השחקנים שקיבלו היום את הופעות הבכורה שלהם הם לא מיקשה אחת – ולמעשה פריירה, מיצ׳ל, הארופ שכבש שער נהדר ומקיני הם אחרי גיל 20. אז השאלה אם יונייטד מייעדת אותם למועדון עצמו היא מאד פתוחה. ייתכן שזה יהיה שערו היחיד של הארופ במועדון.

טואנזבה ופוסו מנסה הם דווקא צעירים יותר – ולכן לגביהם בהחלט אפשר להיות יותר אופטימים. ולגבי פוסו מנסה לשאול למה לא קיבל קצת יותר קרדיט העונה. אנג׳ל גומז הקפיץ את מצב הרוח – האם יהיה רונאלדו, סקולס, מאקדה או ינוזאי – מי יודע? אבל בדבר אחד אני מאמין. זה לא איזה פוטנציאל חבוי ודטרמיניסטי שאחר כך אומרים ״לגיגס פשוט היה את זה״ או ״לינוזאי לא היה את זה״. אחריות המאמן היא גדולה מאד. וזה אחד הדברים שמוריניו יצטרך לשפר.

מה אני מסיק מההרכב לגבי שטוקהולם? פוגבה ישחק כמובן הוא כנראה היה צריך קצת שפשוף וקיבל אותו. דה חיאה עליו כתבתי לפני המשחק לא שיחק – אני מקווה שזו לא ענישה בגלל עזיבה. בבי.בי.סי נכתב שקאריק יקבל הארכת חוזה. אבל אם ההרכב הוא מי שלא שיחק אז ראשפורד, מחטריאן ומאטה יהיו ההתקפה שתנסה להביא ליונייטד תהילה בשבדיה.

ולפני המשחק סיכמתי את תקופת דה חיאה

dg

משחק הפרידה מאולד טראפורד – כנראה פרידה ואני מקווה שישחק היום – הוא זמן מצויין לבדוק כמה השתנה במנצ׳סטר יונייטד בעידן דויד דה חיאה. שהגן בנאמנות על שער הקבוצה שש שנים.

ראשית, דה חיאה כבר לא עוזב בגלל הקשקוש הזה של ״אם ריאל מדריד רוצה אותך״ או ״הקריירה של אשתו״ או ״מזג האוויר במדריד״ (שאגב הוא מחורבן לא פחות ממנצ׳סטר) או ״געגועים הביתה״. הוא עובר כי שחקן ברמתו לא צריך להשאר במנצ׳סטר יונייטד אם יש לו הצעה כזו. תבינו, כדורגל זה לא רק כסף. מנצ׳סטר יונייטד כרגע כן.

שנית, הוא היה נאמן ביותר בארבע שנים קשות. בסופו של דבר שירת את המועדון שנה פחות משמייכל ואותו מספר שנים כמו אדווין ואן דר סאר ואני מקווה שיתפוס את מקומו בהיסטוריה לצידם – כי בניגוד אליהם עשה זאת בשנים לא קלות. אחד הדברים המביכים ביונייטד בעונה שאחרי פרגוסון הייתה התגובה של השחקנים הוותיקים יותר למצב. לא דויד דה חיאה. הוא היה נמר של חורף.  וגם אחרי ההתמוטטות המביכה של עסקת מדריד הקודמת הוא היה מקצוען עצום.

ושלישית, הוא מבטא כמה השתנה במנצ׳סטר יונייטד. הוא הגיע חסר נסיון כי  במנצ׳סטר יונייטד של פעם אפשר היה לקנות שוער חסר נסיון ולזרוק אותו לשער. לא היית שומע שבוע ימים את חיבוטי הנפש של מנג׳ר האם לעלות כמה צעירים למשחק חסר משמעות. המועדון יכול היה לחיות עם הטעויות שלו בתחילה – גם אם כמה אוהדים הזדעקו. האנשים השקולים אמרו ״פרגי החתים, יהיה בסדר״.

רביעית, קצת אופטימיות, המועדון שלו התגבר יופי. הוחתם אחריו טיבו קורטואה והפך מהטובים בעולם. ואחר כך יאן אובלק שהפך מהטובים בעולם. מועדון טוב, הגנה יציבה, מתגברים גם על עזיבת שחקן כזה. בכדי להיות הוגן: כמו אתלטיקו, הגנת מנצ׳סטר יונייטד תתמודד עם עזיבתו וכבר עושה זאת. יש לה מנג׳ר הגנתי מהרמות הגבוהות ביותר.

חמישית, יש לה מנג׳ר שההתקפה העכשווית בכדורגל האירופי עקפה אותו. שנתיים ברציפות לא מצליח ליצר התקפה. קנו שחקנים שהבקיעו 57 שערי ליגה בעונה שעברה (גם אם בליגות אחרות) כדי להבקיע – כל הקבוצה –  52. אל תספרו לי על עשרים החטאות מול ברנלי או האל. נניח היו מבקיעים מוקדם מול ברנלי או האל? מיד היו נסוגים למשחק מבוקר. אל תספרו לי שאתם רואים שיפור עצום לעומת ואן חאל. זה אחרי שקנו מי שהבקיעו 57 שערי ליגה (ו-80 בכלל), ונכנסו לעונה עם ראשפורד ומרשיאל במצב מצויין לפריצה. אל תסתכלו על ברנלי והאל, תסתכלו על מועדון שלא יכול לשים גול במשחק חוץ מול הטופ-6. מקבל שהיו שווים 57-58 שערים, אולי 60. אולי היו שווים מקום רביעי. אבל לא יותר מ-60 גולים. בדיחה.

דה חיאה הגיע למועדון בו איש הכדורגל הכתיב את הכל. זו נחמה שעוד זכה לזכות באליפות עם מנג׳ר מרגש. עוזב מועדון בשליטת בנקאי. מועדון זהיר. שיחתים את המנג׳ר שהיה טוב אתמול. שיחתים את השחקן המוכר. שרוצה טופ-4. שאוהדיו חרדים אם בעמדה מסויימת במגרש מישהו לא ״ברמה עולמית״ לכאורה. מועדון שמשחק העונה שלו הוא על כסף ומצית את הדמיון של אוהדיו ביולי ואוגוסט.

מועדון שכרגע לא מתאים לדויד דה חיאה.

שהיה נפלא וראוי לתשואות.

ההפסד בטוטנהאם. בלט דה חיאה
הגביע