זו הייתה אחת ממסיבות העיתונאים הכובשות ביותר שהייתי בהם. ויויאן צ׳רויט לא תכבוש חדר בבדיחות או בהצהרות מפוצצות. האנגלית שלה היא קנייתית ולפעמים קשה להבנה והיא מדברת בענווה גדולה. שזה לא פעם המקרה עם רצים אפריקאים ועם רצים למרחקים ארוכים.
״אחרי שראינו כמה מהר אייאנה רצה ב-10,000 עשינו שיחה״, היא אומרת. ״והמאמן אמר לנו שוב ושוב שאין מישהו לא מנוצח ולהאמין בעצמנו וגם נתן לנו תכנית״, ענתה לעיתונאי ששאל אותה איך הייתה יכולה להאמין בניצחון ב-5000 לאחר ההפסד בפער גדול (למרות שיא אישי) לאייאנה בריצת ה-10000. בהזדמנות אולימפית ממש אחרונה בגיל 33 לאחר ארבע אליפויות עולם וארבע מדליות אולימפיות אחרות ואליפות עולם בריצת שדה.
מה הייתה התכנית הזו, אם את יכולה לספר? אני שואל.
היא חושבת לרגע ואומרת. ״המאמן אמר לנו לא להדבק אליה בכוח. שאם נעשה את זה נפסיד. להשאר בקצב שלנו ולעזור זו לזו (היא רצה ברוב המירוץ לצד הלן אובירי) הוא אמר שאם היא רצה 66 (מתכוונת ל-66 שניות להקפה – קצב מהיר ביותר לנשים) להשאר ב-68. וזה מה שעשינו״.
ומתי ידעת שאת יכולה לנצח?
״בהקפה החמישית ראיתי שבעצם צמצמנו את הפער. והבנתי שהיא נשרפה. ואמרתי להלן שנוכל לנצח אותה.״
הן עקפו אותה שתיהן בערך שתי הקפות לסוף. שזה חמש הקפות אחר כך.
*
וממסיבת עיתונאים כזאת עם התשובות הגלויות אתה פתאום מבין משהו.
כמה פעמים אנחנו שומעים על ״הסגנון המרהיב של הרצים (או הרצות) הקנייתים״. או על האימונים של בני הקלנג׳ין, משם באים רוב אלופי קניה, בגבהי הריפט ואלי. על היתרונות התרבותיים או הפיסיולוגיים שלהם. על התזונה שלהם ומה לא.
ופה חשפה ויויאן צ׳פרויוט לפנינו שזה לא רק ברגליים ובגוף. שהיא לא ״כמו כל אחד מכם שרץ לקראת איזה מרתון ורק יותר טובה״. היא טקטיקנית בחסד. היא לא ״רק עסוקה בריצה שלה״ כמו שספורטאים אומרים לא פעם. היא עסוקה מאד ביריבתה. ערנית לשעון ולתוצאות הביניים שעל הלוח הגדול. מחשבת ומעדכנת את הקצבים שלה תוך כדי המירוץ. מבינה מתי לתקוף. היא ברמה אחרת מרצות אחרות לא רק ברגליים אלא גם בהבנת הריצה.
קומפיוטרית ריצה.
59 Comments
מאד מופתע מנצחונה ומאד מאד שמח שכן הגיע לה בראיית קריירה.
ביטאת גם את תחושותיי.
שמח
סוף הראיון נראה קטוע…
וזו גם הזדמנות טובה להודות לך על כיסוי המשחקים האולימפיים שהכי פחות יצא לי לראות מאז 88'.
גם אצלי – בסיאול הייתי בן 4 ועכשיו העברתי משפחה יבשת. אמנם לאזור הזמן הנכון, אבל בכל זאת אין זמן או דרך לצפיה.
מצטרף לתודות.
אצלי זה הפוך זאת האולימפיאדה שצפיתי הכי הרבה.
