שמישהו שם יהיה אחראי

שמישהו יגיד לאייזאה תומאס לא לשחק

h

כמסורת הספורט האמריקאי אייזאה תומאס משחק עכשיו עבור הסלטיקס. זו לא פעם ראשונה שדבר כזה קורה וספורטאי מחליט לשחק. כמובן שתהיה הבנה אם יתקשה. תהיה האדרה אם יצטיין.

אבל מישהו צריך להגיד לו לא.

מישהו צריך להיות מבוגר ולבקש ממנו ללכת הביתה. לא בגלל הכבוד לאחותו – זה באמת עניין אישי. בכדי לשדר שכל הסיפורים הללו שהספורט ״גדול מהחיים״ הם סתם אימרות. הספורט לא יותר חשוב. ומישהו צריך לקחת את ההחלטה הזו עבור תומאס ועבור הפרצוף האנושי של הספורט. גם אם הוא ביקש. מזעזע אותי שהמועדון והליגה מתחמקים מהאחריות הזו.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

187 תגובות ל “שמישהו שם יהיה אחראי”

  1. גיא זהר (פורסם: 17-4-2017 בשעה 01:03)

    לטעמי זו החלטה לגמרי אישית בלי קשר לכל האתוסים מסביב

    • דורפן (פורסם: 17-4-2017 בשעה 01:08)

      ברור שזו החלטה אישית וברור שהוא צריך הדרכה כאן. וההאדרה כבר החלה.

      • גיא זהר (פורסם: 17-4-2017 בשעה 01:12)

        התחושה שלי שדווקא קיבל רוח גבית מהמשפחה כן לשחק. ובעיניי הרבה יותר חמור שהכריחו את דורטמונד לשחק 24 שעות אחרי שניסו לפוצץ אותם

        • יואב דובינסקי (פורסם: 17-4-2017 בשעה 01:13)

          אני חושב שהציפיות שלנו מאדם סילבר והליגה שלו קצת יותר גבוהות מהציפיות מפיפ"א/אופ"א.

          • גיא זהר (פורסם: 17-4-2017 בשעה 01:26)

            האן.בי.איי אולי יותר מסודר ופחות מושחת מאופ"א אבל לא פחות ציני. נניח שבוסטון היו מבקשים לדחות את המשחק על מנת להשתתף בהלוויה נראה לך שהיו מסכימים? ולגבי הפסטיבל מסביב, ככה זה, יש סיפור אס יעשו פולו אפ

            • NoOne (פורסם: 17-4-2017 בשעה 01:30)

              איזה הלוויה?
              היא לא יהודיה , יקברו אותה אולי עוד שבוע

            • גיא זהר (פורסם: 17-4-2017 בשעה 01:35)

              הבאתי תרחיש היפותטי

        • בני תבורי (פורסם: 17-4-2017 בשעה 17:01)

          בדיוק שני מקרים דומים בהם התקבלו החלטות לא נבונות ולא נכונות כלפי הקבוצות.

      • יואב דובינסקי (פורסם: 17-4-2017 בשעה 01:12)

        לא יודע אם אפשר להגיד לו לא לשחק, אבל מסחטת הרגשות הזו צורמת.

        • בני תבורי (פורסם: 17-4-2017 בשעה 17:02)

          לא רק אפשר, צריך וצריך להתעקש על זה. אין אף מצב בו שחקן מחליט על דעת עצמו שהוא נכלל בהרכב ומוות במשפחה לצורך העניין לא שונה משפעת או מיניסקוס. המאמן צריך לקבל החלטות הנוגעות אך ורק לטובת הקבוצה והאינטרס הקבוצתי.

          • shadow (פורסם: 17-4-2017 בשעה 17:23)

            ולמה קבעת שזה האינטרס הקבוצתי?

            יש איזשהו ערך מוחלט?

            • בני תבורי (פורסם: 17-4-2017 בשעה 17:35)

              שחקן שהמוח שלו מלא באחותו שאתמול נהרגה בתאונת דרכים לא מתאים למערכת שהמוח שלה צריך להיות מלא באיך מנצחים. אתה קצת מושפע מבלדה לחובש נדמה לי.

            • shadow (פורסם: 18-4-2017 בשעה 00:24)

              זה זהו שדיברתי עם אישתי שהיא פסיכולוגית

              והיא אומרת שהדבר היחידי שאתה יכול לקבוע לגבי השחקן (אם לא דיברת איתו) היא שאבל משפיע על בני-אדם.

              אין לך שום יכולת לקבוע אם הביצועים שלו ישתפרו או יפגעו.

              יותר מזה היא טוענת שיש כמה שלבים באבל. הראשון הוא הכחשה וכחלק מהתמודדות עם השלב הזה אדם יעדיף לתעסק עם הדברים השיגרתיים שהוא תמיד עושה. שים לב שאין אין פה אבחנה אם הדבר טוב או רע (כי, שוב, זה אידיבידואלי!!!!!!!!! מקווה שזה יותר ברור).

          • גל ד (פורסם: 18-4-2017 בשעה 07:07)

            האינטרס של הקבוצה הוא שתומאס ישחק. והאינטרס של הקבוצה בכלל לא צריך להוות שיקול פה.

      • מנחם לס (פורסם: 18-4-2017 בשעה 19:50)

        משהו סיפר לי באחור על הפוסט הזה של דורפן.
        ההחלטה של אייזיה תומאס לשחק היתה שלו ושלו בלבד, וזכותו המלאה להחליט בעצמו. היה לי מקרה די דומה לשלו, והחלטתי בדיוק כמוהו:

        כל אחד מתאבל בדרכו. כל אחד מוצא את הדרך הטובה ביותר להיאבק עם כאבו. בסוף נובמבר 1973 ניפטרה אשתי האהובה, אם לבנותי, רינה. בת 34 היתה במותה. היא ניפטרה בבולטימור, בבית החולים הידוע ג'ון הופקינס. הייתי בשעת משחק רבע גמר של אליפות המכללות בכדורגל כמאמן 'אדלפי יוניברסיטי' כששוטר הגיע עם הודעה עבורי מבית החולים שהיא מתחילה לאבד לחץ דם ושאמהר להגיע אם ברצוני לראותה בחיים. השוטר עם הניידת הגיע בתחילת המחצית השנייה של משחק אדלפי נגד אונ' ספרינגפילד. הובלנו 0-1.
        מכונית המשטרה לקחה אותי לשדה התעופה בספרינגפילד אבל הסתבר שאגיע מהר יותר אם אשכור מכונית ואסע את ה-7 שעות. כשהגעתי לבית החולים חיכה לי שם חברי הטוב מבת גלים יצחק דקל שעשה שליחות בבולטימור. במבעו ראיתי שאיחרתי. רינה עדיין שכבה על מיטתה המיוחדת בבית החולים וראיתי כאילו מין חיוך על שפתיה, חיוך שסבל נוראי של שלוש שנים פסק. נישקתי את לחיה, אמרתי לה מה שאמרתי, הורדתי לה את טבעת הנשואין, ואמרתי לה שלום.

        שלושה ימים אחרי היה משחקנו נגד אוניברסיטת בולטימור על חצי גמר אליפות המכללות. אני יודע לספור, ואני יודע שעדיין לא עברו שבעה ימי אבל. היה לי הרבה יותר קל לקחת את שתי בנותי אפרת וסיגל בנות ה-3 וה-6 לשדה התעופה ולטוס לספרינגפילד למשחק חצי הגמר (אותו הפסדנו 2-1) מאשר לשבת כמעט בודד עם בנותי בדירה שכורה בבולטימור לסיים את שבעת הימים. אני מבין מאד את אייזיה תומאס!

  2. עודד (פורסם: 17-4-2017 בשעה 01:28)

    לא נעים להגיד, אבל בהקשר האמריקאי זה נחשב די סטנדרטי. אני גר כאן כמה שנים, וזה עדיין מדהים אותי שכמעט אין ציון למות של בן משפחה. שבעה אין, וההלוויה יכולה להיערך שבועות אחרי המוות. ממה שראיתי אצל מכרים, הם באמת חוזרים לעבודה/לימודים במהירות האפשרית. זה לא שאתה לא צודק כמובן, אבל אני מניח שזה נחשב כאן פחות נורא ממה שזה נראה בהתחלה.

    • Duncan (פורסם: 17-4-2017 בשעה 04:33)

      זה כי לא רוצים לאבד את העבודה. אין את הבית זונות הישראלי.

      • צור שפי (פורסם: 17-4-2017 בשעה 19:06)

        נו, אם העדרות מעבודה בגלל שבעה היא בית זונות אז הבית זונות הזה הוא פי אלף יותר מוסרי מהאלטרנטיבה.

        • אלכס(אחר) (פורסם: 18-4-2017 בשעה 21:56)

          ללא ספק בכלל צור, + מיליון.

    • shadow (פורסם: 17-4-2017 בשעה 06:39)

      בתרבות היהודית/ישראלית למוות יש מימד טראגי ודרמתי ברמות אחרות מבמקומות אחרים.

      • MOBY (פורסם: 17-4-2017 בשעה 08:56)

        איזו קביעה!
        זה כי אתה אנטרופולוג? הדוקטורט שלך על ההשואה טרגית בין תרבויות ודתות שונות.
        היית בלוויה נוצרית? מוסלמית? הינדית? משהו אחר למעט יהודית?
        מלמול חסר ערך. עם האדרה חסרת בסיס.

        • הברזיליאני (פורסם: 17-4-2017 בשעה 21:10)

          דווקא יש על זה הסכמה די רחבה. הפירושים קושרים את זה, בין השער, לכך שהיהדות לא פותרת את בעיית "החיים אחרי המוות" עם הדיכוטומיה גן עדן-גיהינום, וממשיך בכך שישראל מקום קטן, הרבה צעירים מתים בצבא וכו. לא בטוח שזו האדרה. די בטוח שההתלהמות שלך לא במקום.

          • ZORK (פורסם: 17-4-2017 בשעה 22:07)

            נדמה לי שכמיטב המסורת המרקסיסטית, ההסבר המטריאלי של ארגון שוק העבודה האמריקאי והפחד של העובדים בו מפיטורים הוא שיוצר תרבות בה מוות של בן משפחה מתגמד

            • shadow (פורסם: 18-4-2017 בשעה 00:32)

              יש לך נתונים? דווקא הNBA ספציפית הראה שהוא לא אירגון כזה.

              עם כל הכבוד אירגון השחקנים הוא חזק ביותר. אין מה לרחם על תנאי העבודה בליגה הזו.

              השחקנים שם דואגים לעצמם מצויין.

            • Yavor (פורסם: 18-4-2017 בשעה 08:57)

              זה שונה קצת כי הרבה פעמים אחים בוגרים מתגוררים במרחקים עצומים זה מזה, והמצב לא דומה לכך שאפשר לקפוץ באמצע השבעה בפרדס חנה למשרד ברחובות ולסדר כמה דברים דחופים. שם הגעה להלוויה אומרת ניתוק כמעט מוחלט מעולם השיגרה בהרבה מקרים.

          • אלכס(אחר) (פורסם: 18-4-2017 בשעה 21:57)

            + נאה גם לך, ברזיליאני

        • shadow (פורסם: 17-4-2017 בשעה 22:20)

          מכיוון שקראתי כמה וכמה תגובות שלך בעבר ולא זכור לי שקיבלתי דעה שלילית על האינטלגנציה שלך.

          אניח:
          1. שלא הבנת מה רשמתי ואתה תוקף אותי על משמעות אחרת שאתה נתת לתגובתי (איפה ראית האדרה, ולמי?)
          2. שאתה נסער מדי אחרי ההפסד לסכנין.
          3. שהיית שיכור בזמן התגובה או תחת השפעת חומרים פסיכו-אקטיבים אחרים.

          ובסגנון דברייך.

          אתה לא יודע אם אני אכן אנתרופולוג (ואם כן, אז הקביעה שלי סבבה?). ועניתי "כן" לשלוש מתוך ארבע השאלות הנוספות ששאלת בהמשך. זה הופך את התגובה שלי ליותר ליגיטימית בענייך?

  3. NoOne (פורסם: 17-4-2017 בשעה 01:29)

    נראה לי הם התבלבלו.
    במקום לאמר לתומאס לא לשחק הם שכחו להודיע לגבוהים של בוסטון שיש משחק היום.
    מה זה הדבר הזה.
    לא הייתי נותן להם לשחק בליגה א מחוז דרום

  4. סימנטוב (פורסם: 17-4-2017 בשעה 01:49)

    לגמרי, זכותו הוא רודף אחר חולם אבל יש כאן ניצול הוא משרת תעשיית ענק.

