שני השחקנים השנואים ביותר בעולם

אם בסט וגארינצ׳ה היו משחקים היום

george-best-2

עמית לוינטל העלה לפייסבוק תמונה של גארינצ׳ה מוקף בשמונה אנשים במשחק מול מקסיקו – וקיבל הרבה לייקים! וזה מזכיר לי משהו שרציתי לכתוב מזמן על גארינצ׳ה ועל ג׳ורג׳י בסט. כדורגלנים נערצים בפולקלור של ארצותיהם ובפולקלור העולמי.

ואני אומר לכל מהללי בסט וגארינצ׳ה. תבדקו את עצמכם טוב טוב. כי שני השחקנים הללו, אם היו משחקים היום, היו שני השחקנים הכי שנואים בעולם.

קם דור של נעלבים: ״רונאלדו אמר על צ׳אבי שהוא משחק בקטאר״. אז גארינצ׳ה אימץ כלב שהשתין על ג׳ימי גריבס וקרא לנבחרת צ׳כוסלובקיה ״הנבחרת עם החולצות של אינטרנסיונל״.

קם דור של מוסר עבודה: ״רונאלדיניו לא היה מספיק זמן בטופ כדי שאפשר להחשיב אותו״. שעבורם ״הבלגן שהם עושים לא שווה את זה״.

קם דור של סטטיסטיקאים שהיה מחשב כמה משחקים הם לא שיחקו.

קם דור שיודע על הקילומטרז׳ שעבר השחקן ויודע כמה פעמים הם תקלו.

קם דור שיש לו בעיה עם שחקנים שהראש שלהם במקום אחר ועסוק מאד ביחסי מין בין בגירים ובגירות בהסכמה. אגב, סיפור מצחיק על גארינצ׳ה. היו לו 11 ילדים מ-7 נשים בספירה משוערת וכולם חושבים שזה קרה בגלל שהיה שחקן מפורסם. אבא שלו שהיה הולך בטל עשה יותר ילדים מיותר נשים.

קם דור שקורא בצמא על המנג׳רים הגדולים שהעיפו את האלכוהול מחדרי ההלבשה.

קם דור שאם שחקן עוצר את הכדור וקצת מקפיץ אותו להנאתו לא סתם צועק ״אגואיסט!״ אלא מגדיר את השחקן ״טיפש״ או ״לא מתאים לרמות האלו״.

בקיצור קם דור שהערכים של גארינצ׳ה ובסט היו זרים להם לחלוטין. ומתגעגע אליהם בנוסטלגיה דביקה.

garrincha-e-elza-soares
גארניצ׳ה עם שני פרסים על גאוניותו (דווקא האישה החוקית)

עזרו לדה באזר ותבורכו

גם שמחה וגם לאיד - תומר חרוב
צור היקר, זה המצב

81 Comments

יריב 13 בספטמבר 2016

גם השחקנים, כמו האוהדים, הם תוצר של התרבות המודרנית. כמו שכשאתה נדבר על גדולתו של גארינצ'ה המדד שלך הוא "אחרי שתהיה לו שנה להתרגל לתנאי המשחק והאימון המודרניים" (או איזה פרק זמן שתבחר), אז גם השוואות תרבותיות צריכות להיבנות באותה צורה – גארינצ'ה שהיה משחק בסביבה המודרנית וחי בתרבות המודרנית היה, כמובן, מתנהג אחרת. לא שאני יודע איך אחרת, אבל אין הגיון בהשוואות של זמנים שונים, ולפעמים גם לא של מדינות שונות.

דורפן 13 בספטמבר 2016

אני חושב שיש היום שחקנים כמו גארינצ׳ה והקהל דוחה אותם בשלב מסויים. ראה מקרה רונאלדיניו

דני 13 בספטמבר 2016

חוץ מכמה סיפורים על עצלות, מה רונאלדיניו לא עשה נכון? לא מבחינה מקצועית אלא מבחינת התנהלות..

