יום כיפור. על ספורט ודת

מקופקס ועד רופאי אליל

basketball

שינוי קל בפורמט יום כיפור. בשנים האחרונות הייתי עורך מין שאלון חשבון נפש – למשל על סמים, לאומית, או על נושאים כלליים. השנה אני מתייחס למשהו קשור מאד ליום כיפור – וזו הדת. חופש הדת, החופש מדת, מקומה עבור ספורטאים ומקומה בספורט.

ספורט במקור היה דת במובן הכי פשוט – אני מתייחס למשחקים האולימפיים ביוון העתיקה שהיו טקס דתי. אולי בגלל זה היחסים בין אמונות מונותאסטיות לדת יצאו לדרך בצורה קצת חמוצה. בחנוכה אנחנו חוגגים את הנסיון היהודי לחסל את תרבות הספורט, בין היתר, שרצו המתייוונים להשליט פה. ואם חושבים על כך: ״מכבי״ זה שם מחורבן לארגון ספורט.

גם הבישופים והארכיבישופים והאפיפיורים למינהם לא התאהבו בקלות בספורט. אולי בגלל שהמעורבות הראשונה של נוצרים בספורט באיצטדיונים לא הייתה נגד הדטרויט ליונס או הבריטיש אנד איירלנד ראגבי ליונס אלא אריות אחרים. מאוחר יותר הם פשוט לא אהבו את העובדה שההמונים רוצים לשחק כדורגל בימי ראשון ואסרו על כך.

אבל בלוליינות תאולוגית גם הדת עלתה על עגלת הספורט במאה ה-19. העולם מלא תנועות ספורט דתיות, ספורטאים דתיים וכיוצא באלו. והקרבה היא יותר פרקטית – בחירות ספורטיביות הן לא פעם קרובות לבחירות דתיות. ספורט כמו דת הוא סדור מאד בהתאם לעונות השנה. כתבתי על כך פעם לYNET

בסוף השבוע שעבר עסקתי לא מעט בזכיית הווסטרן בולדוגס באליפות הפוטבול האוסטרלי ובכך שקפטן הקבוצה הוא בנם של כומר ונזירה. בתחילה זה הצחיק אותי אבל אחר כך כשחשבתי על כך הוא כנראה לא כל כך שונה מאבא שלו – אחראי על הצד הרוחני של סוף השבוע.

גמר חתימה טובה!

*

על הניסוח המדוייק מאד של קופקס

נתחיל בקופקס כי יום כיפור.

הדבר שאני הכי אוהב בהחלטה של סנדי קופקס לא לשחק את משחק מספר אחד של הוורלד סיריז של 1965 בין הלוס אנג׳לס דודג׳רס למינסוטה טווינס היא הנימוק. לאלוהים אין קשר להחלטה – וכל העדויות הן שקופקס הוא אדם חילוני. הוא ידע שהוורלד סיריז חשוב מאד לאלוהים ואפשר לראות זאת מדי שנה כשהוא מסייע לשחקנים מכל הדתות לחבוט הום ראנס מכריעים. הוא גם לא ערבב כבוד לאומי או הבטחות שנתן לסבא או סבתא. וגם לא השואה. שהסתיימה רק עשרים שנה לפני שהחל המשחק.

הוא אמר ״הדודג׳רס יודעים שאני לא עובד כיפור״.

זהו עדיין בעיני אחד הציטוטים המובחנים והמדוייקים ביותר ששמעתי. לא רק בספורט, בהכל. תיאור חד כתער של הסיטואציה מבחינה חוקית ומוסרית. הדודג׳רס היו כמובן מועדון שמכבד מאד יהודים. בשנת 1965 עדיין עבדו במועדון אנשים שהיו עם המועדון בברוקלין – בעצם גם קופקס עצמו. ספק גדול אם קופקס נתקל בפרומיל מהשנאה האנטישמית בה נתקל האנק גרינברג, כוכב הבייסבול הגדול הקודם שסירב לשחק משחק חשוב ביום כיפור (עבור דטרויט במהלך מירוץ לאליפות אבל לא סדרת הגמר).

אבל הוא חי באמריקה שאולי לא שונאת יהודים. שאולי מתגאה בכך ששלחה מאות אלפי מתנדבים לחסל את הנאצים. אבל שהעניין הזה עדיין לא ברור כל כך. האם יהודי מחוייב לעבוד ביום כיפור? האם החוקה שחלה כמובן על המדינה, חלה גם על פרטים. אל תשכחו, אנחנו בעיצומה של המערכה לזכויות האזרח, שבמרכזה כמובן מאבק השחורים לזכויות. הרבה החלטות חשובות מתקבלות בשנים הללו.