  5. shadow (פורסם: 17-4-2017 בשעה 01:56)

    לא יודע מי מיכם עושה ספורט כדרך חיים, אבל כחוויה אישית, המקום שהכי טוב לי להיות בו ברגעים קשים הוא במגרש כדורסל.

    אם אין מגרש בסביבה גם ריצה לבד עושה את העובדה.

    לא חושב שלליגה יש זכות להתערב בעניין כזה. זה עניין שלו ושל משפחתו.

    זה אירוע פרטי(מצער) שלא כמו האירוע של דורטמונד שהוא אירוע ציבורי ועוד במסגרת המפעל שבו הקבוצה משתתפת.

    דווקא העובדה שדורטמונד הוכרחה לשחק יום אחרי זה היא שערוריית וחמורה מאין כמוה.

    מודה שאני לא ממש מבין את הפוסט.

    נ.ב

    כבר היו שחקנים שלא הופיעו למשחקים בגלל סיבות אישיות כמו ג'רו הולידיי כשאישתו חלתה בסרטן.

    עד כמה שידוע לי הNBA היא הליגה שהכי דואגת לשחקניה ביחס לשאר הליגות בכל ענפי הספורט.

    • אופיר (פורסם: 17-4-2017 בשעה 02:32)

      אני חושב שרונן מדבר ממקום פרטי כאן.
      בלוג זה עדיין מקום להביע רגשות, הוא לא חייב להיות ממלכתי או להגיד תמיד את הדברים הנכונים אבסולוטית.

      • shadow (פורסם: 17-4-2017 בשעה 06:10)

        לא קשור. הוא יכול להגיד מה שבא לו ואני יכול להגיב מה שנראה לי.

        הנקודה היא שלא הבנתי את הפוסט. מה התלונה? שהליגה צריכה לקבוע לשקנים במקרים טראגים שמתרחשים במשפחתם?

        • רונן דורפן (פורסם: 17-4-2017 בשעה 11:06)

          מה שלא הבנת בפוסט – הוא שהוא לא עוסק באייזאה תומאס.

          כבר היום קראתי בESPN שלאייזאה תומאס יש לב גדול. ומה עם שחקן שיחליט לא לשחק – אין לו לב גדול?

          לליגה ולקבוצה נוח לתת לשחקן להחליט – כי הרוב מחליטים כמוהו. זה מסייע בהאדרת חשיבות הרגע והענף וכל מיני אלמנטים חסרי תוכן כמו ״הקבוצה היא המשפחה שלי״.

          • ניימן (פורסם: 17-4-2017 בשעה 14:34)

            לא הנבתי למה שלא יתנו לשחקן להחליט? הוא אדם בוגר. מה הנימוקים לא לבטוח בשיקול דעתו?

            • ניימן (פורסם: 17-4-2017 בשעה 14:37)

              קראתי עכשיו תגובות נוספות שלך, אז אני מבין למה התכוונת. אני עדיין לא מסכים, אבל יש מצב שזה נובע מהגישות הסובייקטיביות השונות שלנו לחשיבות האבל.

            • בני תבורי (פורסם: 17-4-2017 בשעה 17:05)

              ניימן,
              שחקן יכול לבטא את מקסימום היכולות שלו כשהוא מרוכז אך ורק במטרה שלפניו ולא כשהוא מטולטל בשל מות אחותו. אני כמאמן הייתי מושיב אותו בחוץ למשחק הזה.

            • ניימן (פורסם: 17-4-2017 בשעה 18:17)

              מפתאום? יש אנשים, אני נגיד, שנמצאים במיטב יכולתם דווקא בתקופת אבל. זאת דרך לפצות על הצער.

              אני בטוח שהיות ושחקנים הם אנשים, אז יש גם שחקנים כאלה.

            • shadow (פורסם: 17-4-2017 בשעה 22:35)

              בני אתה מגיב פה הרבה תגובות מתחום מדעי המוח ואני לא בטוח אם יש לזה גיבוי במציאות.

              לדעתי אתה עושה טעות שרבים אחרים עושים וזו קביעה על פי נסיון אישי.

              גם אני רשמתי משהו על נסיון אישי רק בשביל להראות שיש גם צד אחר. מה המדע אומר על זה אין לי מושג כי לא בדקתי. אבל אני יכול לשער שמה שמשנה הוא איך כל שחקן מגיב כאינדיבידואל. יכול להיות שפתאום הוא יצוק יותר משמעות למשחק הזה כי הוא משחק על משהו יותר משמעותי מבחינתו? דווקא כי כל הזמן מזכירים פה שזה עניין אישי אני לא מצליח להבין את הפוסט. זה אישי כי כל אחד מגיב אחרת ולכן אני לא רואה איך הטלת אחריות על הליגה או המאמן רלוונטית.

              אישתי בדיוק מסיימת עוד שבוע 9 שנים של לימודי פסיכולוגיה קלינית ואני הולך לעניין אותה בפוסט הזה.

              נ.ב

              לדעתי הפוסט הזה מבלבל בין צדקנות לצדק.

            • דני (פורסם: 17-4-2017 בשעה 22:38)

              אם כל אחד מגיב אחרת כמו שכולם כותבים פה, אז איך שבסופו של דבר כמעט כולם מגיבים באותה הצורה?

          • yaron (פורסם: 17-4-2017 בשעה 16:16)

            אני לא מבין מה הבעיה בלהחליט להשאיר את זה לשחקן. יש כאלה שייבחרו לא לשחק ויש כאלה שייבחרו לשחק ולהקדיש את המשחק לקרוב המשפחה.
            למנוע ממנו לשחק בגלל שיאדירו את שמו ולא יאדירו את שמו של מי שיבחר לא לשחק (וזה לא שייקטלו מי שלא ישחק, פשוט לא יאדירו)?
            יש לך את זה ביותר סוציאליסטי?

          • ZORK (פורסם: 17-4-2017 בשעה 22:23)

            אני חושב שרונן מדבר על המתח שבין הבחירה האישית והפרטית של תומאס לבין המשמעות הציבורית הכוללת שלה- כלפיי שאר שחקני ועובדי הליגה קודם כל, אבל גם למול הדוגמה האישית שהיא נותנת לציבור הרחב.
            במידה מסויימת, זה מקרה פרטי של התנגשות ערכים או ספירות שמובנית אינהרנטית בספורט המקצועני. מצד אחד, הוא מקור פרנסה (ומוצר צריכה) להרבה מאוד אנשים, משחקנים למאמנים למעסים לאפסנאים וכ'ו, ולכן שייך לספירה הרציונלית. ומנגד, הספורט הוא מקור תשוקה ודרך חיים עמוקה של אותם אנשים בדיוק. ולכן שייך כולו לספירה הלא-רציונלית. בשביל תומאס הבנאדם, להתמודד עם אבדן דרך כדורסל יכול להיות טבעי, בשביל תומאס העובד השכיר, קצת פחות.

            • ניר (פורסם: 17-4-2017 בשעה 22:46)

              אני דווקא הבנתי את הדברים אחרת, הדיון הוא שהעניין האישי של תומאס הוא לא אישיו (שזה פטרנליסטי ולא הוגן) ושהעניין הוא שהליגה צריכה לדחות את המשחק או שהקבוצה צריכה למנוע מהשחקן לשחק, וכל זה כיוון שהתקשורת עושה מזה הייפ ועובר מסר לא נכון.

              אז לדעתי הליגה לא אמורה להתערב בעניינים אישיים, ולדעתי התערבות כזאת היא לא חוקית בכל מקרה, והקבוצה צריכה להתחשב רק במה שטוב לה וכנראה שהיא צריכה גם להתחשב ברצונות ובטובת השחקן כדי להגיע לתוצאה הרצויה לה.

              ככל ולמישהו יש בעיה עם זה שיפנה אצבע מאשימה לתקשורת, ואם מה שהתקשורת עושה זה בסדר לדעתו, אז שככל אחד יבצע את תפקידו וכל מקרה לגופו.

              מה שאתה הבנת הוא דיון מעניין בפני עצמו, אבל בסוף לדעתי מדובר פה בעניין פנימי שבין המועדון לבין השחקן, אני לא חושב שהם צריכים להתעסק במסרים שעוברים לציבור, חוץ מזה שלא בטוח שהמסר בהכרח הוא שלילי, אין כאן מסר חד משמעי, ומכאן שכל ארגון יעשה את השיקולים שלו ויחליט בעצמו.

            • shadow (פורסם: 18-4-2017 בשעה 00:34)

              מעולה ניר.

            • ZORK (פורסם: 18-4-2017 בשעה 10:24)

              אני לא חושב שמדובר בדיון של ביקורת תקשורת בלבד (שתמיד נורא קל לכוון את הדיון כלפיה כמי שמפרה את האיזון בין הספירה הפרטית להשלכות הציבוריות) כי מדובר גם במסרים רשמיים שעולים מצד הליגה ומצד המועדון. הניסיון של דורפן לנתק את הדיון מההחלטה של תומאס הוא על מנת לנתק את הדיון מביקורת על האינדיבידואל כאינדיבידואל, אבל בסופו של דבר ההחלטה הפרטית שלו היא נשוא הדיון. והסוגייה היא האם צריך להתערב בהחלטה הזאת, בין אם בחקיקה מוסדית או בתרבות ארגונית.
              זה לא פחות לא חוקי מאשר שכר מינימום לדוג' או כל התערבות אחרת ביחסי עבודה, ששוק העבודה המודרני בנוי עליהן בצורה זאת או אחרת בכל מדינות העולם.

          • ניר (פורסם: 18-4-2017 בשעה 11:53)

            אם בסוף השורה התחתונה של הפוסט היא שצריך למנוע מהשחקן לשחק בגלל ההייפ התקשורתי ובגלל המסר שמועבר, אז גם התקשורת נכנסת כאן לדיון, ומי שאין לו בעיה עם ההתנהגות של התקשורת אז אני מצפה שלא תהיה לו בעיה גם עם ההתנהגות של הליגה ושל הקבוצה, הרי כולם באותה קלחת בסוף וכולם תורמים בדרכם להעברת המסר, אז זה או הכל או כלום.

            ולגבי הסוגייה של התערבות בהחלטה כזאת, אם אנו מדברים על חקיקה, תגיד לי אתה, איך היית מעגן את זה? איך היית מגדיר את זה?

            ואם מדברים על תרבות ארגונית, אז גם היום ההתנהגות היא שונה משחקן לשחקן, אז נראה לי שלקבוע שהתרבות הארגונית היא איקס או וואי היא לא מדוייקת, ולגבי הטענה שמקרה כזה מאדיר את הסיטואציה, אז גם כאן ניתן להתווכח אם היתרונות עולים על החסרונות.

            בסופו של דבר לדעתי, מדובר כאן בסוגיה של שיתוף שחקן, שלמרות המקרה הטראגי, היא צריכה להיות החלטה פרטית של הקבוצה ושל השחקן, כמו כל החלטה של שיתוף שחקן.

            ובהקשר הזה, נקודת המוצא שהדיון הוא לא על השחקן, חוטאת לדיון, כיוון שזה קודם כל השחקן, למה אנחנו שמים את עצמנו בנעליו? במה שונה שחקן פצוע שמתעקש לשחק, והקבוצה חושבת שיביא לה תועלת והיא מאפשרת לו לשחק? למה לא להקים דיון גם על סוגיה זו ועל המסר שמועבר בעקבותיה, אולי נבקש לאסור גם על מקרים כאלה?

  6. omer (פורסם: 17-4-2017 בשעה 02:31)

    מה אתה מצפה שהליגה תעשה? שתוציא חוק שאומר שלשחקן אסור לשחק אחרי מוות במשפחה? ואם מה שקרה לאחותו היה קורה 3 ימים קודם, אז הוא יכול היה לשחק? מהו זמן ההתאוששות שתרצה שהליגה/הנהלה תכפה על תומאס?

    במקרים האלו אין עניין של נכון ולא נכון. יש אינדיווידואל וההחלטה צריכה להיות רק שלו, כי תהליך אבל הוא עניין די אישי…
    ואייזאה תומאס החליט שהוא משחק. כל חייו הוא חלם, הקריב ועבד בשביל הרגע הזה, העונה הזאת, ואתה רוצה להשעות אותו מהמשחק בגין מוות במשפחה?