דורפן 13 בספטמבר 2016

עצלות זה בערך הדבר הנורא ביותר שאוהד מודרני יכול להגיד על מישהו

ירומיל 13 בספטמבר 2016

כשבן־אדם מקבל בשביל לשחק כדורגל משכורת שבועית בגובה ההכנסה השנתית שלך, לכל הפחות מותר לך לצפות שיעשה זאת בחריצות.

יוני 14 בספטמבר 2016

מה הכניסה הזו לכיס?
מי שבחרו לשלם לו סכום מסוים, שיעשה זאת בדרכו.
אני מעריץ אנשים, ספורטאים, יוצרים, שהמלאכה שלהם ״באה להם בקלות״, ללא מאמץ מוגזם שמצופה מהסביבה שברובה מדוכאת מהמציאות היומיומית שלה.
רונאלדיניו עצלן? למי אכפת?
הצלחה היא לרוב תמהיל של כישרון, עבודה קשה ומזל. ברור שאנשים יקנאו במי שלא היה צריך לעבוד קשה מדי.

קשקשן בקומקום 14 בספטמבר 2016

טוב אז כשצריך לשלם בשביל לראות את הבן אדם 100 יורו לכרטיס או 400 ש"ח לחודש מנוי לטלויזיה

יוני 14 בספטמבר 2016

קשקשן לא הבנתי את הנקודה..
בלי קשר, אולי תנסה לעבוד עם סימני פיסוק, זה יקל על קוראים כמוני ;)

יריב 13 בספטמבר 2016

רונאלדיניו נדחה לפני שהדרדר בביצועים שלו? למיטב זכרוני, היחס אליו עד 06 או 07 היה בעיקר הערצה. אחר כך היו לו פציעות וירידה בכושר, מה שהוביל אותו לירידה ברמה ואחר כך למעבר לברזיל. לא ירדו עליו (במידה שעשו זאת) בגלל "סיפורים על עצלות", אלא בגלל ירידה בביצועים שלו על המגרש (שיוחסה לאותם סיפורים על עצלות). יכול להיות שאם היה מתנהג כמו גארינצ'ה היו יורדים עליו גם אם היה נשאר בצמרת העולמית, אבל אני לא חושב שזה מה שקרה כאן.

דורפן 13 בספטמבר 2016

הדרדר בביצועים שלו. שחקן שברא את המועדון מחדש קיבל שריקות בוז על עונה גרועה.

יריב 13 בספטמבר 2016

ברא את המועדון מחדש? לברצלונה היו 3 שנים רעות לפני שהוא בא, זה נכון, אבל לא צריך להגזים.

אין ספק שהדרישות היום יותר מחמירות, ורונאלדיניו עמד בדרישות המחמירות האלו לפרק זמן מסוים (כ-5 שנים), ולא הרבה יותר מזה. עם זאת, לא ברור לי למה אתה מטיל את זה על הקהל, בדרישות הכושר של שנות ה60 רונאלדיניו בטח היה יכול להמשיך לשחק בלי להקפיד על הכושר הנדרש היום ועם אותם "סיפורים של עצלות", אבל הכדורגל השתנה. אם גארינצ'ה היה משחק היום, אז או שהיה משקיע באימונים כמו שנדרש משחקנים מודרניים או שלא, ואם לא לא היה משחק ברמות הגבוהות, אבל אני לא חושב שהיה אכפת במיוחד לאנשים אם היה מוליד 11 ילדים ל-7 נשים או מכנה בכינויים מעליבים את נבחרת איטליה. היו אנשים שזה היה מפריע להם, אבל גיגס לא הפסיק להיות שחקן גדול בגלל הסיפור שלו, והוא לא היה מפסיק להיות כזה גם אם היה מנהל 15 רומנים עם נשות שחקנים שונות.

אנדר 14 בספטמבר 2016

בכלל לא אמירה מוגזמת. היה הלב בתחילתו של תהליך שבסופו (אנחנו לקראת סופו הטבעי כניראה) ברצלונה מוצבה כמועדון אגדי עם אתוס אגדי בשורה אחת עם מס' מצומצם מאוד של מועדונים. משהו מעבר למועדון פאר. היא לא הייתה שם לפני.

