המשחקים (5): על שיאי עולם

אחרי הפוסט האולימפי הקודם התפתח פה דיון סוער בעניין חליפת השחייה והלגיטימיות שלה. מכל מקום אני חושב שכל הסיפור הזה פשוט מהווה הפחתה נוספת ביוקרה של שיאי העולם. כתבתי פה בעבר על ביטול טבלת שיאי העולם לטובת השיאים היחסיים. אבל עד שזה יקרה, ב-2055, אני מציין פה כמה דברים שמרשימים אותי יותר משיאי עולם.

א. אם אתלט קבע את התוצאה הטובה ביותר שנקבעה במהלך הקריירה שלו. מארי ג'וזה פרק, למשל, כן. זה אומר כי הספורטאי היה טוב מכל מי שהיו חשופים, פחות או יותר, לאותם תנאים טכנולוגים.

ב. מאזן הניצחונות הפסדים של הספורטאי. ג'וני וויסמולר העמיד מאזן שחיה של 1004-0. זה לא רע.

ג. שיא ניצחונות רצופים. יולנדה באלאס, הקופצת הרומניה, ניצחה 140 פעמים ברציפות בקפיצה לגובה. דווקא ענף בו אתה חשוף לטעות קטנה או שינוי מזג אוויר.

ד. רמת שונות עקרונית מהתקופהפלפס ניצח אתמול גמר אולימפי ב-200 מטרים בשניה ו89 מאיות. זה פער שלא הושג מעולם בבריכה האולימפית. למרות שפרדריק ליין ניצח אפילו ב-6 שניות ב-1900 כששחו עם הזרם בנהר בפאריס (וגם ניצח במשחה המכשולים שחבל שביטלו אותו).

וזה לא עניין של יום טוב משחה ספציפי – פלפס כבר ירד מ1:43 כששום שחיין בהיסטוריה עוד לא ירד מ1:44. סרגיי בובקה הוא עוד דוגמא. לעתים רמת שונות קיימת ללא שיא עולם – כמו בכל השנים בהם קרל לואיס רדף אחרי השיא של בוב בימון (אני מתעלם מהקפיצה המזוייפת של רוברט אמיאן).

בהקשר הזה צריך לציין את ה19.32 של מייקל ג'ונסון באטלנטה. המסלול היה מפוקפק, אבל ניצחון ב-36 מאיות היה גדול ב-13 מאיות מכל ניצחון אחר ב-60 השנים שקדמו לריצה. 60 שנים לפניו השיג ג'סי אואנס את אותו הפער.

ה. היכולת לקבוע שיא עולם מבוקר. אני זוכר שיילנה איסינבייבה קבעה שיא עולמי באתונה, 4.91 מ', מייקל ג'ונסון, שהיה פרשן הBBC  אמר מיד "הילדה הזו עובדת עלינו. יש לה 5.05”. הוא צדק איסינבייבה הודתה זמן קצר אחר כך שהיא מקבלת מענק 25 אלף דולר לכל שיא עולם מהספונסר, ולכן משפרת רק בסנטימטר כל פעם. מאז הגיעה ל5.04. בכל אופן יכולת כזו לשלוט בקצב שיא העולם מעידה על דומיננטיות ושהתוצאה לא מקרית.

ו. מקבץ שיאים נדיר. למשל העובדה כי שיין גולד החזיקה בכל שיאי החופשי מ-50 עד 1500 – ולא בפרה-היסטוריה. זה היה ב-1973.

 

 

מנצ'סטר סיטי
המשחקים (7 - בוקר): סטפני רייס ובחורות אוסטרליות פרובוקטיביות אחרות

53 Comments

גיל 13 באוגוסט 2008

כאן אני דווקא מסכים איתך. שיאי עולם הם קצת אוברייטד והם טובים לתקופתם. אף אחד לא יכול לדעת כמה מהר ג'סי אוונס היה רץ בתנאים של היום.

אני חושב שהדומיננטיות התקופתית היא הקובעת וזו הסיבה שפלפס גדול מכל שחיין אחר. לא רק שהוא יזכה ביותר מדליות זהב מכל אחד אחר אלא שהוא גם מחזיק בתוצאות הטובות ברוב המשחים ובפער גדול ממתחריו. היום יש גם הרבה יותר תחרות ממה שהיה לספיץ והלחצים יותר גדולים (למשל יותר משחי מוקדמות).

