פרנצ׳סקו טיבריוס גרכוס טוטי

הטריבון האולטמטיבי

Totti copy

אני חושב שזו הפרישה העצובה ביותר מאז אלכס פרגוסון. מאלו שפורשים ואתה שואל את עצמך –  האם נראה שוב אחד כמותו?

מה שאני אוהב בקריירה של טוטי שהיא הגיונית. זה לא איזה סיפור מאט לה-טיסיה של תחושה של מישהו שקבר את עצמו באיזו פינה בגלל נאמנות. הוא פורש כאלוף איטליה ואלוף העולם.

אני מתלבט לגבי ההתקפי האיטלקי הכי גדול שראיתי – ואני יכול לשקול רק ארבעה.

רובי באג׳יו, אנדראה פירלו, אלכס דל פיירו ופרנצ׳סקו טוטי.

והשאלה שבאמת מנקרת לגבי כל אחד ואחד הם איזו דמות רומאית הוא. לא בחרתי קיסרים כי זה פתטי והתעלמתי מנסיבות מוות כי יש גבול.

*

דל פיירו הוא גרמניקוס. נולד לתהילה וגם עשה אותה. המצביא של האריסטוקרטיה.

פירלו הוא אגריפס. מקורותיו צנועים אבל הוא מי שמאחרי הקלעים עשה את ההבדל.

באג׳יו הוא סקיפיו אפריקנוס. כי המסע שלו באפריקה, מהתבוסה לתהילה, נראה לי קצת המסע של באג׳יו בארה״ב-94 (בלי הפנדל).

וטוטי הוא טיבריוס גרקוס של הזמן הזה. אולי לא גדול המנצחים, אבל קולם של האנשים.

הטריבון האולטמטיבי.

 

יומן חזרה לליגת העל - פרק ב'
ההולנדי הבודד - דן ברקאי

113 Comments

ארז 28 במאי 2017

דורפן תעשה לי גלדיאטור.

Amir A 28 במאי 2017

ואני חשבתי שלטוטי תצמיד את יוספוס פלאביוס כי את הסיפורים שהוא כתב יקראו גם בעוד 2000 שנה (איפה אורי אמיתי באמת?)

גילעד 28 במאי 2017

ראשית, טוטי עדיין לא הודיע על פרישה בעצמו. הוא רק הודיע שזה אכן יהיה משחקו האחרון ברומא, אבל לא סגר את הדלת שימשיך לשחק במקום אחר, ומסתמן כי זו כוונתו. אפשר לשאול כמה זה יכתים את מורשתו, כמו גם הפרצופים של המשחקים האחרונים (אני מודה שאני אישית חושב שהוא הרוויח את הזכות לעקם פרצופים למאמן וגם לעשות עוד קצת כיף וכסף במקום אחר.).

שנית, אני אוהב את דל פיירו, אבל לא חושב שהוא ברמה של טוטי ובאג'יו. על ההשוואה לפירלו לא אתייחס, אבל הוא הרבה יותר קיסר מהאחרים, הוא המזיז לגיונות ופחות קו החזית בעצמו (אפילו בקישור, רוב הקריירה היה לו קו חזית אחר שיגונן עליו.).

ובעיניי באג'יו וטוטי זה שניים שהם הם חדוות המשחק. אין הרבה דרכים לשחק יותר אסתטי ממה שהם עשו לאורך הקריירה שלהם, ואם ישנם, יתכבדו המלומדים ויציינו בפניי (כי אני אשמח לראות את זה).

דורפן 28 במאי 2017

אם הייתי צריך לדרג הייתי מדרג פחות או יותר כמותך – באג׳יו, טוטי, דל פיירו ופירלו קצת מסוג אחר. אישית אני חושב שבאג׳יו היה שחקן ההתקפה הטוב ביותר של שנות התשעים (בהתחשב בזה שואן באסטן יותר שייך לשנות השמונים).

יעקב 28 במאי 2017

לא יודע.. היה איזה ברזילאי אחד.

דורפן 28 במאי 2017

שנה שנתיים. הן באמת היו השנה המופלאה של שחקן בשנות השמונים. אבל מבחינתי ההשוואה היא מי שנתנו את רוב עשור – סטוייצקוב, האג׳י, רומאריו, וואה, קנטונה, ברגקאמפ… ועוד לא מעטים

יואב 28 במאי 2017

רוברטו היה יפה(במשחקו) כמו גלויה.
מהגדולים שראיתי.