יריב 14 בספטמבר 2016

לדבר על רונאלדיניו כמי שברא את ברצלונה של סוף העשור הקודם ותחילת הנוכחי זה לעבור מתחום ההגזמה לתחום הגיחוך.

אנדר 14 בספטמבר 2016

זה בא עם טייטל מחייב התפקיד שלך כמבקר ומגדיר תחומים בדה בזאר או שזה סתם בהתנדבות בזמנך הפנוי? לפחות תעשה את זה כמו שצריך. תקרא שוב מה כתבתי. כתבתי 'היה הלב בתחילתו של תהליך שבסופו ברצלונה מוצבה' וכו'. הוא בודאי חלק מהתהליך, פפ פיתח את הקבוצה של רייקארד ורונלדיניו חנך את מסי ושיחק עם צ'אבינייסטה.

אנדר 14 בספטמבר 2016

בסופו של דבר הוא מה שזוכרים, הוא הפנים של ברצלונה ההיא, הוא העניק לה את הקסם, הוא זה שהקהל הריע לו בברנבאו.

יריב 14 בספטמבר 2016

לא חשבתי שאני צריך להסביר, אבל לפעמים זה עולה. כל דבר שאני כותב הוא הצורה בה אני רואה את העולם והעמדות שלי. אתה יכול לדעת את זה לפי העובדה שאני אומר את זה. כש מדובר בטענות סובייקטיביות, הסובייקט הרלוונטי הוא אני, שכותב. כך עובדת התקשורת בין אנשים.

רונאלדיניו היה הכוכב של הקבוצה מ 2003 עד 2007. הלב שלה? אין לי מושג על מה אתה מדבר. לשאר הטענות אני באמת מתקשה לראות מאיפה אתה מגיע, ואין לי אלא לשאול האמנם פוסט הוק ארגו פרופטר הוק? חוץ מצ'אבי, כמובן, שהיה שם קודם.

יריב 14 בספטמבר 2016

אגב, חוץ משאלת סבירות הטענה, אפשר גם לומר משהו על הרלוונטיות שלה – היא לא. להשפעתו ארוכת הטווח של רונאלדיניו על ברצלונה, תהיה מה שתהיה, אין משמועת (ואי אפשר שתהיה משמעות) מבחינת אוהדי הקבוצה לפני מימוש אותה השפעה ארוכת טווח. מתי קיבל רונאלדיניו "שריקות בוז על עונה גרועה" ככתוב לעיל? מה יכלו השורקים לדעת אז? זה כל מה שרלוונטי להבנת מעשיהם.

עובר אורח 14 בספטמבר 2016

בתור אחר שראה הרבה משחקים מאותן עונות מקוללות של 2007-2008, אני לא זוכר שריקות בוז. אני זוכר שרייקארד סיפסל אותו והקהל קרא בשם שלו כל הזמן.
בעונה האחרונה שלו הוא באמת לא היה טוב בזמן שמסי פרץ, אבל בלי שום סיפורים של שנאה. רק כשפפ הגיע הוא עשה ניקוי כללי במועדון והעיף את כל הקבוצה הברזילאית של רונאלדיניו, דקו, וכו'

אנדר 14 בספטמבר 2016

הצורה הפלצנית בה אתה משתמש במונחים שאין לי מושג ולא מעניין אותי להכיר לא עושה עלי רושם, וגם ההסבר המיותר לחלוטין שלך על סובייקטיב בלה בלה. רד מהעץ, אתה יודע מי נמצא שם בד"כ. רונלדיניו היה שחקן ענק, הלב של ברסה באותה תקופה, מי שמשך את ההמונים לאיצטדיון, את המסקרים בתקשורת והביא את התארים. נקודה

יריב 14 בספטמבר 2016

והנקודה שאתה רוצה להעביר היא… מה היא בעצם? רונאלדיניו היה שחקן ענק, ואז הוא הפסיק להיות ענק וברצלונה ויתרה עליו. זה מה שאני זוכר לגביו. דורפן חושב, ככל שאני מבין אותו, שאם ברצלונה לא היתה מוותרת עליו הוא היה חוזר להיות ענק (כמו גארינצ'ה, כנראה), אני לא בטוח על איזה בסיס. יש לך משהו להגיד על הנושא?