מעניין מה היה קורה אם הדודג׳רס היו מפטרים את קופקס או קונסים אותו והוא היה הולך לבית המשפט העליון. יכול מאד שהיה הולך עד בית המשפט העליון כי קופקס, כפי שהומחש בהתנהגותו במשאים ומתנים כספיים, לא היה אדם נוח למחול על זכויותיו.

דבר אחד בטוח: הדודג׳רס לא היו זוכים באליפות של 1965. וזה היופי של העניין. ארגון ספורט הוא מבחינה אחת דוגמא לרבים. מצד שני הוא חייב להיות יעיל ולחתוך. אז המקרה הזה לא הגיע לבתי המשפט. ספורטאי לא חוייב לעבוד מסיבות דתיות באירוע הספורט הגדול באמריקה (הסופרבול עוד לא נוסד). יש מישהו שהעניין לא ברור לו?

סרט על קופקס

*

ישראל, יואל סלע ואבי כהן  והחופש מדת

יואל סלע ואלדד אמיר החמיצו את המדליה האולימפית הישראלית הראשונה ב-1988 משום שלא יצאו לשיוט ביום כיפור. שני שייטים אחרים, האחים טורטן, הפרו את תקנות הספורט של ישראל והתחרו. ונענשו על כך.

שמעתי את סלע, שהיה אדם מאד לא דתי, מתגאה בכך שלא עבר את החוק ולא שייט ביום כיפור. כלומר הוא ציין דווקא את המוטיבציה הלאומית. לא, לא הייתי עושה כך בעצמי אבל בטח שלא אשפוט אותו על כך. כשאני שופט מקרים כאלו אני מסתכל על מחירים שאנשים מוכנים לשלם על מעשיהם. לקופקס היו עוד שישה משחקים בסדרה לסלע מעט הזדמנויות לתקן וגם מלחמה גדולה בהמשך הספיקה רק למקום רביעי.

אין לי כל כך תחושה איך החלטה של אבי כהן לא לשחק במדי ליברפול ביום כיפור הייתה מתקבלת באנגליה של אותם ימים. בליברפול למשל עוד לא שיחק שחקן שחור. על פי כל העדויות מדובר בהחלטה שקיבל כהן תחת לחץ אישי – מקום בהרכב של קבוצה שהיא כנראה החזקה באירופה (באותם ימים זה לא אומר בהכרח בעולם) ותחושה שזו הזדמנות שספק אם תחזור. אולי גם לא הרגיש קרוב לדת. אבל אני מוכן כן לנחש דבר אחד: לא היה לו מושג איזה בלגן זה יעשה בישראל.

וזה דבר שאני סולד ממנו: אבי כהן לא ייצג את ישראל אלא את ליברפול. מי שמרגיש שכל ישראלי מייצג בכל דקה את ישראל בעיסוקו הפרטי יתכבד ויחיל זאת רק על התנהגותו שלו. מאז יש עיסוק אובססיבי בשאלת השתתפותם של פרטים ישראלים באירועי ספורט ביום כיפור שלא במדינת ישראל ולא במסגרת מדינת ישראל. וזו כפיה דתית מהחמורות ביותר. כי היא לא על המרחב הציבורי (ששייך גם לדתיים ודתיים לאומיים וזכותם של אנשים להאבק על תדמיתו) אלא על הפרט.

פשוט חיוב לקיים מצווה דתית. זה על הפנים דמוקרטית ויהודית.

*

כשבחירה דתית היא מותרות

אבל סיפור קופקס כמו סיפור הספורטאים הישראלים הם לוקסוס.

לואיס בברו כן שיחק עבור הספרינגבוקס את המשחק המכריע של סדרת הטסטים מול ניו זילנד בשנת 1937. הוא היה בן 22 ונימק את החלטתו בכך ״שהוא יהודי דרום אפריקאי ולא ניו זילנדי״ והוא החל לצום רק על פי שעות דרום אפריקה. לדבריו איזה רב דרום אפריקאי אישר לו את המקרה.

כמובן שזו פרשנות דתית מוטעיות לחלוטין. אם מישהו היה אומר זאת היום הוא היה נשמע אדיוט. והסיפור על רב שאישר זאת הוא אולי נכון – אבל לא מקנה לכך שום אמיתות דתית.

אלא שבנבחרת דרום אפריקה היו ״אפורי חולצות״. חברי המפלגה הנאצית הדרום האפריקאית. הם לא היו עויינים את בברו – לדבריו לא נתקל באנטישמיות – והסיבה העיקרית שהיו נאצים הייתה שנאת בריטים. כך בדומה אפילו לכמה מאנשי המחתרות בישראל שחשבו לשתף פעולה עם הנאצים נגד אוייב משותף. לאיש אין עיניים לראות את העתיד.

