קבוצה גדולה (3)

הקלזמטיקס והליברליזם היהודי בשיאו

klz

בפעם הראשונה שצפיתי בקלזמטיקס בקושי הכרתי אותם. הם חיממו את פרינס ביום המינוס אחד של פסטיבל הסיגט. קלזמרים ניו יורקים יהודים הקפיצו קהל אירופאי צעיר מסומם קלות ומחורמן כאילו כלום. אתמול ראיתי אותם שוב. בהוד וההדר של בית הכנסת של רחוב דוהאני. מצד אחד מעונב ורשמי מדי ללהקה כזו, אבל מהצד השני המוסיקה שלהם היא כן בחלקה הגדול חסידית ומיסטית – אז אני מאמין להם על שדיברו על התחושה המיוחדת להופיע בבית כנסת כל כך מיוחד.

הקלזמטיקס הם להקת הקלזמרים שפרצה לתודעה הכללית כשזכתה בגראמי. ולא יכולתי להפסיק לחשוב בזמן ההופעה על המפגש הזה של תרבות יהודית עם אמריקה. מי שחיממו אותם – ואחר כך עלו איתם להדרן – היו תזמורת הקלייזמר של בודפשט. הם עשו מה שעושים קלייזמרים אירופאים: מוסיקה יהודית עם קצת נגיעות במוסיקה צוענית ובלקנית – כלומר כל הניגרז של אירופה. אבל בקלזמטיקס רואים גם השפעות קלטיות וכמובן גם ג׳ז ובלוז וכל גווני המוסיקה האמריקאית. ליסה גוטקין אפילו עבדה עם ג׳ון קייל לתקופה.

זוהי בעיני התמונה הנהדרת של יהדות ארצות הברית. בחלוקה מאד סכמטית יהדות אירופה היא בעיקר גטו – קצת פחות סגור בשנים האחרונות אבל עדיין גטו. ויהדות ישראל היא בעיקר מבצר – מבצר אטומי נחוש מאד. היהדות האחת שלא חיה באווירת חשדנות עם סביבתה היא יהדות ארצות הברית. ולכן משקלה בתרבות העולם מאז המלחמה כל כך עצום ולא פרופורציוני.  ממדע דרך מוסיקה לאמנות – הליברליזם היהודי עדיין משגשג. באמריקה.

*

צריך כמובן לקשור את זה לספורט כי זה בלוג על ספורט!

לישראל עדיין אין כל מסורת של הצלחה מיוחדת בספורט – הציונות התיימרה לגאול את הגוף היהודי – אבל בהקשר הספורטיבי לא הייתה לכך השפעה. לכשלונות סיבות מגוונות ואובייקטיביות – אבל נוסף אליה אלמנט בעל חן – תרצנות אתנית גנטית שהיא הד מגוחך ואירוני במיוחד של האנטישמיות. את היסודות לכך הניח מקס נורדאו שהפתיח לנאומו על יהדות השרירים היה יכול להיות פתיח למנשר אנטישמי. הוא עשה זאת בכוונה טובה לייסד תנועה ספורטיבית ציונית-יהודית – אבל העלבונות שהטיח בגוף היהודי היו מיותרים כשכבר אז יהדות בודפשט – עירו של נורדאו – כיכבה במשלחות האולימפיות ונבחרות הונגריה. אבל הנזק האמיתי בנורדאו לספורט הישראלי לא היה בפסבדו-תורת-גזע שהייתה מקובלת אז אלא בהנחת היסודות לקשר בין פוליטיקה לספורט שהורג את הספורט הישראלי עד עצם היום הזה. וכמובן שנורדאו הוא לא האשם אלא הלוזרים הפוליטרוקים של הדורות הבאים.

יהדות אירופה האסימילנטית השפיעה מאד על הספורט העולמי לפני המלחמה – ובתוכה יש לכלול את יהדות צפון אפריקה דרך הקשרים הקולוניאלים לספורט הצרפתי. אלופים אולימפיים לרוב, אבל גם כוכבי כדורגל ומועדוני כדורגל ומאמני כדורגל ומתאגרפים. אבל תמיד מנקודת המוצא, המאד טובה מבחינה ספורטיבית, של הצורך להוכיח את עצמך מול סביבה עויינת.

