ריו (11). ניקי המבלין ואבי ד׳אגוסטינו

דיון ללא מסקנות בשאלה אם נשים הן תחרותיות פחות בספורט

hda

יש שאלה מאד מעניינת בספורט והיא למה נשים לא יכולות להיות ברמה של גברים בספורט. כלומר זה ברור ולא מעניין בכלל בכל משחק פיזי, אבל העובדה היא שנשים הן לא תחרותיות לגברים עד היום גם במקומות שם זה לא אמור להיות כך.

יהודית פולגר, יהודיה מבודפשט, הגיע למקום השמיני בעולם בדירוג הכללי לשחמט אבל היא האישה היחידה עד היום שנכנסה ל-100

 המקומות הראשונים. נשים עדיין לא השיגו הרבה במירוצי מכוניות ודווקא במירוצי סוסים הצליחו קצת יותר

במשחקים האולימפייים? בין 1968 ל-1992 היו הרבה תחרותיות קליעה פתוחות לשני המינים. אבל בכל השנים  הללו זכו רק שתי נשים במדליות.

יותר מביך? הדרוג הכי גבוה לאישה בסבב הסנוקר הוא 140. זה מביך.

מה שמביך במיוחד הוא שהאישה האחת שכאמור פרצה את כל המחסומים הללו – יהודית פולגר – עשתה זאת רק בגלל צעד קיצוני של אביה. הוא אסר עליה לשחק בתחרויות נשים. שזו שאלה כללית אחרת. האם ספורט נשים מרוויח מכך שאלופות מקודמות – בטניס, אגרוף והרבה ענפים אחרים- מאימונים נגד גברים. זה מעלה את הרמה אבל מוריד את ההשתתפות. אנסה להסביר: כדי לקדם את נבחרת ישראל בכדורגל נשים אפשר ללכת בשני נתיבים. להגדיל את מספר הבנות המשחקות בהרבה או לקחת מספר מצומצם של בנות ולאמן אותן נגד בנים. ערכית עדיפה הדרך הראשונה, מעשית אולי השניה.

אמא שלי טוענת שזו תחרותיות. מגיל צעיר מאד אם יש איזשהו מפגש חברתי והילדים משחקים בצד ההורים שואלים את הבנים ״מי ניצח?״ ואת הבנות משהו כמו ״האם כולן שיחקו יפה?״. אבל אנחנו בדור הזה שזה אמור לעבור.

*

נזכרתי בדבר הזה כשניקי המבלין מניו זילנד בחרה לעזור לאבי ד׳אגוסטינו האמריקאית לאחר תאונה ביניהן ולא לנסות להשיג תוצאה מקסימלית במירוץ. שתיהן גילו רוח ספורטיבית למופת בעזרה לחברתן, אבל אני מתמקד בהמבלין משום שלה הייתה האופציה להמשיך בריצה.

האם זה בגלל שנשים תחרותיות פחות? ללא קילר אינסטינקט? אולי זה נכון בממוצע הכללי של החברה. אבל ראיתי כרגע את הנורבגיות שוחטות בכדוריד את אחותיהן השבדיות. זה היה טבח. הרבה מהנשים בצמרת הטניס העולמי הן ״רוצחות״.

אבל יש נתון מעניין שדווקא מגיע מטניס. מספר הערעורים למערכה לנשים באליפות אוסטרליה הוא קצת פחות מ-4.5. ולגברים הוא קצת יותר מ8.5. אורך המערכה לגברים מעט ארוך בממוצע מאין לי הסבר לכך מלבד שניים: גברים משתמשים בצ׳לנג׳ יותר למטרות טקטיות (נניח עיכוב המשחק) או נשים חוששות יותר לפגוע בהרמוניה של הסיטואציה.

כמובן שאמורות להיות סיבות אבולוציוניות לכך שנשים שואפות ליותר הרמוניה בחיים. בחברה הקדמונית מרגע שילדו היו זקוקים להגנת הקבוצה החברתית. יש להן יותר אינטרס בקיומה של חברה מתפקדת. אבל האם צריך להיות לזה קשר לספורט במאה ה-21?

*

אני אחתוך כאן. אין לי מושג למה ניקי המבלין באמת עזרה לד׳אגוסטינו ואני לא הולך להכליל על נשים בספורט באופן כללי עבור זה. רק השתמשתי במקרה בכדי לחדד קצת את הסיטואציה. השאלה האמיתית היא האם ספורט נשים צריך להיות תחרותי באופן דומה לספורט הגברים. אם ניקי המבלין ואבי ד׳אגוסטינו החזירו את המשחקים האולימפיים לימים שג׳ון לנדי סייע לרון קלארק לקום – אז זו תרומה נהדרת. ואם זה קשור לכך שהן נשים זה רק ממחיש כמה נשים נחוצות לספורט.

אם אתם אוהבים את דה באזר – סייעו לקיומו!

ריו (10 פלוס). שאני מילר
כורדיסטן החופשית

156 Comments

יריב 17 באוגוסט 2016

דירוג השיא של פולגאר היה 8, לא 6 (ככל שאני זוכר וככל שויקיפדיה יודעת).

דורפן 17 באוגוסט 2016

נכון – תיקנתי

יריב 17 באוגוסט 2016

אגב, פולגאר עצמה, לפחות כנערה, ייחסה את הפער בינה לבין שחקניות אחרות ברמת המחויבות (בגיל 12 אמרה שהיא מתאמנת 5-6 שעות ביום ושחקניות אחרות בגילה מתעסקות גם בדברים אחרים). אני זוכר שראיתי טענה כזו גם בהקשר הסנוקר, שחקן (לא זוכר מי) שטען שהסיבה להעדר נשים בצמרת היא שהן נוטות פחות לפתח את האובססיה למשחק הנחוצה כדי להעפיל לצמרת.

דורפן 17 באוגוסט 2016

פולגר בראיון איתי מצאה דווקא הבדל פיסיולוגי חשוב – שאינו קשור למוח. היא אמרה שהיא מוצאת שעד גיל 12 בנים ובנות שווים ואז בגלל שבנות מתפתחות מוקדם יותר מינית וחברתית הן מאבדות גובה בשחמט. לה זה לא קרה כי היא הייתה עילוי הרבה קודם

יריב 17 באוגוסט 2016

"מתפתחות מוקדם יותר מינית וחברתית" זו לא דרך אחרת להגיד "מאבדות את המיקוד בשחמט"? כלומר, מפתחות יותר חיי חברה על חשבון משטר האימונים שנחוץ כדי להתקדם בשח.

יריב 17 באוגוסט 2016

אני זוכר שבשיחה שקיימתי בקשר לנשים בתחום התוכנה (שיעור הנשים נמוך) בת שיחי טענה שיש פער של בטחון עצמי בין גברים לנשים, והוא בא לידי ביטוי ביכולת לעמוד על עמדה מסוימת על מול התנגדות. אני לא יודע עד כמה זה רלוונטי לWTA לעומת ATP, אבל יכול להיות ששיעור הערעורים קשור לכך (כלומר שנשים פחות בטוחות בהערכת המציאות שלהן מול התנגדות השופט, שפסק אחרת ממה שחשבו שראו).

צביקה 17 באוגוסט 2016

הסיבה (לדעתי) לשיעור הנשים הנמוך בתחום התוכנה הוא פשוט בגלל שהן מעדיפות יותר לעבוד בתחומים אחרים כגון רפואה והוראה.
דווקא בציבור החרדי ששם הנשים הן המפרנסות העיקריות יש הרבה מתכנתות.

תומר 17 באוגוסט 2016

יש מגמת שינוי בתחום, בלימודי מדעי המחשבים אחוז הנשים עולה מדי שנה

יריב 17 באוגוסט 2016

גם אם זה נכון, ואני מסופק (אבל אין לי את הנתונים מחמש השנים האחרונות), הוא עדיין נמוך משהיה בשנות ה80. בשנות ה80 שיעור הסטודנטיות למדעי המחשב היה סביב 35-40%, בשנות ה90, עם הגידול האדיר בתחום, הוא ירד לכ25%, ומאז הוא נע בטווח של 25-30%. בכל מקרה, שיעור הנשים שעובדות בתחום נמוך יותר מכל המספרים האלו.