    • רונן דורפן (פורסם: 17-4-2017 בשעה 11:11)

      הדברים שלך הוא חלק ממגמה שאת הכל קובעים בחוקים. לא – אי אפשר לקבוע חוק. אני חושב שהמאמן שלו והקבוצה שלו צריכים להמליץ לו בחום לא לשחק. ואני יודע – ייתכן שהם עשו זאת, התחננו בפניו לא לשחק, והוא התעקש – ואז אין מה לעשות. אבל משום מה זה השתרש כבר די מזמן בספורט האמריקאי ששחקנים כן משחקים במצב כזה.

      בהודעת הטוויטר של הNBA השתמשו בהאשטג של הפלייאוף ובהאשטג הפטריוטי של בוסטון-סטרונג. ככה זה במשפחה

      • shadow (פורסם: 17-4-2017 בשעה 17:29)

        חשבת שזה השתרש אולי בגלל התרבות האמריקאית?

        למה אתה מנסה לשפוט אבל אמריקאי מזוית ישראלית/יהודית?

        ברור לי שאתה יודע, שביום הזיכרון האמריקאי אנשים יוצאים לחגיגת קניות ועושים על האש, אז אולי נמליץ לממשל האמריקאי להפסיק עם זה?

        שמישהו יהיה שם אחראי, נו באמת.

        • צביקה (פורסם: 17-4-2017 בשעה 22:57)

          גם פה עושים על האש ביום הזיכרון. ;-)

          • איציק (פורסם: 17-4-2017 בשעה 23:08)

            זה יותר מקובל בקהילות החרדיות כנראה, במקום לעמוד דקת דומיה הם עושים על האש. ודאי שיש כאלו שעושים על האש ביום הזיכרון, כמו שיש כאלו שנוסעים ביום כיפור, אבל אלו מיעוט מבוטל שחבל בכלל להזכיר אותם. וכן, עדיף לעשות על האש בכיפור מאשר ביום הזיכרון (את המשפט האחרון כתב אדם שצם בכיפור).

            • צביקה (פורסם: 17-4-2017 בשעה 23:28)

              דקת דומייה זה אוברייטד, אני בדר"כ אומר פרק תהילים או משנה לעילוי נשמתם.

            • איציק (פורסם: 17-4-2017 בשעה 23:31)

              אם דקת דומיה זה אוברייטד, אז תהלים על פי כמה וכמה. ועדיין, גם אם אתה חושב ככה, אז בביתך עשה מה בא לך, ובחוץ תועיל לכבד את האחרים, עמוד דקה ובלב אמור תהלים.

            • צביקה (פורסם: 17-4-2017 בשעה 23:38)

              אני עומד, ברור, אבל בעיקר כדי לא לפגוע ברגשות אלו שצופים בי ופחות לזכר הנופלים, בשביל זה יש תהילים או משניות.
              ולגביי האוברייטד, אז אני משער שהרבה מהנופלים אמרו בעצמם פרק תהילים כשהיו בסכנה, או שמע ישראל רגע לפני המוות, ולא עמדו דקת דומייה לזכרם, אבל יכול להיות שאני טועה.

            • צביקה (פורסם: 17-4-2017 בשעה 23:38)

              בלי קשר לאיפה נעלמת כל החג?

            • איציק (פורסם: 17-4-2017 בשעה 23:46)

              הרבה מהנופלים לא עשו לא את זה ולא את זה. הם נלחמו ולא היה להם זמן לאף אחד מאלו (בטח לעמוד בזמן מלחמה זה גם טיפשי). חוץ מזה, עד כמה שאני מבין, דקת דומיה זה לזכר ולא למניעת אסון. תהלים, למאמינים, זה גם וגם, ולכן יתכן שהיו כאלו שעשו זאת. אני רואה ברכבת כל הזמן נשים קוראות תהלים כדי שהרכבת תגיע בשלום. נראה לי הזוי, אבל זו זכותם.
              לשאלתך, נאלצתי לסבול עם אשתי וביתי בהולנד, לנדוד ממקום למקום, לסבול את הנופים ההולנדים, האוכל שלהם, המוזאונים שלהם ושאר ירקות.

            • צביקה (פורסם: 18-4-2017 בשעה 00:09)

              משתתף בסבלך.
              קצת מרור בליל הסדר טעמת לפחות, או גם זה לא?

            • איציק (פורסם: 18-4-2017 בשעה 00:32)

              לצערי לא, עזבתי קודם :-(

          • shadow (פורסם: 18-4-2017 בשעה 00:40)

            זו בדיוק הנקודה.

            שכל אחד יעשה עם האבל שלו מה שהוא רוצה בפן הפרטי. ושהציבור ככלל יחליט מה בא לו בפן הציבורי.

    • בני תבורי (פורסם: 17-4-2017 בשעה 17:06)

      omer,
      ומה אם היה מחליט שהוא יכול לשחק למרות שסובב קרסול או שבר יד? ממתי השחקן מחליט מי ישחק ובאיזו שיטה? שחקן צריך לשחק כשהוא מוכן פיזית ומנטלית למשחק ומאמן חייב להשתמש רק בשחקנים שמוכנים פיזית ומנטלית למשחק.

      • omer (פורסם: 17-4-2017 בשעה 18:38)

        כשמדובר בסיבה פיזית, קל מאוד לקבוע אם הוא כשיר או לא. יש ממצאים ברורים וגלויים לעין.

        נפשית, המצב מסובך יותר. כל אחד מאיתנו מגיב בצורה שונה לאירועים דומים.

        בשורה התחתונה, אם צפית במשחק, אתה יודע שתומאס היה מוכן מנטלית אליו.

        אולי לך זה נראה תמוה, אבל אף אחד בארה"ב לא הרים גבה כשפורסם כשתומאס ישחק. כשפורסם שאחותו נפטרה לא היה לי ספק לרגע שישחק. די טריוויאלי ונפוץ בארה"ב. כנראה שבמנטליות האמריקאית זה די סטנדרטי. שמים את האבל בצד, ומשחקים. זה מה שעושים שם.

        אתה לא חייב להסכים עם זה או לאהוב את זה. זה גפ יכול להיראות לך די מוזר. עם זאת, לטעון ממקום מושבך באיצטדיון ראש הזהב שתומאס או כל שחקן לא כשיר מנטלית למשחק?

        איך קבעת את זה? על סמך ההיכרות שלך עם הספורטאי, השקפותיו לחיים ותגובותיו במקרי אסון? חוויותיך האישיות במקרים דומים? איך אמורים להגיב בד"כ לאובדן?
        האם אתה חושב שארגון כמו בוסטון סלטיקס לא דואג לשחקנים שלו לצוות הרפואי הכי טוב שהוא יכול למצוא, גם בתחום הרפואה הנפשית?
        ובהנחה שהתשובה לשאלה הקודמת היא "לא" – האם אתה חושב שהיכולת שלך להעריך את מצבו המנטלי וכשירותו למשחק של תומאס טובה משל הצוות הרפואי של בוסטון, מאמנו וקרוביו?

        • בני תבורי (פורסם: 17-4-2017 בשעה 19:32)

          אני מעריך את הדבקות שלך ב"ראש הזהב".

  7. רטקסס (פורסם: 17-4-2017 בשעה 02:39)

    קודם כל תודה על הההתייחסות לכך, שמחתי לראות שזה קיים.

    אני חושב שהדרך היחידה שבה מישהו מלמעלה היה לוקח אחריות זה אם היו דוחים את המשחק לגמרי.
    ברגע שהמשחק משוחק במועד, יש מין מאזן אימה, תומאס מודע לחלוטין לעובדה שאף אחד לא יבוא אליו בטענות אם יבחר שלא לשחק, והקבוצה מצידה מתפללת שהוא יחליט לשחק.

    אם המאמן או הג'יאמ ישבו עם תומאס ויגידו לו שזה בסדר שיקח הפסקה ויש דברים חשובים יותר וכיו"ב, ייתכן וזה רק יכניס אותו למחויבות עמוקה יותר ומין ניסיון להראות גם לעולם וגם לעצמו שהוא לא מוותר.
    הרבה מאוד מאפיינים אישיותיים נכנסים כאן לפעולה וייתכן והוא יודע שהחעדרות שלו תוביל להפסד פוטנציאלי (=הרבה עצב בעיר) ואולי הוא לא רוצה לקחת את זה על הכתפיים שלו, אחרי שגם ככה הוא נמצא במקום רגיש.
    וכמובן יש את הסוגיה שייתכן וזו דרך התמודדות עבורו.
    בכל אופן, סוגיה מעניינת.
    אני זוכר ששחקן של שרלוט נפטר במהלך העונה ממתאונת דרכים. כאן מעוניין לדעת אם היו דחיות כלשהן למשחקים…

  8. NoOne (פורסם: 17-4-2017 בשעה 02:56)

    בתכלס הסיבה היחידה שתומאס משחק היא כי גם הליגה וגם בוסטון יודעים שבלי תומאס הפלופר הזה בוסטון מקבלים כל משחק תבוסה של 20 הפרש.
    אם תומאס לא משחק אז איך אפשר לשרוק את כל הפלופס האלה , שיפוט ביתי איום ונורא

    • Duncan (פורסם: 17-4-2017 בשעה 04:34)

      פלופר שקיבל גם היום כמה שריקות לטובתו.

  9. טל 12 (פורסם: 17-4-2017 בשעה 03:17)

    אני לא יודע מה אמרו לו אבל כן, לדעתי בוסטון היו צריכים לבקש ממנו ללכת הביתה לכמה ימים ולחזור. אם היו נותנים לו את ההרגשה שזו עמדתם אני מאמין שזה מה שהוא היה עושה.

    • Duncan (פורסם: 17-4-2017 בשעה 04:35)

      הוא לא ילד. הוא מחליט בעצמו.
      מה זה להגיד לו ללכת הביתה?

      • טל 12 (פורסם: 17-4-2017 בשעה 21:05)

        לדעתי,העמדה של קבוצה מול שחקן במקרה כזה צריכה להיות חד משמעית – טובת האדם חשובה לנו יותר מניצחון או הפסד.

        ההחלטה שלו כמובן, אבל אני מאמין ( לא יודע מה אמרו לו ומה לא ולכן אין כאן ביקורת על בוסטון) שעמדה ברורה וחד משמעית של המועדון בנושא היתה גורמת לו לקבל את העמדה שלהם – שלדעתי צריכה להיות להם- לקבל את ההחלטה לא לשחק וללכת הביתה. יכול להיות שאני טועה כמובן.

        • duncan (פורסם: 17-4-2017 בשעה 22:43)

          למה לא לתת לאדם להחליט מה טוב לו?

  10. שמעון (פורסם: 17-4-2017 בשעה 04:51)

    עזבו את זה אנדרה רוברסון בושה לכדורסל והוא עוד ביום טוב יוסטון בכלל לא שומרים עליונוהבן אדם לא מגיע לסל. במשחק הזה רואים את ההבדל בין הצוות שיש להארדן לפחים סביב ראסל לא יאמן איסה פח הוא גם ראסל לא בשיאו וריספקט לבברלי שפשוט אונס אולדיפו כרגיל נעלם 6 נק

    • shadow (פורסם: 17-4-2017 בשעה 06:36)

      זה היה משחק מצויין להמכיש את הבדלי הרמות בין הצוות המסייע. רק להשוות בין אולדיפו לבברלי ולראות את ההבדל.

      בשביל לנצח את הסידרה הוא יצטרך לשחק ברמה שהוא הציג בליגה. הוא היחידי שיכול לנצח את הסידרה בשבילם.
      לצערו בפליאוף האינטנסיביות עולה והורגים אותו בשמירה כי כולם יודע שאין שם אף אחד אחר שיודע לשים כדור על הריצפה או לקלוע.

      • שמעון (פורסם: 17-4-2017 בשעה 07:39)

        כן נכון אבל זה מחריד פשוט מיליון זריקות חופשיות והכל אבנים לסל אפילו כדור הם לא צריכים להקפיץ וכמה הם נתקעים הם מקבלים כדור לא יודעים מה לעשות איתו ואם אי אפשר למסור לראסל הם מיידים אבנים לסל.

        היום גם ההגנה של אוק הייתה שערורייה אחת גדולה כל התקפה יוסטון מסיימים בלייאפ וכמה עבירות לזריקות ל-3, מה זה הדבר הזה אין למגינים שם מוח אפילו.

      • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 17-4-2017 בשעה 08:04)

        אז אולי, רק אולי, היה אפשר וצריך להתחיל לשחק אחרת עוד לפני הפלייאוף? להכניס שחקנים אחרים לתכנית המשחק?
        בחיי שרק פה מדברים על הכלום ושום דבר שיש לווסטברוק, אבל במציאות אפאחד לא חושב ששחקנים כמו אודילפו וקאנטר הם כאלה אפסים.
        6 מ 23 עם 9 איבודים ועוד מאתרגים אותו ואת המאמן שלו.