אגב, אני ממליץ להכיר כמה מונחים בסיסיים מתחום הרטוריקה, זה עוזר לשים לב כשאתה טועה. לדוגמה: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%98_%D7%94%D7%95%D7%A7_%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%95_%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%98%D7%A8_%D7%94%D7%95%D7%A7

אנדר 15 בספטמבר 2016

גם פלה היה ענק והפסיק להיות ענק, גם ג'ורדן. בקיצור אתה נפוח

ZORK 14 בספטמבר 2016

רונאלדיניו ברא את ברצלונה מחדש בתור המועדון הגדול בעולם, מסי הלחים את מקומה בשרשראות ברזל.
ואל תספרו לי על עונות טובות בספרד לפני כן, כי לאף אחד לא היה אכפת מהליגה הספרדית בזמנו. רונאלדיניו הוא זה שהפך את ברצלונה לקבוצה שצריך לראות, את הקלאסיקו למשחק שצריך לראות, והוא גם זה שהפך אותה לאלופת אירופה בפעם הראשונה אחרי כ-15 שנה. אז כן, ברא את המועדון מחדש בצלמו ובדמותו.

אנדר 15 בספטמבר 2016

תודה רבה. אני סיימתי עם גבוהי מצח מתחכמים.

יוסי מהאבטיחים 15 בספטמבר 2016

מוזר, ואני חשבתי שלפני רונאלדיניו שיחקו בקלאסיקו גם רומאריו, ריבאלדו, פיגו.
מסתבר שלפני רונאלדיניו שיחקו לירון בסיס ואופיר עזו…

לא תמיד צריך להקטין מישהו כדי להגדיל אחד אחר.

Amir A 13 בספטמבר 2016

פרויד היה גאון. פורץ דרך בתחומו שמעטים כמוהו בהיסטוריה. אם הוא היה חי היום אני בספק אם מאמר כלשהו שלו היה מתקבל לירחון שמכבד את עצמו. ועדיין לא הרבה מערערים על גדולתו, ואין סתירה בין שני הדברים. כמו שאין סתירה בדוגמאות שאתה הבאת.

ר.בקצה 14 בספטמבר 2016

למה מאמרים שלו לא היו מתקבלים- תוכל להרחיב?

Amir A 14 בספטמבר 2016

הם לא היו עומדים בקנה המידה לביקורת מדעית שנדרשים היום. נקודות כמו קבוצות ביקורת וגודל מדגם לא היו הדבר הקריטי בזמנו. אם אני לא טועה, את התיאוריה שלו לגבי ההתפתחות של בנות (בניגוד להתפתחות בנים) הוא פיתח על בסיס תצפית בילדה אחת (אבל זה סיפור שמסתובב לו שם בזכרוני מאז ימי השיעורים של פרופסוריות שולמית קרייטלר ויולנדה גמפל, כך שאולי הזמן שעבר קצת שיפץ אותו). צריך לבדוק.

Ivan Pedroso 14 בספטמבר 2016

שלומית קרייטלר? למדת באונ' ת"א?

Ivan Pedroso 14 בספטמבר 2016

שולמית כמובן, סליחה.

Amir A 14 בספטמבר 2016

אכן כן.

Eyal 13 בספטמבר 2016

יופי של טור. נכון לגבי כל נוסטלגיה כמעט

הנבל 13 בספטמבר 2016

בספר של זלאטן אבראהימוביץ', בפרק של בארסה הוא מסביר יפה מאוד את הנקודה שהעלית.
הוא מספר איך הוא היה מופתע מכך שהם הצליחו לגדל את מסי/ צ'אבי ואינייסטה בברצלונה (שהם בעיניו סופרסטארים גדולים) בלי שום התנהגות של כוכבים. הוא מתאר אותם כחננות בבית ספר יסודי ממושמעים ומשעממים.