איציק 17 באוגוסט 2016

ממה שאני רואה (לא מגובה במספרים) אז יחסית הרבה נשים יש בתעשיה וניהול ובמיוחד בהנדסה ביו-רפואית. בתעשיה וניהול מעולם לא לימדתי, אך בהנדסה ביו-רפואית הרבה מהן מאד טובות ולא אתפלא אם בעלות ממוצע גבוה מזה של הבנים. לא יודע האם יש סיבה להעדפה של הנדסה זו על פני הנדסות אחרות אבל כעובדה אני רואה בכיתה הרבה יותר ממה שאני רואה במחלקות של הנדסת חשמל או הנדסת מכונות.

יריב 17 באוגוסט 2016

הנדסת מכונות הוא אחד התחומים עם הכי מעט סטודנטיות באקדמיה, בעוד שבתחומים המשיקים לביולוגיה (ובביולוגיה, כמובן), הן הרוב. בהנדסת חשמל יש מעט פחות מבמדעי המחשב. אני לא יודע מה הסיבות לפערים האלו. כל מה שכתבתי בהודעה זו מתבסס על הטכניון, חוץ מהיות הנשים רוב בתחומים המשיקים לביולוגיה שמגובה גם במידע שלי ממכון וייצמן (שם זה תארים מתקדמים בלבד).

איציק 17 באוגוסט 2016

פעם הנדסת חשמל היה מקום עם הרבה עבודה "שחורה" של ליפוף סלילים, הלחמות, רוטורים וסטטורים למינהם ונחשבו למיקצוע גברי. היום זה בכלל לא המצב ואין סיבה שנשים לא ישתלבו בקלות, ואלו שלומדות אכן משתלבות בקלות, לכן לא כל-כך מובן לי למה אין גדילה משמעותית שלהן בתחום. מבחינת רמות השכר, אלו רמות בהחלט גבוהות, כך שגם שכר לא יכול להיות סיבה להדרת המקצוע.

Ljos 17 באוגוסט 2016

איזה מהם הוא מקצוע "נחשב" יותר?

איציק 17 באוגוסט 2016

בין מה למה?

Ljos 17 באוגוסט 2016

נניח הנדסת חשמל\מכונות\מדעי המחשב והנדסת ביו-רפואה\ביולוגיה.
כלומר, בין המקצועות שיש בהם רוב גברי מוחלט לבין המקצועות שיש בהם נשים רבות.

איציק 17 באוגוסט 2016

אני חושב שזו שאלה שיותר מתאימה לגיל שלי, אך אנסה לתאר מנקודת מבט כפי שאני רואה.
אני חושב שבממוצע המקצעות הכי מתגמלים הם בתחומים של הנדסת תוכנה ומדעי המחשב, כשקצת אחריהם נמצאת הנדסת חשמל. צריך רק לזכור שבכול אחד ממקצועות אלו יש הרבה התמחויות שונות עם רמות שכר שונות ויש הרבה חפיפה בין המקצועות. למשל הצפנה או לימוד מכונה ניתן ללמוד גם במדעי המחשב וגם בהנדסת חשמל. בהנדסת חשמל קיימת התמחות של מעגלים אנלוגיים שלא רבים הולכים למסלול זה. גם אין ביקוש רב בתעשייה בתחום זה. לאלו שכן הולכים בכיוון זה, רמות השכר מאד גבוהות, אך הוא לא נחשב להיי תק למרות שהוא לחלוטין כזה.
לפי מה שאני רואה בהנדסה ביו-רפואית, אלו שהולכים למסלול עיבוד אותות רפואיים, מתקשים למצוא עבודה אפילו במפעלים ביו-רפואיים כי הם מעדיפים מהנדסי חשמל מהתמחות עיבוד אותות (אין לי מושג למה). די הרבה מבוגרי ביו-רפואית הולכים לתואר שני בחשמל מסיבה זאת. אופציה אחרת זה להשתלב במקום כמו שאני עובד. אני מרצה באפקה וחוקר במרכז לעיבוד שפה. אני קולט כבר כמה שנים בוגרים מהנדסה ביו-רפואית מאונ' בן-גוריון, ומאד מבסוט מהם, לא רואה במה הם פחות טובים מבוגרי הנדסת חשמל. אחרי שנה עד שנתיים הם נחתפים בהיי תק, אחרי שעברו הכשרה אצלנו. אנחנו לא מסוגלים להתחרות ברמות השכר ואנחנו עושים זאת במודע כחלק מהגישה של המרכז, להכשיר מהנדסים בתחום הדיבור. כיוון שהם מקבלים אצלנו הרבה כלים גם בעיבוד אותות וגם בלימוד מכונה אז נפתחות להם הרבה דלתות. המצחיק הוא, שיש כאלו שמוצאים עבודה בחברות ביו-רפואיות.
קצת טרחני, אבל צה מה שיש לי לספר.

Ljos 17 באוגוסט 2016

חלילה טרחני. תודה על התשובה המפורטת, למדתי יותר משחשבתי.
בקשר לתוכנה ומחשבים – בתחילת דרכם של המחשבים (שנות ה-40-70) זו הייתה עבודה בתגמול נמוך שנחשבה בעיקר עבור נשים. היום אתה מתאר את זה כמקצוע הכי מתגמל ובעל רוב גברי קבוע. אני חושב שהשינוי הזה לא מקרי.
הנדסה ביו-רפואית (זה היה המקצוע שכמעט הלכתי ללמוד פעם, דרך אגב) – אני חושב שעל גבי האתר הזה קראתי פעם שעורכי עיתונים מעדיפים לשכור בוגרים בכמעט כל מקצוע, רק לא בוגרי תקשורת. שם רע למקצוע (באופן יחסי) קשה לתקן במהירות וחבל. נראה שאתם חלק משינוי.
סיקרנת אותי לגבי המעגלים האנלוגיים. אין ביקוש, אין סטודנטים, שכר גבוה. מה? איך? מה זה?

איציק 17 באוגוסט 2016

אין הרבה ביקוש כי הרוב היום זה מעגלים דיגיטליים. יש מעט תחומים שבהם צריך מעגלים אנלוגיים. כלומר אין הביקוש נמוך, אז רק מעטים יכולים למצוא עבודה. מצד שני, כשכבר צריך מישהו, זה בדרך-כלל במקומות מאד רגישים וצריך מומחה רציני ולכן זה גם מאד מתגמל.

רומן 17 באוגוסט 2016

מנסיון שלי בעולם התוכנה, נשים בממוצע מתכנתות הרבה יותר טובות.
זה כנראה נובע מהסיבה הסטטיסטית, שהרמה השכלית הממוצעת של נשים שהולכות ללמוד מדמ"ח גבוהה מהממוצע הגברי שהולך ללמוד מדמ"ח ( אולי כי יש להן פחות בטחון עצמי? פחות רצון? לא יודע עובדתית כמעט ורק המבריקוות שביניהן מגיעות ללמוד כשאצל הגברים אפשר למצוא הרבה בינוניים).
ובקשר לחוסר הדומיננטיות שלהן בוויכוחים, ולחוסר יכולת לעמוד על שלהן, זה נכון, רובן מופנמות ולא צועקות כמו הגברים, אבל החכמה היא להקשיב להן, כי בד"כ יש להן דברים חכמים להגיד..
בקשר לספורט.. נו זה כבר סיפור אחר לגמרי..
אתם זוכרים את אלנה דמיינטייבה? היא הגישה למשחק בחצי גמר גראנד סלאם(נראה לי) ודפקה 4 דאבל פולטס רצופים, כנ"ל דינארה סאפינה, אתם יכולים לדמים גבר דופק 4 דאבל פולטס בחצי גמר גראנד סלאם?
משהו שם במערכת הרגשית לא עובד טוב, יותר מדי רגשניות זאת כנראה הבעיה המרכזית.