עד המאה מטר של בולט לא ראית יותר מדי, אבל מאז לא הפסקתי עם ממוצע מספר שעות שינה כמס
-פר המדליות של ישראל (אולי קצת יותר).
אף פעם לא נהניתי כך מספורט.
ב-92 מספר שנותיי היה אפילו נמוך ממספר המדליות הישראלי.
חייב לציין שהעבדה שרצים הם טקטיקנים לא מפתיעה ולא מפליאה.
אנחנו בעידן המקצועני וספורטאי שלא מתחשב ביריבים שלו (בענף שזה רלוונטי, כמובן) פשוט לא יצליח. החל מסקאוטינג בכדורגל וכלה בהבנת טכניקות גלישה ברוח חזקה.
אני דווקא הייתי שמח לדעת אם בהתאם לשינויים של היריבה, היא משנה טקטיקה..
רונן, תודה רבה על הבלוגים המעניינים לאורך המשחקים. למדתי מהם לא מעט.
תענוג לקרוא.
קילומטר אחרון ב 2:23, הקפה אחרונה ב52.8.
לשם השוואה ב1500 זכו ב3:50, הקפה אחרונה מעל 50 שניות. גם שם חגגתי דרך אגב, אולימפיאדה חלומית בהמון מקצועות. יהיה מצחיק אם גם ראפ ייקח את המרתון.
4 זהב אולימפי לעומת 3 של בקלה ו2 של גברהסילאסי.
אז מו פארה GOAT או לא GOAT?
(רק שלא יפסלו אותו על הכתף עם כתף עם האתיופי וייתנו את הזהב לברזיל :))
מסתבר שלא התבדחתי לגבי הפסילות, אמנם לא מו(בינתיים) אבל 3 פסילות שמעלות את לאגאט בן ה41 למדליית הארד!
השופטים בברזיל(ברזילאים?) כותבים מחדש את חוקי הענף, מעכשיו אסור לחגוג אחרי הסיום של אף מרוץ, חוגגים רק על הפודיום כשמקבלים את המדליה וגם זה בספק.
לא צריכות להיות פסילות בריצות למרחקים וגם לא ב4×400.
לך תדע אולי המדליות מזוייפות.
אל תהיה בריטי. בחיים פארח לא הגדול בכל הזמנים. גם לאסה וירן זכה בארבע מדליות זהב, אז מישהו מחשיב אותו לגדול ביותר? רק מהדור שלנו גברה סילאסי ובקלה משאירים לו אבק (תרתי משמע?) שלא לדבר על זאטופק.
אצטט את מייקל ג'ונסון: "הוא מנצח בעזרת כישרון וחכמה, הוא הטקטיקן המושלם, הגדול בתולדות האתלטיקה". מקור WALLA.
ראיתי. אז אמר ואם כבר ציין שהוא הטאקטיקן הגדול בהיסטוריה (וגם על זה יהיו כאלו שיתווכחו איתו) ולא כמו המבין הגדול באתלטיקה גארי לינקר.
מסכים לזאת הייתה כוונתי ועדיין ההקפה האחרונה הייתה אדירה ואינני יכול להשוותו לבקלה כי אין לי מספיק נתונים עליו.
קצת לפניי ריצת ה-5000 מטרים המצלמות הראו את יוסיין בולט ניגש למו ועושה איתו סלפי, התמנות האלו אומרות הכל.
גם בולט עשה סלפי עם אורי ששון… וברצינות, הוא אתלט גדול שפרץ באופן מפתיע בגיל 27, מנצל וואקום בריצות לא פופולריות כיום ובעיקר מתחרה עבור המדינה הנכונה.
גם זה סוג של טקטיקה.
קנניסה בקלה הוא בן גילו של פארה ולא הצליח להעפיל לאולימפיאדה מהמבחנים האתיופים. אמנם במרתון הסיבה לאי בחירתו היא ספק פוליטית, אבל ב10 קילומטר נתנו לו הזדמנות והוא לא הצליח לסיים את ריצת המוקדמות.