נראה אחרי שהוא יפרוש כמה קרוב לשיאי העולם שלו יהיו אחרים. מה שכן, זה מעמיד את ג'נט אוואנס כאחת השחייניות הגדולות אי פעם. השיא שלה ב800 עומד להישבר עוד כמה ימים אבל החזיק מעמד כמעט 20 שנה שזה נצח בשחייה.

גיל 13 באוגוסט 2008

ואגב, אלו מכשולים היו בבריכה ולמה הקפיצה של אמיין מזויפת (ושל בימון לא?

רונן דורפן 13 באוגוסט 2008

גיל – הן הקפיצה של בימון והן של אמיאן נרשמו בתנאים גובה שהשפיעו עליהן לפחות ב-30 סנטימטרים. אבל לפחות בימון באמת קפץ אותה בתנאי אליפות אולימפית. שניהם לא התקרבו אל התוצאה הזו יותר. אמיאן נראה לי קצת כמו ריצת ה-100 של פלו ג'ו – הרבה פברוקים ברמת השטח.

אתה צודק לגבי אבנס ופלפס לתקופתם. וזה אגב היה נכון גם לגבי איאן ת'ורפ ב-400-800. שרידות זמן של שיא לא תמיד מרשימה אותי. השרידות של שיאי עולם באתלטיקה לנשים היא סתם שערוריה. אבל השיא של אבנס, וגם של מארי מאהר, שרדו בתקופות בהן שיאים דומים כן נשברו. ולכן ראויים להערכה. כמו גם שיא ה-800 של סבסטיאן קו.

בהקשר הזה צריך לציין גם את שיין גולד שהחזיקה בכל שיא עולם מ50 עד 1500. זה מראה על יתרון סגנוני דרמטי על התקופה. הוספתי אותה לפוסט.

לון 13 באוגוסט 2008

אני חושב שמדליות זהב אולימפיות גם הן מרשימות (הרבה) יותר משיאי עולם.
ניצחון בתחרות החשובה ביותר לאתלט או שחיין, עם בדיקות הסמים המחמירות ביותר.

כמו שספורטאים רבים התבטאו, שיאי עולם הם זמניים, המדליה והניצחון נצחיים.

במובן הזה למשל, בובקה מאוד לא מרשים אותי ובעיניי הקריירה שלו בעייתית מאוד.

דרך אגב, האם אני מבין נכון, שהסעיף הראשון הוא ניסוח מעודן (וקצר) להישג הטוב ביותר ללא סמים אסורים, לאחר תקופה שהסמים היו משמעותיים, אבל לא נחשפו ?

גיל 13 באוגוסט 2008

שיאי עולם באמת לא רלוונטיים לאתלטיקה היום כי ידוע שהם נוצרו מסימום שיטתי, מה שלא כך לגבי שחייה.

אגב, אם האקט לוקח ב1500 זו גם חתיכת הישג.

IDO 13 באוגוסט 2008

לדעתי נגעת פה בנקודת פרשת המים שמבדילה בין 2 המינים של אוהבי הספורט:
חובבי הדרמה מול חובבי המספרים

אני יכול למקם את עצמי בקבוצת חובבי הדרמה, אני מעריך שמרבית הקוראים לא יעלבו להשתייך בקבוצת חובבי המספרים.

מבחינתי ושכמותי קרב הכדוריד בין ברזיל להונגריה (תיקו 30), היה מרגש לא פחות מה400 נשים, בגלל הדרמה. את ה100X4 אני אקח בזכות המהפך בסיום. מצד שני אני יכול להבין שיש אנשים מהאסכולה השניה שיכולים לעשות דיון של 100 תגובות על שבירת השיאים במשחה ההוא. ולראות את ההיבט ההיסטורי.
וכמובן יש את הענין הפעוט של דחיפת הרף של היכולת האנושית לעבור מרחק X בפחות זמן.

הפרשנות והחוויה בכל אופן היא אישית ואוביקטיבית לכל צופה, ולכן אני לא רואה שום צורך לעשות איזשהוא שינוי בקיים.

גיל 13 באוגוסט 2008

עידו, אני מסכים איתך. אני לא רואה איך החליפה משנה את התחרותיות. אז יש יותר שיאי עולם אבל זה הרבה פחות מהותי בעיניי.

גיל 13 באוגוסט 2008

והנה עוד שני שיאי עולם בלי החליפה. כל הדגש על החליפה מחמיץ הרבה מהשיפורים האחרים שיש בשחייה בשנים האחרונות.