גילעד 17 באוגוסט 2016

אני לא יודע אם אנחנו תחרותיים יותר, אבל אנחנו לגמרי sore losers והפסד כלשהו פוגע לנו בצורה לא פרופורציונית בביטחון העצמי. ההמחשה הטובה ביותר תהיה אם תתן לגבר לשחק במשהו מול ילד או לאישה לשחק מול ילד, לרבות המשפט שמוציא גברים מדעתם, "תן לו לנצח".
מזתומרת?

אמיתי 17 באוגוסט 2016

בומבה של פוסט..קצת מרגיש סוג של סיכום לאולימפידה..
מניסיוני הצנוע נשים הן לרוב תלמידות וחניכות טובות מאיתנו.
אין לי ספק שכמו שיריב כתב יש להן בעייה של ביטחון עצמי
לעומתנו שמגבילה אותן בהרבה תחומים.
המסקנה שלי היא שהכל פועל יוצא של נורמות חברתיות ואני
די בטוח שבמדינות עם תרבות שיוויונית הספורט הנשי יחסית
חזק. כמובן שיש דברים עמוקים כמו אבולוציה..

יהודה ב״ד 17 באוגוסט 2016

לרונן ולאמיתי, תזכורת מלאנדי וקלארק
https://www.youtube.com/watch?v=4LZK5YbJkYQ
ככלל כדאי להזהר מטענות מכלילות מהסוג הזה.
צביקה בהמשך השירשור ממשיך מהספורט אל ההנהגה הפוליטית וגם כאן חכמים הזהרו מהכללות ודי אם נזכר במרגרט תאצ׳ר (ואפשר להכביר בדוגמאות נוספות).

אמיתי 17 באוגוסט 2016

מקבל. אין ככ דרך להגיד משהו בלי להכליל.. המסקנה שלי היא דיי אלמנטרית

עומרי 17 באוגוסט 2016

בעיקר לעומת מה שקרה למו פראח, זה מאוד מעניין. מתחבר גם לשאלות יותר הרות גורל כמו למשל האם יכולה להיות סטיב ג'ובס אישה וכד

NoOne 17 באוגוסט 2016

לא ראיתי אף רוכבת יורדת מהאופניים כדי לעזור להולנדית שהייתה ראשונה והתהפכה באמצע הכביש וסבלה פציעה קשה , כולן עקפו אתה בקלילות בלי להתרגש.
לא חושב שזה קשור להבדל בין גברים לנשים , זה כן קשור להבדל בין בן אדם לבן אדם בלי קשר מה מינו.

פאקו 17 באוגוסט 2016

המקרה שתיארת קשור יותר לענף עצמו. נפילות ברכיבת כביש הן דבר מאד שכיח, ולכן נוצרו כאן כללים בלתי כתובים לפי סיטואציות. בריצות זה הרבה פחות שכיח, לכן ההתנהגות נתונה יותר לשירות הדעת של המשתתפים.

פאקו 17 באוגוסט 2016

שיקול הדעת.

ZORK 17 באוגוסט 2016

אני מגיב לגביי התובנה "שבדור הזה זה אמור לעבור". זה לא. הספורטאיות היום נולדו וגדלו בשנות התשעים, כלומר לפני עשרים עד שלושים שנה. זה החינוך הראשוני שהם ספגו. גם בשנים האחרונות, מדובר בשינוי שמתרחש בניצנים (אפילו אם נדמה לנו שבפייסבוק שלנו זה בכל מקום). מכיוון שספורט תחרותי, בניגוד למשל להיי טק, הוא תחום שההכשרה המעשית והרגשית בו מתחילה בגיל כל כך צעיר (תחשוב על זה שאין ספורטאי על שלא התחיל להתאמן ביסודי), השינויים הללו לוקחים בו יותר זמן.

סקובידו 17 באוגוסט 2016

גברים שונים מאוד מנשים, באופן עמוק, נשים פחות טובות בשחמט ויותר טובות בדברים אחרים (ריקוד, נניח), גם האופי של נשים וגברים שונה ולכן יש הרבה יותר רוצחים גברים והרבה פחות נשים בבתי כלא, אין בזה שום דבר שוביניסטי.

סקובידו 17 באוגוסט 2016

זה לא "אמור לעבור", כי האבולוציה הרבה יותר חזקה מדרישות הפוליטיקלי קורקט.

גל ד 17 באוגוסט 2016

תמיד כיף לשמוע את מה שיש לאנשי המדע להוסיף לדיון. מקווה לשמוע ממך יותר.

רומן 18 באוגוסט 2016

+1 כל התגובה המצוינת

יורם אהרוני 17 באוגוסט 2016

מחכה לראיון שלך עם המאמנת בת ה-74 של השיאן החדש ב-400 מטר. זה לדעתי אחד הסיפורים הכי מעניינים במשחקים.

גיא זהר 17 באוגוסט 2016

יורם, יש לך הסבר מה קרה לדיבאבה? מילא נגררה לריצה טאקטית כמו בקלה,בזמנו' אבל נראתה בסוף כל כך חסרת אנרגיות. לא מובן.

יורם אהרוני 17 באוגוסט 2016

גנזבה דיבאבא לא בכושר של הקיץ הקודם. כמעט לא התחרתה מאז עונת האולמות שנגמרה עבורה בפברואר. כנראה שעברה פציעה. היו כמובן גם בעיות עם המאמן שלה שנתפס עם מזרקי EPO ונעצר. אתמול רצה 800 מ' אחרונים יפה מאד -1:58.5. לפני שנה באליפות העולם רצה 800 אחרונים ב-1:56.9. יותר מהר מהמנצחת בתחרות ל-800 מ' מטר, אבל אי אפשר ממש להשוות שכן הרצות ל-800 מ' מזנקות מעמידה בעוד שלדיבאבא היה יתרון שכן הייתה לה הרצה של 700 מטרים..

איציק 17 באוגוסט 2016

תאר לך איזה תוצאה היתה עושה אם היתה לה הרצה של 9200 מטר. הינו מקבלים שיא אל מותי.

עמי ג 17 באוגוסט 2016

אי אפשר להשוות מעוד סיבה: לפעמים 800 היא ריצה מאוד טקטית עם סיבוב ראשון איטי מאוד שמוביל לתוצאה סופית איטית. ב-1500 שמתפתחת כריצה טקטית ה-800 האחרונים יכולים להיות מהירים מאוד. אבל 1:56.9 זה באמת מאוד מאוד מהיר.

צביקה 17 באוגוסט 2016

אם נשים היו מנהלות את העולם, כנראה שהיו הרבה פחות מלחמות.

איציק 17 באוגוסט 2016

אבל יתכן שהרבה יותר תככים. אומרים שבתקופת המונרכיות באירפה הנשים פעלו חזק מאד מאחורי הקלעים.
וראה גם במונרכיה אצלנו את תפקידה של הגברת הראשונה (לא, זו לא אשת הנשיא).

צביקה 17 באוגוסט 2016

אני חושב שאתה צודק.
לגביי הגברת הראשונה, יש לי הרגשה שאם היא הייתה אשתו של שמעון פרס (למשל) היא הייתה מוכרת כאחת מל"ו צדיקים.

גיא זהר 17 באוגוסט 2016

לא

איציק 17 באוגוסט 2016

אתה פשוט משווה את ביצועיה האפשריים לתככן הגדול בכבודו ובעצמו. אבל באופן אוביקטיבי, ממש לא!!!

גל ד 17 באוגוסט 2016

אתה באמת חושב שהכל "המצאות של התשקורת"? כולל ניסיון החקיקה ההזוי הזה נגד הקלטות סתר?

ר.בקצה 17 באוגוסט 2016

לאה רבין הייתה מכשפה, והאישה של אולמרט מכרה קליפות ביצים כאומנות. התקשורת מעולם לא טיפסה עליהן.

