהשוואה ריאלית בין שחקנים מתקופות שונות היא בלתי אפשרית.

אתה יכול לשים את האצבע על הנקודה שבה התחילה האובר-אבולוציה של המחבט, זאת שמאפשרת את הטופ ספין מאחורי הבייסליין? או אולי איזו חברה הייתה החלוצה בתחום?
אני אגזים אם אומר שחלק מסויים מהפיתוח היה לבקשת נאדאל ועבורו? הוא עם Babolat הצרפתית מתחילת הקריירה, לא?
עד כמה בכלל שחקני הצמרת עובדים מקרוב עם החברות בתכנון המחבטים? אם הם מאוד מעורבים אז אפשר לומר שהם לא משחקים תפקיד פסיבי בעניין, כלומר זה לא רק שהם מרוויחים משינויים במחבטים, הם ממש מקבעים את סגנון המשחק של דור העתיד.

אלכס דוקורסקי 6 ביוני 2016

מצטרף לחבר'ה כאן. כיף לקרוא את הדברים של גלעד. בכלל, דיון מעניין מאוד.

גלעד בלום 6 ביוני 2016

לסלבי וניר,

המשחק ברמת פופולריות הכי גבוהה שאי פעם היה בגלל דמויות אייקוניות חוצות ענפים כמו השלישיה הגדולה וגם מוריי שווה אזכור למרות שהוא טיפוס עם שפת גוף ומראה חיצוני שאותי אישית לא מושך, אבל שחקן גדול הוא כן.

זה שאני חתיאר שאומר שפעם היו מקנרו וגאונים וכולי והיום כולם רובוטים מכונות אסים עם חבטות דומות וסגנון אחיד בלי אופי ייחודי, לא אומר שהדור הצעיר לא מתלהב מהטניס הכוחני של היום. יש שחקנים יוצאי דופן שמשחקים טניס אינסטינקטיבי גם היום, אבל הם בודדים ודי זניחים, סנטורו הצרפתי, מונפיס, דסטין בראון, דודי סלע. הרוב גלדיאטורים, יעילים פחד אבל שטנץ.

ראשי הענף האטו את המגרשים בכוונה בכל הטורנירים הגדולים, והכדורים כבדים מפעם, זה מעודד נקודות ארוכות, הם חושבים שזה מה שמעניין, חילופי מסירות מהקו האחורי. יש דיבורים כבר שנים על שינוי שינטרל את היתרון הגדול של שחקנים עם הגשה בלתי עצירה, יש כמה אפשרויות שקיימות- הקטנת הריבוע, הרחקת נקודת ההגשה מטר מאחורי קו הבסיס, הגבהת הרשת או פשוט לאפשר הגשה אחת במקום שתיים.

לגבי נקודת המפנה- מדובר בתהליך, אני חייתי את התהליך הזה, כשהתחלתי ב-1976 זה היה עם מחבט עץ, אחרי מספר חדשים עברתי למחבט יונקס ממתכת וזה היה פשוט מימד אחר, כאילו שהוסיפו לך מנוע טורבו ליד, עליית מדרגה משמעותית. המחבטים הידידותיים איפשרו לשחקנים בינוניים לפתח חבטה אחת טובה ( הגשה או כף יד בדרך כלל) ולבנות את המשחק סביב אותה חבטה, זה לא היה אפשרי עם מחבטי עץ, כל שחקן היה חייב להיות מיומן בכמה סוגי חבטה וסגנונות. בסבב היו כל מיני תופעות שהיינו מכנים ״קודחי נפט״, שחקנים בנו קריירות על הסתמכות על אסים ועל עליות לרשת בלי לחבוט חבטות מהקו האחורי כמעט, זה היה סגנון שסיוט לשחק נגדו, ג׳ון מקנרו זה הבוב דילן של הסגנון הזה ( זה לא רק הגש ורוץ לרשת זה גם החזר ורוץ לרשת, אין כזה דבר משחק מהקו האחורי, הכל נגמר ברשת )