רק מראה שיש גדולה בלהיות ברמה הזו בגיל מאוחר. זה שמסלול הקריירה של פארה לא קונבנציונלי לא אומר שהוא לא מרשים.
חשוד אולי כן ואני לא מאמין בחפות של אף אחד מהאתלטים הטובים בעולם, אבל עדיין מרשים מאוד.
מצטרף לתודות – סדרה מעולה של פוסטים.
+1
עד כמה עלובה הייתה ריצת ה1500 אתמול שבה ניצח מתיו קנטרוביץ' האמריקאי (3:50:00)?
1. התוצאה הגרועה ביותר מאז ברלין 1936. כל המנצחים הקודמים רצו מהר יותר.
2. בארבעים השנים האחרונות כל מנצח קודם היה מנצח את התחרות היום ביותר מ 10 שניות למעט הספרדי פרמין קאצ'ו ב1992 (הוא היה מנצח ב9.88 שניות…).
3. השיא הישראלי של יוסף גוצו מהיר ב9 שניות מזמנו של האמריקאי שניצח אתמול.
4. שיאנית העולם לנשים גנזבה דיבאבה הייתה זוכה עם זמנה במדליית הכסף (7 מאיות איטית יותר מהמנצח).
לפמעים הזמנים לא משנים, אבל זה באמת היה מוגזם לחלוטין ובעיקר ריצה פשוט מאוד לא חכמה של כמעט כולם. קיפרופ שוב ושוב מפסיד ריצות איטיות כאלה אז לא ברור מה הוא חשב לעצמו.
כל הכבוד לאמריקאי!
כשראיתי את הקצב הייתי בטוח שזה בקלילות ב כעס של מחלופי, אבל האמריקאי נתן הצגה..
כולם מדברים על למה קיפרופ לא פרץ קדימה, השאלה היא האם זה באמת עניין פסיכולוגי או שבאמת קשה לרוץ לבד?
פשוט בלתי נתפס, לך תדע אולי מכירת משחקים למרות שאף פעם לא שמעתי על האפשרות הזאת באתלטיקה.
לא ייאמן .
קיפרופ – איך לומר בעדינות – פשוט לא חכם.
במקום לרוץ בקצב שלו, לתת 3:32 או פחות ולקחת את הריצה הוא מתפתה לרוץ מאחור. אין לו מספיק מהירות, וכשלאחרים נותר כוח לספרינט אחרון אין לו תשובה.
מו פארה לא רק טקטיקן אלא רץ מעולה. כנראה שלו מעניין אותו לשבור שיאים. אי אפשר לנצח רק על טקטיקה כל כך הרבה תחרויות.
התוצאה שלו ב-1500 היא השישית בטיבה בכל הזמנים (3:28.81).
אתה יודע שאלתי את עצמי לא פעם למה מו פארה לא רץ 1500, עד היום חשבתי שלמו פארה יש גם ספרינט אדיר ב 100 האחרונים, בהסתמך על איך שהוא מביס את כולם בישורת האחרונה, מסתבר שהתוצאה שלו ב 100 מטר די עלובה(12.93), וזאת כנראה הסיבה לכך שאין לו סיכוי ב1500, מכיוון שרוב הריצות 1500 על הבמות הגדולות, מתנהלות בצורה מאוד טקטית (אין לי מושג למה) ומגיעות לספרינט של ממש בסוף אז. לפארה אין סיכוי … הוא אולי יכול לקבוע תוצאה מעולה בתחרות סוג ז', אבל באולימפיאדה הוא לא היה מסיים טופ 8 כשיש לידו את כל המטוסים האלה(אני מעריך שמחלופי ירוץ 100 באיזור ה 11 וטיפה )
רומן – התיאוריה שלך קצת (מאוד) לא הגיונית, השיא שלו מציב את פארח במקום ה9 בכל הזמנים ב1500.