זלאטן שייך לדור העבר. דור שבו הכוכב יכול לעשות/להגיד את כל שבא על רוחו בלי שיבקרו אותו, ולכן התקשורת צוחקת מהבדיחות על בראבו או על שמכירת החולצות קנתה את פוגבה. דמיין את כריסטיאנו אומר שהחולצות שלו קנו את בייל למשל…

חבל, כי חלק מהחלום להיות כדורגלן על זה שיהיה לך את החיים הפרועים של סופרסטאר. אחרת זה יהיה כמו לעבוד במשרד או כל מקום עבודה אחר עם משכורת יפה מינוס הפאן.

yaron 13 בספטמבר 2016

כמו ברוקנרול…
אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה בפייסבוק אבל לא לעלות על הבמה שיכור אחרי לילה פרוע, לתת איזה חצי שעה, להקיא ולהגיד לכולם שילכו ל…..

יואב 13 בספטמבר 2016

מודרן פוטבול איז ראביש.

אורן השני 13 בספטמבר 2016

מה לגבי יומן האליפות של הניינרס, התייאשת? :)

ניצן נ. 13 בספטמבר 2016

אשמח להוסיף עוד אחד, קם דור נזירי שפוחד לראות ספורטאי חוגג אחרי גול או ניצחון כי חס ושלום זה נראה כל חוסר כבוד ליריב או שטות אחרת.

אריאל גרייזס 13 בספטמבר 2016

"do you remember when is the lowest form of conversation"
טוני סופראנו
ואני לא מכיר מישהו שבאמת אוהב כדורגל שדוחה את רונאלדיניו

red sox 13 בספטמבר 2016

בדיוק.
אגב רונן, אתה יכול אחרי כל פעם שרשמת "קם דור…" להוסיף "של מאמנים" ותקבל את הסיבה האמיתית שהסיכוי לראות שוב גאונים פרועים ועצלים ברמות העולמיות הגבוהות נמוך מאוד. כנראה שגאסקוין היה האחרון.

עומרי 14 בספטמבר 2016

+1

יואב בורוביץ' 15 בספטמבר 2016

רונאלדיניו כשרון היסטורי, ולכן האכזבה שהיה יחסית מעט שנים בטופ. עם זאת, בהחלט היה שחקן גדול.

שלו 13 בספטמבר 2016

היום כשמוכרים את התדמית של השחקן,
כמו הרבה דברים, חשובה העטיפה ולא התוכן.
השחקן הוא מוצר.
ככזה לגרינצ'ה גם בתקופתו לא היה סיכוי מול פלה.
בסטטיסטיקה (שהיא כמובן שקר מסודר) פלה מנצח את גרינצ'ה.
ושום דבר לא נדבק אליו.
ובלי לגרוע מפלה צריך גם גרינצ'ה כדי לספר את האגדה של ברזיל 58 – 70.

דוד 13 בספטמבר 2016

במילים אחרות, קם דור שלוקח את הכדורגל ברצינות.
בשנות השישים כולם ידעו שזה משחק. אמנם חשוב אבל משחק. והמודעות הזו כנראה פוחתת, אולי כי כל שדה התרבות והפוליטיקה כבר נראים כמפגן בידור אחד גדול ואולי מהעלייה בערך הניצחון בחברה ואולי מסיבות אחרות. מה שבטוח הוא שאתר כמו דה באזר, למשל, יונק מההנחה שלספורט יש משמעות. כלומר, יש משמעות לא רק לערכי הספורט אלא גם לתוצאה. אחרת כל דיוני הספורט כאן די מיותרים. אז נכון שגם בשנים של גארינצ'ה הייתה משמעות לתוצאה אבל אז התוצאה הייתה תוצר בעיקר של כישרון, אז אורח חיים לא ספורטיבי פחות מפריע. היום התוצאה משקללת המון פרמטרים שמי שאינו מנסה למקסם אותם ככל שהוא יכול נשאר מאחור ביחס לעצמו ולכן אינו נותן מספיק מעצמו עבור הקהל. הגיוני

אריק 13 בספטמבר 2016

שמועות אומרות שבמנצסטר עדיין שרים לקנטונה…
רונלדיניו היה השחקן האהוב בעולם עד שלו עצמו די נמאס מכדורגל. אני לא בטוח שהמצב כל כך גרוע.
מה שכן חסר לי זה קצת מנג`רים עם הומור.

