מוריניו מצא הרכב מגובש, קצבי, נושך שמשתלט על משחקים. נגד צ׳לסי כמובן. והיום פירק אותו לחלוטין. פירק את הלב הפועם שלו – פלאיני והררה. הזיז לאגף את האיום העיקרי שלו: ראשפורד. כששני שליש מהשחקנים הללו חזרו, השתנה גורלה של יונייטד.

ראשית, פלאיני ייצב לגמרי את הקישור ולמרות שהיו כמה מצבי אנדרלכט אחרי כניסתו הם הלכו והתמוטטו תחת המכבש הפיסי שלו. ואני חייב לציין: התפעלתי משחקני אנדלכט. דווקא בנחיתות פיזית קיצונית הם שיחקו בקור רוח. יצאו מהלחץ וסיכנו את יונייטד.

שנית, ראשפורד. הייתה לו החטאה אחת איומה ועוד כמה. אבל דווקא לכן זה משחק חשוב בהתפתחות שלו. סקורר מרגיש מתי הוא חייב לקבוצה גול. והוא לא נח עד שנתן אותו.

*

אם יונייטד תהיה צנועה ותבין שהיא אולי טובה במקצת ממי שנותרו במפעל – היא עם סיכוי גבוה במקצת מהאחרות.

וזה לפני המשחק:

משחקי אתמול שכנעו אותי שאנחנו באחת מאותן שנים שהרמה בליגה האירופית דווקא מאד רחוקה מזו בליגת האלופות. למעשה רחוקה שנות אור. ודווקא אין בליגה האירופית קבוצות שהיו מצליחות מול קבוצות מהצמרת הגבוהה של אירופה.

אבל עכשיו לאופטימי:

השאלה כמה ההופעה הבאמת נפלאה מול צ׳לסי תהיה רלוונטית לאנדרלכט. צ׳לסי באה לשחק ולא להסתגר כי היא המובילה. אנדרלכט חייבת שער למרות שספק אם תהמר מהדקה הראשונה. כי הבלגים יודעים שהלחץ על יונייטד. אני לא יודע כמה העצבים של אוהדי יונייטד יעמדו ב-0-0 שברירי ממושך. ויותר חשוב: עצבי הרביעיה האחורית שבמצב כזה יעמדו במרחק טעות מקטסטרופה אמיתית. כי אני עדיין לא חושב שיונייטד יכולה לעשות סוויפ על סיטי, ארסנל וטוטנהאם בחוץ.

מה שכן הייתי לוקח מצ׳לסי הם הררה, פלאיני ופוגבה בקישור. מה שעוד הייתי לוקח הוא שלא הייתי רוצה לראות את מרכוס רוחו באיזשהו תפקיד מלבד בלם. נשארנו עם שאלת הזלטן בחדר. יש שתי אפשרויות. להחזיר את זלטן – כנראה על חשבון יאנג – ולשחק עם התפקוד של ראשפורד. או לתת להרכב לרוץ משחק נוסף. האפשרות השניה תשדר שלא חוששים מאנדרלכט. ֿֿ

עצוב מאד אם בסוף אפריל יונייטד תחשוש מאנדרלכט.

*

בתמונה ניצחון השיא של המועדון מאז שונה שמו למנצ׳סטר יונייטד. 0-10 על אנדרלכט. המשחק היה במיין רואד עדיין.

 

79456

ההצגה נגד צ׳לסי
הניצחון על ברנלי