פעמיים 3:28 ל1500, אותו שיא אישי כמו מחלופי מדליסט הזהב והכסף.
זה בדיוק מה שאני טוען, שאין שום משמעות לשיא אישי ב1500 בריצות במעמדים גדולים..
אם יש ריצה בה הרצים מחליטים ללכת על קצב מהיר אז יש סיכוי לתוצאה אדירה וגם לנצחון של רץ סטייל פארה או קיפרוט, אבל אם הרצים לא רוצים ריצה מהירה ומנסיון עבר הם לא רוצים במעמדים גדולים אז אין להם שום סיכוי לרצים של המרחקים הארוכיםהארוכים
למה? כל מה שפארח צריך זה לרוץ בקצב שלו והוא זוכה במדליה.
יש גם הזדמנויות אחרות כמו ליגת היהלום לקבוע שיא עולם למי שמסוגל
ניר, עובדה שזה לא עובד.
זה אף פעם לא קורה, כנראה שבלתי אפשרי לרוץ לבד, אז אתה לגמרי תלוי ברצון שלידך.
*ברצים
פארה קבע את שתי התוצאות מתחת ל-3:30 בליגת היהלום. לא בדיוק במה זניחה.
ייתכן שלוח הזמנים פשוט לא מאפשר לו לקחת חלק ב-1,500 – ריצה שכוללת שלושה סיבובים מוקדמים וגמר.
אלכס, ובליגת היהלום כשהוא קבע את הזמן הזה הוא פרץ לבד מההתחלה, או שבאו איתו?
למה לא אפשרי?
ראית מה עשתה איינה ב-10 אלפים מטר ? היא רצה לבד ומהר וניפצה את שיא העולם. ועל הדרך גם משכה את כל אלו שהיו אחריה לשיאים אישיים.
בגלל זה הנפילה שבאה אצלה ב-5,000 כל כך מפתיעה.
אליסון פליקס היא אחת האתלטיות הגדולות בכל הזמנים, לא מקבלת חצי מהכבוד שמגיע לה. רק שלא נגלה שגם היא מסוממת.
מסכים, אחת האהובות עליי.
ולא נראה לי שהיא מסוממת והתוצאות הדי בינוניות שלה ב-100 מטר די מוכיחות את זה.
אמת ! ספורטאית מרגשת.
האמת קצת הגזמת עם הסופלטיבים, נשמע קצת כמו הנפח ששגיא כהן מייחס לכל נפיחה של מסי
לא לקחת שום דבר מצ'ריוט כי היא באמת אחת הגדולות בהיסטוריה וזוכה מאוד מאוד פופולרית. יחד עם זאת, טקטיקה תמיד יש ולבד היא לא יכולה לנצח ריצות. צריכים גם את הרגליים ותלויים גם ביריבים. לא סתם אייאנה התחילה להאיץ עם 65 ו66. היא ידעה מה היא עושה ועשתה את זה בעבר. היא ציפתה לרוץ לפחות 8.19 ל3000 האחרונים, אבל מה לעשות שמסיבות כאלה ואחרות היא לא הייתה בשיאה והתחילה להחלש. הטקטיקה של צ'ריוט הצליחה קודם כל כי אייאנה לא הייתה בשיאה. מה שכן, החוכמה בטקטיקה שלה הייתה שזאת היא הייתה הטקטיקה הנכונה לנצל כל מעידה אפשרית של אייאנה. אם היא הייתה הולכת איתה ב2000 ספק רב אם הייתה מסוגלת לנצח.
אולי זה מזכיר מעט את הנצחון של איינה לאותו המרחק באליפות העולם בבייג'ינג, לפני שנה. גנזבה דיבאבה הגיעה פייבוריטת והיתה אחרי הנצחון ב-1,500. היכנשהו באמצע הדרך איינה העבירה הילוך וברחה לה. דיבאבה סיימה שלישית בסופו של דבר.
גם איינה היא אנושית. יכול להיות שריצת ה-10,000, בשילוב עם מוקדמות ה-5,000, גבתה ממנה מחיר מסוים.