רונן דורפן 13 באוגוסט 2008

גיל – אתה מחמיץ משהו. בגלל שהחליפה משפרת את יציבת הגוף, למעשה היא מסייעת ברמה הסגנונית – כלומר לא מסייעת לכולם בצורה שווה – והאמון איתה בהחלט משמעותי. ברור שיש שיפור בשחיה – אבל כששלושים שחיינים במשחה אחד יורדים מ49 שניות, איך אפשר בכלל להתייחס אליהם כמשהו שנמצא על אותו הגרף עם מה שהיה לפני כן.

גיל 13 באוגוסט 2008

הנה רונן, שברו את השיא ב200X4 ב4 שניות בלי החליפה. אז זה לא רק החליפה שגורמת לשיפור, למרות שאני מסכים שהיא פקטור משמעותי.

רונן דורפן 13 באוגוסט 2008

גיל – שיאי שליחים משופרים כמעט בכל משחה אולימפי ממילא. כי כמעט לא שוחים אותם בהרכב מלא בין אולימפיאדות והם כוללים בתוכם את כל השיפור במשך ארבע שנים – בטכניקה, ציוד ועומק.

גיל 13 באוגוסט 2008

יפה, אז תוסיף לזה את החליפה במקצים האחרים. כלומר, החליפה היא פקטור אבל לא היחיד. לרדת מ7 שניות בשליחים, לראות ולא להאמין.

גיל 13 באוגוסט 2008

נעזוב לרגע את הויכוח על החליפה. יש אספקט נוסף שלא דיברנו עליו. בשחייה והתעמלות יש ניפוח מלאכותי של מדליות. אין ריצה ב4 סגנונות שונים כמו בשחייה. מהבחינה הזו, יש אתלטים שפשוט טובים מאוד במשהו אחד. אל אורטר זכה ב4 מדליות זהב בדיסקוס כמו גם קארל לואיס בקפיצה לרוחק. אלו הישגים מאוד מדהימים כי זה אומר להיות 16 שנה בטופ של המקצוע שלך.

IDO 13 באוגוסט 2008

רונן – אני חושב שאתה מפספס את הנקודה לחלוטין.
החליפה כמו נעל הריצה בזמנה היא קוריוז רק בשנה הראשונה. בעוד שנה המתחרים של ספידו ייצאו עם הגרסה שלהם, ובעוד 7 שנים יגלו שאם דוחפים את המים בצורת J ולא בצורת S אז יש שינוע יותר טוב… והשיאים תמיד יישברו.

עדיין לטעמי העניין האמיתי הוא לא החליפה שממילא לכל שחיין שמחשיב את עצמו כבר יש אחת או 40, אלא הדרמה.
תחרותיות בין אישית תמיד תיצור את הדרמה והעניין שאנחנו מחפשים. הטכנלוגיה היא רק עזר. והשיא הוא למעשה תוצאת לוואי.

תומר 13 באוגוסט 2008

עידו-אני לא חושב שיש מניעה לשלב בין השניים. אין חובב ספורט שלא אוהב דרמות,פשוט אין,וגם אני מעדיף את הדרמה אבל בענף שכזה לשיאי העולם יש משמעות אדירה כי הם אמורים לשקף את גבול היכולת האנושית(לא את הקידמה)כמו שאמרת.
ואם לא היו נשברים שיאי עולם זה לא היה פוגע בדרמה,לפחות לא בשבילנו. אבל המארגנים וראשי השחיה מאוד מרוצים שהשדרים יכולים פעם אחר פעם לצרוח אל המיקרופון "שיא עולמי חדש" על אחת כמה וכמה כשמייקל פלפס שובר אותו.

יותם מ 13 באוגוסט 2008

רונן ויתר הקוראים,

באף אחד מהדיונים לא דיברנו על פיטר VDH. עוד באטלנטה הוא סיים רביעי במאה במאתיים. בהנחה שהוא לוקח מדליה, איפה אתם ממקמים אותו?
בין סאליבן לברנאר שכחו לגמרי מההולנדי. היום, אחרי משהו כמו שש שנים, הוא ירד שוב מ-48 שניות.
לא לסליבן ולא לברנאר יש את נהיסיון בגמרים שיש להולנדי. אני גם קורא שבאתונה הוא הוליך את השליחים ההולנדיים לארד ב46.7. תוצאות שאנחנו מייחסים היום לחליפה.