לגבי השאלה מתי- המהפיכה הראשונית היתה המהפיכה הסגנונית והיא היתה די מקבילה למהפיכה במחבטים, ואני מדבר על ביורן בורג (מ-1976 עד 1980 הוא שלט), הוא החל את כל הקטע הזה של טופספין וגב יד עם שתי ידיים והיה עם יציבות מהקו האחורי שגבלה בטירוף, הבן אדם לקח 11 תארים גדולים בשש שנים. המעניין הוא שדווק בורג שיחק עם מחבט עץ גם כשכבר כולם שיחקו עם מתכת.

לגבי החוטים של המחבטים- חברות החוטים לגמרי מושכות בחוטים כמו שאומרים, יש להם השפעה , האבולוציה פועלת נון סטופ אם לא עוצרים אותה, המדענים שלהם מייצרים חוטים יותר משוכללים, זה אינטרס כלכלי, מה זה עושה לענף מעניין אותם מעט מאד, בקצב הזה ילדים בני 12 יפציצו אסים בקרוב.

לגבי האובר אבולוציה- זה קרה לפני בערך עשר שנים, השילוב של המחבטים והגובה הממוצע שעלה מאד הוליד מוטציות כמו איזנר וקרלוביץ או מוטציות יותר מוצלחות כמו ראוניץ. הרבה השתנה מאז השנים של לייבר שהיה 170 סמ, קן רוזוול אפילו פחות מזה. גם בורג ומקנרו בקושי גירדו את המטר שמונים, אדי דיבס והרולד סולומון היו בטופ 5 בעולם בשנות השבעים והם בגובה מטר ששים וחמישה סטימטרים, היום זה לא היה קורה ודודי סלע עם ה172 שלו (ביום טוב) הוא נס ספורטיבי שראוי לפסל במוזיאון השעווה ( בתור שחקן טניס במאיה הראשונה ב2016 שהוא מתחת לגובה מטר ושמונים )היום הם היו נחשבים נמוכים.

ניר- לגבי השאלה שלך על למה אין צעירים שפורצים. זה גם מה שסלבי אמר אבל זה גם בגלל שיטת הדרוג ואלמנט הנסיון והחוסן המנטלי. שיטת הדרוג מגינה ועוזרת לשחקנים לקבע את הדרוג שלהם, שחקנים מבשילים יותר מאוחר בגלל שהעומס הפיזי והמנטלי דורש בגרות. השיפור ברפואה ובמודעות מאריכים את הקריירות של שחקנים, לשחקן סבב וותק בן 25 יש יתרון עצום על שחקן בן 18 טוב ככל שהוא יהיה. כמובן ששחקנים כמו נאדאל רפא וג׳וקוביץ פרצו מוקדם כי ככה זה עם שחקני על, אבל לרוב השחקנים לוקח זצן למצוא את הדרך לשחק טניס ברמה גבוהה שבוע אחרי שבוע.

העומק שקיים מקשה את הכניסה על כשרונות חדשים.

איציק 6 ביוני 2016

ואם להוסיף אז עם ה-172 ס"מ שלו דודי עשה את הקריטריון האולימפי.

יהויכין פנדלוביץ' 5 ביוני 2016

ברכות לנובאק, well done.
בנוגע ל***:
אכן נובאק ניצח כשפדרר לא בשיאו, כשנדאל פצוע (רגע… פדרר לא פרש בגלל פציעה?) ומארי לוזר.
מצד שני: פדרר לא בשיאו כבר מאז 2010. נדאל פצוע חצי קריירה, ומארי לוזר, נו, בגלל מי שניצח אותו. קצת פדרר, הרוב- דיוקוביץ'.
אז אם הייתה הגרלה קצת יותר קשה, ואם ככה ואם ככה ואם היה מגיע חייזר מעופף שמגיש אייס כל הזמן, נובאק היה מפסיד.
אבל זה לא קרה.
הנקודה היא, שאין חיה כזאת "זכייה עם כוכבית". זכייה היא זכייה היא זכייה.
שחקן יכול להתמודד אך ורק מול מי שהוא שיחק ולא מול מי שהוא לא שיחק. יריבים פצועים? נולה דואג להישאר בריא. יריבים לוזרים? כי נובאק ווינר. ואקום בסבב? כי נובאק כל כך טוב עד שאין מקום לאחרים להתפתח.
מול מה שנובאק נמדד, ההישגים שלו פנומנליים, וזה מה שמשנה. (זה, ומי שמשאיר אותי בפה פעור. שזה כבר בחור בן 34 וחצי)