אלא שבברו היה שחקן קריטי. הוא נחשב עד היום לאחד מגדולי שחקני דרום אפריקה והבריק כבר במסע הזה למרות שהיה השחקן הצעיר ביותר. אני מהמר כי בתקופה פוליטית רגישה הוא לא רצה שיתפרש שהיהודי יסכן את הניצחון הדרום אפריקאי. מול מדינה שבאותם ימים היא לא הרבה יותר מקולוניה בריטית עם קצת עצמאות.

הוא שיחק, הצטיין, הם ניצחו. זה היה הניצחון הראשון אי פעם של דרום אפריקה בסדרה מול ניו זילנד בחוץ. הוא היה כל חייו מתנגד אפרטהייד ובמיוחד היה פעיל בחשיפת רציחתו של סטיבן ביקו.

מנפלאות היוטיוב: מצאתי וידאו קצר של הטריי המנצח שלו מאותו משחק!

אלכס פרגוסון וההיררכיה הערכית

פעם הייתה טיסה ישירה מישראל למנצ׳סטר שאחר כך פסקה ואחר כך חזרה. ובימי חמישי היא זימנה תערובת מעניינת של אנשים. יהודים חרדים מאד ותומכי קבוצת מנצ׳סטר יונייטד. בקרב הישראלים תהום מפריד ביניהם אבל לאו דווקא בקרב האנגלים. יהודי חרדי מנצ׳סטרי יכול להיות לא רק מעורה בענייני הקבוצה אלא ממש לתמוך בו. שוחחתי פעם עם אחד שלבנו הייתה כיפת יונייטד והגענו לשאלה עד מתי אלכס פרגוסון ימשיך והאם ימות בתפקיד. החרדי אמר לי שהוא לא כל כך בטוח שפרגוסון ימות כי לא בטוח שאלוהים רוצה תחרות כזו שם למעלה.

שני עניינים דתיים אני מכיר מהביוגרפיה של פרגוסון עצמו. האחד הוא שבתקופתו בריינג׳רס שמע אי שביעות רצון מצד חברי ההנהלה על כך שהתחתן עם אישה קתולית. פרגוסון עצמו היה פרוטסטנטי ואחרת לא היה משחק בריינג׳רס – שזה כמובן היה מנהג נקלה שסלטיק לא הייתה שותפה לו (למעשה ג׳וק סטין היה פרוטסטנטי).

זה מביא אותנו לעניין השני – שוב, אנחנו בפוסט בלי מסקנות – והוא שפרגוסון אמנם היה פרוטסטנטי אבל אימו הייתה קתולית. כמקובל בהרבה מחלקי אירופה משפחה מעורבת בוחרת בבחירה הדתית של האב. בהקשר היהודי זה יוצר תופעה מוזרה: יהודים הלכתיים (אם יהודיה ואב לא יהודי) שלא קרובים ליהדות. ויהודים אתיים לא הלכתיים (אב יהודי) קרובים יותר ליהדות. מקום מוזר היבשת הזו. אחרי מות האב אימו של פרגוסון ביקשה ממנו רשות לחזור לכנסיה הקתולית בה גדלה.

זה ממחיש בעיני דווקא את חוסר הטוטאליות של הדת. לאם בברור הייתה חשובה אמונתה הקתולית והיא התגעגעה אליה. אבל בסופו של דבר הנוהג החברתי והמשפחה גוברים.

אלכס פרגוסון פרש לבסוף. לא כי הפסיד לריאל מדריד ולא כי נתן לפוגבה ללכת. אחותה של אשתו מתה וכתוצאה מכך הוא חשש שאשתו בודדה. אז הוא עזב את מנצ׳סטר יונייטד וחזר למשפחה. בסביבה שלו זה הערך המנצח. לפעמים אני מקווה שהגברת פרגוסון בגילה כבר יכולה לשקול מאהב.

כשהדת והספורט מתנגשים. אינטהיג׳ מוחמד וג׳ואל נורת׳ראפ וג׳ואל גוטניק

אינטהיג׳ מוחמד הייתה סייפת אמריקאית שזכתה במדליה בתחרות קבוצתית. היא הייתה סיפור תקשורתי גדול משום שהייתה האמריקאית הראשונה להתחרות בהיג׳אב במשחקים האולימפיים. היא בהחלט הייתה מודעת פוליטית-ציבורית לסיפור ולא פעם דיברה נגד מועמד המפלגה הרפובליקאית לנשיאות ויחסו לאמריקאים בני הדת שלה.

היא גם לא חסכה ביקורת מעולם הספורט האמריקאי ואמרה שסייף הוא ענף הספורט בו נאלצה לבחור – בדיעבד לשמחתה – משום שרק בו יכלה להתחרות בבגדים ארוכים. לא יודע אם התלוננה נגד ״מזלה הרע״ או על איסורים שהטילו עליה. באיזשהו מקום קשה לי להאמין שמישהו באמריקה יאסור עליה לשחק כדורעף או כדורסל או כדורגל או להתחרות באישזהו תחום ספורטיבי בבגדים ארוכים. הקשקוש הזה היה קיים פעם בכדורעף חופים אבל בריו היו גם מתחרות מצריות בכדורעף חופים בבגדים ארוכים ובכיסוי ראש. ממש לא בעיה למצוא כאלו למי שרוצה.