        • shadow (פורסם: 17-4-2017 בשעה 08:39)

          איזה שיטה לדעתך תעזור לאולדיפו (שאמור להיות סוקרר ליד ראסל) לא לקלוע 1-12?!

          שרפרף לקרש סל? נו באמת.

          בכל מקרה זה משחק ראשון. עוד יעשו התאמות.

          המשחק הבא זה המשחק לגנוב.

          • dmc (פורסם: 17-4-2017 בשעה 09:36)

            אין סקורר ליד ראסל, השאלה היא למה. אולדיפו הוא אמנם לא לילארד ולא יהיה אבל ווסטברוק משחק לבד בצורה שאף אחד לא שיחק אף פעם. כל שחקן משלים היה מעדיף לשחק ביוסטון, והתפוקה בהתאם

          • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 17-4-2017 בשעה 16:12)

            אה, לא יודע, נגיד שהמאמן יבין שצמד הגארדים קולע 2 מ 13 מהשלוש במחצית השניה אז אולי כדאי לתת לקאנטר לשחק יותר מ 8 דקות במחצית הזו??
            לא מצפה לכלום מקבוצה שלמה כולל מאמן שעושים שק קמח על הגב של ווסטברוק על העונה הזו.
            אין להם תרגיל אחד, כל העונה לא ניסו לחפש שום דרך לייצר נקודות משאר הסגל, פשוט כלום.

            • shadow (פורסם: 17-4-2017 בשעה 21:49)

              איך אתה יודע שאתה לא מבלבל בין סיבה למסובב?

              היית בחדר ההלבשה? דיברת עם המאמן? ראית את כל המשחקים של אוקלהומה העונה וניתחת את התרגילים שלהם?

              בדקת את הנתונים של השחקנים שליד ראסל והוכחת שהם היו טובים יותר במקומות אחרים?

              באמת שהקביעות האלה מוזרות.

    • yaron (פורסם: 17-4-2017 בשעה 19:59)

      אחת הסטטיסטיקות המעניינות היא של כמות משחקים עם 20+ נקודות ו10+ אסיסטים.
      זאת קטגוריה הרבה פחות מרמה מטריפל דאבל והזקן מוביל בה דיי בבטחה על ווסברוק.
      לא בא להוריד מווסברוק כי גם כאן הוא שני בליגה ובכל מקרה הממוצעים שלו הם 20+ 10+
      למי שיש סבלנות מוזמן לחפש ביוטיוב איך הוא מגיע ל-10 ריב' בחלק גדול מהמשחקים.
      ועדיין, זה משחק ראשון והתוצאה לא ממש משנה, גניבת השני וכולם מדברים אחרת.

      • shadow (פורסם: 17-4-2017 בשעה 22:03)

        את התלונות על הריבאונדים שלו היה אפשר לקחת ברצינות אם באמת היתה השוואה בין שחקנים אחרים שמנסים לשבור את השיא הזה והתוצאות של המרדף.

        הרי בסופו של יום גם אם משאירים לו את הריבאונד עדיין צריך יכולות פיזיות מרשימות ליצר סטטיסטיקות כאלה.
        לקפוץ לריבאונד מבזבז הרבה אנרגיה ולכן גם אם כל הקבוצה עוזרת לך לא בטוח שיש לך את הנתונים להצליח.

        מה שבטוח במציאות 50 שנה אף אחד לא הצליח להשיג נתונים כאלה ועוד לדאוג שהקבוצה תשאר תחרותית.

        לזה אתה יכול להוסיף את העובדה שכל זה נעשה במערב וושהיו פציעות משמעותית בתחיתלת העונה בסגל שמראש היה קצר.

        לא מבין איך זה הנושא החם ולא איך לברון סיים 6 בליגה (עם אותו מאזן כמו של קליפרס ויוטה במקומות 7 ו 8 בהתאמה) ו 2 במזרח עם הקבוצה הכי יקרה ועמוקה בליגה.

        WTF?!

        • yaron (פורסם: 18-4-2017 בשעה 14:28)

          וואו וואו וואו… האם הבנת ממני שאני מזלזל בו???
          אם כן, אז אני ממש לא כי גם אם תוריד לו 4-3 ריבאונדים במהסטטיסטיקה הוא ישאר שחקן מצויין (לדעתי).
          הנקודה היתה שכשמשווים רק משחקי 20+ 10+ הארדן מוביל עליו ביתרון יפה. מה זה אומר? לא יודע, בשביל זה יש לנו סדרה של הטוב מ-7 אבל לדעתי זאת נקודה מעניינת.
          למי שמעוניין לראות את היוטיוב המדובר, בבקשה:
          https://www.youtube.com/watch?v=HYKolm75h8Y

          • Shadow (פורסם: 18-4-2017 בשעה 16:55)

            לא כתבתי בשום רגע שאתה מזלזל בו

            זו סוג של תגובה כללית לעניין ווסט.

            הגבתי אלייך כי העלת את נושא הריבאונד.

  11. dorigil (פורסם: 17-4-2017 בשעה 04:52)

    אתר טוב לסטרימינג NBA?

    • dmc (פורסם: 17-4-2017 בשעה 07:44)

      בשביל פלאשים יציבים יש את firstrow או usagoals. האיכות לא מדהימה

  12. אריאל גרייזס (פורסם: 17-4-2017 בשעה 07:45)

    אני זוכר בזמנו כשפארב עלה לשחק אחרי המוות של אבא שלו וכולם חגגו את הארבעה טד שהוא מסר במאנדיי נייט שכתבתי משהו דומה. ששחקנים צריכים לקחת את הזמן שלהם לעכל. אם בוסטון היו מנצחים בכלל חבל על הזמן מה היו עושים מזה – ניצחנו בשביל איזייה וכל השיט הזה.
    קצת אירוני שהאמריקאים שהפכו את הספורט לבידור נטו הם גם אלו שהופכים אותו למשהו שחלילה ששחקן יפספס

    • ניינר / ווריור (פורסם: 17-4-2017 בשעה 07:56)

      ואתה בטח גם זוכר איזה פסטיבל היה סביב זה. אבל מה היה קורה אם פארב היה מסריח את השועלים באותו משחק? כל העניין לא נראה לי הגיוני

  13. Miranda Veracrus De La Hoya Cardinal (פורסם: 17-4-2017 בשעה 07:56)

    אין מה להזדעזע ותומאס לא צריך להיות זה שדרכו מעבירים מסר.
    ההחלטה היא לגמרי שלו, לא צריך להתייפייף ולהיות כ"כ רגשני בשמו.

  14. ניצן נ. (פורסם: 17-4-2017 בשעה 08:54)

    אקח את זה לכיוון אחר, מישהו שעובד תחתיכם היה עובר כזאת טרגדיה, הייתם נותנים לו לבוא לעבודה, רק בגלל שיש פרויקט חשוב? כל מקום עבודה רציני היה מבין שהוא זקוק לעובדים שלו לתקופה ארוכה ולא רק ליום הבודד הזה.
    ברור לי שאייזאה רצה לשחק, רק שאני לא בטוח כמה היא הייתה החלטה רציונלית. הייתי מצפה שבנקודה הזאת הבוס היה אומר לעובד שלו להשאר בבית ולא נותן לו לבוא את האופציה להחליט.

    בתחילת השנה תלמיד שלי נפטר. בשיעור הראשון שהיה לי עם הכיתה התפרקתי מולם. לא הייתי יכול יותר להחזיק את זה (זה היה אחרי סופ"ש מלא בשיחות עם התלמידים והמורים בשכבה על הטרגדיה). לא הייתי מעמיד את אייזאה בנקודה הזאת בה באמצע משחק הוא יכול להזכר באחותו ולא יוכל לעמוד על הרגליים.

    • Miranda vera cruz de la hoya cardinal (פורסם: 17-4-2017 בשעה 09:00)

      עמד מצויין על הרגליים
      כן, הייתי נותן לו לבוא לעבודה. החלטה שלו, לא צריך לכפות רחמים על אדם בצערו.

      • בני תבורי (פורסם: 17-4-2017 בשעה 17:08)

        אף אחד לא כפה כלום, להפך, המאמן לא עשה את תפקידו כמו שצריך.

        • shadow (פורסם: 17-4-2017 בשעה 22:05)

          מה תפקידו של המאמן ואיך אתה יודע שהוא לא ביצעה אותו כמו שצריך?

          יכול להיות שזה מקרה קלאסי של ציור המטרה מסביב לחץ?

          • גל ד (פורסם: 18-4-2017 בשעה 07:12)

            בני לא יודע. הוא סתם חוזר פה על שטות.

    • yaron (פורסם: 17-4-2017 בשעה 16:21)

      נותן לו לבוא לעבודה? בוודאי.
      גורם לו להרגיש שהוא צריך? חס וחלילה.
      ההרגשה שלי היא שזה היה רצונו של תומאס (וברור שבקבוצה ובליגה שמחים) ואם זה כך זה בסדר גמור.

  15. יוני (המקורי, מפעם) (פורסם: 17-4-2017 בשעה 09:07)

    כמעסיק, אין לי תשובה. הייתי מבקש מהעובד ללכת ולהתאבל, כי זה נראה לי הדבר הנכון לעשות. אם היה מבקש להישאר במשרד, לא משנה אם כדי לעבוד או לברוח מהכאב, הייתי מסכים ישר.

  16. ניימן (פורסם: 17-4-2017 בשעה 09:22)

    יש פה הרבה אנשים שמשליכים את הפסיכולוגיה שלהם על אנשים אחרים. זה קצת מוזר.

    • אדם (פורסם: 17-4-2017 בשעה 09:32)

      זה לא מוזר, אנשים עושים את זה כל הזמן וחושבים שהם צודקים.

      • ניימן (פורסם: 17-4-2017 בשעה 14:32)

        אתה צודק לגבי אנשים בכללי. אבל חשבתי שהמגיבים אצל דורפן עושים את זה פחות.

    • בני תבורי (פורסם: 17-4-2017 בשעה 17:09)

      בדיוק סיבה נהדרת למה לא לשתף אותו במשחק, כי מה שאתה מזהה כאן עובר גם על השחקנים שמשחקים אתו, אלה שמשחקים נגדו ועל השופטים.

      • ניימן (פורסם: 17-4-2017 בשעה 18:19)

        לא הבנתי מה זה קשור. יפריע להם שהוא משחק, אז צריך להעניש אותו? לא מספיק האסון שנפל עליו?

  17. Yavor (פורסם: 17-4-2017 בשעה 10:03)

    זה לגמרי מוגזם הבקשה שלך, רונן.
    מה אם הוא היה ביחסים רעועים עד לא קיימים עם אחותו וזה לא היה מזיז לו? אז זה בסדר? ומה הגבול שם? 3 פגישות בשנה? יותר? פחות?
    ומה אם זה היה דוד קרוב או סבתא? או אב שכבר שנים על ערש דווי ורק מחכים שייגאל מייסוריו? ואולי חתול או כלב אהובים? מה הגבול שם?
    וזה עוד בלי להזכיר את מה שאמרו פה על דרכי התמודדות שונות עם האבל.

    מה הקריטריון לעזאזל?! קשה לי לחשוב על פוסט שפחות הסכמתי איתו בשנים האחרונות.

    • רונן דורפן (פורסם: 17-4-2017 בשעה 11:01)

      הטקסט בכלל לא עוסק באייזאה תומאס

      • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 17-4-2017 בשעה 13:29)

        אתה צןדק.
        הטקסט עוסק בך ובמה שאתה היית מעדיף לעשות.
        באמת אין לו שום קשר לתומאס, למה שנכון או למה שמתבקש.