גם באמריקה היהודי היה צריך להוכיח את עצמו והיהודים הראשונים שרשמו הצלחה בספורט היו מתאגרפים ושחקני בייסבול. שם אף אחד לא יכול באמת לחסום אותך. אבל אז הגיעו יהודים שהייתה להם אפשרות להביא השפעה תרבותית אמיתית. לא רק להצטיין אלא לתת את התבלין היהודי-הומניסטי למרקם האמריקאי.

בראש ובראשונה אלו שפתחו דלתות לשחורים – אייב ספרסטיין עם הגלובטרוטרס ורד אורבך עם הסלטיקס. ג׳קי רובינסון סיפר פעם איך האנק גרינברג עזר לו בתחילת דרכו ובעבר כתבתי בבלוג על הקשר בין ג׳ק ג׳ונסון לאיגרוף היהודי. גם בקרבה בין מוחמד עלי להאוורד קוסל או בילי קריסטל היא מעניינת.  אבל ההשפעה הזו קיימת גם מעבר להזדהות עם אחים מיעוטים. אל דייויס עבורי הוא במידה רבה דוגמא לחזון יהודי.

ראיינתי לפני כשנתיים בחור בשם סטיבן גימבל שכתב ספר על ההשפעות היהודיות על עבודתו של איינשטיין. דיברנו אחר כך גם על יהודים בכלל במדע והוא אמר שהוא מאתר ירידה מסויימת בהשפעת יהודים על מחקר טהור – וייחס זאת לכך שהצעירים המבריקים יותר פונים לכסף ולבתי הספר למנהל עסקים ומשפטים או לחדשנות דרך העולם הכלכלי – רפואה או טכנולוגיה. זה לא אומר שהשפעתם על אמריקה יורדת. שליש מבית המשפט העליון יהודי ובנוסף ישנם שלושים מחוקקים. אגב, רק אחד מהם לא שייך למפלגה הדמוקרטית (בנוסף לברני סנדרס שלא שייך טכנית).

אני רואה זאת גם בספורט. במשלחת האולימפית יש ייצוג נכבד ליהודים כי ספורט אולימפי הוא מידל-קלאס. בבעלות על קבוצות והנהלת ליגות כמובן שיש השפעה. אבל חסר לי היום המאמן היהודי עם החזון המיוחד או התבלין. מישהו כמו לארי בראון, אפילו מארב לוי. מישהו שמביא תבלין יהודי חצוף.

*

לפני שלורין סקלמברג הקים את הקלזמטיקס היה לו הרכב של מוסיקה הומואית-יהודית-רדיקלית. הוא באמת פעמי משיח.

עזרו לדה באזר

הבלנדרים בכחול
קשר השתיקה - תומר חרוב

58 Comments

Amir A 7 בספטמבר 2016

יש לך את תיאו אפשטיין. אם מישהו מביא לרדסוקס שתי אליפויות ואז פונה לקאבס ומי יודע, אולי גם להם ישבור את הקללה, אז הוא יזכר לפחות במדרגה של המאמנים הללו שציינת אם לא גבוה מהם.

Oded 7 בספטמבר 2016

נעולה

מתן גילור 7 בספטמבר 2016

אברם

ברוס גרובלאר 7 בספטמבר 2016

רוני לוי

רונן דורפן 7 בספטמבר 2016

האמת כן (אברם)

ניר לוי 7 בספטמבר 2016

וגם בלאט, לפחות בכל מה שקשור לאירופה (שברמת המאמנים לא נופלת מהאנ בי אי, אם לא עולה עליה)

דורפן 7 בספטמבר 2016

אירופה לא עולה על האן.בי.איי ברמת המאמנים ואפילו לא קרובה אליה – אבל זה לא שייך לדיון הזה. ובבלאט אין שום גאונות מיוחדת – מאמן ויסודי

גור אילני 7 בספטמבר 2016

היו פעם טענות שמוריניו הוא יהודי מומר

אמוץ כהן-פז 7 בספטמבר 2016

עושה שבתות אצל אברמוביץ והגלזרים.