אריאל גרייזס 28 במאי 2017

מעניין באמת שבעשור הזה היו לא מעט שחקנים גדולים אבל אף אחד שעומד כשראשו מעל כל השאר כמו שיש בעשורים אחרים. פלה בסיקסטיז, קרויף בסבנטיז, מארדונה באיטייז, מסי ורונאלדו בעשור וחצי האחרונים

דורפן 28 במאי 2017

נכון – בגלל זה עשור נורא יפה בעיני… לא רק בגלל המשחק החשוב האחרון בו…

הוא מלא גיבורי על מקומיים – כמו קנטונה או לאודרופ או בטיסטוטה שמי שראה אותם נשבע בגדולתם – אבל אף אחד לא השתלט על השיח העולמי. טוטי הוא שריד לזה.

אריאל גרייזס 28 במאי 2017

מצד שני, יש משהו מעוות קצת בכל החלוקה לעשורים הזאת. כריסטיאנו ומסי, למשל, הכי גדולים בעולם בין 2005 לימינו. רונאלדו וזיאדן היו כנראה הכי גדולים בין 95 ל-2005. אני לא חושב שיש מישהו שישים את באג'יו ב-20 הכי גדולים בהיסטוריה

אריאל גרייזס 28 במאי 2017

גיבורי על מקומיים זאת הגדרה יפה. בדיוק השבוע היה לי דיון על שאלת איזה דברים אתה מצטער שהיית צעיר מדי מכדי לחוות בזמן אמת ומישהו אמר שהוא פספס ככה וככה אבל רונאלדו ומסי ולברון מפצים על זה. וחשבתי שזאת תקופה משעממת תחת. מה הכיף בכל הדומיננטיות הבלתי נלאית הזאת של מסי ורונאלדו ולברון? אנחנו רוצים גיבורים חדשים. רוצים תחלופה. קבוצות אחרות, שחקנים אחרים.
אולי לכן כל כך נשאבתי לסיפור של איזייה תומאס של בוסטון, לא רק כי הוא מבוסטון אלא כי סוף סוף הגיע פה משהו חדש ומרענן. די מסי ורונאלדו, תנו למישהו אחר קצת

דורפן 28 במאי 2017

זה כי שחקני התקפה איטלקים סבלו תמיד מחסרון קשה – הם שיחקו רוב הקריירה מול שחקני הגנה איטלקים. אני מאמין שבליגה אחרת באג׳יו היה עושה שכונה

ק. 28 במאי 2017

אבל גרייזס זה קורה, פשוט לא על חשבון ירידה של מסי ורונאלדו וזה גם הרבה על יחצ.
למשל לדעתי בעונת הכדורגל 2015-2016 השחקן הכי טוב מבחינת יכולת ומספרים היה לואיס סוארס, אבל אף אחד לא ספר אותו, אלא את מסי לפניו ואת השחקן החמישי בחשיבותו בזוכת היורו בינונית. אפילו גריזמן היה יותר ראוי אבל הפסיד שני גמרים על מקריות.
ויש עוד שנים דומות

ק. 28 במאי 2017

ועוד דבר, זהו פשוט דיון על העדפת גיוון ותחרות רחבה מול דומיננטיות ורמה גבוהה יותר, מבלי לנקוט עמדה… נכון לגבי הכדורגל וגם לנ.ב.א

dk 28 במאי 2017

סוארס בליברפול מתיישב בול במשבצת של גיבורי על מקומיים. היו ימים…

אסף 28 במאי 2017

שירר!!! מה נסגר איתכם

זיזו 28 במאי 2017

מת על דל פיירו.
משוגע על פירלו.

אבל באג'יו זה עולם אחר.
לגמרי.

אמיתי 28 במאי 2017

לי דווקא הזכיר את גיגס..
זוהי סופה של תקופה כי כישרון כזה כבר לא יישאר באותו מועדון כל הקריירה גם ייצמח במועדון גדול.
בימינו השחקנים באמת קיסרים וכוחו של הסנאט (הקבוצה) יורד. זה לא בהכרח רק רע

דורפן 28 במאי 2017

גיגס מעולם לא הנהיג את יונייטד.אז הוא דמות פסיכולוגית שונה למרות הדמיון.