אסף the kop 13 בספטמבר 2016

מוריניו קורע

עובר אורח 14 בספטמבר 2016

גם לקלופ לא חסר חוש הומור

אריק 14 בספטמבר 2016

שני פוצים.

D! in Leipzig 14 בספטמבר 2016

קנאי

ניר 13 בספטמבר 2016

לא רק בספורט, בהכל. ג'ון קנדי לא היה הופך לנשיא היום, וג'ון לנון שכתב "הייתי נוהג להתאכזר לאישה שלי ומכה אותה" היה מוקצה מחמת מיאוס.

בגדול אנחנו הרבה פחות סלחנים לחולשות אנוש והרבה יותר משעממים. אבל מצד שני כנראה הרבה יותר טוב להיות מיעוט או אישה או סתם חלש היום מאשר אז.

מאיר (חדש בשכונה) 13 בספטמבר 2016

עולה מתגובתך שהעולם נעשה מוסרי יותר ויותר….האמנם?

אוהד מטס 17 בספטמבר 2016

העולם או התרבות המערבית? בתחילת המאה ה 19 העבדות היתה חוקית בארה"ב ובאימפריה הבריטית, לנשים לא היתה זכות בחירה, הומוסקסואליות היתה מנוגדת לחוק, רצח בדו קרב היה לגיטימי וכמוהו גם עבודת ילדים ויום עבודה של 12 שעות.
הייתי אומר שנעשתה התקדמות מה.

ניר לוי 13 בספטמבר 2016

על דונאלד טראמפ שמעת?? יזכה או לא, מיזוגן גזען שמדבר על להעיף את כל המוסלמים ולבנות חומה עם מקסיקו הוא מועמד רציני לנשיאות. קצת יותר רציני מקנדי

יריב 13 בספטמבר 2016

מועמד רציני, סבבה, אבל לא יותר רציני מקנדי. בוא נשמור על מידה של רצינות.

ניר לוי 13 בספטמבר 2016

לא התכוונתי מועמד רציני, אלא בעייתי יותר מקנדי, ניסוח לא מוצלח שלי

ר.בקצה 14 בספטמבר 2016

מדוע החלטת שהוא שונא נשים?

Ljos 14 בספטמבר 2016

בגלל כל הדברים שהוא עשה בחייו.
נגיד זה: http://www.nytimes.com/2016/05/15/us/politics/donald-trump-women.html?_r=0
או התמיכה הגלויה שלו בפיליס שלאפלי.
או הפעם שהוא האשים את נוכחות הנשים בצבא בתקיפות מיניות.
או העובדה ש-70% מהנשים בארה"ב לא מסתכלות עליו בצורה חיובית (כולל נשים מהמפלגה שלו).
או הציטוט אתמול מהבת של ג'ף פורטנברי, נציג המפלגה הרפובליקנית בנברסקה, ש"טראמפ שונא נשים".

ניר 14 בספטמבר 2016

צודק, אבל תראה איך מתייחסים לטראמפ – בעיני המנגנון במפלגה שלו עצמו הוא מוקצה מחמת מיאוס. רוב הרפובליקנים הבכירים מצאו כל מיני תרוצים כדי לא להשתתף בועידה שבה התמנה למועמד המפלגה.