בכל אופן שמתי לב לתופעה – בין אנשים ששוחחתי איתם, קוראים וכיוצא באלו. אנשים חשדנים, בצדק, כלפי נשים שייצגו מדינות מוסלמיות בכיסוי ראש. ואנשים חשדנים, בצדק, כלפי איסורים על לבוש מוסלמי במערב – בספורט ובתחומים אחרים. הם מוכנים להכיר בכך שבחורה מניו ג׳רסי עושה זאת מתוך בחירה אבל חושדים שבחורה מצרית עושה זאת מתוך כפיה. סטטיסטית יכול מאד להיות שזה קרוב למציאות – אבל זה בעייתי.

זה הזכיר לי סיפור של מתאבק בשם ג׳ואל נורת׳ראפ, בתיכונים באיווה, שפרש מאליפות המדינה כי הוגרל להתמודד נגד בחורה. הבחורה העפילה לאליפות הארצית בזכות – היא ניצחה תחרות מוקדמת. נורת׳ראפ היה ממשפחה דתית מאד – ולמד בhome schooling הלעתים מושמץ. אביו היה כומר ומטיף.

מה שהיה יפה שהוא הוציא הודעה שבה הוא מתנצל ומשבח את יריבתו המיועדת על הישגיה ואיחל לה בהצלחה. אבל כתב ״שהיאבקות היא אלימה והוא איננו חושב שזה ראוי שכך ינהג בן בבת״.

שאלתי את עצמי אז אם זכויותיו של נורת׳ראפ נפגעו? הוא הרי לא בא בדרישה בלתי מציאותית וכמעט בכל ענפי הספורט בנים אינם מתמודדים מול בנות. זה לא מצבו של קופקס שידע שמתקיימים משחקי בייסבול ביום כיפור, אלא מישהו שהיה צריך להתמודד עם מציאות משתנה. נורת׳ראפ כמובן שאינו יכול לאסור על יריבתו להתמודד – אבל האם הזכויות שלה לא מתמצות בכך שתתקיים תחרות לבנות? (אינני יודע אם הייתה כזו אבל מכיוון שהיאבקות היא ספורט אולימפי גם לנשים אני די משוכנע שקיימת). הוא בחר שלא להתלונן ולקבל את נסיבות העניין.

בהקשר הזה אני חייב לציין לרעה, מאד לרעה, את הרב החב״דניקי גו גוטניק – שידוע לישראלים כמי שמימן את מסע ״נתניהו טוב ליהודים״ בבחירות 1996. בעולם האחר הוא גם היה נשיא קבוצת פוטבול אוסטרלית – מלבורן.

בשנת 2000 הייתה איזשהי דילמה כי שחקן יהודי לא רע בכלל – עזרה פוייס – עמד להבחר בדראפט. גוטניק טוען שלא אמר לאנשי קבוצתו לא לבחור בו אבל הודה שאמר להם שיתפטר אם הקבוצה תבחר שחקן יהודי כי אז הוא גורם ליהודי לחלל שבת. זה כאילו הגון אבל זה איום – שכן גוטניק מימן את הקבוצה שהייתה בחובות. למרות שכמובן טען שימשיך לתמוך בקבוצה.

אם לגוטניק היה פרומיל מהאינטגריטי והצניעות הדתית של המתאבק נורת׳ראפ הוא היה מראש לא מקבל עליו תפקיד כזה. אבל כמובן שמדובר מראש באדם שמפרש את היהדות מנקודת מוצא של עליונות.

יוהאן קרויף ומעורבותו של אלוהים בתוצאות

נעזוב לגמרי את יום כיפור ונגיע ליוהאן קרויף שאמר פעם משהו כמו ״אם אלוהים היה שומע לתפילות כל משחק היה מסתיים בתיקו״. הוא התייחס לכך שהשחקנים בספרד מתפללים כמעט כולם לפני משחקים. זה משפט מאד אמסטרדמי. פרקטי, חילוני, מתייחס לאלוהים כמין מחשב-על-שיפוטי. וכמובן מזלזל. זה לא היה קרויף אם זה לא היה מזלזל.

מדי שבוע בימי ראשון אנחנו נחשפים לתופעה. רעב, מחלות וסבל אנושי בכל העולם כי אלוהים עסוק בטאצ׳דאונים, אינטרספשנים, הום ראנס, קאמבקים וכיוצא באלו במסגרת ליגת הפוטבול המקצוענית. הוא אפילו לא עוסק בנזק המוחי לשחקנים עצמם. והכל על רקע התנהגות כללית של ספורטאים שהיא לא מופת למוסר של שום דת ידועה.