יותם מ 13 באוגוסט 2008

האמת, גם אם הוא לא לוקח מדליה..

אלון זנדר 13 באוגוסט 2008

גיל – רק הערה זריזה בין לבין. אני חושב שאתה מפספס משהו – השיא האמריקני ב4X200 כמובן שהושג עם החליפה של ספידו, כמו שהסברתי פה בתגובה קודמת. הם לבשו (בחלקם) וורסיה של חצי גוף תחתון. מאחר ועיקר ההשפעה של החליפה היא ביצירת תנועת שחייה עדיפה על ידי לחץ בין המותניים לירכיים, זה כל מה שצריך. הגוף העליון של פלפס למשל, כה הידרודינמי ובעל כח ציפה טבעי, שהוא לא צריך חליפת גוף שלמה.

יוני 13 באוגוסט 2008

גיל, 4 אולימפיאדות הן 12 שנה, לא 16, ולכן זה אנושי שאדם יוביל בגילאים 20-32 או 18-30. 16 שנה זה טירוף, מה שמראה שצריך לדעת באיזו שנה להיוולד. אם אתה בן 17 בפעם הראשונה, כנראה שהרצף שלך יתחיל מעט מאוחר יותר. כך היה עם מראדונה, למשל.

לגבי שיאי העולם, לדעתי אחד המבחנים הגדולים הוא כמה זמן שחיין שומר על השיא, ובכמה זמן או אחוז הוא שיפר אותו. וייסמילר עשה דברים מטורפים, שמר על השיא כ-15 שנה. גם תורפ וביונדי החזיקו זמן יפה. יש עמוד בויקי שמראה את התפתחות השיאים.

גיל 13 באוגוסט 2008

אלון, צודק. עם זאת אלון זה רק מוכיח שהחליפה אולי פחות חשובה מהשחיין עצמו.

צביקה 13 באוגוסט 2008

יש לי עוד קנה מידה להוסיף לרשימה שלך: מי שמשנה לא רק את התוצאה של שיא עולם, אלא איך היא מושגת – כמו פוסברי בקפיצה לגובה, או מי שזה לא יהיה שהיה הראשון לשחות חזה בצורה ה"פחוסה" שבה שוחים אותו היום.

קורא 13 באוגוסט 2008

אני חושב שהחליפה הזו היא בעיקר עבודה שיווקית. אין לי ספק שפלפס היה לוקח את כל המשחים האלה גם בלעדיה, ובתוצאות דומות.

תומאס האדום מצד הרחמים 13 באוגוסט 2008

אז הנה עוד זהב ועוד שיא עולם לפלפס.

תומאס האדום מצד הרחמים 13 באוגוסט 2008

נראה לי שעשיתי לעצמי פדיחות. צפיתי בשידור חוזר כנראה של ה-200 פרפר… חחחח…

אלון זנדר 13 באוגוסט 2008

לקורא – יש לחליפה אפקט פסיכולוגי. כלומר מי שבלעדיה, מתחיל עם רגשי נחיתות. זה אולי מסביר הפסדים (של הגרמנים למשל) אבל לא מסביר את התפוצצות השיאים עם החליפה.

לגיל – אנחנו הרי מסכימים (וגם רונן אם הבנתי נכון). פלפס הוא השחיין הגדול אי פעם, ואולי הגדול שנראה בימי חלדנו. בין השאר בגלל מבנה הגוף המושלם שלו (לשחייה). השחיינים הם שעושים את השיאים, והם קורעים את עצמם לא פחות, וכנראה יותר מאשר שחייני העבר.
להתקדמות בשטח השחייה יש הרבה הסברים, ואנחנו רק בתחילתה, יש עוד הרבה מקום לשיפורים, משום שהשחייה היא פעולה שהאדם מטבעו עושה פחות מאשר הליכה או זריקה.

מאז פלפס למדו האמריקאים לשפר את הטכניקה בשחייה בנקודות רגישות. אחת, זו "מכת הדולפין", שאיתה מתקדמים במהירות הרבה יותר גדולה מתחת למים אחרי הזינוק. שתיים, אלה הסיבובים המושלמים, שלא רק שאינם מפריעים יותר אלא אפילו נותנים תאוצה לשחיינים. שלוש: תנוחת הגוף במים (חזה שקוע מטה כמה שאפשר, מותניים למעלה כמה שאפשר). ארבע, שחייה בידיים פתוחות, שאצבעותיהם פרושות (מה שמרחיב את שטח כף היד החותרת). ויש כמובן עוד הרבה. הדברים האלה עוד יעברו גם לאימונים במדינות מפגרות יחסית בשחייה.