אמיתי 7 בספטמבר 2016

צדיק. מחזיר עטרה ליושנה

קארל מרקס אנד ספנסר 7 בספטמבר 2016

גם אני הייתי מצרף עם תיאו אפשטיין אבל היהדות הגרבוזית שלי נגד העין הרע והחמסה חמסה (בוא נדבר בסוף אוקטובר)

עידן. 7 בספטמבר 2016

אל תדאג, שום דבר לא ישבור את הקללה של הקאבס.

זו בכלל השנה של סן פרנסיסקו (שנה זוגית) ואם לא שלהם אז של הרד סוקס.

בני תבורי 7 בספטמבר 2016

הגרון נחנק לי מהשיר יא רבאכ…

Gil - Zimbabwe 7 בספטמבר 2016

פוסט יפה. תודה.

בני פ 7 בספטמבר 2016

האם מובלע בדבריך שזה נתון שההשפעה של היהודים צריכה להיות מעבר לגודלם באוכלוסיה הכל דבר? האם מישהו שלא מסכים עם זה הוא אנטישמי?
ואני שואל (בגלל שאני לא יודע) האם השפעתם של היהודים במוזיקה (הכוונה כיוצרים, לא בצד העיסקי) היא כל כך גדולה? האם היא משמעותית יותר גדולה מאשר אחוזם הדי קטן באוכלוסיה? מתוך עשרות מוזיקאים שאני מאזין, אני חושב על 4 יהודים אולי 5

בני תבורי 7 בספטמבר 2016

כולל ג'ניס איאן, אפרם צימבליסט, רוג'רס והמרשטיין, לו ריד ואדם למברט?

בני פ 7 בספטמבר 2016

רק לו ריד

אמוץ כהן-פז 7 בספטמבר 2016

ומה עם הלן-נעמי כהן?

דורפן 7 בספטמבר 2016

פול סיימון, בילי ג׳ואל, קרול קינג, ברברה סטרייסנד, ניל דיאמונד, פאולה עבדול, לאונרד כהן, ג׳ורג׳ גרשווין, ארווינג ברלין, רנדי ניומן – וזה לפני שהגענו למוסיקה קלאסית

דורפן 7 בספטמבר 2016

אני לא יודע אם מתחייב שיהודים יהיו מיוצגים מעבר לכמות שלהם באוכלוסיה. זה לא אנטישמי ולא בלתי-אנטישמי לטעון כך – זו פשוט עובדה. ישעיהו ליבוביץ אמר פעם שאולי צריך לבחון את הנקודה יחסית לנקודת הייחוס – אוכלוסיית מעמד בינוני בערים הגדולות, ואז אחוז היהודים בזוכי נובל יורד משהו (הוא כמעט עשרים אחוז). אבל קשה לחשוב על תחום כלשהו בו אין ליהודים ייצוג ייתר – כולל הרבה תחומי ספורט.

בני פ 7 בספטמבר 2016

אתה צריך להיות זהיר עם הרשימה, בגלל שהיחס יהודים/גויים קשור ביחס ישיר לאומנים שאתה מביא. אם אתה מביא את פול סיימון לדוגמא, אנחנו יודעים שאתה מדבר על הקרם דה לה קרם וכנגדם אפשר להביא רק גויים חשובים. אבל אם אתה מביא את פאולה עבדול, אנחנו בבת אחת מכניסים כנגדה רשימה ארוכה מאוד של גויים, ואולי יהיה עדיף לשמור מבחינת היחס את זה אקסלוסיבי.
just jesting a bit over here

אגב, אם מזכירים יוצרים שעיקר העשייה היא כתיבת מוזיקה לסרטים אז אני אביא את הווארד שור היהודי, שעשה את העבודה בגדולה ביותר של כתיבת פסקול בטרילוגיית שר הטבעות

austaldo 7 בספטמבר 2016

יהודים היו גם בארצות ערב ושם ליהודים היה חלק ניכבד במוסיקה. עד כדי כך שלמשל אחרי גירוש יהודי עיראק הרדיו של בגדד הפסיק לשדר מוסיקה כי כמעט כל הנגנים בתזמורת הרדיו של בגדד באותה תקופה היו יהודים.