אמיתי 28 במאי 2017

לי כאוהד הוא הסמל הכי גדול של תקופת פרגי. גם מה לעשות שבתקופתו ביונייטד עברו הרבה שחקנים גדולים יחסית לרומא של טוטי בלי להמעיט בערכו של אף ליגיונר רומאי

אריאל גרייזס 28 במאי 2017

שאלה רצינית – האם היתה נקודה אחת בקריירה של גיגס שהוא היה השחקן הכי טוב בקבוצה שלו? לדעתי התשובה היא שלילית. לכן ההשוואה באמת כנראה לא טובה.
ברור שזה לא מתאים פה בבלוג, אבל כנראה שסטיבי זה ההשוואה הכי טובה לטוטי. נכון שג'רארד לא לקח אליפות אבל הוא כן לקח צ'מפיונס, שזה תואר שאין לטוטי אז אפשר להגיד ששניהם היו הציר המרכזי במשך 10-15 שנה של קבוצה שנגעה בצמרת.

אריק 28 במאי 2017

למה להעכיר את האווירה?
ואם לחזור לפסים אופטימיים יותר, לגיגס היתה בעיה – הוא תמיד שיחק עם סקולס לכן התחיל ממספר 2.

אריאל גרייזס 28 במאי 2017

לא רק סקולס. רונאלדו, רוני לתקופה, יש יגידו רוי קין לתקופה ואולי אפילו בקהאם (לא אני). קנטונה והוא שיחקו ביחד? ושלא יובן לא נכון, אני מת על גיגס מכל שחקני יונייטד. אבל הוא לא דומה לטוטי

אמיתי 28 במאי 2017

מקבל את כל התובנות. רק התכוונתי מבחינת נאמנות למועדון וזיהוי שלו עם המועדון. לא מבחינת כדורגל פרופר

אריק 28 במאי 2017

הוא שאמרתי. התחיל ממספר 2 ואז ירד. מבחינתי סקולס לגמרי שם. לא סחב על הגב רק הניח את הפלטפורמה שעליה יכלו האחרים לזהור. אבל בלעדיו זה לא היה קורה. לא ככה.

דורפן 28 במאי 2017

בלי העניין של השנים במועדון – על המגרש – יכולת סגנון וכריזמה – קנטונה וטוטי די דומים.

אורי 28 במאי 2017

מסכים לגמרי, רק שעידן קנטונה נמשך 5 שנים ועידן טוטי נמשך 25 שנים.
אין מילים את גדולתו, למרות שהוא לא הבחור הכי מבריק בעולם (בניגוד לבאג׳ו ודל פיירו), אבל נאמנות כזאת ויכולת פסיכית כזאת למשך כל כך הרבה זמן היא לא משהו שאנחנו יכולים לבקש לראות בימי חיינו, ואנחנו צריכים להיות אסירי תודה שהיינו פה לראות ולהנות ממנו.
אם כבר צריך להשוות אותו למישהו זה לפאולו מאלדיני- אמנם לא שחקן התקפה ולא אלוף עולם אבל לנצח הדגל של מילאן (וחמש פעמים אלוף אירופה על הדרך).

דורפן 28 במאי 2017

הדמות הרומאית של ריאן גיגס הוא של איזה צנטוריון שצעד עם קיסר עשרים שנה או יותר.

אביאל 28 במאי 2017

אולי זה שהיה לוחש לכל הקיסרים באוזן את האמרה הידועה.

שי אורן 28 במאי 2017

איפה פאולו רוסי ברשימה?

דורפן 28 במאי 2017

לא ברמה של אלו.

ניינר / ווריור 28 במאי 2017

עם טוטו סקילאצי

matipool 28 במאי 2017

ניינר – אל תגזים. רוסי שתי מדרגות מעל סקילאצ'י.

יואב 28 במאי 2017

מאטי, ברור. לא אותו לוול כישרון בכלל.
אנשים הספיקו לשכח את מונדיאל 78 המופלא שלו.

ניינר / ווריור 28 במאי 2017

ברור מתי, סתם צחקתי

yaron 29 במאי 2017

אתה מתכוון ל-82
אוהדי ברזיל לא לעולם לא יישכחו…

יואב 28 במאי 2017

החלוץ הכי גדול שפלאטיני שיחק איתו. מפי האיש עצמו.

דורפן 28 במאי 2017

אתה מצטט בחרדת קודש את מה שפוליטיקאי שקרן וחנפן אומר?

יואב 28 במאי 2017

כן(: לאבא שלי בשיחה פרטית(:

יואב 28 במאי 2017

ואיזה שחקן היה מישל…

matipool 28 במאי 2017

פלאטיני היה ענק שבענקים.
לדעתי, הוא מעל זידאן.