אלא שאני מציע לאנשים להרגע עם הלגלוג הזה. הבנתי את זה במונדיאל 2002 כשפגשתי את ג׳ו אנקורזי, רופא האליל של נבחרת דרום אפריקה. זה לא היה התפקיד הרשמי שלו כי התאחדות הכדורגל האפריקאית אסרה על רופאי אליל במשחקים בגלל מקרים בהם פרצו מהומות בגלל החשש לשימוש ברופאי אליל. רק לאחרונה היה מקרה כזה.

אלא שאנקורזי, שבאופן רשמי היה עוזר מאמן, או יותר נכון אדם שהיה איתו הסביר לי ״שהוא מסייע לשחקנים לשאוב עידוד מכך שהוא יוצר קשר עם רוחות אבותיהם הקדמונים״. הוא היה אדם רציני שהגיע עם ציוד וידע לכשבע-שמונה קבוצות אתניות בנבחרת ולעניינים הרוחניים הספציפיים להם.

כלומר, במלים פשוטות, הוא מדבר עם אנשים וגורם להם לתפקד טוב יותר. כמו פסיכולוג הספורט, המהפנט, המאמן המוטיבטור, שר הספורט שמבטיח מענקים, שחקן העבר שמספר איך זה היה ב-1972 ועוד מליון אנשים שחושבים שהם יכולים לדרבן את הקבוצה. ולכן אני אשפוט את הדת בספורט באותה צורה – הרמה האישית. אם שחקן מתפלל לפני משחק וכתוצאה מכך יותר שקט נפשית אז הוא במלים פשוטות מקצוען. הוא מודע לגופו כמו למבנה הפסיכולוגי-רוחני שלו.

*

לך אלי תשוקתי
ספורטנרול (ט') - רן עצמון

59 Comments

קורא בין השורות 11 באוקטובר 2016

טור מעניין, תודה!

"יש מישהו שהעניין לא ברור לא?" אני מניח שה'לא' השני אמור היה להיות 'לו'

אלכס דוקורסקי 11 באוקטובר 2016

מעניין מאוד ומעורר הרבה הרהורים. תודה רבה.
רק תיקון קטן לגבי השאמאן של נבחרת דרום אפריקה. האם פגשת אותו במונדיאל בגרמניה שלו או ב-2002?

Ivan Pedroso 11 באוקטובר 2016

לדעתי ב-2002, אני זוכר שרונן כתב על זה פעם בעבר.

דורפן 12 באוקטובר 2016

2002 – קוריאה

אלכס דוקורסקי 12 באוקטובר 2016

תודה

קורא אדוק 11 באוקטובר 2016

מעולה! נהנתי מאוד לקרוא! סיפורים מרתקים!
המשפט על פרגוסון ואלוהים גאוני

איציק אלפסי 11 באוקטובר 2016

נפלא רונן. תודה

יואב 11 באוקטובר 2016

הקהילה החרדית במנצ'סטר, מחזיקה לא מעט מנויים עונתיים. מין הידוע שבמשחקים המשוחקים בשבת, קל יותר לקנות מהם כרטיס(:

אמיתי 11 באוקטובר 2016

ברכבת למנצסטר התיישבנו ליד נערה (?) עם חיגאב שציחקקה
על כל הערות שלנו בקשר ליונייטד וכדורגל. בסוף התברר שהיא
גם בדרך למשחק ואוהדת שרופה שלנו. מצד אחד הכי לא צפוי
וכמובן שלא היו לה צעיף וחולצה נראים מצד שני הכי טבעי בעולם
ועוד ברכבת שבת בבוקר שכולה אוהדים. גם היא לא מתגעגעת
לואן חאל…

אסף the kop 12 באוקטובר 2016

שקרן
האוהדים שלכם יפנים למעט שלושת הסיקים מאחורי הספסל…

אמיתי 12 באוקטובר 2016

ווטאבר. חבר שלי האנגלי אוהד קריסטל פאלאס. הסיפור
האהוב עליו הוא ממשחק הפרידה מסטיבי.. מעבר להפסד
שלכם הזיכרון הכי חזק מהמשחק הזה זה האכזבה מהקהל
שלכם האצטדיון הלא מלא והשקט.. הקהל באנפילד זו כנראה
אגדה אורבנית

אסף the kop 12 באוקטובר 2016

מעניין לי את הביצה

אמיתי 12 באוקטובר 2016

אז תאכל אותה

אסף the kop 12 באוקטובר 2016

מעדיף אנטריקוט

ניינר/ווריור 11 באוקטובר 2016

פוסט מעולה. רק תיקון קטן – אם הבישופים והארכיבישופים והאפיפיורים למינהם היו רואים את הדטרויט ליונס לא רק שלא היו מתאהבים בספורט הזה אלא היו אומרים מה זה החרא הזה?