סימנטוב 7 בספטמבר 2016

פול סיימון ענק בכל רשימה

אמוץ כהן-פז 7 בספטמבר 2016

פול סיימון (ולאונרד כהן), נקודה.

יהודה ב״ד 7 בספטמבר 2016

בוב דילן!

ריצ'י מקאו 8 בספטמבר 2016

או, סופסוף מישהו רושם את השם בוב דילן!

יריב 8 בספטמבר 2016

השם "רוברט צימרמן" כבר הופיע פה כמה פעמים. אם כי לדעתי בוב דילן הוא לא מוזיקאי גדול, הוא משורר גדול שגם שר. אגב, ליהודים יש משקל גדול מאוד גם בתחומי הספרות והשירה האמריקאיים.

יריב 7 בספטמבר 2016

אחוזם באוכלוסיה בארה"ב הוא בערך אחד לחמישים, כן? ארבעה או חמישה מבין ארבעים או חמישים (לא אמרת כמה עשרות) זה הרבה יותר גבוה, וזאת בהנחה שאתה יודע מי כל היהודים.

בני פ 7 בספטמבר 2016

זה קצת מסובך לחשב את זה. אני שומע בעיקר מוזיקה לא עכשווית, אז לפי איזה מדד נעשה את זה? ולפי איזה תקופה? בעייתי לקחת נקודת זמן שרירותית. שנית, מוזיקאים זה הרבה פעמים להקה, והיהודים עליהם אני מדבר הם בודדים כמובן. אם אנחנו מדברים אנשים זה יותר ממאה, אבל שוב, יכול מאוד להיות שאני מפספס הרבה כי אני לא יודע אם הם יהודים או לא. בניגוד למדענים או אנשי עסקים שבהם היהודים מאוד בולטים, אף פעם לא שמתי לב לזה במוזיקה

קירקגור 7 בספטמבר 2016

רוברט צימרמן גם נכנס לרשימה?

ואגב באמת חלקם של היהודים עצום בתעשיית המוזיקה עד היום, ובכלל בתעשיית הבידור.

גם כאן היו לא מעט דוגמאות לפתיחת דלתות למיינסטרים האמריקאי עבור שחורים בשנות ה50. למשל לאונרד צ׳ס שחברת התקליטים שלו הייתה התבססה על מאדי ווטרס, ווילי דיקסון, צ׳אק ברי, אטה ג׳יימס ועוד…

בני פ 7 בספטמבר 2016

צימרמן ברשימה למרות שהוא לא כוס התה שלי. ביחד עם פול סיימון, צ'אק שולדינר, לו ריד וליאונרד כהן. עכשו גם נזכרתי ביוסוף שהוא כבר לא יהודי.
בתעשיית המוזיקה ליהודים תמיד היה נוכחות חזקה וכמובן גם באומניות הבמה והקולנוע, גם בצד העיסקי וגם בצד היוצר

בני תבורי 7 בספטמבר 2016

אני מבקש לחדד את השאלה: אלן פריד למשל, לא יוצר ולא מבצע, איך נחשבת בעיניך תרומתו למוזיקה?

בני פ 7 בספטמבר 2016

אני אמשיך את הדיון הזה בעיקר ללמוד על אנשים שאת שמותם לא הכרתי, בעלי סיפורים מעניינים.
אז אחרי קריאת הערך שלו בוויקי אני אייחס את פריד לצד העסקי תעשייתי של המוזיקה ולא לצד היוצר/מבצע.

בני תבורי 7 בספטמבר 2016

נכון, ציינתי שהוא לא יוצר ולא מבצע אבל איך לדעתך נמדדת התרומה שלו או האם היא משמעותית?