דורפן 28 במאי 2017

הוא היה טוב כנראה מזידאן

austaldo 28 במאי 2017

פאולו רוסי הוא נבלה שהיה מעורב בשערוריית הימורים ומכירת מישחקים והורחק על זה ל 3 שנים(!)
להזכיר אותו באותו מישפט עם הרביעייה הזו זה חילול קודש

יואב 28 במאי 2017

הורחק לשנתיים. חזר ישירות למונדיאל 82.
מגיבורי ילדותי. מת עליו.

טרנטה 28 במאי 2017

האיש שלימד אותי לשנוא כל איטלקי. עדיין בוכה לפעמים על המשחק ההוא שהבהיר לי שכדורגל הוא הספורט היחידי בו לא בהכרח הטוב יותר מנצח.

אריק 28 במאי 2017

אבל הטובים ניצחו!

טרנטה 28 במאי 2017

גם מבלי להסתכל דרך משקפי הנוסטלגיה והרומנטיקה אני בטוח שהטובים הפסידו.
לא היתה (ואולי גם לא תהיה) קבוצה שהציגה לעולם כל כך הרבה כשרון. השמות לבד אומרים הכל: זיקו, סוקרטס, פלקאו, אדר. אתה מוזמן לראות את הנצחון שלהם על ארגנטינה. הקצב אולי קצת איטי לעומת מה שהתרגלנו לראות אבל עדיין חויה מהנה ויפה לעין. אני חושב שהם הקדימו את זמנם ורק נאיביות גדולה (וחלוץ עיוור וחיגר) מנעה מהם את הזכיה. גם ב86 אגב הסיפור היה דומה.
למען הסר ספק – האיטלקים הם לא רעים בסיפור הזה. לא שיקרו ולא רימו (בניגוד לדייגו למשל). הם גם היו נבחרת לא רעה בכלל.
אבל הלב נשבר באותו יום.

matipool 29 במאי 2017

כן, הלב בהחלט נשבר באותו יום.
הנבחרת הכי "יפה" שראיתי.

עומרי 28 במאי 2017

קאם'און מן, מה עם אינזאגי?

אדם 28 במאי 2017

אינזאגי זה לא מישהו אחד אלא כל אותם האנשים שפשוט היו במקום הנכון ובזמן הנכון

ארז 28 במאי 2017

אדם – עשית ממנו פורסט גאמפ.
אבל אם כבר, אז גם לאלי בן אמו הייתה עונת פיפו אחת.

אדם 28 במאי 2017

אצל אינזאגי זו הייתה אומנות להיות במקום הנכון, לא מקריות.

southport 28 במאי 2017

אינזאגי תמיד היה באופסייד, לפעמים הקוון לא ראה ואז זה היה המקום הנכון. (מזכיר את צ'יצ'ריטו

עמי ג 28 במאי 2017

גם לשבתאי לוי

בלעם 29 במאי 2017

אינזאגי זה ברוטוס, האחרון שתוקע את הסכין בצורה הכי מכאיבה.

אייב 28 במאי 2017

תודה על הבמה לקראת המשחק המרגש ביותר של העונה, בעיניי.
טוטי בעונה שעברה הראה את כל מה שיפה בכדורגל – גברים מבוגרים בוכים אחרי שער לא חשוב, רק כי טוטי היה זה שכבש אותו בדקה ה-92.
אני לא אוהד רומא, אבל מאוד רציתי לטוס למשחק הזה. אלמלא טיסה לאיטליה בהמשך הקיץ, גם הייתי עושה זאת.
מצער מאוד שהסיפור של הקיסר נגמר בטונים מעט צורמים בגלל מאמן שבכלל צפוי לעזוב לאינטר בעונה הבאה. אני לא יודע מה מעבר לקבוצה אחרת יעשה למורשת שלו, אבל קשה להאמין שאפשר לפגום בה.

אגב, רומא של שני העשורים האחרונים מומחית בייצור סמלים נאמנים.
דה רוסי כבר יותר מ-10 שנים מחוזר ברחבי אירופה, אך מעולם לא עזב את הבירה האיטלקית. פלורנצי הוא קפטן העתיד ומעט בהווה, והכריז בעבר שלא יילך לשם מקום.
עדיין, אף אחד מהם מעולם לא היה טוב כמו טוטי, שמלבד בופון הוא דמות הכדורגל המרגשת ביותר שראיתי.

אהוד 28 במאי 2017

דה רוסי מחכה כל החיים שלו כדי להפוך לסמל של רומא וטוטי לא פורש

אייב 28 במאי 2017

הנסיך צ'ארלס של איטליה.