Matipool 11 באוקטובר 2016

אכן פוסט נפלא כמו שציין איציק .
לא מקנא בסלע ואמיר . הייתי מתפוצץ אם זה הייתי אני שם ( מניח שגם הם התפוצצו ונאבקו עם עצמם עד שהגיעו להחלטה ) .

cookie-monster 11 באוקטובר 2016

כל כך הרבה סיפורונים בפוסט אחד איזה כיף.

דיזידין 11 באוקטובר 2016

אני מת על שירי הבייסבול של פעם, אז הנה הזדמנות לדחוף אחד.
זה על האנק גרינברג, שהוזכר בפוסט המצוין הזה ושהיה אחד מחובטי הבייסבול הגדולים בהיסטוריה.
ב-1934, גרינברג, הכוכב הצעיר והעולה של הדטרויט טייגרס, סירב לשחק בראש השנה וביום בכיפור. האוהדים כעסו, היתה שנאה אנטישמית, ובסוף הוא הסכים לשחק רק בראש השנה. במשחק הוא דפק שני הום ראנז, ואז המשורר אדגר גסט כתב כך:

The Irish didn't like it when they heard of Greenberg's fame
For they thought a good first baseman should possess an Irish name;
And the Murphys and Mulrooneys said they never dreamed they'd see
A Jewish boy from Bronxville out where Casey used to be.
In the early days of April not a Dugan tipped his hat
Or prayed to see a "double" when Hank Greenberg came to bat.

In July the Irish wondered where he'd ever learned to play.
"He makes me think of Casey!" Old Man Murphy dared to say;
And with fifty-seven doubles and a score of homers made
The respect they had for Greenberg was being openly displayed.
But on the Jewish New Year when Hank Greenberg came to bat
And made two home runs off Pitcher Rhodes—they cheered like mad for that.

Came Yom Kippur—holy fast day world-wide over to the Jew—
And Hank Greenberg to his teaching and the old tradition true
Spent the day among his people and he didn't come to play.
Said Murphy to Mulrooney, "We shall lose the game today!
We shall miss him on the infield and shall miss him at the bat,
But he's true to his religion—and I honor him for that!"

Amir A 11 באוקטובר 2016

ענק. איפה אתה מוצא את השירים הללו?

דיזידין 11 באוקטובר 2016

ליום הולדת 10 קיבלתי ספר של שירי בייסבול, שהפך מייד לאחד האוצרות האהובים עלי.
משהו בקצב, בשפה ובסיפוריות של השירים הילך עלי קסם.
את השיר הזה זכרתי משם.
נראה לי חפש  baseball poems או poetry

צור שפי 11 באוקטובר 2016

יופי של פוסט רונן. תודה וחתימה טובה.

austaldo 11 באוקטובר 2016

אתה יכול להגיד על יוהאן קרויף שהוא היה מזלזל ומתנשא כמה שאתה רוצה, אבל מה לעשות – אמונה בכוח עליון זה לא דבר רציונלי וזה עוד יותר לא רציונלי כשקושרים את זה לאירועים ארציים כמו תחרויות ספורט, אז עלולים לקבל דברים כמו זה:
http://nesn.com/2010/11/bills-receiver-steve-johnson-blames-god-on-twitter-after-blowing-game-with-dropped-catch/

austaldo 11 באוקטובר 2016

ואגב, יש מצב שמתאבק לא מוכן להתחרות נגד אישה כי הוא חושש שיגידו עליו שהוא הפסיד לבת? ;)

Shadow 11 באוקטובר 2016

מה שמצחיק הוא שבהתחשב בכללי המשחק הוא צודק לחלוטין.

זה כמו שאני מתחבט בשאלה איך נראה לכולם הגיוני שהחבר הדימיוני שולט בעינינים אבל אם מישהו יטען בבית משפט שהוא עשה פעולה כי הזיה דיברה אליו והנחתה אותו יקראו לו משוגע.

בקיצור, משוגעים כולם.

אלעד כ 11 באוקטובר 2016

הסיפור של הטורטנים, יותר משל יואל סלע, מטריף אותי. נכון, סלע ואמיר פיספסו מדליה, אבל האחים טורטן בחרו כן להתחרות, ובתגובה סולקו באמצע המשחקים וקיבלו השעיה של כמה שנים. כלומר, בנאדם מקדיש את חייו במשך כמה שנים להגיע לרגע מאוד ספציפי, ורק בגלל אילוצי לו"ז, הוא נדרש להחלטה לא קלה (להתחרות ביום קדוש או לא להתחרות ולפגוע בסיכויי הזכייה). איך התגובה למעשה יכולה להיות כל כך דטרמניסטית? ממש להרוס קריירה שלמה בגלל אילוצי לוח השנה.
מה היה קורה אם יום תחרויות של ג'ודוקא נופל בדיוק ביום כזה? ארבע שנים של הכנות ירדו לטמיון מבלי שאפילו עלית למזרן? תנו לספורטאי להחליט.

