mmmm

מי שלא צפה בעונה הרגילה כי היה עסוק/מעוצבן על דוראנט/ידע מראש מי יגיע לגמרשזה מאוחר  – אולי פספס משהו. זה כבר מזמן לא ״הקבוצה הקשוחה מקליבלנד נגד צלפי השלשות של גולדון סטייט״. שתי הקבוצות גרמו זו לזו להשתנות. קליבלנד החלה לזרוק יותר שלשות מהווריורס ובאחוזים יותר טובים. גולדן סטייט, מלבד סיפור דוראנט, החליפה חצי סגל והביאה שחקני פנים הרבה יותר גדולים וחזקים.

אז צודק או לא – טיירון לו לא חשב שהוא משחק מלחמת חפירות עם מת׳יו דלבדובה ולא האט את המשחק – אלא שחרר את ההתקפה שלו. גם הוא יודע משהו על הקאבס. הוא קיבל ֿתצוגת התקפה היסטוריות – קיירי אירווינג היה בלתי שמיר –  וגם קצת יותר דקות מנוחה לללברון – עם שיאים אינספור וניצחון ענק ועכשיו 1-3 כמו בשנה שעברה. וקליבלנד תרגיש שהיה צריך להיות 2-2.

אבל כמובן לא כמו בעונה שעברה מבחינת סגלים, פציעות והרחקות. לכן אין סיבה לייחס לניצחון הזה בינתיים משמעות מעבר לאלופה גאה שלא רצתה ששיא היסטורי וטאטוא יקרו במגרש שלה.

*

בכדורסל האטומי הזה צריכים למצוא פתרון יותר טוב לשיפוט.

משחק מספר 3. המהפך הגדול של קליבלנד*
משחק 5. אליפויות בכל זאת לוקחים בהגנה