משה ו 15 בספטמבר 2016

ניר, הציטוט שלך "הייתי נוהג להתאכזר לאישה שלי ומכה אותה" לכאורה מג'ון לנון אתה בטח מתכוון לשיר Getting Better של הביטלס מסרג'נט פפר "I used to be cruel to my woman, I beat her and kept her apart from the things that she loved".
עם כל הכבוד, השיר הוא של פול מקרטני, שכתב ושר אותו.
לא כל ציטוט חתרני חייב להיות מיחוס ללנון, ומקרטני לא כתב רק בלדות…

עומרי 13 בספטמבר 2016

אתה כותב בנימה שלילית אבל לדעתי יש אמת במשמעות המילולית של דבריך. הכדורגלנים היום טובים יותר בסדרי גודל. להתגעגע לגארינצ'ה זה קצת כמו שטראמפ רוצה To make America great again

MOBY 14 בספטמבר 2016

עומרי אני ממש לא חושב שאתה צודק, הכדורגל של היום הרבה יותר מגן על שחקנים יצירתיים עם הכדור. גרינצה , מרדונה ודומיהם שיחקו מול ממשחק ברוטלי הרבה יותר.
ואמריקה באמת היתה גדולה יותר פעם. כמו גם המנהיגים שלה שלא דיברו אלה עשו.

עומרי 15 בספטמבר 2016

גדולה כמו העבדות? היעדר זכות הצבעה לנשים עד 1920? הסגרגציה? פצצות האטום על יפן?

זה נכון שכיום מגינים יותר על היצירתיים אבל השחקנים היום הם ספורטאים ברמה גבוהה, לפני 50 שנה הם היו פוחזים ששלטו בכדור.

אוהד מטס 17 בספטמבר 2016

אתה בטח לא מתכוון לקלווין קולידג' שבתקופתו החל השפל הכלכלי הגדול. כשמת אמרו עליו שאי אפשר להיות בטוחים שהוא אכן מת כי גם כשהוא היה בחיים הוא לא דיבר הרבה (ועשה עוד פחות)

AdamB 13 בספטמבר 2016

אני חושב שהיום חלק גדול מהכישרונות נמצאים כבר בגיל
צעיר במסגרת עוטפת אם זה פנימייה או בית ספר עם תכנית ספורט
מיוחדת.
לדוגמא, אני מנסה להיזכר מתי בפעם האחרונה הגיע לאנביאיי פרוספקט מבטיח עם הסתבכויות פליליות כבן נוער.
וזאת למרות שחלק גדול מהאפרו-אמריקאים עדיין גדלים בסביבה של עוני ופשיעה.

יוסי מהאבטיחים 15 בספטמבר 2016

אייברסון

ניינר / ווריור 13 בספטמבר 2016

אתה רואה דריבל של בסט ואז אתה מוחל לו על הכל

סימנטוב 13 בספטמבר 2016

כן העולם עבר שינוי תרבותי, אבל גם המשחק עבר למקום אחר הוא שייך לתעשייה שמגלגלת קצת כסף ומטבע הדברים המשחק מבוסס על מדעי הספורט והמקום לרומנטיקה קטן. ניואנסים טקטיים מנותחים אונליין שחקנים מצופים למודעות ויכולת פיזית לפני ויכולת אלתור
ראבל מוריסון היה מצליח בזמנים ההם?

אורי 13 בספטמבר 2016

רונאלדיניו השחקן המענג ביותר לצפייה שזכיתי לראות. לא רק בכדורגל אלא בספורט/בידור בכלל.

כמו שאמר לי חבר בזמנו, כולם יודעים מה רונאלדו עומד לעשות והוא עדיין מצליח לעשות את זה, אף אחד חוץ ממסי לא יודע מה מסי עומד לעשות עד שהוא עושה את זה, אבל רונאלדיניו, אפילו הוא עצמו לא יודע מה הוא עומד לעשות.

אגדה

Ivan Pedroso 14 בספטמבר 2016

איזה משפט ענק.

סימנטוב 14 בספטמבר 2016

משפט נפלא

רומן 14 בספטמבר 2016

לא היה כמו רונאלדו לואיש נזאריו דה לימה, מכל הבחינות..
השחקן ההכי גדול בהיסטוריה והכוכב ההכי גדול בהיסטוריה.