איציק 17 באוגוסט 2016

מטומטם מי שקונה כליפות ביצים.
עם מכשפות מפחיד להתעסק.

גל ד 17 באוגוסט 2016

מי מהאנשים שעבדו עם לאה רבין תבע אותה? או שאתה חושב שסיקור של שמועות צריך להיות זהה לסיקור של תביעה?

ר.בקצה 17 באוגוסט 2016

היועץ המשפטי רצה לתבוע אותה, על החלטורות של רבין בוושינגטון.
אגב, לפני שתבעו את שרה התקשורת לא התעסקה בה באובססיביות?
על מי אתה עובד?

יריב 17 באוגוסט 2016

אני סקרן לדעת מה ההגדרה שלך ל"מכשפה", שסיפור חשבון הדולרים מהווה תימוכין לכך שלאה רבין היתה כזו. על פי רוב, משתמשים במונח לתיאור אשה שאינה נוטה לאמפתיה, לעתים לתיאור מישהי העוסקת בתורת נסתר כלשהי, אני תוהה באיזה מובן אתה משתמש במלה.

ר.בקצה 17 באוגוסט 2016

במובן של קלאפטע, כפי שכתב אחד המגיבים

יריב 17 באוגוסט 2016

ובכן, מדובר בהחלט באי-הסבר מרשים. המשמעות המקובלת ל"קלפטע" היא בערך "מרשעת". למה חשבון הדולרים מהווה טיעון בזכות היותה כזו? אני שואל, כי נראה שהעלית את הסיפור כמקבילה לכל התביעות נגד בני הזוג נתניהו המבוססות על ההתנהגות של שרה ביחסים אישיים.

ר.בקצה 17 באוגוסט 2016

מי טען שחשבון הדולרים מהווה טיעון להיותה מרשעת, אדוני המלומד?
המגיב שמעליי כתב שהעובדים של שרה תבעו אותה, וזה הזכיר לי שלמכשפה של רבין היו בעיות משפטיות אחרות..

יריב 17 באוגוסט 2016

אתה צודק, תמיד אפשר שזה הועלה ללא קשר לדיון. עלי לזכור שאתה כותב דברים פשוט כי הם עולים בתודעתך ולא כטיעונים, ולהתייחס לדבריך בהתאם.

גל ד 17 באוגוסט 2016

בואנה, אתה אקרובט, היית יכול להיות מתעמל אולימפי.

התביעה של מני נפתלי מתייחסת ספציפית לאופי של שרה, אתה זה שהביא את האופי של לאה רבין כמדד להשוואה ולכך אני התייחסתי, ברגע שנהיה לך פחות נוח אתה עברת למדד חדש.

לגבי האובססיביות של התקשורת, היא לא היתה אובססיבית לפני כן, והיא לא אובססיבית עכשיו. בתקופת הבחירות בחרו בעיתון ספציפי (שזה לא "התקשורת") להתעסק בה באופן אובססיבי מסיבות טקטיות. מאז הבחירות היא מוזכרת רק כשיש חידוש הקשור בתביעה. בנוסף לכך יש עיתונאי מסויים שמנהל מאבק משפטי כנגד בני הזוג, והעיסוק שלו בהם עבר מזמן למישור האישי שאינו קשור כלל למישור הפוליטי.

לגבי הטענה של צביקה – לא, זה לא בגלל שהיא בצד הלא נכון של המפה הפוליטית. זה בגלל שהאנשים שעבדו איתה ממורמרים.

ר.בקצה 17 באוגוסט 2016

לא יודע בן כמה אתה.
התקשורת מתעסקת בשרה נתניהו בערך מבחירות 1996.
כתבת שהעובדים של שרה תבעו אותה, נזכרתי שללאה רבין היו בעיות משפטיות אחרות, זה הכל. אין קשר בין תביעה של היועץ המשפטי לאופי שלה.

ירושלמי 17 באוגוסט 2016

המינוח הנכון הוא קלפטע

צביקה 17 באוגוסט 2016

אני אינני מחסידיו של ביבי יש לי אין סוף ביקורת כלפי ההתנהלות הפוליטית והמדינית שלו, אבל משום מה לא הצליחו לשכנע אותי שהיא אישה כזאת רעה.
יש לי חבר שהוא אדם שמאוד קשה להסתדר איתו הסתכתכתי איתו עשרות פעמים ועדיין הוא אחד האנשים הכי טובים שיצא לי להכיר בחיי.
יש לי הרגשה שגם שרה היא כזאת (יש סיכוי שזה מאז ששמעתי שהיא צמחונית).

מתן גילור 17 באוגוסט 2016

שמע סיפור שהמצאתי ומעולם לא קרה. מדגיש שוב *מעולם לא קרה ולא שמעתי אותו משום מאבטח של רוה"מ*:
ערב אחד שוהים להם המאבטחים ביחידת הדיור שלהם בבית רוה"מ. לפתע, נכנס יאיר ומחלק להם פיצה.
אחרי מספר דקות מופיעה שרה ודורשת מהם לשלם על הפיצה הזו.

ארז 17 באוגוסט 2016

ענק.
הציון גבוה במיוחד בגלל רמת האקרובטיות שבה הוגש.

צביקה 17 באוגוסט 2016

"גדול".

ירושלמי 17 באוגוסט 2016

השאלה היא האם הפיצה הייתה צמחונית והאם בסופו של דבר מני נפתלי גבה את הכסף

איציק 17 באוגוסט 2016

מתן, אני חייב לציין, אתה צריך לבצע דחף בדיקת שמיעה.

צביקה 17 באוגוסט 2016

בסוף יתברר ששרה היא המצאה של התקשורת.

אלעד כ 17 באוגוסט 2016

יש את האמירה המפורסמת של כריס רוק בעניין

איציק 17 באוגוסט 2016

הפניה למקור…

אלעד כ 17 באוגוסט 2016

If woman ruled the world, we wouldn't have wars, just a bunch of countries not speaking to each other. בהגשה שלו זה קורע

איציק 17 באוגוסט 2016

:-)

צביקה 17 באוגוסט 2016

צודק. "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם".

צביקה 17 באוגוסט 2016

אגב רונן מסקרן אותי מהי דעתך לגביי שריקות הבוז ללאבילני.
אני אישית הזלתי דמעה.

אלעד כ 17 באוגוסט 2016

מן הסתם, רוב הקהל לא בקיא בהילכות העידוד באתלטיקה. זה מזכיר לי את משחקי גביע דיוויס שישראל מארחת. לא שאני מצדיק את זה, אבל זה חלק מהחבילה כשמוציאים את המשחקים מאיזורי הנוחות שלהם.

איציק 17 באוגוסט 2016

מה שהקהל הישראלי עושה בגביע דויס זה הרבה פחות ממה שהקהל הדרום אמריקאי עושה, ולכן לצ'יליאנים בטח לא היה ביסוס לתלונות. עידוד בגביע דויס, להבדיל מתחרויות טניס אחרות, זה דבר די מקובל. אפילו השויצרים לפעמים מוחאים כפיים.

אלעד כ 17 באוגוסט 2016

לא מקובל להפריע ולצעוק זמן הגשת סרב למשל. מסכים שהקהל הלטיני לא פחות גרוע. אף אחד כאן לא לורד בריטי

איציק 17 באוגוסט 2016

וגם הלורדים הבריטיים זה לא באמת מה שמספרים לך.

אלעד כ 17 באוגוסט 2016

הם את שלהם עושים בחדרי חדרים ולא בפרהסיה

צביקה 17 באוגוסט 2016

"הלורדים הבריטיים אינם באמת לורדים בריטיים".
:-)

יוסי 17 באוגוסט 2016

בכלל לא.
עיין ערך גמרים בווימבלדון, במיוחד עם מארי (אבל גם עם פדרר).

צביקה 17 באוגוסט 2016

אני יותר מתכוון לשריקות הבוז בזמן קבלת המדליה.
זה כאב לי לראותו כך.