בני פ 7 בספטמבר 2016

בכל הצדדים של תעשיית המוזיקה שלא קשורים ליצירה עצמה ליהודים אכן יש נוכחות גדולה. אין לי את הכלים לאמוד את השפעתו של אלן פריד, אבל אני מבין שהיא יכולה להיות מאוד גדולה. אם מישהו קורא לו 'האבא של רוקנרול' אז הוא בוודאי דמות משמעותית. אבל בניגוד להוליווד למשל, ששם היהודים משפיעים בצורה עצומה גם בצד העיסקי (יהודים הקימו את הוליווד הלכה למעשה) וגם בהיבט האומנתי הטהור, במוזיקה תמיד הרגשתי שההשפעה הגדולה מתמקדת פחות ביצירה ויותר בצדדים הטכניים של השפעה

עכשו קראתי שמארק קנופלר יהודי. אז הקונספציה שלי מתחילה להתערער קמעא. זה רחוק מלהיות כמו המדענים היהודים, אבל זה פחות גרוע ממה שחשבתי.

אמוץ כהן-פז 7 בספטמבר 2016

אם כך – בריאן אפשטיין!

גילי פלג 7 בספטמבר 2016

פוסט כל כך מעשיר ומהנה. תענוג לקרוא.

דיזידין 7 בספטמבר 2016

יופי של פוסט.
רק רוצה להוסיף שארה״ב הפכה למעצמה המדעית והתרבותית מס 1 בזכות אלפי האינטלקטואלים, רבים מהם יהודים, שנמלטו אליה מאירופה מאימת הפשיזם בשנות ה-30.
ולכן, כפי שכתב דורפן, ״משקלה של יהדות ארצות הברית בתרבות העולם מאז המלחמה כל כך עצום ולא פרופורציוני״.

חולוניה 7 בספטמבר 2016

ההיסטוריון פרופ' מיכאל הרסגור אמר ששלוש פעמים יהודי טיפס על הר והעולם השתנה. הוא התכוון למשה, ישו וזיגמונד פרויד. במוזיקה האמריקאית של המחצית השנייה של המאה העשרים שלושה מוסיקאים טיפסו על הר והעולם השתנה, שניים מהם היו יהודים. היה אלביס והיו בוב דילן ולו ריד.

קירקגור 7 בספטמבר 2016

על אף אהבתי הרבה ללו ריד, הוא לא באותה סקאלה של אלביס ודילן ברמת האימפקט התרבותי. בכל מקרה, בכל הסתכלות על החצי השני של המאה העשרים במוזיקה האמריקאית, ההשפעה של מוזיקאים שחורים הוא לאין ערוך משפיע יותר. מבלוז דרך פאנק ועד להיפ הופ.

קירקגור 7 בספטמבר 2016

ומייקל ג׳קסון…

Amir A 7 בספטמבר 2016

אם כך, דרייק צריך להוביל את הרשימה יחד עם סמי דיוויס ג'וניור (אבל הוא לא יהודי מלידה אז בשבילו זה חצי מדרגה מתחת)

7even 7 בספטמבר 2016

משה טיפס פעמיים:)

תומר 8 בספטמבר 2016

לא לשים את בואי ברשימה הזאת זה לעג לרש

קירקגור 7 בספטמבר 2016

יהודי או לא יהודי, לתת לדרייק קרדיט על מעמדו בהיפ הופ זה כמו להגיד שפיטר קראוץ׳ הוא מעמודי התווך של הכדורגל האנגלי (דגש על התווך, כי סתם עמוד הוא כבר באופן טבעי).

סמי דיוויס – קודם כל, זה לגמרי מזכיר את סינטרה ברשימה של מטפסי ההרים. שנית, על פי מקור המידע שלי, הוא מספיק יהודי:
http://www.jewornotjew.com/profile.jsp?ID=504

תומאס נוימן 8 בספטמבר 2016

א. אמו של דרייק יהודיה, הוא עלה לתורה וגם מחשיב עצמו כיהודי.
ב. האלגוריה שלך לפיטר קראוץ' לא במקום, וכנראה אינך מכיר את פועלו של דרייק ואת חשיבותו להיפ-הופ (חרף צעירותו היחסית)

ZORK 9 בספטמבר 2016

דרייק הוא לא פיטר קראוץ', אבל אפשר לומר שהוא הארי קיין. מעולה, סוג של פורץ דרך, אבל אפילו לא מתקרב להיות משהו של עמודי הטווך (ובעיקר, אם לומר את האמת, עושה היפ הופ לאנשים שלא אוהבים היפ הופ).

