ריו (13) רן שיאן

באולימפיאדת בייג׳ינג ניצחה נערה סינית בשם צ׳ן רואולין בקפיצות ממגדל – היא הייתה בת 15 ושקלה 30 קילוגרם וכל העולם האשים את הסינים שהם משתמשים בילדים או מרעיבים או מעכבי גדילה וזה למה הם ניצחו. היא חזרה למשחקים הבאים בלונדון אחרי שאכלה כמו חזרזירה והגיעה למשקל 48 קילוגרם ושוב ניצחה – והפעם בקלות מטריפה.

ואז גם כתבתי עליה.

אז היום חזרו הסינים עם ילדה בת 15, שיאן רן,  אבל דווקא לא נמוכה – 1.62 מ׳ ולא רזה באופן קיצוני לגובה שלה – 50 ק״ג – ואתם יודעים מה? היא ניצחה בהפרש מאד מרשים את סי יאנג׳י במקום השני ובהפרש עצום את הקנדית מגן בנפייטו במקום השלישי.  אז יש לנו קופצת מים סינית שניה בסדרת הפוסטים של ריו – אבל הפעם יותר בדגש על שאלת הגיל בספורט.

ומסקנותי הן שהסיניות מנצחות בקפיצה למים כשהן שוקלות מעט וגם כשהן שוקלות יותר. ויש אצלן הצטיינות מיוחדת לקופצות גבוהות וקופצות נמוכות. התייחסתי לזה דווקא בעיתון היום בטקסט על גנטיקה. אירופאים נוטים ליחס את ההצלחות שלהם לעבודה קשה ומסורת.  ונוטים לייחס הצלחות של אחרים לגנטיקה.

התקשורת המערבית גם תשאל שאלות לגבי מתעמלת סינית של 1.40 מ׳. אבל הם לא כל כך עסוקים בשאלה איך לאמריקאים יש מתעמלת בגובה 1.37 מ׳ וגם סימון ביילס גבוהה רק במעט.

*

שיתוף ילדים בתחרויות בינלאומית היא בעיה מאד אופיינית לספורט נשים. בעיקר משום שנשים מוכנות גופנית מוקדם יותר לתחרות. אבל זה לא אומר שמצבן של בנות רע יותר מבנים בגיל הזה. להיפך: אצל הנשים אלו כמה מתחרות אולימפיות וטניסאיות שאנחנו חשופים אליהן. אבל אין כל כך את התופעה הקיימת למשל בכדורגל של ייבוא המוני של ילדים מאפריקה או דרום אמריקה – כשרק מעטים מהם יהפכו מקצוענים.

לפני כמה שנים בראיון עם נאדיה קומנץ׳ היא אמרה לי שהגבלת הגיל משיגה מטרה הפוכה. ממילא צריך להתאמן מגיל 6 אז מי שהיא בת 15 בשנה אולימפית מאד נפגעת מהחוק. היא כבר מוכנה אבל תצטרך להמשיך עוד ארבע שנים.

*

דיברתי עם שיאן באמצעות מתורגמנית וניסיתי לברר מה בעצם אורח החיים שלה. יחד איתי ראיינו אותה 2-3 עיתונאים אוסטרלים.

איך הצלחת להשתפר מקפיצה לקפיצה ולהתמודד כך עם המתח בתחרות האולימפית?

״המתח באמת היה גדול. אבל בטחתי בעצמי אחרי תחרויות המבחן שלנו בסין.״

את זה דווקא קל להבין. שאלתי עיתונאית סינית כמה קופצות יש להם שטובה מהמקום השלישי. המספר הוא לא עשרות או מאות אבל בוודאי בין 5 ל-10 קופצות שהיו עם סיכוי מצויין לזכות בארד.

את חושבת שתהיה לך קריירה ארוכה בהתחשב שאת אלופה בגיל כל כך צעיר? (אגב, האלופה האולימפית הראשונה בענף ליחידים שנולדה במאה ה-21)

״אני חושבת שבגלל שאני גבוהה ברגע שאגבה עוד כנראה לא אוכל להתחרות.״

יוציאו אותך מהנבחרת בגלל הגובה שלך?

״לא. אבל הרמה שלי תרד״

מאיזה גיל את מתאמנת ברצינות?

״מגיל מאד צעיר 7-8״

איזה מקצועות את אוהבת בבית ספר?

״לא כל כך אוהבת לימודים.״

אז אם לא תמשיכים בקריירות קפיצות, מה תרצי לעשות בעתיד?

״אני רוצה ללמוד משפטים או רפואה טבעית״

הזכיה האולימפית תשנה הרבה בחיים שלך?

״אני חושבת שכן. קשה לי לדמיין במה כל כך כרגע, אבל ברור שזה ישנה הרבה״

אחר כך הסבירה לי עיתונאית סינית את התשובה. כקופצת בכירה היא חיה במחנה האימונים של נבחרת סין. היא לא הולכת לבית ספר אלא לומדת באמצעות מורים פרטיים שמספקת המערכת הסינית. אז היא בוודאי לא נהנית מהלימודים אבל אפשר לשמוע שהיא בחורה אינטליגנטית והדיבורים שלה על השכלה גבוהה משמעותית הם עם כיסוי. היא אגב מחבל סצ׳ואן, המשך המגמה שסין מצליחה להביא יותר קופצים מאזורים פרובנציאלים.

אז בסך הכל נערה די רגילה. עונה תשובות מאד כנות גם לתקשורת מערבית שמאד זרה לה. לא נראה לי שהיא עברה אימונים שונים במיוחד באינטנסיביות שלהם מאלופת טניס צעירה במערב בגילה. היא אכן אותרה כצעירה מבטיחה ועברה אימונים קשים. אבל אין בה שום דבר מיוחד.

המממ… עד שהיא קופצת מהמגדל הגדול.

תרמו לדה באזר