אורן השני 17 באוגוסט 2016

הבוז בטקס המדליות – כל קהל שהיו מדברים עליו ככה היה מתנהג כך.

הבוז בזמן הקפיצה – אפשר להבין.

מתי 17 באוגוסט 2016

אהה… אז אם זה יהפוך לנורמה, מבחינתך אין שום בעיה?

אורן השני 17 באוגוסט 2016

לא, אבל לא תמיד אפשר לשפוט מה שאחרים עושים ולחשוב שאתה טוב יותר. אתה חושב שהם היוצאים מהכלל? איפה זה לא היה קורה לדעתך?

רק קהל שרגיל למדליות או מתרבות מופנמת כמו קהל אמריקאי / אוסטרלי / בריטי / גרמני / אסייתי לא היה מתנהג כך לדעתי.

אורן השני 17 באוגוסט 2016

בקיצור, כמו שאמרתי – אפשר להבין. חוץ מזה שלא ברור מה הכמות של שורקי הבוז אותם אתה שומע לעומת אלו ששתקו או הריעו.

בהתחלה זה לא היה באשמתו אבל אחר כך לאבילני היה צריך לשלוט על עצמו ולא לדבר שטויות.

מתי 17 באוגוסט 2016

ואני חושב שאפשר גם להבין את התגובה הנסערת שלו. ניסיון אחרון ל-6.08 בגמר אולימפי ומסביב שריקות בוז. זאת לא הייתה שעתם היפה ביותר של האוהדים הברזילאים.

אורן השני 17 באוגוסט 2016

מסכים.

אורן השני 17 באוגוסט 2016

ואני אוסיף – זה קהל ספורט, בתור ספורטאי על הוא צריך להתמודד עם זה ולהגיב בצורה מכובדת יותר, גם אם נסערת.

צביקה 17 באוגוסט 2016

קהל כדורגל, רובם לא שמעו על טיאגו דה סילבה לפני שלושה ימים.

אורן השני 17 באוגוסט 2016

כמו שגם אנחנו נזכרים בג'ודו ובשייט פעם בארבע שנים.

צביקה 17 באוגוסט 2016

אם נגיב בבוז כלפיי הג'ודוקא מספר אחד אנחנו באותה הבעיה.
אגב אפילו קהל הכדורגל מגיב באהדה למסי אפילו כשהוא נגדם, והמחיאות כפיים לררונלדיניו בברנבאו הוא דוגמה טובה.

יריב 17 באוגוסט 2016

זה שאפשר להבין זה לא סיבה לפסול. אהוד ברק ואחרים יכלו להבין מה דוחף פלסטינים לטרור, זה לא אומר שמקבלים את הטרור הפלסטיני. אותו הדבר, אגב, לגבי טקס המדליות. אפשר להבין, ועדיין זה פסול, בלי קשר למה שלאבילני אמר.

צביקה 17 באוגוסט 2016

האם אפשר להבין גם בוז לבולט לו הוא מתמודד נגד אתלט ברזילאי?
כי אם כן האוהדים האלו בכלל לא אוהבים אתלטיקה וחבל שהם באים שיישארו במגרשי הכדורגל.

אורן השני 17 באוגוסט 2016

יריב – בוא תגזים עוד קצת. טרור זה טרור ולא קשור בכלל.

צביקה – ההתנהגות פסולה אבל זה קהל ספורט ביתי שמדליית זהב שלישית לנגד עיניו וכן אפשר להבין וגם צריך לדעת להתמודד עם דברים כאלה ולא להגיב כפי שהגיב.

צביקה 17 באוגוסט 2016

אני אישית מעדיף לראות שיא עולם על פניי מדליה ישראלית למשל, ורוב חובבי הספורט אני מאמין גם, מדליה היא מדליה עוד חצי שנה כולם יישכחו את זה אבל להיות שותפים לשיא היסטורי זה דבר שאפשר לספר לנכדים.
אינני מצדיק את התגובה שלו אבל הוא התנצל, ואני במקומו הייתי מגיב בצורה אגרסיבית בלי להשוות לנאצים למשל הייתי מסמן בוז בזמן ההימנון הברזילאי (בטח היה מקבל הרחקה קלה).

אורן השני 17 באוגוסט 2016

ספורטאי זה לא קהל, יש סטנדרטים אחרים. אם היה עושה דבר כזה התדמית שלו הייתה גמורה לעוד הרבה זמן, זו כבר לא פליטת פה.

צביקה 17 באוגוסט 2016

מאתלט אתה מצפה להגיב בבוז כלפיי קהל שמגיב בבוז לאתלטיקה.

עמי ג 17 באוגוסט 2016

לשרוק בוז לשיאן עולם, אלוף אולימפי ואדם שלפני כמה דקות שבר שיא אולימפי ומנסה לנצח בתחרות הירואית – זה שיא החוצפה וההתבהמות. בושה גדולה לקהל הברזילאי. אין דרך לייפות את זה.
אני מסרב להבין ולהצדיק את הקהל. מי שהולך לראות אתלטיקה (או טניס) צריך לדעת שיש קוד התנהגות. היום זה אתלטיקה ומחר ישרקו בוז בתחרות פסנתרנים. אסור לקבל את זה בתירוצים של "ככה זה בכדורגל".

צביקה 17 באוגוסט 2016

התגובה היא אליי? כי אני חושב בדיוק כמוך.

צביקה 17 באוגוסט 2016

אגב בעיניי השוואה לנאצים היא יותר חמורה מבוז בהמנון.

יריב 17 באוגוסט 2016

מה זה משנה מה זה? אפשר להבין, זה לא אומר שזה לא פסול, לפעמים אפילו דברים שאפשר להבין דורשים סנקציות (לא אומר שזה המצב פה, לא מצד הקהל ולא מצד לאבילני, שגם את האמירה שלו אפשר להבין).

איציק 17 באוגוסט 2016

כנראה פיספסתי, אבל בכל הזיפזופים לא ראיתי ולו פעם אחת כדורסל נשים במשחקים האולימפיים בריו. פיספסתי, לא הראו, עדיין לא התחילו?

יריב ס. 17 באוגוסט 2016

היית בערוצים הלא נכונים…

צביקה 17 באוגוסט 2016

פה תראה את מה שאתה רוצה
http://www.batmanstream.com/olympic-games-stream.html.

אוריה 17 באוגוסט 2016

אגב, גם לירדן ג'רבי יש יריב אימונים שנסע איתה לריו וזה ג'ודוקא גבר…

איציק 17 באוגוסט 2016

זה אולי נובע מהמחסור בנשים במשקלים המתאימים. היחידה שהתאימה מבחינת משקל ורמה היתה אליס שלזינגר והיא הבריזה לבריטניה הגדולה, ליצג את המלכה.

גבריאל 17 באוגוסט 2016

מה שחסר בדיון פה בהחלט הוא תגובה מהנשים עצמן. אבל אולי עצם העובדה שכל העוקבים אחר הבלוג פה הם גברים, ואפילו כשזה הקדיש עצמו לספורטאיות לכל אורך המשחקים, היא חלק מהתשובה.

צביקה 17 באוגוסט 2016

+1.

עדי 17 באוגוסט 2016

יש גם קוראות נשים. אני לפחות. עכשיו, כי ביומיום ההתעסקות המאסיבית בכדורסל-כדורגל ושות' מרדימה אותי עד לרמה שבה צריך לקרוא לשח"ל.

