jm

עדיין יש פער בשערים בין הפער לשערים. ויש לכך לא מעט סיבות. אחת היא נפילה מאד מאד גדולה בעמדת החלוצים אחרי זלטן. והכוונה בעיקרה לרוני, שאחרי חגיגות שער שוויון-השיא מול רדינג והופעה יפה במשחק ההוא הראה שמול רמה טיפה יותר גבוהה הצעד שלו כבר לא מספיק מהיר ואין לו נוכחות פיזית. זה כמעט בלתי נתפש שהוא ארבע שנים צעיר מזלטן. אבל לא כל בני האדם נולדו עם אותה שרידות גופנית. וצריך לזכור שרוני שיחק כל דקה ב-14-15 שנות כדורגל כאילו זו הדקה האחרונה של גמר גביע.

גם אנדר הררה (כמו קאריק שלא שיחק היום) נוטה לא לאיים השער וכשיונייטד תהפוך לקבוצה טובה יותר זה יהווה בעיה עבורו. והיום זה היה קצת מאכזב מול יריבה שנתנה את כל הזמן שבעולם. וסיבה אחרת היא קללת פול פוגבה והקורה. הוא מזעזע את הקורות הפנימיות בכמות מזעזעת.

*

שניידרלין עזב לאברטון. מהכרות של מוריניו וקבוצות של מוריניו זה כמעט בלתי סביר שאין לו תכניות לעמדה הזו ושהוא בונה על קאריק בגילו לשחק כל כך הרבה ללא גיבוי. יחזיר את שוויני מהכפור? ייתן לפוסו מנסה הזדמנות? אני חושב שיהיה רכש.

*

הייתה כתבה בדיילי טלגרף על איך ג׳וזה מוריניו הרבה יותר פתוח למעורבות של אלכס פרגוסון בנעשה ביונייטד. שזה כמובן נותן תחושה מעולה. עם כל החשש מהצל הענק מה ההגיון למועדון ענק להתנתק ממי שהוא המנהיג הרוחני שלו. הוא הזמין אותו לסוע עם הקבוצה באוטובוס למשחקי חוץ ולאימונים בקרינגטון.

וכאן אני רואה את השיפור הגדול אצל מוריניו. אחרי עונה רעה מאד בצ׳לסי ופתיחה לא טובה ביונייטד הבטחון שלו בוודאי לא היה בשמיים. במיוחד כשבליגה יש היום עוד 3-4 מאמנים עם מעמד דומה לשלו בכדורגל העולמי (בלי לספור את מאמן השנה בעולם). אז מוריניו מצליח להחזיר שחקנים למסלול (מחטריאן, מרשיאל), או להוציא אותם ממשבר קשה ומעמדה לא נעימה מול הקהל (פלאיני), או לשדר שהוא לא מחפש סכסוכים (שוויינשטייגר) ואפילו יודע לחתוך בצורה מכובדת (שניידרלין). וכמובן להוציא קבוצה ממשבר כדורגל ואחר כך ממשבר תוצאות לסדרת נצחונות שכבר הופכת להרגל. הבטחון חזר אליו.

(הניצחון על רדינג): השיא של רוני אבל בעיקר על חיילי קומנדו, בנאים, חשמלאים, כורי פחם ושאר גלדיאטורים
התיקו עם ליברפול