ק. 28 במאי 2017

נהדר.
הדמות הצבעונית שלו רק מתבלנת את כל הסיפור.
אותי תפס קליפ ה"צ'יפ לכל עונה", רק שמשלב מסויים לא היה לו כל לעשות את הצ'יפים ('וזלינה'/'קוצ'ייו') אז הוא התחיל להפציץ לחיבורים ולהרשית מהאוויר.

ארז 28 במאי 2017

אין כמו "וזלינה" כדי להמחיש את החוויה של צ'יפ מנקודת מבטו של השוער :)

ניינר / ווריור 28 במאי 2017

בבאג'יו יש משהו לוזרי כך שקשה להשוותו לאחד הווינרים הגדולים של העולם העתיק. ועדיין פוסט נהדר כראוי לשחקן אגדי

תומאס נוימן 28 במאי 2017

פרנצ'סקו!
פרנצ'סקו!
פרנצ'סקו!
….

S&M 28 במאי 2017

הבן שלי עכשיו ברומא. הוא חולה כדורגל, שרוף. קיבל הנחיות מדויקות איך להגיע ואיפה לקנות. ועכשיו כשהוא מתגלגל על סגווי ליד וילה בורגזה, הוא אומר לי, עזוב, לא בראש שלי.

ילד מפגר. אולי כי הוא רק בן 24, ולא מבין מה זה אליל שמשחק באותה קבוצה עוד מלפני שהוא עצמו נולד.

הלוואי והייתי היום ברומא. זה משהו לזכור עד המוות.

רונן דורפן 28 במאי 2017

אני מקווה שהגברת האיטלקיה הצעירה תהיה נחמדה ושתמצא איתה שפה משותפת

אייב 28 במאי 2017

גם היא תהיה באולימפיקו.

S&M 28 במאי 2017

איזו איטלקיה, נתנייתית כשרה למהדרין. היא דווקא מוכנה ללכת למשחק. סתם קמצן.

דורפן 28 במאי 2017

תוגת אביו

יוסי מזרחי 29 במאי 2017

מיד עם הנחיתה בארץ
קח את כרטיס האשראי חזרה. מכאן שיסתדר לבד…..

אביאל 28 במאי 2017

יהיה לך במה להציק לו בחמישים השנים הבאות על שולחן האוכל.

דוד 28 במאי 2017

טוטי עצמו אמר שהדבר היחיד שהוא מתחרט עליו זה שלא שיחק בריאל מדריד.
אני יודע שזה הרבה פחות רומנטי והרבה יותר מגעיל וקפיטליסטי, אבל חלוץ כמוהו היה זוכה שם בהרבה יותר אליפויות, מבקיע הרבה יותר שערים ומביא לה עוד כמה גביעי אירופה.

פרילי 28 במאי 2017

מסכים וריאל היו חוטפים אותו, כל אירופה היו לוקחים אותו בעצם.

אבי 2 28 במאי 2017

תודה רונן.
מהכדורגלנים הרומנטיים.
גראנדה לג׳אנדה!

עדי אבני 28 במאי 2017

הסיפור של טוטי מרגש אותנו כי הוא שריד לכדורגל של פעם, בו שחקנים נשארים בקבוצה אחת כל הקריירה שלהם. היום הדבר יתכן רק אם אתה סוג של מסי והתחלת את הקריירה שלך בברצלונה או ריאל. בכל מקרה אחר אתה או טוב מדי בשביל להישאר בקבוצת דרג הביניים שלך, או בינוני מדי בשביל להישאר בקבוצת העלית בה "נולדת" או פשוט בינוני מספיק להישאר בקבוצה הבינונית שלך, אבל אז למי באמת איכפת איפה שיחקת ועד מתי מלבד לאוהדי אותה קבוצה?

שי 28 במאי 2017

הקישור – ואו. מתחיל כגימיק, בסוף מרגש ברמות.

Kirma der faux 28 במאי 2017

לפי ראיון עם דני רוז משבוע שעבר להארי קיין יש בדיוק את האמביציה הזאת להפוך לאגדה מקומית, ימים יגידו אם הוא יהיה בדיון.

יכול להיות 28 במאי 2017

מה קרה פאולו רוסי, מלך 82 והורג הנפילים הברזילאים, הארגנטינאי והגרמנים?

דורפן 28 במאי 2017

לא שופטים מישהו על מונדיאל גדול ככל שיהיה.