אין לי שום כישרון בספורט אז קשה לי לנתח מנקודת מבט נשית, אבל אוכל לומר שאנחנו לא פחות תחרותיות. הבעיה היא יותר בחברה, שמנתבת אותנו מילדות לנושאים אחרים: בילדותי זה היה לבלט או פסנתר, למשל, בעוד שאת הבנים שלחו לקראטה וג'ודו. ביטחון עצמי? זה עניין אישי, אני מניחה, אבל אנחנו באות מעמדת נחיתות ביחס אלינו: גבי דאגלס למשל סובלת בימים האחרונים מהצקות רשת על התסרוקת והמראה שלה, מישהו היה מעיר הערות כאלו להמבושן או לוויטלוק? אנחנו נשפטות אחרת, ההתנהלות שלנו אחרת בגלל הסיכונים השונים (גבר לא יבין זאת), ההתייחסות אלינו מראש היא אחרת. אנחנו חיות במדינה שבה מחייבים אותנו להתחתן בטקס דתי שכחלק ממנו אנחנו נחשבות רכוש, מחויבות בהדרכה על איך לספק את הגבר ולהכין לו אוכל עם חיוך, ובל נשכח את הביקור חובה במקווה שלפני כדי לבדוק את איברנו האינטימיים שלא חלילה נדביק את החתן בטומאה שלנו. וזה הנורמה, החוק, כי "מה הסיפור, זה כולה שעה ונגמר". ע"ע השיר של האוהדים מהפוסט הסמוך. השוני, לדעתי, נובע בעיקר מ"תכנות" המוח שלנו מילדות, על ידי מי שספגו את זה עוד קודם, נשים וגברים. אם היינו מקבלות עידוד זהה לעסוק בספורט מילדות והיו מאתרים כשרונות מילדות גם בקרב נשים (לא שדואגים בישראל יותר מדי באופן כללי לעודד שום ענף למעט כדורגל-כדורסל באיתור כשרונות גם גבריים…), סביר להניח שזה היה נראה אחרת.

דן דן 17 באוגוסט 2016

תגובה מעולה, שמח לראות התייחסות מהמין שהפוסט מדבר עליו

אמיתי 17 באוגוסט 2016

+123

איציק 17 באוגוסט 2016

אספר מניסיוני, יש לי בת ובן. לקחנו את הבת ללמוד שחייה. היא אהבה זאת, אך כשרצינו שתיכנס לקבוצה, לא רצתה. היתה שנתיים בשחמט, נהנתה מהחברה אך לא רצתה להמשיך. ניסינו גם ענפי ספורט אחרים, אך מה לעשות שעם כל הפתיחות היא רצתה חצוצרה. אי-אפשר להכריח לאהוב משהו, ובלי אהבה לתחום מה זה שווה.
עם הבן עשינו את אותו הסיבוב והוא לעומתה בחר סקסופון. יש הבדל מהותי בין בנות לבנים.

עופר 17 באוגוסט 2016

וואו. איזה מחקר מדעי מבוסס

איציק 17 באוגוסט 2016

אל תזלזל, הרבה שנים. המדגם קטן אך על כל אחד נלקחו המון מדידות בנקודות זמן שונות.

אמיתי 17 באוגוסט 2016

סקסופון וחצצורה זה בכלל לא אותה משפחה..מחקר לא אמפירי בעליל

איציק 17 באוגוסט 2016

ודאי שלא. זה מראה הבדל מובהק בין הבנות לבניים.

איציק 17 באוגוסט 2016

ודאי דלא ==> לא אותה משפחה.

אלכס דוקורסקי 17 באוגוסט 2016

עדי, תגובה מעולה ומעוררת הרבה מחשבות.

עומרי (ירוק) 18 באוגוסט 2016

עדי, באיחור אז אני מקווה שאת עדיין קוראת – תגובה נהדרת, תודה. מסכים עם הכל. חלק עצום מהעניין הזה זה מוסכמות חברתיות.

תגיבי יותר! :)

שמעון יוספי 18 באוגוסט 2016

תגובה מתלהמת, מתבכיינת ופשטנית.

אלעד כ 17 באוגוסט 2016

אגב דורפן, בהמשך לפוסט שלך על שאני מילר, ותהילת אלפי השנים, שתי הספורטאיות האלו בעצם האקט הבטיחו לעצמן הרבה יותר תהילה מאשר לסיים במקום ה-15 בגמר.

עמי ג 17 באוגוסט 2016

+1
ממש כך. (ראה גבריאלה אנדסון שייס)
התהילה היא לא רק למנצחים. במשחקים האולימפיים יש כל כך הרבה סיפורים מרגשים שמוצאים מקום בנצח. מה גם שהיום הכל מתועד, מצולם ומוסרט.
מדליית זהב וניצחון במאית שניה הם רק חלק מהסיפור. כמה מהמפסידים הגדולים הם יותר מרגשים מהמנצחים. מי אמר דל פוטרו?

אמיתי 17 באוגוסט 2016

אתה אמרת (:
באמת גיבור (טרגי). קאמבק מהסרטים.
הוא הענק העדין. ביום טוב שלו הוא יכול לקבור עם הפצצות שלו כל אחד. מרגש

כח הגברה 17 באוגוסט 2016

הנתון לגבי מספר הערעורים באוסטרליה הוא למשחק שלם, לא למערכה. חלק גדול מההפרש בין הגברים לנשים מוסבר ע"י מספר המערכות השונה למשחק (לא מצאתי נתון לגבי מספר מערכות ממוצע במשחק גברים לעומת משחק נשים באותה אליפות). יכול להיות שחלק נוסף מההבדל מוסבר ע"י ההבדל בעוצמת החבטות?
בנוסף, אחוז הערעורים המוצדקים הוא די דומה בין גברים לנשים, עם יתרון קל לגברים (~30% לגברים, ~26% לנשים).

איציק 17 באוגוסט 2016

באמת 8.5 למערכה נראה מופרז. כדי לקבל כזו כמות של ערעורים פר מערכה נדמה לי שהגברים צריכים להיות צודקים רוב הזמן וזה סותר את 30 האחוזים שרשמת.

נולי 17 באוגוסט 2016

לא נראה לי שנשים ככלל הן פחות תחרותיות מגברים.יש כל מיני דרכים ותחומים לבטא תחרותיות ותחרותיות אצל נשים היא לא חזות הכל ואולי בזה נעוץ עיקר השוני. מה גם, שאישה שהיא תחרותית ומצליחה בתחומים ובסגנון הנחשבים "גבריים" נתפסת עדיין כ"לא נשית" או "ביצ'ית" וזה גורם לנשים רבות להימנע מלכתחילה מהתמודדות או לחפש אסטרטגיות חלופיות.

ערן (המקורי) 17 באוגוסט 2016

פוסט מצוין.
כפי שציינת, יש רקע אבולוציוני להבדלים בין נשים לגברים. מספר מאות ואף אלפי שנות חברה מתורבתת לא יצליחו לשנות הבדלים עמוקים. ההבדל ההורמונלי (ספציפית, טסטוסטרון), שהוזכר לאחרונה בהקשר של מדליות ארד בג'ודו לגברים, הוא מייצג לכך.

Miranda Veracruz de la Hoya cardenal 17 באוגוסט 2016

תמיד יש לך זווית מעניינת מעוררת מחשבה ומנומקת. יישר כוח

שמרלינג 17 באוגוסט 2016

נשים נחוצות לכל דבר. בכל תחום. אולי ספורט הנשים במיטבו כשהוא מתבדל מהספורט הגברי והגבריות באופן כללי.

גור אילני 17 באוגוסט 2016

תודה על פוסט מאד מעניין.
מנסיוני כמנג׳ר קבוצת כדורגל בנות שכונתית (גילאי 7-8): הבנות לא ידעו שהן אמורות לשחק כדורגל, והתאהבו מיד במשחק תוך אימון אחד. הן מתעניינות פחות בחוקים, ויותר בזרימה של המשחק. רובן מאד תחרותיות: כשהכדור מטייל בין הרגליים הן מכסחות אחת את השניה באינטנסיביות ועוצמה שאני לא מכיר מבנים, כך שאני צריך לעיתים קרובות להזהיר אותן מפציעה. הן פחות מנייריסטיות בסגנון המשחק: לא מעבירות שחקנים ולא עושות כל מיני תנועות מצחיקות לפני הבעיטה. אולי כי הן לא מכירות מספיק מהטלוויזיה. כשיש גול, הן בהחלט חוגגות, גם אחת על חשבון השניה. הבת שלי ממש מחכה לאימון כל שבוע. אני מעריך שאף אחת מהן לא מתכננת קריירה מקצוענית, בניגוד לבני גילה שרבים מהם, גם אלה שפחות מוכשרים, מפנטזים – השכן שלה בדיוק נרשם להפועל ת״א למרות שהוא לא ילד אתלטי במיוחד.