    • yaron (פורסם: 17-4-2017 בשעה 16:29)

      ומה אם הדרך הכי טובה בשבילו להתמודד זה להקדיש לה את המשחק?
      ומה אם הוא חושב שזה מה שהיא היתה רוצה שיעשה?
      אבל את דורפן זה לא מעניין הבעיה שלו היא שמאדירים את שמו…

  18. גיא זהר (פורסם: 17-4-2017 בשעה 10:54)

    מנחם לס: "ההחלטה של אייזיה תומאס לשחק היתה שלו ושלו בלבד, וזכותו המלאה להחליט בעצמו. היה לי מקרה די דומה לשלו, והחלטתי בדיוק כמוהו:
    כל אחד מתאבל בדרכו. כל אחד מוצא את הדרך הטובה ביותר להיאבק עם כאבו. בסוף נובמבר 1973 ניפטרה אשתי האהובה, אם לבנותי, רינה. בת 34 היתה במותה. היא ניפטרה בבולטימור, בבית החולים הידוע ג'ון הופקינס. הייתי במשחק רבע גמר של אליפות המכללות בכדורגל כמאמן 'אדלפי יוניברסיטי' כששוטר הגיע עם הודעה עבורי מבית החולים שהיא מתחילה לאבד לחץ דם ושאמהר להגיע אם ברצוני לראותה בחיים. השוטר עם הניידת הגיע בתחילת המחצית השנייה של משחק אדלפי נגד אונ' ספרינגפילד. הובלנו 0-1.
    מכונית המשטרה לקחה אותי לשדה התעופה בספרינגפילד אבל הסתבר שאגיע מהר יותר אם אשכור מכונית ואסע את ה-7 שעות. כשהגעתי לבית החולים חיכה לי שם חברי הטוב מבת גלים יצחק דקל שעשה שליחות בבולטימור. במבעו ראיתי שאיחרתי. רינה עדיין שכבה על מיטתה המיוחדת בבית החולים וראיתי כאילו מין חיוך על שפתיה, חיוך שסבל נוראי של שלוש שנים פסק. נישקתי את לחיה, אמרתי לה מה שאמרתי, הורדתי לה את טבעת הנשואין, ואמרתי לה שלום.
    ארבעה ימים אחרי היה משחקנו נגד אוניברסיטת מרילנד על חצי גמר אליפות המכללות. אני יודע לספור, ואני יודע שעדיין לא עברו שבעה ימי אבל. היה לי הרבה יותר קל לקחת את שתי בנותי אפרת וסיגל בנות ה-3 וה-6 לשדה התעופה ולטוס לוושינגטון די סי למשחק חצי הגמר (אותו הפסדנו 2-1) מאשר לשבת כמעט בודד עם בנותי בדירתי לסיים את שבעת הימים. אני מבין מאד את אייזיה תומאס!"

    • רונן דורפן (פורסם: 17-4-2017 בשעה 11:02)

      ציינתי קודם – אני לחלוטין מבין את אייזאה תומאס והטקסט לא עוסק בו או באחותו. ההאדרה-סחיטה רגשית של המעשה שלו כבר החלה היום

      • Yavor (פורסם: 17-4-2017 בשעה 11:12)

        על כך אגיב במשפט שכתבתי קודם ומחקתי כי חששתי שיסחוב את הדיון למקום אחר (בדיעבד זה המקום שאליו אתה רוצה שייסחב):

        ולגבי התקשורת – היא חיה מזה, זה הלחם והחמאה שלה. אתה לא יכול לבקש מקרוקודיל להתאפק כשהוא רואה גור איילים חוצה את הנהר…

        • גיא זהר (פורסם: 17-4-2017 בשעה 11:36)

          לפני חודשיים בערך נפטר סבא של אליניב ברדה בגיל לא צעיר. אף אחד לא דילג על זה שאחרי שברדה הבקיע הוא הקדיש את הגול לסבו ובכה. התקשורת אוהבת להעצים את העניינים האלו כי דמעות שוות רייטינג. רק היום בורקי השוער של דורטמונד מצוטט שדווקא הלוז הצפוף מקל עליו. אין כאן שחור ולבן

  19. Yavor (פורסם: 17-4-2017 בשעה 11:17)

    ובקריאה שניה – האמירה שלך (רונן) על כך שהפוסט לא על איזיה והמקרה שלו היא לוליינות רטורית לא נכונה ולא מוצלחת:
    "אבל מישהו צריך להגיד לו לא….מישהו צריך להיות מבוגר ולבקש ממנו ללכת הביתה…ומישהו צריך לקחת את ההחלטה הזו עבור תומאס ועבור הפרצוף האנושי של הספורט. גם אם הוא ביקש. מזעזע אותי שהמועדון והליגה מתחמקים מהאחריות הזו."

    אתה יכול לכתוב שאתה מבקש להתמקד בתפקידה של התקשורת, אבל זה בכלל לא מובן מהטקסט המקורי (למעשה מובן ההיפך, לפי הציטוטים כאן)

    • רונן דורפן (פורסם: 17-4-2017 בשעה 11:37)

      מכיוון שאתה מחליט בשבילי למה התכוונתי – אני לא בשום עמדה לחלוק -כי אינני מבין את כוונתי כמו שאתה מבין.

      אני פשוט חושב שלא הבנת.

      • Yavor (פורסם: 17-4-2017 בשעה 11:50)

        אשמח אם תבהיר את כוונתך, כי אני לפחות (וכנראה גם אחרים לפי התגובות) הבנתי משהו מסוים.

        • רונן דורפן (פורסם: 17-4-2017 בשעה 12:48)

          אני אומר ככה. החלטה של תומאס לכל כוון היא לגיטימית והיא פרטית. אבל החלטה בטווח של שעות כשבמשך השנים נעשתה האדרה של ההחלטה לשחק (בגלל שהוא קשוח, בגלל שהגרין ביי פקרס הם המשפחה האמיתית שלו וכו וכו וכו מורשת קרב של הספורט האמריקאי) – מועבר מסר לא נכון לקהל על חשיבות המשחק וגם באופן כללי על הציפיות מאנשים, ובייחוד גברים, במצב אבלות. לגשת לשחקן במצב כזה ולהגיד לו ״נכבד כל החלטה כל החלטה שלך״ – זו בריחה מאחריות.

          כמובן שתומאס לא אחראי על מנהגי אבלות בארצות הברית – וכמובן אנשים טענו (בצדק) לזכותו להחלטה אישית. וכמובן ייתכן שהסלטיקס הפצירו בו לעזוב והוא רצה להשאר. אבל כדי לשכנע לפחות אותי בכך – אני חושב שהליגה צריכה לעשות כך: לדחות את המשחק ליומיים (ממילא הם מרחו את הפלייאוף לבערך כפול זמן מבעבר) ווכך לשכנע אותנו שהשתתפותה בתהליך האישי שלו היא כנה ולא מונעת תדמית וכסף. היא לא יכולה להתמם ולספר ״נתנו לו את ההחלטה״. שתראה השתתפות כנה בצער. שתראה שהחיים לא סתם ממשיכים, שתראה באופן ברור שהפלייאוף לא יותר חשוב – ואז שתיתן לו להחליטי.

          • גיא זהר (פורסם: 17-4-2017 בשעה 13:54)

            אק. זה סבבה, אבל את זה לא ניתן היה להבין בפוסט המקורי.

          • פה איתמר (פורסם: 17-4-2017 בשעה 15:42)

            זה לא חדש ולא אמריקאי.
            באמת לא בקטע הישראלי של הבנת׳ דה ג׳ואיש פיפול ספר אינאף, אבל האולימפיאדה במינכן המשיכה אחרי רצח הספורטאים.
            וגם הליברטדורס (הגביע השני בעצם…) אחרי התרסקות הקבוצה הברזילאית.
            כי תמיד יש צד שני.
            של מי שאסף סנט לסנט לבקר בבוסטון בפעם הראשונה והאחרונה בחייו כדי לראות משחק פלייאוף ושל המתעמלת שכל חייה התאמנה ואלו המשחקים היחדים שתשתתף בהם אי פעם.
            אז זה לא תמיד רק קטע ציני של נותנת חסות.

            • Shadow (פורסם: 17-4-2017 בשעה 20:08)

              צודק.

    • Ljos (פורסם: 17-4-2017 בשעה 11:47)

      הליגה מרוויחה מכל שחקן כמוהו שבוחר להמשיך לשחק אחרי מאורע טראגי. ההאדרה רק משחקת לטובתם. המשך של מקרים כאלו גורם לשחקנים לא להיות מסוגלים לבחור אחרת.

      • רונן דורפן (פורסם: 17-4-2017 בשעה 11:50)

        Ljos – בדיוק למה שהתכוונתי. תומאס הוא לא מקרה יוצא דופן – ואם הם באמת היו מכבדים את רצונו – היו דוחים את המשחק ב-48 שעות/

        • זינק (פורסם: 17-4-2017 בשעה 13:53)

          רונן, ואם היה מדובר בשחקן העשירי ברוטציה של הסלטיקס, גם היית חושב שצריך לדחות?

        • yaron (פורסם: 17-4-2017 בשעה 18:15)

          רונן, אם רק לזה התכוונת אז בינינו וויכוח אבל אני הבנתי שאתה בעד לאסור עליו לשחק.

  20. רונן דורפן (פורסם: 17-4-2017 בשעה 11:41)

    ואגב – לכל מי שמכבד כמובן את זכותו להחליט – אין לי בעיה.

    שהליגה תדחה את המשחק ב-48 שעות. תראה שהיא לא אדישה. תראה שהיא נותנת לשחקן לקבל החלטה שקולה – ואז אפשר יהיה לדבר על ״לכבד את רגשותיו״

    • Yavor (פורסם: 17-4-2017 בשעה 11:56)

      אבל איפה הגבול? דודה? סבתא? חתול? מוות טבעי לעומת תאונה? קשר אינטימי לעומת ריחוק? אולסטאר לעומת שחקן קצה ספסל, או אפילו עוזר מאמן או ג'י אם?
      ומה עם בלאט או כספי יבקשו לא לשחק ביום הזיכרון? או כיפור?

      זה לא ריאלי, וגם לא נכון, לדעתי.

  21. דיזידין (פורסם: 17-4-2017 בשעה 12:27)

    מעניין,
    מי שחושב רק על השחקן, תומך בכך שישחק (בחירה שלו).
    מי שלא חושב על השחקן בכלל (דורפן), רוצה שלא ישחק.

    אני עם דורפן (למרות שזה כמעט "אן אמירקן").
    זו שאלה ערכית וחינוכית, יש דברים גדולים מהמשחק.

    • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 17-4-2017 בשעה 13:36)

      מה ערכי? לשבת בבית להתאבל? ואם הבחור יושב מולך (ה gm שלו) ואומר לך בפנים שהוא מעדיף לצאת מהבית, ללכת לשחק?
      אנשים מגיבים אחרת ממך, מספיק לשפוט את זה.
      די בכך שאפשרו לו את הבחירה והוא בחר בעצמו.
      רוח הפוסט, שהיא "אבל הוא לא יודע מה טוב לו ומושפע מאתוס שקרי" מזלזלת בשחקן.

      • דיזידין (פורסם: 17-4-2017 בשעה 13:45)

        הערך הוא שעם כל הכבוד לניצחון ולקבוצה, יותר חשוב שתלך לחבק את אמא.

        • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 17-4-2017 בשעה 14:08)

          יש ערך יותר חשוב מזה. חופש הבחירה.
          אבל תמיד יהיו גם כאלה שמתעקשים להגיד לך מה נכון עבורך.

          • דיזידין (פורסם: 17-4-2017 בשעה 15:24)

            אתה צודק. אבל זה לא הדיון.
            אף אחד לא רוצה לשלול את חופש הבחירה של השחקן.
            הדיון הוא על האתוס של האן-בי-אי, או של הספורט בכלל, שבמקרה זה נראה לי מעוות.

          • duncan (פורסם: 17-4-2017 בשעה 15:48)

            אלו קומוניסטים שרוצים שהמדינה או הארגון יחליטו לך

            • דיזידין (פורסם: 17-4-2017 בשעה 16:04)

              בוא ניקח דוגמה אחרת. חופשת לידה.
              יש ארגון שבו האתוס הוא שהיולדת חוזרת מיד לעבודה, כך היא מפגינה את מחויבותה לחבריה לצוות ולמטרות הארגון, ואם נורא קשה לה עם זה היא תקבל חופשה.
              ויש ארגון שבו חופשת לידה היא חובה, ואם לאישה נורא קשה עם זה נותנים לה לעבוד.

        • yaron (פורסם: 17-4-2017 בשעה 18:18)

          ואם אמא שאלה אותו " מה אתה חושב שאחותך היתה רוצה שתעשה?"
          אין לזה התחלה ואין לזה סוף…
          השאלה היא אם נסמוך על בני אדם שהם ילדים גדולים או שלא.
          אין לי שום בעיה אם הליגה תחליט שבמקרים כאלה המשחק נדחה אבל עד שזה קורה אני מעדיף לתת לשחקן להחליט.