לגבי קופקס – משהו שתמיד התמיה אותי, אולי תאיר את עיניי. בכל מקרה פיצ'רים לא מגישים בכל משחקי סדרת הגמר. אז למה זה כזה ביג דיל שהוא לא שיחק ביום כיפור? הוא בטח הגיש במשחק שלפני או במשחק שאחרי.

עמית 11 באוקטובר 2016

אחרי סיאול דן טורטן הלך לקורס טיס,הפך לטייס קרב,קצין בדרגת אל"מ,והיה מפקד בסיס חצור של חיל האוויר. תרם את חלקו למדינה.

אלון 11 באוקטובר 2016

והוא גם רופא

גיא זהר 11 באוקטובר 2016

התחרויות בסיף נפלו על יום כיפור

אמיתי 11 באוקטובר 2016

אחלה טור ואחלה זויות לספורט ודת..תודה רבה וגמר חתימה טובה לכולם.

דיזידין 11 באוקטובר 2016

מבחינה ספורטיבית זה לא היה כזה ביג דיל.
המחליף של קופאקס, דון דרייזדייל, היה פיצ׳ר אדיר, וקופאקס זרק במשחקים 2 ,5 ו-7.
היום ההישג הזה בלתי נתפס ולא יכול לחזור: את משחקים 5 ו-7 הוא ניצח על האפס, בקומפליט גיימז, עם מנוחה של יומיים בין המשחקים.

דיזידין 11 באוקטובר 2016

סליחה, זה תשובה לאלעד פה למעלה

חיים 11 באוקטובר 2016

לגבי קופאקס, העניין הוא שאם הוא היה זורק במשחק הראשון, היו יהולים מראש לבנות עליו ל-3 משחקים, עם יותר מיומיים מנוחה (1, 4, 7). שלא לדבר על האימפקט הפסיכולוגי.

דיזידין 11 באוקטובר 2016

צודק, טיפה המעטתי במשמעות של זה.
אם קופאקס מפסיד במשחק 7 והדודג׳רס מפסידים את הוורלד סיריז, היינו זוכרים שזה בגלל שהוא לא שיחק בכיפור.

Ivan Pedroso 11 באוקטובר 2016

המשפט של קרויף פשוט ענק.

איברה 11 באוקטובר 2016

פוסט כזה ארוך של דורפן! מה זה אם לא יום כיפור ספורטיבי? :)

רמי 11 באוקטובר 2016

תודה רונן.
מסוג הפוסטים שאני מראה לכל מי ששאל אותי למה אני קורא על ספורט, מה כבר אתה מוצא בזה.

cookie-monster 11 באוקטובר 2016

הא!! בדיוק!

אלון 11 באוקטובר 2016

https://m.youtube.com/watch?v=GPo9OBrIOi4
כמו שקופקס לא זורק ביום כיפור יש אחד של משחק באולינג בשבת

איציק 11 באוקטובר 2016

אכן יהודי לתפארת :-)

dk 11 באוקטובר 2016

1+ על הרפרנס, אין ספק שהנימוק של וולטר טוב כמעט כמו של קופקס

אנונימוס 11 באוקטובר 2016

מרתק, מאלף, וכל המילים הנרדפות. תודה.

ומכבי באמת שם מחורבן לארגון ספורט

יורם אהרוני 11 באוקטובר 2016

מוצא חן בעיני התהליך שעבר על ג'ונתן אדוארדס – מנוצרי אדוק שלא התחרה ביום ראשון, לסתם נוצרי שהבין שזה לא כל כך נורא להתחרות ביום ראשון לאחד שאין לו כלל אמונה באלוהים ומסתדר מצוין עם אישה שדווקא כן מאמינה ואפילו עובדת בכנסייה. אני שמח עבורו שגם הילדים שלו לא הולכים לכנסיה.
http://www.independent.co.uk/news/people/news/jonathan-edwards-takes-leap-from-faith-i-just-stopped-believing-in-god-9161213.html

איציק 11 באוקטובר 2016

הוא הפסיק להאמין בו אחרי שאלוהים הפסיק לעזור לו לשפר תוצאות.
יותר בירצינות, נראה לי מקרה די נדיר בו רק אחד מהזוג משנה את חייו (לא משנה לאיזה צד), וזה לא גורם למשבר בקיום התא המשפחתי (בהנחה שבאמת אין משבר).