לסיכום – התחושה שלי היא שהרוב נגזר מהסביבה, ומה שלא – מהתפיסה לגבי ה-outcome הסופי. יש לנו כנראה יכולת מפותחת להבין מה יכול להביא לנו פרנסה, תהילה, סיפוק וכבוד, ואם מישהו מרגיש/ה מגיל צעיר שהדרך הזו לא – היא עוברת למשהו אחר.

Ljos 17 באוגוסט 2016

כאחד שהעביר שנתיים של הפסקות ביסודי במשחקי כדורגל עם הבנות – לחלוטין מסכים עם כל מה שכתבת.

רומן 17 באוגוסט 2016

חח, הרגת אותי..
זה ממש מזכיר לי את הקבוצה של הבן שלי בן ה6, הילדים בקושי יודעים לתת פאס, אבל איזה מניירות..
כמה פוזות לפני בעיטה, נסיונות לבצע כל מני תרגילים מגוחכים, ואז כשמישהו מהם מצליח לדחוף את הכדור לרשת…. וואי וואי.. טירררוף!!
אווירון, שמתחלף למשה גלאם ממשיך בגליץ' על הברכיים סטייל בקהאם ונגמר בנישוק הסמל על החולצה.

גור אילני 17 באוגוסט 2016

גדול, נראה לי שילוב של הדברים היה יכול להיות אידיאלי

עומרי (ירוק) 18 באוגוסט 2016

אדיר! גליץ' על הברכיים היה סימן ההיכר שלי אחרי גולים כשהייתי ילד. לפעמים גם הייתי מדמה קפיצה מעל שלטי פרסומות (כמה מפגר אפשר להיות??)
מזל שלא את הריקוד של יוסי שושני (לא הצלחתי למצוא את זה ביוטיוב..)

עדי 17 באוגוסט 2016

למה שהן יתכננו קריירה מקצועית? הן יודעות שבניגוד לבנים, הן לא יקבלו סכומי כסף מופרזים בשביל לבעוט בכדור, וצופה הכדורגל הישראלי הממוצע תגובתו לשידור משחק תהיה "כשהן ישחקו בביקיני אולי אצפה בזה" (ואם עדיין יש להן חשק לשחק מקצועי, תקוו שהן לא יקראו את הכתבה על שיר הבבונים אצל גיל שלי). הן יודעות שהדרך הזו לא קיימת עבורן, ואם לא, זה בסדר, איזה גבר ימהר להגיד להן.
ילדים בנים חולמים להיות כדורגלן כי זה קיים. הם יודעים שיש אופציה, ושהחברה הגדירה אותה לכניסה לגברים בלבד.

יוחאי שטנצלר 17 באוגוסט 2016

לגבי הטניס, משהו שתמיד שמתי לב אליו, אולי אני מכליל אבל ככה זה נראה – כשהמשחק נגמר, המפסידה ממש מאוכזבת ולחיצת היד ליד הרשת ממש קרה, ללא מבט כמעט, יש הרגשה שאין פירגון. אצל הגברים הרבה פעמים נראה חיבוק והערכה בין הצדדים. אולי זה סתם מאצ'ואיזם, אבל זה נראה שם שגברים יודעים להפסיד יותר טוב.

זינק 17 באוגוסט 2016

שמעתי פעם את שחר פאר בראיון מדברת על כך שבטניס הנשי יש פחות חברויות מהטניס הגברי.

משהו דומה שקצת הפתיע אותי באולימפיאדה הנוכחית, זה שבהתעמלות המכשירים התגובות של הזוכים הגברים נראו הרבה יותר אמוציונליות מהזוכות בנשים.

יוני (המקורי, מפעם) 17 באוגוסט 2016

זכו מתעמלים ברזילאים ומתעמלות משווייץ…

איתמר 17 באוגוסט 2016

הייתי שמח לראות באתלטיקה ובשחיה מקצי שליחים מעורבים.
זה יותר טבעי מזוגות מעורבים בטניס.

איציק 17 באוגוסט 2016

בשחיה באמת חבל שבמשחקים האולימפיים אין כי באליפויות עולם יש. באתלטיקה אני לא מכיר תחרויות מעורבות. העיניין הוא שצריך להחליט מה להוציא כדי להכניס אירועים אלו. לא יגדילו את מספר המדליות המחולקות במשחקים.

עמי ג 17 באוגוסט 2016

שיוציאו את ה-50 חופשי.
עם כל האהבה שלי לשחייה – משחה ל-50 מטר זו בדיחה. זה בכלל לא שחייה. השחייני אפילו לא מוציאים את הראש כדי לנשום.
משחי המעורב נשים/גברים הם אחד החידושים הכי מרעננים באליפויות העולם (ואירופה).

איציק 17 באוגוסט 2016

תציע להם.

ZORK 17 באוגוסט 2016

ה-50 חופשי זה המשחה האהוב עליי. אל תקח לנו את הג'אנק.

אגב, באולימפיאדה הבאה הוסיפו מדליות בהמון תחומים (5 למען האמת), ורובם בראש שיווקי נטו (קראטה ליפנים, סקייטבורד וגלישה לצעירים), ככה שהוספת מקצי גברים/נשים היא דווקא בכיוון שהוועד האולימפי מוביל. חוץ מזה שאפשר להוריד את הקרב רב המודרני.

איציק 17 באוגוסט 2016

רק לא ךהוריד את הקרב רב המודרני. זו הסיבה היחידה עבורה אני פותח את הטלויזיה.

אמיתי 17 באוגוסט 2016

אל דאגה. תמיד יהיה לנו את פרימו

איציק 17 באוגוסט 2016

פרימו הפרשן או יורים בפרימו?

עדי 17 באוגוסט 2016

זה בדיחה? ראיתי לפני כמה ימים בזפזופ את השחייה הצורנית לשנייה, והאסוציאציה הראשונה שלי היתה שמישהו חטף התקף לב בבריכה ומפרפר אל מותו. אבל משהו נראה מוזר בכך שהאדם ליד התעוות באותה צורה בדיוק בתיאום מושלם…

איציק 17 באוגוסט 2016

לא מתחבר לספורט הזה, אבל מבחינה פיזית זה ספורט מאד קשה וגם היכולות הקאורדינטיביות ברמה מאד גבוהה. שמישהו ינסה סתם 2 דקות לפרפר על המים ללא הפסקה, נראה מי יחזיק מעמד.

אורן השני 17 באוגוסט 2016

רומן לוקח את תחרות הנשים בהליכה.

איציק 17 באוגוסט 2016

אסור ללכת, חובה לשחות.

ליאור 17 באוגוסט 2016

מספר שגיאות בפוסט:
שחמט: פולגר אינה האישה היחידה אי פעם בטופ 100 – הו ייפאן נמצאת כבר כמה שנים במאיה הראשונה. בנוסף, הציטוט שהבאת מפולגר באחת התגובות על כך שבגיל 12 בנים ובנות שווים הוא עובדתית לא נכון – הבנים בצמרת העולמית בשחמט בגילאי 12 טובים בהרבה מהבנות הטובות ביותר. וגם בגיל 10. וגם בגיל 8. לא יודע אם הטעות היא של פולגר עצמה או שציטטת לא נכון.
את השגיאה בנוגע לצ'אלנג'ים בטניס כבר ציינו.
ובאופן כללי – הפער בין גברים לנשים בטופ קיים כמעט בכל תחום בו גברים מתעניינים, ברוב התחומים הוא אומנם לא מוחלט כמו בספורט, אבל הוא קיים ובולט. שני ההבדלים העיקריים בין ספורט לתחומים אחרים – 1. כאמור, בספורט, ולא רק בספורט פיזי, הפער הוא כמעט תמיד מוחלט ועצום, להבדיל מתחומים אחרים. 2. בספורט, הרבה יותר קשה לתרץ את הפערים הללו ע"י כל מיני אפליות למיניהן.