  22. טיפה סרוחה (פורסם: 17-4-2017 בשעה 12:45)

    אני חושב שירדתי לסוף דעתך אבל עדיין אני ממש לא מסכים.
    הכוונה שלך כמובן טובה,אתה רוצה שתהיה דמוקרטיה וכל שחקן יבחר בעצמו ללא שיקולים זרים אם לשחק בזמן אבדן,אבל כדי להגיע לאותה דמוקרטיה אתה בעצם מציע להתנהג כדיקטטור כלפי שחקן רנדומלי, כי אולי אותו שחקן לא מעוניין לצאת למלחמה שחורה לך?אולי הוא מאלה שבאמת רוצים לשחק?
    בקיצור יצא שכרך בהפסדך.
    נ.ב אני ממש לא בטוח שאתה צודק כשאתה מעריך ששחקנים מרגישים לחץ חיצוני לשחק אבל זרמתי עם הלך המחשבה כדי להבהיר את הנקודה.

    • יואב (פורסם: 17-4-2017 בשעה 13:01)

      בול!

    • yaron (פורסם: 17-4-2017 בשעה 18:21)

      קוראים לזה סוציאליזם.
      הפרט לא מספיק חשוב/חכם/חזק ובטח שלא יודע מה טוב ונכון לכלל חברה ולכן "החברה" תחליט בשבילו.

      • duncan (פורסם: 17-4-2017 בשעה 22:44)

        מדוייק.

  23. שי אבן צור (פורסם: 17-4-2017 בשעה 13:32)

    לא הבנתי למה יש למועדון או לליגה איזשהיא אחריות במקרים כאלה.

  24. דני (פורסם: 17-4-2017 בשעה 13:48)

    כשרוב מוחלט מהשחקנים בכל ענפי הספורט באמריקה בוחרים לשחק, ברור שאין כאן בחירה אמיתית והם פועלים לפי הקודים המאצ'ואיסטים של החברה. כל האמירות של השדרנים והעיתונאים שהם יבינו אם השחקן לא ישחק זה רק מן השפה ולחוץ. ברור שהם מצפים ממנו לשחק כדי שיוכלו להאדיר אותו ולקשקש את הקשקושים הרגילים שלהם.

    • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 17-4-2017 בשעה 14:14)

      מוזר, כי כשג'רו הולידיי הודיע שלא ישחק כדורסל עבור הפליקנס בגלל שהוא רוצה להיות ליד אשתו שאובחנה עם גידול, אף אחד לא חתך אותו ואף אחד לא ביקר אותו שהוא "חלש".
      אמרו לו להודיע מתי הוא רוצה לחזור להתאמן או לשחק.

      • דני (פורסם: 17-4-2017 בשעה 14:31)

        מה הקשר? זה לא אבל. אשתו היתה חולה, לא מתה. גם דרק פישר פספס משחקים והשתחרר מהחוזה שלו כשבתו היתה חולה.

        • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 17-4-2017 בשעה 15:08)

          הקשר לא ברור? כתבת נחרצות שברור שאין כאן בחירה אמיתית והם פועלים לפי הקודים המאצ'ואיסטים של החברה.
          הבאתי לך דוגמה אחרת שבה ל"חברה" אין בעיה בכלל עם הבחירה האמיתית שלך.
          זה משנה אם זה מוות או אשפוז? משנה אם אחות או רעיה? לא משנה בכלל.
          מה שכן משנה הוא שאתה מקטין את האדם בכך שאתה קובע שאין לו בחירה רק כי הבחירה שלו לא עולה בקנה אחד עם הבחירה שאתה היית עושה (חס ושלום, שתהיה לי בריא )

          • Yavor (פורסם: 17-4-2017 בשעה 15:15)

            היו גם עוד מקרים שאנשים יצאו ללוויה או לאבל ופספסו משחקים. אני זוכר כמה פעמים שהודיעו על כך בטון אינפורמטיבי ויבשושי ש"שחקן X נעדר מהמשחק בשל מות סבתו". לא היתה שיפוטיות וביקורת כלל ועיקר.

            סייג קטן: אני זוכר את זה לגבי העונה הסדירה ולא בפלייאוף.

          • דני (פורסם: 17-4-2017 בשעה 15:16)

            כתבתי בהקשר של אבל על מותר קרוב, מה לא ברור? בוודאי שההקשר משנה כי בהקשרים אחרים הקודים שונים. אין יותר מדי משהו מאצ'ואיסטי כמישהו קרוב חולה והשחקן יכול לעזור לו פיזית. במקרה של אבל מדובר בעניין רגשי, לא פיזי, וגברים גברים לא צריכים להתאבל ויכולים לחזור לעבודה מידי.

            לא מקטין שום בחירה כי אין כאן שום בחירה אמיתית. כשכל השחקנים ללא יוצא מן הכלל כמעט נוקטים באותה גישה קשה לדבר על בחירה.

            • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 17-4-2017 בשעה 15:20)

              "לא מקטין שום בחירה כי אין כאן שום בחירה אמיתית" די מעקר את הדיון כאן.
              אתה חושב שהוא טועה, ובמידה ומראים לך שהרבה מתנהגים כמוהו אתה חושב שכולם טועים וזה לחץ חברתי.

              ייתכן, רק ייתכן,שהנחת היסוד שלך שהוא צריך לשבת עכשיו בבית על ספה ולבכות היא פשוט לא נכונה קטגורית אלא רק לגבי חלק מהאנשים?

            • דני (פורסם: 17-4-2017 בשעה 15:32)

              אני לא יודע איך אתה קורא לזה בחירה כשבסיטואציה דומה אין אף שחקן שמתנהג אחרת. כן, בעונה רגילה ארוכה שחקנים יחמיצו משחק או שניים חסרי חשיבות בגלל לויה. במשחק חשוב, לא זוכר מקרה דומה.

              וזה שהוא צריך לשבת על הספה ולבכות אלו מלים שלך, לא שלי. אני לא אמרתי לו איך להתאבל אבל ברור שכאשר שחקן ממרר בבכי על הספסל לפני המשחק ובוחר לשחק בכל זאת, יש כאן משהו לא תקין.

            • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 17-4-2017 בשעה 16:00)

              אתה חושב שאין אף שחקן שמתנהג אחרת, אבל אתה טועה כמובן.
              דריו סרנה עזב את יורו 2016 בעקבות מות אביו, שחקן מכללות (ברח לי השם) עזב את הטורניר השנה בעקבות מוות במשפחה, ויש עוד הרבה דוגמאות.
              הן, מן הסתם, לא מצטלמות כמו הנעליים של אייזאה,אבל הן בהחלט קיימות.

              סטיב קר, אגב, עלה לשחק מספר שעות אחרי שרצחו את אבא שלו.

              כל אחד לוקח את האבל שלו למקומות שלו, ויכול להיות שלאייזאה קל יותר להתאבל אחרי המשחק במקום לוותר עליו.
              לא תקין? מילים שלך. אני בעיקר חושב שלהגיד לו שזה "לא תקין" זה לא תקין.

            • דני (פורסם: 17-4-2017 בשעה 18:21)

              סרנה לא פספס אף משחק ביורו ומכללות זה לא מקצוענים ודי זניח. העובדה שאתה לא זוכר שום מקרה של שחקן כזה במשחק משמעותי אומרת דרשני.

              וזה לא תקין כי זו לא התמודדות נורמלית חפה מלחצים שמבטאת בחירה אמיתית. הרי אם לא היה לו משחק אתמול הוא היה יושב עם המשפחה שלו. לא היה קורה כלום אם היה מדלג על משחק אחד.

            • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 17-4-2017 בשעה 19:44)

              קפטן נבחרת שעוזב אותה במהלך יורו זה בהחלט משמעותי.

              והיה נדמה לי לרגע שאמרת שטורניר המכללות, שעבור שחקן שאינו אול אמריקן זו בערך הבמה היחידה שלו להצליח להרשים כדי לעשות את המיליונים, הוא זניח.

              ואם היה מדלג על משחק אחד וחוזר לשני אחרי יומיים זה כבר בסדר? סיים להתאבל? להזכירך שהאשכבה יכולה להיות גם שבוע אח"כ.

            • דני (פורסם: 17-4-2017 בשעה 19:59)

              הקפטן חזר ולא פספס משחק אז איפה פה הפגיעה? ולא יודע לאיזה שחקן מכללות אתה מתכוון, אבל אם אתה חושב שהופעה טובה בטורניר גורמת לשחקן זניח להפוך לבחירת דראפט נדמה לי שאתה טועה. בכל מקרה, שחקן מכללות הוא חובבן ואנחנו דנים בספורט מקצועני.

              אני לא יכול לקבוע כמה זמן שחקן צריך להיות עם המשפחה שלו, אבל העובדה שלא מצאת דוגמא לשחקן משמעותי שהחמיץ אפילו משחק אחד די חשוב, אומרת דרשני ושאין כאן שום בחירה ממשית.

            • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 17-4-2017 בשעה 22:08)

              בחיי שאתה עקשן.
              קליי תומפסון החמיץ משחק נגד קליבלנד לפני כמה שנים בגלל מות סבו בן ה 90 ומשהו.
              שאקיל גם כן החמיץ משחק (ועוד נגד הלייקרס) בגלל מות סבתו.
              גם זיבו החמיץ משחק השנה בגלל מות סבתו.
              אבל הם סתם שחקנים.

              גם הסנטר של הפאטס החמיץ שנה שעברה משחק בגלל מוות במשפחה. בפוטבול, אגב, כל משחק הוא פלייאוף.

              הטענה הבאה תהיה שלא מצאתי אחד מ 50 הגדולים שהחמיץ את משחק 7 של הפיינלס?

            • דני (פורסם: 17-4-2017 בשעה 22:33)

              אלו משחקים זניחים בעונה הרגילה שגם ככה שחקנים מקבלים בא ימי מנוחה. שאקיל לא יחמיץ משחק פלייאוף בגלל אבל וגם שחקן NFL לא יפסיד משחק פלייאוף. לא נתת שום דוגמא לשחקן שהפסיד משחק קריטי וזה מספר את כל הסיפור.

            • shadow (פורסם: 18-4-2017 בשעה 00:46)

              יוסי אתה מתדיין עם טרול אם לא שמת לב.

            • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 18-4-2017 בשעה 09:17)

              צר לי דני, אבל אם אתה חושב שהמשחק הראשון בבית בפלייאוף של מדורגת ראשונה מול שמינית הוא חשוב הרבה יותר ממשחק פוטבול בסוף דצמבר או משחק בטורניר גמר המכללות,אז הצל צודק.
              באמת מתנצל שאבא של ג'ורדן לא מת במהלך רבע 4 של משחק בפיינלס.

              בכל מקרה הנקודה היא ברורה. יש תקדימים, ושחקנים עושים מה שהם רוצים.

            • דני (פורסם: 18-4-2017 בשעה 10:04)

              זה מובן מאליו שמשחק פלייאוף חשוב ממשחק עונה רגילה, לא צריך להסביר כאן כלום (וזה עוד אצל שחקן בקבוצה שמגיעה לפלייאוף כל שנה והבטיחה את העלייה לפלייאוף מזמן).

              כאמור, מכללות זה לא מקצוענים, ואם כל מה שאתה מצליח להביא בתור דוגמא זה שחקן שאתה אפילו לא זוכר את שמו אז זה אומר הכל. היו מיליוני משחקים לאורך ההיסטוריה אז סביר שיהיו גם שחקנים שיפסידו משחקים במצב דומה, אבל עובדה שאתה לא יכול למצוא דוגמא לשחקן משמעותי במשחק חשוב שזה קרה לו כי פשוט אין כאלו כמעט.

          • yaron (פורסם: 17-4-2017 בשעה 18:24)

            מסכים לגמרי אבל גם אם זה היה נכון הפתרון (אם בכלל צריך פתרון) הוא להימנע מההאדרה ולא למנוע משחקן לעשות את מה שטוב ונכון לו.

            • דני (פורסם: 18-4-2017 בשעה 10:07)

              כל הנקודה שאנחנו לא יכולים לדעת מה טוב לשחקן כשיש מערכת לחצים כאלו עליו לשחק. אני לא חושב שאפשר למנוע האדרה כי זה מה שהתקשורת תמיד תעשה כי היא חיה מזה. אי אפשר לחוקק חוק נגד עשרות גופי תקשורת אבל כן אפשר לשנות התנהגות של קבוצה או ליגה.

  25. אמוץ כהן-פז (פורסם: 17-4-2017 בשעה 15:00)

    לדחות את המשחק? לא, כי אין לזה סוף.
    לחייב את השחקן לא להופיע? לא, כי אין לזה סוף.
    לדחות את דורטמונד\מונאקו ליותר ממה שצרכי הביטחון מחייבים? לא, כי זה לשחק לידי מפעיל האלימות (טורקיה? רוסיה?).
    גם אם אני יכול להזדהות עם הטענות לציניות של המערכת, נראה לי נראה לי שההחלטות הנכונות התקבלו הנכונות התקבלו.