קובי 28 במאי 2017

מראדונה עשה מזה קריירה..
האוברייטד הכי גדול בהיסטוריה

אמיתי 28 במאי 2017

שיואו..
בדכ אני נגד צנזורה וסתימת פיות. תמיד יש אקספשיין

שושו 28 במאי 2017

מראדונה הביא במו רגליו לנאפולי את האליפות הראשונה שלהם והעלה אותם על הבמה. הוא שיחק כל הקריירה, גם בנבחרת כמובן, על יד שחקנים בינוניים ולקח איתם תארים אדירים.

קובי 29 במאי 2017

נאפולי ממש לא הייתה קבוצה חלשה היה לה את פררה בהגנה,בנגי ודה נאפולי בקישור(אלמאו מאוחר יותר) וקראקה כמובן בהתקפה.
יחסית לתקופה נאפולי הייתה קבוצה טובה(צריך לזכור שהיה אז הגבלת זרים)גם ורונה זכו בתקופה הזו באליפות ולא עשו מזה פולחן כמו עם מראדונה

גילעד 29 במאי 2017

קודם כל, הרבה השתנה בשנתיים בין ורונה לנאפולי, בין היתר איזה ברלוסקוני אחד שהחזיר את מילאן לקדמת הבמה. חוץ מזה, מראדונה לקח קבוצה שהייתה לא רלוונטית ובארבע שנים רצופות שם לא ירד ממקום שני, לרבות שתי אליפויות.
אגב, גם האליפות של ורונה הפכה את אלקיאר לאגדה לא קטנה, אבל מה לעשות שמראדונה גם הביא מונדיאל והוא לא.

שלו 28 במאי 2017

מילה, על טוטי.
מי שעורך השוואות טוטי ביחס ל פספס לגמרי.
טוטי לא עומד ביחס לאף אחד הוא לא יותר או פחות,
הוא אחר.
יצא לי לראות את רומא בשנים מאוד פוריות של טוטי.
ארבע עונות בין 2006/7 ל 2009/10.
בערך 100 משחקים כולל גביע / אלופות וקצת חוץ.
המעניין היה הרבה פעמים לראות את התופעה.
ספאלטי טען שכאשר טוטי החטיא 6 בעיטות עונשין ברצף (אני לא זוכר דבר כזה) אף אחד לא רצה להחליף אותו.
ההבדל בין אימפריות, לשאר שאימפריה יודעת מהו הנצח.
במילאנו האולטרס עשו בושות לאגדת כדורגל פאולו מלדיני, ברומא זה לא יקרה.
כי למרות מה שספאלטי חושב יש שחקן שהוא מעל הקבוצה. יש לזה מחיר ולפעמים זה עולה בהישגים.
אבל אין אוהד ברומא שלא מוכן לוותר על העונה הבאה ולתת לטוטי לשחק.
לפעמים אנחנו שוכחים שהאדם הוא בן חלוף, אבל היה אפשר לתת לו עונה שמוקדשת לו.
הפילי עשו זאת לד"ר.
אצל אוהדי רומא ישנם שלושה בלב, טוטי הוא האיטלקי ורומאי היחיד.

אמיתי 28 במאי 2017

מי השניים הנותרים?

שלו 28 במאי 2017

אלדאיר ופלקאו.

שלו 28 במאי 2017

מה קרה בזמן טוטי:
https://youtu.be/x0bCGN5rbrs

גילעד 28 במאי 2017

ברומא לא יחלמו לעשות את זה לטוטי, כי הוא חלק מהאוהדים. הוא לא אצולה, הוא לא אריסטוקרטיה כמו מלדיני, הוא כמוהם, עם מבטא מקומי והצהרות על זה שהוא רומאניסטה מהיום שהוא נולד.
מלדיני תמיד יהיה הבן של ותמיד היה זה שנראה מתוקתק מדי, פרפקט מדי לעומת האוהדים. העלבון של אוהדי מילאן למלדיני? "אתה לא בארזי". כי בארזי, עם הקרחת והנשמה של צווארון כחול, הוא יותר כמוהם, אפילו שבהתחלה רצה להיות באינטר עם אחיו.

ק. 28 במאי 2017

לא ידעתי את זה על מאלדיני.
מוזר, הבן אדם שיחק מעל 20 שנה רק במועדון שלהם ברמה הכי גבוהה, ואם היה שחקן התקפה היה גם נכנס לדיוני גדויילים.
מבחינתי הוא בלי ספק (ואני כמעט תמיד נגד מילאן) בהרכב כל הזמנים של התקופה שאני רואה כדורגל, החל משנות ה-80

גילעד 28 במאי 2017

האמת שהחטא האמיתי שלו זה שפעם אחת יצא נגד החוליגנים שבאיטליה אוהבים לקרוא להם אולטראס.