Ljos 17 באוגוסט 2016

אבל הרבה יותר קל לתרץ את הפערים בספורט:
פירמידה קטנה יותר של מתחרות בבועה שלא מתערבבת עם הגברים, ושמים בדרך כלל דגש שונה בענפים שבהם יש כמעט תמיד יחס חברתי וכלכלי שונה מאוד בין המינים.

אייל סגל 17 באוגוסט 2016

הו ייפאן אכן כבר שנתיים בערך במאייה הראשונה, אם כי יש לציין שהיא במחצית התחתונה של המאייה הזו (השיא שלה בינתיים היה מקום 55, כרגע היא מדורגת במקום 93), כך שזה עדיין באופן משמעותי מאוד נמוך מפולגר בשיאה.

לגבי גילאים צעירים בשחמט – עובדה מעניינת היא שיש כמה מקרים של שחקניות שהיו ילדות/נערות "פלא" וגרף ההתקדמות שלהן היה דומה מאוד לאלה של גברים בגילאים מקבילים – עד להיכן שהוא באיזור גילאי 14-12, שם מתחילה אצלן "סטגנציה" משמעותית. הו ייפאן היא דוגמה דרמטית לזה, כי עד לגיל 14-13 קצב ההתקדמות שלה היה די דומה לזה של קרלסן או קריאקין; פולגר היא האישה היחידה בינתיים שגרף ההתקדמות שלה נותר דומה לזה של עילויים הגבריים לאורך כל שנות העשרה שלה. (צריך לזכור בהקשר זה שמי שלא מגיע לטופ 20-10 בשחמט עד תחילת שנות ה-20 שלו בדרך כלל כבר לא מגיע לשם בכלל.)

ליאור 17 באוגוסט 2016

האם הייתה אי פעם שמטאית שהצליחה להגיע להישג משמעותי (נניח, מקום 1-3) בטורניר גדול (אליפות עולם או אליפות יבשתית או משהו בסדר גודל דומה) לגילאי 12 או פחות? ואם כן, האם הייתה מישהי מלבד פולגר? אני יודע שבשנים האחרונות אין אף אחת.

רועי 17 באוגוסט 2016

הסיבה כי יש הבדלים קטנים במוח שהם די גדולים בעצם.
היעוד שלנו כזכרים ונקבות שונה.
זה שיש קידמה לא אומר שהאנושות תשתנה בבסיסה.
אתה רואה הבדלים מגיל צעיר ביותר בין בנים לבנות.. גם בגיל שנתיים לפחות מזה.
לפחות הן זכו במקום בגמר.

עמי ג 17 באוגוסט 2016

פוסט מעניין ומעורר מחשבה – ממש כמו האירוע עצמו.
הפערים בין נשים וגברים לא ייסגרו בדורנו. וכנראה לא ייסגרו לעולם.
אין ספק שהנשים נחוצות לספורט. לנו כצופים (וצופות) נכנס מימד מרגש נוסף.
בעיני זה פשוט תהליך. ככל שתרבות הספורט הופכת לפופוארית יותר – יותר נשים יימשכו אליה ויעסקו בספורט, חלק מהן יגיעו לספורט התחרותי.
אני צופה בערבים האחרונים עם הבת שלי (12) בתחרויות ההתעמלות. היא מתעמלת בקבוצה רצינית מגיל 7 ולמעשה החליטה לפרוש מכל מיני סיבות. היא נמצאת בגיל שבו הרבה בנות פורשות. אני מעריך שהרבה מזה נובע מהשינויים שחלים אצלן בגוף בגיל ההתבגרות. הצפייה המשותפת עוררה בה את הרצון להמשיך להתאמן. נראה אם זה יקרה.
כשהיא רואה את החברות והחיבה בין אלי רייזמן לסימון ביילס – גם כששתיהן מתמודדות זו נגד זו בתרגיל הקרקע – זה נראה לה מובן וטבעי לגמרי. "גם כשאני ושירה הולכות לתחרות זה ככה. זה אנחנו נגד השאר – לא אחת נגד השניה".

בק 17 באוגוסט 2016

אני קצת אתקטנן לגבי הקייס סטאדי שהבאת ואציין שהמבלין היא זו שבעטיה נפלה דאגוסטינו ובשלב המקרה לשניהם כבר לא היה שו סיכוי להעלות לשלב הבא בלי ערעור.
העזרה שהגישה המבלין הייתה נחמדה (קצת רגשי אשם כנראה) והעזרה של דיאגוסטינו נראתה לי יותר לצרכי פוטו
היו שם יותר מדי עוויתות כאב מוזרות, צליעה חמורה שבאה ונעלמה פלאים, קרסול נקוע שהבריא
בקיצור יותר מדי מאפיינים מעולם הכדורגל האהוב על כולנו.

לפעמים להיות גבריאלה שייס יותר טוב מאשר לסיים מקום חמישי. יש לי תחושה שגם דאגוסטינו מבינה את זה.

(שוב…. התקטננות בלבד ללא קשר לדיון המסקרן שהעלה הפוסט הנוכחי)

אורן השני 17 באוגוסט 2016

לדעתי אתה קצת קשה איתה אבל 1+

בק 17 באוגוסט 2016

מסתבר שבאמת הייתי קשה מדי איתה
מדווח כרגע שיש לה קרע ברצועה הצולבת.

כמי שחווה בעבר קרע בACL וגם חשב לרגע להמשיך לשחק אני יכול רק להזדהות ולהביע אמפטיה גדולה עם הטיפשות הטהורה שהיא הפגינה

Selby 17 באוגוסט 2016

יכול להיות שהיא גמרה את הקריירה: http://www.usatf.org/News/Knee-injuries-keep-D-Agostino-from-Olympic-5000m-f.aspx
להמשיך לרוץ זה היה אחד הדברים הכי טיפשיים שראיתי בספורט אי פעם.

חנה 22 באוגוסט 2016

אגיב על רגל אחת למספר טענות הועלו פה, ע"י כותב הפוסט וע"י המגיבים:
לספורט נשי יש פחות הפנייה תקציבית וחינוכית. להרבה הורים קשה יהיה לכוון בכלל ילדה מוכשרת לספורט לקריירה בתחום כי הזיכוי של אישה להתפרנס מספורט נמוך פי כמה מאשר לגברים.
זה בערך על רגל אחת הלמה יש לספורט נשי פחות קהל ובעקבותיו פחות שיח ציבורי.
מבחינת מקצים: כמו שיש ענפים שמפרידים במשקל, אז ככה מפרידים גברים ונשים כי הם אכן שונים פיזיולוגית (איזו הפתעה). הענף היחידי שבו ההפרדה היא משולללת הגיון לענף זה שחמט.
גם בקליעה בכייון שבסיס הספורט הוא בעל היבטים פיזיולוגיים יש הגיון להפריד.
מבחינת לימודים של ספורט, כמו בכל תחום המחקר מראה שכאשר מפרידים בין בנות לבנים הישגי הבנות עולים. לכן על אחת כמה וכמה אם רוצים לטפח ספורט נשי אין טעם לאמן בנות ובנים יחד.
לגבי כדורגל ספציפית, פיזיולוגית אין טעם להפריד בין ילדות לילדים באימוני ילדים. מבחינה חינוכית עדיף ללמד בנות לבד כדי שהלחץ והאווירה של בנים עם ביטחון עצמי מופרז לא יפגעו בהישגים שלהן.
ההשקעה הפחותה באה לידי ביטוי החל מאיכות האימון ועד בזמן המוצקה לו כמובן. אולם המקורות לכך הם בהבנייה חברתית שוביניסטית ולא באיזשהן נטיות פיזיולוגיות או פסיכולוגיות לפחות תחרותיות.

Comments closed