    • אורן השני (פורסם: 17-4-2017 בשעה 15:08)

      לגבי דורטמונד, תסלח לי אבל זה טיעון דפוק. הקבוצה כולה נפגעה ולא הרגישה שהיא מסוגלת לשחק כאילו כלום, לכן היה נכון במקרה הזה למלא את מבוקשם.

      • אמוץ כהן-פז (פורסם: 17-4-2017 בשעה 16:09)

        מקבל חלקית ומעדן ל׳ההחלטה הפחות גרועה׳ שניתן היה לקבל.

        • בני תבורי (פורסם: 17-4-2017 בשעה 19:29)

          החלטה איומה שלוקה בחוסר הגיון והגינות בסיסיים. השטות של "לא לשחק לידיו של הטרוריסט" מתועבת ומרתיחה. דורטמונד הייתה זכאית לפרק זמן סביר כדי להתאושש מההלם ולא הייתה כל סיבה לשחק אחרי 24 שעות.

          • shadow (פורסם: 18-4-2017 בשעה 00:46)

            פה אני מסכים איתך לחלוטין

  26. אריק (פורסם: 17-4-2017 בשעה 16:35)

    אייזאה תומאס כם מבוגר מדי לפלייאוף. מילא עונה רגילה.

  27. ניר (פורסם: 17-4-2017 בשעה 17:34)

    1 לצפות מהליגה שתדחה את המשחק זה לא ריאלי, לא מדובר במוות של אחד המשתתפים עצמו ומדובר במקרה פרטי.

    2. לטעון שהנהלת בוסטון או צוות האימון לא היו צריכים לתת לו לשחק היא כבר יהירה, איך אתם ממקום מושבכם ליד המקלדת, יכולים להגיד לצוות של בוסטון שחי עם הבן אדם יום יום, מה נכון ומה לא נכון??? איך אתם יודעים מה הציעו ומה לא הציעו? איך אתם יודעים מה השחקן אמר?

    מי שחושב שהם לא מקצועיים -שיקום, מי שחושב שהם לא אנושיים – שיקום, מי שחושב שהם רואים רק את הטווח הקצר ואת האדרת הסיטואציה ולא את הבן אדם ואת הטווח הרחוק – שיקום.

    אף אחד לא קם….

    • דני (פורסם: 17-4-2017 בשעה 18:22)

      אנ יחושב שהם לא אנושיים או מקצועיים.

      • Shadow (פורסם: 17-4-2017 בשעה 20:01)

        אני חושב שאתה טרול

  28. איציק (פורסם: 17-4-2017 בשעה 17:41)

    לא קראתי את התגובות ולכן יתכן שמישהו כבר כתב חלק מהדברים, ואם כן, אז כנראה דעתו כדעתי בחלקים אלו:
    1. לאדם סילבר אין אפשרות וגם אין צורך לכפות את מניעת שיתוף השחקן. זה לא היה עומד בשום קריטריון. אם הוא רוצה להבא למנוע שיתוף שחקן בנסיבות כאלו, עליו להגיע להסדר עם איגוד השחקנים. ייתכן וזה הצעד הנכון אך הוא חייב לבוא בהסכמה ולא בכפייה.
    2. מאמן בוסטון היה צריך לא לשתף אותו ולהסביר לו שלו ובייחוד לקבוצה עדיף שהוא ייקח משחק אחד חופש. להציג זאת כטובת הקבוצה. לשחקנים האחרים היה צריך לעשות בפסיכולוגיה בגרוש ולאחד אותם סביב האבל כדי שיתאחדו וייתנו יותר עבור תומאס.
    3. מבחינת תומאס, אין לי מושג מה עדיף, ויתכן שעבורו היה עדיף לשחק, אבל זה לא היה לטובת הקבוצה (למרות שהיה לו משחק לא רע בכלל), וגם לא לטובת הליגה כי אם אסון דומה יקרה שוב אז כנראה גם השחקן הבא ירצה לשחק (גם בגלל התקדים) למרות שלו זה ייתכן ולא יהיה טוב.

    • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 17-4-2017 בשעה 17:54)

      אז לדידך עדיף לקבוצה להכריח אותו לא לשחק כדי לא ליצור תקדים (למרות שיש מקרים כאלו כל שבוע בספורט מקצועני)?
      זה בדיוק כמו להכריח אותו כן לשחק כדי לא ליצור תקדים.
      זה להכריח אותו.
      בדבריך רשמת שבדיעבד היה לו אחלה משחק, ואולי לבא בתור לא יהיה.
      אז אולי לא תכריח לא לפה ולא לפה?

      • איציק (פורסם: 17-4-2017 בשעה 18:11)

        אולי, ואולי לא.
        כיון שתפקיד המאמן לדאוג לטובת הקבוצה, הטענה שלי, שלמרות המשחק הטוב שהיה לו (ויכל גם להיות גרוע) הקבוצה הייתה מרוויחה יותר אם הוא לא היה משחק. לכן על-המאמן היה לדאוג שלא ישחק. צריך היה לעשות זאת ברגישות הנדרשת אבל לדאוג שלא ישחק. זכותו של המאמן לא לשתף שחקן זה או אחר אם הוא חושב שזה לטובת הקבוצה, וזה לא נקרא להכריח.

        • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 17-4-2017 בשעה 18:25)

          אתה המאמן שלו, לא אבא שלו. פנטזיית ההצלה עובדת שעות נוספות בארץ הקודש.
          הוא אומר לך שהוא רוצה לשחק ושזה אפילו עדיף לו ככה? תן לו לשחק. תרגיש שהוא פוגע בקבוצה, ספסל אותו

        • yaron (פורסם: 17-4-2017 בשעה 18:27)

          איציק, אם הטענה היא שהמאמן היה צריך לא לתת לו לשחק מסיבות מקצועיות בלבד אז אין וויכוח, זה מה שמאמנים אמורים לעשות תמיד.
          אני חושב שהפוסט לא היה על שיקולים מקצועיים בעד ונגד.

          • איציק (פורסם: 17-4-2017 בשעה 18:37)

            yaron,
            תאמין לי שהבנתי על מה הפוסט. מעבר לזה, אני חושב שגם מבחינה מקצועית זו הייתה טעות. יותר מזה, הייתה טעות מקצועית לתת לו להגיע למגרש. בניגוד ליוסי מהאבטיחים, אני חושב שתפקיד המאמן זה לא רק בזמן המשחק כי אם גם שיקולים לפני ואחרי, ולכן לתת לו לעלות ולהחליט לפי המשחק זו טעות.
            מבחינה אנושית, כפי שכתבתי, אין לי מושג מה טוב יותר, אך העובדה שתומס אמר שעדיף לו לשחק, לא אומר שזה נכון. במצבים כאלו עדיף להתייעץ עם מישהו מקצועי שיעזור לקבוצה וגם לשחקן להתמודד עם העניין. ולפני שתקפצו, לא יודע, אולי גם היה יעוץ כזה.

            • ניר (פורסם: 17-4-2017 בשעה 19:16)

              תהיה בטוח שלקבוצת NBA יש מעטפת כזאת שכוללת גם יעוץ פסיכולוגי, תהיה בטוח שהמאמן שקל את טובת הקבוצה כשהחליט לתת לו לשחק.

              זה פשוט מגוחך הטענות שיש לאנשים פה להנהלת בוסטון, להנהלת הליגה והפטרונות שמפגינים כאן כלפי השחקן עצמו.

              אם צריכה להיות טענה כלשהי בכל הפרשה זה אך ורק לתקשורת שעושה מהעניין מטעמים, בטח שלא בוסטון ולא תומאס צריכים לקחת בחשבון את הרעש התקשורתי, אתם יודעים מה, לשיטתכם אולי שיקאגו היתה צריכה להודיעה שהיא מפסידה טכני, כדי למנוע את הרעש התקשורתי.

              וזה מגוחך על אחת כמה וכמה שחלק מהמלעיזים כאן הם עצמם אנשי תקשורת והם מכירים מקרוב קולגות שעושים מטעמים ממקרים כאלה, אז שיבואו בטענות לקולגות שלהם ולא לכל העולם ואחותו.

            • איציק (פורסם: 17-4-2017 בשעה 19:42)

              ואוו, שכנעת אותי. כל דבר שעושים ב-NBA, ונומר אמן.
              חזק אתה.

            • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 17-4-2017 בשעה 19:48)

              נו איציק, אז עכשיו אתה גם מכניס לי מילים לפה. איפה אמרתי שהמאמן לא אחראי גם לפני ואחרי?
              בעצמך אתה אומר שייתכן והשחקן בעצמו אומר שזה עדיף לו לשחק (ובפועל נתן אחלה משחק), המערכת העמידה לו כלים ובסוף הוחלט שישחק, אז למה לעזאזל לא לתת לו לשחק? כי אתה חושב שזה יצור תקדים? זו תשובה של תת המזכיר באיגוד הכדוריד מחוז דרום. "סתם נראה לי ככה,זה מה שאני הייתי עושה"

            • איציק (פורסם: 17-4-2017 בשעה 19:56)

              יוסי, אתה מערבב שני נושאים שונים. התקדים הוא של הליגה, ולכן הליגה עם איגוד השחקנים צריכים לקבל החלטה, וההחלטה גם יכולה להיות להשאיר את המצב כמו שהוא (אני לא חושב שזה נכון, אבל זו צריכה להיות החלטה). לגבי המשחק עצמו, אני מודע לכך שבוסטון כנראה לקחה החלטה בשילוב אנשי מקצוע, אני גם מודע שהוא נתן משחק טוב, אני חושב שההחלטה לא נכונה ושבלעדיו מנחש שהיו נותנים משחק אפילו טוב יותר (אין לי דרך להוכיח זאת אבל זו הרגשתי).

            • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 17-4-2017 בשעה 21:54)

              איציק, טרם הבנתי למה זה תקדים.
              רק בתחילת העונה הזו חסן וויטסייד ממיאמי החמיץ משחק בגלל מותה של סבתא רבא שלו (לא פחות ולא יותר).
              הדברים האלו קורים חדשות לבקרים.
              בכל מקרה, דשנו בנושא מספיק. גם ככה זו סדרה על כלום (או על הזכות להפסיד בחצי הגמר לוושינגטון).

            • איציק (פורסם: 17-4-2017 בשעה 22:11)

              טוב, ראשית לא בטוח שמקרה וויטסייד ותומאס זה לא בדיוק אותו דבר (בלי לזלזל סבתא ראב הייתה כנראה בגיל לא הכי צעיר ופה זה מוות פתאומי מתאונה מגיל צעיר). בכול אופן, אני מוכן לקבל (חלקית) שגם וויטסייד היה תקדים ואולי היו לפניו. כל פעם ששחקן מחליט לשחק, זה יוצר סוג של לחץ על הבא שקורה לו מקרה טרגי לשחק. בגלל זה, אני חושב שזו צריכה להיות החלטה מערכתית משותפת של הליגה ולש השחקנים ולא החלטה פרטית של כל שחקן או קבוצה.
              האם הסדרה על כלום או לא, זה ממש לא משנה ולא קשור לעניין.

            • ניר (פורסם: 17-4-2017 בשעה 22:15)

              איציק, תגובה מאד עניינית, יש לך תרבות דיון נהדרת.

              לא אמרתי שצריך להגיד אמן על כל מה שעושים ב NBA, אבל אתה כותב למשל: "כיון שתפקיד המאמן לדאוג לטובת הקבוצה, הטענה שלי, שלמרות המשחק הטוב שהיה לו (ויכל גם להיות גרוע) הקבוצה הייתה מרוויחה יותר אם הוא לא היה משחק. לכן על-המאמן היה לדאוג שלא ישחק"… ועוד כהנה וכהנה.

              למה אתה, איציק מישראל (מבלי להפחית מכבודך), חושב שאתה יודע יותר טוב מבראד סטיבנס מהי טובת הקבוצה?