Srtest - ארטסט 29 במאי 2017

מאלדיני הוא מישהו שהיה הופך כל אימון לרגע הכי חשוב בשבוע והוא גם הצהיר את אהבתו לאימונים. להגיד שנתן הכל אפילו לא מתחיל לתאר את המשמעות שלו באותה תקופה למילאן. אבל לא אמרו שהוא המציא את הליברו והוא לא קירח עם מראה של מעמד פועלים. בחייאת. לפעמים אוהדים מעדיפים פוזות, אולי בדרך-כלל.

austaldo 28 במאי 2017

באג׳יו היה עצום, דל פיירו היה שחקן מופלא וטוטי זה טוטי. אבל אין כמו פירלו. פירלו הוא לא אגריפס – הוא וג׳יג׳י זה רמוס ורומולוס …

שלו 28 במאי 2017

כשהיינו צעירים
את זוכרת,
אז פרחה האהבה
והיום אחרי שנים
אין אחרת –
זו אותה האהבה.
העונה האחרונה של טוטי הייתה מסיבת סיום עצובה, לכולם היה ברור שכבר אין לו 90 דקות לתת, בטח לא כל שבוע, אבל בטעימות שכן נתנו ראו / ראינו שמה שהוא עושה 30 דקות בעמידה / ריצה קלה יש כאלו שלא יעשו כל הקריירה באף ליגה. המסיבה הייתה עצובה בעיקר כי לרומא יש על מה לשחק, מצד אחד, וכי היא לא מסוגלת להכריע משחקים מספיק מוקדם מצד שני. האם היא הייתה יכולה לתת פייט אמתי ליובה העונה, אני מניח שאם פלורנצי לא נפצע, פעמיים, כן. וזה ההבדל הגדול בין קבוצה מהשורה הראשונה לשנייה, ההשפעה שיש לפציעה של שחקן הרכב חשוב (לא כוכב על, אבל חשוב) על תוצאות הקבוצה.
"השתנית אהובי" –
את אומרת
וגם את אהובתי,
"על הכל הייתי שוב,
שוב חוזרת"
כמה טוב שאת איתי.
בעצם, את הקריירה שלו, אפשר לחלק למספר חלקים, הראשון תקופת ילד הפלא, שנמשכה כנראה עד האליפות ב 2001. בשלב השני הפך לנסיך, כבר היה לו תואר משמעותי, היה ברור שהוא לא משחק בקבוצה זוכה סדרתית בתארים, ובצומת דרכים זאת היה צריך לבחור את המשך הקריירה שלו, מעבר לקבוצה מהשורה הראשונה, או חיי נצח בתודעה הרומאית. לגבי קבלת ההחלטה יש מספר גרסאות, הרומנטית אומרת שטוטי לא יכול היה רגשית לעזוב את רומא. הפחות רומנטית אומרת שהמאפיה שלו רומא בחרה בשבילו…
כשאת איתי שמחה וצוחקת
אז אני צוחק איתך
וכשאת פתאום בוכה וכואבת
אז אני הולך איתך.
עדין נפש הוא מעולם לא היה, אני לא באמת יודע כמה כרטיסים אדומים הוא קיבל בקריירה (במקום מסוים קראתי שקיבל 11 רק בליגה האיטלקית, ומצין שם שהוא מוביל בין השחקנים הפעילים), אבל זכורים לי לא מעט. ההוא שקיבל בגמר הגביע כשניסה לשבור לבלוטלי את הרגל אחרי שאותו בלוטלי לעג לרומאים כנחותים יחסית ל"צפוניים". יש את האדום שקיבל מול דרום קוריאה ב 2002, ברבע הגמר. הוא עצר דרבי בגלל שמועה על אוהד "שנרצח" בגלל המשטרה. השווה בדרבי היהודים ב 1998, כבש את החמישי בדרבי לאציו – מונטלה.
עשה את דרבי הסלפי הראשון.
"תחבק אותי עכשיו" –
את אומרת
אז גם את אהובתי.
"על הכל הייתי שוב,
שוב חוזרת"
כמה טוב שאת איתי.
השאלה הגדולה היא האם הייתי רוצה את טוטי איתי או נגדי, באחד המשחקים הראשונים שלי באולימפיקו, שאלתי מי השחקן הגדול ביותר ששיחק ברומא, התשובה המידית אף פעם לא הייתה טוטי, כלומר כאשר שאלתי משהו מבוגר מספיק. זה תמיד היה פלקאו, אדאיר וטוטי במשפט אחד. את הקסם שהשאיר פלקאו עדיין מריחים באוויר, אלדאיר (הקפטן האחרון לפני טוטי…) הוא אגדה. וטוטי הוא הגשמת החלום. הילד הרומאי שצמח מהשכונה, זה שרואים עולה מהנוער, ומסמל את התקווה. הוא הביא אליפות (לא לבד, עם קבוצת כוכבים שכמעט גרמה לקריסה כלכלית) הביא גביעים, זכה באליפות עולם. ודיבר את השפה. הוא מצב הרוח, וחתיכה החסרה. הייאוש של דה-רוסי.
ובסוף סופרים יחד 25 עונות בקבוצה הבוגרת.
616 הופעות בסרייה א'
783 משחקים רשמיים במדי רומא.
841 משחקים רשמיים בבוגרים.
"זכיתי לראות את טוטי משחק" – משפט שאמרתי לבני, וגם הוא יאמר לבנו.