מאוד הזכיר, אבל לפני שנה אייאנה הגיעה לאליפות העולם אחרי 14.14 ב5000. היא הייתה מועמדת רצינית מאוד למרות כל הרעש סביב דיבבה. כאן לא הייתה תחושה שצ'ריוט בכושר הזה ב5000. אין ספק שב2 המקרים גם דיבבה לפני שנה וגם איינה עכשיו נפגעו מהתחרות ב2 ריצות שונות.
אם משהו מפתיע בראיון זה הפשטות. אני מקווה שהתחכום הטקטי של אתלטים הוא הרבה יותר מורכב ומעניין מזה.
באופן אישי, זה שמישהו חזק יותר מאחרים לא ממש מעניין. אם יש משהו מעניין באולימפיאדה זה להבין את המורכבות שיש בכל אחד מהענפים. מהבחינה הזו, הסיקורים שזכו להלל בפיד שלי, של דורפן ודסקל, היו לרוב מאכזבים למדי. יש כל כך הרבה תחכום ומורכבות בכל אחד מהענפים, ובמקום דיונים טקטים או אחרים, שני הכתבים הכי אינטליגנטים כל הזמן נמשכים לסיפורים אישיים ולרוח האדם. זה מעניין ונחמד, אבל אין מה להשוות להתעניינות מקצועית של ממש.
הרי רובנו מקצוענים בתחום שבו אנחנו עובדים, ויודעים לתאר במשך שעות את את המורכבות המעניינת במקצוע שלנו. כשאני מתעניין בספורט (ובעצם, בכל תחום כלשהו), אני מצפה מהפרשן שמנגיש לי את הספורט הזה שיסביר בדיוק את המורכבויות האלו, הקונפליקטים, השאלות המדעיות הבלתי-פתורות, וכיוצא בזה. לפני שנים, גלעד וויינגרטן היה נותן את זה. גם כיום הוא מנסה לפעמים, רק שאין שדרנים שמדובבים אותו בנושא, וכך הצופים נשארים עם הרבה מאוד שאלות פתוחות.
+100
מה שבאמת באמת מטורף שה198 של שתי בחורות בקרב 7 היה מביא להם את הזהב בקפיצה לגובה..
פעם ראשונה בהיסטוריה?
ה-7.27 של ג'קי ג'וינר-קרסי ב-88' היה מביא לה את הכסף בתחרות הרוחק. אחרי ג'קי ג'וינר-קרסי עם 7.40.
אז עדיין לא סותר..
כנראה שלראשונה בהיסטוריה
היא באמת זכתה בזהב בכסף ובנחושת.
הזוכה בגובה עשתה תוצאה דומה למוסקבה 80.
מאז ועד היום רק פעמיים זה היה שווה מדליית ארד בלוס אנג'לס 84 ובברצלונה 92.
מאז אטלנטה 96 התוצאה הזו לא מביאה פודיום.
בסוף טיאם לא השתתפה בקפיצה לגובה אפילו שהייתה ברשימת הכניסה. או שלא התאוששה או שהרגישה שכבר עשתה את שלה. בכל מקרה פספוס שלה ושל ג'ונסון תומפסון, הייתה להן הזדמנות חד פעמית לנצל שפל שלא יחזור ברמה של קפיצה לגובה נשים היום.
דוגמה לחוסר בטקטיקה היה בסוף ה-4×400 כאשר הרץ מבוצוואנה התחיל צמוד למריט במקום השני, ורדף אחריו בספרינט חסר סיכוי מתחילת ה-400 שלו במקום לרוץ בקצב שלו ולהבטיח את הכסף. בסוף הוא כמעט התעלף וסיים רק חמישי.
אכן אכן.
ולי היה חבל על הבורלים של בלגיה שהיו רחוקים 3 מאיות ממדליה הסטורית ומרגשת במיוחד
נהדר.