טל 12 5 ביוני 2016

29

יהויכין פנדלוביץ' 6 ביוני 2016

אני יודע בן כמה מארי (אה, התכוונת לנובאק?)
אני דיברתי על זה שמשאיר אותי בפה פעור, והוא בן 34 וחצי. וגם יש לו 4 ילדים

טל 12 6 ביוני 2016

כן, חשבתי התכוונת לנובאק ואחרי שליחת התגובה נפל לי האסימון שכנראה התכוונת לפדרר

אלעד ב.א. 6 ביוני 2016

זה הרולאן הראשון מזה 8 שנים שלא צפיתי בו…למעט קצת בגמר.
מעניין למה, הא?
:-)

יהויכין פנדלוביץ' 6 ביוני 2016

מה נעלמת כאילו בלעה אותך האדמה?
נראה שעבר יותר זמן מאז הטור האחרון שלך מאשר זוכה בריטי ברולאן

אורליוס 5 ביוני 2016

ומי אמור להגיע אחרי?
יש כבר איזה מועמדים לפריצה?
אולי תים האוסטרי?
מרגיש כאילו כבר כמה שנים טובות אף אחד לא מצטרף לרמות הגבוהות….

אלכס דוקורסקי 6 ביוני 2016

תים שחקן מעולה אבל עדיין רחוק, בטח במשחקים של הטוב מחמש, מנובאק ומארי. אלכסנדר זברב הוא שחקן מבטיח שעוד ילך ויתפתח, אבל סגנון המשחק שלו אולי קצת פחות מתאים לחימר. בכל מקרה, בהיותו בן 19 בלבד, הוא יגיע לשיאו כאשר פדרר ונדאל יפרשו, ודג'וקוביץ' ומארי יהיו מעבר לשיאם. דוויד גופן גם כן שחקן מצוין, אבל אולי בעל נתונים פיזיים מעט צנועים ביחס לממוצע כיום. ראוניץ' הוא משחק היטב על דשא ומשטחים קשים, בין היתר בגלל עוצמת מכת הפתיחה שלו.
נמשיך להמתין לזוכה המייג'ור הראשון, שנולד בשנות התשעים. הדור של ילידי תחילתם ומחציתם של שנות השמונים הוא מאוד דומיננטי והאפיל על השחקנים הצעירים כיום. זוכה הסלאם האחרון שעשה זאת בהיותו מתחת לגיל עשרים היה נדאל, שזכייתו הראשונה היתה ברולאן גארוס לפני 11 שנה. כיום קשה מאוד לשחקן בגיל כזה לזכות במייג'ור, בהנחה שעל מנת להגיע לשלב הזה, עליו לגבור על שני שחקנים מהרבייעיה הראשונה.

טל 12 5 ביוני 2016

כנראה הגדול ביותר בתקופת המתכת.

חכם בדיעבד 6 ביוני 2016

הוא דינוזאור בספורט גוסס
אין מסביבו כבר כמה שנים מישהו שמסוגל לדגדג אותו
הוא נהנה מהתקופה הכי מזוויעה בטניס שאני זוכר.
חמישיה ראשונה שבקושי הולכת על הרגליים ועוד אחד מהאי הבריטי בתוכם, שזה כבר לא פקטור רציני.