דבר אחרון חשוב, הוא המעבר למקצועניות מוחלטת של שחיינים, דבר שלא היה מקובל עד השנים האחרונות. גם קיטאג'ימה, הצרפתים ובכלל, מקצועם הוא השחייה, והם משקיעים בכך את כולם. מה שגם מגדיל את הסיכוי לשימוש בחומרים אסורים, אבל זו מגמה שאי אפשר להחזיר אחורה ולכן המלחמה בסמי המרץ מריכה להתרחב במקביל.

ועם כל זאת, החליפה עדיין מורידה שני אחוזים מהזמנים האישיים, כלומר בסביבות שניה למאה מטר – מה שמסביר את השיאים שלא ייאמנו. זה שברנאר שובר לפלפס, סאליבן לברנאר, ברנאר לסאליבן ושוב סאליבן לברנאר, וזה לפני הגמר, זה משהו אחר. זה הכח של ההשפעה המנטלית, ואלה שני שחייני ענק. זה באמת לא קשור לשום חליפה.

martzianno 13 באוגוסט 2008

עם או בלי חליפה, קמתי הבוקר מוקדם והספקתי לראות את פדריקה פלגריני המקסימה (הייתי נותן לה חסות) שוברת… טוב, עוד שיא עולם ב-200 חופשי. הרגע בו היא מחאה כפיים בהמנון עם כל האיטלקים בקהל, היה אחד המרגשים מבחינתי באולימפידה עד כה.

חצי גולדסטאר 13 באוגוסט 2008

בעולם שבו שיאי שחייה נשברים חדשות לבקרים, להיות השחיין הטוב ביותר זו כבר לא כזו אטרקציה. לכן עדיף להתרכז בשחיינים הגרועים ביותר: אריק מוסאמבאני ופולה ברילה בולופה, שניהם מגיניאה המשוונית, שבסידני 2000 קבעו את הזמנים הגרועים ביותר ב-100 חופשי גברים וב-50 חופשי נשים (בהתאמה), ובהפרש ניכר. המצחיק הוא שמוסאמבאני ניצח במקצה המוקדמות שבו השתתף, כי שני המתחרים שלו נפסלו.

לסיפור המלא בויקיפדיה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Eric_Moussambani
http://en.wikipedia.org/wiki/Paula_Barila_Bolopa

הייתי משוכנע שרונן כתב על זה משהו, אבל לא הצלחתי למצוא בבלוג.

למלמ 13 באוגוסט 2008

הדיונים פה מרתקים וזו סוגייה מאוד מענינת.
לענין אחר שאני ממש רוצה לקבל עליו תשובה…
האם שמתם לב שפלפס צולל די עמוק ולמרחק רב יותר לאחר סבסוב בקיר. הדבר כמעט תמיד מגדיל את הפער מיריביו, מן הסתם…

עוז 13 באוגוסט 2008

מה שלא עולה מספיק בדיון הוא ההצלחה (היחסית) של הישראלים בבריכה. גל נבו קבע היום את התוצאה ה-12 בטיבה במאתיים פרפר ובהתחשב בעובדה שהוא שחה במקצה חלש ולא מאתגר מספיק – יש לו סיכוי סביר (במידה ויירד מ-1.59) להגיע לגמר מחר בבוקר, וזה יהיה הישג משמעותי (וגמר שלישי לשחייה הישראלית).

martzianno 13 באוגוסט 2008

עובדה אחת שדי הפתיעה אותי, היא הגילוי שנתניה היא בירת הספורט של ישראל (לפחות עפ"י אחת החסויות בערוץ 1…)

תומר 13 באוגוסט 2008

מרציאנו,בשנת בחירות נתניה יכולה להיות גם בירת הספורט,גם בירת הנדל"ן,גם בירת הסקס וגם בירת הבירה(בכל זאת המפעל של גולדסטאר)….
אבל אל לנו לזלזל…במדינת ישראל גם פעילות של כדורגל חופים+בנית חצי אצטדיון כדורגל והקמת שלט לספורטק טניס יכולה להספיק כדי להיות בירת ספורט.