ניינר / ווריור 7 בספטמבר 2016

יהודים היו דמויות מפתח בתעשיית המוזיקה בארה"ב מאז ומעולם. כותבי שירים כבירים (קינג וגופין לייבר וסטולר, ברט ברנס, דוק פומוס, ניל דיימונד שהוא סונגרייטר עצום, ועוד כותבים רבים). המשך בכותבים המבצעים שרונן ציין וכמובן הבוסים הגדולים והמיתולוגיים של חברות התקליטים הגדולות. לאנשים כמו מו אוסטין, וולטר יטניקוף, סיד שיינברג, אירוינג אזוף ועוד הרבה אחרים היתה חשיבות עצומה בהתפתחות תעשיית המוזיקה. כנל בהוליווד שרוב האולפנים הגדולים הוקמו ונוהלו ביד רמה על ידי יהודים.
אבל אותי הכי מרשים האחוז הגבוה של יהודים שהגשימו את חלום חיי – להיות בעלים של קבוצת NFL

NoOne 7 בספטמבר 2016

אם אני הייתי בעלים של קבוצת NFL(או כדורסל או כדורגל) הייתי מפטר כל שבוע את המאמן והשחקנים

אמוץ כהן-פז 7 בספטמבר 2016

רונן, שיבשת לי את הערב.
הקשבתי לשיר לפני שעתיים בערך ומאז צללתי לתוך קונצרט יוטיוב מאולתר!
תודה.
והנה פנינה שנשלתה:
I ain't afraid
I ain't afraid of your Yahweh
I ain't afraid of your Allah
I ain't afraid of your Jesus
I'm afraid of what you do
In the name of your god

דורפן 8 בספטמבר 2016

שיר נפלא… אבל הם לא ביצעו אותו בתוך בית כנסת..

אמוץ כהן-פז 8 בספטמבר 2016

עניין של כיבוד המקום והמארחים, אני משער.

יואב דובינסקי 8 בספטמבר 2016

ננסי ליברמן

בר 8 בספטמבר 2016

גם כלייזמר וגם מוזיקאים יהודים אי אפשר בלי דניאל קאהן שהוא כנראה היוצר היהודי הכי מעניין שפועל כיום.

דורפן 8 בספטמבר 2016

ראיתי אותו בדיסלדורף ושוחחתי איתו. לא מפתיע שהוא מדטרויט. השורשים שלו יותר פוליטיים ולא רוחניים. מה שמעניין: הוא אמר לי שמי שחשף אותו למוסיקה יהודית, למרות שהוא יהודי, היו מוסיקאים שחורים בניו אורלינס. שזה עוד מקרה של רק באמריקה.

קירקגור 8 בספטמבר 2016

רק בניו אורלינס. לפני כמה חודשים ראיתי שם הופעה של הניו-אורלינס קלייזמר אול-סטארס שהייתה מעולה.

סתם עוד אנקדוטה לא רלוונטית – לואיס ארמסטרונג סוג של אומץ על ידי משפחה יהודית בניו אורלינס שהוא עבד עבורה בכל מיני עבודות סתמיות בתור נער. זה סיפור מאוד מקסים, שהוא גם כתב עליו בעצמו:
http://www.worldcat.org/wcpa/servlet/DCARead?standardNo=0195119584&standardNoType=1&excerpt=true

רונן דורפן 8 בספטמבר 2016

תודה. נפלא

ZORK 9 בספטמבר 2016

אם להמשיך את התיאורים של יהדויות העולם – אם יהדות ארצות הברית היא היהדות שחיה בשלום עם סביבתה (ומשנה אותה בעדינות מתמשכת), אז יהדות דרום אמריקה זאת היהדות שלוחמת בשביל לשנות את החברה בה היא חיה

Comments closed