br copy

הקאבלירס הימרו בפתיחה על הבטחון של קארי ואני לא מאשים אותך בכך. הוא זה שסחב את הפגיעה המוראלית של שנה שעברה. הוא זה שהיה חלש יחסית במשחק הפסד מספר 4. אם בפתיחת הסדרה זה היה ״לא ניתן לקארי לנצח אותנו״ הפעם זה היה ״לא ניתן לדוראנט״.

אבל ההיסטוריה של סטף קארי היא לא בת שנה. הוא זה שבכלל הוביל את הפרנצ׳ייז הזה כשהיה חסר משמעות כמעט בתצוגות יחיד היסטוריות. ויכולתו לחצוב את הנקודות היום גם בלי שלשות לבסוף… החזירה למשחק את דוראנט. שעם 14 מ-20 סגר בקליניות את עניין האליפות ועניין הMVP.

זהו הייתה סדרה ששברה כל מוסכמה בכדורסל. כולה מבוססת ריצות ולא סלים בודדים. אבלבאופן אירוני, אחרי כל הזיקוקים ההתקפיים, מה שהכריע זו ההגנה נגד ההתקפה המסודרת. השמירה האישית של הווריורס. השמירה הזו גנבה את ניצחון החוץ במשחק מספר 3. השמירה הזו הביאה לריצת 8-30 כשקליבלנד ניסתה להאט קצת את הקצב. המשחק הוכיח היום שקליבלנד יכולה לנצח רק בכדורסל פרוע של שלשות. לא בכדורסל מסודר.

ולברון, עוד אירוניה, בכל סדרת גמר רק מחזק את התחושה שהוא כמעט בוודאות השני הכי טוב בעידן הטלוויזיה.

*

נ.ב. בעניין אחד קליבלנד ראויה בכל זאת להערה רעה. לא יכול להיות שקבוצה שמסתכלת קרוב כל כך לווריורס בעיניים, מסיימת עונה ב-23-23. עם כל הביקורת על התרכזות הכשרון, לפחות גולדן סטייט באה לשחק כל יום בשנה.

לה דסימה
בשורה (אולי)