Stamford mole 13 באוגוסט 2008

צ'לסי הולכים להודיע בשעה הקרובה על החתמתו של קאקה (או מינויו של אברם גרנט למנג'ר קבוצת הנשים של המועדון – בכל מקרה צפויה הודעה חשובה)

גיל 13 באוגוסט 2008

אלון, אז אנחנו מסכימים על רוב הדברים (למרות שאני לא בטוח שזה משפר ב2% אני שמעתי הערכות שזה 1%). הנקודה המרכזית היא שבעיניי כל השכלולים הללו לגיטימיים וכולם מתיישרים לפיהם.

חשוב גם להדגיש שלא רק שכולם מתאמנים בצורה מקצוענית אלא שעושים את זה מגיל צעיר מאוד והידע לפיתוח שחיין על מתקדם כל הזמן. יודעים בדיוק אלו אימונים מתאימים לכל גיל, מה בדיוק לאכול בכל שלב וכו'. הדוגמא הכי טובה למקצוענות בעיניי היא דארה טורס שמעסיקה צוות של מאמנים כולל כאלו שמותחים אותה פיסית ואפילו דורכים עליה (אני לא צוחק, הראו את זה בטלביזיה).

מורן 13 באוגוסט 2008

רונן
אני מצטער שאני סוטה מתגובות הקוראים האחרים
אבל מה זה בדיוק משחה המכשולים?
הוא התקיים בבריכה רגילה?
מה היו המכשולים?
תוכל לפרט?
תודה

רונן דורפן 13 באוגוסט 2008

גיל – גם על לאורה מאנודו כולם דורכים…

Stamford mole 13 באוגוסט 2008

בסוף, כולה חוזה ללאמפארד…

רונן דורפן 13 באוגוסט 2008

מורן – המשחה התקיים בנהר הסיין בפאריס. לפי הידוע לי שחו מתחת למצופים ודרך צינור.

גיל 13 באוגוסט 2008

חחח, הרגת אותי מצחוק עכשיו האמת היא שגם הוף מהווה אכזבה עצומה עד עכשיו וגם קובנטרי לא יכולה להרגיש יותר מדי שמחה עם כל הכסף שהיא לוקחת. אבל אולי זה צרות של עשירים.

ziv 13 באוגוסט 2008

stamford mole-

אכן ידיעה מרעישה…למפארד חתם על חוזה חדש!

רונן דורפן 13 באוגוסט 2008

אני לא חושב שאפשר לדרוש יותר מקובנטרי. בשני משחי המעורב שיפרה שיא עולמי קודם והגיעה שניה. לגבי הוף אני לא יודע. מלבד פלפס הסיפור במשחקים הן הנשים האוסטרליות. נראה שליבי לנטון תזכה גם היא בזהב כפול, רייס כבר זכתה וגם ליסל ג'ונס יכולה. בעולם בלי פלפס אוסטרליה מובילה על ארצות הברית.
ועוד מהמתרחש בעולם בלי פלפס…האיש הטרגי של המשחקים הוא אולי לסלו צ'ה. הוא היה בדרך לדאבל במעורב ומנצח גם ב-200 פרפר. הוא בהחלט הביס את ראיין לוקט לתואר השחיין הכי טוב בין בני תמותה.

גיל 13 באוגוסט 2008

חכה ל200 מעורב. לדעתי לוכט יהיה שני. ואתה צודק. בלי פלפס הנבחרת האמריקאית בינונית להחריד.

martzianno 13 באוגוסט 2008

אני מעוניין למחות מעל במה זו, על השימוש החוזר ונשנה בתקשורת הישראלית במילה כשלון, ביחס להישגי הספורטאים הישראלים.
כשהספורטאי עצמו מתייחס בראיון לתוצאה שהשיג ככשלון – את זה אני מבין. כשהשדרים העילגים של ערוץ 1 אחד אומרים את זה (ובד"כ בנימה של: "וועדת חקירה ממלכתית תוקם לאלתר ואולי נחליט לא לגרש אותך") זה מטריף אותי!
כשאנחנו קוראים בעיתון על ג'ודוקא רוסי שנאלץ לעבוד כסבל ועל עוד מקרים דומים, ההישג לדעתי הוא בכלל בעצם הגעתם של ספורטיאנו למשחקים. אף-אחד כאן לא תומך בספורטאים אבל כל אולימפידה כולם תופסים טרמפ (המשרד לקליטת עלייה!!!).
הידד לבחורינו המצויינים!

martzianno 13 באוגוסט 2008

וחוץ מזה, אני מניאק אם הקופצות למים הסיניות, הן לא בנות 6.

martzianno 13 באוגוסט 2008

(והמתעמלות בנות 3)

גיל 13 באוגוסט 2008

השחיינים בכלל לא כשלון וההישג של גל נבו לא פחות ממדהים (ואולי אפילו יעלה לגמר). מצד שני נראה לי שבסייף די נכשלנו.