בני תבורי 14 בספטמבר 2016

ואם שימון פרס היה שחקן, איפה היה ממוקם ברשימה מכובדת זו?

סימנטוב 14 בספטמבר 2016

אוי בני

אריק 14 בספטמבר 2016

לא ראשון ככל הנראה

יוסי מזרחי 14 בספטמבר 2016

בני, זה לא במקום הנכון. ולו רק כדי לחסוך תגובות לא ראויות.

אודי 14 בספטמבר 2016

קצת שכתבת את ההיסטוריה לגבי רונאלדיניו

ק. 14 בספטמבר 2016

רונאלדיניו היה השחקן הטוב בעולם ובפער, במשך שנתיים וחצי. השליטה בקצב המשחק, שינויי המהירות והכיוון, כל פעם שנגע בכדור היה תחושה של קסם באוויר. הצפייה בו הייתה מענגת ובנוסף גם הרים את בארסה והפך אותה לקבוצה מנצחת ודומיננטית.
אממה… ברגע שהתחיל לחגוג והפסיק להתאמן, איפה שהוא בשלהי 2007 וב-2008, הוא גם איבד מהמהירות והכח המתפרץ שאפיינו אותו ועזרו לו לחרוך הגנות. כלומר הגאוניות והקסם שלו הפסיקו לפעול ברגע שהפסיק להיות מקצוען כמו לפני, האפקטיביות שלו ירדה.
ככה שגם לגבי בסט וגארינצ'ה, ברור שזה כיף שהכוכבים הם גאוניים ואנושיים, אבל זה לא רק הדור של האוהדים שקם, אלא התפתחות המקצוע שמחייבת אותך להיות מקצוען ולהתאמן כמו שצריך, אחרת כבר לא תהיה כוכב וגאון. הדוגמה הקלאסית היא זלאטן – הוא אומר מה שבא לו ולא סופר אף אחד, אבל הוא עדיין מתאמן כמו מקצוען (כולל אומנות לחימה ששכחתי איזה שמשפרת את הגמישות ועוזרת במניעת פציעות) ושומר על כשירות ובריאות גופנית מקסימאליים.

המשתאה 14 בספטמבר 2016

צודק. באמת פוסט קצת מוזר

ק. 14 בספטמבר 2016

דווקא אני מסכים עם כמה נקודות בפוסט בנוגע להומור או לשילוב של להטוטים והנאה עם הכדור (במידת מה), רק שחלק מהחבילה של גארינצ'ה ובסט (כמשל) פוגע במקצוענות ומשליך באופן ישיר על היכולת עצמה

Ivan Pedroso 14 בספטמבר 2016

אני חושב שדובר על טאקוונדו

יואב בורוביץ' 15 בספטמבר 2016

דורפן- לא יכלו להיות כיום שחקנים כמו גארינצ'ה ובסט אז הטקסט לא רלוונטי. מדוע לא יכלו להיות? כיוון שילדים כבר לא משחקים ברחובות, והסיכוי שטאלנטים טכניים שהם גם שחקני כדורגל עצומים כמו השניים האלה בכלל יגדלו- כמעט ואינו קיים. וגם אם גדל עילוי כזה (נאמר מסי, או אפילו רונאלדיניו, למרות שאינו משתווה לגארינצ'ה ובסט) אז השחקן הזה לעולם לא יוכל להגיע לגבהים המקצועיים השמיימיים של בסט וגארינצ'ה כיום אם הוא היה חי בסגנון החיים של בסט וגארינצ'ה, כלומר הוא לא היה הופך לבסט וגארינצ'ה.

רומן 15 בספטמבר 2016

אתה לא טוען שהשחקנים היום פחות טכניים מבסט וגארינצ'ה, נכון? כי זה ממש טיעון מגוחך

יוסי מהאבטיחים 15 בספטמבר 2016

ספר את זה לניימאר, ילד שכונות שעושה מה בראש שלו, שותה ומבלה וגאה בזה (ובצדק).
זה לא מפריע לו להיות עילוי.

Comments closed