              קצת יומרני…

            • איציק (פורסם: 17-4-2017 בשעה 22:49)

              אני אומר כך,
              אני לא יודע יותר מסטיבנס, אני לא יודע יותר מביבי נתניהו, אני לא יודע יותר מארבלדזה או ג'ורדי, ולא יותר מאובמה. ואחרי כל זאת, אני מרשה לעצמי להעביר ביקורת על כל אלו מתוך התצפיות שאני עושה וממידע חלקי. רובינו עושים זאת כך (אלה אם אני יחיד הסגולה שלא יודע הכל ועדיין מתבטא). ההנחה שלי, שגם כשלהם יש יותר נתונים, הם עדיין יכולים לטעות, אם כי טעות זה דבר אנושי, ואם כי הם לא כל-כך חכמים או מכל סיבה אחרת.
              לגבי תרבות הדיון שלי, זכותך לא לקבל אותו, רק אז, תמנע בבקשה ממשפטים כגון "זה פשוט מגוחך הטענות שיש לאנשים פה להנהלת בוסטון, להנהלת הליגה והפטרונות שמפגינים כאן כלפי השחקן עצמו." כאשר אתה טוען שמה שאני כותב מגוחך, אז תצפה שגם יגחיכו את תשובתך ותרבות הדיון שלך.

            • ניר (פורסם: 17-4-2017 בשעה 23:08)

              כמובן שכל אחד יכול לטעות, ואין צורך לציין זאת אבל למען הסר ספק, כמובן שאתה יכול לבקר על סמך התבוננות מהצד.

              אבל לבקר בצורה כזאת נחרצת ולקבוע שהם טועים ללא שום הסתייגות, זה יומרני לטעמי ולדעתי גם מגוחך.

              ככל ולדעתך השימוש במילה מגוחך פוגע בתרבות הדיון, אשתדל לעדן את עצמי להבא.

            • איציק (פורסם: 17-4-2017 בשעה 23:14)

              אני כותב בהחלטיות שביבי הוא חרה של ראש ממשלה, ושאובמה היה נשיא גרוע. לא מסתייג, אז מה? האם יתכן שמישהו חושב הפוך ממני? בטוח שיש. האם יתכן שעוד 30 שנה (אם אחיה) אחשוב שהיתי מטומטם (אני כבר עכשיו אכתוב שאני מטומטם, ועדיין חושב ככה)? ודאי שיתכן. אנחנו לא מסייגים כל משפט שאנו כותבים, אלה אם יש סיבה טובה מאד לסייג זאת. ככה אנחנו כותבים כי זה מה שאנחנו חושבים, ויתכן וטעינו, ויתכן שלא הבנו דברים. אי אפשר לכתוב כל תגובה בניסוח משפטי עם ההסתייגויות המתבקשות. וכן, אני חושב שהם טעו, ללא הסתייגות, אך ייתכן ואני טועה.

            • ניר (פורסם: 17-4-2017 בשעה 23:20)

              ויכול להיות שעוד 30 שנה אני אחשוב שהסתייגתי שלא לצורך לאורך השנים, אבל אין לי ספק שלא אחשוב כך!!!

            • Miranda Veracrus De La Hoya Cardinal (פורסם: 18-4-2017 בשעה 06:29)

              יועצים פסיכולוגיים "לדבר על זה" הם שרלטנים ובזבוז של הבל פה.

  29. Srtest - ארטסט (פורסם: 17-4-2017 בשעה 20:00)

    תודה שכתבת

  30. דוד (פורסם: 17-4-2017 בשעה 22:09)

    ברור שדורפן צודק. לא כ"כ מבין את הצד השני

  31. צביקה (פורסם: 17-4-2017 בשעה 23:33)

    אני מסכים רונן, צריך להגיע למצב שבו אחוז השחקנים שמשחקים באבל דומה לאחוז המועסקים האחרים שעובדים באבל, כרגע המצב נראה שונה לגמרי, וברור שזה מושפע מהסיבות שהזכרת.

  32. shadow (פורסם: 18-4-2017 בשעה 01:15)

    עוד קביעה שאני לא ממש מתחבר אליה הוא שספורט הוא לא "גדול מהחיים".

    1. אין שום דבר יותר גדול מהחיים עצמם.
    2. ספורט הוא בהגדרה חלק מהחיים ולאנשים מסויימים חלק משמעותי ביותר (באופן יחסי או מוחלט).
    בגלל זה יש שחקנים שלא מסתדרים עם החיים עצמם אחרי פרישה כי בבת אחת הם מתנתקים מחלק משמעותי ביותר ממה שהיה חייהם עד אותו הרגע.
    3. ספורט הוא הרבה יותר מרק עיסוק או מקום עבודה.

    לסיכום,

    אחרי שקראתי את כל התגובות והתעמקתי גם בתשובות של רונן (תודה על ההשתתפות וההסברים, עזר לי להבין טוב יותר, זה לא מובן מאליו).
    הגעתי למסקנה שהתלונה היחידה שיוצאת מהפוסט הזה היא שלא הקבוצה ולא הליגה יצאו בהודעה פומבית! ששחקן באבל לא חייב להופיע למשחק, רק כדי להיות בטוחים שהשחקן לא לוקח בחירה לשחק תחת לחץ כלשהו.

    חוץ מהעובדה שזו מחשבה מאוד סטרילית ודורשת לא מעט קפיצות לוגיות כדי להניח שאכן זה מה שמתבקש לעשות (כי בכל זאת רשמת: "מזעזע אותי שהמועדון והליגה מתחמקים מהאחריות הזו."), לא יותר פשוט היה לכתוב את זה פשוטו כמשמעו?

    כי בעצם הדבר היחידי שלא מצויין בפוסט הוא הפומביות של ההודעה, הרי אין לנו דרך לדעת מה הליגה או הקבוצה שלו באמת אמרו לו בשיחה אישית.

    • ניר (פורסם: 18-4-2017 בשעה 07:39)

      קראתי את התגובות שלך לאורך הפוסט ואני מאד תומך בגישה שלך.

      אני חושב שהפוסט וגם התגובות של אנשים קוראים למעשה יותר קיצוני מהודעה פומבית ששחקן לא חייב לשחק, אלא ממש לדחות את המשחק או לקבוע שהשחקן לא יוכל לשחק אפילו אם הוא מעוניין בכך.

      לאורך ההיסטוריה היו מקרים דומים בהם שחקנים בחרו לשחק והיו כאלה בהם שחקנים בחרו שלא לשחק (אני מניח שבחלק מהמקרים גם היו שחקנים שרצו לשחק ועקב מצבם המועדון לא איפשר להם), בכל מקרה זה עניין פרטי לגמרי.

      אם ניקח את הטיעון לנקודת הקיצון לפיו לא היה צריך לתת לשחקן לשחק וזאת אפילו על ידי דחיית המשחק, אז גם כאשר שחקן פצוע או חולה צריך לכפות עליו שלא ישחק (אולי גם כאן נדרוש לדחות את המשחק?), לשיטת הפוסט מייקל ג'ורדן לא היה אמור לעלות לשחק חולה בפלייאוף, ייתכן והוא סיכן את חייו והעביר כאן מסר שלילי, ובסוף אנו זוכרים את פיפן סוחב אותו לספסל מה שמאדיר את הסיטואציה ומעודד שחקנים לשחק כשהם חולים.

      לדעתי בכל מקרה מנטלי/פסיכולוגי/פיזיולוגי/משמעתי וכו', צריך לתת למועדון ולשחקן להחליט מה טוב עבורם.

      • איציק (פורסם: 18-4-2017 בשעה 08:08)

        אומר זאת כך, אם ג'ורדן סיכן את חייו באופן ממשי במשחק הגבורה ההוא, וזה היה ידוע לקבוצה או לליגה והיא אפשרה לו לשחק, אז זה פשע מצידם. שום דבר לא מצדיק סיכון חיי אדם בשביל משחק כדורסל, חשוב ככול שיהיה. נראה לי שהלכת רחוק מידי עם התיאורים שלך וההשוואות שלך.

        • ניר (פורסם: 18-4-2017 בשעה 11:41)

          בכוונה הקצנתי את הסיטואציה, אבל מניח שהבנת את כוונתי, ובכל מקרה לא על זה הדיון, אלא על טובת הקבוצה ועל רמת המעורבות הרגולטורית על החלטות פרטיות.

          הטענות של המתנגדים לשיתופו של תומאס מתחלקות לשתיים בהכללה גסה, אלה שחושבים שלא היה צריך לתת לו לשחק כיוון שזאת טעות מקצועית ואלה שחושבים שלא היה צריך לתת לו לשחק כיוון שמועבר מסר שלילי ויש גם כאלה שחושבים שלא היה צריך לתת לו לשחק משתי הסיבות הנ"ל.

          לגבי הסיבה הראשונה כבר התדיינו, אני חושב שצריך לתת להנהלת בוסטון קרדיט שהם יודעים יותר טוב מאיתנו מה טוב לקבוצה, אתה חושב שלא צריך לתת קרדיט, איש איש ודעתו.

          לגבי הסיבה השניה, אני חושב שהמסר עצמו הוא נתון לויכוח, יש מי שיראה בזה השראה וכח ויש מי שיראה בזה למשל פגיעה בשחקן, כל אחד יקח את זה למקום שלו ואין כאן אמת אוניברסלית.

          לא לאלימות זה מסר שראוי שהליגה תעביר, לא לסמים זה מסר שראוי שהליגה תעביר, לא לשחק בעקבות מקרה כזה או אחר (כי איפה עובר הגבול?) הוא לא ברור והוא בלתי אפשרי.

  33. Harry Hole (פורסם: 18-4-2017 בשעה 17:17)

    אם אני מבין נכון אז הטענה היא לחוסר כבוד של הליגה באופן כללי כלפי טרגדיה משפחתית. רק שכמו שכבר ציינו פה לפני זאת אמריקה, ככה נהוג כאן ולא רק בספורט. אולי פיספסתי משהו אבל נראה שלאף אחד כאן לא היתה תחושה של מעשה לא מכובד בעצם קיום המשחק במועד, אתה וחלק מהמגיבים פה יכולים להתכווץ בחוסר נוחות, לגיטימי. למה בדיוק אתה רוצה שהליגה והקבוצה ינהגו באופן שאין לו שום אחיזה במציאות שהשחקנים והאוהדים חיים בה?

  34. מנחם לס (פורסם: 18-4-2017 בשעה 19:51)

    משהו סיפר לי באחור על הפוסט הזה של דורפן.
    ההחלטה של אייזיה תומאס לשחק היתה שלו ושלו בלבד, וזכותו המלאה להחליט בעצמו. היה לי מקרה די דומה לשלו, והחלטתי בדיוק כמוהו:

    כל אחד מתאבל בדרכו. כל אחד מוצא את הדרך הטובה ביותר להיאבק עם כאבו. בסוף נובמבר 1973 ניפטרה אשתי האהובה, אם לבנותי, רינה. בת 34 היתה במותה. היא ניפטרה בבולטימור, בבית החולים הידוע ג'ון הופקינס. הייתי בשעת משחק רבע גמר של אליפות המכללות בכדורגל כמאמן 'אדלפי יוניברסיטי' כששוטר הגיע עם הודעה עבורי מבית החולים שהיא מתחילה לאבד לחץ דם ושאמהר להגיע אם ברצוני לראותה בחיים. השוטר עם הניידת הגיע בתחילת המחצית השנייה של משחק אדלפי נגד אונ' ספרינגפילד. הובלנו 0-1.
    מכונית המשטרה לקחה אותי לשדה התעופה בספרינגפילד אבל הסתבר שאגיע מהר יותר אם אשכור מכונית ואסע את ה-7 שעות. כשהגעתי לבית החולים חיכה לי שם חברי הטוב מבת גלים יצחק דקל שעשה שליחות בבולטימור. במבעו ראיתי שאיחרתי. רינה עדיין שכבה על מיטתה המיוחדת בבית החולים וראיתי כאילו מין חיוך על שפתיה, חיוך שסבל נוראי של שלוש שנים פסק. נישקתי את לחיה, אמרתי לה מה שאמרתי, הורדתי לה את טבעת הנשואין, ואמרתי לה שלום.

    שלושה ימים אחרי היה משחקנו נגד אוניברסיטת בולטימור על חצי גמר אליפות המכללות. אני יודע לספור, ואני יודע שעדיין לא עברו שבעה ימי אבל. היה לי הרבה יותר קל לקחת את שתי בנותי אפרת וסיגל בנות ה-3 וה-6 לשדה התעופה ולטוס לספרינגפילד למשחק חצי הגמר (אותו הפסדנו 2-1) מאשר לשבת כמעט בודד עם בנותי בדירה שכורה בבולטימור לסיים את שבעת הימים. אני מבין מאד את אייזיה תומאס!

  35. נדב (פורסם: 20-4-2017 בשעה 18:28)

    ההאדרה מגוחכת, מצד שני צריך לתת לשחקן את האפשרות לשחק. אולי לעודד אותו לוותר, אבל להשאיר את ההחלטה הסופית בידיו.

לא ניתן להגיב.