אגב, אמנדה בירד לא העפילה לחצי גמר. זו חדשה מרעישה וסופה של תקופה.

כסיפוביץ 13 באוגוסט 2008

מרציאנו ידידי אני איתך
השחיינים שלנו נותנים תחרות אדירה. בטח גם את סטאין יגדירו ככישלון.
לגבי הילדות הסיניות- כן הן בנות 3.

קארים 13 באוגוסט 2008

אם כבר מדברים על גילאים באולימפיאדה, מישהו יודע למה מארק ספיץ פרש בגיל 22 אחרי האולימפיאדה השניה שלו בלבד?

קורא תם 13 באוגוסט 2008

רונן – אני מסכים לגמרי עם הקריטריונים שהצגת לספורטאי "אלוף אמיתי" והתיזה שבצידם. רק מה, התיזה הזו מחלישה, אם לא נותנת נוק-אאוט, לטענות שלך בבלוג אתמול. אם שיאים הם לא הקרטריון המבחין, אז מה זה משנה כן חליפה או לא חליפה ?. כלומר, הפוסט שלך היום הוא בעצם התשובה המושלמת של גיל בויכוח מאתמול. לא כך ?

רונן דורפן 13 באוגוסט 2008

קורא תם.. קצת לא הבנתי

קורא תם 13 באוגוסט 2008

מצטער, אנסה שוב.

אם הבנתי אותך נכון היום, אתה אומר שלא שיאים מגדירים ספורטאי כאלמותי ומשכמו ומעלה. אתמול, מאידך, יצאת נחרצות נגד שבירת השיאים שנובעת מסיבות טכנולוגיות וראית בכך מעין זילות של המיתיות של הספורטאים הגדולים. הענין הוא שאם הגדולה לא נמדדת בשיאים אלא בהמשכיות, בולטות, וכו' – אז, נובע מזה שהחליפה, כפי שגיל טען, היא לא אישו.

ד"ר א. 13 באוגוסט 2008

מרציאנו –
בבריכה יש לנו נציגות יפה (ולפי מה שנטען היום באולפן ערוץ 1, ב2012 אמור להיות עוד יותר יפה).

גיל –
בסייף אכן היו כשלונות, אבל גם לא היו ציפיות גבוהות מדי. הכשלון ניכור ביחוד בטניס. לפחות אנדיוני היו מסוגלים באותה מידה גם להביא מדליה. מצד שני, זו המציאות בתחרויות נוק-אאוט.

לגבי גיל המתעמלות – צפיתי עם בתי (7+) בתקציר ההתעמלות הקבוצתית, והיא העירה על תרגיל הקרקע – ממה יפה בשביל ילדה. שאלתי את רעייתי כמה היא נותנת למתעמלת הקרקע (לא זוכר את שמה), והיא העריכה 11. (שתיהן, כמובן, בלי לדעת את הרקע, ההגבלה לגיל 16 וכו').

רונן דורפן 13 באוגוסט 2008

קורא תם… תודה, עכשיו הבנתי.. אני חושב. אני רואה בחליפה לא זילות של ספורטאים גדולים אלא זילות של טבלת שיאי העולם. החליפה לא נוגעת בגדולתו של פלפס. הוא עושה את הדבר שעושים ספורטאים גדולים – מביס את מתחרי תקופתו. המשחה של ג'ייסון לאזק הוא רגע ספורטיבי נדיר. אבל לא תוצאה שאפשר להתייחס אליה ברצינות.

קורא תם 13 באוגוסט 2008

רונן, אפשר "להוזיל" טבלת שיאי עולם רק בתנאי שיש לה ערך בפני עצמה. בפוסט היום הצגת טיעון מאד משכנע לכך שלטבלה הזו אין כל ערך שעומד בפני עצמו. לכן הטיעון שלך מהיום מבטל את הטיעון מאתמול.

Comments closed