סימנטוב 6 ביוני 2016

באיחור קל… מה קרה לנדאל? זה רק פציעות? מנטלי? או חלילה סמים?

matipool 6 ביוני 2016

פציעה בכף היד .

סימנטוב 6 ביוני 2016

תודה

רומן 6 ביוני 2016

דג'וקוביץ' אדיר,
חבל שרפא נפצע היה יכול להיות משחק לפנתיאון

אלעד ב.א. 6 ביוני 2016

אני רק אומר שזה הרולאן הראשון מאז 2008 שלא צפיתי בו…תבינו לבד למה.
או במילים אחרות: הנבואה שלי התממשה.
או במילים אחרות: מילא בלי פדרר אבל עוד גמר בין נולה למארי? למה אלהים, למה???

לא מפליא שהיו קצת קרחות באיצטדיון

יהויכין פנדלוביץ' 6 ביוני 2016

אלעד, היה צפוי שהטורניר יהיה נטול פדרר משלב כלשהו, לאו דווקא מתקדם במיוחד.
צפיתי בחלק מהגמר, מערכה ראשונה דווקא הייתה מעניינת.
אבל עכשיו מקבלים פרס ניחומים: 3 טורנירי דשא רצופים עם פד

יואב שדה 6 ביוני 2016

כמו במקרה של מוחמד עלי – גם פה ספורט הוא לא יותר ממסווה לתרבות.
קחו תגובה תגובה (חוץ מהעניין הטכני של המחבטים) ותראו איך כל צד ועמדה הוא חלק מאידיאולוגיה תרבותית ואפילו פוליטית.

הכל פה עניין של הגדרות נראטיבים ונקודת מבט:
מזרח אירופה העני מול המערב העשיר,
סרביה המושמצת מול שווייץ הדיפלומטית,
גוד מוד או רובוטיות,
אלגנטיות או שחצנות,
ואקום של לנולה או עידן חלש של פדרר,
פדרר לקח את הסלאמים שלו מול נולה התיכוניסט או שנולה משחק מול פדרר האלטעזעכן
וכו וכו וכו

יואב שדה 6 ביוני 2016

ובלי לחפור נקודה קטנה על תחרות.
בלי לדבר על נקודת הזמן הנוכחית (כשלטענתי מארי, סטן, נישיקורי ובטח פדרר עד הפציעה הם שחקנים אימתניים שביום טוב יכולים לנצח כל אחד מהגדולים בעבר ובטח מ2006. אפילו ראוניץ' לא פחות טוב מרודיק) בוא נחזור חמש שנים אחורה.
ב2011 כשנובאק לקח שלושה סלאמים ועוד מלאנתלאפים הישגים ורצפים, הוא עשה את זה כשמארי ונדאל היו בשיאם ולטענתי גם פדרר מבחינת יכולת היה איפשהו באיזור השיא אחרי ששיפר מאוד את הבקהנד שלו ועוד כמה אספקטים (לשם ההשוואה הוא היה בערך בגיל של נובאק ומארי עכשיו, והוא זה שעצר את נובאק בחצי גמר המפורסם של רולאן גארוס עם הנפת האצבע ההיא וכמעט עצר אותו גם בחצי של יואס אופן בו הוביל בשתי מערכות והחזיק שתי מאצ'פוינט)

ומאז 2011 – כשהוא הביס את כל השחקנים הללו – נולה השתפר בכל כך הרבה אספקטים (בדגש על הגשה ומשחק רשת) שלטעון שהוא כרגע לא משחק ברמה אלוהית זו די חרפה לוגית.

רומן 6 ביוני 2016

ברור שאני טועה ומה שאני אומר נשמע אידיוטי לחלוטין, אבל גם עכשיו אני בטוח שאם תקחו את סטפן אדברג היום איך שהוא ותשימו אותו מול נובאק סטפן ינצח.
קצת לא לעניין לא לדבר על סטפן כשמדברים על הגדולים בהיסטוריה

Comments closed