אמיתי 28 במאי 2017

יפה. מאד

אייב 28 במאי 2017

+1

יוני (המקורי, מפעם) 28 במאי 2017

מקסים שלו. הגשמת את הציפיות :)

ארז 28 במאי 2017

תודה שלו

Amir A 28 במאי 2017

מרתקת הנקודה שציינת לגבי המאפיה. אני מנסה לחשוב על כמה ספורטאים מקצועניים מסתבכים בדברים כאלו (הבנתי שבטניס זה קורה) וחושב איזה מסכנים הם.

ארז 28 במאי 2017

אותו סיפור בדיוק מספרים על ג'רארד.

גל ד 29 במאי 2017

They talk a lot, don't they?

ק. 28 במאי 2017

יפה מאוד שלו.
בשביל טקסטים כאלה יש גם את buzz, לא?

סימנטוב 28 במאי 2017

+1

רן 29 במאי 2017

דרבי היהודים?

שלו 29 במאי 2017

לאציו הובילו 3-1 ואוהדיה שרו לרומא
2-1
3-1
אתם היהודים…
רומא השוותה
ואוהדי רומא שרו חזרה
2-3
3-3
מי עכשיו היהודים.
בנוסף היו כל מיני שלטים ביציע בהקשרי אושוויץ ותנורים.

אייב 28 במאי 2017

טוטי בספסל. הוא באמת לא יכול לתת 80 דקות בשביל סטנדינג אוביישן ופוטנציאל לאיזה גול?

סימנטוב 28 במאי 2017

הריאו לטיבריוס קראו עיר על שמו!
ומנגד היום הייתה ידיעה שמקבוצת ילדים בני 8 נרכשו תשעה ילדים "squad members" (בניהם 4 לאוורטון, 1 ליונייטד, לסיטי, ולסטוק).

סימנטוב 28 במאי 2017

הריעו…

מיקו G 28 במאי 2017

ביקור קצת בטבריה המודרנית והוא היה מבטל את כל מעשיו בעבר.

אריק י. 29 במאי 2017

דל פיירו, טוטי ופירלו הם שחקנים מופלאים. אבל באג'יו זה שחקן היסטורי. באג'יו זה סוקרטס. זה אריסטו. זה אפלטון.
בעוד ששאר החברה הם אלבר קאמי או המינגווי. קשה לי לשים את האצבע במדויק על הנקודות הספציפיות שהופכות את באג'יו לכדורגלן האיטלקי הגדול בהיסטוריה, אבל מי שראה אותו ומי שגדל בתקופות האלה שבאג'יו כיכב בהם מבין אותי.
הוא הכי קרוב למראדונה מבין השחקנים האיטלקים לטעמי.

גילעד 29 במאי 2017

באג'יו היה בן אדם, אז לפחות בעניין הזה הוא שונה מאוד ממראדונה

סער 29 במאי 2017

שחקן שהוא מעבר לשחקן כדורגל, מישהו שהנהיג קבוצה שלמה. עיר שלמה. רק לראות את הדמעות של האוהדים, האוהדות והילדים גרם לכולנו לבכות יחד איתם.

כשג'רארד פרש חשבתי שלא נשארו שחקנים כמוהו, אך טוטי היה האחרון, ואולי כמעט האחרון, במידה ובופון יפרוש זוהי סופה של תקופה.

קוקובונגו 29 במאי 2017

היחיד בהיסטוריה של המשחק שיכול לשמש כפורפליי.
שימו לי קלטת ביצועים שלו ולאשתי תמונות רצות שלו לאורך השנים וזה אחלה ערב.

עובר אורח 29 במאי 2017

wtf

Comments closed