ק. 11 באוקטובר 2016

מעולה ומרתק

ויכסלפיש 11 באוקטובר 2016

מצוין,
לגבי השעון בדרום אפריקה מול ניו זילנד, לאחרונה בנט הגיב באיזשהו עניין בשישי בערב בטענה שהוא בחו"ל (כנראה ארה"ב) ושם עוד לא שבת

dk 11 באוקטובר 2016

שזה אותו הדבר רק הפוך, לא מכיר את המקרה עם בנט אבל אם הוא נמצא במקום שהשבת לא נכנסה בו אז זה לגיטימי…

להיות בניו-זילנד ולהגיד שכיפור עדיין לא נכנס בדרום אפריקה זה די עקום (אבל אחרי הכל דת זה בעיקר איסורים ודרכים לעקוף אותם אז זה די בסדר)

שי פרנסיסקו 12 באוקטובר 2016

"החרדי אמר לי שהוא לא כל כך בטוח שפרגוסון ימות כי לא בטוח שאלוהים רוצה תחרות כזו שם למעלה"

משפט השנה (החדשה)

S&M 12 באוקטובר 2016

דילמת האוהד:
האם היית מוכן להיות המאהב של הגב' פרגוסון, כדי להחזיר את סר אלכס לקווים משוחרר מהמחוייבויות המשפחתיות.

קשה.

יואב דובינסקי 12 באוקטובר 2016

מעניין מאוד. גמר חתימה טובה

ליאור 12 באוקטובר 2016

המצחיק לגבי גוטניק שגם הסתובב עם כיפה בצבעי מלבורן (כחול אדום) הוא שבבמקרה הגעה לגרנד פיינל לא היה יכול להגיע כי זה תמיד בשבת.כמובן שזו לא דילמה מעשית מכיוון שמועדון הפוטבול העתיק בעולם בכל ספורט כדור (1858) הגיע לגמר רק פעם אחת מאז 1864 כולל ההישג המפוקפק של להחזיק בשתי התבוסות הגדולות בהיסורית הכדורגל האוסטרלח

סימנטוב 12 באוקטובר 2016

במקום שכל המשחקים יגמרו בתיקו שיעשו טורניר בין הדתות ושהדת המנצחת תקבל את הכס לקדנציה עד לטורניר הבא
מעניין מאוד תודה.

מאשקה 12 באוקטובר 2016

טור מעולה ומרתק.
ומה עם משחקים של קבוצות ישראליות וספורטאים ישראלים בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ?
עד עולם אחכה. תודה

דוד 12 באוקטובר 2016

לא הבנתי מה הבעיה עם הרב החב"דניקי שהיה נשיא הקבוצה ממלבורן
נראה לי מאד לגיטימי מה שעשה. בסה"כ הוא תרם כספים וסייע לקבוצה ומצד שני הוא פגע בה קצת בדראפט.
כנראה שהתרומה הכספית שלו משמעותית יותר מהפגיעה. הדרישה ממנו לגלות מחויבות טוטאלית שנוגדת את הערכים שלו היא מתמיהה.

אריק י. 13 באוקטובר 2016

מעולה רונן.

אודי 13 באוקטובר 2016

העיקר שהכנסת לליברפול ובנית פוסט שלם מסביב לזה

אסף the kop 13 באוקטובר 2016

קצת היתממות בנוגע לקופקס.
למה הוא הכניס לחוזה שלו שהוא לא עובד בכיפור ?
לכו תדעו. אולי בגלל השואה שהסתיימה 20 שנה קודם לכן ? אולי בגלל כבוד לאומי ? שמה בשם הבטחות שנתן לסבא ולסבתא ?

Tal 13 באוקטובר 2016

גם החוזה המקיף ביותר לא מקיף את כל המקרים האפשריים, וסביר להניח שיום כיפור הוכר כיום מנוחה רשמי לפי חוקי העבודה של ארה"ב/ניו יורק באותה הזמן (אפילו שזה היה הסיסקטיז והחקיקה לא הייתה מקיפה כמו היום), ככה שטענה שקופקס אינו מחוייב לעבוד ביום כיפור מכוח חוקי העבודה, גם אם זה לא כלול ספציפית בחוזה שלו, היא טענה לגיטימית וסביר שבאמת הייתה מגיעה לבית דין לעבודה או עד העליון (שבוחר בארה"ב באיזה מקרים לדון ובאיזה לא).

כמובן שבלי קשר, וגם אם הצדק המשפטי היה לצד הקבוצה – טוב לארגון לבחור את הקרבות שלו, ולא בטוח שלכפות על שחקן לכפור בדתו (שהיא גם דתם של רבים מהאוהדים) בשביל יתרון קל במשחק אחד זו אסטרטגיה מנצחת.

Tal 13 באוקטובר 2016

טור מעניין מאוד- כתוב לעילא ועילא ושזור בידע אישי מרשים. תודה רבה

Comments closed